Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקו דיני לישה ביום טוב
ובו ט"ו סעיפים
מדידה והרקדה
א אסור
ובו ט"ו סעיפים
מדידה והרקדה
א אסור
בלמדוד ביום טוב,
גמפני שהוא עובדין דחול, ונראה כמוכר,
דואפילו לעצמו (שאינו מוכר כלום) אסור למדוד. ואפילו מתכוין למצוה, כגון שמודד קמח
הלעיסתו כדי לידע שיעור חלה, לא ימדוד,
ואלא יקח באומד הדעת,
זשהרי היה אפשר למדוד מערב יום טוב:
חב אין צריך לערות הקמח מהכלי לתוך העריבה,
טאלא מותר ליקחו בידיו מהכלי, אע"פ שעושה גומא בקמח הנשאר בכלי, שאין איסור
יעשיית גומא שייך לא בקמח ולא בפירות,
יאשהרי איסור עשיית גומא אינו אלא משום בונה,
יבואין בנין אלא בקרקע או במחובר לקרקע:
יגג
ידההרקדה היא ממלאכות האסורות ביום טוב אפילו לצורך אכילה, כמו
טושנתבאר בסימן תצ"ה.
טזלפיכך אפילו על ידי שינוי אסור לרקד.
יזואפילו לא היה אפשר לו לרקד מערב יום טוב.
יחומכל מקום יש להתיר לרקד על ידי נכרי,
יטאם ישנה קצת,
כלפי שיש מי שאומר
כאשאפילו ישראל מותר לרקד על ידי שינוי קצת, לכך יש לסמוך על דבריו להקל על ידי נכרי.
כבבמה דברים אמורים בהרקדה ראשונה, אבל אם
כגכבר נרקד הקמח פעם אחת ורוצה לרקדו שנית ביום טוב כדי שיהא הפת נאה, מותר,
כדלפי שאין איסור במרקד אלא משום שהוא בורר אוכל מתוך הפסולת על ידי נפה או כברה,
כהוכאן הכל יוצא מהנפה ואין שם פסולת.
כוומכל מקום כיון שהיה אפשר לו לטרוח טרחא זו קודם יום טוב
כז(ועוד שהיא כעין עובדין דחול),
כח(לפיכך) צריך לשנות קצת ברקידתו, דהיינו שלא ירקד על גבי עריבה כדרכו בכל השנה אלא
כטעל גב השלחן.
לואם אף בכל השנה הוא מרקד על גב השלחן צריך לעשות שינוי אחר:
לאד
לבקמח שנרקד מערב יום טוב ונפל לתוכו צרור או קיסם
לגביום טוב, אסור ליטלו משם
לדבידיו, שהרי הוא בורר
להפסולת מתוך האוכל, והבורר פסולת מתוך האוכל אפילו בידו חייב משום בורר, כמו שנתבאר
לובסי' שי"ט,
לז(א) ומלאכת הברירה היא ממלאכות האסורות ביום טוב אפילו לצורך אכילה, כמו
לחשנתבאר בסי' תצ"ה.
לטאבל מותר לרקדו פעם השנית ביום טוב
מואינו צריך לשנות כלל, שלא הצריכו שינוי
מאאלא במקום שהיה אפשר לעשות מערב יום טוב, וזה שאינו חוזר ומרקד כדי שיהא הפת נאה
מבאלא בשביל צרור וקיסם שנפל לתוכו, וכיון שלא נפל לתוכו אלא ביום טוב, אם כן בערב
מגיום טוב לא היה צריך לחזור ולרקדו:
מדהפרשת חלה
ה הלש עיסה ביום טוב, מותר להפריש ממנה
ה הלש עיסה ביום טוב, מותר להפריש ממנה
מהחלה, אפילו אין לפניו
מוכהן שיתן לו לאכול, או שהוא במקומות שהחלה נשרפת,
מזואין צורך אכילה כלל בהפרשה זו. ואע"פ שהפרשת תרומות ומעשרות ביום טוב יש בה
מחמשום שבות,
מטמפני שהוא כמתקן
נכלי
נאביום טוב. מכל מקום כיון שהתירו ללוש ביום טוב כדי שיאכל פת חמה, ואי אפשר לו לאכול
נבבלא הפרשת חלה,
נגהתירו גם כן להפריש:
נדו
נהאבל עיסה שנילושה מערב יום טוב אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב
נושהרי היה יכול להפרישה בערב יום טוב.
נזאלא כיצד יעשה, אם הוא בחוץ לארץ, לא
נחיאפה כל העיסה ביום טוב, אלא ישייר מקצתה, ואחר יום טוב יפריש חלה מן המשוייר
נטויפטור כל העיסה שאכלה ביום טוב,
סשהקילו בחלת חוץ לארץ להיות אוכל והולך ואחר כך מפריש חלה מהמשוייר כמ"ש ביו"ד
סאסי' שכ"ג
סבעיי"ש.
סגאבל אסור לאפות כל העיסה
סדביום טוב, ולשייר מקצת הפת כדי להפריש ממנה חלה לאחר יום טוב, שהרי מקצת זה אינו
סהיכול לאכלו ביום טוב, ונמצא כשאפה אותו עשה מלאכה שלא לצורך אכילה.
סוואע"פ שהתירו למלאות התנור פת אע"פ שאינו צריך לכל הפת ביום טוב, מפני
סזשהפת נאפה יפה כשיש פת הרבה בתנור, כמו שיתבאר בסי' תק"ז.
סחמכל מקום לא התירו לו אלא כשכל הפת שלו, שאפשר לו לאכול כל פת ופת איזו שירצה, ואם
סטיזדמנו לו אורחים יכול לאכול את כל הפת,
עאבל כשמקצת הפת אינו ברשותו לאכלו כשירצה, ובערב יום טוב היה אפשר לו להפריש ולחלק
עאמקצת זה מכל העיסה, אסור לאפותו ביום
עבטוב כמו שיתבאר.
עגויש חולקין על זה
עדואומרים דאין איסור אלא כשאפשר לו להפריש ולחלק מקצת זה מהעיסה ביום טוב בשעה
עהשרוצה לאפותה, אבל כאן שאסור לו להפריש חלה ביום טוב. אע"פ שמותר לשייר מקצת
עוהעיסה שיש באותו מקצת יותר מכדי שיעור חלה, מכל מקום כיון שאותו מקצת היותר על כדי
עזשיעור חלה אין איסור לאפותו ביום טוב שהרי הוא מותר באכילה לזרים, והחלה עצמה
עחשאינה ראוייה לאכילה אסור להפרישה ולחלקה מהעיסה אף על פי שאינו קורא לה שם.
עטאע"פ שבערב יום טוב היה אפשר לו לחלקה מהעיסה,
פמכל מקום כיון שבשעת האפייה אי אפשר לו לחלקה מהעיסה, מותר לאפות הכל ביחד. לפי
פאשאפיית החלה היא גם כן צורך יום טוב, שאם לא יהא מותר לו לאפותה לא יוכל לאפות כל
פבהעיסה ויתבטל משמחת יום טוב.
פגואע"פ שהעיקר כסברא האחרונה,
פדמכל מקום לכתחלה יש (ב) להחמיר ולחוש לסברא הראשונה:
פהז ואם הוא בארץ ישראל, וכן בחוץ לארץ אם
פוהוא רוצה,
פזיוכל ללוש עוד עיסה קטנה ביום טוב, ויצרף שתי העיסות (ג) בכלי אחד בענין שהם
פחמצטרפות לחלה,
פטוכיון שגם עיסה הקטנה נתחייבה בחלה על ידי צירוף זה, יפריש ממנה חלה גם על העיסה
צשנילושה בערב יום טוב.
צאואם רוצה ללוש עוד עיסה גדולה שיש בה שיעור חלה, אינו צריך לצרפן בכלי אחד,
צברק שיזהר שבשעת הפרשת חלה יהיו שתי העיסות סמוכות זו אצל זו, כמו שנתבאר בסימן
צגתנ"ז:
צדח במה דברים אמורים כשצריך לעיסה הקטנה
צהביום טוב, אבל אם אינו צריך לה ביום טוב ואינו אופה אותה אלא כדי להפריש ממנה חלה על
צוהעיסה הנילושה מערב יום טוב, הרי זה אסור,
צזאלא אם כן אוכלה כולה ביום טוב:
צחט המפריש חלה מעיסה טמאה, או מעיסה טהורה
צטונטמאת החלה, הרי זה לא ישרפנה ביום טוב, אע"פ שיש מצות עשה בשריפתה, לפי שיום
קטוב הוא עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה.
קאלפיכך בזמן הזה שכולנו טמאים ונטמאת החלה, אסור לשורפה ביום טוב.
קבוגם אסור לאפותה, שהרי היא אסורה באכילה.
קגוגם לטלטלה אסור,
קדשהרי אינה ראויה לכלום.
קהאבל מיד כשקרא לה שם חלה ועדיין היא בידו קודם שהניחה רשאי לטלטלה לכל מקום שירצה,
קוכמו שנתבאר בסי' רס"ו
קזעיי"ש, ומניחה שם עד מוצאי יום טוב, ואז ישרפנה:
קחי במה דברים אמורים, בחלת ארץ ישראל שהיא
קטאסורה לטמאים,
קיוכן בחלת חוץ לארץ במקומות שאין נוהגים להאכילה לכהן טהור מקרי, דהיינו כהן קטן
קיאפחות מט' שנים,
קיבאו כהן גדול
קיגשטבל לקריו,
קידאו אפילו במקום שנוהגין להאכילה אלא שאין שם כהן טהור מקרי. אבל אם יש שם כהן טהור
קיהמקרי, מותר לאפותה. ומותר לו להוליכה לו לביתו, אפילו אם הפרישה
קיומערב יום טוב
קיזוהיה אפשר להוליכה לו קודם יום טוב:
קיחאפיית פת
יא מותר לאפות ככרות עבות וגדולות,
יא מותר לאפות ככרות עבות וגדולות,
קיטאע"פ שככרות קטנות יש בהן טורח יותר בעריכת כל אחת ואחת, אבל ככרות גדולות
קכאין בהן טורח כל כך, אין אנו מחייבין אותו לעשות ככרות קטנות כדי להטריחו ועל ידי
קכאכן לא יבא לאפות יותר מכדי צורך יום טוב:
קכביב היה לו קמח או עיסה בשותפות עם הנכרי,
קכגאסור לו לאפות כל הקמח או כל העיסה ולחלוק עם הנכרי אחר האפייה, שהרי הוא אופה
קכדביום טוב בשביל נכרי.
קכהואע"פ שגם חלקו הוא משתבח ומתעלה
קכועל ידי חלקו של נכרי, שהפת נאפה יפה כשיש פת הרבה בתנור.
קכזמכל מקום כיון שחלקו של נכרי אינו ברשותו של ישראל לאכלו אם ירצה,
קכחואין לו בו אלא מעט טובת הנאה, ועיקר הנאת האפייה היא לנכרי, הרי הנאה מועטת זו של
קכטהישראל בטילה אצל הנאת הנכרי שהיא מרובה ממנה, והרי כל האפייה היא להנאת הנכרי.
קלוכיון שאפשר לחלוק עם הנכרי קודם האפייה אסור לו לאפות עיסתו של נכרי ביום טוב:
קלאיג אם יש לאדם פת נקיה הרבה מספיק לו לכל
קלבהיום, אסור לו לאפות עוד פת ביום טוב
קלג(אלא אם כן רוצה לאכול פת (חמה)
קלדשנילושה היום), אלא אם כן יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה.
קלהאבל אם יש לו פת הדראה הרבה, מותר לו לאפות פת נקיה לצורך יום טוב:
קלויד אסור לעשות שאור לעיסה ביום טוב, אלא
קלזעל ידי שינוי, מפני שהיה אפשר לעשותו מערב יום טוב, שכל כך יפה הפת שנעשה שאור שלו
קלחמאתמול כמו הפת שנעשה שאור בו ביום:
קלטהפרשת זרוע לחיים וקיבה
טו מותר להפריש המתנות,
טו מותר להפריש המתנות,
קמשהם הזרוע והלחיים והקבה,
קמאומותר להוליכם לכהן,
קמבאפילו נשחטה הבהמה בערב יום טוב והיה אפשר להפרישן קודם יום טוב, לפי שאין שום
קמגאיסור כלל בהפרשה זו אפילו בשבת שהרי אינו מתקן כלום, שאף אם לא הפרישן הבהמה
קמדמותרת באכילה, ועוד שמפורשות ועומדות הן, שהרי ניכרין הן קודם הפרשה כלאחר הפרשה
קמהוכשמפרישן אינו עושה כלום:
קמוקונטרס אחרון
(א) ומלאכת הברירה כו'.
(א) ומלאכת הברירה כו'.
קמזהנה
קמחהט"ז פירש טעמו של הראב"ד, לפי שאפשר לשנותו,
קמטשאין שם מלאכה, כמו שכתב רש"י.
קנולפי זה מה שכתב במהרי"ל
קנאלאסור לברור פירורי מצות הנטחנין ביום טוב, אין הטעם משום דאפשר לרקדו, דודאי
קנבאיסור גמור הוא לרקדו אפילו על ידי שינוי, דלא עדיף מקטניות שאסור על ידי נפה
קנגוכברה.
קנדובפרט לפי מה שכתב המג"א בסי' תק"ד
קנהדהדקים הן כקמח ונחשבין כמין אחר עיי"ש, דלפי זה יש לאסור ההרקדה כהרקדה
קנוראשונה של קמח. אלא הטעם
קנזהוא משום דאפשר לטחנו ולברור מערב יום טוב, וכ"מ בהדיא בט"ז סי'
קנחתק"י סק"[ג] עיי"ש.
קנטאבל אין כן דעת המג"א, שהרי פירש
קסטעמו של מהרי"ל דסבירא ליה כהאוסרין ליטול הצרור מהקמח, והכא
קסאמיירי שנפל ביום טוב, כמבואר ברש"י ור"ן
קסבעיין בית יוסף
קסגוט"ז,
קסדאלא על כרחך צריך לומר דטעמם של הראב"ד ומהרי"ל הוא דסבירא להו דברירה
קסההיא ממלאכות האסורות ביום טוב כהרקדה. וכן כתב בשיטה מקובצת ריש פרק אין צדין.
קסווכן כתב הר"ן שם
קסזבשם הירושלמי,
קסחוהביאו התוס'
קסטמקצת לשונו מלישה ואילך כו' עיי"ש.
קעומה שהתירו ברירת הקטניות,
קעאתירץ בשיטה מקובצת
קעבבשם הרמב"ן לפי שאין דרך לבררם לימים הרבה עיי"ש (ודוחק לומר
קעגדמשום טבלא פירשו הכי). ובאמת שכן הוא מוכרח ממה שכתבו רש"י
קעדור"ן
קעהומגיד משנה ושאר פוסקים דטעם
קעואיסור ברירת הקטניות בנפה וכברה הוא משום עובדין דחול,
קעזולא פירשו משום דההרקדה היא ממלאכות האסורות ביום טוב
קעח(אלא על כרחך צריך לחלק בין קטניות לקמח ומיני תבואה ומטעם הנ"ל).
קעטובזה
קפאפשר לתרץ מה שכתב הרמב"ם בפרק א'
קפאולא בוררים ולא טוחנים את החטים עכ"ל, ובפרק ג'
קפבכתב משנתנו
קפגהבורר קטניות כו'. דאפשר דגם הרמב"ם סבירא ליה לאסור דבר שדרך לעשותו לימים
קפדהרבה, כדמוכח במגיד משנה גבי נפה וכברה עיי"ש.
קפהוכן משמע גבי שחיקת פלפלין ברחיים שלהם,
קפועיין מג"א סי' תק"ד סק"ז מה שכתב בשם הריב"ש.
קפזאלא דסבירא ליה דיש קצת מלאכות שאין דרך לעשותן לימים הרבה ואעפ"כ אסרוהו
קפחחכמים, לפי שעל הרוב אפשר לעשותם מערב יום טוב.
קפטואיך שיהיה טעמו של הרמב"ם, מכל
קצמקום כיון שדעת הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן ומהרי"ל ומג"א
קצאלחלק בין ברירת קטניות לשאר ברירות מאיזה טעם שיהיה, הכי נקטינן:
קצב(ב) להחמיר ולחוש כו'.
קצגעיין במ"ש בסי' תנ"ז
קצדבעזרת ה':
קצה(ג) בכלי אחד כו'.
קצוהנה
קצזהמג"א
קצחכתב דאין צריך כלי אחד, ומיירי כשיש בעיסה הב' שיעור חלה. אבל כשאין בה שיעור חלה,
קצטפשיטא דצריך צירוף כלי, כמ"ש ביו"ד סי' שכ"ה.
רעיין
ראשם בש"ך סק"ו
רבמשמע שם דדוקא כשמפריש מהגדולה שיש בה
רגשיעור חלה אין צריך צירוף כלי, אבל כשמפריש מהקטנה צריך צירוף כלי. וכן משמע בהדיא
רדבש"ך סי' שכ"ד ס"ק י"ט
רהויש בעיסה שניה שיעור שחייבת בחלה כו', משמע דאם אין בה שיעור, צריך צירוף כלי.
רודליכא למימר דאם אין בה שיעור אין תקנתו מועיל כלום.
רזזה אינו, דהא בהדיא מבואר בר"ש
רחורא"ש
רטוטור
ריוהביאו רמ"א דמועיל.
ריאוכן משמע בהדיא בטור שם, דאם אין בה כשיעור צריך צירוף כלי, עיין שם שכתב ויערבנו
ריבעם זאת העיסה, ולא כתב כן קודם דין זה.
ריגומה שכתב הט"ז
רידבשם רש"ל, מיירי כשיש בעיסה הב' כשיעור. ועיין שם בדרכי משה בשם תרומת הדשן.
ריה*
ריוהנה**
ריז**המג"א
ריחהעתיק דברי התוס'
ריטדאפילו לכתחלה מותר לאפות פת הדראה ואחר כך פת נקיה. וצריך עיון, דאם הוא צריך
רכלשתיהן, פשיטא דשרי, ואם הוא מערים, הרי המג"א בעצמו פסק בסי' תק"ז
רכאדאסור להערים בפת, וכן כתב רש"ל,
רכבוכן כתבו ב"ח
רכגוט"ז סוף סי' תק"ג,
רכדבשם הגהות מיימוניות
רכהור"ח.
רכוומהתוס' אין ראיה, דאפשר דסבירא ליה כהמרדכי
רכזורבינו יואל דמתירין להערים. וכן כתב הפרי חדש כאן
רכחובלבד שלא יערים עיי"ש. וצ"ע:
רכט[1706] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רל(א)
רלאמדידה והרקדה (ס"א-ד).
רלב(ב)
רלגהפרשת חלה (ס"ה-י).
רלד(ג)
רלהאפיית פת (סי"א-ד).
רלו(ד)
רלזהפרשת זרוע לחיים וקיבה (סט"ו).
רלח[1707]
רלטגמרא כט, א (לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב). טור ושו"ע
רמס"א (אין מודדין).
רמאוכן הוא לעיל סי' תנו ס"ט (שביום
רמבטוב אסור למדוד). סי' תק ס"ח (כלי
רמגשיש בו שנתות ונותן בו מעט מים ומניח הבשר במים וכשהמים מגיעים עד השנתות יודע כמה
רמדליטרות יש בבשר, אסור לעשות כן ביום טוב). סי' תקד ס"ט (שאסור למדוד ביום
רמהטוב). לקמן סי' תקיז ס"ט (לא ימוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו, שאסור למדוד
רמוביום טוב).
רמזוכמו בשבת, כדלעיל סי' שו סי"ח (אסור
רמחלמדוד שום דבר בשבת בין ביד בין בחבל). סי' שכג ס"א (שאסור למדוד שום דבר
רמטבשבת). סי' שכד ס"ב (שהמדידה אסורה).
רנ[1708]
רנאגמרא שם (קא עביד כדעבדין בחול). רש"י שם ד"ה ואתא (דמחזי שפיר כמודד
רנבומוכר, כעובדין דחול), ובד"ה לא ימדוד (שנראה כמודד למכור). תוס' שבת קכו ב
רנגד"ה ומדבריהן (מדידה ... לא הוי איסור כל כך, אלא משום דהוי כעובדא דחול).
רנדוכן הוא בשבת, כדלעיל סי' שו סי"ח
רנה(מפני שהוא מעשה חול וזלזול שבת). סי' שכג ס"א (מפני שהוא מעשה חול
רנווזלזול לשבת). סי' שכד ס"ב (משום עובדין דחול).
רנזוכן אסור לשקול מטעם זה, כדלעיל סי' תק
רנחס"ה (אסור לשקול ביום טוב, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).
רנט[1709]
רסשמואל בגמרא שם סוע"א (אמר רב, מודדת אשה קמח ביום טוב ונותנת לתוך
רסאעיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה (שיעור חלה אחד מכ"ד לכהן, וכשאינה יודעת מדת
רסבעיסתה, היא מקמצת ואומרת אין כאן כל כך, אבל כשיודעת מדת עיסתה יודעת מה תפריש
רסגועינה יפה בה, רש"י), ושמואל אמר אסור ... שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן).
רסדרי"ף שם טז, א (וכן הלכתא). רמב"ם פ"ד הכ"ב (האשה לא תמוד קמח
רסהלעיסה). טור ושו"ע שם (אין מודדין קמח ביום טוב כדי ללוש).
רסווכן הוא לעיל סי' תנו ס"ט (כשרוצה
רסזללוש עיסה ביום טוב, יש ליזהר לכתחלה למדוד הקמח בעשרון מערב יום טוב, שביום טוב
רסחאסור למדוד אפילו לדבר מצוה, כמו שיתבאר בסי' תק"ו).
רסטומכל מקום התירו למדוד תבלין ליתן
רעלקדרה, מטעם דלעיל סי' תקד ס"ט (אע"פ שאסור למדוד ביום טוב, מכל מקום מותר אדם למדוד
רעאתבלין וליתן בקדרה במדה וצמצום, כדי שלא יקדיח תבשילו).
רעבוכן התירו מדידה של מצוה, כדלעיל סי' שו
רעגסי"ח (ומותר למדוד מדידה של מצוה כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאה, או למדוד
רעדהחור אם יש בו פותח טפח להביא הטומאה מהחדר שהמת בו להחדר הסמוך לו ... כיון שהוא
רעהמודד שיעורי תורה אינו נראה כמעשה חול).
רעווהיינו כשהמדידה עצמה היא יש בה מצוה,
רעזכדלעיל סי' שח ספ"ח (שלא התירו מדידה של מצוה אלא כשהמדידה בעצמה יש בה מצוה,
רעחכגון למדוד המקוה וכיוצא בה, אבל כאן המדידה בעצמה אין בה שום ענין מצוה). כי היתר
רעטזה אינו מטעם שהמצוה דוחה איסור המדידה, אלא שמדידת שיעורי תורה אינה נראית כמעשה
רפחול. משא"כ כשמודד את הקמח כדי לדעת אם יתחייב בחלה.
רפאוראה מראי מקומות וציונים. קובץ הערות
רפבוביאורים תשלג ע' 51. כנישתא דבי רב סי' שו סי"ח.
רפג[1710]
רפדשו"ע ס"א (אלא יקח באומד הדעת). וכדאמרינן בגמרא שם (לא ימדוד אדם
רפהשעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב, אבל קודר הוא קב או קבים ונותן לפני בהמתו ואינו
רפוחושש), ופירש הרי"ף שם (פירוש קודר, משער באומר דעתו). תוס' כט, ב ד"ה
רפזשמואל (כדי שתטול חלה ... יש לנו לשער מאומד שתהיה בריוח כשיעור, משום הברכה).
רפחרא"ש פ"ג סי' טו (וכן זהירות הנשים שלא למדוד במדה שמודדין בה בחול, אלא
רפטאו פוחתות או מוסיפות).
רצוכן הוא לעיל סי' תנו ס"ט (ואם לא
רצאמדד מערב יום טוב, יקח עשרון קמח באומד הדעת).
רצב[1711]
רצגסמ"ג ל"ת עה כו, ד (וכן פסק בתשובת הגאונים בשם ישיבת דפומבדיתא דאסור,
רצדמפני שיכול למדוד מערב יום טוב). רא"ש שם (וטעמייהו משום דיכול למדוד מאתמול).
רצהמ"א סק"א (דהיה יכול למדוד מאתמול). רש"י כט, רע"ב
רצוד"ה אין שונין קמח (דאפשר לו מאתמול).
רצזוהיינו שלא זו בלבד, מה שנתבאר לעיל סי'
רצחתצה ס"ה (כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ... אסור לעשותה ביום
רצטטוב), אלא אף מדידה לצורך מצוה, והרקדה שנית, שאין איסורן אלא משום עובדין דחול
ש(כאמור כאן ולקמן ס"ג), גם הם נאסרים מטעם שהיה אפשר לעשותם מערב יום טוב.
שאוכן הוא לעיל סי' תנו ס"ט (כשרוצה
שבללוש עיסה ביום טוב יש ליזהר לכתחלה למדוד הקמח בעשרון מערב יום טוב).
שגסיכום פרטי ההלכה של אפשר לעשותו מערב
שדיום טוב, כשאין כאן מלאכה אלא טורח או עובדין דחול, ראה לקמן סי' תקא ס"ב-ג,
שהושם נסמן (הערה 11).
שו[1712]
שזירושלמי שבת פ"ג ה"ג (שהוא עושה חריץ, אילו אמר בקמח יאות). ר"ן
שחפ"א ד, א (מיהו לכולי עלמא, אפילו תמצא לומר דבעפר תיחוח איכא משום גומא,
שטבפירות ובקמח וכיוצא בו ליכא משום גומא, שאם לא תאמר כן יהא אסור ליטול קמח ביום
שיטוב ללוש. והכי מוכח בירושלמי בפרק כירה, דבקמח אין בו משום גומא ... אלמא בקמח
שיאאין בו משום חריץ וגומא). שבת פ"ג יח, א ד"ה מיהו (אלמא בקמח אין בו
שיבמשום חריץ ולא משום גומא). רמ"א ס"א (ומותר ליקח הקמח מן הכלי,
שיגאף על פי שעושה גומא בקמח).
שידוהיינו אפילו כשהקמח אינו תיחוח, שעושה
שיהגומא בקמח הנשאר בכלי. אבל אם הוא תיחוח מותר אף בעפר, כדלעיל סי' תצח סכ"ט (במה דברים אמורים דמותר לטלטל עפר ביום
שיוטוב, כשהעפר תיחוח כל כך שאינו עושה גומא בנטילתו, שמיד שנוטל העפר נופל עפר אחר
שיזתחתיו למקומו, אבל אם אינו תיחוח כל כך, אפילו הוא תלוש ונתון בכלי, אסור ליטלו מן
שיחהכלי, שלא יעשה גומא בהעפר).
שיטוכן אין איסור גומא בקש, כדלעיל סי' שיא
שכסי"ד (אבל פירות הטמונים בקש או תבן ... מותר ... להוציאם, שאין איסור גומא
שכאשייך אלא בעפר וכיוצא בו, כמו שיתבאר בסי' תק"ו).
שכב[1713]
שכגרש"י ח, רע"א (דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא, אינו בונה ולא
שכדחורש, אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים). לבוש ס"א (שאין איסור משום גומא אלא
שכהבקרקע משום חורש או בנין).
שכוומה שכתבו "חורש או בנין",
שכזהוא כדאמרינן עג, ב (בבית חייב משום בונה, בשדה משום חורש).
שכח[1714]
שכטכדלעיל סי' שיג סי"ז (שכל דבר המחובר בקרקע יש בו בנין וסתירה), ושם נסמן
של(הערה צד).
שלאולענין כלים שאינם מחוברים לקרקע, נתבאר
שלבלעיל שם סי"ט (לא אמרו שאין בנין וסתירה בכלים, אלא בבנין גרוע וסתירת בנין
שלגגרוע ... אבל העושה כלי מתחלתו הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה, והשובר כלי שלם
שלדהרי זו סתירת בנין גמור וחייב משום סותר), ויש בזה ב' דעות, כנסמן לעיל שם (הערה
שלהפה).
שלוולענין מאכלים יש לעיין לקמן סי' תקי
שלזסי"א (אין עושין גבינה ביום טוב), ולעיל סי' שיט סכ"ו (עשאו גבינה חייב
שלחמשום בונה). סי' תקב ס"ה (דרך
שלטעושי מדורה גדולה לעשות ארבע שורות של עצים לארבע רוחות כעין ארבע דופני התיבה
שמונותנים עליהם עצים למעלה, ודומה לאהל, לפיכך הרוצה לעשות כך ביום טוב לא יעשה
שמאהדפנות תחלה ואחר כך יעשה עליהם הגג, מפני שזהו דרך בנין, ואפילו בנין עראי אסור
שמבביום טוב, אלא אדם אחד יאחוז העצים העליונים שהם לגג בידיו באויר ואחר כך יסדרו
שמגהדפנות תחתיהם... וכן ביצים כשצולין אותן ומניחים אחד על גבי
שמדשנים והאש ביניהם, יאחוז העליונה בידו ויתן האחרות תחתיה).
שמה[1715]
שמומשמעות הגמרא כט, רע"ב (אין שונין קמח ביום טוב (שרקדו מאתמול ובא
שמזלשנותו בנפה ליפותו אין שונין, רש"י). משום רבי פפייס ור' יהודה בן בתירא
שמחאמרו שונין), הרי שהרקדה ראשונה אסורה לדברי הכל. רמב"ם פ"א ה"ז (ולא
שמטמרקדין ביום טוב), ופ"ג הי"ד (הקמח אף על פי שרקדו מערב יום טוב והסיר
שנממנו הסובין אין מרקדין אותו פעם שנייה ביום טוב), ומ"מ שם (מדברי רבינו אתה
שנאלמד שהרקדה ראשונה אסורה ביום טוב. וכן העלה הרשב"א ז"ל), והוא בעבודת
שנבהקודש שער א ס"ח (אין מרקידין את הקמח ביום טוב, שהריקוד מלאכה גמורה היא). טור
שנגושו"ע ס"ב (אין מרקדין הקמח בתחלה).
שנדוכשם שהרקדה ראשונה אסורה ביום טוב, כן
שנהגם ברירת הפסולת מתוך האוכל נאסרה ביום טוב, כנסמן לקמן (הערה 28).
שנו[1716]
שנזסעיף ט (אסרו חכמים ...
שנחוההרקדה ... לפי שכל מלאכות הללו דרכן להעשות
שנטהרבה ביחד ביום אחד לצורך אכילת ימים הרבה, שהרי דרך האדם ... ולרקד קמח הרבה).
שסוהרמב"ם שם כתב טעם אחר (שכל אלו
שסאוכיוצא בהם אפשר לעשותן מערב יום טוב ואין בכך הפסד ולא חסרון). ונתבארה שיטתו
שסבבקונטרס אחרון ס"ק א.
שסג[1717]
שסדתוס' שם ד"ה אגבא (אין להתיר תחלת הרקדה על ידי שנוי). רא"ש
שסהפ"ג סי' טז (אבל בתחילת הרקידה, אפילו על ידי שינוי אסור). טור ושו"ע שם
שסו(אפילו על ידי שינוי).
שסז[1718]
שסחשאילו היה אפשר
שסטלעשותם מערב יום טוב, היה אסור גם בשאר המלאכות, כדלעיל סי' תצה ס"ה-ו.
שעוכן הוא לעיל שם (ואפילו לא היה אפשר
שעאלעשותם מערב יום טוב).
שעב[1719]
שעגרמ"א ס"ב (מותר לעשות על ידי גוי אפילו תחלת הרקידה, אם ישנה קצת).
שעד[1720]
שעהרשב"ם בתוס' שם (ורשב"ם פירש דעל ידי שנוי אין לחלק).
שעו[1721]
שעזתוס' שם (ויש לסמוך עליו לענין להתיר לשפחה נכרית תחלת הרקדה על ידי שנוי, אבל אנו
שעחלעצמנו אין לסמוך). ט"ז סק"ד (דרשב"ם פסק דשינוי מהני אפילו בהרקדה
שעטראשונה ... על כן כתבו התוס' דעל ידי עכו"ם יש להקל בשינוי קצת).
שפ[1722]
שפאגמרא שם (דרש רבא בר רב הונא זוטי אפתחא דנהרדעא, שונין קמח ביום טוב (שרקדו
שפבמאתמול ובא לשנותו בנפה ליפותו, רש"י). אמר להו רב נחמן, פוקו ואמרו ליה לאבא
שפג(לחברי, רש"י) שקילא טיבותך ושדי אחזרי (אין אנו מחזיקין לך טובה בכך, נטולה
שפדהיא טובתך, ומוטלת על הקוצים טיבותיך, רש"י), פוק חזי כמה מהולתא (נפות,
שפהרש"י) הדרן בנהרדעא (שכולן יודעות שמותר, רש"י). דביתהו דרב יוסף נהלא
שפוקמחא אגבא דמהולתא (באחורי הנפה כדי לשנות, רש"י), אמר לה חזי דאנא רפתא
שפזמעליתא בעינא (אי את צריכה לשנות, דשונין קמח ביום טוב, רש"י)).
שפח[1723] כדלעיל סי' שיט ס"א (הבורר
שפטאוכל מתוך הפסולת כדי לאכול לאלתר, אינו חייב, אלא אם כן בורר בנפה או כברה, שזהו
שצדרך ברירתו ... ולא אסרתו תורה אלא לעשותו בכלי המיוחד לכך, דהיינו נפה וכברה).
שצאועל זה אומר כאן, שכמו בורר על ידי נפה וכברה, איסורו הוא בבורר אוכל מתוך פסולת,
שצבכך גם מרקד, איסורו משום בורר אוכל מתוך פסולת.
שצגעיקר
שצדהחילוק בין בורר למרקד נתבאר ברש"י עה, ב ד"ה הרי הוא אורג (זורה ובורר
שצהומרקד, דזה בקשין, וזה בצרורות, וזה בקמח). והיינו שבתחלה (אחר דישה) באה מלאכת
שצוזורה, לברר את גרעיני הדגן מהקשין, ואחר כך באה מלאכת בורר (בנפה וכברה), לברר את
שצזגרעיני הדגן מהצרורות, ואחר כך (אחרי הטחינה) באה מלאכת מרקד, לברר את הקמח
שצחמהמורסן.
שצטוהטעם
תששניהם נחשבים בורר אוכל מתוך פסולת (ולא פסולת מתוך אוכל), בין אם הפסולת נשארת
תאלמעלה בנפה והקמח יורד למטה, ובין אם המוץ נופל למטה והתבן נשאר למעלה בכברה,
תבנתבאר לעיל שם (הערה ח).
תג[1724]
תדרש"י ביצה שם ד"ה כל שכן (והשונה אינו מרקד, שהרי נראה שהכל יוצא
תהואין כאן סובין). לבוש ס"ב (אין זה הרקדה שבורר הקמח מתוך הסובין, שהרי הכל
תורואין שהכל יוצא ואין כאן סובין, לפיכך מותר). מ"א סק"ג (השונה, פירוש
תזשרקדו פעם שניה, אינו מרקד, שהרי נראה שהכל יוצא ואין שם סובין (רש"י)).
תחוכעין זה מצינו לענין בורר בשבת, כדלעיל
תטסי' שיט סי"ג (יין או מים שהם צלולים, מותר לסננן במשמרת כדי שיהיו צלולין
תייותר, או אפילו מפני הקמחין שע"פ היין, או שנפלו בו קסמין דקין, ואינו חשוב
תיאכבורר הואיל וראוי לשתיה לרוב בני אדם בלא ברירה זו).
תיב[1725]
תיגרש"י שם ד"ה אין שונין (אין שונין, דאפשר לו מאתמול).
תידסיכום פרטי ההלכה של אפשר לעשותו מערב
תיהיום טוב כשאין כאן מלאכה אלא טורח או עובדין דחול בלבד, ראה לעיל סי' תקא
תיוס"ב-ג, ושם נסמן (הערה 11).
תיז[1726]
תיחכעין האמור לקמן סי' תקי ס"ב (שבכלים הללו אין דרך לנפות מעט אלא הרבה ביחד,
תיטלפיכך המנפה בהם נראה כמנפה לימים רבים), וס"ו (שאסור לנפותן בנפה וכברה מטעם
תכשביארנו למעלה), שאף במקום שאין לאסור בורר, אסור לרקד בנפה וכברה מטעם שנראה
תכאכעושה לימים רבים ודמי לעובדין דחול. ובקונטרס אחרון כאן סק"א (דטעם איסור ברירת הקטניות בנפה וכברה
תכבהוא משום עובדין דחול).
תכגוראה מראי מקומות וציונים.
תכד[1727]
תכהגמרא שם (דביתהו דרב אשי נהלא קמחא אגבא דפתורא, אמר רב אשי הא דידן ברתיה
תכודרמי בר חמא, ורמי בר חמא מרא דעובדא הוה, ואי לאו דחזיא מבי נשא לא הוה עבדא), כפירוש
תכזהתוס' שם ד"ה אגבא (על גבי השלחן ממש, וחשיב שנוי, לפי שדרך לרקד בעריבה). רמב"ם
תכחפ"ג הי"ד (ואם שינה מותר, כגון שירקד מאחורי הנפה, או שריקד על גבי
תכטהשלחן וכיוצא בשינוי זה). טור ושו"ע שם (רוצה לרקדו שנית כדי שיהא הפת נאה, צריך
תלשינוי קצת, כגון על גבי שלחן). מ"א ס"ק ה (דבחול דרכו לנפות על גבי עריבה).
תלא[1728]
תלבמ"א שם (ואם כן, מי שדרכו לנפות בחול על גבי שלחן, צריך שינוי אחר).
תלג[1729]
תלדגמרא כט, ב (ושוין שאם נפל לתוכן צרור או קיסם ששונין. תני תנא קמיה דרבינא
תלהאין שונין קמח ביום טוב, אבל נפל צרור או קיסם בורר בידו, אמר ליה כל שכן דאסור,
תלודהוה ליה כבורר), ופרש"י (דמחזי כבורר, ובורר אב מלאכה היא כהרקדה).
תלז[1730]
תלחרש"י כט, רע"ב (דאפשר לו מאתמול ... נפל לתוכן צרור או קיסם), הרי מיירי
תלטשהצרור נפל לתוכן היום, ואי אפשר לו מאתמול. וכדפירש ר"ן טז, א ד"ה תנו
תמרבנן (פירש רש"י ז"ל משום דאפשר מאתמול ... ושוין שאם נפל לתוכו צרור או
תמאקיסם ששונין, דהא לא אפשר מאתמול, דביום טוב נפל). ט"ז סי' תקי סוף סק"ג
תמב(התם קאי אנפל צרור היום, ואם כן הוה אי אפשר מערב יום טוב).
תמגהובא בקונטרס אחרון סק"א (והכא
תמדמיירי שנפל ביום טוב, כמבואר ברש"י ור"ן, עיין בית יוסף וט"ז).
תמה[1731]
תמוראב"ד פ"ג הי"ד (ואם נפל בו צרור או קיסם אסור, ואם שינה
תמזמותר), לפירוש המ"מ שם (ביאור דבריו, שאסור לסלק הצרור ביד, אבל יכול לשנות
תמחהקמח). הובא ב"י ד"ה גרסינן. רמ"א ס"ב (ויש אומרים
תמטדמותר ליטול הצרור או הקיסם בידו. אבל יש מחמירין ואוסרין), והמתירים הם
תנהרשב"א בעבודת הקודש שם (נפל צרור או קיסם בתוך הקמח, יש מי שהורה שאסור
תנאליטלן ביד, לפי שזה כבורר. ולא יראה לי כן, אלא מותר ליטול ביד), והרמב"ם שם,
תנבכפירוש המ"מ שם (הרשב"א ז"ל פירש שמותר לסלקו ביד, וזה נראה דעת
תנגרבינו, שלא כתב איסור הנטילה ביד). הלכות ומנהגי מהר"ש סי' מא אות א (ומותר
תנדלדוך מצה ביום טוב, כי קיי"ל דאין טחינה אחר טחינה. אך יזהר (עצמו) שלא יברור
תנהליזרוק הגדולים, כי יש איסור בורר באוכלין). מהרי"ל הל' יום טוב ע' קע
תנו(ולדוך מצה ביום טוב של פסח מותר, דקי"ל דאין טחינה אחר טחינה, אך יזהר שלא
תנזיברור פירורין הגדולים מתוך הקטנים, כי איסור בורר יש נמי באוכלין). **מ"א
תנחסי' תקד** סק"ט (ולי נראה, דמהרי"ל סבר דאסור ליטול קיסם בידו מקמח
תנטוכמ"ש סי' תק"ו ס"ב בהג"ה, ולכן אסור גם כן ליטול המצות. ואף
תסעל גב דבסי' שי"ט ס"ג כתב דמותר לברור חתיכות גדולות מקטנות במין אחד,
תסאדוקא בחתיכות, אבל הכא מה שנטחן הוי כקמח, ולכן יש להחמיר כמ"ש מהרי"ל).
תסבפר"ח ס"ב (ושורש מחלוקת זה תלוי בגרסאות, דבגמרא הכי איתא, תני
תסגתנא קמיה דרבינא אין שונין קמח ביום טוב, אבל נפל צרור או קיסם בורר בידו, אמר ליה
תסדכל שכן דאסור, דהוה ליה כבורר, זו היא גירסת רש"י ורוב הספרים, ולפי זה אסור
תסהליטלן ביד. ויש גירסא אחרת דגרסי, תנא תנא קמיה דרבינא ושוין שאם נפל לתוכו צרור
תסואו קיסם ששונין, ואמר ליה רבינא כל שכן דאסור, פירוש למאן דאמר אין שונין, דכיון דאפילו
תסזהרקדה שנייה דלא מיחזי כמרקד אסור, כל שכן בנפל צרור דמחזי כבורר. ועל פי גירסא זו
תסחכתב הרשב"א שמותר ליטול ביד. ויש להחמיר). ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א.
תסטוכן הוא לעיל סי' תקד ס"ו (מותר
תעלגרור כדרכו במורג חרוץ לחם האפוי ... אבל מכל מקום צריך ליזהר שלא לברור פירורין
תעאהגדולים קצת מתוך פירורים הנטחנים ודקים כקמח, לפי שהן חשובים כשני מינים שונים,
תעבשאסור לברור מין אחד מתוך חבירו אפילו ביום טוב, כמ"ש בסי' תק"ו).
תעגוראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
תעדעח.
תעה[1732]
תעוסעיף א (נטילת הפסולת, אין זו דרך אכילה, אלא דרך תיקון האוכל שיהא ראוי לאכילה,
תעזהרי זו מלאכה גמורה).
תעח[1733]
תעטשיטה מקובצת רפ"ג (הרמב"ן פירש, שלא התירה תורה אלא
תפמלאכות שדרכן לעשותן לפי שעה, ולא לזמן מרובה ... וכן ברירת חטים שהן לזמן מרובה
תפאאסור). ירושלמי פ"א ה"י (מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא
תפבמרקידין, ר' אחא בשם רשב"ל, כל מלאכה לא יעשה בהם (בא יב, טז-יז), עד ושמרתם
תפגאת המצות), ופירשו התוס' ג, א סוד"ה גזרה (פירש רבינו נתנאל מקינו"ן,
תפדדבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש, וסמיך ליה ושמרתם את המצות, אותם מלאכות
תפהשמשימור ואילך הם מותרות, דהיינו מלישה ואילך, אבל שאר מלאכות דמקודם לכן, אסורין),
תפוור"ן יב, ב (ובירושלמי ... מניין שאין טוחנין ולא מרקדין, רבי יוסי בשם
תפזר"ל אומר, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, מן ושמרתם את המצות, כלומר
תפחמלישה ואילך, למעט טחינה והרקדה וכל שכן קצירה ודישה).
תפטונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (דסבירא להו דברירה היא ממלאכות האסורות
תצביום טוב כהרקדה. וכן כתב בשיטה מקובצת ריש פרק אין צדין. וכן כתב הר"ן שם
תצאבשם הירושלמי, והביאו התוס' מקצת לשונו, מלישה ואילך כו' עיי"ש).
תצבוכשם שברירת הפסולת מתוך האוכל נאסרה
תצגביום טוב, כן גם הרקדה ראשונה אסורה ביום טוב, כנסמן לעיל (הערה 10).
תצד[1734]
תצהס"ט (אסרו חכמים ... וברירת מיני תבואה, שדרך לבור אותם הרבה ביחד).
תצווכן הוא לקמן סי' תקי ס"ג (הברירה
תצזהיא ממלאכות האסורות ביום טוב אף לצורך אכילה).
תצח[1735]
תצטגמרא [ברייתא] שם (ושוין שאם נפל לתוכן צרור או קיסם ששונין). טור
500ושו"ע שם (אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם ורוצה לרקדו פעם שנית, מותר אף
501בלא שינוי).
502והיינו שאף שהרקדה ראשונה אסורה ביום
503טוב, כדלעיל ס"ג (ההרקדה
504היא ממלאכות האסורות ביום טוב). מכל מקום כאן היא הרקדה שנית המותרת.
505ואף
506שכאן מרקד "בשביל צרור וקיסם שנפל לתוכו", עדיין נחשבת הרקדה שנית
507המותרת.
508וכעין זה לעיל סי' תסו ס"ח (אם
509נפלו מים על קמח ... אם הוא יום טוב ... כיון שכבר נרקד הקמח פעם אחת קודם יום טוב
510ויצאו ממנו כל הסובין, ואינו חוזר ורוקדו אלא כדי לבער החמץ מתוכו, אם כן אין כאן
511מלאכה גמורה, אלא שבות מדברי סופרים, כמו שיתבאר בסי' תק"ו). והיינו שעיקר
512איסור ההרקדה הוא רק בהרקדה הראשונה, משא"כ הרקדה שנית מותרת מעיקר הדין, אף
513אם הוא מרקידה שנית "כדי לבער החמץ מתוכו" או "בשביל צרור וקיסם
514שנפל לתוכו".
515ולכן
516אף שאסור ליטול משם הצרור או קיסם בידו, משום איסור בורר פסולת מתוך אוכל, מכל
517מקום מותר לרקדו פעם שנית כדי להוציא משם הצרור או הקיסם.
518וראה
519מה שדנו בזה בבית מאיר. אגלי טל, בורר אות ו. נימוקי יום טוב על
520הקונטרס אחרון ס"ק א הערה א.
521[1736]
522כנסמן לעיל (הערה 25).
523לבוש שם (אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם ורוצה לרקדו פעם שנית, מותר אף
524בלא שינוי, שזה לא היה אפשר לו לעשותו מאתמול, שהדבר נפל בו היום).
525לכללות סעיף זה – ראה שבת כהלכה
526פי"ג הערות ד-ז.
527[1737]
528גמרא לז, א (ולא מגביהין תרומות ומעשרות ... והני מילי פירי דטבילי מאתמול,
529אבל פירי דטבילי האידנא, כגון עיסה לאפרושי מינה חלה, מפרשינן). אבוה דשמואל ט,
530רע"א (גלגל עיסה מערב יום טוב, אין מפריש ממנה חלתה ביום טוב), ופרש"י (דלא
531התירו להפריש חלה אלא בעיסה שנתגלגל ביום טוב, אבל זו היה לו להפריש מערב יום טוב).
532רי"ף ד, ב (והילכתא כאבוה דשמואל, דגרסינן בפרק משילין, ולא מגביהין תרומות
533ומעשרות ביום טוב ואפילו ליתנם לכהן בו ביום, והני מילי דטבילי מאיתמול אבל פירי
534דטבילי האידנא, כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה, מפרשינן ויהבינן לכהן). טור
535ושו"ע ס"ג (הלש עיסה ביום טוב, יכול להפריש ממנה חלה).
536[1738]
537שבמקומות שהחלה נאכלת לכהן טהור, מותר אף לאפותו (לצורך יום טוב) וליתנו לכהן
538טהור, כדלקמן ס"י (אם יש שם כהן טהור מקרי, מותר לאפותה).
539ואפילו אין לפניו כהן כו', שאסור
540לאפותה, כדלקמן ס"ט (אסור לאפותה שהרי היא אסורה באכילה). עכ"פ מותר
541להפריש ממנה חלה, כדי לאכול שאר הפת שהפרישו ממנה חלה.
542[1739]
543משנה לו, ב (ולא מגביהין
544תרומה ומעשר, כל אלו ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת), וכן הוא לקמן סי' תקכד
545ס"א (כשם שבשבת ... ולא מפרישין חלה ... כך אין עושין אחד מכל אלו ביום טוב).
546ולענין שבת – לעיל סי' רס ס"ה (שאין מפרישין חלה בשבת).
547[1740]
548רש"י ט, א ד"ה אוכל (כשאר הגבהת תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן).
549רמב"ם
550הלכות שבת פכ"ג ה"ט (אין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת, מפני שנראה כמתקן
551דבר שלא היה מתוקן). והי"ד (מפני שהוא כמתקן אותן בשבת). וכן
552הוא לעיל סי' שלט ס"ז (ואין מפרישין תרומות ומעשרות מפני שהוא כמתקן דבר שלא
553היה מתוקן).
554[1741] כל איסור מתקן דבר הוא משום
555תיקון כלי. וראה מראי מקומות וציונים.
556[1742]
557רש"י שם ד"ה גלגל (מותר לגלגלה ביום טוב ולאפותה, כדי לאכול פת
558חמה). וכדלעיל סי' תצה ס"ה (מותר
559ללוש ולאפות ... כדרכו בחול, לפי שאם עשה ... מערב יום טוב יש בכך הפסד או חסרון
560טעם, שאין לחם שנילוש ונאפה היום כלחם שנילוש ונאפה מאתמול).
561[1743] אף בחוץ לארץ, עכ"פ
562לכתחלה, כדלעיל סי' רס ס"ה (ואף שחלת חוץ לארץ אוכל והולך ומשייר מעט ואחר כך
563מפרישה מעיקר הדין, מכל מקום לכתחלה נוהגים להפרישה קודם אכילה, שמא ישכח אחר כך,
564ונמצא שאכל טבל למפרע), וקונטרס אחרון שם ס"ק ב (שכבר נהגו כל ישראל מדורות
565הראשונים להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אחר כך).
566[1744]
567גמרא שם ושם (כנסמן לעיל הערה 32).
568טור ושו"ע ס"ג (אבל עיסה שנילושה בערב יום טוב, אסור להפריש ממנה חלה ביום
569טוב).
570[1745]
571רש"י שם ד"ה אין (אבל זו היה לו להפריש מערב יום טוב). לבוש ס"ג (וזה
572היה יכול לעשותו מאתמול).
573וכמו כל צורך אוכל נפש, שנתבאר לעיל סי'
574תצה ס"ה (מדברי
575סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ... אסור
576לעשותה ביום טוב).
577[1746]
578רמ"א ס"ג (אלא אוכל ומשייר קצת, ולמחר מפריש מן המשוייר חלה).
579מ"א ס"ק ז (היינו בחלת חוץ לארץ). ואם הוא בארץ ישראל – יתבאר לקמן
580ס"ז מה יוכל לעשות.
581[1747]
582בשו"ע (ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה, בחוץ לארץ מותר, מפני שאין
583עיקרה אלא מדבריהם), וברמ"א (וצריך לשייר מעט יותר משיעור חלה שמפריש, כדי
584שיהא שיריים בשעה שמפריש).
585וכן הוא לעיל סי' רס ס"ה (שחלת חוץ
586לארץ אוכל והולך ומשייר מעט ואחר כך מפרישה). סי' רסא ס"ב (יכול לאכול בלא הפרשת חלה, ולשייר מעט
587עד אחר השבת, ולהפריש מן המשוייר). סי' תמד סי"ב (אם הוא בחוץ לארץ
588שמותר לאכול בלא הפרשת חלה, רק שישייר ממנו שיעור חלה ועוד משהו, כדי שלאחר השבת
589יפריש חלה מן המשוייר הזה גם על הלחם שאכל בשבת, שהקילו חכמים בחלת חוץ לארץ להיות
590אוכל והולך ואח"כ מפריש). סי' תנז ס"ט (שמותר לו לאכול כל המצות הללו
591קודם הפרשת חלה, רק שישייר חתיכה מאחת מהן ויפריש חלה מחתיכה זו על כל המצות שאכל,
592שהקילו חכמים בחלת חוצה לארץ להיות אוכל והולך ואחר כך מפריש).
593[1748] סיכום ותוכן דיני שחיטת בהמה ואפיית פת לצורך יום טוב, כשחלקה של נכרי או
594חלה טמאה:
595(א)
596אסור לאפות ולשחוט ולבשל מיום טוב לחול (תקג, א).
597(ב)
598אסור לבשל ביום טוב לצורך נכרי (תקיב, א).
599(ג)
600אסור לאפות ביום טוב חלה טמאה (תקו, ט).
601(ד)
602מותר לשחוט בהמה שבשותפות עם נכרי, כי אינו יכול לחלק הבהמה לפני שחיטה (תצח, כב)
603(ה)
604אסור לאפות עיסה שבשותפות עם נכרי, כי יכול לחלק העיסה קודם אפייה (תקו, יב).
605(ו)
606מותר להוסיף בפת ובשר, מפני שמשתבחים כשיש פת ובשר הרבה (תקג, ה. תקז, יח).
607(ז)
608ואם העיסה והבשר הם בשותפות עם נכרי, אסור, כיון שאינו יכול לאכול כל הפת והבשר
609(תקו, יב).
610(ח)
611ומטעם זה אסור להוסיף פת ובשר בשביל עבדו ושפחתו שמזונותיהם עליו (תקיב, ד).
612(ט)
613וכן אסור לאפות עיסה שלא הפריש חלתה, כיון שאינו יכול לאכול כל הפת (תקו, ו).
614(י)
615ובפסח התירו מטעם "דבעידנא דקא עיילי לתנורא כל חדא וחדא חזיא ליה לדידיה"
616(פסחים מח, א), כי אם לא יאפה כל החלה היא תחמיץ (תנז, יח).
617(יא)
618וכן התירו מחמת הדחק לאפות פת לבני
619חיל שנתנו קמח, אם אינן מקפידין כשנותן מהפת לתינוק (תקיב ס"ו).
620(יב)
621ויש מתירין לאפות גם עיסה שלא הפריש חלתה, כיון שהחלה עצמה אסור להפרישה ולחלקה
622מהעיסה (תקו, ו).
623(יג)
624מותר להוסיף בקדרת בשר, אם כל המלאכה נעשית בבת אחת (תקג, ד. תקג, ו. תקיב, ד).
625(יד)
626משא"כ בפת, שגם הלישה אסורה לצורך נכרי, ואינה נעשית בבת אחת (תקו, יב תקיב,
627ד).
628[1749]
629מרדכי רמז תרנד (והוא הדין דאין לאפות ביום טוב, כיון שאין יכול לאוכלה). **ב"ח
630**ד"ה וכשפירש (הכי קאמר ... לפי שיש בעיסה חלק ממנה דטרח באפייתה שלא
631לצורך, דהיינו מה שהוא כדי חלתה, מידי דהוה אעיסה חציה של גוי וחציה של ישראל
632דאסור לאפותה משום דאפשר למיפלגא בלישה (ביצה כא, א), והכי נמי אפשר למיפלגא ...
633הילכך אסור לאפות כל העיסה בשביל חלק החלה שבה, והכי נקטינן). ט"ז
634סק"ז (בזה שהיום לא יאכל הכהן חלקו, שהרי אסור להפריש, אם כן אופה חלק אחד
635שלא לצורך יום טוב).
636[1750]
637סעיף יח (מותר לאפות תנור מלא
638פת אע"פ שאינו צריך ביום טוב אלא פת אחד, מפני שהפת נאפה יפה כשיש פת הרבה
639בתוך התנור ונמצא שאפיית כל הפת היא צורך יום טוב), ושם נסמן (הערה 79).
640[1751] תוס' כא, א ד"ה עיסה (ואם
641תאמר והאמר לעיל, רבי שמעון בן אלעזר אומר ממלאה אשה תנור פת ואע"פ שאינה
642צריכה אלא לפת אחת, מפני שהפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא, ושרי לאפות ביום טוב אפילו
643לכתחילה ... ויש לומר דשאני התם דכל הפת של ישראל שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד
644או זה או זה, ועוד דלמא מקלעי ליה אורחים, אבל הכא דחציה של נכרי, אסור לאפותה ביום
645טוב). מ"א סקט"ו (אף על פי שהפת משביח בכך כמ"ש סי' תק"ז
646ס"ו. דהתם אוכל איזה פת שירצה, אי נמי אי מקלעי ליה אורחים אוכלים כל הפת,
647משא"כ כאן).
648[1752]
649ט"ז שם (כיון
650דבשעת הלישה היה חול, ואפשר להפרישה ... שפיר קרינן ביה אפשר למיפלגינהו בלישה,
651ואסור).
652[1753]
653סעיף יב (היה לו קמח או עיסה
654בשותפות עם הנכרי, אסור לו לאפות כל הקמח או כל העיסה ולחלוק עם הנכרי אחר האפייה,
655שהרי הוא אופה ביום טוב בשביל נכרי).
656[1754]
657רמ"א שם (ומותר לאפות הפת על ידי שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה). ב"י
658ד"ה כתב המרדכי (ויש לתמוה על מה שכתב דגלגל עיסה מערב יום טוב אין לאפותה
659ביום טוב לפי שאינו יכול לאכלה, ואמאי אינו יכול לאכלה, הרי תרומת חוץ לארץ אוכל
660והולך ואחר כך מפריש, ואם כן שפיר יכול לאפותה, שהרי ראויה לאכלה ביום טוב, ובלבד
661שישייר ממנה. וכן נראה שהוא דעת הפוסקים שיכול לאפותה ביום טוב). מ"א
662סק"י (וב"ח פסק כמרדכי דאסור לאפות, כמו עיסה חציה של עכו"ם (כמ"ש
663ס"ו) משום דאפשר לחלק העיסה, אלא דאיסורא דרביע עליה, דאין מגביהין חלה ביום
664טוב עכ"ל, ונראה לי ראיה ברורה דשרי ממתני' פ"ג דפסחים, כמ"ש סי'
665תנ"ז ס"ב, דהתם גם כן מותר להפרישה, רק שעושה משום איסור חמץ). פר"ח
666ס"ג ד"ה ומ"ש ומותר (כיון דאי אפשר למיפלגא דמיא לבהמה חציה של
667עכו"ם וחציה של ישראל שמותר לשוחטה ביום טוב, משום דאי אפשר לכזית בשר בלא
668שחיטה, והכא נמי כיון דאי אפשר למיפלגא מותר לאפות כולה בשביל חלק המצטרך לו ליום
669טוב).
670[1755]
671כמבואר בב"י (ורבינו חיים כתב בשם רש"י דאפילו מה שאוכל ומשייר החלה הוי
672בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ... דאוכל ומשייר שכתב רבינו לאו כגוונא דאוכל
673ומשייר שכתב רבינו חיים בשם רש"י, דההוא אוכל ומשייר היינו לומר שאוכל כל הפת
674ומשייר בו כדי חלה בלבד או מעט יותר, דהוה ליה כמפריש ממש, ואוכל ומשייר שכתב
675רבינו, היינו שמשייר הרבה יותר מכדי חלה, דתו לא הוי כמפריש חלה ביום טוב, שהרי
676במוצאי יום טוב מפריש חלה מתוך פת מרובה). וכיון שאסור להפריש את שיעור החלה
677מהמקצת היותר על כדי שיעורי חלה, מותר לאפות הכל ביחד.
678[1756] כמובא לעיל (הערה 47) שמטעם זה אסר הט"ז.
679[1757] כדלעיל סי' תצח סכ"ב (בהמה שהיא חציה של ישראל וחציה של נכרי
680מותר לשחטה ביום טוב, ואינו כשוחט גם בשביל הנכרי, דכיון שאי אפשר לכזית בשר בלא
681שחיטה נמצאת כל השחיטה הוא צורך הישראל).
682[1758]
683מ"א שם (ומכל מקום נראה לי להקל). פר"ח שם (ואם כן יפה
684תמה הב"י על המרדכי, אמאי לא התיר לאפותה ביום טוב ... ולדעת המרדכי צריך
685לומר ... והמחמיר תבוא עליו ברכה).
686[1759]
687ט"ז שם בסופו (ואף על פי שזה קצת דוחק, מכל מקום כיון שדעת המרדכי בפירוש
688כן, ולא נמצא בפירוש לסתור דבריו, ראוי לחוש לדבריו, כיון שיש לו טעם נכון).
689[1760] שאף שבחוץ לארץ אינו צריך
690להפריש מיד, ויוכל לעשות כמבואר בסעיף הקודם, מכל מקום "אם הוא רוצה",
691יוכל לעשות גם בחוץ לארץ כמו בארץ ישראל, וכפי שיתבאר בסמוך.
692[1761] משנה חלה פ"ב מ"ד (העושה
693עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו. רבי אליעזר אומר אף הרודה
694ונותן לסל, הסל מצרפן לחלה), וכרבי אליעזר. טור ושו"ע יו"ד רס"י
695שכה (שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור, אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט זו בזו,
696מצטרפים ... ואם אינם נדבקים, והם בסל אחד, הסל מצרפן). וכן כאן שעיסה האחת היא
697כשיעור והב' פחות מכשיעור, שהכלי מצרפן לחייב חלה גם את העיסה הקטנה.
698[1762] תוס' ט, א סד"ה גלגל (ומיהו אם
699ירצה לעשות דבר קל, יעשה מצה אחת ויאפה אותה ויצרפם, ויפריש [מאחת על] כל האחרות
700אגב אותה, מפני שחיובה בא עכשיו). הגהת סמ"ק סי' קצד ע' קסח (ואם שכח ולא
701הפריש מערב יום טוב כיצד הוא עושה ביום טוב, חוזר ולש ביום טוב שיעור חלה, ומצרפין
702בכלי עם אותה שנילושה מערב יום טוב ומפריש). מרדכי פסחים רמז תקצז (וכתב ה"ר
703שמואל מפלייז"א, דצריך לאפות מצה אחת, ובשעת הפרשה יפריש מאחת על כולן ותפטור
704את האחרות בצירוף).
705וכן
706הוא לעיל שם סט"ז (ילוש עוד עיסה קטנה ויאפה אותה, ויצרפה בכלי אחד עם כל
707המצות הללו, ועל ידי כן נתחייבה בחלה אף על פי שאין בה כשיעור, ויפריש ממנה על
708המצות החייבות עדיין).
709ומוכיח
710בקונטרס אחרון ס"ק ג, שכשמצרף עיסה קטנה לגדולה, אם מפריש
711עליהם מהגדולה אין צריך צירוף כלי, ואם מפריש עליהם מהקטנה צריך צירוף כלי. וכאן שאינו יכול להפריש מהגדולה (שנילושה
712בערב יום טוב), אלא מהקטנה (שלש ביום טוב), לכן צריך צירוף כלי.
713ואם לש בערב יום טוב ב' עיסות שכל אחת
714היא פחות מכשיעור, יכול לצרפן ביום טוב ולהפריש מהן, כדלעיל סי' תנז סי"א (אם
715נצטרפו ביום טוב, אין צריך לשייר מהם כלום, אלא יכול להפריש מהן חלה ביום טוב, שלא
716אסרו להפריש חלה ביום טוב אלא מעיסה שנילושה ונתחייבה בחלה מערב יום טוב, שהיה
717אפשר לו להפרישה מבעוד יום, אבל מצות הללו שהיו פטורות בערב יום טוב ונתחייבו ביום
718טוב על ידי צירוף כלי, מותר להפריש מהן ביום טוב, כדרך שמותר להפריש מעיסה שנילושה
719ביום טוב).
720[1763] רמ"א ס"ג (ואם רוצה
721יוכל ללוש עוד עיסה אחת ביום טוב ויצרפם יחד, ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מערב
722יום טוב). מ"א ס"ק
723יב (פירוש שיהיו סמוכים יחד).
724וכן
725הוא לעיל שם סט"ז (אם יש בעיסה זו שיעור חלה בפני עצמה בלא צירוף כלי, אין
726צריך ... לצרפה בכלי עם המצות מעיקר הדין, אלא יקיפם יחד, ויפריש מעיסה זו גם על
727המצות החייבות עדיין).
728[1764]
729סעיף ח (צריך שיהיו כל המצות הללו מונחות לפניו סמוכות זו לזו בשעה שמפריש מאחת
730מהן על כולן, שחלת ארץ ישראל אינה ניטלת אלא מן המוקף (פירוש מן הסמוך) כמו שנתבאר
731ביורה דעה סי' שכ"ג, אבל אין צריך שיגעו זה בזה בשעת הפרשה, אלא כיון שהן
732סמוכות ומקורבות זו לזו הרי זה מן המוקף).
733[1765]
734מרדכי שם (שיש להתירו אפילו בגלגל מערב יום טוב, דאין עושין בהם שום מעשה, אלא
735שמחשב לפטור האחרות אגב המצה המחויבת). מ"א סקי"א (וכתב במרדכי
736הנ"ל, דוקא כשצריך לפת חמה דלא עבד כלום רק מחשבה).
737והיינו שלא הותר אלא כשפת העיסה הגדולה
738אינה מספקת לו, וצריך לאכול אף מעט מפת העיסה הקטנה, ולכן מותר ללוש ולהפריש
739ולאפות את העיסה הקטנה, ואינו מוסיף שום מעשה בשביל הפרשת החלה הגדולה, אלא מחשבה
740בלבד, שמחשב לפטור גם הגדולה בהפרשת החלה.
741אבל אם אין צריכה לו העיסה קטנה לאכילה,
742רק כדי להפריש ממנה חלה, אזי אסור אף ללוש אותה, וכל שכן שאסור לאפותה, כדלקמן
743סי"ג (אם יש לאדם פת נקיה הרבה מספיק לו לכל היום, אסור לו לאפות עוד פת ביום
744טוב).
745[1766] שאז מותר אף אם אינו צריך
746לעיסה השנית ביום טוב.
747והיינו שאוכלה כולה – חוץ מהחלה שמפריש
748ממנה, שאותה מניח עד מוצאי יום טוב, כדלקמן ס"ט, או שנותנה לכהן טהור באופן
749שיתבאר לקמן ס"י.
750וראה מראי מקומות וציונים.
751[1767]
752גמרא שבת כד, סוע"ב (שאין שורפין קדשים ביום טוב ... הוה ליה יום טוב
753עשה ולא תעשה, ואין עשה (דבאש תשרופו, רש"י) דוחה את לא תעשה ועשה (יום טוב
754דהוא לא תעשה ועשה, רש"י)). רש"י פסחים מו, א ד"ה כיצד (כיצד
755מפרישין חלה בטומאה ... לשורפה ... אי אפשר, שאין שורפין קדשים ביום טוב). רמב"ם
756פ"ג ה"ח (אין שורפין אותה ביום טוב, שאין שורפין קדשים שנטמאו ביום טוב,
757ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה שנאמר באש ישרף, ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה
758וכיוצא בהן עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה). שו"ע ס"ד (המפריש
759חלה ביום טוב והיא טמאה ... ולא ישרפנה, שאין שורפין קדשים ביום טוב). ט"ז
760סק"ח (דאע"פ שהיא טמאה ויש מצות עשה בשריפתה, שנאמר באש תשרף, מכל מקום
761עשיית מלאכה שאינו צורך אכילה הוא עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה).
762וכן הוא לעיל סי' תנז סי"ז (שאם
763ילוש כשיעור ויפריש ממנה חלה ... לשורפה ... אינו יכול, שאין שורפין קדשים ביום
764טוב, כמ"ש בסימן תק"ו).
765וכן הוא בשאר מצות שאינן דוחות יום טוב,
766כדלעיל סי' תצח סל"ד (שאין
767מצות עשה של כיסוי הדם דוחה את לא תעשה של יום טוב, שיש בה עשה ולא תעשה, שהרי
768נאמר בה שבתון כלומר שבות ממלאכה וזוהי מצות עשה), ושם נסמן (הערה 162).
769ודוקא מצוה עוברת אמרינן בה מתוך שהותרה
770הבערה לצורך כו', כדלעיל סי' תצה ס"ג (צורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום),
771ושם נסמן (הערה 29).
772[1768]
773מ"א סקי"ג (כגון בזמן הזה שכולנו טמאים). וכן הוא לעיל סי' תנז ס"כ
774(בזמן הזה שכלנו טמאי מתים ונטמאת החלה).
775[1769]
776רמב"ם שם (לא יבשל את החלה, שאין מבשלין ביום טוב אלא לאכול, וזו לשרפה עומדת).
777שו"ע שם (לא יאפה אותה).
778[1770]
779משנה כז, ב (ומעשה ושאלו את רבי טרפון ... על החלה שנטמאת, ונכנס לבית
780המדרש ושאל, ואמרו לו לא יזיזם ממקומם). רמב"ם פ"ב הט"ז (תרומה
781שנטמאת לא יזיזנה ממקומה). מ"א סקי"ד (ואסור גם כן לטלטלה (משנה
782פ"ג דביצה)).
783וכן הוא לעיל סי' תנז סוף סי"ח
784(החלה שהיא אסורה בטלטול לאחר שקרא לה שם, כמו שיתבאר בסי' תק"ו).
785[1771]
786רש"י שם ד"ה חלה שנטמאה (אינה ראויה לכהן היום, דהא באכילה אסורה לעולם,
787ובהסקה או לתתה לכלבו ביום טוב אסור, דאין מבערין קדשים טמאים מן העולם ביום טוב,
788ואפילו על ידי אכילת בהמה, דקי"ל שאין שורפין קדשים ביום טוב).
789[1772]
790מהריל הל' חלה ע' פד (ואמר מהר"י סג"ל, גם ביום טוב, הואיל דהחלה בידו
791שהפרישה בברכה, מותר לטלטלה במקום שרוצה לשומרה שם עד מוצאי יום טוב). דרכי משה
792סי' תנז את ה (ומיהו בעודה בידו מותר לטלטלה לכולי עלמא, וכן פסק מהרי"ל).
793[1773]
794סעיף יט (ואין בזה איסור טלטול מוקצה, דכיון שהמוקצה ישנו עליו כבר הרי הוא יכול
795לנושאו עליו לכל מקום שירצה, כמו שיתבאר בסי' ש"ח), ובסי' שח סי"ג (ואפילו
796אם שכח ונטל בידו מוקצה גמור, רשאי לטלטלו לכל מקום שירצה, כיון שכבר הוא בידו.
797ויש מי שאוסר במוקצה גמור, וראוי לחוש לדבריו אלא אם כן במקום הפסד).
798וכאן לא הצריך הפסד, כיון שנטלו בידו
799לפני שנאסר בטלטול. אבל ראה לעיל שם סע"ד (ולפי מה שנתבאר שם שטוב להחמיר
800בזה, גם כאן טוב ליתן לתוכם מים אף שעודן בידו).
801[1774]
802רמב"ם פ"ג ה"ט (כיצד יעשה בה, יניחנה עד הערב וישרוף אותה).
803שו"ע שם (אלא מניחה עד הערב ושורפה).
804[1775]
805רי"ף פסחים פ"ג יד, ב (אבל חלת חוצה לארץ דמדרבנן היא, לא צריכה ולא
806מידי, אלא קורא לה שם, ואפילו לכתחלה, ואכיל לה כהן קטן, דאמר שמואל (בכורות כז, א)
807אין חלת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, באיש עד שיראה קרי).
808תוס' פסחים מו, א ד"ה עד (אומר ר"י אנן שרינן לקרות לה שם קודם אפייה
809... דהא אי איכא כהן קטן חזיא ליה, כדאמר בפרק עד כמה (בכורות כז, א) אין תרומת חוץ
810לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, וכן פסק בה"ג בסדר פסח בשם רב
811כהן צדק ריש מתיבתא). מ"מ פ"ג ה"ח (ודע שאין חלה טמאה עומדת לשרפה
812אלא בארץ, אבל בחוץ לארץ, אי איכא כהן קטן, או גדול שטבל לקריו, אוכל אותה, לפי
813שאינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו). טור ורמ"א סי' תנז ס"ב (ואם
814יש כהן קטן שלא ראה קרי, או גדול שטבל לקריו, מותרים לאפות החלה בשבילו).
815וכן הוא לעיל סי' תנז ס"כ (חלת
816חוצה לארץ ... כהן הטהור מזב ומקרי, כגון כהן קטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד ...
817וכן כהן גדול שראה קרי אלא שטבל לקריו במ' סאה במים כשרים ... רשאי הוא לאכול חלת
818חוצה לארץ, אף על פי שהוא טמא מטומאת מת ושאר טומאות, וגם החלה טמאה היא, אף על פי
819כן הקילו חכמים בחלת חוץ לארץ שאינה אלא להיכר ולזכרון שלא תשתכח תורת חלה).
820[1776] נדה לב, ב (אין לי אלא איש,
821בן תשע שנים ויום אחד מנין, ת"ל ואיש). רמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ה ה"ב
822(אין שכבת זרע של קטן מטמאה עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד).
823ואף
824שהתינוק מטמא בזיבה, נתבאר לעיל שם (וגם מן הסתם לא ראה זיבה כיון שהוא פחות מבן
825ט'), ושם נסמן (הערות קכב-ג).
826[1777] מעל ט' שנים.
827[1778]
828טור יו"ד סי' שכב (ויש אומרים, כיון שאין חלה נאכלת בארץ ישראל, גם בשאר
829המקומות ... שורפה). מהרי"ל הל' חלה ע' פב (אף על גב דיש מרבותינו התירו
830לאפות החלה ביום טוב גם אם קרא עליה שם, ונותנין לכהן קטן או לגדול שטבל לקריו ...
831אכן לא נהגינן הכי). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג (אף על גב דאיכא כהן קטן
832בעיר, דאין נוהגין לתת החלה לכהן קטן). רמ"א סי' תנז ס"ב (ויש אומרים
833שאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן), ויו"ד סי' שכב ס"ה (ויש אומרים,
834כיון שאין חלה נאכלת בזמן הזה בארץ ישראל, גם בשאר מקומות אין צריכין להפריש רק
835חלה אחת, ולשרפה. וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו, שאין מפרישין רק חלה אחת בלא
836שיעור, ושורפין אותה).
837וכן הוא לעיל סי' תנז סכ"א (שכבר
838נהגו במדינות אלו שלא להאכיל חלה לכהן)
839[1779]
840משנה יב, ב (בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין
841שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום, ובית הלל מתירין), וכבית הלל. טור ושו"ע
842ס"ג (ולהוליכה לכהן).
843[1780]
844ב"י ד"ה הלש (ומשמע דאפילו תרומה שהורמה מאמש שרו בית הלל להוליך). רמ"א
845ס"ג (שרי אפילו הפרישה מאתמול).
846וכן הוא לקמן סט"ו (ומותר להוליכם
847לכהן, אפילו נשחטה הבהמה בערב יום טוב והיה אפשר להפרישן קודם יום טוב).
848[1781] כדלעיל סי' תצה ס"ח (לא
849אסרו ההוצאה אף שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב).
850[1782]
851גמרא כב, ב (תנו רבנן בית שמאי אומרים אין אופין פת עבה בפסח, ובית הלל
852מתירין ... מאי פת עבה, פת מרובה, ואמאי קרו ליה פת עבה, משום דנפישא בלישה ...
853תניא נמי הכי בית שמאי אומרים אין אופין פת מרובה ביום טוב, ובית הלל מתירין), וכבית
854הלל. תוס' שם ד"ה דנפישא (נראה לי דפת מרובה דקאמר היינו פתים גדולים ביותר,
855ועושה לצורך חול הואיל ואין בו טורח כל כך. והכי משמע בירושלמי (פ"ו
856ה"ו) מתוך שאתה מיגעו, ממנע ואין עושה אלא כדי צרכו, דפת קטן יש בו טורח יותר
857בעריסת כל אחד ואחד ... מתוך שעושה ככרות גדולות אתי למעבד יותר מצורך יום טוב). טור
858ושו"ע ס"ה (מותר לעשות ביום טוב פתין גדולים, ולא חיישינן שמתוך כך יבא
859לאפות יותר ממה שצריך), והיינו שהחשש הוא שיוסיף באפיית הפת באופן אסור, המבואר
860לקמן סי' תקז סי"ח-ט.
861[1783] שאסור לאפות עבור הנכרי ביום
862טוב, כדלקמן סי' תקיב ס"א (כל מלאכות אוכל נפש לא הותרו אלא לצורך אכילת
863ישראל, אבל לא לצורך אכילת נכרי).
864[1784]
865גמרא כא, א (אמר רב חסדא, בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל, מותר לשחטה
866ביום טוב, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל, אסור
867לאפותה ביום טוב, דהא אפשר ליה למפלגה בלישה). טור ושו"ע ס"ו (היה לו
868קמח או עיסה בשותפות עם גוי, אסור לאפותה ביום טוב, אלא יחלקנה ויאפה את שלו).
869כלומר, שאף שנתבאר לעיל סי' תצח
870סכ"ב (בהמה
871שהיא חציה של ישראל וחציה של נכרי מותר לשחטה ביום טוב, ואינו כשוחט גם בשביל
872הנכרי, דכיון שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה נמצאת כל השחיטה הוא צורך הישראל).
873היינו כיון שלפני השחיטה אי אפשר לחלק ביניהם הבהמה, משא"כ בעיסה, כדלקמן
874בסוף הסעיף (וכיון
875שאפשר לחלוק עם הנכרי קודם האפייה אסור לו לאפות עיסתו של נכרי ביום טוב).
876[1785] שמטעם זה מותר לקמן סי' תקז
877סי"ח (מותר לאפות תנור מלא פת אע"פ שאינו צריך ביום טוב אלא פת אחד,
878מפני שהפת נאפה יפה כשיש פת הרבה בתוך התנור, ונמצא שאפיית כל הפת היא צורך יום
879טוב), ושם נסמן (הערה 79).
880[1786]
881תוס' שם ד"ה עיסה (ואם תאמר, והאמר לעיל, רבי שמעון בן אלעזר אומר
882ממלאה אשה תנור פת ואע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחת, מפני שהפת נאפית יפה בזמן
883שהתנור מלא, ושרי לאפות ביום טוב אפילו לכתחילה ... ויש לומר דשאני התם דכל הפת של
884ישראל, שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד או זה או זה, ועוד דלמא מקלעי ליה אורחים,
885אבל הכא דחציה של נכרי, אסור לאפותה ביום טוב). מ"א סקט"ו (אף על
886פי שהפת משביח בכך כמ"ש סי' תק"ז ס"ו. דהתם אוכל איזה פת שירצה, אי
887נמי אי מקלעי ליה אורחים אוכלים כל הפת, משא"כ כאן).
888ביאור נושא זה – ראה לעיל סי' תצח
889בקונטרס אחרון ס"ק ב.
890סקירת פרטי הלכה זו, לעיל ס"ו
891(הערה 43).
892[1787]
893תוס' כז, ב ד"ה ועל החלה (ותירץ רבינו יצחק, דתחת תבשילו הואיל ואית
894ביה נמי צורך גבוה, בטל ליה צורך הדיוט אצל צורך גבוה, והוי כאילו כולו של גבוה),
895וכן הוא כאן, שעיקר הנאת האפיה היא לנכרי. וראה מראי מקומות וציונים.
896[1788] מתוכן הדברים נראה שאיסור זה
897הוא אף אם עושה מהם ככר אחד, ומכניסם לתנור בבת אחת.
898ואף
899שלענין בישול נתבאר לעיל סי' תקג ס"ד (עושה כל המלאכה בבת אחת, כגון שממלא
900חבית של מים ונותנה על האש ואין צריך לו ביום טוב אלא קיתון אחד, הרי זה מותר,
901כיון דבשעת עשיית המלאכה, דהיינו בשעה שנותנה על האש, היא נעשית כולה כאחת, ואינו
902מוסיף מלאכה לצורך החול).
903וכן
904בקדרת בשר, כדלעיל שם ס"ו (אם הוא עושה כל המלאכה בבת אחת, דהיינו שמתחלה נתן
905כל הבשר בקדרה והעמידה אצל האש, ונמצא בשעת עשיית המלאכה, דהיינו עמידת הקדרה אצל
906האש, היא נעשית כולה כאחת מותר).
907וכן
908הדין כשמוסיף בשר בקדרה בשביל עבדו ושפחתו שמזונותם עליו, כדלקמן סי' תקיב
909ס"ד (כשמוסיף בשר בקדרה קודם שנתנה אצל האש, דנמצא שכל מלאכת הבישול, דהיינו
910נתינת הבשר אצל האש, נעשה בבת אחת, ואינו מוסיף שום מלאכה בשבילן), ושם נסמן (הערה
91113).
912מכל
913מקום אינו מועיל היתר זה כאן באפיית הפת, שהרי גם הלישה אסורה לצורך נכרי, ולישת
914שני חלקי השותפות אינה נעשית בבת אחת, ומוסיף מלאכה בשביל הנכרי.
915ולכן
916גם אסור להוסיף בעיסה בשביל עבדו ושפחתו, אף אם עשה מהם פת אחת והכניסה לתנור בבת
917אחת. וכדלקמן שם (וכן מותר לאפות בשבילם פת בתנור שאפה בו לצרכו, ואף על פי שעושה
918מלאכה בשבילם, שהרי כל פת ופת צריך טרחא בפני עצמו, מכל מקום כיון שכל הפת ראוי לו,
919שהרי יש לו מאכלים אחרים ליתן לפניהם), ושם נסמן (הערה 19), והיינו שלענין פת לא הביא ההיתר
920הראשון של עשיית המלאכה בבת אחת, אלא ההיתר השני שיש לו מאכלים אחרים שיוכל ליתן
921לעבדו ושפחתו. וראה לקמן סי' תקז סי"ח (והערה 82).
922אבל
923אם יש לו עיסה בשותפות, כאמור כאן בפנים "היה לו ... עיסה בשותפות עם הנכרי",
924שאינו צריך ללוש אותה יותר רק להכניס לתנור, נראה לכאורה שמותר, כיון שכל המלאכה
925נעשית בבת אחת.
926[1789]
927תוס' שבת קיז, ב ד"ה הציל (אומר ר"י כשאפו ביום טוב של פסח מצות
928מסולת נקיה, שיש לו די לצורך יום טוב, אין אופין אחריהן פת של הדראה). רא"ש
929שם פט"ז סי' ג (ביום טוב של פסח, אם יש לו מצות נקיות מספיקות לאותו היום,
930אין לאפות אחר כך פת הדראה). שו"ע ס"ז (אם יש לאדם הרבה פת
931נקייה, אינו אופה פת אחרת).
932וכמו בהצלה מדליקה, כדלעיל סי' שלד
933ס"ג (הציל פת נקיה לשלש סעודות, לא יחזיר ויציל פת הדראה, אבל אם הציל פת הדראה
934יכול לחזור ולהציל פת נקיה).
935פת הדראה פרש"י שם (פת קיבר שניטל
936הדרה).
937[1790]
938כדלעיל ס"ה (שהתירו
939ללוש ביום טוב כדי שיאכל פת חמה), ושם נסמן (הערה 37).
940[1791]
941רא"ש שם (ויראה, אם יש לו בני בית ורגיל להאכילן פת הדראה, שמותר). שו"ע
942שם (אלא אם כן יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה).
943[1792]
944תוס' שם (מתחילה יעשה של הדראה ואחרי כן יעשה הנקיה). הגהת סמ"ק סי' קצד ע'
945קסה (ואם יש לאדם פת הדראה יכול לאפות פת נקייה). שו"ע שם (אבל אם יש לו פת
946הדראה הרבה, יכול לאפות פת נקיה).
947והיינו דוקא בלי הערמה, כמבואר בקונטרס
948אחרון ס"ק ג.
949[1793]
950מרדכי רמז תרנז (דאפשר לעשות מערב יום טוב ... אשה שעושה שאור לעיסה ביום
951טוב, נראה דאסור). ב"י סוף הסימן (שכל כך יפה הפת שנעשה שאור שלו מבעוד יום
952כמו כשנעשה ביומו, עד כאן. ומכל מקום נראה דעל ידי שינוי מותר). שו"ע
953ס"ח (אסור לעשות שאור ביום טוב, אלא על ידי שינוי, מפני שהיה אפשר לעשותו
954מבעוד יום).
955וכדלעיל סי' תצה ס"ה (מדברי סופרים,
956כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון טעם אם
957היתה נעשית מבעוד יום ... אסור לעשותה ביום טוב אלא אם כן משנה קצת בעשייתה מדרך
958החול).
959[1794]
960רשב"א יב, ב ד"ה רבא (דמתנות כיון דאיכא תרתי, חדא דלא טבלן, ועוד
961דכמופרשות ועומדות הן, דניכרין הן קודם הפרשה כלאחר הפרשה, כי מפריש להו השתא לאו
962מידי קא עביד). הובא במהר"י אבוהב ד"ה וכן מתנות, ובב"י סוף
963הסימן. שו"ע ס"ט (אפילו נשחטה הבהמה מערב יום טוב, מותר להפריש
964המתנות ביום טוב). ט"ז סק"ה (מצאתי להגאון מהרי"א שכתב שיש חילוק
965בין מתנות לעיסה, דבמתנות אפילו נשחטו מאמש יכול להפרישן, משא"כ בעיסה. וטעמא
966משום דמתנות כיון דלא טבלי (פירוש שאין איסור טבל אם אוכל הבשר קודם שהפריש
967המתנות), ועוד דכמפורשות ועומדות דמי ונכרין הן קודם הפרשה כלאחר הפרשה, כי מפריש
968לה השתא לאו מידי קעביד, משא"כ בעיסה). מ"א סקי"ז (דלא טבלן, ואם
969כן אינו מתקן כלום, דמפורשים ועומדות הן, דניכרות בפני עצמן).
970[1795]
971רש"י יב, ב ד"ה מתנות (הזרוע והלחיים והקיבה, אף הן הרמתן הותרה לו).
972[1796]
973משנה יב, ב (בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו
974מאמש בין שהורמו מהיום, ובית הלל מתירין), וכבית הלל.
975וכדלעיל ס"י (ומותר לו להוליכה לו
976לביתו אפילו אם הפרישה מערב יום טוב), ושם נסמן (הערות 74-76).
977[1797]
978תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
979בפנים ס"ג נתבאר שההרקדה היא מהמלאכות
980האסורות ביום טוב, וכן נתבאר בפנים ס"ד שברירת הפסולת מתוך האוכל היא
981מהמלאכות האסורות ביום טוב.
982ומה שיובא לקמן סי' תקי ס"ג שהבורר
983קטניות המעורבים עם עפרורית בורר כדרכו אפילו פסולת מתוך האוכל, יתבאר לקמן שם,
984שלא אמרו דהברירה היא ממלאכות האסורות ביום טוב אלא בברירת תבואה, שדרך לבור אותה
985הרבה ביחד, אבל מיני קטניות שאין דרך לבור אותן אלא מה שצריך לו מהם בו ביום מותר
986לברור כדרכו. וככל הדברים האלה נתבאר לעיל סי' תצה ס"ט.
987חילוק זה נתבאר בשיטה מקובצת בשם
988הרמב"ן, ומבאר כאן שחילוק זה מוכח בכמה פוסקים.
989ואף שבט"ז כתב באופן אחר, ומבאר כאן
990שיטתו. ואף שהרמב"ם כתב באופן אחר, ומבאר כאן שיטתו. מכל מקום קיי"ל
991כדעת הפוסקים הנ"ל.
992ואיך שיהי' טעמו של הרמב"ם, גם לדעתו
993מוכרח לחלק בין ברירת קטניות לשאר ברירות, והכי נקטינן.
994לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
995טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי
996אורותיו סי' עח.
997[1798]
998מה שכתב הראב"ד פ"ג הי"ד (ואם נפל בו צרור או קיסם אסור, ואם שינה
999מותר), פירש הט"ז סק"ג (פירוש, הרקדה שנייה כדרכה בלא שינוי, כי הוא
1000מפרש ... כמאן דאמר שונין. ואפילו הכי אסור ביד, כיון דאפשר בלא אב מלאכה, כן נראה
1001לי לדעת הראב"ד), והיינו שאסור להוציא את הצרור ביד שהיא אב מלאכה, כיון
1002שיכול להוציא הצרור על ידי הרקדה פעם שנית, שאינה אב מלאכה.
1003ואזיל הט"ז לשיטתו שכתב בסי' תקי
1004ס"ג (בבורר שאפשר מערב יום טוב ... מדרבנן אסור). ואף שכאן נפל בו הצרור ביום
1005טוב, ואי אפשר לבררו מערב יום טוב. מכל מקום אסור, כיון שיכול להוציא האבן מהקמח
1006על ידי הרקדה שנית בלא מלאכה.
1007[1799]
1008כט, ב ד"ה כל שכן (והשונה אינו מרקד, שהרי נראה שהכל יוצא ואין כאן סובין). ואף
1009שכאן מרקד כדי להוציא ממנה הצרור שנפל בה, מכל מקום אין זו מלאכה (ראה לעיל הערה 30).
1010[1800]
1011הל' יום טוב ע' קע (ולדוך מצה ביום טוב של פסח מותר, דקי"ל דאין טחינה אחר
1012טחינה, אך יזהר שלא יברור פירורין הגדולים מתוך הקטנים, כי איסור בורר יש נמי
1013באוכלין). הובא לעיל סי' תקד ס"ו (אבל מכל מקום צריך ליזהר שלא לברור פירורין הגדולים קצת מתוך
1014פירורים הנטחנים ודקים כקמח, לפי שהן חשובים כשני מינים שונים, שאסור לברור מין
1015אחד מתוך חבירו אפילו ביום טוב כמ"ש בסי' תק"ו).
1016ולפי דברי הט"ז הנ"ל יוקשה
1017למה אסור, הרי מיירי שטחן המצות ביום טוב, ולא הי' יכול לברר ממנו הפירורים
1018הגדולים מערב יום טוב. וגם אינו יוכל לרקדו, שהרי זו הרקדה ראשונה (אחר שטחן
1019המצות) שהוא איסור גמור.
1020[1801]
1021משנה יד, ב (הבורר קטניות ... אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה). שו"ע סי'
1022תקי ס"ב (הבורר קטניות ... אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה). וכן הוא לקמן שם
1023ס"ו (אסור
1024להניח הקטניות ... ואין צריך לומר שאסור לנפותן בנפה וכברה). ומכל שכן שאסור
1025לרקד פירורי המצות בנפה וכברה.
1026[1802]
1027סק"ט (ואף על גב דבסי' שי"ט ס"ג כתב דמותר לברור חתיכות גדולות
1028מקטנות במין אחד ... דוקא בחתיכות, אבל הכא מה שנטחן הוי כקמח, ולכן יש להחמיר). וכן
1029הוא לעיל שם ס"ו (אבל
1030מכל מקום צריך ליזהר שלא לברור פירורין הגדולים קצת מתוך פירורים הנטחנים ודקים
1031כקמח, לפי שהן חשובים כשני מינים שונים, שאסור לברור מין אחד מתוך חבירו אפילו
1032ביום טוב כמ"ש בסי' תק"ו).
1033[1803] לפי דעת הט"ז הנ"ל,
1034שאין איסור מדינא לברר ביום טוב, על כרחך צריך לומר, דזה שמהרי"ל אסר לברר
1035פירורי המצות שנטחנו ביום טוב, כי יכל לטחון וגם לברור הכל מערב יום טוב.
1036[1804] כמובא לעיל (הערה 93) מה שהט"ז כתב שם שאיסור ברירה
1037ביום טוב הוא מטעם שהיה אפשר מאתמול. ואם כן יבאר כן גם דעת מהרי"ל, שמטעם זה
1038אסר לברר הפירורים הגדולים מהמצה שטחן.
1039[1805] בסי' תקד ס"ק ט (ולי
1040נראה דמהרי"ל סבר דאסור ליטול קיסם בידו מקמח, וכמ"ש סי' תק"ו
1041ס"ב בהג"ה, ולכן אסור גם כן ליטול המצות).
1042[1806] האיסור ליטול הצרור והקיסם
1043בידו מהקמח מיירי שנפלו לקמח ביום טוב ואי אפשר היה ליטלם משם בערב יום טוב.
1044[1807]
1045ברש"י כט, רע"ב (דאפשר לו מאתמול ... נפל לתוכן צרור או קיסם), הרי
1046מיירי שהצרור נפל לתוכן היום, ואי אפשר לו מאתמול, וכדפירש ר"ן טז, א ד"ה
1047תנו רבנן (פירש רש"י ז"ל משום דאפשר מאתמול ... ושוין שאם נפל לתוכו
1048צרור או קיסם ששונין, דהא לא אפשר מאתמול, דביום טוב נפל).
1049[1808]
1050ד"ה וכתב הר"ן.
1051[1809]
1052סי' תקי סוף סק"ג (התם קאי אנפל צרור היום, ואם כן הוה אי אפשר מערב יום טוב).
1053[1810] "הרמב"ן פירש, שלא התירה תורה
1054אלא מלאכות שדרכן לעשותן לפי שעה, ולא לזמן מרובה ... וכן ברירת חטים שהן לזמן
1055מרובה אסור).
1056[1811]
1057יב, ב ד"ה אין צדין ב (ובירושלמי ... מניין שאין טוחנין ולא מרקדין, רבי יוסי
1058בשם ר"ל אומר, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, מן ושמרתם את המצות,
1059כלומר מלישה ואילך, למעט טחינה והרקדה וכל שכן קצירה ודישה).
1060[1812]
1061פ"א ה"י (מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין, ר' אחא בשם
1062רשב"ל כל מלאכה לא יעשה בהם (בא יב, טז-יז), עד ושמרתם את המצות).
1063[1813]
1064ג, א סוד"ה גזרה (פירש רבינו נתנאל מקינו"ן דבירושלמי יש אך אשר יאכל
1065לכל נפש, וסמיך ליה ושמרתם את המצות, אותם מלאכות שמשימור ואילך הם מותרות, דהיינו
1066מלישה ואילך, אבל שאר מלאכות דמקודם לכן, אסורין).
1067[1814]
1068משנה יד, ב (הבורר קטניות ביום טוב ... בית הלל אומרים בורר כדרכו). טור
1069ושו"ע סי' תקי ס"ב (הבורר קטניות ביום טוב בורר כדרכו).
1070וכן הוא לקמן שם ס"ג (קטניות המעורבים עם עפרורית או עם מוץ
1071שלהם, בורר כדרכו אפילו פסולת מתוך האוכל).
1072[1815]
1073שם (וכן ברירת חטים שהן
1074לזמן מרובה אסור, לאפוקי ברירת קטניות).
1075וכן הוא לעיל סי' תצה סוף ס"ט (אבל התירו ... ברירת מיני קטניות, לפי
1076שאין דרך לעשותן הרבה ביחד לצורך ימים רבים אלא מה שהוא צריך מהם לבו ביום בלבד).
1077לקמן סי' תקי סוף ס"ג (אבל
1078מיני קטניות שאין דרך לבור אותן אלא מה שצריך לו מהם בו ביום מותר לברור כדרכו).
1079[1816]
1080הגהה זו היא על הבא לקמן בסמוך, שרש"י אסר משום עובדין דחול
1081ולא מטעם מלאכה האסורה ביום טוב, היה אפשר לומר דקאי רק על מה דאמרינן שם
1082"אבל לא בטבלא" (משא"כ נפה וכברה אסור מדינא). אבל דוחק הוא.
1083[1817]
1084בברייתא יב, סע"ב (המולל מלילות ... מנפח על יד על יד ואוכל אפילו בקנון ואפילו
1085בתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה), פרש"י (דמחזי כמאן דעביד לצורך
1086מחר, שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה). משא"כ בידו או בקנון ותמחוי אין
1087דרך לעשות הרבה, ולכן מותר.
1088ומזה מובן שכן הוא גם בקטניות שהתירו
1089לברר ביום טוב כיון שאין דרך לעשות הרבה, ומכל מקום אסור בנפה וכברה משום "שאין
1090דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה", ולכן "מחזי כמאן דעביד לצורך מחר".
1091וכן הוא (לענין "זרעונים אחר שנתפרכו מהשבלים ועדיין הם
1092מעורבים עם המוץ") לקמן סי' תקי ס"א (אבל לא ינפה אותם בנפה וכברה ... כיון
1093שבכלים הללו אין דרך לנפות מעט אלא הרבה ביחד, לפיכך המנפה בהם נראה כמנפה לימים
1094רבים),
1095ולענין קטניות שם ס"ו (שאסור
1096לנפותן בנפה וכברה מטעם שביארנו למעלה).
1097[1818]
1098ו, א (דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר, שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא לימים הרבה).
1099[1819]
1100פ"ג הט"ו (ולא אסרו נפה וכברה אלא משום דמחזי כבורר לימים מרובים. וכן
1101פירש"י ז"ל).
1102[1820] שכיון שדרך לעשותו הרבה הרי
1103זה דומה לעובדין דחול, כדלעיל סי' תקד ס"ד (אסור לשחוק את הפלפלין ואת החרדל
1104ברחיים קטנים שלהם, אפילו שוחקן אחד אחד, כיון שדרך לשחוק הרבה ביחד ביום אחד
1105לצורך ימים רבים, הרי זה דומה לעובדין דחול והוא זלזול ליום טוב), ושם נסמן (הערה 21).
1106[1821] ראה שביתת השבת מלאכת בורר
1107אות נד.
1108[1822] שכשם שהתירו ברירה בקטניות
1109התירו גם הרקדת קטניות, ונאסר בנפה וכברה מטעם עובדין דחול.
1110וכן
1111הוא כאן בפנים ס"ג במוסגר, לענין הרקדה שנית (ועוד שהוא כעין עובדין דחול).
1112[1823] לפי מה שהובא לעיל
1113מהמ"מ, בדעת הרמב"ם, טעם איסור ברירת קטניות בנפה וכברה "משום
1114דמחזי כבורר לימים מרובים", בזה אפשר לתרץ שגם הרמב"ם סובר לאסור דבר
1115שדרך לעשותו לימים הרבה.
1116[1824]
1117הלכה ז (ולא בוררין ולא טוחנין את החטים ולא מרקדין ביום טוב, שכל אלו וכיוצא בהם
1118אפשר לעשותן מערב יום טוב ואין בכך הפסד ולא חסרון).
1119[1825]
1120הלכה טו (הבורר קטניות ביום טוב בורר כדרכו).
1121[1826]
1122יד, ב (הבורר קטניות ביום טוב, בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל, ובית הלל אומרים
1123בורר כדרכו).
1124ולכאורה
1125יוקשה, שלפי הטעם שכתב לענין חטים "אפשר לעשותן מערב יום טוב", היה צריך לאסור אף קטניות, שכן
1126אפשר לבררם מערב יום טוב.
1127[1827] פ"ג הט"ז (שאסר לדעת
1128הרמב"ם מטעם דמחזי כבורר לימים מרובים), כנסמן לעיל הערה 114).
1129[1828] שכתב הרמב"ם פ"ג
1130הי"ב (אין שוחקין את הפלפלין בריחיים שלהן), שגם בהם הטעם הוא כדלעיל סי' תקד
1131ס"ד (כיון שדרך לשחוק הרבה ביחד ביום אחד לצורך ימים רבים הרי זה דומה
1132לעובדין דחול), ושם נסמן (הערה 21).
1133[1829]
1134ריב"ש סי' קפד (דשאני פלפלין וחרדל בריחים שלהן, שהוא רגילות לשחוק בהן הרבה
1135ביחד, ומשום הכי דמי לעובדין דחול). הובא במ"א שם (ולא דמי לחרדל שאסור
1136לשוחקו ברחיים, דהתם רגילין לשחוק הרבה ביחד, ודמי לעובדא דחול, אבל כאן אין דרך
1137לגרוד אלא מה שצריך לשעתו (ריב"ש)).
1138[1830] כי זה שכתב הרמב"ם
1139בפ"א ה"ז "שכל אלו וכיוצא בהם אפשר לעשותן מערב יום טוב", הוא
1140במלאכות שאין דרך לעשותן לימים הרבה.
1141ולפי
1142זה יש לעיין בטעם היתר ברירת קטניות אף שאפשר לבררם מערב יום טוב.
1143[1831] אם הכוונה שהכי נקטינן, כאמור
1144בפנים ס"ד (קמח שנרקד מערב יום טוב ונפל לתוכו צרור או קיסם ביום טוב, אסור
1145ליטלו משם בידיו, שהרי הוא בורר פסולת מתוך האוכל ... ומלאכת הברירה היא ממלאכות
1146האסורות ביום טוב), אם כן יש לעיין היכן מצאנו זאת ברמב"ם, שהרי כבר הובא
1147לעיל (הערה 26) שהמ"מ מוכיח מדבריו שמתיר. והובא
1148לעיל (הערה הקודמת) שהרמב"ם מפרש טעם איסור ברירה כיון שאפשר לעשותן מערב יום
1149טוב, משא"כ בצרור שנפל ביום טוב אי אפשר לעשותן בערב יום טוב.
1150[1832]
1151בקונטרס אחרון; אמנם קונטרס אחרון להל' פסח, מאמצע סי' תמז ואילך, לא הגיעו
1152לידינו.
1153וראה בפנים שם סי"ח, הטעם שהתירו
1154לאפות העיסה אם לש אותה בפסח ולא קרא שם על החלה.
1155[1833] ראה כעין זה לעיל סי' תקא
1156ס"י (יתבאר בסימן תק"ז בעז"ה), ושם נסמן (הערה 52).
1157[1834]
1158תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1159בפנים ס"ז נתבאר, שאם יש לו עיסה
1160שנילושה בערב יום טוב וחייבת בחלה, יכול ללוש ביום טוב עוד עיסה ולהפריש ממנה גם
1161על העיסה הראשונה. אלא שאם העיסה השנית היא פחות משיעור חלה, צריך לצרפה בכלי
1162לעיסה הראשונה ולהפריש ממנה. ואם העיסה השניה יש בה שיעור חלה, סגי במה שהן סמוכות
1163זה לזה.
1164ומוכיח מדברי הפוסקים, שכשמצרף עיסה קטנה
1165לגדולה, אם מפריש עליהם מהגדולה, אין צריך צירוף כלי, ואם מפריש עליהם מהקטנה,
1166צריך צירוף כלי. וכאן שאינו יכול להפריש מהגדולה (שנילושה
1167בערב יום טוב), אלא מהקטנה (שלש ביום טוב), לכן צריך צירוף כלי.
1168לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1169טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1170[1835]
1171על מה שכתב הרמ"א ס"ג (ואם רוצה יוכל ללוש עוד עיסה אחת ביום טוב ויצרפם
1172יחד, ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מערב יום טוב). פירש המ"א ס"ק יב (פירוש שיהיו סמוכים יחד),
1173ולא הצריך צירוף כלי.
1174[1836]
1175ס"א (שתי עיסות
1176שאין בשום אחת כשיעור, אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט זו בזו, מצטרפים ... ואם
1177אינם נדבקים, והם בסל אחד, הסל מצרפן), וס"ב (אם יש בכל עיסה כשיעור, ורוצה
1178להפריש מזו על זו, אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה, אלא כיון ששתיהן לפניו
1179מפרישין מזו על זו). והוא על פי המשנה חלה פ"ב מ"ד (העושה עיסתו קבים
1180[כל עיסה קב אחד, שהוא פחות משיעור חלה] ונגעו זה בזה, פטורים מן החלה עד שישוכו.
1181רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל, הסל מצרפן לחלה), וכרבי אליעזר.
1182[1837] אלא שכאן מיירי שהעיסה
1183שנילושה אתמול יש בה שיעור חלה, והעיסה שלש ביום טוב אין בה שיעור חלה. ועל זה בא
1184להוכיח, שאילו הי' יכול להפריש מהגדולה לא היה צריך צירוף כלי, אבל כאן שאינו יכול
1185להפריש מהגדולה (שנילושה בערב יום טוב) אלא מהקטנה (שלש ביום טוב), לכן צריך צירוף
1186כלי.
1187[1838] "ונראה דבב' עיסות, אחת
1188יש בה כשיעור ואחת אין בה כשיעור, דינן כב' עיסות שיש בכל אחת מהן כשיעור, דאפילו
1189נגיעה לא בעי אלא שיהו סמוכות, ומפריש מן העיסה שיש בה כשיעור שיעור חלה".
1190[1839] על מ"ש בשו"ע שם
1191סי"א (נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה, והכל ממין אחד,
1192אם יש לו קמח או עיסה שלא ניטל ממנה חלה, מפריש ממנו על זה השאור), כתב הש"ך
1193ס"ק יט (ויש בעיסה שניה שיעור עיסה שחייבת בחלה, נותנת בכלי אצל העיסה שהורמה
1194חלתה, כדי שיהא מן המוקף, וסגי כשהן סמוכות, אף על פי שאין נוגעים וליכא נמי צירוף
1195כלי).
1196[1840] שאין צירוף כלי מועיל אלא
1197כששניהם פחות משיעור, משא"כ כאן שרוצה להפריש מהעיסה הקטנה גם על הגדולה.
1198[1841]
1199שבחלה פ"ג מ"ח, הביא את התוספתא פ"ב ה"ב (הנוטל שאר מעיסה שלא
1200הורמה חלתה, הרי זה מביא קמח ממקום אחר ומצרפו לחמשת רבעים, לחייב עליו לפי חשבון).
1201ופירש הר"ש פ"ג מ"ח (יכול לצרפן על ידי סל למאן דאמר הסל מצרף).
1202והרי מיירי שם שהעיסה השנית היא פחות משיעור חלה (חמשת רבעים), ומצרפה לעיסה שבה
1203שעור החייב בחלה, ומכל מקום סגי בצירוף סל.
1204[1842]
1205הלכות קטנות חלה סי' ט (ובתוספתא קתני שמביא קמח ולש עיסה להשלים עם השאור לה' רבעים,
1206ומצטרף עם השאור), הרי מועלת הפרשת העיסה הקטנה על העיסה החייבת.
1207[1843]
1208יו"ד שם (יביא רובע הקב מקמח, ויערבנו עם זו העיסה, ויפריש ממנה), ופירש
1209הב"ח (דהיינו שנותנה בתוך העיסה שהורמה חלתה ויהיו נושכות העיסות זו עם זו,
1210וזהו פירוש ויערבנו שיערב יחד העיסות בנשיכה), וכשם שהנשיכה מועלת כך מועיל גם
1211צירוף כלי.
1212[1844]
1213שם סי"א (ואפילו אין בזה שעור חלה, ובלבד שיניחנו אצל העיסה הגדולה), והיינו
1214שמועיל הצירוף אף שאין בשנית שיעור חלה, אלא שאז צריך צירוף כלי.
1215[1845] שכך כותב הטור (אם יש לו קמח
1216או עיסה שלא ניטל ממנה חלה, מפריש ממנו על זה השאור ... או אם ירצה יביא רובע הקב
1217מקמח [שהוא פחות משיעור חלה] ויערבנו עם זו העיסה ויפריש ממנה), הרי שאין צריך
1218ש"יערבנו" אלא כשהעיסה השנית אין בה שיעור חלה.
1219[1846]
1220שם סקי"א (וכתב רש"ל דאין צריכין שיערבנו בעיסה, אלא אף נותן אותה בצד
1221עיסה אם ירצה). וראה נימוקי יום טוב.
1222[1847]
1223בשו"ת הרא"ש כלל ב סי' ג (אותן שמחמיצין בשאור של כותים ... ילישו מעט
1224קמח, וישימו אותה עיסה קטנה על העיסה הגדולה, ואחר כך יפרישו אותו מעט קמח שלש חלה
1225על העיסה הגדולה).
1226הובא בתרומת הדשן סי' קצ (והרא"ש
1227כתב בתשובה, שיעשה עיסה קטנה וישים אותה על העיסה גדולה ויפרוש מן העיסה הקטנה
1228שהיא ודאי של חיוב).
1229ובדרכי משה שם ס"ק ג (ובתרומת הדשן
1230סימן ק"ץ דטוב להחמיר כשהחמיץ בשאור של פטור ... יש לעשות עיסה קטנה אף על פי
1231שאין בה שיעור חלה, ויניחנו על הבצק הגדול, ויטול ממנה חלה).
1232ולפי האמור לעיל מיירי שצירפם בסל.
1233[1848] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1234בפנים סי"ג נתבאר שאם יש לאדם פת
1235הדראה מותר לו לאפות פת נקיה לצורך יום.
1236ומבאר דאף שהמ"א התיר להערים לאפות פת
1237הדראה ואחר כך פת נקיה אף לכתחלה. צריך עיון, שהרי אסור להערים בפת.
1238לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1239טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1240[1849]
1241סקט"ז (משמע בתוס' דשבת דף קי"ז, דמותר לכתחלה לאפות פת הדראה ואחר כך
1242פת נקיה).
1243[1850]
1244שבת קיז, ב ד"ה הציל (מתחילה יעשה של הדראה ואחרי כן יעשה הנקיה).
1245[1851]
1246סקי"ד (ודוקא כשצריך לאכול, אבל אם אין צריך לאכול רק שמערים לאכול מעט ממנו,
1247אסור). ובסי' תקג ס"ק ב (והגהות מיימוניות כתב דזה מקרי הערמה ואסור).
1248וכן
1249הוא לקמן סי' תקז סי"ח (אבל אם אינו צריך אפילו פת אחד ביום טוב, אסור להערים
1250ולומר אוכל פת אחד ביום טוב כדי להתיר לו לאפות פת הרבה), ולעיל סי' תקג
1251ס"ו (אין הערמה זו מועלת לו כלום, כיון שאינו אוכל אלא כדי להתיר לו הבישול).
1252[1852]
1253פ"ב סי' טו (אבל להערים כדברי רבינו יואל, לא נהירא בעיני. וכן נמצא
1254בהגמי"י (הל' יום טוב פ"א אות ו') וז"ל: בפירוש ר"ח כתב,
1255ובלבד שלא יערים, כך קבלתי מרבותי. והיינו דלא כרבינו יואל שהתיר).
1256ונתבאר בקונטרס אחרון סי' תקג ס"ק
1257א (אסור להערים ... שהעתיק הט"ז דברי המרדכי בסוף
1258הסימן שהתיר להערים, וכתב על זה אבל בהגהות מיימוניות חולק, וכן פסק ב"י
1259עכ"ל, משמע שכן עיקר. וכן פסקו רש"ל ומג"א), ולקמן סי' תקז
1260ס"ק ז (דאנן קיי"ל דבהאי גוונא אסור להערים, דהיינו אם אינו צריך אפילו
1261לחתיכה אחת).
1262[1853] ד"ה ומה שכתבו התוס' (ורבינו
1263יואל פירש ההיא דממלאה אשה וכו', דשרי אפילו בהערמה, והא דתניא ואם הערים אסור,
1264לאו הלכתא היא. וכל הגאונים חולקין עליו).
1265[1854] ס"ק ה (כתב המרדכי
1266פ"ב דביצה דרבינו יואל ... ובהגהות מיימוניות חולק על זה, דפירש ר"ח
1267דמערים אסור).
1268[1855]
1269פ"א אות ו
1270(בפירוש ר"ח כתב ובלבד שלא יערים, כך קבלתי מרבותי, היינו דלא כרבינו יואל
1271שהתיר).
1272[1856]
1273יז, א (וקיי"ל
1274מרבותינו, ובלבד שלא יערים).
1275[1857]
1276רמז תרעה, בשם ראבי"ה סי' תשנא, בשם אביו רבנו יואל (וראיתי שהתיר אבא מורי
1277לאפות ביום טוב [בריצלי"ש] צורך ברית מילה שחלה להיות ממחרת בחולו של מועד,
1278והיה יום אידם שלא היו [יכולים] לאפות אם לא ביום טוב, ולא היה די לקהל במלוי תנור
1279אחד, והתירו לאפות שני פעמים, מפני צריכות פת אחד לכל תנור ותנור לשנים ושלשה בני
1280אדם).
1281[1858]
1282סעיף ז (ומיהו אם מערים שכונתו להותיר לצורך חול, אסור לכולי עלמא).