Sheiris Yehudah·Laws of Salting - Section 74שארית יהודה·הלכות מליחה - סי' עד

א(א) בשר.
פירוש מותר לבשלו בקדרה על ידי מליחה כשאר בשר, ואפילו בלא קריעה שתי וערב, שלא הצריכו קריעה שתי וערב וחתוכא לתחת אלא בכבד, משום סמפונות או משום ריבוי דם כדלעיל סי' ע"ג¹²¹⁹, אבל טחול לאחר מליחה אין בו דם, ומראה אדמומית שבו אינו אלא שומנא בעלמא¹²²⁰, וגם אין בו סמפונות שכנוס בהם הדם. והילכך ניתר במליחה אפילו לבשלו עם בשר (תורת חטאת¹²²¹). אבל בלא מליחה דמו אסור מדאורייתא, כדתנן בהדיא במתני' דכריתות¹²²² דם הטחול הוא בלא תעשה (כשפירש) (תוס'¹²²³, ורא"ש¹²²⁴, ורשב"א¹²²⁵):

ב(ב) הכליות.
בקדירה, אלא לצלותן, דנורא משאיב שאיב, ואין לשנות המנהג משום אל תטוש תורת אמך (פירוש שהם ידעו שהוא מותר בבישול מן הדין, וקבלו עליהם להנהיג מנהג זה) (רוקח¹²²⁶, איסור והיתר הארוך¹²²⁷):

ג(ג) שניקר.
אותן כדינן דלעיל בסי' ס"ה ס"ד:

ד(ד) אין לחוש.
אם נתנקרו ונמלחו כדינן, ונתבשלו אפילו עם בשר אחר, ואפילו לא נחתך לבקעים רבים, וגם לא הוסר החוט הגדול שעל גבי ביצי זכר, כמבואר בסי' ס"ה ס"ד, אפילו הכי שרי, לפי שאינו אלא חומרא בעלמא (איסור והיתר הארוך¹²²⁸):

ה(ה) רוב דם.
וכן אפילו לצלותם על גבי בשר מותר אפילו לכתחלה, דלא דמי לכבד שאסור לכתחלה למלחו או לצלותו על גבי בשר כדלעיל סי' ע"ג¹²²⁹, מפני שפולט בשפע דם (פרי חדש¹²³⁰):

ו(ו) שבהם.
כדלעיל סי' ס"ד ס"י וסי"ב:

זכתב בהגהות שערי דורא, מעשה היה בטחול שנצלה בלא ניקור והתיר ר' משולם וחביריו, דשערוהו דהטחול והחלב הכשר שבו הוי ס' נגד חלב האסור ע"כ. ואין לסמוך על זה להקל בסתם טחול, שלא כל הטחולין שוין, יש טחול שמן שיש בו חלב הרבה ויש שהוא כחוש, ולפיכך אין להתיר אלא אם כן נראה לעין שיש ששים נגדו (ט"ז, פרי חדש¹²³¹):

חסליקו להו הלכות מליחה