Chasidut · Breslov
Shivchei HaRan, An Account of His Pilgrimage to the Holy Land 1/שבחי הר"ן·
אקֹדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הָיָה בָּקַאמִינִיץ.
1Before his pilgrimage to the Holy Land, Rebbe Nachman journeyed to Kaminetz.1
בוְהַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ לְקַאמִינִיץ הָיְתָה פְּלִיאָה גְּדוֹלָה: כִּי פִּתְאֹם נָסַע מִבֵּיתוֹ וְאָמַר; שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְפָנָיו לִנְסֹעַ.
2Great mystery surrounded the entire trip. The Rebbe left his house suddenly and said, "There is a journey before me.”
גוְנָסַע מִבֵּיתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁנּוֹסְעִין לְמֶזִ'בּוּז'. וְאָמַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עֲדַיִן לְהֵיכָן הוּא נוֹסֵעַ. וְנָסַע לְמֶזִ'בּוּז'. וּבְמֶזִ'בּוּז' נִתְוַדַּע לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְקַאמִינִיץ, וְנָסַע לְקַאמִינִיץ.
3When he left his home in Medvedevka, taking the route to Medzeboz, he said, “I am going, but I myself do not know where.”2 #26, the words are: “There is a journey before me, but I know not where.” These words were addressed to R' Shimon ben Ber, Rebbe Nachman’s first disciple, who accompanied him as far as Medzeboz. He came to Medzeboz and stayed there for a few days. There he was informed from on high that he was to travel to Kaminetz.3 He left and continued along the way.
דוְכָל נְסִיעוֹתָיו הָיוּ בִּפְשִׁיטוּת, כְּדֶרֶךְ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, בְּלִי שׁוּם הִתְנַשְּׂאוּת וּבְלִי שׁוּם פִּרְסוּם. אַף־עַל־פִּי שֶׁאָז כְּבָר הָיָה מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הִזְהִיר מְאֹד לַאֲנָשָׁיו שֶׁנָּסְעוּ עִמּוֹ; שֶׁיִּזָּהֲרוּ לִבְלִי לְהוֹדִיעַ בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁהוּא נוֹסֵעַ וְלֹא יָדְעוּ בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁהָיָה שֶׁהוּא נִמְצָא שָׁם, כִּי נָסַע בְּהֶעְלֵם, כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים.
4Rebbe Nachman traveled with the utmost simplicity. Though he was a well-known Chassidic leader, he traveled like the simple folk, without any pomp or ceremony. He warned his attendants emphatically not to reveal his identity. Wherever he went, he was completely unknown, traveling in absolute anonymity like an ordinary merchant.
הוְהָיָה בְּקַאמִינִיץ. וְאָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת, לֹא הָיָה רַשַּׁאי שׁוּם יְהוּדִי לָדוּר בְּקַאמִינִיץ וְלֹא לָלוּן שָׁם בְּתוֹךְ הָעִיר. רַק כָּל הַיְּהוּדִים הָיוּ דָּרִים חוּץ לָעִיר, וְכָל מִי שֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה עֵסֶק בְּתוֹךְ הָעִיר הָיָה נִכְנָס לְתוֹךְ הָעִיר בַּיּוֹם וְהָיָה רַשַּׁאי לִהְיוֹת שָׁם כָּל הַיּוֹם. וּבַלַּיְלָה הֻכְרְחוּ כָּל הַיְּהוּדִים לָצֵאת מִן הָעִיר, כִּי לֹא הָיָה רַשַּׁאי שׁוּם יְהוּדִי לָלוּן שָׁם כַּמְפֻרְסָם.
5He arrived in Kaminetz. At that time, no Jew was allowed to live there or even to spend the night within the city limits. The Jews lived outside the city, and those who had business in the city would go there for the day. They were allowed to remain there all day, but at night, every Jew had to leave. It was a well-known fact that no Jew was permitted to spend the night within the city limits.
ווְנִכְנַס רַבֵּנוּ ז"ל לְתוֹךְ הָעִיר עִם אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה עִמּוֹ אָז, וְהָיָה שָׁם עַד הַלַּיְלָה. וּבַלַּיְלָה צִוָּה לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁיֵּצֵא מִן הָעִיר וְהוּא ז"ל נִשְׁאַר שָׁם לְבַדּוֹ בְּתוֹךְ הָעִיר. וְצִוָּה עַל הָאִישׁ הַנַּ"ל: שֶׁבְּיוֹם הַמָּחֳרָת יָבוֹא לְתוֹךְ הָעִיר וְיִמְצָאֶנּוּ שָׁם.
6The Rebbe entered the city with his attendant,4 and they remained together until nightfall. As night was approaching, the Rebbe told his attendant to leave the city. He said, “I will remain in the city alone tonight. Come back tomorrow morning and meet me here.”
זוְהוּא ז"ל לָן שָׁם לְבַדּוֹ בְּתוֹךְ הָעִיר וְאֵין שׁוּם בְּרִיָּה יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה שָׁם.
7He spent that night alone in Kaminetz. No one in the world knows what he did that night.
חוּבְיוֹם הַמָּחֳרָת נִכְנַס הָאִישׁ הַנַּ"ל לְתוֹךְ הָעִיר וּמְצָאוֹ שָׁם. וְאַחַר־כָּךְ נִכְנַס הוּא ז"ל עִם הָאִישׁ הַנַּ"ל לְתוֹךְ כַּמָּה וְכַמָּה בָּתִּים וְעָשׂוּ לָהֶם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת לִכָּנֵס שָׁם, וּבִקְצָת בָּתִּים צִוּוּ לִתֵּן לָהֶם יַיִן שָׂרָף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְהָיוּ בְּתוֹךְ הַרְבֵּה בָּתִּים מְאֹד. וְאֵין שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם יוֹדֵעַ כַּוָּנָתוֹ מֶה עָשָׂה שָׁם.
8The next morning, his attendant returned to the city and found the Rebbe, as he had been told. The Rebbe went with him into many houses, finding some excuse to enter each one. He used such tricks as asking for a drink of whiskey and the like. He entered many homes in this manner, but again, no one knew his intention.
טוְאַחַר־כָּךְ נָסַע מִשָּׁם לְבֵיתוֹ. וְאַחַר־כָּךְ, אַחַר שֶׁלָּן שָׁם רַבֵּנוּ ז"ל, מֵאוֹתוֹ הָעֵת וָהָלְאָה – נִתַּן רְשׁוּת לְאַנְשֵׁי קַאמִינִיץ לָדוּר בְּתוֹךְ הָעִיר.
9Then the Rebbe returned home.5 #27, #28). Soon after he had spent that night in Kaminetz, Jews were granted permission to live within the city limits.