Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקב דיני האש ביום טוב
ובו ט' סעיפים
איסור עשיית האש
א אין
ובו ט' סעיפים
איסור עשיית האש
א אין
במוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר, כגון צפיעי הבקר, ולא מן המים,
גשמקרבין נעורת של פשתן אצל זכוכית לבנה מלאה מים שמניחין אותה כנגד עין השמש
דשיחזור נגהה להנעורת ותדלק,
הכל זה וכיוצא בו אסור לעשות ביום טוב,
ומפני שהוא מוליד
זדבר חדש ודומה קצת למלאכה.
חוכיון שהיה אפשר לעשות מערב יום טוב, אסור לעשות ביום טוב.
טואם עבר ועשה, מותר להשתמש בהאש ביום טוב,
ישלא קנסו חכמים להעושה מלאכה ביום טוב
יאכמו שקנסו להעושה מלאכה בשבת החמורה:
יבב אין עושין פחמין,
יגאפילו רוצה להסיקן תחת תבשילו ביום טוב,
ידמפני שהוא מתקן כלי, שהרי הן ראויים לצורפי זהב,
טוועוד שהוא מכבה, שבעשיית הפחם נכבה האש:
טזג אין נופחין במפוח, כדי שלא יעשה כדרך
יזשהאומנין עושין. אבל נופחין בשפופרת.
יחוהעולם נוהגין היתר במפוח של בעלי בתים על ידי שינוי להפכו מלמעלה למטה. אבל במפוח
יטשל אומן אסור אפילו על ידי שינוי:
כד מותר לכסות האש בכלי
כאאו בעפר מוכן,
כבכדי שישתמר האש ולא יכבה לגמרי. ואע"פ שעל ידי כיסויו אפשר שהאש נכבה מעט,
כגמכל מקום כיון שאפשר בלא כיבוי, אף אם נכבה מעט אין בכך כלום, כיון שאינו מתכוין לכיבוי.
כדבמה דברים אמורים כשצריך להאש ביום טוב עצמו,
כהאבל אסור לכסותו כדי שישתמר ליום טוב שני,
כואפילו הוא ראש השנה,
כזדאין מכינין מיום טוב אחד לחבירו כמו שיתבאר בסימן תק"ג:
כחסדור העצים באופן הדומה לאהל
ה דרך עושי מדורה גדולה לעשות ארבע שורות
ה דרך עושי מדורה גדולה לעשות ארבע שורות
כטשל עצים לארבע רוחות, כעין ארבע דופני התיבה, ונותנים עליהם עצים למעלה, ודומה
ללאהל.
לאלפיכך הרוצה לעשות כך ביום טוב, לא יעשה הדפנות תחלה ואחר כך יעשה עליהם הגג, מפני
לבשזהו דרך בנין,
לגואפילו בנין עראי אסור ביום טוב.
לדאלא אדם אחד יאחוז העצים העליונים שהם לגג בידיו באויר, ואחר כך יסדרו הדפנות
להתחתיהם, כדי לשנות מדרך חול.
לווכן אם הוא מסדר עצים כעין גג על גבי
לזשני אבנים העשויין כעין דפנות, יאחוז העצים בידיו באויר ואחר כך יסדרו האבנים
לחתחתיהם.
לטוכן השופת את הקדרה על גבי שני אבנים, יאחוז הקדרה בידו באויר ואחר כך יסדר האבנים
מתחתיה,
מאכדי שלא יעשה אהל עראי בלי שינוי. וכן ביצים כשצולין אותן ומניחים אחד על גבי שנים
מבוהאש ביניהם, יאחוז העליונה בידו ויתן האחרות תחתיה:
מגו במה דברים אמורים כשמניח אש בין שתי
מדהתחתונות, שהרי הוא צריך לאויר שביניהם, והרי זה דומה לאהל שהוא צריך לאויר שתחתיו,
מהאבל אם אין צריך לאויר שביניהם, אינו דומה כלל לעשיית אהל, ומותר לסדר העליונה על
מוגבי התחתונה.
מזולכן מותר לסדר דף השלחן על גבי רגליו אע"פ שיש להן דפנות מגיעות לארץ
מחמארבע רוחות, כיון שאין צריך לאויר שביניהן, ועיין בסימן שט"ו:
מטהסרת עצים מהמדורה
ז
ז
נאגודה של עצים שהודלקה במדורה, כל עץ שלא אחז בו האוּר מותר לשמטו מן המדורה. אבל אותן עצים
נאשאחזה בהן האוּר אסור לסלקן מן המדורה, שהרי הוא מכחיש אוּרן, דכשהן באגודה אחת הן
נבדולקין יותר בטוב מכשהן נפרדין,
נגוהרי זה דומה למכבה.
נדאבל מותר ליטלן מצד אחד של המדורה
נהולהניחן בצד אחר של המדורה, או להניחן במדורה אחרת, דכיון שאינו מסירן לגמרי מן
נוהאש אינו דומה למכבה. ואף שלפעמים הן נכבים קצת קודם שמחזירן למדורה, אין בכך כלום,
נזכיון שאפשר בלא כיבוי כלל והוא אינו מתכוין לכבוי.
נחבמה דברים אמורים שאינו רשאי להסירן
נטלגמרי, בעצים אגודים ביחד,
סאו אפילו אם אינן אגודים אלא שהם עצים דקים דכשמסיר אחד מהם הוא קרוב ליכבות, אבל
סאעצים גסים שאינם אגודים, מותר להסירן לגמרי מן האש, אפילו כבר אחזה בהן האוּר.
סבומכל מקום העולם נזהרים בכך, ואין מסירין לגמרי מן המדורה שום עץ שאחזה בו האוּר,
סגוכן נכון להחמיר:
סדטלטול עצים שלא להסקה
ח
ח
סהאין סומכין את הקדרה,
סוולא שום דבר אחר,
סזבבקעת של עץ, ולא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד,
סחלפי שהן עומדין ומיוחדין לכך,
סטאבל שלא לצורך הסקה אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן, מפני שאין עליהם תורת
עכלי כלל,
עאוהרי הן כאבנים שאסור לטלטלן שלא לצורך אוכל נפש, כמו שיתבאר בסי' תק"ט.
עבאבל ענף עץ שהוא חד בראשו כקוץ וראוי
עגלתקעו בצלי כמין שפוד ולצלות בו, מותר לטלטלו כדי לצלות בו, מפני שתשמיש זה דומה
עדלהסקה, דמה לי לצלות בו או לצלות בגחלתו, שאילו היה רוצה היה מסיקו תחת תבשילו.
עהבמה דברים אמורים, כשהוא יבש, דראוי
עולהסקה, אבל אם הוא רטוב, שאינו ראוי להסקה בלי תערובת עצים אחרים, ואינו יכול
עזלצלות בגחלתו בלבד, אסור לתקעו בצלי כעין שפוד.
עחומכל מקום מותר לטלטלו להסיק עם עצים אחרים, אף על פי שאינו ראוי להסיק בפני עצמו.
עטויש אומרים
פדעצים יבשים כיון שהן ראויים להסקה הרי הן מוכנים ליום טוב, ואין עליהם דין מוקצה,
פאומותר לטלטלן אפילו שלא לצורך הסקה ושלא לצורך צלייה. אבל עץ רטוב, שאינו ראוי
פבלהסקה בפני עצמו רק על ידי תערובת עצים אחרים, אסור לטלטלו אפילו לצורך צלייה, רק
פגלהסיקו עם עצים אחרים, וכמו שנתבאר.
פדולענין הלכה, לכתחלה יש לחוש לסברא
פההראשונה.
פואבל אם הוא שעת הדחק, כגון שנצרך לו מאד להשתמש בעץ יבש, יש לסמוך על סברא
פזהאחרונה:
פחבישול בקדרה חדשה של חרס
ט
ט
פטאסור לבשל בקדרה חדשה של חרס ביום טוב, מפני שעל ידי בישול הראשון הן מתחזקין
צומתקשין ומחזיקין מים בטוב, וזהו גמר תיקון עשייתן, ואסור משום תולדת מכה בפטיש
צאשהוא גמר מלאכה של כל דבר ודבר,
צבכמו שנתבאר בסי' ש"ב
צגעיי"ש.
צדאבל מותר לבשל בכלי חרס המצופין
צהשקורין (גיגליזר"ט), לפי שהן מחזיקין מים בטוב אפילו קודם הבישול הראשון,
צוונמצא שאין הבישול גמר מלאכתן.
צזויש מתירין
צחלבשל בכלי חרס חדשים שלנו אפילו אינן מצופין, לפי שכל תיקונן וגמר עשייתן של כלי חרס
צטשלנו הוא בתנור של יוצרים.
קולענין הלכה יש להחמיר כסברא הראשונה,
קאולכן נהגו כשקונין קדרות חדשות בפסח מבשלין בהם פעם אחת קודם יום טוב.
קבאבל בשעת הדחק, כגון שאין לו קדרות אחרות, ונמצא בטל משמחת יום טוב, יש לסמוך על
קגסברא האחרונה:
קד[1446] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קה(א)
קואיסור עשיית האש (ס"א-ד).
קז(ב)
קחסדור העצים באופן הדומה לאהל (ס"ה-ו).
קט(ג)
קיהסרת עצים מהמדורה (ס"ז).
קיא(ד)
קיבטלטול עצים שלא להסקה (ס"ח).
קיג(ה)
קידבישול בקדרה חדשה של חרס (ס"ט).
קיה[1447]
קיומשנה לג, סוע"א (אין מוציאין את האוּר לא מן העצים ולא מן האבנים ולא
קיזמן העפר (צפיעי בקר או צאן מטמינן בעפר, וכשמרקיבין יוצא מהן אוּר, ר"ן) ולא
קיחמן הרעפים ולא מן המים (נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד,
קיטוהזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת, כך שמעתי בפיוט
קכיוצר שיסד אחד מגאוני לומברדיא"ה, רש"י)). טור ושו"ע ס"א (אין
קכאמוציאין אש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר (צעיפי הבקר (ר"ן),
קכבמ"א) ולא מן המים (שנותנין זכוכית מלאה מים נגד השמש ונותן בו נעורת של פשתן
קכגותדלק (הר"ן ורש"י), מ"א)).
קכד[1448]
קכהרמב"ם פ"ד ה"א (כל זה וכיוצא בו אסור ביום טוב).
קכו[1449]
קכזגמרא לג, סוע"ב (מאי טעמא, משום דקא מוליד ביום טוב). רש"י במשנה שם
קכח(משום דמוליד). ראב"ד בהשגות שם (מפני שהוא מוליד ואין כאן הכנה, והוא הטעם
קכטשמפרש בגמרא). לבוש שם (מפני שבכל אלו הוא מוליד אש ביום טוב שהוא מלאכה).
קלוהוא
קלאאחד משלושה דברים שאסרו חכמים משום מוליד, שהוא דומה למלאכה, כדלקמן
קלבסי' תקיא ס"ז (שאסור
קלגלהוליד ריח ביום טוב בדבר שלא היה בו ריח, שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה
קלדחדשה), ושם נסמן (הערה 53), ולעיל סי' שכ סט"ז (השלג והברד
קלהוכל כיוצא בהם אסור לרסק אותם בידים, דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיהן,
קלומשום שדומה למלאכה, שבורא מים הללו), ושם נסמן (הערה קח), וסי' שכו ס"י (והרי
קלזזה כמוליד בשבת ודומה למלאכה, כמו שנתבאר בסי' ש"כ שאסור לרסק שלג או ברד
קלחמטעם זה), וסי' שיח סכ"ה (והרי זה דומה למרסק חתיכת ברד בשביל שיזובו מימיו,
קלטשאסרו חכמים מפני שמוליד בשבת, ודומה למלאכה שבורא מים הללו, כמו שיתבאר בסי'
קמש"כ).
קמא[1450]
קמברש"י כג, א ד"ה דקמוליד, לענין ריח (שנכנס בחרס שלא היה בו ריח,
קמגואסור מדרבנן, שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה). שבת נא, ב ד"ה
קמדכדי, לענין ריסוק שלג (משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה).
קמה[1451]
קמורמב"ם שם (להמציא אש אסור, שהרי אפשר להמציא אותה מבערב). מ"מ שם (ולא
קמזאסרוהו אלא מפני שלא היה לו להוליד כיון שאפשר לו מבערב. והטעם הזה כתב ג"כ
קמחהרשב"א ז"ל, וכדברי רבינו). והוא בעבודת הקודש שער ב ס"ו (מפני
קמטשהוא מוליד, ואפשר לו מערב יום טוב, וכל שאפשר לו מערב יום טוב ואינו אוכל נפש
קנאסור, ואפילו מכשירי אוכל נפש). לבוש שם (והואיל ואפשר להמציא אש מערב יום טוב
קנאשיהיה לו מוכן ביום טוב, לא התירו חז"ל להוליד ולהוציאו ביום טוב). מ"א
קנבסק"א (שהרי אפשר להמציאה בערב). פר"ח ס"א (והרמב"ם כתב לפי
קנגשאפשר להמציא אותם מבערב. ולפי זה הא דאיצטריך תלמודא לטעמא דמוליד הוא, משום דאי
קנדלאו האי טעמא, אף על פי שהיה אפשר להמציאו מבערב הוה שרינן ליה ביום טוב, אבל השתא
קנהדאית ביה איסור מוליד, וגם היה יכול להמציא אותם מבערב, אסור להמציאו ביום טוב).
קנו[1452]
קנזמ"מ שם (ונראה שאם הוציא, שמותר להשתמש בו). לבוש שם (מיהו אם עבר
קנחוהוציא מותר להשתמש בו). ב"ח ריש הסימן (ואם הוציא אין איסור להשתמש
קנטבו). מ"א שם (והמ"מ כתב ... ונראה שאם הוציא אש מותר להשתמש בו
קסעכ"ל).
קסא[1453]
קסבכדלקמן סי' תקג סי"ג (המבשל
קסגבמזיד ביום טוב לצורך החול, הרי תבשיל זה מותר במוצאי יום טוב מיד ... לא קנסוהו
קסדחכמים).
קסהוכאן שמבעיר לצורך יום טוב, מותר להשתמש
קסובו גם ביום טוב.
קסז[1454]
קסחכדלעיל סי' שיח ס"א (המבשל בשבת, או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד, אסור לו
קסטלעולם ליהנות מאותה מלאכה, משום קנס ... אם היה שוגג, אסור בו ביום).
קעוכן הוא לקמן סי' תקג סי"ג (וגם על מה שכבר עבר ובישל ביום טוב לא
קעאראו חכמים לקונסו על איסורי יום טוב הקלים, אלא על איסורי שבת החמורים הוא שקנסו,
קעבכמ"ש בסי' שי"ח ושכ"ג ושל"ט), ושם נסמן (הערות 73-75).
קעג[1455]
קעדמשנה לב, א (ואין עושין פחמין ביום טוב). טור ושו"ע ס"א (ואין
קעהעושין פחמים). ופירש בערוך השלחן ס"ה (והיינו ליטול עצים ולהבעירן עד שיעשו
קעופחמין).
קעז[1456]
קעחברייתא לב, א (לבו ביום), ופרש"י (ואע"ג דלצורך יום טוב הן עושין). תוספתא
קעטפ"ג ה"י (אפילו לאותו היום). רשב"א בעבודת הקדש שער ב ס"ו
קפ(אפילו להסיקו תחת תבשילו).
קפא[1457]
קפברש"י שם ד"ה ואין (דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב). לבוש
קפגס"א (מפני שעושה כלי, שהפחם הוא כלי לצורפי זהב). מ"א סק"ד (משום
קפדדעושה כלי לצורפי זהב (רש"י)).
קפה[1458]
קפור"ן יז, ב (משום דמכבה הוא). לבוש שם (ועוד שהוא מכבה, שבעשיית הפחם
קפזנכבה האש). מ"א שם (ור"ן פירש משום דהוא מכבה).
קפח[1459]
קפטגמרא [ברייתא] לד, א (אין נופחין במפוח, אבל נופחין בשפופרת), ופרש"י
קצ(דמחזי כאומן עושה מלאכה). טור ושו"ע ס"א (ואין נופחין במפוח אלא
קצאבשפופרת). לבוש ס"א (ואין נופחין במפוח, מפני שדומה למלאכת אומן, ובשפופרת
קצבמותר להפיח האש).
קצג[1460]
קצדתוס' שם ד"ה אין (מפוח של בעל הבית ... העולם נהגו בו היתר על ידי
קצהלהפכו מלמעלה למטה). שו"ע שם (ונהגו היתר במפוח של בעלי בתים על ידי
קצושינוי להפכן מלמעלה למטה).
קצז[1461] אגודה פ"ב סי' לד (לכסות
קצחהאש באפר, כדי שימצא למחר ביום טוב, מותר). מהרי"ל הל' יום טוב ע' קעד (אמר
קצטמהר"י סג"ל, מותר לכסות האש להשמר מכיבוי בלילה לצורך מחר, ובשחר לצורך
רצהרים). דרכי משה ס"ק א (שרי ואפילו בכלי,
ראכמו שאומר שם בגמרא [כב, א] שכופין כלי על גבי הנר מפני תשמיש המטה, וכל שכן לצורך
רבאוכל נפש, כן נראה לי). והוא כדלקמן סי' תקיד ס"ה (אסור לכבות את הנר, אפילו
רגצריך לכבותו בשביל הנאת הגוף ... אלא יכפה עליו את הכלי). רמ"א
רדס"א (ומותר לכסות האש בכלי או בעפר מוכן, אם אינו מכבהו).
רה[1462] רמ"א שם (או בעפר מוכן).
רואבל בעפר שאינו מוכן אסור.
רזואף
רחשכתב במהרי"ל שם (דמשום אוכל נפש אין לחוש למוקצה, כי כן ראה בהג"ה
רטבאשר"י, דמשום אוכל נפש התירו את המוקצה, וז"ל מכאן נהגו לסלק אפר הכירה
ריביום טוב, דמשום אוכל נפש התירו את המוקצה). והוא לקמן סי' תקז ס"ט (ואם נפל
ריאלתוכו [של התנור] מטיח הטיט שבדפנותיו ... מותר לגרפו מן התנור, אע"פ שהוא
ריבמוקצה ואסור בטלטול, שהרי אינו ראוי לכלום ביום טוב, מכל מקום לצורך תיקון אוכל
ריגנפש התירו לטלטל מוקצה, כמו שיתבאר בסי' תק"ט עיי"ש), ובסי' תקט
רידסט"ז (מותר לטלטל מוקצה לצורך אכילה, כגון אבנים המונחים על גבי פירות מותר
ריהלטלטל האבנים כדי לאכול הפירות ביום טוב, לא יהא טלטול המוקצה חמור מעשיית מלאכה
ריוגמורה שהותרה לצורך אכילה. אבל אוכלין המוקצין אסור לאכלם ביום טוב).
ריזמכל
ריחמקום נתבאר לקמן שם (אסור להשתמש בו אפילו לצורך אכילה, כגון לסמוך את הקדרה
ריטבאבנים או בעצים המוקצים, שההנאה שהוא נהנה במה שמשתמש במוקצה היא אסורה כאכילה),
רכוכך גם כאן, כיון שמשתמש עם העפר לכסות בו האש, לא הותר אלא בעפר מוכן.
רכא[1463]
רכביש"ש פ"ב סי' כט (וכן נראה להקל, בפרט כהאי גוונא דדבר שאין מתכוין הוא).
רכגמ"א ס"ק ה (ויש"ש כתב דאפילו מכבהו, דבר שאין מתכוין הוא).
רכד[1464]
רכהמהרי"ל שם (אך לא יכסה ביום לצורך הלילה דבתריה). רמ"א שם (ודוקא לצורך
רכויום טוב ראשון, אבל לצורך יום טוב שני, אסור).
רכז[1465]
רכחפר"ח ס"א (פירוש ואפילו בשני ימים של ראש השנה).
רכט[1466]
רלסעיף ג (להדיח כלים וכיוצא בזה אסור לעשות ולהכין ביום טוב לצורך חול ... ואפילו
רלאלצורך יום טוב שני של ראש השנה, שהן קדושה אחת ונחשבים כיום אחד ארוך להחמיר, אבל
רלבלא להקל).
רלג[1467]
רלדרש"י לב, סוע"ב ד"ה האי (היסק גדול שעושין לפני שרים כדרך בנין,
רלהעושין לו כתלים מד' רוחות, וסודרין עצים למעלה, ודומה לאהל). ב"י (וביאור
רלודבריו, שכשעושין מדורה גדולה, עושין ארבע שורות של עצים לארבע רוחות כעין ארבעה
רלזדופני התיבה, ונותנים עליהם עצים למעלה, ודומה לאוהל, ובהא קאמר שלא יעשה הדפנות
רלחתחלה ואחר כך יעשה עליהם הגג, משום דהוי דרך בנין). מ"א ס"ק ז (דוקא
רלטכשמסדר ד' שורות עצים כעין ד' דופני התיבה, ואחר כך נותן עצים עליהם, אבל בלאו הכי
רמאין צריך שינוי).
רמא[1468]
רמברב יהודה בגמרא שם (האי מדורתא מלמעלה למטה (להתחיל תחלה מן הגג ואחר כך
רמגיסדרו תחתיו עצי הכתלים, רש"י) שרי, מלמטה למעלה (לסדר העצים של כתלים תחלה
רמדלעשות עליהם הגג, רש"י) אסור (שדרך בנין הוא, רש"י)). תוס' שם (משום
רמהדהוי דרך בנין). טור ושו"ע שם (העושה מדורה ביום טוב, כשהוא עורך את העצים,
רמואינו מניח זה על זה עד שיסדר המערכה, מפני שנראה כבונה, אלא או שופך העצים
רמזבעירבוב, או עורך בשינוי. כיצד, מניח עץ למעלה, ומניח אחר תחתיו ואחר תחתיו עד
רמחשהוא מגיע לארץ).
רמט[1469]
רנגמרא שם (וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע). רמב"ם פ"ד הי"ד
רנא(ואע"פ שהוא בנין עראי אסור), וכדלעיל סי' רנט ס"ו (שאין כאן בנין קבוע
רנבאלא בנין עראי, ואינו אסור אלא מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה לח).
רנגדין זה האמור כאן הוא רק ביום טוב, ולא
רנדבשבת, שאסור לעשות בו מדורה או לבשל או לצלות. אבל יש דברים שאסורים משום עשיית
רנהאהל עראי גם בשבת, ונתבאר לעיל סי' שטו ס"ט-יב.
רנו[1470]
רנזמ"א שם (כשנותנין ב' אבנים ועצים עליהם, צריך שיתפוס העצים בידו ויתן
רנחהאבנים תחתיהם).
רנט[1471]
רסגמרא לג, רע"א (וכן קדרה), ופרש"י (שמושיבין על ב' חביות, לא
רסאיקיפנה תחלה ואחר כך יושיב הקדרה עליהם, אלא העליונה יתלה באויר ויאחזנה בידו,
רסבויסדרו החביות תחתיה סביב). רמב"ם שם הט"ו (וכן הקדרה, אוחז אותה ומכניס
רסגהאבנים תחתיה. אבל לא יניחנה על גבי האבנים). שו"ע שם (כלשון הרמב"ם).
רסד[1472]
רסהגמרא שם (וכן ביעתא), כפירוש התוס' לב, ב ד"ה מלמטה (וכן פר"ח גבי ביעתא,
רסוכגון שיש ביצים מכאן וביצים מכאן ואחד על גביהן, והאוּר תחת אוירן). רא"ש
רסזפ"ד סי' יא (וכן ביצים, כשרוצה לצלות אותם ומניח אחת על שתים או על שלש והאש
רסחביניהם).
רסטוראה לעיל סי' שטו סי"ט (אבל אם
רעאינה חסרה טפח, אין בה משום אהל, שכל אהל שאין לו חלל טפח אינו קרוי אהל כלל). בדי
רעאהשלחן סי' קכ סק"ב.
רעב[1473]
רעגתוס' עירובין קא, א ד"ה וכן (מה שאנו מסדרין ככר מכאן וככר מכאן וככר על
רעדגביהם, או בספר, ליכא איסורא אלא כשצריך לאויר שתחתיהם). רשב"א ביצה
רעהלג, א ד"ה וכן (ואמרו בתוספות דאפילו בכי הא לא אמרו אלא כשצריך לאויר של מטה,
רעואבל במה שאין צריך לאויר, לא, ועל כן כתבו שמותר להניח ספר מכאן וספר מכאן וספר על
רעזגביהם, לפי שאין צורך לאויר שתחתיהם). טור (כתב הרב רבינו שלמה בן אדרת בשם
רעחהתוספות, שלא אסרו אלא כי האי גוונא שצריך לאויר שלמטה, אבל אם אינו צריך לאויר
רעטמותר, על כן מותר להניח ספר מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן, כיון שאינו צריך לאויר
רפשלמטה). רמ"א סוף ס"א (ויש אומרים דאפילו מגיע לארץ, כל זמן
רפאשאינו צריך לאויר של תחתיו, שרי). שו"ע סי' שטו ס"ז (מותר להניח
רפבספר (אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן) רמ"א שם ס"א (הואיל ואין צריך
רפגלאויר שתחתיהן).
רפדוכן הוא לעיל סי' שטו סי"ב (אבל
רפהמותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן, אף שנעשה ביניהן חלל טפח,
רפושהואיל ואין צריך כלל לאויר שביניהם, אינו דומה לאהל שמשתמשים בחללו).
רפז[1474]
רפחרמ"א כאן סוף ס"א (וכן שלחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ, צריך שינוי ... ויש
רפטאומרים דאפילו מגיע לארץ, כל זמן שאינו צריך לאויר של תחתיו, שרי), וכדעת יש
רצאומרים.
רצא[1475]
רצבסוף סי"ב (משא"כ בחבית, צריך הוא לאויר שביניהן שלא יתעפשו החביות,
רצגשבשביל כך הוא מסדרם כן. וכן במטה, אף אם אין לה אלא ב' מחיצות זו כנגד זו, יש לו
רצדצורך באויר שתחתיה שמשתמש שם בנתינת סנדלים וכיוצא בהם, ואין צריך לומר אם יש לה
רצהד' מחיצות כדפני התיבה, שיכול להצניע שם חפציו כמו בתיבה). משא"כ בשלחן שאין
רצוצריך לאויר שביניהן (שהוא סתום ואין מניחים להניח בתוכו מאומה).
רצזוראה שם סוף סי"א (לא אסרוהו חכמים
רצחאלא אם כן יש לו תחתיו מחיצות המגיעות לארץ, שאז הוא דומה לאהל. ואם הן מגיעות
רצטבפחות מג' טפחים סמוך לארץ, יתבאר בסי' תק"ב). והכוונה למה שדן בזה כאן
שבמ"א ס"ק ט.
שא[1476]
שבגמרא כב, א (אמר רב קנבא שרי), לגירסת ולפירוש הר"ח שם (פירוש יש מי
שגשאומר כגון אבוקה שהיא עשויה מחתיכות עצים קטנים, אם נוטל ביום טוב מאותן העצים
שדשלא אחזה בהן האוּר, שרי), ורי"ף שם יא, ב (כלשון הר"ח). רמב"ם
שהפ"ד ה"ג (אגודה של עצים שהודלקה במדורה, כל עץ שלא אחזה בו האש מותר
שולשמטו, ואינו דומה למסיר שמן מן הנר). טור ושו"ע ס"ב (כלשון
שזהרמב"ם).
שחאיסור הסרת שמן מהנר יתבאר לקמן סי'
שטתקיד ס"ו (נר
שישל שמן שהוא דולק, אסור להגביהו קצת כדי שיסתלק השמן לאחוריו ולא יכבה את האש, ואין
שיאצריך לומר שאסור להסתפק מהשמן שבנר הדולק, דכיון שמסיר שמן מעט מהנר, הוא גורם
שיבשהשמן הנשאר בנר מתרחק מעט מאור הדולק, ועל ידי זה כהה אורו קצת, והרי זה כמכבה).
שיגוהיתר נטילת החלקים שלא אחזה בהן האש,
שידיתבאר לקמן שם ס"ט (אם מונחים הרבה חתיכות חלב או שעוה בתוך הנר, מותר ליקח
שיהאחת מהחתיכות הרחוקות מהפתילה, שהרי אינו נוגע בגוף דבר הדולק, כיון שחתיכה שהוא נוטל
שיואינה מחוברת עם חתיכה הדולקת), ושם נסמן (הערה 35).
שיז[1477]
שיחכדאמרינן תענית ז, א (מה אש אינו דולק יחידי), ופרש"י (עץ אחד אינה דולקת,
שיטאלא ב' או ג' ביחד).
שכ[1478]
שכאמשמעות רמב"ם ושו"ע שם. מרדכי רמז תרפב (ולפי זה משמע שאם
שכבאחז בהן האוּר אסור להסירן ביום טוב). רוקח סי' רצט (עצים שבאש אין לסלק דהוי
שכגכמכבה).
שכד[1479]
שכהמרדכי שם (מיהו ליקח האוּד מצד זה להניחו לצד זה של מדורה מותר, כיון שאין
שכומתכוין כלל לכבוי). הובא ב"י ד"ה ומ"ש רבנו מדורה. רא"ה
שכזהובא בשיטה מקובצת כב, א (וכתב הרא"ה שאם נטל אפילו מאותם שאחז בהן
שכחהאוּר להדליק ממנו במקום אחר, מותר, ולא חיישינן לגורם כבוי, כיון שעושה לצורך יום
שכטטוב. ואין צריך לומר אם חזר ומניחו שם, שהוא מותר). רמ"א ס"ב (ומותר
שלליקח עץ הדלוק מצד זה של מדורה ולהניחו בצד אחר, הואיל ואינו מכוין לכבוי). ט"ז
שלאסוף סק"ג (ולפי הטעם דכאן דאינו מתכוין לכיבוי, משמע דהוא הדין אם מניחה
שלבלמדורה אחרת דמותר).
שלגוראה לקמן סי' תקיא ס"ג (כיון שיש בו קצת צורך אוכל נפש, שהרי
שלדהוא חפץ ומתאוה לאכול בענין זה, התירו לו חכמים, כיון שאין כאן כיבוי גמור, שהרי
שלהסופו מבעיר). סי' תקיד ס"ז.
שלו[1480]
שלזב"י שם בדעת הרמב"ם (והרמב"ם כתב בפרק ד', אגודה של עצים,
שלחמשמע דדוקא באגודת עצים הוא דאין מותר להסיר מהם אלא בשלא אחזה בהם האוּר, ולא
שלטכשאחזה).
שמ[1481]
שמאב"י שם (אבל עצים גסים, אפילו אחזה בהם האוּר, מותר להסיר מהם). מ"א
שמבשם (משמע דאם אין אגודין יחד, אפילו אותן שאחזה בהם האוּר מותר לסלקן. ודוקא אם
שמגהעצים גסים, אבל אם העצים דקים אסור (ב"י)).
שמד[1482]
שמהמרדכי רמז תרפג (אם לוקח אדם אוּד מן המדורה להאיר בלילה, לא דמי למסתפק מן
שמוהנר. מיהו העולם רגילין ליזהר ונכון). הגהות מיימוניות פ"ד אות א (אם יש צורך
שמזגדול ליקח אדם אוּד מן המדורה בלילה להאיר, נראה לי שאין כאן איסור כל כך שאינו
שמחאלא גרם כבוי ואינו מתכוין לכך, ופעמים שאינו מכבה, ולא דמי להך דהכא שמכחיש אור
שמטהנר. אך העולם נהגו ליזהר בכך, ויש להחמיר). הובא במ"א סק"י (ולכן דקדק
שנרמ"א וכתב להניחו בצד אחר, אבל ליקח אותו לגמרי מהכירה להאיר, נכון להחמיר). מ"א
שנאשם (וז"ל הג"מ ומרדכי, מותר ליקח אוּד להאיר, שאינו אלא גרם כיבוי ואינו
שנבמכוין לכך, ופעמים שאינו מכבה. אך העולם רגילים ליזהר. ונכון להחמיר. וכ"כ
שנגהרוקח. עס"י תקי"ד ס"ב, וצ"ע. ולכן דקדק רמ"א וכתב להניחו
שנדבצד אחר, אבל ליקח אותו לגמרי מהכירה להאיר, נכון להחמיר), ממשמעות הרמ"א
שנהשם.
שנווראה מראי מקומות וציונים.
שנז[1483]
שנחמשנה לב, ב (ואין סומכין את הקדרה בבקעת). טור ושו"ע ס"ג (אין
שנטסומכין את הקדרה ... בבקעת).
שס[1484]
שסאמשנה שם (וכן בדלת). גמרא לג, רע"א (אימא וכן הדלת), ופרש"י (אין סומכין
שסבאותו בבקעת). שו"ע שם (ולא את הדלת בבקעת). לבוש
שסגס"ג (או שום דבר אחר).
שסד*
שסהוכל זה הוא כשרוצה לטלטל את הבקעת לסמוך
שסועליה את הקדרה, אבל אם הבקעת מונחת במקומה, אפשר לסמוך עליה את הקדרה, כדאמרינן ג,
שסזב (ביצה שנולדה ביום טוב, אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה
שסחכרעי המטה), ויתבאר לקמן סי' תקז בקונטרס אחרון ס"ק ד ד"ה כתב (עיין שם
שסטדף ג' ע"ב ... קתני אין מטלטלין לסמוך כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה מותר
שעלסמוך עליה כרעי המטה, משום דהוה הנאה הבאה מאליה), וסי' תקט ס"ק ג (וכן משמע בפרק קמא דביצה אין מטלטלין
שעאאותה לסמוך בה כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה שפיר דמי לסמוך בה).
שעב[1485]
שעגברייתא לג, א (לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה, ורבי שמעון מתיר), וכת"ק. רי"ף
שעדיח, רע"ב (לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה). רמב"ם פ"ד הי"א (שלא
שעההתירו לטלטל עצים ביום טוב אלא להסקה בלבד). מ"א סקי"א (ולא שרי להשתמש
שעובהם אלא לצורך הסקה).
שעז[1486]
שעחסוכה מ, א (סתם עצים, ולהסקה הן עומדין).
שעט[1487]
שפר"ן יח, רע"ב (שכיון שאין מיוחדין אלא להסקה בלבד, אין תורת כלי
שפאעליהם, יש להם דין מוקצה לגבי שאר מלאכות). הובא ב"י ד"ה אין
שפבסומכין.
שפג[1488]
שפדסעיף טז (מותר לטלטל מוקצה
שפהלצורך אכילה, כגון אבנים המונחים על גבי פירות, מותר לטלטל האבנים כדי לאכול
שפוהפירות ביום טוב).
שפז[1489]
שפחגמרא לג, א (חזרא (ענף עץ שהוא חד כקוץ וראוי לתקעו בצלי כמין שפוד ולצלות
שפטבו, רש"י), רב נחמן אסר (ביום טוב משום דמוקצה נינהו לטלטל, שלא עשאו לכלי
שצמבעוד יום, רש"י), ורב ששת שרי. ברטיבא כולי עלמא לא פליגי דאסור (שאינו ראוי
שצאלטלטלו אפילו להסקה, רש"י), כי פליגי ביבשתא, מאן דאסר אמר לך, לא נתנו עצים
שצבאלא להסקה, ומאן דשרי אמר לך מה לי לצלות בו (לתחבו לתוכו, רש"י) מה לי לצלות
שצגבגחלתו (הרי ראוי לטלטלו לעשותו גחלת וצולה בה, רש"י) ... והלכתא, יבשתא שרי,
שצדרטיבתא אסור). וקיי"ל כרב ששת לפי אוקימתא זו שבגמרא.
שצהוהיינו בענף עץ שהוא חד בראשו וראוי
שצולתקעו בצלי כשפוד. אבל אם צריך לפצעו שיהי' ראוי לזה, יתבאר לקמן סי' תקח ס"ב
שצז(אין פוצעין את הקנה לעשותו כמין שפוד ... כמתקן כלי ביום טוב).
שצחואף אם אינו פוצעו אסור לחתות בו התנור,
שצטכדלקמן סי' תקז ס"ז (אסור ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש בתנור, אפילו הוא
תיבש וראוי להסיק בו ביום טוב, מפני שהוא כמתקן כלי ביום טוב, אבל אם הכינו לכך
תאמערב יום טוב מותר).
תבודינו
תגאחר שצלה בו, יתבאר לקמן סי' תקיח ס"ה (שפוד שצלו בו בשר, אם הוא אינו מיוחד
תדלשפוד, אלא שלקח עץ חד כעין שפוד וצלה בו באקראי בעלמא, אחר גמר הצלייה שומטו
תהמלפניו בגרירה ובטלטול מן הצד).
תו[1490]
תזרי"ף שם (חיזרא, רב נחמן אסר ורב ששת שרי, פירוש, עצים ממיני קוצים
תחונקראין חיזרא, רב נחמן אסר ליטול מהן עץ להכניסו בתוך הבשר כמין שפוד לצלות בו
תטהצלי, ורב ששת שרי. ברטיבא כולי עלמא לא פליגי דאסיר, דכמוקצה דמי. כי פליגי
תיביבישא, מאן דאסר אמר לך לא ניתנו עצים אלא להסקה, ומאן דשרי אמר לך מה לי לצלות
תיאבו ומה לי לצלות בגחלתו. והלכתא, יבישא שרי, רטיבא אסיר). רמב"ם
תיבפ"ב הי"ג (קוץ רטוב הרי הוא מוקצה מפני שאינו ראוי להסקה. לפיכך אסור לו
תיגלעשות כמו שפוד לצלות בו בשר, וכן כל כיוצא בזה). רשב"א בעבודת הקדש
תידשער ה סי' א (נוטל אדם מקל עץ לצלות בו בשר בשפוד, דכשם שמותר לצלות בגחלתו כך
תיהמותר לצלות בו. במה דברים אמורים בעץ יבש הראוי להסיקו תחת תבשילו בפני עצמו, אבל
תיורטוב שאין ראוי לצלות בגחלתו בפני עצמו, אסור, שאין אומרים מתוך שמותר לצלות
תיזבתערובת גחלתו מותר לצלות בו). ר"ן שם ד"ה והלכתא (דכיון דרטיבא
תיחלא חזי אלא על ידי תערובות, לא אמרינן מה לי לצלות בו מה לי לצלות בתערובת גחלתו,
תיטכיון שאינו ראוי לצלות בגחלתו בפני עצמו כדרך שהוא צולה בו לבד). מ"מ
תכפ"ד הי"א (וכבר נתבאר למעלה פרק שני שקוץ רטוב אסור לצלות בו, וקוץ יבש
תכאכתבתי שם שמותר). מ"א סקי"ב (לצלות בו, היינו בעץ יבש, דאמרינן מה לי
תכבלצלות בו, דהיינו שתוחב בו הבשר, מה לי לצלות בגחלתו. אבל בעץ לח אסור לצלות בשר.
תכגכן הוא בגמרא ובפוסקים).
תכד[1491]
תכהר"ן שם (והלכתא, יבישא שרי רטיבא אסיר. לאו למימרא דרטיבא אסור למיתביה בהיסק
תכוגדול). רמ"א ס"ג (מותר לצלות בו, וכל שכן שמותר להסיק בו עם שאר עצים,
תכזאף על גב שאינו ראוי להסיק בפני עצמו).
תכחוראה מראי מקומות וציונים.
תכט[1492]
תלרא"ש פ"ד סי' יב (היכא דחזו להסקה שרו בית הלל לכל דבר, ורטיבא
תלאדלא חזי להסקה, אסרי לכל דבר). טור (אין סומכין הקדירה בבקעת עץ לחה, דכיון
תלבשהיא לחה ואינה ראויה להסקה, אסור לטלטלה לצורך שום דבר, אבל יבישה שראויה להסקה
תלגמותרת לכל דבר). רש"ל ביש"ש פ"ד סי' טז (אין סומכין הקדרה
תלדבבקעת עץ הלחה, אבל ביבשה שרי לסמוך). הובא במ"א סקי"ג (והיש"ש פסק
תלהכהטור דמותר להשתמש ביבשים בכל תשמיש). ט"ז סק"ד (אין סומכין כו', פירוש,
תלובבקעת לחה, כיון שהיא לחה ואינה ראויה להסקה אסור לטלטלה לצורך שום דבר, אבל יבשה
תלזשראוי' להסקה, מותרת לכל דבר. כן כתב הטור וכן כתב רש"ל).
תלחהובא לעיל סי' תמו בקונטרס אחרון
תלטסק"ג (וכן פסק הטור ורש"ל וט"ז, דיש תורת כלי על עצים ביום טוב,
תמומותר לטלטלן, כדין כלים שמלאכתן להיתר שמותר לטלטלן).
תמא[1493] לעיל, לפי הדעה הראשונה.
תמב[1494]
תמגשו"ע ס"ג (אין סומכין את הקדרה ולא את הדלת, בבקעת). פר"ח
תמדס"ג (אף על פי שהרב השמיט טעם שלא ניתנו עצים אלא להסקה, מכל מקום מדמסתם
תמהקסתים, דמשמע דאף בבקעת יבישה אין סומכין, על כרחך דסבירא ליה כהרי"ף [יח, ב]
תמווהרמב"ם [שם ד, יא], וכמו שכתב הר"ן [שם דבור ראשון] לדעתן דנקטינן
תמזכהסוגיא דהמביא [ביצה לג, א] דאף בבקעת יבישה אין סומכין, לפי שלא ניתנו עצים אלא
תמחלהסקה, פירוש, שכיון שאינן מיוחדים אלא להסקה בלבד, דאין תורת כלים עליהן, יש להם
תמטדין מוקצה לגבי שאר מלאכות).
תנוכן הוא לעיל סי' תצט קונטרס אחרון ריש סק"ג
תנא(דלדברי האומרים לא ניתנו עצים אלא להסקה, וכן פסק בשו"ע סי' תק"ב,
תנבופירש הר"ן ומג"א שם הטעם משום דאין תורת כלי עליהם ... לענין הלכה ודאי
תנגיש לחוש לכתחלה לדעת הרי"ף ורמב"ם ור"ן ומגיד משנה, שבשו"ע
תנדפסק כמותם בלי שום חולק).
תנה[1495]
תנוגמרא לד, א (תניא אחד ... שופת את הקדרה ... כולן חייבין ... בשלמא כולהו, קא עבדי
תנזמעשה, אלא שופת את הקדרה מאי קא עביד. אמר רבי שמעון בן לקיש הכא בקדרה חדשה
תנחעסקינן, ומשום לבון רעפים נגעו בה). לפירוש הרא"ש פ"ד סוף סי' טו
תנט(והיינו משום חיסום, דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש). טור (אין מבשלין
תסבקדירות של חרס חדשות, אלא אם כן הרתיחן תחלה מערב יום טוב, מפני שהבישול הראשון
תסאמחזקן, והוא גמר תיקונם). רמ"א ס"ד (ויש אוסרין, וכן המנהג).
תסבדין ליבון רעפים יתבאר לקמן סי' תקח
תסגס"א (אין
תסדמלבנים את הרעפים ביום טוב כדי לאפות או לצלות עליהם ... מפני שעל ידי הליבון הן
תסהמתחסמין (פירוש מתקשין ומתחזקין)).
תסוודין אפיה בתנור וכיריים חדשים יתבאר
תסזלקמן סי' תקז סט"ז.
תסחוהדין שלפנינו הוא כשיש בקדרה תבשיל,
תסטאבל העמדת קדרה חדשה על האש, בלא תבשיל, נתבאר לעיל סי' רנג ריש סכ"ו (אבל לא
תעקדרה חדשה), ושם נסמן (הערה ריא).
תעא[1496]
תעבסעיף ה (דרך האומנים העושים כלי מתכת, להכות בפטיש על הכלי אחר שנגמר כדי להשוות
תעגעקמימותו בהכאה זו, והכאה זו היא גמר מלאכת הכלי, והוא אב מלאכה שהיתה בכלי המשכן.
תעדוכל העושה שום דבר שהוא גמר עשיית הכלי ותיקונו, הרי גמר זה נחשב למלאכה, והוא
תעהתולדות מכה בפטיש).
תעו[1497]
תעזבהיתוך זכוכית, כדלעיל סי' תנא סעיף סט (כלי חרס המצופים מתוכם בהיתוך זכוכית
תעחשקורין (גיגלייזר"ט)).
תעט[1498]
תפמ"א סקי"ד (וידוע דכלים המצופים שקורין גלזיר"ט מחזיקין מים
תפאבטוב אפילו קודם בישול, לכן מותר לבשל בהם ביום טוב בתחלה, שרוב תשמישן
תפבבגלזיר"ט).
תפג[1499]
תפדרבנו ירוחם נ"ד ח"ב לא, ב (ונראה דבקדרות שלנו, שכל תקונן וגמר
תפהעשייתן הוא בבישולן בתנור של יוצרים, שאינו אסור, וכן עמא דבר). ב"י סוף
תפוהסימן (וכן המנהג פשוט היום לבשל בקדירות חדשות ביום טוב, ומעולם לא ראינו מי
תפזשפקפק בדבר). שו"ע ס"ד (לדידן, מותר לבשל בקדרות חדשות ביום טוב).
תפח[1500]
תפטהגהות מיימוניות פ"ג אות ז (מהר"ם הנהיג לבשל בכל קדרה מערב יום טוב, אם
תצרוצים לבשל בה ביום טוב). רמ"א ס"ד (נהגו כשקונין קדרות חדשות
תצאבפסח, מבשלין בהם קודם יום טוב).
תצב[1501]
תצגהגהות מיימוניות שם (וכן מצאתי בתוס' דיום טוב של ה"ר משה מפירר"א
תצדבהה"ר מאיר, דאסור, אם לא מדוחק, כגון דאין לו מה יאכל). רמ"א שם (אם לא
תצהעל ידי הדחק). לבוש ס"ד (מיהו על ידי הדחק, שאין לו קדירות אחרות, מתירין
תצולבשל בקדירה חדשה). ט"ז שם (נראה לי, אף על גב דכתב רמ"א שמנהגנו
תצזלבשל בחדשות קודם יום טוב, מכל מקום אם הוא שעת הדחק והוא שכח לבשלם קודם יום טוב,
תצחאו שלא מצא קדירות רק ביום טוב, יש לסמוך על המתירים לבשל ביום טוב בחדשות).
תצטמ"א סקט"ו (על ידי הדחק, שאין לו מה לאכול (הג"מ ב"י
500יש"ש)).