Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן קט
ראשונה יש לצדד משום הכאב כמ"ש בתשובת שב יעקב סי' מ"ב הובא בס"ט סי' קפ"ז סק"ט. והגם שהס"ט שם דחה דבריו. מ"מ בנד"ז שראתה כן אחר הלידה ושקשתה בלידתה ונולד כאב כו'. י"ל לצדד להקל בצירוף הכאב כמו שמצרפין להקל בדין שכתב רמ"א בהג"ה סי' קפ"ז סעיף יו"ד יש שכתבו להקל כו' דצירוף דכאב כנד"ז לא גרע מצירוף ההוא דראיות היתר שבינתיים ע"ש בד' אאזמו"ר ז"ל ס"ק מ"ו מ"ז וגם ברמ"ת דהוי וסתות דרבנן יש לצדד יותר בענין כאב עיין ס"ט שם בשם הגאון מוהרצ"ה ז"ל וע' תשובת ח"צ שבתשו' מעיל צדקה סי' ס"ז. ולכן בכאב גדול ובנד"ז שהוא אחר הלידה. היה נ' להקל שלא להחזיקה ברמ"ת. וכה"ג מצאתי בעיקרי דינים בדיני נדה אות מ"א. ועוד קצת ראי' מתשו' מ"ב סי' מ"ז גבי בתולה הרמ"ת דאע"ג שחלק לגמרי ע"ד הב"י מ"מ במרגשת צער וכאב היקל. וכ' וא"ת דבהגמי"י בשם הריצב"א כו' וי"ל דהתם כו' דליכא למיתלי בדם בתולים ולא בשום דבר כו' אבל הכא כו' עכ"ל. ומזה משמע קצת דבנ"ד דאיכא למיתלי בחולשתה מכח קושי לידתה י"ל דמהני צער וכאב כמו בבתולה. מיהו לא לדמותה לבתולה ממש דבמרגשת צער וכאב קצת מהני רק זכר לדבר הוי דכאב גדול כנד"ז ודאי מהני. ואין להחמיר משום דבנ"ד כבר פסק הכאב קודם שרמ"ת דכיון שאח"כ בשע"ת הרגישה כאב גדול ומאז לא פסק הכאב לגמרי אפי' שלא בשע"ת יש לתלות שמה שרמ"ת הוא מחמת הכאב ועדיף מנידון השב יעקב שהרגישה כאב בשע"ת לבד. ואאזמו"ר ז"ל סוף הקו"א דהל' נדה ד"ה מ"ש הח"צ כ' ואם אינו כואב לה רק בשעת תשמיש אפשר דלא מקרי מכה גמורה כו' ומש"ה כ' ריצב"א שבהגמי"י כו' עכ"ל. משא"כ בנד"ז דומה למ"ש הט"ז סס"י קצ"א ואף שזה איזה שבועות כו' דאע"פ שלפעמים כו' ע"ש. אלא דהט"ז היקל אף במוצאה שלא מחמת הכאב וע"ז השיג עליו אאזמו"ר נ"ע סי' קפ"ז סס"ק ל"ד. אבל בנ"ד שאנו דנין על מה שראתה מחמת תשמיש בשעה שהרגישה כאב יש להקל. אך מה שאני חוכך להחמיר הוא משום הטענה שכ' אאזמו"ר ז"ל שם ס"ק הנ"ל ולמעשה ראוי לחוש לדעת הח"צ שלא להקל בספק איסור כרת בכל כאב שיש לחוש בו שמא מחמתו בא דם מהמקור קודם זמנו עכ"ל. ובנ"ד י"ל שמא הכאב במקור שהוא האם שהרי נתהווה מקושי הלידה. וכאב זה גורם לדם המקור לבוא קודם זמנו. אך מפני שי"ל ג"כ כמ"ש בתשובת מהר"ר יוחנן שבד"מ שע"י הלידה נתחלשו והוכו הצדדין ונכאב. בשגם שהיא אומרת שמקום הכאב אינו בעומק כ"כ וגם רבינו ז"ל כ' שלא להקל בספק איסור כרת. אבל אנו דנין רק על שלא להחזיקה ברואה מחמת תשמיש. דהוי איסור וסתות דרבנן ולכן אפשר להקל:
ראשונה יש לצדד משום הכאב כמ"ש בתשובת שב יעקב סי' מ"ב הובא בס"ט סי' קפ"ז סק"ט. והגם שהס"ט שם דחה דבריו. מ"מ בנד"ז שראתה כן אחר הלידה ושקשתה בלידתה ונולד כאב כו'. י"ל לצדד להקל בצירוף הכאב כמו שמצרפין להקל בדין שכתב רמ"א בהג"ה סי' קפ"ז סעיף יו"ד יש שכתבו להקל כו' דצירוף דכאב כנד"ז לא גרע מצירוף ההוא דראיות היתר שבינתיים ע"ש בד' אאזמו"ר ז"ל ס"ק מ"ו מ"ז וגם ברמ"ת דהוי וסתות דרבנן יש לצדד יותר בענין כאב עיין ס"ט שם בשם הגאון מוהרצ"ה ז"ל וע' תשובת ח"צ שבתשו' מעיל צדקה סי' ס"ז. ולכן בכאב גדול ובנד"ז שהוא אחר הלידה. היה נ' להקל שלא להחזיקה ברמ"ת. וכה"ג מצאתי בעיקרי דינים בדיני נדה אות מ"א. ועוד קצת ראי' מתשו' מ"ב סי' מ"ז גבי בתולה הרמ"ת דאע"ג שחלק לגמרי ע"ד הב"י מ"מ במרגשת צער וכאב היקל. וכ' וא"ת דבהגמי"י בשם הריצב"א כו' וי"ל דהתם כו' דליכא למיתלי בדם בתולים ולא בשום דבר כו' אבל הכא כו' עכ"ל. ומזה משמע קצת דבנ"ד דאיכא למיתלי בחולשתה מכח קושי לידתה י"ל דמהני צער וכאב כמו בבתולה. מיהו לא לדמותה לבתולה ממש דבמרגשת צער וכאב קצת מהני רק זכר לדבר הוי דכאב גדול כנד"ז ודאי מהני. ואין להחמיר משום דבנ"ד כבר פסק הכאב קודם שרמ"ת דכיון שאח"כ בשע"ת הרגישה כאב גדול ומאז לא פסק הכאב לגמרי אפי' שלא בשע"ת יש לתלות שמה שרמ"ת הוא מחמת הכאב ועדיף מנידון השב יעקב שהרגישה כאב בשע"ת לבד. ואאזמו"ר ז"ל סוף הקו"א דהל' נדה ד"ה מ"ש הח"צ כ' ואם אינו כואב לה רק בשעת תשמיש אפשר דלא מקרי מכה גמורה כו' ומש"ה כ' ריצב"א שבהגמי"י כו' עכ"ל. משא"כ בנד"ז דומה למ"ש הט"ז סס"י קצ"א ואף שזה איזה שבועות כו' דאע"פ שלפעמים כו' ע"ש. אלא דהט"ז היקל אף במוצאה שלא מחמת הכאב וע"ז השיג עליו אאזמו"ר נ"ע סי' קפ"ז סס"ק ל"ד. אבל בנ"ד שאנו דנין על מה שראתה מחמת תשמיש בשעה שהרגישה כאב יש להקל. אך מה שאני חוכך להחמיר הוא משום הטענה שכ' אאזמו"ר ז"ל שם ס"ק הנ"ל ולמעשה ראוי לחוש לדעת הח"צ שלא להקל בספק איסור כרת בכל כאב שיש לחוש בו שמא מחמתו בא דם מהמקור קודם זמנו עכ"ל. ובנ"ד י"ל שמא הכאב במקור שהוא האם שהרי נתהווה מקושי הלידה. וכאב זה גורם לדם המקור לבוא קודם זמנו. אך מפני שי"ל ג"כ כמ"ש בתשובת מהר"ר יוחנן שבד"מ שע"י הלידה נתחלשו והוכו הצדדין ונכאב. בשגם שהיא אומרת שמקום הכאב אינו בעומק כ"כ וגם רבינו ז"ל כ' שלא להקל בספק איסור כרת. אבל אנו דנין רק על שלא להחזיקה ברואה מחמת תשמיש. דהוי איסור וסתות דרבנן ולכן אפשר להקל:
ב[עוד מצאנו בכי"ק מה שרשם לעצמו]
(ולהיתר משום שלא בדקה עד אח"ז אין להחמיר משום שהרגישה כאב בשע"ת אם הכאב בצדדין א"כ ממ"נ הרי אם תאמר שהכאב גרם לדם א"כ הדם מן הצדדים ואין לאסור רק שמא הכאב אינו גורם לדם כמש"ר סס"ק י"ז וא"כ אין להביא ראיה מהכאב שראתה בשע"ת):
(ולהיתר משום שלא בדקה עד אח"ז אין להחמיר משום שהרגישה כאב בשע"ת אם הכאב בצדדין א"כ ממ"נ הרי אם תאמר שהכאב גרם לדם א"כ הדם מן הצדדים ואין לאסור רק שמא הכאב אינו גורם לדם כמש"ר סס"ק י"ז וא"כ אין להביא ראיה מהכאב שראתה בשע"ת):
געיין פסקי מהרא"י סס"י מ"ז דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא כו' משמע לכאורה דבכה"ג טמאה אפי' בדקה אחר זמן. וא"כ יהי' נגד מ"ש בתה"ד סי' רמ"ו דהרגשה סברא דאורייתא היא היכא דליכא למיתלי ההרגשה במידי אחרינא כו' מבואר בהדיא דברמ"ת שי"ל הרגשה שמש הוא תלינן אע"פ שהרגישה שנפתח מקורה כדמיירי התם בתה"ד ואמרינן דהרגשת שמש הוא וטעתה. וצ"ל מ"ש פשיטא היינו לטמאותה באותיום כו' וכן הבין רבינו סק"י בתה"ד ע"ש. ודוחק לומר בע"א דבתה"ד לא היקל רק בשאר הרגשה דז"א במשמע כנ"ל. אמנם לרשב"ץ רפ"ט יש להחמיר:
דועכ"פ לאחר שתעסוק ברפואות ותראה שפסק הכאב יש להקל כמ"ש בש"ע סס"ח וניכר שהועילו כו'. ולפ"ז אין לחוש שמא הכאב גורם לדם המקור שיבא קודם זמנו כמש"ר ס"ק ל"ד כיון שיתרפא הכאב כו':
הבנידון שהבעל מצא ג"כ בכתנתו ובפ"ב פירש מיד. י"ל שראתה הדם קודם תשמיש ועי"ז נתלכלך חלוקו כו'. שהרי הראב"ד ס"ל מה"ט דראי' [א'] אינו בחשבון. וע' בס"ט סי' ק"צ סס"ק ס"א כיון שנמצא על שלו ולא על שלה כו'. והרי בנ"ד נמצא ג"כ על שלה בבקר. מ"מ יש לטעון דהיה קודם תשמיש כו'. ועוד דבס"ט סי' קפ"ז סק"ג היקל גם בנמצא על שלה לאח"ז שיעור אשם תלוי כו':