Sheiris Yehudah·Responsa Even HaEzer·Siman 7שארית יהודה·שו"ת אבן העזר·סימן ז

אסימן ז
אשתו מאוסה עליו אם כופין ליתן לה מזונות וכסות²⁵⁰
גיה"ק²⁵¹.

באודות מהו' זוסמן, לכוף לגבות ממנו מזונות וכסות כדין תורה, ואין ספק אצלי שנעלם ממנו ולא ידע או שכח גופא דעובדא כאשר הציע בפני, שהיתה מאוסה אצלו מימי קדם, גם קודם החופה צעק לפני מעכ"ת, גם אחר שנה או שנתים, רק כל הקירובים שהיו ביניהם הכל הי' מחמת דברת בני האדם רבים וכן שלמים החרדים במצות, ודברו על לבו ברכות ובקשות, וגם שהי' נע ונד, וברבות הימים נתחזק אצלו מיום אל יום גודל הריחוק עד אשר נחלה מזה, מחמת שאין יכול להטות ולהפוך לבו.

גובכל כה"ג מקובלני מפי רבינו הג' אחמו"ר נ"ע שיכול הבעל לומר קים לי כהרא"ם²⁵² וב"ח²⁵³ שבחלקת מחוקק²⁵⁴ ובית שמואל²⁵⁵ רס"י ע"ז.

דואמת כי מה שהקשו החלקת מחוקק והבית שמואל מתשובות הרא"ש כלל מ"ב²⁵⁶, כבר תירץ הבית שמואל בעצמו בסי' קי"ז ס"ק כ"ג²⁵⁷. ומה שהקשה מתשובות מהרי"ק סי' ק"ז²⁵⁸, המעיין שם יראה שלא כתב אלא דרך אפשר ומספיקא לא מפקי' ממונא (נגד) הרא"ם וב"ח ושלטי גבורים²⁵⁹. ולכן גם הרמ"א לא ביאר בסוס"י קי"[ז]²⁶⁰, מפני שסמך על מ"ש רס"י ע"ז וי"א²⁶¹ כו', למימרא דספיקא הוה. ומ"ש החלקת מחוקק סק"ג חלתה יוכיח²⁶², נמשך אחר מ"ש בסי' ע"ט סק"ג בשם רש"ל²⁶³, אבל רמ"א שם לא הגיה על השו"ע. גם לא אשתמיט חד מן בתראי לכתוב כן זולת מהרש"ל ויחידאה הוא. גם יש לומר דחלתה אף שהוא חולי ארוך לא נתנו דבריהם לשיעורים, אבל אם נעשית חולנית כל ימיה, ובפרט עד שאינה יכולה לטבול, לא גרע ממכות ופצעים שביו"ד סוס"י קפ"ז²⁶⁴. וכיון שהיא מאוסה בעיניו עד שאין כופין אותו להיות עמה, וכדמשמע נמי מדברי מעל', קרוב הדבר שהיה יכול לכופה. אלא מפני כי הוא גרם זה לאו כל כמיני'. ועוד נראה בעיני כי מ"ש מהרי"ק שאין יכולין לכופו להיות עמה, כן משמע נמי מתשובות הרא"ש, שלא יפה רגמ"ה כח האיש מכח האשה, ובאשה אי אמרה מאיס עלי לא כייפי' כו', ואם כן דון מינה ומינה, כי היכי דהתם אין הבעל נוטל שלה, ולכל הפחות אם תפסה, אם כן הוא הדין והוא הטעם שאינה נוטלת משלו דמי מזונות (עי' בס' בני אהובה על הרמב"ם פי"ד מה"א הט"ו²⁶⁵ דפסק בטוען מאוס עלי פטור ממזונות על כל פנים, והביא ראי' מהרמב"ם עיי"ש). כל זה ראיתי והצעתי לפניך, אף כי דברי רבינו הג' אינם צריכים חיזוק ממני. אך כדי דלא להוי מילתא בלא טעמא כתבתי.

הגם זה ממילא מובן שבלא טענה לא יכול הבעל לומר קים לי כהרא"ם, משום דאינו אנוס כל כך אלא שיצרו אנסו. אבל מי שבתום ויושר לבו הולך ואין רואין בו שום שמץ קלות ח"ו, מאי הוה ליה למעבד ולבי אנסי'. אבל מכל מקום אי אפשר לפוטרו בלא שבועה, להפיס דעת האשה שלא תאמר עיניו נתן באחרת.

וונדון התוספת כתובה, חקרתי שלא נתן אלא מרגליות, ולא פסקתי להשליש רק הכ"ה רובל שקבלה ממה שמכרה מהמרגליות. וגם לא פטרתיו אלא ממזונות דלהבא, אבל מה שלותה ואכלה חייב לשלם אם לותה בעדים כדין תורה.