Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתצז דין הכנה ביום טוב
ובו ל"ב סעיפים
צידת דגים
א
ובו ל"ב סעיפים
צידת דגים
א
ב(אין
גצדין דגים מן הביברין ביום טוב,
דשהרי אפשר לצודן מערב יום טוב).
הדגים המכונסים בביברים מערב יום טוב, אסור
וליטול מהם ביום טוב, אפילו הוא ביבר קטן מאד, בענין שאין צריך
זלבקש תחבולות כדי לצודן
חעל ידי פריסת מאכל
טאו על ידי מצודה,
יאלא יכול לתפסן בידו בקל. ואע"פ שהצד בשבת מביבר קטן כזה פטור,
יאלפי שאינה נקראת צידה. מכל מקום מדברי סופרים אסור ליטול מהם אפילו לצורך אכילת
יביום טוב, מפני שהם מוקצין,
יג(א) כיון שהם מכוסין מן העין ואין דעתו עליהם מן הסתם.
ידאלא אם כן הכין אותם מערב יום טוב, כגון
טושהכניסם לארגז מלא מים,
טזאו שסכר אמת המים בכניסה וביציאה מערב יום טוב,
יזדכיון שעשה בהם מעשה מערב יום טוב כדי להזמינם, אין זה מוקצה, ומותר לצודן ביום
יחטוב, אם הוא בענין שאינו צריך מצודה אלא יכול לתופסן בידו. ואפילו אינו יכול
יטלתופסן בשחיה אחת אלא צריך לטרוח כמה פעמים עד שיתפוס:
כב (ואפילו אם הוא בענין שיכול לתופסן בקל
כאבידו, טוב ליזהר שלא לצודן במצודה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול):
כבג ואם הם בבור עמוק, אינו צריך לירד למטה
כגכדי לתופסן בידו, אלא עומד למעלה ותופסן על ידי כלי:
כדד
כהאם בשעה שהכניס הדגים לארגז, או בשעה שסכר אמת המים, היה בדעתו שאפשר שיצטרך ביום
כוטוב לכל הדגים שבארגז או שבאמת המים, אם כן הרי הוכנו כל הדגים, ולכן מותר לברור
כזמהם ביום טוב מה שצריך ולהחזיר השאר למים. ואין זה מטלטל מה שאינו ראוי לו, כיון
כחשכבר הוכנו כולם קודם יום טוב לצורך יום טוב.
כטאבל אם בשעה שהכניס הדגים לארגז או לאמת
להמים היה יודע שבודאי לא יצטרך ביום טוב לכל הדגים אלא למקצתן, אם כן הרי לא הוכנו
לאאלא אותם שיצטרך להם ביום טוב, (ב) ולכן אסור לברור מהם ביום טוב מה שצריך לו
לבולהחזיר למים המותר, שהרי הוא מטלטל מוקצה, אלא צריך ליקח
לגולאכול כל שיעלה בידו בין טוב ובין רע:
לדבעלי חיים המוקצים
ה כל שאסור (ג) לאכלו ביום טוב מפני שהוא
ה כל שאסור (ג) לאכלו ביום טוב מפני שהוא
להמוקצה, בין בהמה בין חיה ועוף בין דגים, אין משקין אותן ביום טוב ואין נותנים
לולפניהם מזונות, שמא ישכח ויקחם לאכול.
לזבמה דברים אמורים לפניהם ממש, אבל ברחוק
לחמהם קצת, מותר ליתן מזונות או מים והן באים ואוכלים ושותים,
לטדכיון שהצריכוהו להרחיק מהם קצת יש לו היכר ולא ישכח ולא יבא ליקח אותן:
מו כל דבר שאין ראוי לאכילה כגון בהמות
מאטמאים ועופות טמאים, כיון שאין לחוש שמא ישכח ויקחם לאכול, לכן מותר ליתן מזונות
מבלפניהם ממש ולהשקותן,
מגאם מזונותן עליו, כמו שנתבאר בסי' שכ"ד
מדעיין שם:
מהז כל דבר שאסור לאכלו ביום טוב או להשתמש
מובו מפני שהוא מוקצה, אסור לטלטלו:
מזח כל
מחדבר שהוא ספק אם הוא מוקצה או אינו מוקצה, כגון מצודות חיה עופות ודגים שהיו
מטפרושות מערב יום טוב ולמחר מוצא בהם ואינו יודע אם נצוד היום או אתמול, אסורים
נבין באכילה בין בטלטול
נאעד הערב,
נבבין שהיום הוא יום טוב ראשון בין שהוא יום טוב שני של גליות, לפי שהמוקצה הוא
נגדבר שיש לו מתירין לפיכך הולכין בספיקו להחמיר
נד(עיין סי' תקט"ו).
נהואם מצא המצודה מקולקלת מערב יום טוב, בידוע
נושניצוד בה מערב יום טוב, ולפיכך נתקלקלה המצודה מחמת שהדבר שנצוד מת[פר]ק ומתנתק
נזלצאת:
נחט ואפילו אם ידוע שניצוד ביום טוב, אינו
נטאסור אלא ביום טוב עצמו, אבל למוצאי יום טוב מותר מיד, ואין צריך להמתין בכדי
סשיעשו, כיון שלא נעשה מלאכת איסור ביום טוב, שהרי מאליו ניצוד על ידי מצודות
סאהפרושות מערב יום טוב.
סבאבל אם חל שבת במוצאי יום טוב, אסור
סגבאכילה ובטלטול עד מוצאי שבת כמ"ש בסי' תקט"ו.
סדואפילו
סהבגליות שעושין שני ימים טובים, אם ניצוד בראשון מותר בשני מיד.
סוחוץ משני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת והן כיום אחד ארוך מטעם שיתבאר
סזבסי' ת"ר. עיין סי'
סחתקט"ו:
סטבעלי חיים שבבית
י אווזים ותרנגולים ויונים שבבית,
י אווזים ותרנגולים ויונים שבבית,
עוכן שאר עופות שהן בבית,
עאכיון שהן באין לכלובן לערב הרי אינם מחוסרין צידה, והצד אותן בשבת אפילו חוץ
עבלכלובן פטור.
עגולפיכך מותר לצודן לכתחלה ביום טוב לצורך אכילה,
עדאפילו אי אפשר לתופסן אלא על ידי מצודה.
עהאבל כשאינו צריך לאכלן, אסור לצודן ביום טוב כמו בשבת, כמו שנתבאר בסי'
עושי"ו:
עזיא
עחאבל אווזין ותרנגולים ויונים שקנה מחדש ועדיין לא הורגלו בביתו ואינן באין לכלובן
עטלערב, דינן כשאר כל חיה ועוף שאינן בני תרבות, ואם הן מחוסרין צידה בענין שהצד
פאותם בשבת חייב על דרך שנתבאר בסי' שי"ו,
פאאסור לצודן ביום טוב אפילו לצורך אכילה.
פבואם אינן מחוסרין צידה, כגון חיה שנכנסה
פגמערב יום טוב לביבר קטן
פדכל כך בענין שיכולין לצוד אותה בשחיה אחת,
פהוכן עוף שנכנס מערב יום טוב לבית קטן או ביבר קטן מקורה בענין שיכול לתפסו בשחיה
פואחת,
פזוכן צפור דרור שנכנס מערב יום טוב למגדל,
פחשכל אלו כבר ניצודין ועומדין הן. אע"פ שבשבת אסור לצודן מדברי סופרים,
פטמכל מקום ביום טוב משום שמחת יום טוב התירו לצודן לצורך אכילה,
צאפילו לא ידע בהן מערב יום טוב, ואין בהם משום מוקצה:
צאיב איל או צבי שקננו בפרדס הסמוך לעיר
צבבתוך שבעים אמה וד' טפחים,
צגוילדו בו עפרים, ועדיין הן קטנים שאינם צריכים צידה, מותר ליקח אותם ביום טוב, אע"פ
צדשלא זימן אותם מערב יום טוב, ואין בהן משום מוקצה, כיון שרואה אותם בכל יום ודעתו
צהעליהם הרי הוא כאילו זימן אותם. אבל אם הפרדס הוא חוץ משבעים אמה וד' טפחים, ודאי
צואין דעתו עליהם לצורך יום טוב, ואסור ליקח מהן ביום טוב,
צזאלא אם כן זימן אותם מערב יום טוב:
צחיג כל שמחוסר צידה בענין שהצד אותו בשבת
צטחייב, אפילו זימן אותו מערב יום טוב ודעתו עליו אין מועיל כלום, ואסור ליקח אותו
קביום טוב אפילו ניצוד מאליו
קאביום טוב, כיון שבין השמשות היה מחוסר צידה הרי זה מוקצה:
קביד כל שאינו מחוסר צידה, כגון חיה ועוף
קגשהן בני תרבות וגדלין בביתו של אדם,
קדאו שכבר נצודו מערב יום טוב למקום שאין צריך לצודן משם על ידי מצודה או תחבולות
קהאחרות,
קומותר ליקח אותן ביום טוב אפילו לא זימן אותם מערב יום טוב, לפי שמן הסתם הן עומדין
קזלאכילה.
קחאלא אם כן היה דעתו בבירור עליהם לגדל
קטולדות או לגדל ביצים, שאז הן צריכים זימון מערב יום טוב לצורך יום טוב, לדברי
קיהאוסרין מוקצה ביום טוב
קיאכמו שנתבאר בסי' תצ"ה:
קיבטו כל אלו שאין צריך לזמן אותם מערב יום
קיגטוב, מותר לברור מהם ביום טוב ליטול מה שצריך לו והוטב בעיניו ומה שלא הוטב בעיניו
קידיחזיר למקומו, ואע"פ שהוא מטלטל מה שאין צריך לאכלו ביום טוב, אין בכך כלום,
קיהכיון שאינו מוקצה כלל.
קיוומכל מקום כל ירא שמים יברור מערב יום טוב כל מה שיצטרך ליום טוב, כדי שלא יצטרך
קיזלטרוח ביום טוב:
קיחהזמנת יונים
טז יוני שובך ויוני עליה, דהיינו יוני
טז יוני שובך ויוני עליה, דהיינו יוני
קיטהפקר שבאים ומקננים בשובך ובעליה, וכן צפרים שקננו בטפיחים (פירוש, כלי חרס
קכהבנויים בכותל לקנן בהם העופות), אע"פ שהן באין לכלובן לערב,
קכאמכל מקום כיון שעשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם ובורחין עד קינן וצריך לעלות
קכבאחריהן וגם שם נשמטין ממנו ויורדין ואין נוח לתפסן אפילו בכלובן,
קכגלפיכך הצד אותם בשבת אפילו מכלובן חייב.
קכדולכן אסור לצודן ביום טוב אפילו לצורך אכילה.
קכהואפילו זימן אותם מערב יום טוב אין מועיל כלום.
קכוואפילו אם נוח לתפסן אסור, כיון שאין מזונותם עליך לא חשיבי כמזומן:
קכזיז במה דברים אמורים בגדולים שיכולין
קכחלפרוח היטב, אף על פי שאין
קכטיכולין לפרוח חוץ לתחום,
קלמכל מקום כיון שהם יכולין לברוח מפני בני אדם הרי הן מחוסרין צידה, ולפיכך אסור
קלאלצודן ביום טוב. אבל קטנים שאין מפריחין אלא מעט
קלבואין יכולים לברוח מפני בני אדם, אין בהם איסור צידה, שכבר הן ניצודים ועומדים.
קלגאבל יש בהן משום מוקצה, שהרי אינן ברשותו של אדם ואינן מוכנין לו,
קלדולפיכך צריך לזמן אותם מערב יום טוב:
קלהיח וכיצד הוא הזימון, עומד מערב יום טוב ובורר
קלומהן מה שיצטרך לו ביום טוב, או אומד בדעתו כמה יצטרך ביום טוב ועושה בהן סימן או
קלזטביעת עין שיכירם למחר, ויאמר אלו אני נוטל למחר.
קלחאבל אם לא ברר מערב יום טוב, ואמר סתם
קלטמכאן אני נוטל למחר, אין הזמנה זו מועלת כלום ואסור ליטול מהם ביום טוב. ואפילו אם
קמלא ירצה לברור כלום, אלא רוצה ליטול מן הבא לידו הן כחושה הן שמינה אסור, גזרה שמא
קמאיברור השמנות מן הכחושות ויטול את השמנות ויניח את הכחושות, ונמצא טלטל את הכחושות
קמבשהן מוקצה, שהרי לא היה בדעתו להזמין אלא מה שיאכל ביום טוב:
קמגיט ואפילו אם זימן את כל היונים שבשובך
קמדואמר את כולם אני נוטל למחר, ויודע שבודאי לא יאכל את כולם ביום טוב,
קמהוכן אם אמר אלו שני זוגים אני נוטל למחר ויודע שבודאי לא יאכל ביום טוב אלא זוג
קמואחד,
קמזאין הזמנתו מועלת כלום לאותם שלא יאכל מהם ביום טוב, והרי הם נשארים מוקצה, ולפיכך
קמחאסור ליקח אפילו פרידה אחת מן היונים שזימן בהזמנה זו, ואפילו רוצה ליטול מן הבא
קמטלידו אסור, גזרה שמא יברור.
קנאבל אם אינו יודע שבודאי לא יאכל מן כל
קנאהיונים שזימן, אע"פ שאין ברור לו שבודאי יאכל מכל מה שזימן, מכל מקום כיון
קנבשאפשר שיאכל מכולם, מועלת הזמנתו לכל מה שזימן. ולפיכך מותר לברור מהם ביום טוב מה
קנגשצריך לו ולהניח השאר. ואף על פי שמטלטל השאר בידו, אין בכך כלום שהרי אינם מוקצה
קנדכלל:
קנהכ זימן שני יונים ומצא שלשה, ואינו מכיר
קנואותם שזימן, כולם אסורים,
קנזמפני אחד שאינו מזומן שנתערב בהם,
קנחואינו מתבטל ברוב מפני שהוא דבר שיש לו מתירין.
קנטואם נאכל אחד מהן או נאבד או נפל לים, הרי השנים הנשארים מותרים,
קסועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' ק"י
קסאעיי"ש:
קסבכא זימן יונים שחורים בקן אחד ולבנים בקן
קסגשאצלו, ולמחר מצא לבנים במקום שחורים ושחורים במקום לבנים,
קסדאם הן יכולין לפרוח מעט, כולם אסורים, שאנו
קסהחוששים שמא אותם שזימן פרחו והלכו להם ואלו אחרים הן שבאו ממקום אחר לכאן. אבל אם
קסוזימן בקן אחד שחורים בצד זה ולבנים בצד זה, ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום
קסזשחורים, הרי הם מותרים, שאנו תולין לומר שהן הן הראשונים אלא שהחליפו מקומן:
קסחכב
קסטאם בשעה שזימן את היונים היו בתוך הקן ולמחר מצא אותם על פתח הקן, מותרים,
קעאף על פי שאינו מוצאן במקומן, הרי הזמין מה שיהיו בכל הקן. אבל אם מצאן לפני הקן,
קעאאם הן יכולין לפרוח
קעבמעט,
קעגאסורים, שאנו חוששין שמא אלו שהזמין פרחו והלכו להם ואלו הן אחרים שבאו ממקום אחר
קעדלכאן.
קעהאבל אם אין היונים שהזמין יכולים לפרוח
קעואפילו מעט, אלא יכולין לדדות מעט מעט,
קעזאם לא היה אתמול
קעחקינים אחרים של יונים תוך חמשים אמה
קעטסביבות זה הקן שהזמין היונים שבו, הרי אלו היונים שמצאן לפני הקן מותרים, כיון
קפשאינן יכולין אלא לדדות, וכל המדדה אינו מדדה יותר מן חמשים אמה, ואם כן אלו
קפאהיונים בודאי לא באו ממקום אחר אלא הן הן היונים שהזמין.
קפבואפילו יש קינים אחרים של יונים סביבות
קפגזה הקן, אלא שהן בקרן זוית, בענין שאי אפשר לראותם ממקום שלפני זה הקן שמצא בו
קפדהיונים שזימן, הרי אלו מותרים, לפי שכל המדדה אינו מדדה אלא עד מקום שיכול לראות
קפהמשם את קנו שיצא ממנו.
קפואבל אם אתמול בשעה שזימן אותם היו קינים
קפזאחרים של יונים מוקצים תוך חמשים אמה סביבות זה הקן, וביום טוב בשעה שמצא את
קפחהיונים שזימן לפני הקן (ד) לא מצא מנין יונים של מוקצה שבקינים אחרים כמו שהיה
קפטמנינם אתמול, יש לחוש שמא היונים שזימן הלכו להם ואלו שלפני הקן הן יונים מוקצים,
קצשהיו מדדין והולכין עד שהגיעו עד לפני זה הקן ולפיכך הם אסורים:
קצאכג וכן הדין אם זימן לבנים בקן אחד
קצבושחורים בקן שאצלו, ולמחר מצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, אם אין
קצגיכולים לפרוח אלא לדדות, ותוך חמשים אמה סביבות אלו הקינים אין שם קינים אחרים של
קצדיונים שיהיה אפשר לראותם מתוך הקינים שזימן, הרי אלו היונים שזימן מותרים
קצהמטעם שנתבאר:
קצוכד
קצזאם זימן שלשה יונים בקן אחד ולמחר לא מצא באותו הקן רק שנים,
קצחאפילו יש סביבות זה הקן קינים של יונים אחרים, ויש לחוש שמא הראשונים הלכו להם
קצטואלו השנים הן של קינים המוקצים, אעפ"כ הן מותרים,
רלפי שאנו תולין שהשלישי הלך לו והנשארים הן אותם שזימן.
ראואפילו אם בשעה שזימן אותם (ה) קשר את
רבשלשתן זה בזה
רגולמחר לא מצא רק שנים קשורים זה בזה
רדאו מותרין זה מזה, הרי אלו מותרין, לפי שדרך הבעלי חיים להתפרק ולהנתק מקשירתם.
רהואפילו לא זימן אלא שנים בקן אחד וקשרן
רוזה בזה, ולמחר מצא שלשה קשורין זה בזה, הרי כולם מותרים, שבודאי אדם קשרן זה בזה,
רזומן הסתם לא קשרן ביום טוב אלא בערב יום טוב, ואם כן הרי כל השלשה מוכנין מערב יום
רחטוב על ידי קשירה זו.
רטאבל אם למחר מצא שלשה מפורדין זה מזה,
ריהרי כולן אסורין, שהרי יש כאן אחד שלא זימן אותו מערב יום טוב, וכיון שאינו מכירו
ריאכולם אסורים.
ריבואם מצא שנים קשורין זה בזה והשלישי
ריגאינו קשור, השנים הקשורין מותרים, שאנו אומרים שהן הן אותן שזימן, והשלישי שלא
רידזימנו מערב יום טוב אסור:
ריהכה כל דבר שהוא מוקצה, אינו אסור אלא אם
ריוכן בעליו הקצו אותו והסיחו דעתם ממנו, אבל אם בעליו לא הסיחו דעתם ממנו אינו נקרא
ריזמוקצה כלל, ולכן נכרי שהביא דורון לישראל בני יונה קטנים שאינם צריכים צידה
ריחמשובכות שיש לו בתוך התחום,
ריטמותרים, לפי שאין הנכרי מקצה מדעתו כלום כמו שנתבאר בסי'
רכש"י.
רכאאבל אם הם גדולים כל כך עד שצריכים צידה,
רכבאסורים, אע"פ שלא צדן בשביל ישראל,
רכגכיון שצריך לבקש תחבולות כדי לתפסן, אין מועיל כלום מה שאין הנכרי מקצה דעתו מהן,
רכדלפי שאין זה הדבר תלוי בדעתו שמא לא יוכל לתפסן:
רכהטלטול בהמה שנטרפה
כו הבודק בהמה ביום טוב, יבדקנה במקום
כו הבודק בהמה ביום טוב, יבדקנה במקום
רכושיהא באפשר להניחה שם אם תהיה טריפה, לפי שאסור לטלטלה כשתמצא טריפה ממקום זה למקום
רכזאחר.
רכחוכן חכם המורה הוראה בדבר שיהא אסור לטלטלו אם יאסר,
רכטלא יורה עד שיניחוהו מקודם במקום המיוחד לו, כי אחר שיאסור יהא אסור לטלטלו:
רלכז
רלאהשוחט בהמה ביום טוב, מותר להפשיטה קודם הבדיקה, ואין חוששין שמא תמצא טריפה, לפי
רלבשמעמידין אותה בחזקת היתר,
רלגשרוב בהמות הן כשרות.
רלדוטוב לו שיפשיטנה קודם בדיקה, שאם יבדוק
רלהותמצא טריפה לא יהא רשאי להפשיטה,
רלושהרי הוא עושה מלאכה גמורה שלא לצורך אכילה:
רלזכח אם נמצאת טריפה אסור לטלטלה
רלחאפילו מחמה לצל,
רלט(ו) לדברי האוסרים נולד ביום טוב, שהרי אתמול היתה עומדת ומוכנת לאכילת אדם ועכשיו
רמשנטרפה עומדת לכלבים והרי זה נולד,
רמאוכבר נתבאר בסי' תצ"ה
רמבשיש להחמיר ולאסור נולד ביום טוב:
רמגכט במה דברים אמורים בדורות הראשונים שלא
רמדהיו טרפות מצויין, אבל בזמן הזה שאנו מחמירין הרבה חומרות בטרפות ולפיכך הטרפות
רמהמצויין מאד, ואם נאסור לטלטל הטריפה מחמה לצל כדי שלא תסרח, ימנע ולא ישחוט כלל,
רמוונמצא ממעט בשמחת יום טוב, לפיכך התירו לו לטלטלה מחמה לצל:
רמזל וכן מטעם זה התירו לו למכרה לנכרי,
רמחעל דרך שיתבאר
רמטבמכירה לישראל, דהיינו שלא יטול דמים ולא ישקול ולא יזכור לו סכום דמים, ואם אינו
רנמאמינו יקח ממנו משכון:
רנאלא
רנבוכן מטעם זה התירו למכור לנכרי חלק האחורים אפילו מבהמה כשרה במקום שאין מנקר מצוי.
רנגואם אפשר להצניע עד לאחר יום טוב בענין שלא יסריח, אסור למכור לנכרי טרפה או
רנדאחוריים. ואם שחטה ערב יום טוב והיה לו שהות למכור לנכרי קודם יום טוב, אסור למכור
רנהביום טוב אפילו אי אפשר לשמור שלא יסריח, שלא התירו למכור אלא כדי שלא ימנע מלשחוט
רנואם נאסור לו למכור, אבל כשנשחטה בערב יום טוב והיה לו שהות למכור קודם יום טוב, אף
רנזאם נאסור לו למכור ביום טוב לא ימנע מלשחוט בשביל זה, שהרי אפשר לו למכור קודם יום
רנחטוב:
רנטלב
רסדבר שאין הטרפות מצוי בו, כגון אווזין ותרנגולים, אסור לטלטלו מחמה לצל אם נטרף,
רסאואפילו יסריח בוודאי, וכן אסור למוכרו לנכרי, כיון שאין הטרפות מצוי בו לא ימנע
רסבמלשחוט בשביל כך:
רסגקונטרס אחרון
(א) כיון שהם מכוסים כו'.
(א) כיון שהם מכוסים כו'.
רסדהנה
רסההמגן אברהם
רסומיקל אם המים צלולים, דלא כמשמע מסתימת כל האחרונים, שהרי סתם מים הן צלולים
רסזואפילו הכי אסרו. ובפרט לפי סברת הט"ז
רסחשהטעם הוא משום מוקצה, ודאי אין טעם כלל לחלק בין צלולים לעכורים.
רסטוהמגן אברהם לא כתב כן אלא לפי שיטתו שהאיסור הוא משום צידה,
רעולכן אוסר בארגז רחב מששה טפחים,
רעאאבל לפי דעת הט"ז אין לחלק כלל אלו החלוקים.
רעבויש לסמוך על הט"ז. דבלאו הכי
רעגהרמב"ם מיקל,
רעדוכן פסקו הרב בית יוסף
רעהופרי חדש.
רעוועוד, דבגמרא
רעזוכל הפוסקים משמע בהדיא כהט"ז,
רעחשהרי אמרו הסוכר אמת המים כו'. וכתב הבית יוסף
רעטדמשמע בגמרא דאשמעינן דאין צריך זימון, דסכירת אמת המים חשיב זימון עכ"ל,
רפעיין בגמרא התם קעביד כו'.
רפאועוד, דאם לא כן למה הזכירו כלל הסוכר, כיון שהאמה אין בה צידה ואפילו היא ארוכה
רפבהרבה מאד, כמו שכתבו המגיד משנה
רפגוהמגן אברהם,
רפדאם כן סכירה זו אינה מועלת כלום לענין צידה, דבלאו הכי נמי שרי מפני שהאמה היא צרה.
רפהאלא על כרחך צריך לומר דאם לא סכר אסור משום מוקצה, כמו יוני שובך להאומרים
רפושאין בהם משום צידה או קטנים לדברי הכל,
רפזוכן חיה שילדה בפרדס רחוק מן העיר,
רפחשאף על פי שאין בהם משום צידה, אעפ"כ צריכים זימון, משום דאין דעתו עליהם
רפטכיון שאינן ברשותו ממש כמ"ש בגמרא.
רצאבל שאר חיה ועוף שאין מחוסרים צידה אינם צריכים זימון,
רצאלפי שהן דומין לאווזין ותרנגולין שאינם צריכים זימון, מפני שהן ברשותו, כמו שכתבו
רצבהרי"ף
רצגורא"ש פרק קמא.
רצדובדגים נחלקו הרמב"ם וראב"ד,
רצהמר
רצומדמי לה לחיה ועוף שאינן מחוסרים צידה, ומר
רצזסבר כיון שמכוסים מן העין חשובים כאינן ברשותו, ודומין ליוני שובך שצריכים זימון.
רצחוזה ברור ופשוט ומוכרח כסברת הט"ז, דדגים שאינם צריכים צידה יש בהם משום
רצטמוקצה להראב"ד, דלא כמג"א שמתיר במים צלולין.
שוכיון שהעיקר כהט"ז,
שאאם כן אין צריך לדחוק ולומר דאמת המים מפני שאינה רחבה מששה טפחים אין בה משום
שבצידה, משא"כ בביבר קטן,
שגדזהו דבר שאין הדעת סובלתו, דאמה ארוכה כמה מילין ואינה רחבה אלא ו' טפחים אין בה
שדצידה, וביבר קטן ארכו ו' טפחים ומשהו ורחבו ו' טפחים ומשהו יש בו צידה. ואין
שהאומרים כל שיעורי חכמים כך הוא כו',
שואלא במקום שנזכר בגמרא בפירוש,
שזאבל זה לא נזכר בגמרא בהדיא. דלשון אמת המים מצינו בגמרא גם כן על יותר מו' טפחים
שחבמשנה דפאה פ"ב,
שטוכמו שהאריך בזה הפרי חדש.
שיעיין שם שמסכים להט"ז. וכיון שלהט"ז לא קשה מידי על הראב"ד מאמת
שיאהמים, אין לנו להמציא חילוקים מלבנו, ויש להתיר אפילו בארגז רחב מו' טפחים. ובפרט
שיבביום טוב שאין איסור צידה בו אלא מדברי סופרים,
שיגיש לסמוך על המיקל.
שידויש לצרף דעת רש"ל
שיהשפסק דבארגז ובאמת המים שסכר אין איסור צידה מן התורה אפילו בשבת, וכן פסק הפרי
שיוחדש
שיזבשם הירושלמי דביצה.
שיחומה שהקשה המג"א
שיטעל רש"ל, דהירושלמי דשבת מיירי בארגז ואפילו הכי חייב וכן הוא בגמרא דילן
שככו' עיי"ש. לא דק, דאדרבה בגמרא מוכח כרש"ל, שהרי אמרו השולה דג מן הים
שכאחייב משום נטילת נשמה, ולא אמרו משום צד. אלא דרש"י
שכבורמב"ם
שכגפירשו דמיירי בדג הניצוד כבר,
שכדוהירושלמי לא סבירא ליה הכי.
שכהועוד כתב הט"ז
שכוטעמים אחרים להקל בארגז לצוד אפילו על ידי מצודה קטנה. ואע"ג דלא קיימא לן
שכזכוותיה בזה,
שכחשהרי מהרי"ל
שכטומג"א
שלחולקין על זה, מכל מקום יש לסמוך עליו לתפוס בידו הרבה פעמים עד שיצוד, כמו שכתבתי
שלאבפנים,
שלבוכמו שכתב הט"ז לענין מצודה קטנה.
שלגואין
שלדלהקשות להרמב"ם
שלהדסבירא ליה דבדגים שאין מחוסרין צידה אינם צריכים זימון, למה הוזכר
שלוהסוכר אמת כו'. לא קשה מידי, דלהרמב"ם על ידי הסכירה הן ניצודין,
שלזכמו שכתב רש"ל
שלחעיין שם. וכן משמע לשון הרמב"ם
שלטעיין שם.
שמומה שמשמע בגמרא דהסכירה היא משום זימון,
שמאלא קשה מידי, דלהרמב"ם דא ודא אחת, דאין איסור צידה ביום טוב אלא משום מוקצה,
שמבכמו שכתב בהדיא הרמב"ם בפ"ב
שמגוז"ל אווזין ותרנגולים הרי הן מוכנים ואינם צריכים זימון, דגים וחיה ועוף
שמדשבביברין גדולים, כל שהן שמחוסרים צידה הרי זה מוקצה ואין צדין אותן ביום טוב, וכל
שמהשאין צריך מצודה הרי זה מוכן וצדין אותן ביום טוב עכ"ל, משמע בהדיא דאיסור
שמוצידה הוא משום מוקצה. וכן בפרק א'
שמזכשהזכיר מלאכות האסורות ביום טוב לא הזכיר הצידה עמהם. וכן כתב בהדיא בפירוש המשנה
שמחבפרק ג'.
שמטוכן הראב"ד שם
שנשנתן טעם לאסור כל מלאכות שבמחובר, אין טעם נכון לאסור הצידה שהיא בתלוש.
שנאואע"פ שאפשר לעשותה מערב יום טוב.
שנבנראה לי דסבירא ליה להרמב"ם דלא נקרא אפשר כו' אלא דבר שהוא בידו של אדם כמו
שנגהקצירה והסחיטה ודומיהן,
שנדאבל הצידה אינה בידו שהרי אפשר (אי נמי מטעם שכתב הרמב"ן במלחמות פרק ג'
שנהעיין שם) שלא ישיג את הניצוד.
שנווכל דבר שבודאי ישיגנו ואי אפשר להשמט ממנו, זה נקרא אין מחוסר צידה ואין בה איסור
שנזכלל.
שנחואין להקשות אם כן למה הצריכו להמתין
שנטבכדי שיעשו,
שסכיון שאין כאן איסור אלא משום מוקצה.
שסאלא היא, דכיון שאסור באכילה בו ביום משום מוקצה, אם כן יש כאן מלאכה גמורה צידה
שסבשלא לצורך יום טוב.
שסגוהרי זה כיש במינו במחובר, שהתלישה גם כן אינה אסורה אלא מדברי סופרים לרוב
שסדהפוסקים.
שסהויצא לו להרמב"ם דין זה מהא דמשמע
שסובגמרא דאין איסור ביוני שובך ועליה אלא משום מוקצה, כמ"ש בפרק אין צדין
שסזבמה דברים אמורים ביוני שובך כו' אבל אווזין כו' אינם צריכים זימון כו' עיין שם,
שסחמשמע דביוני שובך מהני זימון, ואע"פ שהצדן בשבת חייב
שסטלפי שהם מחוסרין צידה. ומה שתירצו תוס'
שעוהרא"ש
שעאדמיירי בקטנים שלא פרחו. זהו דוחק גדול,
שעבדאם כן מה שהקשו בגמרא דף י"א
שעגהיכי דמי, אי במפורחין כו', צריך לומר דהיינו מפריחין מעט כמו שכתבו הפוסקים,
שעדוזה לא נזכר כלל בגמרא.
שעהמשום הכי משמע ליה להרמב"ם דאין איסור צידה ביום טוב אלא משום מוקצה. ולכן
שעומועיל זימון ליוני שובך ועליה, כיון שהן באין לכלובן לערב, ונוח לתופסן יותר
שעזמדגים חיה ועוף שבביברין גדולים, שאפילו זימון אינו מועיל להם,
שעחכיון שאין זה תלוי בדעתו שיתפסו, שהרי אפשר שלא ישיגם כלל,
שעטלכן אינו מועיל כלום מה שמזמן אותם ואומר זה וזה אני נוטל. וזה ברור ומוכרח בלשון
שפהרמב"ם.
שפאוכן מוכח דעת הראב"ד, כמו שנתבאר
שפבלעיל.
שפגועוד, מדלא הגיה עליו כלום, אלא כתב על לשון הרמב"ם דגים שבביברין גדולים הרי
שפדזה מוקצה כו', אמר אברהם זה אינו כו', כיון שמכוסים מן העין עכ"ל, משמע בהדיא
שפהדהראב"ד סבירא ליה כהרמב"ם דאסור משום מוקצה. וכמו שכתב הט"ז.
שפווכן עיקר.
שפזדהא אנן קיימא לן
שפחדצידה היא ממלאכות האסורות ביום טוב כקצירה וסחיטה ודומיהן, אי משום טעמיה
שפטדרש"י ז"ל
שצאי מטעם התוס'.
שצאואם כן על כרחך
שצבהני תרי מילתא, דהיינו, מה שחילק המג"א
שצגבין מים צלולים לאינן צלולין, ומה שחילק
שצדבין רוחב ו' טפחים ליותר מו' טפחים, הם סותרין זה את זה, דאם נאמר דהכל תלוי ברוחב
שצהו' טפחים ואפילו ארוכה הרבה שרי, כמו שכתבו המגיד משנה
שצוומג"א,
שצזאם כן למה הוזכר
שצחסכירה באמת המים, ועל כרחך צריך לומר כדי לאפוקי מאיסור מוקצה, ואם כן, תו לא מהני
שצטמה שהמים צלולין.
תסוף דבר יש לפסוק כהט"ז
תאבהני תרי מילי, משום דבדין הראשון יש לומר דלא פליג מג"א על הט"ז
תבדלשניהם הדבר תלוי אם צריך מצודה או אין צריך.
תגומטעם זה יש לומר דגם בדין הב' לא פליגי אהדדי, דהרי על כרחך עיקר הטעם של האוסרין
תדברחב מו' טפחים אינו אלא משום דהדגים נשמטים, כמו שכתב רמ"א,
תהוצריך מצודה, דאם אינו צריך מצודה בודאי מותר, דמה טעם לחלק בין דגים המכוסים שאין
תוצריכים מצודה לחיה ועוף שאין צריכים מצודה, ובצריך מצודה גם הט"ז מודה דהוא
תזפשוט במשנה לאיסור.
תחועוד, דהא כתב המג"א
תטדהעולם נוהגין כהט"ז, ואף הוא ז"ל התיר על ידי נכרי, מכלל דלא סבירא ליה
תיבזה איסור ברור, וכן משמע מלשונו שכתב ויש להחמיר לעשות על ידי נכרי, משמע דאינו
תיאאלא חומרא בעלמא ולכן מותר לעשות על ידי נכרי. וכיון שהט"ז מיקל בהדיא, יש
תיבלסמוך עליו באיסור דרבנן שהולכין בו להקל:
תיג(ב) ולכן אסור לברור כו'.
תידכן
תיהכתב רש"ל
תיוועולת שבת
תיזואליה זוטא
תיחופרי חדש.
תיטואף המג"א
תכלא חלק עליו בבירור. ואף שהט"ז בס"ק א' חלק עליו.
תכאמכל מקום הרי בס"ק ז' חזר בו וכתב בעצמו דאסור לברור,
תכבאלא דלא חיישינן דלמא מטלטל ושביק, ולכן מותר ליקח כל הבא לידו בלא ברירה ולא
תכגיחזיר המותר למים. ומה שכתב הט"ז אחר כך
תכדויחזיר מה שלא ייטב בעיניו, אינו אלא פירוש לדברי רש"ל, אבל אין דעתו מסכמת
תכהלזה, אלא כמו שכתב הט"ז תחילה, וז"ל דגבי דגים אין חשש זה, דודאי אם לא
תכוייטב בעיניו לא ישליכנו למים עכ"ל. משמע בהדיא שאסור להחזירו למים דהרי טלטול
תכזמוקצה, דאין הזמנתו מועלת אלא למה שיצטרך ביום טוב, כמו שכתוב בשו"ע סעיף
תכחי"א:
תכט**(ג) כל שאסור לאכלו מפני שהוא מוקצה
תלכו'.** כן
תלאכתב המגיד משנה.
תלבוכן כתב רש"י.
תלגוכן הוא בירושלמי
תלדעיין במגיד משנה. וכן כתב באליה זוטא.
תלהוכן משמע בלבוש סעיף ז'. וכן משמע דעת המג"א
תלושכתב אבל במגיד משנה כו', משמע דסבירא ליה כוותיה.
תלזובפרט לפי מ"ש לעיל
תלחדלהרמב"ם אין איסור בצידה אלא משום מוקצה, אם כן אי אפשר לומר בענין אחר.
תלטעיין מג"א. ועיין מה שכתבתי בסי' תצ"ח:
תמ(ד) לא מצא מנין יונים כו'.
תמאכן
תמבכתב הפרי חדש.
תמגוכן משמע מפירוש רש"י
תמדשפירש אם לא היה אתמול כו', משמע דביום טוב גם ברישא מיירי דאין שם יונים אחרים,
תמהולכן אסורים אלו, שמא הן הן המוקצים שלא נמצאו בקניהם, ואם כן האיך קאמר בסיפא ואם
תמואין שם אלא הם.
תמזומשמע
תמחדאיונים קאי ולא אקן מדקתני לשון רבים. ולכך פירש אם לא היה אתמול. ודו"ק:
תמט(ה) קשר את שלשתן כו'.
תנכן
תנאכתב רמ"א
תנבולבוש
תנגופרי חדש.
תנדוכן דעת הש"ך ביו"ד סימן ס"ג,
תנהשהרי כתב שם להתיר אם הניח עשר ומצא ט', אם כן מוכח דסבירא ליה כמאן דאמר
תנובכיס אחד מחלוקת, כדעת הטור סי' תל"ט.
תנזואין לומר כסברת הט"ז
תנחדמספקא ליה,
תנטובבדיקת חמץ מקילינן
תסכמו שכתב הט"ז. דהא שם
תסאיש ספיקא דאורייתא שמא נתחלף בבשר נבילה. ועל כרחך צריך לומר כן, שהרי בבדיקת חמץ
תסבמשום דהיא דרבנן מיקל הטור סי' תל"ט אם הניח במקום זה ומצא במקום אחר באותו
תסגהבית,
תסדוביו"ד סי' ס"ג
תסהקיימא לן דאם מצא הבשר שלא במקום שהניח אסור, ומשמע שם מלשון כל הפוסקים אפילו
תסובאותו בית, ועל כרחך צריך לומר משום דהוא ספיקא דאורייתא. וכן כתב החק יעקב סוף
תסזסי' תל"ט.
תסחובלאו הכי
תסטלא מסתבר כלל להחמיר במוקצה דרבנן בספיקא
תעדפלוגתא, אלא בספק מעשה,
תעאדהא פסקו הרא"ש וסיעתו בפרק ג' דביצה
תעבדאין מוקצה לחצי שבת, משום דזהו פלוגתא דאמוראי
תעגובמוקצה דרבנן הלך אחר המיקל. וכן כתב בסוף פרק ה'
תעדגבי מדבריות
תעהעיין שם.
תעוובפרט בנידון דידן דאף האוסר אינו אוסר אלא מחמת ספק,
תעזפשיטא דסמכינן על המיקל בספק דברי סופרים.
תעחומה שכתב הט"ז
תעטדכן משמע מרמב"ם
תפוטור שלא כתבו אפילו מקושרים. לא משמע מידי. דהא במתניתין
תפאנמי סתמא קתני כלשון הרמב"ם וטור, ואפילו הכי מקשה לימא מתניתין רבי היא.
תפבועל כרחך צריך לומר משום דסתמא משמע כמו כן אפילו מקושרים, עד שיש להקשות לימא רבי
תפגהיא, ואם כן לא הוצרכו הרמב"ם וטור גם כן לפרש יותר. ולא אמרינן דרך הפוסקים
תפדלפרש,
תפהאלא במקום שיש להסתפק, אבל כאן אילו היה מקום להסתפק לא היה הגמרא מקשה מידי.
תפוועוד כיון שהר"ן
תפזהתיר בהדיא במקושרים, ולא מצינו לאחד מן הראשונים שיחלוק עליו בהדיא, אם כן פשיטא
תפחדנקטינן כוותיה. וכן מסתימת המג"א, שלא חלק על רמ"א,
תפטמשמע דסבירא ליה כוותיה.
תצוכן כתבו החק יעקב
תצאופרי חדש
תצבסי' תל"ט:
תצג(ו) לדברי האוסרים נולד כו'.
תצדהנה
תצהדעת הרמב"ם
תצווסמ"ג ורש"ל, דכל דבר שלא נשתנה
תצזגופו ביום טוב, אף על פי שאינו מוכן עכשיו למה שהיה מוכן מערב יום טוב, אין זה
תצחנולד, אלא מוקצה, עיין שם גבי בהמה שמתה.
תצטאבל המגן אברהם כתב בסי' תצ"ט
500ס"ק ט' דבהמה שמתה הוי נולד.
501וכן משמע בגמרא ובתוס' שבת דף כ"ט
502דקליפין הוי נולד אף על גב דמעיקרא מיגלי והשתא מיגלי, עיין שם בד"ה והא כו',
503דאם לא כן, טעמא רבה איכא לחלק בינייהו, דזה מוקצה וזה נולד.
504וכן משמע בהדיא בתוספות שם דף קמ"ג בד"ה שמואל,
505וכן כתב במהרש"א שם.
506וכן משמע בהדיא ברש"י בחולין דף י"ד ע"ב ד"ה שפיר דמי דלאו
507נולד כו',
508משמע דסלקא דעתך דהוי נולד, וכן הוא במסקנא היכא דלא הוה אוכלא דאפרת, כגון שמתה
509או שנמצאת טרפה. וכן החלבים [ו]העור, וכמו שכתב המג"א בסי' תצ"ט
510ס"ק ט'.
511וכן משמע בהדיא בגמרא דחולין שם,
512דאם לא כן לימא שאני התם דהוי נולד משום דנשתנה גופו, אלא על כרחך דהכל הולך אחר
513ההכנה, ואם נשתנית הכנתו ביום טוב הרי זה נולד. וכן משמע בהדיא ברשב"א שם בשם
514הר"ר יונה,
515עיין שם. וכן משמע בהדיא במג"א סי' תמ"ו ס"ק ג':
516[461] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
517(א)
518צידת דגים (ס"א-ד).
519(ב)
520בעלי חיים המוקצים (ס"ה-ט).
521(ג)
522בעלי חיים שבבית (ס"י-טו).
523(ד)
524הזמנת יונים (סט"ז-כה).
525(ה)
526טלטול בהמה שנטרפה (סכ"ו-לב).
527[462]
528משנה ביצה כג, ב (אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב), טור ושו"ע ס"א (אין
529צדין דגים מן הביברים).
530אלא שבתחלה מיירי בביברים גדולים שאי
531אפשר לצודן אלא על ידי מצודה, שבזה יש איסור צידה לכל הדעות, וכנסמן לקמן (הערה 14).
532ואחר כך יבאר דין הביבר הקטן שאפשר לצוד בהם בידים בלי מצודה.
533[463]
534רש"י במשנה שם (אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך
535יום טוב, טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב, דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם
536ויסריח, אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות ולמחר יטלהו).
537והוא
538כדלעיל סי' תצה ס"ה (מדברי סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב,
539ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון טעם אם היתה נעשית מבעוד יום ... אסור לעשותה ביום טוב. אלא אם כן משנה
540קצת בעשייתה מדרך החול).
541וכאן בצידת דגים אסרו לגמרי, אפילו
542בשינוי. וגזרו אפילו שלא ליתן להם מזונות, כדלקמן ס"ה (דגים, אין ... נותנים לפניהם מזונות,
543שמא ישכח ויקחם לאכול).
544*
545טעם איסור צידה ביום טוב כבר נתבאר לעיל
546סי' תצה ס"ט (אסרו הצידה, לפי שעל הרוב אין דרך לעשותה לצורך היום אלא לצורך
547מחר, לפי שאין האדם סומך על הספק שלא לתקן מאכלו עד שיצוד, שהרי אינו יודע שמא
548תעלה מצודתו ריקנית, אלא עיקרה מיום לחבירו).
549אמנם
550כאן מיירי בדגים שבביברין, שיודעים שנמצאים שם דגים, ויודע מה שתעלה מצודתו. ולכן
551הוצרך רש"י לטעם האמור כאן "שהרי אפשר לצודן מעבר יום טוב". וכעין
552זה דעת הרמב"ם גם בשאר המלאכות, כמובא לעיל שם (הערה 62).
553[464]
554משנה כג, ב (אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב ... אבל צדין חיה ועוף מן הביברין).
555כפירוש הראב"ד בהשגות פ"ב ה"ז (חיה ועוף שהתירו, אינו אלא ביברים
556קטנים, ואפילו הכי דגים אין צדים). מ"מ
557שם (הר"א סבור ... דגים בכל ביבר אסורין). רמ"א ס"א (אפילו במקום
558שאינם מחוסרים צידה).
559[465]
560רש"י כד, א ד"ה הבא מצודה (כלומר שצריך לבקש תחבולות לתפשו,
561והיינו שיעורא דביבר גדול דלעיל, ואידך ביבר קטן).
562[466]
563ט"ז סוף סק"א (פירש"י שיצטרך לתחבולות לצוד אותו, דהיינו
564שיפרוס שם מאכל).
565[467] גמרא שם (כל שאומר הבא מצודה
566ונצודנו).
567[468]
568כדלעיל סי' שטז סי"ג (וכל זה בנוטל הדג ממקום שהיה ניצוד ועומד שם ואינו
569מחוסר צידה כלל, כגון ספל וחבית (עיין סי' תצ"ז), אבל אם נטלו ממקום שהיה
570מחוסר צידה שם ... חייב משום צידה).
571[469] יתבאר לקמן סי' תקט סט"ז
572(אוכלין המוקצין אסור לאכלם ביום טוב, לפי שאכילת יום טוב אף על פי שהיא מצוה אינה
573דוחה אפילו איסור של דבריהם. ואף על פי שכל מלאכות הותרו לצורך אכילת יום טוב, אבל
574מאכלות אסורות לא הותרו), ושם נסמן (הערה 79).
575[470] ראב"ד שם (הטעם מפני שהם
576מכוסין מן העין). ט"ז ס"ק א (וזהו הטעם שכתב הראב"ד מפני שהם מכוסים
577מן העין, דקשה לכאורה וכי שימת עין הוא זו שמתרת איסור צידה, והלא כבר אין שם צידה
578כיון דאין צריך למצודה, אלא ודאי דמטעם מוקצה קאמר).
579*
580ואף שהמ"א מפרש בהראב"ד
581שהאיסור בביברים הוא משום צידה, שכשאין המים צלולים הדגים נשמטים ומחוסרים צידה,
582וההיתר באמת המים שסכר, כיון שאינה רחבה אלא אמה אחת, ולכן גם כשהכניסו לארגז מים,
583אם רחבו יותר מו' טפחים אסור לצודם.
584מוכיח בקונטרס אחרון ס"ק א כדברי
585הט"ז, ואם כן אין הפרש אם המים צלולים או לאו, ואם המקום פחות או יותר מששה
586טפחים, כי כל זמן שאין צריך מצודה אין בה משום צידה.
587[471]
588ט"ז שם (ולפי דעתי יש היתר גמור בדגים שמכינים מערב יום טוב ונותנים אותן
589לתוך תיבה גדולה נקובה במים, כיון שכולם אין מחוסר צידה ואין בהם מוקצים, הוי ממש
590כסוכר אמת המים שזכרנו).
591[472]
592גמרא שם כה, רע"א (הסוכר אמת המים מערב יום טוב (סותמה שלא יכנסו בה
593דגים מבחוץ משתחשך, ואת אלה הכין והזמין על ידי מעשה זה, רש"י) ולמחר השכים
594ומצא בה דגים מותרין ... הכא קא עביד מעשה (דזמון גדול הוא זה שעושה מעשה לשם
595הזמנה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ה (אם סכר אמת המים בכניסה וביציאה
596מערב יום טוב, מותר ליקח ממנה דגים ביום טוב).
597[473] ט"ז שם (דעיקר טעם מוקצה כיון
598דמאתמול אקצי דעתי' ממנו ולא הכין אותו, וזה שסכר מאתמול אמת המים, ודאי אין כאן
599מוקצה. וזה מבואר מלשון רש"י שזכרנו שכתב ואלה הכין ומבחוץ לא יכנסו).
600*
601ובאמת
602סגי כאן הכנה בדיבור בלא מעשה, כמו ביונים דלקמן סי"ח (וכיצד הוא הזימון עומד
603מערב יום טוב ובורר מהן מה שיצטרך לו ביום טוב, או אומד בדעתו כמה יצטרך ביום טוב
604ועושה בהן סימן או טביעת עין שיכירם למחר ויאמר אלו אני נוטל למחר).
605ויתירה
606מזו הכא בדגים סגי אף כשיחשוב בערב יום טוב שיטול אותם מביבר זה ביום טוב, וכדלעיל
607סי' תצה סי"ד (אם חישב עליה מערב יום טוב לאכילה, אף על פי שלא הוציא בשפתיו,
608הרי היא מוכנת לאכילה על ידי מחשבה זו ... אבל כל מוקצה שהקצאתו באה לו על ידי
609מעשה בני אדם ... הזמנה והכנה זו אינה במחשבה בלבד שיחשוב עליהם לאכילה, אלא צריך
610לעשות בהם הכנה גמורה על ידי מעשה).
611ומה
612שהצריכו ביוני שובך שיזמינם בדיבור דוקא, היינו מטעם האמור לקמן סי"ח (אם לא
613ברר מערב יום טוב ואמר סתם מכאן אני נוטל למחר, אין הזמנה זו מועלת כלום ואסור
614ליטול מהם ביום טוב ... גזרה שמא יברור השמנות מן הכחושות
615ויטול את השמנות ויניח את הכחושות, ונמצא טלטל את הכחושות שהן מוקצה, שהרי לא היה
616בדעתו להזמין אלא מה שיאכל ביום טוב).
617משא"כ
618במקום שאין חשש זה, סגי בהזמנה במחשבה אף ביוני שובך, כמבואר ברמב"ם פ"ה
619הי"ח (יוני שובך ... מוקצה הן ואסור לאכול מהן ביום טוב עד שיכין אותם מבערב
620ויחשוב עליהם לאכילה). ונתבאר לעיל סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ח (מיירי כשאין
621שם רק ב' יונים, דליכא למימר מטלטל ושביק).
622וכן
623כאן בדגים שאין חשש שמא יברור השמנות כו', כדלקמן סוף ס"ד (אסור לברור מהם
624ביום טוב מה שצריך לו ולהחזיר למים המותר, שהרי הוא מטלטל מוקצה, אלא צריך ליקח
625ולאכול כל שיעלה בידו בין טוב ובין רע), מובן אם כן שגם בזה סגי במה שיחשוב עליהם
626לאכילה (ראה לקמן הערה 19).
627ומה
628שהביא כאן הדוגמאות של הכניסם לארגז או שסכר אמת המים בכניסה וביציאה, היינו לומר
629שבזה "מותר לצודן ביום טוב, אם הובא בענין שאינו צריך מצודה", ודלא
630כמ"א. וכפי שהאריך בזה בקונטרס אחרון ס"ק א.
631[474]
632הלכות ומנהגי מהר"ש סי' ק (ולכך אסור ליתן לחם לדגים שבבאר בחצר ביום טוב,
633מאחר דאסור לצודן). מהרי"ל הל' יום טוב ע' קפא (והני דגים שמחזיקים בבית
634ליטול מהן מתי שירצה, אם ... אינו יכול לצודם ביד רק על ידי כלי, אסור ליטול מהן
635ביום טוב, וגם אסור להאכילם מזון). מ"א סק"ו (ומהרי"ל כתב אם יכול
636לתפסן בידים אין בהם צידה, ואם אינו יכול לצודן רק על ידי כלי אסור ליטול מהן ביום
637טוב). וכדלעיל בתחלת הסעיף, שבמקום שצריך מצודה אסור אף משום צידה.
638[475]
639ט"ז סוף סק"א (אפילו מושיט איזה פעמים עד שיוציאנו משם, אין
640קפידא בזה, כנלע"ד); אלא שהוא התיר אף כשצריך בזה מצודה קטנה, ובזה לא
641קיי"ל כוותיה, כמבואר בקונטרס אחרון סק"א ד"ה ועוד כתב הט"ז (ואע"ג דלא קיימא לן כוותיה בזה,
642שהרי מהרי"ל ומג"א חולקין על זה, מכל מקום יש לסמוך עליו לתפוס בידו
643הרבה פעמים עד שיצוד, כמו שכתבתי בפנים).
644ואף שלענין צידת חיה ועוף בביבר יתבאר
645לקמן סי"א (בענין שיכולין לצוד אותה בשחיה אחת). מכל מקום לענין צידת דגים
646בביבר, סגי "אפילו אינו יכול לתופסן בשחיה אחת".
647[476]
648פר"ח סוף ס"ה (אינו נראה כלל להתיר על ידי מצודה קטנה או חכה
649וכיוצא, משום דמחזי כעובדין דחול, אלא דוקא ביד).
650[477]
651מ"א שם (אם יכול לתופסה בידו, רק שאינו רוצה לירד לתוך המים ונוטלן
652בכלי, שפיר דמי).
653[478]
654רמ"א סי"א (ואם הוא אפשר שיצטרך כל השובך, יכול להזמין כל השובך
655ולמחר נוטל מה שצריך).
656וכמו ביונים דלקמן סי"ט (כיון שאפשר שיאכל מכולם, מועלת הזמנתו
657לכל מה שזימן, ולפיכך מותר לברור מהם ביום טוב מה שצריך לו ולהניח השאר, ואף על פי
658שמטלטל השאר בידו אין בכך כלום, שהרי אינם מוקצה כלל).
659[479]
660רש"ל ביש"ש ביצה פ"ג סי' יא (ונראה בעיני, הא דשרינן הדגים
661בסוכר אמת המים, היינו ליקח כל הדגים, אבל לברור מהן כפי הצורך אסור, דשמא שביק
662האי מין כו', שהרי לא ידע מבעוד יום איזה מיני דגים שיש בו. ואין לומר, מאחר שסכר
663אמת המים הוי כאלו זימן כולם, אם כן לעיל (י' ע"א) גבי גוזלות נמי יזמין כולם
664מבעוד יום, ולעיל משמע שצריך לזמן להדיא לומר אלו אני נוטל, ולא יכול לזמן יותר
665מכדי צרכו). הובא במ"א סק"ה (דוקא ליקח כולן מותר. אבל אסור
666לברור כמ"ש ס"י גבי יונים (יש"ש)).
667אבל
668עכ"פ אותם שיצטרך להם ביום טוב מועלת להם הכנה, אף שלא בירר אותם ביחוד לפני
669יום טוב, כמבואר ברמ"א סי' תצה ס"ד (וכל מוקצה שאינו בעלי חיים, כגון
670אוצר של פירות ועצים, סגי כשיאמר מכאן אני נוטל). מ"א שם ס"ק י (וכתב
671בד"מ שם [סי' תקיח ס"ק ג] ... דקיי"ל בדרבנן יש ברירה עכ"ל,
672ולכן פסק כאן אין צריך שירשום). וכדלעיל סי' שצז ס"י (שבשל דבריהם יש ברירה,
673דהיינו שאנו אומרים שהוברר הדבר למפרע שזה היה חלקו המגיע לו מערב יום טוב), ושם
674נסמן (הערה יז).
675ואף
676דלא קיי"ל בזה כרמ"א, כדלעיל סי' תצה סי"ד (צריך להזמינם מבעוד יום
677... ויאמר מכאן ועד כאן אני אוכל ביום טוב ... אף על פי שאמר מכאן אני אוכל למחר
678אין אמירה זו מוציאה אותם מידי הקצאתן).
679היינו
680דוקא בפירות שהוקצו על ידי מעשה, כדלעיל שם (כל מוקצה שהקצאתו באה לו על ידי מעשה
681בני אדם ... הזמנה והכנה זו אינה במחשבה בלבד שיחשוב עליהם לאכילה, אלא צריך לעשות
682בהם הכנה גמורה על ידי מעשה (דהיינו שישער בדעתו מערב יום טוב כמה יצטרך ליטול מהם
683ביום טוב) ומיחד לו מקום אחד בתוך הפירות שמאותו מקום בלבד יטול פירות ביום טוב
684וירשום (פירוש שיעשה סימן) אותו המקום בתחלתו ובסופו ויאמר מכאן ועד כאן אני אוכל
685ביום טוב, אבל אם אינו רושם מערב יום טוב, אף על פי שאמר מכאן אני אוכל למחר, אין
686אמירה זו מוציאה אותם מידי הקצאתן שהיתה על ידי מעשה).
687משא"כ
688כאן בדגים שלא הוקצו על ידי מעשה בני אדם, סגי במה שאומר "מכאן אני נוטל
689למחר", שתועיל הכנה זו לאותם שיצטרך להם למחר.
690וראה לעיל (הערה 13),
691אי סגי אף במחשבה.
692[480]
693ואף שלגבי יונים יתבאר לקמן סי"ח (ואפילו אם לא ירצה לברור כלום, אלא רוצה ליטול מן הבא לידו הן
694כחושה הן שמינה, אסור, גזרה שמא יברור השמנות מן הכחושות ויטול את השמנות ויניח את
695הכחושות, ונמצא טלטל את הכחושות שהן מוקצה, שהרי לא היה בדעתו להזמין אלא מה שיאכל
696ביום טוב).
697הכא
698אין חוששים לזה, כמו שביאר ט"ז סק"ז
699(דגבי דגים אין חשש זה, בודאי אף אם לא ייטב בעיניו הדג, לא יחזיר וישליכנו במים,
700אלא יחזור לצוד עוד אחר ויאכל כולם כדרך כל הארץ).
701[481]
702משנה כג, ב (ואין נותנין לפניהם מזונות).ירושלמי
703שבת פי"ג ה"ז (שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן). רש"י
704שבת קו, ב ד"ה ואין (ואין נותנין לפניהן מזונות, כיון דהן מוקצה). **רמב"ם
705**פ"ב הי"ז (דגים ועופות וחיה שהן מוקצה, אין משקין אותן ביום טוב
706ואין נותנין לפניהם מזונות, שמא יבא ליקח מהן). מ"מ (שאסור באלו
707שבמינן ראויין לאכילה). שו"ע ס"ב (כלשון הרמב"ם).
708ולכן אסור אף בבהמה שראויה לאכילה ואין
709בה צידה, כמבואר במ"א ס"ק ב (כתב הב"י סי' תצ"ח דסבירא ליה
710[להרמב"ם], דוקא דגים וחיה ועופות אסור להשקותן, דחיישינן שמא יצוד אותן, אבל
711בבהמה דלא שייך צידה, אפילו הוא מוקצה מותר להשקות. אבל במ"מ משמע דמה שראוי
712לאכילה אסור להאכילן, דגזרינן שמא יבא לאוכלן).
713ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג.
714[482]
715מ"א שם (ומכל מקום נראה לי דלכו"ע דוקא לפניהם ממש אסור ליתן,
716אבל ברחוק מהם קצת מותר ליתן. ועסי' שכ"ד סי"ג).
717והוא כדלעיל סי' שכד ס"י במאכיל
718בהמה עשבים מוקצים (לא יעמידנה על גבי דבר האסור בטלטול מדברי סופרים, מפני
719שאיסורו קל בעיני הבריות וחוששים שמא יטול ממנו בידיו להאכילה. ולא אסרו אלא
720להעמידה על גבה ממש, אבל מותר לעמוד בפניה בענין שלא תוכל להטות אלא דרך שם ותאכל
721מעצמה, שכיון שאינו עומד סמוך לעשבים אין לחוש). וכדאמרינן שבת קכב, א (דקאים לה
722באפה ואזלא היא ואכלה), ופרש"י (אבל הוא אינו עומד על העשבים קרוב להם דניחוש
723לשמא יטול ויאכיל).
724וכשם שמחלקים שם במאכיל בהמה עשבים
725מוקצים, כן יש לחלק כאן בנותן מזונות לבהמה מוקצה.
726[483]
727מ"מ פ"ב הי"ז (דע שאע"פ שאסור באלו שבמינן ראויין לאכילה אלא
728שהן מוקצין, אינו אוסר בבהמה טמאה ועופות טמאין). מ"א שם (ולא שרי אלא
729בבהמה טמאה ועופות עיי"ש. וכ"כ הב"ח לדעת הרמב"ם). ב"ח
730סי' תצח ד"ה ומ"ש אבל (אכן בדברי הרמב"ם (פ"ב הי"ז) יש
731לדון דסבירא ליה להחמיר, ושאני עורבים וכלבים, שאינן מוקצה דדעתיה עילוייהו להשתמש
732בהם לכל צרכיו, אף על פי שאינן ראויים לאכילה).
733[484]
734סעיף ז (אין נותנין מים ולא מזונות לדבורים ולא ליוני שובך ויוני עלייה, ואפילו
735להשליך לפניהם אסור, מפני שאין מזונותן עליך שיוצאים ואוכלים בשדה).
736והיינו שיש שני טעמים לאסור נתינת
737מזונות לבעלי חיים:
738(א) בעלי חיים טהורים ומוקצים, שמא יקחם
739לאכול.
740(ב) בעלי חיים שאין מזונותן עליו, אף אם
741הם טמאים.
742[485]
743רמב"ם שם (כל שאסור לאכלו או להשתמש בו ביום טוב, מפני שהוא מוקצה,
744אסור לטלטלו). שו"ע שם.
745וכן הוא לקמן סי' תקטו ס"א (וכל שאינו ראוי לאכילה, אסור לטלטלו
746ביום טוב),
747וס"ד (וכיון
748שאסור לאכלו ולהשתמש בו, אסור גם כן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום), ושם
749נסמן (הערה 18).
750[486] סיכום פרטי ההלכה של ספק מוקצה וספק תחומין, ביום טוב ראשון ושני:
751(א)
752ספק מוקצה ביום טוב ראשון אסור, מטעם דבר שיש לו מתירין (תצז, ח. תקיג, ד).
753(ב)
754ואסור אף ביום טוב שני, כי לענין זה יש לו דין ודאי של דבריהם (תקטו, ד).
755(ג)
756ספק תחומין ביום טוב ראשון אסור, מטעם דבר שיש לו מתירין (שכה, יד. תקטו, טז).
757(ד)
758אבל ביום טוב שני מותר (תצח, ז), מטעם ספק ספיקא, שיום טוב שני הוי ספק (תקטו,
759טז).
760[487]
761משנה ביצה כד, א (מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן
762ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב). גמרא שם ע"א (ספק מוכן, רבן
763גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהושע), וע"ב
764(רבי שמעון בן אלעזר אומר בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב, בידוע שמערב יום טוב
765נצודו ומותרין ... הא ספיקא נעשה כמי שנצודו ביום טוב ואסורין. אמר רב יהודה אמר
766שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר). ספר התרומה סי' רמט (ואם ספק אם נלקטו
767היום או נצודו הדגים והעופות בשבת או ביום טוב, על זה שנינו ספק מוכן אסור),
768וסמ"ג ל"ת סה כ, ב (ואם ספק אם נלקטו ביום טוב אם לאו, הא תנן ספק מוכן
769אסור), וסמ"ק סי' רפא (וספק אם נלקטו בשבת או לא, אותו היום אסור). טור
770ושו"ע ס"ג (אפילו ספק צידה אסור, כגון מצודות חיה דגים ועופות שהיו
771פרושות מערב יום טוב ולמחר מוציא בהם, אסורים, אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום).
772וכן הוא לקמן סי' תקטו ס"ד (ואפילו בספק החמירו חכמים),
773ושם נסמן (הערה 62).
774[488]
775גמרא כד, ב (מותרין למאי, רב אמר מותרין לקבל), ופרש"י (בטלטול, דכולי
776האי לא אחמור בספק מוכן דלתסרו בטלטול, אבל באכילה לא שרינהו רבן גמליאל). וקאי על
777רבן גמליאל במשנה שם כד, א שהתיר ספק מוקצה. נמצא שלדידן דקיי"ל לאסור בספק
778מוקצה, אסרינן אף בטלטול. ר"ן יג, א ד"ה (אמר שמואל הלכה כרבי יהושע, דספק
779מוכן אסור אפילו בטלטול).
780וכן הוא בתערובת מוקצה, כדלקמן סי' תקיג
781ס"ד (ואם
782נתערבה בביצים אחרות כולן אסורות באכילה ובטלטול).
783[489]
784מ"א סק"ג (אבל לערב מותרין, אפילו ודאי ניצודו היום ממילא). וכדלקמן
785סעיף הבא (למוצאי יום טוב מותר מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו).
786[490]
787יש"ש פ"ג סי' ז (ספק מוכן אין חילוק בין יום טוב א' ליום טוב ב', וכל מה
788שאסור בראשון, אם בא ביום ב' גם כן נאסר, כי לא מצינו שיש חילוק ביניהם). מ"א
789סוף סק"ד (וביש"ש סי' [ז]' פסק להחמיר ביום טוב שני אפילו בספק, וכן
790עיקר).
791וכן הוא לקמן סי' תצח ס"ז (שספק מוקצה אסור ביום טוב שני של גליות,
792כמ"ש בסי' תצ"ז). סי' תקטו ס"ד (ואפילו בספק החמירו
793חכמים אף ביום טוב שני של גלויות).
794[491]
795רב אשי ד, א (ספק יום טוב ספק חול, הוי דבר שיש לו מתירין, וכל דבר שיש לו מתירין
796אפילו בדרבנן לא בטיל). ט"ז סק"ג (אפילו למאן דסבירא ליה איסור צידה
797דרבנן, מכל מקום הולכין בספיקן להחמיר, דהוי ליה דבר שיש לו מתירין). מ"א
798ס"ק ג (אף על גב דקי"ל ספיקא דרבנן לקולא, הכא אסור משום דבר שיש לו
799מתירין).
800וכן הוא לקמן סי' תקטו ס"ג (לפי שהוא דבר שיש לו מתירין ... לפיכך אין אומרים כאן ספק דברי סופרים
801להקל),
802וסט"ז (יש
803להחמיר אף בספק, כיון שהוא דבר שיש לו מתירין).
804[492]
805ס"ד (ואע"פ
806שיום טוב שני של גליות אינו אלא מחמת ספק, ונמצא שיש כאן ב' ספיקות להקל. מכל מקום
807כיון שכבר הנהיגו חכמים את כל בני הגולה לעשות שני ימים, הרי הוא כודאי של דבריהם
808לענין זה שלא להתיר בו ספק מוקצה. שעיקר איסור המוקצה בשבת הוא סייג לאיסורי תורה,
809שלא יעלה ויתלוש כמ"ש בסימן שכ"ב, או משום גדר להוצאה כמ"ש בסימן
810ש"ח, לפיכך החמירו בספיקו אף ביום טוב שני, כדי שלא לחלק בינו לראשון. אבל
811לענין שאר דברים אין דינו כודאי של דבריהם, אלא כספק). וראה קונטרס אחרון
812שם סק"ג.
813[493]
814גמרא שם (בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב, בידוע שמערב יום טוב נצודו
815ומותרין (מתוך שמתפרקת ומתנתקת לצאת, המצודות מתקלקלות כולן, רש"י) ... הא
816ספיקא נעשה כמי שנצודו ביום טוב ואסורין). שו"ע שם (ואם מצא המצודות מקולקלות
817מבערב יום טוב, בידוע שמערב יום טוב ניצודו).
818[494]
819תוס' עירובין לט, ב
820ד"ה אי (בפירות הנושרין, או שעשה הנכרי בשביל עצמו, אין צריך בכדי שיעשו).
821רא"ש פ"ג סי' ב (והאי טעמא לא שייך אלא בנכרי שעושה בשביל ישראל, אבל אם
822עשה בשביל עצמו, מותר לערב מיד). טור ושו"ע סי' תקטו ס"ב (תלשן הגוי או
823צדן לעצמו, או נפל מן האילן מעצמו, או ניצוד מעצמו ... לערב מותרין מיד במוצאי יום
824טוב). מ"א כאן סק"ג (אבל לערב מותרין, אפילו
825ודאי ניצודו היום ממילא).
826וכן הוא לעיל סי' שכה סי"ז (אבל
827למוצאי שבת אין צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שהנכרי ליקט לצורך עצמו). לקמן סי'
828תקה ס"ז (ואפילו נחלב ביום טוב ראשון, מותר לאכלו בליל יום טוב שני מיד, ואין
829צריך להמתין בכדי שיעשו). סי'
830תקיג ס"ח (נולדה ביום טוב ראשון מותרת בליל יום טוב שני של גליות מיד).
831[495]
832סעיף ז (אסור באכילה ובטלטול גם בשבת שלאחריו, לפי שעל ידי תלישה זו או צידה זו הן
833מוכנין לאכילה, ואין יום טוב מכין לשבת), ושם נסמן (הערות 85-86).
834[496] מוסב על תחילת הסעיף, שלא רק
835בארץ ישראל מותר מיד במוצאי יום טוב, אלא אף במוצאי יום טוב ראשון של גלויות.
836[497] שיש בזה שני פרטים:
837(א) שביום שני של גלויות מותר, מטעם
838דממה נפשך אחד מהם חול, ואין לאסור מטעם הכנה מיום טוב ראשון לשני.
839(ב) שבליל יום טוב שני מותר מיד, ואין צריך
840להמתין בכדי שיעשו, שהרי מאליו ניצוד.
841[498]
842סעיף ד (דאף הבית דין עצמן שהיו מקדשין על פי הראייה היו עושין לפעמים שני ימים
843... ונמצא ששני הימים הן
844קודש, וכיום אחד הן חשובים).
845שיש בזה שני פרטים:
846(א)
847"שני הימים הן קודש" (לא כמו שאר ימים טובים, ששני הימים נחשבים ספק),
848וכדלקמן סי' תקיג ס"ח (מפני ששני הימים הן קודש), ובסי' תקטו ס"א (וכן
849הדין בשני ימים טובים של ראש השנה, ששני הימים הן קדושים בודאי כמ"ש בסי'
850ת"ר).
851ומטעם זה יתבאר לקמן סי' תקכז סכ"ב
852לענין עירובין (בשני
853ימים טובים של ראש השנה, אע"פ שנזכר ביום ראשון, אי אפשר לו לערב בתנאי, לפי
854שאין כאן ספק חול, ששני הימים הן קדושים בודאי, והן כיום אחד ארוך),
855ולעיל
856סי' שצג ס"א (בב'
857ימים טובים של ראש השנה אינו יכול לערב על תנאי, מפני שהם כיום אחד ארוך). שבשתי
858הלכות אלו "אינו יכול לערב על תנאי", אף בלא טעם "כיום אחד
859ארוך", אלא כיון "ששני הימים הן קדושים בודאי".
860(ב) "כיום אחד הן חשובים".
861ומטעם
862זה נפסק בשו"ע סי' תטז ס"א לענין עירובי תחומין (יום טוב שחל להיות סמוך
863לשבת בין מלפניה בין מלאחריה, או שני ימים טובים של גליות, יש לו לערב שני עירובין
864לשתי רוחות ... אבל בשני ימים טובים של ראש השנה הרי הן
865כיום אחד, ואינו מערב לשני ימים אלא לרוח אחת). ושם ס"ב (המערב לשני ימים
866טובים של גליות, או לשבת ויום טוב, אף על פי שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים,
867צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל הראשון ובליל ב' כל בין השמשות), ובמ"א
868שם ס"ק א (אבל בראש השנה, אפילו נאכל בראשון יצא בשני, דקדושה אחת הן אפילו
869לקולא).
870וכאן לענין ניצוד בראשון אסור בשני,
871דינו לפום ריהטא כמו חל שבת במוצאי יום טוב, שהובא לעיל (הערה 35),
872שאסור באכילה ובטלטול בשבת מטעם ש"אין יום טוב מכין לשבת", וכדלקמן סי'
873תקטו ס"ז (נתלש וניצוד ביום טוב ... אסור באכילה ובטלטול גם בשבת שלאחריו,
874לפי שעל ידי תלישה זו או צידה זו הן מוכנין לאכילה, ואין יום טוב מכין לשבת),
875וס"ח (נמצא שעל ידי הציד שבשבת הותר לאכילה ביום טוב, והרי זה דומה כאילו שבת
876הכינה ליום טוב), וסי' תקיג ס"ט (שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה
877בראשון אסורה אף בשני עד הערב, לפי שעל ידי לידה זו היא מוכנת לאכילה ... וכבר
878נתבאר שאין יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום טוב). וכך גם בראש השנה "ששני
879הימים הן קודש", ואם כן אסורה הכנה מיום ראשון לשני, כדלעיל סי' תקג ס"ג
880(להדיח כלים וכיוצא
881בזה אסור ... לצורך יום טוב שני של ראש השנה).
882אמנם
883אנן קיי"ל, שאין לאסור בכל אלה מטעם הכנה, אלא מטעם שחשובים כיום אחד ארוך,
884כדלקמן סי' תקא סי"ח (יום טוב שחל להיות אחר שבת אסור להדליק ביום טוב
885שיורי הלפידים והפתילות שנדלקו וכבו בשבת ... שהכבייה שנכבו בשבת היא מכשרת ומכינה
886אותם להדלקה ביום טוב, ואין שבת מכינה ליום טוב ... אבל יום טוב שני שחל בשני בשבת
887וממנו ואילך מותר ... ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה מותר להדליק ממה נפשך ... אם
888שניהם קדושים, אם כן הרי הן קדושה אחת, שהרי כיום אחד ארוך הן חשובים, ואין שייך
889כאן איסור הכנה מיום טוב לחבירו כיון שהן יום אחד). והיינו שכיון שהם יום אחד, אין
890לאסור משום הכנה, שהרי זה כאילו יום הראשון לעצמו הכין.
891אבל
892דעת הטור וסיעתו נתבארה בקונטרס אחרון שם (הנה הטור אוסר גם בזה ... דקדושה אחת הן
893להחמיר, אבל לא להקל), כמבואר ביש"ש פ"א סי' ג (דלהחמיר
894אמרינן [קדושה אחת] הן, ולא להקל, אלא אמרינן שתי קדושות הן, כמו שבת ויום טוב.
895ולא דמי לשני ימים טובים של גליות, דאחד קודש ואחד חול ושרי ממה נפשך בשני, אבל
896הכא כולן קדושים הם. ולעניין הכנה אמרינן שתי קדושות).
897ואנן
898לא קיי"ל כדעת הטור, כדמסיים בקונטרס אחרון שם (והנה אנן לא קיי"ל כסברא
899זו, שהרי בסי' תי"ו פסק השו"ע וכל האחרונים כהרמב"ם והרשב"א
900ומגיד משנה דאפילו להקל הן קדושה אחת).
901נמצא שלדעת הטור וסיעתו, מה שנולד או
902נתלש או ניצוד בראשון של ראש השנה אסור בשני הוא מטעם הכנה כנ"ל (דקדושה אחת
903הן להחמיר אבל לא להקל). אבל לדידן לא נאסר בכל אלה הכנה. והטעם שאסור הוא כיון
904שחשובים כיום אחד ארוך, וכיון שהוקצה לבין השמשות של יום הראשון, נאסר לשני הימים
905של ראש השנה, כדלקמן סי' תר ס"ג (ישראל וביצה שנולדה בראשון או דבר שנתלש מן
906המחובר בראשון או דבר שניצד בראשון, כשם שאסור בו ביום משום מוקצה ונולד, כך אסור
907ביום שני, שהם כיום אחד ארוך).
908וכל זה הוא בניצוד בראשון, או פירות
909שנשרו בראשון, או ביצה שנולדה בראשון, שכיון שהוקצו לראשון הוקצו גם לשני. אבל
910בשיורי הלפידים והפתילות, שאינן מוקצה ביום טוב ראשון, אין איסור להדליקן ביום טוב
911שני של ראש השנה.
912*
913וכיון שהן קדושה אחת, לכן נחלקו הפוסקים
914אם צריך לומר שהחיינו ביום טוב שני של ראש השנה, כדלקמן שם ס"ה (בליל שני של
915ראש השנה, יש אומרים שאין אומרים זמן, כיון ששני הימים הן קדושה אחת וכיום אחד הן
916חשובין, אם כן נפטר בזמן של אתמול שהוא תחילת קדושת היום, ולמה יחזור לומר זמן
917באמצע. וכן ביום שני על השופר אין לומר זמן, שכבר נפטר בזמן שאמר אתמול על השופר. אבל
918יש אומרים שצריך לומר זמן בין בקידוש ליל שני בין על השופר, משום שמה שהן נחשבין
919כיום אחד ארוך אינו אלא מחמת מנהג אבותינו ... ששני הימים הן יום טוב אחד וקדושה
920אחת עליהם, וכיון שאבותינו היו מברכין זמן ביום שני אף שהיו עושין אותן קדושה אחת
921וכיום אחד ... לפיכך גם לנו יש לברך זמן בליל שני (אף בארץ ישראל), כמו שמברכין
922בכל יום טוב שני של גליות כדי שלא לשנות ממנהג אבותינו).
923[499]
924סעיף א (וכן הדין בשני ימים
925טובים של ראש השנה, ששני הימים הן קדושים בודאי כמ"ש בסי' ת"ר),
926וס"ו
927(אם ידוע שלא ליקט וצד
928בשביל ישראל, מותרין לערב, אפילו הוא יום טוב שני של גליות, שהרי ממה נפשך אחד מהן
929הוא חול. אבל אם הוא יום טוב שני של ראש השנה, אפילו אם הואה ספק אם נתלש וניצוד
930ביום טוב ראשון, אסור באכילה ובטלטול גם בשני עד הערב, לפי ששני הימים הן קדושה
931אחת וכיום אחד ארוך הן), ושם נסמן (הערה 82).
932[500]
933ברייתא כד, א (הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות, פטור).
934[501]
935משאת בנימין סי' ח (נראה דלאו דוקא אווזין ותרנגולין, אלא הוא הדין כל חיה ועוף
936שברשותו ונעשין בני תרבות ובאין לכלובן לערב, הנך נמי הוי כאווזין ותרנגולין).
937מ"א סק"ז (והוא הדין שאר עופות שהן בני תרבות ובאין לכלובן לערב).
938[502]
939גמרא שם (הללו באין לכלובן לערב), ופרש"י (ונוח לתפשן שם, הלכך הרי הן
940כנצודין ועומדים, ומותר לצודן אפילו חוץ לכלובן). מ"א שם (ובאין לכלובן לערב
941... הוה להו כניצודין ושרי לתופסן אפילו חוץ לכלובן (רש"י)).
942וכן הוא לעיל סי' שטז סכ"ד (עופות
943הגדילים בבית, שכשהן באין לכלובן בערב נוח לתופסן שם, מפני שאז אינן עשויין להשמט
944ולברוח, ולפיכך אף כשהן חוץ לכלובן אינן נקראים מחוסרים צידה, כיון שלערב יבואו
945לכלובן מאליהן).
946[503] טור ושו"ע ס"ז (אווזים
947ותרנגולים ויונים שבבית או שבחצר ... מותר לצודן). הגהות מיימוניות הל' שבת
948פ"י אות ר (חיה ועוף שברשותו הצדן פטור, וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור ... ביום
949טוב שצדן לכתחלה, כדי לשוחטן ולאכלן, אבל הכא בשבת לא). רמ"א סי' שטז
950סי"ב (ויש אומרים דאסור לצוד חיה ועוף שברשותו, ואם צדן פטור). מ"א שם
951ס"ק כו (והנה ההג"מ סבירא ליה כמ"ש סי' תצ"ז ס"ז דאווזים
952ותרנגולים מותר לתופסם ביום טוב, ולכן כתב דדוקא ביום טוב כדי לאוכלן, אבל בשבת
953אסור).
954ואף
955שהובא בשו"ע שם דעת המתירים גם בשבת, כתב המ"א כאן ס"ק ח (ועמ"ש
956שם, דהעיקר כמ"ש רמ"א שם).
957[504]
958רבנו ירוחם נ"ד ח"א ל, ב (ואווזין ותרנגולין ויוני הדורסיאות שמגדלין
959בבית, אע"פ שצריך לומר הבא מצודה וכו', מותר לצודן ביום טוב). מ"א
960סק"ז (ואפילו צריך לומר הבא מצודה ונצודנו מותר (רי"ו)).
961[505]
962משאת בנימין שם (ונראה דכל מה שהקילו חכמים בצידת יום טוב היינו דוקא באווזין
963ותרנגולין העומדים לאכילה, ומשום שמחת יום טוב). מ"א סק"ח (משום שמחת יום
964טוב, אבל כשאין צריך לאכלן אסור לצודן).
965[506]
966סעיף כד (עופות הגדילים בבית, שכשהן באין לכלובן בערב נוח לתופסן שם מפני שאז אינן
967עשויין להשמט ולברוח, ולפיכך אף כשהן חוץ לכלובן אינן נקראים מחוסרים צידה כיון
968שלערב יבואו לכלובן מאליהן. ומכל מקום מדברי סופרים אסור לצודן דהיינו לרדוף
969אחריהן עד שיכנסו למקום שנוח לתופסן שם).
970וכיון שגם בשבת אין צידתן אסורה אלא
971מדברי סופרים, לכן מותר לצודן ביום טוב לצורך אכילה.
972ויתבאר בסעיף הבא, שכן הדין בבעלי חיים
973שאינן בני תרבות אלא שנכנסו למקום שאינן מחוסרין צידה, שבשבת אסור לצודן מדברי
974סופרים, וביום טוב מותר לצורך אכילה.
975[507]
976שם ס"א וסכ"ד נתבארו כמה אופנים שהצד אותם בשבת חייב.
977[508]
978משאת בנימין שם (אבל אווזין ותרנגולין המורדין, כגון שלפעמים קונה אדם מן השוק
979אווזין ותרנגולין ועדיין לא הורגלו בבית, וכשבורחין מן הבית הן מורדין ואינן נוחין
980לתפוס אותן, גם לא באין לכלובן לערב, הני ודאי אסורין לדחותן, והצדן חייב חטאת). מ"א
981סק"ז (אבל אותן שקנה מחדש ועדיין לא הורגלו בביתו ואין באין לכלובן לערב,
982דינן כשאר חיה ועוף, שכל מה שאסור דאורייתא אין חילוק בין שבת ליום טוב, וכן כתב
983המשאת בנימין).
984דין המורדים נתבאר לעיל סי' שטז
985סכ"ה (וכל זה בשלא מרדו, אבל אם מרדו, אפילו פרה שמרדה, ואין צריך לומר חיה
986ועוף שמרדו, הצדן בשבת חייב). וכדאמרינן בירושלמי שבת פי"ד סוף ה"א (שור
987שמרד, הצדו בשבת חייב).
988וכאן מפרש המשאת בנימין, שכן הוא גם
989באווזין ותרנגולין שעדיין לא הורגלו בבית, וכשבורחין מן הבית הן מורדין.
990[509]
991משנה כג, סוע"ב (אבל צדין חיה ועוף מן הביברין), ופרש"י (המכונסים
992מאתמול ... דמוקפים גדר הוו להו כנצודין ועומדין). טור ושו"ע ס"ז (וכל
993שאין מחוסרים צידה, מותר לצודם).
994[510]
995רב אשי כד, א (כל היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בחד שחיא, ביבר קטן).
996ואף שבצידת דגים בביבר, נתבאר לעיל
997ס"א (אפילו אינו יכול לתופסן בשחיה אחת), מכל מקום בצידת חיה ועוף בביבר,
998צריך שיהא "בענין שיכולין לצוד אותה בשחיה אחת".
999[511]
1000גמרא שם (בביבר מקורה). מ"א ס"ק ט (עופות חשובין כניצודים מפני שבית הוא
1001קטן).
1002[512]
1003ברייתא וגמרא שם (צפור, למגדל אין, לבית לא ... בצפור דרור עסקינן שאינה מקבלת
1004מרות).
1005וכן הוא לעיל סי' שטז ס"א (אם
1006הפריח את העוף עד שהכניסו לבית שחלונותיו סתומין או לביבר מקורה וסתום מכל צד ונעל
1007הדלת בפניו, או שרדף אחר חיה עד שהכניסה לבית או לביבר ... ובלבד שלא יהא הבית או
1008הביבר גדול כל כך בענין שצריך לבקש תחבולות לתפוס שם העוף או החיה, וכל שהבית או
1009הביבר גדול כל כך שאינו יכול להגיע ולתפוס החיה או העוף במרוצה אחת מפני שנשמטין
1010ממנו וצריך לרוץ אחריהם שנית הרי הן מחוסרין צידה עדיין ופטור. והצד צפור דרור
1011דהיינו מין צפור שדרכה לדור בבית כמו בשדה שיודעת להשמט בזוית הבית לכל צד (ולכך
1012נקרא דרור, על שם דירה, שדרה בכל מקום) אינו חייב עד שיפריחנה למגדל שהיא ניצודה
1013בו, דהיינו למגדל שאינו גדול מאד, אלא הוא בענין שיוכל לתפסו שם בלי תחבולות).
1014[513]
1015תוס' שבת קו, ב ד"ה ואין (דמדרבנן אסור לצודן, כדתנן בפרק שמונה שרצים (קז, א),
1016חיה ועוף שברשותו, הצדן פטור, משמע אבל אסור). רמ"א סי' שטז סי"ב (ויש
1017אומרים דאסור לצוד חיה ועוף שברשותו, ואם צדן פטור).
1018וכן הוא לעיל שם סוף ס"א (והצד
1019ממקום ... שאינו מחוסר צידה, מותר לצוד לכתחלה ביום טוב, אבל לא בשבת, משום איסור
1020טלטול, ויש אוסרים גם משום איסור צידה מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה טז).
1021[514]
1022כנסמן לעיל (הערה 45).
1023[515]
1024כדלקמן סי"ד (אפילו
1025לא זימן אותם מערב יום טוב, לפי שמן הסתם הן עומדין לאכילה). סי' תקיח סי"ג
1026(אע"פ שלא היה
1027יודע מזה עד כניסת יום טוב אין בכך כלום). לעיל סי' שי ס"ח (אף על פי שלא
1028ידעו הבעלים כלל באותה שעה שנתייבשו ואחר כך נודע להם שבבין השמשות כבר היו יבשים,
1029מותרין באכילה, שמתחלה כשהקצו אותן והסיחו דעתם מהם לא הוקצו אלא עד שיתייבשו,
1030והרי נתייבשו והוכנו מבעוד יום).
1031*
1032בשני סעיפים אלו נתבארו הלכות צידה
1033בבעלי חיים.
1034הלכות מוקצה בבעלי חיים (שיש בהם צידה,
1035או שאין בהם צידה), יתבארו בסעיפים הבאים.
1036[516] גמרא כה, א (חיה שקננה בפרדס (מקום המשתמר ואין הולד יוצא, שאינו יכול לברוח,
1037וקל לצודו, ואינו צריך זמון, רש"י) אינה צריכה זמון ... והתניא חיה שקננה
1038בפרדס צריכה לזמן ... אמר רב נחמן בר יצחק, אידי ואידי בדידה (בולד, רש"י),
1039הא בגנה הסמוכה לעיר (דחזי ליה כל יומא ודעתיה עילויה וכמו שזימנו דמי, ר"ן),
1040הא בגנה שאינה סמוכה (דאסוחי אסח דעתיה מיניה, ר"ן)). טור ושו"ע
1041ס"ח (איל וצבי שקננו בפרדס וילדו בו עפרים, ועדיין הם קטנים שאין צריכים
1042צידה, מותרים בלא זימון. ודוקא בפרדס הסמוך לעיר ... דדעתיה עלויה). מ"א
1043ס"ק י (וכיון דחזי ליה כל יומא, כמי שזימנן דמי, אבל כשאינה סמוכה, אסח דעתיה
1044מיניה (ר"ן)).
1045[517]
1046טור ושו"ע שם (בתוך
1047שבעים אמה). פר"ח ס"ח (ועוד ד' טפחים, דהיינו ע' אמה ושירים
1048האמורים בכל מקום).
1049וכדלעיל סי' שצח ס"ו (ע' אמה
1050ושירים, שהם ב' שלישי אמה ועוד משהו, שזהו שיעור צלע אחד מצלעות בית סאתים
1051המרובעות ממש), ושם נסמן (הערה מב).
1052וכן הוא לקמן סי' תקא ס"ח (שהוא
1053עומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר).
1054ואף שבבהמות היוצאות ולנות חוץ לעיר,
1055יתבאר לקמן סי' תצח ס"ה (בהמות שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות תוך
1056התחום, הרי אלו מוכנות, ולוקחין מהן ושוחטין אותן ביום טוב. אבל בהמות הרועות
1057ולנות חוץ לתחום כל ימי הקיץ, אף שנכנסים לבית בתחילת ימות הגשמים, מכל מקום כל
1058ימי הקיץ אין דעת אנשי העיר עליהם והרי הן מוקצין). מכל מקום בעפרים שנולדו חוץ
1059לעיר, אין דעתו עליהם אלא כשהם תוך שבעים אמה ושיריים סמוך לעיר.
1060[518] יתבאר לקמן סי' תקט סט"ז
1061(אוכלין המוקצין אסור לאכלם ביום טוב, לפי שאכילת יום טוב אף על פי שהיא מצוה אינה
1062דוחה אפילו איסור של דבריהם. ואף על פי שכל מלאכות הותרו לצורך אכילת יום טוב, אבל
1063מאכלות אסורות לא הותרו), ושם נסמן (הערה 79).
1064[519]
1065ואף שלענין ביבר נתבאר בסעיף הקודם (חיה שנכנסה מערב יום טוב לביבר קטן ... אפילו לא ידע בהן מערב
1066יום טוב, ואין בהם משום מוקצה).
1067הכא שאני שאינם ברשותו ממש, כמבואר בקונטרס
1068אחרון סק"א ד"ה ויש לסמוך (וכן חיה שילדה בפרדס רחוק מן העיר, שאף על פי שאין בהם משום
1069צידה אעפ"כ צריכים זימון, משום דאין דעתו עליהם, כיון שאינן ברשותו ממש
1070כמ"ש בגמרא. אבל שאר חיה ועוף שאין מחוסרים צידה, אינם צריכים זימון, לפי שהן
1071דומין לאווזין ותרנגולין שאינם צריכים זימון, מפני שהן ברשותו).
1072*
1073נמצא יש כאן ג' אופנים:
1074(א) מחוסר צידה, אין הזמנה מועלת
1075(סי"ג).
1076(ב) אינו מחוסר צידה והוא בתוך רשותו, אין
1077צריך הזמנה (סי"ד).
1078(ג) אינו מחוסר צידה והוא מחוץ לעיר, צריך
1079הזמנה ומועלת (סי"ב).
1080[520]
1081גמרא שם (אמה בזמון סגי לה, צידה מעליותא בעיא). טור ושו"ע ס"ח (והאם,
1082אפילו זימון אין מועיל לה, כיון שמחוסרת צידה).
1083כי דוקא בדבר שאינו מחוסר צידה מועלת
1084הזמנה, כמו דגים שאינם מחוסרים צידה, שנתבאר לעיל ס"א "שהם מוקצין כיון
1085שהם מכוסין מן העין", ומועלת בהם הזמנה.
1086וכן "איל או צבי שקננו בפרדס ... וילדו בו עפרים ועדיין הן קטנים שאינם
1087צריכים צידה ... חוץ משבעים אמה וד' טפחים", שנתבאר בסעיף הקודם שהם
1088מוקצה, ומועלת בהם הזמנה.
1089משא"כ המחוסר צידה, "אפילו
1090זימן אותו מערב יום טוב ... הרי זה מוקצה", ואין מועלת בהם הזמנה. והטעם
1091נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א ד"ה ויצא לו (דגים חיה ועוף שבביברין גדולים, שאפילו
1092זימון אינו מועיל להם, כיון שאין זה תלוי בדעתו שיתפסו, שהרי אפשר שלא ישיגם כלל,
1093לכן אינו מועיל כלום מה שמזמן אותם ואומר זה וזה אני נוטל).
1094וכן הוא לקמן סט"ז (ואפילו זימן אותם מערב יום טוב אין
1095מועיל כלום), וסכ"ה (כיון שצריך לבקש תחבולות כדי לתפסן, אין מועיל
1096כלום ... לפי שאין זה הדבר תלוי בדעתו, שמא לא יוכל לתפסן). לעיל סי' שי סוף
1097ס"ג (ודבר שהיה מחוסר צידה מבעוד יום וצד אותו הנכרי בשבת, אף אם היה בדעתו
1098לצוד בשבת אין דעתו מועלת כלום, שאין הדבר תלוי בו, והרי הוא אסור בשבת משום מוקצה,
1099שכיון שלא היה ברשותו של אדם כלל אין זה מן המוכן), ושם נסמן (הערה כה).
1100[521]
1101שאף שעתה אין בו משום צידה, מכל מקום נשאר עליו איסור מוקצה מבין השמשות שהי' בו
1102משום צידה, כדתנן כד, א (מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן
1103ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב), וכדלעיל ס"ח (מצודות חיה עופות ודגים שהיו פרושות
1104מערב יום טוב ולמחר מוצא בהם ואינו יודע אם נצוד היום או אתמול, אסורים).
1105וכן הוא לעיל ס"ט. סי' שי סוף
1106ס"ג. סי' שכה סוף ס"ח.
1107[522]
1108גמרא כה, א (אווזים ותרנגולים ויוני הרדסיאות וחיה שקננה בפרדס, מותרין,
1109ואין צריכין זמון). טור ושו"ע ס"ו (אווזים ותרנגולים ויונים שבבית או
1110שבחצר, העומדים לאכילה, מותר לצודן ואין צריכים זימון).
1111ונתבאר לעיל ס"י שאין בהם משום צידה,
1112וכאן מבואר שאין צריכים זימון.
1113[523]
1114משנה כג, ב (אבל צדין חיה ועוף מן הביברין). כד, א (מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן
1115מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב). טור
1116ושו"ע ס"ז (וכל שאין מחוסרים צידה, מותר לצודם).
1117הרי שאין חוששים בהם למוקצה.
1118[524]
1119אור זרוע ח"ב סי' שלד (וכן מי שיש לו תרנגולות בביתו שהקצה אותן לגדל בצים,
1120צריך להזמין אותן מערב יום טוב, אם עלה על דעתו לאכול מהן ביום טוב). הגהות אשרי
1121פ"א סי' יד. הובא ב"י ד"ה כתב. לבוש ס"ו (אם יש בהם שעומדים
1122לגדל ביצים, צריכין זימון מערב יום טוב, שהרי הם מוקצים מאכילה). פר"ח שם (דתרנגולת
1123העומדת לגדל בצים היא מוקצה, וצריך שיזמין אותה מבעוד יום).
1124[525]
1125סעיף יג.
1126[526]
1127אור זרוע והגהות אשרי שם (תרנגולת העומדת לאכילה, אין לחוש אי מטלטל ושביק, ויכול
1128לברור איזה שירצה, דכולן חזו לאכילה ומותרין כולן לטלטל). הובא בב"י שם.
1129ב"ח ד"ה אווזין. ט"ז ס"ק ה (אין להקשות, שמא יבואו כחושין
1130לידם ויטלטלם בחנם, כיון שאין כאן מוקצה אין חשש בזה). אחרונים.
1131ואם צריך לזמן אותם (כגון אלו דלעיל
1132סי"ב), אזי תלוי אם בשעה שהזמינם היה בדעתו שאפשר שיצטרך לכולם ביום טוב, שאז
1133הוכנו כולם ומותר לברור מהם ביום טוב, או שיצטרך רק למקצתן, שאז לא הוכנו אלא אותם שיצטרך להם ביום טוב,
1134ולכן אסור לברור מהם ביום טוב, כדלעיל ס"ד (לענין דגים).
1135[527]
1136ראבי"ה סי' תשלב (ומיהו ירא שמים יתן עיניו מתחלה ליטול ולישחוט ולא יברור
1137ויניח, דאף על גב שאינו מוקצה, הלא חשו חכמים לטרחא). הובא בהגהות מיימוניות
1138פ"ב אות ו. רש"ל ביש"ש פ"ג סי' ב. מ"א סק"ח
1139(ורש"ל כתב, ירא שמים יברור מערב יום טוב ויאמר זה וזה אני נוטל).
1140[528]
1141גמרא ביצה כד, א (יוני שובך ויוני עלייה (יוני הבר הן ושטין ואוכלין בחוץ,
1142רש"י) דבאין לכלובן לערב, ותניא הצד יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו
1143בטפיחין בבירות (כמין פכין נותנין בחומות הבירות והמגדלים לקנן שם עופות הבר,
1144רש"י) חייב). טור ושו"ע ס"ט (יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו
1145בטפיחים, אסור לצודן).
1146וראה לקמן הל' הפקר ס"ו (יוני שובך
1147ויוני עליה שהם של הפקר, והשובך והעליה לא קנו אותן לבעליהם מתורת חצר הואיל ואינן
1148משתמרים בהם).
1149[529]
1150רב מרי שם (הני עבידי לרבויי (יוני שובך עשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם,
1151רש"י) ... לכלובן (פורחין עד קינן וצריך לעלות אחריהן, וגם שם נשמטין ממנו
1152ויורדין, רש"י)). מ"א ס"ק יא (משום שעבידין להשמט ולברוח
1153מפני בני אדם ואין נוח לתפסן (גמרא)).
1154[530]
1155ברייתא שם (חייב). מ"א שם (וחייב חטאת).
1156וכן הוא לעיל סי' שטז סכ"ד (הצד יוני
1157שובך ויוני עלייה חייב, שמחוסרין צידה הן, שכשאדם בא ליטלן מקיניהן הן עשוין להשמט
1158ולברוח מקיניהן).
1159[531]
1160טור ושו"ע שם (אסור לצודן). שמה שאמרו בברייתא "חייב", היינו בשבת,
1161ומה שכתבו בטור ושו"ע "אסור לצודן" היינו ביום טוב. וכדלעיל
1162סי"א (ואם
1163הן מחוסרין צידה בענין שהצד אותם בשבת חייב, על דרך שנתבאר בסי' שי"ו, אסור
1164לצודן ביום טוב אפילו לצורך אכילה ... אעפ"י שבשבת אסור לצודן מדברי סופרים,
1165מכל מקום ביום טוב משום שמחת יום טוב התירו לצודן לצורך אכילה).
1166[532]
1167טור ושו"ע שם (לפיכך אין זימון מועיל להם). וכדלעיל סי"ג (כל שמחוסר צידה בענין שהצד אותו בשבת
1168חייב, אפילו זימן אותו מערב יום טוב ודעתו עליו אין מועיל כלום), ושם נסמן (הערה 60).
1169[533]
1170אף שלדעת רב מרי הנ"ל אין בהם משום צידה אלא כשעשויין להשמט ולברוח ואין נוח
1171לתופסן, חוששים גם לדעת שמואל בגמרא שם (הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך
1172והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך). והיינו דהא דתניא התם (הצד אווזין
1173ותרנגולין ויוני הרדיסאות פטור), וכדלעיל ס"י (אווזים ותרנגולים ויונים שבבית,
1174וכן שאר עופות שהן בבית, כיון שהן באין לכלובן לערב הרי אינם מחוסרין צידה), היינו
1175כיון שבאים לכלובן לערב ומזונותן עליך. משא"כ יוני שובך, אף אם באין לכלובן
1176לערב ונוח לתפסן שם, מכל מקום אין מזונותן עליך, בזה תניא שם (הצד יוני שובך ויוני
1177עלייה וצפרים שקננו בטפיחין בבירות חייב).
1178מ"א שם (וטעמא אף על פי
1179שבאין לכלובן לערב, מכל מקום אין מזונותן עליך ולא חשיבי כמזומן. אי נמי משום
1180שעבידין להשמט ולברוח מפני בני אדם ואין נוח לתפסן (גמרא). וברא"ש גבי אווזין
1181משמע כטעם הראשון, ובר"ן משמע כטעם השני, ויש לחוש לשני הטעמים).
1182וכן הוא לעיל סי' שכד ס"ז (יוני
1183שובך ויוני עליה ... שאין מזונותן עליך, שיוצאים ואוכלים בשדה), ושם נסמן (הערה
1184מו).
1185*
1186ואף שבדברי שמואל נראה שכיון שאין
1187מזונותיו עליך חייב משום צידה. ולכאורה כוונת הדברים, שאם מזונותיו עליך ובאים
1188אליך לקבל מזונותיהן, הרי אינן מחוסרין צידה. משא"כ כשאין מזונותיו עליך.
1189מכל מקום מבאר כאן שחוששים לדברי שמואל
1190רק לענין "לא חשיב כמזומן". ומקורו במ"א שם "אין מזונותן
1191עליך, ולא חשיבי כמזומן".
1192[534]
1193משנה ט, א (בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון
1194לחלון. ובית הלל מתירין).תוס'
1195שם (תימה, אפילו הכין אותם מאתמול, מכל מקום אית בהו משום צידה, כדאמרינן לקמן (כד,
1196א) הצד יוני שובך [ויוני עליה] חייב. ויש לומר דמיירי בקטנים שלא פרחו). רא"ש
1197פ"א סי' טו (דהתם מיירי בגדולים והכא מיירי בקטנים). ר"ן ה, א
1198ד"ה בש"א (כי אמר דמהני זימון דוקא במדדין, אבל במפריחין לא, דהא אמר
1199בפרק אין צדין (כד, א) הצד יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין ובבירות
1200חייב). טור ושו"ע שם (והני מילי בגדולים, אבל בקטנים שאינם מפריחים מותר
1201לצודן, אבל זימון צריכים). לבוש ס"ט (והני מילי בגדולים שיכולין לפרוח, אבל
1202הקטנים שאינם מפריחין מותר לצודן, אבל זימון צריכין).
1203וראה קונטרס אחרון ס"ק א ד"ה
1204ויצא, ביאור דעת הרמב"ם, שגם במפריחים מועלת הכנה בערב יום טוב.
1205[535]
1206מ"א סקי"ב (דוקא במדדין שרי, דאינו מדדה יותר מנ' אמה, או מפריחין מעט.
1207וגם בטור סי' תקי"ז והרא"ש בפסקיו לא כתב תיבת חוץ לתחום ... אם מפריחים
1208שצריך מצודה לצודן אסור).
1209[536]
1210ר"ן שם ד"ה זימן (פריחה מועטת). מ"א שם (מפריחין מעט).
1211וכן הוא לקמן סכ"ב (אם הן יכולין
1212לפרוח מעט).
1213[537] ואינן ניתרים משום שמחת יום
1214טוב, כדלקמן סי' תקט סט"ז (אוכלין המוקצין אסור לאכלם ביום טוב, לפי שאכילת
1215יום טוב אף על פי שהיא מצוה אינה דוחה אפילו איסור של דבריהם. ואף על פי שכל מלאכות
1216הותרו לצורך אכילת יום טוב, אבל מאכלות אסורות לא הותרו), ושם נסמן (הערה 79).
1217[538]
1218משנה י, א (עומד ואומר זה וזה אני נוטל). רש"י שם ד"ה הני מילי (כלומר
1219היכא דידע מערב יום טוב דהני הוא דאזמינן). טור ושו"ע ס"י (כיצד הוא
1220הזימון, אומר זה וזה אני נוטל למחר, ואין צריך לנענעם).
1221והיינו שאין צורך לעשות בהם הכנה במעשה
1222(כדלעיל סי' תצה סי"ד), אלא אומד בדעתו שיקח למחר אלו שיש בהם סימן או טביעות
1223עין.
1224ואינו מסתפק במחשבתו זו, אלא צריך לומר
1225בפיו "אלו אני נוטל למחר", מטעם שהובא לעיל סי' תצה בקונטרס אחרון
1226ס"ק ח (הערה 341).
1227[539]
1228גמרא שם (ובית הלל למה ליה למימר זה וזה אני נוטל, לימא מכאן אני נוטל למחר.
1229וכי תימא בית הלל לית להו ברירה, והתנן ... הכא היינו טעמא, דלמא מטלטל ושביק
1230מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא חזי ליה), ופרש"י (בית הלל דאית להו ברירה,
1231והכא במתניתין היינו טעמא דצריך לברר ולומר אלו אני נוטל, דלמא למחר מטלטל ובודק
1232השמנים ושביק הא ושקיל אידך, נמצא מטלטל מה שלא הזמין, שהרי לא היה דעתו אלא בכדי
1233צרכו, הלכך אומר זה וזה אני נוטל, ולמחר על כרחיה הני מילי דשקיל). ר"ן ה, א
1234(אמר בגמרא דדוקא באומר זה וזה אני נוטל, אבל באומר מכאן אני נוטל למחר, לא סגי,
1235דאע"ג דהוה לן למשרייהו כי האי גוונא משום ברירה, אפילו הכי חיישינן דזימנין
1236דמנח כחושים ושקיל שמנים, ונמצא שטלטל אותם שלא הזמין ... ולפיכך צריך שיאמר מערב
1237יום טוב זה וזה אני נוטל, שמאחר שאינו מקפיד למשמש בהן, כבר נמלך עליהן בדעתו בין
1238שיהו שמנים בין שיהיו כחושים, ולא אתי לטלטל ולמשבק). שו"ע שם (אבל באומר
1239מכאן אני נוטל למחר, לא סגי). ט"ז ס"ק ו (דחיישינן שמא יבואו לידו
1240כחושין ויניחם ונמצא מטלטל בחנם). מ"א ס"ק יג (ואף על גב דבדרבנן יש
1241ברירה. הכא חיישינן דלמא שבק כחושים ונטל שמנים ומטלטל מידי דלא חזי ... אבל כשאמר
1242מערב יום טוב זה וזה אני נוטל, שוב לא יטול אחרים).
1243וכל זה ביונים, משא"כ בדגים אין
1244חוששים לזה, כדלעיל ס"ד (אסור
1245לברור מהם ביום טוב מה שצריך לו ולהחזיר למים המותר, שהרי הוא מטלטל מוקצה, אלא
1246צריך ליקח ולאכול כל שיעלה בידו בין טוב ובין רע), והטעם נתבאר
1247בט"ז סק"ז (דגבי דגים אין חשש זה, בודאי אף אם לא ייטב בעיניו הדג, לא
1248יחזיר וישליכנו במים, אלא יחזור לצוד עוד אחר ויאכל כולם כדרך כל הארץ).
1249[540]
1250רבנו ירוחם נ"ד ח"ד לד, ב (ואם זמן כל השובך ואינו צריך אלא לזוג, אינו
1251מועיל, עד שיאמר זה וזה אני נוטל)). שו"ע סי"א (אם זימן כל השובך
1252ואינו צריך אלא לזוג, אינו מועיל).
1253[541]
1254פר"ח סי"א (הוא הדין אם זימן שני זוגים ואין צריך אלא לזוג אחד, שאינו
1255מועיל).
1256[542] אבל עכ"פ אותן שיאכל
1257מועלת להן הזמנתו (מטעם דאמרינן ברירה), ונשאר דינו כמו באומר מכאן אני נוטל,
1258שחיישינן "שמא יברור", "ולפיכך אסור ליקח אפילו פרידה אחת מן
1259היונים שזימן בהזמנה זו".
1260[543]
1261רבנו ירוחם שם (ואם אפשר שיצטרך לכלן, מזמין כל השובך, ולמחר נוטל כל מה שצריך),
1262בשם תוס' (רבנו פרץ) שם. ב"י ד"ה וכתב עוד. רמ"א סי"א
1263(ואם הוא אפשר שיצטרך כל השובך, יכול להזמין כל השובך ולמחר נוטל מה שצריך).
1264וכמו לענין דגים, שנתבאר לעיל ס"ד
1265(אם בשעה שהכניס הדגים
1266לארגז, או בשעה שסכר אמת המים, היה בדעתו שאפשר שיצטרך ביום טוב לכל הדגים שבארגז
1267או שבאמת המים, אם כן הרי הוכנו כל הדגים, ולכן מותר לברור מהם ביום טוב מה שצריך
1268ולהחזיר השאר למים, ואין זה מטלטל מה שאינו ראוי לו, כיון שכבר הוכנו כולם קודם
1269יום טוב לצורך יום טוב).
1270וכמו שאר בני תרבות, שנתבאר לעיל
1271סט"ו (כל
1272אלו שאין צריך לזמן אותם מערב יום טוב, מותר לברור מהם ביום טוב, ליטול מה שצריך
1273לו והוטב בעיניו ומה שלא הוטב בעיניו יחזיר למקומו, ואע"פ שהוא מטלטל מה שאין
1274צריך לאכלו ביום טוב, אין בכך כלום, כיון שאינו מוקצה כלל).
1275[544]
1276משנה י, ב (זימן ... שנים ומצא שלשה (ואינו מכיר את המוכנים, רש"י),
1277אסורים). טור ושו"ע סי"ב (זימן שנים ומצא שלשה ... אסורין, אלא אם כן
1278מכירן).
1279[545]
1280גמרא שם (מה נפשך, אי אחריני נינהו, הא אחריני נינהו, ואי לא אחריני נינהו, הא
1281איכא חד דמערב בהו). מ"א סקי"ד (ואם כן איכא חד שאינו מוכן דמיערב בהו).
1282[546]
1283תוס' שם ד"ה איכא (ואם תאמר ולבטיל ברובא. ויש לומר ... הוה ליה דבר שיש לו
1284מתירין לאחר יום טוב, וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל). ר"ן ה, א (וליכא
1285למשרינהו משום דחד בתרי בטיל ... דכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל).
1286מ"א שם (וליכא למימר חד בתרי בטיל, דדבר שיש לו מתירין הוא (ר"ן)).
1287ועוד טעם לאיסור כתבו שם ושם (דבעלי
1288חיים לא בטלי דחשיבי). וכאן הסתפק בטעם של דבר שיש לו מתירין. ובפרמ"ג
1289א"א שם (דנפקא מינה אם נשחטו בשוגג ובנוצתן, עיין יו"ד ק"ב, אפילו
1290הכי אסירי דבר שיש לו מתירין).
1291[547]
1292מ"א שם (ולפי זה אם נאכל אחד מהן או נפל לים כולן מותרים, כמ"ש
1293ביו"ד סי' ק"י ס"ז ח' עיי"ש).
1294[548]
1295בשו"ע שם סעיף ז (דבר שיש לו מתירין, שנתערב באחרים ונאכל אחד מהם בשוגג,
1296(בין שאכלו עצמו בשוגג בין שאכלוהו אחרים בשוגג), או נפל מעצמו לים בענין שנאבד מן
1297העולם, הותרו כל האחרים, שאנו תולין לומר האיסור הלך לו).
1298אלא שבזה לא הותר אלא "על דרך
1299שנתבאר" שם, והיינו כאמור שם (ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד, דממה
1300נפשך איכא חדא דהיתרא, אבל לאוכלם אחת אחת, אסור). ועוד תנאים נתבארו ברמ"א
1301שם.
1302וכן הוא לעיל סי' תמז סי"ד (חמץ
1303בפסח שנתערב יבש ביבש, כגון חתיכת חמץ באלף חתיכות מצה, ונאבדה אחת מהחתיכות מן
1304העולם לגמרי, כגון שנאכלה בשוגג או שנשרפה, הרי כל התערובת מותר אפילו באכילה,
1305שאנו תולין לומר אותה החתיכה של חמץ היא שנאבדה מן העולם, כיון שמה שחמץ בפסח אינו
1306מתבטל ברוב אינו אלא מדברי סופרים וספק דבריהם להקל, ועל דרך שנתבאר ביו"ד
1307סי' ק"י, עיי"ש הטעם עם כל פרטי דין זה), ושם נסמן (הערה קכה).
1308[549]
1309משנה שם (זימן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים ... אסורים), וגמרא שם (כגון
1310שזמן שחורים ולבנים והשכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, מהו
1311דתימא הני אינהו נינהו ואתהפוכי אתהפוך, קמ"ל הנך אזדו לעלמא והני אחריני
1312נינהו). שו"ע סי"ב (זימן שחורים ולבנים בקינים המובדלים במחיצה), ומצא
1313שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, אסורין). לבוש סי"ב (דכיון ששינו
1314מקומן, חיישינן שמא הראשונים שהזמין כולן הלכו להם והני אחריני נינהו).
1315[550] גמרא שם יא, א (במפורחין איכא
1316למימר הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו).
1317וכן
1318הוא לקמן סכ"ב (אם הן יכולין לפרוח מעט, אסורים).
1319משא"כ
1320אם יכולים לפרוח היטב, אסורים בכל אופן משום צידה, כדלעיל סי"ז (כיון שהם
1321יכולין לברוח מפני בני אדם הרי הן מחוסרין צידה, ולפיכך אסור לצודן ביום טוב. אבל
1322קטנים שאין מפריחין אלא מעט ואין יכולים לברוח מפני בני אדם, אין בהם איסור צידה,
1323שכבר הן ניצודים ועומדים. אבל יש בהן משום מוקצה, שהרי אינן ברשותו של אדם ואינן
1324מוכנין לו, ולפיכך צריך לזמן אותם מערב יום טוב), ושם נסמן (הערה 74).
1325ואם
1326אינם יכולים לפרוח אפילו מעט, רק לדדות, יתבאר דינם לקמן סכ"ב.
1327[551]
1328רש"י שם (בשני קנין, וכל הקנין מובדלין במחיצות ועליות, כדרך כל שובכין
1329עשויין עליות הרבה וכל עליה יש בה מחיצות הרבה). אור זרוע סי' שלד (אבל אם זימן
1330שחורים ולבנים בקן אחד, ומצא לבנים במקום שחורים ושחורים במקום לבנים, מותרין,
1331דהני ודאי איתהפוכי איתהפוך). הגהות אשרי פ"א סט"ו (אבל בקן אחד ודאי
1332איתהפיכו ומותרין, מאו"ז). טור ושו"ע שם (בקינים המובדלים במחיצה), מ"א
1333סקט"ו (כדרך קינין שבשובכין. אבל בקן אחד, אמרינן ודאי אינהו נינהו ואתהפוכי
1334אתהפיך (הג"א רש"י)).
1335[552]
1336תוספתא פ"א ה"ז (זימן בתוך הקן ומצא לפניה – אסורין. על פתחה – מותרין).
1337אור זרוע הל' יום טוב סי' שלד (אבל מצא על פתחה של הקן מותרין, כדתניא
1338בתוספתא). רמ"א סי"ד (ואם הזמין תוך הקן ומצא על פתח הקן, מותרים).
1339רשב"א (אולי שייך לסכ"ה, ששם חסר הציון לרשב"א).
1340[553]
1341משנה י, ב (זימן ... בתוך הקן ומצא לפני הקן, אסורין). טור ושו"ע סי"ד (זימן
1342בתוך הקן ומצא לפני הקן, אסורים).
1343[554]
1344גמרא יא, א (במפורחין,
1345איכא למימר הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו). טור ושו"ע שם
1346(אם הם מפריחים).
1347וכן הוא לעיל סכ"א (אם הן יכולין לפרוח מעט), ושם נסמן
1348(הערה 90).
1349[555]
1350ר"ן ה, א (פריחה מועטת). מ"א ס"ק יב (מפריחין מעט). משא"כ אם
1351מפריחים היטב, אסור משום צידה, כדלעיל סי"ז.
1352[556]
1353גמרא שם (אלא במדדין). טור (וכגון שאינו פורח, דליכא למיתלי דאתו מעלמא,
1354אלא מדדה מעט מעט), ושו"ע שם (והני מילי במדדין). לבוש סי"ד (אם אינם
1355יכולין לפרוח אלא מדדין מעט מעט).
1356[557]
1357רש"י שם ד"ה ואם (אם אין סביבותיהם אתמול אלא הן). ויתבאר לקמן
1358בהמשך הסעיף (והערה 101),
1359ובקונטרס אחרון ס"ק ד.
1360[558]
1361גמרא שם (אי דליכא קן בתוך חמשים אמה, פשיטא דמותרין, דאמר מר עוקבא בר חמא
1362כל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה). טור ושו"ע שם (ואם אין סביבותיהם קן
1363אחר, הרי אלו מותרים). מ"א סקט"ז (ואם אין סביבותיהם, פירוש בתוך נ' אמה).
1364[559]
1365רש"י במשנה שם ד"ה הרי אלו מותרים (דודאי אלו הן שהזמין בתוך הקן ובאו
1366לפניה).
1367[560]
1368גמרא שם (לעולם דאיכא קן בתוך חמשים אמה, וכגון דקיימא בקרן זוית, מהו
1369דתימא אדדויי אדדו, קמ"ל כל היכא דמדדה והדר חזי לקניה מדדה ואי לא לא מדדה).
1370טור ושו"ע שם (ואפילו יש קן אחר בתוך נ' אמה, אם הוא בקרן זוית שאינו יכול
1371לראותו מקן זה, כיון שאינם מפריחין אלא מדדין, משום דכל היכא דמדדה ולא הדר חזיה
1372לקניה לא מדדה).
1373[561]
1374פר"ח סי"ד (כל שזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן מותרין, ומתניתין
1375דקתני אסורין, מתוקמא בב' קינין ... דהשתא איכא תרתי לריעותא, חדא שלא מצאן במקומן,
1376ועוד דאינך דהוו מוקצין לא מצאן כלל, מעתה כיון דהנך יוני כולהו נעקרו ממקומן
1377ומקצתן אזדי להו, אף על פי שהניחן בתוך הקן ומצא לפני הקן, לא אזלינן בהא בתר
1378קורבא ואסורים ... אף למסקנא). רש"י שם ד"ה ואם אין שם אלא הן (אם
1379אין סביבותיהם אתמול אלא הן); אבל אם היו שם אתמול יונים בקן שני, וביום טוב לא
1380מצא מנין יונים של מוקצה שבקינים אחרים, והיונים שמצא היו לפני הקן, אם כן איכא תרתי
1381לריעותא ואסור. ויתבאר בקונטרס אחרון סק"ד.
1382[562]
1383פר"ח שם (ומ"ש ואם אין סביבותיהם כו', זה הדין עצמו ישנו בדין
1384זימן שחורים ולבנים דלעיל סעי' י"ב, דכל שאינם אלא מדדין ואין סביבותיהם קן
1385אחר, על כרחך נתחלפו והלכו השחורים למקום הלבנים והלבנים במקום השחורים, ומותרים).
1386[563]
1387משנה י, ב (שלשה ומצא שנים, מותרים), ופרש"י (האחד הלך והשנים נשארו.
1388ולא אמרינן הואיל והאחד הלך, כן הלכו כולם, ואלו אחרים הם). טור ושו"ע
1389סי"ג (זימן שלשה ומצא שנים, מותרים).
1390[564] דבלאו הכי מותרים בכל אופן,
1391כדתנן בסיפא "ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרים".
1392[565]
1393גמרא י, ב (מאי טעמא, הני אינהו נינהו וחד מנייהו אזל לעלמא). לבוש סי"ג (דאמרינן
1394הני אינהו דאזמין וחדא לעלמא אזל).
1395[566]
1396רב אשי שם (הכא בגוזלות מקושרים וכיסים מקושרים עסקינן, גוזלות מנתחי אהדדי, כיסין
1397לא מנתחי אהדדי). ר"ן ה, א ד"ה זימן (ולא מיבעי בשאינם מקושרין, דמבעי
1398לן למימר הכי, אלא אפילו בגוזלות שהניחם מקושרים ובא ומצאן שאינן מקושרין, הואיל
1399ומנתחי אהדדי ואורחייהו בהכי, אמרינן דהני אינהו נינהו וחד מנייהו אזל לעלמא,
1400וכדמתרץ לה רב אשי בגמרא). רמ"א סי"ג (ואפילו היו מקושרים ביחד, מנתחי
1401מהדדי). פר"ח סי"ג (ויראה לי ... אף לדעת הרמב"ם שפוסק בפ'
1402ו' מהלכות מעשר שני כמאן דאמר בשני כיסין מחלוקת ... אעפ"כ הדין דין אמת
1403דגוזלות מנתחי אהדדי, וטפי אית לן למתלי בהכי מלומר שהשלשה שהיו מקושרים לקחום
1404והניחו שם שנים אחרים מקושרים ... והכי נקטינן).
1405ויתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ה.
1406[567]
1407ט"ז סוף סק"ט (ונראה דמיירי כאן דעכשיו אינם קשורים הם, אלא בשעת
1408הזימון היו קשורים). פר"ח סוף סי"ג (אף על פי שיש רעותא שהניחם מקושרים
1409והשתא מצאן מותרים – אין בכך כלום).
1410[568]
1411ט"ז שם (ואם הם עדיין קשורים לפנינו, אותן הנשארים פשיטא דמותרין,
1412דכאן ליכא חשש אלא שמא הני אזלי לעלמא והני אחרינא נינהו, דמי קשר אותם אחר ביאתם
1413לכאן. ואפילו תרצה לומר שאדם אחר קשרן, בודאי ביום טוב לא קשרן, אלא בערב יום טוב,
1414ונמצא מוכנים הם).
1415[569]
1416ט"ז שם (בזימן ב' קשורים ומצא ג' שאינן קשורים, אסורים מחמת תערובת). וכדלעיל
1417ס"כ (זימן
1418שני יונים ומצא שלשה, ואינו מכיר אותם שזימן, כולם אסורים, מפני אחד שאינו מזומן
1419שנתערב בהם).
1420[570]
1421ט"ז שם (בזימן ב' ומצא ג' והשנים קשורים והא' הנוסף אינו קשור ... לישתרי אלו
1422השנים הקשורים). פר"ח שם (בזימן ב' מקושרין ומצא ג' עמהם, מותר, בהא
1423לא מיירי מתניתין, והדבר ברור שמותרות).
1424[571] שאם הם משובכות של ישראל
1425צריכים זימון, כדלעיל סי"ז (קטנים שאין מפריחין אלא מעט ואין יכולים לברוח
1426מפני בני אדם, אין בהם איסור צידה, שכבר הן ניצודים ועומדים. אבל יש בהן משום
1427מוקצה, שהרי אינן ברשותו של אדם ואינן מוכנין לו, ולפיכך צריך לזמן אותם מערב יום
1428טוב).
1429אבל
1430אם הם משובכות של נכרי, אין צריכים זימון.
1431[572]
1432ירושלמי פ"ג ה"ב (אין העכו"ם צריך הכן). רמב"ן שבת קכב, א
1433ד"ה מתני' (שאין הגוי מקצה כלום ודעתו על הכל ואין צריך הכן, כמו שאמרו
1434בירושלמי). שו"ת רשב"א ח"ד סי' מז (כותי שהביא דורון לישראל ביום
1435טוב בני יונה קטנים משובכו שיש לו בתוך העיר ... נראה דמותרים הם, כיון שאינם
1436צריכים צידה, דהוה להו כפירות שאין במינם במחובר, דאפילו הביאם מחוץ לתחום, מותרים
1437למי שלא באו בשבילן). שו"ע סט"ו (גוי שהביא דורון לישראל ביום טוב בני
1438יונה קטנים משובכות שיש לו בעיר, כיון שאין צריכים צידה, מותרים). מ"א
1439ס"ק יז (דשל עכו"ם אין צריך הכן, ואם כן אפילו מי שהובאו בשבילו מותר),
1440וסי' תקטו סקכ"ז (כיון דהיו בין השמשות תוך התחום של בעליו, לא אתקצאי,
1441ומותרים כל ישראל לאכול עמו, דפשיטא דאם אדם אחד הביא דבר עמו חוץ לתחום מותר
1442חבירו לאכול עמו, וכ"כ הראב"ן. והיינו טעמא דשל עכו"ם אין צריך הכן,
1443דהעכו"ם אין מקצה כלום מדעתו, וכיון דמוכן לבעל הבית מוכן לכל).
1444וראה מראי מקומות וציונים.
1445[573]
1446סעיף ג (שאין דין מוקצה בשל נכרי, לפי שהכל מוכן אצלו, שהנכרי אינו מקצה כלום
1447ודעתו על הכל, וכיון שהוא מוכן לאיש אחד מוכן לכל), ושם נסמן (הערה יט).
1448וכן הוא גם לקמן סי' תצח ס"ו. סי'
1449תקה ס"ד.
1450[574]
1451שו"ת הרא"ש כלל כג סי' ו (ואף על גב דנלקטו לשם כותים, ואם נלקטו
1452היום הוו אסורין משום מוקצה. הילכך, אם היונים גדולים שיכולין לפרוח חוץ לתחום,
1453אסורים משום מוקצה). טור ושו"ע סי' תקיז ס"ב (ישראל שאמר לגוי מבעוד יום,
1454תקנה לי יונים למחר, לא יפה עושה, אבל אם עשה כבר, מותר לאכול מהם ביום טוב, והוא
1455שלא יהיו מפריחין). ט"ז שם ס"ק ד (דאם כן הוה ליה מוקצה).
1456וכן הוא לעיל סי' שי ס"ג (ודבר
1457שהיה מחוסר צידה מבעוד יום, וצד אותו הנכרי בשבת, אף אם היה בדעתו לצוד בשבת, אין דעתו
1458מועלת כלום, שאין הדבר תלוי בו, והרי הוא אסור בשבת משום מוקצה, שכיון שלא היה
1459ברשותו של אדם כלל אין זה מן המוכן), ושם נסמן (הערה כה).
1460[575] כדלעיל סי"ג (כל שמחוסר
1461צידה בענין שהצד אותו בשבת חייב, אפילו זימן אותו מערב יום טוב ודעתו עליו אין
1462מועיל כלום, ואסור ליקח אותו ביום טוב אפילו ניצוד מאליו ביום טוב, כיון שבין
1463השמשות היה מחוסר צידה הרי זה מוקצה), ושם נסמן (הערה 60).
1464[576] משום
1465נולד, כדלקמן סכ"ח (אם
1466נמצאת טריפה אסור לטלטלה אפילו מחמה לצל, לדברי האוסרים נולד ביום טוב).
1467[577] שזה מותר בשבת ויום טוב,
1468כדלעיל סי' שכג ס"י (מותר ... להורות כל הוראה להיתר, ואינו חשוב כמתקן, שהרי
1469דבר זה היה מתוקן מאליו, אלא שלא היה ידוע להשואל עד שבא המורה והורה לו).
1470אבל
1471אסור להורות ביום טוב להתיר בכור, כדלקמן
1472סי' תצח סי"ז (בכור בזמן הזה שאין יכול לשחטו בלא מום, אין חכם ולא שלשה
1473הדיוטות יכולין לראותו אם יש בו מום כדי להתירו לשחטו, כיון שאפילו אם יש בו מום
1474ולא הראהו לחכם או לשלשה הדיוטות ושחטו הרי זה אסור, ואם כן ראיית החכם או שלשה
1475הדיוטות היא המתרת את הבכור והרי זה דומה למתקן).
1476[578]
1477שבת דף קנו, סוע"ב (לוי כי הוו מייתי טריפתא לקמיה ביומא טבא (בהמה
1478שנולד בה ספק טרפות וצריכה להוראת חכם, רש"י), לא הוה חזי לה אלא כי יתיב
1479אקילקליתא (על האשפה, שאם יראנה טריפה יניחה שם, רש"י), דאמר דילמא לא מתכשרא,
1480ואפילו לכלבים לא חזיא).
1481[579] רבנו ירוחם נתיב ד ח"ב
1482לא, ב (שוחטין אותה ביום טוב, ולא חיישינן שיבדקוה אחר השחיטה ותמצא טריפה ונמצא
1483שטרח בה ושחטה שלא לצורך). כל בו סי' נח (ואם ירצה להפשיט הבהמה
1484אחר השחיטה קודם הבדיקה, הרשות בידו, לפי שמשנשחטה בחזקת התר עומדת). הובא בב"י ד"ה השוחט.
1485[580]
1486חולין יא, ב (דאמר רחמנא שחוט ואכול, וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט, אלא לאו משום
1487דאמרינן זיל בתר רובא). ביצה כה, א (נשחטה, בחזקת היתר עומדת, עד שיודע לך במה
1488נטרפה), ופרש"י (ומשנשחטה כראוי הרי היא בחזקת היתר, דסתם בהמות אינן טרפות).
1489וכן הוא לקמן סי' תצח סט"ז (מותר
1490לשחוט בהמות ביום טוב ... לפי שאנו הולכים אחר רוב בהמות שבעולם שהן כשרות).
1491חיו"ד סי' כד ס"ק מא (היא בחזקת היתר לענין שמוטה, דרוב בהמות אינן
1492שמוטות). סי' כה ס"ק י (דנשחטה בחזקת היתר עומדת מכח הרוב, דרוב בהמות כשירות
1493הן).
1494[581] רבנו ירוחם שם (וכתבו המפרשים ולא
1495יבדקנה עד שיפשיט עורה, שמא תטרף ויאסר לטלטלה ולא יוכל להפשיטה). **טור
1496ושו"ע** סט"ז (השוחט בהמה ביום טוב, טוב לו שלא יבדוק עד שיפשיט, שאם
1497תמצא טריפה לא יהא רשאי להפשיטה).
1498[582]
1499ב"ח ד"ה השוחט (ומה שאסור ההפשט כשנמצאת טרפה ולא שרינן סופו משום תחלתו,
1500היינו טעמא, דהפשט הוא אב מלאכה, ושלשה דברים דהתירו סופן משום תחלתן (ביצה יא, ב)
1501אינן אלא באיסורא דרבנן). מ"א סקי"ח (דלא שרי סופן משום תחלתן אלא
1502במלאכה דרבנן, אבל הפשט הוא דאורייתא (ב"ח)). שהרי המפשיט הוא אחד מל"ט
1503מלאכות, כדתנן שבת עג, א (השוחטו והמפשיטו). ולענין יום טוב, ראה לקמן סי' תצט.
1504ואם הבהמה כשרה, ההפשטה היא לצורך
1505אכילה, משא"כ כשהבהמה טרפה.
1506[583]
1507שבת שם (דילמא לא מתכשרא ואפילו לכלבים לא חזיא). טור ושו"ע סי"ז
1508(אם נמצאת טריפה, אסור לטלטלה).
1509ואינו מחלק כאן אם היתה בריאה בשעת
1510שחיטה או מסוכנת, כהא
1511דלקמן סי' תצח סי"א (בהמה שהיא מסוכנת והוא ירא שמא תמות ... שיש שהות ביום
1512כדי לאכול ממנה כזית), שאם נמצאת טרפה אסורה בטלטול.
1513ואף
1514שיתבאר לקמן סי' תקיח סי"א (בהמה שמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת מערב יום טוב
1515מותר לטלטלה ולחתכה לפני הכלבים ביום טוב, לפי שמאתמול היא עומדת ומוכנת לכלבים,
1516שהוא יודע שתמות ביום טוב).
1517היינו דוקא במתה מאליה, אבל בנשחטה, אין
1518דעתו מועלת בנולד. ויתבאר בארוכה לקמן שם בקונטרס אחרון ס"ק ה.
1519[584]
1520מ"א סקי"ט (דלא שריא מחמה לצל).
1521[585]
1522גמרא שבת כט, א (מסיקין בכלים, ואין מסיקין בשברי כלים דברי רבי יהודה, ורבי
1523שמעון מתיר. מסיקין בתמרין, אכלן אין מסיקין בגרעיניהן, דברי רבי יהודה, ורבי
1524שמעון מתיר. מסיקין באגוזים, אכלן אין מסיקין בקליפותיהן, דברי רבי יהודה ורבי
1525שמעון מתיר. וצריכא, דאי אשמעינן קמייתא, בההיא קאמר רבי יהודה משום דמעיקרא כלי
1526והשתא שבר כלי, והוה ליה נולד ואסור, אבל תמרים דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין
1527אימא שפיר דמי. ואי אשמעינן גרעינין הוה אמינא דמעיקרא מכסיין והשתא מיגליין, אבל
1528קליפי אגוזין דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו אימא שפיר דמי, צריכא). תוס' שם
1529ד"ה והא (ובאגוזים דמעיקרא מגלו והשתא מגלו ... אע"ג דמטעם זה עושה
1530צריכותא, מכל מקום מטעם זה לפי האמת אין נראה לו לחלק ביניהם). הרי שגם בקליפות
1531הוו נולד (ולא מוקצה), וכן בבהמה שנמצאת טריפה. מ"א סי' תצט סק"ט (משמע
1532דכשנשחטה ביום טוב אסור לטלטל המעיים שהסריחו, דנולד היא, דאתמול היה עומד לאדם
1533ועכשיו עומד לכלבים. אם כן חלבים נמי אסור לטלטלן כמו גרעיני תמרה ... לפמ"ש
1534סי' תצ"ה דנולד אסור, גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה ביום טוב), עיי"ש.
1535ונתבאר בקונטרס אחרון סק"ו.
1536ההוכחות לדברי המ"א, ותשובה למי
1537שהשיג על דברי המ"א בזה, יתבארו לקמן סי' תצט בקונטרס אחרון ס"ק ג
1538ד"ה הנה מהר"צ.
1539סיכום פרטי הלכה זו – לקמן שם (הערה 110).
1540[586]
1541סוף סי"ג (ולענין הלכה יש להחמיר בנולד ביום טוב).
1542[587]
1543רש"ל ביש"ש פ"ג סי' יז (מאחר שהתירו כמה דברים סופן משום
1544תחילתן ... הכי נמי נימא במוקצה דרבנן, אם לא התירו לו לטלטל ממקומן אם כן יתקלקל
1545... מימנע ולא שחיט מהאי חששא, דהא חששא דטריפות האידנא שכיחי). מ"א
1546סקי"ט (ורש"ל כתב ... האידנא דשכיח טריפות, שרי להצניע, דאם לא כן מימנע
1547ולא שחיט).
1548וכמו טלטול עור הבהמה שנשחטה, כדלקמן
1549סי' תצט ס"ג (בהמה
1550שנשחטה ביום טוב, מותר לטלטל עורה מחמה לצל אף על פי שאין עליה בשר, ומותר ליתנה
1551במקום דריסת הרגלים שלא יפסד העור, שאם לא נתיר לו, ימנע מלשחוט, ונמצא ממעט בשמחת
1552יום טוב).
1553וטעם היתר זה הוא כדלקמן סי' תקז
1554ס"ט (לצורך תיקון אוכל נפש התירו לטלטל מוקצה), וסי' תקט ס"ז (מותר
1555לטלטל מוקצה לצורך אכילה, כגון אבנים המונחים על גבי פירות מותר לטלטל האבנים כדי
1556לאכול הפירות ביום טוב, לא יהא טלטול המוקצה חמור מעשיית מלאכה גמורה שהותרה לצורך
1557אכילה).
1558ואף שכאן כבר שחט, מכל מקום נחשב גם זה
1559לצורך אוכל נפש, כדלקמן סי' תקיח ס"א (מותר להוליך סידורים ומחזורים לבית
1560הכנסת כשצריך לקרות בהם בו ביום. וכשם שמותר להוליכן כך מותר להחזירן לביתו, אף על
1561פי שבחזרה זו אין בה צורך יום טוב כלל, שהרי אינו מחזירן אלא כדי שלא יגנבו ויאבדו,
1562ואין זה צורך היום אלא צורך ממונו, אעפ"כ התירו לו חכמים להחזירן, כדי שלא
1563ימנע מלהוליכם מחמת שיתיירא שלא יוכל להחזירן).
1564וכן הדין בהחזרת דלת החנות, כדלקמן סי'
1565תקיט ס"א (שאם לא נתיר לו להחזיר לא ירצה לפתחו, שיחוש שמא יגנבו, וימנע
1566משמחת יום טוב).
1567וכן בקבורת המת ביום טוב, כדלקמן סי' תקכו סט"ו (מותר ללוות את המת
1568ביום טוב ... שני אפילו חוץ לתחום ... אפילו ליווהו כמה מילין מותרין לחזור
1569למקומן בו ביום. אע"פ שבחזרה זו אין בה כבוד המת, מכל מקום אם לא יהיו מותרין
1570לחזור למקומן לא ילווהו כל כך וימעטו בכבודו. ומטעם זה מותרים הקברנים להחזיר עמהם
1571לבתיהם את כל כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום).
1572[588]
1573והיינו שגם היתר המכירה בלא הזכרת דמים וכו', הוא כדי שלא ימנע ולא ישחוט כלל ונמצא ממעט
1574בשמחת יום טוב.
1575טור (ובענין מכירה
1576לעו"ג נראה שמותר, כדרך שהתירו מכירה לישראל שלא ישקול ולא יזכיר סכום דמים,
1577ואם אינו מאמינו יקח ממנו משכון, שאם לא כן לא ישחטו ואתי לאמנועי משמחת יום טוב),
1578ושו"ע סי"ז (אם נמצאת טריפה ... מותר למכרה לגוי כדרך שהתירו
1579מכירה לישראל, שלא ישקול ולא יזכיר סכום דמים. ואם אינו מאמינו, יקח ממנו משכון).
1580דברי הטור הביא רש"ל שם. מ"א שם.
1581הלכה זו שלא ליתן במתנה ביום טוב אלא
1582כשהוא לצורך שמחת יום טוב, נתבארה לעיל סי' שו סט"ו (שאסור ליתן שום דבר
1583במתנה לחבירו בשבת וים טוב אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היום), ושם נסמן (הערה קי).
1584אבל בהיתר זה של קניית מאכלים בשבת ויום
1585טוב בלא הזכרת דמים וכו', נתבאר לקמן סי' תקיז ס"א (מותר ליקח מן החנוני מיני
1586מאכל ומשקה ביום טוב, ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין ולא שם מדה ולא שם דמים כדי
1587שלא יהא נראה כמקח וממכר, אלא כשאלה, כמ"ש בסי' שכ"ג לענין שבת, והוא
1588הדין ליום טוב), ותוכן היתר זה נתבאר לעיל שם (סי' שכג הערה ג).
1589וכאן מבואר, שגם היתר קניית מאכלים בלי
1590הזכרת דמים כו', הוא דוקא כשקונה המאכלים לצורך שבת ויום טוב, והיתר מכירה לנכרי
1591הוא דוקא כדי שלא יבוא למעט בשמחת יום טוב.
1592ויש לעיין לפי זה טעם היתר מכירת מאכלים
1593לנכרי בשבת, בשו"ת רבינו סי' ב.
1594[589]
1595סי' תק, וסי' תקיז. ולעיל סי' שכג.
1596[590] שאף לקיחת משכון בשבת ויום
1597טוב לא הותרה אלא לצורך השבת ויום טוב, כדלעיל סי' שז ס"כ (השואל מחבירו בשבת
1598ואין הלה מאמינו, יכול להניח משכון אצלו, ויניחנו בסתם ולא יאמר לו הילך משכון,
1599שזהו כמעשה חול. במה דברים אמורים בשואל מיני מאכל ומשקה שהם צורך השבת, לכן התירו
1600להניח משכון כשאין הלה מאמינו, אבל שלא לצורך השבת, אסור להניח משכון כלל).
1601[591]
1602לבוש סי' תק ס"א (במקומות שאין שם מנקרי ישראלים לנקר האחוריים,
1603יכולין ליתן בכהאי גוונא האחוריים לגוים בלא פיסוק דמים, מטעמא דלעיל שהתירו סופן
1604משום תחלתן, שלא יבואו לממנע משמחת יום טוב ולא ירצו לשחוט בהמות ליום טוב). מ"א
1605סקי"ט (וכתב הלבוש סי' ת"ק דבמקום שאין מנקר מותר למכור האחוריים
1606לעכו"ם כדרך זה, דאם לא כן לא ישחטו בהמות ליום טוב).
1607[592]
1608מ"א (ונראה לי דאם יש לשמרו עד אחר יום טוב שלא יסריח, אסור למכור
1609לעכו"ם טריפה או אחוריים. ואם נשחטה מערב יום טוב בכל ענין אסור כמ"ש
1610סי' תצ"ט, אלא אם כן נשחטה סמוך ליום טוב שלא היה אפשר למכור קודם יום טוב).
1611והוא כדלקמן סי' תצט ס"ה (אבל אם
1612נשחטה בערב יום טוב, אפילו הופשטה ביום טוב, אסור ... דאף אם נאסור לו לא ימנע
1613מלשחוט בערב יום טוב, דהרי יכול להפשיטה ולעשות כל צרכי העור בערב יום טוב. אבל אם
1614נשחטה סמוך לחשכה, שלא היה שהות להפשיטה קודם יום טוב, מותר ... אבל אם יודע בודאי
1615שלא יפסד העור, אסור).
1616[593]
1617רש"ל שם (ומן הגמרא אינו ראיה, דלוי חזי טריפות אקילקלתא כו', אפשר
1618דבעירו לא היו טריפות שכיחי כולי האי. אי נמי טריפות דתרנגולת ואווזות חזא, וכל
1619כה"ג דלא שכיחי בהו טריפות). מ"א שם (באווזים ותרנוגלים אסור
1620להצניען, דלא שכיח בהו טריפות ... ואם כן למכרו לעכו"ם נמי אסור).
1621[594]
1622תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1623בפנים ס"א נתבאר שדגים המכונסים
1624בביברים, ויכול לתפסן בידו בלי מצודה, אין בה משום צידה, ואסורים משום מוקצה, כיון
1625שהדגים מכוסין מן העין ואין דעתו עליהם מן הסתם. אלא
1626אם כן הכניסם לארגז מלא מים, או שסכר אמת המים בכניסה וביציאה מערב יום טוב כדי
1627להזמינם, שאז אינם מוקצה ומותר לצודן ביום טוב
1628ומבאר דהוא כדעת הראב"ד שאיסור הדגים
1629שבביברים הוא "מפני שהם מכוסין מן העין", וכפירוש הט"ז "דמטעם
1630מוקצה קאמר".
1631ואף שהמ"א מפרש בהראב"ד שהאיסור
1632בביברים הוא משום צידה, שכשאין המים צלולים הדגים נשמטים ומחוסרים צידה, וההיתר
1633באמת המים שסכר הוא כיון שאינה רחבה אלא אמה אחת ויכול לתפסן ביד. ולכן גם
1634כשהכניסן לארגז מים, אם רחבו יותר מו' טפחים אסור לצודם.
1635יש להוכיח כדברי הט"ז שאיסורו אינו
1636אלא משום מוקצה. ולענין צידה, אין הפרש בין אם המים צלולים או לאו, ובין אם המקום
1637פחות או יותר מששה טפחים, כי כל זמן שאין צריך מצודה אין בה משום צידה.
1638ומצרף להיתר את דעת הרמב"ם, שכל שאין
1639צריך להביא מצודה אין בה משום צידה, ודעת הרש"ל, שאין בדגים איסור צידה, אלא
1640איסור עוקר דבר מגידולו, כשהם במקום גידולם בים ונהר, ולא כשהם באמת המים שסכר או
1641בארגז.
1642ומסיק בסוף הקונטרס אחרון, שאף
1643המ"א אינו אוסר בזה בבירור, אלא מחומרא, וכיון שהט"ז מיקל בהדיא יש
1644לסמוך עליו.
1645*
1646בחלקו השני של הקונטרס אחרון מבאר
1647את שיטת
1648הרמב"ם, שכל איסור צידה ביום טוב אינו אלא משום מוקצה, ואם הכינו אין בו משום
1649צידה.
1650לכללות קונטרס אחרון זה ראה נימוקי יום
1651טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר
1652הזקן המבואר.
1653[595]
1654סק"א (אם כן אם המים צלולים שרואין הדגים, מותר אם אין מחוסרים צידה).
1655[596]
1656סק"א (וזהו
1657הטעם שכתב הראב"ד מפני שהם מכוסים מן העין ... ודאי דמטעם מוקצה קאמר).
1658[597] וכעין האמור לעיל סי' שנה
1659ס"י (הואיל ואין בקיעת הדגים נראית), דהיינו אף אם המים צלולים.
1660[598]
1661ס"ק א (והדגים נשמטים, לפי שהם מכוסים מן העין).
1662[599]
1663על מ"ש המ"מ פ"ב ה"ז (אמת המים אפילו ארוכה כמה, כיון שאינה
1664רחבה כל כך, דגים שבתוכה כנצודין הן, וכן הדין בביברים קטנים), כתב המ"א סק"ו
1665(וכל ארגז שהוא רחב יותר מששה טפחים אסור ליקח ממנו ביום טוב). והיינו שכשם שבדגים
1666יש צידה אף כשאין צריך מצודה, אם המים אינם צלולים, כן יש צידה בדגים באמת המים
1667שהיא רחבה יותר מו' טפחים.
1668[600] שכל זמן שאין צריך מצודה אין
1669בהם משום צידה, והאיסור הוא רק משום מוקצה כיון שהם מכוסים.
1670[601]
1671פ"ב ה"ז (דגים שבביברין ... כל שאינו צריך מצודה, הרי זה מוכן וצדין
1672אותו ביום טוב), הרי שכל שאינו צריך מצודה, בכל אופן אין בו משום צידה (ותתבאר
1673שיטת הרמב"ם לקמן בחצי השני של הקונטרס אחרון, שאיסור צידה ביום טוב כשאינו
1674מן המוכן הוא משום מוקצה, כשאינו מן המוכן).
1675[602]
1676על מ"ש הטור (אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב ... ואם סתם אמת המים בכניסה
1677וביציאה מערב יום טוב מותר ליקח ממנה דגים ביום טוב, דהוי להו ניצודין ועומדין),
1678כתב הב"י (ואפשר לפרש דברי רבינו ... דכהרמב"ם סבירא ליה, דדגים שוים
1679לחיה ועוף ... דביברים דידהו שאינם מחוסרין צידה מותר ליקח מהן). הרי שכל זמן שאין
1680צריך מצודה אין בהם משום צידה.
1681[603]
1682סעיף ה (ולכן עיקר כדעת הרמב"ם דכל ביבר שאינו מחוסר צידה מותר ליקח ממנו).
1683[604]
1684ביצה כה, א (הסוכר אמת המים
1685מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים, מותרין ... קא עביד מעשה).
1686[605] שטעם חומרת הדגים היא משום
1687מוקצה (ולא משום צידה).
1688[606]
1689ד"ה ואם סתם (ומשמע בגמרא דאשמועינן שאינן צריכין זימון, דסכירת אמת המים
1690חשיב זימון).
1691[607]
1692בגמרא שם (הכא קעביד מעשה), ופרש"י (ואת אלה הכין והזמין על ידי מעשה זה).
1693[608]
1694שם (ואמת המים אפילו ארוכה כמה, כיון שאינה רחבה כל כך, דגים שבתוכה כנצודין הן).
1695[609]
1696סק"ו (ואפילו היא ארוכה הרבה שרי (מ"מ)).
1697[610]
1698כדלקמן בהמשך הקונטרס אחרון ד"ה ויצא לו (והערה 211).
1699[611]
1700כנפסק בפנים סי"ז (אבל
1701קטנים שאין מפריחין אלא מעט ואין יכולים לברוח מפני בני אדם, אין בהם איסור צידה,
1702שכבר הן ניצודים ועומדים, אבל יש בהן משום מוקצה, שהרי אינן ברשותו של אדם ואינן
1703מוכנין לו, ולפיכך צריך לזמן אותם מערב יום טוב).
1704[612]
1705כנפסק בפנים סי"ב (איל
1706או צבי שקננו בפרדס ... וילדו בו עפרים, ועדיין הן קטנים שאינם צריכים צידה ... אם
1707הפרדס הוא חוץ משבעים אמה וד' טפחים, ודאי אין דעתו עליהם לצורך יום טוב, ואסור
1708ליקח מהן ביום טוב אלא אם כן זימן אותם מערב יום טוב).
1709[613]
1710כה, א (חיה שקננה בפרדס
1711אינה צריכה זמון ... התם לא קא עביד מעשה).
1712[614]
1713כנפסק בפנים סי"א (חיה
1714שנכנסה מערב יום טוב לביבר קטן כל כך בענין שיכולין לצוד אותה בשחיה אחת ... שכל
1715אלו כבר ניצודין ועומדין הן ... התירו לצודן לצורך אכילה אפילו לא ידע בהן מערב
1716יום טוב, ואין בהם משום מוקצה).
1717[615]
1718ה, א (אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסיאות אינן צריכין זימון מפני שהן ברשות אדם).
1719[616]
1720סי' טו (כלשון הרי"ף).
1721[617]
1722פ"ב ה"ז.
1723[618]
1724הרמב"ם.
1725[619]
1726הראב"ד.
1727[620] שגם בדגים, כל שאין צריך
1728להביא מצודה אין בהם משום צידה.
1729[621] כפירוש הב"ח ד"ה
1730ואם סתם (ולא דמי לאמת המים דשרי, דגבול יש לה דאינה רחבה אלא אמה, שעל כן נקראת אמת
1731המים, וכל שרחב יותר מאמה בת ו' טפחים אסורים הדגים), והמ"א ס"ק ו (וכל
1732ארגז שהוא רחב יותר מששה טפחים אסור ליקח ממנו ביום טוב).
1733והיינו
1734שמה שאסרו במשנה בביבר קטן, היינו דוקא ברחב יותר מו' טפחים, ומה שהתירו בגמרא
1735באמת המים, היינו דוקא באמה שאינה רחבה יותר מו' טפחים.
1736[622]
1737כדאמרינן ר"ה יג, א (כל מדות חכמים כן הוא (מצומצת, רש"י), בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב
1738אינו יכול לטבול בהן, כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת
1739אוכלין, שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס).
1740הובא לקמן חיו"ד סי' קצ ס"ק
1741נה (שכיון שנתנו חכמים שיעור כתורמוס לפשפש וגריס למאכולת, לא פלוג רבנן בשיעורן
1742בין רב למעט ... שמדת חכמים כך הוא ליתן קצבה לדבריהם ושיעור אחד שעליו אין להוסיף
1743וממנו אין לגרוע לעולם).
1744[623]
1745ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל נו.
1746[624]
1747משנה ב (אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת, רבי יהודה אומר מפסקת).
1748[625]
1749סעיף ה (אינו מוכרח דבכל מקום דקתני אמת המים דלהוי האי שעורא, דלפעמים קתני אמת
1750המים ואינה בת ששה טפחים, כדתנן בפרק ב' דפיאה, אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת רבי
1751יהודה אומר מפסקת, הרי דקתני אמת המים ואינו תלוי בטפחים אלא אם יכול להקצר או לא.
1752ובפרק המוכר פירות גרסינן, אמה בית השלחין אני מוכר לך, נותן לו ב' אמות לתוכה,
1753וכתבו בתוס' דהיינו להרחיב אמת המים שתהא רחבה ב' אמות).
1754[626]
1755כדלעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים הקצירה והדישה והעימור והזרייה וברירת מיני
1756תבואה ... וכן אסרו הצידה). לקמן סי' תצח בקונטרס אחרון ס"ק ה (צידה דאין בה אלא איסור דרבנן לרוב
1757הפוסקים).
1758[627]
1759ביש"ש פ"ג סי' ב (ומכל מקום נראה לי, דוקא בביבר, שהדגים שטים במים כמו
1760בבריכה ואוכלין מעפר הארץ ועשבים, אם כן הצד אותם הוי כעוקר אותם ממקום גידולם,
1761ומשום הכי אמרינן נמי בירושלמי פרק כלל גדול (שבת פ"ז ה"ב) רבנן דקסריא
1762אמרי, ההוא דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו, חייב משום קוצר ... לא קאמר
1763דמחייב משום צד, האב מלאכה דצד דהוה במשכן דהיינו חיות ועופות, כולן מחוסרין צידה
1764הן ואם אין מחוסרין צידה לא. אבל גבי דגים, שהן מכוסין מן העין וגדלין במים, כל מה
1765שאתה צד מהם הוי כקצירה שלהם, ומשום הכי חייב אפילו ביום טוב. ומכל מקום דוקא
1766בביברין שהן על הארץ, אבל מה שיש ארגז מנוקב בתוך המים לא שייך בהו צידה כלל, אפילו
1767אם צריך מצודה קטנה להושיט מן הארגז אין שם צידה עליהן ושרי ביום טוב לצוד מהן),
1768וסי"א (ולי נראה דלא דמי לביבר קטן, אפילו הם נצודין כבר, מכל מקום חיותו
1769וגדולו כבר [כאן] הוא, וכשאתה צדיהו משם היא צידה שלו שהרי אתה מבדילו ממקום חיותו
1770מיד, וכדפרישית לעיל בסי' ב'. אבל אמת המים, [שגידולו] של דג בכל האמה דרך הילוכו
1771לארכו היה שלו, ועכשיו שאתה סוכר אמת המים אם כן דומה לצידה, שהרי כבר הוא נצוד
1772ממקום גידולו כשסוכר אמת המים, שאינו יכול לשוט עוד במקום גידולו כבראשונה).
1773הובא בט"ז ס"ק א ובמ"א
1774סק"ו.
1775[628]
1776סוף ס"ה (מיהו אף על פי שהיא גדולה שבקושי יכול לצוד דגים ביד, ודכותה בביבר
1777צריך לומר הבא מצודה, שפיר דמי, וכדגרסינן בירושלמי שמואל אמר צד הוא בפיטם, פירוש
1778חבית גדולה, וכדגרסינן בראש השנה התוקע לתוך הבור או לתוך הפיטם, ואי דאין צריך
1779לומר הבא מצודה, מאי איריא פיטם אפילו ביבר נמי, אלא משמע דהא קמ"ל,
1780דאע"פ שבחול צריך לומר הבא מצודה, מותר לצוד ממנו ביד ביום טוב, דלא שייך
1781צידה בפיטם).
1782[629]
1783פ"ג ה"א (שמואל אמר צד הוא בפיטם).
1784[630] ס"ק ו (דהא דאיתא
1785בירושלמי, כל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר, מיירי בדג שהוא ניצוד ועומד
1786בספל של מים והעלהו מן הספל בשבת חייב, שגורם לדג שימות. וכן הוא בגמרא דילן סוף
1787דף ק"ז ברש"י ותוספת).
1788[631]
1789שבת קז, סוע"ב (השולה דג מן הים, כיון שיבש בו כסלע חייב).
1790[632]
1791שם ד"ה השולה (שהיה ניצוד ועומד מבעוד יום).
1792[633]
1793הל' שבת פי"א ה"א (אם העלה דג מספל של מים והניחו עד שמת חייב משום חונק).
1794[634]
1795וכן הוא לעיל סי' שטז סי"ג (אם נטל דג מן ספל של מים והניחו עד שמת חייב משום
1796חונק ... וכל זה בנוטל הדג ממקום שהיה ניצוד ועומד שם ואינו מחוסר צידה כלל, כגון
1797ספל וחבית (עיין סי' תצ"ז), אבל אם נטלו ממקום שהיה מחוסר צידה שם, כגון נהר
1798או בריכה, אפילו החזירו מיד למים שבכלי, חייב משום צידה).
1799[635] אלא דאף בשולה דג מן הים אינו
1800חייב (משום צידה) אלא משום עוקר דבר מגידולו.
1801[636] סוף ס"ק א (בתיבה שהיא
1802מרובעת ואף אם ישמט קצת מידו אין לו מקום לברוח ... במושיט על ידי מצודה להתיבה
1803ללוקחו, אפילו מושיט איזה פעמים עד שיוציאנו משם, אין קפידא בזה).
1804[637] להתיר לצוד בארגז על ידי
1805מצודה.
1806[638]
1807הל' יום טוב ע' קפא (והני דגים שמחזיקים בבית ליטול מהן מתי שירצה, אם ... אינו
1808יכול לצודם ביד רק על ידי כלי, אסור ליטול מהן ביום טוב).
1809[639]
1810סק"ו (ומהרי"ל כתב, אם יכול לתפסן בידים אין בהם צידה, ואם אינו יכול
1811לצודן רק על ידי כלי אסור ליטול מהן ביום טוב).
1812[640]
1813סוף ס"א (ומותר
1814לצודן ביום טוב אם הוא בענין שאינו צריך מצודה אלא יכול לתופסן בידו. ואפילו אינו
1815יכול לתופסן בשחיה אחת אלא צריך לטרוח כמה פעמים עד שיתפוס).
1816[641] שהתיר גם במצודה, ואנן
1817קיי"ל להתיר מטעם זה רק בידים.
1818[642] בחלקו השני של הקונטרס אחרון מבאר את שיטת הרמב"ם, שכל איסור צידה ביום טוב הוא
1819משום מוקצה, ואם הכינו, אין בו משום צידה.
1820ובסופו
1821חוזר לנידון הראשון, להוכיח כדעת הט"ז, שכל זמן שאינו צריך מצודה אין בו משום
1822צידה, אף אם המים אינם צלולים, ואף אם הארגז רחב יותר מששה טפחים. ואף המ"א
1823אינו אוסר בזה בבירור, אלא מחומרא.
1824[643]
1825פ"ב ה"ז (דגים שבביברין גדולים ... כל שהוא מחוסר צידה עד שאומרים הבא
1826מצודה ונצודנו, הרי זה מוקצה ואין צדין אותן ביום טוב ... וכל שאינו צריך מצודה,
1827הרי זה מוכן וצדין אותו ביום טוב).
1828[644]
1829בגמרא כה, א (הסוכר
1830אמת המים מערב יום טוב, ולמחר השכים ומצא בה דגים, מותרין ... קא עביד מעשה).
1831ונתבארה לעיל הלכה זו לפי שיטת
1832הראב"ד (דאם
1833לא סכר, אסור משום מוקצה). אמנם לפי שיטת הרמב"ם (וכל שאינו
1834צריך מצודה, הרי זה מוכן וצדין אותו ביום טוב), אם כן "למה הוזכר הסוכר אמת
1835המים".
1836[645] שאם לא סכר את האמה, והדגים
1837יכולים לברוח משם לנהר, יש בהם משום צידה.
1838[646]
1839פ"ג סי' יא (ועכשיו שאתה סוכר אמת המים אם כן דומה לצידה, שהרי כבר הוא נצוד
1840ממקום גידולו כשסוכר אמת המים, שאינו יכול לשוט עוד במקום גידולו כבראשונה).
1841[647]
1842פ"ב ה"ח (הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים, הרי
1843אלו מותרין, שכבר ניצודו מערב יום טוב והרי הן מוכנין).
1844[648]
1845דקאמרינן דטעם ההיתר הוא ד"קא
1846עביד מעשה".
1847[649]
1848ה"ה וה"ז.
1849[650]
1850ראה שם הלכות ג; ד; ז.
1851[651]
1852משנה א (ומחוסר צידה הוא כל שאומרין הבא מצודה ונצודנו, שכל שהוא כך הרי הוא מוקצה).
1853[652]
1854פ"א ה"ח (בכל אלה אין טעם למ"ד אין תולשין ירק ואין מלקטין פירות
1855ביום טוב מן האילן ... והירושלמי סומך אותו על אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה
1856לכם וסמיך ליה ושמרתם את המצות שהיא מלאכה בתלוש).
1857[653]
1858אלא נראה שגם להראב"ד איסור צידה הוא משום מוקצה.
1859[654]
1860שבזה אסר הרמב"ם פ"א ה"ה (כל מלאכה שאפשר להעשות מערב יום טוב ולא
1861יהיה בה הפסד ולא חסרון אם נעשית מבערב, אסרו חכמים לעשות אותה ביום טוב אף על פי
1862שהיא לצורך אכילה).
1863ואם כן מדוע הוצרך הרמב"ם לאסור
1864הצידה משום מוקצה.
1865[655]
1866כמבואר ברמב"ם פ"א ה"ז (כיצד, אין קוצרין ולא דשין ולא זורין ולא
1867בוררין ולא טוחנין את החטים ולא מרקדין ביום טוב, שכל אלו וכיוצא בהם אפשר לעשותן
1868מערב יום טוב ואין בכך הפסד ולא חסרון).
1869[656]
1870יג, ב (והצידה עצמה אי אפשר לעשותה מבערב [יום טוב], ואם צד דגים מן הים בערב יום
1871טוב וחזר וצד ביום טוב, זו צידה אחרת היא אי אפשר לו לעשותה מבערב, ומה יאמר רבינו
1872ז"ל למי שעלתה מצודתו ריקם בערב יום טוב ונזדמנו לו ביום טוב).
1873[657]
1874כדלעיל סי' תצה ס"ט. ובפנים כאן סכ"ה.
1875[658] ואם כן בכל אופן אין לאסור
1876משום איסור צידה; אלא במקום שאינו מוכן ומשום מוקצה.
1877[659]
1878כנפסק ברמב"ם פ"ב ה"י (כותי שהביא תשורה לישראל ביום טוב ... דגים
1879שאפשר לצודן בו ביום, הרי אלו אסורין עד לערב, וימתין בכדי שיעשו).
1880וכן הוא לקמן סי' תקטו ס"א (נכרי
1881שהביא דורון לישראל ... מיני בעלי חיים שיש מאותו המין מחוסר צידה, שיש לומר שאלו
1882שהביא היו מחוסרין צידה בתחלת כניסת יום טוב, הרי אלו אסורין באכילה ובטלטול עד
1883הערב ... ואפילו לערב אינן מותרין אלא לאחר שהמתין בכדי שיעשו).
1884[660] ולענין מוקצה נתבאר בפנים
1885ס"ט (ואפילו אם ידוע שניצוד ביום טוב אינו אסור אלא ביום טוב עצמו, אבל
1886למוצאי יום טוב מותר מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שלא נעשה מלאכת איסור
1887ביום טוב שהרי מאליו ניצוד על ידי מצודות הפרושות מערב יום טוב), ושם נסמן (הערה 34).
1888[661] וכיון שצד (ועובר על איסור
1889מוקצה) לצורך ישראל, אסור בכדי שיעשו.
1890[662]
1891שצידה ביום טוב (שאיסורו משום מוקצה), ותלישת מחובר ביום טוב, איסור
1892שניהם אינו אלא מדברי סופרים, וכשעושים אותם לצורך ישראל, אסור בכדי שיעשו.
1893[663]
1894כה, א (צריכה לזמן ... במה דברים אמורים ביוני שובך ויוני עליה וצפרים שקננו
1895בטפיחין ובבירה).
1896[664]
1897ברייתא כד, א
1898(הצד יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין בבירות, חייב). וכן
1899הוא בפנים סט"ז (יוני
1900שובך ויוני עליה ... הצד אותם בשבת אפילו מכלובן חייב. ולכן אסור לצודן ביום טוב).
1901[665]
1902ט, א ד"ה אין (דמיירי בקטנים שלא פרחו).
1903[666]
1904פ"א סי' טו (ויש לומר דהתם מיירי בגדולים והכא מיירי בקטנים).
1905וכן הוא בפנים סי"ז (אבל קטנים שאין מפריחין אלא מעט ואין
1906יכולים לברוח מפני בני אדם, אין בהם איסור צידה, שכבר הן ניצודים ועומדים, אבל יש
1907בהן משום מוקצה, שהרי אינן ברשותו של אדם ואינן מוכנין לו).
1908[667] ולכן פסק הרמב"ם
1909פ"ב ה"ה (יוני שובך ויוני עליה וצפרים שקיננו בטפיחין או בכירה ובפרדס,
1910הרי אלו מוקצה, וצריך לזמן). ובמ"מ שם (ודע שדעת קצת מפרשים שמשנתנו וכל
1911הדינין שיתבארו בדין הזימון, הם ביוני שובך שאינן יכולין לפרוח, אלא שהם מדדין או
1912מפריחין מעט, ואינם מחוסרים צידה, ומותר ללקחן, אלא שצריכין זימון, אבל מפריחין מחוסרין
1913צידה ואסור לצודן, ואין זימון מועיל להן ... ויש מתירין בזימון בכל גונא, לפי שאין
1914יוני שובך צריכין צידה מעליא, וכן דעת העטור).
1915והוא
1916בעטור הל' יום טוב מחלוקת ה (יוני שובך ויוני עלי', אף על גב דצדן חייב, מהני בהן
1917זימן ונוטלין הן בלא צידה). והיינו שאף שבשבת הצדן חייב, מכל מקום ביום טוב מהני
1918בהן זימן.
1919[668] ע"א (היכי דמי, אילימא
1920במפורחין ... אלא במדדין).
1921[669]
1922ר"ן ה, א (ומוקמינן לה בגמרא במדדין דליכא למיחש דאתו מעלמא, אבל במפריחין
1923אפילו פריחה מועטת כל היכא דאיכא למיחש דילמא אתו מעלמא אסורין).
1924וכן הוא בפנים סי"ז (קטנים שאין
1925מפריחין אלא מעט), וסכ"א-ב (אם הן יכולין לפרוח מעט ... אין היונים שהזמין
1926יכולים לפרוח אפילו מעט אלא יכולין לדדות מעט מעט).
1927[670]
1928וראה גם רש"י שם ד"ה מפורחים (גדולים ופורחים למרחוק). ואם כן למה לא
1929יהא אסור משום צידה.
1930[671]
1931כדאמרינן כד, א (יוני שובך ויוני עלייה דבאין לכלובן לערב).
1932[672] כמבואר בפנים סי"ג (כל
1933שמחוסר צידה בענין שהצד אותו בשבת חייב, אפילו זימן אותו מערב יום טוב ודעתו עליו,
1934אין מועיל כלום, ואסור ליקח אותו ביום טוב).
1935[673] כמבואר בפנים סכ"ה (אם
1936הם גדולים כל כך עד שצריכים צידה, אסורים אע"פ שלא צדן בשביל ישראל, כיון
1937שצריך לבקש תחבולות כדי לתפסן, אין מועיל כלום מה שאין הנכרי מקצה דעתו מהן, לפי
1938שאין זה הדבר תלוי בדעתו שמא לא יוכל לתפסן).
1939[674]
1940פ"ב ה"ה-ח (שרק ביוני שובך מועיל זימון, וכן בסוכר אמת המים שעל ידי
1941צידתן הן כמוכנין, משא"כ בדגים וחיה ועוף שבביברין).
1942[675] ד"ה ומה שמשמע (וכן
1943הראב"ד שם שנתן טעם לאסור כל מלאכות שבמחובר, אין טעם נכון לאסור הצידה שהיא
1944בתלוש), אלא משום מוקצה.
1945[676] ס"ק א (וזהו הטעם שכתב
1946הראב"ד מפני שהם מכוסים מן העין ... ודאי דמטעם מוקצה קאמר).
1947[677] כדעת הראב"ד לפי פירוש
1948הט"ז; ודלא כמ"א שכתב שהטעם הוא משום צידה.
1949[678]
1950כנפסק בטור ושו"ע ס"א (אין צדין דגים מן הביברים). וכן הוא בפנים
1951ס"א).
1952[679]
1953רש"י במשנה כג, ב (אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו
1954לצורך יום טוב, טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב, דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם
1955ויסריח, אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות ולמחר יטלהו).
1956וכן הוא בפנים ריש ס"א (שהרי אפשר לצודן מערב יום טוב).
1957[680]
1958ג, א ד"ה גזרה (תנן אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב, ואמאי הא אוכל נפש
1959הוא ... דבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה ושמרתם את המצות, אותם מלאכות
1960שמשימור ואילך הם מותרות, דהיינו מלישה ואילך, אבל שאר מלאכות דמקודם לכן אסורין).
1961וראה לעיל סי' תצה ס"ט (וכן אסרו הצידה, לפי שעל הרוב אין דרך
1962לעשותה לצורך היום אלא לצורך מחר, לפי שאין האדם סומך על הספק שלא לתקן מאכלו עד
1963שיצוד, שהרי אינו יודע שמא תעלה מצודתו ריקנית, אלא עיקרה מיום לחבירו הוא), שהוא
1964הטעם שכתב הר"ן יב, ב (ואף צידת דגים נמי אסרו, לפי
1965שאין דרך לצוד אותם יום יום, לפי שאינו סומך על הספק שלא לתקן מאכלו, שהרי אינו
1966יודע אם תעלה מצודתו ריקנית, אלא עיקרה מיום לחבירו הוא, ולפיכך אסרוהו מדבריהם).
1967[681] כיון דקיי"ל שהצידה
1968אסורה, ואמת המים מיירי שאין בה צידה, והצריכו בה סכירה שלא יהי' בזה מוקצה. אם כן
1969אין מקום לחלק בזה בין רחב יותר מו' טפחים או לאו, ובין מים צלולין לעכורין, כי
1970בכל אופן אין בה משום צידה ויש בה משום מוקצה.
1971[682]
1972סק"א (שאם
1973המים אינם צלולין, הדגים נשמטים ואסורים משום צידה).
1974[683]
1975סק"ו (שאם
1976הארגז רחב יותר מששה טפחים יש בו משום צידה).
1977[684]
1978פ"ב ה"ז (ואמת המים אפילו ארוכה כמה כיון שאינה רחבה כל כך דגים שבתוכה
1979כנצודין הן).
1980[685] ריש ס"ק ו (שהביא את
1981דברי המ"מ).
1982[686]
1983בגמרא כה, א (הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים, מותרין).
1984[687] שכל זמן שאין צריך מצודה אין
1985בו משום צידה.
1986[688] ואין הכי נמי, אם המים עכורין
1987עד שצריך מצודה, גם הט"ז יודה שאסור משום צידה.
1988[689]
1989ס"א (שהביבר רחב הרבה והדגים נשמטים אילך ואילך).
1990[690]
1991במשנה (כל המחוסר צידה אסור), ובגמרא (כל שאומר הבא מצודה ונצודנו).
1992[691]
1993אף אם נאמר שהמ"א חולק על הט"ז, ואוסר בכל אופן כשארגז רחב יותר מששה
1994טפחים, הרי כתב המ"א סק"ו (כל שהארגז רחב אסור, והעולם נוהגין להקל. ויש
1995להחמיר עכ"פ לעשותו על ידי עכו"ם כשהארגז רחב).
1996[692] כדלעיל ד"ה וכיון שהעיקר
1997כהט"ז (ובפרט ביום טוב שאין איסור צידה בו אלא מדברי סופרים, יש לסמוך על
1998המיקל).
1999[693]
2000תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2001בפנים ס"ד נפסק כדעת הרש"ל
2002וסיעתו, שאם בשעה שהכניס הדגים לארגז או לאמת המים היה יודע
2003שיצטרך רק מקצת מהדגים, אזי לא הוכנו אלא אותם שיצטרך להם ביום טוב, ולכן אסור
2004לברור מהם ביום טוב מה שצריך לו ולהחזיר למים המותר, שהרי הוא מטלטל מוקצה, אלא יקח מה שעולה בידו הן רע הן טוב.
2005ומבאר דאף שהמ"א והט"ז נוטים להתיר
2006בכל אופן. מכל מקום נראה שאינם חולקים על הרש"ל בבירור.
2007אלא שהרש"ל אסר ליטול מהארגז דגים,
2008מחשש שמא שביק האי ויקח אחר ויטלטל מוקצה, ואילו הט"ז סבירא ליה דגבי דגים
2009אין חשש זה. וקיי"ל כהט"ז, שיקח מה שעולה בידו הן רע הן טוב.
2010לכללות קונטרס אחרון זה – ראה נימוקי יום
2011טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2012[694]
2013פ"ג ס"ב (כשיש שם דגים מרובים, וביום טוב רוצה ליקח מהן אחד או שתים,
2014אסור אם לא יקשרו מבערב יום טוב בחוט), וסי"א (ונראה בעיני, הא דשרינן הדגים
2015בסוכר אמת המים, היינו ליקח כל הדגים. אבל לברור מהן כפי הצורך אסור. דשמא שביק
2016האי מין כו', שהרי לא ידע מבעוד יום איזה מיני דגים שיש בו).
2017[695]
2018סק"א (ואם אינו רוצה ליקח כל הדגים, יקשור חוט על הדג שרוצה ליקח ביום טוב).
2019[696]
2020סק"א (ודוקא אם רוצה ליקח כולן ולבשלן, או שאין שם דגים הרבה, אבל כשיש שם
2021דגים מרובים וביום טוב רוצה ליקח מהן אחד או שתים, ירא שמים יזהר בדבר לכתחלה
2022ויקשרם בחוט אותו שצריך לו, ים של שלמה ריש פרק אין צדין).
2023[697]
2024ס"ה (אלא אם כן יברר הדגים שירצה מערב יום טוב, ויקשור לכל דג חוט אחד ארוך
2025שיוצא מן הביבר, ולמחר ימשוך הדגים הקשורין בחוטין).
2026[698]
2027סק"ה (דוקא ליקח כולן מותר, אבל אסור לברור, כמ"ש ס"י גבי יונים
2028(יש"ש). ואפשר דדמי לאווזים ותרנגולים שבבית שאין צריך זימון).
2029[699] שכתב (דוקא ביונים יש איסור
2030מוקצה, ועיקר ההיתר על ידי הזימון, על כן צריך שיזמן כראוי כמ"ש בסימן זה, מה
2031שאין כן באלו שאינם צריכים זימון, ואין כאן מוקצה כיון שהם בביברים קטנים. וכן
2032בדגים, אם הוא סוכר אמת המים מאתמול, הוה כאלו נוטל כל דג בפני עצמו והניחו לשם,
2033וקשירת חוט אין צריך כפי ענ"ד). הרי שכל הדגים מוכנים, ומותר לברור מהם.
2034[700] שכתב (דגבי דגים אין חשש זה
2035בודאי, אף אם לא ייטב בעיניו הדג, לא יחזיר וישליכנו במים, אלא יחזור לצוד עוד אחר
2036ויאכל כולם כדרך כל הארץ). הרי שאסר לברור, אלא שמותר ליקח הדגים שרוצה, ואין חשש
2037שיברור ומה שלא ייטב בעינינו ישליך למים.
2038[701]
2039סוף סק"ז (ואפשר
2040שכונתו על דרך שכתבתי שיקח הכל בלא ברירה ויחזיר למים מה שלא ייטב לו).
2041ודברים אלו מחוסרי הבנה, וכתב על זה
2042בפרי מגדים (ומה שכתב בסוף "ויחזיר למים" נראה לי להגיה 'ולא' יחזיר
2043למים מה שלא הוטב). וגם לפי גרסתינו יש מפרשים "בלא ברירה ויחזיר למים",
2044דהיינו שלא יברר ויחזיר למים כו'.
2045אמנם פירוש זה בדברי הט"ז אינו
2046מובן, שאיך אפשר לפרש בדברי הרש"ל, שמותר ליקח הכל בלא ברירה, הרי מפורש
2047ברש"ל שגם בלא ברירה אסור, דחוששין "שמא שביק האי מין כו'".
2048על כן מפרש רבינו פירוש הט"ז שהוא
2049"פירוש לדברי רש"ל", שלא הותר אלא באופן שנתבאר בפנים ס"ד (אם בשעה שהכניס הדגים לארגז או בשעה
2050שסכר אמת המים היה בדעתו שאפשר שיצטרך ביום טוב לכל הדגים שבארגז או שבאמת המים, אם
2051כן הרי הוכנו כל הדגים, ולכן מותר לברור מהם ביום טוב מה שצריך ולהחזיר השאר למים).
2052שזהו פירוש הט"ז בדברי הרש"ל (שיקח הכל בלא ברירה [שיהי' דעתו בתחלה
2053שיקח הכל, ואז יהיו כולם מזומנים] ויחזיר למים מה שלא ייטב לו).
2054משא"כ
2055אם לא הי' דעתו כן, אסור ליקח מהם בכל אופן, ודינם כמו יוני שובך שנתבאר בפנים
2056סי"ט (אסור
2057ליקח אפילו פרידה אחת מן היונים שזימן בהזמנה זו, ואפילו רוצה ליטול מן הבא לידו
2058אסור, גזרה שמא יברור).
2059ועל
2060זה מסיים כאן "אבל אין דעתו [של הט"ז] מסכמת לזה ... דגבי דגים אין חשש
2061זה".
2062וכן (כדעת הט"ז) נפסק בפנים
2063ס"ד (אם
2064בשעה שהכניס הדגים לארגז או לאמת המים היה יודע שבודאי לא יצטרך ביום טוב לכל
2065הדגים אלא למקצתן ... צריך ליקח ולאכול כל שיעלה בידו בין טוב ובין רע).
2066כן נראה לענ"ד פירוש הדברים כאן.
2067[702] "אם זימן כל השובך,
2068ואינו צריך אלא לזוג, אינו מועיל".
2069[703]
2070תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2071בפנים ס"ה נתבאר שאסור
2072להשקות או לתת מזונות לפני בעלי חיים מוקצים, שמא ישכח ויקחם לאכול. ודלא כשיטת
2073הפוסקים שהוא משום חשש שיבוא לצוד אותם.
2074ומוכיח
2075כאן שכן דעת כמעט כל הפוסקים.
2076לכללות קונטרס אחרון זה – ראה נימוקי יום
2077טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2078[704]
2079פ"ב הי"ז (וכן פירש"י ז"ל שטעם איסור המזונות מפני שהן מוקצין).
2080[705]
2081שבת קו, ב ד"ה ואין (ואין נותנין לפניהן מזונות, כיון דהן מוקצה).
2082[706]
2083שבת פי"ג ה"ז (אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, שאין
2084עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן).
2085[707]
2086סק"ב (דלכך דקדק הלבוש וכתב לצוד וליקח מהם, רוצה לומר כיון דאסור לצוד אם כן
2087הוי מוקצה, ולכך אסור ליתן לפניו מזונות).
2088[708]
2089סק"ב (אבל במ"מ משמע דמה שראוי לאכילה אסור להאכילן,
2090דגזרינן שמא יבא לאוכלן).
2091[709]
2092וכן הוא לקמן סי' תקג קונטרס אחרון סק"א (וכתב על זה, אבל בהגהות מיימוניות חולק,
2093וכן פסק ב"י עכ"ל, משמע שכן עיקר).
2094וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קמא.
2095[710]
2096קונטרס אחרון סק"א (ד"ה ואין להקשות).
2097[711]
2098קונטרס אחרון סק"א (וכוונתו
2099לתרץ שלא יקשה, שהרי אסור ליתן מזונות לפני כל דבר שהוא מוקצה, אף שאינו מחוסר
2100צידה כמ"ש בסי' תצ"ז. ועל זה תירץ, כדי שלא ימות התירו לו מפני צער בעלי
2101חיים).
2102[712]
2103תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2104בפנים סכ"ב נתבאר, שמה שאסרו מדדין
2105כשמצאן לפני הקן ויש עוד קן בתוך חמשים אמה, היינו דוקא כשהיו יונים מוקצים באותו
2106קן בערב יום טוב וביום טוב לא מצאן שם, שיש ב' ריעותות, שהיונים שהזמין הלכו להם,
2107ואלו שלפני הקן הן המוקצים.
2108ומוסיף שכן נתבאר בפרי חדש, ומוכיח כן גם
2109מדברי רש"י.
2110לכללות קונטרס אחרון זה – ראה נימוקי יום
2111טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2112[713]
2113סעיף יד (כל שזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן מותרין, ומתניתין דקתני אסורין, מתוקמא
2114בב' קינין ... דהשתא איכא תרתי לריעותא, חדא שלא מצאן במקומן, ועוד דאינך דהוו
2115מוקצין לא מצאן כלל, מעתה כיון דהנך יוני כולהו נעקרו ממקומן ומקצתן אזדי להו, אף
2116על פי שהניחן בתוך הקן ומצא לפני הקן, לא אזלינן בהא בתר קורבא ואסורים ... אף
2117למסקנא).
2118[714]
2119יא, א ד"ה ואם אין שם אלא הן (אם אין סביבותיהם אתמול אלא הן).
2120[715]
2121ברישא של המשנה י, ב (בתוך הקן ומצא לפני הקן, אסורין), מיירי שהיו שם אתמול עוד
2122יונים בקן שני, וביום טוב לא מצא מנין יונים של מוקצה שבקינים אחרים, והיונים שמצא
2123היו לפני הקן, אם כן איכא תרתי לריעותא ואסור.
2124[716]
2125אלא ודאי מיירי סיפא, שגם אתמול לא היו סביבותיהם אלא הן, ולכן מותרים (דליכא אלא
2126חדא ריעותא).
2127[717] והוכחת רש"י לפרש כן
2128במשנה, כי אם נפרש שהאמור במשנה "ואם אין שם אלא הם, הרי אלו מותרין", קאי
2129על הקן (משא"כ אם יש שם עוד קנים אסורים בכל אופן, אפילו בלא ב' ריעותות), אם
2130כן מהו שאמרו במשנה "אין שם אלא הם", הי' צריך לומר "אין שם אלא
2131הוא" – הקן הזה. אלא ודאי משמע דאיונים קאי, ולכן פירש שברישא מיירי שאתמול
2132היו שם יונים והיום אינם (שיש ב' ריעותות), ולכן אסורים, ובסיפא מיירי דליכא היום
2133ואתמול, ולכן מותרים.
2134[718]
2135תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2136בפנים סכ"ד נתבאר, שאם זימן שלשה
2137יונים וקשר אותן, ולמחר מצא רק שנים, מותרין, לפי שדרך בעלי חיים להתפרק ולהנתק
2138מקשירתן, כמבואר בפוסקים.
2139ומוסיף דאף שהט"ז כותב שהטור מסתפק
2140בדין זה, ומחמיר בספק מוקצה, כמבואר בפנים ס"ח שבמוקצה אזלינן בספיקו להחמיר.
2141יש להוכיח מדברי הפוסקים דקיי"ל להתיר
2142ביונים אף במקושרים. ואף אם יש בזה ספק, יש להקל בספיקא דדינא של מוקצה.
2143לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
2144טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2145[719]
2146סעיף יג (ואפילו היו מקושרים ביחד, מנתחי מהדדי).
2147[720]
2148סעיף יג (כלשון הרמ"א).
2149[721]
2150סעיף יג (ויראה לי ... אף לדעת הרמב"ם שפוסק בפרק ו' מהל' מעשר שני כמאן דאמר
2151בשני כיסין מחלוקת ... אעפ"כ הדין דין אמת דגוזלות מנתחי אהדדי, וטפי אית לן
2152למתלי בהכי מלומר שהשלשה שהיו מקושרים לקחום והניחו שם שנים אחרים מקושרים ...
2153והכי נקטינן).
2154והיינו שמה שחילקו בין מעות (אם הניח
2155מאתים ומצא מנה) וחמץ (אם הניח עשרה ככרות מצה ומצא ט'), דאמרינן שאחד נטל הכל
2156ואחד הניח כאן מנה אחת או ט' ככרות של חמץ, לבין גוזלות (אם זימן שלשה ומצא שנים),
2157דאמרינן תולין שהשלישי הלך לו והנשארים הן אותם שזימן. יש בזה ב' דעות בגמרא, אי
2158מיירי בכיסין וגוזלות מקושרות או באינן מקושרות. ועל זה כתב בפר"ח, דלא מיבעי
2159למאי דקיי"ל שהחילוק ביניהם הוא במקושרות, כדלעיל סי' תלט ס"ז (אם הניח
2160עשרה ככרות חמץ קשורים ומצא ט', ואינו מכיר אם הן הן הככרות שהניח, צריך לבדוק כל
2161הבית או עד שימצא עשרה ככרות, לפי שאנו אומרים מה שהניח נטלו קטנים או עכברים, שאי
2162אפשר להם להתיר ... אבל אם לא היו קשורים יחד אין צריך לבדוק, אלא עד שימצא ככר
2163אחד). אם כן פשוט שבגוזלות מותר אפילו במקושרות. אלא אף לדעת הפוסקים שהחילוק
2164ביניהם הוא באינן מקושרות, מכל מקום מודים שבגוזלות מותר אף במקושרות.
2165[722]
2166סק"ח, לענין בשר שנתעלם מן העין (כתב הטור בשם הרשב"א דאפילו הניח עשר
2167ומצא תשעה אסורים, דחיישינן שמא ניטלו ואלו אחרים הן ... וכתב הר"ב בתורת
2168חטאת סוף כלל ל"ב, דאין המנהג כהרשב"א בהניח י' ומצא ט' אלא מתירין בכל
2169ענין ... מיהו יש לומר דהרב בתורת חטאת לא קאמר דנוהגין להקל אלא באינן קשורים,
2170דכן הוא המנהג להניח כמה חתיכות ביחד בלתי מקושרים, ובכה"ג אפשר דסבירא ליה
2171כסברת התוספות והטור באו"ח סוס"י תל"ט, דאף גבי חמץ לא אסור אלא
2172בקשורים, והביאו המחבר באו"ח שם, אבל בקשורים אין להקל, כיון דבכהאי גוונא
2173גבי חמץ לכו"ע אסור ... וכ"כ מהרש"ל פג"ה סי' כ"ב
2174דבקשורים פשיטא דאסור, אבל באינן קשורים נראה להתיר, כיון דהר"ב אסהיד שכן
2175המנהג, וגם האיסור והיתר הארוך מתיר לגמרי).
2176[723]
2177ביצה י, ב – לענין כספי מעשר שני, שהניח מאתיים ומצא מנה (למ"ד בכיס אחד
2178מחלוקת, אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל).
2179[724] "והא דאמרינן בהניח י'
2180ומצא ט' שצריך לבדוק אחר כל העשרה, דוקא כשקשורין ביחד, אבל אם אינן קשורין ביחד אין
2181צריך לבדוק אלא אחר האחד".
2182וכיון דקיי"ל להתיר במעות וחמץ
2183שאינם מקושרים, אם כן מוכח שמתירים ביונים אפילו במקושרות, כדאמר רב אשי י,
2184סע"ב (הכא בגוזלות מקושרים וכיסים מקושרים עסקינן, גוזלות מנתחי אהדדי כיסין
2185לא מנתחי אהדדי).
2186[725]
2187ס"ק ט (ונראה לי דלא קשה מידי, דאין להטור שום הכרעה כדברי מי בפלוגתא דכיס
2188א' או ב' כיסים, ומשום הכי כאן בספק מוכן דקי"ל דאזלינן לחומרא כמש"ל
2189ס"ג, על כרחך יש לנו לומר דלמא הלכה כמ"ד בב' כיסין מחלוקת, וכאן בזימון
2190מותר אפילו לרבנן משום עשוי' לדדות, אבל במקושרים מודים דלא תועיל סברא דעשוי
2191לדדות, ואסורים, דודאי נטלו כולם והני אחרינא הם, על כן לא כתב כאן להתיר במקושרים.
2192ולאיסור נמי לא רצה לכתוב, דדלמא מהני סברא דלדדות אפילו במקושרים. וכל שכן למאן
2193דאמר בכיס אחד מחלוקת, דמוכח בבירור דאפילו במקושרים מותרים מכח סברא דלדדות. אבל
2194לעיל סי' תל"ט גבי חמץ יש ספק אם צריך לבדוק אחר כל העשר, הוי ספק דרבנן
2195דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי, סמכינן בספיקא לקולא כמאן דאמר בכיס א' מחלוקת,
2196והיינו ב' מקושרים, משום הכי אסור במקושרים כרבנן דרבי, ובאינן מקושרים אזלינן לקולא
2197אפילו לרבנן, דמודים בשני כיסין שאינן קשורים. כן נראה לי דעת הטור על נכון, ואין
2198להתיר כאן במקושרים מטעמא דכתיבנא, וכן ראוי להלכה)..
2199[726]
2200להטור, כמאן הלכתא.
2201[727]
2202אבל בספק מוקצה מחמירים.
2203[728] בבשר שנתעלם מהעין, שהתיר
2204הש"ך.
2205[729] שם סוף הסימן (הניח בזוית זו
2206ומצא בזוית אחרת, אם ביטל אין צריך לבדוק). וכן הוא לעיל שם ס"ט (אם יודע
2207מנין הככרות ומצא בזוית אחרת כמנין שהניח, אין צריך לבדוק אם ביטל או שיכול עדיין
2208לבטל, כיון שהבדיקה אינה אלא מדברי סופרים, אנו תולין להקל, שמן הסתם הן הן הככרות
2209שהניח כיון שהן שוין במנינם).
2210[730]
2211בטור שם (וכן אם אבד ומצאו, אסור הכל אם אין בו סימן או טביעות עין, אבל אם מצאו
2212במקום שהניחו מותר), ובשו"ע שם סעיף ב (תלה כלי מלא חתיכות בשר, ונשבר הכלי ונפלו
2213החתיכות לארץ, ובא ומצא חתיכות ואין לו בהם לא סימן ולא טביעות עין, הרי זה אסור,
2214שיש לומר אותו בשר שהיה בכלי גררתו חיה או שרץ, וזה בשר אחר הוא).
2215[731]
2216ס"ק יא (ומזה הטעם פסק הרשב"א וסיעתו לענין בשר שנתעלם מן
2217העין, דיש חששא דאורייתא דבשר נבלה וטרפה, אם לא מצאו במקום שהניח, אפילו בבית,
2218הוא אסור מספיקא והוא ברור).
2219[732] אחר שהוכיח דקיי"ל להתיר בב' כיסין, בהניח ב' ומצא א' (ואם כן מתירים
2220ביונים אף במקושרות).
2221מוסיף
2222ומבאר, שאף אם לא היינו מתירים בב' כיסין אלא מספיקא דרבנן, יש להתיר בספיקא דדינא
2223של מוקצה (ביונים מקושרות).
2224[733]
2225כדלעיל ס"ח (שהמוקצה הוא דבר שיש לו מתירין לפיכך הולכין בספיקו להחמיר).
2226[734] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל
2227קח.
2228[735]
2229סי' ז (בעי מיניה הלל מרבא, יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת ... ואיכא
2230תרי לישני. בלישנא קמא אמר ליה יש מוקצה לחצי שבת ובלישנא בתרא אמר ליה אין מוקצה
2231לחצי שבת, ומיסתבר כלישנא בתרא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל).
2232וכן נפסק לעיל סי' שי ס"ז (ואין
2233אומרים מתוך שהוקצה ונאסר כבר במקצת השבת הוקצה לשארית השבת כולה).
2234[736]
2235ביצה כו, ב (בעי מיניה הלל מרבא, יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה
2236לחצי שבת ... אמר ליה יש מוקצה ... איכא דאמרי אמר ליה אין מוקצה לחצי שבת).
2237[737]
2238סי' יד (ובעל ה"ג כתב מוקצה דרבנן, וכיון דאיכא תרי לישני, חד
2239דאית ליה מוקצה לרבי שמעון במדבריות וחד דלית ליה, עבדינן לקולא, ושוחטין את
2240המדבריות).
2241[738]
2242בגמרא מ, ב (איבעית אימא הני נמי כגרוגרות וצמוקין דמי (מדבריות שאין נכנסות לישוב
2243כלל, כגרוגרות וצמוקין דמיין שמקצה אותן מאצלו בידים) ... ואיבעית אימא לדבריהם
2244דרבנן (דאית להו מוקצה, רש"י) קאמר להו, לדידי אין מוקצה, אלא לדידכו אודו לי
2245מיהת היכא דיוצאות ורועות בפסח ונכנסות ברביעה ראשונה דבייתות הן), והיינו דאיכא
2246תרי לישנא אם מדבריות דינו כסתם מוקצה (דקיי"ל לעיל סי' תצה סי"ג שמותר
2247ביום טוב) או כגרוגרות וצימוקים (דקיי"ל לעיל סי' שי ס"ב שאסור אף
2248בשבת), וכתב הרא"ש שם בשם בה"ג (הלכות יום טוב לז, ד) דאזלינן לקולא (כיון
2249שמוקצה מדרבנן).
2250[739] דקיי"ל לאיסור לקמן שם
2251ס"ה (בהמות הרועות ולנות חוץ לתחום כל ימי הקיץ, אף שנכנסים לבית בתחילת ימות
2252הגשמים, מכל מקום כל ימי הקיץ אין דעת אנשי העיר עליהם והרי הן מוקצין).
2253[740]
2254שמא אחריני נינהו.
2255[741] שם (בטור לא כתוב האי אפילו
2256מקושרין).
2257[742]
2258פ"ב ה"ו (זימן ... שלשה ומצא שנים מותרין).
2259[743] י, ב (שלשה ומצא שנים מותרים).
2260[744] בגמרא י, ב (לימא מתניתין רבי
2261היא ולא רבנן), ואם פשטות לשון המשנה מיירי כשאינן קשורים, שדומה לב' כיסים, שאפשר
2262בזה מודים חכמים לרבי, אם כן מהי הקושיה.
2263[745] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל
2264כו.
2265[746]
2266ה, א ד"ה זימן (ולא מיבעי בשאינם מקושרין, דמבעי לן למימר הכי, אלא אפילו
2267בגוזלות שהניחם מקושרים ובא ומצאן שאינן מקושרין, הואיל ומנתחי אהדדי ואורחייהו
2268בהכי, אמרינן דהני אינהו נינהו וחד מנייהו אזל לעלמא, וכדמתרץ לה רב אשי בגמרא).
2269[747] סי"ג (ואפילו היו מקושרים ביחד, מנתחי
2270מהדדי).
2271[748]
2272ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שיא.
2273[749]
2274על מ"ש בשו"ע סי' תלט ס"ג (ויש אומרים דהני מילי בקשורים יחד, אבל
2275אם אינם קשורים יחד אין צריך לבדוק אלא אחר האחד), כתב הח"י ס"ק י
2276(מדברי הרב לקמן סי' תצ"ז מבואר שדעה זו עיקר להלכה, וכן דעת הלבוש,
2277וכ"כ האחרונים, וכן פסק בפרי חדש ביו"ד סי' ס"ג ע"ש).
2278[750]
2279סי' תלט ס"ג (ומה שכתב ויש אומרים דהני מילי בקשורין יחד כו'. כן דעת התוספות
2280[שם י, א ד"ה הניח] והטור והרבה מהמפרשים ... וכן נראה עיקר).
2281[751]
2282תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2283בפנים סכ"ח נתבאר, שאם בדקו הבהמה
2284ביום טוב ונטרפה, אסורה משום נולד, אף שלא נשתנה גופה ביום טוב, "שהרי
2285אתמול היתה עומדת ומוכנת לאכילת אדם ועכשיו שנטרפה עומדת לכלבים".
2286ומוסיף
2287שאף שדעת הרמב"ם וסיעתו היא שאינו נחשב נולד אלא אם כן נשתנה גופו ביום טוב. והרי קיי"ל להתיר מוקצה גם ביום טוב.
2288מכל מקום יש להוכיח מהפוסקים דקיי"ל
2289שגם זה נחשב נולד. והרי מנהגינו לאסור נולד ביום טוב.
2290לכללות קונטרס אחרון זה – ראה נימוקי יום
2291טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2292[752]
2293פ"ב הט"ז (בהמה שמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת מערב יום טוב, הרי זה
2294מחתכה לכלבים, ואם לאו, הואיל ולא היתה דעתו עליה הרי זה מוקצה, ולא יזיזנה ממקומה).
2295[753] ראה ל"ת עה כה, ד (אגוזים
2296ותמרים ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן, מפני שהן נולד), ולא הזכיר בהמה שמתה.
2297[754]
2298ביש"ש פ"ג סי"ז (לשיטת ר"ח ור"י והסמ"ג (לאוין
2299ע"ה) דסבירא להו, דלא מחלקין כלל בין שבת ליום טוב בשום איסור מוקצה ולכל
2300מילי שוין הן, אם כן בהמה שמתה, לכאורה שרי בכל ענין... אפילו בריאה), ובחכמת שלמה
2301שבת קמג, א ד"ה תוס' (ונבילה אין בה אלא איסור מוקצה).
2302וכן הוא לעיל סי' תצה קונטרס אחרון
2303סק"ז (הים של שלמה ... לשיטתיה אזיל, דסבירא ליה מתניתין שמחתכין את הנבלה
2304הוה מוקצה ולא נולד).
2305[755]
2306"מותר להשליך הבני מעיים שהסריחו לכלבים, אף על גב דנולד הוא,
2307כמו נבילה שנתנבלה בשבת, ואפילו הכי שרי, כיון שדעתו היה מאתמול ליתנו לכלבים
2308כשיסריח".
2309וכן הוא לקמן סי' תקיח סי"א (בהמה שמתה
2310ביום טוב ... אסור לטלטלה ביום טוב, לדברי האוסרים נולד ביום טוב), ובקונטרס אחרון
2311סק"ה (והנה במג"א ... הולך לשיטתו שכתב בסי' תצ"ט סק"ט דבהמה
2312שמתה (מאליה) נקרא נולד).
2313ההוכחות לדברי המ"א, ותשובה למי
2314שהשיג על דברי המ"א בזה, יתבארו לקמן סי' תצט בקונטרס אחרון ס"ק ג
2315ד"ה הנה מהר"צ.
2316סיכום פרטי הלכה זו – לקמן שם (הערה 110).
2317[756]
2318ע"א (מסיקין בכלים, ואין מסיקין בשברי כלים דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר.
2319מסיקין בתמרין, אכלן אין מסיקין בגרעיניהן, דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר.
2320מסיקין באגוזים, אכלן אין מסיקין בקליפותיהן, דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר. וצריכא
2321דאי אשמעינן ... גרעינין הוה אמינא דמעיקרא מכסיין והשתא מיגליין, אבל קליפי
2322אגוזין דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו אימא שפיר דמי, צריכא). ובתוס' שם ד"ה והא
2323(ובאגוזים דמעיקרא מגלו והשתא מגלו ... אע"ג דמטעם זה עושה צריכותא, מכל
2324מקום, מטעם זה לפי האמת אין נראה לו לחלק ביניהם). הרי שגם בקליפות הוו נולד (ולא
2325מוקצה), וכן בבהמה שנמצאה טריפה.
2326וכן הוא לקמן סי' תקא סט"ז (ואם
2327אכלן ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן, אפילו הן ראויים למאכל בהמה, מפני שאתמול היו
2328מחוברים וטפלים להאוכל ונחשבין כאוכל עצמו, ועכשיו אין נחשבין כאוכל כלל, והרי זה
2329נולד).
2330[757]
2331שהגרעינים נולד, והקליפות מוקצה.
2332[758] דאמרינן בגמרא קמב, סע"ב
2333– קמג, רע"א (אמר רבא לשמעיה טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה לשונרא (ואע"ג
2334דהאידנא לא חזי לאדם, דלאו אורח ארעא למיכלא ביום טוב, ומיהו מאתמול לאדם הוו
2335קיימי, רש"י), התם כיון דמסרח, דעתיה עילויה מאתמול ... שמסיקין בכלים ואין
2336מסיקין בשברי כלים (שנשברו היום דהוו להו נולד, רש"י)). ובתוס' שם ד"ה
2337התם (אע"ג דבשער של אפונין ושל עדשים אסרינן לרבי יהודה, אע"ג דחזו
2338למאכל בהמה, וכן גרעינין דלעיל בפרק במה מדליקין (כט, א) דאמרינן לרבי יהודה אכלן
2339אין מסיקין בגרעינן. מכל מקום הכא שרי). הרי מדמין בני מיעיים לשברי כלים שאסורים
2340משום נולד.
2341עוד
2342אמרינן בגמרא שם (הני גרעינין דתמרי ... דפרסייתא אסור), ובתוס' שם (נבלה שנתנבלה).
2343הרי שמדמה גרעיני תמרה לנבלה שנתנבלה, ששניהם אסורים משום נולד.
2344[759] בד"ה התם (אף על גב
2345דגרעינין הוי כנולד, מדמו להו הנך מיעיה נמי דהוי כנולד, כיון דמבעוד יום עדיין
2346אין מסריחין, אלא דמהנו בהו טפי הא דדעתייהו עלייהו מבעוד יום כמ"ש התוס' התם.
2347ובהכי ניחא נמי דמייתי הכא אבני מיעיה מהא דאוד דנשבר כו', דהוה ליה נולד
2348כפירש"י, דהכי נמי הכא בבני מיעיה הוה ליה כנולד ואסור, אי לאו דדעתו עלייהו
2349מאתמול. וניחא נמי מה שהביאו התוס' לקמן אהך דגרעינין מהך דנבילה שנתנבלה בשבת,
2350דדמי נמי לנולד, כיון שמתה בשבת ולא היה דעתיה עלה מאתמול).
2351[760]
2352בגמרא שם (מי דמי התם מעיקרא כלי והשתא שבר כלי, והוה ליה נולד ואסור, הכא מעיקרא
2353אוכלא ולבסוף אוכל, אוכלא דאיפרת הוא, ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר אוכלא דאיפרת
2354שפיר דמי), ופרש"י (שפיר דמי, דלאו נולד חשבינן ליה), הרי שבלאו טעמא של אוכלא
2355דאיפרת נחשב נולד.
2356[761] "לפמ"ש
2357סי' תצ"ה דנולד אסור, גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה ביום טוב".
2358וכן
2359הוא לקמן סי' תצט ס"ח (עור שהופשט ... ביום טוב ... לדברי האוסרים נולד ביום
2360טוב אסור לטלטלו, דאתמול היה טפל לבהמה ונחשב כבהמה עצמה, ועכשיו הוא כלי בפני
2361עצמו, והרי זה נולד), וס"י (חלבים ... אסור לטלטלן, לדברי האוסרים נולד ביום
2362טוב, שהרי אתמול היו מחוברים וטפלים לגבי הבהמה ונחשבים כבהמה עצמה, ועכשיו אינן
2363ראויים ועומדים אלא להדלקה, והרי זה נולד).
2364[762]
2365שמדמין דין נשחטה בשבת לדין כלים שנשברו. וראה חדושי שאול בן הלוי
2366סי' מג-ד. אסוקי שמעתתא ביצה יא, ב.
2367[763] "הכא מעיקרא אוכלא והשתא
2368אוכלא, דמעיקרא ועד סוף לאכילה היתה עומדת, ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר אוכלא
2369דאפרת שפיר דמי. ואם תאמר למה הוצרך עוד להאריך ולומר אוכלא דאפרת הוא ושמעינן ליה
2370לר' יהודה וכו', והלא כבר חלק והפריש ביניהם בטעם נכון. יש לומר כדי שלא יקשה עליך,
2371דמכל מקום גם כאן בא ענין מחודש בשבת, דהיינו השחיטה, ועל ידי אותו חדוש נתקנה
2372לאכילה, דמעיקרא לא היתה נראית לאכילה ועכשיו נתקנה ונראית לאכילה, ואלו בכלי
2373מעיקרא היה ראוי להשתמש בו אדם ועכשיו ראוי לתשמיש אדם, לפיכך הוצרך לפרש דבאוכלין
2374לא שייך ביה נולד כלל, ואפילו נשתנו לכמה שינויין, בין מאכילה לאכילה, ואפילו
2375מאכילה לשתייה, דשמעינן ליה לרבי יהודה דאמר אוכלא דאפרת שפיר דמי, כך פי' רבינו".
2376הרי שלולי הטעם של אוכלא דאפרת הי' אסור משום נולד, מטעם "דמעיקרא לא היתה
2377נראית לאכילה ועכשיו נתקנה ונראית לאכילה".
2378[764] "ונראה לי דאפילו למאן
2379דאמר נולד אסור בשבת, מכל מקום הכא שרי, דמאתמול היה דעתו להשליכה לכלבים בשעה ה'
2380כדאמרי' בשבת דף קמ"ג", הרי שלולי הטעם ד"מאתמול היה דעתו להשליכה
2381לכלבים" הי' אסור משום נולד, אף שלא נשתנה גופו בשבת
2382ולדידן
2383דקיי"ל שנולד מותר בשבת, ראה לעיל סי' תמד סי"ג.