Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
ובו כ"ד סעיפים
נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב
א נכרי
ובו כ"ד סעיפים
נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב
א נכרי
בשהביא דורון לישראל, מיני פירות שיש מאותו המין במחובר לקרקע,
גשיש לומר שאלו שהביא היו
דמחוברין לקרקע בתחילת כניסת יום טוב, וכן אם הביא מיני בעלי חיים שיש מאותו המין
המחוסר צידה,
ושיש לומר שאלו שהביא היו מחוסרין צידה בתחלת כניסת יום טוב, הרי אלו אסורין באכילה
זובטלטול עד הערב.
חואפילו עבר או שכח ונתן לתוך פיו, אסור
טלבלוע, אלא יפלוט מיד, כדין כל מאכלות אסורות.
יואפילו לערב
יאאינן מותרין אלא לאחר שהמתין בכדי שיעשו
יב(פירוש בכדי שילך הנכרי למקום שליקט או צד משם, ויגמור המלאכה, ויחזור לכאן, כמו
יגשיתבאר).
ידדכיון שהביא הדורון לישראל, בודאי ליקט או צד לשמו,
טווכל המביא דורון הוא מתכוין להביא מן המשובח והמובחר, ויביא מאותן שליקט וצד היום,
טזונמצא שעשה הנכרי מלאכה גמורה
יזביום טוב לצורך הישראל.
יחלפיכך הצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו,
יטשלא יהנה כלום ממלאכת יום טוב הנעשית בשביל ישראל.
כומטעם זה אפילו אדם אחר שלא הובא בשבילו
כאצריך להמתין בכדי שיעשו, שלא יהנה ממלאכת יום טוב.
כבולפי זה הטעם, אם הביא ביום טוב ראשון,
כגמותרים באכילה ביום טוב שני של גליות, לאחר שהמתין לערב כניסת יום טוב שני בכדי
כדשיעשו. ואע"פ שאי אפשר לעשות מלאכה זו בערב זה שהוא יום טוב, ונמצא שנהנה ממה
כהשהביא הנכרי ביום טוב, מכל מקום ממה נפשך, אם ערב זה הוא יום טוב, הרי יום טוב
כוראשון שהובא בו היה חול ואינו צריך להמתין כלל.
כזומכל מקום קודם שהמתין בכדי שיעשו
כחאסורין גם כן בטלטול, כיון שהיום הוא יום טוב, והן אין ראויין עדיין לאכילה,
כטוכל שאינו ראוי לאכילה אסור לטלטלו ביום טוב.
לאבל אם הביא לו ביום טוב שחל להיות בערב
לאשבת, כיון ששני הימים הן קדושים בודאי, צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו, שאם לא
לבימתין ויאכל מיד הרי נהנה ממלאכת יום טוב, שהרי אם לא היה מביא לו ביום טוב לא היה
לגיכול ליהנות מהן בהיתר אלא אם כן היה מביא לו במוצאי שבת, לפיכך צריך להמתין בכדי
לדשילך לשם ויביא. והוא הדין ביום טוב שחל להיות אחר השבת והביא לו בשבת, שאסורין עד
להשימתין במוצאי יום טוב בכדי שיעשו. וכן הדין בשני ימים טובים של ראש השנה, ששני
לוהימים הן קדושים בודאי כמ"ש בסי' ת"ר,
לזלפיכך אם הביא לו ביום טוב ראשון צריך להמתין במוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו, שלא
לחיהנה ממלאכת יום טוב.
לטויש אומרים שמה שהצריכו חכמים
מלהמתין בכדי שיעשו, אין הטעם מפני שאסור ליהנות ממלאכת יום טוב, אלא שחששו חכמים
מאאם נתיר לו ליהנות במוצאי יום טוב מיד מן המלאכה שנעשית בשבילו ביום טוב, שמא יאמר
מבלהנכרי שיביא לו ביום טוב כדי למהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב. שאיסור אמירה לנכרי
מגהוא קל בעיני הבריות, לפיכך הצריכוהו להמתין בכדי שיעשו,
מדדאז כיון שלא ירויח כלום במה שהביא ביום טוב לא יעשה איסור בחנם.
מהולפי דבריהם אין צריך להמתין בכדי שיעשו
מואלא מי שהנכרי הביא בשבילו, וכן אנשי ביתו
מזכמוהו, אבל אדם אחר שלא
מחהובא בשבילו מותר לאכול מהם במוצאי יום טוב מיד.
מטדכיון שלא הצריכו להמתין אלא כדי שלא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב, אם כן די לנו
נאם נאסור על מי שהובא בשבילו, שהרי אם מי שהובא בשבילו, דהיינו מי שיצוה את הנכרי
נאשיביא ביום טוב יצטרך להמתין, אם כן שוב אין לחוש שיאמר שום אדם לנכרי שיביא ביום
נבטוב כדי שחבירו ימהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב, כיון שהוא בעצמו לא ירויח כלום
נגבאמירה זו אין אדם חוטא ולא לו.
נדולפי סברא זו אם הביא לו ביום טוב ראשון,
נהצריכים הוא ואנשי ביתו להמתין במוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו, אף אם הוא יום טוב
נושני של גליות. ואע"פ שממה נפשך אחד מהם הוא חול, מכל מקום כיון שעכשיו אסרו
נזלנו חכמים לעשות מלאכה בשני הימים, אם נתיר לו ביום טוב שני במה שהובא בשבילו ביום
נחטוב ראשון, יש לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב ראשון, כדי שימהר אכילתו
נטבליל מוצאי יום טוב שני.
סומכל מקום אין איסור אלא באכילה, אבל
סאלטלטל מותר מיד במוצאי יום טוב ראשון, אפילו קודם שהמתין בכדי שיעשו, ואפילו הוא
סבשבת או יום טוב שני של ראש השנה. דכיון שלאדם אחר מותר אפילו באכילה, אין לזה דין
סגמוקצה כלל, ואף הוא בעצמו מותר לטלטל, שהרי דבר זה ראוי לאכילה לכל בני אדם, ואין
סדאיסור אלא לו ולאנשי ביתו.
סהואם חל יום טוב בחמישי ובששי, מותר לו
סולאכול בשבת שלאחריהן מה שהביא לו ביום טוב ראשון,
סזובלבד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו
סחלפי סברא זו. ואין לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא ביום טוב ראשון כדי שיאכל מזה בשבת,
סטכיון שיש עדיין שני ימים עד השבת.
עאבל אם הביא לו ביום טוב שני, דהיינו
עאבערב שבת, צריך להמתין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו, אף לפי סברא הראשונה
עבכמ"ש למעלה.
עגולענין הלכה כבר נהגו במדינות אלו
עדלהחמיר כסברא האחרונה. ונוהגין להחמיר אפילו לאדם אחר שלא הובא בשבילו, שימתין עד
עהמוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו, אף ביום טוב שני של גליות.
עוולפיכך נוהגין להחמיר אפילו בטלטול עד מוצאי יום טוב שני, כיון שאינו ראוי לאכילה
עזלשום אדם.
עחואם מוצאי יום טוב שני הוא שבת (אין
עטמטלטלין עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו.
פומכל מקום ביום טוב שני שהוא ערב שבת) מותר לבשלו על ידי נכרי (בענין שאין בו משום
פאבישולי נכרים, ועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' קי"ג עיי"ש) לצורך אכילת
פבשבת, לאחר שימתין בכדי שיעשו, כיון שאיסור הטלטול ביום טוב שני אינו אלא חומרא
פגבעלמא, לפיכך יש להקל על ידי נכרי.
פדבמה דברים אמורים כשיש לו ממין זה בתוך
פהביתו לכבוד שבת.
פואבל אם אין לו ממין זה בתוך ביתו, והוא (א) צריך לו לכבוד השבת, מותר לטלטלו
פזולבשלו בעצמו לכבוד השבת,
פחלאחר שהמתין במוצאי יום טוב ראשון בכדי שיעשו. רק שיזהר מלטעום ממנו עד שימתין
פטבליל שבת בכדי שיעשו.
צואם יש אורחים סמוכים על שלחנו ביום טוב,
צאבין שבאו אליו קודם יום טוב,
צבבין שזימן אותם ביום טוב לאחר שהביא הנכרי אליו את הדורון, אם האורחין הן מעיר
צגאחרת,
צדשיש כאן מצות הכנסת אורחים, מותר להאכילם ביום טוב שני של גלויות מה שהביא לו
צההנכרי ביום טוב ראשון. ואף הוא עצמו שהובא בשבילו מותר לו לאכול עמהם, דאין זה
צוכבודם שלא יאכל עמהם,
צזוכיון שיש כאן מצות הכנסת אורחים יש לסמוך על סברא הראשונה.
צחבמה דברים אמורים כשאין לו ממין זה בתוך
צטביתו והוא צריך לו לכבוד האורחים. והוא הדין אם צריך לו לצורך שאר סעודות מצוה.
קאבל אם יש לו ממין זה
קאבתוך ביתו שמספיק לו לכל בני הסעודה, אין ליתן לפניהם ממין זה, כדי שיאכיל לאנשי
קבביתו ממה שיש לו בתוך ביתו.
קגוכל זה לאחר שהמתין במוצאי יום טוב
קדראשון בכדי שיעשו. אבל קודם שיעור זה אסור בין באכילה בין בטלטול בין לו בין
קהלאחרים שלא הובא בשבילם, כמו שנתבאר למעלה לפי סברא הראשונה,
קוכי כן הסכמת רוב המורים:
קז[הגהה. ואע"פ
קחשבסי' שכה
קטביארנו דעיקר הטעם בכל מקום שהצריכו להמתין בכדי שיעשו הוא משום גזירה שמא יאמר
קילנכרי לעשות, כמ"ש לפי סברא האחרונה, ואם כן היה ראוי שלא לאסור אלא על מי
קיאשהמלאכה נעשית בשבילו כמ"ש למעלה. מכל מקום לא רצו חכמים לחלק בגזרתם, ואסרו
קיבעל הכל, אף על מי שלא נעשית בשבילו עד לאחר בכדי שיעשו, לפי שראו חכמים להחמיר
קיגהרבה בדבר שנעשה בו מלאכה גמורה על ידי נכרי.
קידומכל מקום לאחר שהמתין בליל מוצאי יום
קיהטוב א' כדי שיעשו, ראוי להקל אף אם הוא יום טוב ב' של גלויות כמ"ש בסברא
קיוהראשונה. ואע"פ שעדיין לא יצאנו מידי חשש שמא יאמר לנכרי שיביא לו ביום טוב
קיזא' כדי שיוכל ליהנות מהן ביום טוב ב' אחר המתנת בכדי שיעשו, מכל מקום לא רצו
קיחלהחמיר כל כך בהמתנה זו שימתין עד מוצאי יום טוב ב' בכדי שיעשו, כיון שהמתנה זו
קיטאינה אלא קנס בעלמא שלא יאמר להנכרי שיעשה כן פעם אחרת, אם כן כיון שקנסוהו
קכומנעוהו מליהנות מזה במוצאי יום טוב א' מיד עד לאחר שימתין בכדי שיעשו די בכך, כי
קכאבזה יהיה לו היכר זכרון שלא יאמר להנכרי שיעשה כן פעם אחרת
קכב(עד כאן הגהה)].
קכגב שיעור
קכדבכדי שיעשו הוא כדי שילך הנכרי במוצאי יום טוב משחשכה מביתו למקום שליקט הפירות,
קכהאו למקום שצד הדגים, ויגמור המלאכה, ויחזור לכאן.
קכוואם נסתפק לו מהיכן הביאן הנכרי, אין
קכזצריך להמתין רק בכדי שיבואו מחוץ לתחום.
קכחאם הביאן הנכרי רוכב על הסוס, אין צריך
קכטלהמתין רק בכדי ששהה הנכרי ברכיבה זו עד שהביאן לכאן:
קלספק נלקט או ניצוד ביום טוב
ג וכל
ג וכל
קלאזה בנכרי שהביא דורון
קלבלישראל, דמן הסתם ליקט או צד היום בשביל הישראל שהביא לו,
קלגכמ"ש למעלה.
קלדאבל אם הוא בענין שיש להסתפק שמא נלקט וניצוד מאתמול, וגם יש להסתפק שמא ליקט וצד
קלהלצרכו או לצורך נכרי אחר, ואחר כך נמלך והביאן לישראל, כיון שיש כאן ב' ספיקות
קלולהקל, הרי אלו מותרים באכילה במוצאי יום טוב מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו.
קלזאבל אם אין כאן אלא ספק אחד, שמא נלקטו
קלחוניצודו מאתמול בשביל ישראל, או שמא ליקט וצד היום ובשביל נכרי ואחר כך (ב) נמלך
קלטוהביאן לישראל, צריך להמתין בכדי שיעשו. לפי שהוא דבר שיש
קמלו מתירין, דהיינו אחר שימתין
קמאבכדי שיעשו, לפיכך אין אומרים כאן ספק דברי סופרים להקל:
קמבד וכל
קמגזה
קמדלענין המתנת בכדי שיעשו במוצאי יום טוב. אבל ביום טוב עצמו, אפילו אם ידוע שליקט
קמהוצד לצורך נכרי, אלא שיש להסתפק שמא ליקט וצד היום, וכן פירות הנמצאים
קמותחת האילן שיש להסתפק שמא נשרו מהאילן ביום טוב
קמזהרי אלו אסורים באכילה ובטלטול עד הערב. אפילו אם הוא בענין שאין בהן משום מוקצה,
קמחכגון דקל העומד בחצרו והיתה דעתו מערב יום טוב על התמרים שישיר הרוח מן הדקל ביום
קמטטוב, או ששמע מנכרי בערב יום טוב שאמר למחר אתלוש פירות הללו, ותלשן ביום טוב
קנלצרכו,
קנאהרי הן אסורים לישראל באכילה ובטלטול. לפי שחכמים גזרו על כל דבר שנעקר מהמחובר
קנבבשבת או ביום טוב לאסרו באכילה בו ביום, אם הוא דבר מאכל, ולהשתמש בו, אם אינו דבר
קנגמאכל, משום גזרה שמא יתלוש בעצמו כמו שנתבאר בסי' שכ"ב, וכיון שאסור לאכלו
קנדולהשתמש בו, אסור גם כן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום.
קנהואפילו בספק החמירו חכמים אף ביום טוב
קנושני של גלויות.
קנזואע"פ שיום טוב שני של גליות אינו אלא מחמת ספק, ונמצא שיש כאן ב'
קנחספיקות להקל. מכל מקום כיון שכבר
קנטהנהיגו חכמים את כל בני הגולה לעשות שני ימים, הרי הוא כודאי של דבריהם, לענין זה, שלא להתיר בו ספק
קסמוקצה. שעיקר איסור המוקצה בשבת הוא (ג) סייג
קסאלאיסורי תורה, שלא יעלה ויתלוש
קסבכמו שנתבאר בסימן שכ"ב,
קסגאו משום גדר להוצאה
קסדכמו שנתבאר בסימן ש"ח.
קסהלפיכך החמירו בספיקו אף ביום טוב שני, כדי שלא לחלק בינו לראשון. אבל לענין שאר
קסודברים אין דינו כודאי של דבריהם, אלא כספק, וכמו שיתבאר:
קסזה אם הפירות ניכרים שלא נתלשו היום, כגון
קסחשהן כמושין,
קסטוכן אם ניכרים הדגים שניצודו מערב יום טוב, כגון (ד) שנס ליחן ואדמומית שתחת
קעלחייהן שבודקין אותן שם,
קעאמותרין אף למי שהובאו בשבילו, אם ידוע שבאו מתוך התחום.
קעבוהוא הדין אם הובאו לו בתחלת ליל יום טוב ראשון, בענין שבודאי נלקטו וניצודו מערב
קעגיום טוב:
קעדו אפילו
קעהאם ידוע שנלקטו וניצודו היום, אם ידוע שלא ליקט וצד בשביל ישראל, מותרין לערב,
קעואפילו הוא יום טוב שני של גליות, שהרי ממה נפשך אחד מהן הוא חול.
קעזאבל אם הוא יום טוב שני של ראש השנה,
קעחאפילו אם הוא (ה) ספק אם נתלש וניצוד ביום טוב ראשון, אסור באכילה ובטלטול, גם
קעטבשני עד הערב, לפי ששני הימים הן
קפקדושה אחת וכיום אחד ארוך הן:
קפאאם הוא יום טוב הסמוך לשבת
ז וכן
ז וכן
קפבספק שנתלש וניצוד ביום טוב, אפילו הוא יום טוב שני של גליות, אסור באכילה ובטלטול
קפגגם בשבת שלאחריו, לפי שעל ידי תלישה זו או צידה זו הן מוכנין לאכילה, ואין יום טוב מכין
קפדלשבת.
קפהואיסור הכנה זו אינה אלא מדברי סופרים,
קפושהרי מן התורה מותר לאכלן בו ביום שנתלשו וניצודו בו, ואם כן יום טוב לעצמו הכין,
קפזאלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלן ביום שנתלשו וניצודו בו, אלא ביום שלאחריו,
קפחנמצא שיום טוב הכין לשבת שלאחריו:
קפטח וכן
קצהדין ביום טוב שלאחר השבת, שהפירות שנתלשו בשבת אסורים גם ביום טוב שלאחריו,
קצאואיסורן אינו אלא מדברי סופרים כמו שנתבאר.
קצבבמה דברים אמורים בפירות הנאכלין חיין
קצגבלא בישול, שיכול לאכלם בשבת עצמה מן התורה. אבל בפירות שאינן נאכלין חיים, כיון
קצדשאינן ראויים לאכילה בשבת עצמה, שאסור לבשלן, נמצא ששבת הכינה ליום טוב שלאחריו, לפיכך
קצההן אסורין מן התורה ביום טוב.
קצובמה דברים אמורים בפירות שנתלשו בשבת.
קצזאבל בדגים שניצודו בשבת, אע"פ שאינן נאכלים חיים, אעפ"כ אינן אסורים ביום
קצחטוב שלאחריו אלא מדברי סופרים.
קצטלפי שהצידה בעצמה אינה נקראת הכנה כלל, שהרי אין נעשה שום שינוי בגוף הדג על ידי
רהצידה,
ראאלא כיון שאם היה ניצוד ביום טוב עצמו לא היה אפשר לאכלם בו ביום מחמת גזרת חכמים,
רבואם הניצוד בשבת יהא מותר ביום טוב, נמצא שעל ידי הצידה שבשבת הותר לאכילה ביום
רגטוב, והרי זה דומה כאילו שבת הכינה ליום טוב,
רדואסור מדברי סופרים:
רהט ראש
רוהשנה שחל להיות בחמישי ובששי, פירות שנתלשו ודגים שניצודו בחמישי, אפילו נתלשו
רזוניצודו בשביל נכרי, או שנתלשו וניצודו מאליהן, הרי הן אסורים באכילה ובטלטול גם
רחבשבת שלאחריהן, כמו שאם היו נתלשין וניצודין בששי, שהיו אסורין גם בשבת משום איסור
רטהכנה, שהרי שני ימים אלו הן כיום אחד ארוך.
ריאבל במוצאי שבת מותרין באכילה מיד,
ריאאפילו נתלש וניצוד בחמישי בשביל ישראל, אין צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו,
ריבמטעם שנתבאר למעלה.
ריגאבל נתלש וניצוד בששי בשביל ישראל, צריך
רידלהמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו,
ריהכמו שנתבאר למעלה:
ריוי נכרי
ריזשהביא בשבת, או ביום טוב שלאחר השבת, פירות שאינן נאכלין חיים, אפילו אם ידוע
ריחשנלקטו בשביל נכרי, אלא שיש להסתפק שמא נתלשו בשבת, ונכרי זה או אחר מסיח לפי תומו
ריטשנתלשו מערב שבת, אין סומכין עליו לאכלם ביום טוב שלאחר השבת, שהן אסורים בו ביום
רכמן התורה.
רכאואין סומכים על נכרי מסיח לפי תומו אלא
רכבבאיסור דברי סופרים,
רכגכגון לאכלם ביום טוב שני שחל במוצאי שבת, אפילו הוא יום טוב שני של ראש השנה
רכדשאיסורו אינו אלא מדברי סופרים,
רכהאו אפילו ביום טוב ראשון שחל במוצאי שבת אם הן פירות הנאכלים חיים, או להתירן בו
רכוביום שהביאן אם הביאן בשבת שאין יום טוב ראשון סמוך לו מלפניו, או ביום טוב שאין
רכזשבת סמוך לו מלפניו, שבכל אלו אין שום חשש הכנה של תורה.
רכחועיין בסי' תקי"ג
רכטאימתי סומכין על נכרי מסיח לפי תומו:
רלנכרי שהביא מחוץ לתחום ביום טוב
יא נכרי
יא נכרי
רלאשהביא לעיר דבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה,
רלבדהיינו שהביא פירות יבשים, או בהמות ועופות שאינן מחוסרין צידה, כגון אווזים
רלגותרנגולים.
רלדאם מתוך התחום הביאם מותרים לכל, אף למי שהובאו בשבילו כמו שנתבאר למעלה.
רלהאבל אם מחוץ לתחום הביאם, דהיינו שבתחלת
רלוכניסת יום טוב היו עדיין חוץ לתחום, הרי אסורין באכילה
רלזבו ביום למי שהובאו בשבילו, ולכל אנשי ביתו הסמוכים על שלחנו, שגם בשבילם נתכוין
רלחהנכרי בהבאתו.
רלטולערב צריכים להמתין בכדי שיעשו,
רמדהיינו שישהה כל כך, כמו ששהה הנכרי בהבאתו אותם ממקום שהחשיך לו היום בערב יום
רמאטוב,
רמבעד שהביא אותם לתוך עיבורה של עיר של הישראל, דהיינו מקום שמשם מתחילין למדוד
רמגתחומי העיר, כמו שנתבאר בסי' [ש]צ"ח
רמדעיי"ש:
רמהיב הטעם שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו,
רמואינו בשביל שלא יהנה ממלאכת יום טוב, שהרי אינו נהנה כלל מגוף המלאכה, דהיינו
רמזההליכה מחוץ לתחום, אלא הוא נהנה מהדבר שנעשה בו המלאכה, אבל לא מן גוף המלאכה
רמחבעצמה, ולפיכך לא היו חכמים מצריכים להמתין בכדי שיעשו.
רמטולמה הצריכו להמתין, משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מיני מאכל מחוץ לתחום ביום
רנטוב כדי למהר אכילתו בלילה. וכיון שקנסו אותו בשעה שמן הדין היה מותר לו לאכול,
רנאדהיינו במוצאי יום טוב, שוב לא יאמר לנכרי להביא לו:
רנביג ואפילו אם מוצאי יום טוב הוא שבת, או
רנגיום טוב שני של ראש השנה, או יום טוב שני של גליות, שאף שימתין בכדי שיעשו
רנדאעפ"כ יש לחוש שמא יאמר לנכרי שיביא לו ביום טוב ראשון כדי לאכול ביום טוב
רנהשני או בשבת שלאחריו, לאחר שימתין בכדי שיעשו במוצאי יום טוב ראשון.
רנומכל מקום לא רצו חכמים לקנסו כל כך שלא יאכל עד מוצאי שבת או עד מוצאי יום טוב שני,
רנזדכיון שאיסור תחומין הוא קל, שאינו נתקן בשביל סייג לאיסור של תורה,
רנחלפיכך הקילו בו, ודי אם קנסוהו שלא יאכל בו ביום שהביאו לו,
רנטובכדי שיעשו ביום שלאחריו:
רסיד וכל
רסאזה למי שהובא בשבילו ולאנשי ביתו, אבל לשאר כל אדם מותר באכילה,
רסבאפילו בו ביום שהביא מחוץ לתחום. דכיון שאיסור תחומים הוא קל, הקילו בו שלא לאסור
רסגאלא למי שהובא בשבילו.
רסדואפילו אם הביא הנכרי מחוץ לג' פרסאות,
רסהשיש אומרים
רסודבג' פרסאות יש איסור תחומין מן התורה, אעפ"כ כיון שאי אפשר לאסור לכל בני
רסזאדם בשוה, שהרי איסור תחומין הוא אינו שוה לכל בני אדם, שמה שהוא חוץ לתחומו של זה
רסחהוא תוך תחומו של זה, וכיון שהוצרכו חכמים לחלק באיסור זה לאסור לזה ולהתיר לזה,
רסטעשו עוד חילוק בין מי שהובא בשבילו למי שלא הובא בשבילו,
רעשאין ראוי לאסור לו מטעם שנתבאר לעיל:
רעאטו וכיון
רעבשהוא ראוי לאכילה בו ביום למי שלא הובא בשבילו, לפיכך אף מי שהובא בשבילו מותר
רעגלטלטלו ביום טוב, ואין לו דין מוקצה כלל, כיון שראוי לאחרים בו ביום.
רעדרק שיזהר שלא יטלטלנו חוץ לד' אמות
רעהבמקום שאסור לטלטל בשבת, בין הוא בין אחר שלא הובא בשבילו. ואע"פ שהותר לו
רעולאכלו בו ביום, מכל מקום לא הותר לו להוציא חוץ לד' אמות בכרמלית,
רעזאפילו לצורך אכילה, כגון שרוצה לבשלו ואי אפשר לו לבשלו אלא אם כן יוציאנו חוץ מד'
רעחאמות בכרמלית, אסור לו להוציאו, אפילו על ידי נכרי.
רעטואפילו הובא לצורך נכרי.
רפדכיון שיצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות כמו שנתבאר בסימן ת"א.
רפאאבל במקום שמותר לטלטל שם בשבת, כגון
רפבבחצר,
רפגאו בעיר שתיקנו מבואותיה בלחי או קורה או צורת הפתח,
רפדאו שהיא מוקפת חומה,
רפהוכן מבצר שהוא בענין שמותר לטלטל בו בשבת, כגון שידוע שישב (פירוש שבנו בו בתים
רפולדירה) ולבסוף הוקף
רפזכמו שנתבאר בסי' שנ"ח
רפחות"א,
רפטמותר לטלטל בהן גם כן מה שהובא מחוץ לתחום, דכל רשות שמותר לטלטל בו בשבת, הרי
רצכולו נחשב כד' אמות לענין יוצא חוץ לתחום, כמו שנתבאר בסי' ת"ה
רצאעיי"ש:
רצבטז וכל
רצגזה כשידוע בבירור שהביא ביום טוב מחוץ לתחום בשביל ישראל. אבל אם יש להסתפק שמא
רצדבתחלת כניסת יום טוב היה הנכרי כבר בתוך תחום העיר, יש להקל ביום טוב שני של גלויות,
רצהאף למי שהובא בשבילו, כיון שיש כאן ב' ספיקות,
רצושהרי יום טוב שני עיקר תקנתו מחמת הספק.
רצזאבל ביום טוב ראשון יש להחמיר אף בספק, כיון שהוא דבר שיש
רצחלו מתירין:
רצטיז במה
שדברים אמורים כשהנכרי שהביא הדורון הוא דר חוץ לעיר, או שהוא דר בעיר אלא שפירותיו
שאהן חוץ לעיר. אבל נכרי הדר בעיר ויש לו פירות בעיר כיוצא באלו שהביא להישראל, מותר
שבאף למי שהובא בשבילו, אפילו הוא יום טוב ראשון,
שגלפי שאין כאן ספק כלל אלא הוא בודאי, דמן הסתם הביא מפירותיו שבעיר.
שדואפילו יש להנכרי ב' בתים ובהן פירות,
שהאחד מהן תוך התחום והב' חוץ לתחום, אין חוששין שמא הביא מאותן שחוץ לתחום,
שואלא מן הסתם הביא מאותן שבתוך התחום שהן קרובים יותר לעיר:
שזנכרי שהביא לעיר למכור
יח וכל
יח וכל
שחזה בנכרי שהביא דורון לישראל. אבל נכרי שהביא למכור, אם רוב העיר הן נכרים, בודאי
שטלצורך הנכרי הביא, ומותר ליקח ממנו
שי(על דרך שנתבאר בסי' שכ"ג
שיאעיי"ש) ולאכול אפילו ביום טוב ראשון, אם הוא דבר שאין במינו במחובר ואינו
שיבמחוסר צידה. ואם הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה
שיגמותר באכילה לערב מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, כדין מביא לצורך נכרי, דכיון
שידשרוב העיר הן נכרים מן הסתם הביא לצורך רוב אנשי העיר.
שיהואם אנו רואים שאם נתיר ליקח ממנו ביום
שיוטוב ירבה להביא עוד ביום טוב אף לצורך ישראל, אסור ליקח ממנו ביום טוב, אף על פי
שיזשרוב העיר הן נכרים.
שיחאבל מן הסתם אין חוששין שמא ירבה להביא גם בשביל ישראל, ומותר ליקח ממנו בעיר
שיטשרובה נכרים.
שכומכל מקום נכרי המביא דגים למכור בעיר
שכאשרובה נכרים, אף בסתם יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל אם אנו מתירין ליקח ממנו,
שכבכיון שדרך ישראל לקנות דגים לכבוד יום טוב.
שכגוצריך להתיישב בדבר זה,
שכדכי הכל לפי ראות עיני המורה:
שכהיט אבל (ו) העיר שחציה נכרים וחציה ישראל,
שכונכרי המביא שם למכור בודאי לצורך שניהם הוא מביא,
שכזוכיון שכוונתו גם לצורך ישראל הרי דינו כדין נכרי שהביא דורון לישראל (שאם יש
שכחבמינו במחובר, צריך כל אדם להמתין בכדי שיעשו אף מי שלא הובא בשבילו,
שכטואם אין במינו במחובר אלא שהובא מחוץ לתחום, מותר למי שלא הובא בשבילו,
שלדהיינו מי שאינו מאנשי העיר ובא לעיר אחר שכבר היה הנכרי בתוך תחום העיר):
שלאכ וכל
שלבזה כשהנכרי שהביא למכור הוא דר בעיר זו שמוכר בה, והביא מפירותיו שחוץ לתחום. אבל
שלגאם הוא דר בכפר חוץ לעיר, אפילו אם הרוב הן ישראל והביא לשם דבר שיש במינו במחובר
שלדאו מחוסר צידה, דינו כדין מביא לעיר שרובה נכרים. דכיון שהוא דר מחוץ לעיר, אנו
שלההולכים אחר רוב העולם, ואנו אומרים שמן הסתם לקטן וצדן לצורך נכרים שהן רוב העולם,
שלוואחר כך נמלך והביאן לעיר זו.
שלזלפיכך
שלחאם הביאן מתוך התחום מותר לערב מיד, כדין פירות שנלקטו בשביל נכרי. ואם הביאן מחוץ
שלטלתחום, מותרים לערב אחר שהמתין בכדי שיעשו, אף אם הוא שבת או יום טוב שני של ראש
שמהשנה או של גליות, כדין דבר שאין במינו במחובר שהובא לצורך ישראל מחוץ לתחום:
שמאקצץ לנכרי ונשתהה והביאן ביום טוב
כא ישראל
כא ישראל
שמבשקצץ דמים לנכרי שיביא לו דגים בערב יום טוב, בעד סכום דמים אלו שקצץ לו, ונשתהה
שמגהנכרי והביאן ביום טוב. אם הוא בענין שיש להסתפק שמא ניצודו ביום טוב, הרי אלו אסורין
שמדבאכילה ובטלטול עד הערב
שמהכמו שנתבאר למעלה.
שמואבל בערב יש להסתפק אם צריך להמתין בכדי
שמזשיעשו, לפי שיש לומר שלא הצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו במלאכה הנעשית ביום טוב
שמחבשביל ישראל, אלא אם הוא בענין שאם נאסור [ל]הישראל ליהנות ממלאכה זו עד לאחר
שמטשימתין בערב בכדי שיעשו, אזי לא יעשה הנכרי המלאכה ביום טוב עד הערב, בשעה שהישראל
שנרשאי ליהנות ממנה, כגון שהישראל לא קצץ עם הנכרי שיעשה מלאכה זו בשבילו, אלא הנכרי
שנאמדעת עצמו הוא עושה כן לצורך הישראל, ואילו היה יודע הנכרי שהישראל לא יהנה ממנה
שנבביום טוב, בודאי לא היה מזרז את עצמו לעשותה ביום טוב, ונמצא כשהנכרי עושה אותה ביום
שנגטוב בודאי עושה אותה לדעת כן, שיהנה ממנה הישראל ביום טוב, לפיכך קנסוהו חכמים שלא
שנדיהנה ממנה ביום טוב עצמו, וגם לערב עד לאחר שימתין בכדי שיעשו. אבל כשהישראל קצץ
שנהעם הנכרי מערב יום טוב שיעשה לו מלאכה זו, ואף אם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו,
שנואעפ"כ יעשנה הנכרי להשלים קציצתו וליטול דמיו מהישראל, נמצא כשהנכרי עושה
שנזהמלאכה ביום טוב אינו עושה אותה בשביל שיהנה ממנה הישראל ביום טוב עצמו, אלא בשביל
שנחעצמו הוא מזרז את עצמו למהר מלאכתו, לפיכך אפשר שזהו דומה לקצץ עם הנכרי מערב שבת
שנטשיעשה לו מנעלים והביאן לו הנכרי בשבת, שהן מותרים להישראל בו ביום, כמו שנתבאר
שסבסי' רנ"ב עיי"ש. וכבר
שסאנתבאר שם דיש אוסרין ללבוש המנעלים עד שימתין במוצאי שבת בכדי שיעשו, ולדבריהם אף
שסבדגים אלו אסורין עד מוצאי יום טוב בכדי שיעשו.
שסגאבל לאחר כדי שיעשו, אפשר שהן מותרים אף
שסדאם הוא יום טוב שני של גליות,
שסהכמו שנתבאר לענין המנעלים.
שסוואם ידוע שדגים אלו ניצודו מערב יום טוב,
שסזאלא שהביאן ביום טוב מחוץ לתחום, כיון שאין כאן איסור מוקצה,
שסחאפשר שהן מותרים אף בו ביום, להמתירין גבי מנעלים.
שסטוכבר ביארנו שם שבשעת הדחק (שהוא צריך
שעלמנעלים אלו בשבת) יש לסמוך על המתירין, עיין שם כל פרטים אלו:
שעאשיגר לחברו והביאן נכרי ביום טוב
כב ישראל
כב ישראל
שעבששיגר דורון לחבירו על ידי נכרי מערב יום טוב, והביא הנכרי את הדורון לחבירו ביום
שעגטוב מחוץ לתחום, אם ישראל השולח הוא יודע שאי אפשר שיגיע הדורון ליד חבירו אלא אם
שעדכן ילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, הרי זה אסור
שעהבאכילה למי שהובא בשבילו
שעו(ולאנשי ביתו),
שעזולערב צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שנעשה איסור בשבילו.
שעחאבל אם השולח לא ידע שילך הנכרי ביום
שעטטוב חוץ לתחום, שהיה לו שהות להגיע לשם מבעוד יום, ונתעכב השליח בדרך והביא ביום
שפטוב מחוץ לתחום, הרי זה מותר באכילה אף למי שהובא בשבילו. שהרי אין הנכרי מביא
שפאמשלו כדי שנגזור שמא יאמר לו הבא לי מחוץ לתחום, אלא משל ישראל אחר הוא מביא, והישראל לא ישמע
שפבאליו לשלוח לו ביום טוב מחוץ לתחום,
שפגשאין אדם חוטא ולא לו.
שפדרק שצריך ליזהר שלא יטלטלנו חוץ לד'
שפהאמות,
שפובמקום שאסור לטלטל שם בשבת, ואפילו אם לא הובא בשבילו, ואפילו על ידי נכרי, כמו
שפזשנתבאר למעלה:
שפחכג במה דברים אמורים בדבר שאין במינו
שפטבמחובר ואינו מחוסר צידה, אבל אם הדורון הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה,
שצאסור לקבלו מיד הנכרי ביום טוב. אף על פי שהנכרי יצא מבית ישראל המשלח מערב יום
שצאטוב, ואם כן דורון זה נלקט וניצוד מערב יום טוב, מכל מקום יש לחוש שמא החליף הנכרי
שצבאת הדורון בפירות שנלקטו היום, ולפיכך אין לקבל ממנו אלא אם כן חתום בתוך חותם אחד,
שצגועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' קי"ח
שצדעיי"ש:
שצהכד במה דברים אמורים בישראל ששיגר דורון
שצולחבירו משלו, שמקבל הדורון אינו יודע אם מה ששיגר לו חבירו היה טוב ויפה יותר ממה
שצזשהביא לו הנכרי או לאו, ולפיכך יש לחוש שמא היה טוב יותר והחליפו הנכרי ברע ממנו
שצח(שנלקט וניצוד ביום טוב), כיון שהוא נהנה בחליפין. אבל ישראל שקנה מערב יום טוב
שצטדבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה, והניחו ביד הנכרי בלא חותם עד למחר, ולמחר
תראה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שהניח אצלו, אף על פי שאינו מכיר בטביעות עין שזהו
תאהראשון שהניח אצלו, מותר, ואין אנו חוששים שמא החליפו הנכרי, כיון שאינו נהנה
תבבחליפין, שהרי זה הוא כל כך טוב ויפה כמו הראשון שהניח אצלו:
תגקונטרס אחרון
(א) צריך לו לכבוד השבת כו'.
(א) צריך לו לכבוד השבת כו'.
תדהנה
תההט"ז
תומיקל בכל ענין. לפיכך כשהוא צריך להם לכבוד השבת יש לסמוך על הט"ז, כמו שסמך
תזבתרומת הדשן
תחורמ"א
תטעל רש"י
תיאו על הרא"ש
תיאלכבוד אורחין. עיין מג"א סק"ו.
תיבאבל בלאו הכי
תיגפשיטא דאין להקל כלל נגד רמ"א ומג"א, בדבר שאין בו הפסד כלל ולא ביטול
תידמצוה אם נחוש לדבריהם ז"ל:
תיה(ב) נמלך והביאן לישראל צריך כו'.
תיוהנה
תיזבסי' שכ"ה
תיחהביא בטור ושו"ע ב' דעות בזה ולא הכריע. אבל כאן הכריע ט"ז בסק"ד
תיטכהמחמירין.
תכוכן הוא דעת השו"ע בסעיף ז' שפסק
תכאלהחמיר אפילו בספק תחומין.
תכבוהמקילין בסי' שכ"ה טעמם הוא משום דפוסקים כרש"י המיקל בספק תחומין.
תכגוכן כתב בהדיא במג"א בסי' שכ"ה ס"ק י"ד.
תכדומה שכתב שם דבמת החמיר טפי.
תכההיינו בהלכות שבת,
תכואבל כאן בהלכות יום טוב
תכזפסק להחמיר בכל ענין בספק תחומין, וכל שכן בשאר ספק,
תכחכמבואר בר"ן סוף פרק כ"ג דשבת
תכטובט"ז ס"ק י"ג.
תלוכן משמע דעת השו"ע סי' שכ"ה
תלאסעיף ז'
תלבשהביא דעת המחמירין בסתם ודעת המקילין בלשון יש אומרים, משמע שדעתו לפסוק
תלגכהמחמירין:
תלד(ג) סייג כו'.
תלההמרדכי
תלוכתב כן לפי שיטתו שפוסק כרש"י
תלזבספק תחומין, ואנן דקיי"ל כהגאונים,
תלחצריכים אנו לטעם זה לענין יום טוב ב' של גליות, דבספק מוכן אסור כמו שכתב
תלטהמג"א סי' תצ"ז סק"ד,
תמובספק תחומין מותר כמו שכתב המג"א סי' תצ"ח סק"ז
תמאוסי' זה סקכ"ד:
תמב(ד) שנס ליחן כו'.
תמגהנה
תמדברש"י
תמהאיתא דאף אם לא נס ליחן ואדמומיתן שרי, דהיינו כוורי דאדימי דמקילינן בהו, אבל
תמוהתוס'
תמזחלקו על זה וסוברים דכוורי דאדימי נקרא ספק מוכן שאסור לדידן דלא קיי"ל כרבן
תמחגמליאל,
תמטאבל אם נס ליחן ואדמומיתן גם התוס' מודים דתו אין להסתפק שמא ניצודו היום:
תנ(ה) ספק אם נתלש כו'. וכן ספק שנתלש כו'.
תנאכל
תנבזה פשוט
תנגכיון שהוא דבר שיש לו מתירין,
תנדוכך מבואר בהדיא בסי' תקי"ג סעיף ו' בהג"ה דנכרי מסיח לפי תומו נאמן בכל
תנהזה, מכלל דספק אסור:
תנו(ו) העיר שחציה כו' לצורך שניהם כו'.
תנזעיין
תנחברש"י שבת דף קנ"[א] ע"א
תנטשדעת רש"י ורבותיו דמחצה על מחצה אינו כספק. וכן כתב הרא"ש שם.
תסוכן כתבו סמ"ג,
תסאוספר התרומה.
תסבוכן הוא מוכרח לכל העומדים בשיטת רש"י
תסגשמיקל בספק תחומין. וכן פסק רש"ל.
תסדועל כרחך צריך לומר שמה שכתב רש"י בסוף פרק י"ו דשבת
תסהדמחצה על מחצה הוא ספק, היינו לפי גירסא ראשונה שברש"י סוף פרק שואל.
תסוואף הגאונים ורי"ף ורמב"ם
תסזהפוסקים לחומרא בספק תחומין,
תסחסבירא להו דמחצה על מחצה אינו ספק. ותניא כוותיה הוא מדפליג תנא קמא על רבי יהודה,
תסטכמו שכתבו הרמב"ן במלחמות
תעוהרשב"א בחידושיו
תעאוהר"ן שם.
תעבעיין שם היטב ותמצא שכן הוא:
תעג[3060] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
תעד(א)
תעהנכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב (ס"א-ב)
תעו(ב)
תעזספק נלקט או ניצוד ביום טוב (ס"ג-ו).
תעח(ג)
תעטאם הוא יום טוב הסמוך לשבת (ס"ז-י).
תפ(ד)
תפאנכרי שהביא מחוץ לתחום ביום טוב (סי"א-יז).
תפב(ה)
תפגנכרי שהביא לעיר למכור (סי"ח-כ).
תפד(ו)
תפהקצץ לנכרי ונשתהה והביאן ביום טוב (סכ"א).
תפו(ז)
תפזשיגר לחברו והביאן נכרי ביום טוב (סכ"ב-ד).
תפח*
תפטאף
תצשכותרת הסימן (כאן ובשו"ע הב"י) היא "דין דברים הבאים ביום טוב חוץ
תצאלתחום".
תצבהלכה
תצגזו תתבאר רק לקמן סעיף יא ואילך.
תצד[3061]
תצהגמרא כד, ב (אמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב אם יש
תצומאותו המין במחובר אסור). טור ושו"ע ס"א (גוי שהביא דורון לישראל ביום
תצזטוב, אם יש ממינו במחובר ... אסור).
תצחודן לפנינו בשני האיסורים שיש בפירות
תצטאלו:
500(א) איסור הנאה ממלאכה שעשה הנכרי לצורך
501הישראל (ס"א-ג).
502(ב) גזירת פירות הנושרים, אפילו עשאו
503הנכרי לצורך עצמו (ס"ד)
504וכן הוא לעיל סי' שכה ס"ח (וכן
505נכרי שליקט פירות מהמחובר לעצמו ... אסורים לישראל).
506ונתבארו גם שם שני האיסורים הנ"ל:
507(א) גזירת פירות הנושרים,
508אפילו עשאו הנכרי לצורך עצמו (לעיל שם ס"ח).
509(ב) איסור הנאה ממלאכה שעשה הנכרי לצורך
510הישראל (לעיל שם ס"ט).
511[3062] וכן לקמן בסמוך (שיש לומר
512שאלו שהביא היו מחוסרין צידה בתחלת כניסת יום טוב). והיינו שנאסרו אף בספק, כדלקמן
513ס"ד (ביום טוב עצמו ... שיש להתספק שמא ליקט וצד היום ... אפילו בספק החמירו
514חכמים).
515אמנם
516לענין לערב בכדי שיעשו, יתבאר לקמן בסמוך שלא נאסר אלא בודאי (בודאי ליקט או צד
517לשמו ... שליקט וצד היום). משא"כ בספק מותר, כדלקמן ס"ג (אם הוא בענין
518שיש להסתפק שמא נלקט וניצוד מאתמול, וגם יש להסתפק שמא ליקט וצד לצרכו או לצורך
519נכרי אחר, ואחר כך נמלך והביאן לישראל, כיון שיש כאן ב' ספיקות להקל, הרי אלו
520מותרים באכילה במוצאי יום טוב מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו).
521סיכום
522ותוכן הלכות הספיקות – לקמן שם (הערה 55).
523[3063]
524רמב"ם פ"ב ה"י (או שהביא חיה או עופות או דגים שאפשר לצודן בו ביום).
525טור ושו"ע שם (או שמחוסר צידה).
526וגם בזה דן לפנינו בשני האיסורים שיש
527בבעלי חיים אלו:
528(א) איסור הנאה ממלאכה שעשה הנכרי לצורך
529הישראל (ס"א-ג).
530(ב) איסור מוקצה, אפילו עשאו הנכרי
531לצורך עצמו (ס"ד)
532וכן הוא לעיל סי' שכה ס"ח (וכן
533נכרי שצד דגים או חיה או עוף לעצמו אסורים לישראל ביום טוב, כמו שיתבאר בסי'
534תקט"ו).
535ונתבארו שם שני האיסורים הנ"ל:
536(א) איסור מוקצה, אפילו עשאו הנכרי
537לצורך עצמו (לעיל שם ס"ח).
538(ב) איסור הנאה ממלאכה שעשה הנכרי לצורך
539הישראל (לעיל שם ס"ט).
540[3064] רש"י שם ד"ה אם יש (אסורין משום
541מוקצה). רי"ף ביצה יג, ב (לא מיבעיא באכילה דאסור, אלא אפילו לטלטלו נמי אסור).
542רא"ש שם פ"ג סי' ב (לא מיבעי באכילה דאסור, אלא אפילו לטלטל נמי אסור). טור ושו"ע שם (אסור ... לאכלו בו
543ביום, ואפילו לטלטלן אסור).
544ולא
545פירש כאן הטעם שאסורין באכילה ובטלטול, שהרי כאמור לעיל, כלולים בקטע שלפנינו שני
546האיסורין שבפירות ובבעלי חיים, וכל אחד מהם גורם לאיסור מוקצה:
547(א)
548איסור
549הנאה ממלאכה שעשה הנכרי לצורך הישראל, יתבאר לקמן בסמוך (וכל שאינו ראוי לאכילה אסור לטלטלו
550ביום טוב).
551(ב)
552גזירת אכילה והשתמשות בפירות הנושרים, יתבאר לקמן ס"ד (וכיון שאסור לאכלו
553ולהשתמש בו, אסור גם כן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום).
554(ג)
555בעלי חיים המחוסרים צידה הם מוקצה, כדלעיל סי' תצז ס"א (שהם מוקצין, כיון שהם
556מכוסין מן העין, ואין דעתו עליהם), וקונטרס אחרון שם ס"ק א.
557[3065]
558משנה תרומות פ"ח מ"ב (וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם, רבי אליעזר אומר
559יבלעו, ורבי יהושע אומר יפלוטו), וכרבי יהושע. רמב"ם הל' תרומות פ"י
560הי"ב (וכולן שהיתה להן תרומה בתוך פיהן, כשידעו שהן אסורין לאכול, הרי אלו
561יפלוטו). ר"ש תרומות שם (אף בשבת, כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין).
562רמ"א ס"א (ואפילו עבר ונתן לפיו ולעסו אסור לבלעו).
563ומיירי כאן עד הערב, שאיסורו משום גזירת
564אכילת פירות הנושרים, ולא מהני מה שהכניס לפיו ונהנה בטעמו. וכעין האמור לעיל סדר
565ברכת הנהנין פ"ח הי"ב (ואינה חשובה הנאה אלא הנאת מעיו, ולא הנאת החיך
566לבדו, כגון הטועם את התבשיל ... וחוזר ופולט, אין צריך לברך, אף על פי שנהנה
567בטעמו). וגם ברמ"א מיירי בדין "אסור ... לאוכלו בו ביום).
568אמנם לא נתפרש כאן האם כן הדין גם לערב,
569קודם שהמתין בכדי שיעשו (דמיירי בו מכאן ואילך), שאסרו בו הנאה ממלאכת שבת לצורך
570ישראל.
571[3066] עד כאן מיירי ביום טוב עצמו
572"עד הערב", שכאמור לעיל יש בזה שני איסורים.
573עתה
574מתחיל לבאר דין מוצאי יום טוב, שאין בו איסור מוקצה, אלא איסור הנאה ממלאכה שעשה
575הנכרי בשביל הישראל.
576[3067]
577גמרא שם (ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו). טור ושו"ע שם (ולערב מותרים בכדי שיעשו).
578[3068]
579סעיף ב.
580[3069]
581מ"א סקי"א (דאמרינן כיון שהביאו לו מסתמא לקטן בשבילו).
582וכן הוא לקמן ס"ג (בנכרי שהביא
583דורון לישראל, דמן הסתם ליקט או צד היום בשביל הישראל שהביא לו), ולעיל סי' שכה
584ס"י (נכרי שהביא דורון לישראל ... אין תולין להקל שמא ליקטן מתחלה לעצמו
585ואחר כך נמלך להביאן לכאן, אלא מן הסתם ליקטן מתחלה לשם כך).
586[3070]
587מ"א סקי"ב (בעכו"ם שמביא דורון אמרינן שמתכוין להביא מן
588המשובח, ומביא מאותן שליקט או צד היום).
589וכן הוא לקמן ס"ג (בנכרי שהביא
590דורון לישראל, דמן הסתם ליקט או צד היום), ולעיל שם (אין לתלות להקל שמא
591ליקטן מערב שבת, לפי שנכרי המביא דורון או למכור מן הסתם הוא מתכוין להביא מן
592המשובח, ומביא מאותן שליקט היום).
593משא"כ במקום שיש להסתפק (כדלעיל
594הערה 3).
595[3071] והיינו שאם הביא הנכרי מחוץ לתחום לצורך
596ישראל, לא הי' נאסר אלא למי שהובא בשבילו, כדלקמן סי"ד. אבל כיון שהיא מלאכה
597גמורה, אסור לכולם.
598[3072] ואף שבודאי הביא את הדורון בשביל טובת
599הנאה שיקבל מהישראל, כדלעיל סי' רנב ס"י (דכיון שהוא עושה מאליו, בודאי הוא
600עושה לטובת עצמו, שיודע שלא יפסיד ובודאי יקבל טובת הנאה מהישראל כנגד זה), וסי' שלד סכ"ו (נכרי שבא לכבות
601מעצמו אין צריך למחות בידו, לפי שהנכרי יש לו שקול הדעת ששוקל בדעתו שכך ראוי לו
602לעשות, מפני שישתכר בו עכשיו או לאחר זמן, ולהנאת עצמו הוא מתכוין).
603מכל מקום נאסר באכילה מטעם האמור לעיל
604שם סי' רנב ס"י (שאף שהנכרי מתכוין לטובת עצמו, מכל מקום עיקר עשיית מלאכתו
605היא שיהנה גוף הישראל ממנה בשבת, שאם לא הנאת גוף הישראל ממנה בשבת לא היה עושה
606אותה כלל בשבת. וכיון שעיקר עשיית המלאכה היא בשבילו, יש לגזור גזרה שמא יאמר לו
607לעשות לו בשבת, אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה כשנעשית בשבילו), ושם נסמן.
608[3073]
609רש"י כד, סע"ב (ולערב אסורין בכדי שיעשו, כדי
610שלא יהנה ממלאכת יום טוב). מ"א ס"ק ג (שלא יהנה ממלאכת
611יום טוב).
612וכן הובא טעם זה לעיל סי' רנב סי"א
613(כדי
614שלא יהנה ממלאכת שבת).
615וראה לקמן בהגהה בסוף הסעיף, הטעם
616דחיישינן הכא לטעם זה; אף שבדרך כלל קיי"ל כדעה השנית, שתתבאר לקמן בסמוך (שמא
617יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב, כדי למהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב).
618[3074]
619רא"ש פ"ג סי' ב (ולפירוש רש"י אסור לכל ישראל בכדי שיעשו,
620שלא יהנה ממלאכת יום טוב).
621[3075]
622רש"י שם (אע"ג דליל יום טוב שני הוא ממתין בכדי שיעשו, ומותרין
623ממה נפשך, אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שנלקטו בחול,
624כן דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה ... ובתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי.
625גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש, שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא
626ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס, והורה כן). רמב"ם. שו"ע שם
627(ובשני ימים טובים של גליות, אם הובא ביום ראשון מותר מיד בליל יום טוב שני בכדי
628שיעשו). מ"א ס"ק ד (אפילו למי שהובא בשבילו, דממה נפשך חד יומא חול הוא).
629ממה נפשך זה נתבאר לעיל סי' תקיג
630ס"ח (ושם הערה 50).
631[3076] הוא איסור
632ההנאה ממלאכת הנכרי לצורך ישראל (ראה לעיל הערה 5).
633[3077]
634רי"ף יג, ב (אפילו לטלטלו נמי אסור, דמשום דלא חזי לאכילה מוקצה הוא).
635רא"ש שם (אפילו לטלטל נמי אסור, דלא חזי לאכילה, וכמוקצה דמי). מ"א
636ס"ק ב (דלא חזי לאכילה, וכמוקצה דמי, דכיון דאסורין באכילה מחמת איסור היום
637אסורין בטלטול (הרי"ף והרא"ש) ... נבילה אסורה באכילה ושרי בטלטול ... טעמא
638משום דנבילה חזי לכלבים, אבל זה לאו דעתיה למשדיי' לכלבים ... וכן כתבו התוס' בביצה
639דף ו' ע"ב דבעינן מוכן ועומד). והוא בתוס' שם ד"ה מוכן לכלבים הוי מוכן
640לאדם (וקשה דאם כן אפרוח נמי יהא מותר, שמוכן לכלבים. ויש לומר דבעינן מוכן ועומד,
641וזה אינו עומד לכלבים). והכי קיי"ל, כדלעיל סי' תקיג, בקונטרס אחרון שם
642סק"א (עיין מג"א סי' תקט"ו ס"ב ב' ... דקיי"ל כרי"ף
643ורא"ש).
644וכן הוא במ"א סי' שח ס"ק נו (וכן
645כתב המאור רפכ"א ... דכל מידי דבר אכילה היא, דלא חזי למיכל עד מוצאי שבת,
646לכלבים נמי לא קאי, ולא מטלטלין ליה, דהא לא חזי מידי עכ"ל). והוא בבעל המאור
647שבת נט, ב ד"ה טעמא (כל מידי דבר אכילה דלא חזי למיכל בו ביום עד מוצאי שבת,
648ולכלבים נמי לא קאי, לא מטלטלין ליה בשבתא דהא לא חזי למידי).
649וכן הוא לעיל סי' שה סל"ג (וכיון
650שאסור באכילה, אסור גם כן בטלטול, שמוקצה הוא, כיון שאינו ראוי לבו ביום). סי' שח
651ס"ט (אף על פי שיכול להאכילם לכלבים, מכל מקום כיון שאינן עומדים לכך, אלא
652לאכילת אדם במוצאי שבת, אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן), וסס"ח (אסור
653לטלטלו ... שאף שראויין לכלבים, הרי אינן עומדים לכלבים, אלא לאכילת אדם למוצאי
654שבת, ובשבת אינן ראוין לו לכלום). סי' שכה ס"ח (ולכן הם אסורים גם כן
655בטלטול, כיון שאינן ראוים לו בו ביום להשתמש בהם שום תשמיש, והרי הם מוקצים). סי'
656תצז ס"ז (כל דבר שאסור לאכלו ביום טוב או להשתמש בו, מפני שהוא מוקצה, אסור
657לטלטלו). סי' תקיג ס"ג (וכיון שהיא אסורה באכילה, אסורה גם כן בטלטול, שהרי
658אינה ראוייה לכלום בו ביום). לקמן ס"ד (וכיון שאסור לאכלו ולהשתמש בו, אסור
659גם כן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום).
660[3078]
661סעיף ג (שני ימים טובים של ראש השנה ... נחשבים כיום אחד ארוך וקדושה אחת הן).
662ושני פרטים בזה: (א) ששני הימים קודש.
663(ב) שהן קדושה אחת. ונתבאר לעיל סי' תצז ס"ט (והערה 38).
664[3079]
665תוס' עירובין מ, א דבור ראשון (בשבת ויום טוב אף לפרש"י אסור מזה לזה).
666טור (לפרש"י ... אבל בשני יום טוב של ראש השנה, או ביום טוב שלאחר השבת או
667שלפניו, צריך להמתין במוצאי יום טוב ושבת כדי שיעשו). ושו"ע שם (אבל
668בשני ימים של ראש השנה, או ביום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניו בין מלאחריו, אם הובא
669בראשון צריך להמתין עד מוצאי יום טוב ושבת בכדי שיעשו).
670[3080]
671ר"ת הובא ברא"ש פ"ג סי' ב (ורבינו תם פירש דטעם
672שצריך להמתין לערב בכדי שיעשו, משום גזירה שמא יאמר לנכרי להביאו לו ביום טוב כדי
673שיאכל לערב מיד). ר"י בתוס' כד, ב ד"ה ולערב (והקשה הר"י
674לפרש"י דפירש דלכך בעינן כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב, אם כן המבשל
675בשבת בשוגג אמאי יאכל, הא נהנה ממלאכת שבת. אלא ודאי אין זה הטעם. אלא הטעם שמא
676יאמר לנכרי לך ולקט), ועירובין לט, ב ד"ה אי (וטעם כדי שיעשו יש לפרש, משום
677שמא יאמר ישראל לנכרי לעשות ביום טוב כדי שיאכל לאלתר במוצאי יום טוב). רמב"ם
678פ"ב ה"ח (לא אסרו בכל מקום שימתין בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה, שאם תאמר
679יהא מותר מיד, שמא יאמר לנכרי לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד. וכיון שאסרו עד
680שימתין בכדי שיעשו, לא יאמר לנכרי לעשות לו, שהרי אינו משתכר כלום, מפני שהוא
681מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת). לבוש ס"א (ויש
682מפרשים שהטעם שאסרו חכמים דורון גוי שיש במינו במחובר או מחוסר צידה ובכדי שיעשו,
683היינו משום גזירה שמא יאמר לגוי להביאו ביום טוב ראשון כדי שיאכל לערב יום טוב שני
684מיד). וראה בהגהה בסוף הסעיף.
685[3081]
686ר"ן שבת יז, ב ד"ה הלכך, וחולין ד, א סד"ה מתני' (שכיון שהדבר נעשה
687מאליו, קל הוא בעיניו ויבא לעשות כן לכתחלה. אבל במבשל ליכא למיגזר, דחילול שבת
688חמיר להו לאינשי, ואפילו שרית ליה למוצאי שבת מיד לא אתי למיעבד לכתחלה).
689וכן הוא לעיל סי' שיח ס"א (שלא
690הצריכו להמתין כן אלא בנכרי העושה בשביל ישראל, שאם נתיר לו ליהנות במוצאי שבת מיד,
691יש לחוש שמא יאמר לו לעשות בשבת כדי שיהיה הדבר מוכן לו במוצאי שבת מיד, שאיסור
692האמירה לנכרי קל בעיני הבריות ... אבל אין לחוש כלל שמא יאמר לישראל לעשות לו
693מלאכה בשבת בשביל ליהנות ממנה במוצאי שבת מיד).
694[3082]
695רא"ש שם (לפירוש ר"ת שפירש משום שמא יאמר לנכרי להביא ביום טוב
696שיאכל לערב מיד, מסתבר שמותר לישראל אחר מיד, ולא חיישינן שיאמר לנכרי להביא בשביל
697אחר, דאין אדם חוטא ולא לו). רש"ל ביש"ש פ"ג סי' ה (ולדעת
698ר"ת דגזרינן שמא יאמר, לא גזרינן בישראל אחר שלא הובא בשבילו, כאשר כתב
699הרא"ש להדיא). לבוש שם (אינו אסור אלא לאותו ישראל שנעשה בשבילו, דלאותו שלא
700נעשה בשבילו ליכא למימר שמא יאמר לגוי שיביא, וגם ליכא למימר שמא זה שנעשה בשבילו
701יאמר לגוי שיביא לזה שלא נעשה בשבילו, שאין אדם חוטא ולא לו). ט"ז
702סק"א (וכתב הרא"ש ... באם עושה העכו"ם בשביל ישראל זה בשבת, אם יש
703איסור לישראל אחר צריך כדי שיעשו, דלרש"י אסור דהא נהנה ממלאכת שבת ...
704ולר"ת שרי דאין אדם חוטא ולא לו לומר שיביא ביום טוב בשביל אחר). מ"א
705ס"ק ה (ולפי טעם זה מותר לאחר במוצאי יום טוב ראשון מיד, דלא גזרינן שיאמר
706לעכו"ם להביא כדי שיאכל חבירו, דאין אדם חוטא ולא לו).
707[3083]
708גמרא עירובין מ, א (כל דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי). תוס' שם
709ד"ה אדעתא (הלכך דבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל אסור לכל בני ביתו לאכול,
710דאדעתא דכולהו קאתי). מ"מ פ"ב ה"י (הבא בשביל ישראל במחוץ לתחום,
711כשם שאסור לו כך אסור לכל בני ביתו, דאדעתא דכולהו אתי). הגהות מיימוניות שם
712ס"ק כ (לבני ביתו אסור). מרדכי עירובין רמז תצא (והוא הדין דאסור לכל בני
713הבית כשהובאו בשביל בעל הבית). יש"ש חולין פ"ז סנ"ט (ונראה, היכא
714דקנסינן, [קנסינן] נמי לאסור לכל בני ביתו, דאם לא כן יהנו מעשיו, שכיון לבטלם, כדי
715להאכיל לבני ביתו). ט"ז יו"ד סי' צט ס"ק י (ובמקום האסור לו אסור
716גם כן לבני ביתו. כן פירש רש"ל שם). מ"א סי' רנג ס"ק יא (ולבני
717ביתו פשיטא דאסור, דהוה ליה כמי שנתבשל בשבילו).
718וכן הוא לעיל סי' רנג סכ"ד (ומכל
719מקום לבני ביתו אין להתיר). סי' תמז סס"א (שאסור לו ולאנשי ביתו, ומותר
720לאחרים). סי' תקג סי"ב (אסור לו ולכל אנשי ביתו), ונתבאר בקונטרס אחרון שם
721ס"ק ב. לקמן סי"א (למי שהובאו בשבילו ולכל אנשי ביתו הסמוכים על שלחנו,
722שגם בשבילם נתכוין הנכרי בהבאתו), וסכ"ב (ולאנשי ביתו).
723אמנם לענין בישל בשבת נתבאר לעיל סי'
724שיח ס"א (אבל לאחרים מותר אף התבשיל במוצאי שבת מיד. ואין צריכים להמתין
725בכדי שיעשו, אף אם בישל בשבילם), והטעם שהותר שם גם למי שבישל בשבילו,
726ראה לעיל שם (הערה יא), וסי' תקג בקונטרס אחרון ס"ק ב.
727[3084] כיון דמיירי כאן בנתלש או
728ניצוד ביום טוב, שלכן אסור ביום טוב עצמו בכל אופן. אבל בדבר שנעשתה בו מלאכה
729אחרת, מותר לאדם אחר אפילו ביום טוב עצמו.
730[3085] קידושין סג, ב.
731[3086]
732הובא ברש"י שם (שמעתי את רבינו יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יום טוב שני
733... וגם הלכות גדולות אוסרים כן. ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר). ר"י בתוס'
734שם (ומזה הטעם אסורים עד מוצאי יום טוב האחרון בכדי שיעשו, דאי אמרת דמותרין
735במוצאי יום טוב ראשון, חיישינן שמא יאמר לנכרי ביום טוב ראשון לך והביא כדי לאכול
736מהן בשני, ואם כן על כרחך לילה הראויה לעשיה קאמר). רא"ש שם לדעת ר"ת
737(ולהאי טעמא צריך להמתין עד ערב שני בכדי שיעשו, דחיישינן שמא יאמר לנכרי להביא ביום
738ראשון כדי שיאכל ביום טוב שני ... וגם בעל ההלכות כתב כר"ת) [ראה בה"ג
739הל' יום טוב לו, א]. רמ"א שם (ויש מחמירין לאסרו עד מוצאי יום טוב שני). לבוש
740ס"א (ולהאי טעמא אפילו הובא בראשון צריך להמתין אפילו עד ערב שני, שהוא מוצאי
741יום טוב, בכדי שיעשו, דחיישינן שמא יאמר לגוי להביא ביום ראשון כדי שיאכל ביום טוב
742שני למחר בכדי שיעשו). מ"א סק"ה (דאם יהא מותר ביום טוב שני, יאמר
743לעכו"ם להביא ביום טוב ראשון כדי שיאכל ביום טוב שני).
744[3087]
745רא"ש (אף על גב דאסור באכילה מותר בטלטול, כיון דמותר לישראל אחר). שו"ע
746ס"ה (אבל מותר לטלטלן). ט"ז סוף סק"ב (ונראה
747לי דעכ"פ גם לר"ת שרי לטלטל ביום טוב שני, אפילו הוא עצמו, דאין כאן
748איסור מוקצה, אלא דאסור מצד גזירה שמא יאמר), וס"ק ח (לדעת רש"ל שמתיר
749בכל גווני לאדם אחר ביום טוב שני, ואין כאן איסור מוקצה כלל), וס"ק י (כתב
750הרא"ש הטעם, דכיון דשרי לישראל אחר באכילה, אין לו דין מוקצה ליאסר בטלטול). ושו"ע
751סי' שכה ס"ח (מותר לטלטל אפילו מי שהובא בשבילו).
752והיינו לפי שיטת ר"ת שמותר הוא
753לאחרים שלא הובא בשבילם, כדלעיל (הערה 23).
754וכן הוא במקום שלדברי הכל מותר הוא
755לאחרים, כדלקמן סט"ו (וכיון שהוא ראוי לאכילה בו ביום למי שלא הובא בשבילו,
756לפיכך אף מי שהובא בשבילו מותר לטלטלו ביום טוב, ואין לו דין מוקצה כלל, כיון
757שראוי לאחרים בו ביום). לעיל סי' שכה סי"א (ולכן אף מי שהובא
758בשבילו מותר לו לטלטלו, כי אין לו דין מוקצה, הואיל והוא ראוי לאכילה לאחרים בו
759ביום).
760[3088]
761תוס' שם (ואומר הרר"י דיום טוב שחל להיות בה' בשבת ובערב שבת, או בא' בשבת
762ובב' בשבת, הבא ביום ראשון שרי ליום שלישי, ולא בעינן הראויה לעשיה, דשני ימים
763קודם לא שייך שמא יאמר לנכרי). רא"ש שם (ושני ימים טובים שחלו ביום חמישי
764וששי והובא ביום ראשון ... ה"ר יחיאל מפרי"ש התירו בשבת, שאין להחמיר
765כולי האי. וכן מסתבר). טור ורמ"א ס"ד (בשני ימים טובים של גליות,
766יש להקל בשבת שהוא לאחריהן). מ"א ס"ק טז (דשני ימים קודם לא גזרינן שמא
767יאמר לעכו"ם להביאן).
768[3089]
769טור (והר"י מפרי"ש התירה בליל שבת, בכדי שיעשו, ולזה הסכים
770א"א הרא"ש ז"ל). ב"י ד"ה ואם חל (ואף על פי
771שהרא"ש לא כתב אלא והר"י מפרי"ש התירו בשבת שאין להחמיר כולי האי,
772ולא הזכיר כדי שיעשו, סבר רבינו שלא התיר אלא דוקא בכדי שיעשו, דאין סברא להקל
773יותר במוצאי יום טוב לשבת מבמוצאי יום טוב לחול). לבוש ס"ד (יש להקל לאוכלו
774בשבת שלאחר יום טוב, בכדי שיעשו, דכולי האי אין להחמיר משום גזירה שמא יאמר לגוי
775להביא לאוסרן ג' ימים, שאין דרך לומר לגוי להביא אחר ג' ימים).
776[3090] ב"י שם (דאילו הובאו
777ביום ב', גם לפירוש רש"י צריך להמתין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו). יש"ש
778פ"ג סי' ו (ואם הובא ביום ו' אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו). ט"ז ס"ק
779ז (כתב רש"ל ... אם הובא ביום ו' צריך במוצאי שבת כדי שיעשו).
780וכן
781הוא לקמן ס"ט (אבל נתלש וניצוד בששי בשביל ישראל, צריך להמתין במוצאי שבת
782בכדי שיעשו).
783[3091] בדעה הראשונה (אם הביא לו
784ביום טוב שחל להיות בערב שבת, כיון ששני הימים הן קדושים בודאי, צריך להמתין
785במוצאי שבת בכדי שיעשו, שאם לא ימתין ויאכל מיד הרי נהנה ממלאכת יום טוב).
786[3092]
787הגהת סמ"ק סי' קצד ע' קסז (אסור לב' הימים, עד כדי שיעשו של ליל מוצאי יום
788טוב, אפילו בשני ימים טובים של גליות כדפר"י, ואפילו לישראל אחר שלא הובאו
789בשבילו אסורין). והיינו שאף לסברה השנית דלעיל, נאסר אף לישראל אחר (ראה לקמן הערה
79047).
791מרדכי עירובין רמז תצא (גם בשני אסור, עד בכדי
792שיעשו של מוצאי יום טוב, דאי שרינן ליה בשני אתי ישראל למימר לנכרי בראשון לך והבא
793ביום טוב, שהרי באו בשבילו, וגם לישראל אחר שלא הובאו בשבילו כמו כן אסורין לו).
794הלכות ומנהגי מהר"ש סי' נז (אסור אפילו לישראל אחר שלא הובא בשבילו (בסמ"ק),
795ועד מוצאי יום טוב שני). מהרי"ל הל' יום טוב ריש ע' קעז (פעם אחת דרש
796מהר"ש, דדבר הניצד או נתלש אסור גם לישראל אחר שלא הובא בשבילו בסמ"ק, ועד
797מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו). תרומת הדשן סי' עח (והורה אחד מהגדולים כדברי
798סמ"ק). רמ"א ס"א (ונוהגין להחמיר אם אינו צורך יום טוב
799לצורך אורחים ובכה"ג, דאז נוהגין להקל לאחרים שלא הובא בשבילן), והיינו שבלא
800צורך אורחים מחמירין הן לענין יום טוב שני והן לענין אחרים שלא הובא בשבילם.
801[3093]
802תרומת הדשן שם (וביום טוב שני נמי אי אפשר לבשלו, משום דמוקצים הן, ואסורין אפילו
803לישראל אחר). רמ"א ס"ד (אסור מאחר דנהיגין לאסור ואף לטלטל ביום
804טוב שני).
805וכדלעיל לדעה הא' (ומטעם זה אפילו אדם
806אחר שלא הובא בשבילו צריך להמתין בכדי שיעשו ... אסורין גם כן בטלטול, כיון שהיום
807הוא יום טוב, והן אין ראויין עדיין לאכילה, וכל שאינו ראוי לאכילה אסור לטלטלו
808ביום טוב).
809[3094] כדלעיל לדעה הא', בליל ב' של
810יום טוב (קודם שהמתין בכדי שיעשו אסורין גם כן בטלטול).
811[3095]
812מ"א סקי"ז (צריך עיון אם יש להתיר לבשל על ידי עכו"ם ... יש
813לומר כיון דיש מתירין לאכלן ביום טוב שני, אם כן עכ"פ שרי לבשלן על ידי
814עכו"ם).
815וכמו בכל אמירה לנכרי, שאם יש מתירים אף
816על ידי ישראל, או שהיא רק חומרא בעלמא, יש להתיר על ידי נכרי, כדלעיל סי' רעט
817ס"ה (ולענין טלטול על ידי נכרי סומכין על סברא הראשונה). סי' שז ס"ו (דבר
818שאינו אלא חומרא בעלמא לישראל עצמו, יכול לומר לנכרי בשבת לעשותו). סי' שיד
819סי"ז (ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי). סי' תקו ס"ג (לפי שיש מי
820שאומר שאפילו ישראל מותר ... לכך יש לסמוך על דבריו להקל על ידי נכרי).
821[3096] מ"א סוף ס"ק ו (ואם
822יש לו מאותו המין לא מקרי לצורך).
823[3097]
824ט"ז סק"ח (דלצורך אורחים וכיוצא בזה מותר, ואם כן אין כאן מוקצה
825לגמרי ביום טוב השני של גליות, ואין כאן איסור טלטול). ונתבאר בקונטרס אחרון סק"א
826(הנה הט"ז מיקל בכל ענין, לפיכך כשהוא צריך להם לכבוד השבת יש לסמוך על
827הט"ז).
828[3098]
829תרומת הדשן שם (אם יש בדבר צורך, כגון שזימן אורחים נכבדים, וקבעיא להו הך דורון, נראה
830דיש לסמוך). רמ"א ס"א (ונוהגין להחמיר אם אינו צורך יום טוב
831לצורך אורחים ובכה"ג).
832[3099]
833מ"א סק"ו (ובכנסת הגדולה כתב וז"ל רדב"ז ... ואם הם
834סמוכים עליו באותו יום טוב, בכל ענין אסור עכ"ל. ולי נראה ... הכא סמכינן
835אסברא קמייתא). והיינו שאף שהאורחים שבאו קודם יום טוב נחשבים כבני ביתו שאסורים,
836מכל מקום סמכינן בזה אסברא קמייתא, שביום טוב שני מותר אף לו ולבני ביתו.
837[3100]
838מ"א שם (לי נראה דכשזימן אורחים שאינן מעיר הזאת, יש להקל במוצאי יום
839טוב ראשון בכדי שיעשו, דסמכינן אסברא קמייתא. ועי' סי' של"ג סס"א). והוא
840כדלעיל שם ס"ו (ואינן נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת, בין שנתארחו אצלו
841בין שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חבירו שבאותה העיר שיסעוד אצלו, אינו
842נקרא אורח וסעודת הרשות היא).
843וכן הוא לעיל סי' שז סכ"ג (באורחים
844שאינן מעיר אחרת, אלא שזימן אליו אחוזת מרעהו מבני עירו לסעודת מריעות, שאינו
845סעודת מצוה, עיין סי' של"ג). סי' תקי ס"כ (שהאורחים הן מאותה העיר, שאין
846כאן מצות הכנסת אורחים).
847[3101]
848מ"א שם (ואפשר דאף הוא בעצמו מותר לאכול עמה, דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם).
849[3102] וכ"ה לעיל סי' שכה
850סי"ג (יש להקל לצורך אורחים, או שאר סעודת
851מצוה). סי'
852שלג ס"ו (כשם שהתירו כאן לצורך אורחים כמו לצורך דבר מצוה, כך בכל מקום
853שהתירו איזה דבר לצורך מצוה מותר גם כן לצורך אורחים).
854[3103]
855מ"א סוף סק"ו (ואם
856יש לו מאותו המין לא מקרי לצורך).
857[3104] היינו שרוצה לתת לאורחים כדי
858שישאר מספיק לבני ביתו ממין זה.
859ובזה
860לא התירו, שהרי אכילת מין זה על ידי האורחים היא בשביל בני ביתו, שיספיק גם להם.
861[3105] "ומטעם זה אפילו אדם אחר
862שלא הובא בשבילו צריך להמתין בכדי שיעשו, שלא יהנה ממלאכת יום טוב".
863ואף
864שהובא לעיל (הערה 23), מדברי הפוסקים בשיטת ר"ת,
865שהנלקט והניצוד לישראל זה מותר (לערב בכדי שיעשו) לישראל אחר. מכל מקום
866"הסכמת רוב המורים" שאסור "בין לו בין לאחרים" (כדלקמן הערה
867הבאה). ולכן אין לסמוך על שיטת ר"ת בזה, אף לכבוד אורחים וסעודת מצוה.
868[3106] רש"י כד, ב בשם **רבנו
869גרשום מאור הגולה ורבנו קולונימוס** (כן דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה ...
870ובתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי. גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש,
871שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס,
872והורה כן). כה, רע"א (משום שנעשה בו איסור בשבילו, אם כן לישראל אחר נמי אסור,
873דנכרי שהדליק את הנר בשבת תנן (שבת קכב, א) אם בשביל ישראל אסור, ולא חלקו בינו
874לחברו). שהיא הסברא הראשונה הנ"ל.
875ואף
876"דעיקר הטעם בכל מקום שהצריכו להמתין בכדי שיעשו הוא משום גזירה שמא יאמר
877לנכרי לעשות, כמ"ש לפי סברא האחרונה", כדלקמן בהגהה.
878מכל
879מקום גם לפי סברה זו קיי"ל שאסור אף לאחרים, מטעם האמור לקמן בהגהה (לא רצו
880חכמים לחלק בגזרתם, ואסרו על הכל, אף על מי שלא נעשית בשבילו עד לאחר בכדי שיעשו,
881לפי שראו חכמים להחמיר הרבה בדבר שנעשה בו מלאכה גמורה על ידי נכרי). ולעיל סי'
882רעו ס"א (נכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל, אסור לכל אדם להשתמש לאורו בשבת,
883אפילו למי שלא הודלק בשבילו, שהחמירו בזה חכמים הואיל ונעשית מלאכה גמורה של תורה
884בשביל ישראל בשבת). וסי' שכה ס"ט (שכל שנעשית מלאכת איסור של תורה בשביל
885ישראל, החמירו חכמים שלא לחלק בין מי שנעשה בשבילו לאחרים), וסי"א (שאיסור
886התחומין הוא מדברי סופרים, ולא החמירו כל כך בשל דבריהם לאסור אף למי שלא הובא
887בשבילו), וסט"ז (שכל שנעשה באיסור של תורה על ידי נכרי לצורך ישראל לא חלקו
888חכמים בין מי שנעשה בשבילו לאחרים), וסכ"ב (לא אותו ישראל ולא ישראל אחר). שכן נראה מדברי
889הפוסקים שלפנינו:
890רי"ף יג, ב (והבא בשביל
891ישראל זה, מחוץ לתחום, מותר לישראל אחר). רמב"ם פ"ב ה"י (והבא
892בשביל ישראל זה מחוץ לתחום מותר לישראל אחר). אבל בשאר מלאכות שנעשו לישראל, אסור
893אף לאחרים.
894ואפילו לדעת הפוסקים שגם בשאר מלאכות
895לצורך ישראל מותר לישראל אחר.
896מכל מקום גם הם מודים כאן לענין דבר שיש
897ממנו מחובר או מחוסר צידה, שאסור לערב אף לאחרים. שכן נראה מדברי הפוסקים שלפנינו:
898ראב"ד בהשגות על בעל המאור
899יג, א (כתוב שם [בבעל המאור דלקמן] או שעשה לו כבש בשבת כולן מותרין לישראל אחר
900... כתבתיה דגרסינן בסוף שבת [קנא, א] גוי שהביא חלילין מרשות ישראל בשבת לא יספוד
901בהן אותו ישראל, אבל ישראל אחר מותר, עשו לו ארון וחפרו לו קבר לא יקבור בו אותו
902ישראל, אבל ישראל אחר מותר, ונר וכבש ומילוי מים [כיוצא] בהם הם). רז"ה
903שם (פירשה ה"ר שלמה [רש"י שם כד, ב (אם יש מאותו המין במחובר אסורין, משום
904מוקצה, ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים, ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי)]
905משום דכגרוגרות וצמוקים דמי דאסח דעתיה מיניה ... דמשום גזירה שמא יאמר לו לא אסרינן
906ליה לישראל אחר, שאין אדם חוטא ולא לו. ומצאתי כתוב לרב רבי מאיר ברבי יוסי
907ז"ל שהעיד בשם ה"ר יצחק בן מרן לוי ז"ל כי הוא הדין לנכרי שהדליק
908את הנר בשביל ישראל או שמילא מים לבהמת ישראל או שעשה לו כבש בשבת כולן מותרין
909לישראל אחר). רמב"ן במלחמות יג, ב (וחכמי מקומו לא יפה הורו ... שלא
910חלק רב פפא באותו השיעור בין אותו ישראל לישראל אחר, אלא כשאין במינו במחובר). רשב"א
911בחידושיו כד, ב (והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, דבאיסור תחומין לא גזרינן שמא
912יאמר לו הבא בשביל ישראל אחר). ר"ן יג, ב ד"ה ולערב (וכי תימא
913תינח ביומיה אבל לערב דבטיל לה איסור מוקצה הוה לן למישרייה לישראל אחר. הא לא
914קשיא, שאם אתה מתירו לו אף על פי שהוא אסור למי שבא בשבילו, אף הוא יחשוב שאפילו
915ביומו יהא מותר בו, ולפיכך השוו איסורו לגמרי. זה נראה לי על דרך הר"ז הלוי
916ז"ל). היינו שגם לדעת בעל המאור וראב"ד וסיעתם, בנכרי שהדליק הנר או
917מילא מים או עשה כבש, שמותר לישראל אחר; מכל מקום מודים בדבר שיש ממינו מחובר או
918מחוסר צידה, שאסור לערב בכדי שיעשו אף לאחרים.
919מגיד משנה הל' שבת פ"ו ה"ב (ופשט
920מימרא שבפרק אין צדין שאומרת ולערב בכדי שיעשו, מורה כדברי רבינו, שאפילו אחר צריך
921להמתין בכדי שיעשו). שו"ע ס"א (ובשני ימים טובים של גליות, אם
922הובא ביום ראשון מותר מיד בליל יום טוב שני בכדי שיעשו), שהוא כדעת רש"י
923הנ"ל. עיין קונטרס אחרון (היא ההגהה דלקמן בסמוך. ראה הערה הבאה).
924[3107] תוכן הגהה זו:
925אף
926שלענין טעם האיסור קיי"ל כסברה השנית הנ"ל (דעת ר"ת וסיעתו); מכל
927מקום, לענין האיסור לאחרים, ולענין ההיתר ביום טוב שני של גלויות, קיי"ל
928כסברה הראשונה הנ"ל (דעת רש"י וסיעתו). ונתבאר בהערה הקודמת.
929[3108]
930ס"ט (צריך להמתין לערב בכדי שיעשו, גזרה שמא יאמר לנכרי לעשות בשבת
931כדי שיהא מוכן לו במוצאי שבת מיד), ושם נסמן (הערה צו). וסי"א (ולערב
932בכדי שיעשו גזרה שמא יאמר לנכרי להביא לו מחוץ לתחום בשבת כדי לאכול ממנו בו ביום
933או לערב מיד).
934[3109] מ"א סי' שכה ס"ק לב (אף על גב
935דלאחר לא שייך למיגזר שמא יאמר לעכו"ם, מכל מקום לא חילק בדבר שנעשית בו
936מלאכה גמורה בשביל ישראל).
937וכן
938הוא לעיל שם סעיף ט (שכל שנעשית מלאכת איסור של תורה בשביל
939ישראל, החמירו חכמים שלא לחלק בין מי שנעשה בשבילו לאחרים), וסט"ז
940(שכל שנעשה באיסור של תורה על ידי נכרי לצורך ישראל, לא חלקו חכמים בין מי שנעשה
941בשבילו לאחרים).
942וכדלעיל (הערה 14).
943*
944ומה שכתב כאן "מלאכה גמורה",
945וכן הוא במ"א שם "מלאכה גמורה". ואילו לעיל בסי' שכה "מלאכת
946איסור של תורה".
947כי גם תלישה וצידה ביום טוב אינן אסורות
948מן התורה, אלא מדברי סופרים, כדלעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים הקצירה ... וכן
949אסרו הצידה). ומכל מקום אסרום גם לאחרים, כיון שהן מלאכות גמורות.
950ונתבאר לעיל סי' תצז בקונטרס אחרון
951ס"ק א ד"ה ואין להקשות (יש כאן מלאכה גמורה, צידה שלא לצורך יום טוב,
952והרי זה כיש במינו במחובר, שהתלישה גם כן אינה אסורה אלא מדברי סופרים לרוב
953הפוסקים).
954[3110] ומטעם זה הנה גם אם הביאו
955מחוץ לתחום, שבזה אפשר שטעם האיסור הוא לדברי הכל "שמא יאמר לנכרי שיביא לו
956ביום טוב", כדלקמן סי"ב (הטעם שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו, אינו בשביל
957שלא יהנה ממלאכת יום טוב ... ולמה הצריכו להמתין, משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא
958לו מיני מאכל מחוץ לתחום ביום טוב).
959מכל
960מקום התירו ביום טוב שני, כדלקמן סי"ג (לא רצו חכמים לקנסו כל כך שלא יאכל עד
961מוצאי שבת או עד מוצאי יום טוב שני).
962[3111]
963ר"ח עירובין מ, א (בכדי שיעשו, פירוש, כשיעור שילך ישראל משחשכה בגן ויגזז
964ויביא). תוס' שם דבור הראשון (כשיעור [שילך] ויתלוש ויביא, דאי כדי שיתלוש לבד,
965איכא למיחש שמא יאמר לנכרי ביום טוב לתלוש כדי שיאכל במוצאי יום טוב אחר שעה מועטת).
966רשב"א כד, ב ד"ה ופירוש (בעינן כדי שילך הנכרי לגן וילקוט, ואחר
967שהיית שיעור זה מותר), ובשו"ת ח"א סי' לט (ורבינו חננאל ז"ל כן כתב
968בפירוש בעירובין פרק מי שהוציאוהו. כדי שיעשו כשיעור שילך ישראל משחשיכה בגן ויגוז
969ויביא). ר"ן יג, ב ד"ה ולערב (והאי כדי שיעשו, היינו שילך הנכרי
970למקום שלקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן). שו"ע סוף ס"א (ושיעור
971כדי שיעשו היינו כדי שילך הגוי למקום שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן).
972וכן הוא לעיל סעיף א (פירוש, בכדי שילך
973הנכרי למקום שליקט או צד משם, ויגמור המלאכה, ויחזור לכאן). סי' שכה סי"ג (שימתין
974למוצאי שבת בכדי הבאה מחוץ לתחום, חוץ ממה שצריך לשהות בלקיטתו או צידתו, אם הוא
975דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה, כמו שיתבאר בסי' תקט"ו).
976וסגי כאן ב"כדי שילך הנכרי במוצאי
977יום טוב", וכדלעיל שם (ויש
978אומרים ... אין ליל מוצאי שבת עולה מן החשבון,
979וצריך להמתין שיעור זה למחר ביום ראשון. לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק
980חוץ לתחום ... ויש לחוש לדבריהם לענין שבת, אבל לענין יום טוב יש להקל כסברא
981הראשונה).
982[3112]
983משנה
984מכשירין פ"ב מ"ו (ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב). ר"ן יג, ב ד"ה
985ולערב (ואם נסתפק לו מהיכן הביאן כדי שיבואו מחוץ לתחום, והכי מוכח במסכת מכשירין ...
986ממתין בכדי שיבאו ממקום קרוב). שו"ע סוף ס"א (ואם נסתפק לו מהיכן הביאן,
987שיעורן כדי שיבואו מחוץ לתחום).
988וכן הוא לעיל סי' שכה סי"ג (אם
989אינו יודע כלל, ואפשר שהביאו ממקום קרוב, די שימתין למוצאי שבת בכדי הבאה מחוץ
990לתחום), וסכ"ב (ואם אינו ידוע מהיכן הביאם, די שימתינו בכדי
991שיכולין להביאם מחוץ לתחום).
992ואף שיתבאר לקמן סעיף ג (אם הוא בענין שיש להסתפק
993... צריך להמתין בכדי שיעשו, לפי שהוא דבר שיש לו מתירין, דהיינו אחר שימתין בכדי
994שיעשו, לפיכך אין אומרים כאן ספק דברי סופרים להקל).
995היינו דוקא במקום שיש להסתפק אם הוא אסור או
996מותר. משא"כ כאן, שהספק הוא כמה זמן יש להמתין בכדי שיעשו, אזלינן לקולא.
997[3113]
998כנסת הגדולה סי' שכה הגב"י (ואם היה איש רוכב על סוס ושהה שעה אחת, צריך
999להמתין שעה אחת). מ"א סק"ט (ואם הביאו רוכב על הסוס, אין צריך
1000להמתין אלא בכדי רכיבה לשם (כנסת הגדולה סי' שכ"[ה])).
1001וכן הוא לעיל סי' שכה סי"ג (אם
1002הביא לו ממקום רחוק בג' שעות על היום בשבת, מפני שהוא רכב על סוס ולכן מיהר הבאתו,
1003אינו צריך להמתין למוצאי שבת כדי הליכה לשם ברגל, אלא די שימתין ג' שעות).
1004[3114] סיכום ותוכן הלכות הספיקות, שיתבארו כאן:
1005(א)
1006ספק נלקט או ניצוד בו ביום, אסור אפילו ביום טוב שני של גלויות (ס"א
1007וס"ד. שכה, י).
1008(ב)
1009ולענין בכדי שיעשו, מחלוקת הפוסקים, וקיי"ל לאסור (ס"ג. קונטרס אחרון ב.
1010שכה, י. שכה, כב).
1011(ג)
1012ספק ספיקא באיסור בכדי שיעשו, מותר (ס"ג).
1013(ד)
1014ספק הובא מחוץ לתחום, מחלוקת הפוסקים, וקיי"ל לאסור ביום טוב ראשון, ובכדי
1015שיעשו (סט"ז. שכה, יד).
1016(ה)
1017ספק הובא מחוץ לתחום, לענין יום טוב שני, מותר (סט"ז).
1018(ו)
1019ספק הובא מחוץ לתחום או ממקום רחוק יותר,
1020סגי בכדי הבאה מחוץ לתחום (ס"ב. שכה, יג. שכה, כב).
1021(ז)
1022הביא דורון לישראל, בודאי ליקט וצד היום לשמו, ולא נחשב ספק (ס"א וס"ג.
1023שכה, י).
1024[3115]
1025מ"א סקי"א (דאמרינן כיון שהביאו לו מסתמא לקטן בשבילו), וסקי"ב (בעכו"ם
1026שמביא דורון אמרינן שמתכוין להביא מן המשובח, ומביא מאותן שליקט או צד היום).
1027[3116]
1028ריש ס"א (דכיון שהביא הדורון לישראל, בודאי ליקט או צד לשמו, וכל המביא דורון,
1029הוא מתכוין להביא מן המשובח והמובחר, ויביא מאותן שליקט וצד היום, ונמצא שעשה
1030הנכרי מלאכה גמורה ביום טוב לצורך הישראל).
1031וכן הוא לעיל סי' שכה ס"י (נכרי
1032שהביא דורון לישראל ... אין תולין להקל שמא ליקטן מתחלה לעצמו ואחר כך נמלך להביאן
1033לכאן, אלא מן הסתם ליקטן מתחלה לשם כך. וכן אין לתלות להקל שמא ליקטן מערב שבת,
1034לפי שנכרי המביא דורון או למכור, מן הסתם הוא מתכוין להביא מן המשובח, ומביא מאותן
1035שליקט היום).
1036[3117]
1037ר"ן יג, א ד"ה אמר שמואל (וכתבו שהרב רבינו אשר דלוניל ז"ל התיר ...
1038משום דהוה ליה ספק ספקא דאית לן למישרייה אפילו בדבר שיש לו מתירין). הביאו רש"ל
1039ביש"ש פ"ג סי' ז. מ"א סקי"ב (כעין ספק ספיקא, ולא
1040בעינן בכדי שיעשו (יש"ש)).
1041ואף שבספק אחד אמרינן לקמן בסמוך
1042"צריך להמתין בכדי שיעשו, לפי שהוא דבר שיש לו מתירין".
1043היינו דוקא בספק אחד, משא"כ בספק
1044ספיקא, כדלקמן סט"ז, ולעיל סי' תקיג ס"ד. ונתבאר בקונטרס אחרון שם
1045ס"ק ב (אנן קיי"ל דספק ספיקא מותר אף בדבר שיש לו מתירין אם הוא לצורך,
1046כמו שכתב רמ"א ביו"ד סי' ק"י ס"ח בהג"ה, עיין שם
1047בש"ך סקנ"ו).
1048וברמ"א שם (יש אומרים דדבר שיש לו
1049מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא, וטוב להחמיר אם לא לצורך, מאחר שיש לו היתר בלאו
1050הכי). ובש"ך שם הביא משו"ת הרא"ש כלל ב ס"א (ובדבר שיש מתירין
1051החמירו חכמים ז"ל ... לא א[ס]רינן ספק ספיקא).
1052[3118]
1053על מה שנפסק
1054בשו"ע ס"ג (אפילו אם הוא ספק ... אסורים), כתב ט"ז ס"ק
1055ד (בכלל זה גם כן אם יש ספק ... לענין כדי שיעשו).
1056והיינו כדתנן קנא, א (נכרי שהביא חלילין בשבת לא
1057יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב), לדעת שמואל בגמרא שם (שמואל אמר
1058חיישינן שמא חוץ לחומה לנו), כפירוש הגאונים והרי"ף סד, ב
1059(כלומר אע"ג דחזינן להו דעיילי בצפרא, לא אמרינן אי לאו דעיילי מאתר קריבא לא
1060הוו עיילי בצפרא, אלא אמרינן הכי מאתרא רחיקא אתו, והאי דאתו בצפרא, בליליא אזלי
1061עד דמטו לחומה, וביתו התם, וקא עיילי השתא).
1062ומיירי שם לענין להספיד עם החלילין
1063במוצאי שבת (בכדי שיעשו), שהרי בשבת אין מספידים. ואם כן מובן דהא דקיי"ל
1064לאיסור לשיטת הרי"ף, היינו הן לענין ספק תחומין (אף לבו ביום), והן לענין
1065בכדי שיעשו (אף בספק נלקטו בשבת), כמבואר במלחמות שם סה, ב (ואנו חוששים להם
1066משום ספק תחומין להחמיר, והוא הדין בכל מעשה שבת, ואפילו לערב עד כדי שיעשו כדברי
1067רבינו הגדול ז"ל), ובטור (ואם הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום אם לאו ... לרי"ף
1068גם בזה צריך להמתין בכדי שיעשו).
1069רמב"ם פ"ו ה"ו
1070(שמא בלילה הביאום ממקום אחר עד החומה ובבקר נכנסו בהן). מ"מ שם (וזה כדעת
1071הגאונים ז"ל), ובהל' יום טוב פ"ב סוף ה"י (ודעת הגאונים ז"ל
1072שחוששין שמא באו מחוץ לתחום. וכן דעת רבינו פרק ששי מהלכות שבת). **שו"ע
1073ס"ז **(אם הוא ספק אם באו מחוץ לתחום ... אסור).
1074וממה שנפסק כן לענין ספק תחומין, למדים שכן הוא
1075גם לענין בכדי שיעשו, כמבואר בט"ז ס"ק יג (בגמרא שמואל אומר חיישינן
1076שמא חוץ לחומה לנו, רש"י פירש לקולא, דתלינן שהיו בין השמשות תוך התחום. ולפי
1077דעתו כל היכא דמספקא לן תלינן לקולא. אבל הגאונים פירשו דשמואל לחומרא, דאע"פ
1078שנכנסו בבוקר אסור, דחיישינן שמא בלילה הביאום ממקום רחוק ולנו חוץ לחומה. ולפי זה
1079בכל ספק כזה אזלינן לחומרא ... ופסק ב"י כגאונים, ובכל ספק כזה לחומרא).
1080והיא דעה הא' בשו"ע סי' שכה ס"ז (ספק
1081אם ליקטן בשביל ישראל, או שידוע שליקטן בשביל ישראל ואין ידוע אם נלקטו היום אם
1082לאו, אסורים בו ביום, ולערב בכדי שיעשו. ויש אומרים דלערב מותר מיד), שהיא העיקר,
1083כמבואר
1084בקונטרס
1085אחרון ס"ק ב (וכן משמע דעת השו"ע סי' שכ"ה סעיף ז' שהביא דעת
1086המחמירין בסתם, ודעת המקילין בלשון יש אומרים, משמע שדעתו לפסוק כהמחמירין).
1087וכן נפסק לעיל סי' שכה ס"י (ספק ... אסורות
1088בו ביום וגם לערב בכדי שיעשו ... ויש אומרים שלערב מותר מיד ... והעיקר כסברא
1089הראשונה), וסי"ד (אם הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום אסור ... עד למוצאי שבת כדי
1090הבאה מחוץ לתחום ... ולהאומרים שבאיסור כזה ... לא החמירו בספיקו ... אף כאן מותר ...
1091אפילו בו ביום. וכבר נתבאר שהעיקר כסברא הראשונה), וסכ"ב (נכרי
1092שהביא בשבת ... לא יספידו בהם ... עד שימתינו בכדי שיכולים להביאם ... ואם
1093הוא ספק אם הביאם מחוץ לתחום או מתוך התחום, אסור).
1094ונתבאר כל זה בקונטרס אחרון ס"ק ב.
1095[3119]
1096ט"ז ס"ק יג (ונראה לי דהטעם דהוי ליה דבר שיש לו מתירין ומחמרינן בספיקו).
1097ובסי'
1098שכה ס"ק ז (ונראה לי דמשום הכי החמירו, כיון שאפשר להמתין עד הערב ויהיה היתר
1099גמור, למה יכניס עצמו בספק איסור. ודמיא למ"ש ביו"ד דבר שיש לו מתירין
1100אפילו באלף לא בטיל). מלחמות להרמב"ן
1101שבת סה, ב בסופו (ואנו חוששים להם משום ספק תחומין להחמיר, והוא הדין בכל מעשה שבת,
1102ואפילו לערב עד כדי שיעשו, כדברי רבינו הגדול ז"ל. והטעם משום דרב אשי דאמר
1103בפ' קמא דביצה כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל, וספיקא אסור). מ"א
1104סי' תצז סק"ג (אף על גב דקי"ל ספיקא דרבנן לקולא, הכא אסור משום דבר שיש
1105לו מתירין).
1106והוא כדאמר רב אשי ד, א (רב אשי אמר לעולם ספק
1107יום טוב ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא
1108בטיל).
1109וכן הוא לקמן סט"ז
1110(יש להחמיר אף בספק, כיון שהוא דבר שיש לו מתירין). קונטרס אחרון
1111ס"ק ה (ספק אם נתלש ... כיון שהוא דבר שיש לו מתירין). לעיל סי' שכה ס"י
1112(ואע"פ
1113שהוא ספק דברי סופרים, אין הולכין בו להקל, הואיל והוא דבר שיש לו מתירין), וסי"ד
1114(מפני שהוא דבר שיש לו מתירין). סי' תצז ס"ח (לפי שהמוקצה הוא דבר שיש לו
1115מתירין, לפיכך הולכין בספיקו להחמיר (עיין סי' תקט"ו)).
1116[3120] תוכן והמשך דברי הסעיף שלפנינו:
1117כל
1118מה שנתבאר בסעיף הקודם, לחלק בין ספק אחד לבין ב' ספיקות, הוא רק לענין איסור בכדי
1119שיעשו, שנאסר דוקא כשהנכרי עשה המלאכה (א) ביום טוב. (ב) בשביל הישראל. ולכן שייך
1120בזה שני ספיקות.
1121משא"כ
1122ביום טוב עצמו, נאסר בטלטול אפילו אם ליקט וצד לצורך עצמו, ואם כן לא שייך בזה אלא
1123ספק אחד.
1124ואף
1125שבליקט מיירי שלא הקצהו מדעתו, ולא נאסר משום מוקצה, אלא משום פירות הנושרים.
1126מכל
1127מקום אסרוהו חכמים לאכלו ולהשתמש בו, ונעשה מוקצה בעל כרחו, וספק מוקצה אסרו
1128חכמים.
1129ואף
1130שעכ"פ שייך ספק ספיקא ביום טוב שני של גלויות, שהרי לשאר דברים דינו כספק.
1131מכל
1132מקום לענין מוקצה דין יום טוב של גלויות הוא כודאי, ואם כן אין להתירו מטעם ספק
1133ספיקא.
1134והטעם
1135שמוקצה חמור יותר משאר איסורי דרבנן, כיון שהמוקצה נאסר משום סייג לאיסורי תורה.
1136[3121]
1137משנה כד, א (מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב, אלא
1138אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב). גמרא שם (תניא ספק מוכן רבן גמליאל מתיר
1139ורבי יהושע אוסר. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהושע), וע"ב (רבי
1140שמעון בן אלעזר אומר בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב בידוע שמערב יום טוב נצודו,
1141ומותרין ... הא ספיקא, נעשה כמי שנצודו ביום טוב, ואסורין. אמר רב יהודה אמר שמואל
1142הלכה כרבי שמעון בן אלעזר). ספר התרומה סי' רמט (ואם ספק אם נלקטו היום, או
1143נצודו הדגים והעופות בשבת או ביום טוב, על זה שנינו ספק מוכן אסור), וסמ"ג
1144ל"ת סה כ, ב (ואם ספק אם נלקטו ביום טוב אם לאו, הא תנן ספק מוכן אסור),
1145וסמ"ק סי' רפא (וספק אם נלקטו בשבת או לא, אותו היום אסור). טור
1146ושו"ע ס"ג (אפילו אם הוא ספק אם נלקטו או ניצודו היום, אסורים).
1147וכן הוא בספק שאר מוקצה, כדלעיל סי' תצז
1148ס"ח (כל דבר שהוא ספק אם הוא מוקצה או אינו מוקצה, כגון מצודות חיה עופות
1149ודגים שהיו פרושות מערב יום טוב ולמחר מוצא בהם ואינו יודע אם נצוד היום או אתמול,
1150אסורים בין באכילה בין בטלטול עד הערב).
1151והטעם
1152שמחוסר צידה ביום טוב הוא מוקצה, נתבאר לעיל סי' תצז ס"א (שהם מוקצין, כיון
1153שהם מכוסין מן העין, ואין דעתו עליהם), וקונטרס אחרון שם ס"ק א.
1154ואף שספק דבריהם לקולא, מכל מקום החמירו
1155בספק פירות שנשרו ובספק מוקצה אסורים, מהטעמים דלקמן סוף הסעיף, וסט"ז.
1156[3122]
1157פסחים פ"ד במשנה פסחים נה, סע"ב (אנשי יריחו ... אוכלין
1158מתחת הנשרים בשבת (תחת הדקל המשיר פירותיו היו אוכלין מן הנושרות, רש"י), ומיחו
1159בידם חכמים). ובברייתא שם נו, א (פורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר
1160לעניים בשני בצורת בשבתות וימים טובים). ובגמרא שם נו, ב (דרבנן סברי גזרינן שמא
1161יעלה ויתלוש, ואנשי יריחו סברי לא גזרינן שמא יעלה ויתלוש). תוס' שם ע"ב
1162ד"ה מחלוקת (ובירושלמי דס"פ (פ"ד ה"ט) פריך במה אנן קיימין,
1163אי בנשרו מערב יום טוב דברי הכל מותרים, ואי ביום טוב דברי הכל אסורים, אלא במה
1164קיימין בסתם). הרי שגם ספק פירות הנושרים אסורים.
1165ודין
1166פירות הנושרים בשבת, או נלקט על ידי נכרי בשבת, יתבאר לקמן (הערה 65).
1167[3123]
1168רמב"ן במלחמות רפ"ג דביצה יג, א (דכיון דדעתיה עליהו
1169מאתמול, שהרי פורצין פרצות בגנותיהן לשם כך, הרי הם מוכנים במחובר לזה שדעתו עליו,
1170וכיון שכן פירות שתלשן הנכרי, אם היה דעתו עליהן מערב יום טוב, כגון ששמעו אותו
1171אומר למחר אתלוש פירות הללו להביא אותן דורון לפלוני ישראל, מעתה נתיר אותן ...
1172אלא גזירה דשמא יעלה ויתלוש, ושתלשן הנכרי נמי בכלל גזירה זו). והיינו שהן בישראל
1173והן בנכרי, סגי במה שהי' דעתם על המחובר הזה.
1174וכן הוא לעיל סי' שי ס"ג (ואפילו
1175היה בדעת הנכרי מבעוד יום לתלוש פירות אלו בשבת, כגון ששמע את הנכרי אומר בערב שבת
1176למחר אתלוש פירות אלו, ואפילו הן פירות שנגמר בישולן שהכנה מועלת בהם אפילו בעודם
1177במחובר כמו שיתבאר בסי' שי"ח, אעפ"כ הם אסורים באכילה ובטלטול משום גזרת
1178פירות הנושרין). סי' שיח ס"ו (פרי שנגמר בישולו ושוב אינו גדל והולך, מועלת
1179בו הכנה אף על פי שהוא מחובר). סי' שכה ס"ח (אפילו הוא בענין שאין בהם משום מוקצה,
1180כגון ששמע את הנכרי אומר מערב שבת למחר אלקוט פירות אלו, והן פירות שנגמר בישולן,
1181שהכנה מועלת להן אפילו במחובר, כמו שנתבאר בסי' שי"ח).
1182ואף לדעת הפוסקים שתנאי אינו מועיל במוקצה,
1183כדלעיל סי' רעט ס"ה (אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה מותר
1184לטלטלו אחר שכבה ... ויש אומרים שאין התנאי מועיל כלום, שהואיל והקצהו מדעתו לבין
1185השמשות, דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא השמן דולק בו בבין השמשות).
1186היינו דוקא כשדחה אותו בידים והקצהו מדעתו לבין
1187השמשות, וכמובא לעיל שם, וכמבואר בתוס' מד, א ד"ה שבנר (נר, עיקר הקצאתו הוא
1188בין השמשות, ודחייה בידים לצורך שבת, וחמיר טפי, ולא מהני ביה תנאי). הגהות אשרי
1189פ"ג סי' כ (ואפילו תנאי אינו מועיל לו, כיון דדחיה בידים).
1190משא"כ בפירות שבאילן, שהיו מוקצין מחמת
1191איסור הבא מאליו, שרי, כדלעיל סי' שי ס"ו (בעלי חיים שהם מוקצים בשבת מחמת איסור
1192שחיטה ושחטם בשבת לצורך חולה שחלה היום, מותר לבריא לאכול מהם חי, אף שהסיח דעתו
1193מהם כשהגיעו בין השמשות משום איסור שחיטה, כיון שהוא איסור הבא מאליו ולא על ידי
1194גרמת האדם, וכן כל כיוצא בזה).
1195ואף שבבעלי חיים סגי אף שהסיח דעתו מהם משום
1196איסור שחיטה.
1197היינו דוקא בבעלי חיים, משא"כ לענין פירות
1198שהן מוקצים בשבת מחמת איסור תולש, לא הותרו משום מוקצה אלא כשהי' דעתם עליו מבעוד
1199יום.
1200עוד הוסיף טעם להיתר במלחמות שם (ולא עוד אלא
1201כיון שיש הכנה במחובר והנכרי אינו צריך הכן הרי כל פירותיו מוכנין ואף המחוברין
1202שלו שתלשן). והוא כדלעיל כאן סי' שי ס"ג (שאין דין מוקצה בשל נכרי, לפי שהכל
1203מוכן אצלו, שהנכרי אינו מקצה כלום ודעתו על הכל).
1204ומכל מקום לא הסתפק בטעם זה לחוד (לענין פירות
1205המחוברים), אלא כתב עיקר הטעם להיתר (כגון ששמעו אותו אומר למחר אתלוש פירות הללו).
1206והיינו שבמחובר, שהוא מוקצה מחמת איסור, לא סגי בטעם זה שהכל מוכן אצל נכרי. ולכן
1207לא הותר כאן אלא כשאמר בערב שבת למחר אתלוש פירות אלו (שמועיל אף בישראל, כמבואר
1208כאן בפנים).
1209[3124]
1210בשו"ע שם ס"ג (פירות שנשרו מן האילן בשבת, אסורים בו ביום). ובמ"א
1211שם ס"ק ג (משום שמא יעלה ויתלוש).
1212ולענין להשתמש בהם כשאינם דבר מאכל, הוא
1213כדאמרינן בביצה ד, ב (עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביום טוב). וכדלעיל סי'
1214תקא ס"י (עצים שנשרו מן האילן ביום טוב אין מסיקין בהן ביום טוב ... לפי שהן
1215בכלל גזרת פירות הנושרין מאליהן בשבת או ביום טוב, שאסרום חכמים בו ביום באכילה
1216ובטלטול משום גזרה שמא יעלה ויתלוש).
1217ולענין
1218נכרי שתלש פירות מעץ, נתבאר לעיל סי' שכה ס"ח (נכרי שליקט פירות
1219מהמחובר לעצמו ... אסורים לישראל עד
1220לערב, לפי שהם בכלל הגזרה שגזרו על פירות הנושרים מאליהן, כמו שנתבאר בסי'
1221שכ"ב, שגם פירות אלו באים להישראל ממילא כמו הנושרים מאליהם).
1222[3125]
1223כנסמן לעיל (הערה 18).
1224ובפרט הכא דמיירי לבו ביום, כדאמרינן
1225כד, ב (פירות בני יומן מי שרו בטלטול).
1226[3126]
1227יש"ש פ"ג סי' ז (ונראה לי ... ספק מוכן אין חילוק בין יום טוב א' ליום
1228טוב ב', וכל מה שאסור בראשון, אם בא ביום ב' גם כן נאסר). **מ"א סי' תצז
1229סק"ד** (וביש"ש סי' [ז'] פסק להחמיר ביום טוב שני אפילו בספק, וכן
1230עיקר).
1231וכן הוא לעיל סי' תצז ס"ח (כל דבר
1232שהוא ספק אם הוא מוקצה או אינו מוקצה ... אסורים בין באכילה בין בטלטול עד הערב,
1233בין שהיום הוא יום טוב ראשון בין שהוא יום טוב שני של גלויות), ושם נסמן.
1234ואפילו ספק מוקצה ביום טוב ראשון של ראש
1235השנה, אסור לאכלו ולטלטלו אף ביום טוב שני, כדלקמן ס"ו (אם הוא יום טוב שני
1236של ראש השנה, אפילו אם הוא ספק אם נתלש וניצוד ביום טוב ראשון, אסור באכילה
1237ובטלטול, גם בשני עד הערב), ושם נסמן (הערה 83),
1238ובקונטרס אחרון ס"ק ה.
1239[3127]
1240כדלקמן סי' תר ס"ב (אף אבותיהם לא היו עושין שני ימים אלא מחמת הספק, שלא היו
1241יודעים יום שהוקבע בו החודש בארץ ישראל).
1242[3128]
1243ספק מוכן וספק יום טוב. וקיי"ל שספק ספיקא מותר לצורך אפילו בדבר שיש לו
1244מתירין, כדלעיל ס"ג (והערה 58).
1245[3129] מ"א סי' תצז ס"ק ד
1246(וביש"ש
1247סי' [ז]' פסק להחמיר ביום טוב שני אפילו בספק, וכן עיקר), והוא ביש"ש
1248פ"ג סי' ז (ספק מוכן אין חילוק בין יום טוב א' ליום טוב ב', וכל מה שאסור בראשון,
1249אם בא ביום ב' גם כן נאסר, כי לא מצינו שיש חילוק ביניהם).
1250וכן הוא לעיל שם ס"ח (כל דבר שהוא ספק אם הוא מוקצה
1251או אינו מוקצה ... אסורים בין באכילה בין בטלטול עד הערב, בין שהיום הוא יום טוב
1252ראשון בין שהוא יום טוב שני של גליות, לפי שהמוקצה הוא דבר שיש לו מתירין), ושם
1253נסמן (הערה 30). והוא כיון ש"הוא כודאי של
1254דבריהם, לענין זה".
1255משא"כ
1256לענין ספק נולדה ביום טוב ונתערבה באחרות, אמרינן לעיל סי' תקיג ס"ד (ביום
1257טוב שני של גליות יש להתיר התערובת שנתערב בו ספק ביצה שנולדה ביום טוב, אם הוא
1258צריך לביצים הללו לשמחת יום טוב, כיון שאף קודם שנתערבה היו כאן שתי ספיקות, ספק
1259יום טוב ספק חול, ספק נולדה ביום טוב ספק נולדה בחול).
1260וכן
1261לענין הובא על ידי נכרי מחוץ לתחום, יתבאר לקמן סט"ז (אם יש להסתפק שמא בתחלת
1262כניסת יום טוב היה הנכרי כבר בתוך תחום העיר, יש להקל ביום טוב שני של גליות, אף
1263למי שהובא בשבילו, כיון שיש כאן ב' ספיקות, שהרי יום טוב שני עיקר תקנתו מחמת הספק).
1264וכדלעיל סי' תצח ס"ז (אע"פ שספק מוקצה אסור ביום טוב שני של גליות
1265כמ"ש בסי' תצ"ז, ספק תחומין מותר).
1266וכן
1267לענין מוקצה ודאי, שרוצה להכינו מיום טוב ראשון לשני, שלא יהי' מוקצה, אין לו דין
1268ודאי של דבריהם, אלא דין ספק, ומועלת ההכנה ממה נפשך, כדלעיל סי' תצה סט"ו (ומותר
1269לאכול מהפירות ביום טוב שני, שהרי לא הנהיגו חכמים את בני הגולה לעשות יום טוב שני
1270אלא מחמת הספק שמא יום ראשון היה חול, ונמצא שפירות הללו הוכנו מחול ליום טוב ... בהמה
1271העומדת לחלבה ופירות העומדין לסחורה (שנתבאר בסי' ש"י) להאוסרין מוקצה ביום
1272טוב, מותר להכין אותם ביום ראשון של שני ימים טובים של גליות כדי לאכול מהם למחר
1273ביום טוב שני ... הכנת
1274המוקצה מותרת ביום טוב ראשון בממה נפשך, אם יום שני הוא קדש והמוקצה אסור בו, הרי
1275יום ראשון הוא חול ומכין מחול ליום טוב, ואם יום ראשון הוא קדש, הרי יום שני הוא
1276חול, ומוקצה מותר בו, ואין צריך להכין כלל).
1277וראה
1278גם לעיל תצ ס"א (והערה ו), וסי' תקיג ס"ח (והערה 50).
1279[3130]
1280מרדכי רמז תרפה (וכתב רבינו אבי העזרי, אף על גב דבספק מוכן מחמירין, היינו
1281משום דמוקצה הוא ... הרחקה לאיסור [דאורייתא] ... אבל אם אין ספק מוקצה, אלא ספק
1282תחומין ... דרבנן להקל) בשם ראבי"ה סי' תשסג (ואף על גב דבספק מוכן
1283מחמירין, היינו משום דמוקצה משום הוצאה גזור ... אבל אם אין ספק מוקצה, אלא ספק
1284תחומין ... שרי).
1285אלא
1286שהם כתבו חילוק זה לשיטתם, לענין יום טוב ראשון. ולדידן יהי' טעם חילוק זה לענין
1287יום טוב שני, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ג (צריכים אנו לטעם זה לענין יום טוב
1288ב' של גליות, דבספק מוכן אסור ... ובספק תחומין מותר).
1289וכל זה אף שמוקצה נחשב איסור שאין לו
1290עיקר מן התורה, כדלעיל סי' תקז ס"ד (לא החמירו חכמים כל כך באיסור מוקצה שאין לו עיקר מן התורה).
1291מכל מקום אסור משום סייג לאיסורי תורה.
1292[3131] ביצה ב, סע"ב (פירות
1293הנושרין טעמא מאי, גזרה שמא יעלה ויתלוש).
1294[3132]
1295כנסמן לעיל (הערה 65).
1296[3133] בשאר מוקצה, שאסור מספק גם
1297ביום טוב שני, כדלעיל סי' תצז ס"ח.
1298[3134]
1299ס"א (אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת, כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו
1300באיסור זה ... ועוד מפני גדר הוצאה נגעו בה, שמא ישכח ויוציא הדבר שמטלטל בידו
1301לרשות הרבים), וסט"ז (עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה). לקמן
1302סי' תקז בקונטרס אחרון סק"ד (מוקצה שאין בו אלא משום גדר מלאכה, כמ"ש
1303בפרק י"ז דשבת אטו טלטול לאו צורך הוצאה כו').
1304וכדאמרינן בשבת קכד,
1305רע"ב (וטלטול גופיה לאו משום הוצאה היא), ופרש"י (בתמיה, הלכך אי מזלזלת
1306בטלטול מזלזלת בהוצאה). ביצה לז, א (אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא), ופרש"י (תחילת
1307הוצאה על ידי טלטול היא, וכל מה שגזרו אינו אלא משום הוצאה). רש"י שם יב, א
1308ד"ה ליפלגו (שלא נאסר טלטול אלא משום הוצאה). ראב"ד
1309פכ"ד הי"ב (עוד אמרו, אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא ... נמצא כי מפני
1310חיוב ההוצאה אסרו בטלטול מה שאסרו, שהוא גדר להוצאה).
1311[3135]
1312לקמן סט"ז.
1313[3136]
1314גמרא עירובין מ, א (ההוא ליפתא דאתי למחוזא, נפק רבא חזיא דכמישא, שרא רבא
1315למיזבן מיניה, אמר הא ודאי מאיתמול נעקרה).
1316[3137] ביצה כד, ב (בכוורי דאדימי ופירי דכבישי
1317בירקא עסקינן), ופרש"י ד"ה אלא (אדמומית שתחת לחייהן שבודקין אותן שם), וד"ה
1318ופירי (כשלקטום טמנום מיד בירק שלא יברח לחלוחן ... דאע"ג דדמו לבני יומן). תוס'
1319שם ד"ה אלא (נראה לי דאין ודאי שהוא מערב יום טוב, אלא ספק, והשתא אתיא כרבן
1320גמליאל דמתיר ספק מוכן).
1321ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ד (דכוורי
1322דאדימי נקרא ספק מוכן, שאסור לדידן, דלא קיי"ל כרבן גמליאל, אבל אם נס ליחן
1323ואדמומיתן, גם התוס' מודים דתו אין להסתפק שמא ניצודו היום). טור ושו"ע
1324ס"ג (אם ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום, מותר).
1325[3138]
1326טור ושו"ע שם (ואם לא בא מחוץ לתחום, מותר אף למי שהובאו בשבילו).
1327[3139]
1328מ"א סק"ז (ואם הובאו בתחילת הלילה אז ליכא למיחש שניצודו היום).
1329[3140]
1330ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, כמבואר בתוס' עירובין לט, ב ד"ה אי (ודוקא בדבר הנעשה בשביל ישראל
1331צריך להמתין בכדי שיעשו, אבל בפירות הנושרין או שעשה הנכרי בשביל עצמו, אין צריך
1332בכדי שיעשו). רא"ש פ"ג סי' ב (והאי טעמא לא שייך אלא בנכרי שעושה בשביל
1333ישראל, אבל אם עשה בשביל עצמו, מותר לערב מיד). טור ושו"ע
1334ס"ב (תלשן הגוי או צדן לעצמו, או נפל מן האילן מעצמו, או ניצוד מעצמו ...
1335מותרין מיד במוצאי יום טוב). ט"ז סק"ג (ואין שייך כאן כדי שיעשו, כיון
1336שלקטן העכו"ם לצורך עצמו או ניצוד מאליו).
1337וכן הוא לעיל סי' תצז ס"ט (ואפילו
1338אם ידוע שניצוד ביום טוב, אינו אסור אלא ביום טוב עצמו, אבל למוצאי יום טוב מותר
1339מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שלא נעשה מלאכת איסור ביום טוב), ושם נסמן (הערה 34).
1340[3141]
1341רב ד, ב (שני ימים טובים של גליות, רב אמר נולדה בזה מותרת בזה), ופרש"י (דחד
1342מינייהו חול הוא, וממה נפשך שריא). מרדכי עירובין רמז תצא (בשני מותר מיד גם בלא
1343כדי שיעשו, דליכא למיחש שמא יאמר לנכרי לך והבא, כיון דהנכרי הביאם בשבילו, או בשביל
1344נכרי חבירו, ולא בשביל ישראל). הגהות אשרי שם פ"ג סי' ח (דבר הנצוד או נלקט
1345ממילא, או בשביל נכרי, אין צריך כלל להמתין בכדי שיעשו, ומותר ביום טוב שני לכו"ע).
1346ט"ז שם (ומ"ש לערב מותר מיד במוצאי יום טוב, פירוש במוצאי יום טוב
1347הראשון של גליות).
1348וכן הוא לעיל סי' תצז ס"ט (ואפילו
1349בגליות שעושין שני ימים טובים, אם ניצוד בראשון מותר בשני מיד). סי' תקה ס"ז
1350(ואפילו נחלב ביום טוב
1351ראשון, מותר לאכלו בליל יום טוב שני ... שהרי ממה נפשך, אם יום ראשון הוא קודש,
1352יום שני הוא חול ואין איסור נולד נוהג בו). סי' תקיג ס"ח (נולדה ביום טוב
1353ראשון מותרת בליל יום טוב שני של גליות מיד, שהרי ממה נפשך אחד מהן הוא חול).
1354[3142]
1355פוסקים. הגהת סמ"ק סי' קצד ע' קטו (הביא הגוי בשבילו או בשביל גוי אחר
1356... אם יש בו חששא דמחובר ... חששא אם נצודו היום ... בשני ימים טובים של ראש השנה,
1357וכן מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב, אסור גם ביום שני). הובא בהגהות מיימוניות
1358(קושטא) פ"ב ה"י, ובב"י ד"ה ומ"ש ואפילו.
1359והנה זה שבמקום ספק מוקצה אסרינן אף
1360ביום טוב שני של גלויות, כבר נתבאר לעיל ס"ד (יש להסתפק שמא ליקט וצד היום
1361... החמירו בספיקו אף ביום טוב שני, כדי שלא לחלק בינו לראשון), ושם נסמן.
1362אמנם כאן מוסיף, שבראש השנה אסרינן מספק, אפילו מיום
1363טוב ראשון לשני. וכן יתבאר לקמן סעיף הבא, דאסרינן מספק
1364אף מיום טוב שני לשבת שלאחריו.
1365ואף שיש מי שרוצה לחלק ולהתיר בזה. מכל
1366מקום כל זה פשוט מדברי הפוסקים, וכן יש להוכיח אף מדברי הטור והרמ"א בסי'
1367תקי"ג ס"ו. כפי שיתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ה.
1368[3143] כדלקמן סי' תר ס"ג (אבל
1369בשני ימים טובים של ראש השנה אינו כן, אלא הן נחשבים כיום אחד ארוך, וקדושה אחת הן
1370אף לבני ארץ ישראל, וביצה שנולדה בראשון, או דבר שנתלש מן המחובר בראשון, או דבר
1371שניצד בראשון, כשם שאסור בו ביום משום מוקצה ונולד כך אסור ביום שני, שהם כיום אחד
1372ארוך), ושם נסמן.
1373ואיסור זה הוא משני טעמים:
1374(א) "מפני ששני הימים הן
1375קודש", והרי זה כיום טוב הסמוך לשבת, שיתבאר לקמן ס"ז (נתלש וניצוד ביום
1376טוב ... אסור באכילה ובטלטול גם בשבת שלאחריו, לפי שעל ידי תלישה זו או צידה זו הן
1377מוכנין לאכילה, ואין יום טוב מכין לשבת). וכך גם בראש השנה "ששני הימים הן
1378קודש", ואסורה הכנה מיום ראשון לשני, כדלעיל סי' תקג ס"ג (להדיח כלים וכיוצא בזה אסור ... לצורך
1379יום טוב שני של ראש השנה).
1380(ב) "כיום אחד ארוך הן",
1381וכיון שהיו מוקצה ביום ראשון נאסרו גם ביום השני.
1382וכן הוא לעיל סי' תצז ס"ט (חוץ
1383משני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת והן כיום אחד ארוך, מטעם שיתבאר בסי'
1384ת"ר), ונתבאר שם (הערה 38).
1385[3144]
1386תוס' עירובין מ, א דבור הראשון (ובדבר הניצוד והנלקט, אפילו שלא בא בשביל ישראל,
1387יש לאסור בשבת ויום טוב משום הכנה). מ"א סק"ח (אפילו נשרו או ניצודו
1388מאליהן אסור בשני משום הכנה (תוס')).
1389וכאן הוסיף שכן הוא גם במקום ספק,
1390וכמובא לעיל (הערה 83)
1391מהגהת סמ"ק שם (הביא הגוי בשבילו או בשביל גוי אחר ... אם יש בו חששא דמחובר
1392... חששא אם נצודו היום ... מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב אסור). ויתבאר בקונטרס
1393אחרון ס"ק ה.
1394[3145] והיינו דאף דקיי"ל שיום
1395טוב הסמוך לשבת הן שתי קדושות, כדתנן עירובין לח, א (יום טוב הסמוך לשבת בין
1396מלפניה ובין מלאחריה ... הן שתי קדושות). מכל מקום אסור משום הכנה מיום טוב לשבת,
1397כדלעיל סי' תקיג ס"א (נמצא ששבת או יום טוב הכין ותיקן אכילת יום טוב או שבת
1398שאחריו, והתורה אמרה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וגו' ... כלומר סתם ששי
1399יום חול הוא, ובו והכינו את אשר יביאו, כלומר יום זה שהוא חול מכין אכילת יום קדש
1400שלאחריו, אבל יום קדש, דהיינו יום טוב, אינו מכין ליום קדש שלאחריו), וס"ט (שבת
1401ויום טוב הסמוכים זה לזה ביצה שנולדה בראשון אסורה אף בשני עד הערב, לפי שעל ידי
1402לידה זו היא מוכנת לאכילה ... וכבר נתבאר שאין יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום טוב),
1403וסי"ט (וכבר נתבאר דאין שבת מכינה ליום טוב).
1404וכן
1405הוא לעיל סי' תצז ס"ט (ניצוד ביום טוב ... אם חל שבת במוצאי יום טוב, אסור
1406באכילה ובטלטול עד מוצאי שבת, כמ"ש בסי' תקט"ו)
1407[3146]
1408רמב"ן במלחמות ב, ב (הכנת לידה, מדין תורה הכנה ליומא היא, ומותרת היא ביומה
1409דשבת מכינה לעצמה, וכן יום טוב, ואין צריך לומר למחר בשני שמותרת. ולמה אסרו אותה
1410מדבריהם, מפני שכבר נאסרה ביומא, ונמצאת הכנתה ליום שני, והוה ליום טוב מכין לשבת).
1411ר"ן (א, ב) ד"ה דרב (לאו דמיתסרא מדאורייתא, דהא נולדה בראשון
1412שריא ביה מדאורייתא, ולא מיתסרא אלא משום גזרה כדאמרינן לעיל, והיאך תאסר בשני.
1413אלא הכי קאמרינן, דכיון דמיתסרא בראשון מדרבנן, אסורה בשני משום הכנה, שאם אתה
1414מתירה בשני, נמצא שהראשון הכין לשני ולא לעצמו, כיון שאסורה בו). מ"א
1415שם (והכנה זו דרבנן היא, כמ"ש ב"י בשם רשב"א). והוא האמור
1416בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' רי (בכותי שהביא דורון לישראל, מדברים שיש
1417במינן במחובר לקרקע, ביום טוב ראשון של ראש השנה, שחל להיות בה' בשבת ... בהכנה
1418דרבנן).
1419וכן הוא לעיל סי' תקיג ס"ט (ואיסור
1420זה אינו אלא מדברי סופרים, שהרי ביצה זו מן התורה מותר לאכלה בו ביום שנולדה ...
1421אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלה ביום שנולדה כמו שנתבאר, נמצא שיום זה שנולדה
1422בו הכין את הביצה לאכלה ביום שלאחריו, וכיון שאין יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום
1423טוב, לפיכך אסור לאכלה גם ביום שלאחריו מדברי סופרים).
1424ונפקא מינה למסיח לפי תומו, כדלקמן
1425ס"י.
1426[3147]
1427תוס' (בשבת ויום טוב ... אסור מזה לזה ... בדבר הניצוד והנלקט, אפילו שלא בא בשביל
1428ישראל ... משום הכנה). הגהת סמ"ק שם (מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב אסור).
1429מ"א שם (ביום טוב הסמוך לשבת ... אסור בשני משום הכנה).
1430[3148]
1431סעיף ז (שהרי מן התורה מותר לאכלן בו ביום שנתלשו וניצודו בו).
1432[3149]
1433יש"ש פ"ג סי' ו (פירות שאין נאכלין חיין, לכן שייך בהו הכנה, ואם כן אם
1434נשרו ונצדו מאליהן בשבת, אסורין למחר ביום טוב, דהא השבת הכין להם להיות מזומנים
1435למחר). מ"א שם (ומיהו לדעת רש"ל, פירות הנתלשין בשבת ואין נאכלין
1436חיין, הוי הכנה דאורייתא).
1437[3150]
1438מ"א שם (אבל דגים לכו"ע הוי דרבנן, דלא חשיבי הכנה).
1439ונלאו המפרשים להבין טעם פסק זה. ורוצים
1440לגרוס "ביצים" או "פירות".
1441אמנם ברמ"א ס"ג (ועכו"ם מסיח
1442לפי תומו שלא נלקט היום או נצוד היום, נאמן), ובמ"א שם ס"ק יג (משמע דסבירא
1443ליה דאפילו ביום טוב אחר שבת נאמן, כיון דאיסור דרבנן הוא, וכמ"ש סוף ס"א
1444[ס"ק ח]. ומיהו בפירות שאין נאכלין חיין יש להחמיר). הרי שגם הניצוד בשבת
1445אינו אסור ביום טוב שלאחריו אלא מדרבנן.
1446ועל זה מבאר כאן הטעם "שהרי אין
1447נעשה שום שינוי בגוף הדג על ידי הצידה".
1448[3151] לבירור איזה דברים נחשבים
1449הכנה ממש ואיזה לא, ראה לקמן סי' תקכז ס"א (הערה 8).
1450[3152]
1451כדלעיל סי' תצז סי"ג (כל שמחוסר צידה ... כיון שבין השמשות היה מחוסר צידה,
1452הרי זה מוקצה), ושם נסמן (הערה 61).
1453[3153]
1454ראה תוס' ד, א סוד"ה אלא (דכיון דאם נולדה ביום טוב הרי זו אסורה, אם נאמר
1455כשנולדה בשבת הרי היא מותרת בשביל אותה לידה דשבת, אם כן הוי שבת מכין ליום טוב).
1456[3154]
1457שו"ת הרשב"א ח"ה סי' רי (בכותי שהביא דורון לישראל מדברים שיש
1458במינן במחובר לקרקע ביום טוב ראשון של ראש השנה שחל להיות בה' בשבת ... דשני ימים
1459טובים דראש השנה כיומא אריכתא). רמ"א ס"ד ([גוי שהביא דורון
1460לישראל מדברים שיש במינם במחובר ביום טוב ראשון של ראש השנה שחל להיות בה' בשבת]
1461... לענין הלכתא נראה דבשני ימים טובים של ראש השנה יש להחמיר בשבת).
1462[3155]
1463רש"ל ביש"ש פ"ג סי' ו (נראה שאין להחמיר כולי האי דלבעי
1464בכדי שיעשו למוצאי שבת, שהוא תרתי לריעותא, שהוא רחוק, וגם כן חול, אבל אם הובא
1465ביום ו', פשיטא שצריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו). ט"ז סק"ז (כתב
1466רש"ל ואין צריך כדי שיעשו. אבל אם הובא ביום ו' צריך במוצאי שבת כדי שיעשו).
1467[3156]
1468ס"א (ואם חל יום טוב בחמישי ובששי, מותר לו לאכול בשבת שלאחריהן מה שהביא לו
1469ביום טוב ראשון, ובלבד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו לפי סברא זו. ואין לחוש שמא
1470יאמר להנכרי שיביא ביום טוב ראשון כדי שיאכל מזה בשבת, כיון שיש עדיין שני ימים עד
1471השבת).
1472ומיירי שם לענין שבת שאחר ב' ימי יום
1473טוב, אף לענין אכילה בשבת עצמה.
1474משא"כ כאן דמיירי שנתלשו וניצודו
1475בראשון של ראש השנה, שאסור בשבת שלאחרים מטעם הכנה. ומכל מקום "במוצאי שבת
1476מותרין באכילה מיד".
1477[3157]
1478ב"י שם (דאילו
1479הובאו ביום ב', גם לפירוש רש"י צריך להמתין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו). רש"ל
1480שם (ואם הובא ביום ו' אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו). ט"ז שם (כתב רש"ל ...
1481אם הובא ביום ו' צריך במוצאי שבת כדי שיעשו).
1482[3158] ס"א (אם הביא לו ביום
1483טוב שני, דהיינו בערב שבת, צריך להמתין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו).
1484[3159]
1485על מ"ש ברמ"א ס"ג (ועכו"ם מסיח לפי תומו שלא נלקט היום או
1486נצוד היום, נאמן), כתב מ"א סקי"ג (ומיהו בפירות שאין נאכלין חיין
1487יש להחמיר), והיינו כיון שאיסור אכילתו הוא מן התורה, כדלעיל ס"ח (בפירות
1488שאינן נאכלין חיים ... אסורין מן התורה ביום טוב).
1489[3160]
1490רמ"א סי' תקיג ס"ו (וגוי המביא ביצים ... ביום טוב שחל באחד
1491בשבת, שאז יש לחוש שמא נולדה בשבת ואסור מדאורייתא ביום טוב, אין גוי מסיח לפי
1492תומו נאמן).
1493וכן הוא לעיל סי' תקיג סט"ו (ובכל
1494איסורי דברי סופרים סומכין על נכרי מסיח לפי תומו).
1495[3161]
1496תרומת הדשן סי' עט (נראה דאם חל יום טוב ראשון בשבת וביום א', דהשתא הוי יום טוב
1497שני יום טוב שלאחר השבת ... אינו אלא מדרבנן ... ב' ימים דראש השנה ... אם הנכרי
1498מסיח לפי תומו סמכינן עלויה). רמ"א שם (ביום טוב שני, אפילו ראש השנה, נאמן,
1499דאינו אלא דרבנן).
1500וכן הוא לעיל שם (יום טוב שני שחל להיות
1501אחר השבת, אפילו הוא יום טוב שני של ראש השנה, כיון שאינו אלא מדברי סופרים ...
1502מותר לסמוך על הנכרי מסיח לפי תומו).
1503[3162] שאיסורן רק מדברי סופרים,
1504כדלעיל ס"ד (שחכמים גזרו על כל דבר שנעקר מהמחובר בשבת או ביום טוב לאסרו
1505באכילה בו ביום ... משום גזרה שמא יתלוש בעצמו).
1506[3163]
1507סעיף יז.
1508[3164]
1509גמרא כד, סע"ב (אמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב ...
1510אם אין מאותו המין במחובר, תוך התחום מותר, חוץ לתחום אסור, והבא בשביל ישראל זה
1511מותר לישראל אחר). טור ושו"ע ס"ה (דבר שאין במינו במחובר, ואינו מחוסר
1512צידה, אם בא מתוך התחום מותר לכל, ואם באו מחוץ לתחום, אסור לאוכלן למי שהובאו
1513בשבילו).
1514[3165]
1515כדלעיל סי' תצז ס"י (אווזים ותרנגולים ויונים שבבית ... הרי אינם מחוסרין
1516צידה ... מותר לצודן לכתחלה ביום טוב לצורך אכילה).
1517[3166]
1518סעיף ה (אם הפירות ניכרים שלא נתלשו היום ... וכן אם ניכרים הדגים שניצודו מערב
1519יום טוב ... מותרין אף למי שהובאו בשבילו, אם ידוע שבאו מתוך התחום).
1520[3167] וכן להשתמש בו להנאה, כדלעיל
1521סי' תקז קונטרס אחרון ס"ק ד ד"ה ואף שבהבא (דוקא להשתמש בו, או שאר הנאה
1522הבאה לו על ידי שעושה מעשה בגוף המוקצה, שמטלטלו וכהאי גוונא ... אבל כשאינו עושה
1523כלום רק ההנאה באה לו מאליו שרי), ולקמן סי' תקפו סכ"ו (דבר הבא מחוץ לתחום
1524מותר בטלטול, ואינו אסור אלא באכילה, או בהנאה, דהיינו להשתמש בו).
1525[3168]
1526כדלעיל ס"א (וכן אנשי ביתו כמוהו), ושם נסמן (הערה 24).
1527[3169]
1528הרי"ף
1529בתשובה בתמים דעים סי' קכב (וזו תשובת הרב אלפאסי ז"ל, כל מה שעשה הע"א
1530... אדעתא דכו"ע ... לערב אסורין בכדי שיעשו, כגון ... דברים הבאים מחוץ
1531לתחום). הובא ברא"ש ביצה פ"ג סי' ב (והרב אלפס ז"ל כתב בתשובה דאף
1532בבא מחוץ לתחום צריך להמתין בכדי שיעשו). רבינו יהודה בתוס' כד, ב (ור"י פירש
1533שאין במינו במחובר הבא מחוץ לתחום לא בעינן כדי שיעשו ... וקשה לרבינו יהודה
1534דאמרינן בפרק שואל (שבת קנא, ב) הביאו חלילים למת מחוץ לתחום לא יספוד בהן עד
1535מוצאי יום טוב, ומשמע התם בכדי שיעשו). ר"ן שם (יג, ב) ד"ה ופירות (ופירות
1536שבאו ביום טוב שני בשביל ישראל, צריכין גם כן לערב כדי שיעשו). מרדכי רמז תט (וצריך
1537להזהר ולהחמיר אפילו בבאו מחוץ לתחום לאסור בכדי שיעשו למוצאי שבת). ספר התרומה
1538סי' רנא (ומשפט פירות או דבר אחר הבא מחוץ לתחום בשבת בשביל ישראל ... צריך לו
1539להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו). סמ"ג ל"ת סה כ, א (ומשפט פירות או דבר
1540[אחר] הבא מחוץ לתחום בשבת בשביל ישראל ... צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיעשו).
1541דעה הא' בטור. שו"ע שם (ולערב צריך להמתין מי שהובאו בשבילו בכדי שיעשו).
1542וכן הוא לעיל סי' שכה סי"א (דבר
1543שאין בו חשש צידה ומחובר, אלא שהובא מחוץ לתחום. אם הביאו הנכרי לעצמו או לנכרי
1544אחר מותר לישראל אפילו בו ביום, ואם הביאו לישראל אסור באכילה בו ביום למי שהובא
1545בשבילו, ולערב בכדי שיעשו), וסכ"ב (נכרי שהביא בשבת ... לא
1546יספידו בהם ... עד שימתינו בכדי שיכולים להביאם).
1547[3170] וסגי כאן במה שממתין במוצאי יום טוב,
1548כדלעיל סי' שכה סי"ג (ויש אומרים ... אין ליל מוצאי שבת עולה
1549מן החשבון, וצריך להמתין שיעור זה למחר ביום ראשון. לפי שאין רגילות להביא בלילה
1550ממקום רחוק חוץ לתחום ... ויש לחוש לדבריהם לענין שבת, אבל לענין יום טוב יש להקל
1551כסברא הראשונה).
1552[3171] ס"ו (כל בית דירה שהוא
1553יוצא מהעיר ... אם אין בינו ובין העיר אלא ע' אמה ... הרי זה מצטרף לעיר ונחשב
1554ממנה, וכשמודדין לה אלפים אמה מותחים חוט על פני כל רחבה חוץ לבית דירה זה ומשם
1555מודדים לה אלפים אמה ... כל ע' אמה ושירים הסמוכים לעיר נקראים עיבורה של עיר,
1556ונחשבים כעיר).
1557והיינו
1558שאם עשה בו הנכרי מלאכה ביום טוב, נתבאר לעיל ס"א (בכדי שילך ... ויגמור
1559המלאכה, ויחזור לכאן), וס"ב
1560(שיעור בכדי שיעשו כדי שילך ... ויגמור המלאכה ויחזור לכאן), שפירושו
1561בפשטות שיחזור לביתו שבתוך העיר.
1562משא"כ
1563כאן שרק הביאו מחוץ לתחום, שנתבאר בסעיפים הבאים "דכיון שאיסור תחומים הוא קל,
1564הקילו בו", לכן לא הצריכו אלא בכדי שיביאם מחוץ לתחום אל העיר, דהיינו
1565לעיבורה של עיר.
1566ואף
1567שעיבורה של עיר יש לה דין כרמלית, שאם הביא משם הנכרי אסור למי שהובא
1568בשבילו, כדלעיל סי' שכה סט"ז (אם מילא מבור העומד בכרמלית, או שהביא מים
1569לרשות הרבים מן הנהר שהוא כרמלית, מותר לאחר שלא הובא בשבילו).
1570מכל מקום לא הצריכו בזה שימתין במוצאי יום טוב בכדי
1571שיעשו, כדלעיל סי' שכה
1572סכ"ב (וכל זה ברשות הרבים גמורה. אבל אם הביאם דרך כרמלית, אם הביאם מתוך
1573התחום, אין צריך להמתין כלל, אפילו למי שהובאו בשבילו. שלא החמירו למי שהובא
1574בשבילו בכרמלית, אלא שלא יהנה ממנה בשבת עצמה, אבל לא להמתין במוצאי שבת בכדי
1575שיעשו, אלא אם כן הביאם מחוץ לתחום).
1576[3172]
1577מ"א סקכ"ו (נראה לי דבזה כולי עלמא ... לא אסור משום שלא יהנה
1578ממלאכת יום טוב, כיון דאינו נהנה מהמלאכה עצמה, כן נראה לי).
1579והיינו שאף רש"י הסובר שטעם האיסור
1580הוא "שלא יהנה ממלאכת יום טוב", כדלעיל ס"א (והערה 14),
1581מכל מקום מודה לענין הביא מחוץ לתחום, שאינו אסור מטעם זה, כמבואר ברש"י כה,
1582רע"א (נראה לי מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו), לגירסת ופירוש
1583מהרש"א שם (דודאי גבי יש במינו במחובר הוי טעמא
1584משום שלא יהנה ממלאכת שבת ... אבל גבי חוץ לתחום, דלא נעשה בגוף הדבר איסור מלאכה,
1585לא גזרו אלא משום שמא ישלח בשבילו), ושיירי כנה"ג הגב"י ס"ק
1586יא (אבל בחלוקה דאין באותו המין במחובר, דאינו אסור אלא מפני שבא חוץ לתחום, ולא
1587אסיר לאחרים, כדקאמר והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, בין לרש"י בין
1588ר"ת ז"ל כלהו מודו דהטעם הוא גזירה שמא יאמר להביא חוץ לתחום, כיון
1589דלישראל אחר שרי). אליה זוטא סי' תקטו סקי"ג (מ"ש בשיירי כנסת הגדולה,
1590דאדרבה רש"י מודה לר"ת באיסור תחומין, שאין הטעם משום שלא יהנה ממלאכת
1591יום טוב, והוכיח שם כן ... וכן מצאתי במהרש"א שם).
1592וכן הוא לעיל סי' שכה סי"א (דבר
1593שאין בו חשש צידה ומחובר, אלא שהובא מחוץ לתחום ... לישראל, אסור באכילה בו ביום
1594למי שהובא בשבילו, ולערב בכדי שיעשו, גזרה שמא יאמר לנכרי להביא לו מחוץ לתחום
1595בשבת כדי לאכול ממנו בו ביום או לערב מיד).
1596[3173] כדלעיל ס"א (ויש אומרים
1597שמה שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו ... שחששו חכמים אם נתיר לו ליהנות במוצאי
1598יום טוב מיד מן המלאכה שנעשית בשבילו ביום טוב, שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב
1599כדי למהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב ... ולפי סברא זו, אם הביא לו ביום טוב ראשון,
1600צריכים הוא ואנשי ביתו להמתין במוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו, אף אם הוא יום טוב
1601שני של גליות ... יש לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב ראשון, כדי שימהר
1602אכילתו בליל מוצאי יום טוב שני).
1603[3174]
1604כדלעיל סי' שצו ס"א (ויש אומרים שאין לתחומין עיקר מן התורה כלל ... אלא
1605שחכמים סמכו איסור התחומין של דבריהם למקרא). וכדלעיל ס"ד, שמטעם זה חמור
1606מוקצה מאיסור תחומין.
1607[3175]
1608רז"ה (יג, א) בשם חכמי לוניל (ונשאלה שאלה מלפני חכמי המקום הזה ז"ל, על
1609הבא בשביל ישראל ביום טוב של ראש השנה שאין מאותו מין במחובר, והשיבו שהוא מותר לו
1610ביום טוב שני, לפי שאין עליו שום איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדש כמו שנאמר כי
1611שני הימים קדושה אחת הן וקדושתא אריכתא היא, אלא כעין קנסא גזירה שמא יאמר לו, דיו
1612שקנסנו עליו יום ראשון, והוא הדין לשבת ויום טוב). הובא ברא"ש
1613פ"ג סוס"י ב (ודבר שאינו מינו במחובר שהובא לישראל ביום טוב ראשון של ראש
1614השנה, כתב הר"ז הלוי ז"ל שנשאל לפני חכמי לוני"ל ז"ל והשיבו
1615שמותר ביום טוב שני, מפני שאין עליו שום איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדושה שנאמר
1616קדושתא אריכתא היא, אלא כעין קנסא הוא שמא יאמר לו להביא, ודיו שקנסו אותו בראשון).
1617טור ושו"ע ס"ח (דבר שאין במינו במחובר שהובא לישראל ביום טוב
1618ראשון של ראש השנה מותר בשני, והוא הדין לשבת ויום טוב הסמוכים זה לזה). ט"ז
1619סקי"ד (מפני שאין עליו שום איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדושה שנאמר קדושה
1620אחת הם, אלא כעין קנס הוא שמא יאמר לו להביאם, ודי שקנסו בראשון).
1621[3176] כדלעיל סעיף הקודם.
1622[3177]
1623גמרא כה, רע"א (נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב ... חוץ לתחום אסור,
1624והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר). טור ושו"ע ס"ה (ואם באו מחוץ
1625לתחום, אסור לאוכלן למי שהובאו בשבילו).
1626[3178]
1627רש"י
1628שם בטעם הא' (דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי), ותוס' שם (ותירץ
1629רש"י דשמא גבי איסור תחומין דליכא אסורא אלא מדרבנן לא אחמור כולי האי, ודי
1630אי אסרינן על זה שהובאו בשבילו). לבוש ס"ה (דכיון דאיסור תחומין דרבנן לא
1631אחמור בו כולי האי).
1632וכן הוא לעיל סי' שכה סי"א (אבל
1633לאחרים מותר אפילו בו ביום, לפי שאיסור התחומין הוא מדברי סופרים ולא החמירו כל כך
1634בשל דבריהם לאסור אף למי שלא הובא בשבילו).
1635[3179]
1636תרומת הדשן סי' פג (דאין להחמיר בבא מחוץ לתחום די"ב מילין, אפילו
1637למאן דסבר דאורייתא היא, כמו במחובר וצידה). הובא בב"י ד"ה ומ"ש
1638ואם בא. וביש"ש פ"ג סי' ח. ובט"ז סקט"ו. ובמ"א
1639סקי"ח.
1640[3180]
1641דעה הראשונה דלעיל סי' שצו ס"א (ושיעור תחום של תורה הוא י"ב מיל,
1642כשיעור מחנה ישראל שהיתה י"ב מיל על י"ב מיל, וחכמים אסרו לצאת יותר
1643מאלפים אמות).
1644וראה גם לקמן סי' תקפו סכ"ו (אפילו
1645להאומרים דחוץ לי"ב מיל יש איסור תחומין מן התורה).
1646[3181]
1647רמב"ן במלחמות יג, ב (ונראה לי שהטעם בתחומין דהבא בשביל ישראל זה
1648מותר לזה, לפי שהוא איסור שאינו שוה בכל, לזה הוא חוץ לתחום, ולזה שערב, או שהוא
1649סמוך למקומו, מותר, וכיון שאינו אסור לכל ישראל לא אסרוהו אלא לזה שבא בשבילו). ר"ן
1650שם ד"ה ופירות (לדברי הרב אלפסי ז"ל והרמב"ן ז"ל שהם סוברין
1651דתחום שלשה פרסאות דאורייתא ... אפשר שהטעם כמו שאומר הרמב"ן ז"ל בספר
1652המלחמות, דמשום דאיסור תחומין אינו שוה בכל, שמה שהוא לאחד חוץ לתחום הוא לאחר תוך
1653לתחום, הקלו בה). הובא בב"י ד"ה ומ"ש ואם בא. לבוש שם (ואפילו הובא
1654חוץ מג' פרסאות, ואיכא למ"ד דג' פרסאות הוי תחומין דאורייתא, אפילו הכי
1655מותרין לאחרים בו ביום ... דלא דמי איסור תחומין לאיסור מחובר ומחוסר צידה, דמחובר
1656ומחוסר צידה איסורו שוה בכל, שהוא מוקצה לכל, אבל מה שהוא חוץ לתחום אין איסורו
1657שוה בכל, שאם הוא חוץ לתחום לזה שהוא רחוק ממנו, אינו חוץ לתחום לאחר שהוא קרוב לו,
1658לפיכך הקילו בו).
1659[3182]
1660רא"ש פ"ג סי' ב (הבא מחוץ לתחום, אף על גב דאסור באכילה, מותר
1661בטלטול, כיון דמותר לישראל אחר). ר"ן שם (ומיהו כי
1662שרי לישראל אחר, דוקא תוך ד' אמות ... אבל לטלטלן חוץ לעיר חוץ לד' אמות ודאי אסור).
1663טור ושו"ע ס"ה (אבל מותר לטלטלן). ט"ז ס"ק
1664י (כתב הרא"ש הטעם, דכיון דשרי לישראל אחר באכילה, אין לו דין מוקצה ליאסר
1665בטלטול).
1666וכן הוא לעיל ס"א (אבל לטלטל מותר ...
1667דכיון שלאדם אחר מותר אפילו באכילה, אין לזה דין מוקצה כלל, ואף הוא בעצמו מותר
1668לטלטל, שהרי דבר זה ראוי לאכילה לכל בני אדם, ואין איסור אלא לו ולאנשי ביתו), ושם
1669נסמן (הערה 28).
1670ויתבאר לקמן סי' תקיח סוף סכ"א (כיון
1671שאף בבין השמשות לא היו מוקצים מחמת איסור עצמן ... רק שהיו במקום שלא היו יכולין
1672לילך לשם, הא למה זה דומה, לפירות שהובאו מחוץ לתחום, שהן מותרים למי שלא הובאו
1673בשבילו, ואינן אסורין משום מוקצה מטעם שנתבאר).
1674[3183]
1675רא"ש
1676עירובין פ"ד ס"י (צריך ליזהר בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה, שמותר
1677לישראל אחר, או אפילו בא בשביל נכרי, שלא לטלטל חוץ לד' אמות בעיר שאינה מוקפת). ר"ן
1678יג, ב סוד"ה ופירות (ומיהו כי שרי לישראל אחר, דוקא תוך ד' אמות ... אבל
1679לטלטלן חוץ לעיר חוץ לד' אמות ודאי אסור, דהא קי"ל דחפצי הנכרי קונין שביתה,
1680וכיון שיצאו חוץ מתחומן אין להם אלא ד' אמות). שו"ע שם (מותר לטלטלן בתוך
1681ארבע אמות), וס"ט (אבל אסור לכל ישראל לטלטלם חוץ לארבע אמות).
1682[3184] שאף שמותר לטלטלו בכרמלית
1683ביום טוב, מכל מקום כל מקום שאינו רשות היחיד אסור לטלטלו מחוץ לתחום ביום טוב,
1684כדלקמן בסמוך.
1685[3185] מ"א סקי"ט (ונראה לי
1686דבזה אפילו אי אפשר לבשלן אלא אם כן מטלטלן חוץ לארבע אמות, אסור לטלטלן על ידי
1687עכו"ם ... ועי' סי' ש"ז ס"ה דלצורך יום טוב יש להקל).
1688והיינו
1689כדלעיל סי' שז סי"ב (דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות,
1690מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת ... לצורך מצוה).
1691אבל
1692כאן סתם לאסור בכל אופן (כתחלת דבריו של המ"א).
1693ואפשר
1694שכאן גרע, לדעת האוסרים לעיל סי' רמו ס"ה (אסור לו לגרום להם בידים שיובאו
1695חוץ לתחום, על ידי שמוסרו ביד נכרי). והיינו שאין זה רק איסור אמירה לנכרי, אלא
1696שעל ידי זה גורם בידיו להוציאו מחוץ לתחום.
1697[3186]
1698רא"ש שם (אפילו בא בשביל נכרי). ט"ז ס"ק יא (אפילו הביאו בשביל
1699עכו"ם).
1700[3187]
1701סעיף ב (שלא
1702לטלטלם בעיר חוץ לד' אמות מהמקום שהניחם שם הנכרי, אם אין העיר מוקפת מחיצות, כגון
1703אם טלטלם אחד ב' אמות לא יטלטלם השני יותר מב' אמות).
1704וכן הוא לעיל סי' שכה סי"א (רק
1705שצריך ליזהר שלא לטלטלו חוץ לד' אמות ממקום שהניחו הנכרי, אם הניחו במקום שאינו
1706מוקף לדירה, כגון בשדה או בעיר שאינה מעורבת, דהיינו שאם טלטלו אחד ב' אמות לא
1707יטלטלנו הב' יותר מב' אמות, כמו שיתבאר בסי' ת"א בכל דבר שהוציאו נכרי חוץ
1708לתחום).
1709[3188] רש"ל ביש"ש
1710פ"ג סי' ט (שמותר לו לטלטל דוקא בתוך ד' אמות אם הוא בשדה, או שהובא בתוך
1711חומת העיר, דחשבינן כולה כד' אמות, וכל שכן בחצר).
1712[3189]
1713ט"ז סי' תא סק"ב (נראה לי דאם הביאו למבוי של יהודים שעושין שם
1714עירוב שלנו, דהיינו צורת הפתח, דהוה כולו כד' אמות, דהא על ידי זה מותר לטלטל
1715מרשות לרשות ובמבוי עצמו, דאנו חושבין כל המבוי כרשות אחת, הכי נמי לענין בא מחוץ
1716לתחום דהוה כולה כד' אמות, ומותר לטלטלו בכל המבוי). מ"א שם סק"א
1717(ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצורת הפתח, חשיבי מוקף לדירה, שהרי בונין בתים
1718בתחלה ואחר כך עושין צורת הפתח). מאמר מרדכי שם ס"ק ב (אם הביאם העכו"ם
1719לתוך מבוי המתוקן כדינו בלחי וקורה או צורת הפתח, שמותר לטלטל בתוכו, כלים הללו
1720נמי שרו, דכולו כד' אמות).
1721[3190]
1722שו"ע ס"ה (אבל מותר לטלטלן בתוך ד' אמות, או בתוך העיר מוקפת חומה),
1723וס"ט (עיר המוקפת חומה).
1724[3191]
1725שו"ע ס"ה (או מבצר שידוע שהוקף לדירה), וס"ט (מבצר שידוע שהוקף
1726חומה לדירה).
1727והיינו כמבואר ברא"ש שם (וכתב
1728רבינו מאיר ז"ל דסתם עיירות מוקפות לדירה הם דאין דרך להקיף מחיצה עד שיבנו
1729הבתים תחלה. אבל מבצרים סתמייהו הוקפו ולבסוף ישבו). וכן הוא לעיל סי' שצא
1730ס"א (וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונין בתים תחלה ואחר כך מקיפים אותם, אבל
1731סתם מבצרים (שקורין שלא"ס) אינן מוקפים לדירה). ולכן במבצר הצריך שיהא ידוע
1732שישב ולבסוף הוקף.
1733[3192]
1734סעיף ו (שכיון שהוא פתוח לבית דירה חשוב כבית דירה כמו חצר הבית, רק שצריך שבשעת עשיית
1735מחיצותיו תהא עשייתן לדירה).
1736[3193]
1737סעיף ב (אם הניחם בחצר, מותר לטלטלם בכולה, שכולה כד' אמות. וכן מבואות שלנו
1738המתוקנים בצורת פתח נקראים מוקפים לדירה, שהרי בונים בתים תחלה ואחר כך עושים צורת
1739פתח (והוא הדין אם מתוקנים בלחי או קורה, שהם כד' אמות לענין יוצא חוץ לתחום, כמו
1740שהם כד' אמות לענין טלטול, שמותר לטלטל בכולם)).
1741[3194]
1742סעיף ה (אם חזר לעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות, אם היא מוקפת מחיצות לדירה).
1743[3195]
1744מ"א סקכ"ד (וע' מה שכתבתי סי' תצ"ח ס"ד דביום טוב שני
1745יש להקל). ובסי' תצח סק"ז (השו"ע שפוסק כההיא דחוששין שמא חוץ לחומה לנו
1746לחומרא, וכמ"ש סי' תקט"ו ס"ז, אם כן סבירא ליה ביום טוב ראשון אסור,
1747אבל ביום טוב ב' מותר).
1748וכן הוא לעיל סי' תצח ס"ז (אע"פ שספק מוקצה אסור ביום טוב
1749שני של גליות כמ"ש בסי' תצ"ז, ספק תחומין מותר), ושם נסמן
1750(הערה 29).
1751[3196] כנסמן לעיל (הערה 58).
1752[3197]
1753כנסמן לעיל (הערה 68).
1754[3198]
1755משנה
1756שבת קנא, א (נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב),
1757לדעת שמואל שם (שמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו), לפירוש הרי"ף שם סד, ב
1758(כלומר אע"ג דחזינן להו דעיילי בצפרא, לא אמרינן אי לאו דעיילי מאתר קריבא לא
1759הוו עיילי בצפרא, אלא אמרינן הכי מאתרא רחיקא אתו, והאי דאתו בצפרא, בליליא אזלי
1760עד דמטו לחומה, וביתו התם, וקא עיילי השתא). הובא בטור (ואם הוא ספק אם הובא מחוץ
1761לתחום אם לאו ... לרי"ף גם בזה צריך להמתין בכדי שיעשו). רמב"ם פ"ו
1762ה"ו (שמא בלילה הביאום ממקום אחר עד החומה ובבקר נכנסו בהן). מ"מ שם
1763(וזה כדעת הגאונים ז"ל), ובהל' יום טוב פ"ב סוף ה"י (ודעת הגאונים
1764ז"ל שחוששין שמא באו מחוץ לתחום. וכן דעת רבינו פרק ששי מהלכות שבת).
1765שו"ע ס"ז (אם הוא ספק אם באו מחוץ לתחום ... אסור), וסי' שכה ס"ט (אם
1766הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום, אסור).
1767ואף שלא נתפרש כאן אם הכוונה להחמיר בו
1768ביום או אף לערב בכדי שיעשו.
1769כבר נתפרש לעיל ס"ג (אם אין כאן
1770אלא ספק אחד ... צריך להמתין בכדי שיעשו". וכדלעיל סי'
1771שכה ס"י (ספק ... אסורות בו ביום וגם לערב בכדי שיעשו).
1772ואף בספק תחומין קיי"ל שאסור אף
1773לערב בכדי שיעשו, כדלעיל סי' שכה סי"ד (אם הוא ספק אם הובא
1774מחוץ לתחום, אסור ... עד למוצאי שבת כדי הבאה מחוץ לתחום), וסכ"ב
1775(נכרי
1776שהביא בשבת ... לא יספידו בהם ... עד שימתינו בכדי שיכולים להביאם ... ואם
1777הוא ספק אם הביאם מחוץ לתחום או מתוך התחום, אסור), ובהערות שם.
1778ונתבאר כל זה בקונטרס אחרון ס"ק ב,
1779ולעיל (הערה 59).
1780[3199]
1781ט"ז ס"ק יג (ונראה לי דהטעם, דהוי ליה דבר שיש לו מתירין
1782ומחמרינן בספיקו). ובסי' שכה ס"ק ז (ונראה לי דמשום הכי החמירו,
1783כיון שאפשר להמתין עד הערב ויהיה היתר גמור, למה יכניס עצמו בספק איסור).
1784וכנסמן לעיל (הערה 60).
1785[3200]
1786טור בשם רשב"א שבת קנא, ב ד"ה גמרא (ומיהו נראה דלא
1787נחלקו רב ושמואל אלא ... בגוי שאינו שרוי עמו ... אבל בגוי ששרוי עמו בעיר ופירות
1788המצויין בעיר, מפני מה ניחוש בהן לשמא מחוץ לתחום הביאום, אדרבה נימא כאן נמצאו
1789וכאן היו
1790... וכן מצאתי להראב"ד בעירובין). ביצה כד, ב ד"ה והא (לא נאמרו דברים
1791אלו אלא בגוי שאינו שרוי עמו בעיר ... דבהני איכא למיחש שמא מחוץ לתחום הביאום,
1792אבל נכרי ששרוי עמו בעיר ופירות המצויין בעיר, מפני מה ניחוש להם, אדרבה נימא כאן
1793נמצאו וכאן היו ... וכן מצאתי לראב"ד ז"ל בעירובין). ר"ן יג, ב
1794ד"ה ומיהו (דוקא בנכרי שאינו שרוי עמו ... דבכה"ג הוא דחיישינן דילמא
1795מחוץ לתחום אתו, אבל נכרי שהוא שרוי עמו בעיר ופירותיו מצויין שם, כי האי גוונא
1796ודאי לא מחזקינן איסורא, אדרבא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו). טור ושו"ע
1797ס"ז (ודוקא בגוי שאינו שרוי עמו בעיר, אבל גוי השרוי עמו בעיר,
1798ופירות המצויים בעיר, אין לחוש מספק).
1799וכן הוא לעיל סי' שכה סט"ו (וכל
1800זה בנכרי שאינו שרוי עמו בעיר. אבל נכרי השרוי עמו בעיר, ופירות המצויים עמו בעיר,
1801אין מחזיקים מספק לומר שמא הביאן מחוץ לתחום, כי אדרבה אנו אומרים כאן נמצאו וכאן
1802היו).
1803הכלל של כאן נמצאו וכאן היו, נתבאר לקמן סי' תסב
1804סט"ז. סי' תסז סל"ב וסל"ז (והערות ריב. רלו. רנב).
1805[3201]
1806ט"ז ס"ק יג (ומכל מקום אם מצוי בעיר אזלינן לקולא דהוי
1807כמו ודאי).
1808[3202]
1809ראבי"ה הל' יום טוב סי' תשסג (ספק תחומין, כגון שיש לו לגוי שני בתים,
1810והאחד בתוך תחום, שרי אפילו למי שבא בשבילו). מרדכי ביצה רמז תרפה (ספק תחומין,
1811כגון שיש לעובד כוכבים המביא דורון שני בתים, ואחד בתוך התחום ואחד [מחוץ] התחום,
1812שרי אפילו למי שבא בשבילו). שו"ע סי' שכה ס"ט (ואפילו
1813אם יש לגוי שני בתים, ואחד מהם בתוך התחום, תולין להקל, ומותר לאכול אפילו למי
1814שהובא בשבילו).
1815[3203]
1816אליה זוטא סק"ט (דאף האוסרים מודים בזה, דלא אסרו אלא כשיש רגלים
1817לדבר שהובא מחוץ לתחום ... אבל כשיש רגלים לדבר שהובא מתוך התחום, כמו בזה שידוע
1818שיש לו בית בתוך התחום, דמסתמא מניח ליה פירותיו בבית הסמוך, יש להקל, כמו בשרוי
1819בעיר).
1820וכן הוא לעיל שם סט"ו (ואפילו
1821אם יש לנכרי ב' בתים, אחד חוץ לתחום ואחד בתוך התחום, תולין להקל שהביא מתוך התחום,
1822כי מן הסתם אינו מניח בית הקרוב והולך להביא מבית הרחוק. אבל אם יש לו ב' בתים חוץ
1823לתחום ואחד בתוך התחום, יש לחוש לרוב הבתים שהם חוץ לתחום).
1824[3204]
1825מכשירין
1826פ"ב מ"ה (עיר שישראל ונכרים דרים בה, והיה בה מרחץ מרחצת בשבת, אם רוב
1827נכרים רוחץ מיד), ומ"ו (אם רוב עכו"ם לוקח מיד). שבת
1828קכב, א (כי מחממי אדעתא דרובא מחממי). רש"י שם (ועיקר חילול השבת בשבילם). רשב"א
1829שם ד"ה רבא (וטעמא משום דאמרינן דמסתמא עיקר כונתו ומעשיו אדעתא דרובא הוא,
1830וכאילו לא נעשה בשביל המיעוט, דאין הולכין אלא אחר הרוב). ובעבודת הקדש שער ה סי'
1831ב (ואם הביאום לצורך גוי, או אפילו סתם בעיר שרובה גויים, מותר ... כל שמביא לצורך
1832הרוב הוא מביא). ארחות חיים הל' יום טוב אות כט (וכתב הרשב"א ז"ל ...
1833ואם הביא לצורך עכו"ם, או אפילו סתם בעיר שרובה עכו"ם, מותר ... כל
1834המביא לצורך הרוב מביא). שו"ע ס"ו (בעיר שרובה גויים, מן הסתם כל המביא
1835לצורך הרוב מביא), ובסי' תצח ס"ג (ואם הביאום לצורך הגוים, או אפילו סתם בעיר
1836שרובה גוים, מותר, שכל המביא לצורך הרוב מביא).
1837וכן הוא לעיל סי' רנב סי"ב (נכרי העושה על
1838המקח למכור לכל מי שיזדמן לו, אם היא עיר שרובה נכרים, מותר ליקח ממנו בשבת). סי' רעו
1839ס"ז (אם רוב המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו, ואם רובה ישראל אסור להשתמש
1840לאורו, שמן הסתם מתכוין המדליק לצורך הרוב). סי' שכה ס"ו (אם
1841היא עיר שרובה נכרים, שאז מן הסתם היא נאפית בשביל הנכרים ולא בשביל הישראל),
1842וסכ"א
1843(נכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו מתו או למכור (בעיר שרובה נכרים), מותר
1844לישראל ליקבר במוצאי שבת מיד). סי' שכו סי"ג
1845(עיר שישראל ונכרים דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת, אם רוב נכרים ... מן הסתם
1846הוחמה בשבת בשביל הנכרים שהם הרוב). לקמן סי' תקיז ס"ב-ד
1847(אם היא עיר שרובה נכרים ... אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים, שבודאי בשבילם נטחן
1848הקמח).
1849[3205]
1850סעיף א (מותר
1851לומר לחבירו בשבת מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני ואשלם לך אחר השבת, אפילו הכלי
1852הוא מיוחד למדה (פירוש שרגיל המוכר למדוד בו ולמכור), ואין בזה משום קונה קנין
1853בשבת בשביל כך, מפני שאף המשקה את חבירו בדרך מתנה דרכו גם כן לפעמים להשקותו בכלי
1854המיוחד למדה).
1855[3206] שאסור בו ביום אפילו הוא לצורך
1856נכרי, כדלעיל ס"ד (אם ידוע שליקט וצד לצורך נכרי, אלא שיש להסתפק שמא ליקט
1857וצד היום ... הרי אלו אסורים באכילה ובטלטול עד הערב).
1858[3207]
1859תשובת הגאונים, שהובאה בב"י (כתוב בתשובת הגאונים, אפילו בקורטבא ששם מקום
1860מלכות וגוים מרובים וישראל מעט, אם יש לחוש שמרבים ומביאים בשביל ישראל אסור,
1861כדאמרינן בההוא ליפתא דאתא למחוזא), והוא כדאמרינן בעירובין מ, א (ההוא ליפתא דאתי
1862למחוזא ... דאדעתא דנכרים אתא. כיון דחזא דקא מפשי ומייתי להו, אסר להו).
1863ופרש"י (אמר, הני ודאי אדעתא דישראל מפשי ואייתו, ואסר להו). מ"א
1864סקכ"ב (ואם יש לחוש שמרבים להביא בשביל ישראל אסור, כדאמרינן בההוא ליפתא).
1865[3208]
1866מ"א שם (וזה דוקא כשרואין שמרבים להביא, אבל מסתם אין חוששין).
1867[3209]
1868כדלעיל סי' רמב ס"ב (במה
1869מענגו, בימי חכמי הגמרא היו מענגין בדגים גדולים), וס"ז (וטוב ליזהר לאכול דגים בכל סעודה), וקונטרס
1870אחרון סק"ד (אין טעם בדרך הנגלה שיתקנו דוקא דגים. ומה שהזכירו דגים בגמרא
1871בכמה מקומות, היינו למצוה מן המובחר).
1872[3210]
1873מ"א שם (ומיהו בעכו"ם המוכר דגים, אם אנו מתירין ליקח ממנו יש לחוש שירבה
1874להביא בשביל ישראל, וצריך להתיישב בדבר).
1875[3211]
1876ברייתא שבת קכב,
1877א (אם רוב ישראל אסור, מחצה על מחצה אסור). ירושלמי פט"ז ה"ט
1878(אמר רבי יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור). לישנא אחרינא
1879שברש"י קנא, א (כיון דמחצה על מחצה, ודאי בשביל ישראל ונכרים
1880הוחמו ... ולשון זה נראה לי עיקר, ורבותי נמי). סמ"ג
1881ל"ת סה כ, ב (דודאי לשם שניהם נתחמם, בשביל גוים [ו]בשביל ישראל, ולכך אסור).
1882רמ"א ס"ו (מחצה על מחצה, או שידוע שלוקט לצורך שניהם, אסור). מ"א
1883סקכ"ג (מחצה על מחצה, הוי לצורך שניהם (סמ"ג)).
1884ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ו.
1885וכן הוא לעיל סי' רעו ס"ז (ואם מחצה ישראל ומחצה נכרים גם כן אסור,
1886שמן הסתם הוא מכוין לצורך שניהם. ואף אם ספק לאיזה מהם מדליק הולכים להחמיר בספק
1887זה).
1888סי' שכה ס"ט (או
1889בשביל ישראל ונכרים, צריך להמתין לערב בכדי שיעשו). סי' שכו סי"ג (ואפילו
1890במחצה על מחצה צריך להמתין כן, לפי שמן הסתם הוחמה בשבת בשביל שניהם).
1891[3212]
1892כדלעיל ס"א (אפילו אדם אחר שלא הובא בשבילו צריך להמתין בכדי שיעשו ... לא
1893רצו חכמים לחלק בגזרתם, ואסרו על הכל אף על מי שלא נעשית בשבילו עד לאחר בכדי
1894שיעשו, לפי שראו חכמים להחמיר הרבה בדבר שנעשה בו מלאכה גמורה על ידי נכרי).
1895[3213]
1896כדלעיל סי"ד (לשאר כל אדם מותר באכילה, אפילו בו ביום שהביא מחוץ לתחום).
1897[3214]
1898מ"א סקכ"ב (ועכו"ם הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל, יש
1899להסתפק אי אמרינן מסתמא צדן לצורך ישראל, או אמרינן ניזל בתר רובא דעלמא, וצדן
1900לצורך עכו"ם ואחר כך נמלך והביאו לכאן, ואם כן אין להם דין מחוסר צידה. ונראה
1901לי להקל). אליה רבא סקכ"א (גוי הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש
1902להקל, משום דאזלינן בתר רובא דעלמא, או צדן לצורך גוי ואחר כך נמלך והביאן לכאן (מג"א
1903שם)).
1904[3215] כי מה שהוא תלש מהמחובר וצד מהמחוסר
1905צידה, הוא לצורך רוב הנכרים שבעולם, ומה שהביא מחוץ לתחום העיר, הוא לצורך רוב
1906הישראל שבעיר הזאת.
1907[3216]
1908כדלעיל סי"ג (לא רצו חכמים לקנסו כל כך שלא יאכל עד מוצאי שבת או עד מוצאי
1909יום טוב שני, דכיון שאיסור תחומין הוא קל).
1910[3217]
1911על מ"ש בשו"ע ס"א (גוי שהביא דורון לישראל ביום טוב, אם יש ממינו
1912במחובר או שמחוסר צידה, אסור ... לאכלו בו ביום ... ולערב, מותרים בכדי שיעשו),
1913כתב המ"א סק"ג (שלא יהנה ממלאכת יום טוב. ויש לדקדק מדנקטו הגמ'
1914והפוסקים עכו"ם שהביא דורון וכו', משמע דאם אין מביא בחנם, רק הישראל קצץ לו
1915מעות שיביא לו דגים מערב יום טוב, והעכו"ם שהה והביאן ביום טוב, מותרין לערב
1916מיד... עשה העכו"ם מלבוש ביום טוב, מותר ללבוש אם קצץ, דעכו"ם אדעתיה
1917דנפשיה קעביד, כמ"ש סי' רנ"ב ס"ז ... להמחמירים התם ... שרי במוצאי
1918יום טוב ראשון בכדי שיעשו).
1919והיינו שלענין עשה העכו"ם מלבוש
1920בשבת, יש ב' דעות, שהמקילין מתירים אף ללבשו בשבת, והמחמירין אוסרים ללבשו אף אחר
1921השבת בכדי שיעשו, כדלעיל סי' רנב סי"א (נכרי שעשה לישראל כלי בשבת בקבלנות,
1922שקיבל מערב שבת וקצץ לו שכר, מותר לו ליהנות ממנו בשבת עצמה ... ויש אוסרים להשתמש
1923בכלי הנגמר בשבת ביד נכרי, וגם במוצאי שבת צריך להמתין בכדי שיעשו ... כדי שלא
1924יהנה ממלאכת שבת).
1925משא"כ כאן, שביום טוב עצמו אסור
1926בכל אופן מטעם מוקצה, שהדגים ניצודו ביום טוב. יוצא אם כן שב' הדעות הנ"ל הן
1927רק לענין בכדי שיעשו במוצאי יום טוב.
1928[3218]
1929סעיף ג (אפילו אם ידוע שליקט וצד לצורך נכרי, אלא שיש להסתפק שמא ליקט וצד היום
1930... הרי אלו אסורים באכילה ובטלטול עד הערב).
1931[3219]
1932דעה הא' דלעיל שם סי"א, ושם נסמן.
1933ומה שכתב "יש להסתפק ... אפשר שזהו
1934דומה לקצץ עם הנכרי מערב שבת שיעשה לו מנעלים", הוא מטעם הספק שבמ"א שם (אפשר דמיני מאכל דמי לנר [שנתבאר לעיל
1935סי' רעו ס"א שאסור להשתמש בו], וצ"ע דיש לומר דוקא נר צריך להשתמש בו
1936עכשיו, דמחר בא ואיננו, משא"כ מיני מאכל [אפשר דמו למנעלים שמדינא מותר
1937כנ"ל]).
1938וכן
1939הובא ספק זה לעיל סי' רנב בקונטרס אחרון סוף ס"ק ז (או גבי מאכלים אם דמו
1940למנעלים, כמ"ש המג"א ריש סי' תקט"ו). וכן הובאה סברה זו, לחלק בין
1941מנעלים לבין מאכלים, לעיל סי' שז סכ"ו (שכיון שהנכרי יודע שישראל זה שמוליך
1942אליו הוא יאכל בשבת פירות הללו, ולכך הוא מוליכם לו, אם כן הוא מתכוין בהבאתו מחוץ
1943לתחום בשביל הנאת גופו של זה).
1944ומכל
1945מקום נוטה כאן להשוות מאכלים למנעלים. אמנם בסעיף הבא (ישראל ששיגר דורון לחבירו על
1946ידי נכרי מערב יום טוב והביא הנכרי את הדורון לחבירו ביום טוב מחוץ לתחום ... הרי
1947זה מותר באכילה אף למי שהובא בשבילו, שהרי אין הנכרי מביא משלו כדי שנגזור שמא
1948יאמר לו הבא לי מחוץ לתחום אלא משל ישראל אחר הוא מביא). והיינו שאף אם נאסור
1949ב"ישראל שקצץ דמים לנכרי שיביא לו דגים בערב יום טוב", מטעם "שהנכרי
1950יודע שישראל זה שמוליך אליו הוא יאכל בשבת פירות הללו, ולכך הוא מוליכם לו".
1951מכל מקום אין טעם לאסור ב"ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי נכרי מערב יום טוב".
1952ויתירה
1953מזו נתבאר לעיל סי' שז סכ"ו (נכרי המביאה [את האגרת] בשבת מחוץ לתחום ... אינו
1954דומה לישראל ששיגר פירות לחבירו מערב שבת על ידי נכרי ונתעכב והביאם בשבת שאסורים
1955למי שנשתלחו אליו ... שכיון שהנכרי יודע שישראל זה שמוליך אליו הוא יאכל בשבת
1956פירות הללו ... אם כן הוא מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה ... מה
1957שאין כן באגרת). והיינו שאף אם נאסור גם בישראל ששיגר מאכלים לחבירו על ידי נכרי
1958מטעם הנ"ל (כדלקמן הערה 169), מכל מקום יש להתיר עכ"פ באגרת.
1959[3220]
1960כמבואר במ"א שם (שרי במוצאי יום טוב ראשון בכדי שיעשו), ופירש יותר בסי' רנב
1961סקי"ב (שלא יהנה ממלאכת שבת (ב"ח). ואם כן, בשני יום טוב של גליות, אם נעשה
1962בראשון מותר בשני בכדי שיעשה).
1963והיינו שאף שנתבאר לעיל ס"א, לפי
1964שיטת התוס' (שמה שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו, אין הטעם מפני שאסור ליהנות
1965ממלאכת יום טוב, אלא שחששו חכמים אם נתיר לו ליהנות במוצאי יום טוב מיד מן המלאכה
1966שנעשית בשבילו ביום טוב, שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב כדי למהר אכילתו בליל
1967מוצאי יום טוב ... ולפי סברא זו אם הביא לו ביום טוב ראשון, צריכים הוא ואנשי ביתו
1968להמתין במוצאי יום טוב שני, בכדי שיעשו, אף אם הוא יום טוב שני של גליות).
1969מכל מקום כאן, שאין לאסור משום
1970"שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב" (מהטעם שנתבאר כאן). וכל האיסור
1971הוא רק משום "שאסור ליהנות ממלאכת יום טוב". אם כן כבר נתבאר בזה לעיל
1972ס"א, שאין לאסור ביום טוב שני של גלויות משום הנאה ממלאכת יום טוב, "ממה
1973נפשך, אם ערב זה הוא יום טוב, הרי יום טוב ראשון שהובא בו היה חול, ואינו צריך
1974להמתין כלל".
1975[3221]
1976לעיל שם במוסגר (ואם נגמר ביום טוב א', מותר בליל יום טוב ב' בכדי שיעשו, עיין סי'
1977תקט"ו).
1978[3222] כדלעיל סט"ו (וכיון שהוא
1979ראוי לאכילה בו ביום למי שלא הובא בשבילו, לפיכך אף מי שהובא בשבילו מותר לטלטלו
1980ביום טוב, ואין לו דין מוקצה כלל, כיון שראוי לאחרים בו ביום).
1981[3223]
1982משא"כ לדעת האוסרים במנעלים אסור גם בהביאו מחוץ לתחום.
1983ואף שנתבאר לעיל שם, שטעם האוסרים אינו
1984אלא "כדי שלא יהנה ממלאכת שבת". ואף שטעם איסור זה אינו שייך בהביא מחוץ
1985לתחום, כמבואר במ"א ס"ק ג (ואפילו להמחמירים התם, היינו במלאכה גמורה,
1986אבל בתחומין מודה). וביאר דבריו בס"ק כו (נראה לי דבזה כולי עלמא ... לא אסור
1987משום שלא יהנה ממלאכת יום טוב, כיון דאינו נהנה מהמלאכה עצמה, כן נראה לי). וכן
1988נתבאר לעיל סי"ב (שהרי אינו נהנה כלל מגוף המלאכה, דהיינו ההליכה מחוץ לתחום,
1989אלא הוא נהנה מהדבר שנעשה בו המלאכה, אבל לא מן גוף המלאכה בעצמה).
1990מכל מקום נתבאר לעיל (הערה 160),
1991שיש טעם להחמיר בהביא מאכלים יותר מתיקן מנעלים. ומחמת ספקות אלו כתב כאן שהוא רק
1992"אפשר".
1993[3224] אחד מהפרטים שלא נזכר כאן
1994ונתבאר לעיל שם: "ואם נסתפק שמא נגמר הכלי בערב שבת, יש להקל בכל ענין, כיון
1995שיש מתירין לגמרי".
1996והיינו
1997אף שנתבאר לעיל ס"ג (אם אין כאן אלא ספק אחד ... צריך להמתין בכדי שיעשו),
1998ובסט"ז (ביום טוב ראשון יש להחמיר אף בספק).
1999מכל
2000מקום יש להקל כאן, כיון שיש מתירין לגמרי.
2001[3225]
2002על מה שנפסק בשו"ע ס"ט (ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי גוי מערב יום
2003טוב, ונתעכב הגוי והביאם ביום טוב מחוץ לתחום, מותר), והיא ההלכה דלקמן בסמוך, כתב
2004בכנסת הגדולה סי' שכה בהגה"ט (אפשר לומר דהתם שאני שהישראל בהיתר שלחם, אלא
2005שהנכרי נשתהה ולא הביאם עד יום טוב. משא"כ כאן שהשולח הבשר יודע דאין יכולין
2006לבא עד השבת). הובא במ"א סוף סקכ"ו (וכתב בכנסת הגדולה סי' שכ"ה,
2007דוקא דורון, אבל מי ששלח שליח לחבירו שיקנה לו בשר וישלחנו לו, ויודע שיצטרך
2008להביאו ביום טוב, אסור, דהוי כאלו אמר לו לעכו"ם להביאם ביום טוב).
2009[3226] מ"א שם (וכן מצינו ביו"ד
2010סימן צ"[ט] דהמבטל איסור אסור למי שנתבטל בשבילו). והוא כנפסק בשו"ע שם
2011ס"ה (עבר וביטלו, או שריבה עליו ... אם במזיד, אסור למבטל עצמו, אם הוא שלו,
2012וכן למי שנתבטל בשבילו). הובא לעיל סי' תמז סס"א (דינו כשאר מבטל איסור במזיד,
2013שאסור לו ולאנשי ביתו ומותר לאחרים, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"ט).
2014וזהו
2015שמסיים "כיון שנעשה איסור בשבילו", והיינו שלא נאסר מטעם שמא יאמר לו
2016ומטעם הנאה ממלאכת יום טוב, כדלקמן בסמוך, אלא מטעם שנאסר איסור בשבילו.
2017[3227]
2018כדלעיל ס"א (וכן אנשי ביתו כמוהו), ושם נסמן (הערה 24).
2019[3228]
2020שו"ת הרשב"א (המיוחסות להרמב"ן) סוס"י קנב (ובישראל ששגר
2021לחבירו מערב יום טוב פירות על ידי כותי, שאין במינו במחובר, ונתעכב הכותי בדרך,
2022והביאו ביום טוב, ששאלת אם מותרים, אפילו לבא בשבילו, כאחרים, שהרי אין הכותי מביא
2023בשבילו משלו, ולא בדורון, ולא במכירה, כדי שנגזור שמא יאמר הבא לי). כל בו סי' נח
2024יט, ד (ישראל ששלח דורון לחברו על ידי גוי, כגון שמסרו לו מערב יום טוב, ונשתהה
2025הגוי ולא הביאו עד יום טוב, זה היה מעשה והסכימו חכמים ז"ל להתירו אפילו למי
2026שבא בשבילו, והטעם, שאין לחוש שמא יאמר, לך והבא לי עוד באיסור, לפי שלא ישמע לו).
2027שו"ע ס"ט (ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי גוי מערב יום טוב, ונתעכב הגוי
2028והביאם ביום טוב מחוץ לתחום, מותר). מ"א ס"ק כו (שהרי אין העכו"ם
2029מביא משלו כדי שנגזר שמא יאמר הבא לי (ב"י רשב"א)). ט"ז ס"ק
2030טו (הטעם שהרי אין העכו"ם מביא משלו, שנגזר שמא יאמר הבא לי, עד כאן
2031ברשב"א).
2032וכעין זה הוא לעיל סי' שז סכ"ו (אגרת
2033... הובאה מחוץ לתחום בשבת ... מותר לו ... לקרותה אם אינו יודע מה כתוב בה. ואינה
2034דומה לשאר דבר הבא מחוץ לתחום, שאסור לזה שהובא בשבילו ליהנות ממנו עד למוצאי שבת,
2035שהטעם הוא משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מחוץ לתחום, אבל באגרת לא שייך לומר כן).
2036אמנם נתבאר לעיל שם (ואינו דומה לישראל ששיגר פירות לחבירו
2037מערב שבת על ידי נכרי, ונתעכב והביאם בשבת, שאסורים למי שנשתלחו אליו כמ"ש
2038בסי' תקט"ו). והיינו כדעת הרש"ל ביש"ש ביצה פ"ג סוס"י ח
2039(ואני אומר, דדוקא לדעת התוס' דסבירא להו הטעם שלא יאמר לחוד, אפשר לחלוקי בהכי,
2040אבל רש"י לא חייש להאי טעמא כלל, אלא כדי שלא יהנה מאיסור של יום ... אם כן
2041אין חילוק בין הביא הכותי בין נתעכב השליח, סוף סוף נהנה מאיסור תחומין שנעשה
2042בשבילו), שהובא בט"ז כאן ס"ק טו (ורש"ל כתב על זה, דזה דוקא לדעת
2043ר"ת ... אבל לרש"י ... אין חילוק בין הביא הכותי או נתעכב השליח).
2044ואף
2045שהט"ז תמה עליו ביותר (ותמהני על גברא רבה דכוותיה ... ותמיהני איך לא הרגיש
2046הרב רש"ל בזה).
2047מכל
2048מקום נתבאר לעיל שם, שאף לפי דעה זו יש לאסור בישראל ששיגר פירות או דגים לחבירו
2049על ידי נכרי. מכל מקום יש להתיר עכ"פ באגרת.
2050וטעם
2051איסור זה נתבאר לעיל שם: "כיון שהנכרי יודע שישראל זה שמוליך אליו הוא יאכל
2052בשבת פירות הללו, ולכך הוא מוליכם לו, אם כן הוא מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל
2053הנאת גופו של זה, ומטעם זה אף אם הנכרי מתכוין לטובת עצמו לקבל שכרו אסור ... מה
2054שאין כן באגרת" (וכדלעיל הערה 160).
2055[3229]
2056כל בו שם (שאין לחוש שמא יאמר לך והבא לי עוד באיסור, לפי שלא ישמע לו). לבוש
2057ס"ט (דהכא ליכא למיגזר שמא יאמר לו להביא, שחבירו לא ישמע לו לשלוח).
2058[3230] קידושין סג, ב (אין אדם חוטא
2059ולא לו).
2060וראה גם לעיל סי' שיח ס"א (אין
2061לחוש כלל שמא יאמר לישראל לעשות לו מלאכה בשבת ... ועוד שהישראל לא ישמע לו שאין
2062אדם חוטא ולא לו).
2063[3231]
2064רשב"א שם (דפירות הללו, כמו שהוציאוהו כותים שלא לדעתו, שיש לו ד' אמות, ותו
2065לא. אם נתנוהו בדיר, או בסהר, או בעיר, הרי זה מותר בכולן, שכל העיר כד' אמות).
2066שו"ע שם (אבל אסור לכל ישראל לטלטלם חוץ לארבע אמות, או חוץ לעיר המוקפת
2067חומה, או חוץ למבצר שידוע שהוקף חומה לדירה).
2068[3232]
2069סעיף טו (רק שיזהר שלא יטלטלנו חוץ לד' אמות, במקום שאסור לטלטל בשבת ... דכיון
2070שיצא חוץ לתחום, אין לו אלא ד' אמות ... אבל במקום שמותר לטלטל שם בשבת ... מותר
2071לטלטל בהן גם כן מה שהובא מחוץ לתחום, דכל רשות שמותר לטלטל בו בשבת, הרי כולו
2072נחשב כד' אמות לענין יוצא חוץ לתחום).
2073[3233]
2074מ"א סקכ"ו (משמע שם דוקא בפירות שאין במינם במחובר לקרקע, אבל אם יש
2075במינם במחובר צריך חותם, דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום, והוא
2076הדין בדגים, כמ"ש ביו"ד סי' קי"ח).
2077[3234]
2078בשו"ע שם ס"א (יין ובשר וחתיכת דג שאין בו סימן שהפקיד או שלח ביד עובד
2079כוכבים, צריך שני חותמות. אבל ... כל שאיסורו מדברי סופרים שהפקידו ביד עובד
2080כוכבים, מותר בחותם אחד). וש"ך שם סק"ה (דעת המחבר דהכל תלוי במה שהוא
2081אסור מן התורה או מדרבנן). וכך גם כאן באמירה לנכרי שהוא איסור מדברי סופרים, סגי
2082בחותם אחד.
2083וראה גם לעיל סי' כ ס"ג-ד. סי'
2084תצז, בקונטרס אחרון ס"ק ה. לקמן סי' תקיז ס"ד. שו"ת סי' יא
2085ד"ה ומהאי.
2086[3235]
2087מ"א סי' תקיז סק"ג (ונראה לי דאם ישראל קנה קמח או דגים בערב יום טוב,
2088והניח אצל העכו"ם בלא חותם, וביום טוב רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון, שרי,
2089דלא חיישינן שהעכו"ם החליף אם אינו נהנה בחליפין, כמ"ש ביו"ד סימן
2090קי"ח).
2091והוא כמבואר ברמ"א שם ס"ב (ומיהו
2092דווקא אם הוא דבר שיש לחוש שהחליפו ונהנה בחליפין ... אבל אם רואה הדבר ששלח או
2093הפקיד והוא טוב כמו ששלח, ולא נהנה העובד כוכבים אם החליפו, לא חיישינן, אף שהחותם
2094מקולקל). ובשו"ע שם ס"י (ואם
2095אינו נהנה בחליפין, מותר בכל ענין, דלא חיישינן שמא החליף להכשילו, כיון שאין לו
2096הנאה בדבר).
2097וכן
2098הוא לעיל סי' כ ס"ג (במה דברים אמורים כשהוא בענין שיהנה הנכרי בחליפין, אבל
2099אם לא יהיה לו הנאה כלל מחליפין, אין חוששין שמא יחליף הנכרי כדי להכשיל את ישראל).
2100[3236]
2101תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2102בפנים ס"א נתבאר, שאם הובא הדורון של
2103פירות ובעלי חיים ביום טוב ראשון, נהגו לאסור לטלטלו אף ביום טוב שני. אבל אם צריך
2104לו לכבוד השבת שלאחריו, מותר לטלטלו ולבשלו.
2105ואף שבתרומת הדשן ורמ"א ומ"א לא
2106התירו אלא לכבוד אורחים.
2107מכל מקום הט"ז מקיל בכל ענין, ויש לסמוך
2108עליו עכ"פ כשצריך להם לכבוד השבת.
2109לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
2110טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2111[3237]
2112סק"ח (דלצורך אורחים וכיוצא בזה מותר, ואם כן אין כאן מוקצה לגמרי ביום טוב
2113השני של גליות, ואין כאן איסור טלטול. ועל כן נראה דאין איסור שיבשלם ביום טוב שני
2114כדי לאוכלם בשבת ... הא קי"ל דאמרינן הואיל ואי מקלעי להו אורחים). והיינו
2115כמו הא דאמרינן לעיל סי' תקג ס"ב (הואיל אם היו מזדמנים לו אורחים שלא אכלו
2116עדיין היום היתה מלאכה זו צריכה להם, והיה מותר לו לעשותה, אם כן הרי מלאכה זו
2117נקראת מלאכת אוכל נפש, ואף שאין לו אורחים אין איסור מן התורה לעשותה), כן יש לומר
2118שמועלת סברת "הואיל" אף לענין שאינם מוקצה.
2119[3238]
2120סי' עח (אם יש בדבר צורך, כגון שזימן אורחים נכבדים, וקבעיא להו הך דורון, נראה
2121דיש לסמוך אדברי האשירי, דכתב אפילו לפירוש ר"י שרי לישראל אחר, משום דליכא
2122למיגזר בכה"ג. ולכך נראה להתיר, הואיל ולפרש"י שרי אפילו לאותו ישראל
2123שהובא בשבילו).
2124והיינו כמובא בפנים ס"א, לדעת
2125רש"י (לפי זה הטעם, אם הביא ביום טוב ראשון, מותרים באכילה ביום טוב שני של
2126גליות), ולדעת התוס' (אדם אחר שלא הובא בשבילו מותר לאכול מהם). ועל שני דעות אלו
2127סומך בתרומת הדשן לכבוד אורחים.
2128[3239]
2129ס"א (ונוהגין להחמיר, אם אינו צורך יום טוב לצורך אורחים ובכה"ג, דאז
2130נוהגין להקל לאחרים שלא הובא בשבילן), וס"ד (דנוהגין לאוסרו לטלטל ביום טוב
2131שני, אם לא לצורך אורחים וכיוצא בזה).
2132[3240]
2133כד, ב ד"ה ולערב (דליל יום טוב שני הוא ממתין בכדי שיעשו, ומותרין ממה נפשך,
2134אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שנלקטו בחול, כן דעתי
2135נוטה ויש לי ראיות הרבה).
2136[3241]
2137פ"ג סי' ב (לפירוש ר"ת שפירש משום שמא יאמר לנכרי להביא ביום טוב שיאכל
2138לערב מיד, מסתבר שמותר לישראל אחר מיד, ולא חיישינן שיאמר לנכרי להביא בשביל אחר,
2139דאין אדם חוטא ולא לו).
2140[3242] "פירוש, כשאותו אחר
2141הזמין אורחים אז מתירים לו, דסמכינן אכל הפוסקים שפסקו דלא כהסמ"ק, ולזה
2142נתכוין מהרא"י". והיינו שאז סומכין על רש"י ורא"ש הנ"ל,
2143שהתירו ביום טוב שני, כל אחד מטעמו, דלא כהגהת סמ"ק סי'
2144קצד ע' קסז (אסור לב' הימים, עד כדי שיעשו של ליל מוצאי יום טוב, אפילו בשני ימים
2145טובים של גליות כדפירש ר"י, ואפילו לישראל אחר שלא הובאו בשבילו אסורין).
2146וכמו
2147שבמקום אורחים הם סומכים על רש"י ורא"ש, כן במקום צורך שבת יש לנו לסמוך
2148על הט"ז.
2149[3243] בלא צורך שבת יש לחוש לדעת
2150סמ"ק הנ"ל, שהרי הרמ"א ומ"א הנ"ל, לא התירו אלא כשיש
2151אורחים.
2152[3244]
2153תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2154בפנים ס"ג נפסק בפשיטות, שספק ליקט
2155וצד נכרי היום בשביל ישראל, צריך להמתין בכדי שיעשו, כדעת הט"ז.
2156ולמדים זאת ממה שנפסק בשו"ע להחמיר
2157בפשיטות בספק תחומין, ששניהם תלוים במחלוקת רש"י והגאונים.
2158ואף שלענין בכדי שיעשו הובאו בשו"ע
2159סי' שכה, ב' הדעות בזה. מכל מקום גם שם משמע שהעיקר כהאוסרים.
2160לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
2161טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. דובר שלום ע' רלה ואילך.
2162[3245]
2163ס"ז (ספק
2164... אסורים בו ביום, ולערב בכדי שיעשו. ויש אומרים דלערב מותר מיד).
2165וכן הוא לעיל שם ס"י (ספק ...
2166אסורות בו ביום, וגם לערב בכדי שיעשו ... ויש אומרים שלערב מותר מיד).
2167[3246] על מה שנפסק בשו"ע
2168ס"ג (אפילו אם הוא ספק ... אסורים), כתב הט"ז ס"ק ד (בכלל זה גם כן
2169אם יש ספק ... לענין כדי שיעשו).
2170[3247] הוכחת הט"ז דקיי"ל
2171כדעת האוסרים אף לענין בכדי שיעשו, היא ממה שנפסק בפשיטות בשו"ע ס"ז (אם
2172הוא ספק אם באו מוץ לתחום ... אסור).
2173ואף
2174שגם שם הי' אפשר לפרש דמיירי רק לענין לאסרו "בו ביום", שהרי לא נזכר שם
2175"בכדי שיעשו".
2176מכל
2177מקום למד משם הט"ז אף לענין "בכדי שיעשו" בספק, כיון שדין
2178"ספק תחומין" (אף לענין "בו ביום"), דינו שוה לדין "בכדי
2179שיעשו" בספק, שהרי שניהם תלוים במחלוקת רש"י והרי"ף בפירוש הגמרא,
2180כדלקמן בסמוך.
2181[3248]
2182דתנן שבת קנא, א (נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא
2183אם כן באו ממקום קרוב), וקיי"ל כשמואל בגמרא שם (שמואל אמר חיישינן שמא חוץ
2184לחומה לנו), ופירש"י (אפילו הביא מחוץ לעיר אנו תולין להתיר, ואומרים שמא
2185בתוך התחום לנו ערב שבת, וסופדין בהן במוצאי שבת מיד, וחיישינן נמי אמרינן לקולא).
2186אבל ברי"ף שם סד, ב (כלומר אע"ג דחזינן להו דעיילי בצפרא, לא אמרינן אי
2187לאו דעיילי מאתר קריבא לא הוו עיילי בצפרא, אלא אמרינן הכי מאתרא רחיקא אתו, והאי
2188דאתו בצפרא, בליליא אזלי עד דמטו לחומה, וביתו התם, וקא עיילי השתא).
2189ומיירי שם לענין להספיד עם החלילין במוצאי שבת
2190(בכדי שיעשו), שהרי בשבת אין מספידים. ומובן אם כן דהא דקיי"ל לאיסור לשיטת
2191הרי"ף, היינו הן לענין ספק תחומין (אף לבו ביום) והן לענין בכדי שיעשו, כמבואר
2192במלחמות שם סה, ב (ואנו חוששים להם משום ספק תחומין להחמיר, והוא הדין בכל מעשה
2193שבת, ואפילו לערב עד כדי שיעשו כדברי רבינו הגדול ז"ל), ובטור (ואם הוא ספק
2194אם הובא מחוץ לתחום אם לאו ... לרי"ף גם בזה צריך להמתין בכדי שיעשו).
2195וכן נתפרש לעיל סי' שכה סי"ד (אם הוא
2196ספק אם הובא מחוץ לתחום אסור ... ולהאומרים שבאיסור כזה ... לא החמירו בספיקו ...
2197אף כאן מותר ... אפילו בו ביום).
2198וממה שנפסק בשו"ע ס"ז כדעת האוסרים
2199ב"ספק תחומין", למד הט"ז דהכי קיי"ל אף לענין
2200"בכדי שיעשו" בספק.
2201[3249] על מה שנפסק בשו"ע שם ס"ז
2202(ספק ... אסורים בו
2203ביום, ולערב בכדי שיעשו. ויש אומרים דלערב מותר מיד). הקשה במ"א ס"ק יד (וצ"ע
2204דאם כן למה סתם הרב"י בסי"ו דחוששין לחומרא עיי"ש).
2205והיינו
2206ששני הדינים האלו תלויים זה בזה, ומדוע לענין בכדי שיעשו הביא ב' הדעות, ואילו
2207לענין ספק תחומין סתם שם סט"ז (ספק אם הובאו מחוץ לתחום או מתוך התחום,
2208חוששין שמא מחוץ לתחום הובאו).
2209נמצא
2210שגם המ"א סובר ששני מחלוקות אלו תלויים זה בזה.
2211[3250]
2212במ"א שם תירץ על סתירה הנ"ל (ואפשר דבמת החמיר טפי). והיינו שרק לענין ספק הובאו החלילין
2213מחוץ לתחום סתם בשו"ע שספק תחומין אסור. משא"כ לענין שאר הובא מחוץ
2214לתחום, ולענין בכדי שיעשו הובאו בשו"ע שתי הדעות בלי הכרעה.
2215וכן הוא לעיל שם, שלענין בכדי שיעשו,
2216הביא שם ס"י את שתי הדעות. וכן לענין ספק הובא מחוץ לתחום, הביא שם סי"ד
2217את שתי הדעות. אבל לענין ספק מחוץ לתחום בחלילין, פסק בפשיטות בסכ"ב (ואם הוא
2218ספק אם הביאם מחוץ לתחום או מתוך התחום אסור), כיון "דבמת החמיר טפי".
2219[3251] שבשו"ע שם סט"ז
2220מיירי לענין חלילין, שבזה אפשר לבאר הטעם כיון "דבמת החמיר טפי".
2221[3252]
2222בשו"ע סי' שלפנינו ס"ז (אם
2223הוא ספק אם באו מחוץ לתחום ... אסור) לא מיירי במת. ומכל מקום אסר בפשיטות.
2224מזה למד הט"ז, שאף בלא מת נפסק
2225בפשיטות כדעת האוסרים.
2226[3253] בספק מחובר, לענין בכדי שיעשו
2227(כבסעיף זה).
2228[3254]
2229סה, א (ונמצא לענין הלכה לפי שטה זו, דכל היכא דמספקא לן מילתא תלינן לחומרא).
2230[3255] "בגמרא
2231שמואל אומר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו, רש"י פירש לקולא, דתלינן שהיו בין
2232השמשות תוך התחום. ולפי דעתו כל היכא דמספקא לן תלינן לקולא. אבל הגאונים פירשו
2233דשמואל לחומרא, דאע"פ שנכנסו בבוקר אסור, דחיישינן שמא בלילה הביאום ממקום
2234רחוק ולנו חוץ לחומה. ולפי זה בכל ספק כזה אזלינן לחומרא ... ופסק ב"י
2235כגאונים, ובכל ספק כזה לחומרא".
2236וממה
2237שכתבו הר"ן והט"ז "דכל היכא דמספקא לן מילתא", "בכל ספק
2238כזה", מובן שכן הוא אף לענין "בכדי שיעשו" בספק, ש"לענין הלכה
2239... תלינן לחומרא", "ופסק ב"י כגאונים, ובכל ספק כזה לחומרא".
2240[3256] אלא שלפי זה עדיין נשארת
2241קושיית המ"א, מדוע בשו"ע סי' שכה הובאו ב' הדעות, וכאן נפסק לאיסור
2242בסתם.
2243ואפשר
2244ליישב, דהיינו כיון שגם שם הביא את דעת המחמירין בסתם, משמע דעתו לפסוק כהמחמירין.
2245וכן
2246הוא לעיל שם ס"י וסי"ד (והעיקר כסברא הראשונה; שהעיקר כסברא
2247הראשונה).
2248[3257]ראה
2249כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.
2250[3258]
2251תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2252בפנים ס"ד וסט"ז נתבאר, שספק
2253תחומין מותר ביום טוב שני, ואילו ספק מוקצה אסור ביום טוב שני, כי עיקר המוקצה הוא
2254סייג לאיסורי תורה.
2255חילוק בזה הובא בפוסקים לענין יום טוב
2256ראשון. אבל לדידן דקיי"ל לאסור ספק תחומין ביום טוב ראשון, למדנו חילוק זה
2257לענין יום טוב שני.
2258לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
2259טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2260[3259]
2261רמז תרפה (וכתב רבינו אבי העזרי, אף על גב דבספק מוכן מחמירין, היינו משום דמוקצה
2262הוא ... הרחקה לאיסור [דאורייתא] ... אבל אם אין ספק מוקצה, אלא ספק תחומין ... דרבנן
2263להקל). והוא בראבי"ה סי' תשסג (ואף על גב דבספק מוכן מחמירין, היינו משום
2264דמוקצה משום הוצאה גזור ... אבל ... ספק תחומין ... שרי).
2265[3260]
2266כמובא לעיל ס"ק ב (כרש"י המיקל בספק תחומין), ושם נסמן (הערה 189).
2267[3261]
2268כמובא לעיל ס"ק ב, ובפנים סט"ז (אם יש להסתפק שמא בתחלת כניסת יום טוב
2269היה הנכרי כבר בתוך תחום העיר ... ביום טוב ראשון יש להחמיר אף בספק), ושם נסמן
2270(הערה 139).
2271[3262]
2272"וביש"ש סי' [ז'] פסק להחמיר ביום טוב שני אפילו בספק, וכן עיקר".
2273וכדלעיל שם ס"ח (כל דבר שהוא ספק אם הוא מוקצה או אינו מוקצה ... אסורים בין
2274באכילה בין בטלטול עד הערב, בין שהיום הוא יום טוב ראשון בין שהוא יום טוב שני של
2275גליות), ובסימן זה ס"ד (ואפילו בספק החמירו חכמים, אף ביום טוב שני של גלויות).
2276[3263]
2277"השו"ע שפוסק כההיא דחוששין שמא חוץ לחומה לנו לחומרא, וכמ"ש סי'
2278תקט"ו ס"ז, אם כן סבירא ליה ביום טוב ראשון אסור, אבל ביום טוב ב' מותר".
2279וכדלעיל שם ס"ז (אע"פ
2280שספק מוקצה אסור ביום טוב שני של גליות כמ"ש בסי' תצ"ז, ספק תחומין מותר).
2281[3264]
2282"וע' מה שכתבתי סי' תצ"ח ס"ד דביום טוב שני יש להקל", וכמבואר
2283בפנים סט"ז (אם יש להסתפק שמא בתחלת כניסת יום טוב היה הנכרי כבר בתוך תחום
2284העיר, יש להקל ביום טוב שני של גלויות).
2285[3265]
2286תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2287בפנים ס"ה נתבאר שאם
2288"נס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן ... בודאי נלקטו וניצודו מערב יום טוב".
2289ואף
2290שבכוורי דאדימי קיי"ל שהוא ספק מוכן
2291ואסור. מכל מקום אם נס ליחן ואדמומיתן, אין להסתפק שמא ניצודו היום.
2292לכללות
2293קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום טוב. מדרכי הקונטרס.
2294שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2295[3266]
2296כד, ב ד"ה אלא בכוורי.
2297[3267]
2298שם ד"ה אלא.
2299[3268]
2300משנה כד, א.
2301[3269]
2302קאי על מ"ש בפנים ס"ו (אם הוא יום טוב שני של ראש השנה, אפילו אם הוא
2303ספק אם נתלש וניצוד ביום טוב ראשון), ועל מ"ש בס"ז (וכן ספק שנתלש
2304וניצוד ביום טוב ... בשבת שלאחריו).
2305[3270] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2306כבר נתבאר בפנים ס"ד, שבספק מוקצה
2307אסרינן אף ביום טוב שני של גלויות.
2308ובס"ו הוסיף,
2309שבראש השנה אסרינן בספק אפילו מיום ראשון לשני. ובס"ז הוסיף, שאסרינן מספק מיום טוב שני לשבת
2310שאחריו.
2311ואף שיש הרוצים לחלק בינם. מכל מקום פשוט
2312הוא מדברי הפוסקים, וכן מובן מדברי הרמ"א בסי' תקיג.
2313לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
2314טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2315[3271] בפנים ס"ו צויין בזה על הגליון
2316"פוסקים".
2317וכן נתפרש במקור הלכה זו, בהגהת
2318סמ"ק סי' קצד ע' קטו (הביא הגוי בשבילו או בשביל גוי אחר ... אם יש בו חששא
2319דמחובר, כגון פירות כשיש במינו מחובר, או דגים שיש בהם חששא אם נצודו היום, אם
2320אינו יודע בודאי שניצודו הדגים או נלקטו הפירות מאתמול מערב יום טוב ... בשני ימים
2321טובים של ראש השנה, וכן מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב, אסור גם ביום שני). הובא
2322בהגהות מיימוניות (קושטא) פ"ב ה"י, ובב"י ד"ה ומ"ש
2323ואפילו.
2324ואף שהובא בכנסת הגדולה, הגה"ט סי'
2325תקיג (דוקא בודאי נולדה ביום טור ראשון, אבל בספק נולדה ביום טוב מותר אפילו ביום
2326טוב שני של ראש השנה, הר"ש חקאן הלוי ז"ל בתשובה כתיבת יד).
2327מכל מקום לא נראה כן בדברי הטור שם (ואם
2328לא בדק מערב יום טוב ... מותר ליקח ביצים מן העו"ג ... אבל לא בליל ב' של ראש
2329השנה, ולא בליל א' של יום טוב שאחר השבת, דאימור מאתמול הוה).
2330ואף שכתב על זה בכנסת הגדולה שם (ושמא
2331סובר הרב ז"ל, דהטור ז"ל מיירי כשידוע וניכר שהביצה היא בת יומא, אלא
2332שיש ספק שמא עתה בלילה הזה נולדה ואסורה, או שמא נולד[ה] מבערב ומותרת, ולכן ביום
2333טוב שני של ראש השנה, דאפילו נולדה מבערב אסורה, דנולדה בזה אסורה בזה, אסור ליקח
2334מן הנכרי). משא"כ בספק אם נולדה בראשון של ראש השנה, אפשר דמותר.
2335מכל מקום כתב עליו בעולת שבת שם
2336ס"ד (ואם ספק הוא אם נולד בראשון, כתב בכנסת הגדולה להתיר אפילו בב' ימים
2337טובים של ראש השנה עיי"ש. ובדברי המחבר בסמוך לא משמע הכי, וכן נראה עיקר
2338להחמיר). והוא האמור שם ס"ה (בשני ימים טובים של ראש השנה וכן בשבת ויום טוב
2339הסמוכים זה לזה, נולדה בזה אסורה בזה).
2340ואף שבשו"ע שם מיירי בודאי נולדה
2341בראשון, ואין מכאן הוכחה שכן הוא גם בספק.
2342על זה מבאר כאן, שעיקר ההוכחה היא
2343מהאמור ברמ"א שם ס"ו (וגוי המביא ביצים ביום טוב ראשון, ומסיח לפי תומו
2344שנולדו מאתמול ... ביום טוב שני, אפילו ראש השנה, נאמן, דאינו אלא דרבנן). ומקורו
2345בתרומת הדשן סי' עט (ב' ימים דראש השנה, דקי"ל נמי נולדה בזה אסור בזה, אם
2346הנכרי מסיח לפי תומו, סמכינן עלויה). וכן הוא לעיל שם סט"ו (נכרי המביא ביצים
2347ביום טוב ראשון, ומסיח לפי תומו ואומר שנולדו מערב יום טוב ... אפילו הוא יום טוב
2348שני של ראש השנה ... מותר לסמוך על הנכרי מסיח לפי תומו), "מכלל דספק
2349אסור".
2350[3272] שהרי זהו הטעם שאנו אוסרים
2351ספק מוקצה ביום טוב, כמבואר בפנים ס"ג (ספק ... צריך להמתין בכדי שיעשו. לפי
2352שהוא דבר שיש לו מתירין), ושם נסמן (הערה 60).
2353[3273]
2354תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
2355בפנים סי"ט נתבאר, שעיר שחציה נכרים
2356וחציה ישראל, נכרי המביא שם למכור, בודאי לצורך שניהם הוא מביא, ואינו ספק, ולכן
2357אסור.
2358ואף שיש מפרשים שמחצה על מחצה אוסרים מספק.
2359מכל מקום יש להוכיח מרוב הפוסקים, שהטעם
2360הוא משום ודאי, ולא משום ספק.
2361לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
2362טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2363[3274]
2364ד"ה רוחץ בה (לישנא אחרינא ... כיון דמחצה על מחצה, ודאי בשביל ישראל ונכרים
2365הוחמו ... ולשון זה נראה לי עיקר, ורבותי נמי).
2366[3275]
2367פכ"ג סוס"י ט (במחצה על מחצה ליכא ספיקא, אלא כיון דליכא הכרע, לשם כולם
2368נעשה).
2369[3276]
2370לאוין סה כ, ב (דודאי לשם שניהם נתחמם, בשביל גוים [ו]בשביל ישראל, ולכך אסור).
2371[3277]
2372סי' רמט (בודאי לשם עכו"ם ולשם ישראל נתחמם, בשביל שניהם, ולכך אסור).
2373[3278]
2374שם ד"ה ושמואל (אנו תולין להתיר ואומרים שמא בתוך התחום לנו ערב
2375שבת).
2376והיא הדעה הב' דלעיל סי' שכה ס"י (ויש אומרים ...
2377לא החמירו בספיקו); וכיון שמכל מקום אסור במחצה על מחצה, על
2378כרחך דמחצה על מחצה אינו כספק.
2379[3279]
2380פ"ג סי' ט (עיקר דברי רש"י, דתלינן להקל. ונהי דבספק מוכן אזלינן
2381לחומרא, בספק תחומין דרבנן מקלינן, ותלינן להקל). הובא במ"א ס"ק כד
2382(ובים של שלמה פסק כדעת המתירין).
2383[3280]
2384קכב, ב ד"ה אדעתא (ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא, דאיכא למימר עיקר
2385דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי). הובא
2386במ"א ס"ק כג (וב"י סי' רע"ו כתב בשם רש"י דהוי ספק).
2387[3281]
2388קנא, א ד"ה תניא כותיה דרב (דספיקא אסור, דקתני מחצה על מחצה ימתין בכדי
2389שיחמו חמין). והיינו שהגמרא מוכיחה מדין מחצה על מחצה שספק אסור).
2390וראה קובץ קול תורה (פאביאניץ) שנה א
2391ח"ב סי' כט.
2392[3282] כדלעיל סט"ז (ביום טוב
2393ראשון יש להחמיר אף בספק), ושם נסמן (הערה 139).
2394[3283]
2395לגירסתם בגמרא שם (תניא כוותיה דשמואל, עיר שישראל ונכרים דרים בה והיתה בה מרחץ
2396המרחצת בשבת, אם רוב נכרים, לערב רוחץ בה מיד, אם רוב ישראל, ימתין עד כדי שיחמו
2397חמין, מחצה על מחצה (אסור, וימתין) עד כדי שיחמו חמין. ר' יהודה אומר באמבטי קטנה
2398אם יש בה רשות רוחץ בה מיד. מאי רשות, אמר רב יהודה אמר רב יצחק בריה דרב יהודה אם
2399יש בה אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו י' קומקומין בבת אחת באמבטי קטנה,
2400מותר לרחוץ בה מיד). ופירש"י (אם יש בה רשות, אדם חשוב שליט, רוחץ בה ישראל
2401מיד, דיש לומר משחשיכה הוחמו חמין לאותו נכרי).
2402והגמרא מוכיחה מתנא קמא, שחולק על רבי
2403יהודה ואוסר מספק אף כשיש בה אדם חשוב, ואין תולין שמא מחשיכה הוחמה.
2404[3284]
2405שם סה, א (ואפילו יש בה רשות, כגון אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים, שיש לומר עבדיו
2406חממו לו ולא נעשה על ידי הבלנין, אעפ"כ אסור לרבנן, דחיישינן שמא על ידי
2407בלנין נעשה ובשביל ישראל. ומפליג פליגי רבנן אדרבי יהודה).
2408[3285]
2409ראה שם קנא, א ד"ה והגאונים, שבתחלה מפרש הראי' מהא דאסרינן מחצה על מחצה
2410מספק (וסייעיה רבא לשמואל מדתנן מחצה על מחצה אסור, ולא תלינן להקל לומר דבשביל
2411הגוים הדרין שם הוחמו), ואחר כך מוסיף פירוש שני (ואי נמי יש לפרש מדקתני מרחץ
2412המרחצת בשבת אם רוב ישראל אסור קא מייתי ראיה, מדלא תלינן דמאמש הוחמו חמין ופקקו
2413נקביו הוה).
2414[3286]
2415סה, רע"א (ואף על פי שיש לתלות ולומר דמשחשיכה הוחמו לצורך אותו שלטון, אפילו
2416הכי פסיק ותני דאסור, ופליג תנא קמא עליה דר' יהודה בהא, אלמא לא תלינן לקולא. זו
2417היא שיטת ה"ר אלפסי ז"ל בזה).