Chabad Library · Otzar HaChassidim
Sheiris Yehudah·
אסימן יג
מתנה על מנת להחזיר בחמץ
הנה בשו"ע סי' תמ"ח ס"ג סיים367 אבל לא מתנה ע"מ להחזיר כו', ומשמע שפירש כן גם דעת הרמב"ם368 דלא אתי אלא לאפוקי כהאי גוונא. ולפי זה מה שכתב דעבר על ב"י וב"י יש לומר דאזיל לטעמיה בפירוש המשנה דנדרים פ"ה (דמ"ח ע"א) גבי מתנת בית חורון369, שענין ההערמה שהיה ניכר שבשביל כך נתן המתנה הוא שאלולי המתנה לא היה אביו יכול ליהנות כו', וכן משמע בחיבורו370 עיי"ש. ואם כן גבי חמץ נמי אלולי המתנה היה אסור בהנאה אחר הפסח371, לא דמי לשאר מתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה כדאמרי' (סוכה דף מ"א ע"ב) ובכמה דוכתי, דהתם שאם לא היה נותן היה שלו כל זמן שירצה, וכן גבי הפקר לזמן372 (דנדרי' פ"ד ד' מד ע"א), הגם שהיה חייב במעשרות מכל מקום כל תבואת השדה חוץ מן המעשרות היו שלו גם בלא ההפקר, אם כן מה שהפקיר השדה כולה אין בזה משום הערמה. ועוד דעל כל פנים אם היה אחר זוכה לא היה חוזר אליו כלל. משא"כ הכא כל עיקר המתנה הוא כדי שיחזור אליו (אך מדברי הרא"ש פרק יש נוחלין373, וטור חו"מ סי' רמ"א374, משמע קצת דהערמת בית חורון בענין אחר, וכמ"ש בתוס' פרק יש נוחלין (דף קל"ד ע"א) שלא היה יכול המקבל לעשות ממנה כלל. ואפשר375 שלזה כתב בהגהות מיימוניות פ"ו דשבת376, דאין זה אלא חומרא בעלמא גבי חמץ).
מתנה על מנת להחזיר בחמץ
הנה בשו"ע סי' תמ"ח ס"ג סיים367 אבל לא מתנה ע"מ להחזיר כו', ומשמע שפירש כן גם דעת הרמב"ם368 דלא אתי אלא לאפוקי כהאי גוונא. ולפי זה מה שכתב דעבר על ב"י וב"י יש לומר דאזיל לטעמיה בפירוש המשנה דנדרים פ"ה (דמ"ח ע"א) גבי מתנת בית חורון369, שענין ההערמה שהיה ניכר שבשביל כך נתן המתנה הוא שאלולי המתנה לא היה אביו יכול ליהנות כו', וכן משמע בחיבורו370 עיי"ש. ואם כן גבי חמץ נמי אלולי המתנה היה אסור בהנאה אחר הפסח371, לא דמי לשאר מתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה כדאמרי' (סוכה דף מ"א ע"ב) ובכמה דוכתי, דהתם שאם לא היה נותן היה שלו כל זמן שירצה, וכן גבי הפקר לזמן372 (דנדרי' פ"ד ד' מד ע"א), הגם שהיה חייב במעשרות מכל מקום כל תבואת השדה חוץ מן המעשרות היו שלו גם בלא ההפקר, אם כן מה שהפקיר השדה כולה אין בזה משום הערמה. ועוד דעל כל פנים אם היה אחר זוכה לא היה חוזר אליו כלל. משא"כ הכא כל עיקר המתנה הוא כדי שיחזור אליו (אך מדברי הרא"ש פרק יש נוחלין373, וטור חו"מ סי' רמ"א374, משמע קצת דהערמת בית חורון בענין אחר, וכמ"ש בתוס' פרק יש נוחלין (דף קל"ד ע"א) שלא היה יכול המקבל לעשות ממנה כלל. ואפשר375 שלזה כתב בהגהות מיימוניות פ"ו דשבת376, דאין זה אלא חומרא בעלמא גבי חמץ).
באך לשון הרמב"ם377 עצמו מבואר כמ"ש הרדב"ז378 דשום תנאי לא מהני, והיינו טעמא דעל כל פנים כל שלא נתקיים התנאי הרי הוא בספק, אלא שלאחרי כן נקנה למפרע כמ"ש שם הרדב"ז, הא למה זה דומה להרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז (גיטין עד), דקיי"ל379 והיא תתן ולאחר לא תנשא כו'. הגם דהתם לכתחלה קאמר, אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא, ולהרמב"ם380 מיירי דוקא בתנאי דאם, ולא בעל מנת כו', מכל מקום היינו דוקא בתנאי שבידו לקיימו, אבל הכא הרי התנאי ביד האין ישראל. ומשום הכי נמי לא דמי לסי' תמ"א381 לאין יהודי שהלוה, דהתם התנאי ביד ישראל382 כו', ולישראל שהלוה לא דמי383, דהחמץ של אין יהודי הוא384, ומשום הכי דוקא אם הגיע אחר הפסח ולא פרעו כו', הא אם פרעו שפיר דמי, אע"פ שכל ימי הפסח היה בספק.