Shiurei Halachah LeMaaseh·Dates in Rambams Mishneh Torahשיעורי הלכה למעשה·התאריכים שבס' יד החזקה להרמב"ם

אהתאריכים שבס' יד החזקה להרמב"ם
א) העריכה הא' והב' וכתיבת ההקדמה
בקשר לשינוי התאריכים שבהלכות קידוש החודש שברמב"ם, נתבאר בלקוטי שיחות (ח"כ ע' 547), ובאגרות קודש (ח"ט אגרת ב'תרנד):

בבהקדמת הי"ד משתמש בל' עתיד ואחלק ההלכות...אחלק אותו. ובכלל תמוה קצת לומר שנכתב הספר קודם לההקדמה. – והסתירה שבין השנים, בהל' שמיטה ויובל (פ"י ה"ו) אלף ק"ז לחורבן ובהקדמה – אלף ק"ח – הרי כבר העיר שבלאה"כ צריך בירור, מה שבהל' קדה"ח (פי"א הט"ז) נמצא אלף ק"ט (כצ"ל) לחורבן.

גויש להוסיף ע"ז מה שבהל' קדה"ח עצמן משמע קצת, שנכתבו בשנת אלף ק' לחורבן (פ"ט ה"ה).

דוכל הנ"ל מובן ע"פ הידוע, שהרמב"ם כתב ספר היד ותקנו וחזר ותקנו⁹⁷ וכו' – (וראה בזה רמב"ם הוצאת שולזינגער סוף כרך חמישי) –, ומובן שלא שינה במהדורא ב' אלא הלכות הצריכות תקון, אבל לא כל הכת"י, ובפרט שכבר נתפשטו ההעתקות ממהד"ק וכמובא באגרות הרמב"ם ובנו וכו'.

הולכן אפשר, אשר פ"ט מהל' קדה"ח נכתב במהד"ק בשנת אלף ק' ונכנס הפרק כמו שהוא במהדורות שאחריו. ופי"א חלו בו שינוים או תיקונים לאחר זמן, ועריכתו הסופית הייתה בשנת אלף ק"ט.

ווההקדמה הרי נכתבה לאחר שכבר יכול הי' הרמב"ם לקבוע לא רק מספר הספרים, אלא גם ההלכות והמצות שנת' בכל ספר וספר, וכמו שמפרטן בסוף ההקדמה – היינו שכבר הי' כל ה"חומר" מוכן אצלו, אבל – קודם לכתיבת הספר, וכמו שמסיימה: ועתהאתחיל לבאר משפטי כל מצוה וכו'.

זוע"פ כהנ"ל מובן ג"כ, שיש מקום לכל הדעות ע"ד שנת התחלת עסק הרמב"ם בספרו משנה תורה (הובאו בסה"ד ובכ"מ. והמוקדמת שבהם – שנת אלף ק'. וכנ"ל)⁹⁸.

חובש"ק חקת תשד"מ נתבאר (התוועדויות תשד"מ ח"ג ע' 2074):

טבפרק הראשון דשיעור היומי (פ"ט ה"ה-ז) כותב הרמב"ם "שנת תשע מאות ל' וארבעת אלפים ליצירה ... שנת תתק"ל, שהיא שנה תשיעית ממחזור ר"ס". וע"פ הנ"ל נמצא, שכתיבת ענין זה היתה בשנת ד"א תתק"ל. ואילו בפרק האחרון דשיעור היומי (פי"א הט"ז) כותב "לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה ... משנה זו שהיא שנת י"ז ממחזור ר"ס, שהיא שנת תתקל"ח וארבעת אלפים ליצירה" – שמונה שנים לאח"ז!

יוהרי לא יתכן שמכתיבת פרק ט' עד כתיבת פרק י"א נמשכה שמונה שנים – בה בשעה שהרמב"ם כותב (ראה שו"ת הרמב"ם ליפסיא סי' מט יח, ג) שכתיבת כל חיבורו נמשכה עשר שנים!...

יאויש לומר הביאור בזה:

יבידוע שלאחרי שהרמב"ם כתב את ספר היד, חזר והגיהו ותיקנו, וחזר ותיקנו כו' ... אמנם, מובן שלא שינה הרמב"ם במהדורא שני' אלא הלכות הצריכות תיקון, אבל לא כל הכת"י...

יגמ"ש הרמב"ם בסוף פי"א "עשינו העיקר ... משנה זו שהיא שנת י"ז ממחזור ר"ס שהיא שנת תתקל"ח וארבעת אלפים ליצירה" – הי' זה בעת שהלכה זו תוקנה במהדורא שני', ולכן, כאשר הוצרך לכתוב שנה, כתב את השנה שבה עמד כאשר תיקן הלכה זו, שנת תתקל"ח, ולא כתב את התאריך הישן שבו נכתבה מהדורא הראשונה – ה' שנים לפנ"ז.

ידמשא"כ בפרק ט', ששם לא הוצרך לתקן ולהגי' דבר – אזי נשארה שנת הכתיבה דפעם הראשונה, שנת תתק"ל⁹⁹.

טובמוצש"ק שאלתי על כך כמה שאלות:

טזמה שנתבאר בשיחה ע"ד התאריכים שנוקט הרמב"ם בהלכות קדוש החודש, שבפעם הא' כתבו הרמב"ם בשנת תתק"ל ובפעם הב' בשנת תתקל"ח, שאז הגיה וכתב התאריך של תתקל"ח בפי"א הט"ז, צ"ע:

יזא) תאריך זה של שנת תקל"ח הוא העיקר שעשה אותו הרמב"ם לכל החשבונות שמפי"א ואילך, ונזכר גם בפי"ב ה"ב, פי"ג ה"ט, פי"ד ה"ד, פט"ו ה"ח ועוד. ועפ"ז יהי' צורך לומר שכל החשבונות שבפרקים אלו חישב וכתב מחדש בשעת ההגהה שבשנת תתקל"ח.

יחב) נכון אמנם שהקדמת הרמב"ם נכתבה בשנת תתקל"ז, כנזכר בה בפירוש. ועריכת ספר הרמב"ם נמשכה כמו עשר שנים, כמ"ש בתשובתו (ונזכר בהשיחה). ולפי"ז הי' אפשר לומר שבשנת תתקל"ח הגיה בשניה, ולא נכלל זה בעשר השנים. אמנם בהערות לדברי ימי ישראל (ח"ד ע' 353) מביא מכת"י שעריכת הספר נשלמה בח' כסלו תתקמ"א, וא"כ עדיין לא התחילה עריכתו בשנת תתק"ל, שהוא התאריך הנזכר בפ"ט ה"ז, כנזכר בהשיחה.

יטג) סגנון הלשון בפ"ט "תקופת ניסן של שנת תתק"ל" (ולא כמו בפי"א "משנה זו ... שהיא שנת תתקל"ח", ועד"ז בפי"ג ה"ט ואילך) נראה שלא זו השנה שעומד בה הרמב"ם בעת כתיבת הלכה זו¹⁰⁰.

כד) לפום ריהטא נראה הטעם שנקט בפ"ט שנת תתק"ל שהיא השנה שנשאר בה רק שנה אחת לאחר השלכת המחזורים הגדולים; ובזה מבאר מה שאמר בסוף ההלכה שלפנ"ז שלאחר ההשלכה צריך להוסיף יום אחד ו' שעות לכל שנה. וע"ז מתחיל בהלכה שלפנינו כיצד, ומתחיל משנה אחת.

כאה) עוד אחת נראה מדיוק לשונו של הרמב"ם, שבכמה מקומות משתמט מלתת את תקופת שמואל ורב אדא באותה שנה שנותן בה את תקופת האצטגנינים. שכך אנו רואים גם בספ"י, לאחר שמבאר את אורך שנת החמה לדעת שמואל ולדעת רב אדא מוסיף ששנת רב אדא קרובה יותר לחשבון האצטגנינים, אך אינו מפרט כמה היא לחשבון הטאצטגנינים (וזאת הודיענו רק ברמז בכ"מ: א) ברפי"ב מהלך השמש האמצעי ביום אחד, הוא רק לפי חשבון הצטגנינין שהשנה היא שס"ה ורביע יום פחות 11 דקות לערך. ב) פי"ב ה"ב מהלך גובה השמש מהלכה בכל ע' שנה בקירוב מעלה אחת; גם זה רק לפי חשבון הנ"ל, משא"כ לרב אדא הוא לפחות מאה שנים). וכך גם לאידך גיסא שאת יום התקופה האמצעית לחשבון האצטגנינים נותן הרמב"ם בפי"ב ה"ב לשנת תתקל"ח, משא"כ לחשבון שמואל בחר בשנה אחרת, שלא להדגיש בפירוש את הפרש הזמן שביניהם¹⁰¹.

כבהרבי השיב בתחלה, על תמצית הדברים שבשיחה הנ"ל:

כגלא פרשתי הקלאץ ראי' ע"ז, ובמילא אין איש מעוררן.

כדהרמב"ם ע"פ פשטות הדברים כתב ספרו על הסדר – ואיך זה שהל' קדה"ח – קרוב לסוף זמן הכתיבה?! ועכצ"ל, שאז הגיה וכתב התאריך של תתקל"ח בפי"א הט"ז.

כהאח"כ השיב על שאלתי הראשונה:

כוהרי הכרח הוא, כיון ששינה הראשון מוכרח לתקן כל שלאחריו.

כזועל השאלה השלישית:

כחכנראה גם הוא "אוחז" התיבה ושוכח הענין. בהרמב"ם לא אמר ההלכות להנוכחים כ"א כתבו בפ"ע וידע שיגיע כתבו (פרק זה) לאחרים לאחרי כו"כ שנים – ומה טעם לכתוב זו מפני שכותבו אז?! – וכנראה שנמשך להזכירו בהל' אלו (וכוכ"פ) "שנת העיקר" – ששנת תתקל"ח זו היא כו'¹⁰².

כטב) צורת העריכה הראשונה
ע"ז שאלתי שוב:

לבמ"ש שעיקר הראי', שחשבונות הרמב"ם לתתקל"ח ניתוספו לאחר שגמר עריכת הספר והגיהו, ש"איך זה שהל' קדה"ח – יהי' קרוב לסוף זמן הכתיבה".

לאלא נתבררה הכוונה בזה, שלכאורה קל לומר (כמבואר בלקוטי שיחות ח"כ ע' 548): "וההקדמה הרי נכתב לאחר שכבר ... הי' כל ה"חומר מוכן אצלו, אבל – קודם לכתיבת הספר, וכמו שמסיימה: ועתה אתחיל לבאר משפטי כל מצוה כו'".

לבשלפי"ז לכאורה אפשר לומר בפשטות שהספר נערך במשך עשרה שנים תתקל"א-מא, משנת תתקל"א עד תתקל"ו הכין החומר, שאז כתב ההקדמה, לאח"ז התחיל עצם הכתיבה, כך שהל' קדה"ח נכתב בשנת תתקל"ח – בתחלת הכתיבה.

לגוהרבי השיב:

לדהמדובר לא בבנין בית (דוד הכין כל החומר – ושלמה התחיל בבני') כ"א בכתיבת ספר אליבא דהלכתא בפו"מ, ושסומך על הכתוב הפס"ד לפני זה, ואם לדעתו ה"פשטות" שהכין הרמב"ם הכל עה"ס (ו"הכל" בנד"ז הפי' הפס"ד) (בכעין ... כרטסי') ולאחר כו"כ שנים התחיל בכתיבה עה"ס, אין "מענה" ע"ז.

לההכתוב בלקו"ש ח"כ:

לו1) אמרתי כ"פ שגם לי מותר לומר "שלא כנ"ל".

לז2) אפ"ל הקדמה ולהניח פנוי מקום מספר (המדויק של) הפרקים.

לח3) בכמה הקדמות מוכח – שנכתבו לאחר גמר כל הספר (אף שכתיבתו ע"מ לתנו להמעתיקים לרבים – היינו מצוחצח הי' לאח"ז).

לט4) הלשון "חומר" יל"פ ולהשתמש בו בנוגע מתחיל ממ"מ בלבד איפוא מדובר (ע"ד דהרמב"ם בסהמ"צ) כרטסי' ועד קודם להנוסח המזוקק הכי סופי.

מלהחזיר לי כל זה¹⁰³.

מא*

מבשוב שאלתי:

מגלאחר כל המענות לא נתברר אל נכון מסקנת כ"ק אדמו"ר שליט"א באופן כתיבת ס' הרמב"ם:

מדנכון אמנם שישנם כמה אופנים בכתיבת הקדמה – לפני התחלת כתיבת הספר; אחר סיומו או בין עריכה ראשונה לשניה. אך בנוגע לרמב"ם ברור שכתבה בין עריכה ראשונה (שהתחילה לערך תתקל"א) לשניה (שהסתיימה בתחלת תתקמ"א). השאלה היא רק מה היתה עריכה הראשונה (שבה כבר נכתב התאריך תתקל"ו בהל' שמיטה) ומה היתה עריכה השניה (שבה נכתב התאריך תתקל"ח בהל' קדוה"ח).

מהלוצקי, באחרית דבר לרמב"ם שולזינגר (שעם צילומי הכת"י) נראה לו שבעריכה ראשונה ערך כעין כרטיסי', אך נותן אפשרות גם שבעריכה ראשונה רק ציין ציונים על כל הלכה והלכה.

מובשיחת ש"ק העבר (וכ"ה גם בלקוטי שיחות ח"כ) נתבאר שבעריכה ראשונה כבר נכתב כל הספר, ונכללו בו כל החשבונות של הלכות קדוש החודש וכן התאריכים שעליהם נמשכים החשבונות. ובעריכה השניה רק הגיה ותיקן (ואז שינה התאריכים שבהלכות קדוש החודש, וממילא הוצרך לחשב מחדש את כל החשבונות המסובכים של כל הלכות קדוש החודש פי"א ואילך).

מזמכל מקום נזכר בכתב (ובעל פה) אתמול (והיום) שמסגנון הרמב"ם בהקדמה אפשר לומר שנכתבה ההקדמה לפני התחלת העריכה. ולענ"ד לא נתברר אם הכוונה שלפי זה לא נכתבו החשבונות שבהלכות קדוש החודש רק פעם אחת בשנת תתקל"ח, או שגם לפי זה נכתב בראשונה בשנת תתק"ל, ובתתקל"ח שינה וכתב החשבונות והתאריכים מחדש.

מחוהרבי השיב:

מטבפרטים שבספק – באופן שהוא הגיוני יותר. בפרטים שאינם בספק – ועתה אתחיל היינו התחלה ועד"ז בהשאר.

נכל התאריכים כולם – מפורש בש"ס שהיו כותבים טופס ואח"כ בבוא הזמן מהפכים אותו לתורף – ע"י הוספת התאריך המקום וכו'.

נא*

נבבהמשך לזה כתב הרי"ל גרונר לרבי:

נגלהערת רש"ב שי' לעווין והמענה עליו – בהל' שמיטה ויובל פ"י ה"ד: שנה זו שנת אלף ומאה ושבע לחרבן ... שש ושלשים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה היא שנת השמיטה.

נדהיינו שנה אחת לפני התאריך בהקדמתו (שם: ושנה שמינית אחר מאה ואלף לחרבן הבית).

נהוב' שנים לפני התאריך שכותב הל' קדוש החדש.

נווהרבי השיב לו:

נזלשלוח לא' מהקובצים.

נחכן להעיר (בנוגע להקדמה שנכתבה לאחרי הס') כו"כ ספרים בלי הקדמה כלל, מהם שו"ע אדה"ז.