Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקטז דין איזה דברים מותרים לשלוח ביום טוב
ובו ו' סעיפים
א מותר לשלוח לחבירו ביום טוב
ובו ו' סעיפים
א מותר לשלוח לחבירו ביום טוב
בדרך רשות הרבים כל מיני מאכל ומשקה
גהראויים לבו ביום, אפילו אינן ראויים אלא על ידי מעשה שיעשו בגופן, כגון בהמה וחיה
דועוף חיים שאינן ראויים עד שישחטם, מכל מקום כיון שמותר לשחוט ביום טוב מותר גם כן
הלשלוח לחבירו,
ואף על פי שהוא יודע שחבירו לא ישחטם ביום טוב,
זמכל מקום כיון שאילו היה רוצה היה שוחטן ואוכלן מותר לשלוח לו:
חב וכן מותר לשלוח לו כל כלי תשמיש, וכן
טבגדים, אפילו אינן תפורין עדיין, לפי שהן ראויין לישען עליהם. ואפילו בגד כלאים
ימותר לשלוח, אם הוא קשה בענין שמותר לישב ולישען עליו,
יאכמ"ש ביו"ד סי' ש"א
יבעיי"ש:
יגג ואפילו דבר שאינו ראוי לבו ביום, אם הוא
ידראוי ליהנות ממנו בחול בלי שיצטרך לעשות מעשה בגופו, כגון תפלין
טווכיוצא בהם, מותר לשלוח ביום טוב אפילו דרך רשות הרבים.
טזואף על פי שאסור להוציא שום דבר שאינו צריך לו ביום טוב ואינו מוציאו אלא לצורך
יזהחול, כמו שנתבאר בסי' תצ"ה,
יחמכל מקום כיון שהוא נהנה ושמח במה שמשלח דורונות לחבירו, הרי זה צורך שמחת יום טוב:
יטד אבל אסור לשלוח דבר שאף בחול אינו ראוי
כעד שיעשו בו מעשה (האסורה לעשות ביום טוב), כגון מיני תבואה שאין דרך לבשלן שלמים,
כאאלא טוחנין אותן ועושין מהם פת
כב(וטחינה אסורה ביום טוב).
כגאבל מותר לשלוח מיני קטניות, שדרך לבשלן
כדשלימים בלא טחינה,
כהוהרי הן ראויין אפילו לבו ביום. ואין צריך לומר שמותר לשלוח יינות ושמנים וסלתות:
כוה וכל זה כשמשלח דרך רשות הרבים או (א)
כזדרך כרמלית,
כחשהוא מקום שאסור לטלטל בו בשבת, וגם ביום טוב שלא לצורך יום טוב כלל. אבל כשמשלח
כטדרך מקום שמותר לטלטל בו בשבת, כגון בחצר אחת או בעיר המעורבת, מותר לשלוח כל דבר
לאפילו מיני תבואה וכיוצא בהם מדברים המותרים בטלטול:
לאו כל דבר שמותר לשלוח ביום טוב לא ישלחנו
לבבשורה, דהיינו שלשה בני אדם נושאין מין אחד והן הולכין כולן (ב) כאחד זה אחר זה
לגבשורה אחת, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול,
לדמשום זלזול יום טוב.
להלפיכך אפילו במקום שמותר לטלטל בו בשבת,
לוכגון בחצר או במבוי המעורב, אם (ג) רבים מצויין שם אסור, משום זלזול יום טוב.
לזאבל אם כל אחד נושא מין אחד מותר
לחאפילו ברשות הרבים:
לטקונטרס אחרון
(א) דרך כרמלית כו'.
(א) דרך כרמלית כו'.
מכן
מאמשמע במג"א
מבשכתב דרך מקום שהוא רשות אחת לשבת, משמע בהדיא דדרך כרמלית אסור. והוא פשוט, כיון
מגשאין כאן צורך יום טוב (דאם יש צורך יום טוב אפילו דרך רשות הרבים מותר כמבואר),
מדלמה נתיר טלטול והוצאה מרשות היחיד לכרמלית לצורך החול. ועיין סי' תקי"ב
מהדאפילו לצורך בהמה או נכרי אסור להוציא לכרמלית, אע"פ שיש קצת צורך יום טוב,
מוכל שכן תבואה העומדת לטחינה שאין בה צורך יום טוב כלל, וגם לחול אינה ראויה בלא
מזמעשה.
מחואם נתיר לשלוח
מטלפי שהשליחות בעצמה שמחה היא לו,
ננתיר גם כן לשלוח לנכרי דרך כרמלית. אלא על כרחך לא שרי רק כשיגיע הנאה לישראל
נאמדבר המשתלח אפילו בחול בלא חסרון מעשה. ודברי הט"ז
נבצריך עיון גדול ליישבם.
נגוכן משמע בב"י
נדורמ"א
נהשכתבו אפילו דרך רשות הרבים כו', משמע בהדיא דעד השתא מיירי אף בכרמלית, דאם לא כן,
נואיפכא הוי להו למימר, דוקא דרך רשות הרבים, אבל בכרמלית בכל ענין שרי:
נז(ב) כאחד זה אחר זה כו'.
נחכן
נטהוא ברמב"ם, כמו שהעתיק לשונו בים של שלמה.
סואף נוסחתנו כך היא מתפרשת.
סאומה שהקשה הים של שלמה
סבעל הרמב"ם, לא קשה מידי, דלשון שורה משמע זה אחר זה כעין שורה, ובערבוביא אין
סגנקרא שורה כלל, ועיקר
סדהאיסור משום הרבה מבני אדם, אם כן הוי ליה למימר שלא יעשנו בג' בני אדם, אלא ודאי
סהעיקר האיסור משום עשיית השורה, ובפחות מג' אין ניכר עשיית השורה, ולכך שרי:
סו(ג) רבים מצויים כו'.
סזהמג"א
סחכתב דאף בחצר אסור, ואי אפשר ליישבו אלא כמו שכתבתי,
סטשהרי בין לפי מה שכתב רש"י
עשנראה כמוליך למכור כו', בין להרמב"ם
עאשפירש שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, וכמ"ש בפנים,
עבאין לאסור בחצר. שהרי אסרו לצאת בזוג לרשות הרבים, משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא,
עגפירוש למכור,
עדואפילו הכי מותר בחצר
עהכמ"ש בסי' ש"ה.
עוועיין שם במג"א סק"ו
עזדמשמע דדוקא במבוי אסור משום דשכיחי ביה רבים (עיין מג"א סי' תקי"א)
עחאבל בחצר מותר. וכן משמע גבי אין מנהיגין הבהמה במקל
עטשפירשו בגמרא
פדמיחזי כאזיל לחינגא, והרמב"ם
פאפירש שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ומשמע שם מסידור לשון הרמב"ם
פבדבחצר שרי, שהרי כתב (בריש פ"ה)
פגאע"פ שהותרה הוצאה כו' צריך לשנות, כיצד המביא כדי יין כו' וכן משאות כו'
פדאין מנהיגין כו,
פהמשמע דכולהו חד טעמא נינהו שלא יעשה כדרך כו', וחד דינא אית להו דבחצר שרי, כמו
פושכתבו התוס' ריש פרק המביא
פזורמ"א סי' תקי"א סעיף ח' בהג"ה:
פח[3287]
פטמשנה יד, ב (בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות, ובית הלל אומרים
צמשלחין), וכבית הלל. טור ושו"ע ס"א (מותר לשלוח לחבירו ביום טוב).
צא[3288]
צבב"י סוף הסימן (ומדברי הפוסקים שסתמו דבריהם נראה, דאפילו להוליכם דרך רשות
צגהרבים בידו שרי, דכיון דאיכא שמחת יום טוב בשילוח מתנות אלו, שפיר הוי צורך יום
צדטוב). רמ"א ס"ג (אפילו דרך רשות הרבים מותר לשלחן).
צה[3289]
צומשנה שם (בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין). רמב"ם פ"ה ה"ז (ומשלחין
צזחיה בהמה ועופות אפילו חיים, מפני שמותר לשחוט ביום טוב, וכן כל כיוצא בזה). טור
צחושו"ע שם (בהמה חיה ועוף, אפילו חיים).
צט[3290]
קראה רש"י בדעת בית שמאי במשנה שם (אין משלחין דורון איש לרעהו אלא מנות, דבר
קאהמוכן ואינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר חתוכות), ובית הלל חולקים על זה
קבומתירים אף אם יודע שלא ישחטם ביום טוב.
קגואף
קדשנתבאר לעיל סי' תקג ס"ג (ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון להדיח כלים
קהוכיוצא בזה, אסור לעשות ולהכין ביום טוב לצורך חול ... ולכן יש ליזהר שלא להביא
קויין ביום טוב ראשון לצורך קידוש של ליל יום טוב שני, וכן לא יחפש בספר תורה ביום
קזטוב ראשון מה שצריך לקרות ביום טוב שני או בשבת שאחר יום טוב).
קחהכא
קטשאני, שאינו לצורך חול, כי אם לצורך המקבל, שישאר חפץ זה אצלו ויוכל להשתמש בו בכל
קיעת שירצה. ונתבאר חילוק זה לעיל סי' רנד ס"י (הערה צה), וסי' שח סט"ז
קיא(הערה קנג), וסי' שכא ס"ו (הערה פב).
קיבואף דהכא מיירי בשולח לו דורון, ונתבאר
קיגלעיל סי' שו סט"ו (שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויום טוב, אלא מיני
קידמאכל ומשקה שלצורך היום).
קיהמכל מקום יתבאר לקמן ס"ג (כיון שהוא נהנה ושמח במה שמשלח דורונות
קיולחבירו, הרי זה צורך שמחת יום טוב).
קיז[3291]
קיחמשנה יד, ב (משלחין כלים (בגדים, רש"י) בין תפורין בין שאינן תפורין,
קיטואע"פ שיש בהן כלאים, והן לצורך המועד). גמרא טו, רע"א (בקשין),
קכופרש"י (בגדים קשין שאין מחממים, מותר לישב עליהן). טור ושו"ע ס"ג
קכא(משלחים כלים אף על פי שאינם תפורים, שהם ראוים לישען עליהם, ואפילו יש בהם כלאים,
קכבאם הם קשים). לבוש ס"ג (אם הם קשים שראויים להציע תחתיו, ואין בו משום לא
קכגיעלה עליך).
קכד[3292]
קכהברמ"א שם ס"ב (כל בגדים הקשים מותרים בהצעה מתחתיו).
קכווכן הוא לעיל סי' שח ספ"ה (יש
קכזאוסרים לטלטל בגד שעטנז של ישראל אפילו לצורך גופו ומקומו, מפני שאינו ראוי לכלום,
קכחלא להתלבש בו ולא להציעו תחתיו, אם אינו בגד קשה, ע"ד שנתבאר ביו"ד סי'
קכטש"א).
קל[3293]
קלאגמרא טו, א (רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפלין ביומא טבא. אמר ליה אביי והא אנן
קלבתנן כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו. הכי קאמר כל שנאותין בו בחול (שהוא מתוקן
קלגכל צרכו, רש"י) משלחין אותו ביום טוב). טור ושו"ע ס"ג (ומשלחין
קלדתפילין, כיון שראויים להניחם בחול). מ"א ס"ק ו (לאפוקי תבואה, דאפילו
קלהבחול אינה ראויה בלא טחינה), וכדלקמן סעיף הבא.
קלוולענין טלטולם ראה לעיל סי' שח
קלזסי"ט (התפילין ... לצורך גופן, כגון בשביל שישמרוהו מן המזיקין, או לצורך
קלחמקומן, מותר לטלטלן, כדין כלי שמלאכתו לאיסור).
קלט[3294]
קמכנסמן לעיל (הערה 2).
קמא[3295]
קמבריש ס"ד (כשגופו נהנה מגוף המלאכה עצמה הנעשית לצורך יום טוב, כגון שמוציא
קמגחפציו מרשות היחיד לרשות הרבים, שהוא צריך להשתמש בהן ברשות הרבים).
קמד[3296]
קמהב"י סוף הסימן בשם השלמה (יש לומר כיון ששמח עכשיו בהן, צורך הוא). לבוש ס"ג
קמו(הואיל ומותר לטלטלם, שמחת יום טוב יש בשילוח מתנות, והוי שפיר צורך יום טוב).
קמזמ"א ס"ק ה (כיון שראוים, אע"ג דעכשיו אין ראוים ליהנות מהם, מכל
קמחמקום שמחה הוא לו שנהנה בשילוחן).
קמט[3297]
קנמשנה יד, ב (אבל לא תבואה, ורבי שמעון מתיר בתבואה), וכת"ק. רמב"ם פ"ה
קנאה"ז (אין משלחין ביום טוב תבואה, לפי שאין נאותין בה בחול אלא אם כן טחן,
קנבואסור לטחון ביום טוב). מ"מ שם (והטעם לפי שעיקר התבואה עומדת לטחינה). רא"ש
קנגפ"א סי' כד (והרמב"ם ז"ל פסק כתנא קמא, וכן עיקר). טור ושו"ע
קנדס"א (אבל לא תבואה, לפי שמחוסרת טחינה, שהיא מלאכה האסורה ביום טוב).
קנהא"ז ס"ק ב (אף דאפשר לעשות מהם תבשיל, מכל מקום עיקר התבואה עומדת
קנולטחינה. וזהו חמשת המינים).
קנזומכל מקום אינם מוקצה, כדלקמן סי' תקיז
קנחס"ג (שגם
קנטהתבואה קודם שטחנה היא ראויה לאכילה, לעשות ממנה קליות או דייסא).
קסונתבאר במ"א שם ס"ק ב (ואם תאמר אם כן יהא מותר לשלוח תבואה
קסאביום טוב (ועסי' תקי"ו). ויש לומר דאין רגילין לעשות ממנה מאכל אדם).
קסב[3298]
קסגרמב"ם שם (ואסור לטחון ביום טוב). שו"ע שם (שהיא מלאכה האסורה ביום טוב).
קסדוכדלעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים ... והטחינה).
קסה[3299]
קסומשנה שם (משלחין ... וקטניות). רמב"ם שם (אבל משלחין קטניות, מפני שמבשלן
קסזביום טוב או קולה אותן ואוכלן). טור ושו"ע שם (מותר לשלוח ... וקטניות).
קסח[3300]
קסטמשנה שם (משלחין יינות שמנים וסלתות). טור ושו"ע שם (ויינות, שמנים וסלתות).
קע[3301] ההוכחות שאסור אף דרך כרמלית,
קעאנתבארו בקונטרס אחרון סק"א.
קעב[3302]
קעגמ"א סק"א (אף על גב דחזיא לבהמה בלא טחינה, מכל מקום אסור לשלוח לצורך
קעדבהמה כמ"ש ססי' תקי"ב (יש"ש). ולפי זה מותר לשלוח במקום שהוא רשות
קעהאח[ת] לשבת). והיינו כיון שבזה מותר אפילו לצורך בהמה ונכרי, ולא אסרו אלא
קעובכרמלית, כדלעיל שם ס"א וס"ז.
קעז[3303]
קעחנתבאר בקונטרס אחרון סק"ב.
קעט[3304]
קפברייתא יד, ב (תני רב יחיאל ובלבד שלא יעשנו בשורה (לא ישלח הדורון על ידי אנשים
קפאהרבה, דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק, רש"י). תנא אין שורה פחותה
קפבמשלשה בני אדם). רמב"ם פ"ה ה"ח (כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב
קפגכשישלחנו לחבירו תשורה לא ישלחנו בשורה, ואין שורה פחותה משלשה בני אדם, כיצד, הרי
קפדששלח לחבירו בהמות או יינות ביד שלשה בני אדם כאחד או ארבעה זה אחר זה, וכולן
קפההולכין בשורה אחת, הרי זה אסור, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול). טור ושו"ע
קפוס"ב (כל דבר שמותר לשלוח ביום טוב, לא ישלחנו בשורה, דהיינו שלשה בני אדם או
קפזיותר זה אחר זה נושאים כולם מין אחד).
קפח[3305]
קפטשכל עובדין דחול הוא זלזול יום טוב, כדלעיל סי' תצה סי"א (זלזול יום טוב, שלא יעשה בו כדרך שהוא
קצעושה בחול), ושם נסמן (הערה 91).
קצא[3306]
קצבמ"א סק"ב (ונראה לי דאפילו בחצר אסור). ונתבאר בקונטרס אחרון סק"ג
קצג(ואי אפשר ליישבו אלא כמו שכתבתי), דהיינו דוקא "אם רבים מצויין שם".
קצד*
קצהבכל הני איסורים מפני שנראה שהולך למקום
קצורחוק או לשוק, הובאו ונתבארו ג' שיטות – לעיל סי' שא בקונטרס אחרון ס"ק ז:
קצז(א) לא אסרו אלא ברשות הרבים וכרמלית.
קצח(ב) אסרו אף במבוי המעורב ובחצר.
קצט(ג) אסרו במבוי המעורב ובחצר – אם רבים
רמצויין בו.
ראוכדעה הג' מסיק כאן בפנים (כגון בחצר או
רבבמבוי המעורב, אם רבים מצויין שם), ובקונטרס אחרון (דדוקא במבוי אסור משום דשכיחי
רגביה רבים).
רדוכן הוא לעיל סי' שה סי"ד (לא תצא בו
רהלרשות הרבים, אפילו היא עיר המעורבת).
רוסי' שכג ס"ד (דרך מבוי המעורב ...
רזבמבוי המעורב).
רחסי' תקי סי"ז (במה דברים אמורים
רטכשמוליכם במקום שמצויים בו רבים, כגון ברחובות או במבואות. אבל אם מוליכם מבית
רילבית בחצר אחת, אין צריך לשנות כלל).
ריאלקמן סי' תקכב ס"ד (אפילו במבוי
ריבהמעורב, אם רבים מצויים שם).
ריג[3307]
רידגמרא שם (בעי רב אשי תלתא גברי (שלוחים, רש"י) ותלתא מיני (עם תלתא מיני,
ריהרש"י) מאי (מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי, כי היכא דיכול לשלוח איש אחד עם
ריוכל מין זה בלא זה השתא נמי שרי, או דלמא השתא מיהא אוושא מלתא, רש"י). תיקו).
ריזרמב"ם שם (שלח שלשה מינין ביד שלשה בני אדם כאחד, הרי זה מותר). מ"מ שם (תיקו,
ריחוהוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא). טור ושו"ע שם (אבל אם כל אחד נושא מין אחר, מותר).
ריט[3308]
רככדלעיל ס"א-ב.
רכא[3309]
רכבתוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
רכגבפנים ס"ה נתבאר שבחצר או עיר מעורבת
רכדמותר לשלוח כל דבר, אבל ברשות הרבים או כרמלית אסור.
רכהומבאר דהגם שהט"ז התיר אף בכרמלית,
רכוולא אסר אלא ברשות הרבים.
רכזמכל מקום יש להוכיח מהפוסקים ומסברה, שגם
רכחבכרמלית אסור, כמו ברשות הרבים.
רכטלכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
רלטוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
רלא[3310]
רלבסק"א (אף על גב דחזיא לבהמה בלא טחינה, מכל מקום אסור לשלוח לצורך בהמה
רלגכמ"ש סוס"י תקי"ב (יש"ש). ולפי זה מותר לשלוח במקום שהוא רשות
רלדאח[ת] לשבת). והיינו כיון שבזה מותר אפילו לצורך בהמה ונכרי, ולא אסרו אלא
רלהבכרמלית, כדלעיל שם ס"א וס"ז.
רלו[3311]
רלזס"א (לצורך נכרי, שלא הותר אלא על ידי נכרי) וס"ז (לצורך בהמה).
רלח[3312]
רלטכבפנים ס"ד.
רמ[3313] לישראל דרך כרמלית, כשאינה
רמאלצורך כלל.
רמב[3314]
רמגלהמשלח; כבפנים ס"ג.
רמד[3315] שאז חשובה הנאת המשלח.
רמה[3316]
רמוסוף סק"א (לענין הולכה דרך רשות הרבים מיירי כאן, ואנו אין לנו רשות הרבים,
רמזומשלחין הכל מה שאינו מוקצה), היינו שהתיר דרך כרמלית אף בלא צורך.
רמח[3317]
רמטסוף הסימן (ומדברי הפוסקים שסתמו דבריהם נראה, דאפילו להוליכם דרך רשות הרבים בידו
רנשרי, דכיון דאיכא שמחת יום טוב בשילוח מתנות אלו, שפיר הוי צורך יום טוב).
רנא[3318]
רנבסעיף ג (אפילו דרך רשות הרבים מותר לשלחן).
רנג[3319]
רנדתוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
רנהבפנים ס"ו נתבאר שהאיסור לשלוח בג'
רנובני אדם הוא כשהולכים בשורה זה אחר זה.
רנזומבאר דאף שביש"ש רוצה להוכיח דהיינו
רנחאף כשאינם זה אחר זה. מכל מקום כן מוכח בגמרא וברמב"ם.
רנטלכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
רסטוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
רסא[3320]
רסבפ"ה ה"ח, בהעתק היש"ש פ"א סי' מג (ביד שלשה וארבעה בני אדם
רסגכאחד זה אחר זה), וכן הוא ברמב"ם מהדורת פרנקל.
רסד[3321]
רסהבדפוסים הנפוצים (ביד שלשה בני אדם כאחד או ארבעה זה אחר זה). אבל גם לפי גירסא זו
רסוהתיבות "זה אחר זה" מוסבים גם על השלשה.
רסז[3322]
רסחשם (אין חילוק בין הולכין זה אחר זה או בערבוביא, דהטעם משום אוושא מילתא, או כטעם
רסטר' אפרים. אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כן, וז"ל (הלכות יום טוב פ"ה
רעה"ח), לא ישלחנו בשורה כו', כיצד, הרי ששולח לחבירו יינות או בהמות ביד ג' ד'
רעאבני אדם כאחד בזה אחר זה וכולן הולכין בשורה אחת, הרי זה אסור, שלא יעשה כדרך שהוא
רעבעושה בחול, עד כאן. וכ"כ הסמ"ג (לאוין ע"ה) אחריו. ומכל מקום נראה
רעגדלאו דוקא בהכי, מדקאמר אין שורה פחות מג' בני אדם, ולא אמר אין פחות מג' בני אדם
רעדבזה אחר זה, אלמא דלא קפדינן אלא אג' בני אדם. ועוד יותר נראה, שאם היו הולכין
רעהבכיון בזה אחר זה, היה אסור אפילו בג' מינים, דשרינן לקמן, לפי שזהו נראה להדיא
רעוכעובדא דחול, ואוושא מילתא נמי טובא).
רעז[3323] אוצ"ל: ואם עיקר.
רעח[3324]
רעטתוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
רפבפנים ס"ו נתבאר שהאיסור לשלוח בשורה
רפאהוא אף במקום שמותר לטלטל בו בשבת, כגון חצר ומבוי המעורב, אם רבים מצויין שם.
רפבומבאר דאף שהמ"א כתב בסתם
רפג"דאפילו בחצר אסור", יש להוכיח שהכוונה היא, שאסור דוקא אם רבים מצויין
רפדשם.
רפהסיכום הדברים – לעיל (הערה 20).
רפולכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
רפזטוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
רפח[3325]
רפטסק"ב (ונראה לי דאפילו בחצר אסור).
רצ[3326]
רצאס"ו (בחצר או במבוי המעורב, אם רבים מצויים שם).
רצב[3327]
רצגיד, ב ד"ה שלא יעשנו (דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק).
רצד[3328]
רצהפ"ה ה"ח (כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב, כשישלחנו לחבירו תשורה לא ישלחנו
רצובשורה ... שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).
רצז[3329] ס"ו (שלא יעשה כדרך שהוא
רצחעושה בחול).
רצט[3330]
שמשנה שבת נד, ב (ולא בזוג), ובגמרא שם (משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא),
שאופרש"י (לשוק למכור).
שב[3331] ברייתא שם נג, א (ופוקקין לה זוג בצוארה
שגומטיילת עמו בחצר), ופרש"י (ומטיילת באותו זוג בחצר, אבל לא תצא בו לרשות
שדהרבים, כדמפרש לקמן בפרקין, דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא). ובתוס' שם ד"ה מהו (ואין
שהלפרש נמי דבעי למיסר בחצר אטו רשות הרבים ... דגבי בהמה לא גזרו, כדתניא בסמוך גבי
שוזוג, ומטיילת עמו בחצר).
שז[3332]
שחסי"ד (זוג התלוי בצואר בהמה או כלבים וחתולים ועופות ... מותר שתטייל בזוג זה
שטבחצר, אבל לא תצא בו לרשות הרבים, אפילו היא עיר המעורבת ... מפני מראית העין,
שישנראה כאלו מוליכה לשוק למכור, שאז הוא דרך לתלות להזוג לנאותה בפני הקונים, אבל
שיאבחצר אין שם רואים שיחשדוהו), וסי"ח (לא יקשור גמלים זה בזה ... אפילו היא
שיבעיר המעורבת, מפני שנראה כאילו מוליכם לשוק למכור).
שיג[3333] "נראה לי דכל הנך
שידדאמרינן בבהמה דאסורה לצאת בו ברשות הרבים, דהוי משוי, מכל מקום בחצר שרי".
שיה[3334]
שיואוצ"ל תק"י סקט"ו (מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת, דשכיחי רבים).
שיזוכן הוא לעיל שם סי"ז (במה דברים אמורים,
שיחכשמוליכם במקום שמצויים בו רבים, כגון ברחובות או במבואות, אבל אם מוליכם מבית לבית
שיטבחצר אחת, אין צריך לשנות כלל).
שכ[3335]
שכאמשנה לב, ב (ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב).
שכב[3336]
שכגלג, א (משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא). הובא לקמן סי' תקכב ס"ד (אין מנהיגין את
שכדהבהמה במקל אפילו בתוך מבוי המעורב, אם רבים מצויים שם).
שכה[3337]
שכופ"ה ה"ג (אין מנהיגין את הבהמה במקל ... שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).
שכז[3338]
שכחוכעין זה לעיל סי' שא בקונטרס אחרון סוף סק"ז (וברמב"ם משמע מסידור
שכטלשונו דאף מקל וכסא מיירי בכהאי גוונא, עיין שם בפרק ה' שהתחיל שלא יעשה כו'. וכן
שלכתב במקל וכסא שלא יעשה כו'. ועיין במ"ש בסי' תקט"ז).
שלא[3339] פ"ה ה"א (אף על פי
שלבשהותרה הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך, לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול,
שלגאלא צריך לשנות ... כיצד המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא
שלדהוא על כתיפו או לפניו. המוליך את התבן, לא יפשיל את הקופה לאחריו אבל מוליכה בידו).
שלההרי מיירי במקום שאסור להוציא בשבת, וביום טוב הותר.
שלו[3340]
שלזשם ה"ב (וכן משואות שדרכן לישא אותן במוט ישא אותן על גבו מאחריו).
שלח[3341]
שלטשם ה"ג (אין מנהיגין את הבהמה במקל ... שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).
שמ[3342]
שמאכט, ב ד"ה המביא (מיירי בשבת דלא הוי כעובדי דחול, שאין מטלטל כי אם מזוית
שמבלזוית באותו בית).
שמג[3343]
שמדאוצ"ל: תק"י סעיף ח בהג"ה (ודוקא כשמוליכין ממקום למקום, אבל מזוית
שמהלזוית או מבית לבית באותו חצר שרי בכל ענין).
שמוהרי ודאי מיירי בכל אלו שבחצר מותר כיון
שמזשאין רבים מצויין שם.