Sheiris Yehudah·Responsa Even HaEzer·Siman 23שארית יהודה·שו"ת אבן העזר·סימן כג

אסימן כג
בענין הנ"ל⁷⁷³
עומד"ת לע"ד לפ"ק⁷⁷⁴

בדבריו ערבים עלי⁷⁷⁵ עד לאחת⁷⁷⁶, וקבלתים בשובה ונחת⁷⁷⁷, ואשתעשע וחדאי נפשאי⁷⁷⁸ בפלפולא ובמתניתא דילי'. ועם היות כי לענין הדין לבבי לא כן ידמה⁷⁷⁹, כי לדעתי נטה להחמיר כדרכו, ולזאת אמרתי אשיבה ידי שנית.

גהנה מה שכתב כת"ר דמה שאמר הגוי שכולם יודעים זה, שבכלל זה הם יהודים כו', לא כן אנכי עמדי⁷⁸⁰, כי הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. והראי' ממה שאמר סתם שכולם יודעים, והי' לו למימר והלא גם אתה יודע. ומה שאמר לו תחלה עשית עצמך כלא יודע הלא ידעת כו', היינו על עיקר הענין שמדבר בו, שהי' דומה בעיניו שאומר לו איני יודע מה אתה סח, ובאמת האיש ר' אברהם שכח על הנאבד ולזאת בא כמזכירו לידע במה ועל מי הוא מדבר, אבל במה שאמר לו מנין אתה יודע לא הזחיחו לומר וכי אתה אינך יודע, אלא אמר לו סתם אני יודע. ואדרבה לפי הבנת העד כמו שהגיד לי מתחלה, טרם הוגבה בבית דין, פרט⁷⁸¹ הידיעה לעצמו לומר בהתפארות שלא נעלם ממנו דבר, רק אחר כך אמר שגם כולם יודעים, ובודאי אין כוונתו אלא על הגוים אשר סביבותיו (ומהתימא על כ"ת שהביא כאן דברי תשובות הר"ן ומשאת בנימין שתולין לקיצור לשון ואינם ענין לנידון דידן כלל), או שיש לפרשו לשון חזרה. ובחנם טרח מעכ"ת והאריך להביא המקומות דתפוס לשון שניהם. ודבריו האחרונים⁷⁸² הם פירוש לראשונים⁷⁸³, שגם אנכי כך אמרתי שהוא לשון חזרה לפרש דבריו הראשונים, שאם לא היו מפרשין דבריו הראשונים כך עדיין הי' פתחון פה עליו מחמת דבריו הראשונים.

דומה שכתב עוד מהירושלמי⁷⁸⁴ שהביא הרמב"ן רפט"ו ודייק מרישא. אדרבה דוק לאידך גיסא מסיפא, דהתם בסיפא אמר ודאי לשון אומדנא ואילו הוו בחיין כו', משא"כ בנידון דידן לא אמר לשון ברור שידוע לאומד הדעת. ובפרט לפי מ"ש מר בעצמו דלשון ידיעה היא ודאית בלשון בני אדם לא אמר לשון אומד כלל ואין כאן אלא קצת הוכחה מבחוץ מפני שאמר כולם יודעים, ואין זה הוכחה דמיני' ובי', ולא מקרי גילוי דעת בדבריו ממש כמ"ש מעל' בשם הפר"ח. ואפשר שזה טעמו של מהר"ם לובלין בתשובות סי' ז' שהבאתי במכתבי הראשון⁷⁸⁵, דסבירא ליה דכוונת מהר"ם⁷⁸⁶ במה שכתב אלא אם כן מוכחא מלתא, דהיינו דמוכח בדבריו ממש דלהתפאר [...]⁷⁸⁷, ודאי לא מאי דמוכח מבחוץ.

הומה שכתב עוד דחזרה מהני תוך כדי דיבור אפילו באמתלא. אף אם לו יהי' כדבריו, מכל מקום לא בטל דבריו הראשונים, אלא שאמר בלשון מסופק שיש מקום להטעות בו. דאף אם הי' הכל בלשון מסופק, כבר כתבתי בענין עגונה דשקלאב⁷⁸⁸ דבאובנתא דלבא תליא מילתא, דאם נראה מדבריו שהוא כמערים וניכרים דברי אמת אזלינן בתר אובנתא דלבא, ולא דייקינן לישנא דידי', ומכל שכן בנידון דידן דנראה שמתחלה רצה להגיד האמת, ובאחרונה נתן מקום מכשול בדבריו כדי להטעות הבריות שלא יבינו, ודי בזה להסיר פקפוק דכת"ר.

וומה שכתב עוד כיון שיצא הקול שנהרג כו'. אני השמטתי במכתבי, מפני שתלוי באשלי רברבי⁷⁸⁹. ואע"ג דנלפע"ד דקיי"ל להיתר, מכל מקום בנידון דידן אין צריך לזה, שהרי השתיקו הקול ולא נשאר הקול אלא על האבידה, ואין קול ענות אפילו חלושה לומר שנהרג.

זובענין עדות ר' אלי' בשם אשתו כתב רומע"ל בהיתר הספק הב'⁷⁹⁰, לחוש לדעת רבינו נתן ורבינו שמחה⁷⁹¹ (אף שלא הי' צריך לזה, כי כבר רבו החולקים, וכמ"ש בתשובות פרח מטה אהרן ח"א סי' קי"ג), וסיים⁷⁹² מיהו דא עקא כו'. אני⁷⁹³ רחמנא לשיזבינא מכל עקא כמו מעקא דא, דמה בכך אם הי' ג' ימים אחר אבידתו מכל מקום אפשר שהי' תוך ג' להריגתו, ואדרבה אמרינן ממה נפשך כו', כמ"ש בשו"ע⁷⁹⁴.

חובהיתר הספק הג'⁷⁹⁵ פלפל מר בחכמה ובפלפולא טבא, ובפרט בהירושלמי דב"ק, עם היות שלא ראיתיו כי אין עמדי, מכל מקום נראים הדברים ברורים למבין דבודאי לא שייך יראה ופיתוי במסל"ת, כי אם במכוין לשם עדות. ומכל מקום לא העלה ארוכה, דאפילו במסל"ת ממש בעינן לאלתר כמ"ש מהרא"י⁷⁹⁶ ומהר"י ווייל⁷⁹⁷ (ומזה מוכח נמי דאין לחלק בין קטן לקטן כדעת הט"ז⁷⁹⁸. ואף דבתשובות שער אפרים⁷⁹⁹ מסייע לי', דבאמת יש לומר שהטעם ומשל לא שייך אלא בקטנים פחותים מעונת הפעוטות, אבל מסל"ת מיהא בעינן, ומשום דהטעם ומשל בקטנים הוה כמו מסל"ת כמ"ש מהרא"י), וצריך לטעמא דידי⁸⁰⁰, אלא שכנראה מדברי מכ"ת שלא הבין דברי, דכתבתי בקיצור, ולזאת אפרש שיחתי. דהא דבעינן לאלתר, לא שיעידו לאלתר לפני המגיד בבית דין, אלא מכיון שיגידו בפני אחרים נמי סגי. ובנידון דידן הגידו מיד לפי דבריהם לפני הגוים דבולינא, אלא שאנו אין אנו יודעים אם דבריהם אמת, ואפשר שעל זה אין להאמין דבריהם אפילו במסל"ת, על זה דנתי, דאפילו מן הסתם לא חיישינן אלא אם כן בידוע שלא הגידו לאלתר, דאז איכא ריעותא במה שלא הגידו לאלתר, דלמא במשך הזמן העלו בלבם דמיון (ולא משום יראה ופיתוי, דלא שייך זה במסל"ת כמש"ל), אבל כל שאין ידוע לנו אם הגידו לאלתר תלינן שבודאי מיד רצו והגידו דבריהם למי שמצאו ראשונים, וכל שכן שהסיחו לפי תומם דבאמת הגידו תיכף ומיד להגוים דבולינא, הרי העידו לאלתר, ולא בעינן שיגידו לאלתר לפני הגוי' שסיפרה להאשה, אלא מכיון שהגידו לפני הגוים דבולינא לאלתר בשעת ראי' שראו את ההרוג כו'. וסברא פשוטה וישרה היא בלי פקפוק.

טובהיתר הספק הד' חשש מעכ"ת שמא הגידו על ידי שאלת הגוים, ובקטן בעינן מסל"ת ממש, אפילו לדעת תרומת הדשן⁸⁰¹ עכת"ד. ולא ידעתי מנ"ל הא, דאי משום דבעינן בקטנים טעם ומשל כמ"ש מהרא"י, כבר כתבתי דנראה דהטעם ומשל אינו אלא בקטני קטנים דחיישינן דלמא קמצא כו', אבל בגדולים קצת במסל"ת סגי, וכל היכא דהוה מסל"ת בגדולים לגמרי הכי נמי בגדולים קצת, אע"פ שהן בכלל קטנים. וקצת ראי' מדברי הרמב"ם ספ"ו מהל' גזילה, דקטן נאמן לומר מכאן יצא נחיל זה, והוא שיהא מסל"ת, והבעלים מרדפין ושואלים היכן הנחיל חונה, דנראה מדבריו דהקטן לא יצא מדין מסל"ת, אע"פ שהבעלים שואלים, לפי ששאלת הבעלים היתה היכן הנחיל חונה והקטן אומר מכאן יצא נחיל זה, והי' לו להשיב זהו הנחיל, שזה הי' צריך להיות תשובה על שאלתו, ומה שאמר מכאן יצא מקרי מסל"ת, לפי שלא בא להשיב דבר לבעלים אלא כמספר דרך סיפור דברים כל המאורע. ואם כן הוא הדין נמי בגוי המסל"ת, אע"פ ששאלוהו, מכל מקום כיון שידוע שאינו מתכוין להעיד אלא דרך סיפור דברים הוה מסל"ת. וגדול וקטן שוים בזה כמו בנחיל דלעיל.

יואף לפי דעת מעכ"ת דבעינן מסל"ת ממש, וגם לומר טעם ומשל כמו בקטני קטנים. כבר כתבתי דבנידון דידן כיון שאמרו שהקטן שבהם חלה כמה ימים הוה כמו טעם ומשל, דלא חיישינן דלמא קמצא⁸⁰² כו'. ואף גם זאת כבר כתבתי שהגידו מיד לפני הגוים דבולינא במסל"ת ממש, ואם כן אף אם אחר כך⁸⁰³ אמרו שלא במסל"ת ממש אין להקפיד כולי האי, דכיון שאמרו מה שכבר אמרו, ובראשונה אמרו במסל"ת ממש. ואף שלא ידענו זה אלא מדבריהם, מכל מקום מאחר דלענין זה⁸⁰⁴ הוו מסל"ת ממש, שהרי לא שאלוהו על זה כלל מהימני.

יאובפרט שיש רגלים לדבר שדבריהם אמת על פי כל אומדנות המוכיחות מבלעדי דבריהם, כמ"ש המשאת בנימין סי' ס"ח, והארכתי במ"א בענין העגונה דשקלאב, והבאתי ראי' מדברי מהרי"ק שרש קכ"א⁸⁰⁵. ואף שמצאנו חולקים בזה, מכל מקום לענין זה ודאי דיש לסמוך להקל. ועוד אני אומר, אם תמצי לומר דלא בעינן טעם ומשל בגדולים קצת, אלא הא דלא מהני בת פ' בלבד היינו שלא במסל"ת, אבל במסל"ת מהני כדלעיל, אם כן בגוי על ידי שאלה מגוי ממסל"ת ממש, דכיון שצריך להשיב לשואלו דבר ודאי לא כיון לשחוק התינוקת, ולא בעינן טעם ומשל, אלא שלא יתכוין לעדות.