Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקא עצים האסורים והמותרים ביום טוב
ובו י"ח סעיפים
ביקוע עצים להסקה
א
ובו י"ח סעיפים
ביקוע עצים להסקה
א
באין
גמבקעין עצים מן הקורות העומדות לבנין, מפני שהן מוקצה
דמחמת חסרון כיס,
השאדם מקפיד עליהן מלהסיקן, ובין השמשות לא היה דעתו עליהן להיסק (עיין סי' ש"[ח]
וסעיף כ"ו).
זולא מקורה שנשברה ביום טוב, משום דאתמול
חלא היה יודע שתישבר ולא היה דעתו עליה להיסק.
טואפילו להמתירין מוקצה ונולד ביום טוב,
ימודים במוקצה גדול כזה, דקורה בריאה וחזקה אינה עשויה כלל להשבר.
יאאבל אם היתה רעועה מערב יום טוב וקרובה
יבלהשבר, כיון שהיה יודע שתשבר ודעתו עליה להסקה, לכן מותר לבקעות ממנה
יגלהמתירים נולד ביום טוב. אבל להאוסרים נולד ביום טוב אסור לבקעות ממנה, דאתמול היה
ידכלי שלם ראוי למלאכתו, דהיינו בנין, והיום היא שבר כלי, והרי זה נולד ביום טוב. וכבר נתבאר
טודיש להחמיר בנולד ביום טוב:
טזב אבל אם נשברה מערב יום
יזטוב,
יחאם אי אפשר להסיקה בלא ביקוע מחמת גדלה ועביה, מותר
יטלבקעות ממנה חתיכות גדולות, ואע"פ שהיה אפשר לו לבקעות מערב יום טוב. לפי
כשאין בבקיעת עצים לחתיכות גדולות מלאכה גמורה, ואף בשבת אינו אסור אלא מדברי
כאסופרים משום עובדין דחול, ומשום שמחת יום טוב
כבהתירו לגמרי.
כגאבל אסור לבקעות ממנה חתיכות קטנות מאד,
כדכדרך שמבקעים עצים (א) דקים מאד כדי להצית בהן האוּר,
כהמפני שהעושה כן בשבת חייב מפני שהוא תולדת הטוחן,
כוכמו שנתבאר בסי' שכ"א,
כזלפיכך לא התירו דבר זה משום שמחת יום טוב, לפי שזהו כמכשירין שאפשר לעשותם מערב
כחיום טוב:
כטג וכשהוא מבקע, לא יבקע בקרדום ולא במגל
לולא במגירה
לאכדרך שמבקע בחול, דכיון שהיה אפשר לבקעות מערב יום טוב הצריכוהו חכמים לשנות שלא יבקע אלא בקופיץ
לב(פירוש
לגסכין של קצבים, ויש עושים בו שני ראשים, ודומה קצת לקרדום), ובצד הקצר שלו אבל לא
לדבצד הרחב,
להכדי לשנות. ועכשיו שאין אנו בקיאים מהו קרדום ומהו קופיץ, יש להחמיר שלא לבקעות
לואלא בסכין או ביד:
לזד במה דברים אמורים בעצים גדולים מאד שאי
לחאפשר להסיקן כלל בלא ביקוע, כגון קורה וכיוצא בה. אבל עצים של הסקה שהן גדולים קצת
לטוראויים להסקה בלא ביקוע, לא יבקעם כלל אפילו בסכין, כיון שאפשר להסיקן בלא ביקוע
מהרי זה טרחא שאינה צריכה.
מאולכן יש להחמיר שלא לשברן אפילו ביד, אפילו לחתיכות גדולות בענין שאין לאסור משום
מבתולדת טוחן,
מגוכן לא יכניס העץ בחור כדי לשברו, כיון שאפשר להסיקו כמו שהוא:
מדה והמדקדקים נוהגים לאסור הביקוע של עצים
מההראויים להסקה בלי ביקוע אפילו בחול המועד, ומתקנים ומכינים כל העצים הקטנים
מוהצריכים לבישול דגים קודם יום טוב, דחוששין לטרחא שאינה צריכה, שהרי יכול לבערם
מזבלא ביקוע, וכן נכון להחמיר. ומכל מקום במקום שהעצים יקרים, דיש הפסד מרובה אם
מחנצריך להבעיר בלי ביקוע, מותר לו לבקע במועד אפילו עצים שאפשר להסיקן בלא ביקוע.
מטבמה דברים אמורים לבקעות בכלי, אבל לשבר
נביד,
נאכיון שאינו עושה כדרך שהוא עושה בחול, אין להחמיר בו כלל במועד, אפילו במקומות
נבשאין העצים יקרים:
נגליקוט עצים להסקה
ו עצים המפוזרין בחצר,
ו עצים המפוזרין בחצר,
נדבין שהם גדולים בין שהם קטנים,
נהאסור לגבבן ביום טוב, מפני שנראה כמלקט לצורך חול, שכן דרך לגבב היום לצורך מחר.
נואבל אם רוצה לבשל קדרתו בחצר מותר לגבב סמוך למקום בישול קדרתו, מפני שקדרתו מוכחת
נזעליו שאינו מגבב לצורך מחר.
נחבמה דברים אמורים בעצים המפוזרין, אבל
נטעצים המכונסים ברשות היחיד מותר ליטול מהן ולהוליכן אפילו לחצר אחרת ולהסיקן שם:
סז במה דברים אמורים בחצר. אבל בשדה אסור
סאללקט עצים אפילו רוצה לבשל קדרתו בשדה וללקט עצים סמוך למקום בישול קדרתו, לפי
סבשדרך עצים להיות גדלים בשדה והמלקט שם עצים נראה כמעמר דבר במקום גידולו
סג(עיין סי' ש"מ),
סדוכבר נתבאר בסי' תצ"ה
סהשהעימור הוא ממלאכות שלא הותרו לצורך אוכל נפש. ולפיכך אפילו מן המכונסים שבשדה
סואסור ליקח, גזרה שמא יקח מן
סזהמפוזרין ונראה כמעמר:
סחח קרפף, שהוא מקום המוקף מחיצות,
סטאע"פ שאינו מוקף לדירה,
עאם יש לו מסגרת או שהוא עומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר,
עאכיון שהוא מקום המשתמר הרי הוא כחצר ומותר להביא מן העצים המכונסים שבתוכו.
עבאבל אם אין לו מסגרת ואינו עומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר, כיון שאינו מקום
עגהמשתמר הרי הוא כמי שאינו מוקף מחיצות כלל, ואין מביאין ממנו עצים אפילו מן
עדהמכונסים שבתוכו:
עהט עלי קנים ועלי גפנים שהן מכונסים
עוומונחים בקרפף,
עזאע"פ שיש לו מסגרת ועומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר, הרי הן כמפוזרים
עחואסור ליקח מהן ביום טוב, מפני שאנו חוששים שמא יפזרם הרוח בשעה שיבא ליקח אותם
עטויבא ללקטם.
פואם הניח עליהם כלי כבד מערב יום טוב שלא יפזרם הרוח, מותר ליקח מהן ביום טוב:
פאי עצים שנשרו מן האילן ביום טוב, אין
פבמסיקין בהן ביום טוב אפילו להמתירין נולד ביום טוב, לפי שהן בכלל גזרת פירות
פגהנושרין מאליהן בשבת או ביום טוב, שאסרום חכמים בו ביום באכילה
פדובטלטול
פהמשום גזרה שמא יעלה ויתלוש
פוכמו שנתבאר בסי' שכ"[ה].
פזואם נפלו לתוך התנור יתבאר בסימן תק"ז
פחבעז"ה:
פטהסקה בכלים
יא כבר נתבאר
יא כבר נתבאר
צשיש להחמיר בנולד ביום טוב. לפיכך כלים שנשברו ביום טוב
צאואין עושין מעין מלאכתן הראשונה,
צבכמו שנתבאר בסי' תצ"ה,
צגאין מסיקין בהן, מפני שהן נולד
צדואסורין בטלטול.
צהואפילו לשורפן במקומן אסור, אע"פ
צושאינו מטלטלן, לפי שהמוקצה אסור להשתמש בו וליהנות ממנו,
צזכמו שיתבאר בסימן תק"ט:
צחיב וכן נכרי שחקק בית קבול בבקעת ביום טוב,
צטהרי עשאה כלי, ואין מסיקין בה מפני שהוא נולד:
קיג אבל מסיקין בכלים שלמים
קאשנעשו מערב יום טוב. אע"פ שהוא נהנה מן הכלי לאחר שהודלק מקצתו ונעשה שבר כלי,
קבאין בכך כלום, כיון שההנאה באה לו מאליה, שאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה,
קגעיין סוף סי' תק"ט.
קדאבל אסור להפוך באש לאחר שהודלק מקצתו,
קהדאז נעשה שבר כלי. וכיצד הוא עושה, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן, דאז יכול להפוך
קובאש אף לאחר שהודלקו מקצת מן הכלים, לפי שהן בטלים ברוב עצים המוכנים, כמו שיתבאר בסימן
קזתק"ז בעז"ה:
קחיד במה דברים אמורים כשאין לו עצים מוכנים
קטכדי כל צרכו,
קיאבל אם יש לו כדי כל צרכו, אסור להסיק בכלים שלמים אפילו בחול, מפני שהוא עובר על
קיאבל תשחית:
קיבטו כלי שנשבר מערב יום טוב
קיגואין עליו תאר כלי, מותר להסיקו ביום טוב, שהרי הוא כבר מוכן ועומד להסקה. ואם יש
קידעליו תאר כלי ונשבר ביום טוב, אסור להסיקו ביום טוב, מפני שהוא נולד:
קיהטז הכלים והאוכלין מטלטלין אותן לכל דבר,
קיוואין אומרים לא ניתנו הכלים אלא לתשמישן והאוכלין אלא לאכילה. ולפיכך מסיקין
קיזבאגוזים ושקדים.
קיחואם אכלן ביום טוב, אין מסיקין בקליפיהן,
קיטאפילו הן ראויים למאכל בהמה,
קכמפני שאתמול היו מחוברים וטפלים להאוכל ונחשבין כאוכל עצמו ועכשיו אין נחשבין
קכאכאוכל כלל והרי זה נולד:
קכביז עץ שמחתין בו האש, כיון שהוא מיוחד לכך
קכגהרי הוא כלי. ואם נשבר ביום טוב אסור להסיקו
קכדכמו שנתבאר:
קכההדלקה בשיורי לפידים ופתילות
יח
יח
קכויום טוב שחל להיות אחר שבת, אסור להדליק ביום טוב שיורי הלפידים והפתילות שנדלקו,
קכזוכבו בשבת, אלא אם כן נדלקו וכבו פעם אחת קודם השבת, מפני שהם יותר נוחים להדליק
קכחכשנדלקו כבר פעם אחת וכבו, שהאור נאחז בהן היטב,
קכטונמצא שהכבייה שנכבו בשבת היא מכשרת ומכינה אותם להדלקה ביום טוב, ואין שבת מכינה
קלליום טוב, כמו שיתבאר בסי'
קלאתקי"ג
קלבעיי"ש.
קלגלפיכך אסור להדליקן ביום טוב, אפילו בצד
קלדהשני שלא נדלק עדיין, גזרה שמא ידלק באותו צד שנדלק כבר ונכבה בשבת.
קלהוכיון שאסור להדליקן ביום טוב, יש על שיורי הפתילה דין כלי שמלאכתו לאיסור, שאין
קלולטלטלו כי אם לצורך גופו או מקומו
קלזכמו שנתבאר בסי' ש"ח.
קלחאבל שיורי הלפידים, כיון שאין ראויים להסקה ביום טוב, אסור לטלטלם אפילו לצורך
קלטגופן ומקומן, לפי שאין עליהם תורת כלי כלל.
קמבמה דברים אמורים ביום טוב ראשון, אבל
קמאיום טוב שני של גליות שחל להיות במוצאי שבת, מותר להדליקן בצד השני שלא נדלק עדיין,
קמבדכיון שיום טוב שני אינו אלא מדברי סופרים, לא גזרו שמא ידליק בצד שנדלק כבר,
קמגוכיון שהן ראויים להדלקה מותר גם כן לטלטלן,
קמדכדין כלי שמלאכתו להיתר שנתבאר בסי' ש"ח.
קמהאבל יום טוב שני שחל בשני בשבת וממנו
קמוואילך, מותר להדליק בו שיורי פתילות ולפידים אפילו באותו צד שנדלקו בו ביום טוב ראשון,
קמזואפילו (ב) ביום טוב שני של ראש השנה מותר להדליק, ממה נפשך אם יום שני חול, מותר
קמחלהדליק בו כמו בחול, ואם הוא קודש ויום ראשון חול, כל שכן שמותר, שהרי חול מכין
קמטליום טוב, ואם שניהם קדושים, אם כן הרי הן קדושה אחת שהרי כיום אחד ארוך הן חשובים,
קנואין שייך כאן איסור הכנה מיום טוב לחבירו כיון שהן יום אחד.
קנאויש אומרים
קנבדאפילו ביום טוב ראשון שחל להיות אחר השבת מותר להדליק שיורי הלפידים והפתילות
קנגשנדלקו וכבו בשבת, לפי שאין כבייה זו חשובה הכנה גמורה, כיון שגוף הפתילה כבר היה
קנדבעולם, אלא שעל ידי כבייה זו היא נוחה יותר להדליק, ואין בזה כדאי לאסור את גוף
קנההפתילה והלפידים.
קנוולענין הלכה יש לחוש לסברא הראשונה
קנזולעשות פתילות חדשות, ואם הישנה מונחת על פי הנר מותר להוציאה משם כדי להניח אחרת
קנחבמקומה, דכיון דאיסור טלטול אינו אלא מדברי סופרים, יש לסמוך על סברא האחרונה:
קנטקונטרס אחרון
(א) דקים מאד כו'.
(א) דקים מאד כו'.
קסכן
קסאכתב הט"ז.
קסבואע"פ שסיים
קסגדאף שאין דקין כל כך אסור משום טרחא שאינה צריכה, היינו בבוקע מעצים הראוים להסקה
קסדבלא ביקוע, דבהכי מיירי כמבואר בדבריו, אבל המבקע מקורה, כיון שהותר לו הביקוע אין
קסהלנו לחייבו שידקדק שלא יבקע רק עצים גדולים קצת הראויין להסקה בלא ביקוע, אלא מבקע
קסוכדרכו, ואף אם מבקע מהקורה עצים דקים אין בכך כלום, כל שאינו מבקע ממנה עצים דקים
קסזמאד בענין שיש חיוב חטאת על בקיעתן בשבת, והמחמיר עליו הראייה:
קסח(ב) ביום טוב ב' של ראש השנה כו'.
קסטהנה
קעהטור אוסר גם בזה,
קעאוהעתיקו האחרונים דבריו. וכבר הקשה עליו הב"י,
קעבותירצו האחרונים.
קעגאבל על מה שהקשה הב"י על הטור לאסור ביום טוב ב' של ראש השנה, דאם כן אף בו
קעדביום ליתסר, לא תירצו כלום.
קעהובים של שלמה
קעוובדרכי משה
קעזובפרי חדש
קעחתירצו, דקיי"ל בסי' תק"ג
קעטדקדושה אחת הן להחמיר, אבל לא להקל. והנה אנן לא קיי"ל כסברא זו, שהרי בסי'
קפתי"ו פסק השו"ע וכל
קפאהאחרונים כהרמב"ם
קפבוהרשב"א
קפגומגיד משנה
קפדדאפילו להקל הן קדושה אחת. עיין שם בבית יוסף.
קפהומסי' תק"ג לא קשה מידי,
קפוכמו שכתב שם המג"א.
קפזואדרבה לפי תירוצו שם משמע שהכל מודים לרמב"ם ורשב"א דהיכא דאיכא לומר
קפחממה נפשך, אף להקל הן קדושה אחת. אם כן בנידון דידן כיון דשייך לומר ממה נפשך,
קפטאמרינן קדושה אחת אפילו להקל.
קצוכיון שבנידון דידן הרב בית יוסף
קצאורמ"א
קצבהסכימו להתיר בפשיטות, וכתב הב"י שכן דעת רוב הפוסקים, וגם האחרונים זולת
קצגרש"ל
קצדוב"ח
קצהלא החליטו לאיסור בזה, אלא שהט"ז
קצוכתב ראוי לצאת לכל הדיעות, וגם כל האחרונים בסי' תי"ו לא חלקו על הרמב"ם
קצזורשב"א ומגיד משנה ושו"ע,
קצחפשיטא דהכי נקטינן, ובפרט באיסור דרבנן דקיי"ל הלך אחר המיקל.
קצטועוד בלאו הכי אין לנו לאסור בב' ימים
רטובים של ראש השנה משום הכנה, דהרי קיי"ל כסברת הרמב"ן
ראוהר"ן
רבשכל המותר ביומו אין בו משום הכנה משום דלעצמו הכין, דלא כרש"ל סי' ג'
רגשחלק על זה, כמו שכתב המג"א בסי' תקי"ג ס"ק ח'
רדעיי"ש. ואם כן, בנידון דידן כיון שביום טוב א' ראויין הפתילות והלפידין, הרי
רהיום א' לעצמו הכין (ואפילו נכבה כשהאיר היום דשוב אין צריך לנר, מכל מקום ראוי
רולסמוך לחשכה בו ביום כמ"ש בסי' תקי"ד, עיין שם בב"י
רזובמג"א ס"ק י"ד).
רחוכן כתב בהדיא בים של שלמה שם
רטדלדעת הר"ן הנ"ל הדבר ברור דשרי. וסמ"ג וספר התרומה ורא"ש
רישאוסרים, אזלי לטעמייהו דלא סבירא להו כסברת ר"ן, אלא כשינוייא קמא בתוס' דף
ריאד' ע"א ד"ה אלא כו', כמבואר בים של שלמה
ריבעיין שם היטב ודו"ק:
ריג[1318] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
ריד(א)
ריהביקוע עצים להסקה (ס"א-ה).
ריו(ב)
ריזליקוט עצים להסקה (ס"ו-י).
ריח(ג)
ריטהסקה בכלים (סי"א-ז).
רכ(ד)
רכאהדלקה בשיורי לפידים ופתילות (סי"ח).
רכב[1319]
רכגמשנה לא, סוע"א (אין מבקעין עצים לא מן הקורות). גמרא שם
רכדרע"ב (חסורי מחסרא (וטעמא דרישא משום מוקצה, רש"י), והכי קתני, אין
רכהמבקעין מן הסואר של קורות (המושכבות לארץ של בנין, רש"י) ... תניא נמי הכי,
רכואין מבקעין עצים לא מן הסואר של קורות ... לפי שאינו מן המוכן). טור ושו"ע
רכזס"א (אין מבקעין עצים מן הקורות שעומדות לבנין).
רכח[1320]
רכטתוס' ב, ב ד"ה אין (מיירי בסואר של קורות דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, ובהא כו"ע
רלמודו, אפילו רבי שמעון). ב"י ד"ה ומ"ש אפילו. לבוש ס"א (אין
רלאמבקעין עצים מן הקורות שעומדים לבנין, מפני שהן מוקצין מחמת חסרון כיס שהוקצו
רלבלבנין, ואסור לכולי עלמא). מ"א סק"א (דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור
רלגאפילו לרבי שמעון).
רלד[1321]
רלהבשו"ע שם (נסרים של ... אומן אסור, אלא אם כן חשב עליהם מבעוד יום ליתן עליהם
רלופת לאורחים או תשמיש אחר).
רלזוכן הוא לעיל שם סנ"ט (נסרים של ...
רלחאומן אסור, מפני שהוא מקפיד עליהם מלהשתמש בהם שום תשמיש שלא יתקלקלו, והרי הם
רלטמוקצה מחמת חסרון כיס. ואם חשב עליהם מבעוד יום ליתן עליהם פת לאורחים בשבת או שום
רמתשמיש אחר, מותר לטלטלם).
רמאונתבאר לעיל סי' רנט קונטרס אחרון סוף
רמבסק"א (ולא דמי לנסרים של אומן, משום דלא אתעביד בהו מעשה של הקצאה. אי נמי
רמגמשום דאיהו הוא דקפיד אבל בעל הבית דאינהו רובא דאינשי לא קפדי, ונמצאת קפידתו באה
רמדעל ידי מחשבתו שחשב עליה למוכרה, לכך היא נפקעת גם כן על ידי מחשבה בעלמא ...
רמהדכיון שמצד עצמם ראויות ליחודי לתשמיש כמו של בעל הבית, אלא שהאומן מקפיד עליהם,
רמולכך נפקע על ידי מחשבתו).
רמזוכן נתבאר לעיל סי' תצה סי"ד (כל
רמחמוקצה שהקצאתו אינה אלא מחמת מחשבתו של האדם, שהסיח דעתו מלאכלו ומלהשתמש בו ...
רמטאם חישב עליה מערב יום טוב לאכילה, אף על פי שלא הוציא בשפתיו, הרי היא מוכנת
רנלאכילה על ידי מחשבה זו ... לפי שמחשבה זו מוציאה מיד מחשבה הראשונה, וכן כל כיוצא
רנאבזה. אבל כל מוקצה שהקצאתו באה לו על ידי מעשה בני אדם ... וצריך להזמינם מבעוד
רנביום ... הכנה זו אינה במחשבה בלבד, שיחשוב עליהם לאכילה, אלא צריך לעשות בהם הכנה
רנגגמורה על ידי מעשה).
רנד[1322]
רנהמשנה שם (ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב), ופרש"י שם ע"ב (ואע"ג
רנודהשתא להסקה קיימא, בין השמשות לאו להכי קיימא). טור ושו"ע שם (ולא מקורה
רנזשנשברה ביום טוב).
רנח[1323]
רנטכדלעיל סי' תצה סי"ג.
רס[1324] גמרא ב, רע"ב (גבי יום
רסאטוב דסתם לן תנא כרבי יהודה, דתנן אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה
רסבביום טוב), והיינו שב"קורה שנשברה" מתיר רבי שמעון ורבי יהודה אוסר.
רסגוכתבו
רסדהתוס' שם (ואם תאמר, והא רבי שמעון אינו מתיר אלא ביושב ומצפה (לקמן ל, ב). ויש
רסהלומר דהכא נמי הואיל ונשתברה בשבת, מסתמא היתה רעועה מאתמול, והוי כיושב ומצפה מתי
רסותשבר קורתו ותהיה ראויה להסקה). והיינו שמחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה היא בקורה
רסזרעועה, משא"כ בקורה בריאה וחזקה שנשברה מודה רבי שמעון שאסור. וכן הוא בטור (לרבי
רסחשמעון מותר אם היא רעועה וקרוב הוא שתשבר, ואם אינה רעועה, אפילו רבי שמעון מודה).**
רסטמ"א** סק"ב (קורה בריאה שנשברה, לכו"ע אסור).
רעולכאורה
רעאמיירי שהיא קורה של בעל הבית, שאינה מוקצה מחמת חסרון כיס, כדלעיל סי' שח
רעבסנ"ט (נסרים של בעל הבית מותר לטלטלם, ושל אומן אסור, מפני שהוא מקפיד עליהם
רעגמלהשתמש בהם שום תשמיש שלא יתקלקלו, והרי הם מוקצה מחמת חסרון כיס).
רעדדאי
רעהמיירי בקורה שהיא מוקצה מחמת חסרון כיס, הרי אסורה אף אחר שנשברה, כדלעיל סי' שח
רעוסכ"ז (כלים המוקצים מחמת חסרון כיס, שנשברו, אף על פי שהשברים אינם מוקצים
רעזמחמת חסרון כיס, אם נשברו בשבת או ביום טוב, אסור לטלטלם בו ביום, שמתוך שהוקצו
רעחמדעת האדם בבין השמשות כשהיה הכלי המוקצה שלם עדיין, הוקצו לכל היום כולו).
רעטוכן
רפהדין במוקצה מחמת איסור שנשבר, כדלקמן סי' תקיח ס"כ (אפילו אם נפלה הסוכה
רפאביום טוב אסור לטלטלן ... כיון שבתחלת כניסת יום טוב, דהיינו בבין השמשות, היה
רפבאסור לטלטלן מחמת איסור סתירת בנין, ומתוך שנאסרו בבין השמשות נאסרו לכל היום כולו,
רפגואף המתירים נולד ביום טוב מודים במוקצה מחמת איסור שנדחה בידי אדם בבין השמשות,
רפדשאף בשבת הוא אסור).
רפהוהטעם
רפושאסור כאן לדברי הכל, אף שבבין השמשות לא הי' מוקצה, היינו כי בנולד כזה שאינו
רפזעשוי להשבר כלל, מודה רבי שמעון שאסור, כמבואר במ"א סוף ס"ק ב (ונראה לי
רפחדבכלי אפילו היה שלם אתמול ונשבר ביום טוב שרי לרבי שמעון, דכלי עשוי להשבר,
רפטמשא"כ בקורה), הרי שאם הכלי לא הי' עשוי לישבר, ונשבר ביום טוב, הי' אסור
רצמטעם האמור כאן, אף שבהיותו כלי לא הי' מוקצה.
רצאוראה
רצבמה שדנתי בזה בדובר שלום ע' רכה ואילך.
רצג[1325]
רצדגמרא ב, רע"ב (גבי
רצהיום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה, דתנן אין מבקעין עצים ... מן הקורה שנשברה ביום
רצוטוב), לפירוש התוס' שם ד"ה אין (היתה רעועה מאתמול, והוי כיושב ומצפה מתי
רצזתשבר קורתו ותהיה ראויה להסקה), והיינו שבזה מתיר רבי שמעון ורבי יהודה אוסר. טור
רצח(לרבי שמעון מותר אם היא רעועה וקרוב הוא שתשבר). מ"א שם (וקרובה להשבר, זהו
רצטאליבא דרבי יהודה, אבל לרבי שמעון מותר ברעועה (טור)).
ש[1326]
שאמ"א שם (ונראה לי דאפילו היתה רעועה מקרי נולד, דמעיקרא כלי והשתא שבר
שבכלי).
שגוכן הוא לקמן סט"ו (יש עליו תאר כלי ונשבר ביום טוב, אסור
שדלהסיקו ביום טוב, מפני שהוא נולד), ושם נסמן (הערה 70).
שהונתבאר בפר"ח ס"א (ואף על פי
שושהיא רעועה ביותר, דדמיא למסוכנת שיתבאר לקמן סימן תקי"ח סעיף ו' שמחתכה
שזלכלבים משום דדעתיה עילוה, שאני הכא דאסיר משום נולד). והיינו כדלקמן סי' תקיח סי"א (בהמה
שחשמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת מערב יום טוב מותר לטלטלה ולחתכה לפני הכלבים ביום
שטטוב, לפי שמאתמול היא עומדת ומוכנת לכלבים, שהוא יודע שתמות ביום טוב. אבל אם לא
שיהיתה מסוכנת מערב יום טוב, אע"פ שהיתה חולה, אסור לטלטלה ביום טוב, לדברי
שיאהאוסרים נולד ביום טוב ... שהרי אתמול כשהיתה עדיין חיה אינה מוכנת לכלבים, שלא
שיבהיה יודע שתמות ביום טוב, והיום שמתה הוכנה לכלבים, והרי זה נולד ביום טוב).
שיגוכיון
שידשאף ברעועה ביותר מקרי נולד, לכן לא מהני דעתו עילוה, כמבואר בקונטרס אחרון שם סוף
שיהס"ק ה (נקרא נולד אף על פי שדעתו עליהם מערב יום טוב ... האמת יורה דרכו
שיודבנולד גמור, ככלים שנשברו ביום טוב, לא מהני דעתו), והאריך להוכיח כן מהפוסקים.
שיז[1327]
שיחלעיל סי' תצה סוף סי"ג (ולענין הלכה יש להחמיר בנולד ביום טוב). וכן נפסק כאן
שיטבשו"ע ס"א (ולא מקורה שנשברה ביום טוב, אפילו אם היתה רעועה מערב יום
שכטוב וקרובה להשבר). ונתבאר לעיל סי' תצט בקונטרס אחרון ס"ג ד"ה הנה
שכאמהר"צ (וכן מוכח בהדיא בסי' ... תק"א ס"א, שהשו"ע פסק להחמיר
שכבבנולד ביום טוב, ולא חלק עליו רמ"א).
שכג[1328] סיכום פרטי ההלכה של אפשר לעשותו מערב יום
שכדטוב, במכשירים, באוכל נפש, וכשאינה מלאכה אלא טורח או עובדין דחול:
שכה(א) מכשירים שאפשר לעשותן מבעוד יום, נפסק
שכולעיל סי' תצה ס"ד (מכשירי אוכל נפש, שאסור לעשותן ביום טוב מן התורה ... במכשירים
שכזשאפשר לעשותן מערב יום טוב).
שכח(ב) אוכל נפש שאפשר לעשותו מבעוד יום, נפסק
שכטלעיל שם ס"ה (מדברי סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ...
שלאסור לעשותה ביום טוב, אלא אם כן משנה קצת בעשייתה מדרך החול).
שלא(ג) מכשירי אוכל נפש שאין בהם אלא עובדין
שלבדחול, ואפשר לעשותן מערב יום טוב, התירו חכמים על ידי שינוי, כמבואר כאן
שלגס"ב-ג (שאין בבקיעת עצים לחתיכות גדולות מלאכה
שלדגמורה, ואף בשבת אינו אסור אלא מדברי סופרים משום עובדין דחול ... כיון שהיה אפשר
שלהלבקעות מערב יום טוב הצריכוהו חכמים לשנות).
שלו(ד)
שלזאוכל נפש, שאינה מלאכה ממש, ואפשר לעשותה מערב יום טוב, התירו חכמים, אבל לכתחלה
שלחטוב לשנות, כדלעיל סי'
שלטתק סי"ח (מותר לנקר בהמה ביום טוב, אע"פ שנשחטה
שממערב יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום טוב, לפי שהניקור אין בו מלאכה גמורה ... ומכל
שמאמקום לכתחלה טוב לשנות בניקור בהמה שנשחטה מערב יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום
שמבטוב, דהיינו שינקר בקרדום או בקופיץ או שינוי אחר).
שמג(ה)
שמדולפעמים הצריכו לשנות, כדלקמן סי' תקו ס"ג (אם כבר נרקד הקמח פעם אחת ורוצה
שמהלרקדו שנית ביום טוב כדי שיהא הפת נאה, מותר ... ומכל מקום כיון שהיה אפשר לו
שמולטרוח טרחא זו קודם יום טוב (ועוד שהיא כעין עובדין דחול), (לפיכך) צריך לשנות קצת
שמזברקידתו).
שמח(ו)
שמטטורח לצורך מצוה, ואפשר לעשותה מערב יום טוב, אסרו חכמים, כדלעיל סי' תצח
שנסל"ז (שחט חיה ועוף בערב יום טוב ולא כיסה דמם, אסור לכסותם ביום טוב, אפילו
שנאבעפר מוכן, שהרי אף אם לא יכסה יהא מותר לאכלם ביום טוב, ונמצא טורח שלא לצורך יום
שנבטוב מה שהיה אפשר לעשותה מערב יום טוב).
שנג(ו)
שנדוכן הוא במדידה לצורך מצות חלה, כדלקמן
שנהסי' תקו ס"א (אסור למדוד ביום טוב, מפני שהוא עובדין
שנודחול ... ואפילו מתכוין למצוה, כגון שמודד קמח לעיסתו כדי לידע שיעור חלה, לא
שנזימדוד ... שהרי היה אפשר למדוד מערב יום טוב),.
שנח[1329]
שנטגמרא לא, ב (אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מערב יום טוב). טור ושו"ע ס"א (אבל
שסאם נשברה מערב יום טוב ... מבקעין ממנה).
שסא[1330]
שסברשב"א לא, א ד"ה אין מבקעין (ובתוספות אמרו שלא התירו לבקע אלא מן
שסגהקורות גדולות, אבל עצים דקים שנוחים להדליק בלא בקוע, אסור, דמלאכה שאינה צריכה
שסדהיא ... וכן נראה גם כן בדברי הרמב"ם ז"ל, שכך כתב, אפשר היה לו לבקע מערב
שסהיום טוב, ומפני מה לא אסרו הבקוע כלל, מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל להבעירו
שסווימנע מלבשל, ולפיכך התירו לו לבקע בשינוי). רמב"ם פ"ד ה"י (ולמה
שסזלא נאסר הביקוע כלל, מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל להבעירו). רא"ש
שסחפ"ד סי' ד (ויראה דהיתר הביקוע דאיירי ביה, היינו לבקע מן הקורה שאי אפשר
שסטלאפות ולבשל בה בלא ביקוע). טור ושו"ע שם (אם אי אפשר להסיקה בלא
שעביקוע, מבקעין ממנה).
שעא[1331]
שעבראבי"ה סי' תשעד (וביקוע דאמרי דשרי, הני מילי לחתיכות גסות, ואף על פי שאפשר
שעגלעשותן מערב יום טוב, לאו מלאכה היא, אלא עובדין דחול). הובא במרדכי רמז תרצא.
שעדשו"ע שם (מבקעין ממנה חתיכות גדולות). לבוש ס"ב (כיון שבקיעת עץ גדול
שעהלחתיכות גדולות אינו מלאכה גמורה, ואינה אסורה ביום טוב אלא משום שהוא עובדין
שעודחול, התירוהו חז"ל). מ"א ס"ק ג (ואף על גב דהוי מכשירין שאפשר
שעזלעשותן מערב יום טוב, שרי, דלאו מלאכה היא אלא עובדא דחול). וכדלעיל סי' שיד
שעחסט"ז (המבקע עצים לחתיכות ... גדולות ואינו מקפיד על מדתן, אין בו איסור אלא
שעטמדברי סופרים, משום שהוא מעשה חול וזלזול שבת).
שפוכיון שאינה מלאכה גמורה, רק טרחא או
שפאעובדין דחול, מותר אף שהי' אפשר לעשותה בערב יום טוב, אלא שהצריכו שינוי (ויתבאר
שפבלקמן הערה 21).
שפג[1332]
שפדרמב"ם שם (ולמה לא נאסר הביקוע כלל, מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל
שפהלהבעירו וימנע מלבשל, לפיכך התירו). לבוש שם (ואפשר ביום טוב כשירצה ליקח מהם יפגע
שפובעץ עבה שלא יוכל להבעירו, וימנע מלבשל, ויבטל שמחת יום טוב).
שפז[1333] היינו כמו גפרורים שעשויים
שפחלהצית בהן האוּר, ולא כמו עצים דקים שעשויים להבערה.
שפט[1334] ראבי"ה ומרדכי שם (אבל
שצדק דק לא, דאיפשר לבקע מערב יום טוב, ואמרינן בפרק כלל גדול (עד, ב) האי מאן דסלית
שצאסילתא מחייב משום טוחן).
שצברשב"א שם (אבל עצים דקים שנוחים להדליק בלא בקוע,
שצגאסור, דמלאכה שאינה צריכה היא, ומלאכה גמורה דאורייתא היא, וכדאמרינן בשלהי כלל
שצדגדול, האי מאן דסלית סלתי חייב משום טוחן), ורא"ש שם (אבל עצים של הסקה והם
שצהגדולים קצת לא יבקעם, כיון שיכול לבשל ולאפות בהם בלא ביקוע, טרחא שלא לצורך הוא,
שצוואב מלאכה, כדאמר בפרק כלל גדול, האי מאן דסלית סילתא חייב משום טוחן).
שצזוכתב
שצחהט"ז
שצטסק"ב (יש לדקדק למה הוצרך לכתוב דהוי טירחא שלא לצורך דזה הוי מדרבנן, וסיים
תעל זה ואב מלאכה ... נראה כוונתו בשני טעמים אלו, דאפילו במקום שאין לומר בו שהוא
תאאב מלאכה, דהיינו שאין בוקע דקים מאד, ולא דמי לההיא דסלית סילתא, פירוש עצים דקים
תבלהבעיר האש דהוי אב מלאכה משום טוחן, דזה דוקא בעצים דקים מאוד כדרך להבעיר אש ...
תגעל כן כתב שאסור עכ"פ מצד טרחא. ואם כן כלל בזה שני דברים, דאם בוקע לדקים
תדקצת, יש משום טירחא, ואם דקים מאוד, יש בו אב מלאכה).
תהונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (היינו בבוקע מעצים הראוים להסקה בלא
תוביקוע, דבהכי מיירי כמבואר בדבריו, אבל המבקע מקורה, כיון שהותר לו הביקוע אין לנו
תזלחייבו שידקדק שלא יבקע רק עצים גדולים קצת הראויין להסקה בלא ביקוע, אלא מבקע
תחכדרכו, ואף אם מבקע מהקורה עצים דקים אין בכך כלום, כל שאינו מבקע ממנה עצים דקים
תטמאד בענין שיש חיוב חטאת על בקיעתן בשבת).
תי[1335]
תיאס"י (אסור לחתוך הירק דק דק כדי לאכלו, וכן גרוגרות וחרובים לפני זקנים, ואם
תיבחתך דק דק חייב משום טוחן), ובסי' שיד סט"ז (אם מבקע לחתיכות דקות מאד להבעיר
תיגבהן האש, חייב משום טוחן).
תיד[1336] ראב"ד פ"ד ה"י
תיה(אין
תיומבקעין ... קי"ל כרבי יהודה דמכשירין ... אפשר לעשותן מערב יום טוב). מ"א שם (ואף על גב דהוי מכשירין
תיזשאפשר לעשותן מערב יום טוב, שרי, דלאו מלאכה היא אלא עובדא דחול, אבל דקות אסור,
תיחדחייב משום טוחן). והיינו שדקות הוו מכשירים שאפשר לעשותן מערב יום טוב, שאסור,
תיטכדלעיל סי' תצה ס"ד (כיון שאין המלאכה נעשית בגוף האוכל נפש אלא בדבר המכשירו
תכלאכילה, הרי הן נקראין מכשירי אוכל נפש, שאסור לעשותן ביום טוב מן התורה ...
תכאבמכשירים שאפשר לעשותן מערב יום טוב).
תכבואף
תכגשהבערת העצים אינה נחשבת מכשירים, מכל מקום ביקוע העצים נחשב מכשירין, כדלעיל סי'
תכדתצה קונטרס אחרון סק"א (ואנן קיימא לן שם כדעת ראבי"ה ומרדכי ורא"ש
תכהוראב"ד (עיין מגן אברהם שם) והסכמת האחרונים, דבבוקע קורה לעצים דקים ביום
תכוטוב חיובא איכא, ועל כרחך משום דהוי מכשירין).
תכז[1337]
תכחמשנה לא, סוע"א (ואין מבקעין לא בקרדום (סתם קרדום עשוי כמין כלי
תכטאומנות, רש"י) ולא במגרה (כעין סכין מלאה פגימות וממהר לקוץ בו עצים וכלי
תלאומן הוא, רש"י) ולא במגל (וכולן כלי אומן הן ונראה כעושה בו מלאכה לפיכך
תלאאסור, רש"י)). טור ושו"ע ס"א (ולא יבקע לא בקרדום, ולא במגל, ולא
תלבבמגירה).
תלג[1338]
תלדראב"ד שם (ואם אפשר לעשותן מערב יום טוב, עושין אותן על ידי שינוי). רא"ש
תלהפ"ד סי' ד (ולא ידענא מאי שינוי קאמר, כבר מפורש במשנה היתר הביקוע בקופיץ
תלודוקא, ולא בדבר שהוא כלי אומנות). רמב"ם פ"ד ה"י (למה אסרו
תלזבקורדום וכיוצא בו, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שהרי אפשר היה לו לבקע מערב יום
תלחטוב).
תלט[1339]
תממשנה שם (אלא בקופיץ). טור ושו"ע שם (אלא בקופיץ).
תמא[1340]
תמברש"י שם (סתם קופיץ הוא סכין של קצבים, דומה לקרדומות שלנו שאינן כלי אומן,
תמגויש שעושין בו שני ראשין, והשני דומה קצת לקרדום).
תמד[1341]
תמהלישנא בתרא בגמרא לא, ב (אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב, לא שנו אלא בזכרות שלו,
תמואבל בנקבות שלו אסור). טור ושו"ע שם (ובצד הקצר שלו, אבל לא בצד הרחב).
תמז[1342]
תמחתוס' שם ד"ה אבל (ופירשו התוספות דאין אנו בקיאין בקרדום היאך הן נעשין, ולכך
תמטיש לנו לאסור לבקע עצים רק ביד). הגהת סמ"ק סי' קצד ע' קע (ומיהו בתוספות
תנפירש, דאין אנו בקיאין מהו זכרות ומהו נקבות, והכל אסור. ומכל מקום נראה דלבקע
תנאבסכין שרי). טור ושו"ע שם (ויש מי שאוסר אפילו בקופיץ, לפי שאין אנו
תנבבקיאין מהו, ולא התירו אלא בסכין).
תנג[1343]
תנדרשב"א לא, א ד"ה אין מבקעין (ובתוספות אמרו שלא התירו לבקע אלא מן
תנההקורות גדולות, אבל עצים דקים שנוחים להדליק בלא בקוע, אסור, דמלאכה שאינה צריכה
תנוהיא ... וכן נראה גם כן בדברי הרמב"ם ז"ל, שכך כתב, אפשר היה לו לבקע מערב
תנזיום טוב, ומפני מה לא אסרו הבקוע כלל, מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל להבעירו
תנחוימנע מלבשל, ולפיכך התירו לו לבקע בשינוי). רא"ש פ"ד סי' ד (ויראה
תנטדהיתר הביקוע דאיירי ביה, היינו לבקע מן הקורה שאי אפשר לאפות ולבשל בה בלא ביקוע,
תסאבל עצים של הסקה והם גדולים קצת, לא יבקעם, כיון שיכול לבשל ולאפות בהם בלא ביקוע,
תסאטרחא שלא לצורך הוא). טור ושו"ע ס"ב (עצים גדולים קצת וראוים
תסבלהסקה בלא ביקוע, לא יבקע כלל). ט"ז ס"ק ב (דאפילו במקום שאין לומר בו
תסגשהוא אב מלאכה, דהיינו שאין בוקע דקים מאד, ולא דמי לההיא דסלית סילתא ... אסור
תסדעכ"פ מצד טרחא ... דאם בוקע לדקים קצת, יש משום טירחא). הובא בקונטרס אחרון
תסהס"ק א (כתב
תסוהט"ז ... דאף שאין דקין כל כך, אסור משום טרחא
תסזשאינה צריכה, היינו בבוקע מעצים הראוים להסקה בלא ביקוע).
תסח[1344]
תסטטור (מלשון א"א הרא"ש ז"ל יראה דאפילו לשברם ביד נמי אסור.
תעוטוב להחמיר). שו"ע שם (ואפילו לשברם ביד יש מי שאוסר). ט"ז סק"ב (וראוי
תעאלחוש למעשה לאסור לשבור אפילו ביד, במקום שאסור בסכין).
תעב[1345]
תעגאף שהתיר בזה בתוספתא פ"ג ה"י (לא יתן אדם אבן על גבי בקעת כדי לשוברה,
תעדאבל מכניסה בחור ושוברה). הובא ביש"ש פ"ד ס"ז. מ"א
תעהס"ה (ויש"ש מתיר אפילו להכניסם בחור ולשברם).
תעומכל מקום סיים ביש"ש שם (אלמא דשרי
תעזלבקוע ביד). נמצא שלדידן שמחמירים "שלא לשברן אפילו ביד ... לא יכניס העץ בחור כדי לשברו".
תעחואפשר מפרשים שהתוספתא מיירי בעצים גדולים שאי אפשר להסיקן בלא ביקוע.
תעט[1346]
תפרש"ל ביש"ש פ"ד סי' ז (והמדקדקים נהגו לאיסור אף בחול
תפאהמועד, ומתקנים כל העצים הקטנים הצריכין, אף לבישול דגים, קודם יום טוב, משום
תפבדחוששין לטירחא יתירא, כמ"ש הרא"ש, שהרי יכול לבערו כך בלא ביקוע, ואין
תפגלהקל. אבל במקום שדמי עצים יקרים, לא חיישינן לטירחא יתירא, דהא הפסד מרובה הוא).
תפדהובא בט"ז סק"ב, ומ"א סק"ד.
תפה[1347]
תפוט"ז שם (ונראה, לשבור ביד אין להחמיר כלל בחול המועד).
תפז[1348]
תפחמשנה לג, א (רבי אליעזר אומר ... מגבב מן החצר ומדליק (מגבב קסמין דקין
תפטוקשין מן החצר ומדליק בהן, רש"י), שכל מה שבחצר מוכן הוא. וחכמים אומרים מגבב
תצמשלפניו ומדליק). וקיי"ל כחכמים שאסור לגבב בחצר, אלא אם מגבב משלפניו (סמוך
תצאלמקום בישול) ומדליק.
תצברמב"ם פ"ב הי"ד
תצג(מגבב הוא בשדה מלפניו ומדליק שם), ופירש במ"מ שם (נראה שרבינו מפרש, שחכמים
תצדלא הזכירו חצר לפי שהן סוברין שבכל מקום יכול לגבב משלפניו ולהדליק שם),
תצהובב"י ד"ה והרמב"ם (ביאור הדברים דחכמים לא שאני להו בין חצר לשדה,
תצואלא הכל תלוי בין מלפניו לשלא מלפניו, דמלפניו, דהיינו סמוך למקום בישול הקדירה,
תצזאפילו בשדה מותר, ושלא בפניו, אפילו בחצר אסור, דכיון דרחוק ממקום בישול הקדירה
תצחהוא, ליכא למימר קדירתו מוכחת עליו, ומיחזי כמי שמגבב לצורך מחר). שו"ע
תצטס"ג (כלשון הרמב"ם). רמ"א שם (וכן בחצר לוקח מלפניו).
500וקיי"ל שלא הותר אלא בחצר, ולא בשדה, כדלקמן בסעיף הבא.
501[1349]
502בגמרא לג, ב (תנו רבנן, מגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא, ובלבד שלא
503יעשה צבורין צבורין. ורבי שמעון מתיר). וכתב הר"ן יט א (דת"ק דקי"ל
504כוותיה ... ואף על גב דקי"ל כרבנן דמתניתין שאין מותר לגבב אלא משלפניו. נפקא
505מינה לעצים גסים דלא בטילי אגב חצר, ולא מיתסר אפילו לרבנן, דאינהו לא אסרי אלא
506בקסמין דקים מפני שהם מתבטלין אגב חצר, אבל בגסים לא, ואפילו הכי אסור לעשות מהן
507ציבורין ציבורין). והיינו שבמשנה מיירי בקסמין דקים, וקיי"ל כחכמים שלא התירו
508אלא משלפניו. ובברייתא מיירי בעצים גסים, וקיי"ל כת"ק שלא אסרו אלא לעשות
509צבורין צבורין. והשיב עליו רש"ל ביש"ש פ"ד סי"ח (והרי"ף
510והרא"ש לא הביאו האי ברייתא כל עיקר, וסבירא להו דת"ק דברייתא הוא
511ת"ק דמתניתין, דהיינו רבי אליעזר, וחכמים פליגי וסבירא מגבב מלפניו ומדליק, כל
512שכן שלא יעשה ציבורין, ואין חילוק בין עצים גדולים לעצים קטנים). מ"א ס"ק
513ח (ואין חילוק בין קטנים לגדולים, וכ"כ היש"ש).
514[1350]
515גמרא לג, ב (תנו רבנן מגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא, ובלבד
516שלא יעשה צבורין צבורין. ורבי שמעון מתיר. במאי קא מפלגי, מר סבר מחזי דקא מכניף
517למחר וליומא אחרינא, ומר סבר קדרתו מוכחת עליו), והיינו שלת"ק אסור לעשות
518צבורין מטעם דמחזי כו', ולרבי שמוען מותר מטעם דקדרתו מוכחת עליו. מ"א
519ס"ק ז (סמוך למקום בשול קדירתו, דקדירתו מוכחת עליו שאינו מגבב לצורך מחר).
520והיינו שזהו גם טעם חכמים שבמשנה, דקיי"ל כוותיהו, שסמוך למקום בישול קדירתו
521מוכחת עליו, ושלא במקום בישול מחזי דקא מכניף למחר.
522[1351]
523משנה לא, רע"א (מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף אפילו מן
524המפוזר), וגמרא שם (אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין
525שבקרפף. והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים. מתניתין יחידאה היא). רמב"ם
526שם (ומביאין מן המכונסין שברשות היחיד). שו"ע ס"ג (ומביאין מהמכונסין
527שברשות היחיד). לבוש ס"ג (מן המכונסים שבקרפף, אפילו היתה מוקפת שלא לשם דירה
528מביאין מתוכה), והיינו שמביאין מתוכה לחצר אחרת, וכיון שנוטלם מהמכונסים שברשות
529היחיד, אינו נראה שמגבב לצורך מחר.
530[1352]
531רש"ל ביש"ש פ"ד סי' ו (ואני אומר, דבודאי גבוב דשרי, היינו
532שאינן במקום גידולן, וכמו שפירשו התוס' (ד"ה מן הקרפף) דאב מלאכה דמעמר אינו
533אלא במקום גידולן ... ומשום הכי מגבב עצים מן החצר שאינו במקום גידולן, אבל במקום
534גדולן לא התירו משום אוכל נפש, דהוו כמו קוצר וחותך עצים מן המחובר דאסור אפילו
535לצורך אוכל נפש ... משום הכי בשדה אסור לכו"ע). ב"ח סד"ה
536וכשמלקט (הגיבוב דמלפניו אין להתיר אלא בחצר, אבל לא בשדה, ודלא כהרמב"ם
537דמיקל בזה). מ"א סק"ז (וביש"ש אוסר בשדה, דמחזי כמעמר ממקום
538גדולו, וחייב חטאת כמו המגבב קנים לחילתא). וכן דעת הר"ן יז, א (ואחרים
539פירשו דטעמא משום גבוב, והוי כמעמר). וראה מראי מקומות וציונים.
540[1353]
541סעיף טו (המעמר הוא מאבות מלאכות, שהיה במשכן בסמנים הזרועים, ואין עימור אלא
542כשמאספו במקום גידולו, כעין קמה קצורה שמגבב השבלים במקום גידולן).
543[1354]
544סעיף ט (אסרו חכמים הקצירה והדישה והעימור).
545[1355]
546גמרא לא, א (אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף).
547[1356]
548ר"ן שם בשם אחרים (ומכונס שבשדות מיחלף במפוזר). מ"א
549סק"ו (מכונסין, דמיחלף במפוזר). רש"ל שם (וגזרו על המכונסין
550שבשדה). ב"ח ד"ה אין מביאין (והר"ן כתב ... ומכונס נמי
551מיחלף במפוזר).
552[1357]
553משנה לא, רע"א (מביאין עצים מן ... הקרפף), ופרש"י (שהוא משתמר
554ומוקף סביב). רמב"ם פ"ב הי"ד (ומביאין מן המכונסין שברשות היחיד,
555ואפילו היתה מוקפת שלא לשם דירה). שו"ע שם. וכדלעיל סי' שנח ס"א (כל
556היקף מחיצות שלא הוקף לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד, כגון ... הקרפף, והוא היקף
557גדול להכניס בו עצים).
558[1358] כעין זה לעיל סי' תצז
559סי"ב (הסמוך לעיר בתוך שבעים אמה וד' טפחים).
560[1359]
561משנה שם (איזהו קרפף, כל שסמוך לעיר, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו
562בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת). גמרא שם (שמע מינה רבי יוסי תרתי לקולא קאמר, שמע
563מינה. אמר רב סלא אמר רבי ירמיה הלכה כרבי יוסי להקל), וכפירוש רש"י
564שם ד"ה תרתי (ורבי יוסי בתרתי אקיל, דמכשיר בסמוך בלא פותחת ובפותחת בלא סמוך).
565ראב"ד בהשגות שם (ואיכא למימר דסמוך לעיר נמי בלא פותחת מוכן הוא, אבל
566לסוף התחום שהוא רחוק, בעי ר' יוסי פותחת). רשב"א בעבודת הקדש שער ב
567סי' ו (ובאיזה קרפף אמרו, בקרפף שהוא סמוך לעיר אף על פי שאין לו פותחת. ואם יש לו
568פותחת אף על פי שאינו סמוך לעיר מביאין ממנו, כל שהוא תוך תחום שבת לעיר). **רא"ש
569**פ"ד סי' ג (שמע מינה דרבי יוסי תרתי לקולא קאמר שמע מינה. אמר רב סלא אמר
570ר' ירמיה הלכה כרבי יוסי). טור (מן המכונסין שבקרפף הסמוך לעיר בתוך ע' אמה
571וד' טפחים, ואפילו אין לו פותחות, או שיש לו פותחות אפילו בסוף התחום). רש"ל
572ביש"ש פ"ד סי' ו (מן המכונסין שבקרפף הסמוך לעיר תוך ע' אמה ושיריים,
573ואפילו אין לה פותחות, או שיש לה פותחות, אפילו בתוך התחום). ט"ז סק"ד (הטור
574כתב אפילו אין מסגרת מותר כל שהוא סמוך לעיר תוך ע' אמות וד' טפחים, והוא ע"פ
575פרש"י, וכן הסכימו הרשב"א והרא"ש, וכתב רש"ל שכן יש לפסוק
576להלכה). מ"א סק"ט (והיש"ש פסק כהפוסקים דבחד סגי, או מסגרת
577או סמוכה בתוך ע' אמה ושיריים). פר"ח ס"ג (ודע שרוב המפרשים
578חלוקין על פסק הרמב"ם וסבירא להו דחדא מתרתי סגי, או בפותחת אף על פי שהוא
579רחוק, ובלבד שיהיה בתוך תחום שבת, או בסמוך לעיר, דהיינו בתוך שבעים אמה ושיריים,
580אפילו בלא פותחת, וכן עיקר).
581ומה שלא הזכיר כאן "ובלבד שיהיה
582בתוך תחום שבת" הנזכר במשנה ובפוסקים הנ"ל. כי מובן מעצמו שאם הוא חוץ
583לתחום שבת אינו יכול לילך לשם ביום טוב.
584[1360] שאז דינו כשדה דלעיל סעיף
585הקודם.
586[1361]
587גמרא לא, א (אמר רבא, עלי קנים ועלי גפנים, אף על גב דמכנפי להו ומותבי,
588כיון דאי מדלי זיקא מבדר להו, כמפוזרים דמו ואסורין). טור ושו"ע ס"ד (עלי
589קנים ועלי גפנים, אף על פי שהם מכונסים בקרפף, כיון שהרוח מפזרת אותם הרי הם
590כמפוזרין ואסורים).
591[1362]
592ר"ן יז, רע"ב (משום דאע"ג דמכונסין נינהו, חיישינן שמא בשעת שירצה
593ללקטם יפזרם הרוח ואתי לגבב). הובא ב"י ד"ה עלי. מ"א
594סק"י (דחיישינן שמא בשעה שיבא ליקח אותם יפזרם הרוח, ויבא ללקטם (ב"י)).
595[1363]
596רבא בגמרא שם (אמר רבא ... ואי אתנח מנא מאתמול עלייהו, שפיר דמי). טור
597ושו"ע שם (ואם הניח עליהם כלי כבד מערב יום טוב, הרי אלו מוכנים).
598[1364]
599גמרא ד, ב (אמר ר' יוחנן, עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביום טוב). רי"ף
600ב, א (ועצים שנשרו מן הדקל ... ביום טוב אסור להסיקן ביום טוב). טור ושו"ע
601ס"ה (עצים שנשרו מן האילן ביום טוב, אין מסיקין בהם).
602[1365] כדלקמן סי' תקטו ס"ד (וכיון
603שאסור לאכלו ולהשתמש בו, אסור גם כן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום), ולעיל
604סי' שכה ס"ח (וכיון שאסור לאכלו ולהשתמש בו, אסור גם כן לטלטלו, שהרי אינו
605ראוי לכלום בו ביום), ושם נסמן (הערה פה).
606[1366]
607גמרא ב, סע"ב (פירות הנושרין טעמא מאי גזרה שמא יעלה ויתלוש). רי"ף
608שם (ועצים שנשרו ... אסרי להו רבנן שמא יעלה ויתלוש). מ"א סקי"א (ואסרי
609להו רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש).
610[1367]
611סעיף ח (כל מחובר שנתלש מאליו או על ידי נכרי, אף על פי שאינו מאכל אדם ... אסורים
612משום גזרת פירות הנושרים ... ואפילו עצים שתלשן הנכרי לעצמו או שנשרו מאליהן ביום
613טוב הם בכלל גזרה זו, כמו שיתבאר בסימן תק"ז).
614ואפשר קריאת התיבה בדפוס ראשון היא
615"שכ"ב", והוא בשו"ע שם ס"ג (פירות שנשרו מן האילן בשבת, אסורים
616בו ביום). ובמ"א שם ס"ק ג (משום שמא יעלה ויתלוש).
617[1368]
618ס"ג-ד.
619[1369] ראה כעין זה לעיל סי' ח
620ס"ג (כאשר יתבאר כל אחד ואחד במקומו בס"ד). שם בקונטרס אחרון ס"ק ב
621(כמו שיתבאר בעזרת השם יתברך). סי' יז ס"א (שיתבאר בעז"ה). סי' רמו
622בקונטרס אחרון ס"ק ד (עי' במה שכתבתי בסי' תמ[ה] בס"ד). סי' תלב בקונטרס
623אחרון ס"ק ב (בסי' רס"ג ... עי' במה שכתבתי שם בס"ד). סי' תמב
624בקונטרס אחרון ס"ק ז (עי' במ"ש סי' תמ"ו בעז"ה). לקמן
625סי"ג (כמו שיתבאר בסימן תק"ז בעז"ה). סי' תקו בקונטרס אחרון
626ס"ב (עיין במ"ש בסי' תנ"ז בעזרת ה'). סי' תריא ס"ג (וכמו
627שיתבאר לפנינו בעז"ה). וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
628ויש
629לעיין עד כמה אפשר להוכיח מזה, קדימה ומאוחר בכתיבת השו"ע על ידי רבינו.
630[1370]
631ס"א (וכבר
632נתבאר דיש להחמיר בנולד ביום טוב).
633[1371]
634גמרא שבת כט, א (ואין מסיקין בשברי כלים, דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר).ביצה
635לג, א (לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים). טור ושו"ע ס"ו (כלים
636שנשברו ביום טוב, אין מסיקים בהם מפני שהם נולד).
637[1372]
638הרשב"א בעבודת הקדש שער ה ס"ב (ואם נשברו ביום טוב אין מסיקין בשבריהן.
639במה דברים אמורים בשאין השברים ראויין לכעין מלאכתן הראשונה, אבל אם היו ראויין
640לכעין מלאכתן הראשונה ... מסיקין בהן). מ"מ פ"ב הי"ב (ודע ששבר כלי
641העושה מעין מלאכתו הראשונה, הרי הוא כלי גמור ושלם ומסיקין בו). פר"ח
642ס"ו (ביום טוב, כל שאינו עושה מעין מלאכתו הראשונה יצא מתורת כלי ואסור משום
643נולד, וכן כתב הרשב"א). מ"א סי' שח סקט"ו (ולמ"ד נולד אסור,
644בעינן שיהא ראוי למלאכתו ראשונה).
645וכן הוא לעיל שם סכ"ד-ה (כל הכלים
646המותרים בטלטול שנשברו בשבת, ואין השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה,
647אלא מעין מלאכה אחרת לגמרי ... הרי זה נולד, שנעשה כלי חדש, ומותר בשבת ולא ביום
648טוב ... אבל אם השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה ... אין זה נולד, ומותר
649לטלטלם אף אם נשברו ביום טוב).
650[1373]
651סוף סי"ג (כגון כלי שנשבר בשבת או ביום טוב ואינו יכול להשתמש בשבר הכלי מה
652שהיה יכול להשתמש כשהכלי היה שלם, אלא תשמיש אחר ... שתשמיש זה נולד בשבת או ביום
653טוב, ואתמול לא היה הכלי עומד ומוכן לתשמיש זה), ושם נסמן (הערה 118).
654[1374]
655רש"י שבת קכד, ב ד"ה הא (הא רבי יהודה, מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי
656כלים, דאית ליה מוקצה ונולד. כלים לאו מוקצה נינהו, שברים נולד נינהו).
657[1375]
658מ"א סקי"ב (ואפילו לשרפן במקומן אסור, דמוקצה אסור ליהנות ממנו).
659[1376]
660סעיף טז (ואסרו להשתמש בכל דבר
661שהוא מוקצה ... כשעושה מעשה בגוף המוקצה, כגון ... שמסיק בעצים המוקצים, אף על פי
662שאינו מזיזם ממקומם, מכל מקום כיון שנותן תחתיהם אש ומבעיר אותם, הרי עושה מעשה
663בגוף המוקצה).
664והיינו, שאף שיתבאר לקמן סי"ג שהנאה הבאה
665מאליה מהמוקצה מותרת, מכל מקום כשמבעיר אותם נחשב עושה מעשה בגוף המוקצה כדי
666ליהנות ממנה.
667אבל אם אינו שורפה כדי להשתמש בה, אלא לשריפת
668חמץ, נתבאר לעיל סי' תמו ס"ה (לשרפה במקומה ... שאינו מטלטלו), ושם נסמן (הערה
669נב).
670[1377]
671גמרא שבת כט, רע"א (נכרי שחקק קב בבקעת, ישראל מסיקה ביום טוב. ואמאי,
672נולד הוא). מ"א שם (עכו"ם שחקק קב בבקעת הוה ליה נולד, ואין
673מסיקין בו (שבת דף כ"ט)).
674וכן הוא לעיל סי' שח סכ"ג (נכרי
675שעשה כלי חדש בשבת מעצמו ... ביום טוב יש להחמיר בנולד).
676אלא שלפעמים גם זה מותר:
677(א) אם גמרו בידי אדם, כדלעיל סי' רנב
678סי"ב (ואף שיש להחמיר בנולד ביום טוב כמו שיתבאר בסי' תצ"ה, מכל מקום
679כאן אין בו משום נולד הואיל והוא דבר שגמרו בידי אדם), ושם נסמן (הערות קח-ט).
680(ב) אם עשה הנכרי את הכלי מחומר שלו,
681כדלקמן סי' תקפו סכ"ה (כשעשה הנכרי השופר מקרן שלו, דאין בו משום איסור נולד
682ביום טוב, כיון שבין השמשות היה הקרן ביד הנכרי, והנכרי לא הקצה דעתו מלעשות ממנו
683שופר, שהרי בידו וברשותו הוא לעשות ממנו מה שירצה).
684וראה מראי מקומות וציונים.
685[1378]
686גמרא שם (מסיקין בכלים). שו"ע שם (מסיקין בכלים שלמים).
687והטעמים שאין בזה משום מלאכת סותר,
688נתבארו במ"א ס"ק יג.
689[1379]
690רשב"א
691שם (כי אדליק בה פורתא הוה ליה שבר כלי, וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך. מכאן נראה
692לי דאין איסור ליהנות מן המוקצה, דהא לא קשיא ליה אלא היכי מהפך בהו, כלומר שאסור
693לטלטל, הא אי לא מהפך בהו, אף על פי שהתבשיל מתבשל בו אין בכך כלום. והיינו נמי
694דאמרינן לעיל גבי פתילת הבגד הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן ... ואף על גב
695דממילא דולק והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטלו או
696לאכלו, ואפילו להשתמש בו בידים, כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ... אבל הנאה
697הבאה ממילא שפיר דמי). מ"א שם (כשמדליק כלי שלם, אף על
698פי שנתקלקל לסוף, ההנאה באה אחר כך מאיליה).
699[1380]
700סט"ז (מותר
701להשתמש במוקצה כשאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה, כגון להתחמם כנגד המדורה הנעשית
702מעצי מוקצה, או להשתמש לאורן. ואע"פ שהוא נהנה מהמוקצה, מכל מקום כיון שההנאה
703בא לו מאליה, שאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה בהנאתו ממנה, לא גזרו חכמים על כך),
704ושם
705נסמן (הערות 83-84).
706[1381]
707גמרא שם (לרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין
708מסיקין בשברי כלים, כיון דאדליק בהו פורתא הוה ליה שברי כלים, וכי קא מהפך באיסורא
709קא מהפך. דעבד כדרב מתנה, דאמר רב מתנה אמר רב, עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום
710טוב, מרבה עצים מוכנין (עליהן ומבטלן ברוב, רש"י) ומסיקן). רמ"א
711ס"ו (ואם הסיק בכלים, אסור להפוך באש לאחר שהודלקו במקצת דאז הוי שבר כלי,
712אלא אם כן ריבה עליהם עצים מוכנים).
713[1382]
714סעיף ג (אם יש בתנור עצים אחרים של היתר, אף על פי שעצי האיסור הם הרבה מהם, מותר
715להוסיף ולהניח עוד עצים של היתר בתוך התנור כדי לבטל עצי האיסור ברוב עצי היתר,
716ואחר כך מסיקן), ושם נסמן (הערה 20).
717אלא ששם אינו יכול להרבות עליהם, אלא אם
718כן יש כבר בתנור עצי היתר. משא"כ כאן, שבשעה שמוסיף את עצי ההיתר, הכלי עדיין
719שלם ואינו נולד. וראה מראי מקומות וציונים.
720[1383] ראה כעין זה לעיל ס"י (יתבאר
721בסימן תק"ז בעז"ה), ושם נסמן (הערה 52).
722[1384]
723מ"א סקי"ג (ועל כל פנים צריך לומר שאין לו עצים, דאם לא כן עבר
724על בל תשחית, כדאיתא בשבת דף קכ"ט).
725[1385]
726גמרא שבת קכט, א (אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל, הקיז דם ונצטנן עושין לו
727מדורה אפילו בתקופת תמוז. שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא (לא מצאו עצים מוכנים להיסק
728ביום הקזה, וצוה ובקעו כסא של תדהר שהוא מעולה בדמים, רש"י) ... והא קעבר מר
729משום בל תשחית, אמר ליה בל תשחית דגופאי עדיף לי).
730וכן הוא לקמן סי' תקיח קונטרס אחרון
731סק"ה ד"ה ועוד דבסי' תק"א (שהרי על כרחך צריך לומר דאין לו עצים כל צרכו, דאם לא כן עובר
732על בל תשחית). חו"מ הל' שמירת גו"נ סט"ו (אם מקלקלו על מנת
733לתקן גופו, כגון ששורף כסא ושולחן להתחמם בהם, אם אין לו עצים אחרים).
734[1386]
735שבת קכד, ב (בשברי כלים ... דנשברו מערב יום טוב, עצים בעלמא נינהו (דהא מאתמול
736להסקה קיימי, רש"י) ... דברי הכל מותרין, הואיל והוכנו למלאכה מבעוד יום).
737שו"ע ס"ו (מסיקין ... בכלים שנשברו מבעוד יום).
738וכן הוא לעיל סי' שח סוף סכ"ד (אלא
739אם כן נשברו מערב יום טוב, שאז הוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום ואין זה נולד),
740וסכ"ו (ואם אין השברים ראויים לשום מלאכה ... אם נשברו מבעוד יום, מותר
741לטלטלם להסקה, אם הם ראויים לכך, כמו שמותר לטלטל ביום טוב שאר עצים העומדים להיסק,
742אף שאין תורת כלי עליהם).
743[1387]
744ירושלמי ביצה פ"ד ה"ג (בקורה שנשברה מערב יום טוב מותר, בשאין
745בהן תואר כלי, אבל אם יש עליה תואר כלי, אפילו נשברה מערב יום טוב אסור). הובא ב"י
746ד"ה גרסינן. ד"מ ס"ק א (ונראה דמיירי שמאתמול היה עליו עדיין תואר
747כלי, ואחר כך נשבר ביום טוב, ולכן אסור). מ"א ס"ק ב (ונראה לי
748דאפילו היתה [קורה] רעועה מקרי נולד, דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי. וכ"כ
749הרב"י בשם הירושלמי, אפילו כלי שנשברה מערב יום טוב ויש בו תואר כלי, ונשבר
750ביום טוב אסור).
751וכן הוא לעיל ס"א (אם היתה רעועה מערב יום טוב וקרובה
752להשבר ... להאוסרים נולד ביום טוב אסור לבקעות ממנה, דאתמול היה כלי שלם ראוי
753למלאכתו, דהיינו בנין, והיום היא שבר כלי, והרי זה נולד ביום טוב),
754ושם נסמן (הערה 9).
755[1388]
756ברייתא שבת כט, א (מסיקין באגוזים). ירושלמי פ"ד ה"ג (תני ר' חייה
757מסיקין באוכלין).רשב"א בעבודת הקדש שער ה
758ס"ב (הכלים והאוכלים מטלטלים אותם לכל דבר ועושה אדם מהם כל צורכו, ואין
759אומרים לא ניתנו הכלים אלא לתשמישן והאוכלים לאכילה, ולפיכך מסיקין באגוזים
760ובתמרים). פר"ח ס"ז (משמע דסבירא ליה דיכול להסיק האוכל עצמו
761לבדו). מ"א סקט"ו (מאי שנא מכלים שמסיקין בהם אף על פי שאין
762מיוחדים להסקה ... כיון דאיכא תורת כלי עליהם, כל שכן אוכלים ... בירושלמי איתא
763מסיקין באוכל).
764ואף לפי דעה הראשונה דלקמן סי' תק
765ס"ח (לא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד, לפי שהן עומדין ומיוחדין לכך, אבל
766שלא לצורך הסקה אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן, מפני שאין עליהם תורת כלי כלל,
767והרי הן כאבנים שאסור לטלטלן).
768היינו דוקא בעצים "שאין עליהם תורת
769כלי כלל", משא"כ "הכלים והאוכלין מטלטלין אותן לכל דבר", וכמו
770שמסיקים בכלים שלמים (כדלעיל סי"ג), כן מסיקין באוכלין (כמבואר כאן).
771[1389]
772ברייתא שבת כט, א (מסיקין באגוזים, אכלן אין מסיקין בקליפותיהן, דברי רבי יהודה,
773ורבי שמעון מתיר), וכרבי יהודה, דקיי"ל לאסור נולד ביום טוב. טור ושו"ע
774ס"ז (שקדים ואגוזים ... אם אכלם ביום טוב, אין מסיקין בקליפיהם).
775[1390]
776רא"ש סוף ביצה (ואין לומר משום דאף לבהמה לא חזיין, דבפרק במה מדליקין (כט,
777א) מוכח דחזו לבהמה. אלא ודאי משום נולד הוא דאסור). מ"א סקי"ד (ואפילו
778ראוים למאכל בהמה, מכל מקום הוה ליה נולד, דאתמול היו עומדים לאדם).
779שאם אינם ראויים למאכל בהמה, הרי הם
780אסורים בטלטול אף בשבת כמו עצים ואבנים, כדלעיל סי' שח ס"ס (ואם אין הקליפות
781ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים [ו]שקדים וכיוצא בהן, שהן אסורות בטלטול כעצים
782ואבנים).
783ואם "הן ראויים למאכל בהמה",
784אין איסורן אלא משום נולד, ואסורים בטלטול רק ביום טוב, כדלעיל שם (עצמות שראויים
785לכלבים וקליפי פירות שראויות לבהמה ... מותרים בטלטול כשאר מאכלי בהמה ... והרי הן
786נולד ... מותר בשבת, אבל ביום טוב יש להחמיר בנולד, ולהזהר שלא להעבירן מעל השלחן
787אלא כמו שיתבאר).
788[1391]
789תוס' שם ד"ה אכלן (הכא הגרעינין צריכין לאוכל, וחשיבי כאוכל עצמו עד
790שיאכל התמרים, לכך חשיב להו נולד). הובא במ"א סי' תצט סק"ט.
791והיינו, אף שגם בשעה שהיו הקליפות
792והגרעינים מחוברים לאוכל לא היו ראויים למאכל אדם, מכל מקום נחשבו אז כאוכל עצמו,
793כיון שהם צריכים לאוכל, ועתה הם מאכל בהמה, וחשובים נולד.
794ההוכחות לדברי המ"א, ותשובה למי
795שהשיג על דבריו, נתבארו לעיל סי' תצט בקונטרס אחרון ס"ק ג ד"ה הנה
796מהר"צ. סיכום פרטי ההלכה – לעיל שם (הערה 110).
797[1392]
798גמרא לג, א (אוּד שנשבר אסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין
799מסיקין בשברי כלים). טור (אוּד שהוא עץ שמחתין בו האש, ונשבר ביום טוב, אין מסיקין
800בו לרבי יהודה, מפני שהוא שבר כלי). יש"ש פ"ד סי"ז (ואוּד שנשבר ביום
801טוב, אסור להסיקו ביום טוב). מ"א סוף סקי"ג (עץ שמחתין בו האש
802שנשבר אסור להסיקו, דהוה ליה נולד (יש"ש גמרא), ודוקא שהי' מיוחד לכך).
803וכדלקמן סי' תקז ס"ז (אסור ליקח עץ
804מבין העצים לחתות בו האש בתנור, אפילו הוא יבש וראוי להסיק בו ביום טוב, מפני שהוא
805כמתקן כלי ביום טוב), הרי שאם הוא מיוחד לכך, הוא כלי.
806[1393]
807סעיף יא.
808[1394] כדלעיל סי' רסד סי"ד (נהגו
809הנשים להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה מחורכת קודם שתדליקנה לשם מצוה, כדי שתאחז
810בה האור יפה).
811[1395]
812ירושלמי פ"א ה"א (שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת, מהו
813להדליקם ביום טוב, רב ורבי חנינה תריהון אמרין אסור, ורבי יוחנן אמר מותר). **ספר
814התרומה** סי' רנג (דיני שירי פתילה של יום טוב ראשון, אם מותרין בשבת הסמוך לה,
815או בשני ימים של ראש השנה ... אם תחלת כבויין היה בשבת או ביום טוב, אסורין, ואם
816כבן תחלה בחול, ואחרי כן הדליקן לצורך יום טוב או לצורך שבת, וכבו ביום טוב או
817בשבת, מתירין לחזור ולהדליקה למחר לצורך יום טוב שני, כי הכבוי ראשון שהיה בחול
818הוה הכ[נ]ה. שנינו בירושלמי פ"ק דביצה ... שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן
819שכבו בשבת, מהו להדליקן ביום טוב, רב ור' חנינא תרויהו אמרי אסור, ור' יוחנן אמר
820מותר ... טעמא דרב דאסר שירי פתילה משבת ליום טוב ... משום הכנה דרבה, דכבוי קרי
821הכנה, שיותר הן טובות להדליק כשנדלקות וכבויות תחלה ... פסק, הלכך נראה לי דבשני ימים
822טובים של ראש השנה או יום טוב הסמוך לשבת לפניה, אותן הפתילות שמדליק לצורך יום
823טוב ראשון, אם נכבו תחלה ביום טוב, כבוי זה קרוי הכנה, שהן טובות יותר להדליק,
824ואסור להדליקן למחר ביום טוב שני או לשבת, דאין יום טוב מכין לשבת, וצריך להדליקן
825בחול ולכבותן בחול, או מוכבות הן בחול, וכי חוזר ומדליקן לצורך יום טוב ראשון וכבו
826אחרי כן, אין בכך כלום, וחוזר ומדליקן לצורך יום טוב שני ... וכן לפידים שהובערו
827קצת ביום טוב ראשון וכבו, אסור להדליקן ביום טוב שני של ראש השנה, וכן אסור להדליק
828לפידים הנותרים משבת ביום טוב שאחריו, כי הכבוי הוא הכנה, שטובות הן יותר לחזור ולהדליקן
829... אבל בשני ימים טובים של גליות של פסח עצרת וסכות, אין חששא בכל אלה, שיום אחד
830חול, ואיסור הכנה לא שייך מיום טוב לחול, דהא ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב מותרת
831בחול, וכן פירות שנשרו מאיליהם ביום טוב מותרין בחול, וכן בשני ימים טובים של
832גליות, מה שאין כן בשני ימים טובים של ראש השנה, או יום טוב הסמוך לשבת לפניה או
833לאחריה). הובא ברא"ש פ"א סוף סי' א (ה"ר ברוך בעל התרומות ז"ל
834כתב ... משום הכנה, שיותר טובות הן להדליק כשהודלקו כבר וכבו, הלכך בשבת ויום טוב
835ושני ימים טובים של ראש השנה, אסור להדליק בלילי יום טוב שיורי הפתילה שכבו
836בראשונה, אם לא שנדלקו ונכבו בחול, דהשתא הוכנו מערב יום טוב, וכן הלפידים שכבו
837בראשון). סמ"ג ל"ת סה (כ, ב). ראבי"ה סי' תשטו (שירי פתילה
838ושירי מדורה שהדליקו מערב שבת ... וכבו, אסורים להדליקן למחרת ביום טוב, וטעמא
839משום דדמי להכנה, כי במקום שנכבית הפתילה שם נעשית וניתקנה בהיותה פחם והוכנה
840להדלקה ... ודכותיה בשירי מדורה נתיבשו, וטובים להבעיר שנית). הובא במרדכי רמז
841תרמד (פסק ראבי"ה, דכי היכי דביצה שנולדה בשבת אסורה ביום טוב משום הכנה, הכי
842נמי שירי פתילה ושירי מדורה שהדליקו מערב שבת [וכבו] בשבת ... אסור להדליקו ביום
843טוב למחרת[ו], וטעמא משום דדמי להכנה, כי במקום שנכבית הפתילה נעשה וניתקנת בהיותה
844פחם והוכנה להדלקה ונדלקת יותר בקל ... ודכוותיה בשירי מדורת העצים שנתייבשו
845ונוחים להבעיר שנית). טור כאן (אסור להסיק ביום טוב ב' של ראש השנה הלפידים
846שכבו ביום טוב ראשון, וכן בכל יום טוב שאחר השבת אסור להסיק באותן שכבו בשבת ... ובשאר
847יום טוב מותר), ובסי' תקיד (נר שכבה ... בליל ב' של ראש השנה, וכן בליל יום טוב של
848אחר השבת, אסור להדליק שירי פתילה שכבו בראשון, שבמה שכבה בראשון הוכנו להדליק בו
849פעם שני, והוה ליה מכין משבת ליום טוב, ואסור אם לא שהודלק ונכבה מערב שבת).
850ולא
851מיירי כאן בלפיד שבראשו סמרטוט או חומרי בעירה, כי אם בעצים שמבעירים למדורה, וכל
852אחד מהעצים שבו נקרא לפיד, כמובא לעיל מירושלמי והראבי"ה ומהמרדכי "שירי
853מדורה", וכדלקמן בסמוך (שיורי הלפידים ... שאין עליהם תורת כלי כלל).
854[1396]
855סעיף ט (שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בראשון אסורה אף בשני עד הערב,
856לפי שעל ידי לידה זו היא מוכנת לאכילה, שיותר טובה היא לאכילה ביצה שנולדה ויצאה
857לאויר העולם מביצה הנמצאת במעי תרנגולת השחוטה, וכבר נתבאר שאין יום טוב מכין לשבת
858ולא שבת ליום טוב).
859[1397]
860תרומת הדשן סי' פא (נראה דאע"ג דלא חשיבי הכנה באידך גיסא, מכל מקום
861אסור להדליק בה שם ... גזרינן דילמא אתי למיעבד באידך גיסא). מ"א סוף
862סקט"ז (וכתוב בתרומת הדשן, דביום טוב שאחר השבת אסור להדליקה אפילו בצד השני).
863ט"ז ס"ק ז (ובתרומת הדשן מראה פנים לאיסור להדליק אפילו בצד השני שלא
864הדליק עדיין, מטעם גזירה שמא ידלק בצד השני).
865[1398]
866ראבי"ה שם (ונראה שגם אסורים לטלטלם). מרדכי שם (ונראה לראבי"ה דאסור
867לטלטלה). תרומת הדשן שם (ולפי מה שבארנו שאסור להדליק באידך גיסא, אם כן אסור
868לטלטל, כדכתב ראבי"ה). יש"ש פ"א סי' ד (ואסור אפילו לטלטל, ואם
869מונחת בפי הנר, מותר ליטלה משם, משום דצורך מקומו מותר). הובא במ"א
870סקט"ז. וראה מראי מקומות וציונים.
871[1399]
872סי"ב (כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו ... בין לצורך מקומו,
873אבל לצורך הכלי עצמו ... אסור), וסל"ג (שברי פתילה שאינן עומדים עוד להדלקה
874בנר, הרי הן כצרורות ואבנים שאסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן, אבל פתילה
875שלימה, אפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה, היא נקראת כלי, ודינה ככלי שמלאכתו
876לאיסור, שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו).
877[1400] משמעות הרא"ש שם (אסור
878להדליק בלילי יום טוב ... הלפידים שכבו בראשון, אם לא שירבו עליהם עצים אחרים
879ויבטלם ברוב כדרב מתנה, ובלבד שלא יגע בהן). ומפרש רבינו, שמה שכתב "אם לא
880שירבו עליהם ... ובלבד שלא יגע בהן", קאי רק על שיורי לפידים (ולא על שיורי
881פתילה, שמותר לטלטלם לצורך גופם ומקומם).
882וכן
883נראה בטור (אסור להסיק ביום טוב ב' של ראש השנה הלפידים שכבו ביום טוב ראשון, וכן
884בכל יום טוב שאחר השבת אסור להסיק באותן שכבו בשבת, אלא אם כן ירבה עליהם עצים
885אחרים ויבטלם ברוב, ובלבד שלא יגע בהן עד אחר שיתבטלו ברוב).
886ואף
887שגם לענין שיורי פתילה כתב הראבי"ה (ונראה שגם אסורים לטלטלם כמו ביצה).
888מכל
889מקום חלק עליו בתרומת הדשן שם (ולפי מה שבארנו שאסור להדליק באידך גיסא, אם כן
890אסור לטלטל, כדכתב ראבי"ה. והיה נראה אפילו היא מונחת בפי הנר, דצריך הוא
891למקומה להניח אחרת תחתיה. ואף על גב דקי"ל דכל כלי אף על פי שהוא מוקצה לטלטל
892מכל מקום לצורך גופו ומקומו מותר. גבי פתילה לא שרי, דלאו כלי הוא ... אמנם בתוס'
893פרק כירה (מז, א ד"ה הנח) דקאמר הנח לנר ופתילה, איתא להדיא דפתילה שלימה
894חשיב כלי, ודוקא שברי פתילה מיקרי צרורות ולא כלי. וכן משמע בכמה דוכתי בגמרא, דיש
895בפתילות משום תיקון מנא, משמע קצת דכלי היא).
896וכן
897הוא לעיל סי' שח סל"ג (שברי פתילה שאינן עומדים עוד להדלקה בנר, הרי הן
898כצרורות ואבנים שאסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן. אבל פתילה שלימה, אפילו
899נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה, היא נקראת כלי, ודינה ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר
900לטלטלו לצורך גופו ומקומו).
901משא"כ
902הלפיד, שהוא בקעת עץ הבוער במדורה (כדלעיל סוף הערה 78) אם אסור להסיק בו ביום טוב, אין עליו
903תורת כלי כלל, וכדלקמן סי' תקב ס"ח (ולא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד,
904לפי שהן עומדין ומיוחדין לכך, אבל שלא לצורך הסקה, אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן
905ומקומן, מפני שאין עליהם תורת כלי כלל).
906ואפילו
907לדעה המתרת שם (ויש אומרים דעצים יבשים כיון שהן ראויים להסקה הרי הן מוכנים ליום
908טוב, ואין עליהם דין מוקצה, ומותר לטלטלן אפילו שלא לצורך הסקה ושלא לצורך צלייה),
909מכל מקום כיון שאסור להדליקו ביום טוב, אין עליו תורת כלי, והוא מוקצה גמור.
910[1401]
911תרומת הדשן שם (והא דאסר לה ראבי"ה לטלטל, אף על גב דחזי להדליק בה
912באידך גיסא. צריך לומר דאיירי כגון שהיא קצרה, שאינה ראויה להדליק בה באידך גיסא).
913מ"א סוף סקט"ז (אבל ביום טוב שני שלאחר השבת, או ביום טוב שני של
914ראש השנה, מותר להדליקה בצד השני, ולכן מותר לטלטלם).
915[1402]
916סעיף טז (כלי שמלאכתו להיתר ... מותר לטלטלו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו, אלא
917לצורך הכלי).
918[1403]
919ספר התרומה שם (אבל בשני ימים טובים של גליות של פסח עצרת וסכות, אין חששא בכל אלה,
920שיום אחד חול, ואיסור הכנה לא שייך מיום טוב לחול, דהא ביצה שנולדה בשבת או ביום
921טוב מותרת בחול, וכן פירות שנשרו מאיליהם ביום טוב מותרין בחול, וכן בשני ימים
922טובים של גלויות). ט"ז שם (ובשני ימים טובים של גליות מותר לכו"ע להדליק
923בליל ב' מה שכבה ביום הראשון).
924[1404]
925כדלקמן סי' תר ס"ג (אבל בשני ימים טובים של ראש השנה אינו כן, אלא הן נחשבים
926כיום אחד ארוך, וקדושה אחת הן אף לבני ארץ ישראל).
927[1405]
928מהרי"ל הלכות ר"ה ע' רעט (אמר מהר"י סג"ל דיש רבותינו אומרים
929שיורי עצי אש מיום ראשון אסורים להבעיר בשני כמו ביצה שנולדה בזה אסורה בזה. והקשה
930מהר"י סג"ל, מאחר דביום טוב של גלויות הנשאר מהבערה שחרית מותר בצהרים
931באותו יום, אם כן הכי נמי ממה נפשך יהא מותר בשני אם הן קדושה אחת, ואם שתי קדושות,
932מכל שכן יהא מותר). הביאו רש"[ל] ביש"ש פ"א סוף ס"ג. ב"ח
933סוף הסימן (לענין הלכה אין נראה לאסור בשני ימים טובים של ראש השנה).
934ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב.
935[1406]
936ר"י הובא במרדכי שם (ור"י פירש, דתלמוד שלנו אינו חושב זה
937הכנה ... ונראה דעל זה סמכו העולם לחזור ולהדליקה בשבת אחר יום טוב או ביום טוב
938אחר שבת). ב"י סוף הסימן (ולענין הלכה, כיון ששאר פוסקים לא הזכירו
939איסור זה, משמע דלא סבירי להו כדברי בעל התרומה, אלא אפילו ביום טוב שני של ראש
940השנה וכן ביום טוב שאחר השבת שרי להדליק שיורי פתילה ולפידים שכבו ביום ראשון),
941ובסי' תקיד ד"ה ומ"ש רבנו אבל (ולענין הלכה כבר כתבתי בסימן תק"א
942(סוף הסימן) שדעת רוב הפוסקים שמותר להדליק ביום טוב שני של ראש השנה או ביום טוב
943שלאחר השבת בשיירי פתילה שכבו ביום ראשון, והכי נקטינן). רמ"א
944ס"ז (ולפידים שנשארו מיום טוב ראשון, שכבו, מותר לחזור ולהדליקם אפילו ביום
945טוב שני של ראש השנה או יום טוב אחר שבת), ובסי' תקיד ס"ד (ושיורי שמן ופתילה
946מותרין אפילו ביום טוב אחר שבת או שני ימים טובים של ראש השנה).
947[1407]
948מרדכי שם (כיון שגוף הפתילה ועצי המדורה בעולם, והוי כמו אפייה ובישול
949דפירשתי לעיל גבי ואין יום טוב מכין לשבת, דלא מיקרי הכנה כיון שאינו מתקן אלא דבר
950שישנו בעולם כבר). מ"א סקט"ז (דלא שייך הכנה כיון שהגוף היה בעולם, והוי
951כמו אפייה ובישול דלא מקרי הכנה (מרדכי)).
952והוא כמבואר בתוס' ב, ב ד"ה והיה (כל דבר אפוי ומבושל
953לא שייך ביה הכנה, שאינו מחוסר רק תקון בעלמא, דמעיקרא הוה חזי ליה, רק גבי ביצה
954שהוא דבר חדש שלא היתה בעולם ולא היתה ראויה כלל מעיקר). וכן הוא בעירובין לח, א
955ד"ה משום (וריצב"א אומר דלא שייך הכנה באפיה ובישול, דאין זה אלא תיקון
956בעלמא שמתקן המאכל, ולא שייך הכנה אלא לענין ביצה ועירוב שהוא דבר חדש).
957אמנם אנן קיי"ל שגם בישול
958וכיו"ב נחשבת הכנה מיום טוב לשבת, כנזכר בשוע"ר בכמה מקומות, ונתבאר
959לקמן סי' תקכז ס"א (והערה 8).
960ומכל מקום יש דברים שאינם הכנה ממש,
961והקילו בהם, כדלעיל סי' תצח ס"י (אם הם שבת ויום טוב סמוכים זה לזה ונולד באחד
962מהם, מותר באכילה ביום שלאחריו, אף על פי שהוא יום טוב או שבת ואין שבת מכינה ליום
963טוב ולא יום טוב לשבת (עיין סימן תקי"ג), לפי שאין לידה זו חשובה הכנה, כיון
964שהיה ראוי לאכילה קודם הלידה כמו אחר הלידה).
965ובנידון דידן מסיק כאן לחומרא (ולענין הלכה יש לחוש לסברא הראשונה).
966[1408]
967תרומת הדשן שם (נראה דאע"ג דלא חשיבי הכנה באידך גיסא, מכל מקום אסור
968להדליק בה שם). ב"ח סוף הסימן (בשבת ויום טוב ראוי להחמיר מאחר שמפורש
969בירושלמי לאיסור, ודלא כהגהות שלחן ערוך (ס"ז) שכתב להתיר אף בשבת ויום טוב,
970נראה לי). רש"ל ביש"ש
971פ"א ס"ג (דין דשיורי פתילה, או שיורי שמן, וכן הלפידים שכבו ביום טוב
972ראשון של ראש השנה, אסור להדליק ולהסיקן ביום שני), וס"ד (דין פתילה
973שכבתה בשבת ועדיין היא ארוכה, אסור להדליקה ביום טוב שאחר השבת). מ"א (וכתוב
974בתרומת הדשן דביום טוב שאחר השבת אסור להדליקה אפילו בצד השני).
975[1409]
976ט"ז סוף סק"ז (ראוי לכל אחד לצאת ידי הכל ולעשות פתילות חדשות.
977ויכול לטלטלן בליל שני להפתילה הישנה. ואף על פי שהמרדכי בשם ראבי"ה אוסר גם
978הטלטול, בהא ודאי נסמוך על המקילים, כן נראה לענ"ד).
979והיינו ששיורי הלפידים, שלסברא הראשונה
980אסור לטלטלה אפילו לצורך מקומה, יש לסמוך על הסברא האחרונה. וראה מראי מקומות
981וציונים.
982[1410]
983תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
984בפנים ס"ב נתבאר, שאסור לבקע מהקורה
985חתיכות קטנות מאד להצית בהן האוּר (כמו גפרורים), כי הוא תולדת טוחן. אבל מותר
986לבקע ממנה חתיכות דקות קצת, שאינן דקות מאד.
987ומבאר דמה שהט"ז אוסר לבקע חתיכות
988דקות קצת, משום טרחא שאינה צריכה, היינו דוקא בבוקע מעצים הראוים להסקה בלא ביקוע,
989משא"כ כשמבקע מקורה, מבקע כדרכו.
990לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
991טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
992[1411]
993ס"ק ב (ההיא דסלית סילתא, פירוש, עצים דקים להבעיר האש, דהוי אב מלאכה משום
994טוחן, דזה דוקא בעצים דקים מאוד כדרך להבעיר אש).
995[1412] שם (דאפילו
996במקום שאין לומר בו שהוא אב מלאכה, דהיינו שאין בוקע דקים מאד, ולא דמי לההיא
997דסלית סילתא ... אסור עכ"פ מצד טרחא ... דאם בוקע לדקים קצת, יש משום טירחא).
998[1413]
999תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1000בפנים סי"ח נתבאר, שאף שלפידים
1001ופתילות שכבו בשבת אסור להדליקם ביום טוב שלאחריו, משום הכנה משבת ליום טוב. מכל
1002מקום אם כבו ביום טוב ראשון, מותר להדליקן ביום טוב שני, שהרי ודאי אחד מהם הוא
1003יום חול, ואפילו בראש השנה.
1004ומבאר דאף שהטור וסיעתו אוסרים גם בראש
1005השנה, שיום ראשון אינו מכין ליום שני. כבר הקשה עליו הב"י, שאם כן יהי' אסור
1006להדליקן אף בו ביום.
1007ואף שהד"מ וסיעתו סוברים שראש השנה
1008היא קדושה אחת רק להחמיר ולא להקל. וכיון שאין אומרים יומא אריכתא לקולא, נחשבים
1009שתי קדושות, ואם כן יש לאסור ההכנה מיום ראשון ליום שני. מכל מקום:
1010(א) אנן קיי"ל שהם קדושה אחת אף להקל,
1011והוי כמו חזר והדליק באותו יום.
1012(ב) היכא דאיכא למימר ממה נפשך, אפשר שכולם
1013מודים שהם קדושה אחת אף להקל.
1014(ג) כיון שיש פוסקים רבים המתירים בפשיטות,
1015אין להחמיר בראש השנה, באיסור דרבנן.
1016(ד) כיון שלכו"ע מותר ביום ראשון של
1017ראש השנה, הרי לעצמו הכין, ואין בו משום הכנה.
1018לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1019טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1020[1414] "אסור להסיק ביום טוב ב'
1021של ראש השנה הלפידים שכבו ביום טוב ראשון".
1022וכן
1023הוא בס' התרומה סי' רנג (בשני ימים של ראש השנה אסורין מזה לזה). סמ"ג
1024ל"ת סה כ, ב (וכן הלפידים שהובערו קצת ביום טוב ראשון וכבו, אסור לחזור
1025ולהדליקן ביום טוב שני של ראש השנה). רא"ש פ"א סי' א (הילכך בשבת ויום
1026טוב, ושני ימים טובים של ראש השנה, אסור להדליק בליל יום טוב שני [שיורי] הפתילה
1027שכבתה בראשונה).
1028הובאו
1029גם לקמן בסוף הקונטרס אחרון (וסמ"ג וספר התרומה ורא"ש שאוסרים).
1030[1415]
1031סוד"ה וכתב הרא"ש (ואיני יורד לסוף דעתו של בעל התרומה, דלפי דבריו הוה
1032ליה למיסר ביום טוב של ראש השנה שיורי פתילה והלפידים שכבו בו ביום). וכן הקשה
1033מהרי"ל בהלכות ראש השנה ע' רעט (מאחר דביום טוב של גליות הנשאר מהבערה שחרית
1034מותר בצהרים באותו יום, אם כן הכי נמי ממה נפשך יהא מותר בשני, אם הן קדושה אחת, ואם
1035שתי קדושות מכל שכן יהא מותר).
1036[1416]
1037ט"ז סק"ז (דודאי האיסור משום הכנה, כמ"ש בעל התרומה,
1038דאין שבת מכין ליום טוב, כן שני ימים של ראש השנה, למאן דאמר שני קדושות הן אין
1039מכין מקדושה אחת לחברתה, אבל לבו ביום עצמו, פשיטא דמכין מיום טוב לאותו יום עצמו,
1040דאין זה בכלל איסור הכנה). מ"א סקט"ז (ומ"ש הרב"י דאי חשיב
1041הכנה אף בו ביום ליתסר להדליקו, כמו ביצה שנולדה ... ולי נראה דמעיקרא לא קשה
1042מידי, דמן הדין אף ביצה שנולדה ביום טוב מותר, אלא דגזרינן שלפעמים יהיה יום טוב בא'
1043בשבת, ויתירו גם כן הביצה, ולא ידעו להבחין דמאתמול נגמרה לה, אבל הכא ליכא למיגזר
1044שאם יבואו להדליק אותן שכבו היום ידלקו גם כן אותן שכבו אתמול בשבת, דבין יום טוב
1045לשבת לא טעי אינשי).
1046[1417] שעדיין קשה, שאם ביום ראשון
1047מותר, גם ביום שני של ראש השנה צריך להיות מותר, שהרי שני הימים הם קדושה אחת
1048ויומא אריכתא.
1049[1418]
1050פ"א סי' ג (ואין להקשות, מה הכנה שייך בב' ימים של ראש השנה גבי שיורי שמן
1051ופתילה, מאחר דקדושה אחת היא ויומא אריכתא הוא, אם כן לישרי בשני כמו ביום הראשון.
1052ולא קשה מידי, דלהחמיר אמרינן [קדושה אחת] הן, ולא להקל, אלא אמרינן שתי קדושות
1053הן, כמו שבת ויום טוב. ולא דמי לשני ימים טובים של גליות, דאחד קודש ואחד חול ושרי
1054ממה נפשך בשני, אבל הכא כולן קדושים הם. ולעניין הכנה אמרינן שתי קדושות).
1055[1419]
1056ס"ק ג (אף על גב דכיומא אריכתא דמי. דדוקא להחמיר אמרו כן, ולא להקל. ואם כן,
1057אפשר לומר דאע"ג דחשבינן ראש השנה כיומא אריכתא, לומר דשני ימיו ודאי אסורין,
1058כשבת ויום טוב זה אחר זה, ולא כשני ימים טובים של גליות, מכל מקום נחשבים כשני
1059ימים לאסור להכין מאחד לחבירו, אבל לעשותו כיום אחד ממש לא עשו אותן, דאז הוה
1060אמרינן להקל כיומא אריכתא דמי).
1061[1420]
1062סעיף ז (דהא דקיימא לן דקדושה אחת היא, אינו אלא להחמיר, אבל לא להקל ... ולפיכך
1063ביום טוב ראשון של ראש השנה מותר להדליק בהם, שהרי מכין לעצמו, אבל ליום טוב שני
1064אסור, שאין יום טוב מכין לחבירו).
1065[1421]
1066ס"א (אסור לאפות או לבשל או לשחוט ביום טוב לצורך מחר... ואפילו בשני ימים של
1067ראש השנה), ובמ"א שם ס"ק א (דלהחמיר אמרינן קדושה אחת הם, ולא להקל).
1068וכן הוא לקמן שם ס"ג (ואפילו לצורך
1069יום טוב שני של ראש השנה שהן קדושה אחת, ונחשבים כיום אחד ארוך להחמיר, אבל לא
1070להקל).
1071[1422]
1072ס"א (בשני ימים טובים של ראש השנה הרי הן כיום אחד, ואינו מערב לשני ימים אלא
1073לרוח אחת), וס"ב (המערב לשני ימים טובים של גליות או לשבת ויום טוב, אף על פי
1074שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים, צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל הראשון
1075ובליל ב'), ובמ"א שם ס"ק א (אבל בראש השנה, אפילו נאכל בראשון יצא בשני,
1076דקדושה אחת הן אפילו לקולא (מ"מ רשב"א ורמב"ם)).
1077[1423]
1078הל' עירובין פ"ח ה"ח (המערב לשני ימים טובים של גליות או לשבת ויום טוב,
1079אע"פ שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים, צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי
1080בליל הראשון ובליל שני כל בין השמשות ... מפני שהן שתי קדושות, ואינן כיום אחד כדי
1081שנאמר מליל ראשון קנה העירוב לשני ימים).
1082[1424]
1083עבודת הקדש שער ה סי' יח (שני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת הן ושניהם כיום
1084אחד ארוך, ולפיכך אין מערבין בהן שני עירובין, ואם נאכל עירובו בראשון, עירובו
1085עירוב אף לשני. ויש מי שהורה שאם נאכל בראשון שאינו עירוב לשני, שלא אמרו שהן
1086קדושה אחת אלא להחמיר שלא לערב שני תחומין, אבל להקל לא אמרו. והראשון נראה לי
1087עיקר).
1088[1425]
1089שם (וממ"ש רבינו מפני שהן שתי קדושות ואינן כיום אחד, נראה שדעתו שבשני ימים
1090טובים של ראש השנה שהן כיום אחד נאכל בראשון יוצא עליו בשני. ועל זה כתוב בהשגות,
1091א"א טעה בזה, שאפילו בשני ימים טובים של ראש השנה שהם קדושה אחת, לקולא לא,
1092דבעינן שיהא העירוב קיים בליל שני ובמקומו, לחומרא אמרינן שהן קדושה אחת לקולא לא
1093אמרינן, עד כאן. ואני אומר לא טעה רבינו ... ודאי כל שהן בקדושה אחת לכל דבריהם
1094הוא ... דקדושה אחת הן ואפילו לקולא. ולזה הסכים הרשב"א ז"ל בספר קצר
1095שלו. וכן כתב ר' פנחס הלוי באזהרות שלו, ועיקר).
1096[1426]
1097ד"ה ומ"ש וכן (וכתב הרב המגיד בפרק ח' מהלכות עירובין (ה"ח),
1098דמדברי הרמב"ם נראה דשני ימים טובים של ראש השנה כיום אחד לגמרי הן, ואם כן,
1099נאכל עירובו בראשון יוצא עליו בב' ... וכתב שכן דעת הרשב"א ז"ל).
1100[1427] שנפסק לקמן שם ס"ג (להדיח
1101כלים וכיוצא בזה אסור לעשות ולהכין ביום טוב לצורך ... ואפילו לצורך יום טוב שני
1102של ראש השנה, שהן קדושה אחת ונחשבים כיום אחד ארוך להחמיר אבל לא להקל).
1103[1428]
1104סי' תטז סק"א (וצ"ע דבסימן תק"ג פסק דאסור לבשל מיום ראשון לחבירו
1105אפילו בראש השנה, דלהקל לא אמרינן קדושה אחת הן. וצריך לומר דקי"ל ראשון עיקר,
1106ואם כן אסור לבשל בו ליום ב'). סי' תקג סק"א (וקשה דבסי' תי"ו ס"ב
1107כתב המערב לב' ימים טובים של גליות, וכתבו המ"מ והרשב"א והרמב"ם
1108אבל בראש השנה אפילו נאכל בראשון יוצא בשני, דקדושה אחת הן אפילו לקולא עיי"ש.
1109ויש לומר דהא באמת ראשון עיקר, ואם כן אסור לבשל בו ליום שני, דמכין מיום טוב לחול,
1110אבל התם ממה נפשך, אי אמרינן יום שני חול הוא, אין צריך עירוב).
1111[1429] כי אף לדעת הפוסקים שיומא
1112אריכתא הוא רק לחומרא ולא לקולא, ואם נאכל בראשון, דינו כשאר ימים טובים ש"צריך
1113שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל הראשון ובליל שני".
1114מכל
1115מקום יודו כאן שיומא אריכתא הוא גם לקולא, מטעם ממה נפשך, כי בין אם נאמר שדינו
1116כשאר ימים טובים ובין אם נאמר שהוא יומא אריכתא, אין לאסור משום הכנה.
1117[1430]
1118סוף הסימן (ולענין הלכה, כיון ששאר פוסקים לא הזכירו איסור זה, משמע דלא סבירי להו
1119כדברי בעל התרומה, אלא אפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וכן ביום טוב שאחר השבת,
1120שרי להדליק שיורי פתילה ולפידים שכבו ביום ראשון), ובסי' תקיד ד"ה ומ"ש
1121רבנו אבל (ולענין הלכה כבר כתבתי בסימן תק"א (סוף הסימן) שדעת רוב הפוסקים
1122שמותר להדליק ביום טוב שני של ראש השנה, או ביום טוב שלאחר השבת, בשיירי פתילה
1123שכבו ביום ראשון, והכי נקטינן).
1124[1431]
1125ס"ז (ולפידים שנשארו מיום טוב ראשון, שכבו, מותר לחזור ולהדליקם אפילו ביום
1126טוב שני של ראש השנה או יום טוב אחר שבת), ובסי' תקיד ס"ד (ושיורי שמן ופתילה
1127מותרין אפילו ביום טוב אחר שבת או שני ימים טובים של ראש השנה).
1128[1432] ביש"ש פ"א ס"ג
1129(דין דשיורי פתילה או שיורי שמן, וכן הלפידים שכבו ביום טוב ראשון של ראש השנה,
1130אסור להדליק ולהסיקן ביום שני), וס"ד (דין פתילה שכבתה בשבת ועדיין
1131היא ארוכה, אסור להדליקה ביום טוב שאחר השבת).
1132[1433]
1133סוף הסימן (בשבת ויום טוב ראוי להחמיר, מאחר שמפורש בירושלמי לאיסור, ודלא כהגהות
1134שלחן ערוך (ס"ז) שכתב להתיר אף בשבת ויום טוב, נראה לי).
1135[1434]
1136סוף סק"ז (ראוי לכל אחד לצאת ידי הכל ולעשות פתילות חדשות).
1137[1435] דאמרינן קדושה אחת היא אפילו
1138לקולא.
1139[1436]
1140ע"ז ז, א.
1141[1437]
1142במלחמות ב, ב (דשבת מכינה לעצמה, וכן יום טוב, ואין צריך לומר למחר בשני שמותרת).
1143[1438]
1144א, ב ד"ה דרב (אם היינו יכולים לומר שלעצמו הכינה, הדבר ברור שאף בשני מותרת).
1145[1439]
1146ביש"ש פ"א (סברא רעועה היא לומר שתהא נקרא הכנה בעבור שלא הכינה לעצמה).
1147[1440] "ואיסור זה אינו אלא מדרבנן,
1148דמדאורייתא אפילו בראשון שרי, ואם כן לעצמו הכין, עכ"ל הר"ן".
1149וכן
1150הוא לקמן
1151סי' תקיג ס"ט (וכיון
1152שמותרת בו ביום, נמצא שעל ידי לידה זו הוכנה לאכלה בו ביום, ולפיכך היא מותרת גם
1153ביום שלאחריו, כיון שיום זה לעצמו הכין ולא ליום שאחריו).
1154[1441]
1155ד"ה וכתב אדוני אבי (שכתבו התוספות בפרק ב' דיום טוב (כב, א ד"ה אין)
1156דמה שנהגו העולם להדליק הנר מיום טוב לחבירו ואין מדקדקין אם הוא לילה, יש לומר
1157דאף על גב שאינו לילה, מכל מקום הוא סמוך לחשכה, ואף באותו יום צורך הוא אותה
1158הדלקה).
1159[1442]
1160"ואם הוא סמוך לחשיכה, אפילו בביתו שרי להדליק, דצריך הוא לו באותה שעה
1161(יש"ש ב"י)". והוא ביש"ש פ"ב סי' כט (אף על פי שאין
1162לילה, מכל מקום סמוך לחשיכה הוא, ואף באותו יום צריך לאותה הדלקה, לפי זה שרי
1163אפילו בבית).
1164וכן הוא לקמן שם סט"ו (ומכל מקום מותר לאדם להדליק נרות בביתו
1165ביום טוב ראשון סמוך לחשכה, ואין זה כמכין מיום טוב לחבירו, שהרי אף באותה שעה
1166שמדליק הוא צריך לאור הנר, כיון שכבר החשיך היום).
1167[1443] "משום דסבירא ליה דלא
1168שייך הכנה בדבר שהוא מותר ביום ראשון, ואם כן הכינה לעצמה, וכסברת הר"ן".
1169[1444]
1170שנסמנו לעיל (הערה 97),
1171שאוסרים בשני ימים של ראש השנה.
1172[1445] "וז"ל התוס' (ד'
1173ע"א ד"ה אלא), על הא דאמרינן רב אית ליה הכנה דרבה, ותימא, דהא אמרינן
1174(לעיל ב' ע"ב) כל דאיתילדא האידנא מאתמול גמרה לה, ואם כן כשחל יום טוב לאחר
1175שבת והביצה נולדה בשבת, היא נגמרת ביום שהוא חול, ואם כן מאי הכנה איכא. ויש לומר,
1176דמכל מקום כשנולדה בשבת הרי זו הכנה, דגם בשעת לידה שייך הכנה. ועוד יש לומר,
1177דכיון דאם נולדה ביום טוב הרי זו אסורה, אם נאמר כשנולדה בשבת הרי היא מותרת בשביל
1178אותה לידה דשבת, אם כן הוי שבת מכין ליום טוב, עד כאן. אבל לפי דעתי דשינויא קמא
1179עיקר ... אזלינן בתריה, כי סברא רעועה היא לומר שתהא נקרא הכנה בעבור שלא הכינה
1180לעצמה, או בעבור שאסור בשני". ולכן הביצה שנולדה בשבת אסור לאוכלה ביום טוב
1181שלאחריה, אף שמותר לאכול את הביצה בשבת, אין אומרים שבת לעצמה הכינה.
1182ולכן
1183אסרו הסמ"ג וספר התרומה והרא"ש להדליק הפתילה ביום ב' של ראש השנה, אף
1184שיום א' של ראש השנה לעצמו הכין, שמותר להדליקה ביום א' של ראש השנה. אבל לדידן
1185קיי"ל כדעת הר"ן, שכיון שביום א' של ראש השנה מותר להדליקה, הרי לעצמו
1186הכין, ומותר להדליקו ביום ב' של ראש השנה.