Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקיג דין ביצה שנולדה ביום טוב
ובו י"ט סעיפים
ביצה שנולדה ביום טוב או בשבת
א ביצה
ובו י"ט סעיפים
ביצה שנולדה ביום טוב או בשבת
א ביצה
בשנולדה ביום טוב שחל להיות אחר השבת או בשבת שאחר יום טוב,
גאסורה באכילה בו ביום
דמן התורה,
הלפי שכל ביצה שנולדה ביום זה כבר היא נגמרת במעי התרנגולת ביום שלפניו, ונמצא שיום
ואתמול הכין את הביצה לאכלה ביום זה שנולדה בו, ואם אתמול היה שבת או יום טוב נמצא
זששבת או יום טוב הכין ותיקן אכילת יום טוב או שבת שאחריו,
חוהתורה אמרה
טוהיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וגו', ואין הכתוב מדבר באפייה ובישול ושאר
יתיקון צרכי סעודה הנעשים בידי אדם, שהרי כבר נאמר
יאאת אשר תאפו אפו וגו', הא אין הכתוב מדבר אלא בהכנת שמים,
יבכגון ביצה שנגמרת במעי אמה ומוכנת לאכלה למחר, ואמרה תורה ביום הששי, כלומר סתם
יגששי יום חול הוא,
ידובו והכינו את אשר יביאו, כלומר יום זה שהוא חול מכין אכילת יום קדש שלאחריו, אבל
טויום קדש דהיינו יום טוב אינו מכין ליום קדש שלאחריו,
טזוביצה שנגמרה במעי אמה ביום טוב אסורה בשבת שלאחריו, וכן שנגמרה בשבת אסורה ביום
יזטוב שלאחריו, שגם יום טוב נקרא שבת,
יחואכילתו היא חשובה בעיני המקום להצריך לה הכנה והזמנה מיום חול כמו שבת. אבל ביצה
יטשנולדה במוצאי שבת או במוצאי יום טוב מותרת באכילה בו ביום, שאין אכילת החול חשובה
ככלום ולא שייך בה כלל הכנה והזמנה:
כאב ומדברי סופרים שכל ביצה שנולדה בשבת
כבשאינו לאחר יום טוב, או ביום טוב שאינו לאחר השבת, אפילו נולדה מתרנגולת העומדת
כגלאכילה שאין כאן דין מוקצה כלל,
כדהרי זו אסורה באכילה עד לערב, גזרה משום ביצה שנולדה בשבת שלאחר יום טוב או ביום
כהטוב שלאחר השבת:
כוג וכיון שהיא אסורה באכילה, אסורה (א) גם
כזכן בטלטול, שהרי אינה ראוייה
כחלכלום בו ביום.
כטואפילו ליגע בה אסור,
לאע"פ שמותר ליגע בכל דבר שהוא מוקצה, ואינו אסור אלא בטלטול,
לאמכל מקום כיון שהביצה היא עגולה אם יגע בה קרוב הדבר שיזיזנה מעט.
לבאבל מותר לכפות עליה כלי בשביל שלא תשבר,
לגובלבד שלא יגע בה הכלי,
לדעיין סי' ש"ח:
להספיקה ותערובתה
ד ואם
ד ואם
לונתערבה בביצים אחרות, כולן אסורות
לזבאכילה ובטלטול,
לחואינה בטלה אפילו באלף ביצים, שהרי למחר היא מותרת בלא ביטול
לטוכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף אינו בטל,
מואפילו אם הוא ספק אם נולדה ביום טוב או בחול, כולן אסורות, כיון שיכול לאכלם
מאלמחר בהיתר.
מבבמה דברים אמורים, ביום טוב ראשון. אבל
מגביום טוב שני של גליות (ב) יש להתיר התערובת שנתערב בו ספק ביצה שנולדה ביום טוב,
מדאם הוא צריך לביצים הללו לשמחת יום טוב,
מהכיון שאף קודם שנתערבה היו כאן שתי ספיקות, ספק יום טוב ספק חול, ספק נולדה ביום
מוטוב ספק נולדה בחול.
מזאבל ביום טוב ראשון יש להחמיר בספק ביצה
מחשנולדה ביום טוב אפילו בשתי תערובות, דהיינו שמן תערובת הראשון נפלה ביצה אחת לתוך
מטאלף ביצים אחרות, כולן אסורות באכילה ובטלטול, דכיון שיש להם היתר אכילה למחר, אין
נלסמוך על מה שנתבטלה ביצה האסורה בכמה תערובות ביצים של היתר:
נאה וכל
נבזה כשאינו מכיר את הביצה האסורה. אבל אם הוא מכירה, אפילו אם נתבשלו עמה ונתנה בהם
נגטעם, הרי היא בלבדה אסורה ושאר הביצים מותרות אם יש בהן ששים (דהיינו ס"א
נדביצים, כמ"ש ביו"ד סי' פ"ו עיי"ש) כנגד
נהביצה האסורה, שלא החמירו באיסור שיש לו מתירין אלא בממשו של איסור שנתערב, אבל אם
נואין שם ממשו של איסור אלא טעמו בלבד, הוא בטל בששים כשאר כל האיסורין.
נזוהוא שלא נתכוין לבטלו
נחבמזיד, כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט
נטעיי"ש.
סואם ביצה האסורה היא שלימה בקליפתה,
סאאפילו ששים אינה צריכה, לפי שאינה פולטת כלל מגופה, שהקליפה מעכבתה מלפלוט.
סבואם ביצה האסורה היא קלופה וביצים של היתר שנתבשלו עמה אינן קלופות,
סגאם יש בביצים של היתר עם קליפותיהם ועם המים שנתבשלו בהם ס"א כנגד ביצה
סדהאסורה, מותר לאכלן ביום טוב, עיין ביו"ד סי' פ"ו:
סהו וכל זה כשנתבשלה עם ביצים אחרות. אבל אם
סונתבשלה עם בשר או שאר מיני תבשילין, (ג) אפילו נימוחה כל הביצה ונבללה בתבשיל אם
סזיש בתבשיל ששים כנגדה מותר לאכלו בו ביום,
סחאע"פ שיש בו ממשו של איסור שיש לו מתירין.
סטלפי שלא החמירו בדבר שיש לו מתירין אלא כשנתערב מין במינו, כמ"ש ביו"ד
עסי' ק"ב
עאעיין שם
עבהטעם:
עגז במה
עדדברים אמורים (ד) כשלא נתנה בקדרה כדי לתקן את התבשיל, אלא כדי שתתבשל בקדרה זו עם
עההתבשיל ויאכלנה בפני עצמה. אבל אם נתנה בקדרה לתקן התבשיל,
עוכגון ללבנו,
עזאו שמילאה בתרנגולת
עחעם תערובת שאר מינים, אע"פ שיש בתערובת ששים כנגדה אינה בטלה, אע"פ
עטשבביצה זו בלבד אין בה כדי לתקן התבשיל ולא ללבנו אלא על ידי שמערב עמה דברים
פאחרים,
פאמכל מקום כיון שהיא באה בתבשיל לתקנו הרי היא נחשבת מין אחד עם התבשיל, וכבר נתבאר
פבשכל דבר שיש לו מתירין שנתערב מין במינו אינו בטל אפילו באלף אע"פ שאין טעמו
פגנרגש כלל:
פדנולדה בראשון מתי אסורה בשני
ח נולדה
ח נולדה
פהביום טוב ראשון, מותרת בליל יום טוב שני של גליות מיד,
פושהרי ממה נפשך אחד מהן הוא חול.
פזאבל שני ימים טובים של ראש השנה, נולדה
פחבראשון אסורה אף בשני, מפני ששני הימים הן קודש, וכיום אחד ארוך הן חשובים:
פטט שבת
צויום טוב הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בראשון אסורה אף בשני
צאעד הערב, לפי שעל ידי לידה זו היא מוכנת לאכילה, שיותר טובה היא לאכילה ביצה
צבשנולדה ויצאה לאויר העולם מביצה הנמצאת במעי תרנגולת השחוטה,
צגוכבר נתבאר
צדשאין יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום טוב.
צהואיסור זה אינו אלא מדברי סופרים, שהרי
צוביצה זו מן התורה מותר לאכלה בו ביום שנולדה, שהרי נגמרה במעי אמה מערב שבת או
צזמערב יום טוב,
צחוכיון שמותרת בו ביום, נמצא שעל ידי לידה זו הוכנה לאכלה בו ביום, ולפיכך היא
צטמותרת גם ביום שלאחריו, כיון שיום זה לעצמו הכין ולא ליום שאחריו. ואפילו יום זה
קשנולדה בו שבת, שאי אפשר לבשלה ולאכלה,
קאמכל מקום ראויה לגמעה חיה.
קבאלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלה ביום שנולדה כמו שנתבאר,
קגנמצא שיום זה שנולדה בו הכין את הביצה לאכלה ביום שלאחריו, וכיון שאין יום טוב
קדמכין לשבת ולא שבת ליום טוב, לפיכך אסור לאכלה גם ביום שלאחריו מדברי סופרים:
קהי יום טוב שני של גליות הסמוך לשבת בין
קומלפניו בין מלאחריו, דינו כיום טוב ראשון לענין זה.
קזואם שני ימים טובים של גליות חלו להיות אחר השבת,
קחביצה שנולדה בשבת מותרת באכילה ביום טוב שני, שהרי אם יום שני הוא קדש יום הראשון
קטהוא חול, ונמצא שיום חול מפסיק בין לידת הביצה לאכילתה.
קיאבל אם שני ימים טובים של ראש השנה חלו
קיאלהיות לפני השבת,
קיבביצה שנולדה ביום טוב ראשון אסורה אף בשבת עד הערב, מפני ששני הימים הן קדושה אחת
קיגוכיום אחד ארוך הן חשובין:
קידבדק מערב יום טוב ולא מצא ביצה
יא ביצה שיצאה רובה ממעי אמה וחזרה למעי
יא ביצה שיצאה רובה ממעי אמה וחזרה למעי
קיהאמה מערב יום טוב, ואחר כך נולדה כולה ביום טוב, מותרת באכילה בו ביום, דכיון
קיושיצאה רובה מערב יום טוב הרי היא כאילו כבר נולדה כולה מערב יום טוב.
קיזלפיכך אפילו בדק בקינה של תרנגולת ערב
קיחיום טוב סמוך לחשכה ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים קודם עלות השחר ומצא בה ביצה,
קיטמותרת, שתרנגולת אינה יולדת כלל בלילה, ובודאי יצאה רובה ממעי אמה בערב יום טוב
קכביום ואחר כך חזרה למעי אמה, ולפיכך לא מצא כלום כשבדק, ואחר כך בליל יום טוב
קכאנולדה כולה, דכיון שיצאה רובה ביום הרי כבר נולדה ביום ויכולה לחזור ולצאת בלילה:
קכביב במה דברים אמורים כשיש תרנגול זכר תוך
קכגששים בתים למקום התרנגולת, ואין מפסיק ביניהם נהר שאין בו גשר, דכיון שיכולה לבא
קכדאצל התרנגול, בודאי ביצה זו מהתרנגול היא, וביצה הנולדת מחמת תרנגול אינה נולדת
קכהאלא ביום. אבל אם אין תרנגול זכר תוך ששים בתים למקום התרנגולת, או שמפסיק ביניהם
קכונהר שאין בו גשר, בענין שאין דרך התרנגולת לבא אצל התרנגול, ואז דרכה להתעפר בעפר
קכזלהתחמם ולילד ביצים. וביצים הללו אף שרוב הפעמים דרכן להולד ביום, מכל מקום פעמים
קכחשהן נולדין אף בלילה, לפיכך אם בדק מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, יש לחוש שמא
קכטנולדה בלילה.
קלואין אנו תולין לומר שיצאה רובה מערב יום טוב וחזרה, לפי שהוא דבר שאינו מצוי.
קלאואע"פ שלידתה בלילה הוא גם כן דבר שאינו מצוי, מכל מקום מידי ספק לא יצאנו,
קלבשמא נולדה בליל יום טוב. ואע"פ שהוא ספק דברי סופרים, מכל מקום כיון שהוא דבר
קלגשיש לו מתירין החמירו בו חכמים
קלדאפילו נתערבה באחרות, כמו שנתבאר למעלה:
קלהיג אבל אם לא בדק מערב יום טוב, אע"פ
קלושאינה יכולה לבא אצל התרנגול, הביצה מותרת, שאנו תולין לומר שבערב יום טוב נולדה
קלזביום, שהרי אף הביצים הנולדים בלא תרנגול רוב הפעמים דרכן להולד ביום,
קלחוזה שמצא הביצה קודם אור היום,
קלטמן הסתם נולדה מערב יום טוב:
קמהלוקח ביצים מן הנכרי
יד לפיכך מותר ליקח ביצים מן הנכרי בליל
יד לפיכך מותר ליקח ביצים מן הנכרי בליל
קמאיום טוב ראשון, דמן הסתם נולדו מערב יום טוב.
קמבוכן הדין בליל יום טוב שני של גליות,
קמגשהביצה שנולדה ביום טוב ראשון מותרת ביום טוב שני.
קמדאבל ביצים הניקחין מנכרי בליל יום טוב שני של ראש השנה,
קמהוכן בליל יום טוב שלאחר השבת,
קמואסורות, שמא נולדו ביום שלפני לילה זה:
קמזטו נכרי המביא ביצים ביום טוב ראשון, ומסיח
קמחלפי תומו ואומר שנולדו מערב יום טוב, מותר לסמוך עליו,
קמטלפי שאיסור ביצה שנולדה ביום טוב אינו אלא מדברי סופרים,
קנובכל איסורי דברי סופרים סומכין על נכרי מסיח לפי תומו,
קנאכמ"ש ביו"ד סי' ס"ט.
קנבלפיכך אם הביא ביצים ביום טוב ראשון שחל להיות אחר השבת, שאיסור ביצה שנולדה בו
קנגביום הוא מן התורה, אין סומכין על הנכרי שמסיח לפי תומו ואומר שנולדה בערב שבת.
קנדאבל יום טוב שני שחל להיות אחר השבת, אפילו הוא יום טוב שני של ראש השנה, כיון
קנהשאינו אלא מדברי סופרים, כמ"ש בסי' ת"ר,
קנומותר לסמוך על הנכרי מסיח לפי תומו:
קנזטז ועכשיו במדינות אלו שמצויים הרבה ביצים
קנחלמכור ומביאים הרבה בבת אחת, ודאי רוב הביצים שמביאין למכור הן הנולדים מאתמול,
קנטלפיכך אף ביום טוב ראשון שאחר השבת אין בביצים אלו איסור מן התורה, שאנו אומרים כל
קסדפריש מרובא פריש, ומן הסתם הן מהנולדים (ה) מאתמול בשבת, ואין כאן איסור אלא מדברי
קסאסופרים
קסבכמ"ש למעלה,
קסגלפיכך אם הנכרי הוא מסיח לפי תומו ואומר שמערב שבת נולדו, מותר לסמוך עליו:
קסדיז וכל זה כשהנכרי אינו יודע שביצה שנולדה
קסההיום אסורה לישראל. אבל אם הוא יודע מזה, אין סומכין עליו, אע"פ שהוא מסיח
קסולפי תומו, דשמא הוא מערים כדי שיקחו ממנו.
קסזאבל אם הביצים (ו) הן של הישראל, ונכרי מסיח לפי תומו ואומר שנולדו מערב יום טוב
קסחאו מערב שבת, אע"פ שהוא יודע שביצה שנולדה היום אסורה לישראל, מכל מקום כיון
קסטשלנכרי בעצמו אין מגיע שום תועלת ממה שישקר לומר שנולדה מערב יום טוב, מותר לסמוך
קעעליו, כיון שהוא מסיח לפי תומו. אבל אם שואלין אותו אימתי נולדה, כיון שהוא יודע
קעאשרוצים לסמוך על אמירתו, חוששין שמא ישקר:
קעבנשחטה ביום טוב ומצא בה ביצים
יח תרנגולת שנשחטה ביום טוב ומצא בה ביצים,
יח תרנגולת שנשחטה ביום טוב ומצא בה ביצים,
קעגמותרות, אפילו הוא יום טוב שאחר השבת, והביצים הן גמורות עם קליפתן כמו שרגילין
קעדלהיות בשעת לידתן.
קעהואין חוששין שמא אם לא היה שוחטה היו נולדין היום ונמצא שכבר נגמרו מאתמול בשבת.
קעודאף שנגמרה בשבת אין זו חשובה הכנה אלא אם כן נולדה על ידי גמר זה, אבל כשלא נולדה
קעזעל ידי גמר זה, אין גמר זה נקרא הכנה,
קעחלפי שטעם הביצה הוא שוה קודם גמר זה ואחר גמר זה:
קעטאפרוח שנולד ביום טוב
יט אפרוח
יט אפרוח
קפשנולד ביום טוב, אסור באכילה ובטלטול עד הערב, מפני שהוא מוקצה.
קפאואף המתירין מוקצה ביום טוב,
קפבמודים במוקצה כזה שעד שיצא האפרוח לאויר העולם לא היה ראוי לכלום,
קפגואף הכלבים לא היו אוכלין אותו כשהיה בקליפתו.
קפדואם נולד בשבת, אסור ביום טוב שלאחריו
קפהמן התורה,
קפולפי שעל ידי לידה זו הוכן לאכילה,
קפזוכיון שבשבת אי אפשר לשחטו ולאכלו, נמצא שהוכן בשבת לאכלו ביום טוב שלאחריו, וכבר
קפחנתבאר
קפטדאין שבת מכינה ליום טוב:
קצקונטרס אחרון
(א) ג"כ בטלטול כו'.
(א) ג"כ בטלטול כו'.
קצאהמג"א
קצבבשם רש"ל
קצגכתב כאן טעם אחר על זה. והנה רש"ל הולך לשיטתו
קצדשהוא חולק על רי"ף
קצהורא"ש
קצוריש פרק אין צדין, עיין מג"א סי' תקט"ו ס"ק ב'.
קצזאבל לדידן דקיי"ל כרי"ף ורא"ש,
קצחכמ"ש המג"א שם, והט"ז סי' ת"[ה] ס"ק ו',
קצטאין צריך לטעמו של מהרש"ל, אלא הטעם הוא כמו שכתבו הרי"ף והרא"ש,
רוכמ"ש בפנים:
רא(ב) יש להתיר כו'.
רבאף
רגשאין זה מפורש בהדיא באחרונים, מכל מקום מסתברא להקל בזה. שהרי אנן קיי"ל
רדדספק ספיקא מותר אף בדבר שיש לו מתירין אם הוא לצורך, כמו שכתב רמ"א
רהביו"ד סי' ק"י ס"ח בהג"ה, עיין שם בש"ך
רוסקנ"ו.
רזומשמע שם אפילו אין שם הפסד מרובה, עיין שם בש"ך ס"ק נ"ח.
רחואף בלא תערובת היה אפשר להקל לצורך.
רטאלא דמכל מקום יש להחמיר,
רימטעם שכתב המג"א בסי' תצ"ז ס"ק ד' דיום טוב שני אין לו
ריאדין ספק, לפי שלא רצו חכמים לחלק בין ראשון לשני עיי"ש. ואף שהש"ך בסי'
ריבק"י ס"ק נ"ו נראה כחולק על זה,
ריגהרי כבר השיג עליו הפרי חדש שם ודעתו כהמג"א.
רידאבל על ידי תערובת, כיון דהרבה מן
ריההראשונים מקילין אפילו ביום טוב א',
ריופשיטא דיש לסמוך עליהם ביום טוב שני. ואפשר דאף החולקים ביום טוב א' מודים ביום
ריזטוב ב'. ועוד דהרי הב"ח והט"ז ביו"ד סי' ק"ב
ריחמקילין אף ביום טוב א' בב' תערובות. ואף שהש"ך
ריטומנחת יעקב
רכחולקין עליהם. מכל מקום כיון שהש"ך
רכאוהמנחת יעקב (כלל ע"ד ס"ק כ"א) עצמן סבירא להו דיום
רכבטוב ב' קיל מספיקא,
רכגפשיטא דאין להחמיר כלל. ואף לדידן דקיי"ל דיום טוב ב' אין לו דין ספק,
רכדמכל מקום על ידי תערובות יש להקל, דכיון שלא מצינו בשום פוסק שיחמיר בזה בפירוש,
רכהאין עלינו לתפוס כל החומרות,
רכוודי לנו להחמיר ביום טוב א' אפילו בב' תערובות כדעת הש"ך ומנחת יעקב,
רכזאבל ביום טוב ב' יש להקל אפילו בתערובות אחת, כהסכמת הב"ח וט"ז
רכחוש"ך ומנחת יעקב.
רכטועיין
רלבאחרונים ביו"ד
רלאשכתבו דיש לחלק בין ב' ספיקות על ידי תערובות ובין ב' ספיקות בגופו, וכל שכן
רלבבנידון דידן דיש ב' ספיקות בגופו, דאף דמחמרינן דיום טוב ב' אין לו דין ספק, היינו
רלגבלא תערובות, אבל על ידי תערובות יש להקל, כיון שהספק הראשון אינו אסור אלא מדברי
רלדסופרים, עיין ש"ך סי' ק"י ס"ק ס"ב.
רלהואף שהוא דבר שיש לו מתירין,
רלוהרי פסק רמ"א
רלזדלצורך יש להקל אף בדבר שיש לו מתירין:
רלח(ג) אפילו נימוחה כו'.
רלטכן
רמכתב המג"א,
רמאוהוא פשוט, דכיון שהוא שלא במינו אף שיש שם ממשות האיסור בטל אם אינו בא לתקן את
רמבהקדרה.
רמגאבל מין במינו, אם יש שם ממשות האיסור אינו בטל, כמ"ש הש"ך סי' ק"ב
רמדסק"ט
רמהופרי חדש שם
רמוומנחת יעקב (כלל ע"ד ס"ק ח').
רמזומכל מקום
רמחמה שכתב המג"א כאן
רמטבשם רמ"א ביו"ד
רנהוא גם כן נכון לפסק הלכה, כמו שהכריע שם המנחת יעקב, עיין שם שהליץ בעד רמ"א
רנאוחילק בין טעמו לממשו, וחילוק זה מוזכר ג"כ בש"ך שם:
רנב(ד) במה דברים אמורים כשלא כו'.
רנגהנה המג"א
רנדכתב, אם אינו ניכר במראה בטל בס', אע"פ שבא לתקן הקדירה, כמו מים ומלח בעיסה
רנהעכ"ל.
רנווהנה אף אם נודה להמג"א שזהו כוונת
רנזהשו"ע,
רנחמכל מקום כאן אינו עיקר מקום ביאור דיני דבר שיש לו מתירין, וביו"ד סי'
רנטק"ב ששם עיקר מקומם, וגם דבתרא הוא, חזרו בהם הרב בית יוסף ורמ"א.
רסוז"ל הבית יוסף שם, בפרק בתרא דביצה
רסאמשמע כי כל דבר שצריך זה לזה, כגון מים ומלח בעיסה, חשוב מין במינו ואפילו באלף לא
רסבבטיל, וכן כתב רבינו ירוחם
רסגבשם המפרשים עכ"ל, ולא הביא שום חולק על זה. וכתב על זה רמ"א בדרכי משה,
רסדוכן כתב הר"ן,
רסהוהיא סברת התוס',
רסווכן כתב מהרא"י
רסזעכ"ל. וכן כתב שם בהגהותיו.
רסחוכן כתבו הב"ח
רסטוט"ז
רעוש"ך
רעאלפסק הלכה. וכן כתב הפרי חדש.
רעבוכן כתב הרשב"א בתשובה
רעגהביאה הכסף משנה בפרק ט"ו
רעדמהלכות מאכלות אסורות. וכן כתב הרמב"ן בפסחים.
רעהוכן כתב המג"א עצמו סי' שצ"ז סק"ט.
רעווכן כתב בחידושי רשב"א פ"[ו] דנדרים.
רעזוכן כתב השבלי הלקט
רעחבשם רבינו שמחה, הביאו ב"י או"ח סי' שי"ח.
רעטוכן כתבו המג"א
רפוט"ז שם,
רפאואם כן פשיטא דהכי נקטינן.
רפבואף שהר"ן בנדרים דף נ"ב
רפגתירץ קושית תוס' פרק בתרא דביצה בענין אחר, מכל מקום אנן לא קיי"ל כתירוצו,
רפדכמו שכתב התורת חטאת כלל ע"ד דין ז'.
רפהוכן כתבו הט"ז וש"ך בסי' ס"ט
רפווסי' ק"ב,
רפזוכן הוא הסכמת שאר כל האחרונים ז"ל.
רפחומה שכתב המג"א
רפטוכן משמע ביו"ד
רצדדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במראה כו' עכ"ל, הנה הט"ז כתב שם
רצאבהדיא דמילוי התרנגולת אינו ניכר במראה ואפילו הכי כיון דבא לתקן נקרא מין במינו,
רצבוכן הוא הסכמת רוב הראשונים וכל האחרונים.
רצגוהך בא לתקן אין פירושו שיש בו כדי
רצדלתקן, דאם כן בלא זה שהוא דבר שיש לו מתירין נמי לא בטיל, כיון שמתקן את התבשיל,
רצהדהיינו שמבש[ם], כמו שכתבו הבית יוסף
רצוודרכי משה כאן,
רצזוביו"ד סי' ק"ב,
רצחובט"ז שם סק"ט.
רצטולא גרע ממתבל שיש בו כדי לתבל.
שואפילו שמן
שאהוא בכלל זה אם מתבל בו קדירתו, כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ב דערלה,
שבוהסכים עמו לפסק הלכה הפרי חדש סי' צ"ח ס"ק כ"ד.
שגואף הט"ז שם
שדדמיקל אם נפל שומן לתוך התבשיל לבטלו בס', והסכים עמו המנחת יעקב כלל פ"ה
שהס"ק ס"א.
שוהיינו אם נפל מאליו, אבל אם נתנו כדי לבשם התבשיל, פשיטא דאינו בטל, כמו שכתבו
שזהרמב"ם ופרי חדש,
שחדאם לא כן היאך מתורצת קושית הט"ז מביצה
שטעיי"ש, אלא ודאי דאם נתן הביצה בתבשיל לתקנו, ויש בה כדי לתקן, אינה בטלה
שיאפילו בדבר שאין לו מתירין, כדמשמע בהדיא במרדכי פרק קמא דביצה בשם ראבי"ה
שיא(עיין בפרי חדש סי' ק"ב סק"ה
שיבובט"ז שם סק"ט
שיגובסי' צ"ח ס"ק י"א
שידובמנחת יעקב כלל ע"ד סק"ה).
שיהועוד
שיושהוא דבר שאי אפשר, כיון שיש ס' כנגדה היאך אפשר שתתן טעם, הרי כלל אמרו בכל
שיזהאיסורין שהם בטלין בס',
שיחואף ביצה בכלל כמ"ש כאן סעיף ג'
שיטוביו"ד סי' פ"ו,
שכוהטעם משום שאינה נותנת טעם אלא עד ס' כמ"ש ביו"ד סי' צ"ח,
שכאוכיון שאינה נותנת טעם, היאך אפשר שהיא בלבדה תתקן התבשיל. אלא על כרחך מיירי עם
שכבהצטרפות מינים של היתר.
שכגוכן משמע בהדיא בב"י סי' שי"ח בשם שבלי לקט,
שכדדאף שאין במלח זה לבדו כדי ליתן טעם בתבשיל, אעפ"כ נקרא מין במינו לענין דבר
שכהשיש לו מתירין, והעתיקוהו האחרונים שם.
שכוועיין בש"ך
שכזסק"ב וסק"ט
שכחובב"ח שם
שכטובמנחת יעקב כלל ע"ד סק"ח,
שלוכן כתב הפרי חדש
שלאדדבר שיש לו מתירין אפילו טעמו לא בטיל, דלא כרמ"א שם.
שלבועיין במנחת יעקב מה שהכריע לפסק הלכה
שלגורמזתיו לעיל:
שלד(ה) מאתמול בשבת כו'.
שלההנה
שלודעת מהרי"ו
שלזורש"ל
שלחוט"ז
שלטלהקל במסיח לפי תומו אף ביום טוב אחר השבת, שלא כדעת תרומת הדשן
שמורמ"א.
שמאוהמג"א
שמבכתב דבמדינות אלו יש להקל, ומשמע מדבריו דהיינו במסיח לפי תומו, כדעת רש"ל
שמגוסיעתו.
שמדובודאי שאין לנו להקל יותר ממה שהקילו רש"ל וט"ז שהיו גם כן במדינות אלו,
שמהואפילו הכי לא הקילו אלא במסיח לפי תומו.
שמווהטעם כתב רש"ל
שמזמשום דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין. אבל אנן לא קיי"ל הכי, כמו
שמחשכתב רמ"א ביו"ד סי' רצ"ג
שמטבשם תוס'
שנומהר"מ
שנאוהגהות מיימוניות
שנבורא"ש,
שנגדאף בחדש שהוא דבר שיש לו מתירין אזלינן בתר רובא. וכן משמע בגמרא,
שנדכמו שכתב הר"ן,
שנהעיין שם גבי בדק בקינה כו'. ומכל מקום לדינא אין לנו להקל יותר ממה שהקילו
שנוהאחרונים. אלא שאנו צריכים למצוא טעם למה לא נקיל
שנזאף כשאין הנכרי מסיח לפי תומו, כיון דאזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין. ויגעתי
שנחומצאתי טעם נכון בשיטה מקובצת,
שנטוכמו שכתבתי בפנים,
שסדודאי אין סברא כלל לומר דהרוב נולדין מכמה ימים, דאיזה שיעור יש בדבר. וכיון דאין
שסאנפקא מינה לדינא
שסבלא העתקתיו:
שסג(ו) הן של הישראל כו'.
שסדכן
שסהכתב המג"א
שסובשם הט"ז
שסזוש"ך.
שסחוהנה המג"א השמיט מה שכתב הש"ך דמשכחת לה כגון שמסיח לפי תומו לפני
שסטאחרים כו', משמע דלפני בעל הבית לא מהני, והט"ז כתב משכחת לה כגון שמספר איזה
שעדבר אחר ומתוך אותו דבר נשמע כו', והמג"א השמיט כל זה. וטעמו, דעל כרחך לא
שעאהוצרכו האחרונים לזה אלא משום דיש לחוש שמא מתכוין לחבב את עצמו על הישראל, כדמשמע
שעבמסוף לשון הט"ז עיי"ש, ולכן אסברה לה הש"ך שהסיח לפני אחרים,
שעגוהט"ז אסברה לה שמספר איזה דבר, אבל בנידון דידן שהנכרי לא עשה שום מעשה ואין
שעדלו תועלת כלל באמירה זו, אם הוא מסיח לפי תומו שאינו יודע שסומכין על אמירתו,
שעהפשיטא דמהמנינן ליה באיסור דרבנן:
שעו[2680] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
שעז(א)
שעחביצה שנולדה ביום טוב או בשבת (ס"א-ג).
שעט(ב)
שפספיקה ותערובתה (ס"ד-ז).
שפא(ג)
שפבנולדה בראשון מתי אסורה בשני (ס"ח-י).
שפג(ד)
שפדבדק מערב יום טוב ולא מצא ביצה (סי"א-ג).
שפה(ה)
שפוהלוקח ביצים מן הנכרי (סי"ד-ז).
שפז(ו)
שפחנשחטה ביום טוב ומצא בה ביצים (סי"ח).
שפט(ז)
שצאפרוח שנולד ביום טוב (סי"ט).
שצא[2681]
שצברבה ב, ב (ביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן). רמב"ם פ"א הי"ט (ביצה
שצגשנולדה ביום טוב אחר השבת אסורה).
שצד[2682] משנה ב, א (בית הלל אומרים לא תאכל),
שצהופרש"י (בו ביום). טור ושו"ע ס"א (שלא לאכלה).
שצו[2683]
שצזגמרא ג, ב (וספיקא אסורה ... לרבה דאמר משום הכנה, הוי ספיקא דאורייתא, וכל ספיקא
שצחדאורייתא לחומרא). מ"א סק"א (דביום טוב שחל להיות באחד בשבת אסור
שצטמדאורייתא).
ת[2684]
תאגמרא ב, ב (כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה). רמב"ם שם (הואיל ומאמש
תבנגמרה הביצה, נמצא שבת מכין אותה ליום טוב).
תג[2685]
תדבשלח טז, ה.
תה[2686]
תושם טז, כג. רש"י ב, ב ד"ה והכינו (דאי משום הכנה בידים ולומר שיאפו
תזויבשלו מבעוד יום, בהדיא כתיב את אשר תאפו אפו).
תח[2687]
תטרש"י ד, א ד"ה הכנה (דאמר הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת, דסעודת
תישבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב).
תיא[2688]
תיברש"י ב, ב ד"ה והכינו (כתיב ביום הששי, וסתם ששי חול הוא, ואחשבה רחמנא
תיגלסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום ובחול).
תיד[2689]
תיהרבה שם (מאי דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, חול מכין לשבת וחול מכין
תיוליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב). רמב"ם שם (חול
תיזמכין לשבת וחול מכין ליום טוב, אבל אין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכינה ליום טוב).
תיח[2690]
תיטרש"י שם ד"ה ואין יום טוב (ויום טוב נמי קרוי שבת).
תכוכדלעיל סי' תפז ס"א (שגם יום טוב נקרא שבת). סי' תפח ס"א (שגם יום טוב
תכאנקרא שבת, שנאמר ממחרת השבת יניפנו וגו'). סי' תפט ס"ג (שנאמר ממחרת השבת
תכביניפנו וגו', וקבלו חכמים שזה הוא ממחרת יום טוב).
תכג[2691]
תכדרש"י שם (ובעיא
תכהסעודתו הזמנה והזמנתה בחול. אבל סעודת חול לא חשיבא, ולא שייכא בה
תכוהזמנה, הלכך באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים,
תכזדסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום).
תכח[2692]
תכטגמרא ב, א (בתרנגולת העומדת לאכילה), ופרש"י (שאינה מוקצת).רבה
תלב, ב (לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה). מ"א סק"א (אפילו מתרנגולת העומדת
תלאלאכילה).
תלבוראה גם לעיל סי' תצח ס"ח (עגל
תלגשנולד ביום טוב, אם האם עומדת לאכילה מותר לשחטו ביום טוב, אף להאוסרין מוקצה ביום
תלדטוב). סי' תקה ס"א (בבהמה העומדת לאכילה, דהיינו שלא הקצוה לחלבה אלא דעתו
תלהלשחטה, ואם היה רוצה היה שוחטה ואוכלה ביום טוב עם החלב שבתוכה, ונמצא שאין על
תלוהחלב תורת נולד).
תלז[2693]
תלחגמרא שם (אלא מעתה יום טוב בעלמא תשתרי. גזרה משום יום טוב אחר השבת. שבת דעלמא
תלטתשתרי. גזרה משום שבת אחר יום טוב). רמב"ם פ"א הי"ט (ואסרוה בכל
תמיום טוב, גזירה משום יום טוב שאחר שבת. וכן ביצה שנולדה בכל שבת אסורה, גזרה משום
תמאשבת שאחר יום טוב). טור ושו"ע ס"א (ביצה שנולדה ביום טוב, אסור), וסי'
תמבשכב ס"א (ביצה שנולדה בשבת, אסור). מ"א שם ס"ק א (גזרה משום שבת
תמגשאחר יום טוב, שאז אסורה מדאורייתא משום הכנה).
תמד[2694]
תמהברייתא ג, ב (אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה). רמ"א
תמוס"א (לטלטלה).
תמזוכן הוא בתערובתו, כדלקמן סעיף הבא (ואם
תמחנתערבה בביצים אחרות כולן אסורות באכילה ובטלטול). וכן הוא בספיקו, כדלעיל סי' תצז ס"ח (כל דבר שהוא ספק אם
תמטהוא מוקצה או אינו מוקצה ... אסורים בין באכילה בין בטלטול).
תנ[2695]
תנארי"ף יג, ב (אפילו לטלטלו נמי אסור, דמשום דלא חזי לאכילה מוקצה הוא).
תנברא"ש שם (אפילו לטלטל נמי אסור, דלא חזי לאכילה, וכמוקצה דמי). מ"א סי'
תנגתקטו ס"ק ב (דלא חזי לאכילה, וכמוקצה דמי, דכיון דאסורין באכילה מחמת איסור
תנדהיום אסורין בטלטול (הרי"ף והרא"ש)).
תנהוכן הוא לקמן סי' תקטו ס"ד (וכיון שאסור לאכלו ולהשתמש בו, אסור גם
תנוכן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום), וס"א (וכל שאינו ראוי לאכילה אסור
תנזלטלטלו ביום טוב), ושם נסמן (הערה 18).
תנחונתבאר בקונטרס אחרון סק"א.
תנט[2696]
תסטור ושו"ע שם (אסור ליגע בה).
תסא[2697]
תסבכדלעיל סי' שח סי"ד (כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל מותר ליגע בו בידיו),
תסגושם נסמן (הערה קלא).
תסד[2698]
תסהמ"מ הל' שבת פכ"ה הכ"ג (ואפשר שמא ינענע הביצה על ידי הכלי). ב"י
תסוד"ה ומ"ש רבנו אסור ליגע בה (נראה דביצה שאני, דמתוך שהוא דבר המתגלגל
תסזחיישינן שמא ינענענו כשנוגע בו). מ"א סק"ב (דטעם איסור הנגיעה מפני
תסחשהביצה מתגלגלת והוי טלטול). ט"ז ס"ק ה (הטעם דשמא ינענע אותה).
תסטוכן הוא לעיל סי' רסה ס"ו (פן
תעיתנדנד קצת מנגיעתו). סי' שי ס"י (כשהמוקצה הוא דבר המתנענע על ידי נגיעת
תעאהכלי, כגון ביצה וכיוצא בה, שנמצא הוא מטלטלה על ידי הכלי).
תעב[2699]
תעגברייתא ג, ב (אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר). טור ושו"ע ס"ד (מותר
תעדלכפות עליה כלי כדי שלא תשבר).
תעה[2700]
תעוירושלמי ביצה פ"ה ה"א (ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה של ביצה).
תעזראב"ד שם (בירושלמי ובלבד שלא יגע בביצה). טור ושו"ע ס"ד (ובלבד
תעחשלא יגע בה הכלי).
תעט[2701]
תפסי"ד (ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו), וס"ס (כשמגררן בסכין ... נעשה לו
תפאכיד ארוכה).
תפבובטעם איסור זה, הובאו ב' דעות לעיל סי'
תפגשי ס"י (ובלבד שלא יגע הכלי בהמוקצה, שאף שמוקצה מותר בנגיעה בעלמא אפילו בידיו
תפדכל שאינו מנענע כמו שנתבאר בסי' ש"ח, מכל מקום כאן שהנחת הכלי על המוקצה
תפהלצורך המוקצה, אסור אפילו נגיעה על ידי הכלי. ויש חולקין על זה ואומרים שלא הזהירו
תפוחכמים שלא יגע הכלי בהמוקצה אלא כשהמוקצה הוא דבר המתנענע על ידי נגיעת הכלי, כגון
תפזביצה וכיוצא בה, שנמצא הוא מטלטלה על ידי הכלי).
תפח[2702] תוכן ההלכה בסעיף שלפנינו:
תפט(א)
תצספק ותערובת, אסורות.
תצא(ב)
תצבספק ותערובת ביום טוב שני, מותרות אם צריך להם לשמחת יום טוב.
תצג(ג)
תצדספק אחד וכמה תערובות, אסורות.
תצה[2703]
תצוברייתא ג, ב (אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב, אין מטלטלין אותה ...
תצזואם נתערבה באלף כולן אסורות). טור ושו"ע ס"א (ואם נתערבה, אפילו באלף, כולן
תצחאסורות).
תצט[2704] כדלעיל סעיף הקודם (אסורה גם
500כן בטלטול), ושם נסמן (הערה 15). וראה חקרי הלכות ח"א לא, א.
501[2705] רש"י שם ד"ה שיש לו מתירין (שיכול
502לאכלו אחר יום טוב בהיתר גמור).
503ואם יש להם היתר רק על ידי ביטול, ראה
504לעיל סי' תמז סי"ח (במוסגר).
505[2706]
506גמרא שם (הוי דבר שיש לו מתירין, וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל). לבוש
507ס"ד. ט"ז סק"ב (דהוה דבר שיש לו מתירין לאחר שבת, וכל שיש לו
508מתירין אין לו ביטול היום). מ"א ס"ק ג (דהוי דבר שיש לו מתירין).
509[2707]
510ברייתא ג, ב (וספיקא אסורה, ואם נתערבה באלף כולן אסורות), לפירוש שו"ת
511הרא"ש כלל ב סוף סי' א (ומה שכתבו בשם רבינו דדבר שיש לו מתירין אפילו ספק
512ספיקא אסור, היינו דוקא על ידי תערובת. כההיא דפ"ק דביצה, ביצה שנולדה בשבת
513וביצה שנולדה ביום טוב וכו' וספיקא אסורה, נתערבה באלף כולן אסורות). טור (ואפילו
514ספק נולדה ביום טוב או בחול, אסורה, ואפילו נתערב באלף, כולן אסורות). טור
515ושו"ע יו"ד סי' קב ס"א (ואפילו ספק נולדה ביום טוב ונתערבה באחרות,
516אסורות). מ"א סק"ד (נראה לי להחמיר).
517עצם ההלכה שספק מוקצה אסור מטעם יש לו
518מתירין, הובא גם לעיל סי' תצז ס"ט (כל דבר שהוא ספק אם הוא מוקצה או אינו מוקצה ... לפי שהמוקצה
519הוא דבר שיש לו מתירין לפיכך הולכין בספיקו להחמיר).
520וכאן מוסיף דהיינו אף בספק מוקצה שנתערב
521באחרות, וכן הוא לקמן סי"ב (ואע"פ
522שהוא ספק דברי סופרים, מכל מקום כיון שהוא דבר שיש לו מתירין החמירו בו חכמים
523אפילו נתערבה באחרות, כמו שנתבאר למעלה).
524[2708] על פי המבואר ברמ"א
525יו"ד סי' קי ס"ח (יש אומרים דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא.
526וטוב להחמיר אם לא לצורך, מאחר שיש לו היתר בלאו הכי). ונתבאר בקונטרס אחרון
527ס"ק ב.
528[2709] והיינו שאף שבספק אם נולדה
529ביום טוב אסרינן אף ביום טוב שני, כדלקמן סי' תקטו ס"ד (ואע"פ שיום טוב
530שני של גליות אינו אלא מחמת ספק, ונמצא שיש כאן ב' ספיקות להקל. מכל מקום כיון
531שכבר הנהיגו חכמים את כל בני הגולה לעשות שני ימים, הרי הוא כודאי של דבריהם לענין
532זה שלא להתיר בו ספק מוקצה).
533מכל
534מקום לענין תערובת שנתערב בו ספק ביצה שנולדה ביום טוב, אמרינן שיש כאן שתי
535ספיקות, ולא אמרינן ש"הוא כודאי של דבריהם". ויתבאר לקמן שם (הערה 70).
536והטעם
537שהתירו כאן ספק ספיקא בתערובת, יתבאר בקונטרס אחרון כאן ס"ק ב.
538[2710]
539רמ"א יו"ד סי' קי ס"ח, לפירוש הש"ך שם ס"ק נו (משמע
540אפילו התערובות הג' אסור בדבר שיש לו מתירין ... מאחר דיש לו היתר בלאו הכי, אם כן
541הוא הדין ג' תערובות), וסי' קב סוף סק"ב (מ"ש הב"ח בכאן ... דבב'
542תערובות יש להתיר דבר שיש לו מתירין לכו"ע, ליתא כמ"ש בסי' ק"י שם,
543ועיי"ש). מנחת יעקב כלל עד ס"ק א (ומשמע שם דהוא הדין לענין ב' וג'
544תערובות גם כן יש לאסור, וכן כתב הש"ך בסימן ק"ב ס"ק ב ובסימן
545ק"י האריך בראיות על זה). ונתבאר בדובר שלום ע' רלב.
546[2711] האמור בסעיפים שלפנינו מיירי
547אף בביצה שבודאי נולדה ביום טוב.
548[2712]
549טור ושו"ע שם ס"ה (וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה לבטלה). ש"ך
550שם ס"ק טז (הטעם כתבו הרבה פוסקים, דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים, והבא לבטל
551ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות ממש, לפיכך הוסיפו אחת).
552ואף אם מצרפים את המים שנתבשלו בהם,
553צריכים ס"א כנגד הביצה האסורה, כדלקמן בסמוך (אם יש בביצים של היתר עם קליפותיהם ועם
554המים שנתבשלו בהם ס"א כנגד ביצה האסורה).
555אבל אם נתבשלה בתבשיל, סגי בששים כנגדה,
556כדלקמן ס"ו (אם
557יש בתבשיל ששים כנגדה), שהרי בתבשיל אין ששים ביצים, לומר שאינו משגיח אם כולן
558שוות.
559וראה פסקי אדמו"ר הזקן שם.
560[2713]
561ר"ת בס' הישר, חידושים סי' תש (ונראה לי דבתערובת ש[נימו]חו, כגון שהאיסור אין
562בו ממש, אפילו יש לו מתירין, בטל). הובא בטור (ולפי מה שפירש ר"ת, דהא דאמרינן
563דבר שיש לו מתירין לא בטיל דוקא כשהוא בעין, אבל טעמו בטל בס', היה נראה שהתבשיל מותר).
564הגהות אשרי ע"ז פ"ה סי' כט (ודוקא שיש ממשות איסור, אבל אין ממשות האיסור,
565שנימוח, בטל, ואפילו מין במינו ויש לו מתירין, מהרי"ח). רמ"א יו"ד סי'
566קב ס"ד (הא דדבר שיש לו מתירין אינו בטל, היינו דוקא אם האיסור בעין, או שיש עדיין
567ממשות האיסור בתערובת, אבל טעמו, בטל). ט"ז שם ס"ק ט (פירוש, שאם האיסור
568ניטל משם, רק שפלט שם טעם, אותו טעם אינו חמיר לאסור בשביל דבר שיש לו מתירין). ש"ך
569שם ס"ק ט (ולכאורה היה נראה ליישב קצת דבריו בהג"ה ולומר, דכל היכא שגוף
570האיסור עדיין בתערובות, אף על גב דליתיה בעיניה, כגון יין ביין וכה"ג, לא בטיל,
571אבל היכא שנפל שם חתיכת איסור וזרקו שלם, דקי"ל דאפילו הכי צריך לבטל פליטתו כדלעיל
572סי' צ"ח ס"ח משום טעמא דנפיק מיניה, בכה"ג הוא דבטל). מ"א כאן
573ס"ק ו (דעת רמ"א ביו"ד סי' ק"ב דטעמו בטל אפילו בדבר שיש לו
574מתירין). מנחת יעקב כלל עד ס"ק ח (במה שמשמע מדבריהם דאפילו אין שום ממשות לגמרי
575תוך התבשיל רק טעם, כמו ענבים שרוין משנסתלק האיסור לגמרי, גם כן אמרינן דאינו בטל
576בדבר שיש לו מתירין, זה אין נראה לי, דבכהאי גוונא אפשר דהמה מודים דבטל).
577ואף שהש"ך מסיק שם לאסור אף
578כשנסתלק האיסור ונשאר רק הטעם, לא קיי"ל בזה כוותיה. ויתבאר בקונטרס אחרון
579ס"ק ג.
580[2714]
581טור (כיון שלא נתכוין לבטלה).
582[2715]
583טור ושו"ע שם ס"ה (אין מבטלין איסור לכתחלה ... עבר וביטלו, או שריבה
584עליו, אם בשוגג, מותר, ואם במזיד, אסור), וס"ו (איסור של דבריהם, אין מערבין
585אותו בידים כדי לבטלו. ואם עשה כן במזיד, אסור).
586וכן הוא לעיל סי' תמז סס"א (ואם
587עבר ועירבו במזיד, דהיינו שידע שאסור לערבו ואף על פי כן עירבו ברוב היתר כדי
588לבטלו, דינו כשאר מבטל איסור במזיד, שאסור לו ולאנשי ביתו), ושם נסמן (הערות
589תנב-ה).
590[2716]
591חולין צז, סע"ב (למימרא דיהבה טעמא (כי מבשלה בהדי אחריני, רש"י), והא
592אמרי אינשי כי מיא דביעי בעלמא). ירושלמי תרומות פ"י ה"ו (הדא דתימר
593והוא ששולקן בקליפיהון). טור ושו"ע יו"ד שם (ביצת עוף טמא שנתבשלה עם
594אחרות, אם היא בקליפתה, אינה אוסרת. ואם היא קלופה, אוסרת).
595וכן לענין ביצה שנולדה ביום טוב, נתבאר
596בכל בו סי' נח יט, א (וכתב ה"ר דוד ב"ר לוי ז"ל, מיהו ביצה שנולדה
597ביום טוב שנתבשלה בשוגג בו ביום עם בשר ותבשיל, הכל מותר, חוץ מן הביצה שמניח עד
598למחר, דהא קיימא לן געולי ביצים מותרות, דמיא דביעי הוא, כלומר שאין נותנין טעם
599כלל). הובא ב"י ד"ה כתב הכל בו. ט"ז כאן סק"ג (דלטעם הכל בו
600אין צריך ששים לבטל, דאין כאן איסור כלל). מ"א סק"ז (אם אינה קלופה
601ונתבשלה עם אחרות, אפילו ס' אין צריך, דמיא דביעי בעלמא הוא (כל בו)).
602[2717] שו"ת הרשב"א
603ח"א סי' מו (אלמא כל שהאסורה קלופה אוסרת את המותרת ואף על פי שאין המותרות
604קלופות, שאין הקליפה מעכבת מלבלוע). הובא בש"ך סי' פו ס"ק טו.
605[2718] רמ"א שם ס"ה (וקליפות
606האיסור מצטרפים גם עם ההיתר לבטל האיסור, וכל שכן קליפות ההיתר). ש"ך
607ס"ק יח (דבמקום שאין הפסד אין לצרף עצמות האיסור לבטל, והוא הדין כאן).
608והיינו שמצרפין רק הקליפות של הביצים של היתר.
609[2719] וכאן אין צריך שיתבטל
610בס"א (כדלעיל סעיף הקודם, והערה 33), כי כאן ליכא בתבשיל ששים ביצים, לומר
611שאינו
612משגיח אם כולן שוות.
613[2720] מ"א סק"ה (דמין בשאינו מינו
614בטיל בדבר שיש לו מתירין, אפילו נתערבה ונטרפה עם התבשיל).
615וראה קונטרס אחרון סק"ג.
616[2721]
617טור ושו"ע
618ס"א (ואם נתערבה בשאינה מינה, בטלה בס'). ומקורו בירושלמי שביעית פ"ו ה"ג (כל
619דבר שיש לו מתירין ... לא נתנו להן חכמים שיעור, אלא מין במינו בכל שהוא, ושאינו
620במינו בנותן טעם). תוס' לח, א ד"ב ולבטיל (דהני מילי מין במינו, אבל מין
621בשאינו מינו כי הכא, בטל שפיר. והכי מפרש בהדיא בירושלמי). רמב"ם הל' מאכלות
622אסורות פט"ו הי"ב (יראה לי שאפילו דבר שיש לו מתירין, אם נתערב בשאינו
623מינו ולא נתן טעם, מותר). שו"ע ס"ג (ביצה שנולדה ביום
624טוב שנתבשלה בשוגג עם בשר ותבשיל, אם יש ס' כנגדו, הכל מותר).
625וכן הוא לעיל סי' שלה ס"ד (שלא
626אמרו דבר שיש לו מתירין אינו בטל, אלא כשנתערב מין במינו, אבל לא בשאינו מינו,
627כמ"ש ביו"ד סי' ק"ב). סי' שצז סי"ב (שדבר שיש לו מתירין אינו
628בטל אלא במין שנתערב במינו, אבל בשאינו מינו בטל הוא אף על פי שיש לו מתירין).
629[2722]
630בט"ז סק"ה, ובש"ך סק"ד.
631[2723] סיכום תוכן ההלכה בסעיף
632שלפנינו ובקונטרס אחרון ס"ק ד, יובא לקמן (הערה 147).
633[2724] משנה לז, א (האשה ששאלה
634מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן), גמרא לח, א (אמאי, ולבטיל
635מים ומלח לגבי עיסה), ולט, רע"א (רב אשי אמר משום דהוי ליה דבר שיש לו מתירין
636וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל). תוס' שם ד"ה משום (ואם תאמר והא
637[פרישית] לעיל דלא שייך דבר שיש לו מתירין אלא במין במינו, ויש לומר ... דכיון
638דהעיסה אינה נילושה אלא על ידי המים, והקדרה נתקנה בשביל התבלין, אם כן כשערב זה
639בזה הוי כאילו מין אחד).
640וכן
641הוא לעיל סי' שצז סי"ב (ואף על פי שדבר שיש לו מתירין אינו בטל אלא במין
642שנתערב במינו, אבל בשאינו מינו, בטל הוא אף על פי שיש לו מתירין, מכל מקום כיון
643שהמים ומלח באים לתקן העיסה, הרי הם עמה כמין במינו לענין זה).
644ומה
645שכתב "לענין זה" הוא כמבואר בפרי חדש לסי' קב סוף ס"ק ה (וכבר
646כתבתי בפרט זה לעיל בסי' צ"ח, והעליתי לשם דהיינו דוקא לענין דבר שיש לו
647מתירין, אבל בשאר איסורין לא. ועכשיו מצאתי להב"ח בשם מהרש"ל שכתב כן).
648והוא ביש"ש חולין פ"ח סי' פח (מאחר שמתקנת למאכל קרוי מין במינו, צריך
649לומר אף על גב דקיי"ל כרבא (ע"ז ס"ו ע"א) דבתר שמא אזלינן,
650ולא בתר טעמא, מכל מקום מה שמתקן המאכל הוי כגוף הדבר בעצמה ומינו ממש הוא), ובב"ח
651סי' קב ד"ה כתבו התוספות (וכתב עלה מהרש"ל (מכונות שם ס"ק ב,
652ויש"ש חולין פ"ח סי' פח) וצריך לומר, אף על גב דקי"ל כרבא
653(ע"ז סו א) דבתר שמא אזלינן, ולא בתר טעמא, מכל מקום מה שמתקן המאכל הוה כגוף
654הדבר בעצמו).
655[2725]
656ראבי"ה סי' תשטו (וקבלתי מרבותי שאם לבנו בביצה שנולד ביום טוב את המרק דלא
657משערינן ליה בשישים, חדא, דלחזותא ולטעמא היא דעביד ולא בטיל, ותו, דבר שיש לו
658מתירין הוא ואפילו באלף לא בטיל, וכן כל ירק העשוי להטעים). שו"ת הרא"ש,
659תשובות נוספות סי' ט (ביצה שנולדה ביום טוב שליבן בה המאכל ... יהיב קצת טעמא,
660ואע"פ שאינו טעם גמור, כיון דהוי דבר שיש לו מתירין מחמרינן ולא בטיל). שערי
661דורא סי' עד (ביצה שנולדה ביום טוב ... אם לבנו בו מאכל). הגהת מהרא"י שם
662(נוכל לומר דסבר הוא כשינויי בתרא דתוס' דביצה פרק בתרא, דהיכא שהקדירה מיתקנת
663בכך, חשיב מין במינו, ובליבון הביצה גם כן מתקנת התבשיל, ואפשר התרנולת חשיב מתקנת
664בכך, דעושים כך לבשם התרנגולת). רמ"א יו"ד סי' קב ס"א (אם לבנו בה
665מאכל, או נתנו בקדירה לתקן הקדירה ... אינה בטלה). ש"ך שם ס"ק ו (הטעם
666כתב מהרא"י שם, דכל שנותנין זה בזה לתקן זה את זה מקרי מין במינו, כגון מים
667ומלח בעיסה דחשיבא מין במינו כיון שהם מתקנים העיסה, וכמ"ש התוספות פ"ב
668דביצה).
669ומה שהזכיר הראבי"ה הטעם
670"דלחזותא ולטעמא", ביאר בהגהות מהרא"י שם (ויראה דמה שהוצרך
671ראבי"ה לתת טעם אחר לאוסרו, משום טעם וחזותא, ולא רצה לומר משום דהוי מין
672במינו. דסבר כשנויא קמא שבתוס'). וכדעה זו נפסק בשו"ע כאן ס"ג (אם לבנו
673בו התבשיל וכיוצא בזה, מידי דלחזותא וטעמא עביד, לא בטיל). ובמ"א ס"ק ז
674(משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם, בטל, אף על פי שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח
675בעיסה, בטל, כמ"ש הרב"י בשם תרומת הדשן [=בהגהתו לשערי דורא שם] שדייק
676כן מראבי"ה עיי"ש).
677אמנם בקונטרס אחרון ס"ק ד האריך
678להוכיח דקיי"ל לאסור מטעם דבר שיש לו מתירין, ומסיק "וכן הוא הסכמת רוב
679הראשונים וכל האחרונים".
680ומה שלא נאסר התבשיל מטעם הנאה מהחזותא
681של הביצה האסורה. היינו כיון שהנאה הבאה מאליה מהמוקצה מותרת, כדלעיל סי' תקז
682בקונטרס אחרון ס"ק ד (דהוה
683הנאה הבאה מאליה. וכן משמע בסי' תקי"ג), וכדלעיל סי' תקט סט"ז (כיון
684שההנאה בא לו מאליה שאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה בהנאתו ממנה, לא גזרו חכמים
685על כך), ושם נסמן (הערה 84).
686[2726] שערי דורא שם (או
687מלאו התרנגולת אפילו באחת מביצים שנתערב בהן אסור, ואינו בטל בששים המאכל). רמ"א שם (כגון שמלאוה בתרנגולת).
688והיינו שאף אם אין נותנים אותה כדי
689ללבנה, אלא למלאות התרנגותת עם תערובת ביצה ושאר מינים, גם זה חשיב תיקון התרנגולת
690על ידי הביצה.
691[2727] כי אם יש בה כדי לתקן או ללבן
692התבשיל, אינה בטלה בו אף בלא דבר שיש לו מתירין. ונתבאר בקונטרס אחרון ד"ה
693והך בא.
694[2728]
695לעיל ס"ד (וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף אינו בטל), וס"ו (שלא
696החמירו בדבר שיש לו מתירין אלא כשנתערב מין במינו).
697[2729]
698רב ד, ב (שני ימים טובים של גליות, רב אמר נולדה בזה מותרת בזה), ופרש"י (דחד
699מינייהו חול הוא, וממה נפשך שריא). טור ושו"ע ס"ה (אם נולדה ביום טוב
700ראשון מותרת ביום טוב שני, בשני ימים טובים של גליות). לבוש ס"ה (נולדה ביום
701טוב ראשון של גליות מותרת ביום טוב שני, ממה נפשך, שהרי מספק אנו עושין שני ימים,
702וחד מנייהו חול הוא).
703ונתבאר לקמן סי' תר ס"ב (אף
704אבותיהם לא היו עושין שני ימים אלא מחמת הספק, שלא היו יודעים יום שהוקבע בו החודש
705בארץ ישראל, וביצה שנולדה ביום ראשון מותרת ביום שני, שאם היום קודש למחר הוא חול
706ואין בו איסור מוקצה ונולד, ואם למחר קדש היום חול וכבר הוכנה הביצה מערב יום טוב,
707ולפיכך אף בניהם אחריהם היודעים בקביעות החודש ויודעים שיום ראשון הוא עיקר יום
708טוב ויום שני הוא גם כן יום טוב מדברי סופרים, אעפ"כ ... כיון שהן אין עושין
709שני ימים אלא מחמת מנהג אבותיהם אין צריך להחמיר יותר מאבותיהם שהיה מותר להם).
710וכן הוא לקמן ס"י (ואם שני ימים טובים של גליות חלו להיות
711אחר השבת, ביצה שנולדה בשבת מותרת באכילה ביום טוב שני, שהרי אם יום שני הוא קדש
712יום הראשון הוא חול, ונמצא שיום חול מפסיק בין לידת הביצה לאכילתה).
713וכן הוא לענין צידה, כדלעיל סי' תצז
714ס"ט (ואפילו בגליות שעושין שני ימים טובים, אם ניצוד בראשון מותר בשני מיד).
715וכן הוא לענין חליבה, כדלעיל סי' תקה
716ס"ז (ואפילו
717נחלב ביום טוב ראשון מותר לאכלו בליל יום טוב שני ... שהרי ממה נפשך, אם יום ראשון
718הוא קודש יום שני הוא חול ואין איסור נולד נוהג בו).
719וכן הוא לענין תולש (לקיטה) וצד, כדלקמן
720סי' תקטו ס"א (ממה
721נפשך, אם ערב זה הוא יום טוב, הרי יום טוב ראשון שהובא בו היה חול ואינו צריך
722להמתין כלל). וס"ו (אפילו אם ידוע שנלקטו וניצודו היום, אם ידוע שלא
723ליקט וצד בשביל ישראל, מותרין לערב, אפילו הוא יום טוב שני של גליות, שהרי ממה
724נפשך אחד מהן הוא חול).
725וכן הוא לענין בהמה ופירות מוקצים,
726שהכינם ביום טוב ראשון לאכלם בשני, כדלעיל סי' תצה סט"ו (ומותר לאכול מהפירות
727ביום טוב שני, שהרי לא הנהיגו חכמים את בני הגולה לעשות יום טוב שני אלא מחמת הספק
728שמא יום ראשון היה חול, ונמצא שפירות הללו הוכנו מחול ליום טוב ... בהמה העומדת
729לחלבה ופירות העומדין לסחורה (שנתבאר בסי' ש"י) להאוסרין מוקצה ביום טוב, מותר
730להכין אותם ביום ראשון של שני ימים טובים של גליות כדי לאכול מהם למחר ביום טוב
731שני ... הכנת המוקצה מותרת
732ביום טוב ראשון בממה נפשך, אם יום שני הוא קדש והמוקצה אסור בו, הרי יום ראשון הוא
733חול ומכין מחול ליום טוב, ואם יום ראשון הוא קדש, הרי יום שני הוא חול ומוקצה מותר
734בו ואין צריך להכין כלל).
735וכן מועיל ממה נפשך זה לענין עירובי
736חצרות, כדלעיל סי' שצג ס"א (ואם
737חלו ב' ימים טובים ביום ה' וביום ו', ושכח ולא עירב מערב יום טוב, יערב ביום טוב
738על תנאי, שיאמר ביום טוב א', אם היום חול יהא זה עירוב ואם היום קדש אין בדברי
739כלום, ולמחר יאמר, אם היום קדש הרי עירבתי אתמול ואם היום חול יהא זה עירוב).
740וכן לענין עירובי תבשילין, כלדקמן סי'
741תקכז סכ"א (ואם
742עבר או שכח ולא עירב בערב יום טוב ונזכר ביום טוב ראשון, מניח ערוב תבשילין בו
743ביום בתנאי ... ואומר אם היום הוא יום טוב, למחר הוא חול ואיני צריך לערב כלל, ואם
744היום הוא חול ולמחר יום טוב, בעירוב זה יהא שרי לן לאפויי ולבשולי כו').
745ולפעמים
746יוצא מזה חומרא, כמו לענין מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב, כדלעיל סי'
747תקט ס"א (ואם נכפף ביום טוב ראשון, אסור לתקנו ביום טוב שני של גליות, אם יש
748שהות ביום טוב ראשון כדי לתקנו. ואע"פ שהוא יום טוב ואסור לתקנו, מכל מקום
749כיון שאנו עושין שני ימים מחמת הספק שמא הראשון הוא חול, הרי זה כאילו היה אפשר
750לעשותו ולתקנו ביום ראשון).
751וכן
752לענין טלטול ומליחת העור מבהמה שנשחטה ביום טוב, כדלעיל סי' תצט ס"ו (בגליות
753שעושים שני ימים טובים מספק, הרי יום טוב ראשון נחשב לחול לגבי יום טוב שני, לפיכך
754אם נשחטה ביום טוב ראשון, דינה כאלו נשחטה בערב יום טוב, לענין טלטול העור ומליחתו).
755ומכל מקום יש דינים שיום טוב שני יש לו
756דין ודאי ולא דין ספק, כדלקמן סי' תצ
757ס"א (בכל יום טוב שני של גליות מתפללין כסדר התפלה של יום ראשון, וכן צריך
758לומר קידוש היום ושהחיינו. ואף על פי שאין אנו נוהגין בו קודש אלא מחמת ספק,
759שנסתפק לאבותינו שלא היו יודעין יום שנקבע בו החודש בארץ ישראל, מכל מקום אם לא
760יתפללו בו תפלת יום טוב, או שלא יאמרו בו קידוש היום ושהחיינו, יבאו לזלזל בו לומר
761שאינו יום טוב כלל, ועל ידי כן יבאו גם כן לעשות בו כל מלאכת עבודה).
762וכן לענין ספק מוקצה, כדלקמן סי' תקטו
763ס"ד (ואפילו
764בספק החמירו חכמים, אף ביום טוב שני של גלויות. ואע"פ שיום טוב שני של גליות
765אינו אלא מחמת ספק, ונמצא שיש כאן ב' ספיקות להקל. מכל מקום כיון שכבר הנהיגו
766חכמים את כל בני הגולה לעשות שני ימים, הרי הוא כודאי של דבריהם לענין זה שלא
767להתיר בו ספק מוקצה ... אבל לענין שאר דברים אין דינו כודאי של דבריהם, אלא כספק).
768[2730] ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, כדלעיל
769סי' תצז ס"ט (ואין
770צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שלא נעשה מלאכת איסור ביום טוב, שהרי מאליו ניצוד),
771ושם נסמן (הערה 34).
772וכאן
773הכוונה כנראה, שלא יצטרך להמתין עד הבוקר, כדלקמן סי"א (שתרנגולת אינה יולדת
774כלל בלילה).
775[2731]
776גמרא ד, ב (שני ימים טובים של ראש השנה, רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה
777בזה), ופרש"י (שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן, שמתחילה לא מחמת
778ספק התחילו לעשותן), ודף ה, א ד"ה עד המנחה (והרי קדושתו אחת ואין כאן לומר
779ממה נפשך חד מינייהו חול, דשמא אין כאן חול אלא שניהם קדש). טור ושו"ע ס"ה
780(אבל בשני ימים טובים של ראש השנה ... נולדה בזה אסורה בזה). לבוש ס"ה (וביום
781טוב של ראש השנה, אפילו לדידן נולדה בזה אסורה בזה, דקדושה אחת הן וכיומא אריכתא
782דמי).
783ומבאר כאן שני טעמים לאיסור זה:
784(א) "מפני ששני הימים הן
785קודש", והרי זה כיום טוב הסמוך לשבת, שיתבאר לקמן סי' תקטו ס"ז (נתלש
786וניצוד ביום טוב ... אסור באכילה ובטלטול גם בשבת שלאחריו, לפי שעל ידי תלישה זו
787או צידה זו הן מוכנין לאכילה, ואין יום טוב מכין לשבת). וכך גם בראש השנה
788"ששני הימים הן קודש", ואסורה הכנה מיום ראשון לשני, כדלעיל סי' תקג
789ס"ג (להדיח
790כלים וכיוצא בזה אסור ... לצורך יום טוב שני של ראש השנה).
791(ב) "וכיום אחד ארוך הן
792חשובים", וכיון שהיו מוקצה ביום ראשון נאסרו גם ביום השני.
793וכן הוא לעיל סי' תצז ס"ט (חוץ
794משני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת והן כיום אחד ארוך, מטעם שיתבאר בסי'
795ת"ר), ונתבאר שם (הערה 38).
796[2732]
797גמרא ד, א (שבת ויום טוב (הסמוכין, והוא הדין ליום טוב ושבת, רש"י), רב אמר
798נולדה בזה אסורה בזה). טור ושו"ע ס"ה (בשבת ויום טוב הסמוכים זה לזה,
799נולדה בזה אסורה בזה).
800[2733] ירושלמי פ"א ה"א (לא דומה טעם
801אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ). הובא במלחמות ב, ב (אמרו בירושלמי לא דמי טעם אכילתה
802מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ ... וזה הטעם נמי למה שאמרו נולדה בזה אסורה בזה משום
803הכנה דרבה, שהלידה כמו כן נקראת הכנה, שמחמת לידתה אנו נהנין בה). רא"ש
804פ"א סי' ז (לידת ביצה חשיב הכנה, משום דעל ידי לידה ... טובה יותר לאכול). ר"ן
805א, ב ד"ה ומדפרכינן (ובירושלמי אמרו שאינו דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם
806אכילתה מבחוץ). מ"א שם (ועוד, שטעמה משובח יותר כשנולדה (רמב"ן)),
807וכנסמן לקמן (הערה 93).
808והיינו שגם מה שביום טוב נעשית הביצה
809טובה יותר טובה נחשבת הכנה לאסרה בשבת שלאחריה. דיעות הפוסקים בכיו"ב, ראה
810לקמן סי' תקכז ס"א (הערה 8).
811[2734]
812סעיף א. וראה גם לקמן סי"ט.
813[2735]
814גמרא שם (רב אית ליה הכנה דרבה), ופרש"י (הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת,
815דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב).
816[2736] כדלעיל ס"א (שכל ביצה
817שנולדה ביום זה, כבר היא נגמרת במעי התרנגולת ביום שלפניו), ואילו היתה נגמרת היום
818היתה אסורה למחר מן התורה, אבל כיון שנגמרה מאתמול, לא נאסרה מטעם זה למחר.
819[2737]
820שאם לא היה אפשר לאכלה בשבת, היתה אסורה למחר מן התורה, כדלקמן סי' תקטו ס"ח
821(בפירות שאינן נאכלין חיים, כיון שאינן ראויים לאכילה בשבת עצמה, שאסור לבשלן,
822נמצא ששבת הכינה ליום טוב שלאחריו, לפיכך הן אסורין מן התורה ביום טוב).
823[2738]
824ראה רש"י ב, ב ד"ה תשתרי (לגמוע ביצה חיה שנולדה בו).
825[2739]
826סעיף ב (ומדברי סופרים, שכל
827ביצה שנולדה בשבת שאינו לאחר יום טוב, או ביום טוב שאינו לאחר השבת ... הרי זו
828אסורה באכילה עד לערב, גזרה משום ביצה שנולדה בשבת שלאחר יום טוב או ביום טוב
829שלאחר השבת).
830[2740]
831מלחמות שם (הכנת לידה מדין תורה הכנה ליומא היא, ומותרת היא ביומה, דשבת מכינה
832לעצמה, וכן יום טוב, ואין צריך לומר למחר בשני שמותרת. ולמה אסרו אותה מדבריהם,
833מפני שכבר נאסרה ביומא, ונמצאת הכנתה ליום שני, והוה ליום טוב מכין לשבת).
834ר"ן שם ד"ה דרב (דכיון דמיתסרא בראשון מדרבנן אסורה בשני משום הכנה, שאם
835אתה מתירה בשני נמצא שהראשון הכין לשני, ולא לעצמו, כיון שאסורה בו, והוה ליה
836כביצה שנגמרה בראשון ונולדה בשני שלא הכינה לעצמו כלום אלא לשני, אבל אם היינו
837יכולים לומר שלעצמו הכינה, הדבר ברור שאף בשני מותרת). מ"א ס"ק ח (ואיסור
838זה אינו אלא מדרבנן, דמדאורייתא אפילו בראשון שרי, ואם כן לעצמו הכין, עכ"ל
839הר"ן).
840וכן הוא בנתלש או ניצוד ביום טוב,
841כדלקמן סי' תקטו ס"ז (וכן
842ספק שנתלש וניצוד ביום טוב ... אסור באכילה ובטלטול גם בשבת שלאחריו, לפי שעל ידי
843תלישה זו או צידה זו הן מוכנין לאכילה, ואין יום טוב מכין לשבת. ואיסור הכנה זו
844אינה אלא מדברי סופרים, שהרי מן התורה מותר לאכלן בו ביום שנתלשו וניצודו בו, ואם
845כן יום טוב לעצמו הכין, אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלן ביום שנתלשו וניצודו בו,
846אלא ביום שלאחריו, נמצא שיום טוב הכין לשבת שלאחריו).
847ומטעם זה מותר לאכול בשבת התבשיל שנתבשל
848ביום טוב שלפניו, ולא נאסר משום הכנה מיום טוב לשבת, כדלקמן סי' תקכז ס"א (שהרי המבשל (או עושה שאר מלאכות) ביום
849טוב לצורך החול אינו לוקה מן התורה, הואיל והתבשיל ראוי לבו ביום ... שבת שאחר יום
850טוב ... היה ראוי להתיר ... אעפ"כ תיקנו חכמים ... עירוב תבשילין),
851ושם נסמן (הערה 8).
852[2741]
853ר"ן (א, ב) ד"ה איתמר (ולא שנא שבת ויום טוב ראשון ולא שנא שבת ויום טוב
854שני, כגון שחל להיות יום טוב ראשון בשבת ... שבת ודאי קדוש הוא, ויום טוב הסמוך לה
855נמי שמא יום טוב גמור הוא). הובא ב"י ד"ה כתב הר"ן. לבוש ס"ה
856(ואם יום טוב ושבת סמוכין זה לזה, לא שנא אם הוא יום טוב ראשון או יום טוב שני,
857כגון יום טוב שחל ביום ו' ז' או ביום ז' א', נולדה בזה אסורה בזה).
858[2742] היינו בפסח ושבועות שחלים
859ביום ראשון ושני (משא"כ סוכות ושמיני עצרת ושביעי של פסח אינם חלים ביום א'
860וב').
861וכן
862אם חלו קודם השבת, דהיינו בפסח וסוכות ושמיני עצרת (משא"כ שביעי של פסח
863ושבועות אינם חלים ביום ה'), שהביצה שנולדה ביום טוב א', מותר לגומעה בשבת
864שלאחריה.
865[2743]
866דרכי משה ס"ק ג (ומיהו ביום שני של יום טוב שלאחר שבת, שרי, כגון אם אירע יום
867טוב יום א' ב' מותר ביום ב'. וכן הוא במהרי"ל (הל' יום טוב עמ' קעז סי' כג).
868וכן כתב ב"י. וכן משמע מדברי הר"ן שכתב שאם חל יום טוב ביום ז' א' אסור
869ביום טוב שני, משמע הא אם חל יום טוב א' ב', שרי ביום שני. דממה נפשך, אם יום
870ראשון הוא יום טוב, אם כן יום שני הוא חול ושרי, ואם יום שני יום טוב, אם כן יום
871ראשון היה חול, אם כן הפסיק יום חול בין שבת ליום טוב ושרי). רמ"א ס"ה (ואם
872יום טוב ביום א' ב' ונולדה בשבת שלפניהם, מותר ביום ב' של גליות). לבוש ס"ה (ואם
873חל יום טוב של גליות ביום א' ב' ונולדה בשבת, מותרת ביום שני ממה נפשך, שאם הוא
874יום טוב הרי לא היה יום א' יום טוב אלא חול, ואין זה שבת מכין ליום טוב כשיש חול
875בינתיים, ואם אינו יום טוב, פשיטא שמותר, דשבת ויום טוב מכין לחול)
876[2744]
877אבל לא אחר השבת, שלא אד"ו ראש.
878[2745]
879רוקח סי' ש (ואם ראש השנה יום ה"ו, ונשלח ביום ה' דבר המחובר לקרקע, או שצדו
880בו ביום חיה ועוף או דגים, אסורים עד יום א'). דעה הב' בכלבו סי' נח יט, ד (נוהגין
881היתר חכמי לוני"ל, וגם הראב"ד ז"ל, בפירות שנלקטו או בביצה שנולדה
882ביום טוב הראשון של ראש השנה והוא ביום ה' בשבת ... אמנם יש מן החכמים חולקין על
883זה בשני ימים טובים של ראש השנה). ב"ח ד"ה ומותר (ואם חל ראש השנה
884בה"ו ונולדה ביצה ביום ה', כתב בכל בו שיש מתירין הביצה בשבת ויש אוסרין. וכן
885פסק הרוקח לאיסור).
886[2746]
887רבי יוחנן ז, א (ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב וחזרה, מותרת לאכלה ביום טוב),
888ופרש"י (אם יצתה רובה מערב יום טוב וחזרה בתוך מעיה וילדתה בלילה מותרת,
889דהויא ליה כאילו נולדה מאתמול). טור ושו"ע ס"ו (ביצה שיצאה רובה מערב
890יום טוב וחזרה ואחר כך נולדה ביום טוב, מותרת). לבוש ס"ו (דמיד שיצאה רובה
891חשיב לידה, והוי ליה כנולדה מערב יום טוב).
892[2747]
893רב מרי בריה דרב כהנא שם (בדק בקנה של תרנגולין מערב יום טוב (בין השמשות,
894רש"י) ולא מצא בה ביצה (דשוב לא ילדה אלא בלילה, רש"י), ולמחר השכים (קודם
895עלות השחר, רש"י) ומצא בה ביצה, מותרת ... אימר יצתה רובה וחזרה הואי),
896ופרש"י (והאי דנקט בדק, רבותא קמ"ל, דאע"ג דבדק ולא מצא, דליכא
897למתלייה בנולדה בחול, אפילו הכי מותרת, דסמכינן אברייתא דקתני כל שתשמישו ביום
898נולד ביום, והא ודאי לא ילדתו בלילה, אימר יצתה רובה וחזרה הואי, ואע"ג
899דמילתא דלא שכיחא היא, מגו דפשיטא לן דאינה יולדת בלילה, תלינן בה). והוא כדתניא
900התם (כל שתשמישו ביום נולד ביום (נקבותיו יולדות ביום, רש"י) ... זו תרנגולת).
901טור ושו"ע שם (לפיכך אפילו בדק בקינה של תרנגולת ערב יום טוב סמוך לחשיכה ולא
902מצא בה ביצה, ולמחר השכים (קודם עלות השחר, מ"א) ומצא בה ביצה, מותרת,
903שתרנגולת אינה יולדת בלילה, ואנו תולין שמאתמול יצא רובה וחזר). לבוש ס"ו (אנו
904תולין לומר שודאי מאתמול יצא רובה וחזרה, וכגון זו יולדת בלילה).
905[2748]
906גמרא ז, סוע"א ורע"ב (והא אמר ר' יוסי בן שאול אמר רב, בדק בקנה של
907תרנגולת מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה. התם בדספנא
908מארעא (מתחממת בקרקע ויולדת ביצים ואותן ביצים אין מגדלות אפרוחים ... והיא יולדת
909אף בלילה, רש"י) ... גמירי כל היכא דאיכא זכר לא ספנא מארעא. ועד כמה, אמר רב
910גמדא משמיה דרב כל היכא דשמעה קליה ביממא (שהקול אינו נשמע ביום כבלילה,
911רש"י). עבד רב מרי עובדא עד שתין בתי. ואי איכא נהרא לא עברא. ואי איכא מברא (גשר,
912רש"י) עברא). טור ושו"ע ס"ו (והוא שיש תרנגול זכר תוך ס' בתים, ואינו
913מפסיק נהר שאין בו גשר (דאז משמשת עמו ולא ספנא מארעא, מ"א), שאם לא כן, אפשר
914שתלד בלילה ואסור).
915[2749]
916גמרא שם ע"ב (דרבי יוחנן לא שכיח), ופרש"י (בדספנא מארעא לילד בלילה
917שכיח טפי מיצתה רובה). ט"ז ס"ק ז (ואף על פי שרובן אינן יולדת בלילה,
918כאן אזלינן בתר המיעוט, כיון שבדק אתמול והיום בשחרית ומצא, ולא תלינן דיצאה רובה
919מאתמול וחזרה, דזה לא שכיח לתלות בו בספק).
920ונראה מדבריהם שאוסרים כיון שלידה בלילה
921שכיחי טפי מיצאה וחזרה ביום. אמנם כאן אין צריך לזה, כי גם בספק השוה אסרינן בדבר
922שיש לו מתירין.
923[2750]
924סעיף ד (וכל דבר שיש לו
925מתירין אפילו באלף אינו בטל, ואפילו אם הוא ספק אם נולדה ביום טוב או בחול, כולן
926אסורות), ושם נסמן (הערה 28).
927[2751]
928גמרא ז, ב (כי לא בדק, אימא מאתמול הואי), ופרש"י (דכיון דרובא ביממא ילדן אי
929לא בדק תלינן ביממא). טור ושו"ע ס"ו (אבל אם לא בדק מערב יום טוב, אפילו
930ליכא זכר בהדה שריא, שאנו תולים שמאתמול נולדה, ובלא זכר רובן יולדת ביום).
931[2752] ואף שגם כשמצאה קודם אור היום נשאר ספק
932שמא נולדה בלילה ואסורה. מכל מקום אף בדבר שיש לו מתירין אזלינן בתר רוב להתיר,
933כמבואר ברשב"א ז, ב ד"ה כי לא (ואם תאמר והא דבר שיש לו מתירין היא,
934וקי"ל כרב אשי דאמר לעיל דבכל דבר שיש לו מתירין ספקו להחמיר. פירש רש"י
935ז"ל דאפילו ספנא מארעא רובן אינן יולדות אלא ביום). ויתבאר בקונטרס אחרון
936ס"ק ה.
937משא"כ
938אם מצא ביום אסורה מספק, כמבואר בט"ז ס"ק ח (אבל לא בדק בשחרית
939אלא ביום מצא, אסור מספק שמא יצא היום, דספק בדבר שיש לו מתירין אסור בספק השוה).
940[2753] רשב"א ז, ב ד"ה כי לא (והילכך
941לוקחין ביצים מן החנוני בליל ראשון של יום טוב, ואפילו של ראש השנה, דרובן של
942זכרים. ואפילו ספנא מארעא, רובן ביממא ילדן). רא"ש פ"א סי' ט (מותר ליקח
943ביצים מן הנכרי בליל יום טוב ראשון, דרובן של זכרים). ר"ן ג, ב (ומהא שמעינן
944שמותר ליקח ביצים מן עובדי כוכבים בלילי יום טוב ראשון, לפי שרובן הן של זכרים
945שאינן יולדות אלא ביום. ואפילו בדספנא מארעא, הא אמרינן דרובן יולדות ביום). טור
946ושו"ע ס"ו (לפיכך מותר ליקח ביצים מן הגוי בליל ראשון של יום טוב,
947דתלינן שמערב יום טוב נולדו).
948[2754]
949רשב"א שם (וכן בליל שני של יום טוב), ובעבודת הקדש שער ה סי' ד (לפיכך לוקחין
950ביצים מן הנכרי בלילי ימים טובים של גליות שהאחד מהן חול). רא"ש שם (וכן בליל
951שני בימים טובים של גליות). ר"ן שם (וכן בליל יום טוב שני של גליות). טור
952ושו"ע שם (וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות).
953[2755]
954כדלעיל ס"ח (נולדה ביום
955טוב ראשון, מותרת בליל יום טוב שני של גליות).
956[2756]
957רשב"א שם (אבל של ראש השנה, לא, דאימא מאתמול הואי ואסירא). עבודת הקודש שם (וכן
958בליל ראשון של שני ימים טובים של ראש השנה, אבל בליל שני אסור שמא ביום ראשון
959נולדה). ר"ן שם (אבל ביום טוב שני של ראש השנה אסור, דאפילו יולדת ביום אסורה,
960דקדושה אחת הן, ונולדה בזה אסורה בזה). טור ושו"ע שם (אבל לא בליל שני של ראש
961השנה).
962[2757]
963טור ושו"ע שם (ולא בליל יום טוב שאחר השבת). לבוש ס"ו (דכבר נתבאר בסמוך
964סעיף ה' דשני ימים טובים של ראש השנה או יום טוב ושבת הסמוכים זה לזה, נולדה בזה
965אסור בזה).
966וכדלעיל ס"ח (אבל שני ימים טובים של ראש השנה, נולדה
967בראשון אסורה אף בשני), וס"ט (שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, ביצה
968שנולדה בראשון אסורה אף בשני).
969[2758]
970מרדכי ריש ביצה רמז תרמא (ואם לוקח מחנוני הרגיל אצלו ... והחנוני עכו"ם מסיח
971לפי תומו שנולדה קודם יום טוב, נראה דשרי). רמ"א ס"ו (וגוי המביא ביצים
972ביום טוב ראשון ומסיח לפי תומו שנולדו מאתמול, מותר לסמוך עליו).
973[2759]
974כדלעיל ס"ב (ומדברי
975סופרים, שכל ביצה שנולדה בשבת שאינו לאחר יום טוב, או ביום טוב שאינו לאחר השבת
976... הרי זו אסורה באכילה).
977[2760]
978תרומת הדשן סי' עט (דאין מסיח לפי תומו כשר אלא בעדות האשה ובשבויה דאקילו בה
979רבנן, ובשאר מילי דרבנן, ולא באיסורי דאורייתא ... והא דכתב במרדכי בריש ביצה,
980דנכרי מסיח לפי תומו נאמן על הבצים שנולדו קודם יום טוב ... יש לומר דההיא איירי
981ביום טוב דעלמא שאינו לאחר השבת, דבדידיה ביצה שנולדה אינה אסורה אלא גזירה דרבנן,
982כדאיתא בהדיא בגמרא, ולכך סומכים אדברי נכרי מסיח לפי תומו). מ"א סקי"ב
983(והוא הדין בכל מילי דרבנן).
984וכן הוא לקמן סי' תקטו ס"י (ואין
985סומכים על נכרי מסיח לפי תומו אלא באיסור דברי סופרים ... אם הביאן בשבת שאין יום
986טוב ראשון סמוך לו מלפניו, או ביום טוב שאין שבת סמוך לו מלפניו, שבכל אלו אין שום
987חשש הכנה של תורה. ועיין בסי' תקי"ג אימתי סומכין על נכרי מסיח לפי תומו).
988[2761]
989בב"י ד"ה ואעפ"י (באיסור דרבנן נאמן במסיח לפי תומו, וכמ"ש
990בעל תרומת הדשן בסימן ע"ט). ט"ז יו"ד סי' סט סקכ"ד (דבמילי
991דרבנן נאמן בכל מקום, כמ"ש מהרא"י בתרומת הדשן סי' ע"ט).
992וראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' סח
993ס"י.
994[2762]
995תרומת הדשן סי' עט (אבל לעולם ביום טוב שאחר השבת דאיכא חששא דאורייתא, לא סמכינן
996עליה). רמ"א שם (ודוקא ביום טוב שחל באמצע השבוע, אבל ביום טוב שחל באחד
997בשבת, שאז יש לחוש שמא נולדה בשבת ואסור מדאורייתא ביום טוב, אין גוי מסיח לפי
998תומו נאמן), לפי הגהת המ"א סקי"ג (אף אם תמצי לומר שנולדה בשבת אינה
999אסורה ביום טוב אלא מדרבנן, וכמ"ש ס"ה. לכן נראה לי דצריך להגיה כאן שמא
1000נגמרה בשבת).
1001והוא כדלעיל ס"ט (שבת ויום טוב
1002הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בראשון אסורה אף בשני ... ואיסור זה אינו אלא מדברי
1003סופרים). לכן כתב שהחשש כאן הוא שמא נולדה ביום טוב, ונגמרה בשבת שלפניו, שאז
1004איסורה מן התורה, כדלעיל ס"א (ביצה
1005שנולדה ביום טוב שחל להיות אחר השבת או בשבת שאחר יום טוב, אסורה באכילה בו ביום
1006מן התורה).
1007[2763]
1008סעיף ד.
1009[2764]
1010תרומת הדשן שם (נראה דאם חל יום טוב ראשון בשבת וביום א', דהשתא הוי יום טוב שני
1011יום טוב שלאחר השבת, אפילו הכי סמכינן אנכרי מסיח לפי תומו, משום דלדידן דבקיאינן
1012בקביעותא דירחא אינו אלא מדרבנן). רמ"א שם (ביום טוב שני, אפילו ראש השנה,
1013נאמן, דאינו אלא דרבנן).
1014[2765]
1015ריטב"א ז, ב (שמעינן דנכרי ששלח ביצים לישראל ביום טוב ואינם ניכרים אם היו
1016מהיום או מאתמול, שהם מותרין, דבמאי דשכיח טפי תלינן, ורוב ביצים דעלמא מן הימים
1017שעברו הם, וכל דפריש מרובא פריש). הובא בשטמ"ק ז, א וסיים (ואפילו לדברי
1018הריטב"א ז"ל נראה לי דבראש השנה אילו שלח נכרי לישראל ביום טוב שני שהן
1019אסורין, דדילמא מאתמול נולדה, ולא אמרינן זה כמה ימים נולד כי היכי דלישתרו, כן
1020נראה לי). שו"ת מהר"י ווייל סי' קלא (וגוי שהביא ביצים ביום טוב ומסיח
1021לפי תומו שנולדו קודם יום טוב דמותרים. נראה אפילו ביום טוב שלאחר השבת). יש"ש
1022פ"א סי' ו (ומהר"י ווייל פסק דמותרין אפילו ביום טוב שלאחר שבת ... ואף
1023שיש לפקפק בדבריו ... מכל מקום נראין דבריו עיקר ... כי המרדכי שכתב ... דאין
1024לסמוך אכותי מסיח לפי תומו במילי דאורייתא, הכא שאני, דרוב ביצים הן שנולדו כבר
1025מכמה ימים, וכן [הוא] הדרך למכור אותן שנולדה כבר, והן רובא דעלמא. ונהי דלא שרינן
1026משום רובא כה"ג, מאחר דמחמרינן בספיקא, שהרי אפילו נתערב באלף כולן אסורות,
1027וכל שכן היכא דאיכא ספיקא במילי דאורייתא, והטעם, דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו
1028מתירין. מכל מקום הא דבאלף לא בטיל אין זה אלא מדרבנן, משום הכי סמכינן אמסיח לפי
1029תומו). הובא בט"ז ס"ק ט, ובמ"א סקי"ג (נראה לי, דבמדינתינו
1030שכיחי הרבה ביצים ומביאים הרבה בבת אחת, ודאי הרוב שמביאים למכור הם מהנולדים כבר).
1031וראה לעיל סי' תנג סי"ח.
1032[2766] שלדברי הכל אסור רק מדרבנן,
1033להרש"ל וסיעתו מטעמיה ולהשיטה מקובצת לטעמיה, ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק
1034ה. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' קמח אות ו.
1035[2767]
1036סעיף ט.
1037[2768]
1038מרדכי רמז תרמא (אבל אם ידע העכו"ם דנולד אסור, לא סמכינן עליו, דמתכוין
1039להשביח מקחו ולהתירו). ב"י ד"ה ומ"ש אבל. מ"א סקי"א (ואם
1040ידע העכו"ם דנולד אסור לישראל, אם מסיח לפי תומו אינו נאמן, דמתכוין להשביח
1041מקחו להתירו (מרדכי)).
1042[2769]
1043מ"א שם (ואם הבצים של ישראל והעכו"ם מסיח לפי תומו שנולדו מאתמול, ויודע
1044שנולד אסור לישראל, עיין ביו"ד סי' ס"ט ס"י, דהפרישה וב"ח
1045אוסרין, וש"ך וט"ז מתירין עיי"ש).
1046והוא בט"ז שם סוף סקכ"ג (והך
1047מסיח לפי תומו הוא בענין שמשמע שלא על דבר זה בא להודיע, כגון שמספר איזה דבר אחר
1048ומתוך אותן הדברים נמשך הסיפור שהדיח הבשר, בכזה מהמנינן לי', ולא מזיק בזה מה
1049שיודע בטיב ישראל, כיון שמוכח שלא על דבר זה נתכוון להודיע), ובש"ך שם
1050סקמ"ג (בב"י כתב דאף כשיודע העובד כוכבים מנהג ישראל נאמן במסיח לפי
1051תומו. והפרישה והב"ח תמהו עליו דהיאך שייך מסיח לפי תומו כשיודע שהאיסור
1052והיתר תלוי בזה, והב"ח הוסיף להביא ראיה מלקמן סי' צ"ח. ולא קשה מידי,
1053דודאי לא דמי לסי' צ"ח, דהתם יהבינן ליה לטעום אם יש בו איסור או לאו, ובלאו
1054הכי ליכא למיקם עלה דמילתא, הלכך כשיודע שהאיסור והיתר תלוי בזה, ודאי אין כאן מסיח
1055לפי תומו, משא"כ הכא דאפשר לומר, דאע"פ שיודע מנהג ישראל, מכל מקום
1056משכחת לה כגון דהסיח לפי תומו לפני אחרים שלא שאלוהו אם הדיחו והסיח לפי תומו
1057דהדיחו).
1058וכן מסיק בשארית יהודה שם ס"ק סד
1059(וכתב הט"ז והש"ך דאפילו יודע מנהג ישראל שייך מסיח לפי תומו, כגון
1060שמסיח לפי תומו לפני אחרים שלא שאלוהו כלל על הדחה זו ואומר שהדיחו יפה).
1061וראה קונטרס אחרון סק"ו, דהיינו אפילו כשהסיח לפני בעל הבית,
1062ואפילו כשלא נמשך בדבריו מתוך דבר אחר שסיפר, כיון שאין מגיע לו שום תועלת מהאמירה.
1063[2770]
1064ברייתא ב, ב (השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות, מותרות לאכלן ביום טוב),
1065ופרש"י (ואשמועינן הך מתניתין דאפילו ביום טוב אחר השבת מותרות, הואיל ואינם
1066נולדות). רא"ש פ"א סי' א (דמשמע ליה, הא דקתני מותר לאוכלן ביום טוב בכל
1067יום טוב איירי, אף ביום טוב שאחר השבת). טור ושו"ע ס"ז (השוחט תרנגולת
1068ומצא בה ביצים גמורות, מותרות, ואפילו ביום טוב שלאחר השבת).
1069[2771]
1070רא"ש שם (ואם תאמר, כיון דאשכח גמורות, דלמא אם לא נשחטה היתה יולדת היום,
1071ותיאסר מספק דהוה ליה ספיקא דאורייתא. ויש לומר דלא מיקריא הכנה אם לא שנגמרה
1072הביצה היום על ידי הכנה שמאתמול, ובמעי אמה לא נגמרה עד שתצא לאויר העולם).
1073מ"א סקי"ד (ואם תאמר דלמא אם לא נשחטה היתה הביצה נולדה היום, ואם כן
1074נגמרה בשבת, ואין שבת מכין ליום טוב. ויש לומר דלא מקרי הכנה אם לא נגמרה הביצה
1075היום על ידי הכנה של אתמול, ובמעי אמה לא נגמרה ... הרא"ש).
1076[2772]
1077ירושלמי פ"א ה"א (לא דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ). הובא
1078במלחמות ב, ב (אמרו בירושלמי, לא דמי טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ).
1079מ"א שם (ועוד שטעמה משובח יותר כשנולדה (רמב"ן)).
1080וכן הוא לעיל ס"ט (שיותר טובה היא לאכילה ביצה שנולדה
1081ויצאה לאויר העולם מביצה הנמצאת במעי תרנגולת השחוטה).
1082[2773]
1083גמרא ו, א (אפרוח שנולד ביום טוב, רב אמר אסור ... מוקצה הוא), וכרב. ר"ח שם (אפרוח
1084שנולד ביום טוב, רב אסר כי מוקצה הוא). רא"ש פ"א סי' ו (הלכתא כרב). טור
1085(אפרוח שנולד ביום טוב, יש מתירין, והגאונים אוסרין, וגם רי"ף אוסר), ושו"ע
1086ס"ח (אפרוח שנולד ביום טוב, אסור). לבוש ס"ח (אפרוח שנולד ביום טוב אסור
1087משום מוקצה).
1088[2774]
1089כדלעיל סי' תצה סי"ג (במוקצה נוהגין להקל במדינות אלו אף ביום טוב).
1090[2775]
1091תוס' שם ד"ה הואיל, בתירוץ הב' (איצטריך אפילו לרבי שמעון דלית ליה מוקצה,
1092דמודה בהאי מוקצה דהכא דהוי כגרוגרות וצמוקין), ושבת מה, ב ד"ה דאית ביה ביצת
1093אפרוח (נראה לר"י דאסור לרבי שמעון, משום דכיון דאית ביה אפרוח הוי כמו
1094גרוגרות וצימוקין). יש"ש פ"א סי' יח (משום דאפרוח קודם לידתו וגומרו
1095אינו ראוי לכלום).
1096ואף שנתבאר לעיל סי' שי ס"ו (אבל
1097דבר שהיה מוקצה בבין השמשות בעל כרחו של אדם, לא הוקצה לכל השבת כולה, כגון דבר
1098שהיה מוקצה מחמת איסור הבא מאליו ולא על ידי גרימת האדם, ומשחשכה נסתלק האיסור,
1099שוב אין בו משום מוקצה).
1100מכל מקום נתבאר לעיל סי' תצח סי"ח
1101(ואפילו להמתירין מוקצה ביום טוב, מודים במוקצה גדול כזה), וסי' תקא ס"א
1102(ואפילו להמתירין מוקצה ונולד ביו טוב, מודים במוקצה גדול כזה).
1103[2776]
1104רש"י ו, סוע"א ד"ה לכלבים (אפרוח שבקליפה אינו עומד לאכילת כלבים,
1105ואף לא היה ראוי). ושבת מה, ב ד"ה דאית בה ביצת אפרוח (וכלב לא אכיל לה משום
1106קליפה).
1107וכן הוא לעיל סי' שט ס"י (ביצה שיש
1108בה אפרוח, שביצה זו אסורה בטלטול מפני שאינה ראויה אף לכלב מחמת קליפתה).
1109וראה מראי מקומות וציונים.
1110[2777]
1111טור (ואם נולדה בשבת, כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל שאסור ביום טוב שלאחריו
1112משום הכנה), שו"ע שם (ואם נולד בשבת, אסור ביום טוב שלאחריו).
1113[2778]
1114ט"ז סקי"א (כאן ביום טוב שאחריו אסור מדאורייתא, דאין שבת מכין ליום
1115טוב, כמו בביצה שנולדה ביום טוב).
1116[2779]
1117טור ולבוש ס"ח (שגם משום הכנה יש בו, שהרי בעודו בקליפתו אינו ראוי לכלום,
1118וכשיצא בשבת הרי הוכן משבת ליום טוב). מ"א סקט"ו (משום הכנה, כלומר
1119דכשנולד נגמר, ואם כן שבת הכין ליום טוב).
1120משא"כ בעגל שנולד ביום טוב שלאחר
1121השבת, נתבאר לעיל סי' תצח ס"י (שאין לידה זו חשובה הכנה, כיון שהיה ראוי
1122לאכילה קודם הלידה כמו אחר הלידה).
1123[2780]
1124סעיף א.
1125[2781]
1126תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1127בפנים ס"ג נתבאר שביצה שנולדה ביום
1128טוב אסורה אף בטלטול, מטעם שכל שאינה ראויה לכלום בו ביום אסורה בטלטול, כדעת
1129הרי"ף והרא"ש.
1130ומבאר דאף שהרש"ל חלק עליהם, וכתב
1131שכאן אסורה בטלטול משום לא פלוג. מכל מקום קיי"ל כהרי"ף והרא"ש
1132שאסורה בטלטול מטעם הנ"ל.
1133לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1134טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1135[2782]
1136סק"א (והא דאסורה בטלטול, משום לא פלוג (יש"ש)).
1137[2783]
1138יש"ש פ"א סי' ה (ומ"ש הרי"ף בסתמא, שהביצה אסורה לטלטל בכל
1139ענין, אין לו הכרע מן הברייתא, דשמא איירי בתרנגולת העומדת לגדל וולדות דאסורה
1140הביצה משום מוקצה, דהיינו נולד, אבל בעומדת לאכילה שאסורה משום הכנה, מאן לימא לן
1141דאסורה לטלטל ... ומכל מקום גבי ביצה נראה שאין להקל ולחלק בין ביצה הבאה מתרנגולת
1142העומדת לאכילה או מתרנגולת העומדת לגדל ביצים, מאחר ששתיהן אסורים באכילה, אם כן
1143נמי תרווייהו אסורין בטלטול).
1144[2784]
1145יש"ש פ"ג סי' ט (אומר אני, דליתא לסברת הרי"ף, ואף
1146שהרא"ש הסכים עמו).
1147[2785]
1148יג, ב (אפילו לטלטלו נמי אסור, דמשום דלא חזי לאכילה מוקצה הוא).
1149[2786]
1150פ"ג סוס"י ב (אפילו לטלטל נמי אסור, דלא חזי לאכילה, וכמוקצה דמי).
1151[2787] "דלא חזי לאכילה, וכמוקצה דמי,
1152דכיון דאסורין באכילה מחמת איסור היום אסורין בטלטול (הרי"ף והרא"ש)".
1153[2788] כדלקמן סי' תקטו ס"ד (וכיון שאסור לאכלו ולהשתמש בו, אסור גם
1154כן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום), וס"א (וכל שאינו ראוי לאכילה אסור
1155לטלטלו ביום טוב), ושם נסמן (הערה 18).
1156[2789] "ראיתי להעתיק דברי
1157רש"ל ... עכ"ל, ואשתומם על זה ... שהאמת אתם כאשר אבאר ... כן נראה לי
1158כל זה ברור, ורש"ל אגב חורפיה לא עיין שפיר בזה).
1159וראה
1160לעיל סי' תה סוף ס"ט (ואעפ"כ מותר לטלטלם תוך ד' אמות, ואין להם דין
1161מוקצה אף על פי שאינם ראויים באכילה לשום אדם מישראל, כיון שאין איסורן אלא משום
1162קנס, לא רצו לקנוס אלא באכילה ולא בטלטול).
1163[2790]
1164תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1165בפנים ס"ד נפסק להתיר ספק אם נולדה
1166ביום טוב שני שנתערב בביצים אחרות, כיון שיש כאן ב' ספקות קודם שנתערבה.
1167ואף דקיי"ל שיום טוב שני אין לו דין
1168ספק, וקיי"ל לאסור ספק אחד בתערובת. מכל מקום יש להתיר ספק ביום טוב שני
1169בתערובת, אם הוא צריך להם לשמחת יום טוב, שהרי יש פוסקים שספק ביום טוב שני יש לו
1170דין ספק ספיקא, ויש פוסקים המתירים אף ספק אחד בתערובת, ויש פוסקים שבאיסור דרבנן
1171מותר אף ספק אחד בתערובת, ו"אין עלינו לתפוס כל החומרות".
1172לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1173טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1174[2791] "יש אומרים דדבר שיש לו
1175מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא. וטוב להחמיר אם לא לצורך, מאחר שיש לו היתר בלאו
1176הכי".
1177[2792] "מיהו קשה דבאו"ח
1178סימן תצ"ז ס"ד סתם הרב כדברי המחבר דספק מוכן ביום טוב שני מותר, משום
1179דהוי ספק ספיקא עכ"ל, אף על גב דהוי דבר שיש לו מתירין ... ואפשר לומר ...
1180סתם יום טוב לצורך הוא".
1181[2793] "וצ"ע אם יש להקל
1182בזה שלא במקום הפסד מרובה". הרי שרמ"א מתיר כשהוא לצורך, אפילו אין שם
1183הפסד מרובה.
1184[2794] כדלעיל סי' תצז ס"ח (כל
1185דבר שהוא ספק אם הוא מוקצה או אנו מוקצה ... אסורים בין באכילה בין בטלטול עד
1186הערב, בין שהיום הוא יום טוב ראשון בין שהוא יום טוב שני של גליות, לפי שהמוקצה
1187הוא דבר שיש לו מתירין), ושם נסמן (הערה 30).
1188[2795] "וביש"ש סי' [ז]' פסק להחמיר
1189ביום טוב שני אפילו בספק, וכן עיקר", והוא ביש"ש פ"ג סי' ז (ספק
1190מוכן אין חילוק בין יום טוב א' ליום טוב ב', וכל מה שאסור בראשון, אם בא ביום ב' גם
1191כן נאסר, כי לא מצינו שיש חילוק ביניהם).
1192הובא לקמן סי' תקטו ס"ד (ואע"פ שיום טוב שני של גליות אינו
1193אלא מחמת ספק, ונמצא שיש כאן ב' ספיקות להקל. מכל מקום כיון שכבר הנהיגו חכמים את
1194כל בני הגולה לעשות שני ימים, הרי הוא כודאי של דבריהם לענין זה, שלא להתיר בו ספק
1195מוקצה ... החמירו בספיקו אף ביום טוב שני, כדי שלא לחלק בינו לראשון).
1196[2796] "כדכתב הר"ן נמי שם,
1197כיון דאנן לא עבדינן יום טוב שני אלא משום מנהג אבותינו, לא מחמירינן טפי מנייהו,
1198וכי היכי דלדידהו ספק לדידן נמי ספק, והוה ליה ספק ספיקא עכ"ל, והלכך אף על
1199גב דבעלמא יש להחמיר, מכל מקום יום טוב שני דאינו אלא מנהג אוקמוה אדינא",
1200הרי שהוא מקיל ביום טוב, ואינו מחמיר.
1201[2797]
1202סקמ"ג (גם מה שתירץ עוד, דיום טוב שני דאינו אלא מנהג אוקמוה אדינא, אינו
1203מחוור, דאדרבא, כיון דהוי מנהג הוה ליה יום טוב ודאי דרבנן, ואין כאן ספק ספיקא).
1204[2798] ר"ת בתוס' ג, ב ד"ה ואחרות (כדפירש
1205ר"ת נתערבה באלף, אאיסור עצמו קאי). רשב"א שם ד"ה נתערבה באלף כולן
1206אסורות (פירש ר"ת ז"ל, דאודאה קאי, דאי אספקא הוה ליה ספק ספיקא ושרי
1207אפילו בדאורייתא). מ"מ פ"א ה"כ (ולדעת המתירין הסכים הרשב"א
1208ז"ל, וכן נראה מדברי רבינו). שו"ע כאן ס"א-ב (ביצה שנולדה ביום טוב
1209אסור ליגע בה ... ואם נתערבה, אפילו באלף, כולן אסורות. ספק אם נולדה ביום טוב או
1210בחול, אסורה), כפירוש מ"א ס"ק ד (בטור כתוב איפכא ספק וכו' אסור, ואם
1211נתערבה באלף כולן אסורות. מדהחליף הרב"י לשונו, שמע מינה דסבירא ליה דספק
1212שנתערב כולן מותרים, דכל אחד הוה ליה ספק ספיקא, וכמ"ש המ"מ). ב"ח
1213יו"ד סי' קב ד"ה ומ"ש ואפילו, בשם כמה פוסקים, שמתירין ספק אחד
1214בגופו ואחד בתערובת.
1215אלא
1216דאנן קיי"ל לאסור, כמבואר בפנים ס"ד (ואפילו אם הוא ספק אם נולדה ביום
1217טוב או בחול, כולן אסורות), ושם נסמן (הערה 28).
1218[2799]
1219בב"ח שם (ובשני תערובות יש להתיר בדבר שיש לו מתירין), וט"ז ס"ק ד
1220(ואם אותו התערובת נתערב אחר כך בתערובת שנית, כתב לקמן סי' ק"י סעיף ח' דמותר).
1221ומפרש רבינו בדבריהם, שמתירים ספק אחד
1222בגופו ואחד בתערובת. וראה דובר שלום ע' רלד.
1223[2800]
1224שם סק"ב (כל מ"ש הב"ח בכאן אינו מוכרח כלל עיי"ש, גם מה שסמך
1225אהמתירין בספק ביצת טרפה שנתערבה, לאו מילתא היא, דדבר שיש לו מתירין שאני, כיון
1226דיש היתר לאיסורו). וסי' קי ס"ק נו (משמע אפילו התערובות הג' אסור בדבר שיש
1227לו מתירין).
1228[2801]
1229כלל עד סק"א (ואם נתערב שוב מתערובת זה לתערובת אחר, כתב
1230הב"ח בסי' ק"ב דיש להתיר, וכ"כ הט"ז שם ס"ק ד, וכתב שכן
1231מתבאר בשו"ע סימן ק"י. ובאמת שם לא מתבאר כן ... וכן כתב הש"ך
1232בסימן ק"ב ס"ק ב', ובסימן ק"י האריך בראיות על זה).
1233[2802]
1234כנסמן לעיל (הערה 117).
1235[2803] "צריך לומר דשאני התם דאנן לא
1236עבדינן יום טוב שני רק משום מנהג, וכ"כ הש"ך בסי' קי ס"ק נה".
1237[2804] ולדעתם מתירין ביום טוב ב'
1238מטעם ספק ספיקא, אפילו בלא תערובת.
1239[2805] כנסמן לעיל (הערות 116; 118).
1240[2806]
1241ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל מ.
1242[2807] כנפסק כאן בפנים (אבל ביום
1243טוב ראשון יש להחמיר בספק ביצה שנולדה ביום טוב אפילו בשתי תערובות), ושם נסמן
1244(הערה 31).
1245[2808] שהקילו אף ביום טוב א' בב'
1246תערובות (כנסמן לעיל הערה 130).
1247[2809] שהקילו ביום טוב ב' אף בלא
1248תערובות (כנסמן לעיל הערה 124).
1249[2810] ואף אם נתפוס ב' החומרות (של
1250הש"ך ומנחת יעקב לאסור ספק אחד בגופו ואחד בתערובת, ושל המ"א שיום טוב
1251שני לא חשיב ספק), עדיין יש סברא להקל, כיון דהוי ספק אחד שנתערב, בדרבנן (יום טוב
1252שני של גלויות).
1253[2811]
1254כמובא בש"ך סי' קי ס"ק נו (אי נמי, והוא העיקר, כמ"ש הרא"ש
1255בתשובה כלל ב' סוף דין א' וז"ל, ומה שכתבו בשם רבינו (רוצה לומר מהר"מ
1256מרוטנבורק) דדבר שיש לו מתירין אפילו ספק ספיקא אסור, היינו דוקא בתערובות ... אבל
1257... לא אסרינן ספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין עכ"ל). ובמ"א סי' תצז ריש
1258ס"ק ד (דוקא כששני הספיקות בגופו, אבל בספק ספיקא על ידי תערובות אסור).
1259וכן הוא לקמן סי' תקטו ס"ג (אם הוא
1260בענין שיש להסתפק שמא נלקט וניצוד מאתמול וגם יש להסתפק שמא ליקט וצד לצרכו או
1261לצורך נכרי אחר ואחר כך נמלך והביאן לישראל, כיון שיש כאן ב' ספיקות להקל הרי אלו
1262מותרים באכילה במוצאי יום טוב מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו).
1263[2812] "לטעם המחבר אפילו היה
1264הספק הא' מדרבנן, כיון שהיה בגופו, אינו בטל בתערובות, ולטעם הרב, בטל ... ואפשר
1265לומר דאף המחבר לא קאמר אלא היכא דהספק הראשון שהיה בגופו אסור מן התורה".
1266וכך גם כאן, שיום טוב ב' הוא מדרבנן, וכיון שיש בו ספק אחד בגופו ואחד בתערובת, יש
1267להתיר.
1268[2813] שיש אוסרים אפילו באיסור
1269דרבנן, כמבואר בנקודת הכסף לט"ז שם ס"ק יא.
1270[2814] כנסמן לעיל (הערה 112).
1271[2815]
1272תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1273בפנים ס"ה-ו נתבארה ההלכה של דבר שיש
1274לו מתירין:
1275(א) נתערב ממשו מין במינו, החמירו חכמים אף
1276הוא נימוח, אבל לא אסרו אם הוציא האיסור ונשאר רק הטעם.
1277(ב) נתערב מין בשאינו מינו, בטל בששים
1278"אפילו נימוחה כל הביצה ובללה בתבשיל".
1279ומבאר דאף שמסקנת הש"ך והפר"ח
1280לאסור אף בטעמו ולא ממשו, מכל מקום קיי"ל כרמ"א ומ"א ומנחת יעקב
1281שלא אסרו אלא בממשו (אפילו אם נימוח בהיתר), ולא בטעמו (שהוציא משם האיסור, ונשאר
1282רק הטעם).
1283לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1284טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1285[2816]
1286ס"ק ה (דמין בשאינו מינו בטיל בדבר שיש לו מתירין, אפילו נתערבה ונטרפה עם
1287התבשיל).
1288[2817] כפי שיתבאר בפנים לקמן
1289ס"ז.
1290[2818] "ולכאורה
1291היה נראה ליישב קצת דבריו בהג"ה ולומר, דכל היכא שגוף האיסור עדיין בתערובות,
1292אף על גב דליתיה בעיניה, כגון יין ביין וכה"ג, לא בטיל, אבל היכא שנפל שם חתיכת
1293איסור וזרקו שלם, דקי"ל דאפילו הכי צריך לבטל פליטתו כדלעיל סי' צ"ח ס"ח
1294משום טעמא דנפיק מיניה, בכה"ג הוא דבטל ... ובאמת לענין דינא נראה דאפילו
1295הוציאו שלם טעמו לא בטיל וכדמשמע לכאורה מכל הנך ראיות דלעיל".
1296הרי
1297שאסר אף בטעם שלא נשאר שם ממשות האיסור, ומכל שכן אם האיסור נתערב בהיתר ונימוח
1298שם.
1299[2819]
1300סק"ט, אחר שהביא דברי הש"ך הנ"ל (ולפי עיקר הדין
1301בזה, דאף בטעמא דאיסור דליכא ממשא, איתיה לדין דבר שיש לו מתירין, והכי נקטינן).
1302ומכל שכן שאוסר במקום דאיכא ממשו שנימוח.
1303[2820] "במה
1304שמשמע מדבריהם דאפילו אין שום ממשות לגמרי תוך התבשיל רק טעם, כמו ענבים שרוין משנסתלק
1305האיסור לגמרי, גם כן אמרינן דאינו בטל בדבר שיש לו מתירין, זה אין נראה לי, דבכהאי
1306גוונא אפשר דהמה מודים דבטל".
1307[2821] שאף שהש"ך ופר"ח
1308אוסרים אף בטעמו ולא ממשו, מכל מקום נראית הכרעת הרמ"א והמ"א והמנחת
1309יעקב לחלק בין טעמו לממשו.
1310[2822]
1311סק"ו (דעת רמ"א ביו"ד סי' ק"ב, דטעמו בטל אפילו בדבר שיש לו
1312מתירין).
1313[2823]
1314סי' קב ס"ד (הא דדבר שיש לו מתירין אינו בטל, היינו דוקא אם האיסור בעין, או שיש
1315עדיין ממשות האיסור בתערובת, אבל טעמו, בטל).
1316[2824] מקושיות הש"ך שם.
1317[2825] אף שמסיק שגם טעמו לחוד אינו
1318בטל.
1319וכן
1320מסיק רבינו בסוף קונטרס אחרון הבא (ועיין בש"ך סק"ב וסק"ט
1321ובב"ח שם ובמנחת יעקב כלל ע"ד סק"ח, וכן כתב הפרי חדש, דדבר שיש לו
1322מתירין אפילו טעמו לא בטיל, דלא כרמ"א שם. ועיין במנחת יעקב מה שהכריע לפסק
1323הלכה, ורמזתיו לעיל).
1324[2826]
1325תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה ובפנים ס"ז:
1326בפנים
1327ס"ו נתבאר, שאם נתבשלה הביצה האסורה עם תבשיל, אין התבשיל נאסר מטעם דבר שיש
1328לו מתירין, שלא החמירו בדבר שיש לו מתירין אלא במין במינו.
1329ובפנים
1330ס"ז נתבאר, שאם נתן את הביצה בתבשיל כדי לתקנו, נחשב מין במינו, שאוסר בדבר
1331שיש לו מתירין.
1332ומבאר דאף שיש פוסקים שגם מה שבא לתקן
1333התבשיל אינו נחשב מין במינו, וכדעה זו נפסק בשו"ע כאן (אם לבנו בו התבשיל
1334וכיוצא בזה, מידי דלחזותא וטעמא עביד, לא בטיל), וביאר במ"א (משמע דאם אינו
1335ניכר במראה אלא בטעם, בטל, אף על פי שבא לתקן הקדירה, כגון מים ומלח בעיסה, בטל).
1336מכל מקום מאריך להוכיח שהעיקר כדעת רוב
1337הפוסקים, וכנפסק ברמ"א יו"ד סי' קב לאסור מטעם דבר שיש לו מתירין.
1338ואף
1339שכל דבר שנותן לתבשיל כדי לתקנו אינו בטל אפילו בדבר שאין לו מתירין.
1340הנה
1341כאן מיירי שהביצה בטלה בששים בתבשיל, שאינה יכולה לתקנו אלא בצירוף מיני היתר,
1342ואינה אוסרת בדבר שאין לו מתירין. ומכל מקום נחשבת מין במינו, כיון שבאה לתקנו
1343(יחד עם מיני היתר), ולכן אוסרת בדבר שיש לו מתירין.
1344ואף דמיירי הכא שהביצה נימוחה עד שאינה
1345ניכרת במראה בתבשיל, והרי נתבאר בפנים ס"ה, ש"טעמו ולא ממשו" אינו
1346אוסר בדבר שיש לו מתירין.
1347מכל מקום קיי"ל כהכרעת הפוסקים, לחלק
1348בין הוציא משם האיסור ולא נשאר בו אלא הטעם, שמותרת, לבין נימוחה עד שאינה ניכרת,
1349שאוסרת.
1350לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1351טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1352[2827]
1353על פסק השו"ע בס"ג (אם לבנו בו התבשיל וכיוצא בזה, מידי דלחזותא וטעמא
1354עביד, לא בטיל). כתב המ"א ס"ק ז (משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם,
1355בטל, אף על פי שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה, בטל, כמ"ש הרב"י
1356בשם תרומת הדשן, שדייק כן מראבי"ה עיי"ש).
1357והוא מ"ש הראבי"ה בסי' תשטו (וקבלתי
1358מרבותי שאם לבנו בביצה שנולד ביום טוב את המרק דלא משערינן ליה בשישים, חדא,
1359דלחזותא ולטעמא היא דעביד ולא בטיל, ותו, דבר שיש לו מתירין הוא ואפילו באלף לא
1360בטיל). וכתב על זה מהרא"י [בעל תרומת הדשן] בהגהותיו לשערי דורא סי' עד
1361(ויראה דמה שהוצרך ראבי"ה לתת טעם אחר לאוסרו, משום טעם וחזותא, ולא רצה לומר
1362משום דהוי מין במינו. דסבר כשנויא קמא שבתוס').
1363[2828] וכיון שהרמ"א לא הגיה
1364עליו, נראה שגם הוא מודה לדבריו. מכל מקום חזרו בהם שניהם ביו"ד סי' קב.
1365[2829]
1366ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סז.
1367[2830]
1368במשנה לז, א (האשה
1369ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן), והקשו בגמרא לח, א (אמאי,
1370ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה), ותירץ רב אשי לט, רע"א (משום דהוי ליה דבר שיש
1371לו מתירין, וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל), וביארו בתוס' שם ד"ה
1372משום (ואם תאמר והא [פרישית] לעיל דלא שייך דבר שיש לו מתירין אלא במין במינו, ויש
1373לומר ... דכיון דהעיסה אינה נילושה אלא על ידי המים, והקדרה נתקנה בשביל התבלין,
1374אם כן כשערב זה בזה הוי כאילו מין אחד).
1375[2831]
1376נט"ו ח"ה קמ, ג (וכתבו המפרשים, כי כל דבר שצריך עכ"פ זה לזה, כגון
1377מים בעיסה ומלח, שהעיסה אינה בלי מים ומלח וכל כיוצא בו, חשוב כמין במינו ולא בטיל
1378אם יש לו מתירין. וכן מוכח בביצה בההיא דאשה ששאלה תבלין ומלח ומים לעיסתה הרי אלו
1379כרגלי שתיהן).
1380[2832]
1381ס"ק א.
1382[2833]
1383כא, א ד"ה גמרא (ואף על גב דלא אמרינן הכי אלא במין במינו, אבל בשאינו מינו
1384אפילו דבר שיש לו מתירין בטל, וכדתניא בתוספתא משמיה דר"ש, דבר שיש לו מתירין,
1385מין במינו במשהו, שלא במינו בנותן טעם. הכי נמי מים ומלח לגבי עיסה כמין במינו
1386דמיין, זו היא שיטת הראשונים).
1387האמור כאן בשם התוספתא, הובא בירושלמי נדרים פ"ו ה"ד.
1388[2834]
1389כמועתק לעיל.
1390[2835]
1391בהגהת שערי דורא סי' עד, כמועתק לעיל.
1392[2836]
1393הרמ"א ביו"ד סי' קב ס"א (אם לבנו בה מאכל, או נתנו בקדירה לתקן
1394הקדירה, כגון שמלאוה בתרנגולת, אינה בטלה).
1395[2837]
1396שם ד"ה כתב הרשב"א (כתבו התוספות בפרק משילין לחד שינויא, כיון דאין
1397העיסה נילושה אלא על ידי המים, וגם הקדרה ניתקנה על ידי תבלין, אם כן כשיערבו זה
1398עם זה הוי מין במינו עכ"ל, ומייתי לה בהגהת שערי דורא סימן ע"ד).
1399[2838]
1400שם סק"ו (דכל דבר שצריך זה לזה, כגון מים ומלח בעיסה, הוה מין במינו, כ"כ
1401התוס' סוף פרק משילין).
1402[2839]
1403שם סק"ו (הטעם כתב מהרא"י שם, דכל שנותנין זה בזה לתקן זה את זה מקרי
1404מין במינו, כגון מים ומלח בעיסה דחשיבא מין במינו כיון שהם מתקנים העיסה,
1405וכמ"ש התוספות פ"ב דביצה).
1406[2840]
1407שם סוף סק"ה (דאע"ג דהוי מין בשאינו מינו, כיון שנותנין זה בזה לתקן זה
1408את זה, מקרי מין במינו, כגון מים ומלח בעיסה דחשיב מין במינו).
1409[2841]
1410ח"א סי' תק (דמים ומלח לגבי עיסה כמין אחד, שאין עיסה בלא מים ולא יאכל תפל
1411מבלי מלח).
1412[2842]
1413הלכה יב.
1414[2843]
1415במלחמות יט, א (מים ומלח לגבי עיסה כמין במינו דמי).
1416[2844]
1417"ולא אמרינן דליבטל מים ומלח בעיסה, דכיון שבאו לתקן העיסה הוה ליה כמין
1418במינו, ולא בטל בדבר שיש לו מתירין".
1419וכן הוא לעיל שם סי"ב (כיון שהמים ומלח באים לתקן העיסה, הרי
1420הם עמה כמין במינו לענין זה).
1421[2845] נא, ב ד"ה אמרו לו (שאני
1422מים ומלח, דכיון דאי אפשר לעיסה בלא מים ומלח, כמינה חשבינן).
1423[2846]
1424סי' פו (מצאתי בשם הר"ר שמחה משפירא ז"ל, על המלח שנתנו ביורה מרותחת
1425במזיד בשבת איני רואה בה טעם לאסור ... ומטעם דבר שיש לו מתירין אין נראה לאסרו,
1426שהרי נתבטל קודם שנעשו איסור על ידי בישול). הרי שמעיקר הדין יש לו דין דבר שיש לו
1427מתירין.
1428[2847]
1429ד"ה כלי ראשון.
1430[2848]
1431סקל"א (ואף על גב דדבר שיש לו מתירין לא בטיל. כיון שנתבטל מקודם שנאסר, בטל,
1432דנימוח מיד ואין נתבשל מיד).
1433[2849]
1434סקט"ו (ולא הוי דבר שיש לו מתירין אחר השבת דאפילו באלף לא בטיל. משום דכאן נתבטל
1435קודם שנעשה האיסור).
1436ההלכה שהמלח אינו אוסר המאכל הובאה גם
1437לעיל סי' שיח סוף סי"ז (ואם עבר ונתן מלח אפילו בכלי ראשון, אפילו הוא על
1438האש, שעשה איסור, המאכל מותר, לפי שהמלח בטל נגד המאכל), ושם נסמן (הערה קסד), ולא
1439נתפרש טעם היתר זה.
1440אמנם סברה זו, שמה שנתבטל קודם שנאסר
1441בטל אף בדבר שיש לו מתירין, הובאה לעיל סי' שכ ס"ד (אם יש יין בגיגית שהענבים
1442בתוכה, אף על פי שהענבים מתבקעים בשבת בגיגית ויוצא מהן עוד יין, מותר לשתות
1443מגיגית זו בשבת, שכל מעט יין היוצא מהענבים בשבת מתבטל בס' ביין שהיה כבר בגיגית.
1444ואף על פי שהוא דבר שיש לו מתירין, שלאחר השבת יהיה מותר בלא ביטול, מכל מקום כיון
1445שיין זה היוצא בשבת לא היה ניכר מעולם קודם שנתערב ולא היה עליו שם יין מעולם
1446(ועיין ביו"ד סי' קכ"ג אימתי חל עליו שם יין), לא חל עליו שם דבר שיש לו
1447מתירין עד לאחר שכבר נתבטל, ולא אמרו שדבר שיש לו מתירין אינו בטל אלא כשהאיסור
1448בעין מתחלה וחל עליו שם דבר שיש לו מתירין ואחר כך נתערב), ושם נסמן (הערה נב
1449והערה נד).
1450ונראה שגם בסי' שיח סוף סי"ז
1451כוונתו לסברה זו.
1452[2850]
1453ע"א ד"ה וקשיא (דבר שהוא ניתר עכשיו כמים ומלח, ראוי יותר שלא יתבטל
1454לגבי עיסה, אף על גב דהוי מין בשאינו מינו ... אסיק רב אשי התם דמים ומלח שהן
1455ניתרין עכשיו, אינן בטלין לגבי עיסה, אף על פי שהוא מין בשאינו מינו). והיינו שדבר
1456שיש לו מתירין כזה שגם עכשיו אינו אסור לגמרי (שהעיסה עם המים ומלח שבו, שתיהן
1457מותרין, ו"היא כרגלי שתיהן"), אף מין באינו אינו בטל.
1458[2851] שהביא מ"ש בתרומת הדשן
1459סי' קא (בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה, ונתערבה אותה חתיכה בחתיכות אחרות ... יראה
1460דבטילה היא דשרי כולה לבשל ... דלא מיקרי דבר שיש לו מתירין בצלייה, משום דבצלייה
1461לא נאסרו מעולם, ולבשל עדיין הוא אסור, ולא שייך לומר דבר שיש לו מתירין אלא היכא
1462שיש היתר לאותו צד הנאסר כבר), הרי שאינו סובר כדברי הר"ן (שמה שהוא היתר עתה
1463הוא טעם לאיסור), אלא שהוא טעם להיתר.
1464[2852]
1465ט"ז סקל"ה (ומה שלא הוה דבר שיש לו מתירין דלא בטל, תירץ מהרא"י,
1466דאע"פ דיש לו היתר לצלי, מכל מקום אין היתר למה שהוא אסור עכשיו דהיינו
1467לקדירה), וש"ך סקנ"ו (וקמ"ל דלא תימא דהוי דבר שיש לו מתירין בצלי,
1468דלצלי לא נאסר מעולם). וראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' סט סי"ד.
1469[2853]
1470ט"ז סק"י (דלא הוי דבר שיש לו מתירין, מכח שאין היתר למה שהיה אסור
1471דהיינו בישול). ש"ך סקי"א (דלא מקרי דבר שיש לו מתירין, הואיל ולצלי לא נאסר
1472מעולם).
1473הרי דעת כולם, שמה שהוא מותר עתה לצלי,
1474הוא טעם שלא יחשב דבר שיש לו מתירין, ודלא כסברת הר"ן.
1475[2854]
1476סק"ז (וכן משמע ביו"ד סי' ק"ב בשו"ע, דדוקא כשמלאו בתרנגולת
1477דניכר במראה אז אינו בטל), משא"כ מה שהמלח מתקן הקדרה אינו עושה אותו לדבר
1478שיש לו מתירין.
1479[2855]
1480סי' קב ס"א ברמ"א (מיהו אם לבנו בה מאכל, או נתנו בקדירה לתקן הקדירה,
1481כגון שמלאוה בתרנגולת, אינה בטלה). ומפרש המ"א בדברי הרמ"א, שמה שאינה
1482בטלה הוא משום דניכר במראה, ולא משום דבר שיש לו מתירין.
1483[2856]
1484סק"ו (לא זו אף זו נקיט, דלא זו לבנו בו מאכל דעביד לחזותא וטעמא, אלא אפילו
1485נתנו בקדירה לתקן כו', דמקרי גם כן מין במינו, דכל דבר שצריך זה לזה כגון מים ומלח
1486בעיסה הוה מין במינו).
1487[2857]
1488ד"ה ולפי (ובהגהות שערי דורא (שם סק"ג) מצאתי כתוב ... דהיכא דהקדירה
1489מיתקנת בכך חשיב מין במינו, ובליבון הביצה מתקן התרנגולת והתבשיל, דעושין כן כדי
1490לבשם התרנגולת).
1491[2858]
1492ס"ק א (הרי כתבו התוספות דהיכא שהקדירה מיתקנת בכך חשיב מין במינו, ובליבון
1493הביצה מתקן התרנגולת והתבשיל, דעושין כן לבשם התרנגולת).
1494[2859]
1495ס"ק א (דהואיל והקדרה מתוקנת בכך, דהא ממלאים התרנגולת לבשם אותו, וכן אם
1496לבנו המאכל בה, הכל מקרי מין במינו).
1497[2860] "דהתם עשוי הביצה לתת
1498לקדירה לבשם התבשיל. כן כתב ב"י בא"ח סי' תקי"ג".
1499הרי
1500שכל אלו הביאו מהגהות מהרא"י לשערי דורא, דמיירי שנותנים הביצה לתרנגולת כדי
1501לבשם אותה. ומה שאינה בטלה הוא מחמת שהוא דבר שיש לו מתירין, והוא חשוב מין במינו.
1502משא"כ בלאו הכי הי' בטל.
1503ואם
1504באמת יש בו כדי לתקן, הרי בלאו הכי שהוא דבר שיש לו מתירין, נמי לא בטיל, דלא גרע
1505ממתבל.
1506[2861] שאוסר במשנה ערלה פ"ב
1507מ"ד (כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור). רמב"ם
1508הל' מאכלות אסורות פט"ז ה"א-ב (כל השיעורים האלו שנתנו חכמים לדבר האסור
1509שנתערב במינו המותר, בשלא היה הדבר האסור מחמץ או מתבל, או דבר חשוב שהוא עומד
1510כמות שהוא ולא נתערב ונדמע בדבר המותר. אבל אם היה מחמץ או מתבל או דבר חשוב אוסר
1511בכל שהוא). רמ"א יו"ד סי' צח ס"ח (אם נותן טעם באותה קדירה ...
1512אפילו באלף לא בטיל, כל זמן שמרגישין טעמו. ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא
1513... אינן בטילים בששים).
1514הדין
1515שמעמיד ומחמץ אינם בטלים, נתבאר גם לעיל סי' תמב ס"י (מעמיד), וסי"ב
1516(מחמץ), וסס"ב (מעמיד). אבל כאן מוכיח מדין מתבל, שמתקן את המאכל, כמו הביצה
1517שמתקנת את התבשיל.
1518[2862] שדומה לביצה, שאינו חריף.
1519[2863]
1520משנה י (ושמא יעלה על דעתך שאין נקרא תבלין אלא דברים הריחניים כגון הפלפל
1521וה"קרפה", אלא כל מה שמשביחים בו את האוכל כגון השום והשמן והבצל והחומץ
1522והיין, אם נתכון באחד מאלו ובכיוצא בהן להשביח האוכל נקראין תבלין).
1523[2864] שמביא שם את דברי
1524הרמב"ם, ואת דברי התוס' שבת קמא, א סד"ה הני (דלא מיקרי תבלין אלא ירקות
1525כעין כמון, אבל שומין ובצלים אינם בכלל תבלין). ומכל מקום מסיק (משמע ודאי דלא
1526פליגי תוס' והרמב"ם).
1527[2865]
1528סי' צח סקי"א (משמע דלא מקרי טעם בזה אלא דבר חריף ולא שומן, דאף שגם הוא
1529מטעים המאכל וממתיקו, מכל מקום אין נרגש כל כך כמו דבר חריף, על כן שפיר בטל כמו
1530כל איסורים בכל גוונא. ומשום הכי סיים כאן גם רמ"א כגון מלח ותבלין).
1531[2866] שמביא דברי הרמב"ם
1532והתוס' והט"ז, ומסיק כהט"ז.
1533[2867] והיינו שנראה כדברי
1534הפר"ח שהתוס' אינם חולקים על הרמב"ם, וכמפורש ברמב"ם שם (אם
1535נתכון באחד מאלו ובכיוצא בהן להשביח האוכל, נקראין תבלין).
1536[2868]
1537שכתב ביו"ד שם (בשומן של איסור שהוא מצד עצמו אמאי מהני ששים
1538בהיתר, ומאי שנא מביצה שנולדה ביום טוב ולבנו בו מאכל, דפסק באו"ח סי'
1539תקי"ג דלא מהני ששים, כיון דלטעמא עבידא), והוא האמור בשו"ע כאן
1540ס"ג (ביצה שנולדה ביום טוב ... אם לבנו בו התבשיל וכיוצא בזה, מידי דלחזותא
1541וטעמא עביד, לא בטיל), הרי שגם אם הביצה לטעמא עביד, לא בטיל בששים.
1542[2869]
1543המרדכי רמז תרמ, בשם ראבי"ה הל' יום טוב סי' תשטו, בשם רבותיו (דלא משערינן
1544ליה בשישים, חדא, דלחזותא ולטעמא היא דעביד ולא בטיל, ותו, דבר שיש לו מתירין הוא
1545ואפילו באלף לא בטיל).
1546[2870] "אלמא דבמידי דאית ליה
1547טעמא, חזותא לאו מילתא היא, וכיון דלית ליה טעמא שרי".
1548וראה לעיל סי' תקז קונטרס אחרון סוף ס"ק ד.
1549[2871] "מ"ש בסעיף א'
1550בנותן ביצה בקדירה לתקן הקדירה כו', דהתם עשוי הביצה לתת לקדירה לבשם התבשיל",
1551ולא הזכיר חזותא.
1552ושם
1553סק"ו (לבנו בו מאכל דעביד לחזותא וטעמא).
1554[2872] "דלא מהני ששים, כיון
1555דלטעמא עבידא. ואף על פי שמזכיר שם טעמא וחזותא, מכל מקום כאן ודאי טעם לחוד אוסר".
1556[2873] "דעיקר הטעם דלא בטיל, היינו משום דעביד לטעמא,
1557ולא משום חזותא".
1558[2874] ועוד הוכחה שאין לומר "שיש
1559בו כדי לתקן", דהא מיירי הכא שיש בו ס' כנגדה.
1560[2875]
1561חולין צח, א (כל איסורין שבתורה בס'). טור ושו"ע יו"ד סי' צח ס"א (משערינן
1562בס').
1563[2876] "ביצה שנולדה ביום טוב
1564שנתבשלה בשוגג עם בשר ותבשיל, אם יש ס' כנגדו הכל מותר".
1565[2877]
1566סעיף ה (ביצת עוף טמא שנתבשלה ... בתבשיל של היתר, אין צריך אלא ששים מן התבשיל,
1567לבטלה).
1568[2878]
1569סעיף ז (ביצה שיש בה אפרוח או טפת דם שנתבשלה עם אחרות, צריך ששים ואחת לבטל
1570פליטתה).
1571[2879] כמבואר כאן בפנים (אע"פ
1572שבביצה זו בלבד אין בה כדי לתקן התבשיל, ולא ללבנו, אלא על ידי שמערב עמה דברים
1573אחרים, מכל מקום כיון שהיא באה בתבשיל לתקנו הרי היא נחשבת מין אחד עם התבשיל).
1574וראה בדי השלחן יו"ד סי' קב סקי"ח.
1575[2880]
1576בב"י שם ד"ה כלי ראשון, בשם שבלי הלקט סי' פו (דקים לן זה וזה גורם מותר
1577... ומטעם דבר שיש לו מתירין אין נראה לאסרו שהרי נתבטל קודם שנעשו איסור על ידי
1578בישול), הרי שבלאו טעמא שנתבטל קודם שנעשו איסור, הי' נאסר משום דבר שיש לו
1579מתירין, אף דזה וזה גורם.
1580[2881]
1581ט"ז סקט"ו ומ"א סקל"א.
1582[2882] ואף שלעיל בפנים ס"ה
1583נתבאר שלא החמירו בדבר שיש לו מתירים בטעם בלבד, וכאן נתבאר שעיקר הטעם שנקרא מין
1584במינו הוא כיון שהביצה באה לתת טעם בתבשיל. הנה עיין בש"ך יו"ד סי' קב
1585כו'.
1586[2883] סי' קב ס"ק ט (לענין
1587דינא נראה דאפילו הוציאו שלם טעמו לא בטיל).
1588[2884] ד"ה ומ"ש אבל לפי (כשאין
1589בו אלא פליטת הטעם, אפילו במינו היה נראה להקל, כיון שאין שם ממשו. אכן מדכתב
1590הרשב"א (תוה"א ב"ד ש"ד לח ב) דכלי שנאסר בבליעת איסור אין
1591דנין אותו כדבר שיש לו מתירין, מאחר שאין מתירין שלו באין מאליהן, וכדכתב רבינו
1592בסימן קכ"ב, מכלל דאף בשאין שם ממשו נמי הוי דבר שיש לו מתירין).
1593[2885] "הב״ח בסי׳ ק״ב
1594והש״כ בסי׳ ק״ב
1595ס״ק ט׳ השיגו על דין זה ... עיי״ש דבריהם באורך, וראוי לחוש
1596לדבריהם כי ברורים ונכונים
1597הם".
1598[2886]
1599סק"ט, אחר שהביא דברי הש"ך הנ"ל (ולפי עיקר הדין
1600בזה, דאף בטעמא דאיסור דליכא ממשא, איתיה לדין דבר שיש לו מתירין, והכי נקטינן).
1601[2887]
1602סעיף ד (הא דדבר שיש לו מתירין אינו בטל, היינו דוקא אם האיסור בעין, או שיש עדיין
1603ממשות האיסור בתערובת, אבל טעמו, בטל).
1604[2888]
1605"אכן
1606במה שמשמע מדבריהם דאפילו אין שום ממשות לגמרי תוך התבשיל רק טעם, כמו ענבים שרוין
1607משנסתלק האיסור לגמרי, גם כן אמרינן דאינו בטל בדבר שיש לו מתירין, זה אין נראה לי,
1608דבכהאי גוונא אפשר דהמה מודים דבטל".
1609[2889]
1610ס"ה, ובקונטרס אחרון סק"ג.
1611[2890]
1612תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1613בפנים
1614סט"ז נתבאר שבמדינות אלו שהנכרים מביאין למכור, הרוב הם מאתמול. ולכן אם
1615נולדה בשבת אסורה ביום טוב שאחר השבת מדרבנן, ויש להתירם במסיח לפי תומו.
1616ומבאר
1617שמה שהרוב אינו מועיל להתירו לגמרי (בלי מסיח לפי תומו), מבאר הרש"ל שאין
1618הרוב מועיל ביש לו מתירים. אבל קיי"ל שהרוב מועיל גם ביש לו מתירין. לכן
1619נתבאר בפנים כדברי השטמ"ק, שהרוב מועיל רק שנולדה אתמול בשבת, ונשאר איסור
1620מדברי סופרים, ולכן מאמינים למוכר במסיח לפי תומו.
1621לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1622טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1623[2891]
1624סי' קלא (וגוי שהביא ביצים ביום טוב ומסיח לפי תומו שנולדו קודם יום טוב דמותרים.
1625נראה אפילו ביום טוב שלאחר השבת).
1626[2892]
1627ביש"ש פ"א סי' ו (ומהר"י ווייל פסק דמותרין אפילו ביום טוב שלאחר
1628שבת ... ואף שיש לפקפק בדבריו ... מכל מקום נראין דבריו עיקר ... כי המרדכי שכתב
1629... דאין לסמוך אכותי מסיח לפי תומו במילי דאורייתא, הכא שאני, דרוב ביצים הן
1630שנולדו כבר מכמה ימים, וכן [הוא] הדרך למכור אותן שנולדה כבר, והן רובא דעלמא.
1631ונהי דלא שרינן משום רובא כה"ג, מאחר דמחמרינן בספיקא, שהרי אפילו נתערב באלף
1632כולן אסורות, וכל שכן היכא דאיכא ספיקא במילי דאורייתא, והטעם, דלא אזלינן בתר
1633רובא בדבר שיש לו מתירין. מכל מקום הא דבאלף לא בטיל אין זה אלא מדרבנן, משום הכי
1634סמכינן אמסיח לפי תומו).
1635[2893]
1636ס"ק ט, שהביא דברי הרש"ל.
1637[2894]
1638סי' עט (דאין מסיח לפי תומו כשר אלא בעדות האשה ובשבויה דאקילו בה רבנן, ובשאר
1639מילי דרבנן, ולא באיסורי דאורייתא ... והא דכתב במרדכי בריש ביצה, דנכרי מסיח לפי
1640תומו נאמן על הבצים שנולדו קודם יום טוב ... יש לומר דההיא איירי ביום טוב דעלמא
1641שאינו לאחר השבת, דבדידיה ביצה שנולדה אינה אסורה אלא גזירה דרבנן, כדאיתא בהדיא
1642בגמרא, ולכך סומכים אדברי נכרי מסיח לפי תומו. אבל לעולם ביום טוב שאחר השבת דאיכא
1643חששא דאורייתא, לא סמכינן עליה).
1644[2895]
1645סעיף ו (ודוקא ביום טוב שחל באמצע השבוע, אבל ביום טוב שחל באחד בשבת, שאז יש לחוש
1646שמא נ[גמר]ה בשבת ואסור מדאורייתא ביום טוב, אין גוי מסיח לפי תומו נאמן).
1647[2896]
1648ס"ק יג (נראה לי דבמדינתינו שכיחי הרבה ביצים ומביאים הרבה בבת אחת, ודאי הרוב
1649שמביאים למכור הם מהנולדים כבר).
1650[2897] דאף שהמ"א לא הזכיר
1651בפירוש שצריך מסיח לפי תומו, מכל מקום, דבריו קאי על היש"ש שהצריך מסיח לפי
1652תומו.
1653[2898] שם (ונהי
1654דלא שרינן משום רובא כה"ג, מאחר דמחמרינן בספיקא, שהרי אפילו נתערב באלף כולן
1655אסורות, וכל שכן היכא דאיכא ספיקא במילי דאורייתא, והטעם, דלא אזלינן בתר רובא
1656בדבר שיש לו מתירין).
1657[2899]
1658ס"ג (שאין דלתות המדינות נעולות, ורוב התבואה באה ממקום אחר שזורעין קודם
1659הפסח).
1660וכן הוא לעיל סי' תפט ס"ל (ויש
1661שלמדו עליהם זכות במקומות שרוב התבואה נזרעת קודם הפסח, או במקומות שמביאין להם תבואה
1662ממקומות שרוב התבואה נזרעת קודם הפסח, שאין בה איסור חדש כמו שנתבאר ביו"ד
1663סימן רצ"ג עיי"ש).
1664והיינו אף שטעם האיסור הוא משום דבר שיש
1665לו מתירין, כמבואר בשו"ת רבינו ס"כ (אם יש לנהוג איסור חדש ביי"ש ... דהוה
1666דבר שיש לו מתירין).
1667[2900]
1668קידושין לז, רע"א (ומספק אין לאסור כל השעורים כיון דרוב השעורים נזרעו קודם
1669ט"ז בניסן).
1670[2901]
1671ראה מ"ש בהגהות מיימוניות ובשו"ת הרא"ש דלקמן בשמו.
1672[2902]
1673הל' מאכלות אסורות פ"י אות ג (מספק אין לנו לאסור, כי רוב תבואות שלנו נזרעות
1674ונשרשות קודם העומר ... שאין דלתות מדינה נעולות ויכול לבא שם מצרפ"ת שרובן
1675זורעין קודם הפסח, מותר ע"כ. אכן מורי רבינו מחמיר על עצמו שלא לאכול שעורים,
1676מפני שיש מהן נזרעים לאחר הפסח).
1677[2903]
1678שו"ת הרא"ש כלל ב סי' א (סמכינן ארובא שנזרעים קודם העומר ... ומצאתי
1679כתוב בשם הר"ם ז"ל, מה שאנו שותין שכר, יש אומרים משום ספק ספיקא, ספק
1680חדש ספק ישן ואם תמצי לומר חדש, שמא השריש קודם העומר. ואני אומר, דבר שיש לו
1681מתירין אפילו ספק ספיקא אסור).
1682[2904]
1683ז, ב (כי לא בדק, אימא מאתמול הואי), ופרש"י (דכיון דרובא ביממא ילדן אי לא
1684בדק תלינן ביממא).
1685הובא לעיל סי"ג (לא בדק מערב יום טוב, אע"פ שאינה
1686יכולה לבא אצל התרנגול, הביצה מותרת, שאנו תולין לומר שבערב יום טוב נולדה ביום,
1687שהרי אף הביצים הנולדים בלא תרנגול רוב הפעמים דרכן להולד ביום, וזה שמצא הביצה
1688קודם אור היום, מן הסתם נולדה מערב יום טוב).
1689[2905]
1690ג, ב ד"ה ודוקא (אבל לא בדק, כל שהשכים למחר ומצא בה ביצה, מותרת, דתלינן
1691דילמא מאתמול רמתא. ואף על גב דספיקא בדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן אסור, וכמו
1692שכתבתי למעלה, אפילו הכי שרי, משום דאף ספנא מארעא אינה יולדת על הרוב אלא ביום).
1693[2906]
1694ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל נב.
1695[2907]
1696ז, סע"א (נראה לי דבראש השנה אילו שלח נכרי לישראל ביום טוב שני שהן אסורין,
1697דדילמא מאתמול נולדה, ולא אמרינן זה כמה ימים נולד כי היכי דלישתרו, כן נראה לי).
1698והיינו שאומרים שרוב ביצים הנולדים הם מאתמול, וכשנולדה בשבת, אסורה מדרבנן ביום
1699טוב שלאחריו.
1700[2908] סט"ז (ומן הסתם הן
1701מהנולדים מאתמול בשבת, ואין כאן איסור אלא מדברי סופרים כמ"ש למעלה, לפיכך אם
1702הנכרי הוא מסיח לפי תומו ואומר שמערב שבת נולדו, מותר לסמוך עליו).
1703[2909]
1704שלדעת רש"ל הרוב הוא מכמה ימים קודם, ומדרבנן לא אזלינן בתר רוב, ובדרבנן
1705מהני מסיח לפי תומו. ולדעת השיטה מקובצת אין אומרים שהרוב הוא מכמה ימים קודם, אלא
1706מאתמול, וכשנולדה בשבת אסורה מדרבנן ביום טוב שלאחריו, ובדרבנן מהני מסיח לפי תומו.
1707[2910]
1708תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1709בפנים
1710סי"ז פסק כדעת המ"א וט"ז וש"ך, שמסיח לפי תומו הוא אפילו
1711כשיודע שביצה שנולדה היום אסורה לישראל.
1712ומוכיח
1713כאן, דהיינו אפילו כשהסיח לפני בעל הבית, ואפילו כשלא נמשך בדבריו מתוך דבר אחר
1714שסיפר, כיון שאין מגיע לו שום תועלת מהאמירה.
1715לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1716טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1717[2911]
1718סקי"א (ואם הבצים של ישראל והעכו"ם מסיח לפי תומו שנולדו מאתמול, ויודע
1719שנולד אסור לישראל, עיין ביו"ד סי' ס"ט ס"י, דהפרישה וב"ח
1720אוסרין, וש"ך וט"ז מתירין עיי"ש).
1721[2912]
1722יו"ד סי' סט סקכ"ג (והך מסיח לפי תומו הוא בענין שמשמע שלא על דבר זה בא
1723להודיע, כגון שמספר איזה דבר אחר ומתוך אותן הדברים נמשך הסיפור שהדיח הבשר, בכזה
1724מהמנינן לי', ולא מזיק בזה מה שיודע בטיב ישראל, כיון שמוכח שלא על דבר זה נתכוון
1725להודיע).
1726[2913]
1727שם סקמ"ג (בב"י כתב דאף כשיודע העובד כוכבים מנהג ישראל נאמן במסיח לפי
1728תומו. והפרישה והב"ח תמהו עליו דהיאך שייך מסיח לפי תומו כשיודע שהאיסור
1729והיתר תלוי בזה, והב"ח הוסיף להביא ראיה מלקמן סי' צ"ח. ולא קשה מידי,
1730דודאי לא דמי לסי' צ"ח, דהתם יהבינן ליה לטעום אם יש בו איסור או לאו, ובלאו
1731הכי ליכא למיקם עלה דמילתא, הלכך כשיודע שהאיסור והיתר תלוי בזה, ודאי אין כאן מסיח
1732לפי תומו, משא"כ הכא דאפשר לומר, דאע"פ שיודע מנהג ישראל מכל מקום משכחת
1733לה כגון דהסיח לפי תומו לפני אחרים, שלא שאלוהו אם הדיחו, והסיח לפי תומו דהדיחו).