Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן קמח
אשה שיש לה וסת קבוע כדרך כל הנשים אך אחר ששפעה ופסק דמי וסתה ותתחיל לספור שבעה נקיים מוצאת תמיד על העד הבדוק כמין קרטין וכמין שערות. והנה הקרטין והשערות יבואו מעורבין אדומות ושחורות וירוקות בתוך מראה טהורה והקרטין והשערות קטנים מאד ונקלטין מהעד הבדוק. והנה האשה הנ"ל שאלה ודרשה מפי רופאים מומחים משפט המחלה הזאת והגידו לה הרופאים כי פתחו חדרי הרחם בכלי אומנותיהם וראו בעיניהם שיש להאשה הנ"ל מכה בצדדי בית רחמה. ועוד זאת הפליאו לאמר כי מהנמנע אשר יבאו הקרטין מחדרי הוסת ואך ממכה הזאת יבואו. והנה האשה הנ"ל אינה יכולה להטהר לבעלה זה כמו שני שנים ואף להפסיק בטהרה אינה יכולה בלתי השערות והקרטין. ע"כ לשון השאלה:
אשה שיש לה וסת קבוע כדרך כל הנשים אך אחר ששפעה ופסק דמי וסתה ותתחיל לספור שבעה נקיים מוצאת תמיד על העד הבדוק כמין קרטין וכמין שערות. והנה הקרטין והשערות יבואו מעורבין אדומות ושחורות וירוקות בתוך מראה טהורה והקרטין והשערות קטנים מאד ונקלטין מהעד הבדוק. והנה האשה הנ"ל שאלה ודרשה מפי רופאים מומחים משפט המחלה הזאת והגידו לה הרופאים כי פתחו חדרי הרחם בכלי אומנותיהם וראו בעיניהם שיש להאשה הנ"ל מכה בצדדי בית רחמה. ועוד זאת הפליאו לאמר כי מהנמנע אשר יבאו הקרטין מחדרי הוסת ואך ממכה הזאת יבואו. והנה האשה הנ"ל אינה יכולה להטהר לבעלה זה כמו שני שנים ואף להפסיק בטהרה אינה יכולה בלתי השערות והקרטין. ע"כ לשון השאלה:
בתשובה:
גא
הנה בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א רצה השואל לומר דכשהרופאים אומרים מאומד שמכה יש לה באותו מקום נאמנים לגמרי. ומה שהצריכו חכמים להטיל למים ואם נימוחו טמאה היינו משום דלאו כל דם הבא מן המכה טהור ומהרמ"ל השיב דודאי כל דם הבא מן המכה טהור אף כשהמכה היא בהמקור עצמו. ומה שהצריכו חכמים להטיל למים היינו לבחון דברי הרופאים לדעת אם כדבריהם כן הוא או שאין הענין כמו שאמרו הרופאים ותמה על תשו' הרא"ש סוף כלל ב'. ומ"מ היכא שהרופאים אומרים בבירור סומכים עליהם אפילו בדם גמור אלא בשני מעשים הוצרכו לברר דברי הרופאים מטעם הנזכר בתשובתו והח"צ סי' מ"ו דמ"ט ע"ד הקשה על מהרמ"ל. ע"ש במ"ש ואני תמה למה יגרע כח הקליפות מכח דם גמור דבדם גמור אי אתה מצריכה לבדיקה. ואתה סומך על דברי הרופאים ובקליפות אתה מצריכה בדיקה עכ"ל. ותירץ הוא בענין אחר. ולדבריו הרופאים נאמנים וסומכים עליהם. ולפע"ד יש לתרץ שטת מהרמ"ל רק לא כדבריו והוא עפמ"ש הג"מ ליב ממענץ בשו"ת שב"י סי' מ"א שאין להחזיק דברי הרופאים לדבר ודאי לברור ואין לסמוך עליהם אלא היכא דמוכחי מילתייהו. או היכא דא"צ הוכחה גמורה אלא מספיקים דבריהם לאותו הדין גם אם לא יהיו מוכרחים. והביא ראיה ג"כ ממעשה דהמפלת דכ"ב תטיל למים כו'. וזהו דברי הרופאים שהביאו ראיה שכן הוא. והיינו שהודו לחכמים שדבריהם אינן מוכרחים כי הגם שטבע המכה או השומא בגוף האשה להוליד קליפות או שערות. מ"מ אפשר ג"כ שבאו הקליפות ושערות אלו מדם שנתייבש כו' ונתנו עצה טובה להטיל למים אם נימוחו כו' שעי"ז יבורר הדבר כו' ע"ש. וזהו כפי' מהרמ"ל. אלא דלמהרמ"ל אין זה מדברי הרופאים כ"א שהחכמים אמרו להטיל למים לברר הדבר ולהג"מ ליב הנ"ל זהו מדברי הרופאים. וכן הבין בעה"ג סי' כ"ב בדברי מהרמ"ל שחכמים לא סמכו ע"ד הרופאים עד שביחנו דבריהם ומכ"מ משמע שם מדברי הג"מ ליב היכא שהרופאים החזיקו דבר לודאי גמור אפשר לסמוך אליהם והיינו מה שאמרו שאם לא נימוחו ודאי אינו דם (וכ"כ בעה"ג שם תוך ב' חצאי עגולים וז"ל גם יש לומר שהב"י מפרש כו'). וא"כ לדבריו אפשר לתרץ מ"ש מהרמ"ל אם הרופאים אומרים שידוע להם בבירור כו' ע"ש:
הנה בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א רצה השואל לומר דכשהרופאים אומרים מאומד שמכה יש לה באותו מקום נאמנים לגמרי. ומה שהצריכו חכמים להטיל למים ואם נימוחו טמאה היינו משום דלאו כל דם הבא מן המכה טהור ומהרמ"ל השיב דודאי כל דם הבא מן המכה טהור אף כשהמכה היא בהמקור עצמו. ומה שהצריכו חכמים להטיל למים היינו לבחון דברי הרופאים לדעת אם כדבריהם כן הוא או שאין הענין כמו שאמרו הרופאים ותמה על תשו' הרא"ש סוף כלל ב'. ומ"מ היכא שהרופאים אומרים בבירור סומכים עליהם אפילו בדם גמור אלא בשני מעשים הוצרכו לברר דברי הרופאים מטעם הנזכר בתשובתו והח"צ סי' מ"ו דמ"ט ע"ד הקשה על מהרמ"ל. ע"ש במ"ש ואני תמה למה יגרע כח הקליפות מכח דם גמור דבדם גמור אי אתה מצריכה לבדיקה. ואתה סומך על דברי הרופאים ובקליפות אתה מצריכה בדיקה עכ"ל. ותירץ הוא בענין אחר. ולדבריו הרופאים נאמנים וסומכים עליהם. ולפע"ד יש לתרץ שטת מהרמ"ל רק לא כדבריו והוא עפמ"ש הג"מ ליב ממענץ בשו"ת שב"י סי' מ"א שאין להחזיק דברי הרופאים לדבר ודאי לברור ואין לסמוך עליהם אלא היכא דמוכחי מילתייהו. או היכא דא"צ הוכחה גמורה אלא מספיקים דבריהם לאותו הדין גם אם לא יהיו מוכרחים. והביא ראיה ג"כ ממעשה דהמפלת דכ"ב תטיל למים כו'. וזהו דברי הרופאים שהביאו ראיה שכן הוא. והיינו שהודו לחכמים שדבריהם אינן מוכרחים כי הגם שטבע המכה או השומא בגוף האשה להוליד קליפות או שערות. מ"מ אפשר ג"כ שבאו הקליפות ושערות אלו מדם שנתייבש כו' ונתנו עצה טובה להטיל למים אם נימוחו כו' שעי"ז יבורר הדבר כו' ע"ש. וזהו כפי' מהרמ"ל. אלא דלמהרמ"ל אין זה מדברי הרופאים כ"א שהחכמים אמרו להטיל למים לברר הדבר ולהג"מ ליב הנ"ל זהו מדברי הרופאים. וכן הבין בעה"ג סי' כ"ב בדברי מהרמ"ל שחכמים לא סמכו ע"ד הרופאים עד שביחנו דבריהם ומכ"מ משמע שם מדברי הג"מ ליב היכא שהרופאים החזיקו דבר לודאי גמור אפשר לסמוך אליהם והיינו מה שאמרו שאם לא נימוחו ודאי אינו דם (וכ"כ בעה"ג שם תוך ב' חצאי עגולים וז"ל גם יש לומר שהב"י מפרש כו'). וא"כ לדבריו אפשר לתרץ מ"ש מהרמ"ל אם הרופאים אומרים שידוע להם בבירור כו' ע"ש:
דב
אך גם בזה אני מסופק אם כן הוא. דלא משמע כן ממ"ש בב"י סי' קפ"ז שלאחר שהוחזקה ברמ"ת צ"ע אם תוכל לסמוך על הרופא האומר שנתרפאה אפילו אם הוא רופא מומחה. והובא בש"ע שם סעיף ח'.והגם שכ' בשם הגמי"י בשם ריצב"א דתוכל לסמוך הרי התם הוא רק איסור וסתות דהא אף אם הוחזקה רמ"ת י"ל דלא חמור מדין וסת שהוחזק ג"פ וקיי"ל כמ"ד וסתות דרבנן. וע' בש"ך סי' קפ"ז סס"ק כ' וע"ש בס"ט ס"ק י"ד בד"ה עוד בש"ך שכתב כן בפשיטות אשר ע"כ י"ל דדוקא התם סמכו ע"ד הרופאים משום שהראו ראיה לדבריהם שלא נימוחו כו'. ושוב ראיתי שכן הכריח בתשו' פמ"א ח"א סי' י"ב כדלקמן. וע' בס"ט סי' קפ"ח סק"ה שהביא תשו' מהרמ"ל הנ"ל וכ' ולפ"ז מוכח דלא סמכינן באיסור זה על הרופאים וכו' ולא ידעתי הא מהרמ"ל כ' אם הרופאים אומרים שידוע להם בבירור כו' וכמו שהקשה עליו הח"צ כו' ומדוע דילג זה הס"ט. והנה במהרי"ק שורש קנ"ט הזכירו הס"ט שם ס"ל בפשיטות דסמכינן על דברי הרופאים. וז"ל ובכל מקום מצינו שסמכו חכמים על דברי הרופאים כדאמר בנדה פרק המפלת דכ"ב אר"א בר"צ כו' מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות כו' משמע שסמכו על דברי הרופאים ואפי' בחששא דכרת ואע"ג שיש לדחות ולומר דשא"ה שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג. מ"מ י"ל דאדרבה שכן הוא דאפי' התם שהיה שור שחוט לפניך דהיינו שערות וקליפות אדומות וגם שהיה ספק כרת אפ"ה סמכו כו'. וגם מצינו לענין אכילת חולה ביוהכ"פ ששומעין לרופא ואפי' חולה אומר אינו צריך ואי לאו דברי הרופאים הי' אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכין על דברי רופאים גוים להאכילם עכ"ל. ותשובת מהרי"ק זו הובאה ב"י בא"ח סי' תרי"ח ובי"ד סי' קצ"ט. ובתשו' הגמ"ל מענץ שבשב"י שם מובן דשאני יוהכ"פ דספיקא וס"ס מספיק להתיר ואפילו כמה וכמה ספיקות מאכילין אותו כמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' תרי"ח סעיף ז' שכל ספק נפשות הולכין להקל אפילו בכמה וכמה ספיקות עכ"ל. וא"כ ראיות מהרי"ק מיוהכ"פ אינה ראיה לנד"ז. וע"ש בסי' תרי"ח במ"א ס"ק א' דעובד כוכבים נאמן שם להכחיש הישראל. וצ"ל הטעם משום דעכ"פ דבריו ה"ל כספק. והנה רופא א' אומר שמסופק ורופא א' אומר א"צ מאכילין אותו כמובן ומבואר מדברי הט"ז שם סק"ז והפמ"ג שם. לכן עובד כוכבים נאמן נגד ישראל דעכ"פ ה"ל כרופא א' אומר איני יודע. ורופא א' אומר אינו צריך. וגבי נדה כ' ב"י סי' קפ"ז בשם הגמי"י שאין בידו להתיר ע"פ אמירת עובד כוכבים אפי' יהיה רופא מומחה כו'. והנה בחידושי הרשב"א פ' המפלת דכ"ב בד"ה ועוד נ"ל. וז"ל ובקליפה ושערה ועפר הוא דבעינן נימוח משום שאינו מצוי שיהיה הדם נקרש ויוצא על הרוב בכענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותו למים ואם נימוחו חוששין להן ואע"פ שרובן בריות נינהו כל שיוצאין בכענין זה עכ"ל. א"כ גם לפי דבריו מוכח דסמכו על דברי הרופאים שהן בריות נינהו מן המכה או מן השומא ולא דם. ולכן הא דמטילין אותו בעלמא זהו משום חשש בעלמא כו'. דאם לא סמכינן על דברי הרופאים כדעת הגאון ממענץ וכן כמ"ש מהרמ"ל. א"כ הבדיקה חיובית היא ולא משום חשש בעלמא. אלא שי"ל כמ"ש מהרי"ק דשאני התם שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג כו' וכנ"ל. וכן מורה לשון הרשב"א במ"ש שאין מצוי כו' משמע משום זה הוא דסמכו על דברי הרופאים וכ"מ בשו"ת זכרון יוסף סי' י"א דלשטת הרשב"א והראב"ד והיא סברא הראשונה שבש"ע סי' קפ"ח ס"ו שפיר הוצרכו לדברי הרופאים כדברי שו"ת עה"ג סי' כ"ב יעו"ש. רק אם סומכים עליהם לגמרי כדברי מהרי"ק והח"צ או שצריך להוכחה כדעת תשו' הג"מ ליב הנ"ל והפמ"א יש שני סברות לכך י"ל שני סברות אלו בהרשב"א:
אך גם בזה אני מסופק אם כן הוא. דלא משמע כן ממ"ש בב"י סי' קפ"ז שלאחר שהוחזקה ברמ"ת צ"ע אם תוכל לסמוך על הרופא האומר שנתרפאה אפילו אם הוא רופא מומחה. והובא בש"ע שם סעיף ח'.והגם שכ' בשם הגמי"י בשם ריצב"א דתוכל לסמוך הרי התם הוא רק איסור וסתות דהא אף אם הוחזקה רמ"ת י"ל דלא חמור מדין וסת שהוחזק ג"פ וקיי"ל כמ"ד וסתות דרבנן. וע' בש"ך סי' קפ"ז סס"ק כ' וע"ש בס"ט ס"ק י"ד בד"ה עוד בש"ך שכתב כן בפשיטות אשר ע"כ י"ל דדוקא התם סמכו ע"ד הרופאים משום שהראו ראיה לדבריהם שלא נימוחו כו'. ושוב ראיתי שכן הכריח בתשו' פמ"א ח"א סי' י"ב כדלקמן. וע' בס"ט סי' קפ"ח סק"ה שהביא תשו' מהרמ"ל הנ"ל וכ' ולפ"ז מוכח דלא סמכינן באיסור זה על הרופאים וכו' ולא ידעתי הא מהרמ"ל כ' אם הרופאים אומרים שידוע להם בבירור כו' וכמו שהקשה עליו הח"צ כו' ומדוע דילג זה הס"ט. והנה במהרי"ק שורש קנ"ט הזכירו הס"ט שם ס"ל בפשיטות דסמכינן על דברי הרופאים. וז"ל ובכל מקום מצינו שסמכו חכמים על דברי הרופאים כדאמר בנדה פרק המפלת דכ"ב אר"א בר"צ כו' מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות כו' משמע שסמכו על דברי הרופאים ואפי' בחששא דכרת ואע"ג שיש לדחות ולומר דשא"ה שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג. מ"מ י"ל דאדרבה שכן הוא דאפי' התם שהיה שור שחוט לפניך דהיינו שערות וקליפות אדומות וגם שהיה ספק כרת אפ"ה סמכו כו'. וגם מצינו לענין אכילת חולה ביוהכ"פ ששומעין לרופא ואפי' חולה אומר אינו צריך ואי לאו דברי הרופאים הי' אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכין על דברי רופאים גוים להאכילם עכ"ל. ותשובת מהרי"ק זו הובאה ב"י בא"ח סי' תרי"ח ובי"ד סי' קצ"ט. ובתשו' הגמ"ל מענץ שבשב"י שם מובן דשאני יוהכ"פ דספיקא וס"ס מספיק להתיר ואפילו כמה וכמה ספיקות מאכילין אותו כמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' תרי"ח סעיף ז' שכל ספק נפשות הולכין להקל אפילו בכמה וכמה ספיקות עכ"ל. וא"כ ראיות מהרי"ק מיוהכ"פ אינה ראיה לנד"ז. וע"ש בסי' תרי"ח במ"א ס"ק א' דעובד כוכבים נאמן שם להכחיש הישראל. וצ"ל הטעם משום דעכ"פ דבריו ה"ל כספק. והנה רופא א' אומר שמסופק ורופא א' אומר א"צ מאכילין אותו כמובן ומבואר מדברי הט"ז שם סק"ז והפמ"ג שם. לכן עובד כוכבים נאמן נגד ישראל דעכ"פ ה"ל כרופא א' אומר איני יודע. ורופא א' אומר אינו צריך. וגבי נדה כ' ב"י סי' קפ"ז בשם הגמי"י שאין בידו להתיר ע"פ אמירת עובד כוכבים אפי' יהיה רופא מומחה כו'. והנה בחידושי הרשב"א פ' המפלת דכ"ב בד"ה ועוד נ"ל. וז"ל ובקליפה ושערה ועפר הוא דבעינן נימוח משום שאינו מצוי שיהיה הדם נקרש ויוצא על הרוב בכענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותו למים ואם נימוחו חוששין להן ואע"פ שרובן בריות נינהו כל שיוצאין בכענין זה עכ"ל. א"כ גם לפי דבריו מוכח דסמכו על דברי הרופאים שהן בריות נינהו מן המכה או מן השומא ולא דם. ולכן הא דמטילין אותו בעלמא זהו משום חשש בעלמא כו'. דאם לא סמכינן על דברי הרופאים כדעת הגאון ממענץ וכן כמ"ש מהרמ"ל. א"כ הבדיקה חיובית היא ולא משום חשש בעלמא. אלא שי"ל כמ"ש מהרי"ק דשאני התם שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג כו' וכנ"ל. וכן מורה לשון הרשב"א במ"ש שאין מצוי כו' משמע משום זה הוא דסמכו על דברי הרופאים וכ"מ בשו"ת זכרון יוסף סי' י"א דלשטת הרשב"א והראב"ד והיא סברא הראשונה שבש"ע סי' קפ"ח ס"ו שפיר הוצרכו לדברי הרופאים כדברי שו"ת עה"ג סי' כ"ב יעו"ש. רק אם סומכים עליהם לגמרי כדברי מהרי"ק והח"צ או שצריך להוכחה כדעת תשו' הג"מ ליב הנ"ל והפמ"א יש שני סברות לכך י"ל שני סברות אלו בהרשב"א:
הג
ולכאורה היה נ' לצדד בזה לסמוך ע"ד הרופאים מומחים ע"פ מ"ש בתוספתא דנדה ספק אם בא מהמכה או מהחדר טהור דאמאי מקילינן בספק שקול. והגם שי"ל משום חזקת טהרה הרי אפילו בטרפות מצינו דלא הקילו בספק שקול להעמיד על חזקת כשרות וכ"ש באיסור כרת וע' ביבמות פד"א דל"א דאביי ורבא לא ס"ל הא דרבה. אלא שי"ל דשאני הכא דאמר רחמנא דם ולא כתם. דמדאוריי' הכתם טהור אף שספק הרגיל דמגופה אתא שלכן מבואר במשנה דאפילו הכותים לא נחשדו על כתמיהן משום דסברא דמגופה אתא כמ"ש התוספות פ"ז דנדה דנ"ו סע"ב. ואפ"ה טהור מדאורייתא מגזה"כ בלי טעמא דלא הרגישה כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ. ע"כ אף היכא דודאי מגופה אתא כשיש ספק שמא מן המכה הוא מוקמינן אחזקת טהרה כשהספק שקול ולא מחמירין ביה שלא להעמיד על החזקה וכמ"ש מזה באריכות בתשובה א' המתחלת אשה שיש לה וסת קבוע ואחר ספירת ז"נ ביום טבילה מזדמן שזב ממנה ליחה לבנה הנקרא שלייאם כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז י"ל שגם הרופאים מומחים כשאומרים שהדם בא מן המכה נהי שאין דבריהם ודאי כמ"ש הג"מ ליב ממענץ מ"מ ה"ל ספק עכ"פ וה"ל כמו ספק אם בא מהמכה או מהחדר דטהור. מיהו יש מקומות שלא הקילו בספק כמו מן הלול ולחוץ דספיקו טמא. או כמו הרואה במי רגלים לר' מאיר וע' מענין סוגיא הנ"ל דהמפלת דכ"ב ב' בענין ושאלו לרופאים בתשו' זכרון יוסף חי"ד סי' י"א והביא שם תשו' עה"ג סי' כ"ב. ובספר עיקרי דינים חי"ד סי' כ"א בדיני נדה סעיף ח' שהביא מתשו' הגאון מוה' גבריאל ממיץ שבתשו' שב"י סל"ו דמ"ז ע"ד בד"ה עד כה פלפלתי ודמ"ח ע"א ודמ"ט ע"א בד"ה ולהיות ותשובת מים רבים סי' מ' ותשו' נו"ב סי' נ"ח וצ"צ סי' פ"ו ודבר שמואל סי' ל"א ומ"ב ובבל"י בתשובותיו השייכים לסי' קפ"ו ושו"ת מעיל צדקה סי' ס"ד ובתשו' שב יעקב סס"י מ"א בתשו' הג"מ יודא מילר דע"א ע"ג הביא ראיה מהירושלמי והתוספתא דיש לסמוך על הרופאים. וכ"ד השב"י סי' מ"ב ובתשו' פמ"א סי' י"ב האריך הרבה בזה והביא תשו' מהרמ"ל והח"צ והביא ד' הב"י סי' קפ"ז ב' סה"ת וריצב"א הנ"ל ודברי הב"י סס"י קצ"א סד"ה כ' הר"ן בתשו' במ"ש ול"נ דבלאו הני טעמי אתתא שריא כו' וטעמן של רופאים כו' דנ' מדבריו שסומכין על ד' הרופאים. ושהרמ"א בד"מ שם סק"ד חולק עליו דהא בהדיא אמרינן בגמרא דלא סמכינן אדברי רופאים לחוד אלא בעינן ג"כ בדיקה במים פושרין כו' וכ"נ דעת הרב"י עצמו בבד"ה. ובקיצור התשו' דהפמ"א אות ג' העלה שאין לסמוך אדברי רופא בדם גמור לתלות במכה עד דאיכא איזה דבר המברר שדברי רופא אמת ואין דבריו אלא גילוי מלתא בעלמא עכ"ל. ובפנים בתשובתו האריך בזה מהו דבר המברר כו'. גם העיר מהמשנה פ"ד דבכורות אמר תודס הרופא כו' ותירץ ששם ידע תודס בבירור כו'. ובתשו' שבו"י ח"א סי' ס"ה ס"ו ס"ל דסמכינן על הרופאים רק שצ"ל שני רופאים אפילו רופא א' מישראל ואחד שאינו ישראל וכ"כ עוד בח"ב סס"י ע"ו והביא תשו' פמ"א הנ"ל וחלק עליו:
ולכאורה היה נ' לצדד בזה לסמוך ע"ד הרופאים מומחים ע"פ מ"ש בתוספתא דנדה ספק אם בא מהמכה או מהחדר טהור דאמאי מקילינן בספק שקול. והגם שי"ל משום חזקת טהרה הרי אפילו בטרפות מצינו דלא הקילו בספק שקול להעמיד על חזקת כשרות וכ"ש באיסור כרת וע' ביבמות פד"א דל"א דאביי ורבא לא ס"ל הא דרבה. אלא שי"ל דשאני הכא דאמר רחמנא דם ולא כתם. דמדאוריי' הכתם טהור אף שספק הרגיל דמגופה אתא שלכן מבואר במשנה דאפילו הכותים לא נחשדו על כתמיהן משום דסברא דמגופה אתא כמ"ש התוספות פ"ז דנדה דנ"ו סע"ב. ואפ"ה טהור מדאורייתא מגזה"כ בלי טעמא דלא הרגישה כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ. ע"כ אף היכא דודאי מגופה אתא כשיש ספק שמא מן המכה הוא מוקמינן אחזקת טהרה כשהספק שקול ולא מחמירין ביה שלא להעמיד על החזקה וכמ"ש מזה באריכות בתשובה א' המתחלת אשה שיש לה וסת קבוע ואחר ספירת ז"נ ביום טבילה מזדמן שזב ממנה ליחה לבנה הנקרא שלייאם כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז י"ל שגם הרופאים מומחים כשאומרים שהדם בא מן המכה נהי שאין דבריהם ודאי כמ"ש הג"מ ליב ממענץ מ"מ ה"ל ספק עכ"פ וה"ל כמו ספק אם בא מהמכה או מהחדר דטהור. מיהו יש מקומות שלא הקילו בספק כמו מן הלול ולחוץ דספיקו טמא. או כמו הרואה במי רגלים לר' מאיר וע' מענין סוגיא הנ"ל דהמפלת דכ"ב ב' בענין ושאלו לרופאים בתשו' זכרון יוסף חי"ד סי' י"א והביא שם תשו' עה"ג סי' כ"ב. ובספר עיקרי דינים חי"ד סי' כ"א בדיני נדה סעיף ח' שהביא מתשו' הגאון מוה' גבריאל ממיץ שבתשו' שב"י סל"ו דמ"ז ע"ד בד"ה עד כה פלפלתי ודמ"ח ע"א ודמ"ט ע"א בד"ה ולהיות ותשובת מים רבים סי' מ' ותשו' נו"ב סי' נ"ח וצ"צ סי' פ"ו ודבר שמואל סי' ל"א ומ"ב ובבל"י בתשובותיו השייכים לסי' קפ"ו ושו"ת מעיל צדקה סי' ס"ד ובתשו' שב יעקב סס"י מ"א בתשו' הג"מ יודא מילר דע"א ע"ג הביא ראיה מהירושלמי והתוספתא דיש לסמוך על הרופאים. וכ"ד השב"י סי' מ"ב ובתשו' פמ"א סי' י"ב האריך הרבה בזה והביא תשו' מהרמ"ל והח"צ והביא ד' הב"י סי' קפ"ז ב' סה"ת וריצב"א הנ"ל ודברי הב"י סס"י קצ"א סד"ה כ' הר"ן בתשו' במ"ש ול"נ דבלאו הני טעמי אתתא שריא כו' וטעמן של רופאים כו' דנ' מדבריו שסומכין על ד' הרופאים. ושהרמ"א בד"מ שם סק"ד חולק עליו דהא בהדיא אמרינן בגמרא דלא סמכינן אדברי רופאים לחוד אלא בעינן ג"כ בדיקה במים פושרין כו' וכ"נ דעת הרב"י עצמו בבד"ה. ובקיצור התשו' דהפמ"א אות ג' העלה שאין לסמוך אדברי רופא בדם גמור לתלות במכה עד דאיכא איזה דבר המברר שדברי רופא אמת ואין דבריו אלא גילוי מלתא בעלמא עכ"ל. ובפנים בתשובתו האריך בזה מהו דבר המברר כו'. גם העיר מהמשנה פ"ד דבכורות אמר תודס הרופא כו' ותירץ ששם ידע תודס בבירור כו'. ובתשו' שבו"י ח"א סי' ס"ה ס"ו ס"ל דסמכינן על הרופאים רק שצ"ל שני רופאים אפילו רופא א' מישראל ואחד שאינו ישראל וכ"כ עוד בח"ב סס"י ע"ו והביא תשו' פמ"א הנ"ל וחלק עליו: