Chabad Library · Otzar HaChassidim
Shiurei Halachah LeMaaseh·
אסיטון, פירושו
(הל' מדות ומשקלות ס"ט)
(הל' מדות ומשקלות ס"ט)
בבשוע"ר (הל' מדות ומשקלות ס"ט): "הסיטון שקונה מיני מאכל ומשקה ומוכר לחנוני הרבה ביחד".
גהמקור להלכה זו הוא במשנה (ב"ב פח, א). אמנם ברשב"ם (שם ד"ה הסיטון): "הוא חנוני גדול שקונה הרבה יחד ומוכר לחנוונים קטנים". וכ"ה בטור ושו"ע (חו"מ סי' רלא ס"ז) מפורש כדברי הרשב"ם "שקונה הרבה ביחד ומוכר לחנונים".
דואם כן צ"ע הטעם לזה שבשוע"ר משנה מדבריהם בפירוש מילה זו, שבמקום מ"ש הרשב"ם והטור ושו"ע "שקונה הרבה יחד", כותב בשוע"ר "ומוכר לחנוני הרבה ביחד".
הומתוכן דבריהם נראה, שהרשב"ם והטור והשו"ע מפרשים, שהסיטון קונה מבעלי השדות הגדולים (הרבה ביחד) ומוכר לחנונים (הקטנים), ואילו בשוע"ר מפרש שהסיטון קונה מיני מאכל ומשקה מהאיכרים הקטנים (מעט מעט) ומוכר לחנונים (הרבה ביחד). ומהו אם כן טעם ומקור שינוי זה.
ולכאורה היה אפשר לומר שהמקור הוא במשנה (דמאי פ"ב מ"ד): "אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה". הרי שהסיטון מוכר במדה גסה הרבה ביחד. אמנם מפרש בר"ש (שם): "דרכן לקנות פירות מרובין ומוכרים לחנונים". ולכאורה כוונתו לפרש כמובא לעיל מהרשב"ם וטור ושו"ע, ומה שנקראים "מדה גסה" היינו כיון שהוא עכ"פ יותר ממה שהחנוני מוכר מעט מעט. ועדיין יש לעיין מהו המקור לדברי רבנו, שמפרש באופן אחר מהנראה לכאורה בר"ש ורשב"ם והטור והשו"ע!?
זואפשר שהמקור לזה הוא בברייתא (ב"מ נו, א): "לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד". ומפרש רש"י שם: "סיטון חבר לא הצריכוהו לעשר אלא מוכרו כשהוא דמאי, והלוקחו ממנו יפריש מעשרותיו, שהכל יודעין שהסיטון מכמה עמי הארץ לוקח, שהסיטון מן המשפיעין למכור במדה גסה הוא, דרכו לקנות פירות מרובין ומוכרן לחנונים".
חונראה מדברי רש"י שמפרש כמבואר בשוע"ר כאן, שהסיטון קונה מכמה איכרים מעט מעט, ואחרי שיש בידו פירות מרובין מוכרן לחנוני הרבה ביחד.
טועתה שנתבאר שכן מפרש רש"י את "סיטון" שוב יש לומר שכן מפרש גם הר"ש בדמאי שם, שהרי דבריו שם: "דרכן לקנות פירות מרובין ומוכרים לחנונים", הם העתק מילה במילה מדברי רש"י בסוף דבריו, ואם כן יש לפרש כן גם בר"ש, שהכוונה היא שקונה מכמה איכרים מעט מעט, ואחרי שיש בידו פירות מרובין מוכרן לחנוני.
יואפשר שזוהי גם כוונת הרמב"ם (בפירושו לדמאי שם): "וסיטון הוא המוכר מאכלים רבים במדה גסה".
יאוהטעם שרבנו הוצרך לפרש פרט זה כאן בהלכה זו, שכאן בהלכה זו שהחנווני צריך לקנח פעמים בשבוע ואילו הסיטון מספיק מה שמקנח אחת לשלושים, נוגע להדגיש בעיקר פרט זה, שהסיטון מוכר לחנוני הרבה ביחד, משא"כ החנווני "שהוא מוכר מעט מעט ומוכר תדיר יותר".
יב*
יגעוד הוספה יש כאן בשוע"ר, במה שמפרש שהסיטון "קונה מיני מאכל ומשקה". והנה ברשב"ם (שם) מפרש "סיטון חטים בלשון יון, ומשום שקונה הרבה חטין ביחד קורא לו סיטון". אמנם בתוס' (ב"מ מח, א ד"ה נתנה) מוכיח ממשנה זו (שהסיטון צריך לקנח מדותיו) "דסיטון הוא מוכר דבר לח דהיינו יין ושמן". ולכן מפרש כאן בשוע"ר "מיני מאכל ומשקה".
יד* * *