Sheiris Yehudah·Laws of Salting - Siman 70שארית יהודה·הלכות מליחה - סימן ע'

א(א) זו ע"ג זו.
פירוש שמולח הראשונה, ואחר מניח השניה עליה ומלחה גם כן, וכן כמה חתיכות.

בובגמרא⁶²⁵ רב ששת מלח גרמא גרמא תרי מ"ט לא דלמא פליט האי ובלע האי חד נמי דלמא פליט האי גיסא ובלע האי גיבא אלא לא שנא. ופירש"י⁶²⁶ אלא לא שנא ומותר בכל ענין דכל זמן שטרודים לפלוט אינם בולעים:

ג(ב) פליטתה.
רוצה לומר פליטת דמה:

ד(ג) לעליונה.
דכשמולחין הרבה חתיכות זו אחר זו ומניחין זו על גבי זו בודאי הראשונה שהיא התחתונה גומרת פליטתה קודם⁶²⁷:

ה(ד) העליונה.
מאחר שאינה טרודה עוד לפלוט דם:

ו(ה) ציר.
דהיינו כל י"ב שעות כדלקמן ס"ה, וס"ו בהג"ה⁶²⁸:

ז(ו) בולעת.
אבל כל שיש לחוש שתגמר כל פליטת צירה דהאיך מקמי פליטת דם דאידך אסור (ר"ן⁶²⁹), ויתבאר לקמן ס"ו⁶³⁰:

ח(ז) החתיכות.

טרוצה לומר בגומא שבצד העליון של תחתונות, דיש לאסור מחמת דם הבלוע במלח שבין חתיכה לחתיכה, שנמחה בציר שבגומות אחר פליטת כל הדם. דבשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמא אין המלח שעליה אוסרה⁶³¹, לפי שמועט הוא הדם הבלוע במלח ואינו יכול לזוז עוד משם כלל, אבל כאן שנמחה המלח בציר שבגומא ונעשה צלול, היה לו לדם זה לאסור⁶³² (תוס'⁶³³):

י(ח) מותר.
כיון שלא שהתה שיעור פליטת כל הציר⁶³⁴:

יא(ט) את דמו.
שהרי אפילו לשור הגדול די בשיעור מיל, או בשיעור שעה, כדלעיל סימן ס"ט ס"ו:

יב(י) שיזוב הדם.
משום⁶³⁵ דר"ת פירש הטעם דמולחין כמה חתיכות זו על גב זו משום דדמא משריק שריק במליחה כמו בצלייה⁶³⁶, ואפילו אם התחתונה גומרת פליטת כל דמה וצירה קודם שגומרת העליונה פליטת דמה הרי זה מותר מטעם זה, דשריק ואינו נבלע בבשר כלל. ומיהו היינו דוקא אם לא נמצא ציר בגומא, אבל אם מתקבץ ועומד בגומא שבין החתיכות, או בחתיכה שיש לה בית קיבול דלא מצי שריק, אסור לדידיה אפילו בעוד שהיא טרודה לפלוט, וחוששין לדבריו להחמיר לכתחלה.

יגומיהו במה שמיקל אם אין שם גומא אפילו אחר פליטת צירה, לא קיימא לן הכי, כדלעיל⁶³⁷ בשם הר"ן. אך לפעמים סומכין על דבריו, היכא שיש עוד צד להקל, כמ"ש בסימן ע"ה⁶³⁸ ובכמה דוכתי⁶³⁹:

יד(יא) ממליחה הראשונה.
שאין דרך המלח להבליע הדם רק להמשיך אחריו לפלוט מבפנים (רא"ש⁶⁴⁰). ואזיל לטעמיה בסימן ס"ט ס"כ⁶⁴¹, דאם שמו בשר בכלי שאינו מנוקב אחר שיעור מליחה אינו נאסר בכך מטעם זה. ואפילו להאוסרים שם, וכוותייהו נוהגין להחמיר כמ"ש שם בהג"ה⁶⁴², מכל מקום הכא מותר, מאחר שמלח בכלי מנוקב גם בפעם השני הרי דם משריק שריק ונופל כולו דרך הנקבים⁶⁴³. ומהאי טעמא סמכינן לקמן ס"ה⁶⁴⁴ אדעת הרא"ש לענין אם שהה במלחו אחר פליטת דמו וצירו, ומה לי מלח זה או אחר. ולפי זה אפילו מלחו במלח אחר אחר פליטת דמו וצירו מותר מהאי טעמא (מנחת יעקב⁶⁴⁵).

טוומשום הכי נמי לא דמי להא דקי"ל בריש סי' ס"ט דהמלח מבליע הדם בעין שעליו, והיינו משום דגבי דם בעין⁶⁴⁶ לא שייך לומר דשריק, כמ"ש שם⁶⁴⁷ ולקמן בסוף הסי' בהג"ה⁶⁴⁸.

טזאבל הט"ז⁶⁴⁹ כתב דאם מלח במלח אחר לאחר שגמר פליטת דמו וצירו אסור, שהמלח מבליע הדם שעליו, כיון שאינו טרוד לפלוט (כיון שהמלח השני עדיין בכחו⁶⁵⁰, שהרי עדיין לא הפליט כלום, משא"כ לקמן ס"ה שהמלח פסק כחו ואין לו כח להבליע לדעת הרבה פוסקים, סמכינן אטעמא דשריק):

יז(יב) את דמו.
בגמרא⁶⁵¹ אמר רב נחמן אמר שמואל דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורים, ואפילו בכלי מנוקב, מאי טעמא דגים רפו קרמייהו קדמי ופלטי ועופות קמיטי, ובתר דנייחי דגים פלטי עופות והדרי בלעי דגים מינייהו. ופרש"י דגים ועופות, וכל שכן בשר אחר, לפי שהוא קשה מבשר עופות. וז"ל הר"ן⁶⁵² ולפי שאין הדגים טרודים לפלוט בלעי מדם העופות, מה שאין כן בבשר ובשר שמולחין ב' חתיכות זו על גבי זו אחת גדולה ואחת קטנה, שאע"פ שהקטנה גומרת פליטת דמה קודם פליטת דמה של גדולה, אפילו הכי עדיין היא פולטת ציר, וכל שהיא טרודה לפלוט אפילו ציר לא בלעה דם. ודגים היינו טעמא דאסירי, לפי שכבר יצא כל דמן וצירן ועדיין העופות פולטין דם עכ"ל:

יח(יג) מותרים.
בהדחה בעלמא, וכדלקמן סי' צ"א⁶⁵³. דליכא למימר דלמא בתר דפלטי עופות הדרי ובלעי מדם הנבלע בדגים, דהא אכתי פלטי עופות ציר וכל דפלטי אפילו ציר לא בלעי דם, אלא ודאי הדגים בלבד הוא שנאסרים (רש"י⁶⁵⁴ ור"ן⁶⁵⁵).

יטוכתב הרא"ש⁶⁵⁶, רשב"ם⁶⁵⁷ פירש שגם העופות אסורים, לפי שהדגים הנאסרים נעשו נבלה וחוזרים ואוסרים בצירם האסור את העופות (דכי אמרינן דכל היכא דטריד לפלוט לא בלע היינו דלא בלע דם משום דמשריק שריק, אבל ציר ושמנונית בלע ר"ן). ולא יתכן לומר כן לפירוש רבינו אפרים⁶⁵⁸ דלא אמרינן חתיכה נעשית נבלה בכל האסורים (וכן דעת השו"ע סי' צ"ב⁶⁵⁹). ואפילו למ"ד חתיכה נעשית נבלה בכל האיסורים (וכן דעת רמ"א שם), מכל מקום הא קיי"ל דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך⁶⁶⁰. ומיהו יש לומר שגם מן הדם נפלט קצת על ידי מליחה ונבלע בעופות עם הציר, דלא אמרינן דמא משריק שריק ואינו נבלע אלא כשהדם מרובה, אבל על ידי ציר הרבה נוח ליבלע עכ"ל.

כומשום שטעם זה קלוש מאד דחו הפוסקים דברי רשב"ם מהלכה, וסבירא להו⁶⁶¹ דהעופות מותרים אפילו למ"ד חתיכה נעשית נבלה בשאר איסורים, משום דאין הנאסר כו':

כא(יד) כדי קליפה.
דרותח דמליחה אינו אוסר אלא כדי קליפה לדעת השו"ע, כדלקמן סי' ק"ה ס"ט. ואין חילוק בין שמלחן יחד זה אצל זה, או שמלח העופות על הדגים, ואפילו מלח הדגים על העופות, אסורים כדי קליפה. דאע"ג דדם אינו מפעפע למעלה, וכמ"ש הרמ"א בהג"ה ס"ב⁶⁶², מכל מקום קליפה מיהא בעי וכמ"ש שם (ש"ך⁶⁶³).

כבואין להם תקנה במליחה שנית, לפי שאין המלח מפליט דם הבא ממקום אחר, אלא היכא שיש להם דם מגופם, שכמו שהוא מפליט דם המובלע בגופן כך הוא מפליט דם דאתא מעלמא, אבל דגים שאין להם דם מגופן (אפילו ציר אין להם), שכבר פלטו כל דמן וצירן, אין המלח מפליט דם הבא להן ממקום אחר (ר"ן⁶⁶⁴):

כג(טו) מותרים.
לפי שהקשקשים הם במקום קליפה עומדים (ש"ך⁶⁶⁵):

כד(טז) בס'.
הטעם נתבאר בסי' ק"ה ס"ט בהג"ה:

כה(יז) קשקשים מותרים.

כוגם השו"ע כתב כן, אלא שהוא מטעם אחר כמ"ש שם. ולדידן לא שייך האי טעמא כיון דמשערינן במליחה בס', ולכן חזר רמ"א וכתב להתיר אפילו לדידן, משום דאז לא רפו קרמייהו ואינן פולטין מיד כו'⁶⁶⁶:

כז(יח) לא בלעי.
ואם נמלחו עם שאר איסורים, דלא שייך בהו לומר איידי דטרידי כו', וכדלקמן ס"ג, אם הוא בענין שאינו אסור אלא כדי קליפה וכמ"ש בסי' ק"ה ס"ט, מותר, דהקשקשים הם במקום קליפה כמ"ש השו"ע. וגם רמ"א סבירא כן, אלא שכתב טעם זה במקום דלא שייך קליפה כמ"ש לעיל⁶⁶⁷ (ש"ך⁶⁶⁸):

כח(יט) ודג תפל.
יתבאר בהג"ה⁶⁶⁹:

כט(כ) בלא קליפה.
רק בהדחה בעלמא⁶⁷⁰.

לובגמרא⁶⁷¹ מסקינן גבי מלח איסור והיתר, דג טהור שמלחו עם דג טמא אסור, ואין צריך לומר טמא מליח וטהור תפל, אבל טהור מליח וטמא תפל שרי, ויתבאר לקמן ס"ג. ומשם למדו הפוסקים⁶⁷² לכאן, דחד טעמא הוא, דכל שהוא מליח פולט ומבליע בחבירו, ואינו מחממו כל כך עד שיהא מפליט ממנו.

לאואפילו נוגעים זה בזה מותר מטעם זה לסברא הראשונה דלקמן ס"ג. ולא עוד אלא שגם היש מי שאוסר שם בנוגעים מודה הכא, דהתם חיישינן שמא נפלט ממנו מעט שמנונית וחוזר ובולע אפילו בעוד שהוא טרוד לפלוט כדלעיל, משא"כ הכא דאין האיסור אלא משום דם ודמא משריק שריק ואינו בולע איידי דטריד כו'⁶⁷³. ומיהו היינו דוקא כשלא פלטו הדגים כל צירן שעדיין טרודים לפלוט ציר, אבל אם פלטו הדגים כל צירן ועכשיו מלחן עם עופות תפלים אסורים להיש מי שאוסר שם, אם נוגעים זה בזה⁶⁷⁴. ושם⁶⁷⁵ יתבאר דדעת רמ"א⁶⁷⁶ להחמיר שלא בהפסד מרובה, ודעת רש"ל⁶⁷⁷ להקל לגמרי כסברא הראשונה (פרי חדש⁶⁷⁸):

לב(כא) יחד.
פירוש למאי דקיי"ל⁶⁷⁹ לשער מליחה בס', הכא אין צריך ס'. ומכל מקום קליפה מיהא בעי, וכמ"ש ס"ג. ומשום הכי השמיט השו"ע, דלדידי' כל מליחה אינו אוסר אלא כ"ק⁶⁸⁰ (ש"ך⁶⁸¹). וכתב מהרש"ל⁶⁸² דוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה, אבל אם אין ידוע אסור, דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון⁶⁸³ עכ"ל:

לג(כב) שרי.
ומהאי טעמא אפילו נמלחו זו בצד זו, אלא שהחתיכות דגים גבוהים וגדולים ועולים למעלה מכנגד הבשר, מה שלמעלה מן החתיכות שאינו נוגע בה מותר אפילו באותה חתיכה עצמה, דלא גרע מאילו נפל חציה לציר (איסור והיתר הארוך⁶⁸⁴, ש"ך⁶⁸⁵):

לד(כג) מלוחים.
ואפילו לא הודח הבשר, ואפילו שהו הדגים גם כן שיעור מליחה מותרים, כיון דאין האיסור אלא משום דם והבשר לאחר שיעור מליחה פלט כל דמו ולא נשאר אלא מוהל בעלמא. ואף שאנו מחמירים לעיל סי' ס"ט ס"כ במעשה דרש"י, בציר היוצא מהבשר לאחר שיעור מליחה (בכלי שאינו מנוקב, ודגים דרפו קרמייהו אפילו בכלי מנוקב הוי ככלי שאינו מנוקב משום דמסתרך בהם הדם), הני מילי כשהציר בעין בכלי והבשר מונח בתוכו, אבל משום לחלוחית בעלמא שעל הבשר בזה לא נהגו איסור, וסגי לדגים הדחה בעלמא כמו לבשר (איסור והיתר הארוך⁶⁸⁶. תורת חטאת⁶⁸⁷):

לה(כד) לכלים.
להפליט הבלוע בהם על ידי מליחה כדלעיל סימן ס"ט.

לוומכל מקום לכתחלה אין למלחם בכלי שמלחו בו בשר (אם לא הדיחו הכלי היטב⁶⁸⁸). ולא דמי לבשר שנמלח והודח שמותר למלחו בכלי שאינו מנוקב שמלחו בו בשר להכשירו מדמו כדלעיל סי' ס"ט סי"ז, דבשר חי אורחיה בהדחה כדלקמן סימן צ"א⁶⁸⁹, אבל דגים אין דרך להדיחן אם מולחן לקדרה לבשלן מיד. ואפילו מולחן לקיום, שלפעמים דרכן בהדחה קודם אכילה, מכל מקום חיישינן שמא ישתמש אחר כך באותו כלי בלא הדחה בשר מבושל דלאו אורחיה בהדחה, ובזה יש ליזהר לכתחלה⁶⁹⁰ משום סכנה כדלקמן סימן קי"ו⁶⁹¹ (ש"ך⁶⁹², מנחת יעקב⁶⁹³).

לזומכל מקום בדיעבד אין לחוש לזה, דאין סכנה במליחה. ולכן אמרינן לעיל דהעופות מותרים אפילו נמלחו עם דגים. ולכן אם העוף תפל אף הדגים מותרים ואין בהם משום סכנה (איסור והיתר הארוך⁶⁹⁴. תורת חטאת⁶⁹⁵). וכן היכא דליכא משום איסור דם, כגון ששהו כבר שיעור מליחה והודחו וחזרו ונמלחו יחד מותרים (ש"ך⁶⁹⁶):

לח(כה) והודח.
שגם הוא כתפל, מאחר שאין בו מלח, ואז הדג אסור במכל שכן משניהם מלוחים⁶⁹⁷, שאסור אע"פ שיש בו דם, לפי שפולט כל דמו וצירו קודם פליטת דם העוף כדלעיל, וקל וחומר כשהודח שכבר נסתמו נקבי הפליטה⁶⁹⁸ (ולכן אפילו נמלח העוף וכמעט רגע קודם שכלה פליטת דמו נתנו על הדג שנמלח והודח, או שמלח העוף עליו והסיר מיד אסור, משא"כ בלא הודח, שפולט ציר, ולפחות שוהא⁶⁹⁹ רגע):

לט(כו) העופות.
ולא אתיא במכל שכן משניהם מלוחים (דרכי משה⁷⁰⁰, ב"ח⁷⁰¹).

מוהט"ז⁷⁰² כתב דאין לסמוך על היתר זה, דכיון שהציר שבדגים הוא דבר מועט ופולטין בזמן מועט, היאך נסמוך על פליטת ציר שלהם לומר דאגב דפלטי ציר דידהו יפלטו נמי מה דבלעי⁷⁰³, דשמא יכלה פליטת ציר שלהם קודם לפליטת הדם דבלעי, ולא אמרינן איידי דפליט כו' אלא אם כן יש לו מה לפלוט מגופו כשיעור שבלע (ט"ז). ואין אומרין בזה דספק דרבנן לקולא, משום דאתחזק איסורא, שהדם נבלע בו בודאי ומספק אתה בא להוציאו מידי דמו לומר איידי דפליט כו' (מנחת יעקב⁷⁰⁴). והש"ך⁷⁰⁵ כתב הטעם, משום דדגים רפו קרמייהו ומסתרך בהם הדם אפילו בעודם טרודים לפלוט, ושוב לא פלטי, וכתב שכן דעת השו"ע שכתב סתם דג תפל:

מא(כז) מהאי טעמא.
על ידי שידיחנו ויחזור וימלחנו כמו שיתבאר⁷⁰⁶ כו':

מב(כח) כרותח.
ושם נתבאר⁷⁰⁷ דאפילו לא נמלח רק לצלי, דהבשר אינו חשוב רותח (בהפסד מרובה⁷⁰⁸ או סעודת מצוה), מכל מקום ציר הנוטף ממנו מקרי רותח, והוא הדין גם כאן, אפילו לא שהה רק מעט⁷⁰⁹ עד שנראה ציר בכלי. מיהו אם עדיין לא הפליט ציר כלל, אפילו נמלח מליחה יפה יפה כעין לקדרה לא נאסר במליחה, דכיון שאנו רואין שלא הפליט כלל עדיין אינו מבליע בחבירו (ב"ח⁷¹⁰, וכן משמע בש"ך⁷¹¹):

מג(כט) טריפה.
בכלי מנוקב, כמשפט מולחי בשר (ולהכי הביא דין זה כאן בהלכות מליחה):

מד(ל) זה בזה.
יתבאר בהג"ה⁷¹²:

מה(לא) מדם הטרפה.
מכיון שנמלחו בכלי מנוקב אמרינן איידי דטריד כו'⁷¹³. וכשהכשרה תפלה ניתרת על ידי מליחה שימלחנה אחר כך, דאגב דפלטה דם דידה תפלוט גם מה שבלעה, כדלעיל בהג"ה ס"ב⁷¹⁴ ולקמן ס"ו⁷¹⁵:

מו(לב) מצירה.
דהוא נוח לבלוע יותר מן הדם, ולא אמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלעה אלא דם דשריק, אבל ציר ורוטב בלע משום דמסריך סריכי⁷¹⁶.

מזוכל שכן אם הכשרה תפלה שאינה טרודה לפלוט דבלעה. ואינה ניתרת על ידי מליחה שימלחנה אחר כך, דלא אמרינן שיפלוט מה שבלע אגב דם דידיה אלא היכא דבלע דם⁷¹⁷.

מחואפילו לא שהה שיעור מליחה, וכן אפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי, מכל מקום הציר חשוב רותח כדלעיל סי' ס"ט⁷¹⁸, ולקמן סימן צ"א⁷¹⁹ (ושם יתבאר⁷²⁰ דשלא במקום הפסד מרובה חוששין לומר דגם הבשר נחשב רותח, אפילו לא נמלח רק מעט, משום דאין אנו בקיאין בזה. ולפיכך אפילו במקום דאין לחוש לציר, כגון שכבר פלט כל דמו וצירו והודח קודם מליחה זו אסור. אלא דכאן לא מיירי אלא מענין וסדר המליחה כמשפטה להכשירה מדמה⁷²¹).

מטואין חלוק בין אם הטרפה למעלה או למטה⁷²², דציר מנבלה וטרפה, שאסור משום שמנונית, מפעפע גם למעלה לחתיכה הסמוכה (איסור והיתר הארוך⁷²³):

נ(לג) למטה.
דבמליחה אין אומרים תתאה גבר כמו בחמי האור, דדוקא גבי חום מחמת האור אזלינן בתר תתאה⁷²⁴, אפילו תתאה היתר, משום דתתאה גבר ומרתיח את העליון ומחממו או מצננו, כי כן הוא דרך תולדות האור, אבל מחמת המליחה אין כח במליח לעשות התפל מליח, וכן אין כח בתפל לבטל כח המליח, כי כן דרך המליחה שאינה יכולה להתבטל כי אם בהדחה, ולכן לא אזלינן בתר תתאה אלא בתר האיסור, שאם האיסור מליח מבליע הוא בתפל ואם לאו מותר, דלעולם המליח מבליע בתפל ואינו מפליט ממנו⁷²⁵ (סמ"ק⁷²⁶):

נא(לד) זה בזה.
שהרי גם הטרפה נמלחה ממלח שעל הכשרה⁷²⁷. והסברא הראשונה סבירא⁷²⁸ לה דבמה שנוגע לטמא לא חשוב כרותח להיות פולט על ידה (רא"ש⁷²⁹). והרשב"א⁷³⁰ כתב דאינו מפליט אלא מעט, ואיידי דטריד לפלוט אינו בולע אותה פליטה מועטת שחבירו פולט. ולפי זה אם נמלחה כבר הכשירה ופלטה כל דמה וצירה ועכשיו מלחה והניחה אצל הטרפה, התפלה אסורה מפני שבולעת המועט שהפליטה הטרפה התפלה (פרי חדש⁷³¹). ובסמוך בהג"ה יתבאר כיצד נוהגים:

נב(לה) נוגעת בזה.
ואז אין צריך אפילו הדחה היטב, רק שופך עליו מים ודיו כדין בשר שנפל לציר דלקמן ס"ו⁷³², משא"כ כשנוגעים זה בזה על ידי מליחה צריך הדחה היטב (ש"ך⁷³³):

נג(לו) אסור.
ובהא כו"ע מודו, דאין סברא כלל להתיר בכה"ג, כיון דעל כל פנים הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא. ומ"ש⁷³⁴ והם נוגעים זה בזה, לרבותא דסיפא נקט, דאם הכשרה מלוחה והטרפה תפלה שרי אפילו בכה"ג לסברא הראשונה (ש"ך⁷³⁵):

נד(לז) דינים.
ושם⁷³⁶ פסק רמ"א לחוש לסברא האחרונה שלא במקום הפסד, אבל בתורת חטאת⁷³⁷ פסק לגמרי כסברא הראשונה, וכן כתב רש"ל⁷³⁸. וכתב הפרי חדש⁷³⁹ שכן עיקר. ואפילו נמלחה הכשרה ופלטה דמה וצירה ואחר כך מלחה והניחה אצל הטרפה התפלה מותרת, שהעיקר כסברת הרא"ש⁷⁴⁰, שאינו מפליט כלל על ידי נגיעה לטמא, דלעולם המליח מבליע בתפל ואינו מפליט ממנו כלל⁷⁴¹ (סמ"ק⁷⁴², איסור והיתר הארוך⁷⁴³, פרי חדש⁷⁴⁴):

נה(לח) בכולה.
דהכשרה השמינה מפטמת את הטרפה הכחושה, ונעשית על ידי כך גם הטריפה שמינה (בית יוסף⁷⁴⁵). ורש"ל⁷⁴⁶ חולק וסבירא ליה דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך⁷⁴⁷, וכאן הרי האיסור הוא כחוש ואינו יכול לילך עם השמנונית דהתירא, וכן דעת שאר אחרונים⁷⁴⁸:

נו(לט) גבר.
אבל אם היה ההיתר תפל למטה והאיסור המליח למעלה אינו אוסר יותר מכדי קליפה (שו"ע סי' ק"ה⁷⁴⁹), דתתאה שאינו מליח גובר ומצנן את העליון. ומיהו כדי קליפה בעי כמו חם לתוך צונן, דאדמיקר ליה בלע. ולכן בשניהם כחושים דסגי בקליפה אין חילוק בין מליח עליון לתחתון (ש"ך⁷⁵⁰, פרי חדש⁷⁵¹).

נז(ומכל מקום אם ההיתר מלוח והאיסור תפל מותר אפילו בלא קליפה, אפילו האיסור שמן, ואפילו המלוח למטה⁷⁵², משום דכתב הרשב"א⁷⁵³ שהמלח אינו מבליע בחומו אלא בחורפו, ואם כן כשהאיסור תפל אע"פ שנתחמם מחמת המלח דתתאה גבר, מכל מקום אינו אוסר, כיון שאין בו כח כל כך. משא"כ כשהאיסור מליח, שהמלח רב בו, ובכח חורפו להבליע בתפל, לכן מהני ליה חומו כשהוא תתאה לחמם את העליון שיבלע בכולו, אם⁷⁵⁴ א' מהן שמן):

נח(מ) כיצד נוהגין.
ושם⁷⁵⁵ יתבאר שאנו נוהגין לשער כל מליחה בששים, מפני שאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן. וגם אין חילוק בין אם האסור המליח עליון או תחתון⁷⁵⁶. רק שיהיה המליח איסור, דלעולם המליח מבליע בתפל. וזה הכלל נקוט בידך דגבי חמי האור אזלינן בתר תתאה⁷⁵⁷, שיהא הוא החם, אפילו אם הוא היתר, וגבי מליחה אזלינן בתר האיסור, שיהא הוא המליח⁷⁵⁸:

נט(מא) ושעל המלח.
כיון שאינו טרוד לפלוט כלל לא דם ולא ציר:

ס(מב) כמה ימים.
שאותו דם שבמלח נדבק הוא במלח ומתייבש בתוכו, ע"כ⁷⁵⁹ פסק כחו ואינו נבלע בבשר כדלעיל סי' ס"ט ס"כ⁷⁶⁰ בשם הרא"ש (במעשה דרש"י):

סא(מג) מותר.
אפילו לדידן דנוהגים להחמיר כהאוסרים שם בסי' ס"ט⁷⁶¹, היינו כיון שנתנו בכלי שאינו מנוקב, והרי אנו רואין שהמלח הוציא עוד ציר והוא בעין, משא"כ הכא שמונח בכלי מנוקב, אף אם יפליט המלח דם משריק שריק ונופל דרך הנקבים (תורת חטאת⁷⁶²):

סב(מד) שחבירו פולט.
מאחר שהוא אינו טרוד לפלוט כלל⁷⁶³. דמה שכתב ופלט כל דמו היינו דמו וצירו, או אפילו לא פלט אלא דמו לחוד אלא שהודח ואינו פולט⁷⁶⁴, ולפיכך בולע:

סג(מה) ויש מתירין.
בבשר שלא נמלח כלל, על ידי⁷⁶⁵ כו':

סד(מו) שבלע.
אגב דם דידיה. אבל בשר שכבר פלט דמו וצירו או אפילו פלט דמו לחוד אלא שהודח ונסתמו נקבי הפליטה אין לו תקנה במליחה שיפלוט מה שבלע אגב שיפלוט ציר דידיה (ר"ן⁷⁶⁶), דדוקא בעוד שהוא טרוד לפלוט אפילו ציר דידיה לא בלע דם כדלעיל⁷⁶⁷, אבל מכיון שאינו טרוד לפלוט ובולע אינו פולט אחר כך אלא אגב דם דידיה, ולא אגב ציר⁷⁶⁸:

סה(מז) בכל זה.
אפילו אין בו לא דם ולא ציר, מכל מקום על ידי מליחה מוציא דם שבלע. ולא דמי לדגים ועופות דלעיל, שאסורים הדגים משום דרפו קרמייהו וקדמי ופלטי, דשאני התם דמשום דרפו קרמייהו בלעי טובא, והדם הבא להם מעלמא הוא מסתרך בהם ביותר (תורת הבית הארוך⁷⁶⁹).

סווכתב הש"ך⁷⁷⁰ הא דמתירין כאן בבשר שלא נמלח כלל שנתנו אצל בשר שנמלח, היינו אפילו לא הודח עדיין כלל, דאין כח ברתיחת המלח הנפלט מחתיכה אחרת אלא להתבלע המלח⁷⁷¹ עצמו, אבל לא להבליע הדם בעין שעליו לתוכו. מיהו אם שהה בין חתיכות מלוחות עד שקבל טעם מהמלח עצמו, אפשר דמבליע גם הדם בעין שעליו. והמנחת יעקב⁷⁷² מיקל גם בזה:

סז(מח) לדברי האוסרים.
פירוש דלכתחלה יזהר שלא ליתן כו', ובדיעבד שכבר נתנו זה אצל זה יש לפסוק ולהתיר אפילו לכתחלה (ש"ך⁷⁷³, לפי דעת הב"י, דלא כשארית יוסף⁷⁷⁴):

סח(מט) וצירו.
או ששהה שיעור מליחה והודח⁷⁷⁵:

סט(נ) שיעור מליחה.
ואפילו לצלי אסור, כיון שכבר פלט כל דמו וצירו, או הודח לאחר שיעור מליחה ובולע, שוב אינו יוצא לא על ידי מליחה ולא על ידי צליה⁷⁷⁶ (דלא אמרינן בצליה כבולעו כך פולטו, ואפילו אין לו דם של עצמו, אלא היכא דפולט מיד כשבולע⁷⁷⁷).

עולא אמרינן דמא משרק שריק, כיון שנמלח בכלי מנוקב כדלעיל ס"ה⁷⁷⁸, דדוקא לגבי דם שבמלח היוצא לאחר שיעור מליחה סמכינן אטעמא דמשריק שריק, כיון דהרבה פוסקים סבירא להו לעיל סי' ס"ט ס"כ דפסק כח המלח או שנתייבש דמו בתוכו וכמ"ש שם⁷⁷⁹ ולעיל ס"ה⁷⁸⁰. ונהי דנוהגים להחמיר בכלי שאינו מנוקב, מכל מקום בכלי מנוקב שרי. אבל הכא שהוא בולע מן הדם שבמלח בעוד שלא שהה, אפילו בכלי מנוקב לא סמכינן לומר דמא משריק שריק (ש"ך⁷⁸¹).

עאואפילו לא שהו ביחד רק עד שיכול לפלוט ציר עליו מן הבשר שלא שהה אסור, דהציר הנוטף חשוב כרותח⁷⁸². וצריך ס' כנגד כל החתיכה שנמלח עמה, דבכולה משערינן, דלא ידעינן כמה דמא נפיק מינה (שם⁷⁸³). אבל אי ידעינן כמה בלע, כגון שנפלה חתיכה לתוך הציר⁷⁸⁴, אין צריך ס' אלא כנגד הבלוע⁷⁸⁵:

עב(נא) אינו נאסר.
דאיידי דטריד לפלוט אפילו ציר לא בלע דם, והלכך אין צריך אפילו מליחה שנית (ש"ך⁷⁸⁶):

עג(נב) י"ב שעות.
שרבו האומרים⁷⁸⁷ שמקובל בידם שזמן פליטת ציר הוא י"ב שעות, וכ"כ בשו"ע ס"ה:

עד(נג) לציר ממש.

עהשבולע אע"ג דטרוד לפלוט ואפילו הוא בכלי מנוקב כמ"ש לקמן⁷⁸⁸, מכל מקום אין לאסרו דאמרינן כו':

עו(נד) דידיה.
כשידיחנו וימלחנו⁷⁸⁹ כדלקמן⁷⁹⁰, יפלוט גם כן מה שבלע כו'.

עזואפילו אם לא הודח קודם שנפל לציר, אין הציר מבליע את הדם בעין שעליו לתוכו ונאסר, דאין כח ברתיחת הציר אלא להתבלע היא עצמה⁷⁹¹ (איסור והיתר הארוך, ש"ך⁷⁹²):

עח(נה) יש להתיר.
גם כן על ידי שידיחנו ויחזור וימלחנו כדלקמן, ועל ידי שיפלוט דם דידיה יפלוט גם כן מה שבלע⁷⁹³.

עטמיהו היינו דוקא כשנפל לציר בכלי מנוקב⁷⁹⁴, אבל אם נפל בשר שלא שהה שיעור מליחה לציר בכלי שאינו מנוקב אסור, ושוב אינו יוצא לא על ידי מליחה ולא על ידי צליה, דכיון שהוא בתוך שיעור פליטת דם בכלי שאינו מנוקב הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ממש, כמ"ש לעיל סי' ס"ט סי"ח⁷⁹⁵ בשם המשאת בנימין (ש"ך⁷⁹⁶):

פ(נו) יום שלם.
דהיינו מעת לעת, שאז הוי כבוש כמבושל ושוב לא מהני מליחה וצלייה⁷⁹⁷. ואף ע"ג דשיעור כבישה בציר הוא כדי שיתנו על האור וירתיח, כדלעיל סימן ס"ט סי"ח⁷⁹⁸, ולקמן סימן ק"ה⁷⁹⁹. היינו לענין שמבליע בכולו, אבל מכל מקום הוא יוצא על ידי מליחה אם לא נכבש יום שלם, דאז הוי כמבושל ממש, שאפילו כבוש במים הוי כמבושל בשיעור זה כדלעיל רס"י ס"ט⁸⁰⁰, ושם סט"ו⁸⁰¹, ובסימן ק"ה⁸⁰² ובכמה דוכתי (ש"ך⁸⁰³, מנחת יעקב⁸⁰⁴).

פאוהט"ז⁸⁰⁵ חולק על זה וסבירא ליה דאין לחלק בין כבוש לכבוש מסברא בעלמא, וכשם שכבוש אפילו במים מעת לעת הוה כמבושל גמור כך אם הוא כבוש בציר כשיעור שיתנו על האש וירתיח הוי כמבושל גמור, וכ"מ בש"ע סי' ס"ט סי"ח⁸⁰⁶ (וגם הש"ך⁸⁰⁷ הניח בצ"ע).

פבוכתב הב"ח הא דאסרינן בשיעור כבישה (למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה), היינו דוקא כשאין מקום לציר לזוב (כגון המולח בגיגית ע"ג עצים ונפלה חתיכה חציה לציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית, דאין בזה משום מולח בכלי שאינו מנוקב, ש"ך⁸⁰⁸), אבל אם יש לציר מקום לזוב, אפילו נשרה בציר יום שלם מותר על ידי שידיחנה ויחזור וימלחנה.

פגוהש"ך⁸⁰⁹ כתב דמיירי דוקא כשיש לציר מקום לזוב⁸¹⁰, אבל אם אין לציר מקום לזוב אפילו בפחות משיעור כבישה⁸¹¹ נאסר (אפילו אין בו משום מולח בכלי שאינו מנוקב, וכדלעיל⁸¹²) מה שבתוך הציר, ואין לו תקנה על ידי הדחה ומליחה שנית כיון שנשרה בציר.

פדוהפרי חדש⁸¹³ כתב דבכלי שאינו מנוקב הוי שיעור כבישה כדי שיתנו על האור וירתיח, כדלעיל סי' ס"ט סי"ח⁸¹⁴, אבל בכלי מנוקב לא נאסר בפחות מעת לעת. וגם זה אינו מן הדין, דמעיקר הדין אין כבוש אלא בכלי שאינו מנוקב, אבל בכלי מנוקב לא שייך כבישה אף אם שהה יום או יומיים (דאגב דאזיל הדם דרך הנקבים לא בלע):

פה(נו*) עדיין.
ואפילו לא הודח⁸¹⁵, ואין חלוק בין נפל לציר או נפל הציר עליו לא אמרינן דשריק⁸¹⁶, כיון שהוא בעין ונוח ליבלע אפילו בשעה שהוא טרוד אפילו לפלוט דם⁸¹⁷, ושוב אינו יוצא אפילו במליחה שנית, דאין לומר כבולעו כך פולטו, ולא אפילו אגב דפליט ציר דידיה במליחה שנית יפלוט דם שבלע, כיון שאינו פולט דם כדלעיל⁸¹⁸:

פו(נז) תוך י"ב שעות.
שאז אמרינן בעלמא דפולט ציר אפילו בלא הפסד מרובה, משא"כ לאחר י"ב שעות דלא סמכינן לומר אפילו בעלמא דפולט ציר אלא בהפסד מרובה⁸¹⁹, אם כן הכא אין להתיר אפילו בהפסד מרובה⁸²⁰ (ש"ך⁸²¹):

פז(נז*) וידיחנו.
הדחה מועטת ששופך עליו מעט מים ודיו (ש"ך⁸²²):

פח(נח) וימלחנו.
דלא נסתמו נקבי הפליטה בשביל הדחה זו, כיון שאינו מדיחו היטב. ומשום הכי מהני ליה מליחה שאחר כך, דאגב שיפלוט ציר דידיה יפלוט גם מה שבלע (דדוקא כשהדיחו היטב ונסתמו נקבי הפליטה לא אמרינן דיפלוט אחר כך על ידי ציר דידיה, כדלעיל⁸²³ בשם הר"ן⁸²⁴).

פטואפילו בלא מליחה שנית היה אפשר להתירו, כיון דטרוד לפלוט ציר לא בלע ציר זה, דאינו אסור אלא משום דם (פרי חדש⁸²⁵) (או כבולעו כך פולטו). אלא דלחומרא בעלמא הוא שמחמירין למלחו שנית, מפני שהמלח הראשון כבר נתמחה בציר ואין לו כח לפלוט, וכיון שכן (אפילו הדיחו הדחה מועטת) מהני ליה מליחתו עכ"פ לומר אגב שיפלוט ציר יפלוט דם שבלע. ומיהו אם נתבשל אפילו בלא מליחה שנית יש להתיר בהפסד מרובה או לצורך גדול דאמרינן איידי דטריד כו' (ש"ך⁸²⁶):

צ(נט) שרי בדיעבד.
דדוקא דם בעין מבליע המלח בתוך הבשר⁸²⁷, אבל ציר זה לא גרע מדם פליטה (ש"ך⁸²⁸). ואפילו בשר שלא נמלח כלל, אלא שהודח קודם שנפל לציר זה, מותר אם נמלח בלא הדחה אחר שנפל לציר (ט"ז):

צא(ס) חשוב כרותח.
לכו"ע, משא"כ לאחר שיעור מליחה יש אומרים דאין הבשר נחשב כרותח, ובהפסד מרובה וסעודת מצוה דעת רמ"א לסמוך עליהם (ש"ך⁸²⁹), כדלעיל סי' ס"ט ס"כ⁸³⁰, ולקמן סי' צ"א ס"ה:

צב(סא) כך פולטו.
דדוקא דם הנפלט עם הציר הוא דשריק (ואמרי' ביה איידי דטריד כו', או כבולעו כך פולטו⁸³¹), אבל דם בעיניה לא אשכחן דשריק (רא"ש⁸³²), והו"ל כאילו נפל עליו חָלָב או חֵלֶב או שאר איסורין⁸³³.

צגדהא דקיי"ל טהור מלוח וטמא תפל שרי, היינו כשהטמא יבש (אלא כשיש בו לחלוחית קצת), אבל כשהטמא לח וצלול בולע ממנו המליח כשהאיסור בעין, כדלקמן סי' צ"א ס"ה⁸³⁴ (איסור והיתר הארוך⁸³⁵, בשם אור זרוע):

צד(סב) שרי.
דדם אינו מפעפע למעלה⁸³⁶. ואפילו אותו מקצת חתיכה שבציר הוא שמן, אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך וכדלעיל סי' ס"ט סי"ח⁸³⁷. וחותך כדי קליפה במקום שנגע בציר כדלעיל שם.

צהומיהו היינו דוקא כשנפל לציר בכלי מנוקב, או אפילו בכלי שאינו מנוקב אלא שהוא בשר ששהה כבר שיעור מליחה, או לא נמלח כלל, אבל בשר שנמלח ולא שהה שיעור מליחה שנפל לציר בכלי שאינו מנוקב, דינו כאילו נמלח בכלי שאינו מנוקב ממש, ואסור אפילו מה שחוץ לציר, כדלעיל⁸³⁸ בשם המשאת בנימין (ש"ך⁸³⁹).

צו(ומיהו המולח בגיגית על גבי עצים ונפל שמה חתיכה חציה לציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית, דינה כאילו נפלה בכלי מנוקב לענין זה) (כדלעיל⁸⁴⁰):

צז(סג) מיד.
אם הוא בשר שכבר שהה שיעור כל פליטתו, וע"ד שנתבאר לעיל⁸⁴¹. וכן בשר שלא שהה שיעור מליחה, לענין שאינו ניתר אלא על ידי שידיחנו ויחזור וימלחנו⁸⁴². אבל אינו נאסר לגמרי אלא אם כן שהה בו שיעור כבישה, וע"ד שנתבאר לעיל⁸⁴³ (ט"ז⁸⁴⁴):

צח(סד) שיעור לדבר.
דאפילו בפחות משיעור כבישה יש לו דין מליח כרותח, והילכך לדידן דמשערינן כל מליחה בס'⁸⁴⁵ כדלעיל⁸⁴⁶ נאסר מיד⁸⁴⁷, אם אין ששים במה שבתוך הציר נגד הציר. ומה שחוץ לציר אינו מצטרף. ומכל מקום אם הוא בשר שלא שהה שיעור מליחה חוזר ויוצא על ידי מליחה אם לא שהה בציר שיעור כבישה כדלעיל⁸⁴⁸ (ב"ח⁸⁴⁹, ש"ך⁸⁵⁰):

צט(סה) הקרקע.
פירוש ציר שהי' נוטף מן הבשר תוך שיעור מליחה, ועדיין הקרקע לחה מן הציר, ואין שם ציר בעין. דאלו הי' נחשב ככלי מנוקב הי' מותר אפילו בלא הדחה ומליחה שנית, ואפילו שהה שיעור כבישה, ואפילו אם הוא בשר שכבר פלט כל דמו. דהא דאסרינן לעיל⁸⁵¹ בנפל לציר, היינו כשהציר בעין, אבל לחלוחית בעלמא אינו אוסר כלל. דאם לא כן היאך מולחין בשר בכלי מנוקב כלל, דודאי יש לחלוחית ציר טופח תחת הבשר⁸⁵², אלא אגב דאזיל הדם דרך הנקבים לא בלע בבשר. אבל בקרקע יש להסתפק אי מקרי כלי מנוקב⁸⁵³, ולכן אזלינן לחומרא (תורת חטאת⁸⁵⁴, מנחת יעקב⁸⁵⁵).

קולא אמרינן ספק דרבנן לקולא, כיון שהוא ספק מחמת חסרון ידיעה (מנחת יעקב⁸⁵⁶).

קאומכל מקום אינו נאסר אלא מה שבתוך הציר, ולמעלה ממנו כדי קליפה, והשאר מותר, דלא גרע מחתיכה שחציה בציר (תורת חטאת⁸⁵⁷), דמדינא אפילו בכלי שאינו מנוקב ממש אינו נאסר אלא מה שבתוך הציר כמ"ש בש"ע סי' ס"ט סי"ח, אלא דנוהגין להחמיר כמ"ש שם רמ"א, והילכך בקרקע דמספקא לן אין להחמיר כל כך (ש"ך⁸⁵⁸).

קבולפי המנהג שמניחין הבשר לאחר הדחה ראשונה על הדף לזוב מימיו⁸⁵⁹, ואם כן נתלחלח הקרקע במים תחלה, שוב אין הציר שנוטף עליה אוסר, דלא נקרא רותח, דקמא קמא בטיל במים⁸⁶⁰ (משאת בנימין⁸⁶¹, מנחת יעקב⁸⁶²):

קג(סו) בציר.
רוצה לומר בכלי מנוקב, דמהני לה מליחה אחר כך, אם הוא בשר שלא שהה שיעור מליחה עדיין, דאגב דיפלוט דם דידיה כו'. וע"ד שנתבאר לעיל⁸⁶³, דדוקא בכלי שאינו מנוקב עצמו המקום דחוק וחיישינן שמא פירש ממקום למקום כדלעיל סי' ס"ט⁸⁶⁴, משא"כ כשמונח על הבשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב, דאין חתיכה אחת דחוקה כל כך על גבי חבירתה, כדלעיל שם⁸⁶⁵ בשם איסור והיתר הארוך⁸⁶⁶ (ש"ך⁸⁶⁷):

קד(סז) להקל.

קהדציר זה אינו אסור אלא משום דם, ודם שמלחו אינו אלא מדרבנן⁸⁶⁸. אבל ציר נבלה וטרפה הוא מדאורייתא, ולכן אם ספק אם נמלח בשר שחוטה עם נבילה או טריפה אזלינן לחומרא. וציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן, כדלקמן סי' פ"ג⁸⁶⁹ (איסור והיתר הארוך⁸⁷⁰, ש"ך⁸⁷¹):

קו(סח) ואינה אוסרת.

קזכי המים מבטלין כח הציר כדלעיל סי' ס"ט ס"ח⁸⁷², ודוקא שהיה בהם רוב מים, ואפילו ספק רוב, אבל מים מועטין לא מהני כמ"ש שם (ש"ך⁸⁷³). וכן הדין אם נפל בשר שנמלח למים שנתאדמו מפני שהדיחו בהם בשר אפילו אין בהם ס' נגד הדם (תורת חטאת⁸⁷⁴), מפני שהמים מבטלין כח המלח.

קחואע"ג דקיי"ל⁸⁷⁵ דאם הטמא לח וצלול אפילו הוא תפל בולע ממנו המליח שאצלו ואינו מבטלו, היינו דוקא כשהאיסור בעין, אבל הכא הרי הוא מעורב במים (מנחת יעקב⁸⁷⁶, מהר"י ווייל⁸⁷⁷):