Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקי כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזו מהם מותרים על ידי שינוי
ובו כ"א סעיפים
מלילת שבלים וקטניות
א מותר
ובו כ"א סעיפים
מלילת שבלים וקטניות
א מותר
בלמלול שבלים של תבואה בידיו, כדי שיפול הזרע מן השבולת,
גאע"פ שהיה אפשר לו למלול מערב יום טוב.
דוכן מותר לפרך השרביטים של קטניות בידיו,
הכדי שיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט, ויוציאם מתוכם בידיו.
וואע"פ שהוא מפרק דבר מגידולו,
זואילו היה עושה כן בשבת על ידי כלי המיוחד לכך, או שהיה מפרק הזרעונים בידיו ממקום
חחיבורם, היה חייב משום דש.
טמכל מקום ביום טוב, כיון שאיסור הדישה לצורך אכילה אינו אלא מדברי סופרים,
ילא גזרו אלא על דישה גמורה, שכיוצא בה בשבת חייב חטאת.
יאויש חולקין על זה ואומרים, דאף ביום טוב
יבלא התירו למלול ולפרך אלא על ידי שינוי, דהיינו שימלול ויפרך בראשי אצבעותיו של
יגידו אחת בלבד.
ידואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה, מכל
טומקום אם אפשר לו לעשות כן על ידי שינוי (א) טוב להחמיר ולחוש לסברא האחרונה:
טזברירת זרעונים וקטניות
ב הזרעונים
ב הזרעונים
יזאחר שנתפרכו מהשבלים ועדיין הם מעורבים עם המוץ, מותר לנערן מידו האחת לידו השנית
יחולנפח מהן המוץ.
יטולא ינפח הרבה ביחד,
כמפני שנראה כמנפח לצורך החול,
כאאלא מנפח מעט מעט ואוכל מיד.
כבואפילו בקנון, שהוא כלי שראשו אחד רחב וראשו השני עשוי כמין מרזב קצר, מותר ליתן
כגהזרעונים בתוך הרחב ולנענע והאוכל מתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי.
כדאבל לא ינפה אותם בנפה וכברה, אע"פ שלא היה אפשר לו לנפות מערב יום טוב,
כהואפילו אינו מנפה אלא מעט מעט ואוכל מיד, מכל מקום כיון שבכלים הללו אין דרך לנפות
כומעט אלא הרבה ביחד, לפיכך המנפה בהם נראה כמנפה לימים רבים:
כזג הבורר קטניות המעורבים עם עפרורית או עם
כחמוץ שלהם, בורר כדרכו
כטאפילו פסולת מתוך האוכל,
לואפילו בקנון,
לאואפילו אינו אוכל מהם לאלתר אלא בורר בשחרית לאכול (ב) בין הערבים.
לבואע"פ שכיוצא בו בשבת חייב חטאת אפילו בורר אוכל מתוך הפסולת,
לגמכל מקום ביום טוב לצורך אכילה התירו לברור כדרכו אפילו פסולת מתוך האוכל.
לדולא אמרו דהברירה היא ממלאכות האסורות ביום טוב אף לצורך אכילה, אלא בברירת תבואה
להשדרך לבור אותה הרבה ביחד, וכמו שנתבאר בסי' תצ"ה
לועיין שם הטעם, אבל מיני קטניות שאין דרך לבור אותן אלא מה שצריך לו מהם בו ביום
לזמותר לברור כדרכו:
לחד במה דברים אמורים כשהאוכל מרובה על
לטהפסולת, שיש יותר טורח בברירת האוכל מתוך הפסולת מבברירת הפסולת מתוך האוכל, לפיכך
מ(ג) הצריכו אותו לברור הפסולת כדי למעט בטורח ביום טוב, אבל אם הפסולת מרובה על
מאהאוכל, צריך לברור את האוכל ולהניח את הפסולת, כדי למעט בטורח.
מבוכן אפילו אם האוכל מרובה על הפסולת, אלא שיש יותר טורח בברירת הפסולת מברירת
מגהאוכל, כגון שהפסולת הוא דק מאוד ויש טורח ליקח אותו בידו, צריך לברור האוכל
מדולהניח הפסולת כדי למעט בטורח
מהוכן אם הפסולת מרובה על האוכל, אע"פ שיש יותר טורח בברירת האוכל מברירת
מוהפסולת, כגון שהאוכל הוא דק מאד, צריך לברור את האוכל ולהניח את הפסולת, כיון
מזשכמות הפסולת מרובה על כמות האוכל.
מחאבל אם כמות האוכל הוא שוה לכמות הפסולת ויש יותר טורח בברירת האוכל מברירת הפסולת,
מטצריך לברור את הפסולת מתוך האוכל כדי למעט בטורח.
נואם האוכל והפסולת שניהם שוין בכמותן ובטירחתן, הרשות בידו לברור איזו שירצה:
נאה וכל זה כשלא היה אפשר לו לברור מערב יום
נבטוב. אבל אם היה אפשר לו לברור מערב יום טוב, אסור לברור
נגפסולת מתוך האוכל, אפילו בידו, אע"פ שהאוכל מרובה על הפסולת ויש יותר טורח
נדבברירת האוכל מבברירת הפסולת. ואפילו אוכל מתוך הפסולת אין לו לברור אלא מה שהוא
נהצריך לאכול לאלתר, כמו שנתבאר בסימן שי"ט
נולענין שבת, לפי שכל מלאכת אוכל נפש שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בכך
נזהפסד ולא חסרון טעם, אסור לעשותה ביום טוב
נחמטעם שנתבאר בסימן תצ"ה:
נטו ואפילו אם לא היה אפשר לברור מערב יום
סטוב, אסור להניח הקטניות במים כדי שיצוף הפסולת למעלה או כדי שירד העפרורית למטה,
סאואין צריך לומר שאסור לנפותן בנפה וכברה
סבמטעם שביארנו למעלה:
סגסינון ותיקון חרדל ושמרים
ז אין מסננין את החרדל במסננת שלו,
ז אין מסננין את החרדל במסננת שלו,
סדמפני שנראה כבורר, שמשליך הסובין שלו.
סהאע"פ שאין זה בורר ממש, שהרי גם הסובין ראויים לאכילה ואינן נקראים פסולת,
סומכל מקום כיון שנראה כבורר אסרוהו חכמים, שהרי אפשר לסננו מערב יום טוב. אבל אם לא
סזהיה אפשר לסננו מערב יום טוב מותר לסננו ביום טוב:
סחח החרדל הוא מר, ורגילין למתקו על ידי
סטשמכבין בתוכו גחלת או אבן ניסוקת, וביום טוב אסור לכבות בתוכו (ד) גחלת של עץ,
עלפי שאין כיבוי זה צורך אוכל נפש ממש, שאפשר לאכול בשר בלא חרדל ואין צריך אלא
עאלמעונגים, וכל דבר שאינו שוה לכל נפש, אסור לעשותו ביום טוב, כמ"ש בסימן
עבתקי"א
עגעיין שם.
עדאבל מותר לכבות בתוכו גחלת של מתכת
עהאו אבן ניסוקת,
עולפי שאין שייך כיבוי במתכת, שאף אם לא יכבנו לא ישרף, ולא יעשה פחם. ואף בשבת אין איסור
עזלכבותו אלא מדברי סופרים,
עחוביום טוב לצורך אכילה לא גזרו. ומטעם זה מותר ליתן שפוד של מתכת מלובן לתוך המשקה
עטכדי שיתחמץ, אם הוא ראוי לשתותו בו ביום:
פט משמרת שהיתה תלויה ועומדת מערב יום טוב,
פאמותר ליתן בה שמרים של יין לסננן.
פבוכן שמרים של שאר משקים טובים וחזקים, בענין שאם היה מסננן מערב יום טוב לא היה
פגהמשקה היוצא מן השמרים כל כך טוב וחזק כמו שהוא עכשיו שמסנן בו ביום ששותה אותו.
פדאבל אסור לתלות את המשמרת לכתחלה ביום
פהטוב כדי לסנן בה,
פושלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול
פזמשום זלזול יום טוב,
פחשנראה כמתקן וקובע המשמרת לסנן בה יין הרבה בקבע:
פטי ומותר להערים לתלות המשמרת כדי להניח
צבתוכה פירות ואחר כך נותן בה שמרים לסננן לצורך יום טוב.
צאוהוא שנתן בה פירות קודם שנתן בה שמרים, אבל אם נותן בה שמרים קודם שנתן בה פירות,
צבניכר הדבר שתולה אותה בשביל השמרים ואסור:
צגעשיית גבינה והעמדת חלב
יא אין עושין גבינה ביום טוב
יא אין עושין גבינה ביום טוב
צדלפי שאפשר לעשותה מערב יום טוב שהגבינה ישנה טובה מהחדשה:
צהיב אין
צומעמידין חלב ביום טוב,
צזדהיינו שנותנין לתוכה קיבה להעמידו, ואסור משום בורר שמפריד הקום מן החלב.
צחואע"פ שהיא מלאכת אוכל נפש, מכל מקום כיון שדרך להעמיד הרבה חלב בבת אחת חששו
צטחכמים אם נתיר לו להעמיד ביום טוב שמא יעמיד הרבה לצורך החול.
קומטעם זה אסור לעשות חמאה מן שומן שצף
קאעל פני החלב, שהרי הוא בורר שמפריד החלב מן החמאה שבו,
קבואפילו על ידי נכרי אסור לעשות,
קגכדין שאר איסורי יום טוב שאסור אפילו על ידי נכרי:
קדתיקון ירק ומליחת צנון
יג ירק תלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין, אין
יג ירק תלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין, אין
קהגוזזים אותם במספרים שדרך לחתכם בהם מהמחובר, מפני מראית העין, שהרואה (את המספרים
קואצל הירק) יאמר שהיום נגזזו מהמחובר:
קזיד מותר לתקן את הקונדס ואת העכביות, והן
קחמיני ירקות שיש טורח הרבה בתיקונן:
קטטו מותר למלוח הרבה חתיכות צנון ביחד אם
קירוצה לאכלם אחר כך בו ביום,
קיאאף על פי שאסור בשבת,
קיבשהרי אם היה עושה כן מערב יום טוב היה מפיג טעם הצנון. ויש מחמירין
קיגשלא למלוח הרבה חתיכות ביחד כמו שנתבאר בסימן שכ"[א] לענין שבת, שהרי אפשר
קידלמלוח כל חתיכה בפני עצמה,
קיהשאין האחת משבחת במליחת חבירתה.
קיווטוב לחוש לדבריהם בדבר שאין בו הפסד כלל:
קיזהולכת משאות
טז אע"פ שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו
טז אע"פ שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו
קיחשלא לצורך אכילה,
קיטמכל מקום לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא נושא בחול, אלא צריך לשנות.
קככיצד המביא כדי יין ממקום למקום לא יוליכם בסל או בקופה, דהיינו שלא יתן ארבעה או
קכאחמישה כדים בסל או בקופה כדרך שהוא עושה בחול, אלא יוליכם על כתפו או לפניו אחד
קכבאחד או שנים שנים, כדי שיהא ניכר שלצורך יום טוב הוא מוליכם:
קכגיז במה דברים אמורים כשמוליכם במקום
קכדשמצויים בו רבים, כגון ברחובות או במבואות, אבל אם מוליכם מבית לבית בחצר אחת אין
קכהצריך לשנות כלל, ומותר להוליך הרבה כדים בקופה אחת.
קכוואדרבה יותר טוב הוא להוליך הרבה ביחד משיוליך מעט מעט ויצטרך להרבות בהילוך,
קכזואסור לטרוח ביום טוב טרחא שאינה צריכה:
קכחיח המוליך תבן בקופה להיסק או לבהמה, לא
קכטיפשיל את הקופה לאחוריו, לפי שהוא גנאי יום טוב, שנראה כמי שמתכוין למלאכה רבה או
קללהוליך למקום רחוק כדרך חול:
קלאיט הנושא משאות שדרכן לישא אותן במוט, ישא
קלבאותן על גבו מאחוריו, ושדרכן לישא אותן על גבו מאחוריו, ישא אותן על כתפו, ושדרכן
קלגלהנשא על הכתף, ישא אותן בידו לפניו, או יפרוש עליהן בגד,
קלדאם הן משקין שאין לחוש בהן שמא יבואו לידי סחיטה, כגון ביין אדום או שאר משקין
קלהשאין מלבנים, ואף אם יסחוט אינו חייב משום מלבן
קלוכמו שנתבאר בסימן שי"ט
קלזעיי"ש:
קלחכ וכל זה כשאפשר לו לשנות. אבל אם אי אפשר
קלטלו לשנות, כגון שזימן אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם,
קמאף על פי שהאורחים הן מאותה העיר,
קמאשאין כאן מצות הכנסת אורחים,
קמבמכל מקום כיון שהוא נחפז וצריך למהר אינו צריך לעשות שום שינוי מדרך החול, ומותר
קמגלהוליך הרבה כדים בסל ובקופה ולהפשילם לאחוריו:
קמדכא אין מביאין עצים כרוכים בחבל, ולא
קמהבמחצלת, ולא בקופה. אבל מביאין כרוכים במטפחת או בחיקו:
קמוקונטרס אחרון
(א) טוב להחמיר כו'.
(א) טוב להחמיר כו'.
קמזכן
קמחמשמע ממה שכתב רמ"א סי' שי"ט סעיף ו' בהג"ה מאחר דאפשר לאכלן כו'
קמטעיי"ש, משמע דאם אי אפשר לאכלן כך, אין צריך להחמיר, לפי שהעיקר כסברא
קנהראשונה (והא בהא תליא
קנאכמבואר בראשונים עיין ברז"ה
קנבורמב"ן),
קנגשהיא דעת הרי"ף
קנדורמב"ם
קנהורמב"ן
קנוורשב"א
קנזורא"ש
קנחוטור
קנטור"ן
קסומגיד משנה
קסאושו"ע
קסבורש"ל.
קסגומה
קסדשתמהו האחרונים
קסהשם על מנהג העולם שאוכלים שרביטי קטניות בשבת. היינו לפי שנוטלים הקטניות מתוך
קסוהשרביטים ביד, בלי שום שינוי, ובזה יש חיוב חטאת בשבת.
קסזכדמשמע מפירוש רש"י
קסחשפירש מולל מלילות הוא דש כלאחר יד, משמע משום דמולל השבולת והזרע נופל מאליו הוי
קסטדש כלאחר יד,
קעאבל אם היה מפרק הזרע בידו הוי דש גמור. וכן משמע ממה שכתב רש"י ולהוציא הזרע
קעאכו' דתולדת דישה הוא עכ"ל (וכוונתו שהוא שאל ממנו אם מותר להוציא הזרע ביד,
קעבוהשיב לו ממוללין מלילות, פירוש שכלאחר יד מותר לדוש ביום טוב, ומפרכין קטניות,
קעגפירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליו). וכן משמע ברמב"ם פ"ח
קעדשכתב סתם המפרק הוא תולדת הדש, והחולב חייב משום מפרק עכ"ל, משמע דמפרק ביד
קעהחייב משום שהוא תולדת הדש בכלי, כמו שהתולש ביד הוא תולדת הקוצר בכלי כמבואר
קעוברמב"ם שם.
קעזוכן משמע עוד ממה שכתב הרמב"ם שם
קעחהסוחט חייב משום מפרק, וסוחט היינו ביד, ובגמרא
קעטאינו חייב אלא על דריכת כו', ודריכת היינו בכלי.
קפאלא על כרחך אין חילוק בין יד לכלי, אלא שהדש בכלי הוא אב והמפרק ביד הוא תולדה.
קפאומה שכתב רמ"א שם ולכן אסור
קפבלפרך
קפגכו', היינו אפילו על ידי שינוי,
קפדאבל בלא שינוי לכולי עלמא אסור בשבת כמבואר בראשונים:
קפה(ב) בין הערבים כו'.
קפוהנה
קפזהט"ז בס"ק ג' כתב
קפחדברירה אסורה ביום טוב לפי שאפשר לעשותן מערב יום טוב, ומה שהתירו לברור כאן היינו
קפטלאכול מיד, עיין שם היטב. וזה אינו
קצאלא לפי שיטת הטור סי' שי"ט
קצאדאף בשבת מותר לברור פסולת מהאוכל (היינו לאכול מיד)
קצבכדי לאכול לאלתר, וכן היא שיטת התוס' סוף פרק נוטל,
קצגכמ"ש בים של שלמה פרק קמא דביצה סי' מ"ב.
קצדאבל לשיטת הרמב"ם
קצהורשב"א
קצוושו"ע סי' שי"ט, דבפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאכול לאלתר, אם כן ביום
קצזטוב דשרי לברור כדרכו אפילו פסולת מהאוכל,
קצחעל כרחך צריך לומר כמו שכתב המגיד משנה,
קצטדברירת קטניות הותרה לגמרי אפילו במקום שכיוצא בו בשבת חייב.
רודלא כט"ז.
ראאלא דלענין דינא קיי"ל כהט"ז,
רבשאם היה אפשר לברור מערב יום טוב אסור לברור ביום טוב כי אם מה שצריך לאכול לאלתר.
רגשהרי
רדבסי' תצ"ה
רהסתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יום טוב, דיש אומרים שכל מלאכות אוכל נפש שהיה
רואפשר לעשותה מערב יום טוב אסור לעשותה ביום טוב. ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא
רזבכל (המקומות) היתר שנזכר בשו"ע, דיש אומרים דהיינו כשאי אפשר לעשותה בערב יום
רחטוב. ולכן סתם רמ"א בכאן
רטוכתב אפילו לבו ביום, וכמו שכתב המג"א.
ריולא נעלם ממני דאפשר לומר שכוונת
ריאהט"ז לאסור ברירת קטניות לבו ביום אפילו כשאי אפשר לו לברור מערב יום טוב,
ריבמחמת ב' טעמים.
ריגהא', לפי שעל הרוב אפשר לברור בערב יום
רידטוב, לכן אסרו מלאכה זו לגמרי (אפילו אם יקרה פעם שאי אפשר לו לעשותה מערב יום טוב.
ריהאלא אם כן עושה בענין שבשבת אין בו חיוב חטאת, כמו שכתב הרשב"א,
ריושהסכים עמו הט"ז).
ריזוכהאי גוונא כתב המגיד משנה ריש פ"א
ריחלשיטת הרמב"ם
ריטעיי"ש.
רכהב', שאין אנו הולכים כלל אחר העושה שלא
רכאהיה אפשר לו לעשות מערב יום טוב, אלא כיון שהמלאכה עצמה אפשר לה להעשות מערב יום
רכבטוב אסור לעשותה ביום טוב, כמו לענין מילה בשבת,
רכגוכמו לענין מכשירין
רכדלהר"ן
רכהשאוסר אע"פ שלא ידע כלל מערב יום טוב שיצטרך למלאכה זו ביום טוב, כמ"ש
רכובבית יוסף סי' תק"ז
רכזגבי גריפת התנור עיי"ש.
רכחאבל כיון שסברות אלו אינן מבוארים בהדיא
רכטבט"ז,
רלובמג"א מבואר בהדיא להפך, שהרי במסננת של חרדל שהוזכר בגמרא
רלאבפירוש לאיסור, והמג"א
רלבהתיר אם לא היה אפשר לו לסנן מערב יום טוב, אלמא דלא סבירא ליה כיון שמלאכה זו
רלגבעצמה אפשר לעשותה מערב יום טוב, וגם העושה עצמו, רוב הפעמים אפשר לו לעשותה מערב יום
רלדטוב, יהא אסור לעשותה ביום טוב, אלא אזלינן בתר העושה זה עצמו במלאכה זו בשעה זו,
רלהואם לא היה לו שהות לעשותה מערב יום טוב מחמת אונס או מחמת טרדא,
רלומותר לעשותה ביום טוב אפילו הוא מכשירי אוכל נפש (שיש בהם איסורא דאורייתא),
רלזכמו שכתב המג"א בסי' תק"ט סק"ב וסק"ד
רלחוסקי"ד.
רלטוכן דעת רמ"א
רמוהגהות אשר"י,
רמאכמו שכתב המג"א בס"ק י"א.
רמבוכן הוא דעת רש"י דף כ"ח ע"ב ודף ל"ב
רמגע"ב.
רמדוהכי
רמהמוכח בגמרא,
רמודשרינן לתקן סכין שנפגמה ביום טוב ושפוד שנרצם ביום טוב, ואי סלקא דעתך דאזלינן
רמזבתר מלאכה עצמה, הוי ליה למיסר, כמו גבי מילה דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי
רמחגוונא שנפגם איזמל בשבת, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה שהסכימו רז"ה
רמטורשב"א
רנומקצת האחרונים
רנאדלא דחי שבת, ואי סלקא דעתך דאפילו מכשירין כהאי גוונא דחו שבת, פשיטא דלא גרעי
רנבסמנין ממכשירין,
רנגכיון שאי אפשר למול זולתם, הן מחמת סכנה הן מחמת חילול שבת
רנדלהרשב"א וסיעתו. עיין ביו"ד סי' רס"ו סעיף ו' משמע בהדיא דסמנין
רנהנקרא מכשירין,
רנווכן משמע שם בר"ן
רנזוב"י
רנחוש"ך ס"ק ו'
רנטעיי"ש. ומכשירי מילה שאינן דוחין שבת היינו לפי שאפשר לעשותן מערב שבת כמבואר
רסשם בסעיף [ב'],
רסאאלמא כיון דאזלינן בתר מלאכה עצמה אפילו בכהאי גוונא אסור.
רסבוביום טוב דשרינן כשנפגם ביום טוב, מכלל דלא אזלינן בתר מלאכה עצמה אלא בתר העושה
רסגאותה, ואם לא היה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב מותר לו לעשות ביום טוב, דלא
רסדכר"ן, אלא כרש"י ואור זרוע ורמ"א ומג"א.
רסהוכן כתב רש"ל בפ"ד סוף סי'
רסוי"ג,
רסזוכתב שם שכן דעת הרי"ף
רסחורמב"ם
רסטורא"ש
רעוטור
רעאומגיד משנה.
רעבדאף דלפי מה שכתבו התוס' בדף כ"ח ע"ב ד"ה גריפת
רעגאין ראיה מרי"ף ורא"ש, מכל מקום מסתימת דבריהם משמע שאין מפרשים כפירוש
רעדהתוס'. ואף שאעפ"כ יש לומר שסמכו על מה שכתבו בפרק אין צדין,
רעהמכל מקום אין לזוז מדברי רוב האחרונים ז"ל שהסכימו לפסוק כרש"י ואור
רעוזרוע וטור. וכן משמע ברמב"ם, כמו שכתב המגיד משנה, אף שאין זו ראיה גמורה,
רעזדיש לומר דהרמב"ם לשיטתיה אזיל שפסק כרבי יהודה
רעחבמכשירין.
רעטואין להקשות לפי מ"ש לעיל
רפדלרמ"א היכא דאפשר לו לברור מערב יום טוב אסור לברור ביום טוב, אם כן ביום
רפאטוב עצמו אם אפשר בלא חילול יום טוב, דהיינו שימתין עד זמן אכילה אם אוכלם חיים
רפבויברור אוכל מתוך הפסולת בענין שאפילו בשבת מותר,
רפגלמה נתיר לו לברור לבו ביום לחלל יום טוב במה שאפשר זולתו.
רפדלא קשה מידי, דודאי מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביום טוב כמו שכתב הר"ן
רפהבפ"ב
רפועיי"ש, ואין אומרים יום טוב דחוי אצל מלאכת אוכל נפש, שהרי האכילה אינה כל כך
רפזמצוה גדולה שתדחה עשה ולא תעשה דיום טוב,
רפחאלא על כרחך יום טוב הותרה לגמרי לצורך אכילה, ואם כן לא מהדרינן כלל אהתירא,
רפטכדאמרינן בפרק קמא דיומא
רצלענין טומאה שהותרה בציבור. אלא דאם אפשר לעשותה מערב יום טוב אסור מדברי סופרים,
רצאכדי שלא יניח כל המלאכות ליום טוב שהוא יום בטל ונמצא כל היום עוסק במלאכתו ובטל
רצבמשמחת יום טוב, וכמו שכתב הרמב"ם בריש פרק קמא.
רצגוקצת ראיה לסברא זו, מדאמרינן בגמרא
רצדדלמאן דשרי מכשירין
רצהמותר לכבות הנר מפני דבר אחר, ולא חלקו בין יש הרבה שמן בנר לאין שם אלא מעט דאפשר
רצולו להמתין עד שיכבה הנר. ואע"פ שיש לדחות,
רצזמכל מקום הדבר ברור כמו שכתבתי:
רצח(ג) הצריכו כו'.
רצטכן
שמשמע בט"ז סק"ב,
שאדאף דאיכא מלאכה גמורה בברירת הפסולת,
שבאעפ"כ אם יש טורח יותר בברירת האוכל אסור לברור את האוכל משום טירחא שאינה
שגצריכה.
שדוהטעם, דמלאכת אוכל נפש הותרה ביום טוב ולא דחויה כמ"ש לעיל,
שהאבל טירחא שאינה צריכה לא הותרה מעולם:
שו(ד) גחלת של עץ כו'.
שזהמג"א פירש דברי הב"ח, דלשיטת רש"י
שחיש להתיר על ידי שינוי. ולא העתקתיו.
שטדכיון שלשיטת רי"ף
שיורמב"ן
שיאורא"ש
שיבור"ן
שיגאין להתיר אפילו על ידי שינוי, ויחיד ורבים הלכה כרבים, וגם הרמב"ן
שידורא"ש ור"ן אינון בתראי נגד רש"י.
שיהובשגם דאף לשיטת רש"י כתב הפרי חדש סי' תצ"ה
שיודאין להתיר אפילו על ידי שינוי, עיין שם הטעם.
שיז*
שיחכתב
שיטהבית יוסף
שכדשאר דיני סינון נראה דיום טוב שוה לשבת, וכן כתב רמ"א בהג"ה.
שכאוהדבר פשוט שלא נתכוונו לכל דברים המותרים בשבת שהן מותרים ביום טוב, דזהו מילתא
שכבדפשיטא, אלא ודאי נתכוונו לדברים האסורים בשבת.
שכגוחפשתי בסי' שי"ט ולא מצאתי אלא
שכדדין אחד,
שכהשאינו ענין להלכות סינון שאיסורו משום בורר, רק איסורו משום מלבן, דהיינו מה
שכושנתבאר שם
שכזדאסור לסנן מים בסודרים משום מלבן, ופשיטא דאסור ביום טוב, כיון שהמלאכה עצמה
שכחדהיינו הליבון אין בו צורך יום טוב כלל. וגדולה מזו כתב הר"ן גבי השחזת סכין עיי"ש.
שכטאבל שאר דברים האסורים בשבת, דהיינו
שלשאסור לסנן בסודר אלא על ידי שינוי שלא יעשה גומא
שלאוכן בכפיפה מצרית,
שלבוביום טוב פשיטא שאין צריך לשנות כלל, דעיקר טעם השינוי כדי שלא יבא לידי ברירה
שלגגמורה,
שלדוביום טוב מותר לשמר שמרים במשמרת
שלהשהיא הגדולה שבברירות. ועוד כתב שם השו"ע
שלוומתחילים לירד ניצוצות יפסיק כו', ופשיטא דביום טוב מותר, שהרי אי אפשר לעשותה
שלזמערב יום טוב, שהיה שותה ממנה עד שהגיע להניצוצות ביום טוב.
שלחועוד דאף בשבת מותר אם רוצה לשתות מיד, שהרי בורר אוכל מתוך הפסולת, כמו שכתב
שלטהמג"א,
שמוכל שבשבת מותר לברור כדי לאכול, יש להתיר ביום טוב לברור כדי לאכול בו ביום, כמו
שמאגבי ברירת קטניות לשיטת המגיד משנה.
שמבואף לשיטת הט"ז
שמגיש להתיר אם אי אפשר לעשותה מערב יום טוב, כמו שהוא בנידון דידן, וכמו שנתבאר:
שמד[2301]
שמהעיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
שמו(א)
שמזמלילת שבלים וקטניות (ס"א).
שמח(ב)
שמטברירת זרעונים וקטניות (ס"ב-ו).
שנ(ג)
שנאסינון ותיקון חרדל ושמרים (ס"ז-י).
שנב(ד)
שנגעשיית גבינה והעמדת חלב (סי"א-ב).
שנד(ה)
שנהתיקון ירק ומליחת צנון (סי"ג-טו).
שנו(ו)
שנזהולכת משאות (סט"ז-כא).
שנח*
שנטתוכן
שסההלכה בסעיף א:
שסאכבר
שסבנתבאר לעיל סי' תצה ס"ט "אסרו חכמים הקצירה והדישה". והיינו לפרק
שסגהזרעונים מהשבולת בין בכלי בין ביד, שבשבת חייב וביום טוב אסור מדברי סופרים.
שסדומכל
שסהמקום התירו למלול שבלים בידיו כדי שיפול הזרע, כי אף בשבת אין דישה זו כלאחר יד
שסואסורה אלא מדברי סופרים. ויש אומרים שאף ביום טוב לא התירו אלא למלול בשינוי בראשי
שסזאצבעותיו של ידו אחת.
שסח[2302]
שסטביצה יב, ב (אושפזיכניה דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא, אמר ליה מהו
שעלפרוכי (השרביטין ולהוציא הזרע ביום טוב ... דתולדת דישה הוא, רש"י) ומיכל
שעאמנייהו ביום טוב. לא הוה בידיה. אתא לקמיה דרבא אמר ליה מוללין מלילות (דדש כלאחר
שעביד הוא, ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא, אלא מדרבנן, רש"י)).
שעגונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (דמולל
שעדהשבולת והזרע נופל מאליו הוי דש כלאחר יד, אבל אם היה מפרק הזרע בידו הוי דש גמור.
שעהוכן משמע ממה שכתב רש"י ולהוציא הזרע כו' דתולדת דישה הוא עכ"ל (וכוונתו
שעושהוא שאל ממנו אם מותר להוציא הזרע ביד, והשיב לו ממוללין מלילות, פירוש שכלאחר יד
שעזמותר לדוש ביום טוב)). וכן הוא לעיל סי' שיט ס"ט (מלילות כדרכן בחול,
שעחדהיינו לשפשף שבלים בכפות ידיו כדי שיפול הזרע מהן ... שאינו מפרק אלא כלאחר יד).
שעטטור ושו"ע ס"א (מוללין מלילות
שפ... ביום טוב). ט"ז ס"ק א (פירוש, שבידו ימלול החטים כשהם רכים, דהוה דש
שפאכלאחר יד).
שפב[2303]
שפגרש"י שם ד"ה מהו (או דלמא כיון דאפשר מערב יום טוב, לא). ונתבאר לעיל
שפדסי' תצה ס"ה (כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא היה בה הפסד ...
שפהאסור לעשותה ביום טוב, אלא אם כן משנה קצת מדרך החול).
שפווכאן התירו מהטעם האמור בהערה הקודמת.
שפז[2304]
שפחגמרא שם (ומפרכין קטניות ביום טוב), ופרש"י (השרביטין, ולהוציא הזרע ביום טוב).
שפטטור ושו"ע שם (ומפרכין קטניות כדרכן ביום טוב). לבוש ס"א (שרביטי קטניות
שצמותר לפרכן ולהוציא הזרע שבתוכו). ט"ז שם (ומפרכין קטניות היינו השרביטין
שצאומוציא הזרע). וכן הם דברי רבינו כאן, להתיר לפרך השרביטין ולהוציא הזרעונים מתוכם
שצבבידיו.
שצגאמנם מסיים בדבריו (ואילו היה עושה כן
שצדבשבת ... שהיה מפרק הזרעונים בידיו ממקום חיבורם, היה חייב משום דש. מכל מקום ביום
שצהטוב ... לא גזרו אלא על דישה גמורה, שכיוצא בה בשבת חייב חטאת). ולכן מפרש בקונטרס
שצואחרון ס"ק א (שהוא שאל ממנו אם מותר להוציא הזרע ביד, והשיב לו ... ומפרכין
שצזקטניות, פירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליו). ומהו אם כן הטעם שהתיר כאן
שצח"לפרך השרביטים של קטניות בידיו ... ויוציאם מתוכם בידיו"?
שצטאלא שגם כאן לא התיר ל"פרק
תהזרעונים בידיו ממקום חיבורם"; אלא "לפרך השרביטים של קטניות בידיו, כדי
תאשיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט".
תבואחר שנתלשו ממקום חיבורם בשרביט, שוב
תגמותר להוציאם "מתוכם בידיו", כדלעיל סי' שיט ס"ט (אין הקטניות מחוברות כלל בשרביטין, שכבר
תדניתקה מהם מערב שבת, אלא שהיא מונחת כך בתוכם, אזי מותר להוציאה מהם).
תה[2305] כפי שהוכיח בקונטרס
תואחרון מהפוסקים (שנוטלים
תזהקטניות מתוך השרביטים ביד, בלי שום שינוי, ובזה יש חיוב חטאת בשבת ... דמפרק ביד
תחחייב משום שהוא תולדת הדש בכלי).
תטוכן הוא לעיל סי' שיט ס"ט (והמפרק ביד הוא
תיתולדת הדש בכלי, כמ"ש בסי' ש"ה ... אסור לפרק השרביטין בשבת ולהוציא
תיאהקטניות מתוכן (בידים כי
תיבזהו מפרק גמור)). ובסי' שה סכ"ח (וכל המפרק אוכל או משקה ממקום שנתכסה בו ...
תיגהרי זה תולדת הדש).
תידוכן
תיההוא בפסקי הסדור, הלכתא רבתא לשבתא (פולין ... בשרביטין שלהם ... יש בהם משום מפרק
תיולדברי הכל, שהוא תולדת הדש, וחייב חטאת וסקילה ח"ו).
תיז[2306]
תיחכדלעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים הקצירה והדישה).
תיט[2307]
תכשהמובא לעיל מרבא (ביצה יב, ב) למלול ביום טוב, פירש רבא עצמו שם יג, ב (כיצד
תכאמולל ... רבא אמר כיון דמשני, אפילו חדא אכולהו נמי), ופירש"י
תכב(כיצד מולל ביום טוב, דאמרן לעיל מוללין מלילות), ותוס' שם (פירוש ביום טוב), ובעל
תכגהמאור שבת נא, א (וההיא דאמרינן התם כיצד מולל, ביום טוב מפרשינן
תכדלה,
תכהכדאמר רבה בר בר חנן לאושפזיכניה, מוללין מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב).
תכווהיינו שכאן (יג, ב) פירש רבא את דבריו שאמר לפני
תכזזה שם (יב, ב), שמה שהתיר למלול ביום טוב, הוא "אפילו חדא אכולהו נמי",
תכחוכהא
תכטדתניא שבת קכח, א (וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל),
תלדהיינו "אפילו חדא (אגודל) אכולהו (על גבי שאר כל אצבעותיו).
תלאנמצא לפי פירוש זה, שגם ביום טוב לא
תלבהתירו אלא על ידי שינוי, בראשי אצבעותיו.
תלג[2308]
תלדנתבאר בקונטרס אחרון, שמה שפסק כן הרמ"א, לענין שבת, בסי' שיט ס"ו (וטוב
תלהלהחמיר, מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק). היינו "דאם אי אפשר לאכלן כך, אין
תלוצריך להחמיר, לפי שהעיקר כסברא הראשונה".
תלז"והא בהא תליא", שמחלוקת הפוסקים לענין יום טוב (אם מותר
תלחלמלול כדרכו בידו), תלויה במחלוקת הפוסקים לענין שבת (אם מותר למלול בראשי
תלטאצבעותיו).
תמולכן כן הוא גם לענין למלול כדרכו בידו
תמאביום טוב, שאין צריך להחמיר בזה, אלא "אם אפשר לו לעשות כן על ידי
תמבשינוי".
תמג[2309] תוכן ההלכה בשני הסעיפים שלפנינו:
תמדכבר
תמהנתבאר לעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים ... וברירת מיני תבואה שדרך לבור אותם
תמוהרבה ביחד ... אבל התירו ... ברירת מיני קטניות, לפי שאין דרך לעשותן הרבה ביחד
תמזלצורך ימים רבים אלא מה שהוא צריך מהם לבו ביום בלבד). ולכן התיר כאן (ס"ג)
תמחלברור קטניות כדרכו; משא"כ זרעונים (ס"ב).
תמטומכל
תנמקום התירו גם לברר המוץ מזרעוני תבואה בכמה אופנים.
תנא[2310]
תנבשאף שאסרו בשבת, כדאמרינן יד, רע"א (מנפח בידו אחת ובכל כחו). וכן הוא לעיל
תנגסי' שיט ס"י (היו לו חטים שנמללו מערב שבת מהשבלים ועדיין הם מעורבים במוץ,
תנדלא ינפה ... בשתי ידיו, דהיינו לנערן מיד לחבירתה כדי להפרידן מן המוץ, אלא מנפה
תנהבידו אחת בכל כחו כדי שישנה מדרך החול).
תנומכל מקום התירו ביום טוב לנער המוץ מעט
תנזמעט – אף "מידו האחת לידו השנית", ש"לא ינפח הרבה ... אלא מנפח מעט
תנחמעט".
תנט[2311] שאף שאסרו בשבת, כדלעיל שם
תס(מנפה בידו אחת בכל כחו), ונתבאר שם (הערה סז) דהיינו שאסרו "לנפח" משום
תסאזורה ברוח פיו, והתירו רק "לנפות" (מלשון נפה, כלומר לנער).
תסבמכל
תסגמקום התירו ביום טוב אף "לנפח מהן המוץ", ולא חששו לזורה ברוח פיו.
תסד[2312] ברייתא שם (מנפח על יד על יד (מעט
תסהמעט, רש"י)). טור ושו"ע שם (ומנפח מעט מעט). וכמובא לעיל, שביום טוב
תסוהתירו "מעט מעט" אפילו בשתי ידיו.
תסז[2313]
תסחכדלקמן בסוף הסעיף (נראה כמנפה לימים רבים).
תסטוראה מראי מקומות וציונים.
תע[2314]
תעאברייתא שם (מנפח על יד על יד, ואוכל). טור ושו"ע שם (ומנפח מעט מעט, ואוכל),
תעבוהיינו לאכלו מיד; שדוקא בקטניות התירו "אפילו אינו אוכל מהם לאלתר, אלא בורר
תעגבשחרית לאכול בין הערבים" (כדלקמן ס"ג, ובקונטרס אחרון
תעדס"ק ב). אבל בזרעונים לא התירו אלא כדי לאכלו לאלתר.
תעהודינם כמו בשבת, שנתבאר לעיל סי' שיט
תעוס"א-ב (בורר האוכל בידו כדי לאכול לאלתר, מותר ... הבורר אוכל מתוך הפסולת
תעזשלא לאכול לאלתר, אלא להניחו לאכלו לאחר זמן, אפילו בו ביום, נעשה כבורר לאוצר
תעחוחייב).
תעטוראה מראי מקומות וציונים.
תפ[2315]
תפאשאף שאסרו בשבת, כדתניא יב, סע"ב (המולל מלילות מערב שבת ... אבל לא בקנון
תפבולא בתמחוי), וכדלעיל שם ס"א (אם בירר בקנון או תמחוי פטור מן התורה אבל אסור
תפגמדברי סופרים), וס"י (לא ינפה בקנון או תמחוי).
תפדמכל מקום התירו ביום טוב "אפילו
תפהבקנון", וכדתניא התם (המולל מלילות מערב יום טוב, למחר מנפח על יד על יד
תפוואוכל אפילו בקנון (כלי הוא, ראשו אחד רחב והשני עשוי כעין מרזב קצר ונותן הקטניות
תפזבתוך הרחב ומנענע והאוכל מתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי, רש"י) ואפילו
תפחבתמחוי). טור ושו"ע שם (ואפילו בקנון ותמחוי); שהרי אף בשבת לא נאסרה מהתורה,
תפטאלא מדברי סופרים, וביום טוב התירו.
תצ[2316]
תצאברייתא שם (אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה), ופרש"י (דמחזי כמאן דעביד
תצבלצורך מחר, שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה). טור ושו"ע שם (אבל לא בטבלה
תצגולא בנפה ולא בכברה). לבוש ס"א (מפני שדרך לעשות בכלים הללו הרבה ביחד ומיחזי
תצדכמאן דעביד לצורך מחר).
תצהואף שלכאורה אסור כאן מעיקר הדין (ולא
תצורק משום "מחזי", שהרי לענין שבת נתבאר לעיל סי' שיט ס"א (הבורר
תצזאוכל מתוך פסולת כדי לאכלו לאלתר, אינו חייב אלא אם כן בורר בנפה או כברה שזהו דרך
תצחברירתו). ולענין יום טוב נתבאר לעיל סי' תצה ס"ה (אסרו חכמים ... וברירת מיני
תצטתבואה שדרך לבור אותם הרבה ביחד), וסי' תקו ס"ג (ההרקדה היא ממלאכות האסורות
500ביום טוב אפילו לצורך אכילה כמ"ש בסימן תצ"ה). וכן הובא בקונטרס אחרון
501ס"ק ב ד"ה הא' (אלא
502אם כן עושה בענין שבשבת אין בו חיוב חטאת, כמו שכתב הרשב"א, שהסכים עמו
503הט"ז).
504מסתבר דמיירי הכא בשבלים שהבהבו באוּר
505(קליות), או שנתבשלו (הריפות), כנזכר בסדר ברכת הנהנין פ"א ה"ח (דגן
506... שהוסרה קליפתו, ודרכו להאכל כך מבושל כגון הריפות של שעורים), והרי הם כקטניות, שאין דרך לבור אותם
507הרבה ביחד, ולכן גם בנפה וכברה לא אסרו חכמים אלא מטעם "שבכלים הללו אין דרך לנפות מעט אלא הרבה
508ביחד, לפיכך המנפה בהם נראה כמנפה לימים רבים", שמטעם זה אסרו אף ברירת
509הקטניות בנפה וכברה, כדלקמן ס"ו (הקטניות ... אסור לנפותן בנפה וכברה, מטעם
510שביארנו למעלה).
511[2317]
512משנה יד, ב (הבורר קטניות ביום טוב ... בית הלל אומרים בורר כדרכו). טור
513ושו"ע ס"ב (הבורר קטניות ביום טוב בורר כדרכו).
514[2318] יתבאר בסעיף הבא.
515[2319] משנה שם (בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי).
516שו"ע שם (בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי).
517אבל
518לא בנפה וכברה, כדלקמן ס"ו (הקטניות ... שאסור לנפותן בנפה וכברה, מטעם
519שביארנו למעלה), וכדלעיל סעיף הקודם (בנפה וכברה ... נראה כמנפה לימים רבים).
520ומה
521שלא נזכר כאן "בחיקו", ראה ב"י סי' שיט ד"ה הבורר (ובחיקו
522משמע שבורר בידו ונותן לתוך חיקו). וכן הוא בט"ז כאן ס"ק ג.
523[2320]
524מגיד משנה פ"ג הט"ו (שלא הזכירו כלל ביום טוב בורר לאלתר או לבו ביום,
525אלא הרי דינו כאופה ומבשל שמותר לאכול בו ביום). רמ"א ס"ב (אם רוצה לאכלו
526בו ביום). מ"א סק"ב (נראה לי דצריך לומר אפילו רוצה לאוכלו בו ביום, והכי
527פירושו, פשיטא כשרוצה לאכלו לאלתר דשרי, אלא אפילו רוצה לאוכלו לאחר זמן בו ביום).
528[2321]
529כדלעיל סי' שיט ס"ב (הבורר אוכל מתוך הפסולת שלא לאכול לאלתר, אלא להניחו
530לאכלו לאחר זמן, אפילו בו ביום, נעשה כבורר לאוצר וחייב).
531[2322]
532מ"מ שם (ברירת פסולת מתוך האוכל אפילו ביד יש בזה חיוב חטאת ... וביום טוב מותרת).
533מ"א שם (אפילו רוצה לאוכלו לאחר זמן בו ביום, דבשבת חייב חטאת, עיין סי'
534שי"ט, אפילו הכי שרי ביום טוב).
535[2323]
536סעיף ט (אסרו חכמים ... וברירת מיני תבואה, שדרך לבור אותם הרבה ביחד), וסי' תקו
537ס"ד (ומלאכת הברירה היא ממלאכות האסורות ביום טוב, אפילו לצורך אכילה).
538[2324]
539שיטה מקובצת
540רפ"ג, בשם הרמב"ן (וכן ברירת חטים שהן לזמן מרובה אסור, לאפוקי ברירת
541קטניות).
542וכן הוא לעיל שם (אבל התירו ... ברירת
543מיני קטניות, לפי שאין דרך לעשותן הרבה ביחד לצורך ימים רבים אלא מה שהוא צריך מהם
544לבו ביום בלבד).
545וראה אסוקי שמעתתא ביצה יד, ב.
546[2325] ברייתא יד, ב (במה דברים אמורים (דשרו בבית
547הלל ליטול פסולת ממש ולהשליך), כשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל פסולת מרובה על האוכל,
548דברי הכל נוטל את האוכל ומניח את הפסולת). טור ושו"ע ס"ב (במה דברים
549אמורים, כשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל, בורר את
550האוכל ומניח את הפסולת).
551ט"ז ס"ק ב (אז אסור לברור האוכל). והיינו שלא זו בלבד שאז מותר לברור
552הפסולת מתוך האוכל, אלא שאז הצריכו אותו לברור הפסולת כדי למעט בטורח יום טוב.
553וכמבואר בהגהות מיימוניות פ"ג אות נ (דלמה יטרח טרחא יתירתא בחנם
554ביום טוב, כיון דיכול למעט טרחו בברירת האוכל). ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג.
555[2326]
556גמרא שם (לא צריכא דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא). ופרש"י (שישנו דק, והכי קאמר
557במה דברים אמורים, בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת הוא דקא אמרי בית הלל נוטל
558פסולת, דמעוטי בטרחא עדיף, אבל אם טורח הפסולת מרובה על של האוכל, דברי הכל כו').
559הובא בתוס' שבת קמב, ב סוד"ה שאוכל (והא דמוקי לה בספ"ק דביצה כגון
560דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא ... לפירש"י קאי אפסולת, ולא אאוכל [ועל כן לא
561יברור הפסולת דנפיש בטירחא]). טור ושו"ע שם (ואם היה טורח בברירת הפסולת מן
562האוכל יותר מטורח ברירת האוכל מן הפסולת, אעפ"י שהאוכל מרובה, בורר את האוכל
563ומניח את הפסולת). מ"א ס"ק ג (כגון שהפסולת הוא דק מאוד ויש טורח ליקח
564אותו בידו).
565[2327]
566תוס' שבת שם (והא דמוקי לה בספ"ק דביצה כגון דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא,
567אאוכל קאי, ולא אפסולת).
568וראה אהלי שם ח"ז ע' רכ. נטעי
569גבריאל הל' יום טוב ע' תסד.
570[2328] לבוש ס"ב (אי נמי אפילו כמות פסולת
571הוא שוה כמו האוכל והאוכל הוא דק דק, שאז יש גם כן טורח יותר בברירת האוכל מברירת
572הפסולת). ט"ז ס"ק ב
573(אבל אם כמות הפסולת והאוכל שוין והאוכל הוא דק, אז אסור לברור האוכל).
574[2329] ט"ז שם (ולדברי הכל אם
575האוכל והפסולת שוין בכמותן ובטירחתן, בורר כדרכו, דהיינו זורק הפסולת. אלא דנראה
576דהרשות לברור איזה שרוצה).
577[2330]
578ט"ז סק"ג (דשאני מבשל שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב, דמפיג טעמו,
579משא"כ בבורר שאפשר מערב יום טוב. ואף על פי שבאוכל נפש עצמו מותר אפילו ביכול
580לעשות בערב יום טוב, היינו מן התורה, אבל מדרבנן אסור).
581ונתבאר בקונטרס אחרון סק"ב (דלענין דינא קיי"ל כהט"ז, שאם
582היה אפשר לברור מערב יום טוב אסור לברור ביום טוב, כי אם מה שצריך לאכול לאלתר,
583שהרי בסי' תצ"ה סתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יום טוב, דיש אומרים שכל
584מלאכות אוכל נפש שהיה אפשר לעשותה מערב יום טוב אסור לעשותה ביום טוב).
585וכנראה
586מיירי הכא, שעדיין לא היו הקטניות בידו מערב יום טוב, ולכן לא הי' אפשר לבררם מערב
587יום טוב.
588[2331]
589סעיף ג (בורר האוכל בידו כדי לאכול לאלתר מותר, מפני שנטילת האוכל מתוך הפסולת כדי
590לאכלו מיד אין זה מעין מלאכה כלל, שדרך אכילה כך הוא).
591[2332] שאף שבגמרא ושו"ע נאמרה
592הלכה זו רק לענין כתישת מלח וכרכום, כדאמרינן יד, א (מלח אינה מפיגה טעמה),
593וכדלעיל סי' תקד ס"א (אסור לדוך ביום טוב דבר שאינו מפיג טעם אם היה נידוך
594מערב יום טוב כגון מלח וכרכום), ולענין גבינה, כדאמרינן שבת
595קלד, א (מהו לגבן.
596אמר ליה אסור ... הכא אפשר (מאתמול, רש"י)). ולקמן סי"א (אין עושין גבינה ביום
597טוב לפי שאפשר לעשותה מערב יום טוב), ולא לענין שאר המלאכות שאפשר לעשותן מערב יום
598טוב.
599מכל
600מקום קיי"ל שכן הוא גם בכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב, כולל מלאכת
601הברירה, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב (שהרי בסי' תצ"ה סתם רמ"א וכתב
602כלל לכל הלכות יום טוב דיש אומרים שכל מלאכות אוכל נפש שהיה אפשר לעשותה מערב יום
603טוב אסור לעשותה ביום טוב. ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא בכל (המקומות) היתר
604שנזכר בשו"ע דיש אומרים דהיינו כשאי אפשר לעשותה בערב יום טוב. ולכן סתם
605רמ"א בכאן).
606[2333]
607ס"ה (אבל מדברי סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשות מערב יום טוב ולא יהיה בה
608הפסד... אסור לעשותה). וכן הוא לענין ברירת הקטניות, כדלעיל שם סוף ס"ט (אלא
609שכל שאפשר לעשותו מערב יום טוב אסור לעשותו ביום טוב).
610[2334]
611במשנה שם (רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה), ובברייתא שם (כך היה מנהגן של בית רבן
612גמליאל שהיו מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליו מים (ונותנים בו מים עד שצפים על
613האוכל, רש"י), ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה. והתניא איפכא (אוכל למעלה
614ופסולת למטה, רש"י), לא קשיא, הא בעפרא (למטה מן האוכל, רש"י) הא בגילי
615(קש למעלה מן האוכל, רש"י)). רמב"ם בפירש המשניות שם (ואין הלכה כרבן
616גמליאל). ב"י ד"ה תנן שכן דעת הפוסקים. יש"ש פ"א סי' מב (וכתב
617הרמב"ם בפירוש המשנה, דאין הלכה כרבן גמליאל. וכן נראה שהיא דעת הפוסקים, שלא
618הזכירו זה. וטעמם משום דמשמע דפליג אתנא קמא, והלכה כתנא קמא, דסתם לן תנא כוותיה).
619מ"א סוף סק"ד (כתב יש"ש דאסור להניח קטניות או שאר זרעונים במים
620שיציף הפסולת למעלה או שיפול העפר למטה. וכן משמע דעת הרב"י, מדהשמיטו בשו"ע).
621[2335]
622משנה שם (הבורר קטניות ... אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה). שו"ע שם (הבורר
623קטניות ... אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה).
624[2336]
625סוף ס"ב (לענין מלילות, וכ"ה לענין קטניות).
626[2337]
627ברייתא שבת קלד, א (אין מסננין את החרדל במסננת שלו). טור ושו"ע ס"ג (אין
628מסננים החרדל במסננת שלו).
629[2338]
630גמרא שם (מיחזי כבורר), ופרש"י שם ד"ה במסננת (דמיחזי כבורר, שמשליך
631הסובין שלו). ט"ז סק"ג. מ"א סק"ה (כלשון רש"י).
632[2339]
633תוס' שם ד"ה הכא (מיהו בורר לא הוי, שגם הפסולת ראוי לאכילה). מ"א שם (ובורר
634ממש לא הוי, דגם הפסולת ראוי לאכילה (תוס')).
635וכן הוא לענין שבת, לעיל סי' שיט
636סכ"א (אין מסננין את החרדל מהסובין שלו, אף על פי שגם הם ראויים לאכילה ואין
637הסובין פסולת כלל ואין בו משום בורר מן התורה, אף על פי כן אסור מדברי סופרים,
638מפני שנראה כבורר אוכל מתוך הפסולת, הואיל ומסנן כדי לאכול החרדל ולהשליך הסובין).
639וכדלעיל שם ס"ד (אין איסור משום
640בורר אלא בבורר פסולת מאוכל או להיפך, אבל אם בורר אוכל מאוכל, אפילו אינו חפץ
641לאכול כלל אלא אחד מהם והשני נוטלו וזורקו, אינו נקרא פסולת בשביל כך, הואיל והוא
642ראוי לאכילה), ושם נסמן (הערה כג).
643[2340]
644תוס' שם קלז, ב ד"ה תולין (אם היה עושהו מאתמול לא היה מתקלקל). מ"א שם
645(ודוקא כשהיה אפשר לעשותו מאתמול). וראה גם לקמן ס"ט (וכן שמרים של שאר משקים טובים וחזקים,
646בענין שאם היה מסננן מערב יום טוב לא היה המשקה היוצא מן השמרים כל כך טוב וחזק כמו
647שהוא עכשיו שמסנן בו ביום ששותה אותו), ושם נסמן (הערה 50).
648ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב
649ד"ה ולא נעלם (שהרי
650במסננת של חרדל שהוזכר בגמרא בפירוש לאיסור, והמג"א התיר אם לא היה אפשר לו
651לסנן מערב יום טוב, אלמא דלא סבירא ליה כיון שמלאכה זו בעצמה אפשר לעשותה מערב יום
652טוב, וגם העושה עצמו, רוב הפעמים אפשר לו לעשותה מערב יום טוב, יהא אסור לעשותה ביום
653טוב, אלא אזלינן בתר העושה זה עצמו במלאכה זו בשעה זו, ואם לא היה לו שהות לעשותה
654מערב יום טוב מחמת אונס או מחמת טרדא, מותר לעשותה ביום טוב אפילו הוא מכשירי אוכל
655נפש).
656[2341]
657ברייתא קלד, א (החרדל ... אין ממתקין אותו (כדרך שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת או
658אבן ניסוקת, רש"י) ... בגחלת של עץ). טור ושו"ע ס"ג (החרדל ... אין
659ממתקין אותו בגחלת של עץ).
660[2342]
661גמרא שם (אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי (שצולין ביום טוב
662ואע"ג דמכבה, רש"י), אמר ליה התם לא אפשר, הכא אפשר), לגירסת ולפירוש בעל
663המאור ביצה יב, א (כלומר אי אפשר באכילת צלי אלא כך, כי הוא המובחר שבצלי, אבל
664מתוק החרדל אפשר בלעדיו, לפי שאין בו צורך אלא לאנשים מפונקים ומעונגים יותר מדאי,
665ואינו דבר שוה לכל נפש, ולא שריא מלאכה בכל כי האי מילתא).
666וגמרא שם לגירסת הרי"ף ביצה יב, א
667והרא"ש פ"ב סי' כג (אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי, אמר
668ליה, התם ליכא כבוי הכא איכא כבוי). כפירוש הרמב"ן במלחמות שם יב, ב (לפי
669שאין כאן כבוי, שסופו מבעיר), ור"ן שם יב, א (התם ליכא כבוי, דהא סופו מבעיר).
670וכדאמרינן ביצה כב, סע"ב (תחלתו מכבה וסופו מבעיר).
671וקיי"ל כשניהם, כדלקמן סי' תקיא
672ס"ג (מותר
673להניח בשר על גבי גחלים לצלותו, אע"פ שהשמנונית הנוטף מהבשר מכבה את הגחלים,
674וכיבוי זה אין בו צורך אוכל נפש ממש, שהרי אפשר לצלותו בשפוד, מכל מקום כיון שיש
675בו קצת צורך אוכל נפש, שהרי הוא חפץ ומתאוה לאכול בענין זה, התירו לו חכמים, כיון
676שאין כאן כיבוי גמור שהרי סופו מבעיר).
677והיינו שבבישרא אגומרי התירו הכיבוי (א)
678כיון שיש בו צורך אוכל נפש קצת, (ב) הכיבוי סופו מבעיר; אבל בחרדל אסרו הכיבוי (א)
679כיון שאינו שוה לכל נפש אלא למפונקים, (ב) הכיבוי אין סופו מבעיר.
680עוד יש פירוש רש"י בגמרא, ולא
681קיי"ל כוותיה, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד (הלכה כרבים, וגם הרמב"ן ורא"ש
682ור"ן אינון בתראי נגד רש"י).
683וראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
684יז, וסי' עט.
685[2343]
686סעיף ה (אסור להבעיר עצים כדי
687לפזר מיני בשמים תחת הפירות על גבי גחלתן, לפי שהנאה זו של טעם הבשמים אינה צריכה
688לכל נפש אלא להמעונגים ומפונקים בלבד, ולא התירה התורה לעשות שום מלאכה ממלאכות
689אוכל נפש אלא לדבר שהוא צריך לכל נפש שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש וגו').
690[2344]
691גמרא שבת שם (כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ). טור ושו"ע שם (ואין ממתקין
692אותו בגחלת של עץ. אבל בשל מתכות, מותר).
693[2345]
694רש"י שם ד"ה ואין ממתקין (שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת או אבן ניסוקת).
695חמד משה ס"ק ב (ולפי זה הי' מותר למתקו באבן, דעדיף טפי מגחלת של מתכת).
696[2346] לבוש ס"ג (שאין שייך בו
697כיבוי, דכל דבר שאינו נשרף ואינו נעשה פחם וחוזר לכמות שהיה קודם הסקתו, אין שייך
698בו כיבוי). מ"א ס"ק ז (דאינו שורף וליכא כיבוי).
699והיינו
700שטעם העיקרי שאין בו כיבוי הוא כי האש אינה שורפת את המתכת, והכיבוי אינה שומרה
701משריפה.
702וטעם
703נוסף הוא "דאינו נעשה פחם", כי כל הבערה או כיבוי שאינם כדי לעשות
704פחם בכיבוי זה, הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, כדלעיל סי' רעח ס"א (ואפילו אם
705מכבה בשביל שצריך לפתילה ... הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה ... הפחם שבראשה
706שהכיבוי נעשה בו).
707ומכל מקום חייב על הבערת מתכת, משום
708ריבוי האש. ונתבאר
709לעיל סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ב (והערה 169).
710וראה החשמל לאור ההלכה סי' א פ"ח
711אות ב. דברי אליהו שבת סי' יט ס"ג. דובר שלום ע' רכט.
712[2347]
713כדלעיל סי' שלד סכ"ט (גחלת
714של מתכת לא שייך בה כיבוי מן התורה, הואיל ואינה בוערת).
715[2348]
716מ"א שם (ונראה לי דמהאי טעמא מותר ליתן שפוד מלובן לתוך המשקה כדי שיתחמץ, אם
717ראוי לשתותו בו ביום).
718[2349]
719משנה שבת קלז, ב (אבל נותנין לתלויה ביום טוב). טור ושו"ע ס"ד (אם היתה
720תלויה ועומדת מותר ליתן בה שמרים לסננן).
721ולענין שבת ראה לעיל סי' שיט סי"ב.
722[2350]
723תוס' שם ד"ה תולין (וצריך לפרש ולומר שאם היה עושהו מאתמול לא היה טוב כל כך
724וחזק. והא דתניא בפרקין דלעיל (קלד, א) דאין מסננין את החרדל במסננת שלו ביום טוב,
725אם היה עושהו מאתמול לא היה מתקלקל). מ"א ס"ק ט (ודוקא אם היה עושיהו
726מאתמול לא היה כל כך טוב וחזק, דאם לא תאמר הכי אסור משום בורר, כמ"ש
727ס"ג (תוס')).
728והוא כמו לענין חרדל דלעיל ס"ז (שהרי אפשר לסננו מערב יום טוב. אבל אם
729לא היה אפשר לסננו מערב יום טוב מותר לסננו ביום טוב).
730[2351]
731משנה שם (וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב). טור ושו"ע שם (אין
732תולין המשמרת ביום טוב לסנן בה שמרים).
733[2352]
734גמרא שם קלח, רע"א (מדרבנן היא, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול), ופרש"י
735(דלא שבקינן ליה למיתליה למיעבד עובדא דחול). מ"א סק"ח (דהוי כעובדא
736דחול).
737[2353]
738שכל עובדין דחול הוא זלזול יום טוב, כדלעיל סי' תצה סי"א (זלזול יום טוב, שלא יעשה בו כדרך שהוא
739עושה בחול), ושם נסמן (הערה 91).
740[2354]
741רשב"א שם ד"ה אלא (פירש רש"י ז"ל, דלאו משום אהל עראי הוא,
742אלא שלא יתקן לשמר בקבע כדרך שהוא עושה בחול).
743ונתבאר (לענין שבת) לעיל סי' שטו
744סי"ד (משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן ומותחים פיה לכל צד, חשוב עשיית
745אהל ואסור לנטותה ולמותחה אם היתה תלויה עם השמרים מבעוד יום. ואף על פי שגג בלא
746מחיצות אינו אסור משום אהל, כאן אסרו, כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משום
747זלזול שבת. אבל מותר לתלותה ולמותחה כדי ליתן בה פירות או שאר דברים, או אפילו כדי
748לסנן בה יין ומים צלולים שמותר לסננם בשבת, ואין כאן זלזול שבת כלל).
749והיינו שבשבת אסרו אפילו אם היתה תלויה
750עם השמרים מבעוד יום (שאין בזה איסור סינון), שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, כדי
751לסנן בה (באיסור).
752וכאן ביום טוב אסרו לתלות כדי לסנן בה
753(באופן המותר לסנן ביום טוב), שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שקובע המשמרת לסנן בה
754יין הרבה בקבע.
755וראה מראי מקומות וציונים.
756[2355]
757רבה בר רב הונא שם קלט, ב (מערים אדם על המשמרת ביום טוב לתלות בה רמונים, ותולה
758בה שמרים). טור ושו"ע שם (ומערים ותולה אותם ליתן בה רמונים, ואחר כך נותן בה
759שמרים).
760[2356]
761רב אשי שם (והוא דתלה בה רמונים (ברישא, דמוכח מילתא דמעיקרא לאו לשמרים תלייה,
762רש"י) ... הכא מוכחא מילתא (לאיסור, דסתם תולה משמרת לשמרים הוא תולה, ואי לא
763יהיב בה רימונים ברישא להצניע בעלמא, כי יהיב בה שמרים מוכח דלהכי תלייה) מ"א
764סק"י (ונותן בה רימונים, אבל כשאינו נותן בה רימונים מוכחא מילתא שעושה משום
765שמרים (גמרא)).
766[2357]
767שבת קלד, א (מהו
768לגבן.
769אמר ליה אסור. מאי שנא מלישה. אמר ליה התם לא אפשר (דפת חמה מעליא טפי,
770רש"י), הכא אפשר (מאתמול, רש"י)). טור ושו"ע ס"ה (אין עושין
771גבינה ביום טוב).
772תוכן מלאכה זו נתבאר לעיל סי' שיט
773סכ"ו (ואם גבנו ועשאו גבינה, חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל
774עד שיעשה גוף אחד הרי זה תולדת בונה), ושם נסמן (הערה קנד).
775וראה לעיל סי' תקו ס"ב (ואין בנין אלא בקרקע או במחובר לקרקע),
776ושם נסמן (הערה 9).
777[2358]
778גמרא שם (הכי קאמרי דאפילו גבינה בת יומא מעליא). מ"א סקי"א (ואפשר
779לעשותו מאתמול שהגבינה ישנה טובה מן החדשה). ט"ז סק"ו (מפרש בגמרא
780דגבינה מעלי טפי יבשה מלחה, ואם כן הוה ליה לגבן קודם יום טוב).
781וכיון שגבינה ישנה טובה מחדשה, אפשר
782שמטעם זה אסרו לגמרי, אפילו בשינוי (ראה לעיל סי' תצה ס"ו והערה 59).
783[2359]
784ירושלמי סופ"א (מהו להעמיד חלב ביום טוב. אם אומר את כן אף הוא חולב ומעמיד
785מיום טוב לחול). הובא בר"ן יב, א ד"ה ירושלמי. הגהות מיימוניות פ"ג
786אות ט. רמ"א ס"ה (ואין מעמידין חלב ביום טוב).
787[2360] גמרא צה, א (המחבץ (המעמיד
788החלב בקיבה, רש"י) ... מחבץ חייב משום בורר). רמב"ם הל' שבת פ"ז
789ה"ו (הלוקח חלב ונתן בו קיבה כדי לחבצו, הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהרי
790הפריש הקום מן החלב). מ"א ס"ק יב (פירוש שנותן לתוכו קיבה, דהוי בורר).
791ולענין שבת ראה לעיל סי' שיט סכ"ה
792(המחבץ, דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו, חייב משום בורר, שהרי הפריש
793הקום מן החלב).
794[2361]
795ירושלמי שם (אף הוא חולב ומעמיד מיום טוב לחול). לבוש ס"ה (שזה אף על גב
796דצורך אוכל נפש הוא ... שדרך לעשות הרבה ביחד, ויכין מיום טוב לחול).
797וכן הוא לעיל סי' תצה ס"ט (חשו חכמים אם מלאכות אלו יהיו מותרין לו
798יטרח ביום טוב גם לצורך החול, כיון שדרך לעשותן לצורך ימים רבים).
799[2362]
800ריב"ש סי' קכא (וכן מה שמוציאין החמאה מן החלב, גם זה אסור משום בורר, דהרי
801הוא כמחבץ שהוא המעמיד חלב בקיבה, וגם זה מעמיד שומן החלב ונעשה חמאה על ידי טורח
802גדול וראוי ליאסר). רמ"א שם (והוא הדין דאין עושין חמאה מן החלב, ביום טוב).
803ט"ז ס"ק ז (הטעם בריב"ש משום בורר). מ"א סקי"ג (הוי
804בורר).
805והיינו שעצם קליטת השומן מהחלב מותרת אף
806בשבת, כדלעיל סי' שיט סי"ח (מותר לקלוט שומן הצף על פי החלב שקורין (שמעטנע) מלמעלה
807... והוא ששומן זה צריך לאכלו בו ביום). וכאן מיירי שעושה חמאה מהשומן, ומפריד
808החמאה מהחלב שבשומן.
809[2363]
810ריב"ש שם (ואפילו על ידי כותי, דאמירה לכותי שבות). ט"ז שם (וכתב שראוי
811לאסור אפילו על ידי עכו"ם, דאמירה לעכו"ם שבות). מ"א שם (ואסור אפילו
812על ידי עכו"ם (שם בריב"ש)).
813[2364]
814כדלעיל סי' תצה ס"י (כל
815שאסור לעשותו ביום טוב אסור לומר לנכרי לעשותו, שהאמירה לנכרי היא שבות ביום טוב
816כמו בשבת).
817[2365]
818ברייתא לד, א (ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו), ופרש"י (התלוש שיש בו ראשי
819עלין נרקבין וכמושין, אין גוזזין אותן בתספורת שלו שגוזזין בה מן המחובר, דמאן
820דחזי סבר שלקטן היום). טור ושו"ע ס"ו (אין גוזזין את הירק במספרים שדרכן
821לחתכם בהן מן המחובר). לבוש ס"ו (משום הרואה שיראה המספריים בידו יאמר היום
822ליקטן מן המחובר). ט"ז ס"ק ח (פירוש, התלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין אין
823גוזזים בתספורת שלהם, דמאן דחזי סבר שליקטן היום). מ"א ס"ק יד (דמאן
824דחזי סבר שחתכו היום מן המחובר).
825אבל בסכין וכיוצא בזה, שאין דרך לחתכם
826בהם מהמחובר, מותר ביום טוב; אף שבשבת גם זה אסור, כדלעיל סי' שיט ס"ד (אסור
827להסיר העלין המעופשים מן הירק (שקורין שלאטי"ן), אפילו אם הן ראויין לאכילה על
828ידי הדחק, אלא יברור הירק מן העלין דהיינו האוכל מתוך הפסולת).
829[2366]
830ברייתא לד, א (אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות), ופרש"י (מיני ירקות הן שיש
831טורח בתקונן). טור ושו"ע ס"ז (מתקנים את הקונדס והעכביות). ט"ז
832ס"ק ט (הן מיני ירקות שיש טורח בתיקונן).
833[2367]
834הלכות ומנהגי מהר"ש סי' רמד (גם ראיתי ממנו שמלח צנון הרבה חתיכות ביום טוב,
835ואכל בינתיים, ואחר כך אחר הצנון). הובא במהרי"ל הל' יום טוב ע' קפב (מהר"ש
836מלח צנון ביום טוב והניח חתיכה אצל חבירתה, ואכל שאר אוכלים בתר מליחתם, ואחר כך
837אכל הצנון). דעה הא' ברמ"א ס"ז (ומותר למלוח הרבה חתיכות צנון ביום טוב
838אם רוצה לאכלן, אף על פי שאסור בשבת).
839[2368]
840כדלעיל סי' שכא ס"ד (מותר להטביל אפילו כמה חתיכות כל אחת ואחת
841לבדה ולהניחה לפניו כדי לאכלם לאלתר זו אחר זו ... ובלבד שלא ישהה אותם זמן ארוך
842אפילו באותה סעודה עצמה ... ויש אוסרים להשהות כלל במלח אפילו שעה מועטת אפילו
843חתיכה אחת לבדה, ולכן אסור לטבול ב' חתיכות אחת אחת לבדה ולהניחן לפניו לאכלן מיד
844זו אחר זו, כי עד שיאכל הראשונה תשהה השניה במלחה, ואינו מותר אלא לטבול חתיכה
845ולאכלה תיכף ומיד. וכן נוהגין).
846[2369]
847מהרי"ל שם (ואמר לנו מהר"י סג"ל שכן הוא באור זרוע, אך הוא היה
848נוהג שלא לשהות הצנון במלח ביום טוב ולא בשבת, אך טבל ואכל מיד). והיינו שאף שכתב
849באור זרוע הל' שבת סי' עג (והכי הלכתא, דאסור למלוח צנון בשבת, אלא מטבל במלח
850ואוכל, וכן מותר לתחוב הצנון בתוך המלח ולהניחו שעה קטנה), שהיא הדעה הראשונה
851לענין שבת (כנסמן בהערה הקודמת). מכל מקום נהג שלא לשהות הצנון לא בשבת ולא ביום
852טוב.
853דעה הב' ברמ"א שם (ויש מחמירין).
854[2370]
855ט"ז סק"י (נראה טעמם דאע"ג דאי אפשר מערב יום טוב, מכל מקום כיון
856שאפשר למלוח כל חתיכה בפני עצמה יעשה כן).
857וראה לעיל קונטרס אחרון ס"ק ב
858ד"ה ואין להקשות (על
859כרחך יום טוב הותרה לגמרי לצורך אכילה, ואם כן לא מהדרינן כלל אהתירא).
860הערות וביאורים תשפג
861ע' 79.
862[2371] שאז הי' מותר, כדלעיל סי' תקג
863ס"ה (שמקצת המלאכה שנהנה ממנה ביום טוב היא משבחת ומתעלה על ידי שארית המלאכה
864שהיא לצורך החול, ולפיכך אע"פ שאין כל המלאכה נעשית בבת אחת הרי זה מותר).
865[2372]
866רמב"ם פ"א ה"ד (ההוצאה מרשות לרשות ... שמתוך שהותרה הוצאה ביום
867טוב לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה), ופ"ה ה"א (אף על פי שהותרה
868הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך). שו"ע ס"ח.
869והיינו כשהוא על כל פנים לצורך יום טוב
870קצת, כדלעיל סי' תצה ס"ג (ובלבד שיהא בהן קצת צורך יום טוב). והפרטים בזה
871יתבארו לקמן סי' תקיח ס"א. וראה מראי מקומות וציונים.
872[2373]
873רמב"ם שם (לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול אלא צריך לשנות).
874שו"ע ס"ח.
875[2374]
876משנה כט, סוע"ב (המביא כדי יין ממקום למקום (בתוך התחום או על ידי ערוב,
877רש"י) לא יביאם בסל ובקופה (לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם, משום דנראה כמעשה
878דחול לשאת משאות, רש"י), אבל מביא הוא על כתפו (אחת או שתים דמוכח דלצורך יום
879טוב, רש"י) או לפניו). טור ושו"ע שם (כיצד, המביא כדי יין ממקום למקום,
880לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכו ארבעה או חמשה כדים, אלא יביאם על כתפו או לפניו
881אחד או שנים, דמוכח שלצורך יום טוב הביאם).
882וכן הוא בשבת, במבוי המעורב שמותר לטלטל
883בו, כדלעיל סי' שכג ס"ד (המביא כדי יין לסעודה ממקום למקום דרך מבוי המעורב,
884לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכן ד' או ה' כדים, מפני שנראה כמעשה חול לשאת משאות,
885וזלזול לשבת הוא ... (וגם יחשדוהו שנושא משאות לצורך החול), אלא יביאם אחד אחד או
886ב' ב' בידו או על כתפו וכיוצא בזה, לשנות מדרך החול. ואפילו אם אין בשינוי קלות
887במשא צריך לשנות, כמ"ש בסי' תק"י לענין יום טוב, והוא הדין לשבת במבוי
888המעורב, ששוין הם בזה).
889[2375]
890תוס' שם ד"ה המביא (הכא מיירי ביום טוב שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו, ועל
891כן יהא אסור שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא אותם ... דהתם מיירי בשבת דלא הוי
892כעובדי דחול, שאין מטלטל כי אם מזוית לזוית באותו בית). אור זרוע הל' יום טוב סי'
893שנט (פירש ריב"א, דווקא ממקום למקום, אבל מבית [לבית] בתוך העיר אין צריך
894לשנות). ב"י ד"ה אע"פ (ופירש רש"י ... ומשמע מדבריו דבמוליך
895הכדים בחוץ במקום רואים דוקא הוא דאמרינן דלא יביאם בסל ובקופה, אבל מטלטל במקום
896שאין רואים, כגון מזוית לזוית באותו בית מביא כי היכי דבעי). רמ"א ס"ח (ודוקא
897כשמוליכין ממקום למקום, אבל מזוית לזוית או מבית לבית באותו חצר, שרי בכל ענין). לבוש
898ס"ח (ודוקא כשמוליכם ממקום למקום דרך הרחוב שהרבה בני אדם רואים אותו).
899מ"א ס"ק טו (מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת דשכיחי רבים).
900וכן הוא לעיל סי' שכג ס"ד (מפני
901שנראה כמעשה חול לשאת משאות וזלזול לשבת הוא כשעושה כן במבוי שרבים מצויים בו),
902ונתבאר שם (הערה מט). לקמן סי' תקטז ס"ו (כגון בחצר או במבוי המעורב, אם רבים
903מצויין שם אסור משום זלזול יום טוב).
904וכן קיי"ל בכל דבר שנראה כהולך
905למקום רחוק או לשוק, שאסרו אף במבוי המעורב ובחצר – אם רבים מצויין בו, כדלקמן שם
906(הערה 20).
907[2376]
908תוס' שם ד"ה המביא (ולכך קאמר למעוטי בהלוכא עדיף טפי, משום טרחא יתירא).
909מ"א שם (וכתבו התוס' דעדיף לישא הרבה ביחד כדי למעט בהילוך).
910וכן הוא לעיל שם ס"ה (אבל המביא
911כדי יין מזוית לזוית או מבית לבית באותה חצר שאין רבים מצויים שם, יותר טוב להביאם
912בסל ובקופה בבת אחת מלהביא כל אחד ואחד בפני עצמו, מפני שמרבה בהילוך), ושם נסמן
913(הערה נז).
914איסור הטרחה שאינה צריכה נזכר גם לעיל
915סי' תקא ס"ד (הרי זה טרחא שאינה צריכה). סי' תקט ס"א (מפני שהוא טורח
916ביום טוב טרחא שאינה צריכה). לעיל ס"ד (כדי למעט בטורח ביום טוב), ובקונטרס
917אחרון ס"ק ג (טירחא
918שאינה צריכה לא הותרה מעולם).
919[2377]
920משנה כט, סוע"ב (המוליך את התבן (להסק או לבהמה, רש"י) לא יפשיל את
921הקופה לאחוריו (דגנאי יום טוב שנראה כמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק כדרך
922חול, רש"י), אבל מביאה הוא בידו). טור ושו"ע ס"ט (המוליך את התבן
923לא יפשיל את הקופה לאחוריו, אלא נוטלה בידו).
924[2378]
925גמרא ל, א (אתקין רבא במחוזא, דדרו בדוחקא לדרו ברגלא, דדרו ברגלא לדרו באגרא,
926דדרו באגרא לדרו באכפא, דדרו באכפא נפרוס סודרא עלויה). רמב"ם פ"ה
927ה"ב (משואות שדרכן לישא אותן במוט, ישא אותן על גבו מאחריו. ושדרכן לישא אותן
928מאחוריו, ישא אותן על כתפו. ושדרכן להנשא על הכתף, ישא אותן בידו לפניו, או יפרוש
929עליהן בגד, וכל כיוצא בזה משינוי המשא). שו"ע ס"ט.
930וראה גם לעיל סי' תצח סט"ו (השוחט
931בהמה בשדה לא יביאנה לעיר במוט או במוטה כדרך שהוא עושה בחול, משום זלזול יום טוב,
932אלא מביאה בידו אברים אברים).
933[2379]
934תוס' שם ד"ה זימנין (מיירי ביין דסחיטה שלו אסורה משום דש, ואם כן כי נפיל
935לארעא הולך לאבוד ולא חיישינן לסחיטה). שבת קמח, ב ד"ה ניפרוס (מכאן מייתי
936ר"ת ראיה דביין ושמן לא שייכא סחיטה). המאור טז, ב ד"ה אתקין (כאן בכדי
937יין, שהכבוס והסחיטה אינה אלא במים, אבל ביין אין בו משום כבוס וסחיטה). יש"ש
938פ"ד ס"א (נפרוס סודר עליהן, ופירשו התוס' (ד"ה זמנין) וכן
939הרז"ה, דאיירי ביין שאין שייך בו ליבון, וסחיטה שלו אינה אסורה אלא משום דש,
940ואם כן כי נפל לארעא הולך לאיבוד ולא חיישינן לסחיטה, אבל על מים אסור למיפרס
941סודרא דחיישינן לסחיטה דליבון, שהוא תולדה דמלבן). הובא במ"א סקט"ז.
942[2380]
943סעיף יג (יין אדום או שכר או שאר משקין שאין מלבנין, שאין חוששין בהם לסחיטה מטעם
944שנתבאר שם), והוא כמבואר לעיל סי' שכ סכ"א (בגד שנשרה אפילו במשקין שאין
945מלבנין אסור לסחטו משום איסור מפרק שהוא תולדת הדש, כמו שסחיטת פירות אסורה משום
946מפרק. אלא שאינו חייב על סחיטה זו אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין מהבגד, אבל אם
947אינו צריך למשקין הנסחטין ואינו סוחט אלא כדי לנקות הבגד, אין זה דומה לדישה כלל,
948שהדש הוא צריך לתבואה שמפרק מהשבלים. לפיכך אין בסחיטה זו איסור מן התורה אלא
949מדברי סופרים, ולכן לא גזרו שלא לשרות בגד במשקין שאין מלבנים משום גזרה שמא יסחוט
950ויתחייב משום מפרק, כיון שאינו חייב אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין, וזה אין לחוש
951כלל שיסחוט הבגד לצורך המשקין שיסחטו ממנו, מפני שאינן חשובים כלום ואין דרך כלל
952לעשות כן).
953[2381]
954ברייתא ל, א (אם אי אפשר לשנות, מותר). טור ושו"ע שם (ואם אי אפשר, כגון
955שזימן הרבה אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם, עושה כדרכו).
956וכן הוא לעיל סי' שכג סוף ס"ד (ואם
957אי אפשר לו לשנות, כגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביאם לפניהם, מותר).
958[2382] מ"א ס"ק יז (אורחים,
959אפילו מאותה העיר).
960[2383]
961כדלקמן סי' תקטו סוף ס"א (אם האורחין הן מעיר אחרת, שיש כאן מצות הכנסת
962אורחים). לעיל סי' שז סכ"ג (באורחים שאינן מעיר אחרת, אלא שזימן אליו אחוזת
963מרעהו מבני עירו לסעודת מריעות, שאינו סעודת מצוה, עיין סי' של"ג). והוא בסי'
964שלג ס"ו (ואינן נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת, בין שנתארחו אצלו בין
965שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חבירו שבאותה העיר שיסעוד אצלו, אינו
966נקרא אורח וסעודת הרשות היא).
967[2384]
968תוספתא פ"ג ה"ז (אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת, אבל
969מביא במטפחת ובחיקו). שו"ע סי"א (אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא
970במחצלת, אבל מביא במטפחת ובחיקו).
971[2385]
972תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
973בפנים ס"א נתבארה מחלוקת הפוסקים, אם
974מותר ביום טוב למלול שבלים בידיו, או רק בראשי אצבעותיו. ומסיק, שאם אפשר לו למלול
975בשינוי בראשי אצבעותיו, טוב להחמיר לסברא האחרונה.
976ומבאר המקור לזה, כי מחלוקת זו תלויה
977במחלוקת הפוסקים לענין שבת, אם מותר למלול בראשי אצבעותיו. ושם מסיק הרמ"א
978"וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק". והיינו שהעיקר כדעת
979הפוסקים להקל, אלא שבמקום האפשר, טור להחמיר.
980וכל זה כשמולל בידיו והזרע נופל, אבל המפרק
981בידיו הוי תולדת הדש בכלי, וחייב.
982והסוחט, בין ביד ובין בכלי, הוא תולדות הדש
983בכלי, וחייב.
984לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
985טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי
986אורותיו סי' סה.
987[2386]
988"וטוב להחמיר, מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק".
989וכן הוא לעיל שם ס"ט (וטוב להחמיר,
990מאחר שיכול לשברן ולאכלן כך בלא פירוק).
991[2387] דאמרינן ביצה יב, ב (אתא
992לקמיה דרבא אמר ליה מוללין מלילות).
993ושם יג, ב (כיצד מולל ...
994רבא אמר כיון דמשני, אפילו חדא אכולהו נמי), ופירש"י
995(כיצד מולל ביום טוב, דאמרן לעיל מוללין מלילות), ותוס' שם (פירוש ביום טוב), ובעל
996המאור שבת נא, א (וההיא דאמרינן התם כיצד מולל, ביום טוב מפרשינן
997לה,
998כדאמר רבה בר בר חנן לאושפזיכניה מוללין מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב).
999והיינו שכאן (יג, ב) בא רבא לפרש את דבריו לעיל
1000שם (יב, ב), שמה שהתיר למלול ביום טוב, הוא "אפילו חדא אכולהו נמי", וכהא
1001דתניא שבת קכח, א (וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל),
1002דהיינו "אפילו חדא (אגודל) אכולהו (על גבי שאר כל אצבעותיו).
1003ודעת
1004המתירים למלול בשבת בין אצבעותיו מפרשים, שביום טוב התיר רבא (יב, ב) למלול אפילו
1005בכל ידיו, ובשבת התיר (יג, ב) למלול בראשי אצבעותיו.
1006נמצא
1007שמחלוקת הפוסקים לענין יום טוב (אם מותר למלול כדרכו בידו), תלויה במחלוקת הפוסקים
1008לענין שבת (אם מותר למלול בראשי אצבעותיו).
1009וכיון
1010שלענין מלילה בשבת בראשי אצבעותיו העיקר כדעת המתירים, הרי גם לענין מולל ביום טוב
1011בידיו העיקר כדעת המתירים. ולא הצריך רמ"א להחמיר אלא כשיכול לאכלן בלאו הכי.
1012[2388]
1013שבת נא, א (והוי יודע שאסור למלול מלילות של תבואה ושל קטנית בשבת. וההיא דאמרינן
1014התם כיצד מולל, ביום טוב מפרשינן לה, כדאמר רבה בר בר חנן לאושפזיכניה מוללין
1015מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב, דייקינן מינה ביום טוב הוא דשרי אבל בשבת אסור).
1016שהיא דעה האוסרת בשבת אף למלול בראשי אצבעותיו, והתירה ביום טוב רק למלול בראשי
1017אצבעותיו.
1018[2389]
1019במלחמות שם (ודאי בשבת הדברים אמורים, והא דאמר רבא לאושפזיכניה מוללין מלילות
1020ומפרכין קטניות ביום טוב, למימרא דביום טוב מותר כדרכו, ובשבת אסור אלא על ידי
1021שינוי). שהיא דעה המתרת למלול בשבת בראשי אצבעותיו, ומתרת למלול ביום טוב אף בכפות
1022ידיו.
1023[2390]
1024שבת
1025נא, א (ומסקנא אם בא למלול בשבת היכי מולל ... רבא אמר כיון דקא משני, אפילו טובא
1026נמי ... והלכתא כרבא, דקיימי רבנן כותיה, דאמרי בראשי אצבעותיו).
1027[2391]
1028הל'
1029שבת פכ"א הי"ד (המולל מלילות מולל בשנוי, כדי שלא יראה כדש), והל' יום
1030טוב פ"ג הט"ו (מוללין מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב). והיינו שבשבת
1031התיר בשינוי, וביום טוב לא הצריך שינוי.
1032[2392]
1033כמועתק לעיל.
1034[2393]
1035שבת קכח, א (כדברי הרב אלפסי ז"ל שפסק שמותר למלול בשבת כביום טוב, אלא שבשבת
1036על ידי שינוי בראשי אצבעותיו, וביום טוב אפילו כדרכו, ושלא כדברי הר"ז הלוי
1037ז"ל).
1038[2394]
1039שבת פי"ח סוס"י ב (כלשון הרי"ף שהועתק לעיל).
1040[2395]
1041סי' שיט (אין מוללין מלילות בשבת, אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו), וכאן (מוללין
1042מלילות ... ביום טוב). והיינו שבשבת התיר בשינוי, וביום טוב לא הצריך
1043שינוי.
1044[2396]
1045ביצה ו, ב (דבשבת מותר למלול על ידי שינוי, כדמוכח ההיא דמפנין, וביום טוב מותר
1046למלול בלא שנוי כלל).
1047[2397]
1048הל' שבת פכ"א הי"ד (דעת רבינו כדעת ההלכות, שבשבת מותר בשנוי, וביום טוב
1049מותר אפילו כדרכו, כמ"ש פ"ג מהלכות יום טוב), ובהל' יום טוב פ"ג
1050הט"ו (וסובר רבינו שביום טוב מוללו כדרכו בלא שינוי, וכן דעת ההלכות. ומה
1051שאמרו שם כיצד מולל והצריכו שינוי, הוא בשבת בדוקא, כנזכר פרק כ"א מהלכות שבת,
1052וכמו שכתבתי שם. ואע"פ שיש חולקין, כן עיקר).
1053[2398]
1054סי' שיט ס"ו (אלא מולל בשינוי מעט, בראשי אצבעותיו),
1055וכאן ס"א (מוללין מלילות ... כדרכן, ביום טוב). והיינו שבשבת
1056התיר בשינוי, וביום טוב לא הצריך שינוי.
1057[2399]
1058בים של שלמה ביצה פ"א סי' לח (הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפרק
1059מפנין סוברין, דהאי כיצד מולל כו', בשבת איירי, ושם הוא דבעי שינוי, אבל ביום טוב
1060מותר למלול כדרכו, בלא שום שינוי. וכן הסכים המ"מ, וכן יראה מדעת הר"ן
1061והטור, ועיקר).
1062[2400] עתה בא לבאר, שכל המחלוקת הנ"ל (הן לענין שבת והן לענין יום טוב),
1063מיירי שמולל בידיו והזרע נופל מאליו, שאיסורו רק מדרבנן. משא"כ המפרק בידיו
1064(הן במלילות והן בשרביטי קטניות), היא תולדת מלאכת דש על ידי כלי, וחייב. וכך גם
1065בסחיטה, שהן ביד והן בכלי היא תולדת הדש וחייב.
1066[2401]
1067מהרי"ל
1068הל' שבת סי"ב (פליאה בעיני מהר"י סג"ל, איך רשאין לאכול קטניות או
1069פולין מתוך השרביטין שלהן שקורין שאוטן, דיהא אסור משום מפרק). מלבושי יום טוב בלבוש
1070סי' שיט ס"ו (ומהר"ש תמה למה אוכלין פולין או קטניות מתוך שרביטהון, והא
1071הוי מפרק). מ"א שם ס"ק ח (ושרביטין של קטניות משמע דאסור לפרכן ולהוציא
1072הקטניות. וצריך עיון דכל העולם נוהגין היתר). אליה זוטא סק"ה (והא דאוכלין
1073פולין או קטנית מתוך שרביטין).
1074ומדוע לא נאמר דהיינו כיון שהם מפרקים
1075בראשי אצבעותיהם (שהרי בודאי אין נוטלים את הקטניות מהשרביטין בכל ידם).
1076ועל זה מתרץ, שאם נוטלים הקטניות ביד,
1077חייב חטאת אף אם נוטלם בראשי אצבעותיהם.
1078וראה נימוקי יום טוב הערה ג.
1079[2402] כמבואר כאן בפנים (מפרק
1080דבר מגידולו ... בשבת על ידי כלי המיוחד לכך, או שהיה מפרק הזרעונים בידיו ממקום
1081חיבורם ... חייב משום דש).
1082וכן
1083הוא לעיל סי' שיט ס"ט (שמפרק האוכל מתוך השבלים בידים, והמפרק
1084ביד הוא תולדת הדש בכלי כמ"ש בסי' ש"ה ... אבל (לדברי הכל) אסור לפרק
1085השרביטין בשבת ולהוציא הקטניות מתוכן (בידים כי זהו מפרק גמור)). ובסי' שה
1086סכ"ח (וכל המפרק אוכל או משקה ממקום שנתכסה בו ... הרי זה תולדת
1087הדש). וכן
1088הוא בפסקי הסדור, הלכתא רבתא לשבתא (פולין ... בשרביטין שלהם ... יש בהם משום מפרק
1089לדברי הכל, שהוא תולדת הדש, וחייב חטאת וסקילה ח"ו).
1090ועל
1091זה בא כאן להוכיח כן מדברי רש"י והרמב"ם.
1092[2403]
1093בגמרא יב, ב (אושפזיכניה דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא, אמר ליה מהו
1094לפרוכי (השרביטין ולהוציא הזרע ביום טוב ... דתולדת דישה הוא, רש"י) ומיכל
1095מנייהו ביום טוב. לא הוה בידיה. אתא לקמיה דרבא אמר ליה מוללין מלילות (דדש כלאחר
1096יד הוא, ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא, אלא מדרבנן, רש"י) ומפרכין קטניות ביום
1097טוב).
1098והיינו שאם מפרך השרביטין כדי
1099"להוציא הזרע" בידיו, היא תולדת דישה. ואם מולל כדי שיפול הזרע מאליו,
1100הוי "דש כלאחר יד", אפילו מולל בכל ידו, ולא רק כשמולל בראשי אצבעותיו
1101(ראה נימוקי יום טוב הערה ו).
1102*
1103ויתירה מזו נתבאר בפנים ס"א (מותר
1104לפרך השרביטים של קטניות בידיו, כדי שיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט, ויוציאם
1105מתוכם בידיו), אף שאין הזרע נופל מאליו.
1106והיינו שלא נאסר מהתורה אלא "מפרק
1107הזרעונים בידיו ממקום חיבורם"; משא"כ כאן שלא בא אלא "לפרך
1108השרביטים של קטניות בידיו, כדי שיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט".
1109אמנם לאחר שכבר נתלשו ממקום חיבורם
1110בשרביט, שוב מותר להוציאם "מתוכם בידיו", כדלעיל סי' שיט ס"ט (אין הקטניות מחוברות כלל בשרביטין, שכבר
1111ניתקה מהם מערב שבת, אלא שהיא מונחת כך בתוכם, אזי מותר להוציאה מהם).
1112[2404] וכן הוא לעיל סי' שיט
1113ס"ו (שאף המולל כדרכו אינו אלא מפרק כלאחר יד,
1114כיון שאינו נוטל האוכל ומפרקו בידו ממש, אלא שמולל השבולת והדגן נופל, ואין דרך
1115לעשות כן אלא בכלי המיוחד לדישה. אלא שאעפ"כ אסור מדברי סופרים).
1116ובציונים
1117שם (רש"י עג ע"ב), והיינו הא דאמרינן התם (אמר רב
1118פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב ... משום מפרק, רב אשי אמר אין דרך ...
1119פריקה בכך), ופרש"י (אין דרך ... פריקה בכך, על ידי זריקה, אלא או ביד או
1120בכלי). והיינו שמה שהמובא כאן שאיסור מלילה הוא מדרבנן, הטעם בזה כיון שהדגן נופל
1121מאליו על ידי המלילה, כמו הזורק על הדקל ונתפרקו התמרים מאליהם.
1122והקשה
1123באגלי טל דש ס"ק כח אות ז (והסברא קשה לקבל, כיון דבכלי כה"ג הוא אב
1124מלאכה ממילא, ביד כה"ג הוא תולדה דאורייתא).
1125ונתבאר בחידושי צמח צדק עג, סוע"ג (ורוצה
1126לומר, דדש היינו שדש השבולת והדגן נופל, ומפרק הוא להפך, שנוטל האוכל מן השבולת.
1127והנה דישה דרכה רק בכלי, ולא ביד, ולכן מולל דהוא דומיא דדש, שמולל השבולת והדגן
1128נופל, כיון שמולל ביד, הוה ליה דש כלאחר יד, דדישה אורחא בכלי. משא"כ מפרק
1129הוא ביד גם כן. ואעפ"כ הוא תולדת הדש בכלי, וחייב עליו ממש, ולכן המקלף
1130שעורים ביד, כיון דהוא מפרק, חייב).
1131[2405]
1132הל' שבת פ"ח ה"ז (והמפרק הרי היא תולדת הדש וחייב, וכן כל כיוצא
1133בזה, החולב את הבהמה חייב משום מפרק).
1134[2406]
1135הלכה ג (ותולש תולדת קוצר הוא).
1136וכן הוא לעיל סי' תצה ס"ט (והתלישה
1137מהמחובר שהיא תולדת הקצירה).
1138וכמבואר ברש"י שבת עג, ב ד"ה
1139אין דרך תלישה ופריקה בכך (אלא או ביד או בכלי), הרי שחייב גם על התלישה ביד וגם
1140על הפריקה ביד.
1141[2407]
1142הלכה י (הסוחט את הפירות להוציא מימיהן, חייב משום מפרק).
1143[2408]
1144שבת קמה, סוע"א (תני דבי מנשה, דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת [כן היא
1145גירסת רש"י שם, ורי"ף שם סא, א] זיתים וענבים בלבד).
1146[2409]
1147שדורך ברגליו על הכלי.
1148וראה שביתת השבת מלאכת דש אות ו. נימוקי
1149יום טוב הערה ט.
1150[2410]
1151והיינו שהדש בכלי הוא אב. והמפרק בכלי הוא תולדה. והסוחט הוא תולדה הן בכלי והן
1152ביד.
1153[2411] ברמ"א סי' שיט ס"ו (אסור לפרק
1154האגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן הירוקה. וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן
1155כך בלא פירוק).
1156נראה מכאן לכאורה שהרמ"א מתיר
1157אפילו לפרק ביד, אף שנתבאר לעיל ש"המפרק ביד הוא תולדה".
1158ועל זה מבאר, שעל כרחך צריך לפרש שגם
1159הרמ"א מיירי בפירוק על ידי שינוי.
1160וכן הוא לעיל שם ס"ט (ויש מחמירין
1161שלא למלול ... אפילו בראשי אצבעותיו. ולכן אסור לפרק אגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן
1162העליונה הירוקה, שעל גבי קליפה הקשה והעבה, אפילו בראשי אצבעותיו. וטוב להחמיר,
1163מאחר שיכול לשברן ולאכלן כך בלא פירוק).
1164[2412]
1165ברמ"א שם "לפרק". ומ"ש כאן "לפרך", הוא על פי ביצה
1166יב, ב (מהו לפרוכי), ופרש"י (השרביטין ולהוציא הזרע).
1167[2413] וכפי שנתבאר לעיל (ומפרכין קטניות,
1168פירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליו).
1169[2414]
1170תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1171בפנים ס"ג נתבאר שבקטניות מותר לברר
1172אפילו הפסולת מתוך האוכל, ואפילו כדי לאכלו בין הערבים.
1173ובס"ה נתבאר, שאם הי' אפשר לבררו מערב
1174יום טוב, אזי אין לברר אלא האוכל מתוך הפסולת, ודוקא כדי לאכלו לאלתר.
1175ועל זה מבאר כאן, שהשו"ע מיירי שלא
1176הי' יכול לבררו מערב יום טוב, ולכן מותר אפילו פסולת מתוך האוכל ואפילו כדי לאכלו
1177בין הערבים; דלא כפירוש הט"ז שמחמת שהי' יכול לבררו מערב יום טוב, הותר רק
1178כדי לאכלו לאלתר. שהרי לפי זה איך התיר בשו"ע לברר הפסולת מתוך האוכל.
1179אחר כך מבאר ומוכיח, שלענין אפשר לעשותו
1180מערב יום טוב הולכים אחר העושה ולא אחר המלאכה עצמה, והיינו שאם לא הי' אפשר לו
1181לעשותו מערב יום טוב מותר בכל אופן, אף שעל הרוב אפשר לבררו מערב יום טוב, ואף
1182שהמלאכה מצד עצמה אפשר שתיעשה מערב יום טוב.
1183וכמו שהוא לענין מכשירי אוכל נפש, שאם לא
1184הי' לו שהות לעשות מערב יום טוב מחמת אונס או טרדה, קיי"ל כדעת הפוסקים להתיר
1185לעשותה ביום טוב.
1186ואף שלענין מכשירי מילה בשבת אזלינן בתר
1187המלאכה עצמה, ואסור אף אם נפגם האיזמל בשבת או נתפזרו הסממנים בשבת. מכל מקום,
1188לענין יום טוב התירו, אם לא היה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב.
1189ואף שעכ"פ יכול לעשותו ביום טוב עצמו
1190בלא חילול, כגון לברר האוכל מתוך הפסולת קודם האכילה, שמותר גם בשבת. מכל מקום
1191מלאכת אוכל נפש ביום טוב הותרה ולא רק דחויה, ולא מהדרינן אהתירא, אלא דאם אפשר
1192לעשותה מערב יום טוב אסור מדברי סופרים, כדי שלא יניח כל המלאכות ליום טוב.
1193לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1194טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי
1195אורותיו סי' עב-ה.
1196[2415] "דשאני
1197מבשל שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב, דמפיג טעמו, משא"כ בבורר שאפשר מערב יום
1198טוב. ואף על פי שבאוכל נפש עצמו מותר אפילו ביכול לעשות בערב יום טוב, היינו מן
1199התורה, אבל מדרבנן אסור ... ואם כן כשהתירו כאן ליקח הפסולת מאוכל, היינו לאכול
1200לאלתר, כדינו בשבת, ובזה חילקו בין פסולת מרובה או איפכא".
1201הובא
1202גם לקמן סוף ס"ק ד.
1203[2416] זה שכתב הט"ז, שאף דאפשר
1204לברר מערב יום טוב, מכל מקום מותר לברר הפסולת מתוך האוכל כדי לאכלו לאלתר.
1205[2417] "הבורר ... בידו כדי
1206לאכול מיד מותר ... וכיצד הוא בורר, אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת
1207בורר כדרכו לזרוק הפסולת". הרי שהתיר לאלתר אף בירור הפסולת מתוך האוכל.
1208[2418]
1209אולי כפל לשון (לאכול מיד – לאכול לאלתר) ומיותר.
1210[2419]
1211שבת קמב, ב ד"ה שאוכל (נראה לר"ת דטעמא משום דכי אוכל מרובה על הפסולת,
1212הוה פסולת כבטל לגבי רובו, ומותר ליטלו מן האוכל ולזורקו), הרי שהתירו ליטול
1213הפסולת מהאוכל כדי לאכול לאלתר.
1214[2420] "אבל התוס' כתבו בסוף
1215פרק נוטל שהוכיח ר"ת מן הסוגיא הכי, אוכל מרובה על הפסולת, הוי פסולת כבטל
1216לגבי רובא, ומותר ליטלו מן האוכל, ולזורקו".
1217[2421]
1218הל' שבת פ"ח הי"ג (והבורר פסולת מתוך האוכל, ואפילו בידו אחת, חייב).
1219[2422]
1220אוצ"ל: ורמ"א ושו"ע סי' שי"ט ס"ד (הבורר פסולת מתוך
1221אוכל, אפילו בידו אחת, חייב. רמ"א: ואפילו האוכל מרובה ויש יותר טורח
1222בברירת האוכל, אפילו הכי לא יברר הפסולת, אפילו כדי לאכול לאלתר).
1223והכי קיי"ל לעיל שם סוף ס"א (אפילו
1224אם האוכל מרובה על הפסולת ויש טורח יותר בברירת האוכל, אעפ"כ לא יברור הפסולת,
1225אפילו כדי לאכול לאלתר).
1226שיטות הפוסקים בזה נתבארו בפסקי דינים
1227צמח צדק יג, ד ואילך.
1228[2423] כמפורש במשנה וברייתא יד, ב (הבורר
1229קטניות ביום טוב ... בית הלל אומרים בורר כדרכו ... תניא אמר רבן גמליאל במה דברים
1230אמורים (דשרו בית הלל ליטול פסולת ממש ולהשליך, רש"י) כשהאוכל מרובה על
1231הפסולת).
1232[2424]
1233פ"ג הט"ו (ברירת פסולת מתוך האוכל אפילו ביד יש בזה חיוב חטאת בשבת,
1234כנזכר פ"ח מהל' שבת, וביום טוב מותרת).
1235[2425] ומזה מובן שמותר אף אם בורר
1236כדי לאכול בין הערביים.
1237[2426] שהתירו כאן מלאכת בורר כי
1238מיירי דוקא כשלא היה אפשר לברור מערב יום טוב, וכמבואר בפנים ס"ה (וכל זה
1239כשלא היה אפשר לו לברור מערב יום טוב, אבל אם היה אפשר לו לברור מערב יום טוב,
1240אסור לברור פסולת מתוך האוכל, אפילו בידו, אע"פ שהאוכל מרובה על הפסולת ויש
1241יותר טורח בברירת האוכל מבברירת הפסולת. ואפילו אוכל מתוך הפסולת אין לו לברור אלא
1242מה שהוא צריך לאכול לאלתר, כמ"ש בסימן שי"ט לענין שבת).
1243[2427] אף שבגמרא נאמרה הלכה זו רק
1244לענין כתישת מלח וכרכום, כדאמרינן יד, א (מלח אינה מפיגה טעמה), וכדלעיל סי' תקד
1245ס"א (אסור לדוך ביום טוב דבר שאינו מפיג טעם אם היה נידוך מערב יום טוב כגון
1246מלח וכרכום), ולענין גבינה, כדאמרינן שבת קלד, א (מהו לגבן. אמר ליה אסור
1247... הכא אפשר (מאתמול, רש"י)). וכמבואר כאן בפנים סי"א (אין עושין גבינה ביום טוב לפי
1248שאפשר לעשותה מערב יום טוב), ולא נאמר כן בגמרא לענין שאר המלאכות שאפשר לעשותן
1249מערב יום טוב.
1250מכל
1251מקום קיי"ל שכן ההלכה בכל המלאכות.
1252[2428]
1253ס"א (ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו, כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב
1254יום טוב). וכן נפסק לעיל שם ס"ה (מדברי סופרים, כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה
1255מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון טעם אם היתה נעשית מבעוד יום ... אסור
1256לעשותה ביום טוב), וכאן בפנים ס"ה (שכל מלאכת אוכל נפש שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה
1257בכך הפסד ולא חסרון טעם, אסור לעשותה ביום טוב). ואם כן מובן שכן
1258הוא גם במלאכה הברירה שאפשר לעשותה מערב יום טוב.
1259[2429]
1260סעיף ב (אם רוצה לאכלו בו ביום), אף שאינו כדי לאכלו לאלתר, כי הכא מיירי שלא הי'
1261אפשר לבררם קודם יום טוב.
1262[2430]
1263ס"ק ב (נראה לי דצריך לומר אפילו רוצה לאוכלו ... לאחר זמן בו ביום, דבשבת
1264חייב חטאת עיין סי' שי"ט, אפילו הכי שרי ביום טוב). דמיירי כשאי אפשר לעשותה
1265בערב יום טוב.
1266[2431] עבודת הקודש ש"א
1267ס"ה (הבורר אוכלין ביום טוב לא יברור בנפה ובכברה, לפי שזו ברירה גמורה
1268ואסורה אפילו ביום טוב. אבל בורר הוא כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי, שאין כאן אפילו
1269בשבת אלא משום שבות, ביום טוב לא גזרו משום צורך אוכל נפש).
1270[2432] ס"ק ג (כתב הרב המגיד
1271פ"ג [הט"ו-ז], שהרשב"א כתב כל שבשבת חייב חטאת אסור ביום טוב,
1272ולמדו מדאסרו בנפה וכברה).
1273והכי אמרינן לענין מלאכות שאסרו חכמים
1274ביום טוב, כמבואר בפנים ס"א (ביום טוב, כיון שאיסור הדישה לצורך אכילה אינו
1275אלא מדברי סופרים, לא גזרו אלא על דישה שכיוצא בה בשבת חייב חטאת).
1276אלא
1277שלענין ברירת זרעונים מהמוץ, נתבאר טעם אחר בפנים ס"ב (אבל לא ינפה אותם בנפה
1278וכברה ... כיון שבכלים הללו אין דרך לנפות מעט אלא הרבה ביחד, לפיכך המנפה בהם
1279נראה כמנפה לימים רבים), ושם נסמן (הערה 16).
1280[2433]
1281הלכה ה (שדעת רבינו, שכל שבעיקר המלאכה אין הפסד, אע"פ שבחלק ממנה יש הפסד,
1282אסרוה חכמים. רוצה לומר שכיון שבקצירת חטים וכיוצא בהן אין הפסד אם נקצרו מבערב,
1283אע"פ שבתלישת קצת ירק וקצת פירות יש הפסד, לא רצו להתיר התלישה שהיא תולדת
1284קצירה לחצאין).
1285[2434] שכל טעם איסור מלאכה ביום טוב
1286הוא כאמור ברמב"ם שם (כל מלאכה שאפשר להעשות מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד
1287ולא חסרון אם נעשית מבערב אסרו חכמים לעשות אותה ביום טוב אף על פי שהיא לצורך
1288אכילה).
1289משא"כ
1290לדידן, שעיקר טעם האיסור הוא כאמור לעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים הקצירה
1291והדישה והעימור והזרייה וברירת מיני תבואה ... לפי שכל מלאכות הללו דרכן להעשות
1292הרבה ביחד ביום אחד לצורך אכילת ימים הרבה).
1293מכל
1294מקום למדנו מהמ"מ סברה זו, דאזלינן בתר רוב שאפשר לברור מערב יום טוב.
1295[2435]
1296שאין מכשירי מילה דוחים שבת אפילו אם לא היה אפשר להכינם מערב שבת, כדלעיל סי' שלא
1297ס"ז (כל מכשירי מילה כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק ושחיקת סמנים
1298ותיקון החלוק שיתבאר, כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת, אפילו אם
1299נאנס ולא עשאם או שעשאם ונאבדו).
1300[2436] שיש דעה שכן הוא אף לענין
1301מכשירי אוכל נפש ביום טוב.
1302[2437]
1303טו, ב (ואחד גריפת תנור, שנפל לתוכו מהטיח שלו ולא היה יודע מבעוד יום, כך כתב
1304רש"י ז"ל. אבל הרב בעל התוספות ז"ל אינו [מתיר] אלא בשנפל ביום טוב).
1305הובא גם לעיל סי' תצה קונטרס אחרון ריש
1306ס"ק ה (הנה
1307דעת הר"ן בשם התוספות, וכן כתב בשיטה מקובצת, דאפילו לא ידע כלל בערב יום טוב
1308שנשבר השפוד אפילו הכי אסור לתקנו ביום טוב, דלא כרש"י ואור זרוע. ולכאורה
1309היה נראה להחמיר בשל תורה כתוס' ור"ן, אבל כבר פסקו רש"ל ומגן אברהם
1310כרש"י ואור זרוע, ואין לנו לזוז מדבריהם).
1311ועל דרך זה היה אפשר לומר לדעת
1312הט"ז גם לענין מלאכת אוכל נפש (בורר), שכיון שהמלאכה עצמה אפשר לה להעשות מערב יום
1313טוב אסור לעשותה ביום טוב.
1314[2438]
1315ד"ה גרסינן (הביא דברי הר"ן הנ"ל).
1316[2439] שכתב (משא"כ בבורר שאפשר
1317מערב יום טוב), ולא נתפרש שהכוונה היא שכל בורר נחשב אפשר לעשותו מערב יום טוב.
1318[2440]
1319שבת קלד, א (אין מסננין את החרדל במסננת שלו).
1320[2441]
1321סק"ה (ודוקא כשהיה אפשר לעשותו מאתמול).
1322וכן הוא בפנים סוס"ז (אבל אם לא היה אפשר לסננו מערב יום טוב
1323מותר לסננו ביום טוב).
1324[2442]
1325אף שלענין בורר כתב המ"א עצמו ס"ק ו (וכתב הב"ח אם היה טרוד בערב יום
1326טוב ולא היה יכול לעשותו, מותר לעשותו ביום טוב. מיהו בסי' תק"ד ס"א
1327משמע דאסור). הובא לעיל סי' תצה קונטרס אחרון ס"ק ה (שהרי המג"א עצמו בסי' תק"י
1328סק"ו אוסר אם היה טרוד מערב יום טוב. אף שרש"י ואור זרוע התירו זה
1329בפירוש, מכל מקום חשש לתוס' ור"ן).
1330[2443]
1331כדלעיל סי' תצה ס"ד (מכשירי
1332אוכל נפש, שאסור לעשותן ביום טוב מן התורה ... במכשירים שאפשר לעשותן מערב יום טוב).
1333[2444] "והוא הדין אם נשבר בערב
1334יום טוב ולא ידע בו, או שלא היה לו שהות לתקנו".
1335וכן
1336הוא לעיל שם ס"א (אפילו נכפף מערב יום טוב ולא ידע ממנו עד שקידש היום, או
1337אפילו ידע ממנו סמוך לחשכה ולא היה שהות לתקנו קודם יום טוב, מותר לתקנו ביום טוב).
1338[2445] "וצריך לומר דמיירי
1339שאפשר לעשותו מאתמול".
1340וכן
1341הוא לעיל שם ס"ג (ואם לא היה אפשר לקצרו מערב יום טוב).
1342[2446] "ואם אי אפשר להטבילו מערב
1343יום טוב שרי".
1344וכן
1345הוא לעיל שם סט"ו (ואם לא היה אפשר להטבילו מערב יום טוב מותר
1346להטבילו ביום טוב).
1347[2447]
1348בדרכי משה סי' תקט אות ב (בהגעלה אסור כל זמן שהיה יכול להגעילו מבעוד יום).
1349וכן הוא לעיל שם ס"י (ואם לא היה אפשר להכשירו מערב יום טוב,
1350מותר להכשירו ביום טוב).
1351[2448]
1352פ"ב סי' יב (ואפשר לעשות מערב יום טוב (ומשום הכי) אסור).
1353והוא
1354מאור זרוע הל' יום טוב סי' שמה (והא אפשר לעשותן מערב יום טוב).
1355[2449] "ואם לא היה אפשר לעשותו
1356מערב יום טוב שרי להגעיל (ד"מ הג"א פ"ב)".
1357[2450]
1358ד"ה הלכה (או שהיה אתמול טרוד) וד"ה ואחד (ולא היה יודע מבעוד יום).
1359וראה גם לעיל סי' תצה קונטרס אחרון
1360ס"ק ה.
1361[2451] מבאר, שמעצם ההלכה דשרינן מכשירי אוכל נפש שנפגמו ביום טוב, מוכח שלענין
1362יום טוב אזלינן בתר העושה ולא בתר המלאכה עצמה.
1363שהרי
1364לענין מכשירי מילה בשבת אסרינן אפילו כשנפגם האיזמל ונתפזרו הסממנים בשבת עצמה,
1365דבשבת אזלינן בתר מלאכה עצמה. משא"כ לענין יום טוב לדברי הכל מותר כשנפגם
1366ביום טוב, דאזלינן בתר העושה ולא בתר המלאכה עצמה.
1367[2452]
1368כח, ב (אחד סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם ... במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום
1369טוב).
1370הרי שעכ"פ לענין נפגמה ביום טוב לא
1371דמי דין מכשירי מילה בשבת לדין מכשירי אוכל נפש ביום טוב. ואם כן מסתבר שכן הוא גם
1372לענין אנוס או לא ידע (דלא קיי"ל כר"ן וסיעתו אלא כרש"י וסיעתו).
1373[2453]
1374שבת נג, א (אם נשפכו קודם מילה, המילה נדחית ואין השבת נדחה ... מכשירין של מילה
1375כגון חמין לרחוץ בו שאפשר להחם לו מערב שבת, אינן דוחין את השבת).
1376[2454]
1377שם קלד, ב (ולא התירו הגאונים ז"ל אלא בדאישתפוך חמימיה ואיבדור סממני לאחר
1378מילה, הא קודם מילה, תדחה מילה, כיון דעל כרחין אתי למידחי שבת במישחק סממני ומיחם
1379חמימי, וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל מפורש).
1380[2455]
1381לבוש יו"ד סי' רסו ס"ד (ואם נתפזרו קודם המילה דוחה המילה עד למחר ולא
1382יעשו הסמנין). ב"ח שם (דאי אישתפוך חמימי דבתר מילה מקמי מילה תדחה המילה כדי
1383שלא יחללו שבת לאחר המילה באיסורא דאורייתא). ש"ך שם ס"ק ו (אם נתפזרו
1384אותן הסמנים שהכינו ... דעת הרז"ה והרשב"א דתדחה המילה עכ"ל. וכתב
1385בית יוסף שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם, ואינו מוכרח. מיהו בעט"ז כתב
1386דתדחה המילה, וכ"פ הב"ח).
1387[2456] דכיון דאסרינן בנתפזרו הסממנים קודם
1388מילה, אם כן פשיטא דאסרינן אף בנפגם האיזמל קודם מילה.
1389וכן הוא לעיל סי' שלא ס"ז (כל
1390מכשירי מילה כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק ושחיקת סמנים ותיקון החלוק
1391שיתבאר, כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת, אפילו אם נאנס ולא עשאם
1392או שעשאם ונאבדו).
1393[2457]
1394כדלעיל שם סוס"א (אין להביאו לכתחלה לידי סכנה כדי שנצטרך לחלל שבת אחר כך).
1395[2458]
1396כדלעיל שם ס"א (לשחוק סמנים אחרים המעצרים הדם, תדחה המילה עד
1397למחר, שאין דוחה שבת אלא מילה עצמה אבל לא מכשיריה), וס"ז (כל מכשירי מילה
1398כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק ושחיקת סמנים ותיקון החלוק שיתבאר כיון שאפשר
1399לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת).
1400[2459]
1401נג, א ד"ה ואינו כן (דכל היכא דאישתפוך חמימי ... מכשירין).
1402[2460]
1403יו"ד סי' רסו ד"ה אין שוחקין.
1404[2461] "דאם נתפזרו אותן הסמנים
1405שהכינו ... מכשירי מילה".
1406[2462]
1407"אבל מכשיריה אינם דוחים, כיון שהיה אפשר לעשותה מבעוד יום".
1408וכן הוא לעיל סי' שלא ס"ז (כל מכשירי
1409מילה ... כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת).
1410[2463]
1411כשאי אפשר היה לו לעשותה מערב שבת.
1412[2464]
1413כנסמן לעיל (הערות 144-150).
1414וכן הוכיח לעיל סי' תצה ס"ק ה (ולכאורה היה נראה להחמיר בשל תורה כתוס'
1415ור"ן, אבל כבר פסקו רש"ל ומגן אברהם כרש"י ואור זרוע, ואין לנו
1416לזוז מדבריהם).
1417[2465] "ולענין גריפת התנור, יש מפרשים
1418דוקא שנפל ביום טוב, וז"ל
1419הר"ן ... ורבינו לא חילק בין נפל ביום טוב לנפל מבעוד יום ... וכן הרי"ף
1420והרא"ש לא חילקו בזה, ואף הטור, וכן נראה עיקר, אם לא שנפל בערב יום טוב וידע
1421והיה שהות לתקנו".
1422הרי
1423שפסק כרש"י וסיעתו, דלא כר"ן וסיעתו.
1424[2466]
1425יח, א (תני רבי חייא בריה דרב יוסף קמיה דרבי יוחנן, ואם אי אפשר לו לאפות אלא אם
1426כן גורפו מותר), ומיירי שנפלו אבנים לתנור, ומתיר גריפת התנור, ואינו מחלק אם נפלו
1427ביום טוב או קודם יום טוב (אם לא הי' יכול לגרפו קודם יום טוב).
1428[2467]
1429פ"ג ה"י (אם אי אפשר לאפות בו או לצלות אלא אם כן גרף מותר).
1430[2468]
1431פ"ד סי' ח (כלשון הרי"ף).
1432[2469]
1433סי' תקז (תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט ... אם אי אפשר לאפות בלא גריפה מותר).
1434[2470]
1435שם (ורבינו לא חלק בין נפל ביום טוב לנפל מערב יום טוב)
1436ודייק הרש"ל, שמדברי כל אלו שלא
1437חילקו, נראה שגם כשנפל קודם יום טוב ולא ידע מותר (דלא כהר"ן).
1438[2471]
1439"נראה לי דמיירי בתנור חדש ועדיין יש בו אבנים ועפר שלא פינו, וכשיסיר אותם
1440אבנים ועפר הויין כמו גמר מלאכתן, וחייב משום מכה בפטיש, דכל גמר מלאכה חייב משום
1441מכה בפטיש".
1442ונתבאר לעיל סי' תצה ס"ד וקונטרס
1443אחרון שם ס"ק ה, שבזה אסור אפילו היה אנוס בערב יום טוב.
1444[2472]
1445רי"ף טו, ב (כאן במכשירין שאיפשר לעשותן מערב יום טוב וכאן במכשירין שאי אפשר
1446לעשותן מערב יום טוב), ורא"ש פ"ג סי' יא (כדברי הרי"ף).
1447[2473]
1448אוצ"ל "דלא כרבי יהודה", כדלעיל סי' תקט קונטרס
1449אחרון סק"ב (על
1450כרחך צריך לומר דהרמב"ם ... סבירא ליה אין הלכה כרבי יהודה, כדמשמע מלשונו
1451בפירוש המשנה פרק קמא דמגילה עיין שם בגמרא), וכאן שהתירו, אפשר דמיירי רק באיסור
1452טלטול).
1453[2474] ד"ה אלא (בסי' תצ"ה
1454סתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יום טוב, דיש אומרים שכל מלאכות אוכל נפש שהיה
1455אפשר לעשותה מערב יום טוב אסור לעשותה ביום טוב. ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא
1456בכל (המקומות)).
1457[2475] כדלעיל סי' שיט ס"א (הבורר
1458אוכל מתוך הפסולת כדי לאכול לאלתר אינו חייב), וס"ג (כל שהוא סמוך לסעודה
1459מותר לברור לצורך כל אותה סעודה).
1460[2476] שכעין זה מצינו לענין צורך
1461מצוה, שנתבאר לעיל סי' תצה ס"ג (שכל מלאכות אוכל נפש, מתוך שהתירה התורה
1462לעשותן לצורך אכילת יום טוב, הותרו ... צורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום).
1463ויתירה
1464מזו נתבאר לעיל סי' תמו ס"ה (אין אומרים שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה
1465לצורך מצוה, כיון שמן התורה אפשר לקיים המצוה בלא חילול יום טוב). ובקונטרס אחרון
1466שם ס"ק ג (היכא דאפשר לקיים המצוה בו ביום בלא חילול יום טוב, כגון להשליך
1467החמץ לנהר, דלא דחינן יום טוב).
1468מכל
1469מקום היינו דוקא לענין היתר מתוך שהתירה התורה לצורך אוכל נפש הותרה לצורך מצוה.
1470אבל לצורך אוכל נפש ממש, לא מהדרינן אהתירא, וכמבואר בארץ צבי סי' סו (דהיינו דוקא
1471גוף אוכל נפש, אבל מה דשרי מצד מתוך, הוי רק דחויה ולא הותרה).
1472[2477]
1473ט, ב סוד"ה ומיהא (לא דמי רבויי בשיעורא ביום טוב לרבויי שיעורא בשבת, שהשבת
1474דחויה היא אצל חולה, ולא הותרה ... אבל יום טוב שאוכל נפש הותר בה ... ועוד שנראה
1475להם לחכמים שכיון שאמרה תורה אך אשר יאכל לכל נפש, לא הוצרכה לשקול ולדקדק).
1476וכן הוא לעיל סי' תצה ס"ב (שהתורה
1477התירה לעשותה לצורך אכילת יום טוב), וס"ג (שהתירה התורה לעשותן לצורך אכילת
1478יום טוב, הותרו לגמרי). לקמן קונטרס אחרון סק"ג (דמלאכת אוכל נפש הותרה ביום
1479טוב, ולא דחויה, כמ"ש לעיל).
1480וראה הערות וביאורים תשפג ע' 79.
1481[2478] שאפילו מצות עשה אינה דוחה
1482עשה ולא תעשה דיום טוב, כדלעיל סי' תצח סל"ד (שאין מצות עשה של כיסוי הדם
1483דוחה את לא תעשה של יום טוב, שיש בה עשה ולא תעשה, שהרי נאמר בה שבתון, כלומר שבות
1484ממלאכה, וזוהי מצות עשה), ושם נסמן (הערה 162).
1485ומכל
1486שכן מצות שמחת יום טוב שאינה דוחה איסור, כדלעיל סי' תצח בקונטרס אחרון ס"ק ה
1487(דלא שרינן איסורא משום שמחת יום טוב).
1488ואין חובת הסעודה בשבת ויום טוב דוחה אלא
1489שבות דשבות, כדלעיל סי' שכה סט"ז (שצרכי שבת חשובים הם כדבר מצוה שהתירו בו
1490שבות דשבות ... ומכל מקום אין להקל אלא בשכר וכיוצא בו מהדברים הצריכים בשבת צורך
1491גמור שאי אפשר להיות בלעדם אלא בדוחק קצת), או שבות בבין השמשות, כדלעיל סי' רסא
1492בקונטרס אחרון ס"ק א (ואף שהוא לשבת אין זה נקרא דבר מצוה לענין לדחות שבות
1493בשבילו ... אבל אם אין לו תבשילים אחרים מיקרי דבר מצוה וצורך שבת), ודוחה שבות
1494בין השמשות.
1495[2479]
1496ו, ב (היתר היא בציבור, ולא מהדרינן).
1497וכן
1498הוא בפרמ"ג א"א סי' תצח ס"ק כג (יש לומר אוכל נפש הותרה ביום טוב
1499ואין צריך לאהדורי באופן אחר, דומיא טומאה הותרה בציבור).
1500וראה בפנים סט"ו (שהרי אפשר למלוח כל חתיכה בפני עצמה).
1501[2480]
1502הלכה ה (ולמה אסרו דבר זה, גזירה שמא יניח אדם מלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב
1503ליום טוב, ונמצא יום טוב כולו הולך בעשיית אותן מלאכות, וימנע משמחת יום טוב).
1504וכן הוא לעיל סי' תצה ס"ז (ולמה אסרו דבר זה, גזרה שמא ימנע אדם
1505מלעשות כל מלאכות אוכל נפש שאפשר לו לעשותן מערב יום טוב ויניחן לעשות אותן ביום
1506טוב שהוא יום בטל, ונמצא יום טוב כולו הולך בעשיית אותן מלאכות, ויתבטל משמחת יום
1507טוב).
1508[2481]
1509כב, א (מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר (לשמש מטתו, רש"י) ... אמר ליה אסור
1510... ההיא רבי יהודה היא, כי קאמינא אנא לרבנן). הרי שלרבי יהודה מותר לכבות הנר
1511(מכשירין) כדי לשמש מטתו.
1512[2482] משא"כ לדידן, לא קיי"ל בזה
1513כרבי יהודה, כדלקמן סי' תקיד ס"ה (אסור לכבות את הנר, אפילו צריך לכבודו
1514בשביל הנאת הגוף, כגון שרוצה לשמש מטתו ואין לו חדר אחר).
1515וגם קיי"ל שאף במכשירים שאי אפשר
1516לעשותן מערב יום טוב, אם יכול לשאול מחברו בלא מלאכה אסור לעשותו ביום טוב, כדלעיל
1517סי' תקט ס"א (ואם אי אפשר ... למצוא שפוד אחר אפילו אצל אדם אחר שאפשר לו
1518לשאול ממנו), וס"ד (אפשר לו לשאול סכין מחבירו לצורך יום יום טוב), ולקמן סי'
1519תקיד ס"ב (אי אפשר לשאול כלים מאחרים לצורך אכילת יום טוב).
1520[2483]
1521ראיה זאת מדין כיבוי הנר, שהם מכשירים.
1522[2484] שלצורך אוכל נפש ממש הותרה
1523לגמרי, ולא מהדרינן כלל אהתירא.
1524[2485]
1525תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1526בפנים ס"ד נתבאר שאם בברירת האוכל יש
1527יותר טורח, הצריכו לברור הפסולת מהאוכל. והיינו שלא זו בלבד שמותר לו לברור
1528הפסולת, אלא הצריכוהו לעשות כן, כדי למעט בטרחת יום טוב.
1529ומבאר כאן ההוכחה מדברי הט"ז, והטעם
1530לזה.
1531לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1532טוב. מדרכי הקונטרס. יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי' עז וסי' פ.
1533[2486] "אז אסור לברור האוכל".
1534[2487] כדלעיל סי' שיט סוף ס"א
1535(נטילת הפסולת ... הרי זו מלאכה גמורה, ולפיכך אפילו אם האוכל מרובה על הפסולת ויש
1536טורח יותר בברירת האוכל אעפ"כ לא יברור הפסולת אפילו כדי לאכול לאלתר).
1537[2488] הגהות מיימוניות פ"ג אות נ (דלמה
1538יטרח טרחא יתירתא בחנם ביום טוב, כיון דיכול למעט טרחו בברירת האוכל).
1539[2489]
1540קונטרס אחרון סוף סק"ב (דודאי
1541מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביום טוב ... ואין אומרים יום טוב דחוי אצל מלאכת אוכל
1542נפש).
1543[2490] ראה בפנים סי"ז (ואסור
1544לטרוח ביום טוב טרחא שאינה צריכה), ושם נסמן (הערה 76).
1545[2491]
1546תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1547בחלק הראשון:
1548בפנים ס"ח אסר בפשיטות למתק החרדל על
1549ידי כיבוי בתוכו גחלת של עץ, ולא הביא סברת המ"א בדברי הב"ח, שלשיטת
1550רש"י יש להתיר על ידי שינוי.
1551ומבאר הטעם לזה, כי לשיטת רוב הפוסקים
1552בתראי שאחרי רש"י אין להתיר אף על ידי שינוי. וגם בדעת רש"י יש אומרים
1553דאין להתיר על ידי שינוי.
1554*
1555בחלק השני:
1556הב"י והרמ"א כותבים "ושאר
1557דיני סינון, ביום טוב כמו בשבת, כדאיתא סי' שי"ט". וכאן בפנים השמיט
1558דברים אלה.
1559ומבאר הטעם שהשמיטם, כי דברים המותרים בשבת,
1560פשוט שמותרים ביום טוב. דברים האסורים בשבת מטעם מלבן, פשוט שאסורים ביום טוב.
1561דברים שצריך לשנות בשבת, פשוט שביום טוב אין צריך לשנות. וגם שאר הפרטים שנאסרו
1562בשבת משום בורר, פשוט שמותרים ביום טוב.
1563לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1564טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1565[2492]
1566על הברייתא וגמרא שבת קלד, א (ואין ממתקין אותו [החרדל] בגחלת ... אמר ליה אביי
1567לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי. אמר ליה התם לא אפשר, הכא אפשר), פרש"י (לא
1568אפשר, לצלות מאתמול, דביומא שביחא טפי, אבל חרדל אפשר מאתמול).
1569וכתב על זה הב"ח ד"ה אין
1570מסננין (רש"י ז"ל גורס התם לא אפשר הכא אפשר, ופירש התם לא אפשר לצלות
1571מערב יום טוב, דביומא שביחא טפי ... הכא גבי חרדל אפשר למתק מערב יום טוב ...
1572הילכך אסור למתק ביום טוב בגחלת של עץ שמכבה ... אבל בעל המאור ... דלפי פירושו
1573אפילו אם לא היה אפשר מערב יום טוב למתק החרדל, כגון שהיה טרוד, נמי אסור למתקו
1574ביום טוב בגחלת של עץ). הרי שלפירש"י אם היה טרוד בערב יום טוב מותר למתקו
1575ביום טוב.
1576וכתב על זה המ"א ס"ק ו (ורש"י
1577פירש כיון שחרדל אפשר לעשותו מאתמול ... וכתב הב"ח אם היה טרוד בערב יום טוב
1578ולא היה יכול לעשותו, מותר לעשותו ביום טוב. מיהו בסי' תק"ד ס"א משמע
1579דאסור, דהא סתם מתניתין הוא דאין דכין מלח ביום טוב. ואפשר דהכי נמי קאמר דשרי על
1580ידי שינוי). והיינו שבסי' תקד ס"א (מלח אינו נידוך ביום טוב, אלא אם כן הטה
1581המכתש או שידוך בקערה וכיוצא בה, כדי שישנה, שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפיג
1582טעמו), ולא חילק בין אם היה טרוד בערב יום טוב או לאו. ואם כן משמע שגם כאן בחרדל
1583אסור בכל אופן, אף אם היה טרוד בערב יום טוב. ומסיק המ"א לפי דעה זו, דאפשר
1584גם כאן שרי למתק החרדל על ידי שינוי.
1585[2493] שכל ההיתר למתק על ידי שינוי
1586הוא לשיטת רש"י שהאיסור הוא מטעם שהחרדל אפשר לעשותו מאתמול, וכדלעיל סי' תצה
1587ס"ה (מדברי סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בה
1588הפסד ... אסור לעשותה ביום טוב, אלא אם כן משנה קצת בעשייתה מדרך החול).
1589משא"כ לשיטת הפוסקים דלקמן, אין השינוי מועיל כאן.
1590[2494]
1591יב, א (אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי אמר ליה התם ליכא כבוי הכא
1592איכא כבוי). ונתבאר בפנים ס"ח, שלפי זה טעם האיסור הוא "לפי שאין כיבוי זה צורך אוכל נפש ממש,
1593שאפשר לאכול בשר בלא חרדל ואין צריך אלא למעונגים, וכל דבר שאינו שוה לכל נפש אסור
1594לעשותו ביום טוב", ושם נסמן (הערה 42).
1595[2495]
1596במלחמות שם (ומפרקינן התם ליכא כבוי ומשום הכי מותר, הכא איכא כבוי).
1597[2496]
1598פ"ב סי' כג (אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי. אמר ליה התם ליכא
1599כיבוי הכא איכא כיבוי).
1600[2497]
1601יב, א ד"ה אין (התם ליכא כבוי, דהא סופו מבעיר. זו היא גרסת הרב אלפסי
1602ז"ל).
1603[2498]
1604ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סג.
1605[2499]
1606סעיף א (ומיהו אכתי קשיא לי מדין מתוק החרדל בגחלת של עץ אמאי לא התירוהו על ידי
1607שינוי, ויש לומר דכיון דאפשר למתקו בגחלת של מתכת [כמבואר בשו"ע שם] השוו
1608חכמים מדותיהם ואסרו בכל ענין למתק בגחלת של עץ, אף למי שאין לו גחלת של מתכת).
1609[2500]
1610ד"ה ומ"ש ותולה (וכבר נתבאר משפט דברים אלו בסימן שי"ט).
1611[2501]
1612סעיף ד (ושאר דיני סינון ביום טוב כמו בשבת, כדאיתא סי' שי"ט).
1613[2502] שאפשר שלזה נתכוונו.
1614[2503]
1615ס"י (מותר לסננן במשמרת. אבל בסודר, מים אסור, משום ליבון).
1616וכן הוא לעיל שם סי"ג (בסודרין
1617אסור לסנן את המים או יין לבן וכיוצא בהם, משום איסור ליבון, ששריית הבגד זהו
1618כיבוסו).
1619[2504]
1620טו, א ד"ה אמר (שאי אפשר להתיר במכשירין יותר מבאוכל נפש עצמו, וכיון שאסור
1621לטחון ולרקד אלמא לא שריא באוכל נפש מלאכות הנעשית לזמן מרובה ... וכיון שכן אי
1622אפשר להתיר במכשירין יותר מזה, וכל שהוא עושה כלי הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשית
1623לימים הרבה).
1624ואף דלא קיי"ל כר"ן בזה,
1625כדלעיל סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ד (ומה שכתב דבתיקון מנא לא שייך היתר אוכל נפש, היינו לשיטת
1626הרז"ה ור"ן, אבל אנן לא קיימא לן הכי), ושם נסמן (הערה 212).
1627מכל מקום למדנו מכאן שאין היתר ליבון
1628בגדים ביום טוב.
1629[2505]
1630כדלעיל שם סט"ו (כשמסננין בסודר משקה עכור קצת צריך ליזהר שלא יעשה גומא
1631בסודר לקבל המשקה, אלא ישפוך עליו והוא ישקע מעצמו כדי לשנות מדרך החול).
1632[2506]
1633כדלעיל שם סט"ז (כל משקה שמותר לסננו בסודר מותר לסננו בכפיפה מצרית, ובלבד
1634שלא יגביה הכפיפה משולי כלי התחתון טפח, כדי לשנות מדרך החול).
1635[2507]
1636רמב"ם הל' שבת פכ"א הי"ז (לא יעשה גומא בסודר, שלא יעשה כדרך שהוא
1637עושה בחול ויבא לשמר במשמרת).
1638[2508]
1639כבפנים כאן ס"ט (משמרת
1640שהיתה תלויה ועומדת מערב יום טוב, מותר ליתן בה שמרים של יין לסננן).
1641[2509]
1642סי"ד (מותר לערות בנחת מכלי לחבירו, ובלבד שיזהר שכשיפסוק הקילוח ומתחילים
1643לירד נצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת, יפסיק ויניחם עם השמרים). וכן
1644הוא לעיל שם סי"ח (מותר לערות בנחת מכלי לחבירו, כדי שהפסולת והשמרים ישארו
1645בשולי הכלי, ובלבד שיזהר שכשיפסיק הקילוח ומתחילין לירד ניצוצות קטנות הנישופות
1646באחרונה מתוך הפסולת אזי יפסיק ויניחם עם השמרים).
1647[2510]
1648ראה אסוקי שמעתתא ביצה כט, ב.
1649[2511]
1650שם ס"ק טו (אבל כשמערה כך שרי כדי לשתות לאלתר).
1651וכן הוא לעיל שם סוסי"ח (ואם רוצה
1652לאכלו לאלתר אינו צריך להניח ממנה כלום עם החלב, וכן המערה משקה מכלי לחבירו אינו
1653צריך להפסיק כשיורדין הניצוצות, שהרי מותר לברור אוכל או משקה מתוך הפסולת כשרוצה
1654לאכלו או לשתותו לאלתר, כל שאינו בורר על ידי כלי אלא בידו).
1655[2512]
1656פ"ג הט"ו (ברירת פסולת מתוך האוכל אפילו ביד יש בזה חיוב חטאת ... וביום
1657טוב מותרת).
1658וכן הוא בפנים ס"ג (ואע"פ שכיוצא בו בשבת חייב חטאת
1659אפילו בורר אוכל מתוך הפסולת, מכל מקום ביום טוב לצורך אכילה התירו לברור כדרכו
1660אפילו פסולת מתוך האוכל).
1661[2513]
1662ס"ק ג (בבורר שאפשר מערב יום טוב ... כשהתירו כאן ליקח הפסולת מאוכל, היינו
1663לאכול לאלתר, כדינו בשבת), כמובא לעיל ריש ס"ק ב.
1664[2514]
1665לעיל קונטרס אחרון ס"ק ב (וזה
1666אינו אלא לפי שיטת ... אבל לשיטת ... על כרחך צריך לומר כמו שכתב המגיד משנה,
1667דברירת קטניות הותרה לגמרי אפילו במקום שכיוצא בו בשבת חייב. ודלא כט"ז.