Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Morning Blessings and Shema·Laws of Kerias Shema·Avoiding Exposure and Hair During Shemaשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות ברכות השחר וקריאת שמע·הלכות קריאת שמע·עה להזהר מגלוי ושער [רלח] בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה

אעה להזהר מגלוי ושער בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה
ובו י' סעיפים
טפח באשה
א טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסות ערוה הוא, אפילו היא אשתו, מפני שמביא לידי הרהור כשמסתכל בו. ולכן אסור לקרות ולהתפלל כנגדו (כמו כנגד ערוה ממש, עד שיחזור פניו לצד אחר).

בויש מתירין (א) אם אינו מסתכל בו, אפילו רואה אותו בהעברה בעלמא, כיון שאינו ערוה אלא משום שמביא לידי הרהור, ואין לחוש להרהור אלא כשמסתכל בו, ולא בראיה בעלמא. וכל שכן אם מעצים עיניו ואינו רואהו כלל, שמותר, ואין צריך להחזיר פניו (ויש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר).

ג(ויש אומרים (ב) דלפי סברא הראשונה, לא אמרו טפח אלא באשתו, אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח אסור. ואין דבריהם עיקר).

דאבל פניה וידיה שדרכן להיות מגולים, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור.

האבל כנגד שוקה אסור. אע"פ שהשוק אינו מקום צנוע באיש שדרכו להיות מגולה (במקומות שהולכין בלא אנפלאות), כיון שהוא מקום צנוע באשה, ערוה היא. ויש אומרים שאפילו פחות מטפח שמגולה בשוקה ערוה היא, אפילו באשתו. ונכון לחוש לדבריהם:

וב וכל זה לאנשים. אבל האשה עצמה, אפילו היא ערומה מותרת לקרות ולהתפלל, אם היא יושבת, שאין פניה שלמטה נראין, כמ"ש בסי' ע"ד, ואין בגילוי כל גופה משום ולא יראה בך ערות דבר, לפי שאינה ערוה אלא לאנשים, ומשום הרהור. ולפיכך אף אשה אחרת מותרת לקרות ולהתפלל כנגד אשה ערומה אם אין פניה שלמטה נראין. ויש מי שאוסר לאשה אחרת (והעיקר כסברא הראשונה):

זג אם לבושה דק ונראה בשר מתוכה, אסור, כמו בערוה בעששית כמו ש[י]תבאר:

חשער באשה
ד שער של אשה שדרכה לכסותה, ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה, על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. (ג) אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה מותר לקרות כנגדה, וגם מותר לגלותה. ואין בה משום יוצאה וראשה פרועה שהוא אסור מן התורה באשת איש:

טה שער של ערות איש יוצא דרך נקב שבבגדו, מותר לקרות כנגדו:

יקול אשה
ו קול זמר של אשה, בין בפנויה בין באשת איש, אפילו של אשתו, הוא ערוה, ואסור לקרות קריאת שמע כששומעו, והוא הדין להתפלל או לדבר בדברי תורה. אבל קול דיבורה, כיון שרגיל בו, אינו ערוה אפילו של אשת איש. ואפילו קול זמר, אם יכול לכוין לבו לתפלתו בענין שאינו שומעו ואינו משים לב אליו, מותר:

יאערות בהמה, גוי וקטן
ז ערות בהמה אינו נקרא ערוה, ומותר לקרות כנגדה. אבל הגוים, אע"פ שנאמר בהם בשר חמורים בשרם, ערותם נקרא ערוה, שנאמר וערות אביהם לא ראו וגו', ואסור לקרות כנגדם. וכן כנגד ערות קטן אפילו בן יומו. ויש מתירין כנגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי לביאה, דהיינו עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד. וכן עיקר. ולכן אין צריך לכסות ערות הקטן בשעת ברכת המילה. ויש מי שאומר, שמכל מקום לא יאחוז המוהל הערוה בידו בשעת ברכה:

יבערוה בעששית
ח ערוה בעששית ונראית דרך דפנותיה, אסור לקרות כנגדה. ואפילו היא בבית אחר ונראית דרך עששית שבחלון. לפי שבראיה תלה הכתוב, שנאמר ולא יראה בך וגו', והרי היא נראית:

יגהחזיר פניו מהערוה
ט היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה עם כל גופו, עד שנעשית לו מן הצד, אע"פ שעומד בסמוך לה מן הצד תוך ד' אמות, מותר לקרות אצלה. ואף על פי שנאמר והיה מחניך קדוש ולא יראה בך וגו', ומחנהו של אדם הוא ד' אמות מכל צד, כמ"ש בסי' ע"ט. מכל מקום כיון שאמרה תורה ולא יראה בך, תלה הכתוב בראיה, ולא אסר אלא ערוה הנראית. ומכל מקום אם יכולה להיות נראית, אלא שהוא עוצם עיניו מראות ברע, או שהוא סומא, או בלילה, אין זה מועיל כלום, שהרי לא נאמר לא תִרְאֶה, אלא לא יֵרָאֶה, כמ"ש בסימן ע"ד. ויש מתירין בזה, לפי שמלא יֵרָאֶה בך וגו', אין ללמוד אלא לערות עצמו, שכשערותו מגולה אסור לקרות אפילו עצם עיניו או סומא או בלילה, שנאמר ולא יראה בך וגו', אבל לא לערות חבירו. והעיקר כסברא הראשונה:

ידהרהור בתורה כשהוא ערום
י מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום, ואין צריך לומר כנגד ערוה אחרת, שנאמר ערות דבר, דיבור אסור הרהור מותר. (ד) ומכל מקום אין לו לשמוע ברכה מחבירו (ולצאת ידי חובתו), (כי אי אפשר לומר) שומע כעונה (כיון שאי אפשר לו לענות):

טוקונטרס אחרון
(א) ויש מתירין אם אינו מסתכל כו'. הרב רבינו יונה, ב"י, רמב"ם. וכן משמע בהדיא בגמרא, מדלא משני, הכא במאי עסקינן כשאינו מסתכל ולא רואה כלל, ולא קשה מידי ודו"ק.

טזולפי זה צ"ע מ"ש רמ"א ויש אומרים כו', פשיטא דלכו"ע אסור בלא קריאת שמע משום הסתכלות, ואפילו במקומות המטונפות:

יז(ב) ויש אומרים דלפי סברא הראשונה כו'. צ"ע לפי זה גם במקומות המגולים ליתסר כיון שיכול לבוא להרהור אם יסתכל, שכל גוף אשה אינה ערוה אלא מהאי טעמא:

יח(ג) אבל בתולות כו'. רא"ש.

יטלפי דעת הרב רבינו יונה צריך לומר שמותר להסתכל בשער. וברא"ש ריש פ"ב דקדושין לא משמע כן:

כ(ד) ומכל מקום אין לו לשמוע כו'. עיין פרישה וש"ך וט"ז, שהפכו האיסור שם, דלא כמ"א. וכן משמע בתוס' דף כ' ע"ב, ודו"ק היטב: