Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתק הנצרך לבשר ביום טוב היאך יתנהג וסדר מליחתו
ובו כ"ב סעיפים
קניית בהמה בשותפות
א דברים
ובו כ"ב סעיפים
קניית בהמה בשותפות
א דברים
ברבים אסרו ביום טוב משום גזרת מקח וממכר,
גכיצד חבורה שרוצין ליקח בהמה שלימה מהטבח, אין פוסקין לו דמים עליה, אלא הטבח מביא
דשתי בהמות שוות ואומר להם ראו שזו כזו, והן לוקחין אחת מהן ושוחטים ומחלקים ביניהם
הבלא הטלת גורל,
וכמו שנתבאר בסי' שכ"ב
זעיי"ש, ולאחר יום טוב יודעים כמה דמי השניה, וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו.
חולא יאמרו הלוקחין לטבח מה שאתה נוטל
טלמחר בעד זו אנו ניתן לך בעד זו שנשחוט היום, מפני שזהו סכום מקח, שאסור להזכיר
יביום טוב:
יאב ולא יאמר אדם להלוקחין הריני שותף עמכם
יבבסלע, דהיינו שאטול עמכם חלק בשר ששוה סלע, מפני שאסור להזכיר סכום דמים ביום טוב,
יגאלא אומר להם הריני שותף עמכם לשליש הבשר או לרביע, דאז אינו ניכר ונראה כמקח
ידוממכר אלא כשותפות:
טוג
טזאבל אסור לומר להנכרי הריני שותף עמך לשליש או לרביע,
יזשהדבר ידוע שאין רגילות להשתתף עם הנכרי, וניכר שהוא מקח וממכר, אף שאינו מזכיר
יחסכום דמים.
יטבמה דברים אמורים בדבר שאין שיעור מקחו
כידוע, כגון בשר, שאין כל הבהמות שוות. אבל דבר ששיעור מקחו ידוע, כגון ביצים
כאואגוזים, מותר ליקח עם הנכרי אם אינו מזכיר לו סכום דמים, כמו שיתבאר בסי'
כבתקי"ז.
כגואפילו אם מזכיר לו סכום דמים יש מתירין כמו שנתבאר בסי' שכ"ג, עיין שם הטעם.
כדויש אומרים
כהדאפילו דבר שאין שיעור מקחו ידוע מותר ליקח אפילו מן הנכרי, אם אין מזכיר לו סכום
כודמים, וטוב להחמיר כסברא הראשונה:
כזד אין לוקחין בשר מהטבח בפיסוק דמים
כחשיאמר לו תן לי בסלע או בשתים,
כטוכן לא יאמר לו הריני שותף עמך בסלע, כדי שיהא נראה כשותפות ולא כמקח וממכר, דמכל
למקום כיון שמזכיר לו סכום דמים ניכר שהוא מקח וממכר. אלא הטבח מחלק להם שלישיות או
לארביעיות,
לבאו כפי דרך החלקים שדרך לחלק בעיר,
לגבלא הזכרת סכום דמים, ומביא שתי בהמות שוות ואומר להם ראו שזו כזו, ולמחר שמין
לדהנשארת, וכפי ששוה כך יפרעו לו,
להכמו שנתבאר למעלה:
לומשקל ומדידה
ה אסור לשקול ביום טוב, שלא יעשה כדרך
ה אסור לשקול ביום טוב, שלא יעשה כדרך
לזשהוא עושה בחול.
לחואפילו לשקול בשר בביתו לידע כמה יבשל אסור,
לטואפילו אינו מדקדק במשקלו רק פוחת מעט או מוסיף מעט אסור,
מוכן אסור ליקח ביד אחת המשקל וביד השניה בשר לשער משקלו, וכן אסור לשקול מנה
מאכנגד מנה
מבשיודע כבר משקלה:
מגו ומותר לשקול בידו, שלוקח החתיכה בידו
מדומשער כמה משקלה.
מהוטבח אומן שיודע לכוון לשער בצמצום, אסור לו לשקול חתיכת בשר ביד
מוכדי למכרה, אבל אם אינו רוצה למכרה רק שהוא שוקלה לידע כמה יבשל, מותר לשקלה ביד
מזאפילו הוא טבח אומן:
מחז טבח אומן שהוא יודע לכוין בדרך חתיכתו
מטלחתך ליטרא או חצי ליטרא, חותך כדרכו ואינו חושש,
נאפילו חותך כדי למכור, כיון שאינו שוקל ביד:
נאח כלי שיש בו שנתות,
נבונותן בו מעט מים ומניח הבשר במים וכשהמים מגיעים עד השנתות יודע כמה ליטרות יש
נגבבשר, אסור לעשות כן ביום טוב, אפילו פיחת מעט או הוסיף מעט, מפני שניכר הדבר
נדשמכוין למדה:
נהט אסור להניח בשר בכף מאזנים, ואפילו
נואינו רוצה לשקלו, רק שהוא מניחו שם כדי לשמרו מן העכברים, אם הכף מאזנים הוא תלוי
נזבמקום שרגילין לשקול שם, אסור, מפני שנראה כרוצה לשקול:
נחי אע"פ שאסור להזכיר שם דמים ביום
נטטוב,
סמכל מקום שם משקל מותר להזכיר, דהיינו שיאמר לו תן לי ליטרא בשר, דאינו מכוין
סאלמשקל אלא לומר לו כמה הוא צריך,
סבכמו שנתבאר גבי שם מנין בסי' שכ"ג
סגעיין שם:
סדנקיבת הבשר ומליגה
יא אין נוקבין נקב בבשר בסכין כדי לתלותו
יא אין נוקבין נקב בבשר בסכין כדי לתלותו
סהבו,
סוכדרך שהוא עושה בחול כשמוכר בשר עושה בו בית יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו, לפי
סזשביום טוב צריך לשנות, לעשות היכר שאין מקח וממכר מותר בו.
סחולפיכך אין נוקבו בסכין אלא באצבעו, כדי לשנות.
סטואם רוצה לעשות בו סימן שלא יחליפנו אדם, מותר לנוקבו אפילו בסכין:
עיב מולגין את הראש ואת הרגלים ברותחין כדי
עאלהסיר השיער, ומהבהבין אותן באוּר,
עבוטומנין אותן ברמץ,
עגשכל אלו הן מלאכות שלצורך אכילה. אבל אין טופלין אותן בסיד ולא בחרסית ולא באדמה,
עדמפני שנראה כמעבד. ואין גוזזין אותן במספרים, מפני שנראה כעושה לצורך השיער:
עהמליחת, ניקור ושריית הבשר
יג
יג
עומותר למלוח הבשר ביום טוב כדי להוציא את דמו, אע"פ שהיה אפשר למלחו מערב יום
עזטוב, משום דאם היה מולחו מערב יום טוב היה צריך להשהותו במלח עד למחר, דאם לא כן
עחהיה מתקלקל, ודבר ידוע הוא כשהבשר שוהא במלח הוא מפיג טעמו, לפיכך מותר למלוח ביום
עטטוב הבשר שרוצה לאכול בו ביום.
פואפילו הבשר שאינו רוצה לאכלו ביום טוב,
פא(א) אם חושש שמא יסריח,
פבמותר למלחו ביחד עם הבשר שרוצה לאכול,
פגכיון שטורח אחד הוא טורח לכל הבשר ואינו מוסיף טרחא יתירה בשביל מליחת הבשר שאינו
פדרוצה לאכול ביום טוב, שהרי מולח הכל ביחד.
פהואע"פ שהוא מוסיף קצת טרחא, שהרי צריך להפך כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה כדי
פולמולחם בצד השני,
פזמכל מקום כיון שאיסור מליחת בשר בשבת ויום טוב אינו אלא מדברי סופרים, דמן התורה
פחאין עיבוד באוכלין כמו שנתבאר בסי' שכ"א,
פטלפיכך הקילו בו:
ציד ואפילו אם אינו מולח הכל ביחד, אלא זה
צאאחר זה, מותר על ידי שיערים על כל חתיכה לומר מזו אני חפץ לאכול היום ומולחה,
צבדהיינו לאחר שמלח חתיכה אחת לאכלה ביום טוב אומר חבירתה עריבה עלי ביותר לאכלה
צגהיום ומולחה גם כן. וכן יעשה בכל חתיכה וחתיכה שימלח. ואע"פ שהיה
צדאפשר לו למלוח מערב יום טוב,
צהולמה התירו לו דבר זה,
צוכדי שלא ימנע מלשחוט מחמת שיחוש להפגת טעם הבשר הנמלח מערב יום טוב,
צזוירבה בשמחת יום טוב:
צחטו במה דברים אמורים קודם אכילת סעודת
צטשחרית, אבל לאחר סעודת שחרית אסור למלוח בשר
קכדי שלא יסריח, ואפילו רוצה לבשל ולאכול חתיכה ממנו, ומולח זו החתיכה עם שאר
קאהחתיכות ביחד,
קבאעפ"כ אסור למלוח שאר החתיכות, דכיון שאינו צריך לאכול זו החתיכה, ואינו אוכלה
קגאלא כדי להתיר לו מליחת שאר החתיכות, הרי זו הערמה:
קדטז במה דברים אמורים, כשאינו מולח אלא
קהמשום חשש שמא יסריח, אבל אם ידוע לו שבודאי יסריח, מותר למלחו אפילו אחר אכילה
קומשום הפסד ממונו,
קזואפילו זה אחר זה על ידי שיערים על כל חתיכה לומר מזו אוכל היום,
קחואוכל כזית
קטמאחת מהן.
קיולא התירו דבר זה, למלוח אחר אכילה אלא
קיאכששחט ביום טוב,
קיבכדי שלא ימנע מלשחוט, אבל אם שחטה מערב יום טוב, כיון שהיה אפשר למלוח קודם יום
קיגטוב, אסור למלוח בשר שאינו צריך לו ביום טוב אלא אם כן מולחו קודם אכילה, ועל דרך
קידשנתבאר:
קיהיז ואפילו קודם סעודת שחרית אינו רשאי
קיולמלוח הבשר שאינו רוצה לאכלו ביום טוב, אלא מליחה שהיא כדי להוציא את הדם,
קיזאבל לאחר שנמלח הבשר מליחה זו אסור לו לחזור ולמלחו פעם שנית כדי שלא יסריח, אפילו
קיחאם מולחו ביחד עם הבשר שרוצה לאכלו ביום טוב. דכיון שהבשר שרוצה לאכלו היום אין
קיטצריך למליחה זו השניה, שהרי יבשלנו מיד, ואם כן אינו טורח אלא בשביל הבשר שאינו
קכרוצה לאכלו ביום טוב. אלא כיצד יעשה שלא יסריח אחר שמלחו להוציא את דמו, לא ידיחנו
קכאמיד אלא ישהנו במלחו עד קרוב לי"ב שעות כמ"ש ביו"ד סי' ע',
קכבואחר כך ידיחנו, ובליל יום טוב שני יכול לחזור ולמלחו על ידי שיערים על כל חתיכה
קכגלומר מזו אוכל למחר, אבל ביום טוב שני בשחרית אסור למלוח על ידי הערמה זו, שהרי
קכדהבשר שרוצה לאכול יבשלנו מיד ואין צריך מליחה:
קכהיח מותר לנקר בהמה ביום טוב, אע"פ
קכושנשחטה מערב יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום טוב, לפי שהניקור אין בו מלאכה
קכזגמורה, אע"פ שהוא
קכחבורר ומפריד אוכל מאוכל אין בכך כלום, כיון שהכל מין אחד אלא שהתורה אסרתו באכילה,
קכטואין איסור בורר שייך אלא בבורר ומפריד שני מינים זה מזה או פסולת מתוך האוכל שהן
קלכעין שני מינים.
קלאומכל מקום לכתחלה טוב לשנות בניקור בהמה
קלבשנשחטה מערב יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום טוב, דהיינו שינקר בקרדום או בקופיץ
קלגאו שינוי אחר. אבל אם אי אפשר לו לשנות, מותר לנקר כדרכו,
קלדאפילו חלק האחוריים שיש טורח רב בנקירתו, כיון שהוא צורך אוכל נפש:
קלהיט
קלובמה דברים אמורים בבשר שרוצה לאכלו ביום טוב.
קלזאבל בשר שאינו רוצה לאכלו ביום טוב, אסור לנקרו ביום טוב, שהרי הוא טורח לצורך חול.
קלחאלא אם כן (ב) חושש שלא יסריח הבשר
קלטורוצה למלחו ביום טוב על ידי הערמה, ועל דרך שנתבאר,
קמואי אפשר למלחו קודם הניקור כמ"ש ביו"ד סי' ס"ה,
קמאאזי מותר לנקרו גם כן על ידי הערמה, דהיינו, לאחר שניקר חתיכה אחת לאכלה היום אומר
קמבחברתה עריבה עלי יותר לאכלה היום וחוזר ומנקרה גם כן.
קמגולא התירו לו דבר זה אלא כשנשחטה ביום
קמדטוב, כדי שלא ימנע מלשחוט. אבל אם נשחטה מערב יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום
קמהטוב, אסור לנקר ביום טוב אלא הבשר שרוצה לאכול היום,
קמושהרי הניקור אינו מפיג טעם הבשר כלל, ואדרבה כשאינו מנוקר מסריח יותר במהרה, ואם
קמזכן היה לו לנקרה קודם יום טוב.
קמחואפילו אם נשחטה ביום טוב, אסור לנקר על
קמטידי הערמה זו לאחר שכבר אכל סעודת שחרית, מטעם שנתבאר למעלה:
קנכ בשר מנוקר ששהה בלא מליחה שני ימים
קנאקודם יום טוב, ויום השלישי חל להיות ביום טוב, ואם לא ישרנו במים בו ביום יהא אסור
קנבלאכלו כי אם צלי כמ"ש ביו"ד סימן ס"ט,
קנגמותר לשרותו במים, אף שכבר אכל סעודתו ואינו צריך כלל לבשר זה ביום טוב, מכל מקום
קנדכיון שראוי לאכלו היום שהרי כבר ניקרו מערב יום טוב, מותר גם כן לשרותו, כדרך
קנהשמותר לטלטלו מחמת שהוא ראוי לאכילה בו ביום.
קנוואע"פ שאסור לעשות שום מעשה לצורך
קנזחול אף שאין בו מלאכה, כגון להדיח הכלים ולשפשפן, כמו שיתבאר בסי' תק"ג
קנחותק"ט,
קנטמכל מקום כיון שאינו מדיח הבשר בידיו, רק ששורה אותו במים, אינו דומה להדחת כלים
קסשעושה מעשה בידים שמדיחן:
קסאכא אע"פ שהבשר שרוצה לאכלו ביום טוב מותר
קסבלמלחו, אע"פ שהיה אפשר לו למלחו מערב יום טוב,
קסגמכל מקום דגים שקרעו אותם מערב יום טוב אסור למלחן ביום טוב, שהדגים משביחין
קסדכששוהין במלח, ואם כן היה לו למלחן מערב יום טוב.
קסהומכל מקום מותר לתת מלח לתוך המחבת שמבשלין אותם בה, דאין איסור במליחה אלא משום
קסוגזרת עיבוד, וזה אין שייך בתבשיל שנותן המלח לתוך המים:
קסזכב במה דברים אמורים במיני דגים שמשביחים
קסחבמלחן, אבל מיני דגים שבשרם רך ומתקלקלים כששוהים במלח, מותר למלחן ביום טוב, אע"פ
קסטשהיה אפשר לו למלחן בערב יום טוב,
קעודינן כמליחת בשר לכל דבר:
קעאקונטרס אחרון
(א) אם חושש כו'.
(א) אם חושש כו'.
קעבכן
קעגמשמעות הפוסקים. עיין מג"א ס"ק י"א.
קעדוכן
קעהמשמע בהדיא בב"י
קעובשם הרשב"א
קעזומגיד משנה.
קעחעיין שם שכתב דרב אדא בר אהבה חולק על שמואל,
קעטורב אדא לא התיר אלא משום הפסד, כדמשמע מכל הפוסקים כרב אדא, וכמו שכתב
קפהרשב"א משום הפסד כו', וכן כתב בהגהות אשר"י
קפאמשום פסידא כו' עיין שם, ופסקו כן האחרונים
קפב(עיין מג"א ס"ק י"ב), ואם שמואל מתיר אף
קפגאם ידוע שאין הפסד, אם כן לא פליגי אהדדי,
קפדאלא על כרחך צריך לומר דאף שמואל לא שרי אלא משום חשש הפסד. והדעת מכרעת כן, דלמה
קפהנתיר שבות דמליחה,
קפווגם טרחא שלא לצורך יום טוב, כמו שכתב הרא"ש,
קפזבדבר שאין בו הפסד אם לא יעשנו עד לאחר יום טוב.
קפחוהך פסידא
קפטאין צריך להיות פסידא ודאית, אלא אפילו משום חשש הפסד התירו לו, דאם לא כן מאי
קצאיכא בין אחר אכילה לקודם אכילה,
קצאדבפסידא ודאית אף לאחר אכילה שרי, כדמוכח בגמרא גבי מסוכנת,
קצבוכן כתב המג"א.
קצגולפי זה צריך לומר דמה שכתב המג"א בסוף ס"ק י"ב,
קצדיסריח הבשר כו', היינו אפילו שיש חשש שמא יסריח,
קצהשהרי בהגהות אשר"י נלמד דין זה מדרב אדא.
קצווהא דנקט לישנא דמשתמע לתרי אפי, ולא פירש בהדיא שמא יסריח, היינו משום סיפא,
קצזלאשמועינן רבותא, דאפילו ודאי יסריח, אפילו הכי אסור אם נשחטה מערב יום טוב:
קצח(ב) חושש שלא יסריח כו'.
קצטנתבאר במ"ש לעיל באות א':
ר[1209] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רא(א)
רבקניית בהמה בשותפות (ס"א-ד).
רג(ב)
רדשקילתה ומדידתה (ס"ה-י).
רה(ג)
רונקיבת הבשר ומליגה (סי"א-ב).
רז(ד)
רחמליחת, ניקור ושריית הבשר (סי"ג-כב).
רט[1210]
רירמב"ם פ"ד הי"ט (דברים רבים אסרו ביום טוב משום גזירת מקח
ריאוממכר, כיצד ...).
ריבדיני מקח וממכר בשבת נתבארו לעיל סי' שו
ריגס"ד ואילך. דיני קניית צרכי שבת בשבת נתבארו לעיל סי' שכג. דיני קניית צרכי
רידיום טוב ביום טוב יתבארו לקמן סי' תקיז. וכאן יתבארו דיני קניית בהמה או בשר
ריהבשןתפות ביום טוב.
ריו[1211]
ריזמשנה כז, ב (אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב). גמרא שם (מאי אין נמנין,
ריחאמר רב יהודה אמר שמואל, אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה ביום טוב. היכי עביד,
ריטאמר רב מביא שתי בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו).
רכומיירי שלוקחים את הבהמה בחבורה, כאמור
רכאבהמשך המשנה (ושוחטין ומחלקין ביניהם), ובברייתא (הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע).
רכבטור ושו"ע ס"א (אין קונים בשר בפיסוק דמים ... מביא שתי בהמות ויאמר זו
רכגכזו).
רכד[1212]
רכהאור זרוע ח"ב סי' שנז (והא דתנן ומחלקין אותה ביניהן, מספקא ליה לריב"א
רכואם אפילו מותר להפיס, או כך בלא פייס דווקא מחלקין, אבל להפיס אסור, דבשבת ודאי
רכזאסור ... והשתא מספקא ליה אם הוא הדין אסור להפיס ביום טוב אם לאו. הילכך פירש
רכחדאסור להפיס ביום טוב). הגהות אשרי פ"ג סי' ט (ואסור להפיס ביום טוב כשמחלקין
רכטבשר או שום דבר, מאו"ז). שבלי הלקט סי' רנד (והא דאמרינן שוחטין ומחלקין
רלביניהם, פירש רבינו שלמה זצ"ל דוקא בלא גורל, כגון שהן מוותרין זה לזה, אבל
רלאאם מקפידין אם יקח חבירו מנה יפה וצריכין גורל, אסור). מ"א סק"א (דוקא
רלבבלא גורל, כגון שהם מוותרים זה לזה ואין מקפידין אם יקח חבירו מנה יפה, אבל אם
רלגמקפידין וצריכין גורל, אסור (ש"ל)).
רלד[1213]
רלהבשו"ע שם ס"ו (המחלק לבני ביתו מנות בשבת, יכול להטיל גורל, לומר למי
רלושיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו ... אבל עם אחרים, אסור).
רלז[1214] רש"י שם ד"ה
רלחמביא (למחר שמין את הנותרת). רמב"ם שם (ולמחר יודעין כמה דמי השנייה, וכל אחד
רלטואחד נותן דמי חלקו). טור ושו"ע שם (ולמחר שמין הנשארת, וכפי ששוה כך יפרע
רמלו).
רמא[1215]
רמבשבלי הלקט סי' רמד (שאלו לפני רבינו יצחק בר' יהודה זצ"ל, מה לילך אצל [נכרי]
רמגהמכירו ליטלו ממנו אגודות עשב ביום טוב ל[בהמ]ה או תבן או עמיר, ואומר לו מה שאתה
רמדנוטל מן השאר שהן כיוצא בו אתן לך מאלו למחר. והשיב ... אפילו מישראל אסור, לפי
רמהשהוא זכירת סכום מקח). מ"א סק"ב (אבל אסור שיאמר לו מה שאתה נוטל
רמובעד זו למחר אתן לך בעד זו, דהוי סכום מקח (ש"ל)). אליה רבה ס"ק ד (אבל
רמזאסור לומר מה שאתה נוטל בעד זו למחר, אתן לך בעד זו, דהוי סכום מקח).
רמחוהאמור כאן "שזהו סכום מקח",
רמטאין הכוונה ל"סכום דמים" דלעיל סי' שכג ס"א (מובא לקמן הערה 12),
רנאלא לסכום מסויים של דמים, כדלקמן ס"ג (אם מזכיר לו סכום דמים יש מתירין
רנאכמ"ש בסי' שכ"ג).
רנבומכל מקום אסור כאן לדברי הכל, שהרי
רנגבדעה המתרת נתבאר לעיל שם (כשאומר תן לי בעד כך וכך, אינו נראה שמתכוין למקח וממכר
רנדכלל, אלא שמודיע לו כמה צריך לו, והמעות כך וכך שמזכיר לו אינו אלא לסימן בעלמא
רנהשצריך לו כמה ששוה כך וכך מעות). ואילו כאן לוקחים את כל הבהמה, ואינם אומרים זאת
רנואלא כדי לידע כמה יצטרכו לשלם.
רנז[1216]
רנחגמרא [ברייתא] שם (לא יאמר אדם לחברו הריני עמך בסלע הריני עמך בשתים, אבל
רנטאומר לו הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע). רמב"ם שם (כשהן מחלקין
רסביניהן, לא יאמר זה, אני בסלע ואתה בשנים, שאין מזכירין שום דמים, אלא זה נוטל
רסאשליש וזה רביע). ב"ח (דהוא הדין נמי דאסור לומר בשעה שמחלקין ביניהם אני בסלע
רסבואתה בשתים, שאין מזכירין שם דמים, אלא זה נוטל שליש וזה נוטל רביע).
רסגוגם האמור כאן "להזכיר סכום
רסדדמים", אין הכוונה ל"סכום דמים" דלעיל סי' שכג ס"א (מובא לקמן
רסההערה 12),
רסואלא לסכום מסויים של דמים, כדלקמן ס"ג (אם מזכיר לו סכום דמים יש מתירין
רסזכמ"ש בסי' שכ"ג).
רסחומכל מקום אסור כאן לדברי הכל, כדלעיל
רסטשם (שאסור להזכיר שם דמים ... בדבר שאין מקחו ידוע, כגון הלוקח בשר מהטבח שאסור
רעלומר לו תן לי בדינר בשר כמ"ש בסי' ת"ק, לפי שאי אפשר לומר שאינו אלא
רעאמודיע לו כמה בשר הוא צריך, שהרי אינו יודע כמה יתנו לו בעד דינר), וכן הוא גם
רעבכאן, שאין מקחו ידוע עד אשר למחר ישוו את שתי הבהמות זו לזו.
רעגולכן אסרו כאן בסתם בברייתא (לא יאמר
רעדאדם לחברו הריני עמך בסלע הריני עמך בשתים), שהוא אסור לדעת כל הפוסקים.
רעה[1217]
רעואור זרוע ח"ב סי' שנז (אבל אומר לו הריני עמך על למחצה לשליש ולרביע, וכתב
רעזרבינו יצחק אלפס, והני מילי ישראל בישראל, אבל ישראל לגבי עכו"ם אסור). הגהות
רעחאשרי פ"ג סי' ט. רמ"א ס"א (ויש אומרים דדוקא ישראל לגבי
רעטישראל שרי כהאי גונא, אבל ישראל עם גוי, אפילו בכהאי גונא אסור).
רפומיירי כאן שרוצה ליקח ממנו בהמה
רפאבשותפות, ואחר כך לשחוט אותה, כדלעיל סי' תצח סכ"ב (בהמה שהיא חציה של ישראל
רפבוחציה של נכרי, מותר לשחטה ביום טוב, ואינו כשוחט גם בשביל הנכרי, דכיון שאי אפשר
רפגלכזית בשר בלא שחיטה נמצאת כל השחיטה הוא צורך הישראל).
רפד[1218]
רפהמ"א סק"ג (פירוש, שישראל אסור לומר לעכו"ם הריני עמך למחצה
רפולשליש ולרביע (כ"מ בהג"א עיי"ש). ונראה לי הטעם, משום דאין רגיל
רפזלהשתתף עם העכו"ם, מיחזי טפי כמקח וממכר).
רפח[1219]
רפטס"א (ובלבד
רצשלא יזכיר לו ... שם דמים, כדי שלא יהא נראה כמקח וממכר), וס"ו (אין היתר אלא כששומת המקח ידוע, ואין
רצאצריך לקצוץ דמים עם הנכרי).
רצב[1220]
רצגס"א (ויש מתירין
רצדאפילו להזכיר שם דמים ... רק שלא יזכיר לו סכום דמים ... דהיינו שלא יאמר לו תן לי
רצהבעד כך וכך מעות וכבר יש לך בידי בעד כך וכך ויהיה לך בידי כך וכך, שכיון שמזכיר
רצולו בסכום המעות שחייב לו, ניכר שהוא מקח וממכר ... שכיון שמזכיר לו בסכום המעות
רצזשחייב לו, ניכר שהוא מקח וממכר ... אבל כשאומר תן לי בעד כך וכך, אינו נראה
רצחשמתכוין למקח וממכר כלל, אלא שמודיע לו כמה צריך לו, והמעות כך וכך שמזכיר לו אינו
רצטאלא לסימן בעלמא, שצריך לו כמה ששוה כך וכך מעות ... והעיקר כסברא הראשונה.
שואעפי"כ במדינות אלו נתפשט המנהג כסברא זו, להקל בהזכרת שם דמים).
שאוהאמור כאן "סכום דמים יש
שבמתירין", אין הכוונה ל"סכום דמים" הנזכר לעיל שם, אלא לסכום מסויים
שגשל דמים, שבזה יש מתירין לעיל שם.
שדוכן האמור לעיל "שאינו מזכיר סכום דמים",
שהובס"ב "להזכיר סכום דמים", ובס"א (שזהו סכום מקח), בכל אלו לא
שומיירי שאומר "וכבר יש לך בידי בעד כך וכך, ויהיה לך בידי כך וכך", אלא
שזלסכום של דמים.
שחומכל
שטמקום, האמור לעיל ס"א-ב אסור לדברי הכל, כדלעיל (הערות 7-8).
שי[1221]
שיאפר"ח ס"א (ולא ידעתי מה חילוק יש בין ישראל לעכו"ם לדין זה,
שיבומה איסור יש לומר לעכו"ם הריני עמך לשליש ולרביע). מ"א סוף סק"ג
שיג(ודיוקו של הג"א מדקתני אומר אדם לחברו, משמע למעוטי עכו"ם ... אפשר דהכא
שידנמי חבירו לאו דוקא, וצ"ע).
שיה[1222]
שיומשנה כח, סוע"ב (לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר). טור ושו"ע
שיזס"א (אין קונים בשר בפיסוק דמים, לומר לטבח תן לי בסלע או בשתים).
שיחואף לדעת המתירים להזכיר שם דמים,
שיטכדלעיל ס"ב (ואפילו
שכאם מזכיר לו סכום דמים יש מתירין כמ"ש בסי' שכ"ג). היינו דוקא במקחו
שכאידוע, משא"כ כאן שאין מקחו ידוע עד למחרת שישומו הבהמה הנשארת שהיא שוה לבהמה
שכבזו.
שכג[1223]
שכדברייתא כז, סוע"ב (לא יאמר אדם לחברו הריני עמך בסלע הריני עמך בשתים, אבל
שכהאומר לו הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע).
שכווכבר נתבארה הלכה זו לעיל ס"ב, לפי
שכזהמפרשים ברייתא זו באחד שאומר להשותפים הריני שותף עמכם בסלע. וכאן נתבארה הלכה
שכחזו, לפי פירוש הטור ושו"ע שם (וכן לא יאמר לו [לטבח] הריני שותף עמך בסלע, אלא
שכטמחלק להם שלישיות או רביעיות), דלא מיירי בחבורה, אלא ביחיד שאומר כן לטבח המוכר.
של[1224]
שלאגמרא כט, רע"א (דבסורא אמרי תרטא ופלגו תרטא, בנרש אמרי חלקא ופלגו
שלבחלקא, בפומבדיתא אמרי אוזיא ופלגו אוזיא, בנהר פקוד ובמתא מחסיא אמרי רבעא ופלגו
שלגרבעא), ופרש"י (כל הטבחין היו מנתחין בהמותיהם בשוה כך וכך נתחים מן הבהמה,
שלדולאותן הנתחים קרו להו בסורא תרטא ובנרש חלקא ובפומבדיתא אוזיא ובנהר פקוד רבעא). **טור
שלהושו"ע** שם (כפי החלקים שדרך לחלק בעיר, בלא פיסוק דמים).
שלו[1225]
שלזטור ושו"ע שם (ומביא שתי בהמות ויאמר זו כזו, ולמחר שמין הנשארת, וכפי ששוה
שלחכך יפרע לו). ב"י (ומשמע דהכא נמי היה מביא שתי בהמות ומעמידן זו אצל
שלטזו ואומר זו כזו, דאם לא כן, היאך ידעו כמה צריך לפרוע, שהרי יש בהמה שנתח ממנה
שמשוה דינר ויש בהמה שנתח ממנה שוה שני דינרים).
שמא[1226]
שמבסעיף א.
שמג[1227]
שמדמשנה כח, רע"א (וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר), ופרש"י
שמה(שאסור לשקול בליטרא, דהיינו מעשה חול). טור ושו"ע ס"ב (אסור לשקול בשר).
שמולבוש ס"ב (וכל זה אסור משום שהוא עובדא דחול).
שמז[1228]
שמחרשב"א ד"ה אמר רב יהודה (ואפשר לי לומר דלא אסרו לשקול אלא בלוקח מן
שמטהטבח ... אבל לשקול בתוך ביתו לדעת כמה יבשל מותר, שכן אדם עושה בתוך ביתו ...
שנומיהו בגמרין לקמן בשלהי פרקין לא משמע הכי). טור ושו"ע ס"ב
שנא(אפילו בביתו לידע כמה יבשל).
שנבומכל מקום התירו למדוד תבלין כדי ליתן
שנגבקדרה, מהטעם האמור לקמן סי' תקד סט (מותר לאדם למדוד תבלין וליתן בקדרה במדה
שנדוצמצום, כדי שלא יקדיח תבשילו).
שנה[1229]
שנומ"א סק"ד (אפילו אינו מדקדק, רק פיחת מעט או מוסיף מעט, אסור, אף
שנזעל גב דבמדה שרי כמ"ש סי' שכ"ג, שאני התם דאינו נראה כמודד, רק כשופך
שנחלכלי, אבל במשקל בכל ענין אסור).
שנט[1230]
שסגמרא שם (אמר רב יהודה אמר שמואל, טבח אומן אסור לשקול בשר ביד), ופרש"י (לאחוז
שסאהליטרא בידו אחת והבשר בידו אחרת ולכוין), והיינו שמי שאינו אומן מותר לו לשקול
שסבבדרך זה. אבל בטור ושו"ע שם (ומותר לשקול בידו, שלוקח החתיכה בידו ומשער כמה
שסגיש בה, וטבח אומן אפילו זה נמי אסור). ב"ח
שסדד"ה ומ"ש ומותר (ורבינו דקדק וכתב תחלה ומותר לשקול בידו שלוקח וכו',
שסהלהורות דבאינו אומן נמי לא שרי אלא בשוקל בידו בלא ליטרא, אבל בליטרא אסור אפילו
שסוביד, ואפילו אינו אומן). מ"א סוף סק"ד (אסור ליקח ביד אחת המשקל
שסזוביד השני בשר לשער המשקל (ב"ח)).
שסח[1231]
שסטגמרא שם (ר' חייא ור"ש ברבי שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב ... אמר ליה
שעאביי ודלמא לא היא ... הכא דמחזי כעובדין דחול, לא). רי"ף טו, א (והא דר'
שעאחייא ור"ש ברבי דהוו שקלי מנה כנגד מנה ביום טוב, לא קיימא לן כוותייהו, אלא
שעבכרבנן דאמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר). טור ושו"ע שם (ואפילו
שעגלשקול מנה כנגד מנה, אסור).
שעד[1232]
שעהרש"י שם ד"ה הואיל (דמנה כנגד מנה, ויודע כמה משקל ראשונה ושוקל כנגדה).
שעואליה זוטא ס"ק ו (פירוש, שהיה לו בשר ליטרא שקול, ושקל כנגדו).
שעז[1233]
שעחטור ושו"ע שם (ומותר לשקול בידו, שלוקח החתיכה בידו ומשער כמה יש בה),
שעטוכנסמן לעיל (הערה 22).
שפ[1234]
שפאגמרא שם (ואמר רב יהודה אמר שמואל, טבח אומן אסור לשקול בשר ביד). רא"ש
שפבפ"ג סי' ט (יודע לכוין המשקל בידו אחת). ר"ן טו, א (ואחרים פירשו שהוא
שפגיודע לכוין משקל הבשר בלא ליטרא, ואסור, שהרי הוא כמאזנים). טור ושו"ע שם (וטבח
שפדאומן, אפילו זה אסור). מ"א סק"ה (שיודע לכוין לשער בצמצום).
שפה[1235]
שפומ"א שם (ומשמע ביש"ש, דוקא למכור אסור, אבל בביתו מותר).
שפז[1236]
שפחתוספתא פ"ג ה"ד (אבל חותך בכלי ונותן לזה ולזה). רשב"א כח,
שפטא ד"ה ואמר (ובתוספתא נמי גרסינן ... אבל חותך בסכין ונותן לזה ולזה, עד כאן,
שצכלומר אף על פי שהוא יודע לאמן את ידיו לחתוך בכיוון כאלו שוקל בליטרא, אפילו הכי
שצאמותר, דמכל מקום אין נראה כאן כעובדין דחול כלל), ובעבודת הקדש שער ב סי' ד (הטבח
שצבהאומן, אף על פי שיודע לכוין דרך חתיכתו לחתוך ליטרא וחצי ליטרא, חותך כדרכו ואינו
שצגנמנע). שו"ע סוף ס"ב (אם הוא יודע לכוין דרך חתיכתו לחתך ליטרא
שצדאו חצי ליטרא, חותך כדרכו ואינו חושש).
שצה[1237] שהרי אם אינו חותך כדי למכור,
שצומותר אפילו לשקול ביד, כדלעיל סעיף הקודם.
שצז[1238] סימנים למדידה.
שצחוראה
שצטגם לעיל סי' קס ס"ד (אם המים בכלי שיש בו שנתות, ונתן לתוכו בשר ועולין המים
תעד השנתות ובזה יודע משקלו).
תא[1239]
תבגמרא כח, א (ואמר רב יהודה אמר שמואל, טבח אומן אסור לשקול בשר במים),
תגופרש"י (שיש לו שנתות וסימנים בכלי, ונותנין בו מים, והסימנים מודיעין אותו
תדכמה המים עולין למעלה בשביל ליטרא בשר), וכגירסת הרי"ף טו, א (ואמר ר' יהודה
תהאמר שמואל אסור לשקול בשר במים), והיינו שגם מי שאינו אומן אסור. טור ו**מ"א
תו**סק"ח (איתא בגמרא, כלי שיש בו שנתות ונותן בו מעט מים, ומניח הבשר במים
תזוכשיגיע עד השנתות יודע כמה ליטרות יש בו, אסור לעשות כן ביום טוב, אפילו פיחת מעט
תחאו מוסיף מעט, דמוכחא מילתא שמכוין למדה).
תט[1240]
תימשנה שם (וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר). גמרא שם (מאי כל
תיאעיקר, אמר רב יהודה אמר שמואל, אפילו לשמרו מן העכברים (אין נותנין אותו במאזנים
תיבהתלויין ביתד גבוה, רש"י). אמר רב אידי בר אבין, והוא דתליא בתריטא (בטבעת
תיגשתולין אותן בה כששוקלין, דמחזי כנותנו לשם משקל, רש"י)). טור ושו"ע שם
תיד(ואפילו ליתנו בכף מאזנים לשמרו מן העכברים אסור, אם היא תלויה במקום שרגילים
תיהלשקול בה). לבוש שם (מפני שנראה כשוקל).
תיו[1241]
תיזכדלעיל ס"ב (שאסור
תיחלהזכיר סכום דמים ביום טוב), ושם נסמן (הערה 8).
תיט[1242]
תכמ"א סק"ו (ונראה לי דמותר לומר תן לי ליטרא בשר, דאינו מכוון
תכאלמשקל אלא לומר לו כמה צריך, כמ"ש סי' שכ"ג גבי מדה).
תכב[1243]
תכגסעיף ג (מותר לומר לחבירו תן לי ביצים ואגוזים במנין, וכן לומר לחנוני תן לי עשרים
תכדביצים או חמשים אגוזים, ואין אומרים שזה דומה למקח וממכר).
תכה[1244]
תכוגמרא כח, א (ואמר רב חייא בר אשי אסור לעשות בית יד בבשר), ופרש"י
תכז(נקב לאחוז בו). טור ושו"ע ס"ג (אין נוקבין נקב בבשר בסכין לתלותו בו).
תכח[1245]
תכטרש"י ד"ה ובידא (בסכין דרך חול הוא, כשמוכר בשר עושה בו בית יד
תלונותנו ללוקח להוליכו לביתו, וביום טוב צריך לשנות לעשות היכר, שאין מקח וממכר
תלאמותר בו). ב"י ד"ה אין. לבוש ס"ג. מ"א סק"ז (דצריך שינוי,
תלבלידע שמקח וממכר אסור בו (רש"י). ואם כן מותר לנקוב חתיכת האפיקומן בפסח
תלגלתלותו, דלא כיש מחמירין).
תלדוכדלעיל סי' תעז סי"א (הנוהגין
תלהלנקוב חתיכת אפיקומן ולתלותה, אין בזה איסור משום נוקב ביום טוב).
תלו[1246]
תלזגמרא שם (אמר רבינא ובידא שרי), ופרש"י (לנקוב באצבעו שרי, דלאו דרך חול הוא).
תלחטור ושו"ע שם (אבל ביד מותר).
תלט[1247]
תמגמרא שם (אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר), ופרש"י (שלא יחליפהו הנושאו).
תמאטור ושו"ע שם (ואם לעשות בו סימן, מותר אפילו בסכין). מ"א ס"ק ח
תמב(שלא יחליפנו אדם).
תמג[1248]
תמדגמרא [ברייתא] לד, א (מולגין את הראש ואת הרגלים (ברותחין, רש"י),
תמהומהבהבין אותן באוּר). טור ושו"ע ס"ד (מולגין הראש והרגלים, ומהבהבים
תמואותם באוּר).
תמזוהיינו דוקא בראש ורגלים, אבל לא את כל
תמחהבהמה, כדלעיל סי' תצט ס"ב (אסור
תמטלמלוג כל הבהמה כדי להפשיטה על ידי כך ... ואפילו למלוג הגדי כדי לאכלו בעורו אסור).
תנ[1249]
תנאמ"א סק"ט (והוא הדין שמותר לטומנו ברמץ).
תנב[1250]
תנגברייתא שם (אבל אין טופלין אותם בחרסית ולא באדמה ולא בסיד (להסיר שערן דהוי דרך העבדנין,
תנדרש"י), ואין גוזזין אותן במספרים (דמחזי כצריך לשער, רש"י)). **טור
תנהושו"ע** שם (אבל אין טופלין אותם בסיד ולא בחרסית ולא באדמה, דמתחזי כעיבוד.
תנוואין גוזזין אותם במספרים, שנראה כעושה לצורך השיער).
תנז[1251]
תנחגמרא יא, ב (מולח אדם כמה חתיכות בשר בבת אחת ... מערים ומלח גרמא גרמא),
תנטשהן שתי ההלכות דלקמן בסמוך – האופנים שהתירו למלוח הבשר שאינו רוצה לאכלו ביום
תסטוב. ומזה מובן שמכל שכן מותר למלוח הבשר שרוצה לאכלו ביום טוב.
תסאואף שהובא במרדכי רמז תרנז (רבינו אבי
תסבהעזרי כתב, אותם בני אדם שקונין בשר מערב יום טוב ומולחין אותם ביום טוב, כתב
תסגרבינו אפרים דאיסורא עבדי, דאפשר לעשות מערב יום טוב).
תסדהשיב עליו בהלכות ומנהגי מהר"ש
תסהמנוישטט סי' נא (ומליחת בשר ביום טוב נוהגין בה היתר, לפי כשנמלח היום אז טוב יותר
תסומאילו נמלח אתמול, והוי כמו מפיג טעמו ... אע"פ שהמרדכי אסר למלוח בשר ביום
תסזטוב היכא דאיפשר למלוח מערב יום טוב, בזה המדינה נהגו היתר). הובא במהרי"ל
תסחהל' יום טוב ע' קעא (אמר מהר"ש מליחת בשר ביום טוב נוהגין בו היתר, לפי כשנמלח
תסטהיום מוטעם יותר מאשר נמלח אתמול, וחשוב מפיג טעמו). תרומת הדשן סי' פ (אחד
תעמהגדולים קבל מרבותיו, דלא נהגינן בההיא כמרדכי, דהדבר ידוע שהבשר השוהה במלח מפיג
תעאטעמו). רמ"א ס"ה (ומותר למלוח הבשר ביום טוב אף על פי שהיה אפשר
תעבלמולחו מערב יום טוב). ט"ז ס"ק ג (הטעם שם, דטפי מעלי בשרא כשאין שוהא
תעגבמלח). מ"א סקי"א שם
תעד(ונראה לי דמיירי שמולחו להוציא דמו, והכי פירושו, אם היה מדיחו ומולחו מערב יום
תעהטוב להוציא דמו, היה צריך אחר הדחה שניה למולחו, דאחר כך מתקלקל כשעומד בלא מלח).
תעווכדלקמן סי"ז (כיצד יעשה שלא יסריח אחר שמלחו להוציא
תעזאת דמו, לא ידיחנו מיד אלא ישהנו במלחו עד קרוב לי"ב שעות כמ"ש
תעחביו"ד סי' ע', ואחר כך ידיחנו, ובליל יום טוב שני יכול לחזור ולמלחו).
תעטוכך גם כאן, שאם ימלחנו בערב יום טוב וידיחנו, יצטרך למולחו שוב בליל יום טוב עד
תפשעה שירצה לבשלנו בבוקר, ו"כשהבשר
תפאשוהא במלח הוא מפיג טעמו".
תפבוהיינו בזמניהם, שלא הי' להם מקרר, וכדי
תפגשהבשר לא יתקלקל הוצרכו למלחו שוב.
תפד[1252]
תפהרב יהודה אמר שמואל בגמרא יא, ב (מולח אדם כמה חתיכות בשר בבת אחת,
תפואע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת). טור ושו"ע שם (מותר למלוח כמה חתיכות
תפזבבת אחת אף על פי שאינו צריך אלא אחת).
תפח[1253] "משמעות הפוסקים",
תפטשגם היתר זה הוא משום "שיש חשש שמא יסריח". ונתבאר בקונטרס אחרון
תצס"ק א.
תצאוהיינו
תצבכיון (א) שחושש שמא יסריח ולא ישחט, (ב) מולח הכל ביחד, (ג) מן התורה אין עיבוד
תצגבאוכלין, הקילו בו.
תצד[1254] גם כאן מייירי שמולחו כדי
תצהלהוציא את דמו, ובאופן שיתבאר לקמן סי"ז (כיצד יעשה שלא יסריח, אחר שמלחו
תצולהוציא את דמו, לא ידיחנו מיד אלא ישהנו במלחו עד קרוב לי"ב שעות כמ"ש
תצזביו"ד סי' ע', ואחר כך ידיחנו, ובליל יום טוב שני יכול לחזור ולמלחו).
תצחובנידון דידן היינו, שאחר כך במוצאי יום טוב יחזור וימלחנו כדי שישאר במלחו ולא
תצטיסריח.
500וכן
501יהי' הדין גם כשמולחו כדי שיתקיים זמן מרובה ולא יסריח; אלא שזה שייך דוקא כשמולחו
502בליל יום טוב (ולא בשחרית), כדלקמן שם (ובליל יום טוב שני יכול לחזור ולמלחו ...
503אבל ביום טוב שני בשחרית אסור ... שהרי הבשר שרוצה לאכול יבשלנו מיד ואין צריך
504מליחה).
505[1255]
506רש"י שם ד"ה בבת אחת (דחד טרחא לכלהו). לבוש ס"ה (דחד טירחא
507לכולהו).
508וכעין ההיתר דלקמן סי' תקג ס"ד (כיון דבשעת עשיית המלאכה, דהיינו בשעה
509שנותנה על האש, היא נעשית כולה כאחת, ואינו מוסיף מלאכה לצורך החול).
510[1256] כנפסק ביו"ד סי' סט
511ס"ד (ומולחו משני צדדים).
512[1257]
513סעיף ב (המולח בשר חי, אפילו מולחו הרבה כדי שיתקיים זמן מרובה ולא יסריח, פטור,
514שאין עיבוד באוכלין מן התורה).
515[1258] רא"ש פ"א סי' טז (מולח אדם כמה חתיכות בבת אחת ... משום
516דאין עיבוד באוכלין מיקל במליחת בשר.
517ואף על גב ... צריך להפוך כל חתיכה וחתיכה ולמולחה).
518[1259]
519רב אדא בר אהבה בגמרא יא, ב (מערים ומלח גרמא גרמא), ופרש"י (לאחר
520שמלח זו לאכלה היום, אומר, חברתה ערבה עלי לאכלה היום וחוזר ומולחה). וקיי"ל
521דרב אדא אינו חולק על שמואל דלעיל, אלא מוסיף עליו. רשב"א בעבודת הקדש
522שער ב סי' ג (מולח אדם כמה חתיכות זו אחר זו ואף על פי שאינו צריך אלא לחתיכה אחת,
523ומערים לומר זו אני צריך וזו איני רוצה, עד שימלח את כולם, ובמקום הפסד ממונו שלא
524יסריח הבשר התירו לו הערמה זו). הובא במ"מ פ"א ה"י (והרשב"א
525ז"ל פסק כרב אדא, וכתב, במקום הפסד ממונו שלא יסריח הבשר התירו לו הערמה זו).
526רבנו ירוחם נ"ד ח"ב לא, ג (ואפילו להערים ולמלוח חתיכה אחת ואחר
527כך ליטול אחרת ולומר זו אני רוצה ליום טוב שהיא יפה מהראשונה, עד שמולחן כולן,
528מותר). ב"י ד"ה ודע. לבוש ס"ה (ואפילו אם אינו יכול למולחו
529בבת אחת, יכול להערים כדי שלא יסריח הבשר, מאחר שמלח אחת מהן או שתים או יותר
530לאוכלם היום, יכול לומר חבירתה עריבה עלי יותר לאוכלה היום, וחוזר ומולחה עד
531שימלחו כולם). רמ"א (להערים רק קודם אכילת שחרית). פר"ח ס"ה (ומה
532שכתב ויש אומרים דלא שרי להערים רק קודם אכילת שחרית, אהערמה דר' אדא קאי, אף על
533פי שלא הוזכרה בדברי המחבר, מכלל דסבירא ליה שאף דעת המחבר לפסוק כרבי אדא). עולת
534שבת ס"ה (מדברי הרב נראה דיש חסרון בדברי המחבר, וכך צריך להיות, ומותר
535להערים ולמלוח בזה אחר זה, שאומר בזה אני רוצה, עד שמליח כולן).באר הגולה
536אות ל (דאפילו להערים ולמלוח חתיכה אחת ואחר כך ליטול אחרת ולומר בזה אני רוצה,
537מותר). ט"ז סק"ב (והטור לא זכר הא דרב אדא, וכן הרמב"ם
538פ"א דיום טוב, וכתב הרב המגיד דהרמב"ם מפרש דהם חולקים, ששמואל לא התיר
539אלא בבת אחת ורב אדא התיר אפילו בזה אחר זה בהערמה, וכ"כ ב"י לדעת הטור
540שפסק כשמואל. ואני משתומם כשעה חדא, דהא כבר כתב הטור בסי' תצ"ט דמותר למלוח
541בשר על גבי העור כאן מעט וכאן מעט עד שימלח את כולו ... וכן הרמב"ם בפ"ג
542כתב דין זה וז"ל מולח מעט בשר מכאן ומעט מכאן עד שימלח העור כולו ... וברור
543לפענ"ד דהך דין דמליחה דבשר דכאן הוא ממש דין דמליחת בשר על גבי העור ...
544והיינו כרב אדא, ועל זה סמכו הטור ורמב"ם דלא כתבו הא דרב אדא, כיון דמוכח
545מהך דעל גבי עור דבשביל הבשר עצמו מותר בכל גווני).
546וכן גם דעת המ"א, כמבואר בקונטרס
547אחרון ס"ק א (הפוסקים
548כרב אדא ... ופסקו כן האחרונים (עיין מג"א ס"ק י"ב)), ושם נסמן
549(הערה 97).
550[1260]
551פר"ח סוף ס"ה (הכא שאין עיבוד באוכלים, ועוד שהבשר שמלחוהו מערב יום טוב
552מפיג טעמו קצת וכמ"ש בספר תרומת הדשן [סי' פ], לפיכך התירו למולחה ביום טוב
553אף על פי שהיה שהות למולחו מערב יום טוב, ואגב זה התירו למלוח נמי שאר חתיכות בשר
554שהותירו לו, אף שהיה שהות למולחם מערב יום טוב).
555[1261] אף שבבישול אסרו הערמה,
556כדלקמן סי' תקג סי"ב.
557[1262] כדלעיל סי"ג (ודבר ידוע
558הוא כשהבשר שוהא במלח הוא מפיג טעמו), ושם נסמן (הערה 43).
559[1263]
560רש"י יז, ב ד"ה ואם (ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא,
561דאין עבוד באוכלין, ואי משום טרחא, הא עדיפא דלמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא
562שחיט). תוס' שם ד"ה ובלבד (ואם תאמר מאי שנא מההיא דרב אדא דמערים ומלח גרמא
563גרמא, ויש לומר דשאני התם דהוי עבוד אוכלין בעלמא, ומשום שמחת יום טוב התירו, דאי
564לאו הכי חייש שמא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט). רשב"א ח"א סי' תרפא (ומה
565שהביא ראיה מדרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא, טעות גמורה הוא בידו, דהתם היינו
566משום שמחת יום טוב והתירו סופן משום תחלתן, שאם אין אתה מתיר כן אף הוא לא ישחוט
567ואתי למנועי משמחת יום טוב). ב"י סי' תקג ד"ה כתב בעל העיטור. ט"ז
568סק"ב (דרש"י פירש בפ"ב דף י"ז, וכן תשובת הרשב"א שמביא
569ב"י סי' תק"ג, שבהך דרב אדא הוה הטעם גם כן משום התירו סופן משום תחילתן).
570והיינו
571שכיון (א) שחושש שמא יסריח ולא ישחט, (ב) מערים על כל חתיכה, (ג) מן התורה אין
572עיבוד באוכלין, הקילו בו.
573[1264]
574תוס' יא, ב ד"ה מערים (מיהו ה"ר שמואל היה אומר, היינו דוקא קודם
575אכילה, אבל אחר אכילה לא). רבנו ירוחם שם (וכתב ה"ר שמואל מאוירא, ודוקא קודם
576אכילה, אבל לאחר אכילה לא). הגהת סמ"ק סי' קצד ע' קסה (ומיהו דוקא קודם אכילת
577שחרית, אבל לאחר אכילה לא). ב"י ד"ה ורבנו ירוחם. רמ"א
578ס"ה (ויש אומרים דלא שרי להערים רק קודם אכילת שחרית).
579וכן הוא לענין הערמה בבישול בשר, כדלקמן
580סי' תקג ס"ט (אין
581היתר להערים אלא קודם אכילת שחרית, הואיל ומבשל בשעה שכל הבשר הוא ראוי לו, שאילו
582היה רוצה היה אוכל כל בשר הזה בסעודת שחרית. אבל אחר אכילת שחרית אין היתר להערים),
583ושם נסמן (הערה 41).
584[1265]
585מ"א סק"י (הערמה מאן דכר שמיה ... וצריך לומר דסבירא ליה, אף על
586גב דחד טרחא הוא, אם בא למלוח הרבה חתיכות אחר אכילה ולומר אוכל ממנה כזית אסור),
587בפירוש דברי הרמ"א ס"ה (ויש אומרים דלא שרי להערים רק קודם אכילת
588שחרית).
589והיינו שהמחבר לא הזכיר היתר של הערמה
590(דלעיל סי"ד), אלא היתר של בבת אחת (דלעיל סי"ג). וממה שכתב על זה
591הרמ"א "דלא שרי להערים רק קודם אכילת שחרית", מוכח שגם בהיתר של
592בבת אחת אינו מתיר אלא קודם שחרית.
593[1266]
594מ"א סקי"א (ונראה לי דבמקום שיש ודאי הפסד שיסריח, מותר להערים
595ולמלוח אפילו אחר אכילה, כמו שהתירו במסוכנת בסי' תצ"ח). והוא כדלעיל סי' תצח
596סי"א (בהמה
597שהיא מסוכנת והוא ירא שמא תמות, אם כבר גמר סעודת יום טוב ואין צריך לה עוד ביום
598טוב ... אם אין במלאכה איסור מן התורה, כגון שיש שהות ביום לאכול מבהמה זו כזית
599צלי אחר שתצא נפשה ... במקום הפסד לא העמידו חכמים את דבריהם),
600ושם נסמן.
601הובא בקונטרס אחרון סק"א.
602[1267]
603מ"א סוף סק"י (וב"ח כתב דאם שחט ביום טוב מותר להערים אפילו אחר
604אכילה, ולמלוח אפילו גרמא גרמא, כדי שלא יסריח הבשר, כמ"ש סי' תצ"ט
605ס"ג), והוא כדלעיל שם ס"ד (ומותר להערים ולמלוח כאן בשר מעט וכאן בשר מעט
606עד שימלח את כולה).
607ואף דלא קיי"ל כב"ח להתיר
608להערים אחר אכילה, מכל מקום למדנו מכאן, שאם ידוע לו שבודאי יסריח, מותר למלחו אף
609על ידי שיערים על כל חתיכה.
610[1268]
611שצריך לקיים הערמתו ולאכול ממנה כזית, כדלקמן סי' תקג ס"ד (והוא שיקיים
612הערמתו), וס"י (וטועם כזית), וסי"א (הרי זה טועם כזית).
613[1269]
614מ"א סוף סקי"א (ודוקא כשנשחט ביום טוב).
615ואף שלענין קודם שחרית התירו אף כששחט
616קודם יום טוב, כדלעיל סי"ד (ואע"פ
617שהיה אפשר לו למלוח מערב יום טוב). מכל מקום לא התירו אחר אכילה אלא כששחט
618ביום טוב.
619[1270]
620סעיף יד.
621[1271] שמותרת ביום טוב, כדלעיל
622סי"ג (מותר למלוח הבשר ביום טוב כדי להוציא את דמו).
623[1272]
624סעיף ה (יש אומרים שבשר שנמלח אסור להשהותו במלחו לאחר פליטת כל צירו, דהיינו
625י"ב שעות, לפי שחוזר ובולע מלחלוחית דם שעליו ושעל המלח. ויש מתירים להשהותו
626במלחו אפילו כמה ימים. ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים, ובדיעבד מותר). וראה פסקי
627אדמו"ר הזקן שם.
628[1273]
629מ"א סקי"א (ונראה לי הא דמותר למלוח בשר ביום טוב בשחרית בהערמה
630שלא יסריח, היינו שמולחו להוציא דמו ומניחו במלח עד לאחר יום טוב ... או לאחר
631שמלחו והדיחו מולחו בליל יום טוב על ידי הערמה שאומר מזו אוכל למחר, אבל בשחרית
632אפילו קודם אכילה לאחר שמלחו והדיחו, אסור למולחו שנית, דאפילו צריך לאכלו, הרי
633מבשל אותו מיד ואין צריך מליחה כן נראה לי).
634והיינו,
635שהמליחה להוציא הדם נצרכת גם לבשר שיבשל ביום טוב, ולכן אפשר למלוח יחד אתו גם שאר
636הבשר, או להערים. אבל המליחה כדי שלא יסריח אינה נצרכת לבשר שיבשל ביום טוב, ולכן
637אי אפשר להערים, אלא אם כן מולחו בליל יום טוב השני, כדי שלא יסריח ויבשלו בשחרית,
638ואז יוכל להערים בליל יום טוב.
639[1274]
640ראב"ן ביצה קעא, א (נראה לי דמותר לנקר הבשר ביום טוב ... ואפילו נשחט מערב
641יום טוב). ראבי"ה סי' תשל (וכתב רבינו זקיני, והוא הדין דמותר לנקר בשר ביום
642טוב, ואפילו שנשחט מערב יום טוב). הגהות מיימוניות פ"ג אות ב (פסק
643ראבי"ה שמותר לנקר בשר ביום טוב, ואפילו נשחט מערב יום טוב, ואינו כבורר אוכל
644מתוך אוכל). מרדכי רמז תרסב (מצאתי שיש היתר בניקור בשר ביום טוב ...
645וברירה לא שייכא כאן). שו"ע ס"ו (נוהגין לנקר בשר ביום טוב,
646אפילו נשחט מערב יום טוב).
647*
648וכן התירו למלוח הבשר שנשחט מערב יום
649טוב, כדלעיל סי"ג (מותר
650למלוח הבשר ביום טוב כדי להוציא את דמו, אע"פ שהיה אפשר למלחו מערב יום טוב).
651אלא
652שבמליחת הבשר, שהיא אסורה מדברי סופרים, כדלעיל שם (שאיסור מליחת בשר בשבת ויום טוב אינו
653אלא מדברי סופרים), לא התירו אלא מטעם האמור לעיל שם (משום דאם היה מולחו מערב יום
654טוב היה צריך להשהותו במלח עד למחר, דאם לא כן היה מתקלקל, ודבר ידוע הוא כשהבשר
655שוהא במלח הוא מפיג טעמו).
656משא"כ
657בניקור שאין
658שייך בו איסור בורר, אלא טרחא,
659התירו אף שהי' יכול לנקרה קודם יום טוב, וכדלקמן סי"ט (שהרי הניקור אינו מפיג
660טעם הבשר כלל, ואדרבה כשאינו מנוקר מסריח יותר במהרה, ואם כן היה לו לנקרה קודם
661יום טוב).
662פרטי ההלכה של אפשר לעשותו מערב יום
663טוב, כשאין כאן מלאכה אלא טורח או עובדין דחול, ראה לקמן סי' תקא ס"ב-ג,
664וסיכום הדברים – שם נסמן (הערה 11).
665[1275]
666מ"א סקי"ב (ואין בזה משום בורר אוכל מתוך אוכל ... כלומר דזה לא
667מקרי ברירה, דברירה לא שייך אלא בדבר המעורב, אבל הכא האי לחודיה קאי והאי לחודיה
668קאי. וכן כתב המרדכי בסתמא וברירה לא שייך כאן עכ"ל. ואפילו למ"ש סי'
669תק"י, היינו בדבר שהוא פסולת גמור, או בב' מיני אוכלין, אבל הכא הוא מין אחד
670ואינו פסולת, אלא אסורא הוא דרביע עליו).
671והוא
672כדלעיל סי' שיט ס"ד (אין איסור משום בורר אלא בבורר פסולת מאוכל או להיפך,
673אבל אם בורר אוכל מאוכל, אפילו אינו חפץ לאכול כלל אלא אחד מהם והשני נוטלו וזורקו,
674אינו נקרא פסולת בשביל כך הואיל והוא ראוי לאכילה, ולפיכך מותר לברור אותו מתוך
675האוכל שחפץ לאכול ואין בזה משום בורר פסולת מתוך אוכל. ואם אינו ראוי לאכילה אלא
676מתוך הדחק, אף על פי שאינו נקרא פסולת גמור ואין איסור בברירתו מן התורה, מכל מקום
677אסור מדברי סופרים כמו בפסולת גמור, ולכן אסור להסיר העלין המעופשים מן הירק
678(שקורין שלאטי"ן) אפילו אם הן ראויין לאכילה על ידי הדחק), וס"ה (במה
679דברים אמורים שמותר לברור אוכל מאוכל כשהכל מין אחד, אבל אם היו לפניו שני מיני
680אוכלים מעורבים, ורוצה לברור לאכול אחד מהם לאלתר ולהניח השני לאכלו לאחר זמן, הרי
681אותו המין שרוצה לאכלו לאלתר נקרא אוכל והשני חשוב כפסולת).
682והיינו
683שבשני מינים ובורר אחד מהם להשאיר, המין שמשאיר נחשב פסולת ואסור משום בורר.
684ואפילו במין אחד, אם מסיר ממנו את הפסולת (עלים מקולקלים) שבו, אסור משום בורר.
685אבל מין אחד שלוקח חלקו להניחו, כמו החֵלב שמפריד מהשומן כדי
686להניחו, אין בו משום בורר.
687וכן
688הוא לקמן סי' תקד ס"ו (שהן חשובים כשני מינים שונים, שאסור לברור מין אחד
689מתוך חבירו).
690ויתירה
691מזו נתבאר בהלכתא רבתא לשבתא (שבעוד שהפרי מונח בקליפתו כולו או מקצתו מותר
692להסיר קליפתו בידו, ואין בו משום בורר פסולת מאוכל). והיינו כיון שהקליפה היא
693שומר לפרי, נחשבת הקליפה מין אחד עם הפרי, ואינו נחשב בורר (אלא שיש שם שתי דעות
694בביאור דעת רבינו שם, ונתבאר לעיל שם הערה טו).
695והוא
696כמו במלאכת מפרק, שנתבאר לעיל סי' שה סוף סכ"ח (כשהחָלב הוא אוכל, הרי הוא
697כמו דבר אחד עם גוף הבהמה שנתפרק ממנה, שהוא גם כן אוכל, והרי זה כנוטל מאכל עב
698וחוקק מתוכה מעט אוכל, שאין בזה משום מפרק אוכל ממקום שנתכסה בו מפני שאין זה נחשב
699כיסוי לזה).
700וראה חמדת ישראל מט, ג. קובץ הערות
701וביאורים תשמח ע' 70. תשנד ע' 40.
702[1276]
703הלכות ומנהגי מהר"ש סי' תיח (הורה מה"ר שלום על תרנגולים שנשחטו בערב
704ראש השנה ולא נקרו אותם, לנקר אותם בראש השנה בקורדם, דהוי שינוי), וסי' תסח (אבל
705שנשחט מערב יום טוב, אין מנקרין אותו ביום אלא על ידי שינוי, ואמר שמה"ר לאובמן
706ז"ל היה נוהג לנקרו בקורדום). מהרי"ל הל' יום טוב ע' קעב (ושאלו את פיו
707אם מותר לנקר ביום טוב האחוריים של הבהמה, כי לא היה לו די בחלק הלפנים, ואמר אילו
708היה הלפנים, שהן הצלעות, מחוסרין ניקור, היה מותר לנקרם ביום טוב על ידי שינוי,
709כגון בקופיץ או בקרדום וכה"ג בשעת הדחק, אכן האחוריים שצריכים ניקור גדול
710לחטט אחר החלב והגידין ולקלוף בכמה מקומות, אין נראה להתיר על ידי שינוי, דלא מצי
711לנקר יפה כתקנה). תרומת הדשן סי' פד (שחט מערב יום טוב, דאין הניקור מפיג טעמו,
712ואדרבה מסריח טפי ... לכך נראה דיש לנקר על ידי שינוי, כמו בקופיץ או בקורדום). **רמ"א
713ס"ו (וטוב לשנות קצת, אם יוכל לשנות באיזה דבר). מ"א **ס"ק
714יג (וטוב לשנות, משמע דאם אי אפשר לשנות מותר בלא שינוי).
715וכדלעיל סי' תצה ס"ה (מדברי סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו
716לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון טעם אם היתה נעשית מבעוד יום ... אסור
717לעשותה ביום טוב, אלא אם כן משנה קצת בעשייתה מדרך החול). וכאן שאינה מלאכה
718(כמובא לעיל), אלא טורח ביום טוב, לכן אין חייב לשנות, אלא טוב לשנות אם אפשר.
719[1277]
720ט"ז סוף סק"ד (לענין ניקור, כבר פסק ב"י ושו"ע כרוב
721הפוסקים שמביא דמותר לנקר בסתם, משמע אפילו באחוריים, וכן רמ"א לא חילק. על
722כן אין לנו להחמיר גם באחוריים דרך שינוי, שאפשר דאין חילוק ביניהם).
723ואף שכתב מהרי"ל שבניקור האחוריים
724בשינוי "לא מצי לנקר יפה כתקנה". היינו דוקא בשינוי, "אבל אם אי
725אפשר לו לשנות, מותר לנקר כדרכו, אפילו חלק האחוריים".
726[1278] שאין בו שום איסור, מלבד טרחא
727ביום טוב.
728[1279] ט"ז ס"ק ד (מה שצריך ביום טוב
729פשיטא דשרי, אלא הוצרך לתת טעם על הנשאר, דהוא טירחא שלא לצורך).
730[1280] נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק
731א דהיינו אפילו בחשש, ולא ודאי שיסריח.
732[1281]
733סעיף יד.
734[1282]
735בשו"ע שם ס"א (ומליחה לא מהני בהו, אם לא שיחתכם תחלה ואחר כך ימלחם).
736[1283] אור זרוע ח"ב סי' שלו (ומשום
737פסידא שלא יסריח הבשר התירו על ידי הערמה. ואומר רבינו יצחק בר אשר זצ"ל, דעל
738דא סמכינן לנקר הבשר ביום טוב ואפילו אין צריך אלא למקצתה ... ועל כל חתיכה וחתיכה
739יכול לומר בהא הוה ניחא ליה, ודמי להאי דמערים ומלח גרמא גרמא). הובא ב**הגהות
740אשרי פ"א סי' טז, ובט"ז ס"ק ד. אחרונים**.
741מ"א ס"ק יב (ומ"ש הג"א ומשום
742פסידא, נראה לי דמיירי אם ישהא אחר יום טוב יסריח הבשר, וצריך למלחו על ידי הערמה,
743ואי אפשר למלחו אלא אם כן מנקרו, לכן שרי). והיינו שאין צריך לנקרו כדי שלא יסריח,
744מכל מקום צריך למלחו שלא יסריח, וכדי שיוכל למלחו צריך לנקרו קודם, ולכן התירו
745הערמה גם במליחה וגם בניקור.
746[1284]
747כדלעיל סי"ח.
748[1285]
749מ"א שם (דוקא בנשחט ביום טוב, אבל נשחט מערב יום טוב, אסור, כמ"ש תרומת
750הדשן), וסי"ג (שכתב בתרומת הדשן דכשנשחט בערב יום טוב אסור, דהוי לי' לנקרו
751בערב יום טוב). והוא בתרומת הדשן סי' פד (שחט מערב יום טוב, דאין הניקור מפיג
752טעמו, ואדרבה מסריח טפי).
753משא"כ במליחה דלעיל סוף סי"ד,
754התירו להערים אף כששחט מערב יום טוב, מטעם האמור לעיל סי"ג (דאם היה מולחו מערב יום טוב היה צריך
755להשהותו במלח עד למחר, דאם לא כן היה מתקלקל, ודבר ידוע הוא כשהבשר שוהא במלח הוא
756מפיג טעמו).
757[1286]
758סעיף טו.
759[1287]
760בשו"ע שם סי"ב (בשר ששהה ג' ימים מעת לעת בלא מליחה, נתייבש דמו בתוכו
761ולא יצא עוד על ידי מליחה, ואין לאוכלו מבושל, אלא צלי).
762[1288]
763מ"א סקי"ג (ואם הבשר הוא ביום השלישי לשחיטתו, ואם ישהא אחר יום
764טוב יהיה אסור לאכלו כי אם צלי ... אם נקרו מערב יום טוב, מותר להדיחו ביום טוב,
765הואיל וראוי לאכילה). שאפילו בשבת, שאסור לבשלו, מותר לטלטלו, כדלעיל סי' שח
766סס"ח (בשר חי אפילו תפל שאינו מלוח כלל מותר לטלטלו מפני שראוי לאכילת אדם
767שיש בני אדם שדעתם יפה וכוססין בשר חי), וכל שכן ביום טוב שיכול לבשלו ולאכלו.
768[1289]
769סעיף ג (ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון להדיח כלים וכיוצא בזה, אסור לעשות
770ולהכין ביום טוב לצורך חול).
771[1290]
772סעיף טו (להדיח כלי אכילה ושתיה ולשפשפן ביום טוב ... דינן כמו בשבת).
773[1291]
774מ"א שם (ולא דמי להדחת כלים שאסור, כמ"ש סי' שכ"ג, דהתם עושה מעשה
775בידים שמדיחו, מה שאין כן כאן ששופך עליו מים ודיו, שרי, כמו ירקות. אבל בשבת נראה
776לי דאסור).
777ולענין שבת, ראה לעיל סי' שכא ס"ו
778(מותר להשקות ירקות תלושים כדי שלא יכמשו, שכיון שירקות הללו ראויים לאכילה ביומן
779מותר להשקותן כדרך שמותר לטלטלם ... אסור להדיח בשר שלא נמלח שחל יום שלישי להיות
780בשבת כדי שלא יאסר לבישול ... שכיון שאינו רוצה לאכלו היום יש איסור בהדחתו משום
781שטורח משבת לחול. ואינו דומה לירקות שראויים היום לאכילת כל אדם, ואינו ניכר כלל
782שטורח משבת לחול, כי שמא יאכלם היום, משא"כ בשר חי ... אין דרכו כלל לכוססו
783חי אלא לבשלו, וניכר הדבר שטורח משבת לחול).
784ואף שאסור להכין משבת לחול אף בהכנה
785מועטת שאין בה טרחא, כדלקמן סי' תקג ס"ג (ולכן יש ליזהר שלא להביא יין ביום
786טוב ראשון לצורך קידוש של ליל יום טוב שני).
787שאני התם שכל ההכנה היא רק לצורך יום
788ב', ולא לצורך היין שלא יתקלקל. משא"כ כאן שההכנה היא לצורך שמירת הבשר שלא
789יתקלקל, לא אסרו אלא טרחא, או שניכר שהוא בשביל חול. ונתבאר לעיל סי' רנד ס"י
790(הערה צה).
791[1292]
792כדלעיל סי"ג.
793[1293]
794תרומת הדשן סי' פ (מסתפקינא בדגים שקרעו אותם מערב יום טוב, אי שרי למולחם
795ביום טוב, דדלימא משום דהמליחה מעלה טפי לדגים מלבשר ... אם כן יש להחמיר בדגים
796טפי. אך אדרבה נראה לעינים שיש מיני דגים שבשרם רך שמתקלקלים בשהייה מועטת במלח,
797ובודאי מפיגים טעמן טפי מבשר, ואינהו ודאי שרי. ויש גם כן מיני דגים שאדרבה אם
798שוהין במלח משביחים, ואינהו ודאי צריך למולחן מערב יום טוב). אחרונים. הובא
799בט"ז סק"ג, ובמ"א סקי"א.
800[1294]
801ט"ז שם (ומכל מקום נראה לי דיכול לבשלם ולתת מלח לתוך המחבת שמבשל
802אותם, כיון שעיקר טעם האיסור משום צד עיבוד, וזה אין שייך בתבשיל שנותן המלח לתוך
803המים).
804[1295]
805תרומת הדשן שם. הובא בט"ז שם.
806[1296]
807תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
808בפנים סי"ג נתבאר, שהיתר מליחת בשר
809שרוצה לאכול ביום טוב יחד עם בשר שאינו רוצה לאכול ביום טוב, הוא דוקא כשיש חשש
810שמא יסריח.
811ומבאר דאף שטעם זה נתבאר בפוסקים לענין
812היתר הערמה שבפנים סי"ד. יש להוכיח מדבריהם שכן הוא גם בהיתר המליחה בבת אחת
813שבסי"ג.
814אמנם מוכח מדבריהם דסגי בחשש פסידא לבד,
815שמא יסריח.
816לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
817טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
818[1297] על מה שכתב הרמ"א (ומותר
819למלוח הבשר ביום טוב, אעפ"י שהיה אפשר למלחו מערב יום טוב), כתב המ"א (דידוע
820כשהבשר שהוא נמלח מפיג טעמו). הרי שגם היתר מליחת הבשר שרוצה לאכלו הוא דוקא כשיש
821חשש שמא יתקלקל הבשר, אשר כן כתבו טעם ההיתר בהלכות ומנהגי מהר"ש ובתרומת
822הדשן (כנסמן לעיל הערה 43).
823ומזה
824מובן שגם מה שהתירו למלוח ביחד אתו את הבשר שאינו רוצה לאכול ביום טוב, הוא דוקא
825כשחושש שמא יתקלקל.
826[1298] תוכן ההוכחה היא, שבב"י
827מבאר בדעת הרמב"ם והטור ששמואל ורב אדא חולקים, ששמואל התיר רק כשמלח בבת אחת
828(ההלכה דסי"ג), ורב אדא התיר גם בהערמה (ההלכה דסי"ד). ואם נאמר שהיתר
829דסי"ג (בבת אחת) הוא גם בלא חשש שיתקלקל ואילו היתר דסי"ד (הערמה) הוא
830דוקא כשיש חשש שיתקלקל, אם כן מהיכן למדנו שחולקים זה על זה. אלא ודאי שבשניהם
831מתירים רק כשיש חשש שיתקלקל.
832[1299]
833ד"ה מותר למלוח (וכתב הרב המגיד, רבינו הזכיר מימרא דשמואל ולא כתב דרב אדא
834בר אהבה, ואפשר שהוא סבור שהם חולקים, ששמואל לא התיר אלא בבת אחת, ורב אדא בר
835אהבה התיר בזו אחר זו ומערים בכל אחת ואומר בזו אני רוצה, וקיי"ל כשמואל.
836והרשב"א פסק כרב אדא, וכתב ובמקום הפסד ממונו שלא יסריח הבשר התירו לו הערמה
837זו ... ורבינו [הטור] אפשר שהוא מפרש כן, ופסק כשמואל לחומרא).
838[1300]
839עבודת הקודש בית מועד שער ב סי' ג (מולח אדם כמה חתיכות זו אחר זו ואף על פי שאינו
840צריך אלא לחתיכה אחת, ומערים לומר זו אני צריך וזו איני רוצה עד שימלח את כולם,
841ובמקום הפסד ממונו שלא יסריח הבשר התירו לו הערמה זו).
842[1301]
843פ"א ה"י (והרשב"א ז"ל פסק כרב אדא, וכתב במקום הפסד ממונו שלא
844יסריח הבשר התירו לו הערמה זו).
845[1302]
846יא, ב – ששמואל התיר רק בבת אחת ורב אדא בר אהבה התיר אף להערים.
847[1303]
848פ"א סי' טז, שהעתיק כן מאור זרוע ח"ב סי' שלו (ומשום פסידא שלא יסריח
849הבשר התירו על ידי הערמה).
850[1304] כרב אדא שהתיר אף להערים
851(כנסמן לעיל הערה 51).
852[1305] שהתיר הערמה אף בניקור, משום
853חשש פסידא (ומה שכתב הג"א ומשום פסידא, נראה לי דמיירי אם ישהא אחר יום טוב
854יסריח הבשר, וצריך למלחו על ידי הערמה), וכמבואר בפנים סי"ט (אלא אם כן חושש
855שלא יסריח הבשר, ורוצה למלחו ביום טוב על ידי הערמה).
856[1306] שבלא פסידא התיר שמואל רק בבת
857אחת, ועם פסידא התיר רב אדא אף בהערמה.
858[1307] כמובא בפנים סי"ג (שאיסור
859מליחת בשר בשבת ויום טוב אינו אלא מדברי סופרים, דמן התורה אין עיבוד באוכלין).
860[1308]
861פ"א סי' טז (מולח
862אדם כמה חתיכות בבת אחת ... משום דאין עיבוד באוכלין, מיקל במליחת בשר. ואף על גב ... צריך להפוך כל חתיכה
863וחתיכה ולמולחה). ומובא בפנים סי"ג.
864[1309] שכתב הג"א פ"א סי'
865טז (ומשום פסידא שלא יסריח הבשר התירו על ידי הערמה), והובא במ"א סוף
866ס"ק יב.
867[1310] כמבואר בפנים סט"ו-ז (במה
868דברים אמורים, קודם אכילת סעודת שחרית, אבל לאחר סעודת שחרית אסור למלוח בשר כדי
869שלא יסריח ... במה דברים אמורים, כשאינו מולח אלא משום חשש שמא יסריח, אבל אם ידוע
870לו שבודאי יסריח, מותר למלחו אפילו אחר אכילה משום הפסד ממונו).
871[1311]
872כה, א. וכדלעיל סי' תצח סי"א (בהמה
873שהיא מסוכנת והוא ירא שמא תמות, אם כבר גמר סעודת יום טוב ואין צריך לה עוד ביום
874טוב ... אם אין במלאכה איסור מן התורה, כגון שיש שהות ביום לאכול מבהמה זו כזית
875צלי אחר שתצא נפשה ... במקום הפסד לא העמידו חכמים את דבריהם),
876ושם נסמן.
877[1312]
878סוף סקי"א (ונראה לי דבמקום שיש ודאי הפסד שיסריח, מותר להערים ולמלוח אפילו
879אחר אכילה, כמו שהתירו במסוכנת בסי' תצ"ח).
880[1313] "ומ"ש הג"א
881ומשום פסידא, נראה לי דמיירי אם ישהא אחר יום טוב יסריח הבשר, וצריך למלחו על ידי
882הערמה".
883[1314] וכן הוא בפנים סי"ט (אלא
884אם כן חושש שלא יסריח הבשר, ורוצה למלחו ביום טוב על ידי הערמה).
885[1315] שלמד דין הערמה בניקור מדין
886הערמה במליחה. ולגבי הערמה דמליחה כתבו הפוסקים דהיינו משום חשש הפסד.
887[1316] כמבואר בפנים סוף סי"ט (ולא
888התירו לו דבר זה אלא כשנשחטה ביום טוב, כדי שלא ימנע מלשחוט, אבל אם נשחטה מערב
889יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום טוב, אסור לנקר ביום טוב, אלא הבשר שרוצה לאכול
890היום).
891[1317]
892דהיינו אפילו בחשש,
893ולא ודאי שיסריח.