Sheiris Yehudah·Responsa Orach Chaim·Siman 15שארית יהודה·שו"ת אורח חיים·סימן טו

אסימן טו
שיעור אכילת פרס במשקה, ושיעור ז' ימים ליולדת⁴³⁵
ביום אתמול יום ב' ה' תשרי לעת ערב תקע"ו קבלתי שני מכתבים הבאי' כאחד בדבר האשה שילדה בצום גדלי', ויום כיפור הוא יום ח', דלפי פסק הש"ע אסורה לאכול אפי' אמרה צריכה אני, אך אם יאמר הדאקטער שמוכרח מחמת חלישותה שתאכל פחות מכשיעור, אזי לענין שיעור צירוף שתיה, אם כדי שתיית רביעית או כדי אכילת פרס, לפי מ"ש רבינו אחמו"ר ז"ל בהלכות ברכות הנהנין ששיעור צירוף שתייה הוא כדי אכילת פרס. ולא מזיגנא רישי עד שגמרתי עין עיוני.

בועל דבר אשר נסתפקת בענין שתיית טייא או קאווי חמין, אם מצטרפין לקולא בכדי שתיית רביעית בינונית או בכדי אכילת פרס, לפי שמצאת בברכת הנהנין של רבינו אחמו"ר ז"ל (בפרק ח' הלכה ו') שהעיקר אם לא שהה בכדי אכילת פרס מצטרפין. דע לך אהובי כי בפירוש שמיע ליה מיניה דמר אחאי ז"ל, שכתב כן לפי שלא סמך על מ"ש המ"א (סי' ר"י סק"א⁴³⁶), דצירוף דלענין ברכה תליא בפלוגתא דהרמב"ם⁴³⁷ והראב"ד⁴³⁸ שבטוש"ע הלכות יו"כ⁴³⁹. אלא אפילו להרמב"ם דסבירא ליה דאם שהה יותר מכדי שתיית רביעית אינו מצטרף, היינו דוקא ביום כיפור ששיעורו מלא לוגמא⁴⁴⁰, שהוא פחות מרביעית⁴⁴¹. אבל בברכה אחרונה ששיעורה ברביעית⁴⁴², אין סברא כל כך לשער שתיית רביעית שבמהרה בכדי שתיית רביעית בשתייה בינונית. ומשום הכי נמי בנזיר ששיעורו ברביעית יין כתב הרמב"ם פ"ה מה' נזירות⁴⁴³, דשיעור הצירוף בכדי אכילת פרס. ומ"ש בפי"ד מהמ"א בשאר איסורים נמי דהצירוף בכדי שתיית רביעית, היינו משום דסבירא ליה נמי דבכל האיסורין איסור השתיה כאיסור האכילה בכזית. דלא כמ"ש הכ"מ בספ"ג מה' ברכות⁴⁴⁴ בפשיטות, דכל איסורי משקין ברביעית, בלי שום ראיה. ואדרבה בפ"ו⁴⁴⁵ מהלכות מאכלות אסורות כתב גבי האוכל דם בכזית, וסתם דרך אכילת דם היינו שתיה, מדלא פירש דהיינו דוקא בהקפוהו ואכלו. וכן בהמחה את החלב וגמעו לא נתן שיעור אחר מבאוכל⁴⁴⁶. ולענין תרומה בפ"י מהל' תרומות⁴⁴⁷ כתב הרמב"ם בהדיא דשיעור שתייה כשיעור אכילה בכזית. והיינו דלא כתב בפי"ד⁴⁴⁸ אלא רביעית של סתם יינם, ומסתם יינם בלבד אין ללמוד לשארי ענינים. עד כאן הן הן הדברים ששמעתי מפיו הק'.

גוממוצא דבר נשמע דלענין יוה"כ⁴⁴⁹ יש לסמוך שפיר על הרמב"ם, משום דלפי מה שנתבאר אדחי' לה ראיית הראב"ד⁴⁵⁰ מפסול גוויה, דפסול גוויה נמי שיעורו ברביעית וממילא בעינן לצירוף שיעור גדול יותר, וכמו בנזיר דלעיל (ועי' בכ"מ פ"י מה' תרומות דלעיל בשם מהרי"ק שתירץ בענין אחר, והוא נכון ג"כ, ואף הפר"ח קלסי' קצת, אלא שכתב ומכל מקום אינו מחוור והביא ראיה מהגמרא, ואין דבריו מוכרחים) משא"כ לענין יוה"כ. וא"כ כיון דכשל עוזר נפל עזור, והדרין לכללין דקשה לסתור התוספתא המפורשת במקומה⁴⁵¹. ועכ"פ גבי חולה דספק נפשות להקל ודאי יש להקל כדעת הרמב"ם (ואפשר דגם הפר"ח יודה בזה).

דולענין יולדת אחר ז' אין לי לחדש נגד בעלי שו"ע⁴⁵². ומדי דברי לא אוכל להתאפק עצור במילין, מה דאגב עיוני קשיא ליה טובא בתה"ד סי' קמ"ח, והביאו בש"ע (סי' תרי"ז ס"ד) בלי חולק, דימים אלו אין מונין מעת לעת (הגם שבנידון דידן אין נפקא מינה כל כך, שבוודאי לא תאמר צריכה אני כמו שנתבאר לעיל). ועיי"ש שנדחק לחלק בין שאר בריאת הגוף מחולי אחר⁴⁵³ ובין הבריאות מחולי הלידה⁴⁵⁴, ואני בער ולא אדע מאין הרגלים לחלק. שהרי מצינו כמה פעמים בש"ס דחשבינן שעות להחיות המכה, כמו מכת בתולים⁴⁵⁵ דר"פ תינוקות דבעינן לילה או יום או חצי לילה וחצי יום, כדרך שאמרו ביי"נ ובטהרות, ולא חילקו ביניהם. ולענין וסתות⁴⁵⁶ חידוש הוא שחידשו הפוסקים, דלא ילפינן מהתם, לפי שמהלך הדמים תלוי בזריחת השמש, וכמו שהביאו ראיה⁴⁵⁷ מהמדרש ע"פ אקרא לאלקים גומר עלי⁴⁵⁸ עיי"ש.

הוהראיה שהביא מהתוס' פ"ק דגיטין (דף ח' ע"ב ד"ה אע"ג)⁴⁵⁹ תמוה, שבנה בנין קבוע על יסוד רעוע, שאפשר לומר שאין כונת התוס' [ב]מה שכתב ודוחק לומר, דקאי אמ"ש בתחלת דבריהם דבעינן מעת לעת, אלא אסוף דבריהם דצריך לומר דעובדא הוה בתוך ז', דזהו באמת דוחק גדול, דכל כהאי גוונא הוה ליה לגמרא לפרושי. וכהאי גוונא מצינו הסוגי' בתוס' בכמה דוכתי, ואחת מהן בפרק כלל גדול (דף ע"ג סע"ב)⁴⁶⁰ במה שכתבו ואין נראה לומר דאף לרבנן כו'. ובודאי זה אמת דלרבנן נמי אסור משום שבות, כדאיתא בפ' המצניע (ד' צ"ה ע"א)⁴⁶¹ דאפילו רבנן דפליגי ארבי אליעזר, אפילו אם תימצי לומר דפליגי נמי אחולב, מכל מקום הרי אמרו בהדיא אחד זה ואחד זה משום שבות. אלא הא דכתבו דאין נראה לומר כו' קאי אסוף דבריהם, דוק ותשכח דהכי הוא. וכיון דמהתוס' דגיטין אין ראיה, והרא"ש (פ' מרובה סי' ט"ו)⁴⁶² כתב כן בפירוש (ומ"ש הרא"ש בפ' ר"א דמילה סי' ב' תירוץ אחר, היינו משום שהיה דוחק בעיניו להעמיד סוגיא זו בענין זה דוקא, וכמו שנתבאר לעיל לדעת התוס'), וגם הסברא נוטה לכך.

ווהראיה שהביא בתרומת הדשן מהבראת התינוק לענין מילה, דממתינין לו ז' ימים מעת לעת (כדאמרינן בר"פ הערל ד' ע"א), היא ראיה גמורה שאין עליה תשובה, אם לא מדוחק, שנדחק בתרומת הדשן לחלק ביניהם בלי סברא וראיה ברורה.

זלזאת היתה דעתי נוטה דבעינן מעת לעת דוקא. אך לפי שלא מצאתי לי חבר ולא רב, שכל מפרשי השו"ע לא עמדו בזה, מוכרח אני לבטל דעתי. אלא אם כן יש עוד צד להקל, כ[ג]ון שנראה איזה חלישות, אעפ"י שאי אפשר להעמיד הדבר על בוריו, לבי אומר לי בטח שהמיקל לא הפסיד. ובפרט שמדברי הר"ן בשם רמב"ן⁴⁶³ יש לומר, דכל שאמרה צריכה אני, אפילו אחר ז' מאכילין אותה, כמו חולה דעלמא, ואין חילוק בין אם אמרה צריכה אני מחמת חולה או מחמת לידה⁴⁶⁴. ואינו דומה למלאכה בשבת⁴⁶⁵, כי באכילה שייך לב יודע מרת נפשו טפי. וע' מ"א⁴⁶⁶ בשם רדב"ז שמחלק גם כן בין מלאכת שבת לאכילה. אלא דעיקר החילוק בין תוך ז' לאחר ז' הוא בסתם, בשלא אמרה איני צריכה, דבתוך ז' מאכילין אותה ולאחר ז' אין מאכילין אותה, כל שלא אמרה בפירוש צריכה אני כחולה דעלמא. אלא מאחר שהשו"ע⁴⁶⁷ תפס ליה להרא"ש בשם רמב"ן, ומפרשי הש"ע לא דברו בזה, אין בידי להכריע. אבל תוך ז' מעל"ע, ויש צד אחר, יש להקל לענין פחות מכשיעור על כל פנים.

חאורח חיים חלק שני