Sheiris Yehudah·Responsa Yoreh Deah·Siman 27שארית יהודה·שו"ת יורה דעה·סימן כז

אסימן כז
אם המקור מלא דם, וטעם היתר האשה שנעקר מקור שלה⁶²¹
מה שכתב המשאת בנימין סי' מ"ט⁶²² דהמקור מליאה דם כמ"ש במד"ר⁶²³ כו', וכן משמע בתשו' מהר"מ לובלין סי' קי"א⁶²⁴ דהאם היא מקוה לדם כו'. אמת שלכאורה משמע הכי ברא"ש רפ"ג דנדה⁶²⁵ ובטי"ד סי' קפ"ח⁶²⁶ שהשפופרת במקור דמשום הכי ממילא יוצא דם, ומשום הכי נמי סבירא ליה להטור דבחתיכה נמי מיירי בקטנה דומיא דשפופרת, וכמ"ש הב"י⁶²⁷, דאם לא כן רואה בשפופרת אמאי טהורה. ובפרט לפמ"ש רבינו הג' אחמו"ר נ"ע⁶²⁸ דהיינו משום שהשפופרת הוציאתו מן המקור⁶²⁹.

באלא דדבריו⁶³⁰ צע"ג, ואף שאין משיבין את הארי⁶³¹ כו', מכל מקום לבי אנסני כו', ומה אעשה שלא זכיתי להבין דבריו הק' כלל. דהא לפי דעתו⁶³² על כרחך רבי אליעזר ורבנן בהא פליגי⁶³³, דרבנן סברי אין דרכה כו' משום שהחתיכה הוציאתו, ורבי אליעזר סבירא ליה דרכה כו', פי' דחיישי' שיצא מעצמו ונכנס בבקעים, כמ"ש הרב⁶³⁴ לפירוש התוס'⁶³⁵ דסבירא להו דבפלי פלויי לכולי עלמא דרכה כו', דהיינו משום דחיישינן שיצא מעצמו ונכנס בבקעים. ואם כן למה ליה להרא"ש לומר דרבי אליעזר ורבנן פליגי בשפופרת ובחתיכה דשיעא בטעמא דקרא, דרבי אליעזר סבר משום חציצה כו' הוה ליה למימר דבשפופרת או בחתיכה דשיעא ודאי אין דרכה לכולי עלמא, דבודאי השפופרת או החתיכה הוציאתו, אלא דבחתיכה דפלוי פלויי סבר רבי אליעזר שיצא מעצמו ונכנס בבקעים ולא שהחתיכה הוציאתו.

גועוד כיון דלהרא"ש טעמא דר"א משום חציצה, אם כן אפילו השפופרת בפרזדור נמי, וכמ"ש הרמב"ם להדיא⁶³⁶ (מיהו סבירא ליה דהרגשה תוכיח, דבעינן הרגשת המקור, אע"ג דמבבשרה ילפינן נמי), ורבנן לא פליגי אדרבי אליעזר אלא בחתיכה, ולא בשפופרת להחמיר דבעינן שתכניס עד המקור⁶³⁷. וכן משמע להדיא ברא"ש דכתב דפליג בטעמא דקרא, דמשמע דבטעמא דוקא פליגי ולא בדינא. ואדרבה משמע דבאותה שפופרת דמטהר רבי אליעזר משום חציצה מטהרי רבנן משום דאין דרכה כו', ורוצה לומר דלרבנן הוי האי הפסקה גופה אין דרכה כו', וכמ"ש הרמב"ם⁶³⁸, והיינו טעמא דקרא ולא גזירת הכתוב הוא כמו לרבי אליעזר דמשום חציצה מטהר, דאפילו דרכה בכך נמי מטהר משום גזירת הכתוב.

ד[יצמ"ע?] אם כן, דבשפופרת לא פליגי הרמב"ם והרא"ש כלל. ומ"ש הרא"ש כגון שהכניסה עד המקור הא נקט לישנא כגון. ואדרבה משמע דאיכא נמי גוונא אחרינא. ואפילו הכי שפיר קאמר הטור דומיא דשפופרת, משום דבשפופרת שבמקור נמי מיירי.

הונראה שהלחץ זה הדחק השיאו לרבינו נ"ע לפרש כן⁶³⁹, לתרץ קושיית הס"ט⁶⁴⁰ על הט"ז⁶⁴¹, דסבירא ליה הטעם שאינו דרך ראי' בעקירת המקור, משום דלא אסרה תורה אלא כשהמקור במקומו והדם יוצא ממנו, משא"כ כשהמקור עצמו הוליך עמו כל הדם כו'. שזה לא נרמז כלל בדברי רבינו שמשון, שלא חידש דבר מדעתו, אלא שכתב כן על פי פירושו בגמ' בחתיכה דפלי פלויי דסבירא להו לרבנן דאין דרכה כו', והוא הדין נמי בעקירת המקור. ומשום הכי פירש רבינו נ"ע⁶⁴², דגם בחתיכה דגמ' נמי היינו טעמא שהחתיכה הוציאתו, ואפילו הב"י⁶⁴³ לא פליג על זה, אלא דבהא פליגי בחתיכת המקור, שהדם שיוצא להדיא סבירא ליה להב"י שיצא מעצמו, וכמו דאמרינן בחתיכה שבגמ'⁶⁴⁴, דאין לחלק בין חתיכה שבגמ' לחתיכת המקור, והט"ז סבירא ליה לחלק בזה, דבחתיכה שבגמ' הוא דאמרינן הכי משא"כ בחתיכת המקור, וכמו שביאר רבינו נ"ע דבריו⁶⁴⁵, עיי"ש שעל קוטב זה סובב הולך כל דבריו.

וובאמת משכוני נפשין אדהט"ז בכדי הוא, שהרי הרב עצמו לא סבירא ליה כוותי' בכל דבריו, דלדידי' אפילו בשעת וסתה נמי טהורה⁶⁴⁶, והרב לא פסק כוותי' בהא עיי"ש⁶⁴⁷. אלא דשלא בשעת וסתה סבירא ליה להרב דגם רמ"א סבירא ליה הכי⁶⁴⁸, וכמ"ש בתשובת שב יעקב סי' ל"ז⁶⁴⁹ דדעת רמ"א וט"ז שוין, רק החילוק ביניהם בשעת וסתה.

זאבל לשון רמ"א לא משמע הכי⁶⁵⁰, שהרי בדרכי משה⁶⁵¹ כתב דמהיכא תימא לא ניתלי בחתיכות שבבית החיצון, כפשט לשון הטור ורי"ו, וגם בהג"ה⁶⁵² כתב ומחמת מכה היא, דהיינו שהחתיכות שנפלו בבית החיצון, ומוציאין דם בבית החיצון, חשבינן להו כדם מכה וטהורה, משום שבשעה שעקרה לא היה הדם אלא בחתיכה כמ"ש הב"י, דאהא לא פליג רמ"א כלל עיי"ש, וזה ממש כדעת הב"ח⁶⁵³ דבשעת נפילתה אינה טהורה אלא כשהדם מובלע בחתיכה. אלא דהחילוק שביניהם, דלאחר נפילתה סבירא ליה להב"ח דהיינו טעמא דשוב אינה מטמאה כלל, דהחתיכות שנפלו לבית החיצון הוה כאילו נפלו לחוץ, ואח"כ אפילו אי חשבינן לה דם נדה אינה מטמאה כלל, ולדעת רמ"א היינו טעמא, דדם היוצא מהחתיכות הוי כדם המכה. ואפשר דסבירא ליה, דכיון שנעקרה החתיכה שולט בה הפסד ועיפוש והרי מכה גמורה היא⁶⁵⁴, והר"ש דכתב הטעם דהוי שלא כדרך ראי', היינו בעיקר החתיכה שנפלה ודם מובלע בה בשעה שעקרה, כמ"ש הב"י.

חמיהו⁶⁵⁵ אפשר שגם הרב לא כיון לזה⁶⁵⁶, אלא שאין השפופרת מועלת לומר שהשפופרת הוציאתו, מאחר שעל ידי השפופרת הוא שנפתח הקבר, וכדמסיק דכיון שעל ידי פתיחת הקבר דרך נשים לראות מה לי כו' (אלא דגם בזה לא הבנתי דאם כן נימא מה לי שהוציאתו השפופרת או החתיכה שלא על ידי פתיחת הקבר). והא דכתב הרב האי דינא בשפופרת ולא בחתיכה, חדא מינייהו נקט, וכדמסיים או חתיכות בשר.

טאלא דיש לומר דקשי' לי' עיקרא דמילתא, מאי טעמא אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, כיון שהזב דם מעצמו, הא אמרינן⁶⁵⁷ דמה ואפילו מחמת אונס, וכל אונס או סיבה, ומאי אין רגילות האשה בכך, ואפילו הכי טמאה, ואפילו דם יבש⁶⁵⁸ דלאו אורחא נמי מטמא. וגדולה מזו אמרו בדם דרך דופן דמיעטי' מקרא⁶⁵⁹, ואע"ג שאין דרך ראיית הנשים בכך. אלא דלא איכפת לן בדם כלל אם היא רואה כדרך הנשים או לא, והכא מבבשרה ממעטינן לה⁶⁶⁰, שבבשרה צריך להיות כדרך הנשים שרגילות לראות בבשרה, ובבשרה דייקא ולא בדמה, שהדם בא לבשרה שלא כדרך הנשים, דהיינו בחתיכה דוקא, דאם כן מאי טעמא תנן⁶⁶¹ אם יש עמה דם טמאה, אע"פ שהחתיכה גורמת לדם שיבא, ובחתיכה אפילו פלי פלויי והדם נוגע בבשרה טהורה⁶⁶². וניחא לי'⁶⁶³, דאם יש עמה דם הדם זב מעצמו, משא"כ בחתיכה בפלי פלויי החתיכה הוציאתו, ודכוותה נמי בשפופרת. והא דאמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי, משום דמיירי בשפופרת שבמקור. ואע"ג דנפקא מינה נמי בשפופרת שבפרוזדור, מכל מקום יש לומר דאביי לא אתי לפרושי סוגיית הגמ' לאפוקי מס"ד דבשפופרת פליגי.

יוהנה בברייתא לא אידכר שפופרת כלל, אלא הגמ' דייק דהוא הדין לשפופרת, ונקט שפופרת דומיא דחתיכה, מדקאמר והוא הדין כו', דמשמע דכמו בחתיכה מטהר רבי אליעזר הוא הדין לשפופרת, מכלל שהשפופרת נמי במקור, וקאמר אביי דרבנן לא פליגי עלי' על הא דאייתי מהוא הדין, אע"ג דלרבי אליעזר איכא למישמע מיני' דהוא הדין אם השפופרת בהפרוזדור, משום דכיון דמשום חציצה מטהר אין נפקא מינה בזה, מכל מקום בגמ' לא נקט אלא והוא הדין כו', דהיינו כמו חתיכה שבמקור, ובהא כולי עלמא לא פליגי.

יאויש להוסיף עוד בזה, דהכריח לרבינו לפרש כך⁶⁶⁴, מדכתבו כל האחרונים⁶⁶⁵ שהתוס'⁶⁶⁶ פליגי על הר"ש. ולכאורה אינו מוכרח, דהא דמוקי התוס' בחתיכה כעין שפופרת משום דסבירא להו דפלי דפלויי הוה דרכה של אשה לראות כך, כדמוכח מלשונם שהקשו על פירש"י דפלי פלויי וקשה דאם כן כו', וכדפי' בשו"ת תורת יקותיאל⁶⁶⁷, משא"כ עקירת המקור ודאי אין דרכה בכך, וכמו דסבירא ליה להר"ש (מסברא דנפשי', דבגמ' עקירת המקור מאן דכר שמי'). אלא ודאי דהיינו טעמא, דהתוס' רוצים לומר אין דרכה בכך מחמת הפסקה, וכמ"ש הרמב"ם⁶⁶⁸, משא"כ הר"ש מפרש אין דרכה מטעם אחר. ולא מצא רבינו טעם נכון, אלא שהחתיכה הוציאתו, ובסברא זו פליגי התוס' עם הר"ש, דלהתוס' בפלי פלויי ליכא למימר אין דרכה ולהר"ש אפילו פלויי אין דרכה.