Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתצט דין הפשט ומליגה ומליחה ביום טוב
ובו י"ג סעיפים
הפשט ומליגה
א אין
ובו י"ג סעיפים
הפשט ומליגה
א אין
במרגילין ביום טוב.
גכיצד הוא המרגיל, זה המפשיט את העור מרגליה
דכלפי ראשה
הומוציא כל העור של הגוף שלם כדי לעשות ממנו נאד, שנמצא שטורח ביום טוב שלא לצורך
והיום.
זויש אומרים
חדאינו אסור אלא להוציא כל הבשר מרגל אחד, כדי שיוציא כל העור שלם בלי שום קרע,
טשטורח בהפשט זו טורח גדול שלא לצורך יום טוב.
יויש להחמיר כסברא הראשונה:
יאב אסור למלוג כל הבהמה כדי להפשיטה על
יבידי כך, מפני שקל יותר להפשיט מלמלוג.
יגואפילו למלוג הגדי כדי לאכלו בעורו אסור,
ידמפני שנראה יותר כמעשה חול במליגה מבהפשט.
טואבל עוף שאי אפשר להפשיטו מותר למולגו
טזולהבהב כל גופו.
יזוכן מותר למלוג הראש ורגלים אפילו של בהמה,
יחכמו שיתבאר בסי' ת"ק:
יטטלטול ומליחת העור
ג בהמה
ג בהמה
כשנשחטה ביום טוב, מותר לטלטל עורה מחמה לצל, אף על פי שאין עליה בשר, ומותר ליתנה
כאבמקום דריסת הרגלים, שלא יפסד העור,
כבשאם לא נתיר לו ימנע מלשחוט ונמצא ממעט בשמחת יום טוב.
כגאבל אסור להגביה העור לשוטחה על גבי
כדיתדות, מפני שניכר הדבר שאינו עושה אלא לצורך העור, ואם נתיר לו זה, יתיר לעצמו
כהלעשות גם כן שאר צרכי העור, דהיינו מליחה ועיבוד. ולא התירו אלא ליתנה במקום דריסת
כוהרגלים, שאין ניכר שהתירו לו משום צורך העור בלבד, אלא מפני שראוי לישב עליה:
כזד ואין מולחין על גבי העור בשר לקדרה,
כחאפילו אם הוא מונח בשיפוע, שאין בו איסור משום מולח על גבי כלי שאינו מנוקב,
כטאעפ"כ אסור, מפני שצריך למלחו היטב, ונמצא מעבד את העור,
לאבל מותר למלוח עליו בשר מליחה קלה כדרך שמולחין לצלי,
לאשיתן המלח טעם בו, דהצלי אין צריך מליחה
לבכמ"ש ביו"ד סי' ע"ו.
לגומותר להערים ולמלוח כאן בשר מעט וכאן בשר מעט עד שימלח את כולה:
לדה במה דברים אמורים כשנשחטה ביום טוב, שאם
להלא יתירו לו לעשות כן ימנע מלשחוט. אבל אם נשחטה בערב יום טוב,
לואפילו הופשטה ביום טוב,
לזאסור לטלטל את העור וליתנו במקום דריסת הרגלים, וכן אסור למלוח עליו בשר אפילו
לחמליחה קלה,
לטדאף אם נאסור לו לא ימנע מלשחוט בערב יום טוב, דהרי יכול להפשיטה ולעשות כל צרכי
מהעור בערב יום טוב. אבל אם נשחטה סמוך לחשכה, שלא היה שהות להפשיטה קודם יום טוב, מותר
מאלטלטל העור מחמה לצל, וליתנו במקום דריסת הרגלים, ולמלוח עליו מליחה קלה, כדי שלא
מביפסד העור.
מגאבל אם יודע בודאי שלא יפסד העור, אסור
מדאפילו לטלטלו מחמה לצל, ואפילו נשחטה ביום טוב:
מהו בגליות שעושים שני ימים טובים מספק,
מוהרי יום טוב ראשון נחשב לחול לגבי יום טוב שני, לפיכך אם נשחטה ביום טוב ראשון
מזדינה כאלו נשחטה בערב יום טוב לענין טלטול העור ומליחתו:
מחז נוצות של עוף הן מוקצים, שהרי אינן
מטראויים לכלום, ולפיכך אין לטלטלם ביום טוב, אלא אם כן נשחט העוף ביום טוב, דאז
נהתירו לטלטלן להצניען כדי שלא ימנע מלשחוט:
נאח עור שהופשט מערב יום טוב, דינו כמו
נבבשבת, שאם הוא לח אסור לטלטלו לפי שאינו ראוי לישיבה ואם הוא יבש מותר לטלטלו,
נגכמו שנתבאר בסי' ש["ח].
נדאבל אם הופשט ביום טוב, אם הוא לח מותר לטלטלו מחמה לצל כדי שלא יסריח כמו שנתבאר,
נהואם הוא יבש, לדברי האוסרים נולד ביום טוב אסור לטלטלו, דאתמול היה טפל
נולבהמה ונחשב כבהמה עצמה ועכשיו הוא כלי בפני עצמו, והרי זה נולד, וכבר
נזנתבאר בסי' תצ"ה
נחדיש להחמיר בנולד עצמו:
נטטלטול ומליחת החלבים
ט אע"פ שאין עיבוד באוכלין כמו
ט אע"פ שאין עיבוד באוכלין כמו
סשנתבאר בסי' שכ"א,
סאמכל מקום דבר שאינו אוכל גמור, כגון חלבים,
סבהמולחן חייב משום מעבד.
סגלפיכך אין מולחין את החלבים ביום טוב, אפילו נשחטה הבהמה ביום טוב,
סדשהרי הם אסורים באכילה, ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך יום טוב.
סהואסור למלוח עליהם בשר באויר בענין
סושאינו נוגע בהם כדי שיפול המלח גם עליהם, ואפילו מליחה קלה אסור למלוח עליהם, משום
סזדחלבים די להם במליחה מועטת, ונמצא דהרי הוא כמעבד:
סחי וכן אין מהפכין את החלבים,
סטואין שוטחין אותן באויר על גבי יתדות,
עכדי שלא יסריחו,
עאאפילו נשחטה הבהמה ביום טוב.
עבואין מתירין לו כדי שלא ימנע מלשחוט, לפי שהדבר ניכר שעושה כן לצורך החלבים, ואם
עגנתיר לו לעשות כן אף הוא יתיר לעצמו לעשות שאר צרכי החלבים, דהיינו למולחן.
עדאבל מותר לטלטלן מחמה לצל כדי שלא
עהיסריחו,
עואו להצניען בשביל שלא יאבדו, שאם לא נתיר לו
עזימנע ולא ישחוט כלל,
עחוכיון שאין מתירים לו (א) אלא טלטול בעלמא ואין מתירין לו לשטחן באויר, אין חוששים
עטשמא יתיר לעצמו אף מליחתן.
פאבל אם הן מונחים בצל במקום המשתמר, אסור לטלטלן,
פאלדברי האוסרים נולד ביום טוב, שהרי אתמול היו מחוברים וטפלים לגבי הבהמה ונחשבים
פבכבהמה עצמה ועכשיו אינן ראויים ועומדים אלא להדלקה והרי זה נולד:
פגיא במה דברים אמורים כשנשחטה ביום טוב, אבל
פדאם נשחטה מערב יום טוב מותר לטלטל החלבים ביום טוב, (ב) אם לא הקצה אותם לסחורה,
פהשהרי מאתמול הן עומדים להדלקה ואין כאן נולד כלל. וכן חתיכת שעוה שיוכל להניח
פופתילה על גבה, מותר לטלטלה ביום טוב,
פזאלא אם כן הקצה אותה לסחורה, שהרי היא ראויה להדלקה (ג).
פחומכל מקום נכון ליזהר שלא לטלטלן כי אם
פטלצורך הרבה, כגון שמתיירא שלא יגנבו וכיוצא בזה כמו שיתבאר בסי' תק"ב
צגבי טלטול עצים יבשים עיי"ש:
צאטלטול העלי
יב עלי, שהוא דף עב וכבד, וכלי הוא, אלא
יב עלי, שהוא דף עב וכבד, וכלי הוא, אלא
צבשמלאכתו לאיסור, לכתוש בו הריפות,
צגמותר לטלטלו לצורך מקומו או לצורך גופו, כגון לקצב עליו בשר.
צדולאחר שקצב עליו בשר אסור לטלטלו שלא לצורך גופו או מקומו,
צהכדין כלי שמלאכתו לאיסור, כמו שנתבאר בסי' ש"ח:
צויג
צזאע"פ שבשבת אסור לטלטל כל כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס שמקפיד עליו מלהשתמש
צחבו תשמיש אחר,
צטמכל מקום ביום טוב מותר לטלטלו לצורך שמחת יום טוב, כגון לקצב עליו בשר
קוכיוצא בזה.
קאעיין סי' תק"ט:
קבקונטרס אחרון
(א) אלא טלטול בעלמא כו'.
(א) אלא טלטול בעלמא כו'.
קגכן
קדמוכרח לדעת המג"א
קהשמתיר לטלטלן סופן משום תחילתן, ובגמרא
קואמרינן דלא מהני סברא זו אלא גבי עור דחזי למיזגא עלייהו ולא מוכחא מילתא,
קזוכמ"ש המג"א בס"ק ג'.
קחוכן צריך לומר לדעת המרדכי
קטורמ"א
קישמתירין לטלטל נוצות להצניען אף על גב דלא חזי למיזגא עלייהו. ועל כרחך צריך לומר
קיאדלא מצריכים דבר זה
קיבאלא כשמתירין לו שום עסק, כגון לשוטחן באויר או להפכן, וכן ליתן העור לפני הדורסן,
קיגאבל בטלטול בעלמא דשרינן ליה, לא אתי למשרי שום עסק גמור דהיינו מליחה. ובזה
קידנסתלקה תמיהת הפרי חדש
קיהעל המרדכי ורמ"א ז"ל.
קיוולפי זה לטלטלן מחמה לצל נמי שרי, כמו
קיזשכתב המג"א בס"ק ג' בשם רש"ל.
קיחובסי' ש"ח
קיטנתבאר דשלא יאבדו דמי למחמה לצל עיין שם:
קכ(ב) אם לא הקצה כו'.
קכאכן
קכבכתב הט"ז
קכגלפי שיטתו כשנשחטה ביום טוב,
קכדאבל לשיטת המג"א
קכהדלא שרי לטלטל אלא להצניע, אם כן אפשר דאפילו הקצה לסחורה שרי להצניע, דאם לא כן,
קכומימנע ולא שחיט, אם אינו צריך לו להדלקה אלא לסחורה, דהא אפילו להפסד מועט חששו,
קכזכגון נוצות של תרנגולים דשרי לטלטלן כדי שלא ימנע מלשחוט.
קכחולכן לא העתקתי דבריו,
קכטאלא בשנשחטה מערב יום טוב, דאז אסור לטלטלם אם הקצם לסחורה, אפילו להמתירין מוקצה
קלביום טוב, כיון
קלאשאין עליהם תורת כלי כלל, וגם מקפיד מלהדליקם ביום טוב,
קלבאם כן הרי הם כאבנים ולבינים הסדורים לבנין, דאסור לטלטלן אפילו בשבת דמוקצה מותר
קלגבו לדברי הכל,
קלדוכמ"ש המ"א בסי' ש"ח ס"ק ל"ו
קלהעיין שם:
קלו(ג) ומכל מקום נכון ליזהר כו'.
קלזזהו
קלחפשוט, דלדברי האומרים
קלטלא ניתנו עצים אלא להסקה, וכן פסק בשו"ע סי' תק"ב, ופירש הר"ן
קמומג"א שם
קמאהטעם משום דאין תורת כלי עליהם. אם כן הוא הדין והוא הטעם לחלב ושעוה שאין עליהם
קמבתורת כלי
קמגואינם עומדים אלא להסקה, דהרי הם כעצים יבשים העומדים להסקה.
קמדומה שסתם המג"א כאן
קמהדמותר לטלטלן, היינו משום דאיירי כאן אליבא דהגהות אשר"י
קמוורש"ל,
קמזדהם סוברים דמותר לטלטל עצים לכל דבר, כמ"ש בסי' תק"ב במג"א
קמחוט"ז
קמטעיין שם. אבל לענין הלכה ודאי יש לחוש לכתחלה לדעת הרי"ף
קנורמב"ם
קנאור"ן
קנבומגיד משנה,
קנגשבשו"ע
קנדפסק כמותם בלי שום חולק:
קנה*
קנוהנה**
קנז**המג"א
קנחמסתפק דבזמן הזה שאין דרך למלוח על גבי העור, אפשר דאסור למלוח על גביו ביום טוב
קנטכמו על החלבים, לטעמו של הר"ן ז"ל.
קסולא העתקתיו, משום דלדעת הטור
קסאפשיטא דאין לחלק בהכי, דאם לא כן למה לו ליתן טעם משום דבמליחה מועטת די להו,
קסבתיפוק ליה כיון דאין דרך למלוח על גבי חלבים מוכחא מילתא. וכיון דלהטור פשיטא ליה,
קסגאין ספיקו של הר"ן מוציא מידי ודאי של הטור.
קסדועוד שגם להר"ן יש לומר דלא חלקו חכמים בין זמן לזמן ולגמרי התירו מליחה על
קסהגבי העור ביום טוב. וכהאי גוונא ממש כתב הבית יוסף בסי' י"ג,
קסווהביאו לפסק הלכה המג"א שם בס"ק ז' עיין שם:
קסז*
קסחהנה מהר"צ שפיץ
קסטהשיג בכאן על המג"א,
קעוכל דבריו אינן אלא להראות בקיאות, שידע מה שכתבו התוס' פרק נוטל,
קעאכאילו נעלמו דבריהם מהמג"א. ונהפוך הוא, כי הוא לא עיין מה שכתבו
קעבהרי"ף
קעגורמב"ם ורז"ה
קעדוהרמב"ן
קעהוהרשב"א
קעוומגיד משנה
קעזשהם חולקים על התוס'
קעחומחלקין בין שבת ליום טוב, כמבואר
קעטבב"י סי' תצ"ה, וכן פסק שם בשו"ע. ואף רמ"א
קפלא חלק עליו שם אלא במוקצה, אבל בנולד מודה דיש חילוק בין שבת ליום טוב כמ"ש
קפאהמג"א שם, עיין שם הטעם. וכן
קפבמוכח בהדיא בסי' תצ"ח ס"[ו]
קפגובסי' תק"א ס"א,
קפדשהשו"ע פסק להחמיר בנולד ביום טוב ולא חלק עליו רמ"א. ואין לומר שסמך על
קפהמה שכתב בסי' תצ"ה,
קפושהרי בסי' תצ"ה לא התיר אלא מוקצה, אבל נולד משמע מדבריו שם דיש להחמיר ביום
קפזטוב כמו שכתב המג"א שם.
קפחומה שכתב
קפטמהר"ץ שפיץ שם
קצדרמ"א מיירי בנולד שאינו ראוי למאכל בהמה, אין בדבריו כדאי להשיב עליהם,
קצאופירוש משובש הוא מחמת כמה תמיהות.
קצבואחת מהן, מאי קאמר רמ"א לדבריהם,
קצגהלא אף השו"ע מודה בזה לאסור, כמ"ש בסי' ש"ח סעיף כ"ז
קצדעיין שם בב"י.
קצהוכן משמע בהדיא בסי' תק"א ס"ו
קצובהג"ה עיין שם.
קצזוגם מה שכתב
קצחולפי זה מתורץ הרמב"ם וטור ושו"ע כו'. מלבד שאין צריך תירוץ כלל, שדין
קצטגרעין כבר הוזכר בסי' ש"ח סעיף ל'.
ראלא שתירוצו מוכיח שלא ידע שדעת הרמב"ם ושו"ע לחלק באיסור מוקצה ונולד
ראבין שבת ליום טוב כמבואר בסי' תצ"ה:
רב[1072] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רג(א)
רדהפשט ומליגה (ס"א-ב).
רה(ב)
רוטלטול ומליחת העור (ס"ג-ח).
רז(ג)
רחטלטול ומליחת החלבים (ס"ט-יא).
רט(ד)
ריטלטול העלי (סי"ב-ג).
ריא[1073]
ריבגמרא [ברייתא] בכורות לג, א (אין מרגילין ביום טוב). טור ושו"ע
ריגס"א (אין מרגילין ביום טוב).
ריד[1074]
ריהרש"י שם ד"ה אין מרגילין (להפשיטו דרך הרגלים כל העור שלם, לעשות
ריוממנו מפוח לנפחים, או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותו בעורות כבשים המפשיטין שלימים).
ריזלבוש ס"א (וכיצד נקרא מרגילין, כשמפשיטין הבהמה מוציאין כל הבשר מרגליה, כדי
ריחשיוציא כל העור שלם ולא יקרע, כדי לעשות ממנה נוד או מפוח וכיוצא בו).
ריט[1075]
רכרש"י חולין קכג, א ד"ה המרגיל (מרגליה כלפי ראשה ... לחמת). ב"י
רכאד"ה אין.
רכב[1076]
רכגט"ז ס"ק א (והטעם דהיא טירחא יתירא).
רכד[1077]
רכהרמב"ם פ"ג ה"ו (כיצד הוא המרגיל, זה המוציא כל בשר מרגל אחת,
רכוכדי שיוציא כל העור שלם ולא יקרע, מפני שטורח בהפשט זה טורח גדול, ואין בו צורך
רכזלמועד). שו"ע ס"א.
רכח[1078]
רכטב"ח ריש הסימן (ורבינו [הטור] סתם וכתב, פירוש, שמפשיט העור שלם וכו',
רלנראה שסובר דלענין יום טוב אין חילוק, דכל שמפשיט העור שלם, דקטרח טירחא דלא חזיא
רלאליה ביום טוב, אסור ... ולענין מעשה ראוי להחמיר בכל ענין במפשיט העור שלם כדברי
רלברבינו, נראה לי). מ"א סק"א (והב"ח כתב דיש ליזהר שלא להפשיט העור
רלגשלם כפירש"י). ט"ז שם (ותימא על רמ"א שלא הביא דעת הטור).
רלד[1079]
רלהבה"ג הלכות יום טוב לז, ב (אמר גאון, מדקא אמרינן מולגין את הראש,
רלודווקא ראש ורגלים, אבל גדיא כוליה לא עבדינן מלוג ביום טוב, דאיפשר לאשלוחיה
רלזלמשכיה). תוס' לד, א ד"ה מולגין (אבל כל גופו של גדי אסור, הואיל ויכול בהפשט
רלחהקלה לעשות טפי). רא"ש פ"ד סי' טז (בעל ה"ג אוסר למלוג את
רלטכל הגדי כדי לאכול העור, משום דקל יותר להפשיט ואיכא טירחא יתירא). טור ושו"ע
רמס"ב (אסור למלוג גדי). לבוש ס"ב (אסור למלוג גדי כדי להפשיטו על ידי כך).
רמא[1080]
רמברא"ש שם (כדי לאכול העור). טור (אם רצה למלגו כדי לאכול עורו), לגירסת הרש"ל
רמגביש"ש פ"ד סי' כא (נראה שט"ס הוא, אלא [הכי] ראוי להיות, אפילו אם
רמדרצה למולגו כדי לאכול עורה, מפני שיש בו טורח יותר מבהפשטה. והיינו כדברי
רמההרא"ש, וכן עיקר). ב"ח ס"ב (נראה לי גירסת ספרים אחרים בספרי רבינו
רמועיקר, שכך כתוב שם, כתב בה"ג אסור למלוג גדי כדי לאכול עורו, מפני שיש בו
רמזטורח יותר מבהפשט עכ"ל, שזה מסכים למ"ש הרא"ש ושאר מחברים בשם
רמחבה"ג). הובאו בט"ז ס"ק ב, ובמ"א סק"ב (הגירסא הנכונה,
רמטשאפילו רוצה לאכול העור אסור למלוג. כן כתבו הב"ח ויש"ש). אחרונים.
רנ[1081]
רנאהרשב"א בעבודת הקדש ש"ב סי' ג (שנראין יותר כמעשה החול). הובא במ"מ
רנבפ"ג ה"ז.
רנג[1082]
רנדהגהת סמ"ק סי' קצד ע' קסח (אבל בעוף דלא שייך הפשט, מותר למלוג ולהבהב כל
רנההגוף). הובא בב"ח שם. ט"ז שם. מ"א שם.
רנו[1083] ברייתא לד, א (מולגין
רנז(ברותחין, רש"י) את הראש ואת הרגלים).
רנח[1084]
רנטסעיף יב (מולגין את הראש ואת
רסהרגלים ברותחין כדי להסיר השיער, ומהבהבין אותן באוּר).
רסא[1085] סיכום פרטי ההלכות שיתבארו בסעיפים שלפנינו:
רסבכששוחטים
רסגבהמה ביום טוב, מפשיטים את עורה (סי' תצח סי"ב), ומוציאים את חלבה, ומולחים
רסדאת הבשר (סי' תק סי"ג), ומבשלים אותו לאכילה, והעור והחלב נשארים מוקצה או
רסהנולד.
רסואלא
רסזשאם ישאיר את העור והחלבים מבלי לטפל בהם, הם יתקלקלו, וימנע מלשחוט, ונמצא ממעט
רסחבשמחת יום טוב. ולכן התירו חכמים כמה אופני טיפול בעור ובחלבים:
רסט(א)
רעהתירו טלטול העור והחלבים מחמה לצל, אף שהם מוקצה או נולד (ס"ג וס"ח
רעאוס"י). ואם העור יבש ולא יתקלקל (ס"ח), או שהם מונחים בצל במקום שמור
רעב(ס"י), אסור לטלטלם.
רעג(ב)
רעדהתירו ליתן העור במקום דריסת הרגלים, שאינו ניכר שנותנו שם לתקנו, אלא לישב עליו
רעה(ס"ג), ובחלב לא שייך תיקון זה.
רעו(ג)
רעזהתירו הערמה למלוח בשר לצלי על גבי העור, אבל לא מליחה מרובה לצורך בישול
רעח(ס"ד), ובחֵלב אסרו אף מליחה מועטת, שגם היא מתקנת אותו (ס"ט).
רעט(ד)
רפובשניהם לא התירו לשוטחם באויר, כי ניכר שהוא לתיקון, ויבוא לעבדן ולמלחן
רפא(ס"ג וס"י).
רפבואם
רפגנשחטה מערב יום טוב, והי' יכול לתקנם בערב יום טוב, אין להתיר מטעמים הנ"ל,
רפדולכן:
רפה(א)
רפוהעור הלח הוא מוקצה, שאינו ראוי לכלום. והעור היבש מותר בטלטול (ס"ח).
רפז(ב)
רפחהחֵלב עומד להדלקה, ודינו כעצים שמותר להבעירם, ולצורך אחר יש מחלוקת אם מותר
רפטלטלטלם (סי"א).
רצ[1086]
רצאמשנה יא, א (בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני הדורסן, ולא יגביהנו,
רצבאלא אם כן יש עמו כזית בשר, ובית הלל מתירין), וכבית הלל. טור ושו"ע ס"ג
רצג(בהמה שנשחטה ביום טוב, מותר להגביה עורה, וליתנה במקום דריסת הרגלים, אף על פי
רצדשאין עליו בשר כלל).
רצהוהתירו אף להצניעו שלא יגנב, כדלקמן
רצוס"י (מותר
רצזלטלטלן מחמה לצל כדי שלא יסריחו, או להצניען בשביל שלא יאבדו),
רצחושם נסמן (הערה 51).
רצטוהתירו אף אם הוא לח ואינו ראוי לישיבה
ששהוא מוקצה, כדלקמן ס"ח (שאם
שאהוא לח, אסור לטלטלו, לפי שאינו ראוי לישיבה).
שבוהתירו
שגאף שאין
שדעליו בשר, שאם יש
שהעליו אבר אחד, נתבאר לעיל סי' תצח סי"ג (שייר בו אבר אחד, שאז העור בטל לגבי
שוהאבר ומותר לטלטלו עמו).
שז[1087]
שחעולא שם יא, ב (התירו סופן (שאינו צורך יום טוב, רש"י), משום תחלתן (שהוא
שטצורך יום טוב, ואי לא שרית סופן לא עביד תחלתן, רש"י)). יש"ש שם (משום
שישמחת יום טוב, דהיינו שהתירו סופן משום תחילתן). לבוש ס"ג (התירו חכמים סופן
שיאמשום תחלתן, שאם לא נתיר להם טלטול העור והנוצות שלא יתקלקלו, לא ישחטו ביום טוב,
שיבויבואו למנוע משמחת יום טוב). מ"א שם (דאי לא שרית ליה לא ישחוט, ואתי
שיגלאמנועי משמחת יום טוב).
שידוכן הדין בכמה הלכות, כדלעיל סי' תצז
שיהסכ"ט (אם נאסור לטלטל הטריפה מחמה לצל כדי שלא תסרח, ימנע ולא ישחוט כלל,
שיוונמצא ממעט בשמחת יום טוב, לפיכך התירו לו לטלטלה מחמה לצל), ושם נסמן (הערה 127).
שיזוראה מראי מקומות וציונים.
שיח[1088]
שיטברייתא וגמרא יא, סע"א (אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן, משום רבי
שכיהושע אמרו שוטחן ברוח על גבי יתדות ... אמר רב מתנה אין הלכה כרבי יהושע ... מהו
שכאדתימא מסתבר טעמיה דרבי יהושע, דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט, קא משמע לן. ומאי
שכבשנא מעור לפני הדורסן (דשרו בית הלל משום דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט,
שכגרש"י). התם לא מוכחא מלתא (שתהא שטיחתו לצורך עבוד, רש"י), משום דחזי
שכדלמזגא עליה (דמימר אמר האי דשרו ליה רבנן לתתו לפני הדריסה מפני צורך יום טוב
שכההתירו, שאף שטיחתו צורך יום טוב דחזי למזגא עליה, רש"י), הכא אתי למימר מאי
שכוטעמא שרו לי רבנן, כי היכי דלא לסרח, מה לי למשטחינהו מה לי לממלחינהו (גבי חלבים
שכזכי שרית לשוטחן, מוכחא מלתא שלתקון החלבים התרתו, ואתי נמי לממלחינהו, ומליחה
שכחמאבות מלאכות היא בדבר שיש בו עבוד, דתנן (שבת עג, א) והמולחו והמעבדו, רש"י)).
שכטמ"א ס"ק ג (על כרחך אסור להגביה העור על גבי יתידות).
שלוכן הוא לקמן ס"י (אין מהפכין את החלבים, ואין שוטחין אותן
שלאבאויר על גבי יתדות, כדי שלא יסריחו, אפילו נשחטה הבהמה ביום טוב. ואין מתירין לו
שלבכדי שלא ימנע מלשחוט, לפי שהדבר ניכר שעושה כן לצורך החלבים, ואם נתיר לו לעשות כן
שלגאף הוא יתיר לעצמו לעשות שאר צרכי החלבים דהיינו למולחן).
שלד[1089]
שלהגמרא יא, א (אמר אביי לא שנו אלא לצלי, אבל לקדרה לא), והיינו שלא ימלח
שלועליו בשר כדי להכשירו לבישול בקדרה.
שלז[1090]
שלחמ"א סק"ד (וצריך לומר שמונח העור בשיפוע, דאם לא כן, הוה ליה כלי
שלטשאינו מנוקב), וכמבואר בשו"ע יו"ד סי' סט סט"ז (אין מולחין אלא
שמבכלי מנוקב ... או במקום מדרון, בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד).
שמא[1091] מ"א שם (דבעי מליחה טפי, ומעבד
שמבהעור), והיינו שצריך למלוח את הבשר היטב, ובמילא ימלח גם את העור היטב, שאיסורו
שמגנתבאר לעיל סי' שכא ס"ב (המעבד את העור הוא מאבות מלאכות, שכן במשכן היו
שמדמעבדין עורות תחשים ואילים. והמולח את העור, חייב משום מעבד, שהמליחה היא מצרכי
שמההעיבוד).
שמו[1092]
שמזברייתא שם (ושוין שמולחין עליו בשר (אע"פ שהמלח מועיל לעבוד), לצלי (דאין
שמחמולחין אותו יפה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ג (ומותר למלוח עליו מליחה
שמטקלה כדרך שמולחים לצלי). והיינו שכיון שאינו מולח אלא מליחה מועטת, דלא סגי לעיבוד
שנהעור, התירו בו הערמה זו.
שנאוראה קונטרס אחרון ס"ק ג (ד"ה
שנבהנה המג"א), שסומכים על זה גם בזמנינו.
שנג[1093]
שנדתוס' שם ד"ה ושוין (לאו משום דצריך מליחה לצלי, כדמפרש בחולין (קיא, א), אלא
שנהמשום שנהגו למלחו כדי ליתן טעם). מ"א שם (שיתן המלח טעם בו, דהא צלי אין צריך
שנומליחה (תוס'). עיין ביו"ד סי' ע"ו).
שנז[1094]
שנחס"א (הצלי אין צריך מליחה), ורמ"א ס"ב (והמנהג להדיח תחלה, וגם
שנטלמלחו קצת).
שסוראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' עו
שסאס"א.
שסב[1095]
שסגירושלמי פ"א ה"ו (ר' אחא בשם רב, מולח ומערים מולח ומערים, מלח הכא ומלח
שסדהכא, עד דו מלח כוליה). הובא ברי"ף ה, ב. רמב"ם פ"ג
שסהה"ד (ומערימים בדבר זה. כיצד מולח מעט בשר מכאן ומעט מכאן, עד שימלח העור
שסוכולו). טור ושו"ע שם (ומותר להערים למלוח כאן מעט וכאן מעט, עד שימלא את כולו).
שסז[1096]
שסחגמרא יא, ב (עור לפני הדורסן ... התירו סופן משום תחלתן, דיום טוב אין,
שסטדערב יום טוב לא), ופרש"י (דאי נמי לא שרית ליה, אינו נמנע מלשחוט מערב יום
שעטוב). טור ושו"ע ס"ג (אבל אם נשחטה מערב יום טוב, אסור).
שעא[1097]
שעברא"ש פ"א סי' יז (הלכך לא שרינן נתינת עור לפני הדורסן אלא
שעגכשנשחט ביום טוב, אבל כשנשחט מערב יום טוב לא, דלא מימנעי). טור (אבל אם
שעדנשחטה מערב יום טוב, אסור). כפירוש הב"י ד"ה ונראה (ונראה שמפרש רבינו,
שעהדכי אמרינן דערב יום טוב לא, היינו לומר דכל שנשחטה מערב יום טוב, אף על פי
שעושהופשטה ביום טוב, לא התירו. וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל). עבודת הקדש ש"א
שעזסי' יא (אבל שחט מערב יום טוב, אפילו לא הופשט עד למחר, אסור, שהרי אפשר היה לו למולחו
שעחוליתנו לפני הדורסן מערב יום טוב). מ"מ פ"ג ה"ד (ויש אומרים שאפילו
שעטנשחט מערב יום טוב והופשט ביום טוב, אסור. וזה דעת הרשב"א ז"ל). יש"ש
שפפ"א סל"א (מאחר דנשחטה מבעוד יום, היה לו להפשיט מבעוד יום, ולא שייך
שפאלהתיר סופן משום תחילתן. וכ"כ הרא"ש (סימן י"ז) להדיא, דלא התירו
שפבסופן משום תחילתן אלא אם נשחטה ביום טוב, אבל אם נשחטה בערב יום טוב, לא.
שפגוכ"כ המ"מ (שם) בשם הרשב"א, ועיקר). ב"ח ס"ג (אבל בערב
שפדיום טוב, לא, דאי נמי לא שרית ליה אינו נמנע מלשחוט מערב יום טוב, דהא יכול לשטחו
שפהמבעוד יום ... דעת הרא"ש והרשב"א להחמיר, כיון שנשחטה מערב יום טוב, וכך
שפוכתב רבינו, והכי נקטינן). מ"א סק"ה (אפילו הופשטה ביום טוב אסור, דמשום
שפזזה לא ימנע מלשחוט, דהא יכול להפשיטו מערב יום טוב (הרא"ש טור ב"ח
שפחיש"ש מ"מ)).
שפט[1098] שאין להתיר באף אחד משלושת
שצההיתרים הנ"ל:
שצא(א)
שצבאסור לטלטל.
שצג(ב)
שצדאסור ליתנו במקום דריסת הרגלים.
שצה(ג)
שצואסור למלוח עליו בשר.
שצז[1099]
שצחמ"א סי' תצז סקי"ט (אלא אם כן נשחטה סמוך ליום טוב, שלא היה אפשר
שצטלמכור קודם יום טוב), וכאן סק"ה מסתפק (ואפשר אם שחטה סמוך לחשיכה, שלא הי'
תשהות להפשיטה מערב יום טוב, מותר, וצ"ע).
תאוכן הוא לעיל סי' תצז סל"א (ואם
תבשחטה ערב יום טוב, והיה לו שהות למכור לנכרי קודם יום טוב, אסור למכור ביום טוב ...
תגאף אם נאסור לו למכור ביום טוב, לא ימנע מלשחוט בשביל זה, שהרי אפשר לו למכור קודם
תדיום טוב), משא"כ אם לא היה לו שהות.
תה[1100]
תומ"א סוף סק"ג (אבל אם יודע שלא יפסיד העור, אסור לטלטלו), וסי' תצז
תזס"ק יט (ונראה לי דאם יש לשמרו עד אחר יום טוב שלא יסריח, אסור).
תחוכן הוא לעיל שם (ואם אפשר להצניע עד
תטלאחר יום טוב בענין שלא יסריח, אסור). לקמן ס"ח (ואם הוא יבש, לדברי האוסרים נולד ביום
תיטוב אסור לטלטלו), וסי"א (אבל אם הן מונחים בצל במקום המשתמר,
תיאאסור לטלטלן).
תיב[1101]
תיגהלכות ומנהגי מהר"ש סי' שצג (הפשטה נראה לו לעשות ביום טוב ראשון אחר השחיטה,
תידדאם לא כן, היה נקרא איפשר לעשותו בערב יום טוב לגבי יום טוב שני). מהרי"ל
תיההל' יום טוב ע' קעט (הפשטת העור נראה לעשות באותו יום לאלתר אחר שחיטתו, דהוי אפשר
תיולעשות קודם יום טוב שני). מ"א שם (ואם נשחטה ביום טוב ראשון, צ"ע
תיזאם חשיב אפשר, דיומא קמא לגבי תנינא הוי חול), ובמ"א סי' תקט סק"ב
תיח(והוא הדין אם היה אפשר לתקנו בראשון אסור לתקנו ביום טוב שני, דיום טוב ראשון
תיטחשיב חול לגבי שני לענין זה, אף על גב דאנן בקיאין בקביעא דירחא (מהרי"ל).
תכועמ"ש סי' תצ"ט ס"ג).
תכאוכן הוא לקמן שם סוף ס"א (ואם נכפף ביום טוב ראשון, אסור לתקנו
תכבביום טוב שני של גליות, אם יש שהות ביום טוב ראשון כדי לתקנו. ואע"פ שהוא יום
תכגטוב ואסור לתקנו, מכל מקום כיון שאנו עושין שני ימים מחמת הספק שמא הראשון הוא חול,
תכדהרי זה כאילו היה אפשר לעשותו ולתקנו ביום ראשון), וס"ב (וכן הדין בכל מכשירי
תכהאוכל נפש, שאם היה אפשר לעשותן ביום טוב ראשון אם היה חול, אסור לעשותן ביום טוב שני
תכושל גליות).
תכז[1102]
תכחמרדכי רמז תרנז בהגהה (מה שהתירו לטלטל [נוצה] של עופות לאחר שהסירו אותן
תכטמעוף, מידי דהוה אעור לפני הדורסן, דהתירו סופן משום תחלתן). [ר]מ"א
תלס"ג (ונוצות של עוף דינן כמו בעור, דמותר לטלטלן כדי להצניען, כמו בעור). מ"א
תלאסק"ו (אבל בלאו הכי אסור לטלטלן, דלא חזי למידי).
תלבוהיינו שאין ראויים לכלום, עד שיעשו בהם
תלגתיקון, כדלעיל סי' שב ס"ג (נוצות שלימות, שאינן ראויות לכר וכסת עד שימרוט
תלדאותן מקנים שלהן שהם קשים, ואינם ראוים לשכב עליהן, אסור לטלטלן בשבת, כמ"ש
תלהבסי' תצ"ט לענין יום טוב).
תלוונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א, הטעם
תלזשהתירו לטלטלן להצניען אף דלא חזי למזגא עלייהו.
תלח[1103]
תלטתוס'
תמשבת מט, א סד"ה טומנין (ור"ת מפרש דהכא מיירי ביבשין דחזי למזגא עלייהו,
תמאוהתם בלחין), וזבחים צד, א – לגירסת השטמ"ק שם (ר"ת
תמבדמפרש בבמה טומנין גבי טומנין בשלחין ומטלטלין אותן, דמיירי ביבשין, אבל לחין לא ...
תמגכיון דלא שכיח שייחדו לישיבה בעוד שהוא לח, אסור לטלטל). ר"ן ביצה ה, א (ותירץ
תמדר"ת ז"ל, דהתם ביבשין דחזו שפיר למיזגא עלייהו, והכא בלחין שאינן ראוין
תמהלהשתמש בהן אלא מדוחק). ב"י ד"ה והקשה בשם
תמוהרא"ש. מ"א סוף סק"ט (ועור שהופשט מערב יום טוב, אם הוא לח
תמזאסור לטלטלו, ואם הוא יבש מותר לטלטלו, כמ"ש סי' ש"ח סכ"ה).
תמח[1104]
תמטשהעיקר כדעה הא' שבסעיף נח שם (במה דברים אמורים שמותר לטלטל עורות שאינן עבודין,
תנכשנתייבשו כבר, אבל כשהם לחים אינם ראויים להסמך ולשבת עליהם אלא מדוחק, ואין דרכם
תנאבכך, ולכן אין עליהם תורת כלי בשביל כך, ואסור לטלטלם. ויש מי שמתיר אף בלחין של
תנבבהמה גסה, ואוסר של בהמה דקה אף ביבשין, מפני שאינן ראויין להסמך ולשבת עליהם מחמת
תנגקטנן. והעיקר כסברא הראשונה, כמו שיתבאר בסימן של"ד וסימן תצ"ט).
תנד[1105]
תנהסעיף ג.
תנו[1106]
תנזמ"א שם (אבל כשנשחט ביום טוב הוה ליה נולד, ואם הוא לח מותר לטלטלו שלא יסריח,
תנחאבל אם הוא יבש אסור לטלטלו, דהוה ליה נולד. כן נראה לי עיקר הדברים דוק ותשכח),
תנטוכדלעיל ס"ה (אם
תסיודע בודאי שלא יפסד העור, אסור אפילו לטלטלו מחמה לצל, ואפילו נשחטה ביום טוב),
תסאושם נסמן (הערה 29).
תסב[1107]
תסגכמו בקליפות, שיתבאר לקמן סי' תקא סט"ז (אגוזים ושקדים, ואם אכלן ביום טוב אין
תסדמסיקין בקליפיהן, אפילו הן ראויים למאכל בהמה, מפני שאתמול היו מחוברים וטפלים
תסהלהאוכל ונחשבין כאוכל עצמו, ועכשיו אין נחשבין כאוכל כלל, והרי זה נולד).
תסווראה מראי מקומות וציונים.
תסז[1108]
תסחסוף סי"ג.
תסט[1109] היינו אחר שהעור אינו
תע"טפל לבהמה", אלא "הוא כלי בפני עצמו".
תעא[1110]
תעבסעיף ב (המולח בשר חי, אפילו מולחו הרבה כדי שיתקיים זמן מרובה ולא יסריח, פטור,
תעגשאין עיבוד באוכלין מן התורה).
תעדולכן מותר למלוח בשר ביום טוב, כדלקמן
תעהסי' תק סי"ג (מותר למלוח הבשר ביום טוב כדי להוציא את דמו ... שאיסור מליחת
תעובשר בשבת ויום טוב אינו אלא מדברי סופרים, דמן התורה אין עיבוד באוכלין, כמ"ש
תעזבסי' שכ"א, לפיכך הקילו בו).
תעח[1111] שאסורים באכילה, כמבואר
תעטביו"ד סי' סד ס"א (חלב שור וכבש ועז, אסור).
תפ[1112]
תפאר"ן ה, ב (חלבים דלאו אוכלין גמורין הן, יש בו משום מעבד). מ"א
תפבסק"ז (דמולח דבר שאינו אוכל גמור, דשייך בו עבוד, יש בו משום מעבד (ר"ן)).
תפגוכן מוכח בגמרא מנחות כא, סוע"א (תקריב ואפילו בשבת, תקריב ואפילו
תפדבטומאה), ופרש"י (דמליחתן עבודה היא, ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות), והקשה הרשב"א
תפהשם (יש להקשות, אי זה מלאכה יש כאן דלצטריך קרא לומר דדחיא שבת, והלא מולח אינו אלא
תפומשום מעבד, ואין עיבוד באוכלין). ועל זה מבאר כאן, שעיקר הכוונה למליחת החלבים,
תפזשאינם אוכל גמור.
תפחוראה מראי מקומות וציונים.
תפט[1113]
תצגמרא [ברייתא] יא, א (אין מולחין את החלבים), ופרש"י (ביום טוב כדי
תצאשלא יסריחו, ואפילו נשחטה הבהמה ביום טוב). טור ושו"ע ס"ד (אין מולחין
תצבאת החלבים ... אף על פי שנשחטה ביום טוב).
תצג[1114]
תצדרמב"ם פ"ג ה"ה (מפני שאינן ראויין לאכילה).
תצהוהיינו שיש שני חילוקים בין מליחת הבשר
תצושמותרת, כדלקמן סי' תק סי"ג, לבין מליחת החלבים שאסורה, כמבואר כאן:
תצז(א) מליחת הבשר שרוצה לאכלו ביום טוב
תצחהיא מלאכת אוכל נפש המותרת, משא"כ החלבים ש"אסורים באכילה".
תצט(ב) מליחת הבשר שאינו רוצה לאכלו בשבת
500אינה אסורה אלא מדברי סופרים, דאין עיבוד באוכלין, "לפיכך הקילו בו",
501משא"כ מליחת החלב "שאינו אוכל גמור ... חייב משום מעבד".
502וראה מראי מקומות וציונים.
503[1115]
504טור (דעל גבי החלבים אסור בכל ענין, משום דבמליחה מועטת סגי להו, ואפילו
505במליחה לצלי הוי בהו כעיבוד), ושו"ע שם (וכן אסור למלוח בשר עליהם באויר).
506ט"ז ס"ק ה (דאי אפשר להניח בשר על חלב, וטעם האיסור בחלבים, משום
507דבמליחה מועטת סגי להו, ואפילו במליחה לצלי הוה כעיבוד).
508והיינו שיש שני חילוקים בין מליחת בשר
509על גבי העור, דלעיל ס"ד, לבין מליחת הבשר על גבי החלבים, שאסורה בכל אופן,
510כמבואר כאן:
511(א) מליחה קלה לצלי אינה מועלת לעור אלא
512מעט, ולכן התירו להערים ולמלוח מליחה קלה של בשר על גבי העור. משא"כ חלבים די
513להם במליחה מועטת, ולא התירו להערים בזה.
514(ב) מותר למלוח הבשר על העור, אף
515שנוגעים זה בזה. משא"כ חלבים האסורים באכילה, שאפילו בחול אסור שיגעו בבשר
516בעת המליחה.
517[1116]
518גמרא [ברייתא] יא, א (ואין מהפכין בהן). טור ושו"ע ס"ד (ולא
519מהפכים בהם).
520[1117]
521ברייתא שם (משום רבי יהושע אמרו שוטחן ברוח על גבי יתדות ... איכא דאמרי אמר רב
522מתנה אין הלכה כרבי יהושע), וכת"ק. טור ושו"ע שם (אפילו לשטחן על גבי
523יתדות).
524[1118]
525גמרא שם רע"ב (כי היכי דלא לסרח).
526[1119]
527רש"י שם (ואפילו נשחטה הבהמה ביום טוב). טור ושו"ע שם (אף על פי שנשחטה
528ביום טוב).
529[1120]
530גמרא שם (ומאי שנא מעור לפני הדורסן (דשרו בית הלל משום דאי לא שרית ליה ממנע ולא
531שחיט, רש"י) התם לא מוכחא מלתא, משום דחזי למזגא עליה, הכא אתי למימר מאי
532טעמא שרו לי רבנן כי היכי דלא לסרח, מה לי למשטחינהו מה לי לממלחינהו). ט"ז
533סק"ד (דכיון דלא חזו לאכילה, מוכח מלתא שלתיקון החלבים הוא מכוין, אי שרית
534ליה לשטוח כדי שלא יסריחו, אתי למישרי גם מליחה, ובמליחה יש משום עיבוד. אבל גבי
535עור, אף על גב דשרינן ליה ליתן במקום דורסן, מימר אמר דחזי למיזגא עלייהו). מ"א
536ס"ק ח (דמוכח מלתא שעושה כדי שלא יסריח, ואתא גם כן למימלחינהו (גמרא),
537משא"כ בעור כמ"ש ס"ג).
538וכיון שלענין לשוטחה על גבי יתדות אין
539הפרש בין חלבים לעור, לכן אסרו זה גם בעור, כדלעיל ס"ג (אסור להגביה העור לשוטחה על גבי יתדות,
540מפני שניכר הדבר שאינו עושה אלא לצורך העור, ואם נתיר לו זה, יתיר לעצמו לעשות גם
541כן שאר צרכי העור, דהיינו מליחה ועיבוד. ולא התירו אלא ליתנה במקום דריסת הרגלים,
542שאין ניכר שהתירו לו משום צורך העור בלבד, אלא מפני שראוי לישב עליה).
543[1121] כמו גבי עור דלעיל ס"ג
544(מותר לטלטל עורה מחמה לצל).
545ונתבארו
546ההוכחות לזה בקונטרס אחרון ס"ק א.
547[1122] יש"ש פ"א סל"א (ולטלטל,
548אפילו כעין מחמה לצל, דהיינו שלא יגנובו). מ"א ס"ק ג (וכתב היש"ש
549דאפילו מחמה לצל שרי לטלטלו). הובאו
550בקונטרס אחרון סוף ס"ק א (דשלא יאבדו, דמי למחמה לצל).
551[1123]
552מ"א סק"ט (החלבים ... לטלטלן ... להצניען מותר, דשריא סופן משום
553תחילתן).
554[1124] אף "שהדבר ניכר שעושה כן
555לצורך החלבים". מכל מקום לא הוצרכו לטעם חזי למזגא אלא להתיר שום עסק, אבל
556טלטול שרי בכל אופן. וההוכחות לזה נתבארו בקונטרס אחרון ס"ק א.
557[1125] שכיון שאין בהם חשש שיסריחו,
558ואין בהם חשש שיגנבו, לא התירו לטלטלן, וכדלעיל ס"ה (אם יודע בודאי שלא יפסד העור, אסור
559אפילו לטלטלו מחמה לצל, ואפילו נשחטה ביום טוב), ושם נסמן (הערה 29).
560[1126]
561מ"א שם (כשנשחט ביום טוב הוה ליה נולד), וכדלעיל ס"ח (דאתמול היה טפל לבהמה ונחשב כבהמה עצמה
562ועכשיו הוא כלי בפני עצמו, והרי זה נולד), ושם נסמן (הערה 36).
563[1127]
564ט"ז סוף סק"ה (ונראה דאם הקצה אותם לסחורה אסורים בטלטול).
565ואף שנתבאר לעיל סי' שח ס"ג (כלי שהקצה אותו מלהשתמש
566בו שום תשמיש, כגון כלים המוכנים ועומדים לסחורה שאין רגילים להשתמש בהם שום תשמיש,
567מכל מקום אם אינו מקפיד עליהם מלהשתמש בהם, לא הסיח דעתו עדיין מהם לגמרי מלהשתמש
568בהם, ולפיכך אין להם דין מוקצה להאסר בטלטול).
569היינו
570דוקא בכלי ממש, או אוכל ממש, משא"כ בחלבים שאין עליהם אלא תורת כלי, וכדלעיל
571שם (במה דברים אמורים בדבר שהוא כלי ממש, אבל דבר שאינו כלי ממש אלא שיש עליו תורת
572כלי מחמת שראוי להשתמש בו איזה תשמיש בשבת, כגון גיזין של צמר שראויין להסמך ולשבת
573עליהם וכן כל כיוצא בהם, אם הכניסן לאוצר לסחורה, ביטל תורת כלי שהיה עליהם, ואסור
574לטלטלם אף על פי שאינו מקפיד כלל עליהם מלהשתמש בהם). ונתבאר בקונטרס אחרון
575ס"ק ב.
576[1128]
577מ"א שם (כשנשחטה מערב יום טוב מותר לטלטל חלבים, דחזי להדלקה. והוא
578הדין חתיכת שעוה, דיכול להניח פתילה על גבה דחזו להדלקה).
579[1129]
580ס"ח (לא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד, לפי שהן עומדין ומיוחדין לכך ... ויש
581אומרים דעצים יבשים ... מותר לטלטלן אפילו שלא לצורך הסקה ... ולענין הלכה לכתחלה
582יש לחוש לסברא הראשונה, אבל אם הוא שעת הדחק, כגון שנצרך לו מאד להשתמש בעץ יבש,
583יש לסמוך על סברא האחרונה).
584[1130] איסור כתישת הריפות נתבאר לקמן סי' תקד
585ס"ז (אין כותשין הריפות (פירוש, שכותשין חטים ושעורים להסיר קליפתן) במכתשת
586גדולה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משום זלזול יום טוב ... מקומות שאין רגילין
587בריפות ודי להם כל השנה במכתשת קטנה, ואין להם שינוי בקטנה, לכך אסור להם לכתוש
588ביום טוב אף במכתשת קטנה).
589[1131]
590משנה יא, א (בית שמאי אומרים אין נוטלים את העלי לקצב עליו בשר, ובית הלל
591מתירין), ופרש"י (עלי מלאכתו לאיסור, לכתוש במכתשת, משום הכי אסרי ליה בית
592שמאי). טור (מותר לטלטלו לצורך גופו לקצב עליו בשר), ושו"ע ס"ה (עלי,
593שהוא דף עב וכבד וכלי הוא, אלא שמלאכתו לאיסור, לכתוש בו הריפות, מותר לטלטלו לקצב
594עליו בשר).
595[1132]
596ברייתא שם (ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו), וכאוקמיתא דגמרא שבת קכד, א (אמר
597רבא ... דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין, מחמה לצל לא ... איתיביה
598ושוין שאם קיצב עליו בשר שאסור לטלטלו ... מחמה לצל). רי"ף ה, ב (והני מילי
599מחמה לצל, אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר). דעה הא' בטור, ושו"ע שם (ולאחר
600שקצב עליו אסור לטלטלו מחמה לצל), ורמ"א שם (אבל לצורך גופו ומקומו שרי).
601[1133]
602סעיף יב (כלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בין לצורך גופו ... בין לצורך מקומו,
603אבל לצורך הכלי עצמו ... אסור).
604וראה יגדיל תורה (נ.י.) א' ע' מח.
605[1134]
606ברייתא שם (ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו), וכאוקימתא דגמרא שבת קכג, א
607(אמר רבא ... דבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו מותר. איתיביה ... ושוין שאם קצב
608עליו בשר שאסור לטלטלו ... כיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום), וכן רא"ש ביצה
609פ"א סי' טו (ור"י פירש דאפילו לצורך גופו ולצורך מקומו אסור). דעה הב'
610בטור (ולר"י אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו נמי אסור, ולזה הסכים א"א
611הרא"ש ז"ל).
612וכדלעיל סי' שח ס"ד (כל הכלים ...
613שמלאכתם לאיסור ומקפיד עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם, אסור לטלטלו
614בשבת אפילו לצורך מקומו ... או לצורך גופו).
615[1135]
616משנה שם (בית שמאי אומרים אין נוטלים את העלי לקצב עליו בשר, ובית הלל מתירין), לאוקימתא
617הנ"ל דמיירי שמקפיד עליו והוי מוקצה מחמת חסרון כיס, וכפירוש התוס' שם
618ד"ה הא (מכל מקום משום שמחת יום טוב מותר לטלטלו לקצב עליו בשר). מ"א
619סקי"א (נראה לי דאפילו כלי המוקצה מחמת חסרון כיס מותר לטלטלו לקצב עליו,
620משום שמחת יום טוב, כמ"ש התוס' פי"ז דשבת ... אף הרי"ף לא נחלק
621עליו לדינא).
622[1136]
623סט"ז (מותר לטלטל מוקצה לצורך אכילה, כגון אבנים המונחים על גבי פירות, מותר
624לטלטל האבנים כדי לאכול הפירות ביום טוב, לא יהא טלטול המוקצה חמור מעשיית מלאכה
625גמורה שהותרה לצורך אכילה. אבל אוכלין המוקצין אסור לאכלם ביום טוב).
626ואף שסיים לקמן שם (וכשם שאסור לאכול את
627המוקצה כך אסור להשתמש בו אפילו לצורך אכילה, כגון לסמוך את הקדרה באבנים או בעצים
628המוקצים, שההנאה שהוא נהנה במה שמשתמש במוקצה, היא אסורה כאכילה, לפי שתשמישן של
629עצים ואבנים זו היא אכילתם).
630ביאר במנחת פתים (ונראה דדוקא לקצב עליו שרי במוקצה מחמת חסרון
631כיס משוס שמחת יום טוב, כיון דאינו משתמש במוקצה גופא, אבל לקצב בו בשר אסור. וכן
632נראה מלשון הר״ב כאן, שציין על דין דמג״א לסי׳ תק״ט, ושם איתא חילוק הנ"ל).
633ועדיין יש לעיין מהו ההפרש בין לסמוך הקדרה על המוקצה, שאסור, לבין לקצב על המוקצה
634דשרי.
635וראה לעיל סי' תצח קונטרס אחרון סוף סק"ה
636(דלא שרינן משום שמחת יום
637טוב להשתמש במוקצה או לאכלו (עיין מה שכתב המג"א בסי' תצ"ט ס"ק
638י"א, ותק"ט ס"ק ט"ו, ועיין במהרש"א דף ח' ודו"ק)). ואפשר זאת הכוונה כאן ולעיל שם, שיש
639לעיין מהו ההפרש בין שני דינים אלה.
640[1137]
641תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
642בפנים ס"ג נתבאר שהתירו לטלטל העור
643מחמה לצל, וליתנה במקום דריסת הרגלים. ובפנים ס"י נתבאר שגם בחלבים התירו
644לטלטלם מחמה לצל.
645ומבאר דאף שלענין ליתנה במקום דריסת הרגלים
646אמרו בגמרא טעם ההיתר כי אינו ניכר שהוא לצורך העור, אלא לישב עליה.
647היינו דוקא להתיר שום עסק, משא"כ
648בטלטול מחמה לצל שרי אף בלא טעם זה, כי אין חוששים שיבוא להתיר גם מליחתם.
649לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
650טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
651[1138]
652סק"ט (החלבים ... לטלטלן ... להצניען מותר, דשריא סופן משום תחילתן). אף
653שבחלבים לא שייך הטעם של "חזי למיזגא". ומזה מוכרח שבטלטול בעלמא אין חוששים שמא יתיר גם
654המליחה.
655[1139]
656יא, ב (עור לפני הדורסן (דשרו בית הלל משום דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט,
657רש"י). התם לא מוכחא מלתא (שתהא שטיחתו לצורך עבוד, רש"י), משום דחזי
658למזגא עליה (דמימר אמר, האי דשרו ליה רבנן לתתו לפני הדריסה מפני צורך יום טוב
659התירו, שאף שטיחתו צורך יום טוב, דחזי למזגא עליה, רש"י)).
660[1140] "דאמרינן דאסור לשטוח
661חלבים על גבי יתידות, ופריך מאי שנא מעור לפני הדורסן, ומשני התם לא מוכחא מלתא".
662[1141]
663רמז תרנז בהגהה (מה שהתירו לטלטל [נוצה] של עופות לאחר שהסירו אותן מעוף, מידי
664דהוה אעור לפני הדורסן דהתירו סופן משום תחלתן).
665[1142]
666ס"ג (ונוצות של עוף דינן כמו בעור, דמותר לטלטלן כדי להצניען, כמו בעור).
667וכן הוא בפנים ס"ז (נוצות של עוף הן מוקצים, שהרי אינן
668ראויים לכלום, ולפיכך אין לטלטלם ביום טוב, אלא אם כן נשחט העוף ביום טוב, דאז
669התירו לטלטלן להצניען כדי שלא ימנע מלשחוט).
670[1143]
671שיהיה ראוי למיזגא עלייהו.
672[1144]
673ס"ג ד"ה ומ"ש ונוצות (ומה שכתב ונוצות של עוף כו', אף על פי שכתב
674כן המרדכי בפרק קמא דביצה, אינו מחוור בעיני, דשאני עור דחזי למזגא עליה על ידי
675הדחק, ולפיכך התירו סופן משום תחילתן).
676[1145] כי אף שכתב המ"א
677בס"ק ט (לפמ"ש סי' תצ"ה דנולד אסור, גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה
678ביום טוב, אלא להצניען מותר, דשרינן סופן משום תחילתן). הרי שהתיר רק
679"להצניען" שלא יגנבו. מכל מקום כתב בס"ק ג (וכתב
680היש"ש דאפילו מחמה לצל שרי לטלטלו). והוא ביש"ש פ"א סל"א (ולטלטל,
681אפילו כעין מחמה לצל, דהיינו שלא יגנובו).
682ולכן
683התיר שניהם בפנים ס"י (אבל מותר לטלטלן מחמה לצל כדי שלא יסריחו, או להצניען
684בשביל שלא יאבדו).
685[1146]
686סי"ב (לצורך הכלי עצמו כגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משם או שלא יפול
687וישבר או שמונח בחמה וירא שלא יתבקע שם ורוצה לטלטלו משם למקום הצל), וסט"ז (שחושש
688עליו שלא ישבר, או שלא יגנב משם, ומטלטלו משם להצניעו, או שמטלטלו מחמה לצל שחושש
689שלא יתבקע בחמה).
690[1147]
691תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
692בפנים ס"י נתבאר שחלבים מבהמה שנשחטה
693ביום טוב אסורים משום נולד, ומותר לטלטלם מחמה לצל כדי שלא ימנע מלשחוט. ולא חילק
694בין הקצה אותם לסחורה או לאו.
695ובסי"א נתבאר, שאם נשחטה בערב יום
696טוב, מותרים בטלטול, אלא אם כן הקצה אותם לסחורה.
697ומבאר, אשר כל זה הוא כדעת המ"א,
698שהוכיח כן מהתוס'. ודלא כהט"ז, שהתיר את החלבים בטלטול אף בנשחטה בשבת, ואסר
699כשהקצה אותם לסחורה.
700ההוכחות לדברי המ"א שיש להם דין נולד,
701נתבארו לקמן ס"ק ג ד"ה הנה מהר"צ, וסי' תקיח בקונטרס אחרון
702ס"ק ה, ולעיל סי' תצז בקונטרס אחרון ס"ק ו.
703וההוכחות שנשחטה ביום טוב התירו טלטול
704מוקצה בכל אופן, נתבארו לעיל ס"ק א.
705ומבאר הטעם שאוסרים בהקצה אותם לסחורה, אף
706שמוקצה מותרת בשבת וביום טוב. כי כשמקצה החלבים לסחורה מתבטל מהם תורת כלי.
707לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
708טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
709[1148]
710סק"ה (ונראה
711דאם הקצה אותם לסחורה אסורים בטלטול).
712[1149] שבתחלת דבריו שם כתב (פסק בהגהות
713אשרי דמותר לטלטל החלבים, דלאו מוקצה הוא). והוא מ"ש בהגהות אשרי פ"א
714סט"ז (נשחטה הבהמה ביום טוב ... לטלטלן מותר, דלא מוקצה הוא). ועל זה כתב
715הט"ז "דאם הקצה אותם לסחורה אסורים בטלטול".
716[1150]
717שדחה את דברי הגהות אשרי הנ"ל, בסק"ט (הא כתבו התוס' בשבת דף כ"ט ...
718הגרעינין צריכי לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים, לכך חשיב להו נולד, ולא
719מהני מה שדעתו עליו מאתמול עכ"ל, אם כן ... חלבים נמי אסור לטלטלן, כמו
720גרעיני תמרה ... אלא להצניען מותר, דשרינן סופן משום תחילתן).
721[1151]
722כמובא בפנים ס"ז (נוצות
723של עוף הן מוקצים ... אלא אם כן נשחט העוף ביום טוב, דאז התירו לטלטלן להצניען כדי
724שלא ימנע מלשחוט).
725[1152]
726של הט"ז (שחלבים שהקצה לסחורה הוו מוקצה).
727[1153]
728ואף שנתבאר לעיל סי' שח ס"ג (כלי
729שהקצה
730אותו מלהשתמש בו שום תשמיש, כגון כלים המוכנים ועומדים לסחורה שאין רגילים להשתמש
731בהם שום תשמיש, מכל מקום אם אינו מקפיד עליהם מלהשתמש בהם, לא הסיח דעתו עדיין מהם
732לגמרי מלהשתמש בהם, ולפיכך אין להם דין מוקצה להאסר בטלטול).
733היינו
734דוקא בכלי ממש, משא"כ החלבים שאין עליהם אלא תורת כלי, וכדלעיל שם (במה דברים
735אמורים בדבר שהוא כלי ממש, אבל דבר שאינו כלי ממש אלא שיש עליו תורת כלי מחמת
736שראוי להשתמש בו איזה תשמיש בשבת, כגון גיזין של צמר שראויין להסמך ולשבת עליהם
737וכן כל כיוצא בהם, אם הכניסן לאוצר לסחורה, ביטל תורת כלי שהיה עליהם, ואסור
738לטלטלם אף על פי שאינו מקפיד כלל עליהם מלהשתמש בהם).
739[1154]
740שאם הקצה את החלבים לסחורה, בודאי מקפיד מלהדליקם ביום טוב.
741ולכן אסורים בטלטול אף אם היינו אומרים
742שחלבים העומדים להדלקה יש עליהם תורת כלי, וכדלעיל שם ס"ד (וכל הכלים שהם
743עומדים לסחורה והוא מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש ... אסור לטלטלו בשבת ...
744וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס).
745וראה מה שהאריך בזה בנמוקי יום טוב.
746[1155]
747כדלעיל סי' תצה ריש סי"ג (כבר
748ביארנו בהלכות שבת, דאין איסור מוקצה בשבת).
749[1156]
750על מ"ש בשו"ע שם סי"ז (לבנים שנשארו מהבנין ... אם סידרן זה על זה,
751גלי אדעתיה שהקצן לבנין ואסור לטלטלם), כתב המ"א שם (ואסור לטלטלם, דליכא
752תורת כלי עליה). והיינו שאינו משום שהקצה אותם מלהשתמש בם, כי אם משום שמעתה אין
753עליהם תורת כלי.
754וכן הוא לעיל סי' שח סמ"ח (לבנים
755שנשארו מהבנין ... אם סידרם זה על זה, גילה דעתו שהקצם לבנין ואסור לטלטלם, שאין
756תורת כלי עליהם).
757ונתבאר לעיל סי' רנט קונטרס אחרון
758סק"א (מידי דהוה אליבני דשרגינהו, שאין האיסור בהם אלא משום דביטלם מתורת כלי
759בסידורם ... דבהדיא פירש המג"א עצמו שם בס"ק ל"ו משום דליכא תורת
760כלי עלייהו).
761[1157]
762תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
763בפנים סי"א נתבאר שחלבים מבהמה שנשחטה
764בערב יום טוב, וכן שעוה, מותרים בטלטול רק אם הוא מתיירא שלא יגנבו, ודינם כמו
765עצים יבשים, שיש דעה האוסרת לטלטלם, וההכרעה היא להתיר לטלטלם לצורך הרבה.
766ומבאר הטעם לזה, כי יש לחוש לכתחלה לדעת
767הפוסקים שעצים יבשים, וכן חלבים ושעוה, העומדים להסקה, אין תורת כלי עליהם.
768לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
769טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
770[1158]
771משנה לב, ב (ואין סומכין את הקדרה בבקעת ... ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר),
772וכת"ק. ובברייתא לג, א (לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה).
773[1159]
774ס"ג (אין סומכין את הקדרה ולא את הדלת, בבקעת).
775והיא דעה הא' דלקמן שם ס"ח (אין
776סומכין את הקדרה ולא שום דבר אחר בבקעת של עץ, ולא התירו לטלטל עצים אלא להסקה
777בלבד, לפי שהן עומדין ומיוחדין לכך, אבל שלא לצורך הסקה אסור לטלטלן).
778[1160]
779יח, רע"ב (לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה. פירוש, שכיון שאין מיוחדין אלא
780להסקה בלבד אין תורת כלי עליהם).
781[1161]
782סקי"א (אפילו למאן דשרי מוקצה כמ"ש סי' ש"ח ס"ז, דבעצים
783ואבנים לכו"ע אסור ... ולא שרי להשתמש בהם אלא לצורך הסקה).
784וכן הוא לקמן שם (מפני שאין עליהם תורת
785כלי כלל, והרי הן כאבנים שאסור לטלטלן).
786[1162]
787ראה גם לעיל סי' שיד סכ"א (אם אין בשעוה זו משום איסור טלטול,
788כגון שהכינה לתשמיש מבעוד יום), וסי' תצה קונטרס אחרון סק"ח (שהרי השעוה
789והאבנים אינם ראויים לכלום בשבת). ואם כן יש להם ביום טוב דין עצים העומדים להסקה.
790אבל בנר שלם של שעוה, נתבאר לעיל סי' שח
791סל"ג (נר שלם של שעוה או של חלב ... נקרא כלי שמלאכתו לאיסור). ואם כן יש לו
792ביום טוב דין כלי שמלאכתו להיתר.
793וכן הוא דין הפתילה, כדלעיל שם (פתילה
794שלימה ... היא נקראת כלי, ודינה ככלי שמלאכתו לאיסור). ואם כן יש לה ביום טוב דין
795כלי שמלאכתו להיתר.
796[1163]
797סק"ט (כשנשחטה מערב יום טוב מותר לטלטל חלבים, דחזי להדלקה. והוא הדין חתיכת
798שעוה, דיכול להניח פתילה על גבה דחזו להדלקה).
799[1164]
800פ"א סי' טז (לטלטלן מותר, דלאו מוקצה הוא, דחזו להדלקה). פ"ד סי' יב (ולית
801הלכתא כוותיה אלא כרבי שמעון קי"ל דמותר).
802[1165]
803ביש"ש פ"א סי' לב (וכתב האור זרוע ... אבל לטלטלן מותר, דלאו מוקצה הוא,
804דחזו להדלקה), ופ"ד סי' טז (היכא דחזי להסקה שרו בית הלל לכל דבר).
805[1166]
806סקי"ג (והיש"ש פסק כהטור, דמותר להשתמש ביבשים בכל תשמיש).
807[1167]
808סק"ד (יבשה שראוי' להסקה, מותרת לכל דבר. כן כתב הטור, וכן כתב רש"ל).
809שהיא דעה הב' דלקמן שם ס"ח (ויש
810אומרים דעצים יבשים, כיון שהן ראויים להסקה, הרי הן מוכנים ליום טוב, ואין עליהם
811דין מוקצה, ומותר לטלטלן אפילו שלא לצורך הסקה ושלא לצורך צלייה).
812שתי הדעות הובאו גם לעיל סי' תמו
813בקונטרס אחרון ס"ק ג (הנה המגן אברהם כתב ... בשם מהר"ם לובלין, משום
814דעצים אין תורת כלי עליהם אפילו ביום טוב, והיינו כדעת הר"ן בפרק ד' דביצה
815שהביא הבית יוסף סימן תק"ב. אבל התוספות והרא"ש חולקין על זה, וכן פסק
816הטור ורש"ל וט"ז, דיש תורת כלי על עצים ביום טוב ומותר לטלטלן).
817[1168]
818יח, רע"ב (תניא נמי הכי, אין סומכין את הקדירה בבקעת, וכן הדלת, לפי שלא
819ניתנו עצים אלא להסקה).
820[1169]
821פ"ד הי"א (ואין סומכין את הקדרה ולא את הדלת בבקעת של קורה, שלא התירו
822לטלטל עצים ביום טוב אלא להסקה בלבד).
823[1170]
824יח, רע"ב (לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה, פירוש, שכיון שאין מיוחדין אלא
825להסקה בלבד, אין תורת כלי עליהם, יש להם דין מוקצה).
826[1171]
827שם (ואין סומכין את הקדרה בבקעת וכו', שם אין סומכין את הקדרה בבקעת, וכן הדלת,
828ובגמרא טעמא לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה).
829[1172]
830כנסמן לעיל (הערה 88).
831[1173]
832וכן נפסק לקמן סי' תקב סוס"ח (ולענין
833הלכה לכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה, אבל אם הוא שעת הדחק, כגון שנצרך לו מאד
834להשתמש בעץ יבש, יש לסמוך על סברא האחרונה).
835[1174]
836תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
837בפנים ס"ד נתבאר שמותר למלוח בשר
838מליחה קלה לצלי, על גבי העור. ובס"ט נתבאר שאסור למלוח עליהם בשר באויר אפילו
839מליחה קלה, משום שהחלבים די להם במליחה מועטת, משא"כ בעור.
840ומבאר, דאף שהמ"א מביא את טעם
841הר"ן לחלק בינם, דאין דרך למלוח על גבי החלבים, ומוכחא מילתא דלעבדן קעביד.
842ולפי זה מסתפק המ"א, שאפשר בזמן הזה שאין דרך למלוח על גבי העור, יהי' אסור
843גם בעור כמו בחלבים.
844לא העתיק בפנים סברא זו, כי:
845(א) הטור אינו סובר טעם הר"ן, ולדידיה
846אין לחלק בין זמן לזמן.
847(ב) גם להר"ן יש לומר דלא חילקו חכמים
848בין זמן לזמן.
849לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
850טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
851[1175]
852סק"י (והר"ן כתב, כיון דאין דרך למלוח עלייהו מחמת איסור, מוכחא מלתא
853דלעבדן קעביד, עד כאן. ואפשר דבזמן הזה דאין דרך למלוח על גבי עור, אסור למלוח על
854גביו ביום טוב, וגם בחול אין דרך למלוח העור).
855[1176]
856ה, ב ד"ה אין מולחין (שמתוך שאין דרך למלוח על החלבים מחמת איסורן, מוכחא
857מילתא דלעבדן קא עביד). והכוונה לאיסור נתינת טעם החלבים בבשר שמולחין על גביו.
858[1177] "דעל
859גבי החלבים אסור בכל ענין, משום דבמליחה מועטת סגי להו, ואפילו במליחה לצלי הוי
860בהו כעיבוד".
861וכן
862הוא בפנים ס"ט (ואפילו מליחה קלה אסור למלוח עליהם, משום דחלבים די להם
863במליחה מועטת, ונמצא דהרי הוא כמעבד).
864[1178]
865ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל לב.
866[1179]
867ד"ה גרסינן (רבינא הוה קא אזיל בתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא, איפסק קרנא
868דחוטיה ולא אמר ליה ולא מידי ... גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה ... ואפשר
869לומר דהא דאמרינן בגמרא דלא צריך למשדייה היינו דוקא בטליתות דידהו, שהיו נושאים
870אותם במקום גלימא, ואם היו פושטים אותם בשוק איכא משום כבוד הבריות, אבל טלית דידן
871שאין לובשים אותו משום מלבוש, אפילו אם יפשטנו אין בו משום כבוד הבריות, והילכך
872אפילו בכרמלית דרבנן פושטו אם נפסל. ואפשר ... דמשום דבטליתות דידהו היה זלזול
873בפשיטתן, ולא גזור רבנן בכרמלית לגבי טלית, בשום טלית לא גזרו, דלא פלוג רבנן בין
874טלית לטלית).
875[1180]
876וכן הוא לעיל שם ס"ח (אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית, שאין איסורו אלא מדרבנן,
877שהטלית שעליו פסול, אין צריך לפשטו, דלא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות. ואפילו
878בטליתות שלנו שאינם אלא לשם מצוה ואינם גנאי בהפשטתן, מכל מקום כיון ... שלא גזרו
879להפשיט את הטלית בכרמלית, לא רצו לחלק בין טלית לטלית, ואינו צריך לפשוט מעליו שום
880בגד בכרמלית).
881[1181]
882תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
883בפנים ס"ח נתבאר, שעור שהופשט מבהמה שנשחטה
884ביום טוב נחשב נולד, שאתמול נחשב אוכל ועכשיו הוא כלי.
885וכן נתבאר בס"י, שהחלבים מבהמה שנשחטה
886ביום טוב נחשבים נולד, שאתמול נחשבו אוכל ועכשיו עומדים להדלקה.
887וכן לקמן סי' תקא סט"ז, שקליפי אגוזים
888שאכלן ביום טוב, וראוים עתה לבהמה, נחשבים נולד מטעם זה.
889ולעיל סי' תצז סכ"ח, שבהמה שנשחטה
890ביום טוב ונמצאת טריפה נחשבת נולד מטעם זה.
891וסי' תצה סי"ג, שעצמות שנתפרקו מן
892הבשר, וראויים עתה לכלב, נחשבים נולד מטעם זה.
893וסי' שח ס"ס, שעצמות שנתפרקו מהבשר
894וקליפות מהפירות, נחשבים נולד מטעם זה.
895ומבאר דאף שדעת הרמב"ם וסיעתו שאינם
896נחשבים נולד אלא מוקצה. נתבאר לעיל סי' תצז בקונטרס אחרון ס"ק ו, ולקמן סי'
897תקיח ס"ק ה, דקיי"ל בכל אלו כדעת המ"א, שלמד כן מהתוס', ושכן מוכח
898בכמה מקומות.
899ואף שמהר"צ שפיץ השיג על יסוד זה של
900המ"א, והוכיח ממה שהתירו בשבת אם הוא עדיין ראוי למאכל בהמה. משיב להשגותיו
901בקונטרס אחרון שלפנינו, בסגנון חריף, שלא התירו נולד אלא בשבת, ולא ביום טוב.
902לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
903טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
904[1182] הגהותיו של מהר"צ שפיץ
905נדפסו על גליון שלחן ערוך (מהדורת דיהרנפורט תס"ב ואילך), בין הגהות עטרת זקנים.
906ואחר כך הדפיס אותן בספרו מלא רצון (פפד"מ ת"ע), בהגהתו למסכת שבת קמג,
907א.
908שמו
909המלא מוהר"ר אברהם נפתלי צבי הירש הלוי שפיץ רעבין, אב"ד ווירמיישא
910והגליל.
911[1183]
912על מ"ש המ"א ס"ק ט (כתבו התוס' בשבת דף כ"ט ... הגרעינין
913צריכי לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים, לכך חשיב להו נולד, ולא מהני מה
914שדעתו עליו מאתמול עכ"ל, אם כן ... חלבים נמי אסור לטלטלן, כמו גרעיני תמרה).
915כתב על זה מוה"ר צבי שפיץ (נראה לי דכל דבריו בסעיף זה הם שלא בעיון בפוסקים
916היטב ... וכבר השגתי עליו גם כן בסימן תצ"ה, שדבריו אינו נכון בו,
917ודו"ק).
918והוא מ"ש המ"א בסי' תצה
919ס"ק ז (שרמ"א סבירא ליה שעל כל פנים הנוהגין היתר במוקצה, [אין] לנהוג
920היתר בנולד, אם כן אין לטלטל עצמות שנתפרקו ביום טוב), ובהגהת מהר"צ שפיץ
921(הפירוש מה שכתב מוהרמ"א אבל נולד אסור, היינו נולד שאינו ראוי למאכל בהמה
922... ועיין לקמן סימן תצ"ט וסימן ת[ק]"א מה שהשגתי שם, וק"ל).
923והוא מ"ש המ"א בסי' תקא
924ס"ק יד (אין מסיקין בקליפיהם, ואפילו ראוים למאכל בהמה, מכל מקום הוה ליה
925נולד, דאתמול היו עומדים לאדם). ובהגהת מהר"צ שפיץ (נראה לי דלא דק ... מה
926שכתב השו"ע דאם אכלם ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן, היינו אאגוזים ושקדים
927קאי, דאין קליפיהן ראוים למאכל בהמה, אבל היכא דראויים למאכל בהמה, הוא פשוט
928להתירא, ודלא כבעל מ"א, ודוק).
929[1184]
930קמג, א ד"ה עצמות וקליפין (ורבי שמעון בעי לכל הפחות ראויות למאכל בהמה,
931דקתני מעבירין מעל השלחן פירורין כו' מפני שהוא מאכל בהמה), וד"ה אנו אין לנו
932אלא בית שמאי כרבי יהודה כו' (במסכת עדיות לא מיתניא בהדי קולי בית שמאי וחומרי בית
933הלל, והיינו כרב נחמן). והיינו דקיי"ל כבית הלל, שסובר כרבי שמעון, שמוקצה
934מותרת, וכן עצמות וקליפין שראוים למאכל בהמה.
935ומזה מוכיח מהר"צ שפיץ שם דלא
936כמ"א (ואם כן לפי זה ודאי החלבים מן הבהמה שנשחטה ביום טוב מותר לטלטל, דהא
937הם ראויים לכלבא ולשונרא).
938[1185] שמה שהתירו הפוסקים בעצמות
939וקליפין כרבי שמעון, הוא דוקא בשבת, משא"כ ביום טוב יש פוסקים האוסרים אף
940מוקצה, ומכל שכן נולד, וההכרעה היא לאסור נולד ביום טוב, כדלעיל סי' תצה
941סי"ג, ושם נסמן.
942[1186]
943ב, א (דקי"ל דבשבת סבירא לן כרבי שמעון דלית ליה מוקצה, וביום טוב כרבי יהודה,
944ממילא שמעינן דהני מילי דאינון עז לחלבה ורחל לגיזתה וכו' דכולהו ביום טוב אסירי).
945[1187]
946פ"א הי"ז (ויש ביום טוב מה שאין בשבת, איסור מוקצה, שהמוקצה אסור ביום
947טוב ומותר בשבת, מפני שיום טוב קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבוא לזלזל בו).
948[1188]
949ב, א (ממילא שמעינן דהני מילי דאינון עז לחלבה וכו' דכולהו ביום טוב אסירי, ומאי
950דחזי מיניהון למיכל מיניה בשבת, כגון תמרי דעיסקא, שרי למיכל מיניה בשבת, אלמא
951בשבת שרי למיכל תמרי דעיסקא, ולא ביום טוב), ודף יח, ב (ומכל זה נראה לנו שהלכה
952כרב נחמן, דאית ליה מוקצה ביום טוב ולית ליה מוקצה בשבת).
953[1189]
954במלחמות א, ב (נמצינו למדין שכל מוקצה, בין מחמת מיאוס בין מחמת דבר אחר, אף על פי
955שמותר בשבת אסור ביום טוב), ודף יח, ב (אין לך מכל הסברות והדעות בזה אלא דברי
956רבינו אלפסי ז"ל, שחדש לסמוך על דברי ר' נחמן במוקצה, יום טוב אסור ובשבת
957מותר).
958[1190]
959ב, ב ד"ה ונפלגי (מיהו מסתברא כותיה בדינא, דבשבת קי"ל כרבי שמעון וביום
960טוב כרבי יהודה ... וכן פסק הרי"ף ז"ל), ובעבודת הקדש ש"ב ס"ט
961(אסור משום מוקצה ויש מוקצה ביום טוב ... אבל בשבת כל שהן ראויין למאכל בהמה,
962מסלקין מעל השולחן וזורקן, לפי שאין מוקצה ונולד בשבת ... שמוקצה מחמת מיאוס הוא,
963ויש מוקצה ביום טוב)..
964[1191]
965שם (כבר הכריע בעל המאור והרמב"ן והרשב"א ז"ל כדברי ההלכות ורבינו,
966והביאו ראיות לזה ועיקר).
967[1192] כמובא ברא"ש סוף ביצה (רש"י
968כתב לעיל (לג, א ד"ה והלכתא) אמתניתין דאין סומכין את הקדירה, דקי"ל
969כרבי שמעון אף ביום טוב. וכן ר"ת ור"י ז"ל).
970[1193]
971סעיף ד (מוקצה, אעפ"י שמותר בשבת, החמירו בו ביום טוב ואסרוהו).
972[1194] שם (יש מתירין מוקצה אפילו ביום
973טוב, אבל נולד אסור).
974[1195]
975סק"ז (שרמ"א סבירא ליה, שעכ"פ הנוהגין היתר במוקצה אין לנהוג היתר
976בנולד).
977[1196] בשו"ע שם (שחטה, אינו
978נוטל עורה).
979וכן
980הוא לעיל שם סי"ג (ומכל מקום העור הוא נולד, כמו שיתבאר בסי' תצ"ט,
981ואסור לטלטלו ביום טוב).
982[1197] בשו"ע שם (אין מבקעין
983עצים ... מקורה שנשברה ביום טוב).
984וכן
985הוא לקמן שם ס"א (אין מבקעין עצים ... מקורה שנשברה ביום טוב ... אם היתה
986רעועה מערב יום טוב וקרובה להשבר ... להאוסרים נולד ביום טוב אסור לבקעות ממנה,
987דאתמול היה כלי שלם ראוי למלאכתו דהיינו בנין, והיום היא שבר כלי, והרי זה נולד
988ביום טוב. וכבר נתבאר דיש להחמיר בנולד ביום טוב).
989וראה
990דובר שלום ע' רכה ואילך.
991[1198] רמ"א שם ס"ד (ויש
992מתירין מוקצה אפילו ביום טוב, אבל נולד אסור לדבריהם אפילו בשבת).
993[1199] כנסמן לעיל (הערה 124).
994[1200]
995בסי' תצה ס"ד כתב הרמ"א (ויש מתירין מוקצה אפילו ביום
996טוב, אבל נולד אסור לדבריהם, אפילו בשבת). וכתב על זה המ"א שם ס"ק ז (רמ"א
997סבירא ליה שעכ"פ הנוהגין היתר במוקצה אין לנהוג היתר בנולד. אם כן אין לטלטל
998עצמות שנתפרקו ביום טוב). והשיג עליו מוהר"צ שפיץ (מה שכתב מוהרמ"א אבל
999נולד אסור, היינו נולד שאינו ראוי למאכל בהמה).
1000[1201] וכן השיב עליו בעל החוות דעת
1001בספרו קהלת יעקב סי' תצה ס"ד (ומ"ש בהג"ה הנדפס במגינים דפוס
1002אמשטרדם בצידו כאן, ובסי' תצ"ט, ובסי' תק"א, דנולד שכתב הרב בהג"ה,
1003היינו עצמות שאינן ראויין כלל אפילו למאכל בהמה עיי"ש, והוא תמוה מאד, דבאינן
1004ראויין כלל אסורין לכו"ע אפילו נתפרקו מערב שבת, כמו אבנים וצרורות ומעות,
1005כיון דליכא תורת כלי עליה. אלא על כרחך מיירי בראויין למאכל בהמה, וחשובין נולד,
1006דאתמול כשהי' דבוקין בבשר נתבטלו למאכל אדם והיו חשובין כמאכל אדם לאדם, וכשנתפרקו
1007בשבת עומדין ומוכנין לבהמה ... והוי נולד).
1008[1202] "נולד
1009אסור לדבריהם".
1010[1203] "אם אין הקליפים ראוים
1011למאכל בהמה, אסור לטלטלם".
1012וכן
1013הוא לעיל שם ס"ס (ואם אין הקליפות ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים [ו]שקדים
1014וכיוצא בהן, שהן אסורות בטלטול כעצים ואבנים, אסור להעבירן מעל השלחן).
1015[1204]
1016ד"ה עצמות (ורבי שמעון בעי לכל הפחות ראויין למאכל בהמה), וד"ה
1017ומ"ש פירורין (כשאין בשולחן אלא קליפי אגוזים ועצמות שאינן ראויין למאכל בהמה
1018... אסור להגביהה ולטלטלה כמות שהיא).
1019[1205] "ואם הסיק בכלים, אסור
1020להפוך באש לאחר שהודלקו במקצת, דאז הוי שבר כלי".
1021וכן
1022הוא לקמן שם סי"א (כבר נתבאר שיש להחמיר בנולד ביום טוב, לפיכך כלים שנשברו
1023ביום טוב ואין עושין מעין מלאכתן הראשונה כמ"ש בסי' תצ"ה, אין מסיקין
1024בהן, מפני שהן נולד ואסורין בטלטול), וסי"ג (מסיקין בכלים שלמים ... אבל אסור
1025להפוך באש לאחר שהודלק מקצתו, דאז נעשה שבר כלי).
1026[1206]
1027בגליון השו"ע לסי' תצט שם (ולפי זה מתורץ הרמב"ם ז"ל
1028והטור והשו"ע בסימן תק"א, שהביאו דאין מסיקין בכלים שנשברו ביום טוב,
1029וגם הביאו דאין מסיקין בקליפת ש[קד]ים ואגוזים, ולא הביאו דין דגרעיני תמרה.
1030והיינו משום דגבי גרעיני תמרה יש ... מהן ראוים למאכל בהמה).
1031[1207] "גרעיני תמרים, במקום
1032שמאכילים אותם לבהמה מותר לטלטלן".
1033וכן
1034הוא לעיל שם סס"ו (גרעיני תמרים, במקומות שדרכם להאכילן לבהמות, מותר לטלטלן).
1035[1208]
1036סעיף יג, וכנסמן לעיל (הערות 116;
1037122).