Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקג שלא להכין מיום טוב לחבירו
ובו י"ג סעיפים
בישול והכנה מיום טוב לחול
א כל
ובו י"ג סעיפים
בישול והכנה מיום טוב לחול
א כל
במלאכת אוכל נפש לא הותרה ביום טוב אלא אם כן עושה אותה כדי ליהנות בה ביום טוב,
גאבל אסור לאפות ולשחוט
דולבשל ביום טוב מה שיאכל בחול.
הואם אפה ושחט ובישל או עשה שאר מלאכות
ואוכל נפש ביום טוב לצורך מחר, אפילו הוא שבת שחל להיות אחר יום טוב, הרי זה לוקה
זמן התורה:
חב במה דברים אמורים, כשעשה המלאכה
טביום טוב סמוך לחשכה בענין שאי אפשר כלל ליהנות ממנה ביום טוב עצמו. אבל אם אפשר ליהנות
יממנה ביום טוב עצמו, אע"פ שאינו רוצה ליהנות ממנה ביום טוב ואינו עושה אותה
יאאלא לצורך חול, הרי זה פטור מן התורה. אע"פ שאין המלאכה צריכה לו כלל ביום
יבטוב, שכבר אכל כל סעודתו, הואיל אם היו מזדמנים לו אורחים שלא אכלו עדיין היום
יגהיתה מלאכה זו צריכה להם, והיה מותר לו לעשותה, אם כן הרי מלאכה זו נקראת מלאכת
ידאוכל נפש, ואף שאין לו אורחים אין איסור מן התורה לעשותה.
טוומכל מקום חכמים אסרוה,
טזוהעושה כן מכין אותו מכת מרדות:
יזג ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון להדיח כלים
יחוכיוצא בזה, אסור לעשות ולהכין ביום טוב לצורך חול, ואפילו לצורך שבת שלאחריו אם
יטלא הניח עירובי תבשילין,
כוכן לצורך יום טוב שני בגולה,
כאואפילו לצורך יום טוב שני של ראש השנה שהן קדושה אחת ונחשבים כיום אחד ארוך להחמיר,
כבאבל לא להקל,
כגשהרי אנו בקיאין בקביעות החדש ואנו יודעים שיום אחד הוא קדש מן התורה ויום שני חול
כדגמור מן התורה, ונמצא מכין מיום טוב לחול.
כהולכן יש ליזהר שלא להביא יין ביום טוב ראשון
כולצורך קידוש של ליל יום טוב שני,
כזוכן לא יחפש בספר תורה ביום טוב ראשון מה שצריך לקרות ביום טוב שני או בשבת שאחר
כחיום טובם,
כטאע"פ שהניח עירובי תבשילין, שאין עירוב תבשילין מתיר אלא תיקון צרכי סעודת
לשבת אבל לא שאר הכנות מיום טוב לשבת,
לאכמו שנתבאר בסי' שצ"ג:
לבשני אופנים שהתירו לצורך החול
ד
ד
לגבשני דרכים התירו חכמים לעשות מלאכת אוכל נפש ביום טוב לצורך החול,
לדאם נהנה מן מקצת מלאכה זו ביום טוב עצמו,
לההא', שעושה כל המלאכה בבת אחת, כגון
לושממלא חבית של מים ונותנה על האש ואין צריך לו ביום טוב אלא קיתון אחד, הרי זה
לזמותר,
לחכיון דבשעת עשיית המלאכה דהיינו בשעה שנותנה על האש היא נעשית כולה כאחת, ואינו
לטמוסיף מלאכה לצורך החול.
מומכל מקום (א) אסור לומר בפה בשעת בישול
מאהמים שהמותר יהיה לחול, אלא מבשל סתם.
מבואפילו אם אינו צריך ביום טוב אפילו
מגקיתון אחד של מים שמבשל ביום טוב, מותר לו להערים ולומר צריך אני לקיתון אחד של
מדמים חמין, ומותר לו לבשל חבית מלאה מים כדי להשתמש בקיתון אחד של מים חמין ביום
מהטוב.
מווהוא שיקיים הערמתו וישתמש ביום טוב
מזבקיתון אחד של מים שמבשל:
מחה הב', שמקצת המלאכה שנהנה ממנה ביום טוב
מטהיא משבחת ומתעלה על ידי שארית המלאכה שהיא לצורך החול,
נולפיכך אע"פ שאין כל המלאכה נעשית בבת אחת הרי זה מותר. כיצד, מותר למלאות
נאקדרה בשר אע"פ שביום טוב אינו צריך אלא חתיכה אחת, ואע"פ שלאחר שהעמיד
נבהקדרה אצל האש הוסיף בה עוד בשר,
נגואפילו היתה קדרה קטנה ועירה ממנה לקדרה גדולה והוסיף בה הכל, מותר.
נדואע"פ שהוא מוסיף במלאכה לצורך החול, מכל מקום כיון שהתבשיל יותר משתבח
נהומיתקן כשיש בשר הרבה בקדרה, נמצא שמה שהוא לצורך יום טוב הוא מתעלה על ידי מה
נושהיא לצורך החול, והרי כל המלאכה היא לצורך יום טוב.
נזאבל אסור לומר בפה בשעת בישול שהמותר
נחיהיה לצורך החול, אלא יבשל בסתם:
נטו
סאבל אם אינו צריך כלל לקדרה זו ביום טוב, שיש לו אחרות, ואינו מבשל אלא לצורך החול,
סאאו לצורך יום טוב שני, או לצורך שבת ולא הניח עירוב תבשילין, אף על פי שרוצה לאכול
סבביום טוב גם מקדרה זו, אין הערמה זו מועלת לו כלום, כיון שאינו אוכל אלא כדי להתיר
סגלו הבישול.
סדבמה דברים אמורים כשאינו עושה כל המלאכה
סהבבת אחת, דהיינו שלאחר שנתן הקדרה אצל האש הוסיף בה בשר לצורך מחר, ונמצא שהוא
סומוסיף במלאכה לצורך מחר, ולפיכך אע"פ שמה שאוכל מקדרה זו ביום טוב עצמו הוא
סזמשתבח ומתעלה על ידי תוספת מלאכה זו, אין שבח ועילוי זה מועיל כלום, כיון שהוא
סחבעצמו אינו צריך לשבח ועילוי זה כלל, שהרי אינו צריך לאכול כלל מן קדרה זו ביום
סטטוב, ואינו אוכל ממנה אלא כדי להתיר לו לבשלה לצורך מחר. אבל אם הוא עושה כל
עהמלאכה בבת אחת, דהיינו שמתחלה נתן כל הבשר בקדרה והעמידה אצל האש, ונמצא בשעת עשיית
עאהמלאכה דהיינו עמידת הקדרה אצל האש היא נעשית כולה כאחת,
עבמותר להערים ולומר אוכל מקדרה זו היום, ואע"פ שאינו צריך כלל לאכילה זו,
עגאעפ"כ מותר לו לבשלה בשביל אכילה זו,
עדלפי שלא חלקה התורה במלאכת אוכל נפש בין שצריך לאכול בין שאינו צריך לאכול ואוכל,
עהוכיון שמה שיאכל ביום טוב הוא מבשל בבת אחת עם שאר הבשר שיאכל בחול, ואינו מוסיף
עובשביל החול, הרי זה היתר גמור.
עזובלבד שלא יאמר בפיו שהוא מבשל שאר הבשר
עחלצורך החול, כיון שהיתר זה הוא על ידי הערמה, שהרי באמת אינו צריך כלל לאכול מקדרה
עטזו.
פאבל אם אינו מערים כלל, אלא באמת הוא
פאצריך לקצת בשר שבקדירה זו, מותר לומר בפה שהמותר צריך לו לחול, כיון שאין כאן שום
פבחשש איסור כלל, שהרי הוא צריך למעט בשר, ואותו המעט הוא מבשל בבת אחת עם שאר הבשר,
פגוגם אותו המועט משתבח ומתעלה על ידי שאר הבשר:
פדז ועכשיו נהגו העולם לבשל ביום טוב ראשון
פהבשחרית לצורך ליל יום טוב שני, וטועמין מעט מתבשיל זה ביום טוב ראשון,
פוואין נזהרין מלומר בפירוש שמבשלין לצורך הלילה, וצריך להזהירם על כך.
פזוגם צריך להזהירם שלא יוסיפו בשר בקדרה
פחאחר שכבר העמידוה אצל האש, כיון שאינו אוכל ממנה אלא מעט, נמצא שהוא מוסיף במלאכה
פטבשביל יום טוב שני, ולא הותרה הערמה אלא אם כן עושה כל המלאכה בבת אחת:
צח וגם נכון להזהירם שלא ינהגו כן אלא
צאביום טוב ראשון לצורך ליל יום טוב שני, שהוא לצורך מצות שמחת יום טוב, אבל לא
צביבשלו בהערמה זו ביום טוב שני לצורך החול.
צגלפי שיש מחמירין
צדואוסרים ההערמה לגמרי, ואין היתר אלא אם כן באמת הוא צריך למעט בשר, ואז התירו לו
צהחכמים על דרכים הללו שביארנו. וכל בעל נפש יחוש לדבריהם אף ביום טוב ראשון לצורך
צוליל יום טוב שני:
צזט ואף לסברא הראשונה אין היתר להערים אלא
צחקודם אכילת שחרית, הואיל ומבשל בשעה
צטשכל הבשר הוא ראוי לו, שאילו היה רוצה היה אוכל כל בשר הזה בסעודת שחרית.
קאבל אחר אכילת שחרית אין היתר להערים. אלא אם כן באמת הוא צריך לחתיכה אחת, מותר
קאלו להוסיף בקדרה כמה חתיכות אפילו בזה אחר זה, ואע"פ שעושה
קבכן לצורך החול, מכל מקום כיון שמה שלצורך יום טוב משתבח ומתעלה על ידי ריבוי הבשר,
קגהרי הכל נחשב צורך יום טוב:
קדי ואפילו קודם אכילה אין היתר להערים
קהאלא בקדרה אחת.
קואבל אסור לבשל מין אחד בשתי קדרות ולטעום מעט מכל אחת, כיון שטעם שתי הקדרות הוא
קזשוה, אם כן כל מה שטועם משתיהן יכול לטעום מאחת, ונמצא שהקדרה השנית אינה מתבשלת
קחאלא לצורך החול.
קטאבל מותר לבשל
קיכמה מטעמים בכמה מיני קדרות
קיאקודם אכילת שחרית (ביום טוב ראשון לצורך ליל יום טוב שני),
קיבוטועם כזית מכל אחת ואחת, ואפילו מטעים לתינוק די בכך,
קיגלפי סברא הראשונה שביארנו
קידשהיא עיקר:
קיהיא וכל
קיוזה לכתחלה. אבל בדיעבד
קיזשכבר בישל ביום טוב לצורך החול, אפילו אחר אכילת שחרית,
קיחואפילו בישל בכמה קדרות, אם הם מיני מטעמים שונים בכל קדרה וקדרה, הרי זה טועם
קיטכזית מכל קדרה ביום טוב,
קכומותר לאכלם במוצאי יום טוב מיד, ואינו צריך להמתין כלום. ואף על פי שבישל באיסור
קכאלא קנסוהו חכמים, כיון שטעם מכל קדרה וקדרה ביום טוב ולא היה בישולו לגמרי לצורך
קכבהחול.
קכגואפילו לא טעם מאומה מהקדרות, אלא שבשעת
קכדהבישול היה בדעתו לטעום מכל אחת ואחת, אם בישל קודם אכילת שחרית, מותר לאכול מהם
קכהבמוצאי יום טוב מיד, כיון שבישולו היה בהיתר שהיה רוצה לאכול מכל אחת ואחת:
קכויב אבל אם בישל
קכזלצורך החול
קכחשתי קדרות ממין אחד שווין בטעמן, אע"פ שבישל קודם אכילת שחרית על סמך היתר
קכטהערמה, דהיינו שיאכל כזית מכל אחת ואחת, או אפילו אכל כזית מכל אחת ואחת,
קלאו שהערים לומר שמא יזדמנו לי אורחים ואצטרך לשתי הקדירות,
קלאבין שאכל מהן ביום טוב בין שלא אכל,
קלבהרי מאכלים הללו אסור לו ולכל (ב) אנשי ביתו
קלגלעולם,
קלדכיון שהורה היתר לעצמו להערים הערמה שאסרוה חכמים, יש לחוש שמא יתיר לעצמו פעם
קלהאחרת, וגם אחרים ילמדו ממנו היתר זה,
קלולכך קנסוהו חכמים. אבל אחרים מותרים לאכול מהם במוצאי יום טוב מיד:
קלזיג וכל זה במערים שסבור שעושה כהיתר חכמים.
קלחאבל המבשל במזיד ביום טוב לצורך החול, הרי תבשיל זה מותר
קלטבמוצאי יום טוב מיד,
קמאפילו להמבשל עצמו,
קמאדכיון שהוא רשע שעשה במזיד אין לחוש שמא ילמדו אחרים ממנו לעשות כמעשהו במזיד, וגם
קמבהוא עצמו משים אל לבו ושב, לכך לא קנסוהו חכמים.
קמגוגם על מה שכבר עבר ובישל ביום טוב לא ראו חכמים לקונסו על איסורי יום טוב הקלים,
קמדאלא על איסורי שבת החמורים הוא שקנסו
קמהכמו שנתבאר בסי' שי"ח ושכ"ג
קמוושל"ט. וכן הדין בעושה שאר
קמזמלאכות אוכל נפש לצורך החול, או לצורך שבת שלאחריו ולא הניח עירובי תבשילין, או
קמחלצורך יום טוב שני:
קמטקונטרס אחרון
**(א) ומכל מקום אסור לומר בפה כו', עד
**(א) ומכל מקום אסור לומר בפה כו', עד
קנסוף הסימן**.
קנאהנה בים של שלמה
קנבמפורש בהדיא, שלא החמיר כהרוקח
קנגאלא כשאין שם היתר דחד טירחא, אבל כשהוא חד טירחא מודה להטור
קנדדמותר, עיין שם בפרק [ב'] סוף סימן ט"ו. וכן הוא דעת הט"ז, שבסק"ג
קנההעתיק דברי רש"ל להחמיר, ובסק"ה משמע מדבריו להלכה
קנושאין להחמיר אלא במערים. ובמה שנתבאר הוא מתורץ, דבסק"ג מיירי כשאין שם היתר
קנזדחד טירחא כמבואר שם בהדיא,
קנחובסק"ה מיירי כשיש היתר דחד טירחא.
קנטשהרי
קסהתיר להערים, ואם אינו חד טירחא אסור להערים,
קסאכמו גבי אפיית פת שהעתיק הט"ז
קסבדברי המרדכי
קסגבסוף הסימן שהתיר להערים וכתב על זה אבל בהגה"מ חולק, וכן פסק ב"י
קסדעכ"ל, משמע שכן עיקר.
קסהוכן פסקו רש"ל
קסוומג"א,
קסזוכתבו
קסחהטעם משום דאין שם היתר דחד טירחא רק היתר של שבח ועילוי בלבד. ואם כן הוא הדין
קסטוהוא הטעם לנותן בשר בקדרה בזה אחר זה אחר שהעמידה אצל האש. ואין לחלק
קעבין טרחת הבשר שהיא מועטת לטרחת הפת שהוא מרובה, שהרי עיקר טעם האיסור בפת אינו
קעאמשום טירחא בלבד, שהרי בחבית גדולה של מים הוא טורח טירחא גדולה למלאותה ולהעמידה
קעבאצל האש ואינו צריך אלא לקיתון אחד, ואפילו הכי כיון שעיקר מלאכת הבישול דהיינו
קעגעמידה אצל האש נעשה כולו כאחת מותר אפילו להערים כמו שכתב המג"א, אם כן על
קעדכרחך חומרת הפת אינה משום טירחא אלא שאין מלאכת האפייה נעשיה בבת אחת,
קעההכי נמי בקדירה דמאי שנא.
קעווהנה
קעזלפי מה שנתבאר, אם הוא חד טירחא ויש שם היתר של שבח ועילוי אלא שהוא מערים אסור
קעחלומר בפירוש, כמו שכתב הט"ז,
קעטוכל שכן אם אינו מערים אלא שאין שם היתר של שבח ועילוי דאסור לומר בפירוש, כמו
קפשכתב הפרי חדש.
קפאשהרי
קפבאם אין שם היתר דחד טירחא ואין שם היתר של שבח ועילוי אסור לדברי הכל כמפורש בגמרא,
קפגואם יש שם היתר של שבח ועילוי ואין שם היתר דחד טירחא, אע"פ שהוא מערים, מותר
קפדלדעת המרדכי ורבינו יואל, מכלל דמעלת של שבח ועילוי עדיף ממעלת שאינו מערים,
קפהודו"ק:
קפו(ב) אנשי ביתו לעולם כו'.
קפזהנה
קפחבגמרא
קפטמשמע בהדיא דמערים ביום טוב דינו כמזיד בשבת, ובמזיד בשבת קיי"ל בסי'
קצשי"ח
קצאדאסור לו לעולם. וכתב שם המג"א
קצבדהוא הדין מי שנתבשל בשבילו דינו כלו.
קצגואע"פ שאחר כך כתב בשם הבית יוסף
קצדלהקל בזה.
קצהמכל מקום הרי בסימן רנ"ג ס"ק י"א כתב בפשיטות דאנשי ביתו דינו כמי
קצושנתבשל בשבילו,
קצזמשמע בהדיא דמי שנתבשל בשבילו אין דינו כאחרים, אלא כלו בעצמו, והוא הדין לאנשי
קצחביתו. ובפרט במערים שסבור לעשות בהיתר, דלא שייך לומר אין אדם חוטא ולא לו, כמו
קצטשכתב המג"א בסימן שי"ח סק"ב:
ר[1502] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רא(א)
רבבישול והכנה מיום טוב לחול (ס"א-ג).
רג(ב)
רדשני אופנים שהתירו לצורך החול (ס"ד-יג).
רה[1503] אפיה ובישול יתבארו כאן,
רוושחיטה נתבארה לעיל סי' תצח סי"א.
רז[1504]
רחברייתא יז, א (אין אופין מיום טוב לחברו), וכגירסת הרי"ף ט, ב (אין אופין מיום
רטטוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול), ורא"ש פ"ב סי' ט. רמב"ם
ריפ"א ה"ט (אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שיאכל בחול. ולא הותרה מלאכה
ריאשהיא לצורך אכילה אלא כדי ליהנות בה ביום טוב). שו"ע ס"א (אסור לאפות או
ריבלבשל או לשחוט ביום טוב לצורך מחר).
ריג[1505]
רידגמרא פסחים מו, ב (האופה מיום טוב לחול (לאחר שאכל וגמר סעודתו, דפשיטא לן
ריהדלא חזיא ליה מידי האידנא עד אורתא שהוא חול, רש"י), רב חסדא אמר לוקה, רבה
ריואמר אינו לוקה. רב חסדא אמר לוקה, לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים (שיהו
ריזצריכין לפת זה היום, רש"י) חזי ליה. רבה אמר אינו לוקה, אמרינן הואיל). ואף
ריחלרבה לוקה כשאופה סמוך לחשכה, דליכא הואיל, כדלקמן הערה הבאה.
ריט[1506] לא רק מלאכת הבישול אלא אף
רכשאר מלאכות, כדלקמן סי' תקכז ס"א (המבשל (או עושה שאר מלאכות) ביום טוב לצורך
רכאהחול אינו לוקה מן התורה, הואיל והתבשיל ראוי לבו ביום), וכמבואר בפר"ח סי'
רכבתצה ס"א (וראיתי מי שכתב, דדוקא בבישל לצורך חול
רכגאינו לוקה מטעם הואיל, אבל בהוצאה והבערה לצורך גוים או לצורך חול, דהתם ליכא
רכדלמימר הואיל, לוקה לדעת הרמב"ם והמגיד משנה. ואינו מחוור כלל).
רכה[1507]
רכותוס' שם ד"ה רבה (ברודה סמוך לשקיעת החמה, שאפילו יבואו אורחים אין
רכזשהות ביום לאוכלו), ובשבת צה, א ד"ה והרודה (ואור"י דאיכא לאוקמי ברודה
רכחסמוך לחשיכה, דלא חזי תו לאורחין). מרדכי רמז תרסח (במכין סמוך לחשיכה). ר"ן.
רכטמ"א ריש סי' תקכז (וכתבו התוס' בפסחים דף מ"ו, דאם בישל
רלסמוך לחשיכה דליכא למימר שיקלעו ליה אורחים, לוקה. וכ"כ המרדכי רפ"ב דביצה).
רלאוכן הוא לקמן סי' תקכז ס"א (אלא אם
רלבכן בישל סמוך לחשכה שאין עוד שהות ביום לאכול ממנו), וס"ח (אם אין שהות ביום
רלגליהנות ממלאכתו, הרי יש כאן איסור מן התורה בעשיית מלאכה זו, כמ"ש בסי'
רלדתק"ג).
רלה[1508]
רלוגמרא פסחים שם (רבה אמר אינו לוקה (לאחר שאכל וגמר סעודתו, דפשיטא לן דלא
רלזחזיא ליה מידי האידנא עד אורתא שהוא חול, רש"י), אמרינן הואיל (שיהו צריכין
רלחלפת זה היום, רש"י)). רי"ף פסחים טו, א (הלכתא כרבה). רא"ש שם
רלטפ"ג סי' ו. רמב"ם פ"א הט"ו (המבשל ביום טוב לכותים או לבהמה
רמאו להניח לחול, אינו לוקה, שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן).
רמאוכן הוא לעיל סי' תצח סי"א (שאם
רמבהיו מזדמנים לו אורחים שלא אכלו עדיין היום ורוצים לאכול מבהמה זו, היתה השחיטה
רמגמותרת ... אין בשחיטה זו איסור מן התורה). לקמן סי' תקכז ס"א (בעוד היום גדול,
רמדדהיינו שיש שהות ביום שאם היו מזדמנים לו אורחים שלא אכלו היום היו אוכלים ונהנים
רמהבו ביום קודם בין השמשות ממלאכתו שעשה ביום טוב) וס"ל (שמן התורה אין כאן
רמואיסור בעשיית מלאכה זו, הואיל והיא ראויה לו לבו ביום אם היו מזדמנים לו אורחים
רמזשלא אכלו עדיין היום).
רמחוראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
רמטמח.
רנ[1509]
רנארז"ה פ"ג דפסחים יד, ב (אף על גב דפליג רבה לענין מלקות, מודה
רנבהוא דלכתחלה אין לו לאפות). ר"ן שם ד"ה איתמר (לאחר סעודתו של יום טוב
רנגשאינו בדעתו לאכול עוד בו ביום, אינו לוקה, אבל איסורא מיהא איכא). ביצה א, ב
רנדד"ה ואידך שני (דמשום הואיל, לא פקע אלא איסורא דאורייתא, ואכתי אית ביה איסורא
רנהדרבנן ... והיינו דאמר רבה, האופה מיום טוב לחול אינו לוקה, דמשמע מילקא הוא דלא
רנולקי אבל איסורא דרבנן מיהא איכא). מ"א רס"י תקכז (כתב הר"ן
רנזפ"ג דפסחים ... דשרי על ידי הואיל, ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה, השתא נמי
רנחחזי ליה, מכל מקום איסורא איכא).
רנטוכן הוא לעיל סי' תצח סי"א (אלא
רסשחכמים אסרוה כל שאין בה צורך יום טוב). לקמן סי' תקכז ס"א (המבשל (או עושה
רסאשאר מלאכות) ביום טוב לצורך החול אינו לוקה מן התורה ... אלא שחכמים אסרו לטרוח
רסבביום טוב לצורך החול, כיון
רסגשאפשר לטרוח בחול עצמו).
רסד[1510] כדלעיל סי' תצו ס"ב (אם
רסהחללו בדבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים ... מכין אותו מכת מרדות).
רסו[1511]
רסזמ"א ריש הסימן (אסור להכין מיום טוב לחבירו, אפילו דבר שאינו מלאכה. עיין
רסחסוס"י תרס"ז מ"ש ועיין סי' תי"ו, וכל שכן האידנא דאנן בקיאים
רסטבקביעא דירחא, יום טוב שני לגבי ראשון חול הוא דאסור), וברס"י תקכז (מיום טוב
רעלשבת סמוך לחשיכה ... ועיין סי' תי"ו ס"ב דהכנה מועטת אסור. ועיין סוף
רעאסי' תרס"ז). והוא בטור ושו"ע סי' תטז ס"ב (שאסור לעשות שום הכנה מיום
רעבטוב לשבת או משבת ליום טוב אפילו בדיבור. וכל שכן שאינו יכול לערב בפת שלא עירבו
רעגבו כבר ביום הראשון, מפני שהיה צריך לקרות עליו שם עירוב, ונמצא מכין), ורמ"א
רעדסי' תרסז (ואסור להכין ביום טוב לצורך ליל יום טוב, ולכן אסור להעמיד השלחנות
רעהוהספסלים בבית לצורך הלילה, דהוי הכנה).
רעווכן הוא לעיל סי' רנד ס"י (שאסור
רעזלהכין משבת לחול, אפילו בענין שאין בו שום סרך מלאכה אלא טלטול בעלמא), ויש בזה
רעחכמה אופנים, ונתבארו לעיל שם הערה צה.
רעטוראה גם סי' שב ס"י. סי' שכא
רפס"ו (והערה פג). סי' שכג ס"ו (והערה נח). סי' תצד סי"ד. סי' תק
רפאס"כ. סי' תקיד סט"ו.
רפב[1512] והיינו שעירוב תבשילין מועיל
רפגלהדחת כלים בשביל הסעודה. ראה אהלי שם ח ע' קנא.
רפד[1513]
רפההלכות ומנהגי מהר"ש סי' שצד (מה"ר שלום הקפיד על השמש שהדיח ביום טוב
רפושביעי של פסח קערות ליום טוב של אחריו). מהרי"ל הל' יום טוב ע' קפ (אמר
רפזמהר"י סג"ל, כשם שאין לבשל מיום טוב לצורך מחר, וכן לא משחר לליל שני,
רפחכן לא ידיח הקערות מזה לזה, וכן אמר מהר"ש). אליה זוטא סק"א (וכן הדין
רפטהדחת קערות מזה לזה (מהרי"ל)).
רצוכן הוא לעיל סי' שכג ס"ו (לאחר
רצאסעודה שלישית אסור להדיח כלי אכילה, מפני שטורח ומכין משבת לחול). סי' תמד
רצבס"ח (אסור להדיחם בשבת). סי' תק ס"כ (כגון להדיח הכלים ולשפשפן,
רצגכמ"ש בסי' תק"ג ותק"ט). לקמן סי' תקט סט"ו (להדיח כלי אכילה
רצדושתיה ולשפשפן ביום טוב ... דינן כמו בשבת וכמ"ש בסימן שכ"ג).
רצהולענין לשרותו במים בלא הדחה ביד, ראה
רצולעיל סי' תק ס"כ. ונתבארו הפרטים בהנסמן לעיל (הערה 10).
רצז[1514]
רצחהגהת סמ"ק סי' קצד ע' קסה אות י (וכן יש ליזהר שלא ישחוט מיום טוב לחבירו,
רצטשמא השני חול, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, דאף על גב דקדושה אחת הן, דוקא
שלהחמיר ולא להקל). שו"ע ס"א (ואפילו בשני ימים של ראש השנה). לבוש
שאס"א (ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, ואף על גב דקדושה אחת הן, הני מילי
שבלהחמיר ולא להקל). ט"ז סק"א (אף על גב דכיומא אריכתא נינהו, הני מילי
שגלהחמיר אבל לא להקל). מ"א ס"ק א (דלהחמיר אמרינן קדושה אחת הם, ולא להקל).
שדוהיינו שבהגהות סמ"ק ובשו"ע
שהמיירי במלאכה גמורה, ומזה למדים שכן הוא אף לדבר שאין בו אלא משום הכנה.
שו*
שזוהיינו דוקא לנידון הכנה מיום ראשון של
שחראש השנה ליום שני, אבל לשאר דברים, קיי"ל שהם קדושה אחת אף להקל, כדלעיל סי'
שטתקא בקונטרס אחרון ס"ק ב (לא
שיקיי"ל כסברא זו, שהרי בסי' תי"ו פסק השו"ע וכל האחרונים
שיאכהרמב"ם והרשב"א ומגיד משנה דאפילו להקל הן קדושה אחת. עיין שם בבית
שיביוסף. ומסי' תק"ג לא קשה מידי, כמו שכתב שם המג"א), ושם נסמן (הערות 105-112).
שיג[1515]
שידמ"א שם (דהא באמת ראשון עיקר, ואם כן אסור לבשל בו ליום שני דמכין מיום טוב
שיהלחול), וכדלקמן סי' תר סוף ס"ד (ולעולם יום ראשון הוא עיקר, והוא יום טוב של
שיותורה).
שיז[1516]
שיחמ"א סי' תרסז סק"ג (וכ"כ במנהגים הל' פסח, דאסור להביא יין
שיטמיום טוב לחבירו), והוא במנהגים (טירנא) הל' פסח ע' נט (ואפילו להביא יין
שכוכה"ג ראיתי אוסרין עד [הלילה] אחר ברכו. וכן בכל יום טוב ראשון, גם בראש
שכאהשנה).
שכבוכן הוא לעיל סי' רנד ס"י (שאסור
שכג... להביא יין מהמרתף לבית בשבת לצורך הבדלה במוצאי שבת וכל כיוצא בזה, וכמו
שכדשיתבאר בסי' תק"ג לענין יום טוב). סי' תצה סט"ו (אסרו לעשות שום הכנה
שכהמיום טוב לחבירו ... כגון להכניס יין מן המרתף לבית ביום טוב ראשון כדי לקדש עליו
שכובליל יום טוב שני).
שכז[1517] מ"א שם (וגם
שכחבמהרי"ל אוסר לחפש הספר תורה משבת ליום טוב משום הכנה), והוא במהרי"ל
שכטהל' תפלת יום טוב ע' קפח (שאלו את פי מהר"י סג"ל אם לחפש בשבת הסדר
שללקרותו למחר ביום טוב, ואמר אין שבת מכין ליום טוב, ויחפשו במוצאי שבת אחר סיום
שלאהתפלה). והיינו לחפש ולגלול
שלבהספר תורה למקום שצריך לקרות בו למחר.
שלג[1518]
שלדר"ן ט, א ד"ה ת"ר (דלא שרו אלא עירובי תבשילין דבר שהוא דומה לתקון
שלהסעודה, כגון אפייה ובישול).
שלוואף שנוסח עירוב תבשילין הוא
שלז"ולאדלוקי שרגא". היינו דוקא בהנאת הגוף, משא"כ בהכנה לקריאת
שלחהתורה.
שלטואף שנוסח עירוב תבשילין הוא
שמ"ולמעבד כל צרכנא". היינו כדלקמן סי' תקכז ס"ז (והיתר הוצאה מרשות
שמאהיחיד לרשות הרבים והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד, וכן שאר כל מלאכות אוכל נפש,
שמבנכללים במה שאומר ולמעבד כל צרכנא), משא"כ הכנה לקריאת התורה.
שמגואף שמעיקר הדין מותר להכין מיום טוב
שמדלשבת, כדלקמן סי' תקכז ס"א (תיקנו חכמים שלא לבשל ולעשות שאר כל מלאכות אוכל
שמהנפש ביום טוב לצורך שבת שלאחריו אפילו בעוד היום גדול, אלא אם כן הניח עירוב
שמותבשילין), משא"כ החיפוש בספר תורה, שאינו קשור לתיקון סעודה, היה צריך להיות
שמזמותר בלא עירוב תבשילין.
שמחהנה טעם היתר זה נתבאר לקמן שם (שחכמים
שמטאסרו לטרוח ביום טוב לצורך החול, כיון שאפשר לטרוח בחול עצמו. אבל שבת שאחר יום
שנטוב, כיון שאי אפשר לטרוח בשבת עצמה, היה ראוי להתיר לטרוח ביום טוב לכבוד השבת,
שנאכיון שהוא שעת הדחק שאי אפשר בענין אחר), משא"כ החיפוש בספר תורה אפשר לעשותו
שנבבשבת, ולא התירוהו חכמים ביום טוב שלפניו.
שנגולפי זה יש לעיין אם אפשר להביא ספר
שנדתורה דרך רשות הרבים כדי לקרוא בו בשבת, כיון שאי אפשר להביאו בשבת עצמה, ויהי'
שנהמותר אף בלא עירוב תבשילין.
שנו[1519] ס"א (אין מערבין עירובי חצרות
שנזושיתופי מבואות ביום טוב שחל להיות בערב שבת).
שנחוטעם זה, שהוא משום הכנה, הוא בתוס'
שנטעירובין לח, א ד"ה ורבי אליעזר (ולא עירובי חצרות ... על כרחך משום הכנה).
שסוהטעם שעירוב תבשילין אינו מועיל בו,
שסאהוא בדרכי משה סי' תקכח אות א (בהר"ן בפ"ב דביצה ... כתב דלא מהני
שסבעירובי תבשילין אלא לצרכי סעודה דהיינו אפייה ובישול, משמע אבל לקניית עירוב לא
שסגמהני). וברמ"א שם ס"ב (אפילו אם הניח עירוב תבשילין). ובמ"א שם
שסדסק"ב (דעירובי תבשילין אין מתיר אלא צרכי סעודה (ר"ן)).
שסהאמנם
שסומסקנת רבינו לעיל שם, שאיסורו "מפני שנראה כמתקן דבר", ובשולי הגליון שם
שסזכתב (הערה ב) "דלא כתוס' עירובין ל"ח".
שסחוכן
שסטלקמן סי' תקכח ס"ג, לא הביא טעם הרמ"א והמ"א הנ"ל, אלא כתב
שעסתם "אם מניחים עירובי חצירות ושיתופי מבואות ועירובי תחומין מיום טוב לשבת,
שעאנתבאר בסימן שצ"ג ותי"ו".
שעבוראה
שעגיסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי' מט.
שעד[1520] וכן הדין לצורך יום טוב שני,
שעהכדלקמן ס"ו-ח (לצורך ליל יום טוב שני), או לצורך שבת כשלא הניח עירוב, כדלקמן
שעוס"ו (או לצורך שבת ולא הניח עירוב תבשילין). ויתבאר יותר לקמן סי' תקכז
שעזסכ"ז (כמ"ש כל זה בסי' תק"ג (עיין שם כל ההלכות השייכות לכאן) ...
שעחעיין שם כל ההלכות השייכות לכאן לענין זה).
שעט[1521]
שפגמרא [ברייתא] יז, א (באמת אמרו ממלאה אשה כל הקדרה בשר (דבחד טרחא סגי,
שפאוכן בנחתום לגבי מלוי, רש"י) אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא
שפבנחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד, אבל לאפות (כל ככר וככר
שפגצריכה אפיה ורדיה לעצמה, רש"י) אינו אופה אלא מה שצריך לו). טור ושו"ע
שפדס"א (ממלאה אשה קדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת), וס"ב (ממלא
שפהנחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד).
שפווהלכה זו נתבארה כאן רק בחבית מים, כי
שפזבחבית מים לא שייך ההיתר השני דלקמן (שהתבשיל יותר משתבח ומיתקן כשיש בשר הרבה בקדרה), כמבואר
שפחבט"ז ס"ק ב (משום הכי מותר בנחתום במים, ששם אין הטעם דיש מעלה
שפטבריבוי, אלא משום חד טרחא כמו התנא קמא).
שצ[1522]
שצארשב"א בעבודת הקדש שער ב ס"א (ובלבד שיתן את הכל קודם שיניח חבית
שצבעל גבי האש). מ"מ פ"א ה"י (כתב הרשב"א, ובלבד שיתן את הכל
שצגקודם שהניח חבית על גבי האש). רמ"א ס"ב (אבל אסור להוסיף אם כבר החבית
שצדאצל האש). וראה מראי מקומות וציונים.
שצהואף דקיי"ל לעיל סי' שכח סי"ח
שצו(שאסור להרבות בשיעור הדבר שהמלאכה נעשית בו, אע"פ שאינו מרבה בטורח המלאכה
שצזשהכל נעשית בבת אחת).
שצחביאר הר"ן ט, ב (לא דמי רבויי
שצטבשיעורא ביום טוב לרבויי שיעורא בשבת, שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה, ולפיכך
תכל שהעיקר מלאכה אסור, אף תוספתו כמוהו, ומיתסר מדאורייתא. אבל יום טוב שאוכל נפש
תאהותר בה ... כל שהוא מרבה על העיקר, ובלבד שיהא בטורח אחד, תוספתו כמוהו). והובא
תבלקמן סי' תקי בקונטרס אחרון ס"ק ב (דודאי מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביום טוב, כמו שכתב
תגהר"ן בפ"ב עיי"ש, ואין אומרים יום טוב דחוי אצל מלאכת אוכל נפש ...
תדהותרה לגמרי לצורך אכילה, ואם כן לא מהדרינן כלל אהתירא).
תהוכן מטעם זה הותר להערים, כדלקמן סוף
תוס"ו (לפי
תזשלא חלקה התורה במלאכת אוכל נפש בין שצריך לאכול בין שאינו צריך לאכול ואוכל,
תחוכיון שמה שיאכל ביום טוב הוא מבשל בבת אחת עם שאר הבשר שיאכל בחול, ואינו מוסיף
תטבשביל החול, הרי זה היתר גמור).
תי[1523]
תיאפר"ח ס"ב (שממלאו בבת אחת ... דוקא בסתמא, אבל לומר בפה בפירוש
תיבשהוא רוצה אותו לצורך מחר, אסור), הרי שבהיתר זה דחד טרחה, אסור לומר בפה.
תיגוכן הוא בהיתר השני דלקמן ס"ה, שיש
תידבו שבח ועילוי, כדלקמן סוף ס"ה (אבל אסור לומר בפה בשעת בישול שהמותר יהיה
תיהלצורך החול).
תיווכן כשישנם שני ההתרים יחד, אלא שהוא
תיזבדרך הערמה, כדלקמן ס"ו (ובלבד
תיחשלא יאמר בפיו שהוא מבשל שאר הבשר לצורך החול, כיון שהיתר זה הוא על ידי הערמה,
תיטשהרי באמת אינו צריך כלל לאכול מקדרה זו).
תכאבל אם יש שלושת התנאים להיתר: (א) דחד
תכאטירחא. (ב) דשבח ועילוי. (ג) שאין כאן הערמה, אזי מותר לומר כן בפירוש, כדלקמן סוס"ו (אבל אם אינו מערים כלל, אלא באמת הוא
תכבצריך לקצת בשר שבקדירה זו, מותר לומר בפה שהמותר צריך לו לחול, כיון שאין כאן שום
תכגחשש איסור כלל, שהרי הוא צריך למעט בשר, ואותו המעט הוא מבשל בבת אחת עם שאר הבשר,
תכדוגם אותו המועט משתבח ומתעלה על ידי שאר הבשר). ונתבאר בקונטרס
תכהאחרון ס"ק א. וראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי' נ.
תכו[1524]
תכזמ"א ס"ק ב (הערמה ... בקדירה דחד טרחא הוא, שרי), וסק"ד (דחד טירחא
תכחהוא, ומשמע דגם בזה שרי להערים קודם האכילה).
תכט*
תלהיתר הערמה יש בו כמה תנאים:
תלא(א) שעושה כל המלאכה בבת אחת (ס"ו).
תלב(ב) שמקיים הערמתו ואוכל או שותה מהתבשיל
תלגביום טוב (ס"ד).
תלד(ג) שאינו אומר בפה שהמותר יהיה לצורך החול
תלה(ס"ד).
תלו(ד) שמערים קודם אכילת שחרית (ס"ט).
תלז(ה) נכון שלא להערים לצורך חול, אלא לצורך
תלחיום טוב שני, כי יש אוסרים כל הערמה (ס"ח).
תלט(ו) בשתי קדרות אין להערים במין אחד, אלא
תמבב' מטעמים (ס"י).
תמאנמצא שהיתר זה של הערמה הוא נדיר, שהרי
תמבמועיל רק (א) קודם אכילת שחרית. (ב) שבסעודת שחרית יסיימו את כל מה שהכינו עבורה
תמגלסעודה זו, ואומר שרוצה לטעום גם מהקדרה השנית.
תמדאו שסעודת היום וסעודת הלילה הם שני סוגי
תמהמטעמים, ואומר שרוצה לטעום בסעודת היום גם מהסוג השני, כדלעיל בתנאי האחרון.
תמו[1525]
תמזמ"א סק"ב (ועכ"פ צריך ליזהר לאכול קצת ממנו).
תמחוכן הדין בכל הערמה, כדלקמן ס"י
תמטוסי"א. סי' תקיב ס"ו. סי' תקכז סכ"ז. לעיל סי' תנח סי"ז.
תנוכעין זה לעיל סי' תצח סכ"א.
תנא[1526]
תנבברייתא וגמרא יז, א (רבי שמעון בן אלעזר אומר ממלאה אשה כל התנור פת, מפני
תנגשהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא. אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר).
תנד[1527]
תנהרשב"א בעבודת הקודש שער ב ס"א (וממלאה אשה את התנור פת, מפני
תנושהפת יפה בשעה שהתנור מלא. וממלאה קדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת,
תנזכדי שיאכלו משמנים. ולפיכך יראה שאפילו ליתן בקדרה חתיכה אחר חתיכה, אפילו לאחר
תנחשהניח קדרה על גבי האש, מותר). הובא במ"מ שם. ט"ז שם (ופשוט הוא דגם רבי
תנטשמעון בן אלעזר דקי"ל כוותי' סבירא ליה גם כן הטעם של תנא קמא דמותר כל שאין
תסשם אלא חד טרחא, דהא משום הכי מותר בנחתום במים, ששם אין הטעם דיש מעלה בריבוי,
תסאאלא משום חד טרחא כמו התנא קמא, אלא שרבי שמעון בן אלעזר מוסיף להתיר אפילו בתרי
תסבטרחות, כגון אפיית פת, מצד המעלה של ריבוי. וכן הטור סבירא ליה כן, ואם כן מה שכתב
תסגהיתר בתבשיל עם בשר הוי דינו גם כן אפילו בב' טרחות, דהיינו שכבר הקדירה שפותה אצל
תסדהאש, יכולה לעשותה מעשה חדש להשים שם עוד חתיכה מפני מעלת הריבוי, כמו בפת לרבי
תסהשמעון בן אלעזר). מ"א סק"ב (אפילו אחר שהניחה הקדירה על האש מותרת
תסולהוסיף בשר, מפני שהתבשיל מתוקן יותר כשיש שם הרבה).
תסזכאן נתבארה ההלכה של הוספת בשר בקדרה
תסחאחר שעומדת על האש, ולקמן סי' תקז סי"ב תתבאר ההלכה של הוספת פת בתנור (מותר
תסטלאפות תנור מלא פת אף על פי שאינו צריך ביום טוב אלא פת אחד, מפני שהפת נאפה יפה
תעכשיש פת הרבה בתוך התנור, ונמצא שאפיית כל הפת היא צורך יום טוב).
תעאסקירת פרטי הלכה זו, לקמן סי' תקו
תעבס"ו (הערה 43).
תעגוראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
תעדנ.
תעה[1528]
תעומ"א שם (ומשמע דאפילו הוא בקדירה קטנה, מותר ליתנו בקדירה גדולה ולהוסיף
תעזעליו כדי שיהיה שמן ביותר).
תעח[1529]
תעטב"ח ד"ה ויש אומרים (דטעם ההיתר הוא מפני שהתוספת גורמת טעם בתבשיל, והוה
תפליה כאילו כל התבשיל נתבשל לצורך היום).
תפאוכן הוא לקמן סי' תקיב סוף ס"ד
תפב(נמצא שכל האפייה היא צורך יום טוב).
תפג[1530]
תפדרוקח סי' רחצ (ממלאה אשה קדירה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא חתיכה אחת.
תפהאבל אין לומר אלו יהיו לצורך יום טוב ולא אלו). רש"ל ביש"ש
תפופ"ב סי' טו (נראה שאסור לומר בפירוש שהוא אין צריך לאותו היום, דלא התירו אלא
תפזבמבשל סתם שנראה שאינו מבשל אלא לצורך יום טוב ... חשב זה נמי לעילוי כדי שיאכל
תפחמשמנים, אם כן כדאי הוא להתירו בסתם. וכן פסק הרוקח (סימן רח"צ). וכן הוא
תפטעיקר). ב"ח שם (הרוקח ז"ל ...הזהיר שלא תאמר כך, מפני שמדבריה
תצניכר קצת הערמה, וכן נכון להזהיר על זה). ט"ז סק"ג (הטור פוסק
תצאאפילו אם אומרת בפירוש שמוספת לאכילה בחול מותר, כיון שעכ"פ יש מעלה ביום טוב
תצבמצד הריבוי, וכתב שיש אוסרין בזה, וכתב רש"ל שיש להחמיר שלא תאמר בפירוש כן,
תצגאלא בסתם). פר"ח ס"א (ודע שאע"פ שמותר למלאות הקדרה בשר
תצדלצורך מחר, אין לומר בפה אלו יהיו לצורך יום טוב ולא אלו). הרי שבהיתר זה של שבח
תצהועילוי אסור לומר בפירוש.
תצווכן
תצזהוא בהיתר הראשון דחד טירחא, כדלעיל ס"ד (ומכל מקום אסור לומר בפה בשעת בישול
תצחהמים שהמותר יהיה לחול, אלא מבשל סתם), ונתבארו לעיל שם (הערה 22)
תצטפרטי הלכה זו.
500וראה גם לקמן סי' תקז בקונטרס אחרון ס"ק ז
501(אם צריך לחתיכה אחת, אף על פי שמוסיף בשביל מחר, שרי, אף על פי שאינו מתכוין
502להשביח. אלא דבכהאי גוונא אסור לומר בפירוש בשביל מחר אני מבשל, אלא מבשל סתם).
503[1531]
504הג"מ פ"א
505אות ו (בפירוש ר"ח כתב ובלבד שלא יערים, כך קבלתי מרבותי, היינו דלא כרבינו
506יואל שהתיר), והוא בפירוש ר"ח יז א (וקיי"ל מרבותינו, ובלבד שלא יערים).
507ב"י
508(אבל הגהות מימון כתבו ... בפירוש רבינו חננאל כתב ובלבד שלא יערים, כך קיבלתי
509מרבותי, היינו דלא כרבינו יואל שהתיר ... ודבר פשוט הוא שאין הלכה כרבינו יואל). רש"ל
510פ"ב סי' טו (אבל להערים כדברי רבינו יואל, לא נהירא בעיני. וכן נמצא
511בהגמי"י (הל' יום טוב פ"א אות ו') וז"ל: בפירוש ר"ח כתב,
512ובלבד שלא יערים, כך קבלתי מרבותי. והיינו דלא כרבינו יואל שהתיר). ט"ז ס"ק ה (כתב המרדכי
513פ"ב, דביצה דרבינו יואל ... ובהג"מ חולק על זה, דפירש ר"ח דמערים
514אסור). מ"א ס"ק ב (והג"מ כתב דזה מקרי
515הערמה ואסור), וסי' תקז ס"ק יד (דוקא כשצריך לאכול, אבל אם אין צריך לאכול רק
516שמערים לאכול מעט ממנו, אסור).
517ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (אסור להערים ... שהעתיק הט"ז דברי המרדכי בסוף
518הסימן שהתיר להערים, וכתב על זה אבל בהגהות מיימוניות חולק, וכן פסק ב"י
519עכ"ל, משמע שכן עיקר. וכן פסקו רש"ל ומג"א). וכן הוא לקמן סי' תקו בקונטרס אחרון
520ס"ק ג (ואם הוא מערים, הרי המג"א בעצמו פסק בסי' תק"ז דאסור להערים
521בפת, וכן כתב רש"ל, וכן כתבו ב"ח וט"ז סוף סי' תק"ג בשם הגהות
522מיימוניות ור"ח ... וכן כתב הפרי חדש כאן ובלבד שלא יערים).
523סי' תקז סי"ח (אבל אם אינו צריך אפילו פת אחד ביום טוב, אסור להערים ולומר
524אוכל פת אחד ביום טוב כדי להתיר לו לאפות פת הרבה), וקונטרס אחרון שם
525ס"ק ז (דאנן קיי"ל דבהאי גוונא אסור להערים, דהיינו אם אינו צריך אפילו
526לחתיכה אחת).
527וראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
528נא.
529[1532]
530ט"ז ס"ק ג וס"ק ה (והוכחה מדבריו, שמתיר ההערמה כשהוא בחד
531טירחה, ואוסר ההערמה בהיתר של שבח ועילוי, נתבארה בקונטרס אחרון ס"ק א). מ"א
532ס"ק ב (דזה מקרי הערמה ואסור. ויש לומר דדוקא בפת החמיר, מפני שצריך כל ככר
533טרחא ותיקון בפני עצמו ... אבל בקדירה דחד טרחא הוא, שרי), וסק"ד (דחד טירחא
534הוא, ומשמע דגם בזה שרי להערים קודם האכילה).
535[1533]
536תוס' דף יז, ב ד"ה ובלבד (פרש"י בשתי קדרות שיאמר אני צריך
537להזמין אורחים, או יבאו לי אורחים, אבל בקדרה אחת מותר להערים ולהרבות). **הגהות
538אשרי** פ"ב סי' י (פירש רש"י בשתי קדירות שיאמר אני צריך להזמין אורחים,
539אבל בקדירה אחת מותר להערים ולהרבות, כדאמר לעיל פרק שני. העתק מן התוס').
540[1534]
541שמטעם זה הותר להוסיף, ומטעם זה אין צריך לאהדורי אהתירא, כדלעיל (הערה 21).
542וראה מראי מקומות וציונים.
543[1535]
544ט"ז סק"ה (נראה דאסור לומר בפירוש שמין אחד יהי' ליום טוב שני.
545ואפילו הטור דמתיר כמו שכתבתי, היינו בקדירה אחת להוסיף מפני מעלת הריבוי, אבל כאן
546שאין ההיתר אלא לפי שהוא קודם האכילה ויטעום ממנה כזית, אם יאמר בפירוש שהוא לצורך
547יום טוב שני לא מהני ליה הטעימה ממנו). ונתבאר בקונטרס אחרון סק"א (משמע מדבריו
548להלכה שאין להחמיר אלא במערים).
549[1536]
550רש"ל ביש"ש פ"ב סט"ו (נראה, שאסור לומר בפירוש שהוא
551אין צריך לאותו היום, דלא התירו אלא במבשל סתם, שנראה שאינו מבשל אלא לצורך יום
552טוב, בפרט מאחר דליכא שריותא לתנא קמא אלא שהוא חד טרחא, אבל בב' טרחות [לא], אלא
553שרבי שמעון מתיר בב' טרחות משום עילוי ... אם כן כדאי הוא להתירו בסתם. וכן פסק
554הרוקח (סימן רח"צ) וכן הוא עיקר. אף שהטור הכריע להתיר). טור (ויש
555אומרים דאפילו אמרה בפירוש שהיא רוצה אותו לצורך מחר שהוא מותר, ויש אוסרין, ונראה
556שהוא מותר כיון דטעם ההיתר מפני שהתוספת גורם טעם בתבשיל, אם כן אפילו פירשה
557בפירוש נמי מותר).
558הרי שהטור התיר לומר בפירוש גם בהיתר של
559שבח ועילוי, והרש"ל לא התיר לומר בפירוש אלא בהיתר דחד טרחא. והט"ז לא
560התיר לומר בפירוש אלא כשאין כאן הערמה. ולכן יש להתיר לומר כן בפירוש – בשלושת
561התנאים להיתר: (א) חד טירחא. (ב) שבח ועילוי. (ג) אין כאן הערמה.
562[1537]
563מ"א סק"ב (והעולם נוהגים היתר שמבשלין בשחרית לצורך הלילה),
564וכדלעיל סעיף הקודם (אם
565הוא עושה כל המלאכה בבת אחת ... מותר להערים ולומר אוכל מקדרה זו היום, ואע"פ
566שאינו צריך כלל לאכילה זו, אעפ"כ מותר לו לבשלה בשביל אכילה זו).
567וראה מנחת פתים או"ח בהוספות (דהיינו
568שמבשלין קדרה אחת לצורך סעודת היום, ועוד קדרה מאותו מין לצורך ליל יום טוב שני,
569וטועמין מהתבשיל של הקדרה השנית). יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי' נב.
570[1538] כדלעיל סעיף הקודם, שבמקום
571הערמה אסור לומר בפירוש שהוא לצורך הלילה.
572[1539] כדלעיל סעיף הקודם, שאם מוסיף
573בשר אחר שהעמיד הקדרה אצל האש, אסורה הערמה.
574[1540]
575מ"א סוף סק"ב (נראה לי, מאחר שמנהג להקל שמבשלין בשחרית וטועמין
576דבר ממנו, שאין לאסור להם, אבל להכין מיום טוב לחול כהאי גוונא אסור). והיינו שאף
577במקום שהותרה הערמה, לא ינהגו כן אלא לצורך יום טוב שני.
578או כדלקמן סי' תקז סי"ט (ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק, כגון מי
579שלא הניח ערוב תבשילין וצריך לו פת לשבת).
580[1541]
581ב"ח ד"ה כתב בעל העיטור (פשוט דקודם אכילה נמי, אם אינו צריך
582אפילו לחתיכה אחת, שכבר בישל לצורך סעודת שחרית כמה מיני תבשילין, אף שאינו אוכל
583מכל תבשיל רק מקצתו, וחוזר ומבשל תבשיל אחד לצורך הלילה, דאסור, ואף על פי דאוכל
584ממנו כזית בתוך הסעודה שחרית. דלשון הברייתא משמע להדיא דוקא כשצריך לחתיכה אחת
585הוא דשרי, הא לאו הכי הויא הערמה ואסור). פר"ח ס"א (כל מין הערמה
586אסור ... מה שנוהגין קצת בעלי בתים לבשל לצורך הלילה בקדרה אחרת ובסעודת שחרית
587מערימין ונותנין מעט מאותו תבשיל על השלחן לאכול ממנו, ראוי לבטל המנהג ... וזו
588היא הסכמת הב"ח, וכן עיקר). רדב"ז ח"ד סי' קיב (לא התירו
589אלא אם כן הוא צריך לאכול, אבל אם אינו צריך לאכול והוא שוחט לצורך מחר אלא שאוכל
590ממנו מעט, ודאי דבר זה אסור, ואין לך הערמה גדולה מזו). הובא בכנסת הגדולה
591הגב"י, ומ"א שם (אחר כך ראיתי שכתב בכנסת הגדולה בשם רדב"ז, דוקא
592שאכל דרך אכילה ולא להערים).
593[1542]
594תוס' יא, ב ד"ה מערים
595ומלח גרמא גרמא (ה"ר שמואל היה אומר היינו דוקא קודם אכילה, אבל אחר אכילה לא).
596בעל העיטור ח"ב הל' יום טוב מחלוקת יד קמז, ד (ומסתברא, יום ראשון קודם אכילת
597שחרית יכול להרבות בבישול כרשב"א. אבל לאחר מכאן אינו יכול לבשל, כלומר אוכל
598ממנה כזית ומה שהותיר יהיה לליל שני, דאין הערמה גדולה מזו). טור ושו"ע
599ס"א (ודוקא קודם אכילה, אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנה כזית,
600דהוי הערמה).
601והיינו שלמדים תנאי זה מהאמור לענין
602מליחה ונפסק לעיל סי' תק סט"ו (במה דברים אמורים קודם אכילת סעודת שחרית, אבל לאחר סעודת
603שחרית אסור ... למלוח שאר החתיכות, דכיון שאינו צריך לאכול זו החתיכה ואינו אוכלה
604אלא כדי להתיר לו מליחת שאר החתיכות, הרי זו הערמה).
605ונתבאר
606לעיל שם (ואפילו רוצה לבשל ולאכול חתיכה ממנו, ומולח זו החתיכה עם שאר החתיכות
607ביחד). נמצא לכאורה שגם ההיתר של בבת אחת, דלעיל ס"ד (שעושה כל המלאכה בבת
608אחת), לא התירו אלא קודם אכילת שחרית.
609[1543]
610לבוש ס"א (ודוקא קודם אכילת שחרית, שנראה שהוא עושה הכל לצורך אכילת היום).
611[1544] שכבר נתבאר לעיל ס"ו,
612שבזה אחר זה אין הערמה מועלת כלל, אלא אם כן באמת הוא צריך לחתיכה אחת. ואם כן
613מותר אף אחר סעודת שחרית ואף להוסיף בזה אחר זה.
614וראה
615לקמן סי' תקז סי"ט (מותר לו לאפות בערב שבת (קודם אכילת שחרית, עיין סי'
616תק"ג) לצורך השבת, אם הוא צריך לפת אחד בו ביום עצמו).
617[1545]
618כדלעיל ס"ה.
619[1546]
620גמרא יז, ב (מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר הותיר לשבת, ובלבד שלא יערים).
621[1547]
622רש"י שם ד"ה שלא יערים (לאחר שבשל לצורך, לומר עוד אני צריך
623להזמין אורחים, ויבשל תבשילין אחרים ויותירם לשבת, אבל בקדרה אחת אם ירבה לשבת, הא
624אמר דאפילו לחול שרי, כדלעיל, ממלאה אשה קדרה בשר ואע"פ שאינה צריכה אלא
625לחתיכה אחת). תוס' שם ד"ה ובלבד (פרש"י בשתי קדרות שיאמר אני
626צריך להזמין אורחים או יבאו לי אורחים, אבל בקדרה אחת מותר להערים ולהרבות, דהא
627חזינן לעיל דאפילו מיום טוב לחברו שרי בכך).
628[1548]
629ט"ז סק"ה (התוס' מיירי במין אחד בב' קדירות, והוא די לו בקדירה אחת,
630בזה אין שם רק הערמה לחוד אף על פי שהוא קודם אכילה, ובזה ודאי לא מהני טעימת כזית
631מכל אחת, כיון שבאמת אין צריך לזה הטעימה כלל).
632וראה לעיל סי' תנח סי"ז.
633[1549]
634רמ"א ס"א (וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט).
635[1550]
636ט"ז שם (אין זה סותר למה שכתבתי בפירוש דברי הטור דמותר קודם אכילה
637אפילו הרבה קדירות. דשם הוה בכל קדירה מין תבשיל אחר, ואפשר שיטעם מכולם, ואם כן
638יש כאן צד אמת עם הערמה, והוה ליה ממש כמו בקדירה אחת).
639[1551]
640כדלעיל ס"ח (שלא
641ינהגו כן אלא ביום טוב ראשון לצורך ליל יום טוב שני), וכן לצורך שבת שאחר
642היום טוב (כשלא עירב תבשילין), כדלקמן סי' תקכז סכ"ז (מי שלא עירב כלל או
643שנאבד עירובו קודם שתיקן צרכי סעודת שחרית של יום טוב שחל להיות בערב שבת, מותר לו
644לבשל הרבה קדירות לצורך יום טוב, אף על פי שיודע שבודאי לא יאכל כולם ויותיר מהם
645לשבת. והוא שלא יהיה מין תבשיל אחד בשתי קדירות, אלא בכל אחת ואחת מין תבשיל אחר
646שאינו דומה לחבירו, ויטעום מכל תבשיל ותבשיל ביום טוב עצמו, כמ"ש כל זה בסי'
647תק"ג).
648[1552]
649ט"ז שם (ונראה, אפילו בטעימת תינוק סגי בזה, וכמ"ש סי' תקי"ב).
650והוא כדלקמן סי' תקיב ס"ו (על ידי שיתן פת אחד מהם לתינוק).
651[1553] שמותר להערים, כשכל הבישול
652נעשה בבת אחת.
653[1554] סיכום פרטי ההלכה של "בדיעבד", המתבארים בסעיפים שלפנינו:
654(א)
655הערים באופן המותר קודם אכילת שחרית (כדלעיל ס"ט), והוא בישל אחר שחרית,
656מותר בדיעבד.
657(ב)
658הערים באופן שצריך לקיים הערמתו (כדלעיל ס"ד וס"י), והוא לא קיימה, מותר
659בדיעבד.
660(ג)
661הערים באופן שאינו צריך לקדרה זו ואין המלאכה בבת אחת (כדלעיל ס"ו וס"י),
662אסור בדיעבד.
663(ד)
664בישל ביום טוב במזיד, בלא הערמה, מותר בדיעבד.
665(ה)
666בישל בשבת במזיד, בלא הערמה, אסור בדיעבד.
667[1555]
668שו"ע סוף ס"א (מיהו אם עברה ובשלה, (או שחט) מותר לאכלו).
669[1556]
670ריב"ש סי' רנד (לאחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנו כזית, דאין לך
671הערמה גדולה מזו ... ומכל מקום, לענין זה, לאסור הבשר הנשחט או התבשיל, בזה נראה
672שמותר אף על פי שעבר ושחט או אפה ובשל). משמעות השו"ע שם (שהתיר בסתם).
673רש"ל ביש"ש פ"ב סי' טו (ומכל מקום נראה, שאם הערים באכילת כזית,
674אפילו לאחר אכילה, שרי בדיעבד, דהערמת אכילת כזית אין לו דין מערים לאסור על זה
675התבשיל ... וכ"כ ריב"ש בתשובה (סימן רנ"ד)). הובא בט"ז סוף סק"ה.
676[1557]
677ט"ז סי' תקכז סק[כ]"ב (אם יש שינוי ביניהם בטעם, מהני אפילו בשני
678קדירות קודם אכילה, בהערמה זו לאכול מעט ממנה).
679[1558]
680ט"ז שם סק"כ (והוא שיאכל מכל אחד. נראה לי דודאי לכתחלה קאמר כן,
681דצריך שיראה לכל שאוכל ממנו ביום טוב, אבל אם אירע שלא אכל כלל ממין אחד, אינו
682אסור לשבת, כיון שעכ"פ בשעת הבישול נתכוין לאכלו היום, הרי היה מעשה שלו
683בהיתר, ומה שלא אכל אחר כך אין זה גורם איסור).
684וכן הוא לקמן שם סכ"ז (מכל מקום אם
685עבר או שכח ולא טעם ממנה ביום טוב, אפילו בישל הרבה מיני קדירות קודם סעודת שחרית,
686והיה בדעתו לטעום מכל אחת ואחת ביום טוב עצמו, ואחר כך עבר או שכח ולא טעם מאומה,
687מותר לאכלם בשבת כיון שבישולו היה בהיתר).
688[1559]
689גמרא יז, ב (ואם הערים אסור. אמר רב אשי הערמה קא אמרת, שאני הערמה דאחמירו
690בה רבנן טפי ממזיד).
691[1560]
692רמב"ם פ"א הי"א (ובלבד שלא יערים, ואם הערים אסור, ואפילו בשבת
693שאחר יום טוב, מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד). מ"מ שם (ומשם למד רבינו
694דכל שכן במערים לצורך חול שאסור, וכן כתבו המפרשים ז"ל).
695[1561]
696טור ושו"ע סי' תקכז סכ"ד (אם הערים לבשל ב' קדרות לצורך היום והותיר אחת
697לצורך מחר, אסור לאכלה). ט"ז שם סקכ"ב (מיירי במבשל מין אחד בב' קדירות,
698דבזה לא מהני מה שירצה לאכול ממנו מעט, דהא טעם אחד לשניהם ... קודם אכילה).
699[1562]
700רש"י שם (שלא יערים לאחר שבשל לצורך, לומר עוד אני צריך להזמין אורחים, ויבשל
701תבשילין אחרים ויותירם לשבת).
702[1563]
703כדלעיל ס"י (כל
704מה שטועם משתיהן יכול לטעום מאחת, ונמצא שהקדרה השנית אינה מתבשלת אלא לצורך החול).
705וראה
706מראי מקומות וציונים.
707[1564]
708תוס' עירובין מ, א סד"ה אדעתא (דבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל, אסור לכל בני
709ביתו לאכול, דאדעתא דכולהו קאתי). מ"א סי' רנג סקי"א (ולבני ביתו
710פשיטא דאסור, דהוה ליה כמי שנתבשל בשבילו).
711ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק
712ב.
713וכן הוא לעיל שם סכ"ד (ומכל מקום
714לבני ביתו אין להתיר, שגם בשבילם הוחזר), וראה שם (הערה קצז). גם
715לעיל סי' תמז סס"א (שאסור לו ולאנשי ביתו, ומותר לאחרים). לקמן סי' תקטו
716ס"א (וכן אנשי ביתו כמותו), וסי"א (ולכל אנשי ביתו הסמוכים על שלחנו).
717[1565]
718כמו בדין מזיד בשבת, דלעיל סי' שיח ס"א (המבשל בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות
719במזיד, אסור לו לעולם ליהנות מאותה מלאכה משום קנס). וראה קונטרס אחרון.
720[1566]
721רש"י שם (מערים סבור לעשות בהיתר, הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו,
722ואחרים למדין הימנו). יש"ש פ"ב סי' יז (דאיכא למיחש, שמא ילמדו ממנו, או
723הוא גופא לעולם יעבור). מ"א שם ס"ק כז (ואיכא למיחש שיעבור תדיר), וס"ק
724כח (דבהערמה חיישינן שילמדו אחרים לעשות כן).
725[1567]
726כמו בדין מזיד בשבת, דלעיל סי' שיח ס"א (אבל לאחרים מותר אף התבשיל במוצאי
727שבת מיד, ואין צריכים להמתין בכדי שיעשו).
728וראה כאן קונטרס אחרון סק"ב. מראי
729מקומות וציונים.
730[1568]
731רש"י שם (דשאני הערמה ממזיד, דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד ...
732מערים סבור לעשות בהיתר).
733[1569]
734בעיא בגמרא יז, סוף ע"א (איבעיא להו, עבר ואפה מאי). עיטור הל' יום טוב קמח
735רע"ג (והלכה עבר ואפה מותר). רשב"א ח"ה סי' ח (ולא איפשיט
736בעיין. ורי"ף ז"ל לא פסק בה כלל. ומיהו מסתברא דשרי ... וכן כתב הרב בעל
737העיטור במאמרות שחיבר. ולזה דעתי נוטה). הובא ב"י סוף הסימן. פר"ח
738סוף ס"א (ולפי זה ביום טוב אף שיש תבשילים אחרים ובישל במזיד תבשיל אחר, מותר
739לאוכלו ... העיקר כפסק המחבר ושאר המפרשים, דאף במבשל לצורך חול אף במזיד, כל
740שאינו מערים מותר התבשיל). שו"ע סי' תקכז סכ"ג (אם עבר במזיד
741ובישל כמה קדרות שלא לצורך יום טוב, מותר לאכלן בשבת או בחול). וראה אמרי יושר
742ח"א סוס"י קסז.
743[1570] שהרי זה פשוט שביום מותר
744לאכול התבשיל, וכל הדיון בגמרא ובפוסקים הוא אם יכול לאכלו במוצאי יום טוב מיד.
745[1571] וכן הוא לקמן סי' תקה
746ס"ה (חלב זה מותר באכילה בו ביום אפילו
747להחולב עצמו). לעיל סי' תקב סוף ס"א (ואם עבר ועשה, מותר להשתמש בהאש ביום
748טוב, שלא קנסו חכמים להעושה מלאכה ביום טוב כמו שקנסו להעושה מלאכה בשבת החמורה).
749[1572]
750רש"י שם (דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד, דאלו מזיד רשע
751הוא לעבור על דברי חכמים, ואין אחרים למדים הימנו, והוא עצמו משים אל לבו ושב).
752[1573]
753גמרא שם (תא שמע, המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל. אסורא דשבת שאני). שו"ת
754הרשב"א שם (חזרו והקשו שם מהמבשל בשבת, ופריקו, איסורא נינהו, ובהנהו הוא
755דאסרינן במזיד דידהו, אבל במזיד דיום טוב כלל [ו]כלל לא).
756וכן הוא לעיל סי' תקב ס"א (שלא
757קנסו חכמים להעושה מלאכה ביום טוב כמו שקנסו להעושה מלאכה בשבת החמורה).
758[1574]
759סעיף א (המבשל בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד אסור לו לעולם ליהנות מאותה
760מלאכה משום קנס).
761[1575]
762סוף ס"ח (העושה מלאכה בשבת אפילו של דבריהם שאסור לו ליהנות ממנה עד לערב).
763[1576]
764סעיף ז (אם הפריש תרומות ומעשרות במזיד, לא יאכל מזה בו ביום לא הוא ולא אחרים,
765כדין העושה כל דבר האסור מדברי סופרים במזיד שאסור ליהנות ממנו אפילו לאחרים עד
766למוצאי שבת, ובמוצאי שבת מותר מיד אפילו לו).
767[1577]
768תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
769בפנים ס"ד-ו נתבאר, שבשעת בישול אסור
770לומר בפירוש שהמותר יהי' בשביל החול בשלושה אופנים: (א) בהיתר הראשון דחד טרחה,
771(ב) בהיתר השני שיש בו שבח ועילוי, (ג) כשיש כאן הערמה.
772אבל אם יש שלושת התנאים להיתר: (א) חד
773טירחא. (ב) שבח ועילוי. (ג) אין כאן הערמה, נתבאר בסוף ס"ו, שמותר לומר כן
774בפירוש.
775בחלק
776הראשון כאן מוכיח שאסור לומר בפה כו', כשחסר טעם ההיתר מתבשל בבת אחת (אף שאין בו
777הערמה ואף שמשתבח בשאר הבשר), או כשחסר טעם ההיתר של אינו מערים (אף שמתבשל בבת
778אחת ומשתבח בשאר הבשר). ובחלק השני מוכיח שכן הוא גם כשחסר הטעם של משתבח בשאר בשר
779(אף שאין בו הערמה ואף שמתבשל בבת אחת); אלא אם כן יש כאן שלושת התנאים להיתר.
780לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
781טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי
782אורותיו סי' נג.
783[1578] פ"ב סי' טו (נראה שאסור לומר
784בפירוש שהוא אין צריך לאותו היום, דלא התירו אלא במבשל סתם שנראה שאינו מבשל אלא
785לצורך יום טוב. בפרט מאחר דליכא שריותא לתנא קמא אלא שהוא חד טרחא, אבל בב' טרחות
786[לא], אלא שרבי שמעון מתיר בב' טרחות משום עילוי, והרשב"א חשב זה נמי לעילוי
787כדי שיאכל משמנים, אם כן כדאי הוא להתירו בסתם. וכ"פ הרוקח (סימן רח"צ)
788וכן הוא עיקר. אף שהטור הכריע להתיר).
789[1579]
790סי' רחצ (ממלאה אשה קדירה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא חתיכה אחת.
791אבל אין לומר אלו יהיו לצורך יום טוב ולא אלו).
792[1580] "ויש אומרים דאפילו אמרה בפירוש
793שהיא רוצה אותו לצורך מחר שהוא מותר, ויש אוסרין, ונראה שהוא מותר כיון דטעם ההיתר
794מפני שהתוספת גורם טעם בתבשיל, אם כן אפילו פירשה בפירוש נמי מותר".
795[1581] "הטור פוסק אפילו אם אומרת בפירוש
796שמוספת לאכילה בחול מותר, כיון שעכ"פ יש מעלה ביום טוב מצד הריבוי. וכתב שיש
797אוסרין בזה. וכתב רש"ל שיש להחמיר שלא תאמר בפירוש כן, אלא בסתם". הרי שלא התיר לומר בפירוש אף
798בלא הערמה.
799[1582] "ובזה נראה דאסור לומר
800בפירוש שמין אחד יהי' ליום טוב שני, ואפילו הטור דמתיר כמו שכתבתי, היינו בקדירה אחת
801להוסיף מפני מעלת הריבוי, אבל כאן שאין ההיתר אלא לפי שהוא קודם האכילה ויטעום
802ממנה כזית, אם יאמר בפירוש שהוא לצורך יום טוב שני לא מהני ליה הטעימה ממנו",
803הרי שלא אסר לומר בפירוש אלא בהערמה.
804[1583] לכן אסר בכל אופן.
805[1584] לכן לא אסר אלא בהערמה.
806[1585] וההוכחה שבס"ק ה מיירי
807הט"ז בחד טירחא, שהרי אם אינו חד טירחא אסור להערים. וכאן התיר להערים (אלא
808שלא יאמר בפירוש).
809[1586] כמבואר בפנים ס"ו (אין
810הערמה זו מועלת לו כלום ... כשאינו עושה כל המלאכה בבת אחת), ושם נסמן (הערה 30).
811וכן
812הוכיח לקמן סי' תקו בקונטרס אחרון ס"ג ד"ה הנה (ואם הוא מערים, הרי
813המג"א בעצמו פסק בסי' תק"ז דאסור להערים בפת, וכן כתב רש"ל, וכן
814כתבו ב"ח וט"ז סוף סי' תק"ג בשם הגהות מיימוניות ור"ח ... וכן כתב הפרי חדש כאן ובלבד שלא יערים).
815[1587] סוף ס"ק ה (כתב המרדכי
816פ"ב דביצה, דרבינו יואל ... ובהג"מ חולק על זה, דפירש ר"ח דמערים
817אסור. וכן פסק ב"י). והוא בהג"מ פ"א אות ו (בפירוש ר"ח כתב,
818ובלבד שלא יערים, כך קבלתי מרבותי, היינו דלא כרבינו יואל שהתיר), ובפירוש
819ר"ח יז א (וקיי"ל מרבותינו ובלבד שלא יערים).
820[1588]
821רמז תרעה, בשם ראבי"ה סי' תשנא, בשם אביו רבנו יואל (וראיתי שהתיר אבא מורי
822לאפות ביום טוב [בריצלי"ש] צורך ברית מילה שחלה להיות ממחרת בחולו של מועד,
823והיה יום אידם שלא היו [יכולים] לאפות אם לא ביום טוב, ולא היה די לקהל במלוי תנור
824אחד, והתירו לאפות שני פעמים, מפני צריכות פת אחד לכל תנור ותנור לשנים ושלשה בני
825אדם).
826[1589]
827"אבל הגהות מימון כתבו ... בפירוש רבינו חננאל כתב ובלבד שלא יערים, כך
828קיבלתי מרבותי, היינו דלא כרבינו יואל שהתיר ... ודבר פשוט הוא שאין הלכה כרבינו
829יואל".
830[1590]
831ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קמא.
832[1591] פ"ב סי' טו (אבל להערים כדברי
833רבינו יואל, לא נהירא בעיני. וכן נמצא בהגמי"י, וז"ל, בפר"ח כתב,
834ובלבד שלא יערים, כך קבלתי מרבותי. והיינו דלא כרבינו יואל שהתיר).
835[1592]
836סק"ב (והמרדכי כתב ... והג"מ כתב דזה מקרי הערמה ואסור), ובסי' תקז
837ס"ק יד (דאפילו בתנורים שלנו מותר. ודוקא כשצריך לאכול, אבל אם אין צריך לאכול,
838רק שמערים לאכול מעט ממנו, אסור).
839[1593] במ"א ס"ק ב (ויש
840לומר דדוקא בפת החמיר, מפני שצריך כל ככר טרחא ותיקון בפני עצמו (עסי' תק"ז
841ס"ב בב"י), אבל בקדירה דחד טרחא הוא, שרי).
842[1594] ואין לחלק ולומר שלא אסרו
843להערים אלא בפת שיש טרחא יתירה (כלשון המ"א: שצריך כל ככר טרחא ותיקון בפני
844עצמו), ולא בבשר שהיא טרחא מועטת יותר, שהרי עיקר טעם האיסור בפת אינו משום טירחא
845בלבד.
846[1595]
847וכן הוא לקמן סי' תקז סי"ח (שלא התירו להערים אלא כשכל המלאכה נעשית בבת אחת,
848כגון שאופה ככר אחד גדול מאד כדי שיותיר ממנו לחול, אבל לא כשאופה ככרות הרבה
849ואוכל אחד מהן ביום טוב, כיון שאין דרך להניחה בתוך התנור בבת אחת אלא בזה אחר זה,
850וכל אחד ואחד הוא מלאכה בפני עצמה ... אסרו להערים בכל ענין).
851[1596] אלא ודאי הט"ז מיירי הכא
852כשמבשל בבת אחת, ולכן התיר הערמה, ולכן התיר לומר בפה כו' כשאינו מערים.
853[1597] כאן מוכיח שאסור לומר בפה כו', כשחסר הטעם של משתבח בשאר בשר (אף שאין בו
854הערמה ואף שמתבשל בבת אחת), כמבואר בפנים ס"ד.
855[1598]
856כנסמן לעיל (הערה 81).
857[1599]
858ס"ב (שממלאו בבת אחת מן הבור ... ואף במאי דשרי, דוקא בסתמא, אבל לומר בפה
859בפירוש שהוא רוצה אותו לצורך מחר אסור), וכמבאר בפנים ס"ד (ומכל מקום אסור לומר בפה בשעת בישול
860המים שהמותר יהיה לחול, אלא מבשל סתם).
861[1600] ההוכחה לדעת הפרי חדש בזה,
862שהרי חסרון שבח ועילוי הוא חסרון גדול יותר מאשר חסרון הערמה.
863[1601]
864יז, א (שלא התירו אלא כשהוא חד טירחא או כשיש שבח ועילוי, משא"כ בלאו הכי
865אסור אף כשאין בו הערמה).
866[1602]
867תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
868בפנים סי"ב נתבאר שאם בישל ביום טוב
869בהערמה שאסורה חכמים, נאסר לו ולכל אנשי ביתו לעולם.
870ומבאר כאן, שמ"ש שאסור לעולם, הוא על
871פי הגמרא שמדמה דינו למבשל במזיד בשבת.
872ומה שאסר גם לבני ביתו, אף שבמבשל בשבת לא
873נאסר אלא למבשל, ולא לאחרים שבישל בשבילם.
874היינו כי בבישול בשבת אין חוששים שהאחרים
875יבקשוהו לבשל שוב בשבילם, שאין אדם חוטא ולא לו. משא"כ כאן בהערמה, יש לחוש
876שיבקשו שימשיך ויערים ויבשל בשבילו.
877לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
878טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
879[1603]
880יז, ב (ובלבד שלא יערים, ואם הערים אסור ... שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ...
881המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל).
882[1604]
883סעיף א (המבשל בשבת, או שעשה אחת משאר מלאכות, במזיד אסור לו לעולם ליהנות מאותה
884מלאכה משום קנס).
885[1605]
886סק"ב (נראה
887לי דלמי שנתבשל בשבילו הוי גם כן דינו כמו הוא עצמו, כמ"ש ביו"ד סי'
888צ"ט ס"ה, דהכא נמי טעמא משום קנסא). והוא האמור
889בשו"ע שם (עבר וביטלו או שריבה עליו, אם בשוגג מותר. ואם במזיד, אסור למבטל
890עצמו אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו).
891[1606]
892יו"ד סי' צט ד"ה ומ"ש רבנו בשם הרמב"ם (דכיון דטעמא דקנסא כדי
893שלא יהנו לו מעשיו הרעים ויבא לעשות כן פעם אחרת, אם אתה מתירו למי שנתבטל בשבילו,
894איכא למיחש שמא יעשה כן פעם אחרת. ואף על גב דקיימא לן (ב"מ ה, ב) אין אדם
895חוטא ולא לו, ואם כן לא הוה ליה למיחש להכי. איכא למימר דשאני הכא דלא משמע להו
896לאינשי דאיכא איסורא במילתא, הילכך חיישינן).
897הרי שלא אסר אלא למי שנתבטל בשבילו,
898דחיישינן שיאמר לו לבטל פעם אחרת בשבילו. משא"כ במבשל בשבת לא שייך חשש זה,
899ויש להתיר לאחרים שנתבשל בשבילם.
900וראה תהלה לדוד ח"ב הל' שבת סי'
901לו.
902[1607]
903וכ"ה לעיל סי' רנג סוף סכ"ד (ומכל מקום לבני ביתו אין להתיר שגם בשבילם
904הוחזר).
905וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ס.
906[1608] "ומיהו מדברי הרב"י
907שם משמע ... לישראל לא חיישינן, דאין אדם חוטא ולא לו". וכן הוא לעיל שם
908ס"א (המבשל בשבת ... לאחרים מותר אף התבשיל במוצאי שבת מיד, ואין צריכים
909להמתין בכדי שיעשו, אף אם בישל בשבילם ... שהישראל לא ישמע לו, שאין אדם חוטא ולא
910לו). והיינו שהתירו לאכול התבשיל אף אם בישל בשבילם, כי אין חוששים שאם יאכל מיד
911יאמר לו לעשות מלאכה בשבת הבאה כדי שיוכל הוא לאכול במוצאי שבת מיד, כי אין אדם
912חוטא ולא לו.
913משא"כ
914במערים לא שייך לומר אין אדם חוטא ולא לו, ולכן יש לחוש שגם ביום טוב הבא יאמר לו
915להערים ולבשל בשבילו, כדי שיוכל לאכלו מיד אחר יום טוב, ולכן אסר גם לאנשי ביתו
916לעולם.