Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקד דין התבלין ביום טוב
ובו ט' סעיפים
א
ובו ט' סעיפים
א
בדכין את התבלין במכתשת כדרכן, ואין צריך לעשות שום שינוי, כיון שאי אפשר לו לעשות
גמלאכת אוכל נפש זו בערב יום טוב בלא הפסד וחסרון טעם, שהרי אם ידוך אותם מערב יום
דטוב יפיגו טעמן. והוא הדין כל
ההנידוכין המפיגין טעמן כגון שום ושחליים
וופלפלין.
זאבל אסור לדוך ביום טוב דבר שאינו מפיג טעם אם היה נידוך מערב יום טוב כגון מלח
חוכרכום,
טאלא אם כן הטה המכתשת על צדה בשעת דיכה,
יאו שידוך בקערה,
יאכדי שישנה מדרך הדיכה בחול ויהיה ניכר שהיום הוא יום טוב
יבולא יבאו לזלזל בו בשאר מלאכות.
יגויש חולקין על זה
ידואומרים דאפילו תבלין המפיגין טעמן אסור לדוכן כדרכן ביום טוב בלא שום שינוי,
טושמחמת קלקול טעם מועט שהיה מתקלקל אם היה נידך מערב יום טוב
טזאין אנו מתירים לו לעשות מלאכה גמורה ביום טוב, אלא אם כן לא ידע בערב יום טוב אם
יזיצטרך כלל לתבלין ביום טוב, דהיינו שלא ידע איזה מין תבשיל יבשל למחר, שאין כל
יחתבשילין צריכים תבלין, ויש להחמיר כדבריהם:
יטב ואפילו אם לא ידע בערב יום טוב אם
כיצטרך לתבלין ביום טוב
כאנוהגין להחמיר לשנות קצת בדיכתן, כדי שמתוך כך יהיו זכורין שאסור לדוך יותר ממה
כבשצריך ליום טוב.
כגוכן ראוי להורות להמון עם, שאינן יודעין לחלק בין ידע מאתמול שיצטרך לתבלין למחר
כדלשלא ידע אם יצטרך:
כהג ומותר להוליך תבלין או מדוך אצל מדוכה
כואו מדוכה אצל תבלין ומדוך,
כזואין חוששין שמא ימלך ולא ידוך ונמצא טרח ביום טוב שלא לצורך.
כחואפילו דרך רשות הרבים מותר להוליכם אף על פי שהיה אפשר להוליכם מערב יום טוב,
כטלפי שלא גזרו על הוצאה שהיה אפשר לעשותה מערב יום טוב מטעם שנתבאר בסימן תצ"ה:
לד וכל זה במדוכה, אבל אסור לשחוק את
לאהפלפלין
לבואת החרדל
לגברחיים קטנים שלהם, אפילו שוחקן אחד אחד,
לדכיון שדרך לשחוק הרבה ביחד ביום אחד לצורך ימים רבים הרי זה דומה לעובדין דחול והוא זלזול ליום טוב.
להומטעם זה אסור לגרר ביום טוב התמכא
לושקורין קריי"ן במורג חרוץ, לפי שדרך לגררו הרבה ביחד לצורך ב' וג' ימים:
לזה אבל מותר לגרור הגבינה במורג חרוץ,
לחלפי שאין דרך לגרור הרבה אלא מה שהוא צריך לשעתו.
לטומכל מקום צריך לשנות קצת מדרך החול, כיון שהיה אפשר לגרור אותה מערב יום טוב ולא
מהיה טעמה מפיג.
מאואפילו אם היה טעמה מפיג, יש להחמיר ולעשות שינוי מעט, אם היה יודע מאתמול שיצטרך
מבלגרור למחר,
מגמטעם שביארנו למעלה
מדלסברא האחרונה:
מהו
מואבל מותר לגרור כדרכו במורג חרוץ לחם האפוי, כיון שהחטים כבר נטחנו פעם אחת שוב
מזאין איסור טחינה שייך בהם, שאין טחינה אחר טחינה
מחכמו שנתבאר בסי' שכ"א.
מטאבל מכל מקום צריך ליזהר שלא לברור
נפירורין הגדולים קצת מתוך פירורים
נאהנטחנים ודקים כקמח, לפי שהן חשובים כשני מינים שונים,
נבשאסור לברור מין אחד מתוך חבירו אפילו ביום טוב כמ"ש בסי' תק"ו
נגעיי"ש, על דרך שנתבאר בסימן שי"ט
נדעיי"ש:
נהז אין כותשין
נוהריפות
נז(פירוש שכותשין חטים
נחושעורים להסיר קליפתן) במכתשת גדולה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול
נטמשום זלזול יום טוב.
סאבל כותשין במכתשת קטנה, שזהו שינוי שלהם.
סאבמה דברים אמורים במקומות שרגילין כל
סבהשנה באכילת הריפות, והן עיקר תבשיליהם, ולכך רגילין לעשותן במכתשת גדולה, ומכתשת
סגקטנה היא שינוי להם.
סדאבל בארץ ישראל
סהוכיוצא בה מהמקומות שאין רגילין בריפות,
סוודי להם כל השנה במכתשת קטנה ואין להם שינוי בקטנה, לכך אסור להם לכתוש ביום טוב אף
סזבמכתשת קטנה:
סחח ועכשיו כיון שאין אנו יודעים איזו
סטמכתשת נקראת גדולה ואיזו קטנה, יש לאסור הכל בכל המקומות:
עט אע"פ שאסור למדוד ביום טוב,
עאמכל מקום מותר אדם למדוד תבלין וליתן בקדרה במדה וצמצום כדי שלא יקדיח תבשילו.
עבועכשיו שאף בחול אין נוהגין למדוד תבלין, ונותנין בקדרה באומד הדעת ואינן חוששין
עגלקדיחת התבשיל, לפיכך אף ביום טוב אסורים למדוד:
עד[1609]
עהמשנה יד, א (בית
עוהלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ (שנוי בעי,
עזרש"י)). גמרא שם
עח(מאי טעמא ... כל התבלין מפיגין טעמן (אם ידוכן מאתמול, רש"י) ומלח אינה
עטמפיגה טעמה ... אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנדוכין נדוכין כדרכן, ואפילו מלח. והא
פאמרת מלח בעיא שנוי, הוא דאמר כי האי תנא ... אמרי ליה רב אחא ברדלא לבריה, כי
פאדייכת (מלח, רש"י) אצלי אצלויי ודוך (הטה המדוכה על צדה, דסבר כשמואל דאמר
פבנידוכת כדרכה במדוך של אבן, ומיהו שנוי זוטא בעי לשנויי). רב ששת שמע קל בוכנא (במדוכת
פגמלח, רש"י), אמר, האי לאו מגוויה דביתאי הוא (יודע אני שאין זה בתוך ביתי,
פדשאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן בלא שנוי, רש"י)). והיינו דלא קיי"ל
פהכהמשנה שבמלח יש לשנות ולדוך במדוך של עץ, אלא דסגי בשינוי קטן של הטיית המדוכה על
פוצדה.
פזרי"ף
פחו, ב (וממילא שמעינן דהא דאמר רב לרב אחא ברדלא, אצלי דוך, לענין מלח קאמר ליה,
פטאבל תבלין לא בעו הצלאה, והכי איפסיקא הילכתא בהלכות פסוקות ובהלכות גדולות).
צרמב"ם פ"ג הי"ב (דכין את התבלין כדרכן, שאם ידוך אותן מבערב
צאיפוג טעמן. אבל מלח אינו נידוך ביום טוב אלא אם כן הטה המכתש, או שידוך בקערה
צבוכיוצא בה, כדי שישנה. שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפוג טעמו). טור (דעה הא') ושו"ע
צגס"א (דכין את התבלין כדרכן, שאם ידוך אותם מבעוד יום יפיג טעמן, אבל מלח אינו
צדנידוך ביום טוב אלא אלא אם כן הטה המכתש, או שידוך בקערה וכיוצא בה, כדי שישנה,
צהשאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפיג טעמו).
צו*
צזואף שהטחינה היא מהמלאכות האסורות ביום
צחטוב. מכל מקום הותרה שחיקת התבלין, כדלעיל סי' תצה סוף ס"ט (התירו שחיקת המלח ותבלין וברירת מיני
צטקטניות, לפי שאין דרך לעשותן הרבה ביחד לצורך ימים רבים אלא מה שהוא צריך מהם לבו
קביום בלבד. אלא שכל שאפשר לעשותו מערב יום טוב אסור לעשותו ביום טוב כי אם על ידי
קאשינוי), ושם נסמן (הערה 85).
קבוכן
קגהוא בכל המלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב, כדלעיל שם ס"ה (מדברי סופרים, כל
קדמלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון טעם אם היתה
קהנעשית מבעוד יום ... אסור לעשותה ביום טוב, אלא אם כן משנה קצת בעשייתה מדרך החול).
קו[1610]
קזירושלמי פ"א ה"ט (השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן). תוס' שם
קחד"ה איכא (ומיהו שומין מותר לתקנם ביום טוב בלא שנוי). מ"מ שם (וכן כל
קטהנידוכין נידוכין כדרכן כגון כרכום ושום ושחלים וכיוצא בהן). יש"ש פ"א
קיסל"ט (ומיהו שומין ודאי מותרין לדוך כדרכן ... הכי איתא בירושלמי ר' אמי בשם
קיאר' יוחנן, השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן). מ"א סק"א (והוא הדין כל
קיבהנידוכין, כגון שום ושחליים).
קיג[1611]
קידתוספתא פ"א הי"ב (והפלפלין הוי כתבלין). תוס' שם (ופלפלין נמי
קיהמפיג טעמן). רמב"ם שם (הפלפלין ... דך אותן במדוכה ככל התבלין). **רא"ש
קיו**פ"א סי' כא (פילפלין מפיגין טעמן ... נידוכין כדרכן במדוכה ובמדוכה של
קיזאבן. וכן תניא בהדיא בתוספתא, הפילפלין הרי הן כתבלין). ר"ן ו, ב
קיחד"ה ומדמסקינן (מסקינן דתבלין לא בעו שינוי כלל). טור (תבלין או
קיטפלפלין נידוכין כדרכן לרב אלפס, אפילו במדוך של אבן). סמ"ג ל"ת עה
קככד, ב (ותניא בתוספתא, הפילפלין כתבלין, שבית הילל מתירין כדרכן אף במדוך של אבן).
קכאט"ז ס"ק א (דוקא תבלין שהם כמו פלפלין שהם מפיגים טעמן, משום הכי
קכבלרי"ף מותר בכל גווני). מ"מ שם (וכתב הרשב"א ז"ל ...
קכגהפלפלין ... נדוך הוא כדרכו). ב"י ד"ה ומ"ש רבנו ומיהו
קכד(הפלפלים ... נדוכין הן במדוך של אבן, כדין התבלין, והכי תניא בהדיא בתוספתא הפלפלים
קכהכתבלין). פר"ח ס"א (ופלפלין נמי מפיגין טעמן, וכדאיתא בתוספתא פלפלין
קכוהרי הן כתבלין). שו"ע שם (הפלפלין ... דך אותם במדוכה ככל התבלין).
קכז[1612]
קכחכנסמן לעיל (הערה 1).
קכט[1613]
קלגמרא שם (מאי בינייהו, איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי, אי נמי במוריקא),
קלאופרש"י ד"ה אי נמי (שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום, ואינו מפיג טעמו אם
קלבנדוך מבעוד יום). רש"ל ביש"ש פ"א סי' לט (כגון שמתבלין
קלגהקדרה בכרכום, ואינו מפיג טעמן אם נדוך מערב יום טוב). מ"א סק"א
קלד(והוא הדין כרכום).
קלה[1614]
קלוגמרא שם (אמר ליה רב אחא ברדלא לבריה, כי דייכת אצלי אצלויי ודוך).
קלזופרש"י (הטה המדוכה על צדה דסבר כשמואל דאמר נידוכת כדרכה במדוך של אבן,
קלחומיהו שנוי זוטא בעי לשנויי). רמב"ם שם. טור ושו"ע שם (אלא אם כן
קלטהטה המכתש).
קמ[1615]
קמאמשנה שם (והמלח בפח), ופרש"י (בפך של חרס ידוכנו ולא במדוכה).
קמברמב"ם שם (או שידוך בקערה וכיוצא בה, כדי שישנה). שו"ע שם.
קמג[1616]
קמדלבוש ס"א (כדי שישנה מעובדא דחול ויזכור שהוא יום טוב).
קמה[1617]
קמובגמרא שם (דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי, מאי טעמא, רב הונא ורב חסדא, חד אמר כל
קמזהקדרות כולן צריכות מלח (כל מיני תבשיל צריכות מלח, הלכך מאתמול הוה ידע דאיבעי
קמחליה לדוכה, רש"י), ואין כל הקדרות צריכות תבלין (ואדם אינו יודע מה יעלה בלבו
קמטלאכול מחר, רש"י), וחד אמר כל התבלין מפיגין טעמן (אם ידוכן מאתמול), ומלח
קנאינה מפיגה טעמה. מאי בינייהו, איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי (ללישנא קמא
קנאבעי שנוי, ללישנא בתרא לא בעי שנוי, רש"י), אי נמי במוריקא (תבלין של מוריקא
קנבאיכא בינייהו, שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום, ואינו מפיג טעמו אם נדוך מבעוד יום,
קנגוהוא לא היה יודע מה יבשל מחר, ללישנא בתרא בעי שנוי, ללישנא קמא לא בעי שנוי)). תוס'
קנדשם ד"ה איכא (פסק ר"י שיש לאסור בכל ענין, דאזלינן לחומרא, אע"ג
קנהדבשל סופרים הלך אחר המיקל, הואיל ולכל אחד ואחד יש קולא וחומרא מכל צד, עבדינן
קנולחומרא). רא"ש שם (וצריך ליזהר שלא לידוך תבלין כדרכן היכא דידע מאי
קנזקדירה בעי לבשולי, דלא ידענא כמאן הלכתא. ואין לומר בשל סופרים הלך אחר המיקל, דמר
קנחמיקל בחד צד ומר מיקל בחד צד). הובא בטור. יש"ש שם (דקיי"ל כמשנה שם,
קנטוכב' הלשונות בגמרא שם). ב"ח ד"ה ומ"ש אבל (ולענין הלכה נראה
קסדתפסינן לחומרא כדעת התוספות, וצריך שינוי בכל תבלין היכא דידע).
קסאוכן הוא לעיל סי' תמה בקונטרס אחרון
קסבס"ק ב (וכהאי גוונא אף בדרבנן נקטינן כחומרי דמר וחומרי דמר, כמה שכתבו התוס'
קסגסוף פ"ק דביצה). וראה כללי הפוסקים כלל מא.
קסד[1618] תוס' שם (מיהו שומין מותר
קסהלתקנם ביום טוב בלא שנוי, מפני שמתקלקלין ביותר אם יעשה אותן מערב יום טוב). הרי
קסושכל מה שמחמירים כשידע בערב יום טוב שיצטרך לתבלין זה, היינו דוקא בתבלינים שאינם
קסזמקלקלין ביותר אם יעשה אותם מערב יום טוב. משא"כ בשומין שמתקלקלין, לא יועיל
קסחמה שידע בערב יום טוב.
קסט[1619]
קעט"ז (משום דאתי למטעי בחילוק זה דיודע או לא יודע, ואתי להתיר בכל
קעאגוונא, על כן החמירו בכל גווני להצריך שינוי. כן נראה לי כוונת רמ"א שכתב וכן
קעבראוי להורות).
קעגוהיינו שאף אם הוא תבלין המפיג טעמו,
קעדוגם לא ידע בערב יום טוב אם יצטרך לו ביום טוב, מכל מקום נוהגים לשנות קצת,
קעהמהטעמים דלקמן.
קעו[1620]
קעזהגהת סמ"ק סי' קצד אות א (ונהגו העולם כששוחקין פלפלין ביום טוב במדוך של אבן
קעחלעשות שינוי קצת או דרך הטייה או לדוך מעט מעט, ושמא היינו טעמא משום דמתוך כך הם
קעטזכורים שלא לדוך יותר מן הצורך ליום טוב). הובא בהגהות מיימוניות (קושטא) פ"ג
קפהי"ב. רמ"א ס"א (ומיהו נוהגין לשנות קצת בדיכת תבלין, וכן
קפאראוי להורות). מ"א סק"ד (שמתוך כך יהיו זכורין שאסור לדוך יותר ממה
קפבשצריך ליום טוב (סמ"ג)). ט"ז שם (ועוד יש טעם דשמא ידוך ביום טוב
קפגיותר ממה שצריך לאותו יום).
קפד[1621]
קפהט"ז (דראוי להורות כן בפני המון עם).
קפו[1622]
קפזברייתא יא, א (בית שמאי אומרים, אין מוליכין תבלין ומדוך (בוכנא שדוכין בו תבלין
קפחבמדוכה, רש"י) אצל מדוכה, ולא מדוכה אצל תבלין ומדוך, ובית הלל אומרים,
קפטמוליכין זה אצל זה), וכבית הלל. טור ושו"ע ס"ב (מותר להוליך תבלין ומדוך
קצאצל מדוכה, או מדוכה אצלם).
קצא[1623]
קצבגמרא שם – בביאור דעת בית שמאי (קדרה נמי אתי לאימלוכי, דאמר נשבק האי קדרה
קצגדבעיא תבלין (מין תבשיל זה שיהא צריך תבלין כגון בשר ובצלים, רש"י) ומייתינא
קצדאחריתי דלא בעיא תבלין (כגון כרוב ולפת)), ובית הלל אין חוששין לזה. לבוש ס"ב
קצה(ולא חיישינן דלמא אתי לאמלוכי ולא יבשל הקדירה דבעי תבלין, ונמצא טרח שלא לצורך).
קצווכן הוא לענין הולכת סכין שחיטה, כדלעיל
קצזסי' תצח ס"ד (הטבח יכול להוליך הסכין אצל הבהמה אפילו דרך רשות הרבים, וכן
קצחמותר להוליך הבהמה והסכין אצל הטבח, ואין חוששין שמא ימלך ולא ישחט ונמצא טרח ביום
קצטטוב שלא לצורך).
ר[1624]
ראב"י ד"ה מותר (ונראה דאפילו דרך רשות הרבים שרי להוליך זה אצל זה).
רבשו"ע שם (אפילו דרך רשות הרבים, אעפ"י שהיה אפשר להוליכם מערב יום טוב).
רג[1625]
רדסעיף ח (לא אסרו ההוצאה אף שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב, ולמה לא אסרוה, כדי
רהלהרבות בשמחת יום טוב ויוליך ויביא כל מה שירצה וישלים חפציו ולא יהיה כמו שידיו
רואסורות).
רז[1626]
רחמשנה כג, א (שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים ... ושוחקין
רטאת הפלפלין ברחים שלהן), וכחכמים. טור ושו"ע ס"א (ואין שוחקין את הפלפלין
רי... בריחים שלהם).
ריא[1627]
ריבהרשב"א בעבודת הקדש שער א סי' ז (ויראה לי שאין טוחנין את החרדל ברחים שלהם,
ריגשטחינה גמורה היא זו ואסור. ולמה הדבר דומה לשוחק את הפלפלין ברחים שלהם שאסור).
רידהובא במ"מ פ"ג הי"ב. שו"ע שם (ולא את החרדל).
ריה[1628]
ריוהגהות מיימוניות (קושטא) פ"ג הי"ב (אפילו חדא חדא אסור ביום טוב).
ריזהובא ב"י ד"ה ומ"ש רבנו ומיהו. מ"א סק"ב (אפילו אחד
ריחאחד (הג"מ)).
ריט[1629] תוס' יד, א ד"ה איכא (ומכל
רכמקום אסור לטחון פלפלין ברחים שלהם, משום דמחזי כעובדא דחול כשטוחנין ברחים).
רכארא"ש פ"א סי' כא (ריחים שאני דמיחזי כעובדא דחול). ריב"ש
רכבסי' קפד (דשאני פלפלין וחרדל בריחים שלהן, שהוא רגילות לשחוק בהן הרבה ביחד, ומשום
רכגהכי דמי לעובדין דחול). שו"ע שם (משום דהוי כעובדין דחול). מ"א
רכדסק"ז (ולא דמי לחרדל שאסור לשוחקו ברחיים, דהתם רגילין לשחוק הרבה ביחד, ודמי
רכהלעובדא דחול).
רכוהובא גם לקמן סי' תקו קונטרס אחרון סוף סק"א
רכז(גבי שחיקת פלפלין ברחיים שלהם, עיין מג"א סי' תק"ד ס"ק ז, מה שכתב
רכחבשם הריב"ש).
רכטוהיינו שכבר נתבאר לעיל סי' תצה
רלס"ט (אסרו חכמים ... הטחינה של כל מינים הנטחנים ברחיים שדרך לטחון אותם הרבה
רלאביחד ... אבל התירו שחיקת המלח ותבלין ... לפי שאין דרך לעשותן הרבה ביחד). ומכל
רלבמקום, כיון שטוחן את הפלפלין וחרדל ברחיים, שהוא כלי שדרך לטחון בו הרבה ביחד, הרי
רלגזה דומה לעובדין דחול.
רלדוראה יגדיל תורה (נ.י.) כח ע' קפה. נט
רלהע' רמב.
רלו[1630] שכל עובדין דחול הוא זלזול יום טוב,
רלזכדלעיל סי' תצה סי"א (משום זלזול יום טוב שלא יעשה בו כדרך שהוא עושה בחול),
רלחושם נסמן (הערה 91).
רלט[1631]
רממ"א שם (ולפי זה התמכא שקורין קרי"ן אסור לגרדו ביום טוב (בלי
רמאשינוי כמו גבי מלח) שדרך לגרד הרבה לשני או לג' ימים).
רמבוכאן אינו מזכיר ההיתר של גרידא בשינוי,
רמגכי כל מה שדרך לעשותו לכמה ימים אסרוהו חכמים אף בשינוי, כדלעיל סי' תצה ס"ט
רמד(אסור גם ביום טוב,
רמהאפילו על ידי שינוי, ואפילו לא היה אפשר לעשותם מערב יום טוב, לפי שכל מלאכות הללו
רמודרכן להעשות הרבה ביחד ביום אחד לצורך אכילת ימים הרבה ... חשו חכמים).
רמז[1632] גבינה קשה שצריך לגרור אותה
רמחלפני האכילה, וגוררין אותה במורג חרוץ.
רמט[1633]
רנריב"ש שם (שבזה אפשר לחלק, דשאני פלפלין וחרדל בריחים שלהן שהוא
רנארגילות לשחוק בהן הרבה ביחד, ומשום הכי דמי לעובדין דחול, אבל בכלי זה [מורג חרוץ],
רנבאין דרך לגרוד אלא מה שצריך לשעתו). רמ"א ס"ג (ומותר לגרור גבינה
רנגביום טוב על הכלי שהוא מורג חרוץ). מ"א שם (כאן אין דרך לגרוד אלא מה שצריך
רנדלשעתו (ריב"ש)).
רנהואף שבשבת אסרוהו, כדלעיל סי' שכא
רנוס"ח (אבל אסור לגוררה דק דק במורג חרוץ בעל פיפיות (שקורין רי"ב
רנזאייזי"ן בל"א) אפילו כדי לאכול מיד, דכיון שהכלי מיוחד לכך הרי זה דרך
רנחחול).
רנטהיינו כי בשבת אסרו לגרור בכלי שמיוחד
רסלכך. משא"כ ביום טוב שלא אסרו אלא בכלי שדרכו לגרור הרבה ביחד, ואילו הגבינה
רסאאין דרך לגוררה במורג חרוץ הרבה ביחד.
רסב[1634]
רסגריב"ש שם (ומכל מקום נראה, שאפילו ביום טוב צריך לעשות איזה שנוי, דומיא דמלח,
רסדשהרי אם היה עושה מערב יום טוב לא היה מפיג טעמו). רמ"א שם (מיהו צריך שינוי
רסהמעט, כמו דיכת מלח).
רסו[1635]
רסזמ"א שם (מיהו יש מחמירין אם ידע מאתמול).
רסח[1636]
רסטסוף ס"א (ויש
רעחולקין על זה ... אלא אם כן לא ידע בערב יום טוב אם יצטרך כלל לתבלין ביום טוב).
רעא[1637]
רעבהלכות ומנהגי מהר"ש סי' מא אות א (ומותר לדוך מצה ביום טוב, כי קיימא לן דאין
רעגטחינה אחר טחינה). מהרי"ל הל' יום טוב ע' קע (ולדוך מצה ביום טוב של פסח מותר,
רעדדקי"ל דאין טחינה אחר טחינה). רמ"א ס"ג (ומותר לגרור ...
רעהמצות, בלא שינוי, משום דאין טחינה באוכלין, שהיו טחונין תחלה). הובא בט"ז סי'
רעותצה סק"ב.
רעז[1638]
רעחסעיף י (מותר לפרר הלחם דק דק לפני התרנגולים, ואין בזה משום טוחן, הואיל וכבר
רעטנטחנה התבואה שממנה נעשה הלחם, ואין טחינה אחר טחינה).
רפ[1639]
רפאמהר"ש ומהרי"ל שם (אך יזהר שלא יברור פירורין הגדולים מתוך הקטנים, כי
רפבאיסור בורר יש נמי באוכלין). הובא במ"א סק"ט, ובט"ז שם.
רפג[1640]
רפדמ"א שם (ואף על גב דבסי' שי"ט ס"ג כתב דמותר לברור חתיכות
רפהגדולות מקטנות במין אחד), וכדלעיל סי' שיט ס"ו (כל שהוא מין אחד, אף על פי
רפושבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות אינה נקראת ברירה כלל, הואיל והכל ראוי לאכילה
רפזואין כאן פסולת).
רפחמתרץ המ"א (דוקא בחתיכות, אבל הכא
רפטמה שנטחן הוי כקמח, ולכן יש להחמיר), וראה לעיל סי' תסו ס"ט (הקמח שנתייבש
רצ... ומתערבין בשאר הקמח .... דומה לתערובת יבש בלח).
רצא[1641]
רצבסעיף ד (קמח שנרקד מערב יום
רצגטוב ונפל לתוכו צרור או קיסם ביום טוב, אסור ליטלו משם בידיו, שהרי הוא בורר פסולת
רצדמתוך האוכל, והבורר פסולת מתוך האוכל אפילו בידו חייב משום בורר).
רצהאבל במין אחד מותר, כדלעיל סי' תק
רצוסי"ח (שהכל
רצזמין אחד ... ואין איסור בורר שייך אלא בבורר ומפריד שני מינים זה מזה, או פסולת
רצחמתוך האוכל שהן כעין שני מינים).
רצט[1642]
שסעיף ה (היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים ... ואם בוררו ומניחו לאכלו לאחר זמן,
שאאפילו לבו ביום, חייב).
שב[1643]
שגגמרא [ברייתא] יד, א (תנו רבנן, אין עושין טיסני, ואין כותשין במכתשת ...
שדאין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה).
שה[1644]
שורמב"ם פ"ג הי"ג (אין כותשין את הריפות במכתשת גדולה, אבל
שזכותשין במכתשת קטנה, שזה הוא השינוי שלה). טור ושו"ע ס"ג.
שח[1645]
שטמ"א סי' רח סק"ב (הריפות והן שעורים שהוסרה קליפתן).
שיומפרש כאן שהסרת הקליפות היא על ידי
שיאהכתישה, וכמו דישה, שעל ידי חביטה במוט גרעיני הדגן מתפרקים ונופלים מהשבלים (ראה
שיבלעיל סי' שה סכ"ח הערה קסג).
שיגאלא שאם כן נתבאר לעיל סי' תצה ס"ט
שיד(אסרו חכמים הקצירה והדישה ... אפילו על ידי שינוי).
שיהומה שהתירו כאן בשינוי, הוא כדלקמן סי'
שיותקי ס"א (מותר למלול שבלים של תבואה בידיו כדי שיפול הזרע מן השבולת ... ואף
שיזעל פי שהוא מפרק דבר מגידולו ואילו היה עושה כן בשבת על ידי כלי המיוחד לכך, או
שיחשהיה מפרק הזרעונים בידיו ממקום חיבורם היה חייב משום דש, מכל מקום ביום טוב, כיון
שיטשאיסור הדישה לצורך אכילה אינו אלא מדברי סופרים, לא גזרו אלא על דישה גמורה
שכשכיוצא בה בשבת חייב חטאת. ויש חולקין על זה ואומרים דאף ביום טוב לא התירו למלול
שכאולפרך אלא על ידי שינוי דהיינו שימלול ויפרך בראשי אצבעותיו של ידו אחת בלבד).
שכב[1646]
שכגלחם משנה שם (דמכתשת גדולה מחזי כעובדי דחול, ודמי לריחים של פלפלין דאסור
שכדמשום האי טעמא). לבוש ס"ג (אין כותשין את הריפות במכתשת גדולה, שזהו עובדא
שכהדחול).
שכו[1647] שכל עובדין דחול הוא זלזול יום טוב,
שכזכדלעיל סי' תצה סי"א (משום זלזול יום טוב שלא יעשה בו כדרך שהוא עושה בחול),
שכחושם נסמן (הערה 91).
שכט[1648]
שלראב"ד בהשגות שם (אנשי בבל עיקר תבשיליהן דייסא שאוכלין בו הלחם, והיו
שלאעושין אותה במדוכה מכתשת גדולה, ומכתשת קטנה הרי היא להם שינוי גדול, אבל אנשי ארץ
שלבישראל די להם כל הימים בקטנה, ואין בה שינוי). רשב"א בעבודת הקדש שער
שלגא סי' ז (במה דברים אמורים, לבני בבל ובמקומות שתדירין לאכול הריפות וכותשין הרבה
שלדוצריכין למכתשת גדולה, ולפיכך הקטנה שנוי להם, אבל בארץ ישראל ובמקומות שאין
שלהתדירין לאכול כן, אפילו בקטנה אסור, שאין כתישה בקטנה שנוי להם). הובא במ"מ
שלושם. מ"א ס"ק ו (ובב"י כתב הטעם, דבארץ ישראל לא שכיחא דייסא).
שלז[1649]
שלחגמרא שם רע"ב (לא קשיא, הא לן והא להו). רמב"ם ושו"ע שם (ובארץ
שלטישראל אפילו בקטנה אסור).
שמ[1650]
שמארשב"א שם (בארץ ישראל ובמקומות שאין תדירין לאכול כן). מ"מ שם. הובא בב"י
שמבסוד"ה אין כותשין. מ"א (שזהו הטעם בארץ ישראל).
שמג[1651]
שמדטור ושו"ע ס"ג (וכיון שאין אנו יודעים עכשיו מה נקראת גדולה או
שמהקטנה, יש לאסור הכל).
שמו[1652]
שמזכדלקמן סי' תקו ס"א (אסור
שמחלמדוד ביום טוב, מפני שהוא עובדין דחול ונראה כמוכר ... ואפילו מתכוין למצוה כגון שמודד קמח
שמטלעיסתו כדי לידע שיעור חלה, לא ימדוד, אלא יקח באומד הדעת, שהרי היה אפשר למדוד
שנמערב יום טוב).
שנא[1653]
שנבגמרא כט, סוע"א (הנחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו, כדי שלא יקדיח
שנגתבשילו). מ"מ פ"ד הכ"ב (ופירוש לאו דוקא נחתום, אלא הוא הדין לכל
שנדאדם, אלא שדברו חכמים בהוה). טור ושו"ע ס"ד (מותר אדם למדוד תבלין ליתן
שנהבקדירה, בשביל שלא יקדיח תבשילו).
שנווהיינו למדוד תבלין, אבל אסור לשקול בשר
שנזאפילו כדי לידע כמה יבשל, שאין בזה חשש שיקדיח תבשילו, וכדלעיל סי' תק ס"ה
שנח(ואסור לשקול בשר בבית לידע כמה יבשל אסור).
שנטוכן אסור למדוד קמח לשיעור חלה, כדלקמן סי' תקו
שסס"א (קמח לעיסתו כדי לידע שיעור חלה, לא ימדוד).
שסא[1654]
שסבמ"א סק"י (נראה לי דהאידנא דאף בחול לוקחים באומד הדעת, אסור
שסגלמדוד ביום טוב).