Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקט כמה דינים פרטיים להלכות יום טוב
ובו ט"ז סעיפים
שפוד שנעקם או נשבר
א שפוד
ובו ט"ז סעיפים
שפוד שנעקם או נשבר
א שפוד
בשנעקם ונכפף, אם יכול לצלות בו כמות שהוא בלי שיפשיטנו, אסור לפושטו ביום טוב
גאפילו בידו, מפני שהוא טורח ביום טוב טרחא שאינה צריכה.
דואם אי אפשר לצלות בו בלא תקון,
הוגם אי אפשר למצוא שפוד אחר אפילו אצל אדם אחר שאפשר לו לשאול ממנו, וגם לא היה אפשר לו
ולתקנו מערב יום טוב, כגון שנכפף ביום טוב, או אפילו נכפף מערב יום טוב ולא ידע
זממנו עד שקידש היום, או אפילו ידע ממנו סמוך לחשכה ולא היה שהות לתקנו קודם יום
חטוב,
טמותר לתקנו ביום טוב.
יאבל אין מורין כן לאחר, ואדם הבא לשאול
יאהלכה (א) זו למעשה,
יבדהיינו ששואל היאך לעשות מעשה, אין אומרים לו היתר זה,
יגכדי שלא יטעו להתיר אף אם היה אפשר לתקנו מערב יום טוב
ידושכח
טוולא תיקנו, דאז אסור מן התורה לתקנו ביום טוב, כדין כל מכשירי אוכל נפש שהיה אפשר
טזלעשותן מערב יום טוב.
יזאבל כל אדם מותר לעשות כן מעצמו. ובלבד שלא יעשה כן בפני אדם אחר שאינו יודע היתר
יחזה, דכיון שעושה לפניו הרי זה כמורה לו הלכה למעשה.
יטואם נכפף ביום טוב ראשון, אסור לתקנו
כביום טוב שני של גליות, אם יש שהות ביום טוב ראשון כדי לתקנו. ואע"פ שהוא יום
כאטוב ואסור לתקנו,
כבמכל מקום כיון שאנו עושין שני ימים מחמת הספק שמא הראשון הוא חול, הרי זה כאילו
כגהיה אפשר לעשותו ולתקנו ביום ראשון:
כדב וכן
כההדין בכל מכשירי אוכל נפש, שאם היה אפשר לעשותן ביום טוב ראשון אם היה חול, אסור
כולעשותן ביום טוב שני של גליות. וגם אין היתר לעשותם
כזאלא בינו לבין עצמו בענין שלא ילמדו אחרים ממנו וכמו שנתבאר למעלה:
כחג שפוד שרוצה לצלות בו שהיה ארוך יותר
כטמדאי, אסור לחתכו או לשרפו
לכדי לקצרו. מפני שהוא מתקן כלי ביום טוב.
לאואם לא היה אפשר לקצרו מערב יום טוב,
לבוגם אי אפשר למצוא שפוד אחר,
לגמותר לקצרו, כדין מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב:
לדסכין שנפגם
ד אחת סכין שנפגמה ואחת סכין שעמדה, אפילו
ד אחת סכין שנפגמה ואחת סכין שעמדה, אפילו
להאינו יכול לחתוך בה כלל, אין משחיזין אותה במשחזת המיוחדת לכך, מפני שהוא מתקן כלי
לוביום טוב.
לזואפילו לא היה אפשר להשחיזה מערב יום טוב, כגון שנפגמה ועמדה ביום טוב.
לח(ואף על פי שכל מכשירים שאי אפשר לעשותם
לטמערב יום טוב מותר לעשותם ביום טוב, (ב) מכל מקום בסכין
מהחמירו חכמים, לפי שהוא דבר המצוי אצל רוב בני אדם, ורוב הפעמים אפשר לו לשאול
מאסכין מחבירו לצורך יום טוב,
מבלפיכך אפילו אם הוא בענין שאי אפשר לו למצוא סכין אחרת, לא רצו חכמים לחלק בכך,
מגואסרו השחזת הסכין כדרכה במשחזת בכל ענין):
מדה אבל התירו לחדדה על ידי שינוי, כגון על
מהגבי סכין אחרת,
מואו על גבי עץ או על גבי אבן או על גבי חרס,
מזאפילו היה אפשר לו לחדדה מערב יום טוב.
מחובלבד שלא יעשה כן בפני אדם שאינו יודע
מטהיתר זה, שלא ילמד ממנו להקל
נבדבר זה ויתיר לעצמו אף במשחזת.
נאאלא אם כן אין ניכר שהוא מתכוין לחדדה, אלא אפשר לומר שאינו אלא להעביר שמנוניתה,
נבשהוא מותר.
נגואין צריך לומר שאין מורין היתר זה לאדם הבא לשאול הלכה
נדלמעשה,
נהאפילו לא היה אפשר לחדדה מערב יום טוב,
נואלא כל אדם מעצמו מותר לעשות כן:
נזו אבל אם אינו מתכוין לחדדה אלא להעביר
נחשמנוניתה, מותר להשיאה על גבי חבירתה או על גבי עץ ואבן או על גבי חרס, ומורין כן
נטלרבים.
סאבל להעביר שמנוניתה על גבי משחזת, אין מורין כן,
סאאלא כל אדם בינו לבין עצמו מותר לעשות כן:
סבז לא התירו לחדדה על ידי שינוי אלא
סגכשעדיין יכול לחתוך בה על ידי הדחק, דכיון שחידוד על ידי שינוי מועיל לה לפיכך אין
סדחוששין שמא יחדדנה במשחזת. אבל אם אי אפשר לחתוך בה כלל, אסור לחדדה אפילו על ידי
סהשינוי, דכיון שאין מועיל לה חידוד על ידי שינוי,
סויש לחוש אם נתיר לו לחדדה על ידי שינוי שמא ילך ויחדדנה במשחזת כדרכה:
סזחוטי תפירת מילוי בשר
ח עופות שממלאים אותם בבשר וביצים ביום
ח עופות שממלאים אותם בבשר וביצים ביום
סחטוב, מותר לתפרם, שהרי תפירה זו צורך אוכל נפש היא.
סטובלבד שיתקן החוט למדתו (שלא יהיה ארוך
עיותר מדאי) וישימנו במחט מערב יום טוב, כדי שלא יצטרך לחתוך את החוט ביום טוב כדי
עאלקצרו. ואם לא נתנו במחט מערב יום טוב, אסור ליתנו במחט ביום טוב, שמא יהיה החוט
עבארוך יותר מדאי ולא יוכל לתפור בו ויחתכנו כדי לקצרו, ונמצא מתקן כלי ביום טוב.
עגואע"פ שהתירו לו התפירה, לא התירו לו מלאכת תיקון כלי, לפי שהוא ממכשירי אוכל
עדנפש והיה אפשר לעשותה מערב יום טוב.
עהאבל מותר לחתוך החוט הנשאר תלוי בעוף
עולאחר התפירה, לפי שהיא מלאכה שאי אפשר לעשותה מערב יום טוב. ומכל מקום נהגו שלא
עזלחתכו, אלא לשרפו. אע"פ שהכל אחד,
עחשכמו כן הוא מתקן כלי (פירוש גוף העוף)
עטבשריפת החוט כמו בחתיכתו:
פט מותר לחתוך או לשרוף ביום טוב אגד גדיים
פאועופות הקשורים בשפוד שנצלו בו, וכן מותר לחתוך חוטי תפירתם, ואין בזה משום קורע,
פבואפילו בשבת מותר לחתכם,
פגכמו שנתבאר בסימן שי"ד
פדעיין שם הטעם:
פההגעלה וליבון
י כלי
י כלי
פוהצריך הגעלה או ליבון אסור להגעילו או ללבנו ביום טוב,
פזמפני שהוא מתקן כלי ביום טוב.
פחואפילו אם רוצה להשתמש בו ביום לצורך
פטאוכל נפש, מכל מקום אם היה אפשר להכשירו מערב יום טוב אלא ששכח,
צאסור להכשירו ביום טוב, כדין מכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב.
צאואם לא היה אפשר להכשירו מערב יום טוב
צבמותר להכשירו ביום טוב,
צגאלא שאין מורין כן, כדין מכשירים שאי
צדאפשר לעשותם מערב יום טוב:
צהיא מותר
צוללבן ביום טוב כלי ברזל שאפו בו מאכל של גבינה כדי לאפות בו ביום מאכל של בשר, אע"פ שהיה
צזאפשר ללבנו מערב יום טוב,
צחלפי שאינו ניכר שמתקן כלי, אלא הוא מחממו כדי
צטלאפות בו.
קובלבד שמיד שיעבירנו מן האש יתן בו
קאהמאכל של בשר.
קבאבל אם יצטנן הכלי ואחר כך ילבנו שנית כדי לאפות בו, אם כן הרי ליבון הראשון לא
קגהיה רק להכשירו,
קדונמצא עשה הבערה כדי לתקן כלי ביום טוב:
קהיב וכל
קוזה כשמלבן מחלב לבשר או מבשר לחלב, דכיון שאין צריך ללבנו היטב עד שיהא נצוצות
קזנתזים ממנו, אלא די לו בליבון קל, כמו שנתבאר בסי' תנ"א
קחוביו"ד בסי' קכ"א,
קטאינו ניכר שמתקן כלי,
קיאלא הוא מחממו כדי לאפות בו.
קיאאבל אסור ללבן ביום טוב כלי ברזל הבלוע
קיבמאיסור,
קיגאם היה אפשר ללבנו מערב יום טוב,
קידאפילו רוצה לאפות מאכל של היתר
קיהמיד שיעבירנו מן האש, דכיון שצריך ללבנו עד שיהיו נצוצות נתזים הימנו, הרי ניכר
קיושמתכוין להכשירו ולתקן כלי ביום טוב:
קיזיג וכל
קיחזה בכלי שמן הדין צריך הגעלה או ליבון. אבל אם אינו צריך אלא מחמת חומרא בעלמא,
קיטכגון שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח ורוצה לחזור ולצלות בו ביום טוב, מותר ללבנו
קכתחלה,
קכאאע"פ שהיה אפשר ללבנו מערב יום טוב,
קכבדכיון שמן הדין אינן צריך כלל ליבון ולא הגעלה, הרי אינו מתקן כלום:
קכגניקוב, הדחת והטבלת כלים
יד כשם שאין נוקבין נקב חדש בחבית בשבת,
יד כשם שאין נוקבין נקב חדש בחבית בשבת,
קכדמטעם שנתבאר בסי' שי"ד,
קכהכך אין נוקבין ביום טוב, אפילו לצורך אכילה, שהרי אפשר לנקבה מערב יום טוב.
קכוואם לא היה אפשר לנקבה מערב יום טוב מותר לנקבה ביום טוב,
קכזואין מורין כן, כדין מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב:
קכחטו להדיח כלי אכילה ושתיה ולשפשפן ביום טוב,
קכטוכן להטביל כלי חדש ביום טוב, דינן כמו בשבת,
קלוכמו שנתבאר בסימן שכ"ג.
קלאואם לא היה אפשר להטבילו מערב יום טוב, מותר להטבילו ביום טוב
קלבלדברי הכל,
קלגאבל אין מורין כן, כדין מכשירים שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב:
קלדטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש
טז מותר
טז מותר
קלהלטלטל מוקצה לצורך אכילה, כגון אבנים המונחים על גבי פירות מותר לטלטל האבנים כדי
קלולאכול הפירות ביום טוב, לא יהא טלטול המוקצה חמור מעשיית מלאכה גמורה שהותרה לצורך
קלזאכילה.
קלחאבל אוכלין המוקצין אסור לאכלם ביום טוב,
קלטלפי שאכילת יום טוב אף על פי שהיא מצוה אינה דוחה אפילו איסור של דבריהם. ואף על
קמפי שכל מלאכות הותרו לצורך אכילת יום טוב, אבל מאכלות אסורות לא הותרו.
קמאוכשם שאסור לאכול את המוקצה כך אסור
קמבלהשתמש בו אפילו לצורך אכילה, כגון לסמוך את הקדרה באבנים או בעצים המוקצים,
קמגשההנאה שהוא נהנה במה שמשתמש במוקצה היא אסורה כאכילה, לפי שתשמישן של עצים ואבנים
קמדזו היא אכילתם. ולא חלקו חכמים בין
קמהעצים ואבנים לאוכלין ומשקין המוקצים, ואסרו להשתמש בכל דבר שהוא מוקצה.
קמובמה דברים אמורים כשעושה מעשה בגוף
קמזהמוקצה, כגון שמטלטל את האבן לסמוך בה הקדירה, או שמסיק בעצים המוקצים אף על פי
קמחשאינו מזיזם ממקומם, מכל מקום כיון שנותן תחתיהם אש ומבעיר אותם הרי עושה מעשה
קמטבגוף המוקצה.
קנאבל מותר להשתמש במוקצה כשאינו עושה (ג) שום מעשה בגוף המוקצה, כגון להתחמם כנגד
קנאהמדורה הנעשית מעצי מוקצה, או להשתמש לאורן. ואע"פ שהוא נהנה מהמוקצה, מכל
קנבמקום כיון שההנאה בא לו מאליה שאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה בהנאתו ממנה, לא
קנגגזרו חכמים על כך אפילו בשבת, כמו שנתבאר בסי'
קנדש"ח:
קנהקונטרס אחרון
(א) זו למעשה כו'.
(א) זו למעשה כו'.
קנוכן
קנזמשמע בגמרא,
קנחדלמה כיחש לו, הוי ליה למימר
קנטהלכה ואין מורין כן. אלא כיון שראה אותו עושה מעשה, אף אם היה אומר לו הלכה ואין
קסמורין כן, הרי הורה שמותר לעשות מעשה. והוא הדין בנידון דידן.
קסאודו"ק:
קסב(ב) מכל מקום בסכין כו'.
קסגהאחרונים פירשו הטעם, דהוה
קסדליה מתקן מנא. אבל לפי מה שכתב רמ"א בהג"ה,
קסהאי אפשר לומר כן, שהרי פסק שם בהג"ה דאם אי אפשר לתקן השפוד מערב יום טוב
קסומותר לתקנו ביום טוב אף על פי שנשבר לגמרי, ואין לך תיקון גדול מתיקון שפוד שנשבר,
קסזואף על פי כן מותר לצורך אכילה, וכל שכן חידוד הסכין שיכולה לחתוך אלא שנפגמה.
קסחוהשו"ע
קסטאוסר אפילו לא אפשר להשחיזו מערב יום טוב כמבואר בבית יוסף
קעבביאורו להרמב"ם
קעאשהעתיק לשונו בשו"ע עיי"ש, וכן כתב המגיד משנה.
קעבובאמת לפום ריהטא, דברי רמ"א
קעגתמוהין מאד למעיין במקור הדין, דהרמב"ם,
קעדדהיינו לשון השו"ע שבס"[א], מפרש שנרצף
קעההיינו מעט, ואף על פי כן אין מתקנין אותו, וכל שכן הרבה, וכל שכן נשבר לגמרי. ולכן
קעוגם להשחיז הסכין במשחזת אסור מטעם זה. או מטעמו של
קעזהר"ן שהעתיק הט"ז
קעחדבתיקון כלי אף רבי יהודה מודה מטעם המבואר בר"ן.
קעטולפי טעמו של הר"ן, נרצף היינו שנשבר לגמרי ולפיכך אסור אפילו
קפלרבי יהודה, אבל אם נכפף מותר והלכה ואין מורין כן כמבואר שם. ובין לפי טעמו של
קפאהמגיד משנה ובית יוסף,
קפבובין לפי טעמו של הר"ן, יש לאסור במשחזת, אפילו לדידן דקיי"ל כרבי יהודה.
קפגאבל שיטת רש"י
קפדותוס'
קפהורא"ש
קפודאף בתיקון כלי פליג רבי יהודה, כדמוכח גבי שפוד שנרצם
קפזדהיינו שנשבר לגמרי וקשרי רבי יהודה, ובין בגריפת תנור.
קפחולפי זה גם במשחזת פליג רבי יהודה כמבואר ברא"ש
קפטוטור,
קצוהלכה ואין מורין כן. ורמ"א פסק
קצאבשפוד כדעת רש"י ורא"ש, וגבי סכין סתם כשו"ע
קצבכשיטת רמב"ם או ר"ן. דוק היטב בר"ן וברא"ש ובב"י ותשכח
קצגדהכי הוא כמה דאמינא.
קצדועל כרחך צריך לומר שדעת רמ"א
קצהלפסוק כשיטת רש"י ותוס' ורא"ש וטור דאינהו בתראי.
קצוולא חשש לסברת הר"ן דבתיקון כלי אף רבי יהודה מודה, שהרי כל הפוסקים חולקים
קצזעל זה,
קצחוגם הרמב"ם מכללם,
קצטדלפי פירוש הר"ן דנרצם היינו מעט, אם כן למה לא הביא הרמב"ם דין דנרצם,
ראלא על כרחך צריך לומר דהרמב"ם לא סבירא ליה כר"ן, אלא סבירא ליה אין
ראהלכה כרבי יהודה,
רבכדמשמע מלשונו בפירוש המשנה פרק קמא דמגילה
רגעיין שם בגמרא.
רדאם כן
רההרמב"ם יחידאי הוא נגד כל הפוסקים. וגם הרי"ף ורז"ה
רוורמב"ן כולם פסקו כרבי
רזיהודה גבי נרצם עיין שם היטב.
רחאלא
רטשגבי השחזת הסכין יש לחוש לסברת הרמב"ם ור"ן. ולאו מטעמייהו, אלא משום
רידפשט לשון הרי"ף
ריאמורה כן (ולא כמו שכתב הרא"ש),
ריבופירש הרמב"ן בפרק ב'
ריגגבי כיבוי
ריד(וכן כתב הר"ן שם),
ריהשדעת הרי"ף ור"ח
ריולחלק בין המכשירין, בין השחזת סכין דאפשר בשאלה לשאר מכשירין. וכיון שדעת ר"ח
ריזורי"ף ורמב"ם ורז"ה ורמב"ן ור"ן ומגיד משנה להחמיר
ריחבמשחזת,
ריטחשש רמ"א לדבריהם ולא הגיה כלום על השו"ע, שהעתיק לשון הרמב"ם,
רכוטעם האיסור הוא כמו שכתב הרמב"ן, וכמ"ש בפנים:
רכא(ג) שום מעשה כו'.
רכבכן
רכגכתב בהדיא הרשב"א בחידושיו פ"ב דשבת, וז"ל וכולי
רכדעלמא אית להו דעולא כו', אבל אי לית להו דעולא שפיר דמי, אע"ג דממילא דולק
רכהוהולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטל או לאכלו, או
רכולהשתמש בו בידים אע"פ שאינו מזיזו, כגון הדלקה, או לסמוך בו כרעי המטה אפילו
רכזבמקומו, אבל הנאה הבאה מאליה שפיר דמי עכ"ל.
רכחומכל מקום מה שכתב דאסור לסמוך בו כרעי
רכטהמטה אפילו במקומו שאינו מזיזו כלל, לא קיי"ל כוותיה בהא, אלא כמו שכתב
רלהר"ן בסוף פרק ט"ז דשבת
רלאבשם הרמב"ן.
רלבוכן פסק בדרכי משה בסי' ש"ח
רלגובמג"א שם ס"ק מ"א.
רלדוכן משמע בפרק קמא דביצה
רלהאין מטלטלין אותה לסמוך בה כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה שפיר דמי לסמוך בה.
רלוועל כרחך צריכים אנו לחלק בין ישיבה על גבי האבן או לסמוך בה כרעי המטה, שאינו
רלזעושה שום מעשה בגוף האבן, ואינו משתמש בגוף המוקצה, ולא
רלחעל גבי המוקצה, ובין הדלקת הפתילה שנעשה שבר כלי, דמפורש בגמרא
רלטבהדיא לאיסור (וכן העתיק המג"א סי' רס"ד ס"ק י"ד),
רממשום דכשמדליק עושה מעשה בגוף הפתילה שמאחיז בה האור, והרי זה משתמש בגוף המוקצה:
רמא[2160] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רמב(א)
רמגשפוד שנעקם או נשבר (ס"א-ג).
רמד(ב)
רמהסכין שנפגם (ס"ד-ז).
רמו(ג)
רמזחוטי תפירת מילוי בשר (ס"ח-ט).
רמח(ד)
רמטהגעלה וליבון (ס"י-יג).
רנ(ה)
רנאניקוב, הדחת והטבלת כלים (סי"ד-טו).
רנב(ו)
רנגטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש (סט"ז).
רנד[2161] רב יהודה אמר שמואל כח, ב (שפוד שנרצף (נמעך,
רנהשדרסו עליו ונעקם, אבל לא נשבר, רש"י), אסור לתקנו ביום טוב (שהרי יכול
רנולהשתמש בו כמו שהוא וטרחא דלא צריך הוא, רש"י). פשיטא. לא צריכא דאע"ג
רנזדמפשיט בידיה (שמתפשט בידים ואינו צריך להכות עליו בפטיש, רש"י)). טור
רנחושו"ע ס"א (שפוד שנרצף, אף על פי שהוא יכול לפשטו בידו, אין מתקנין אותו).
רנטטור ורמ"א שם (ודוקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון). ט"ז ס"ק א (פירוש שנעקם
רסונכפף). מ"א ס"ק א (שנרצף, פירוש שנעקם).
רסאומיירי
רסבאפילו נכפף ביום טוב, שמותר לתקנו מעיקר הדין כדלקמן בסמוך, מכל מקום אסור משום
רסגטרחא שאינה צריכה.
רסדולענין שבת, נתבאר לעיל סי' שמ סי"ח
רסה(מחט שנתעקמה אפילו מעט אסור לפשטה (משום תיקון כלי)).
רסו[2162]
רסזרב חסדא שם (שפוד שנרצם (שנשבר ראשו, רש"י) ... רבי יהודה מתיר אף מכשירי
רסחאוכל נפש). טור ורמ"א שם (אם אינו יכול לצלות בו כך, ונשבר ביום טוב מותר לתקנו),
רסטכיון דהוי תיקון מכשירין שלא הי' אפשר לתקנו מערב יום טוב, וכדלעיל סי' תצה
רעס"ד (אבל מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב, כגון לתקן השפוד שנשבר ביום
רעאטוב ... מותר לתקנו ביום טוב, שנאמר יעשה לכם, ודרשו חכמים לכם, לכל צרכיכם, לרבות
רעבמכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב).
רעג[2163]
רעדמ"א סק"ג (נראה לי דאם יכול להשאיל לו אסור לתקנו).
רעהוכן הוא לקמן ס"ג (אי אפשר למצוא שפוד אחר),
רעווס"ד (אפשר
רעזלו לשאול סכין מחבירו). לעיל סי' תקז סט"ו (כיון שכבייה
רעחזו אינה אלא מכשירי אוכל נפש ... לפיכך אם אפשר לו להשאיל מכבדת אחרת אסור לכבותה).
רעטוכן בכל תיקון מכשירים שאפשר בלאו הכי,
רפאסור לתקנם, כדלקמן סי' תקיד ס"ב (אבל אם יוכל לאכול במקום אחר ... אסור
רפאלכבות) וס"ד (ואי אפשר לו להציל הקדרה מעישון רק על ידי שיכבה ... מותר
רפבלכבות).
רפגוכן הוא לעיל סי' תצח סכ"ג (לא יתלוש את הצמר שבמקום שחיטה כדי
רפדלעשות מקום לסכין ... שהרי אין בה צורך אכילה, מפני שאפשר לשחוט אף אם לא יעשה כן).
רפהוכמו שאסרה תורה מכשירין שאפשר לעשותן
רפומערב יום טוב, כך אסרו מכשירין במקום שאפשר בלי תיקון זה.
רפז[2164]
רפחרש"י כח, ב ד"ה ואחד (ולא היה יודע מבעוד יום). מ"א סק"ב (והוא
רפטהדין אם נשבר בערב יום טוב ולא ידע בו, או שלא היה לו שהות לתקנו).
רצוכן הוא לעיל סי' תצה ס"ד (או
רצאאפילו שנשבר בערב יום טוב, אלא שלא היה אפשר לו לתקנו בו ביום מחמת איזה אונס גדול),
רצבונתבאר בקונטרס אחרון שם ס"ק ה.
רצג[2165]
רצדרבנו ירוחם נ"ד ח"א ל, ד (והלכה ואין מורין כן לרבים). רמ"א שם (ואין
רצהמורים כן לרבים).
רצוולמדו זאת מהאמור כן בגמרא לענין השחזת הסכין בשינוי
רצז(כדלקמן ס"ה, ושם נסמן הערות 29. 32)).
רצחומפרש דבריו הרמ"א, שכן הוא (לא רק
רצטבתיקון השפוד, אלא) בכל
שמכשירי אוכל נפש (כדלקמן ס"ב, ושם נסמן הערה 16).
שא[2166]
שבב"י סי' תקיד ד"ה והם דברי רבינו ירוחם (ומה שכתב ואין מורין כן לרבים,
שגאינו מדוקדק, דאפילו יחיד הבא לשאול אין מורין לו כן).
שדוכן הוא לקמן ס"ה (ואין צריך לומר שאין מורין היתר זה לאדם
שההבא לשאול הלכה למעשה).
שו[2167] ואסור אף אם רוצה לומר לו
שז"הלכה ואין מורין כן", כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק א.
שח[2168]
שטרש"י שם ד"ה הלכה (אבל אין מורין לרבים כן, שלא יזלזלו אף בשאפשר לעשותו
שימבעוד יום). רבנו ירוחם שם (שמא יבא לתקן כשנרצם פיו מערב יום טוב). רמ"א שם
שיא(שלא יבואו לתקן גם כן בנשבר מערב יום טוב).
שיב[2169] מ"א ס"ק ב (אבל אם
שיגשכח לתקנו מערב יום טוב, אסור). וכן הוא לעיל סי' תקז ס"י (וכן אם נפל מערב
שידיום טוב וידע בו ... ושכח ... ולא תקנו, אסור לגרפו ביום טוב).
שיה[2170]
שיוכדלעיל סי' תצה ס"ד (מכשירי
שיזאוכל נפש, שאסור לעשותן ביום טוב מן התורה ... במכשירים שאפשר לעשותן מערב יום טוב).
שיח[2171]
שיטלמדים זאת מדין סכין דלקמן ס"ה (ובלבד שלא יעשה כן בפני אדם שאינו יודע היתר זה, שלא ילמד ממנו
שכלהקל בדבר זה), ושם נסמן (הערה 29).
שכאוכו הוא לעיל סי' ל ס"ב (ואין
שכבמורין כן הלכה למעשה, שמא יבאו להניחן לכתחילה בלילה. ולכן לא יעשה כן אלא בינו
שכגלבין עצמו, אבל לא ברבים, שמא יטעו לומר שמותר להניחן לכתחילה בלילה).
שכדוראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
שכהפז.
שכוומה שכתב שם "אבל לא ברבים",
שכזולא פירש שכן הוא גם ביחיד, ראה מראי מקומות וציונים. כללי הפוסקים וההוראה כלל
שכחסב.
שכט*
שלואף
שלאדאמרינן ב"ב קל, ב (אין למדין הלכה (כלומר אין למדין לעשות, רש"י) לא
שלבמפי למוד ולא מפי מעשה (אם יראה רבו עושה מעשה, אל יקבע הלכה בכך, דשמא טעה בטעם
שלגשל פסק דין של אותו המעשה, רש"י), עד שיאמרו לו הלכה למעשה). מכל מקום חוששים
שלדשהרואה ילמד מכך הלכה למעשה, ויתיר אף אם היה אפשר לתקנו מערב יום טוב.
שלה[2172] ואף שלמעשה, "אם נכפף
שלוביום טוב ראשון" מותר לתקנו בו ביום, דהוו מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום
שלזטוב.
שלחמכל
שלטמקום זה שאפשר לעשותו ביום טוב מטעם מכשירין, אינו אוסר לתקנו ביום טוב שני. אבל
שממטעם הספק "שמא הראשון הוא חול", אסור לתקנו ביום טוב שני. ועל זה כותב
שמא"ואע"פ שהוא יום טוב ואסור לתקנו".
שמבנמצא
שמגלפי זה, אם נכפף ביום טוב ראשון של ראש השנה, מותר לתקנו הן ביום ראשון והן ביום
שמדשני.
שמהאו
שמואולי הכוונה, כיון שאסור לתקנו ביום ראשון – כשאין דעתו לצלות ביום ראשון, אלא
שמזביום שני של יום טוב.
שמח[2173]
שמטהלכות ומנהגי מהר"ש סי' שצב (גדי שהובא למרת שונדל בשביעי של פסח, הורה
שנמה"ר שלום ... הפשטה נראה לי לעשות ביום טוב ראשון אחר השחיטה, דאם לא כן היה
שנאנקרא איפשר לעשותו מערב יום טוב לגבי יום טוב שני). מהרי"ל הל' יום טוב ע'
שנבקעט (מהר"ש היה מורה על גדי שהובא לישראל בשביעי של פסח ... הפשטת העור נראה
שנגלעשות באותו יום לאלתר אחר שחיטתו, דהוי אפשר לעשות קודם יום טוב שני).
שנדוכן הוא לעיל סי' תצט ס"ו (בגליות
שנהשעושים שני ימים טובים מספק, הרי יום טוב ראשון נחשב לחול לגבי יום טוב שני, לפיכך
שנואם נשחטה ביום טוב ראשון דינה כאלו נשחטה בערב יום טוב, לענין טלטול העור ומליחתו).
שנזומזה למדים גם לעניננו, כמבואר במ"א
שנחכאן ס"ק ב (והוא הדין אם היה אפשר לתקנו בראשון אסור לתקנו ביום טוב שני, דיום
שנטטוב ראשון חשיב חול לגבי שני לענין זה, אף על גב דאנן בקיאין בקביעא דירחא
שס(מהרי"ל)).
שסא[2174] מכשירי אוכל נפש שלא הי' אפשר
שסבלעשותן מערב יום טוב.
שסג[2175] רמ"א ס"א (והוא
שסדהדין לכל מכשירין שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב), שמפרש כן בדברי רבינו ירוחם
שסה(כדלעיל הערה 6).
שסווכן
שסזנתפרש בהגהות סמ"ק ועוד, כנפסק לקמן ס"י (אלא שאין מורין כן, כדין
שסחמכשירים שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב), ושם נסמן (הערה 49), וסי"ד (ואין מורין כן, כדין
שסטמכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב), וסט"ו (אבל אין מורין כן, כדין
שעמכשירים שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב).
שעאואם
שעבבכל אופן אי אפשר לעשותו מערב יום טוב, מותר אף לכתחלה, כדלקמן סי' תקיד סוף
שעגס"ב וס"ד.
שעד[2176] אם הוא של עץ.
שעה[2177]
שעותשובות רש"י סי' רפד (יתד של שפוד שתוחבין בו יריכי העוף היה ארוך יותר מדאי,
שעזובא מעשה לפני רבינו, ואסר לחתכו בסכין, ולא לשרוף ראשו באוּר כדי שיתקצר, משום
שעחתיקון כלי). ראבי"ה סי' תשעז (וראיתי בתשובות, יתד שפוד שצולין בו עופות היה
שעטארוך יותר מדאי, ואסר רבי לחתוך אותו ולא לשרפו, משום תיקון כלי). הובא במרדכי רמז
שפתרצא. שו"ע ס"ב (שפוד שרוצים לצלות בו והיה ארוך יותר מדאי, אסור לחתכו
שפאולא לשרפו). מ"א ס"ק ד (אסור משום תיקון כלי (מרדכי)).
שפבוהיינו אף רוצה לחתכו ביד, כדלקמן סי' תקיד
שפגקונטרס אחרון ס"ק ד (לפי מה שכתב הבית יוסף שם, שוב אין לחלק בין יד לכלי.
שפדוכן לפי מה שכתב הט"ז שם, אין חילוק בין יד לכלי לענין תיקון מנא. וכן משמע
שפהבסי' תק"ט במג"א סק"ד וסק"ט).
שפו[2178]
שפזמ"א שם (וצריך לומר דמיירי שאפשר לעשותו מאתמול).
שפח[2179] כדלעיל ס"א (וגם אי אפשר
שפטלמצוא שפוד אחר אפילו אצל אדם אחר שאפשר לו לשאול ממנו), ושם נסמן (הערה 4).
שצ[2180]
שצאמשנה כח, א (אין משחיזין את הסכין ביום טוב). רמב"ם פ"ד ה"ט (אין
שצבמשחיזין את הסכין במשחזת שלה ... אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין). מ"מ
שצגשם (עמדה או נפגמה). שו"ע ס"ב (כלשון הרמב"ם). מ"א ס"ק ז (דהוי ליה מתקן מנא).
שצדלבוש ס"ב (סכין שעמדה מלחתוך או שנפגמה ... אין משחיזין אותה במשחזת שלה שהיא
שצהמלאכה גמורה).
שצו[2181]
שצזמגיד משנה שם (שלעולם אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה, ואפילו עמדה או נפגמה ביום
שצחטוב). ב"י (והרמב"ם ... לא חילק בין נפגמה מערב יום טוב לנפגמה ביום טוב).
שצטלבוש שם (אפילו נפגמה ביום טוב).
ת[2182] שלכן התירו בשפוד, כדלעיל ס"א (שפוד שנעקם ונכפף ... אם אי אפשר לצלות בו בלא תקון ... וגם לא היה אפשר לו לתקנו מערב יום טוב,
תאכגון שנכפף ביום טוב ... מותר לתקנו ביום טוב).
תבוכדאמרינן כח, א (מאן תנא דבמשחזת אסור,
תגאמר רב חסדא דלא כרבי יהודה, דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ר'
תדיהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש), ושם ע"ב (סכין שנפגמה ... באנו למחלוקת ר' יהודה
תהורבנן). וקיי"ל כרבי יהודה, כדלעיל סי' תצה ס"ד (מכשירין שאי אפשר
תולעשותן מערב יום טוב, כגון לתקן השפוד שנשבר ביום טוב ... מותר לתקנו ביום טוב).
תזמכל
תחמקום לענין סכין לא קיי"ל כרבי יהודה מהטעם דלקמן.
תט[2183]
תירמב"ן במלחמות יא, א ד"ה ועוד (ודברים שהם מכשירי אוכל נפש אלא שאין
תיאצריכין כל כך, כגון סכין שעמדה, שאפשר בשאלה, שהרי מצויין לכל ... מותר על ידי
תיבשינוי). הובא בר"ן יא, ב ד"ה כי. ונתבאר בקונטרס אחרון.
תיג[2184] שאסרו בסתם – במשנה
תידוברמב"ם ושו"ע שם (אין משחיזין את הסכין).
תיה[2185]
תיומשנה שם (אבל משיאה על גבי חברתה), ופרש"י (משני מדרך חול). מ"א
תיזסק"ה (על גבי סכין אחר).
תיחואף שנתבאר לעיל סעיף הקודם, שאם אפשר
תיטלשאול מחבירו סכין אחרת אסור (וכאן הרי יש לו סכין אחרת, שמחדד עליה את הסכין
תכהראשונה). היינו דוקא השחזה כדרכו, אבל בשינוי התירו גם בזה, שהרי התירו
תכא"אפילו היה אפשר לו לחדדה מערב יום טוב".
תכב[2186]
תכגגמרא כח, ב (אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף, הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר לסכינא
תכדאפומא דדקולא (על פי הסל, רש"י) ... ואמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר והוה קא
תכהמעבר סכינא אשפתא דרחיא). רמב"ם שם (אבל מחדדה על גבי העץ או על גבי חרש או
תכואבן). שו"ע שם.
תכז[2187]
תכחב"י (שאין כאן מלאכה כלל, כיון שאינו משחיז במשחזת שלה, וגם הסכין חותך קצת
תכט... הילכך לא חילק בהשחזת הסכין בין נפגם ביום טוב לנפגם מערב יום טוב, דאפילו
תלבנפגמה מערב יום טוב מותר לחדדה על גבי העץ או על גבי חרס או אבן, דלאו מלאכה היא
תלאכלל).
תלב[2188] גמרא שם (הוה קאימנא קמיה
תלגדרבא והוה קא מעבר לסכינא אפומא דדקולא .... קסבר הלכה ואין מורין כן). הרי שאין
תלדלעשות כן בפני אדם שאינו יודע היתר זה.
תלה[2189] רמב"ם שם (ואין מורים
תלודבר זה לרבים, כדי שלא יבאו לחדדה במשחזת). שו"ע שם. והיינו לומר שמא יחדד
תלזבמשחזת אף את הסכין שהי' אפשר לחדדה מערב יום טוב, שאסור מן התורה.
תלח[2190]
תלטגמרא שם (ואמרי ליה, לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתה, ואמר לי להעביר
תמשמנוניתה, וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד, וקסבר הלכה ואין מורין כן). ב"ח סוף
תמאהסי' (נראה לענ"ד דאף בדבר שהלכה ואין מורין כן, יכול לעשות כן בפני רבים
תמבהיכי דמצי לאישתמוטי, כי הכא גבי סכין שנפגמה או שעמדה דיכול לחדדה בשל עץ, דמצי
תמגלאישתמוטי ולמימר דלהעביר שמנוניתה הוא דקא עביד, כדחזינן בהני עובדי דרבי נחמיה
תמדואביי). מ"א סק"ו (אלא אם כן מצי לאשתמוטי ולומר דלהעביר שמנוניתא קמכוין).
תמה[2191]
תמוגמרא שם (הלכה ואין מורין כן). שו"ע שם (ואין מורים דבר זה לרבים).
תמזוכאן אוסר אף לאדם יחיד הבא לשאול,
תמחכדאמרינן התם (אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף, הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר לסכינא
תמטאפומא דדקולא), הרי מיירי גם בפני יחיד.
תנוכן הוא לעיל ס"א (ואדם הבא לשאול
תנאהלכה זו למעשה, דהיינו ששואל היאך לעשות מעשה, אין אומרים לו היתר זה), ושם נסמן
תנב(הערה 7).
תנג[2192] ואסור אף אם רוצה לומר לו
תנד"הלכה ואין מורין כן", כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק א.
תנה[2193]
תנואף שבזה מותר מהתורה אף במשחזת, כדלעיל (הערה 23).
תנזמכל מקום אין מורין להתיר אף בשינוי, שמא יחדד במשחזת אף את הסכין שהי' אפשר לחדדה
תנחמערב יום טוב.
תנט[2194]
תסגמרא שם רע"ב (ואמר לי להעביר שמנוניתה), הרי שבזה מותר אף להורות לאחרים. כ"מ
תסאשם בסופו (איכא למידק, למה לא כתב רבינו דלהעביר השמנונית על גבי עץ או חרש או אבן
תסבמורין כן להתיר, כדאשכחן בהנך רבנן דאמרו להני רבנן דקמייהו דלהעביר שמנוניתא בעו.
תסגואפשר לומר דכיון שכתב דלהשחיז אין מורין, ממילא משמע דלהעביר השמנונית מורין). יש"ש
תסדפ"ג סי"ט (להעביר שמנונית על גבי עץ ואבן מותר, וכן על גבי סכין ... או
תסהאבן, מותר להעביר שמנונית, וכן עיקר). ב"ח (להעביר השמנונית משמע דמורים אף
תסולרבים, בשל עץ). ט"ז סק"ג (אבל להעביר שמנונית הסכין על גבי עץ או חרס
תסזאו סכין מורין ברבים להתיר, כן כתב רש"ל פרק אין צדין).
תסח[2195]
תסטיש"ש שם (ולענין העברת שמנונית מעל הסכין, נראה, דשרי אפילו במשחזת של אבן ...
תעומכל מקום נראה דאף בזו הלכה ואין מורין כן). ב"ח (להעביר השמנונית ... על
תעאגבי משחזת [אסור]). מ"א שם (ועל גבי משחזת, אפילו להעביר שמנוניתא אין מורין
תעב(יש"ש ב"ח)).
תעג[2196] כלומר, כיון שאינה יכולה
תעדלחתוך על ידי הדחק, שמא החידוד לא יועיל לה על ידי שינוי, ויחדדנה במשחזת, כמבואר
תעהבלבוש ס"ב (שגזרו בה חכמים, שמא מתוך שאינה יכולה לחתוך כלל, לא יספיק לה
תעוהשחזה בעץ, ויבואו להשחיזה במשחזת).
תעז[2197]
תעחרב יוסף כח, ב (סכין שעמדה מותר לחדדה ביום טוב, והני מילי הוא דפסקא אגב דוחקא).
תעטשו"ע שם (במה דברים אמורים כשיכולה לחתוך בדוחק, או שנפגמה, אבל אם אינה
תפיכולה לחתוך כלל, אין משחיזין אותה אפילו על העץ, שמא יבא להשחיזה במשחזת). לבוש
תפאס"ב (במה דברים אמורים כשיכולה לחתוך בדוחק, או שנפגמה בפגימה בעלמא ויכולין
תפבלחתוך בחוד שאצל הפגימה, וליכא למיחש שמא יבואו להשחיז במשחזת שלה, אבל אם אינה
תפגיכולה לחתוך כלל, אין משחיזין אותה אפילו על העץ, שגזרו בה חכמים שמא מתוך שאינה
תפדיכולה לחתוך כלל לא יספיק לה השחזה בעץ, ויבואו להשחיזה במשחזת שלה כדרכה שהוא
תפהמלאכה גמורה).
תפו[2198]
תפזשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקעו (השיב עוד, דמותר לתפור העוף ביום טוב
תפחשמלאוהו מבשר כתות מבפנים, שהרי אותה תפירה צורך אוכל נפש הוא). שו"ע
תפטס"ג (עופות שממלאים אותם בשר וביצים, מותר לתפרם ביום טוב). לבוש ס"ג (שצורך
תצאוכל נפש הוא)
תצא[2199]
תצבירושלמי פ"ד ה"ה (הדא אמרה הדין סיקורה אסור מיעבד ביומא טבא, דהוא מקטע
תצגבגומיה). כפירוש רבנו ירוחם נ"ד ח"ב לב, ב (מולייתא, כלומר שממלאים מבשר
תצדוביצים ותופרין אותו, כתיב בירושלמי שאסור לעשותו ביום טוב, שמא יחתוך התפירה, אלא
תצהכיצד יעשה, יתקן מערב יום טוב החוט וישימנו במחט, ויזהר שלא יחתוך החוט, דכל
תצומכשירין שאיפשר לעשותן מערב יום טוב אסור לעשותן ביום טוב, כך כתב הראב"ד). ארחות
תצזחיים הל' יום טוב סי' ט (ירושלמי הדין סקריא אסור למעבד ביומא טבא, דלמא מפסיק
תצחבנימיה, פירוש סקריא, מולייתא שקורין בלעז קומפלידורא, גזרה שמא יחתוך חוט התפירה,
תצטאלא כיצד יעשה, יתקן מערב יום טוב חוט משזר וישימהו בחררה של מחט ... וביום טוב
500יתפור בו כפי הצורך המולייתא). שו"ע שם (והוא שיתקן מערב יום טוב החוט
501וישימנו במחט, ויזהר שלא יחתוך החוט ביום טוב). לבוש ס"ג (לחתוך החוט ולהשים
502אותו במחט לא יעשה ביום טוב, שהוא דבר שיכול לעשותו מערב יום טוב). מ"א
503ס"ק ח (דאם ישימנו ביום טוב במחט, גזרינן שמא יחתוך החוט (רי"ו ירושלמי).
504משמע שם דאם לא שמוהו במחט מערב יום טוב, אסור ליתנו במחט ביום טוב).
505[2200]
506דרכי משה ס"ק א (לאחר שנתמלא העוף ונתפר, ורוצה להסיר משם המחט או החוט הנשאר,
507פשיטא דשרי אף לחתוך, דהא אי אפשר לעשות זה מערב יום טוב. אלא שנהגו לעשות בשריפת
508החוט). רמ"א ס"ג (נהגו לשרוף החוט הנשאר בעוף לאחר שתפרו בו). מ"א
509סק"ט (כללו של דבר, כל שאסור לחתוך אסור גם כן לשרוף ... וכל שמותר לשרוף
510מותר לחתוך, אלא שנהגו לשורפו).
511[2201] דהיינו שעל ידי חתיכת החוט
512מתקן את המולייתא שתוכל להתבשל. וכיון שאינו חותך את המולייתא עצמה, אלא את החוט,
513נחשב מכשירין. ומותר רק מטעם שאי אפשר לעשותה מערב יום טוב.
514ואפילו
515אם מסיר מונע חיצוני מלאכלו נחשב תיקון כלי, כדלעיל סי' תקו ס"ה (שהפרשת
516תרומות ומעשרות ביום טוב יש בה משום שבות, מפני שהוא כמתקן כלי ביום טוב).
517משא"כ
518חתיכת החוט אחר הצלי (שבסעיף הבא) אינו נחשב תיקון כלי.
519וראה
520מראי מקומות וציונים.
521[2202]
522שבלי הלקט סי' פז (כשיושב אדם בסעודה בשבת, ופעמים מביאין לפניו תרנגולת
523צלויה או בשר צלוי וקשורים בגמי או בדבר אחר, מותר לו לחתוך אותו הקישור, ואין בו
524איסור, ופסיקת תלוש אינו אסור, אלא אם מתקנו (או) למדה, או לעשותו כלי. וכן מצאתי
525שהעידו על אדם גדול ומנו ר' שניאור ב"ר יהודה ב"ר ברוך זצ"ל,
526שראוהו שחתך קשרי הכבש שהיה קשור בו בשפוד כשהוא צלי). מרדכי רמז תרצא (מותר
527לחזור ולהפקיע קשרי השפוד שקושרין בו הטלה ולפעמים מהדקין אותו בחוט, וקרוב הדבר
528שאף בשבת מותר, ואפילו למאן דאמר יש בנין בכלים, שהרי אינו כלי, שאינו קשור לחבר
529שברים זה בזה ... וה"ר מרדכי זצוק"ל ראה בבית רבינו מאיר, שעל השולחן
530לפניו היו נוהגין לחתוך קשרי השפוד בשבת. וכן היו נוהגין בבית חמי רבינו יואל
531מפריש ז"ל). אגור סי' תרמה (מותר לחתוך ולהפקיע קשרי השפוד שקושרין בו הטלה,
532ולפעמים מהדקין אותו בחוט, וקרוב הדבר שאף בשבת מותר. מורי ה"ר מרדכי ראה
533בבית מהר"ם שהיו נוהגים לחתוך לפניו בשבת הקשרים שהיו בשפוד, מרדכי פ"ד
534דביצה. וכן פסק הר"ר שניאור בר יהודה. וכן מותר לחתוך אגד גדיים ועופות
535מקולסין וחוטי תפורים, משבלי הלקט). שו"ע ס"ד (מותר לחתוך ביום טוב אגד
536גדיים ועופות מקולסים וחוטים תפורים, וכן יכולים לשרוף פתילה או סמרטוט שקושרים בו
537העוף).
538[2203]
539סוף סט"ז (דבר תלוש שאין בחתיכתו משום מעשה חול,
540מותר לחתכו לכתחלה, כל שאינו מתכוין לחתוך במדה, ואינו חותך לחתיכות דקות מאד, וגם
541הוא דבר שאין בו תיקון כלי בחתיכתו וכמו שיתבאר בסי' ש"מ. לפיכך מותר לחתוך
542קשרי השפוד שקושרים בטלה או עוף הצלויים בו, וכן עופות ממולאים שתפרן מותר לחתוך
543חוט התפירה).
544וראה מראי מקומות וציונים.
545[2204] הגהת סמ"ק סי' קצד ע' קסד (ליבון
546זה ודאי אסור לעשותו ביום טוב, שניכר בטוב דלהכשירה הוא עושה, ומיתסרא מידי דהוה
547אהגעלת כלים דאסור לעשות ביום טוב כלל). הובא בהגהות מיימוניות פ"א אות ה,
548ובמרדכי ע"ז רמז תתסא. שו"ע ס"ה (אסור ללבנו), ורמ"א ס"ה
549(והוא הדין דאסור להגעיל כלי ביום טוב).
550[2205] לבוש סוף ס"ה (משום דמתקן כלי
551גמור הוא).
552וראה
553לקמן (הערה 51), שיש בליבון זה שתי מלאכות: (א) תיקון
554כלי. (ב) הבערה שלא לצורך.
555וכן
556נתבאר לקמן (סוף סי"א): "ונמצא עשה הבערה כדי לתקן כלי ביום טוב".
557היינו שיש בזה (א) מלאכת הבערה שלא לצורך אוכל נפש. (ב) מלאכת תיקון כלי.
558ומה
559שמזכיר כאן רק הטעם של תיקון כלי, כי מיירי הכא אפילו באופן שהדליק האש, ובישל בה
560המים, לצורך בישול ליום טוב. אלא שאחר כך ליבן הכלי באש זו, או הגעיל הכלי במים
561אלו.
562[2206] מ"א סי' תקט ס"ק ב (אם שכח לתקנו
563מערב יום טוב אסור). וכדלעיל ס"א (אם
564היה אפשר לתקנו מערב יום טוב, ושכח ולא תיקנו, דאז אסור מן התורה לתקנו ביום טוב,
565כדין כל מכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לעשותן מערב יום טוב). וסי' תקז ס"י (וכן אם נפל מערב יום טוב, וידע בו והיה לו שהות
566לתקנו ... ושכח ... ולא תקנו אסור ... והרי זה כמכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לו
567לעשותן מערב יום טוב שאסור לעשותן ביום טוב). וסי' תצה ס"ה (כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום
568טוב ... אפילו שכח ולא עשאה ... אסור לעשותה ביום טוב).
569[2207] תשובת הריב"א באור זרוע הל' יום
570טוב סי' שמה (השיב רבינו יצחק בר אברהם זצ"ל ... התרתי באותה מחבת שקורין
571[טרפ"א בלע"ז] במלכותינו ללבן אותה באוּר ... דלא אפשר לעשותה מערב יום
572טוב ... יצחק בר אברהם). הגהות אשרי ביצה פ"ב סי' יב (אבל מותר ללבן מחבת בת
573יומא באוּר ביום טוב). דרכי משה ס"ק ב (בהגעלה אסור, כל זמן שהיה יכול
574להגעילו מבעוד יום). מ"א סקי"א (ואם לא היה אפשר לעשותו מערב יום טוב
575שרי להגעיל).
576[2208] הגהת סמ"ק שם (ואי משום מכשירין, הא
577פסקינן דאין מורין כן).
578[2209] כדלעיל ס"א-ב (לא היה אפשר לו לתקנו מערב יום טוב ... מותר
579לתקנו ביום טוב, אבל אין מורין כן לאחר ... וכן הדין בכל מכשירי אוכל נפש).
580[2210] תשובת הריב"א באור זרוע שם (מיהו
581כיוצא בזה התרתי באותה מחבת שקורין [טרפ"א בלע"ז] במלכותינו ללבן אותה
582באוּר ... ומשום תיקון ליכא איסורא, דנראה כמחממה לבשל תחתיה, ומשום מכשירין נמי
583ליכא, שהרי הבערה זו צריכה לבשל, ובלאו הכי נמי צריכה לצורך אוכל נפש). הובאה
584בסמ"ג ל"ת עה כה, א (ר"י התיר בתשובה אחת ללבן ביום טוב מחבת
585שקורין טרפ"א, שאפו בו [תחתיה] ביום פלדו"ן, ואחר הליבון אפו תחתיה מיד
586פשטיד"א של בשר, דמשום תיקון כלי אין כאן איסור, דנראה כמחממה לבשל תחתיה,
587ומשום מכשירין נמי ליכא שהרי הבערה זו צריכה לבשל, דבלא כן צריך לצורך אוכל נפש).
588סמ"ק סי' קצד ע' קסג (ור"י התיר ללבן את הטרפ"א של ברזל ביום טוב,
589מפני שנראה כמחממה לאפות בקל). שו"ע ס"ה (מותר ללבן ביום טוב כלי ברזל
590שאפו בו פלאדו"ן של גבינה, ואחר הליבון יאפו בו פשטיד"ה של בשר).
591[2211] דרכי משה ס"ק ב (ומשמע דבליבון
592שרי אף על גב דמאתמול היה יודע שצריך ליבון). מ"א סקי"א (ואפילו היה
593אפשר לעשותו מערב יום טוב שרי).
594[2212] כעין זה הוא גם לענין טבילת כלים בשבת, כדלעיל
595סי' שכג ס"ח (ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים,
596ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה, ואינו נראה כמתקן, מפני שאין הדבר ניכר
597שמתכוין להטבילו, שהרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך).
598וכן הוא גם לענין טבילת אשה בשבת,
599כדלעיל סי' שכו ס"ז (אדם
600מותר לטבול מטומאתו בשבת, אפילו הצריך טבילה מן התורה, כגון נדה וכיוצא בהם, מפני
601שאינו נראה כמתקן אלא כיורד להקר).
602והיינו כיון ששם לא מיירי בתיקון כלי
603מהתורה, אלא כאמור שם: "אסרוהו חכמים מפני שדומה למתקן כלי",
604ו"נראה כמתקן", הקילו חכמים כשאינו ניכר שהוא לשם מלאכה.
605ואף שלא מיירי שם באיסור מפני מראית
606העין, אלא באיסור מפני תיקון כלי מדברי סופרים, מכל מקום התירו כשאינו ניכר שהוא
607לשם מלאכה.
608והיינו אף שכאן בליבון מיירי בתיקון
609גמור, כאמור לעיל ס"י (כלי הצריך הגעלה או ליבון אסור להגעילו או ללבנו ביום
610טוב מפני שהוא מתקן כלי ביום טוב). וכמובא לעיל (הערה 46)
611מהלבוש (דמתקן כלי גמור הוא).
612והביאור בכל זה ראה לעיל סי' שיד
613ס"א (הערה ט).
614[2213] הגהת סמ"ק שם ע' קסד (צריך ליזהר
615שלא להמתין להשתמש בטרפא עד לאחר שתצטנן אחר הליבון, אלא מיד שיעבירו אותם מן
616הליבון יתנו אותה על המאכל שצריך לאפות). שו"ע שם (והוא שכשיתלבן יתנו אותו
617על המאכל מיד).
618[2214] מרדכי ע"ז רמז תתסא (ויזהרו לתתו
619על המולייתא שקורין פשטיד"א מיד אחר ליבונה, כדי שיועיל חמימות ליבונה לאפיית
620הפשטי"דאה, שאם ימתין עד שיצטנן מליבונה, נמצא שהליבון הוא שלא לצורך אוכל
621נפש). וראה מראי מקומות וציונים.
622[2215] היינו שיש בזה (א) מלאכת הבערה שלא לצורך
623אוכל נפש. (ב) מלאכת תיקון כלי. וכדלעיל (הערות 46. 51).
624[2216] ס"י (אע"פ שלא נתלבן כל כך עד שיהיו
625ניצוצות ניתזים ממנו, שהרי כלי מתכות הן נכשרין על ידי הגעלה, וליבון קל הזה אינו
626גרוע מהגעלה),
627וסי"ג בהגהה (אם נבלע בהם על ידי האוּר דבר היתר ואחר כך נעשה איסור, כגון
628שנצלה עליהם בשר לבדו שהוא היתר, ואחר כך נבלע בהן חלב, הרי הן נכשרין על ידי
629הגעלה), ושם נסמן (הערה צח).
630[2217] ראה ש"ך שם ס"ק ח (גם במחבת
631של חלב או בשר סגי בהגעלה, כיון דהיתרא בלע).
632[2218] הגהת סמ"ק והגהות מיימוניות שם
633(ודוקא כשמלבנה מחלב לצורך בשר או איפכא, דאז לא בעי ליבון גמור שתסיר קליפתה, אלא
634סגי בליבון קצת ... אף בתשמישו על ידי האוּר, היכא דהיתרא בלע).
635[2219] מכאן נראה שלהכשירו מהטעם שנבלע מבפנים סגי
636ליבון קל שעל ידי ההיסק מבחוץ. וראה לעיל סי' תנא ס"ז (ושם הערה נט).
637[2220] הגהת סמ"ק שם (אבל שבלועה מאיסור,
638וצריכה ליבון גמור שתשיר קליפתה, ליבון זה ודאי אסור לעשותו ביום טוב, שניכר בטוב
639דלהכשירה הוא עושה ומיתסרא). שו"ע ס"ה (אבל אם הוא בלוע מנבילה וכיוצא
640בה, אסור ללבנו).
641[2221] תשובת הריב"א באור זרוע שם (התרתי
642... ללבן אותה באוּר ... דאי אפשר לעשותן מערב יום טוב). מ"א שם (ואם לא היה
643אפשר לעשותו מערב יום טוב שרי להגעיל).
644ומה
645שנתבאר לעיל סי' תצד סט"ז (נוהגין בכל המקומות לאכול מאכלי חלב ביום א' של
646שבועות ... והנוהגים לאפות לחם נילוש בחלב או בחמאה, יזהרו כשמסיקין התנור קודם
647האפייה שיסיקוהו יפה בענין שיהיו נצוצות ניתזין ממנו כדי להפליט ממנו את רוטב של
648בשר שנשפך עליו לפעמים).
649אפשר
650דמיירי שאופה הלחם הנילוש בחלב, ומלבנו קודם האפיה – קודם החג. או אפשר מיירי שצלה
651בו בשר בליל החג, ובבוקר אופה בו הנילוש בחלב, דמותר מטעם שלא הי' אפשר ללבנו מערב
652יום טוב.
653[2222] שו"ע סוף ס"ה (אפילו לאפות
654בו דבר היתר).
655[2223] נתבאר לעיל (הערה 53). וראה מראי מקומות וציונים.
656[2224] דרכי משה ס"ק ב (וכתב מה"ר
657אברהם מפראג וז"ל, נראה דכל שכן שפוד שצלו בו ביום כבד או בשר שאינו מלוח,
658שמותר ללבנו כדי לצלות בו ביום, מאחר שאין נראה שום תיקון, כמו בהכשר טרפ"א
659של חלב עכ"ל. ולי נראה דשרי מטעם אחר, דהרי אי אפשר לעשותו מבעוד יום).
660רמ"א ס"ה (ומותר ללבן שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח ורוצה לחזור ולצלות
661בו ביום טוב).
662[2225] מ"א סקי"ב (ולי נראה דלטעם
663רא"פ, אפילו היה אפשר ללבנו מערב יום טוב שרי ללבנו ביום טוב, כיון שמדינא
664אין צריך ליבון כמ"ש ביו"ד סי' ע"ו ס"ד, אלא שנהגו ללבנו לא
665חשיב תיקון).
666[2226]
667כמבואר בשו"ע יו"ד סי' עו ס"ד (ויש מי שאוסר השפוד שצלו בו בשר בלא
668מליחה ... ויש מתירין בכל זה, וכן המנהג להתיר). וברמ"א שם (ואנו נזהרין לכתחלה,
669ומתירין בדיעבד).
670[2227] וכעין זה בטבילה בשבת, כדלעיל
671סי' שכו ס"ז (ומכל מקום מותר לטבול לקרי, שכיון שטבילה זו אינה מן התורה (ואף
672לא חיוב גמור מדברי סופרים, אינו נראה כמתקן ... וכן כל אשה שצריכה לחזור ולטבול
673לחומרא בעלמא מותרת לטבול בשבת...)).
674[2228]
675סעיף ג (גזרו חכמים על כל נקב, אפילו עשוי להוציא בלבד או להכניס בלבד, שמא יבא
676לעשות נקב שחייבים עליו. לפיכך אין נוקבים נקב חדש בחבית שיזוב בו היין. ואפילו
677היה בו נקב ובא להוסיף בו מעט להרחיבו, אסור).
678[2229]
679שו"ת הרא"ש כלל כג סי' א (אין נוקבין נקב חדש ביום טוב בחבית, דהוי
680מכשירי אוכל נפש, דיכול לעשותן מערב יום טוב). שו"ע ס"ו (אין נוקבין נקב
681חדש בחבית ביום טוב).
682[2230]
683מ"א סקי"ג (ואם אי אפשר לעשותו מערב יום טוב, שרי).
684[2231] כדלעיל ס"א-ב (לא היה אפשר לו לתקנו מערב יום טוב ... מותר
685לתקנו ביום טוב, אבל אין מורין כן לאחר ... וכן הדין בכל מכשירי אוכל נפש).
686[2232]
687ב"י סוף הסי' (אסור להטביל כלי חדש, או להטבילו מטומאתו. ונתבאר בסימן
688שכ"ג ... במה מותר לשפשף את הכלים ובמה אסור, נתבאר בסימן שכ"ג לענין שבת,
689ונראה דהוא הדין לענין יום טוב). שו"ע ס"ז (להטביל כלי חדש ביום טוב
690דינו כמו בשבת, כדאיתא בסימן שכ"ג סעיף ז'), ורמ"א שם (ודין הדחה ושפשוף
691כלים ביום טוב, דינו כמו בשבת, כדאיתא סימן שכ"ג).
692[2233]
693ס"ז (לאחר סעודה שלישית אסור להדיח כלי אכילה, מפני שטורח ומכין משבת לחול.
694אבל כלי שתיה מותר להדיח כל היום, מפני שאין קבע לשתיה). ס"ח (מותר להטביל
695כלי חדש בשבת אפילו היה אפשר להטבילו מערב שבת, ואינו חשוב כמתקן כלי, הואיל ומן
696התורה מותר להשתמש בו בלא טבילה, ואין חיוב טבילתו אלא מדברי סופרים. ויש אומרים
697שאף על פי כן חשוב כמתקן ואסור אפילו לא היה אפשר להטבילו מערב שבת ... ואין צריך
698לומר לדברי האומרים שטבילת כלים היא מן התורה כמ"ש ביו"ד סי' ק"כ
699שזהו תיקון חשוב לדברי הכל, ואסרוהו חכמים מפני שדומה למתקן כלי ממש, שהוא אב
700מלאכה), וסי"א (מותר לשפשף הכלים בכל דבר המותר בטלטול כדי לצחצחם לצורך
701היום, חוץ כלי כסף בגרתקון ... שהוא מגרר את הכסף וממחקו).
702וראה גם לעיל סי' תק ס"כ (שאסור
703לעשות שום מעשה לצורך חול, אף שאין בו מלאכה, כגון להדיח הכלים ולשפשפן, כמ"ש
704בסי' תק"ג), וסי' תקג ס"ג (ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון להדיח
705כלים וכיוצא בזה, אסור לעשות ולהכין ביום טוב לצורך חול).
706[2234]
707מ"א סקי"ד (ואם אי אפשר להטבילו מערב יום טוב שרי).
708[2235]
709לב' הדעות שהובאו לעיל לענין טבילת כלים בשבת.
710וכן הוא לעיל סי' שכג ס"ח (אבל
711ביום טוב מותר להטבילו כשלא היה אפשר לו להטביל מערב יום טוב, כמו שיתבאר בסי'
712תק"ט).
713[2236]
714מ"א שם (ועיין ס"א בהג"ה דאין מורין כן), וכדלעיל ס"א-ב (לא היה אפשר לו לתקנו מערב יום טוב ... מותר
715לתקנו ביום טוב, אבל אין מורין כן לאחר ... וכן הדין בכל מכשירי אוכל נפש).
716[2237]
717משנה לא, ב (בית שהוא מלא פירות ונפחת, נוטל ממקום הפחת. רבי מאיר אומר אף פוחת
718לכתחלה ונוטל), וגמרא שם (באוירא דליבני (סדור של אבנים בלא טיט, רש"י) ...
719שרגינהו ודאי אקצינהו (סדרן זו על זו גלי דעתיה שמקצן לבנין ואסור לטלטלינהו,
720ומתניתין נמי נתסר מדרבנן שהרי מטלטלן, רש"י). אמר רבי זירא ביום טוב אמרו,
721אבל לא בשבת (ביום טוב התיר רבי מאיר, כיון דמדרבנן הוא דאסור, ומשום שמחת יום טוב
722שרי, שהרי מותר בו אוכל נפש, אבל לא לשבת משום טלטול, רש"י)), ותוס' (פירוש,
723דהתירו מוקצה משום אוכל נפש, אבל לא בשבת. מכאן יש ראייה לריצב"א שפירש לעיל
724דטלטול מוקצה התירו ביום טוב משום אוכל נפש). והוא בתוס' ח, א ד"ה אמר (ואם
725תאמר ואנו היאך אנו מסלקין אפר הכירה ביום טוב לאפות הפשטיד"ה אע"ג שאין
726ראוי לצלות בו ביצה. ואומר הר"ר יצחק דמוקצה אינו אסור לטלטל ביום טוב בשביל
727אוכל נפש ושמחת יום טוב). גמרא כח, ב (גריפת תנור וכירים ביום טוב), ותוס' שם (קשה
728... תיפוק ליה דהוי אסור משום מוקצה, דאפר ואבנים שבתוכו מוקצות הן. ומכאן אומר
729ריצב"א דטלטול מוקצה התירו משום אוכל נפש). רמב"ם פ"א הי"ז (וכל
730שאסור לטלטלו בשבת, אסור לטלטלו ביום טוב, אלא לצורך אכילה). מרדכי עירובין רמז
731תפט (מוקצה שהוא לצורך אוכל נפש, מותר לטלטלו כדי לקחת האוכל). רמ"א ס"ז
732(ומותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ושמחת יום טוב).
733וכן הוא לעיל סי' תצה סי"ג (אלא אם כן מטלטלו לצורך אכילת דבר היתר,
734דאז מותר לטלטלו כמו שהותרו כל המלאכות לצורך אכילה. עיין סי' תק"[ט]). סי'
735תקז ס"ט (מותר
736לגרפו מן התנור, אע"פ שהוא מוקצה ואסור בטלטול, שהרי אינו ראוי לכלום ביום
737טוב, מכל מקום לצורך תיקון אוכל נפש התירו לטלטל מוקצה, כמו שיתבאר בסי' תק"ט).
738לקמן
739תקיח ס"ה (אם
740צריך למקומו להעמיד שם קדירה או שאר אוכל נפש מותר לסלקו. וכן הדין בכל דבר שהוא
741מוקצה, כמו שנתבאר בסוף סי' תק"ט).
742היתר טלטול מוקצה לצורך יום טוב, הוא אף
743באופן של התירו סופן משום תחלתן, כדלעיל סי' תצז סכ"ט (אם נאסור לטלטל הטריפה
744מחמה לצל כדי שלא תסרח, ימנע ולא ישחוט כלל, ונמצא ממעט בשמחת יום טוב, לפיכך
745התירו לו לטלטלה מחמה לצל). סי' תצט ס"ג (בהמה שנשחטה ביום טוב, מותר לטלטל
746עורה מחמה לצל ... שאם לא נתיר לו, ימנע מלשחוט, ונמצא ממעט בשמחת יום טוב),
747וס"י (אין מהפכין את החלבים ... אפילו נשחטה הבהמה ביום טוב ... אבל מותר
748לטלטלן מחמה לצל כדי שלא יסריחו, או להצניען בשביל שלא יאבדו, שאם לא נתיר לו ימנע
749ולא ישחוט כלל).
750[2238]
751מ"א ס"ק טו (נראה לי שמותר לטלטל המוקצה בשביל אוכל נפש, אבל אסור לאכלו
752... הרי לך בהדיא דמותר לטלטל מוקצה לצורך אכילה אבל אסור לאכלו כנ"ל עיקר
753דברים הללו).
754ונתבאר לעיל סי' תצח קונטרס אחרון
755סק"ה (קיי"ל לאסור, דלא שרינן איסורא משום שמחת יום טוב ... ובהמות
756מדבריות ויונים שאינם מזומנים וחיה שקננה בפרדס, בניה צריכים זימון, ולא שרינן
757משום שמחת יום טוב אם אין לו בשר אחר).
758והוא כדלעיל סי' תצז ס"א
759וסי"ב וסט"ז, וסי' תצח ס"ה.
760וזה שיש להם דין מאכלות אסורות, יתבאר
761לקמן סי' תקטו ס"א (ואפילו
762עבר או שכח ונתן לתוך פיו, אסור לבלוע, אלא יפלוט מיד, כדין כל מאכלות אסורות).
763[2239] ברייתא ג, ב (אין מטלטלין
764אותה לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה כרעי המטה). גמרא לג, רע"א (ואין
765סומכין את הקדרה בבקעת).
766[2240]
767מהרש"א לג, א ד"ה גמרא אין סומכין (אפילו למאי שכתבו התוספות דלכו"ע
768שרינן טלטול מוקצה משום אוכל נפש, היינו לסלק המוקצה, כגון גריפת תנור ופחיתת
769הלבנים התירו משום אוכל נפש, אבל להשתמש בדבר מוקצה, כסמיכת קדירה בבקעת וכחיזרא,
770ודאי אסור לטלטל, דתשמישו וטלטולו זהו כעין אכילתו, דאסור). מ"א שם (אסור
771לאכלו ולהשתמש בו).
772וכן הוא לעיל סי' תצח בקונטרס אחרון סוף
773ס"ק ה (דלא שרינן משום שמחת יום טום טוב להשתמש במוקצה או לאכלו).
774וראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
775פח.
776אמנם לעיל סי' תצט סי"ג (אף על
777פי שבשבת אסור לטלטל כל כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס שמקפיד עליו מלהשתמש בו
778תשמיש אחר, מכל מקום ביום טוב מותר לטלטלו לצורך שמחת יום טוב, כגון לקצב עליו בשר
779וכיוצא בזה. עיין סי' תק"ט), וראה שם (הערה 65), שיש לעיין מהו ההפרש בין לסמוך הקדרה על
780המוקצה, שאסור, לבין לקצב על המוקצה דשרי.
781[2241] כדלעיל סי' שח סי"ד (ובלבד
782שלא יעשה מעשה בגוף המוקצה על ידי תשמיש זה, כגון להצית אש ביום טוב תחת עצי מוקצה
783אע"פ שאינו מזיזם כלל, כמו שיתבאר בסי' תק"א), ובסי' תקא (ואפילו לשורפן
784במקומן אסור, אף על פי שאינו מטלטלן, לפי שהמוקצה אסור להשתמש בו וליהנות ממנו כמו
785שיתבאר בסימן תק"ט).
786ונתבאר
787בקונטרס אחרון ס"ק ג (ועל כרחך צריכים אנו לחלק בין ישיבה על גבי האבן
788או לסמוך בה כרעי המטה, שאינו עושה שום מעשה בגוף האבן, ואינו משתמש בגוף המוקצה
789ולא על גבי המוקצה, ובין הדלקת הפתילה שנעשה שבר כלי, דמפורש בגמרא בהדיא לאיסור).
790[2242] שבת כט, א (כיון דאדליק בהו פורתא הוה ליה
791שברי כלים, וכי קא מהפך, באיסורא קא מהפך), ורשב"א שם (מכאן נראה לי דאין
792איסור ליהנות מן המוקצה, דהא לא קשיא ליה אלא היכי מהפך בהו, כלומר שאסור לטלטל,
793הא אי לא מהפך בהו, אף על פי שהתבשיל מתבשל בו אין בכך כלום. והיינו נמי דאמרינן
794לעיל גבי פתילת הבגד הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן ... ואף על גב דממילא דולק
795והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו,
796ואפילו להשתמש בו בידים, כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ... אבל הנאה הבאה
797ממילא שפיר דמי). ונתבאר בקונטרס אחרון סק"ג (כן כתב בהדיא הרשב"א
798בחידושיו פ"ב דשבת, וז"ל וכולי עלמא ... שלא אסרו אלא לטלטל, או לאכלו,
799או להשתמש בו בידים אף על פי שאינו מזיזו כגון הדלקה ... אפילו במקומו, אבל הנאה
800הבאה מאליה שפיר דמי ... ועל כרחך צריכים אנו לחלק בין ישיבה על גבי האבן או לסמוך
801בה כרעי המטה, שאינו עושה שום מעשה בגוף האבן, ואינו משתמש בגוף המוקצה ולא על גבי
802המוקצה, ובין הדלקת הפתילה שנעשה שבר כלי, דמפורש בגמרא בהדיא לאיסור).
803[2243]
804סי"ד (כל
805מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל ... לישב עליו ... מפני שכל מוקצה אינו
806אסור בהנאה להשתמש בו בלא טלטול. ובלבד שלא יעשה מעשה בגוף המוקצה על ידי תשמיש זה,
807כגון להצית אש ביום טוב תחת עצי מוקצה אע"פ שאינו מזיזם כלל, כמו שיתבאר בסי'
808תק"א), ובסי' תקא סי"א (ואפילו לשורפן במקומן אסור, אף
809על פי שאינו מטלטלן, לפי שהמוקצה אסור להשתמש בו וליהנות ממנו כמו שיתבאר בסימן
810תק"ט), וסי"ג (אבל מסיקין בכלים שלמים שנעשו מערב יום טוב, אף על
811פי שהוא נהנה מן הכלי לאחר שהודלק מקצתו ונעשה שבר כלי, אין בכך כלום, כיון שההנאה
812באה לו מאליה שאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה, עיין סוף סי' תק"ט).
813וכן הוא לעיל סי' רסד סט"ו (וכל נולד אסור
814להשתמש בו ביום טוב, אם כן מה שהוא מתעסק להדליק רוב היוצא ממנה חוץ לנר, אחר
815שהתחיל להדליקה, הוא עושה איסור בזה שמשתמש בנולד ביום טוב). סי' תקז ס"ד (מותר להתחמם כנגדן
816ולהשתמש לאורן, אף על פי שהוא נהנה מגוף האיסור שהוא בעין, לפי שעצים שנתלשו ביום
817טוב דינם כעצי מוקצה שמותר להנות מהם הנאה הבאה מאליה, שאינו עושה מעשה בגוף
818המוקצה בהנאתו ממנה, כמ"ש בסי' תק"ט), ובקונטרס
819אחרון שם סוף סק"ד (אינו אסור ליהנות ממנו הנאה הבאה מאליה, שאינו עושה מעשה
820בידים בגוף המוקצה, ולכך מותר להעמיד בהמתו על גבי עשבים הללו, כיון שאינו עושה
821מעשה בידים בגוף העשבים), וכדלעיל סי' שכד ס"י (לא יעמידנה על גבי דבר האסור בטלטול
822מדברי סופרים, מפני שאיסורו קל בעיני הבריות וחוששים שמא יטול ממנו בידיו להאכילה.
823ולא אסרו אלא להעמידה על גבה ממש, אבל מותר לעמוד בפניה בענין שלא תוכל להטות אלא
824דרך שם ותאכל מעצמה, שכיון שאינו עומד סמוך לעשבים אין לחוש).
825ועוד הוסיף בקונטרס אחרון שם (עיין שם דף ג' ע"ב ... אין מטלטלין
826לסמוך כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה מותר לסמוך עליה כרעי המטה, משום דהוה הנאה
827הבאה מאליה. וכן משמע בסי' תקי"ג), והוא לקמן סי' תקיג ס"ז (אם נתנה
828בקדרה ... ללבנו ... אע"פ שיש בתערובת ששים כנגדה אינה בטלה ... שכל דבר שיש
829לו מתירין שנתערב מין במינו אינו בטל אפילו באלף), ואין משום חזותא, כי ההנאה
830מהמוקצה אינה אסורה.
831והיינו דוקא כששורפה כדי להשתמש בה, משא"כ
832כשהוא לשריפת חמץ, נתבאר לעיל סי' תמו ס"ה (לשרפה במקומה ... שאינו מטלטלו),
833ושם (הערה נב).
834וראה קול תורה תרצ"ד חוב' א-ב.
835מאורי אש דף מו ואילך.
836[2244]
837תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
838בפנים ס"א נתבאר לענין תיקון שפוד, שאדם
839הבא לשאול הלכה זו למעשה אין אומרים לו היתר זה.
840ומבאר דהיינו שגם אין לומר לו שהיא הלכה
841שאין מורין כן. ומוכיח זאת מהגמרא.
842לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
843טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
844[2245]
845כח, רע"ב (אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף, הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר לסכינא
846אפומא דדקולא, ואמרי ליה לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתה, ואמר לי להעביר
847שמנוניתה, וחזיתי לדעתיה דלחדדה קעביד, וקסבר הלכה ואין מורין כן).
848[2246]
849שמתכוין לחדדה, ושהיא הלכה ואין מורין כן.
850[2247] בגמרא שם מיירי לענין השחזת
851סכין – דלקמן ס"ה. והוא הדין בנידון דידן של תיקון שפוד (שלמדים מדין סכין,
852כדלעיל הערה 6).
853[2248]
854תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
855בפנים
856ס"ד נתבאר, שאף על פי שכל המכשירים שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב מותר לעשותם
857ביום טוב, מכל מקום בסכין החמירו חכמים,
858לפי שרוב הפעמים אפשר לו לשאול סכין מחבירו.
859האיסור
860להשחיז הסכין ביום טוב אף שאי אפשר הי' להשחיזו מערב יום טוב, הוא במשנה כח, א (אין
861משחיזין את הסכין), ובגמרא שם (מאן תנא דבמשחזת אסור, אמר רב חסדא דלא כרבי יהודה)
862שמתיר מכשירים שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. ובטעם הדבר שבזה לא קיי"ל כרבי
863יהודה, יש כמה דעות בפוסקים:
864א) שיטת הרמב"ם, דלא קיי"ל כרבי
865יהודה.
866ב)
867שיטת הר"ן, שלענין תיקון כלי לא קיי"ל כרבי יהודה.
868אמנם להלכה לא קיי"ל כטעמים
869הנ"ל, שהרי התירו לתקן שפוד שאי אפשר הי' לתקנו בערב יום טוב.
870ובהכרח לומר, שלענין סכין צירפו הטעם
871לאיסור המבואר במלחמות, וכאמור בפנים (לפי שהוא דבר המצוי אצל
872רוב בני אדם, ורוב הפעמים אפשר לו לשאול סכין מחבירו).
873לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
874טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי
875אורותיו סי' פד.
876[2249]
877ט"ז סק"ב (אין משחיזין, ואפילו לרבי יהודה, דכאן עשאה כלי
878גמור). ומקורו בר"ן טו, א (דבכי האי גוונא אפילו רבי יהודה מודה, לפי שהוא
879עושה כלי).
880וכעין זה הוא במ"א סק"ז (דהוי
881ליה מתקן מנא). אלא שבדבריו לא מוכח שכוונתו למ"ש הר"ן, שאינו אלא מבאר
882מהי כאן המלאכה האסורה, וכמבואר גם כאן בפנים ס"א (מפני שהוא מתקן כלי ביום טוב).
883[2250]
884סעיף א (אם אינו יכול לצלות בו כך, ונשבר ביום טוב, מותר לתקנו).
885[2251] שבזה מיירי בשו"ע שאסור
886להשחיז במשחזת ומותר רק בשינוי, כמובא בפנים ס"ז (לא התירו לחדדה על ידי
887שינוי, אלא כשעדיין יכול לחתוך בה על ידי הדחק).
888[2252]
889סעיף ב (אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה).
890[2253]
891ד"ה נפגמה (והרמב"ם ... לא חילק בין נפגמה מערב יום טוב לנפגמה ביום טוב).
892וכן הוא בפנים ס"ד (ואפילו לא היה אפשר להשחיזה מערב יום
893טוב, כגון שנפגמה ועמדה ביום טוב).
894[2254]
895פ"ד ה"ט (אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה).
896[2255]
897שם (שלעולם אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה, ואפילו עמדה או נפגמה ביום טוב).
898[2256]
899פ"ד ה"ח (שפוד שנרצף, אע"פ שהוא יכול לפושטו בידו, אין מתקנין אותו).
900[2257]
901דאמר רב
902יהודה אמר שמואל כח, ב (שפוד שנרצף, אסור לתקנו ביום טוב ... אע"ג דמפשיט
903בידיה).
904[2258]
905וטעם הדברי נתבאר במ"מ שם ס"ט (שאין הלכה כרבי יהודה
906במכשירין ... שלעולם אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה, ואפילו עמדה או נפגמה ביום
907טוב), ובב"י (מההיא דשפוד שנרצף משמע דהרמב"ם סבר לית הלכתא כרבי יהודה ...
908דעת הרב המגיד, דלרי"ף והרמב"ם לית הלכתא כרבי יהודה בשום מכשירין).
909[2259] כנסמן לעיל (הערה 90).
910[2260]
911שתיקון כלי נעשה לימים הרבה, ואסור כמו במלאכת אוכל נפש הנעשה לימים הרבה.
912[2261]
913כמבואר בר"ן טו, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל שפוד שנרצף, כלומר נכפף לגמרי,
914ומשום הכי אסור לתקנו, אף על גב דמיפשט בידא, משום דשויי מנא הוא, ולא דמי לנרצם
915דלעיל, דהתם היינו שנתעקם מעט והוא הפוך מלשון צורם באזנו, ומשום הכי שרי, דלא
916שויי מנא הוא. כך פירש הר"ז הלוי ז"ל), והוא בבעל המאור טו, סע"א (שאין
917הנרצם דומה לנרצף, שהנרצם הוא שנעקם מעט, והוא הפוך מלשון צרם באזנו וכאלו הוא
918נרצם, אבל הנרצף הוא שנכפף לגמרי, ומשום הכי מודה בזה רבי יהודה דאסור לתקנו).
919[2262] דלא קיי"ל כרבי יהודה
920במכשירין.
921[2263] שעכ"פ לענין תיקון כלי
922לא קיי"ל כרבי יהודה במכשירין.
923[2264]
924כח, ב ד"ה הלכה (כרבי יהודה ומותר ... דכל הני דשרינן כגון שנתקלקלו ביום
925טוב), וד"ה אחד סכין (שפוד שנרצם, ביום טוב ... שנשבר ראשו), וד"ה שפוד
926שנרצף (נמעך שדרסו עליו ונעקם, אבל לא נשבר). הרי שבנשבר לגמרי קיי"ל כרבי
927יהודה להתיר תיקון השפוד.
928[2265] שם ד"ה גריפת תנור
929וכיריים (דמיירי בתנור חדש ועדיין יש בו אבנים ועפר שלא פינו, וכשיסיר אותם אבנים
930ועפר הויין כמו גמר מלאכתן, וחייב משום מכה בפטיש). הרי שגם בתיקון תנור מתיר רבי
931יהודה במכשירין.
932[2266]
933פ"ג סי' יג (שפוד שנרצף אסור לתקנו ביום טוב, ואף על גב דפשיט ליה בידיה, כי
934יכול לצלות בלא תיקון). משא"כ אם אי אפשר לצלות בלא תיקון – מותר לתקנו. הרי
935דקיי"ל כרבי יהודה להתיר תיקון השפוד.
936[2267]
937כמובא לעיל מרש"י.
938[2268]
939כמובא לעיל מתוס'.
940[2269]
941פ"ג סי' י (שאין להורות כן, אבל הלכה כרבי יהודה דאף במשחזת של אבן מותר).
942[2270] "במשחזת של אבן, אף על
943פי שמותר לחדד בה, אין מורין לעשות כן".
944[2271]
945סעיף א (אם אינו יכול לצלות בו כך, ונשבר ביום טוב מותר לתקנו).
946[2272]
947ס"ב, שהרי הרמ"א לא הגיה שם כלום.
948[2273]
949שהרא"ש וטור בתראי לגבי הרמב"ם, ולכן לא פסק בזה
950כהרמב"ם.
951[2274] מלבד הרז"ה (טו,
952סע"א), שבשמו מביא הר"ן סברה זו, ולכן לא פסק בזה כהר"ן.
953וראה
954גם לעיל סי' תצה קונטרס אחרון ס"ק ד ד"ה וכן הוא דעת רש"י (ומה
955שכתב דבתיקון מנא לא שייך היתר אוכל נפש, היינו לשיטת הרז"ה ור"ן, אבל
956אנן לא קיימא לן הכי, כמו שכתב הרמ"א ריש סי' תק"ט, ועיין מ"ש שם
957באורך מזה), וד"ה וזהו דלא (ומתורץ בזה קושיית הר"ן, דלא קיימא לן
958כתירוצו, כמ"ש בסימן תק"ט עיין שם), וסוף ס"ק ה (שהט"ז בסי'
959תק"ז ותק"ט נראה כמסכים לדעת רז"ה ור"ן, דרבי יהודה מודה בזה
960לרבנן. אף דלא קיימא לן הכי, מפני שהרא"ש וטור ורמ"א ומג"א סי'
961תק"ט חולקין על זה, והתירו לתקן שפוד שנשבר). והוא מ"ש המ"א
962ס"ק ב, על דברי הרמ"א שהתיר לתקן השפוד (והוא הדין אם נשבר
963בערב יום טוב ולא ידע בו, או שלא היה לו שהות לתקנו), הרי שגם המ"א פוסק
964כהרמ"א להתיר תיקון השפוד.
965[2275] שאינו מחלק בין נרצם לנרצף,
966כסברת הר"ן (ואוסר בכולם).
967[2276]
968כנסמן לעיל (הערה 99).
969וראה גם לקמן סי' תקי קונטרס אחרון
970סק"ב (דיש
971לומר דהרמב"ם לשיטתיה אזיל שפסק [דלא] כרבי יהודה במכשירין).
972[2277]
973משנה ה (אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד).
974[2278]
975ז, ב (מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש, רבי
976יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש). ובפירוש הרמב"ם שם (כבר ביארנו בסוף ביצה
977שזה דברי בית שמאי, אבל בית הלל יש אצלם דברים חוץ מאוכל נפש שמותרין ביום טוב
978ואסורין בשבת). ומכל מקום אינו מזכיר שלרבי יהודה מותרין גם מכשירי אוכל נפש כי
979לדעתו לא קיי"ל בזה כרבי יהודה.
980[2279] כיון שהרמב"ם לא סובר
981כהר"ן, אם כן הרמב"ם יחידאי (להא דלא קיי"ל כרבי יהודה) והר"ן
982יחידאי (להא שבתיקון כלי קיי"ל לאסור במכשירין).
983[2280]
984כמבואר ברא"ש פ"ג ס"י (וה"ר אלפסי ז"ל לא הביא כל הני
985לישני דקאמר רב יהודה אמר שמואל, משום דקיימי אמתניתין דאין משחיזין את הסכין,
986דלאו הלכתא היא, דקי"ל כרבי יהודה). ובר"ן שם ביאר דברי הרי"ף (וקסבר
987הלכה ואין מורין כן. דנהי דהלכה דמותר להשחיז את הסכין במשחזת של עץ אפילו לחדדה
988כרבי יהודה, אפילו הכי אין מורין כן לכל). הובאו בב"י ד"ה וגריפת.
989[2281]
990כנסמן לעיל (הערה 102),
991שמתיר במכשירין (חוץ מתיקון כלי).
992[2282]
993במלחמות יא, א ד"ה ועוד (ודברים שהם מכשירי אוכל נפש אלא שאין צריכין כל כך,
994כגון סכין שעמדה, שאפשר בשאלה, שהרי מצויין לכל ... מותר על ידי שינוי). הרי שלא
995אסר אלא בסכין שאפשר בשאלה, משא"כ בשאר דברים קיי"ל כרבי יהודה המתיר
996מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב.
997[2283] אלא ודאי שהסכמת הרמ"א
998לשו"ע ס"ב, לאסור השחזת הסכין, היינו כי גבי השחזת הסכין כו'.
999[2284]
1000טו, רע"ב (ודוקא אגב ריחיא או אגב דיקלא, אבל במשחזת לא).
1001[2285]
1002שפירש דברי הרי"ף הנ"ל, דהיינו שאין להורות כן (כנסמן לעיל הערה 121).
1003[2286]
1004יא, א (בגריפת תנור וכירים מצינו שהתירו לגמרי במקום שאי אפשר ... ודברים שהם
1005מכשירי אוכל נפש אלא שאין צריכין כל כך, כגון סכין שעמדה, שאפשר בשאלה, שהרי
1006מצויין לכל ... מותר על ידי שינוי), וכנסמן לעיל (הערה 123).
1007[2287] היינו לענין כיבוי בגריפת
1008התנור.
1009[2288]
1010יא, ב ד"ה כי קאמינא, שהביא את דברי הרמב"ן הנ"ל.
1011[2289] כח, א-ב (שכתב כלשון
1012הרי"ף שם, ופירש כן הרמב"ן שם בדבריו).
1013[2290] מג' טעמים: א) ר"ח
1014ורי"ף ורמב"ן, שאפשר בשאלה. ב) רמב"ם ומ"מ, דלא קיי"ל
1015כרבי יהודה. ג) רז"ה ור"ן, שבתיקון כלי מודה רבי יהודה.
1016[2291]
1017תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1018בפנים
1019סט"ז נתבאר, שמה שאסרו להשתמש במוקצה ביום טוב, היינו דוקא כשעושה מעשה בגוף
1020המוקצה, אבל הנאה הבאה מאליה לא גזרו חכמים, כמבואר ברשב"א.
1021ומבאר
1022דאף שהרשב"א שם אוסר לסמוך בו כרעי המטה אפילו במקומו שאינו מזיזו כלל. מכל
1023מקום קיי"ל שגם זה מותר, ולא אסרו אלא לטלטלה כדי לסמוך בה כרעי המטה.
1024לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1025טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי
1026אורותיו סי' פט.
1027[2292]
1028בגמרא שבת כח, ב (הכא בג' על ג' מצומצמות עסקינן, וביום טוב שחל להיות ערב שבת
1029עסקינן, דכו"ע אית להו דרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים
1030(שנשברו בו ביום דהוו להו נולד, אבל בכלים מסיקין דהא חזו לטלטלן, רש"י), ודכו"ע
1031אית להו דעולא, דאמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא (צריך המדליק להדליק
1032בידים, קודם סילוק ידיו, רוב היוצא מן הפתילה חוץ לנר, הלכך על כרחך צריך לעסוק בו
1033לאחר שנפחת משלש, רש"י) ... וכיון דאדליק ביה פורתא הויא ליה שבר כלי, וכי קא
1034מדליק בשבר כלי קמדליק (והא דאמרינן מסיקין בכלים, דוקא שלא יגע בו אחר שנפחת,
1035רש"י)), ושם כט, ב (לרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים,
1036כיון דאדליק בהו פורתא הוה ליה שברי כלים, וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך).
1037וברשב"א שם (מכאן נראה לי דאין איסור ליהנות מן המוקצה, דהא
1038לא קשיא ליה אלא היכי מהפך בהו, כלומר שאסור לטלטל, הא אי לא מהפך בהו, אף על פי
1039שהתבשיל מתבשל בו, אין בכך כלום. והיינו נמי דאמרינן לעיל גבי פתילת הבגד, הכא
1040בשלש על שלש מצומצמות עסקינן, וכולי עלמא אית להו דרבי יהודה, וכולי עלמא אית להו
1041דעולא דאמר צריך להדליק ברוב היוצא, דכי קא מדליק בשבר כלי קא מדליק, כלומר ואסור
1042להשתמש בידים בשברי כלים, דאלמא אי לית להו דעולא שפיר דמי. ואף על גב דממילא דולק
1043והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו,
1044ואפילו להשתמש בו בידים, כגון הדלקה, או לסמוך בו כרעי המטה ואפילו במקומו שאינו
1045מזיזו ומטלטלו, אבל הנאה הבאה ממילא שפיר דמי).
1046[2293]
1047מו, ב ד"ה עשה (עשה כבש לירד בו, ירד ישראל אחריו, כבש עושין בספינה גדולה
1048לירד מן הספינה ליבשה, וכתב הרמב"ן ז"ל דדוקא ירד אחריו, שאינו מטלטלו
1049אלא שיורד בו ואינו אלא כיושב על האבן, אבל לטלטלו אסור).
1050[2294]
1051בחידושיו שבת קכב, א (וליכא משום מוקצה, דמשתמש בעלמא הוא, וכיושב על האבן דמי, אבל
1052לטלטל הכבש אסור).
1053[2295]
1054אות ח (וקצת משמע כן בהר"ן סוף פרק כל כתבי (מו, ב ד"ה עשה), דמותר לישב
1055על אבנים בשבת).
1056[2296]
1057"היכא דאין מזיזן, ודאי שרי לישב עליהן לכו"ע".
1058וכן הוא לעיל שם סנ"ב (אבל לישב עליהם
1059כך בלי שיגע בהם לסדרם, מותר).
1060[2297]
1061ג, ב (ביצה שנולדה ביום טוב, אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה
1062כרעי המטה).
1063וכן הוא לעיל סי' תקז בקונטרס אחרון
1064ס"ק ד ד"ה כתב (בגמרא מוכח בהדיא דאיסור הכנה אפילו דאורייתא מותר בהנאה
1065הבאה מאליה, ואין אסור אלא לטלטלו ולהשתמש בו. עיין שם דף ג' ע"ב גבי הא
1066דפריך בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא כו', ואפילו הכי קתני אין
1067מטלטלין לסמוך כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה מותר לסמוך עליה כרעי המטה, משום
1068דהוה הנאה הבאה מאליה).
1069[2298]
1070אוצ"ל: אלא (ראה חדושי שאול בן הלוי סי' מו).
1071[2299]
1072שבת כח, ב (כמועתק לעיל הערה 133).
1073[2300]
1074"יום טוב שחל להיות ערב שבת, אין מדליקין בחתיכות בגד שהיא ג' אצבעות על ג'
1075אצבעות מצומצמים, דכיון דאדליק בה פורתא הוה ליה שבר כלי, ואסור להדליק בה"
1076וכן הוא לעיל שם סט"ו (ואם חל יום
1077טוב בערב שבת, אסור להדליק בחתיכת בגד שהיא ג' אצבעות מצומצמות לא פחות ולא יותר
1078... ומיד שהתחיל להדליקה, קודם שהדליק רוב היוצא ממנה חוץ לנר ... נעשית שבר כלי
1079ביום טוב, וזהו הנקרא נולד, שנולד ביום טוב, וכל נולד אסור להשתמש בו ביום טוב, אם
1080כן מה שהוא מתעסק להדליק רוב היוצא ממנה חוץ לנר, אחר שהתחיל להדליקה, הוא עושה איסור
1081בזה שמשתמש בנולד ביום טוב).
1082וראה אסוקי שמעעתא ביצה ד, ב. חדושי
1083שאול בן הלוי סוס"י מה.