Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקה דין החולב בהמה ביום טוב
ובו ח' סעיפים
א כבר נתבאר בסימן תצ"ה שאסור לחלוב בהמה
ובו ח' סעיפים
א כבר נתבאר בסימן תצ"ה שאסור לחלוב בהמה
בביום טוב, אפילו רוצה לאכול החלב בו ביום.
גבמה דברים אמורים, כשחולב לתוך כלי ריקן,
דאו לתוך כלי שיש בו משקין,
האבל מותר לחלוב לתוך כלי שיש בו מאכל,
ולפי שמשקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל
זונמצא שאין על החלב תורת משקה אלא תורת אוכל, והרי זה כמפריד אוכל מאוכל בחליבתו.
חואין זה מפרק, כיון שאינו עושה כדרך פריקתו, שהוא הפרדת החלב שהוא משקה מגוף הבהמה
טשהוא אוכל:
יב במה דברים אמורים, כשחולב לתוך המאכל
יאכדי לתקנו על ידי חלב זה,
יבאו שיש בכלי פירורין והחלב נבלע בהם ומתערב עמהם יפה,
יגשאז הוא בטל לגבי האוכל ותורת אוכל עליו. אבל החולב חלב הרבה לתוך כלי שיש בו מעט
ידלחם, אע"פ שמעט חלב נבלע בלחם, כיון שהרבה חלב נשאר לבדו בכלי שאינו מעורב עם
טוהאוכל, הרי תורת משקה עליו,
טזואסור משום מפרק:
יזג ואפילו חולב לתוך המאכל לתקנו, אין
יחהיתר אלא בבהמה העומדת לאכילה, דהיינו שלא הקצוה לחלבה אלא דעתו לשחטה, ואם היה
יטרוצה היה שוחטה ואוכלה ביום טוב עם החלב שבתוכה,
כונמצא שאין על החלב תורת נולד, כיון שאף כשהיה בגוף הבהמה היה יכול לאכלו ביום טוב,
כאואינו אלא כמפריד אוכל מאוכל המחובר לו, שאין על שום אחד משניהם תורת נולד.
כבאבל בהמה שהקצוה לחלבה, כיון שאין דעתו
כגלשחטה, אין עליה תורת אוכל כלל,
כדאפילו להמתירין מוקצה ביום טוב,
כהשהרי אין דעתו לאכלה, ונמצא שהחלב המופרד ממנה יש עליו תורת נולד, שהרי כשהיה בגוף
כוהבהמה לא היה אוכלו ביום טוב, ולפיכך אע"פ שחולבו לתוך המאכל ויש תורת אוכל
כזעליו, מכל מקום אסור (א) לאכלו ביום טוב משום נולד, למנהגינו שאנו מחמירים בנולד
כחביום טוב.
כטואסור לחלוב שלא לצורך יום טוב:
לד במה דברים אמורים בבהמת ישראל. אבל
לאמותר לחלוב בהמת הנכרי לתוך המאכל, אף על פי שהיא מוקצית לחלבה, דאין מוקצה שייך
לבבשל נכרי,
לגכמו שנתבאר בסימן תצ"ח,
לדוהרי זו כאילו היתה עומדת לאכילה, שמותר לחלוב ממנה לתוך המאכל:
להה
לווכל
לזזה
לחלכתחלה, אבל בדיעבד שכבר נחלב לתוך כלי ריקן, והיא
לטעומדת לאכילה, הרי חלב זה מותר באכילה בו ביום, אפילו להחולב עצמו.
מואין צריך לומר שאם חלבה הנכרי אפילו מדעת הישראל
מאשהוא מותר, לפי שאין תורת נולד על חלב זה, כיון שהבהמה עומדת לאכילה, ואילו היה
מבהישראל רוצה היה חולבה בעצמו בהיתר דהיינו לתוך המאכל, ונמצא שחלב זה הוא מוכן
מגמערב יום טוב, שהרי בידו הוא לחלוב את בהמתו בכל עת שירצה.
מדויש חולקין על זה ואומרים דאפילו היא
מהבהמת הנכרי, ואפילו חלבה הנכרי לצרכו וישראל ראהו (דאם לא כן בלאו הכי אסור משום
מוחלב הנכרי כמ"ש ביו"ד סי' קט"ו),
מזהרי חלב זה אסור בו ביום, לפי שכשהיה חלב זה בגוף הבהמה היה עליו תורת אוכל מפני
מחשהוא טפל לגבי הבהמה ונחשב אוכל כמותה, ועכשיו שנחלב לתוך כלי ריקן הרי תורת משקה
מטעליו,
נוהרי זה דומה למשקין שזבו מהאוכלין שאסורין בו ביום משום גזרה שמא יסחוט כמו
נאשנתבאר בסי' ש"כ
נבעיין שם.
נגולענין הלכה כבר נהגו כסברא האחרונה
נדואין לשנות:
נהו וכל זה
נובבהמה העומדת לאכילה, או שהיא של נכרי.
נזאבל אם היא עומדת לחלבה והיא של ישראל,
נחאפילו חלבה נכרי לתוך המאכל לצרכו שלא מדעת הישראל, וראהו ישראל אחר,
נטהרי זה אסור משום נולד
סאף לסברא הראשונה, שהרי אף אם הישראל היה רוצה לא היה מותר לו לחלבה אפילו לתוך
סאהמאכל, כיון שהיא עומדת לחלב:
סבז
סגוכל זה
סדבחלב שנחלב ביום טוב עצמו. אבל אם נחלב בשבת שלפניו, אפילו היתה הבהמה עומדת
סהלאכילה, הרי זו כאילו היתה עומדת לחלבה, כיון שאינו יכול לשחטה בו ביום, ולפיכך
סואפילו חלבה נכרי לצרכו שלא מדעת הישראל וראהו ישראל אחר, הרי חלב זה אסור בשבת
סז(משום נולד, אפילו חלבה לתוך המאכל) כמו שנתבאר בסי' ש"ה
סחעיין שם. ואפילו ביום טוב שלאחריו אסור משום הכנה, שאין שבת מכינה ליום טוב,
סטכמו שיתבאר בסימן תקי"ג
עעיין שם הטעם.
עאאבל מותר לאכול חלב זה ביום טוב שני של
עבגליות שחל להיות בשני בשבת.
עגואפילו נחלב ביום טוב ראשון, מותר לאכלו בליל יום טוב שני מיד, ואין צריך להמתין
עדבכדי שיעשו, אפילו אם חלבו נכרי מדעת ישראל לתוך כלי ריקן והיא עומדת לחלב, שהרי
עהממה נפשך, אם יום ראשון הוא קודש יום שני הוא חול ואין איסור נולד נוהג בו.
עוואין שייך לגזור כאן שמא יאמר להנכרי לחלוב ביום טוב לצורך הלילה, כדי למהר אכילתו
עזבליל שני אם נתיר לו לאכול החלב בליל שני מיד. שהרי אפילו לכתחלה מותר לומר לנכרי
עחחלוב פרתי אפילו בשבת משום צער בעלי חיים,
עטכמו שנתבאר בסי' ש"ה:
פח מי שהוא מצטער מחמת רעבון, מותר לינק
פאמהבהמה ביום טוב, אע"פ שאסור בשבת, לפי שמפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא
פבגזרו ביום טוב,
פגשאיסור מפרק בו אינו אלא מדברי סופרים.
פדואם יש לו מאכל, אסור לינק בפיו אלא
פהיחלוב לתוך המאכל, וכן אם יש נכרי יחלוב לו הנכרי:
פוקונטרס אחרון
(א) לאכלו ביום טוב משום נולד כו'.
(א) לאכלו ביום טוב משום נולד כו'.
פזכן
פחכתב בהדיא בהגהות אשר"י
פטור"ן
צובים של שלמה סי' א'.
צאוכן משמע בגמרא
צבקא סלקא דעתין כו' דשרי במוקצה בנולד אסור כו', ולא אמרינן אוכלא דאפרת הוא. וכן
צגכתב שם מהרש"א
צדעיי"ש. והטעם הוא כמו שכתב הר"ן כיון שאין דעתו לאכלה אין עליה תורת
צהאוכל כלל, הילכך לא שייך לומר אוכלא דאפרת הוא והרי זה נולד גמור:
צו[1655]
צזסוף ס"ט (וכן
צחאסרו חליבת הבהמה, לפי שגם היא נעשית לצורך אכילת ימים רבים, שהרי אדם חולב כל
צטצאנו ביחד).
ק[1656] שכן הדין גם לענין סחיטת
קאפירות בשבת, כדלעיל סי' שכ ס"י (שלא אמרו אלא משקה הבא לאוכל הוא כאוכל, ולא
קבהבא למשקה).
קג[1657]
קדגמרא שבת קמד, ב (אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמד, חולב אדם עז לתוך הקדרה,
קהאבל לא לתוך הקערה). רי"ף שם סא, א (הלכה נמי כרב חסדא דקא יליף מיניה, דחולב
קואדם עז ביום טוב לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה). טור ושו"ע (אם לקדירה שאין
קזבה אוכלין, אסור. ואם יש בה אוכלין, מותר).
קחומבאר כאן דלא שנא אם היא קדרה או קערה,
קטועיקר החילוק הוא אם יש בו מאכל או לאו. וראה שבת כהלכה פט"ו הערה נד, וביאורים
קיאות יד*.
קיאוכן הדין לענין מן התורה בשבת, כדלעיל
קיבסי' שה סכ"ח (אם חולב לתוך כלי שיש בו אוכלין פטור, מפני שמשקה הבא לאוכל הרי
קיגהוא כאוכל, ונמצא שאין שם משקה על חלב זה אלא שם אוכל, ודדי הבהמה הם גם כן אוכל,
קידוהרי זה כמפריד אוכל מאוכל ואין בזה משום מפרק ... ומכל מקום מדברי סופרים אסור
קיהלחלוב אפילו לתוך האוכלים, לפי שכיון שהבהמה אינה ראויה לאכילה בשבת מחמת איסור
קיושחיטה, אין שם אוכל עליה והרי היא כפסולת, והמפרק מתוכה החלב שהיא אוכל הרי זה
קיזדומה לדש שמפרק אוכל מתוך הפסולת. אבל ביום טוב שהיא ראויה לאכילה, מותר לחלוב
קיחלתוך האוכלין, ע"ד שיתבאר בסי' תק"ה).
קיטוכן הדין בסחיטת פירות בשבת, כדלעיל סי'
קכשכ ס"ו (מותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרה שיש בה תבשיל כדי לתקן (עיין
קכאסי' תק"ה) האוכל, שכל משקה הבא לאוכל כאוכל הוא חשוב ואין עליו שם משקה כלל,
קכבוהרי זה כמפריד אוכל מאוכל).
קכג[1658]
קכדגמרא שם (אלמא קסבר משקה הבא לאוכל אוכל הוא). מ"א סק"ב (ואם יש בה
קכהאוכלים, הוה ליה משקה הבא לאוכל, וכאוכל דמי).
קכו[1659]
קכזרש"י שם ד"ה לתוך (דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי ליה אלא לאוכל,
קכחואין זה דרך פריקתו, והוי כמפריד אוכל מאוכל).
קכט[1660]
קלרש"י שם (לתוך הקדרה של תבשיל, לתקנו). ריב"ש סי' קכא (לתוך
קלאהקדרה שהוא מותר כשיש בה אוכל, משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי, זהו כשבא לתוך
קלבהאוכל לתקנו, שאז נראה דלא בעי ליה למשקה ... ולשון רש"י ז"ל: לתוך
קלגהקדרה, לתבשיל, לתקנו). שו"ע (וכגון שבא החלב לתקנו).
קלדוכן הדין בסחיטת פירות בשבת, כמובא לעיל
קלה(כדי לתקן האוכל).
קלו[1661]
קלזסמ"ג ל"ת סה יב, ד (ואם יש בקערה פירורין שפיר דמי). הגהות סמ"ק
קלחסי' רפב ע' רפב (ויש נוהגין בחלב לתת בקערה או במחבת לחם וחולבים עליו ביום טוב,
קלטושבוש הוא בידם, דכיון דהחלב אינו מתערב עם הפת בתוכו אין זה כמו משקה הבא לאוכל,
קמדדוקא ביש פירורין של פת או של גבינה שהחלב נכנס לתוכו ונעשה אוכל, זהו משקה הבא
קמאלאוכל). הגהות מיימוניות (קושטא) הל' שבת פ"ח ה"י. שו"ע (או
קמבשיש בה פירורין והחלב נבלע בהן).
קמג[1662]
קמדריב"ש שם (הנה כבר נראה מבואר, שאפילו מעט המשקה הבא לאוכל לאו אוכל
קמההוא, אלא אם כן מתערב באוכל או נותן בו טעם או שהיה הפת צריך לו ליפותו ולהחליקו.
קמוואם כן בזאת החליבה שעושין אלו בנתינת מעט פת בכלי, אין הפת צריך לכל זה החלב,
קמזואין כל החלב מתערב באותו פת, ולא נשאר בו). שו"ע (אבל החולב כל צאנו, לא
קמחהותר מפני פרוסה שנותן בכלי). ט"ז ס"ק ב (ושלא כדין נוהגין הרבה מהמון
קמטעם, שנותנין מעט לחם בכלי וחולבין עליו הרבה חלב, אלא צריך שיהיה הרבה חלב נבלע
קנבאוכל).
קנאוראה משב"ז ס"ק ב. שו"ת
קנבצמח צדק או"ח סי' כה ד"ה ובש"ע. שבת כהלכה פט"ו הערה עג.
קנג[1663]
קנדשאסור ביום טוב מטעם האמור לעיל סי' תצה ס"ט, וקונטרס אחרון שם ס"ק ו. וראה
קנהמראי מקומות וציונים.
קנו[1664]
קנזתוס' ב, א ד"ה אוכלא (אוכל הנפרד מן האוכל הוא, דהביצה שנולדה נפרדה היא מן
קנחהתרנגולת, ואי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה).
קנט[1665]
קסר"ן א, א ד"ה ואיכא (דכיון דתרנגולת עומדת לגדל ביצים יצתה מתורת
קסאאוכל לגמרי, וביצה שלה אף על פי שהוא אוכל גמור ... על כרחך נולד הוא ומיתסר
קסב[דהשתא הוא דמשוי אוכל] ... והיינו נמי ההיא דחולב אדם עז לתוך הקדרה, דבעז העומדת
קסגלאכילה עסקינן). הגהות אשרי פ"א סי' א (וההיא דחולב אדם עז לתוך
קסדהקדירה אבל לא לתוך הקערה, מיירי בבהמה שלא הקצוה לחליבה ועומדת לאכילה, דאי בעי
קסהשחיט לה ולא חשיב נולד. ואפילו הכי לתוך הקערה אסור משום נולד, דמעיקרא אוכל והשתא
קסומשקה, אבל לתוך הקדירה, מעיקרא אוכל והשתא אוכל, וליכא נולד ושרי ... מאו"ז).
קסזוהוא באור זרוע הל' יום טוב סי' שכט. יש"ש פ"א ס"א, והוא
קסחמשו"ת מהרש"ל סי' עה (יש מן המפרשים שכתבו, דלא שרינן האי חלבא אלא בעז
קסטהעומדת לאכילה, אבל עז העומדת לחלבה אסורה ... ואומר אני, לא מבעיא לאותן דסבירא
קעלהו ... ביום טוב קיי"ל כרבי יהודה [=שהמוקצה אסור], אם כן אסורה החלב אגב
קעאאמה משום מוקצה ... אלא אפילו לפי דעת ר"ת דפסק כרבי שמעון אף ביום טוב
קעב[=שהמוקצה מותר והנולד אסור], מכל מקום חלבה אסורה משום נולד, אם לא היתה הבהמה
קעגעומדת לאכילה). שו"ע (בהמה שהיא עומדת לאכילה ורוצה לחלוב אותה לאכול
קעדהחלב, אם לקדירה שאין בה אוכלין, אסור. ואם יש בה אוכלין, מותר). ונתבאר בקונטרס
קעהאחרון ס"ק א.
קעו[1666]
קעזאור זרוע שם והגהות אשרי שם (וההיא דחולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה,
קעחמיירי בבהמה שלא הקצוה לחליבה ועומדת לאכילה, דאי בעי שחיט לה ולא חשיב נולד). ר"ן
קעטשם (יצתה מתורת אוכל לגמרי). ובקונטרס אחרון שם (והטעם הוא כמו שכתב הר"ן, כיון
קפשאין דעתו לאכלה אין עליה תורת אוכל כלל, הילכך לא שייך לומר אוכלא דאפרת הוא,
קפאוהרי זה נולד גמור).
קפבוהיינו דוקא בחלב מבהמה שהקצוה לחלבה,
קפגאבל בעגל שנולד ביום טוב, נתבאר לעיל סי' תצח ס"ט (יש להתיר עגל שנולד ביום טוב אפילו אם
קפדאמו עומדת לגדל ולדות, ואין לאסרו משום נולד, כיון שהלידה לא עשתה שינוי בגופו כלל,
קפהשהרי אף קודם לידתו היה ראוי לאכילה כמו אחר שנולד).
קפו[1667]
קפזמהרש"א ב, א בתוס' ד"ה אוכלא (בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, אף על גב דהכי
קפחנמי אי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה, דהא שרי מוקצה, מכל מקום כיון דנולדה הביצה מדבר
קפטהמוקצה לא שרינן לה מהאי טעמא).
קצ[1668]
קצאכדלעיל סי' תצה סוף סי"ג.
קצב[1669]
קצגשהרי מטעם זה כתבו כמה פוסקים, שאסרו לחלוב הבהמה ביום טוב משום שהחלב הוא נולד,
קצדואסור לחלוב שלא לצורך.
קצהרמב"ן שבת פכ"ב ס, ב (ובתוך
קצוהקערה אסור, דמעיקרא לאו משקה והשתא משקה, והוה ליה כזיתים וענבים שיצאו מהם משקין
קצזשאסורין משום נולד ... ובתשובה לרבינו הגדול ז"ל כלשון הזה מצינו בה ...
קצחוחולב בתוך הקערה, דמלאכת משקין היא, לא הותרה ביום טוב, אלו דברי רבינו הגדול
קצטז"ל שכתב בתשובתו). וכן הוא בחדושי הרמב"ן לשבת קמד, ב.
רוהוא בשו"ת הרי"ף סי' שיב (וחולב
ראלתוך הקערה, והיא מלאכת משקין, לא הותרה ביום טוב ... היינו טעמא דהיוצא מהן אסור ...
רבנפקי להו מתורת אוכל לתורת משקין, והוו להו נולד ואסירי).
רגאור
רדזרוע הל' יום טוב סי' שכט (ההיא דחולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה,
רהמיירי בבהמה שלא הקצוה לחליבה ועומדת לאכילה, דאי בעי שחיט לה, ואפילו הכי לתוך
רוהקערה אסור משום נולד, דמעיקרא אוכל והשתא משקה), וסוס"י שמא.
רזהובא בהגהות אשרי פ"א סי' א.
רחוהובא גם לעיל סי' תצה בקונטרס אחרון
רטס"ק ו (הנה
ריהרמב"ן בספר המלחמות פרק כ"ב דשבת כתב בשם הרי"ף בתשובה, דלא אסרו
ריאהחליבה ביום טוב לתוך הקערה משום סרך מלאכה, אלא משום שאסור לאכול ביום טוב את
ריבהחלב שהוא נולד, עיין שם. וזהו דעת הגהות אשר"י ריש פרק קמא דביצה שיתבאר
ריגבסימן תק"ה, שבהמה העומדת לאכילה שחלבה לתוך הקערה, יש על החלב תורת נולד), ולקמן
רידסי' תקיח בקונטרס אחרון ס"ק ה (וכן משמע בהדיא ברמב"ן בפרק כ"ב
ריהדשבת, שכתב שם בשם הרי"ף בתשובה, שלא אסרו לחלוב הבהמה ביום טוב אלא משום
ריושהחלב הוא נולד עיי"ש).
ריזואף שיתבאר לקמן (הערה 25)
ריחשמה שהרי"ף והרמב"ן מחשיבין זאת לנולד, הוא מטעם גזירת משקין שזבו;
ריטוקיי"ל שהעיקר הוא כדעה הראשונה דלקמן, שהחולב לכלי ריקן אינו נחשב נולד
רכ(כדלקמן הערה 29),
רכאוהאיסור לחלוב בכלי ריקן הוא מטעם אחר (כמובא לעיל הערה 1).
רכבמכל מקום למדים מדבריהם, שבמקום שהוא
רכגאסור משום נולד, "אסור לחלוב שלא לצורך יום טוב".
רכדוראה מראי מקומות וציונים.
רכה*
רכוואף שלפי זה הי' לכאורה מקום לאסור גם
רכזמשום איסור מפרק אוכל (החלב שחולב לתוך האוכל) מתוך פסולת (הבהמה שאין עליה תורת
רכחאוכל), וכמו בשבת שנתבאר לעיל סי' שה סכ"ח (מדברי סופרים אסור לחלוב אפילו
רכטלתוך האוכלים, לפי שכיון שהבהמה אינה ראויה לאכילה בשבת מחמת איסור שחיטה, אין שם
רלאוכל עליה והרי היא כפסולת, והמפרק מתוכה החלב שהיא אוכל הרי זה דומה לדש, שמפרק
רלאאוכל מתוך הפסולת).
רלבמכל מקום לא אסרו החליבה ביום טוב אלא
רלגמטעם האמור לעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חליבת הבהמה, לפי שגם היא נעשית לצורך
רלדאכילת ימים רבים, שהרי אדם חולב כל צאנו ביחד). משא"כ בחולב לתוך האוכל אינו
רלהנעשה לצורך ימים רבים. ודינו כמבואר בהמשך דבריו לעיל שם (אבל התירו שחיקת המלח
רלוותבלין וברירת מיני קטניות לפי שאין דרך לעשותן הרבה ביחד לצורך ימים רבים אלא מה
רלזשהוא צריך מהם לבו ביום בלבד), ושם נסמן (הערה 85).
רלחוראה נימוקי יום טוב.
רלט[1670]
רמשו"ת הרשב"א ח"ה סי' רכו (נכרי החולב ביום טוב שחל להיות אחר השבת,
רמאובפני ישראל ... החלב אינו מוקצה, שהרי מוכן הוא). מ"א סק"ג (הרשב"א
רמבמיירי ... בבהמת עכו"ם דלא שייך בה מוקצה).
רמג[1671]
רמדסעיף ו (בהמות של נכרי אין בהם דין מוקצה כמ"ש בסי' ש"י). ובסי' שי
רמהס"ג (שאין דין מוקצה בשל נכרי לפי שהכל מוכן אצלו, שהנכרי אינו מקצה כלום
רמוודעתו על הכל). וכן הוא לעיל סי' תצז סכ"ה (שאין הנכרי מקצה מדעתו כלום
רמזכמ"ש בסי' ש"י).
רמח[1672]
רמטכדלעיל רס"ג (בבהמה
רנהעומדת לאכילה ... שאין על החלב תורת נולד).
רנאוראה מראי מקומות וציונים.
רנב[1673] תוכן ההלכה בסעיף זה ושלאחריו:
רנג(א)
רנדבהמה העומדת לאכילה אסור לחלבה לכלי ריקן משום מפרק, כדלעיל ס"א.
רנה(ב)
רנומכל מקום החלב אינו נאסר בדיעבד משום קנס, אף שעבר על מפרק.
רנז(ג)
רנחגם לא נאסר משום נולד, אף שהחלב הופרד מאוכל, כיון שבידו לחלוב לתוך המאכל.
רנט(ד)
רסאבל יש אוסרים החלב בדיעבד, משום שנכלל בגזירת משקין שזבו.
רסא(ה)
רסבבהמה העומדת לחלבה, החלב אסור משום נולד, כי הופרד מהבהמה שאינה חשובה אוכל.
רסג[1674] קאי על תחלת ס"א (שאסור
רסדלחלוב בהמה ביום טוב ... כשחולב לתוך כלי ריקן).
רסה[1675] הבהמה.
רסו[1676]
רסזואף שאסרו חכמים לחלוב לכלי ריקן, כדלעיל ס"א (שאסור לחלוב בהמה ביום טוב).
רסחמכל מקום נתבאר לעיל סי' תקג סי"ג (המבשל במזיד ביום טוב לצורך החול, הרי
רסטתבשיל זה מותר במוצאי יום טוב מיד, אפילו להמבשל עצמו ... לא קנסוהו חכמים ... לא
רעראו חכמים לקונסו על איסורי יום טוב הקלים).
רעא[1677] שלא נעשית בזה שום מלאכה
רעבהאסורה.
רעג[1678] רשב"א שם (נכרי החולב ביום
רעדטוב ... דאפילו ישראל איפשר דמותר הוא לחלוב תוך הקדרה, שיש בה אוכל). רמ"א
רעה(וגוי החולב בהמה ביום טוב, וישראל רואהו, יש להקל). מ"א שם (שהרי מוכן הוא,
רעושאפילו ישראל מותר לחלוב אותו לאכלן (רשב"א) ... לכן כתב הרשב"א אף על
רעזפי שהעכו"ם חלבו לקדירה שאין בה אוכלין, שרי, שלא מקרי נולד, שהישראל עצמו
רעחהיה מותר לחלוב אותה לקדירה שיש בה אוכלין).
רעט*
רפואף
רפאשהטעם שבבהמה העומדת לאכילה החולב לאוכל אינו נולד, נתבאר לעיל ס"ג כיון
רפבשהוא אוכלא דאיפרת, משא"כ החולב לכלי ריקן אינו אוכלא דאיפרת, ואם כן מה
רפגיועיל שבידו לחלוב לתוך המאכל, הרי ישאר אוכלא דאיפרת.
רפדאפשר
רפהשזהו כעין ההלכה של שברי כלים דלעיל סי' תצה סי"ג (ומהו נולד, דבר שאינו ראוי
רפוהיום למה שהיה ראוי בבין השמשות, כגון כלי שנשבר בשבת או ביום טוב ואינו יכול
רפזלהשתמש בשבר הכלי מה שהיה יכול להשתמש כשהכלי היה שלם אלא תשמיש אחר. כגון כלי
רפחמשקין שנשברו או נקבו ביום טוב או בשבת, ואינו יכול להשתמש בשבריהם משקין כמקודם).
רפטמשא"כ כאן שעדיין החלב ראוי לאכלו תוך המאכל ואינו נולד.
רצ[1679]
רצאכבר הובאה לעיל (הערה 15)
רצבשיטת הרי"ף והרמב"ן ואור זרוע והגהות אשרי, לאסור החלב שנחלב
רצגלכלי ריקן מטעם נולד.
רצדאמנם הוסיף הרי"ף שם (וטעמא דנולד דאסור משום ... משקין שזבו
רצהגזירה שמא יסחוט). וכן כתב הרמב"ן במלחמות שם בשמו (וגזירה נמי שמא יסחוט).
רצווכן הוא בחדושי הרמב"ן שם (דהוה ליה נולד ומעיקרא לאו משקה והשתא משקה, אי
רצזנמי כל למשקין גזירה משום משקין שזבו, דהוא משום שמא יסחוט, ובהן עצמן יש לומר שמא
רצחיחלוב לגבן דהוי דישה אסורה).
רצטומה שלא הסתפקו בטעם "נולד"
שלחוד. אפשר שהוא מטעם הרשב"א הנ"ל, שאינו אסור כאן משום נולד, ומכל מקום
שאאסרו משום משקין שזבו.
שבוראה מראי מקומות וציונים כאן, והערות
שגוביאורים ח"ט ע' ק, ובנימוקי יום טוב לסי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ו.
שד[1680]
שהבשו"ע שם ס"א (חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור).
שו[1681] משא"כ אם נחלב לתוך
שזהמאכל, כדלעיל סי' שה סל"ב (אם חלבה לתוך האוכלין, שאין על החלב תורת משקה,
שחואינו בכלל גזרת משקין), ובקונטרס אחרון שם ס"ק ב (ומשום משקין שזבו אין
שטלאסור בלתוך האוכלין).
שי[1682]
שיאס"ג (משקין שזבו בשבת מאליהם מזיתים וענבים, אסורים עד לערב, גזרה שמא יסחוט
שיבבידים).
שיגואף שכאן אינם משקין שזבו מעצמן, אלא על
שידידי נכרי. מכל מקום גזרו גם בזה כמו בזבו מאליהן, כדלעיל סי' שכה ס"ח (שאם
שיהסחטן נכרי אפילו לעצמו, אסורים המשקים לישראל עד לערב, אם הוא בענין שהיו אסורים
שיואם היו זבים מאליהן כמו שנתבאר בסי' ש"כ, לפי שגם אלו המשקין הבאים לישראל על
שיזידי סחיטת נכרי, הם בכלל הגזרה שגזרו על משקין שזבו מאליהן, מפני שגם אלו באים
שיחלהישראל ממילא כמו הזבין מאליהן), ושם נסמן (הערה עד).
שיט[1683]
שכרמ"א (וגוי החולב בהמה ביום טוב וישראל רואהו, יש להקל, אך נהגו בו
שכאאיסור, ואין לשנות).
שכבונתבאר לקמן סי' תקיח בקונטרס אחרון
שכגסק"ה (דעת הרשב"א, שכמה מהאחרונים הסכימו עמו, וכן משמע בהדיא
שכדברמ"א סי' תק"ה, שכתב יש להקל (כהרשב"א) אך נהגו כו', משמע שאינו
שכהאלא מנהג, ומדינא שרי).
שכו[1684] דעה הראשונה דלעיל סעיף
שכזהקודם, שאין תורת נולד על החלב.
שכח[1685] שדינה כעומדת לאכילה, כדלעיל
שכטס"ד (דאין מוקצה שייך בשל נכרי ... והרי זו כאילו היתה עומדת לאכילה).
של[1686] נתבאר לעיל ס"ג שאסורה
שלאמטעם נולד אף אם חולבה לתוך המאכל.
שלב[1687] כדי שיהיה על החלב דין חלב
שלגישראל, כדלעיל. משא"כ אם הי' רואהו הישראל בעל הבהמה, הרי זה נחשב "מדעת
שלדישראל" שאפשר הי' צריך למחות בו.
שלה[1688]
שלומ"א שם (ואם אינה עומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין, תליא בפלוגתא שכתב
שלזסי' תצ"ה). והיינו שתלוי בב' הדעות דלעיל שם סי"ג, אם נולד אסור ביום
שלחטוב.
שלט[1689] גם בזה קאי אלעיל ס"ה,
שמשכל מה שהתירה הדעה הראשונה, שאם כבר נחלב לתוך כלי ריקן מותר בדיעבד, היינו דוקא
שמאכשנחלב ביום טוב עצמו, משא"כ אם נחלב בשבת שלפניו, אסור בכל אופן לדברי הכל
שמבאף בדיעבד.
שמג[1690]
שמדסוף סכ"ח (מדברי סופרים אסור לחלוב אפילו לתוך האוכלים, לפי שכיון שהבהמה
שמהאינה ראויה לאכילה בשבת מחמת איסור שחיטה, אין שם אוכל עליה, והרי היא כפסולת,
שמווהמפרק מתוכה החלב שהיא אוכל, הרי זה דומה לדש, שמפרק אוכל מתוך הפסולת. אבל ביום
שמזטוב שהיא ראויה לאכילה מותר לחלוב לתוך האוכלין, ע"ד שיתבאר בסי' תק"ה),
שמחוסוף סל"ב (מה שהתירו ביום טוב לחלוב לתוך האוכלין, הוא מפני שכיון שהבהמה
שמטראויה לאכילה ביום טוב עם החלב שבה, שאם היה רוצה היה שוחטה ואוכל גם החלב ...
שנמשא"כ בשבת שאין הבהמה ראויה לאכילה, הרי החלב שנחלב ממנה נקרא נולד גמור,
שנאשנולד בעולם בשבת).
שנב[1691]
שנגמ"א שם (שהחלב אסור בו ביום ... וגם ביום ראשון אסור, דאין שבת מכין
שנדליום טוב).
שנה[1692]
שנוסעיף ט (שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בראשון אסורה אף בשני עד הערב ...
שנזכיון שמדברי סופרים אסור לאכלה ביום שנולדה, כמו שנתבאר, נמצא שיום זה שנולדה בו
שנחהכין את הביצה לאכלה ביום שלאחריו, וכיון שאין יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום
שנטטוב, לפיכך אסור לאכלה גם ביום שלאחריו מדברי סופרים). וכך גם כאן, כיון שאסור
שסלאכול החלב בשבת, אסור לאכלו גם ביום טוב שלאחריו מדברי סופרים.
שסא[1693]
שסבואין בזה משום הכנה משבת ליום טוב שני, מטעם האמור לקמן סי' תקיג ס"י (ואם
שסגשני ימים טובים של גליות חלו להיות אחר השבת, ביצה שנולדה בשבת מותרת באכילה ביום
שסדטוב שני, שהרי אם יום שני הוא קדש יום הראשון הוא חול, ונמצא שיום חול מפסיק בין
שסהלידת הביצה לאכילתה).
שסו[1694]
שסזאור זרוע הל' יום טוב סי' שמא (ואם חלבו עכו"ם וישראל רואהו, והביאו דורון
שסחלישראל ביום טוב ראשון, בב' ימים טובים של גליות, מותר בערב, כדגים ופירות וביצה
שסטוירקות). הגהות אשרי פ"א סכ"ה (ואם חלבו נכרי וישראל רואהו, והביאו
שעדורון לישראל ביום טוב ראשון, בשני ימים טובים של גליות, מותר לערב כביצה. מאו"ז).
שעארמ"א (מיהו ביום טוב של גליות מותר ביום טוב שני). ט"ז ס"ק
שעבד (כל שכן אם נחלב בשבת שלפני יום טוב, דמותר ביום שני של גליות, דאפילו ביצה
שעגמותרת בזה, כמ"ש סי' תקי"ג). מ"א שם (דאין שבת מכין ליום טוב, אבל
שעדביום שני שרי).
שעהושני פרטים בזה:
שעו(א) ביום שני של גלויות, מותר מטעם ממה
שעזנפשך, כדלקמן סי' תקיג ס"ח (נולדה ביום טוב ראשון, מותר בליל יום טוב שני של
שעחגליות מיד, שהרי ממה נפשך אחד מהן הוא חול), ושם נסמן (הערה 50).
שעט(ב) בליל יום טוב שני מותר מיד, ואין צריך
שפלהמתין בכדי שיעשו, כדלעיל סי' תצז ס"ט (ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון
שפאשלא נעשה מלאכת איסור ביום טוב), ושם נסמן (הערה 34).
שפב[1695]
שפגמהרי"ל הלכות שבועות (מהר"י סג"ל היה מורה היתר לאכול החלב שנתחלבה
שפדביום ראשון של שבועות, או בשבת שלפניו ה' סיון, על ידי גוי, לאוכלה ביום שני של
שפהשבועות. ואמר דהכי איתא בהג"ה באשר"י מספר או"ז ... והטעם משום דיש
שפוהיתר גבי חלב אמירת גוי משום צער בעל חיים, דבהמה לא אסח דעתיה מיניה), כפירוש מ"א
שפזשם (ולי נראה דברי מהרי"ל כפשטן, משום דקי"ל דעכו"ם שצד דגים או
שפחליקט פירות בשבת יש אוסרין אפילו ביום שני בשבת, משום גזירה שמא יאמר לעכו"ם,
שפטכמ"ש סי' תקט"ו, ולכן כתב דגבי חלב שרי, ואמר הטעם, דאיתא בהג"א מאו"ז
שצ... כיון שיש היתר כו', ואם כן מותר בשני בשבת, דלא שייך ל[ג]זור שמא יאמר
שצאלעכו"ם לחלוב, דהא מותר לומר לעכו"ם לחלוב, אלא שהחלב אסור בו ביום ...
שצבוגם ביום ראשון אסור, דאין שבת מכין ליום טוב, אבל ביום שני שרי, כן נראה לי ברור
שצגבפירוש דברי מהרי"ל).
שצדוהיינו שאף שיתבאר לקמן סי' תקטו
שצהס"א (נכרי שהביא דורון לישראל מיני פירות שיש מאותו המין במחובר לקרקע, שיש
שצולומר שאלו שהביא היו מחוברין לקרקע בתחילת כניסת יום טוב, וכן אם הביא מיני בעלי
שצזחיים שיש מאותו המין מחוסר צידה, שיש לומר שאלו שהביא היו מחוסרין צידה בתחלת
שצחכניסת יום טוב, הרי אלו אסורין באכילה ובטלטול עד הערב ... ואפילו לערב אינן
שצטמותרין אלא לאחר שהמתין בכדי שיעשו ... ויש אומרים שמה שהצריכו חכמים להמתין בכדי
תשיעשו ... שחששו חכמים אם נתיר לו ליהנות במוצאי יום טוב מיד מן המלאכה שנעשית
תאבשבילו ביום טוב, שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב כדי למהר אכילתו בליל מוצאי
תביום טוב ... אם הביא לו ביום טוב ראשון צריכים הוא ואנשי ביתו להמתין במוצאי יום
תגטוב שני בכדי שיעשו אף אם הוא יום טוב שני של גליות. ואף על פי שממה נפשך אחד מהם
תדהוא חול, מכל מקום כיון שעכשיו אסרו לנו חכמים לעשות מלאכה בשני הימים, אם נתיר לו
תהביום טוב שני במה שהובא בשבילו ביום טוב ראשון, יש לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא לו
תוביום טוב ראשון כדי שימהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב שני). הרי שאסרו מטעם זה: (א)
תזביום טוב שני. (ב) בכדי שיעשו במוצאי יום טוב שני.
תחמכל מקום כאן בחלב לא חששו לזה, "שהרי אפילו לכתחלה מותר לומר לנכרי חלוב
תטפרתי אפילו בשבת, משום צער בעלי חיים", ולכן: (א) מותר ביום טוב שני. (ב) גם
תיבליל יום טוב שני אין צריך להמתין בכדי שיעשו.
תיא[1696]
תיבסעיף כט (מותר לומר לנכרי
תיגלחלוב הבהמה בשבת מפני שהיא מצטערת מרוב החלב, ולא גזרו על אמירה לנכרי במקום צער
תידבעלי חיים).
תיה[1697]
תיוברייתא כתובות ס, א (גונח יונק חלב בשבת, מאי טעמא יונק מפרק כלאחר יד ובמקום צערא
תיזלא גזרו רבנן). יבמות קיד, א (אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה
תיחביום טוב ... דאיכא צערא, וקסבר מפרק כלאחר יד הוא, שבת דאיסור סקילה, גזרו רבנן,
תיטיום טוב דאיסור לאו, לא גזרו ביה רבנן). ר"ת בתוס' שם ד"ה שבת (בפרק
תכאע"פ (כתובות ס, א) גונח יונק חלב בשבת, קסבר מפרק כלאחר יד הוא ומשום צערא
תכאלא גזור רבנן, והכא אסר ליה בשבת ... ואמר ר"ת דהתם מחמת חולי, והכא מחמת רעב
תכבקרי שפיר צער), וכתובות שם ד"ה גונח (דהתם מיירי בצער של רעב, והכא בצער של
תכגחולי, שהוא קרוב לסכנה, ובשבת לא גזרו). רא"ש שבת פכ"ב סי' ד (ויש
תכדמפרשים דההיא דאבא שאול בצער של רעב הוא). מ"א סוף סק"ג (מצטער מחמת
תכהרעבון מותר לינק מן הבהמה בפיו ביום טוב, דמפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו).
תכוטור ושו"ע סי' שכח סל"ג (גונח, מותר לינק חלב מהבהמה, דבמקום צערא לא
תכזגזרו רבנן. ויש אומרים שאם אין לו אלא צער של רעב, אסור לינק מהבהמה בשבת).
תכחמ"א שם ס"ק מ (אבל ביום טוב מותר).
תכטוכן הוא לעיל שם ס"מ (הגונח מכאב
תללב, שרפואתו לינק בפיו מן הבהמה, מותר לינק בשבת, מפני שמפרק כלאחר יד הוא, שאין
תלאדרך לינק בפיו אלא לחלוב לתוך כלי ולשתות ממנו, לפיכך אין ביניקה איסור מן התורה
תלבאלא מדברי סופרים ומשום צערו לא גזרו. במה דברים אמורים בצער של הגונח, אבל אם אין
תלגלו אלא צער של רעב, אסור לינק מהבהמה בשבת, אבל ביום טוב מותר לינק).
תלד[1698]
תלהכדלעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים הקצירה והדישה ... וסחיטת פירות שהיא תולדת
תלודישה). וראה גמרא שם (יום טוב דאיסור לאו, לא גזרו ביה רבנן).
תלז[1699] תוס' יבמות שם (קשה לר"י, דלמה היו
תלחיונקים, והלא היו יכולין לחלוב לתוך הקדירה. ומיהו לפירוש ר"ת לא קשה, דמסתמא
תלטכיון שהיו רעבים לא היה להם שום מאכל בקדירה). מ"א סי' שכח סק"מ (מיהו
תמאם יש לו מאכל לחלוב בו, אסור לינק בפיו ביום טוב, אלא יחלוב לתוך המאכל כמ"ש
תמאסי' תק"ה (תוס' יבמות דף קי"ד)).
תמבוכן הוא לעיל סי' שכח ס"מ במוסגר (אם
תמגאי אפשר לו לחלוב על ידי נכרי, וגם אין לו מאכל לחלוב לתוכו).
תמדוהיינו אף שכשהנכרי חולב יש על החלב דין
תמהנולד, כדלעיל ס"ו (אפילו
תמוחלבה נכרי לתוך המאכל ... הרי זה אסור משום נולד). וראה בדי השלחן סי'
תמזקלד אות ז ד"ה ויל"ע במש"כ אדמו"ר.
תמח[1700]
תמטתוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
תנבפנים ס"ג נתבאר שבהמה שהקצוה לחלבה,
תנאאפילו אם חלבוה לאוכלים, יש על החלב שלה דין נולד.
תנבומבאר דאף דקיי"ל שמוקצה מותר ביום
תנגטוב, ואם כן יכול לשחטה ביום טוב ולאכלה עם החלב שבה. מכל מקום, כיון שאין דעתו
תנדלשחטה אין עליה תורת אוכל, ומה שחלב לתוך האוכלין לא הוי אוכלא דאיפרת, אלא נולד.
תנהומוכיח כן מהפוסקים.
תנולכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
תנזטוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
תנח[1701]
תנטפ"א סי' א (וההיא דחולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה, מיירי בבהמה
תסשלא הקצוה לחליבה, ועומדת לאכילה, דאי בעי שחיט לה ולא חשיב נולד ... מאו"ז).
תסאוהוא באור זרוע הל' יום טוב סי' שכט.
תסב[1702]
תסגא, א ד"ה ואיכא (דכיון דתרנגולת עומדת לגדל ביצים, יצתה מתורת אוכל לגמרי,
תסדוביצה שלה אף על פי שהוא אוכל גמור ... על כרחך נולד הוא ומיתסר [דהשתא הוא דמשוי
תסהאוכל] ... והיינו נמי ההיא דחולב אדם עז לתוך הקדרה, דבעז העומדת לאכילה עסקינן).
תסו[1703]
תסזפ"א. והוא משו"ת מהרש"ל סי' עה (יש מן המפרשים שכתבו, דלא שרינן
תסחהאי חלבא אלא בעז העומדת לאכילה, אבל עז העומדת לחלבה אסורה ... ואומר אני, לא
תסטמבעיא לאותן דסבירא להו ... ביום טוב קיי"ל כרבי יהודה [=שהמוקצה אסור], אם
תעכן אסורה חלב אגב אמה משום מוקצה ... אלא אפילו לפי דעת ר"ת דפסק כרבי שמעון
תעאאף ביום טוב [=שהמוקצה מותר והנולד אסור], מכל מקום חלבה אסורה משום נולד, אם לא
תעבהיתה הבהמה עומדת לאכילה).
תעג[1704]
תעדב, א (בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ... קא סלקא דעתין אפילו מאן דשרי במוקצה בנולד
תעהאסר).
תעו[1705]
תעזבתוס' ד"ה אוכלא (בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, אף על גב דהכי נמי אי בעי שחיט
תעחלה ואכיל כל שבגוה, דהא שרי מוקצה, מכל מקום כיון דנולדה הביצה מדבר המוקצה, לא
תעטשרינן לה מהאי טעמא).
תפדלא כמ"א ס"ק א (ולמאן דשרי
תפאמוקצה, הכל שרי, דאי בעי שחיט לה ואוכל הכל), וס"ג (דאי אינה עומדת לאכילה,
תפבאפילו לחלוב לאוכלין אסור, להאוסרין מוקצה).