Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקח דברים האסורים ביום טוב להכנת צלי
ובו ג' סעיפים
א אין מלבנים את הרעפים ביום טוב כדי
ובו ג' סעיפים
א אין מלבנים את הרעפים ביום טוב כדי
בלאפות או לצלות עליהם,
גאפילו אם אי אפשר לו לאפות ולצלות בענין אחר, מפני שעל ידי הליבון הן מתחסמין
ד(פירוש מתקשין ומתחזקין),
הואפילו הן ישנים, מכל מקום כל שעה שהן מתלבנים הן מתחזקין יותר,
ווהרי זה מתקן כלי ביום טוב
ז(עיין סי' תצ"ה):
חב הצולה דגים על גבי האסכלה,
טהרי זה לא יחתוך חתיכת נייר כדי לשרותה במים וליתנה תחת הדג על גבי האסכלה כדי שלא
יישרף הדג,
יאוכן לא ישבור חתיכת חרס כדי ליתנה תחת הדג,
יבוכן לא יפצע את הקנה ליתן קרום שלו תחת הדג,
יגוכן אין פוצעין את הקנה לעשותו כמין שפוד לצלות בו,
ידלפי שכל שהוא עושה ומתקן דבר הראוי להשתמש בו הרי זה כמתקן כלי ביום טוב:
טוג מותר
טזלפצוע את האגוז במטלית, ואין חוששין שמא תקרע,
יזשאף אם תקרע הרי זה מקלקל
יחופטור מן התורה, אלא אם כן קורע על מנת לתפור.
יט[2146]
כמשנה לג, סוע"א (ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן). רמב"ם פ"ג
כאהי"א (אין מלבנין את האבנים לצלות או לאפות עליהן). טור (אין מלבנין הרעפים
כבכדי לצלות עליהם), ושו"ע ס"א (אין מלבנים את האבנים לצלות או לאפות
כגעליהם). מ"א סק"א (כן היא הגירסא ברמב"ם שלפנינו, אבל במ"מ
כדובב"י משמע שנוסחת הרמב"ם הרעפים, וכן הוא בגמרא ובכל הפוסקים, אבל
כהאבנים מותר ללבן, דלא שייך בהן חיסום).
כווראה לקמן סי' תקי ס"ח (אבן
כזניסוקת).
כח[2147]
כטגמרא לד, רע"א (מפני שצריך לחסמן), ופרש"י (להקשותם ... מתחזקין ומתקשים).
לטור ושו"ע שם (מפני שמחסמן).
לא[2148]
לבמ"מ פ"ג הי"א (ורבינו לא הזכיר חדשים, לפיכך נראה שהוא מפרש ואמרי
לגלה, דאפילו ישנים אסור, מפני שמחסמן בכל שעה שמלבנן ... וזהו שבהלכות לא הביאו אלא
לדמשנה כפשטה ולא חלקו בין חדשים לישנים), בדעת הרמב"ם (שם) והרי"ף (יט,
להא). מ"א סק"ב (ואפילו ישנים אסור, שבכל שעה הוא מחזקן יותר). ט"ז
לוסק"א (אפילו בישנים).
לזוהיינו בהסקה, אבל בבישול נתבאר לעיל
לחסי' תקב ס"ט (שעל ידי בישול הראשון הן מתחזקין ומתקשין ... וזהו גמר תיקון
לטעשייתן, ואסור משום תולדת מכה בפטיש).
מוכן אסור להפיגם בצונן אחר הסקה, כדלעיל
מאסי' תקז סט"ז (שלא יפיגם בצונן אחר הסיקן, כדי לחסמן (פירוש להקשותן ולחזקן),
מבמפני שהוא מתקן כלי ביום טוב).
מג[2149]
מדרש"י שם (כיון דבהסק זה נעשה כלי אסור). טור ולבוש ס"א (והוי ליה כמתקן
מהמנא ביום טוב). ט"ז שם (והוה ליה כמתקן מנא).
מו[2150]
מזס"ד (מכשירי
מחאוכל נפש, שאסור לעשותן ביום טוב מן התורה, אפילו אם הוא בענין שאם לא כן יפסיד
מטאכילתו לגמרי ויתענה ביום טוב, שנאמר הוא לבדו יעשה לכם, הוא ולא מכשיריו). ונתבאר
נבקונטרס אחרון שם ס"ק ד.
נא[2151] רשת מתכת העשויה לצליה.
נב[2152] משנה לב, ב (ואין חותכין
נגהנייר לצלות בו מליח), ופרש"י (חותכין נייר ושורין במים וסודרין הנייר על גב
נדהאסכלא, מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג). טור ושו"ע ס"א (ואין חותכין
נהאת הנייר לצלות עליהם). ט"ז ס"ק ב (פירש"י כשצולין דגים על האסכלא,
נושוברין חרס, או חותכין נייר ושורין אותו במים, וסודרן על גבי האסכלא שלא ישרף הדג).
נז[2153] משנה שם (אין שוברין את החרס
נח(כשצולין דגים על האסכלא, רש"י) ... לצלות בו מליח). טור ושו"ע שם (ואין
נטשוברין את החרס). ט"ז שם (כשצולין דגים על האסכלא שוברין חרס ... וסודרן על
סגבי האסכלא שלא ישרף הדג).
סא[2154]
סבברייתא לד, סע"ב (אין מפצעין את הקנה לצלות בו מליח), ופרש"י (לתת
סגקרומיותיו תחת המליח על האסכלא), ובמשנה שם ד"ה שוברין (כשצולין דגים על
סדהאסכלא ... חותכין קנים ... וסודרין ... על גב האסכלא, מפני שהמתכת מתחמם ושורף את
סההדג). מ"א ס"ק ב (אין פוצעין הקנה לתת קרום שלו תחת הדג על האסכלה).
סו[2155]
סזרמב"ם פ"ד ה"ח (ואין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו מליח).
סחשו"ע ס"א.
סטוהיינו כשרוצה לפוצעו כדי לעשותו כמין
עשפוד. אבל אם לוקח עץ דק כמו שפוד, נתבאר לעיל סי' תקב ס"ח (ענף עץ שהוא חד בראשו כקוץ וראוי לתקעו
עאבצלי כמין שפוד ולצלות בו, מותר), ושם נסמן (הערה 44).
עבואם רוצה לחתות בו התנור, נתבאר לעיל
עגסי' תקז ס"ז (אסור
עדליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש בתנור ... מפני שהוא כמתקן כלי ביום טוב).
עה[2156]
עוגמרא לב, ב (מאי טעמא, משם דקא מתקן מנא). רש"י לד, א ד"ה אין מפצעין (דכל
עזמידי דעביד להשתמש בו הוי תקון כלי). ט"ז שם (וביום טוב אסור משום תיקון מנא).
עחמ"א שם (דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תיקון כלי (רש"י)).
עטוכן הוא לעיל סי' שמ סי"ז (אף על פי שחתיכת תלוש מותרת לכתחלה ...
פמכל מקום אם על ידי זה מתקנו להשתמש בו איזה תשמיש, חייב משום תיקון כלי, אם מחתכו
פאבסכין ... ושלא בסכין, פטור אבל אסור, לפיכך אין שוברין את החרס ואין קורעין את
פבהנייר המותרים בטלטול כדי להשתמש בהם איזה תשמיש, מפני שהוא כמתקן כלי, עיין סי'
פגתק"ח). ובסי' שיד סי"א (שוברו במתכוין בשביל שיהא ראוי על ידי
פדכך לאיזה תשמיש, שאז אסור משום תיקון כלי, כמ"ש בסי' ש"[מ]).
פהואף
פושאינו עושה בזה כלי ממש, רק מתקנו כדי להשתמש בו, מכל מקום הרי זה נחשב כמתקן כלי
פזשאסור משום מכה בפטיש, כי מלאכת מכה בפטיש אינה עצם עשיית הכלי, כי אם סיום הכנתו
פחלהשתמשות,
פטבין אם הוא כלי או לאו.
צוראה
צאמראי
צבמקומות וציונים.
צג[2157]
צדברייתא שם (אבל מפצעין את האגוז במטלית, ואין חוששין שמא תקרע). טור ושו"ע
צהס"ב (פוצעים אגוזים במטלית, ולא חיישינן שמא תקרע).
צווכן הוא לעיל סי' שב סוף ס"ד
צז(ומותר לפצוע את האגוז במטלית, ואין חוששין שמא תקרע, כמו שיתבאר בסי' תק"ח).
צח[2158] ראה מראי מקומות וציונים. מי טל (קורע)
צטסי' ו ס"ק כה. סי' כט.
ק[2159]
קארש"י שם ד"ה ואין חוששין (ואפילו נקרעת לא אכפת לן, דאין זה קורע על מנת
קבלתפור). ט"ז סק"ג (דאפילו תקרע לא איכפת לן, דאין זה קורע על מנת לתפור).
קגמ"א סק"ג (דאינו חייב אלא בקורע על מנת לתפור (רש"י)).
קדוכדלעיל סי' שב ס"ד (והקורע שלא על
קהמנת לחזור ולתפור פטור, אבל אסור מדברי סופרים).
קוומטעם זה לא חששו שמא יפצע בחוזק עד שאי
קזאפשר שלא תיקרע, ויהי' פסיק רישיה, כדלעיל סי' רעז בקונטרס אחרון סק"א (וכן צריך לומר במה שכתב רש"י
קחפ"ד דביצה, והעתיקום האחרונים סוף סי' תק"ח, דאין זה על מנת לתפור.
קטותיפוק ליה משום שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה, מדקתני שמא תקרע. ובאמת כן משמע
קיברמב"ם פכ"ב. אבל רש"י סבירא ליה דחיישינן שמא יפצע בחוזק עד שאי
קיאאפשר שלא תקרע).
קיבואף
קיגשנתבאר כאן שגם הקורע שלא על מנת לתפור אסור מדברי סופרים.
קידמכל
קיהמקום לא חששו שמא יפצע בחוזק, שהרי גם אם יקרע לא יעבור מן התורה.
קיואבל
קיזלפצוע בחוזק עד שיהי' פסיק רישיה, אסור אף במקום שהוא איסור מדברי סופרים, וכדלעיל
קיחסי' שלז ס"א (ופסיק רישיה ולא ימות הוא. ואע"פ
קיטשחופר כלאחר יד הוא, ואינו חייב אלא כשחופר במרא וכיוצא בו מהכלים שדרך לחפור בהם,
קכוגם מקלקל הוא קרקעית הבית, וגם מלאכה שאינה צריכה לגופה היא. אף על פי כן אסור
קכאמדברי סופרים), ושם נסמן (הערה יא).