Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן קנד
נערה נשאת לבחור והיא קטנה באברים והיו לה דם בתולים כראוי הרבה בפעם הראשון. ואח"כ כשטבלה שנית נמצא כתם על הסדין פחות מכגריס במקום הזרע וגם נמצאו כמה טפי דם על הסדין בשאר מקומות. ואעפ"כ טמאו הדם משום שהיתה מרגשת כאב בשעת תשמיש ואמרו קרוב שהדם שבמקום הזרע הוא דם בתולים. ואח"כ טבלה שלישית ונמצא ג"כ כנ"ל וטמאו וכן ברביעית ועתה פעם ה' נמצא ג"כ כנ"ל והרגישה ג"כ קצת כאב. ושאלו הנשים למה יטמאו כי כתם פחות מכגריס יש לתלותו בכינה. ומשום הכאב אין ראי' שהוא דם בתולים כי יכול להיות שיהי' כן הרבה פעמים מצד שהיא קטנת האברים יוכל להיות רחמה צר לפי ערכו לכן י"ל דמחמת זה מרגשת הכאב:
נערה נשאת לבחור והיא קטנה באברים והיו לה דם בתולים כראוי הרבה בפעם הראשון. ואח"כ כשטבלה שנית נמצא כתם על הסדין פחות מכגריס במקום הזרע וגם נמצאו כמה טפי דם על הסדין בשאר מקומות. ואעפ"כ טמאו הדם משום שהיתה מרגשת כאב בשעת תשמיש ואמרו קרוב שהדם שבמקום הזרע הוא דם בתולים. ואח"כ טבלה שלישית ונמצא ג"כ כנ"ל וטמאו וכן ברביעית ועתה פעם ה' נמצא ג"כ כנ"ל והרגישה ג"כ קצת כאב. ושאלו הנשים למה יטמאו כי כתם פחות מכגריס יש לתלותו בכינה. ומשום הכאב אין ראי' שהוא דם בתולים כי יכול להיות שיהי' כן הרבה פעמים מצד שהיא קטנת האברים יוכל להיות רחמה צר לפי ערכו לכן י"ל דמחמת זה מרגשת הכאב:
בא
מעיקר הדין הי' נ' לענ"ד שכשטבלה שנית הי' ראוי לטהרה כיון שנמצא כתם רק פחות מכגריס א"כ יש לתלותו בכינה כמו שנמצא כמה ט"ד בשאר מקומות שבסדין. וא"כ ה"ל כלא ראתה דם. ובלא ראתה פשוט לפע"ד שיש להקל בפעם ב' אע"פ שהרגישה כאב שהרי יש מקילים אפי' בפעם הראשון כמ"ש בהגמי"י פי"א מהא"ב הביאו הב"י ביו"ד סס"י קצ"ג בד"ה ואפי' בדקה. ואע"ג דהרב"י דחאם מהלכה היינו בפעם ראשון דוקא משום דהטייה לא שכיח. אבל בפעם ב' כיון שיש לתלות שכלו בתוליה בפעם הראשון שהי' לה הרבה דם א"כ מהכ"ת נחמיר בלא ראתה (אע"ג בר"פ תינוקת משמע דגם בעילה ג' חשוב עדיין פרצה דחוקה ומשיר צרורות ע"ש בפרש"י ד"ה דשרי וע' בגמ' פ"ק דכתובות ד"ו ע"ב ובשט"מ שם מ"מ בלא נמצא דם אין לחוש כו') ואע"פ שהרגישה כאב אין זה כדאי לומר שבודאי הי' דם בתולים. והכי משמע מל' הרא"ש והר"ן שכתבו להחמיר בלא ראתה משום שרוב נשים יש להם דם בתולים כו'. והר"ן הוסיף דכיון דבתולה היא אין מוציאין אותה מחזקתה. וכ"ז אינו שייך על פעם ב' וכן מ"ש המרדכי שא"א לחבורה בלא דם כ"ז אינו שייך רק בפעם הא'. אבל בפעם ב' י"ל שכלה החבורה בפעם א'. ותדע דתנן בפ"ק דכתובות די"ב שביהודה א"י לטעון טענת בתולים משום שנתייחד עמה ומשמע שהי' בועלה פעם א' לבד. עייןבירושלמי ואפ"ה שוב א"ל טענת בתולים די"ל שכלו בתולים בפעם הא' וא"כ שוב אין להחמיר בלא ראתה בפעם ב' לד"ה והכאב אינו ראי' גמורה לדם כדמוכח בש"ע סי' קפ"ז ס"ג בהג"ה יש לסמוך אבדיקה כו' אבדיקה דוקא משום דל"ד למכה ממש שבסעי' ה' שא"צ בדיקה ומשמע ודאי דלא הוה אפי' כמכה שא"י אם מוציאה דם וכמ"ש הא"ש סי' כ"ג בשם המ"ב. והשתא הואיל כי לא ראתה טהורה בפעם הב' מעתה אפי' נמצא פחות מכגריס ה"ל כלא ראתה כיון דיש לתלותו בכינה גם נמצאו כמה ט"ד בכל הסדין שהן ודאי מכינה וא"כ מדהא הואי הא נמי הואי עס"י ק"צ סעיף י"ז.ואל תשיבני ממ"ש הרא"ש והר"ן גבי דם בתולים שמא ראתה טפה כחרדל משמע דאפי' טפה כחרדל חשיב לי' ראתה וע' בפ"ק דכתובות ד"י סע"א טפי דמים כו' דשאני התם דמיירי בפעם הא' שרוב נשים מוצאות דם בתולים מש"ה יש לתלותו טפי בדם בתולים משא"כ בפעם ב' כנ"ל. גם בכתובות שם מיירי לענין שאינה נאסרת עליו ולענין כתובה כיון שי"ל שזהו בתולים אין לאוסרה גם י"ל דמיירי שמצאה כן על העד שבדקה בו:
מעיקר הדין הי' נ' לענ"ד שכשטבלה שנית הי' ראוי לטהרה כיון שנמצא כתם רק פחות מכגריס א"כ יש לתלותו בכינה כמו שנמצא כמה ט"ד בשאר מקומות שבסדין. וא"כ ה"ל כלא ראתה דם. ובלא ראתה פשוט לפע"ד שיש להקל בפעם ב' אע"פ שהרגישה כאב שהרי יש מקילים אפי' בפעם הראשון כמ"ש בהגמי"י פי"א מהא"ב הביאו הב"י ביו"ד סס"י קצ"ג בד"ה ואפי' בדקה. ואע"ג דהרב"י דחאם מהלכה היינו בפעם ראשון דוקא משום דהטייה לא שכיח. אבל בפעם ב' כיון שיש לתלות שכלו בתוליה בפעם הראשון שהי' לה הרבה דם א"כ מהכ"ת נחמיר בלא ראתה (אע"ג בר"פ תינוקת משמע דגם בעילה ג' חשוב עדיין פרצה דחוקה ומשיר צרורות ע"ש בפרש"י ד"ה דשרי וע' בגמ' פ"ק דכתובות ד"ו ע"ב ובשט"מ שם מ"מ בלא נמצא דם אין לחוש כו') ואע"פ שהרגישה כאב אין זה כדאי לומר שבודאי הי' דם בתולים. והכי משמע מל' הרא"ש והר"ן שכתבו להחמיר בלא ראתה משום שרוב נשים יש להם דם בתולים כו'. והר"ן הוסיף דכיון דבתולה היא אין מוציאין אותה מחזקתה. וכ"ז אינו שייך על פעם ב' וכן מ"ש המרדכי שא"א לחבורה בלא דם כ"ז אינו שייך רק בפעם הא'. אבל בפעם ב' י"ל שכלה החבורה בפעם א'. ותדע דתנן בפ"ק דכתובות די"ב שביהודה א"י לטעון טענת בתולים משום שנתייחד עמה ומשמע שהי' בועלה פעם א' לבד. עייןבירושלמי ואפ"ה שוב א"ל טענת בתולים די"ל שכלו בתולים בפעם הא' וא"כ שוב אין להחמיר בלא ראתה בפעם ב' לד"ה והכאב אינו ראי' גמורה לדם כדמוכח בש"ע סי' קפ"ז ס"ג בהג"ה יש לסמוך אבדיקה כו' אבדיקה דוקא משום דל"ד למכה ממש שבסעי' ה' שא"צ בדיקה ומשמע ודאי דלא הוה אפי' כמכה שא"י אם מוציאה דם וכמ"ש הא"ש סי' כ"ג בשם המ"ב. והשתא הואיל כי לא ראתה טהורה בפעם הב' מעתה אפי' נמצא פחות מכגריס ה"ל כלא ראתה כיון דיש לתלותו בכינה גם נמצאו כמה ט"ד בכל הסדין שהן ודאי מכינה וא"כ מדהא הואי הא נמי הואי עס"י ק"צ סעיף י"ז.ואל תשיבני ממ"ש הרא"ש והר"ן גבי דם בתולים שמא ראתה טפה כחרדל משמע דאפי' טפה כחרדל חשיב לי' ראתה וע' בפ"ק דכתובות ד"י סע"א טפי דמים כו' דשאני התם דמיירי בפעם הא' שרוב נשים מוצאות דם בתולים מש"ה יש לתלותו טפי בדם בתולים משא"כ בפעם ב' כנ"ל. גם בכתובות שם מיירי לענין שאינה נאסרת עליו ולענין כתובה כיון שי"ל שזהו בתולים אין לאוסרה גם י"ל דמיירי שמצאה כן על העד שבדקה בו:
גקיצור. בבתולה אף שבבעילה ראשונה מחמירים אף שלא נמצא דם. אבל כשטבלה אחר בעילה ראשונה. הנה בפעם שני אם לא נמצא דם ודאי יש להקל. וה"ה כשנמצא פחות מכגריס:
דב
אך אפ"ל לכאורה דהא דהרגשת כאב ל"ח כמכה היינו בנשים דעלמא שאינן בתולות. אבל בתולה הואיל ואפשר שלא כלו בתוליה בפעם א' וכמ"ש במ"ב סי' מ"ז כי לפעמים דרך הבתולות נערות או אפילו בגרות שלא כלו דם בתוליהן בג' פעמים כו' א"כ כשמרגשת נמי צער וכאב בשעת תשמיש ידים מוכיחות הוא שלא כלו בתוליהן. וא"כ מעתה אפשר להחמיר אפי' בלא ראתה כמו שהחמירו בפעם הראשון וכ"ש כשנמצא ט"ד שלא נתלה בכינה כו'. וראי' לדבר מתשו' מ"ב סס"י הנ"ל דמסיק שם לענין בתולה הרואה דם מ"ת דאין לתלות בבתולים יותר מהשיעור שבמשנה לקטנה עד שתחי' המכה ולנערה ד' לילות כו' מיהו הני שיעורים לא נאמרו אלא כשאין הבתולה מרגשת צער וכאב אבל כ"ז שהיא מרגשת צער וכאב תולין בדם בתולים דלא גרע משאר מכות דכאב בבתולה הואי כמו מכה גמורה ע"ש שהאריך הביאו הא"ש שם וסיים הדבר פשוט דהרגשת כאב בשאר נשים ל"ח מכה אלא בבתולה הוא בירור שמחמת שיש לה צער וכאב היא מחמת הבתולים עכ"ל. וא"כ לפ"ז י"ל דכ"ז שמרגשת צער וכאב לא כלו בתוליה בבירור והלכך יש להחמיר בלא ראתה ג"כ לדידן או עכ"פ בנמצא פחות מכגריס כנ"ל ואע"פ שרבינו הגדול כאאזמו"ר נ"ע השיגו בקו"א סס"י קפ"ז ופי' דהמשנה מיירי נמי במרגשת כאב ואפ"ה לא הקילו רק בקטנה אבל לנערה ד' לילות כו'. מ"מ הרי מסיק שם דזהו סייג מד"ס. אבל מדאורייתא תלינן בכל הבתולות עד שתחי' המכה (ופי' שתחי' מבואר שפסקה לראות פ"א מ"ת או שאינה מרגשת צער. וצ"ע דזהו לשמואל אבל רב בעי נוחרת כמ"ש התוספות ר"פ תינוקת. מיהו בתשו' מהרמ"פ סי' ט' כ' דרב אינו חולק אלא על מה שהיא רואה ביום המחרת כו' וע' ס"ט סס"י קפ"ז וצ"ע בפי' המשניות להרמב"ם ורע"ב שסתמו כרב ולא חלקו כמ"ש רמ"פ ובתשו' הב"ח סי' קפ"ג הביא ראי' לזה מדהביאו הרי"ף והרמב"ם הא דרב גידל דדף י"א ואינו הכרח די"ל אף בנוחרת אם שמשה ולא ראתה טמאה וכמ"ש הר"ן) והלכך מקיל ברמ"ת כ"ז שמרגשת כאב שלא לאוסרה אבעלה וא"כ יש לחוש בנ"ד נמי כנ"ל:
אך אפ"ל לכאורה דהא דהרגשת כאב ל"ח כמכה היינו בנשים דעלמא שאינן בתולות. אבל בתולה הואיל ואפשר שלא כלו בתוליה בפעם א' וכמ"ש במ"ב סי' מ"ז כי לפעמים דרך הבתולות נערות או אפילו בגרות שלא כלו דם בתוליהן בג' פעמים כו' א"כ כשמרגשת נמי צער וכאב בשעת תשמיש ידים מוכיחות הוא שלא כלו בתוליהן. וא"כ מעתה אפשר להחמיר אפי' בלא ראתה כמו שהחמירו בפעם הראשון וכ"ש כשנמצא ט"ד שלא נתלה בכינה כו'. וראי' לדבר מתשו' מ"ב סס"י הנ"ל דמסיק שם לענין בתולה הרואה דם מ"ת דאין לתלות בבתולים יותר מהשיעור שבמשנה לקטנה עד שתחי' המכה ולנערה ד' לילות כו' מיהו הני שיעורים לא נאמרו אלא כשאין הבתולה מרגשת צער וכאב אבל כ"ז שהיא מרגשת צער וכאב תולין בדם בתולים דלא גרע משאר מכות דכאב בבתולה הואי כמו מכה גמורה ע"ש שהאריך הביאו הא"ש שם וסיים הדבר פשוט דהרגשת כאב בשאר נשים ל"ח מכה אלא בבתולה הוא בירור שמחמת שיש לה צער וכאב היא מחמת הבתולים עכ"ל. וא"כ לפ"ז י"ל דכ"ז שמרגשת צער וכאב לא כלו בתוליה בבירור והלכך יש להחמיר בלא ראתה ג"כ לדידן או עכ"פ בנמצא פחות מכגריס כנ"ל ואע"פ שרבינו הגדול כאאזמו"ר נ"ע השיגו בקו"א סס"י קפ"ז ופי' דהמשנה מיירי נמי במרגשת כאב ואפ"ה לא הקילו רק בקטנה אבל לנערה ד' לילות כו'. מ"מ הרי מסיק שם דזהו סייג מד"ס. אבל מדאורייתא תלינן בכל הבתולות עד שתחי' המכה (ופי' שתחי' מבואר שפסקה לראות פ"א מ"ת או שאינה מרגשת צער. וצ"ע דזהו לשמואל אבל רב בעי נוחרת כמ"ש התוספות ר"פ תינוקת. מיהו בתשו' מהרמ"פ סי' ט' כ' דרב אינו חולק אלא על מה שהיא רואה ביום המחרת כו' וע' ס"ט סס"י קפ"ז וצ"ע בפי' המשניות להרמב"ם ורע"ב שסתמו כרב ולא חלקו כמ"ש רמ"פ ובתשו' הב"ח סי' קפ"ג הביא ראי' לזה מדהביאו הרי"ף והרמב"ם הא דרב גידל דדף י"א ואינו הכרח די"ל אף בנוחרת אם שמשה ולא ראתה טמאה וכמ"ש הר"ן) והלכך מקיל ברמ"ת כ"ז שמרגשת כאב שלא לאוסרה אבעלה וא"כ יש לחוש בנ"ד נמי כנ"ל:
הקיצור. מיהו י"ל בבתולה חשוב הרגשת כאב שמרגשת בשעת תשמיש כאלו ודאי ראתה לדברי האומרים דתלינן בבתולה הרמ"ת לעולם כ"ז שמרגשת כאב:
וג
אכן באמת נ"ל דזה אינו דאף את"ל דמדאורייתא תלינן בכל ענין בבתולים כ"ז שמרגשת כאב ולא פסקה לראות מ"ת י"ל דהיינו משום אשה בחזקת טהרה עומדת ומספק אל תאסרנה. וכמ"ש הפוסקים גבי מכה כמ"ש הב"י סי' קפ"ז או משום דרוב נשים אין רואות מ"ת וע' בתשו' מ"צ סי' ס"ז בתשו' הח"צ וא"כ למה שהחמירו רז"ל לאסור דם בתולים. א"כ כשיש מקום לספק שמא אינו דם בתולים היינו בפחות מכגריס (אחר פעם הא') יש לומר ג"כ אוקמא אחזקת טהרה שאינו דם בתולים ובודאי זה לא גרע מספק שקול שהרי אין לך סדין שאין עליו כמה ט"ד כדאיתא בגמ'. ולכן כ' הפוסקים שאפי' תוך ג"י תולים בזה הגם שאין תולים שאר כתם כמבואר בסי' קצ"ו וע' בתשו' מ"צ סי' כ' וע' בתשו' שב"י סס"י מ"ד שהקיל בעד שאינו בדוק שנמצא עליו פחות מכגריס אע"ג דארגישה כו'. וא"כ הגם שמרגשת כאב מ"מ עכ"פ ודאי יוכל להיות כאב בלא דם כנ"ל סס"י קפ"ז ס"ג בהג"ה. ומ"ש הא"ש בבתולה הוא בירור היינו כשנמצא דם כו' אז הכאב בירור שממנו הדם משא"כ בלא נמצא כלל ודאי אין הכאב בירור ויש לטהר בפשיטות בפעם ב'. וכה"ג כ' הרדב"ז ח"א סי' קמ"ט דהא דאמרינן בגמ' אי דארגישה אמאי פטורין אלמא דהרגשה סברא דאורייתא הוא היינו דוקא בנמצא דם על השמש כו' ע"ש. והשתא ק"ו הדברים מה אם בהרגישה שנפתח מקורה עכ"ז כשלא מצאה כלום תלינן ההרגשה בדבר אחר כ"ש בהרגשת כאב כשלא נמצא דם שיש לתלות שלא יצא דם כלל אע"פ שעדיין הפרצה דחוקה. ואף תה"ד המחמיר שם היינו משום דאיסורא דאורייתא הוא. אבל הכא בספק חומרא דרבנן דדם בתולים פשיטא שאין להחמיר יותר ממ"ש הרדב"ז. והנה להרדב"ז לכאורה צ"ל דאע"ג דמסתמא יש כמה ט"ד שפחותים מכגריס על החלוק אפ"ה הקיל בבדקה ולא מצאה כלום דאל"כ ה"ל לפרש שהרי אין לך חלוק כו'. ויש לדחות דט"ד שעל החלוק הם יבשים לכן אין לחוש ולהסתפק בהם. וע' במשנה דנ"ז רש"א היבש כו' והלח כו'. והנה מדהחמירו ב"ש אפי' בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שלא להקל יותר מד' לילות מכלל דאינו ודאי גמור שכשמרגשת כאב יהיו דם בתולים דאל"כ ה"ל להקל כמו שהקיל בענין דיה שעתה משום דאם איתא דהוה דם כו' ויש לדחות דאיסור שעה שאני:
אכן באמת נ"ל דזה אינו דאף את"ל דמדאורייתא תלינן בכל ענין בבתולים כ"ז שמרגשת כאב ולא פסקה לראות מ"ת י"ל דהיינו משום אשה בחזקת טהרה עומדת ומספק אל תאסרנה. וכמ"ש הפוסקים גבי מכה כמ"ש הב"י סי' קפ"ז או משום דרוב נשים אין רואות מ"ת וע' בתשו' מ"צ סי' ס"ז בתשו' הח"צ וא"כ למה שהחמירו רז"ל לאסור דם בתולים. א"כ כשיש מקום לספק שמא אינו דם בתולים היינו בפחות מכגריס (אחר פעם הא') יש לומר ג"כ אוקמא אחזקת טהרה שאינו דם בתולים ובודאי זה לא גרע מספק שקול שהרי אין לך סדין שאין עליו כמה ט"ד כדאיתא בגמ'. ולכן כ' הפוסקים שאפי' תוך ג"י תולים בזה הגם שאין תולים שאר כתם כמבואר בסי' קצ"ו וע' בתשו' מ"צ סי' כ' וע' בתשו' שב"י סס"י מ"ד שהקיל בעד שאינו בדוק שנמצא עליו פחות מכגריס אע"ג דארגישה כו'. וא"כ הגם שמרגשת כאב מ"מ עכ"פ ודאי יוכל להיות כאב בלא דם כנ"ל סס"י קפ"ז ס"ג בהג"ה. ומ"ש הא"ש בבתולה הוא בירור היינו כשנמצא דם כו' אז הכאב בירור שממנו הדם משא"כ בלא נמצא כלל ודאי אין הכאב בירור ויש לטהר בפשיטות בפעם ב'. וכה"ג כ' הרדב"ז ח"א סי' קמ"ט דהא דאמרינן בגמ' אי דארגישה אמאי פטורין אלמא דהרגשה סברא דאורייתא הוא היינו דוקא בנמצא דם על השמש כו' ע"ש. והשתא ק"ו הדברים מה אם בהרגישה שנפתח מקורה עכ"ז כשלא מצאה כלום תלינן ההרגשה בדבר אחר כ"ש בהרגשת כאב כשלא נמצא דם שיש לתלות שלא יצא דם כלל אע"פ שעדיין הפרצה דחוקה. ואף תה"ד המחמיר שם היינו משום דאיסורא דאורייתא הוא. אבל הכא בספק חומרא דרבנן דדם בתולים פשיטא שאין להחמיר יותר ממ"ש הרדב"ז. והנה להרדב"ז לכאורה צ"ל דאע"ג דמסתמא יש כמה ט"ד שפחותים מכגריס על החלוק אפ"ה הקיל בבדקה ולא מצאה כלום דאל"כ ה"ל לפרש שהרי אין לך חלוק כו'. ויש לדחות דט"ד שעל החלוק הם יבשים לכן אין לחוש ולהסתפק בהם. וע' במשנה דנ"ז רש"א היבש כו' והלח כו'. והנה מדהחמירו ב"ש אפי' בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שלא להקל יותר מד' לילות מכלל דאינו ודאי גמור שכשמרגשת כאב יהיו דם בתולים דאל"כ ה"ל להקל כמו שהקיל בענין דיה שעתה משום דאם איתא דהוה דם כו' ויש לדחות דאיסור שעה שאני:
זקיצור. שזה אינו דשם מספיקא תלינן להקל משום דרוב נשים אינן רמ"ת ואשה בחזקת טהרה עומדת וא"כ הכא מה"ט יש להקל ולתלות בדם כינה וכ"ש שעיקר החששא דרבנן:
חד
עוד נ' דהנה לכאורה יש קושיא על מה שהחמירו רז"ל אפי' בלא ראתה ד"ב לפמ"ש הרא"ש בטעם שחזרו ונמנו כו' שהחמירו בכל הנשים ליתן להם דין בוגרת שראתה משום דבעילת מצוה לכל מסורה. דמ"מ בלא ראתה ד"ב מהכ"ת יחמירו דממ"נ מ"מ אמרו שבוגרת אין לה רק בעילת מצוה משום שיוכל להיות שאין לה בתולים לכך אין תולים בבתולים וזה שייך כשנמצא ד"ב. אבל כשלא נמצא כלל למה יחמירו בזה אם אין לתלות בבתולים מהכ"ת נחזיק שהי' דם וחיפהו כו' וה"ה בנמצא פחות מכגריס על הסדין הי' הדין להקל ומאחר דגם בבוגרת שראתה הדין כן א"כ אין להחמיר כמ"כ בשאר נשים בכה"ג מאחר שהחמירו משום לתא דבוגרת כו' וצ"ל הטעם משום דבשאר נשים א"א להקל בזה דודאי יש להן בתולים אלא שחיפהו ושוב לא רצו לחלק בין שאר נשים לבוגרת שראתה. והיינו דווקא בפעם א'. אבל בפ"ב דבשאר נשים נמי אין שייך לומר שודאי הי' ד"ב שוב אין מקום להחמיר כלל. והנה אף לפמ"ש הרא"ש בפ"ק דכתובות דחיישינן שמא נתעכב דם נדה בד"ב (ובפ' בתרא דנדה כ' שאין לחוש לזה כלל) י"ל ג"כ דדוקא בביאה ראשונה שאז מצד החימוד חששו לזה כמו בתבעוה לינשא ונתפייסה דבפעם א' שייך חימוד יותר אבל בפ"ב אין שייך לומר כן. לכן הי' נלע"ד להקל בזה אך הגידו לי בשם נשים מומחות דלאזני' שאמרו שרבינו הגאון ז"ל החמיר בזה כ"ז שמרגשת כאב. ונלע"ד דעכ"פ אין להחמיר יותר מהשיעורים שנז' במשנה ד' לילות לנערה ובבוגרת בפעם ב' יש להקל. דמאחר שחז"ל לא הקילו אחר שיעורי' הללו לתלות בבתולים אף אנו לא נחמיר עכ"פ בפחות מכגריס שלא לתלות במאכולת אחר שיעורים אלו. וא"כ מה שהחמיר רבינו הגאון ז"ל אם נאמין לשמועת הנשים י"ל שהי' בקטנה דמדינא דמתני' תולי' להקל עד שתחי' המכה לכן החמיר ג"כ עכשיו לתלות בבתולים. ודוקא שנמצא ט"ד פחות מכגריס עכ"פ. אבל כשלא נמצא כלל אפי' בקטנה אין להחמיר בפעם ב'. וכן כשאינה מרגשת כאב אין להחמיר בפעם ב'. (מיהו בנערה אין לחלק בין ראתה בבית אביה ללא ראתה ולעולם שיעורה לענין חומרא ד' לילות כו'). ודודי הרה"ג ר' ליב לא הסכים להקל כ"ז שמרגשת כאב כמ"ש תשובתו אלי לקמן. אמנם בנ"ד שיש לתלות ג"כ מצד קטנותה יש להקל:
עוד נ' דהנה לכאורה יש קושיא על מה שהחמירו רז"ל אפי' בלא ראתה ד"ב לפמ"ש הרא"ש בטעם שחזרו ונמנו כו' שהחמירו בכל הנשים ליתן להם דין בוגרת שראתה משום דבעילת מצוה לכל מסורה. דמ"מ בלא ראתה ד"ב מהכ"ת יחמירו דממ"נ מ"מ אמרו שבוגרת אין לה רק בעילת מצוה משום שיוכל להיות שאין לה בתולים לכך אין תולים בבתולים וזה שייך כשנמצא ד"ב. אבל כשלא נמצא כלל למה יחמירו בזה אם אין לתלות בבתולים מהכ"ת נחזיק שהי' דם וחיפהו כו' וה"ה בנמצא פחות מכגריס על הסדין הי' הדין להקל ומאחר דגם בבוגרת שראתה הדין כן א"כ אין להחמיר כמ"כ בשאר נשים בכה"ג מאחר שהחמירו משום לתא דבוגרת כו' וצ"ל הטעם משום דבשאר נשים א"א להקל בזה דודאי יש להן בתולים אלא שחיפהו ושוב לא רצו לחלק בין שאר נשים לבוגרת שראתה. והיינו דווקא בפעם א'. אבל בפ"ב דבשאר נשים נמי אין שייך לומר שודאי הי' ד"ב שוב אין מקום להחמיר כלל. והנה אף לפמ"ש הרא"ש בפ"ק דכתובות דחיישינן שמא נתעכב דם נדה בד"ב (ובפ' בתרא דנדה כ' שאין לחוש לזה כלל) י"ל ג"כ דדוקא בביאה ראשונה שאז מצד החימוד חששו לזה כמו בתבעוה לינשא ונתפייסה דבפעם א' שייך חימוד יותר אבל בפ"ב אין שייך לומר כן. לכן הי' נלע"ד להקל בזה אך הגידו לי בשם נשים מומחות דלאזני' שאמרו שרבינו הגאון ז"ל החמיר בזה כ"ז שמרגשת כאב. ונלע"ד דעכ"פ אין להחמיר יותר מהשיעורים שנז' במשנה ד' לילות לנערה ובבוגרת בפעם ב' יש להקל. דמאחר שחז"ל לא הקילו אחר שיעורי' הללו לתלות בבתולים אף אנו לא נחמיר עכ"פ בפחות מכגריס שלא לתלות במאכולת אחר שיעורים אלו. וא"כ מה שהחמיר רבינו הגאון ז"ל אם נאמין לשמועת הנשים י"ל שהי' בקטנה דמדינא דמתני' תולי' להקל עד שתחי' המכה לכן החמיר ג"כ עכשיו לתלות בבתולים. ודוקא שנמצא ט"ד פחות מכגריס עכ"פ. אבל כשלא נמצא כלל אפי' בקטנה אין להחמיר בפעם ב'. וכן כשאינה מרגשת כאב אין להחמיר בפעם ב'. (מיהו בנערה אין לחלק בין ראתה בבית אביה ללא ראתה ולעולם שיעורה לענין חומרא ד' לילות כו'). ודודי הרה"ג ר' ליב לא הסכים להקל כ"ז שמרגשת כאב כמ"ש תשובתו אלי לקמן. אמנם בנ"ד שיש לתלות ג"כ מצד קטנותה יש להקל:
טקיצור. לפמ"ש הרא"ש שהחמירו בכל הנשים ליתן להם דין בוגרות. קשה בלא נמצא דם כלל אמאי יחמירו דהא בבוגרות כה"ג הי' ראוי ודאי להקל ועכצ"ל משום חומרת שאר נשים נגעו בזה. ונתנו להם חומרא דבוגרת וחומרא דשאר נשים. מ"מ זה שייך בפעם ראשון. אבל בפעם שני ראוי להקל ממ"נ. רק נשים זקנות העידו שאאזמו"ר הגאון נ"ע הורה להחמיר בזה כ"ז שמרגשת כאב. ונ' דוקא עד שיעורים הנזכרים במשנה. ודוקא בנמצא דם במקום הזרע אף בפחות מכגריס. והנה י"ל כיון אפילו בראיית נדה גבי בדקה א"ע בעד הבדוק לה וטחתו ביריכה ולמחר מצאה עליה דם דטמאה נדה בגמ' פרק כה"י דף י"ד ע"א כ' התוספות שם וכגון שנמצא עליו כגריס ועוד וכ"פ בש"ע סי' ק"ץ סל"ד בעגול. וכ"ש בעד שנתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור. וכ"ש הכא שיש על חלוקה כמה טפין כאלו. שאין להחמיר אפילו נמצא כן במקום הזרע. אחר לילה הראשון. דהיינו אחר ספירת ז"נ וטבילה למה שנמצא דם בתולים בלילה ראשונה:
יאלקים יענה את שלום אה' נ"א ידידי וידיד עליון הרב המפורסם כו' מוהר"ר מנחם מענדל נ"י וע"ד השאלה אשר פלפל בחכמה ובסברא להקל בפעם הב' לתלות בדם מאכולת אם נמצא בפחות מכגריס ראיתי דבריו טובים ונכוחים ואין לו שומע כי מעיקרא דדינא פירכא מ"ש שמצוי הוא לתלות במאכולת לא כן אנכי עמדי שבמקום הזרע מצוי יותר לתלות בד"ב דמסתמא ממקום שבא הזרע בא הדם. ואף שדעת רבינו אחמו"ר זצללה"ה נ"ע בסי' ק"צ סקי"ט דלא אמרינן הכי אלא כשבאה לתלות במכה ובחטטין אבל כשבאה לתלות במאכולת אף אם מראה הלבן וירוק בא ודאי מגופה אפ"ה תלינן הדם במאכולת. מ"מ הכא במרגשת צער וכאב יותר מצוי לתלות בד"ב (ודמי קצת לנמצא על שלה דלא תלינן במאכולת משום דא"מ בדוק הוא כו'). ומ"ש דאין להחמיר בזה"ז יותר ממה שהקילו בזמן התלמוד אין דנין קולא מחומרא וד"ל ובפרט שכך שמעו הנשים והדעת נוטה ששמועתן אמת כי הדברים ראויין למי שאמרן ומי יוכל לבדות מלבו שמועה זו שאין זו סברה קלה כסברת הנשים ובודאי היא סברה עמוקה נאמרה מפי גדול כמותו לזאת אני מאמין לשמועתם וד"ל. ד' אה' ד"ז דש"ת בלו"נ רחימו לנצח יהודא ליב:
יאהנה מ"ש כת"ר הכא דמרגשת צער וכאב יותר מצוי לתלות בד"ב. הנה לו יהי כדבריו מאחר דעכ"פ אפשר שיהי' דוחק וצער בלא בתולים דהא לפר"ח שבתוספות פ"ק דכתובות ד"ט יש בוגרות שפתחן סתום ואין להם ד"ב לכך יש בהן טענת פ"פ ולא טענת דמים. א"כ לדבריו גם בנערה אחר ד' לילות עכ"פ יוכל להיות שיהי' דוחק בלא דם. ואף שחלקו על פר"ח (לא מה"ט שא"א שיהיה דוחק בלא דם חלקו עליו רק מצד הירוש' המבואר שם שבוגרת פתחה פתוח ועוד) מ"מ הרי הרמב"ם כ' פי"א מהל' אישות דין י"ב ואע"פ שמצא דוחק בשעת תשמיש הואיל ולא יצא דם אין כאן בתולים מבואר דחשדינן לה שנבעלה ויצאו דם בתולים בפעם הראשון ובפעם ב' זה אע"פ שעדיין יש לה דוחק מ"מ אין דם אלמא דאין הדוחק ראי' גמורה לדם דאל"כ היו תולין שחיפהו ש"ז כו' ומוכח ג"כ דאין זה חשוב ג"כ כמיעוטא שלא יהי' דם שאז לא היו אוסרים אותה על בעלה מה"ט ולא היתה מפסדת כתובתה. אלמא דאין הדוחק ראי' כלל כשלא נמצא דם ותלינן הדוחק מצד קטנות אבריה עדיין דכמו שבוגרות שנגדלו אבריה אין לה טענת פ"פ מה"ט לפרש"י וסיעתו אע"פ שיש להן דמים. כך י"ל בהיפך שכשהאברים קטנים כו'. א"נ אע"פ שמשתייר מקצת בתולים יוכל להיות דוחק בלא דם כו' ולק"מ מבוגרת שיש לה טענת דמים לפרש"י אע"פ שנשאר רק מקצת בתולים שי"ל דמקצת בתולים שלא נבעלה כלל ודאי יש בהן דם. משא"כ מקצת בתולים שנשאר אחר הבעילה י"ל שהדם הלך לו בפעם הא' ודו"ק. ועמ"מ שכ' ובאחת מהן היא טענת בתולים מבואר שיכול להיות דוחק בלי דם וסתמא אמרו אף בנערה שהיא גדולה באבריה כו' וצ"ל כמ"ש. וז"ל הב"ח סי' ס"ח ס"ד תלינן הדוחק בשום סבה שדבקו דופני הרחם זו בזו וא"ת אמאי לא תלינן דט"ד מכוסים בש"ז וי"ל כו' ע"ש ועב"ש שם סק"י ולפענ"ד י"ל דתלינן שהוא משיורי בתולים כנ"ל. וכבר נבעלה כו'. תדע דהפוסקים לא חלקו כלל על ר"ח מה"ט דא"א שיהי' דוחק בלא ד"ב כו' ודו"ק היטב:
יבמעתה מאחר שאפשר שיהי' דוחק בלא ד"ב בבעילות שאח"כ א"כ למה נחמיר בזה דהא מדאורייתא אין כאן שום חשש דממ"נ גם אם הוא ד"ב טהור הוא רק שחז"ל החמירו בזה והיינו דוקא בודאי ד"ב. אבל כשי"ל שהוא דם מאכולת היינו פחות מכגריס (ואחר ביאה ראשונה) מהכ"ת נחמיר ואף להב"ח שי"ל דא"צ לתלות בסבה כל שיש דוחק ומוטב לתלות בד"ב מ"מ אפ"ל שלא החמירו חז"ל כ"כ בד"ב לטמאותו אלא שלא להקל בד"ב. אבל להחמיר מה שבלא"ה היינו מקילים בשאר נשים בכתם פחות מכגריס מניין לנו להחמיר (אחר ביאה ראשונה) ומשנה שלימה שנינו כל המחמיר בד"ס עליו להביא ראי' ובפרט אחר השיעורים שבמשנה ר"פ תינוקת שארז"ל ששוב אין לתלות בבתולים אף את"ל דמדאורייתא תלינן יותר מ"מ ממ"נ הא מדאורייתא ד"ב טהור וא"כ באתה להחמיר ע"פ דבריהם שלא הקילו יותר משיעורים אלו (ולדידן החמירו אפי' תוך זמן זה) א"כ הם אמרו והם אמרו שאז אין לתלות בבתולים לכן תלינן במאכולת. ולמה נתפוס החבל בשני ראשין להחמיר וקרוב בעיני שהוא תרי חומרי דסתרי אהדדי דממ"נ כו':
יגוהנה אפ"ל שהרמב"ם ורא"ש מחולקים דלהרמב"ם י"ל שטמאו חז"ל ד"ב כמו שטמאו הגאונים דם טהור עפי"א דין ח' וכן ד"ב כו'. וא"כ לכאורה י"ל שאין זה תרי חומרי דסתרי ואעפ"כ י"ל שלא החמירו כ"כ כנ"ל. וע"ד שכ' המ"מ שם והחכמים שהחמירו לא הצריכו כו'. וה"נ הם אמרו שאחר שיעורים אלו אין תולין בבתולים להקל. וא"כ כמ"כ להחמיר והרא"ש כ' הטעם שנתנו לכולם דין בוגרת מפני שבעילת מצוה לכל מסורה. וא"כ לא טמאו הדם ממש רק שלא הקילו לתלות בו. וא"כ בנ"ד א"צ לתלות בו כו'. (ומלילה הראשון בלא ראתה לק"מ דשם ודאי יש ד"ב בלי ספק כו') והנה אף את"ל דטמאו ד"ב י"ל שאין לטמאותו אלא כשהוא ודאי ד"ב ולא אח"כ כשיש ספק. דמאכולת מצוי' ביותר ואין לך סדין כו' וכ"ש בנ"ד שהנערה הית' קטנת האברים ביותר ודומה ממש כקטנה שיש לתלות הדוחק מצד צרות האברים כו' שאין להחמיר בה בכתם פחות מכגריס אחר ד' לילות: