Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקיד שלא לכבות ביום טוב
ובו כ"ה סעיפים
כיבוי לצורך אוכל נפש והנאת הגוף
א אסור
ובו כ"ה סעיפים
כיבוי לצורך אוכל נפש והנאת הגוף
א אסור
בלכבות דליקה ביום טוב אפילו רואה ביתו שנשרף, אלא אם כן יש שם חשש סכנת נפשות, שאז
גמותר לכבות אפילו בשבת,
דכמו שנתבאר בסי' של"ד
העיי"ש:
וב במה דברים אמורים כשמכבה משום הפסד
זממונו בלבד. אבל אם יש צורך אכילה בכבייה זו, כגון שעדיין לא גמר סעודת יום טוב
חואם ישרף ביתו לא יהיה לו מקום לאכול שם ויפסיד סעודתו, מותר לכבות,
טשהרי כיבוי (א) זה הוא כמכשירי אוכל נפש שמותר לעשותן ביום
יטוב.
יאאבל אם יוכל לאכול במקום אחר, אפילו בבית הנכרי, אסור לכבות. ואם כשלא יכבה
יבישרפו כלי אכילה ואין לו כלים אחרים לאכול בהן ביום טוב, וגם אי אפשר לשאול כלים
יגמאחרים לצורך אכילת יום טוב, ונמצא שיפסיד סעודתו אם לא יכבה, מותר לכבות כדי
ידלהצילם:
טוג בקעת הדולקת ומעשנת את הבית אסור לכבותה,
טזאע"פ שאין לו בית אחר לישב שם ויצטרך לישב בעישון עינים:
יזד וכן אסור לכבות הבקעת בשביל שלא תתעשן
יחהקדרה ויפסד התבשיל,
יטשהרי אפשר להציל הקדרה מעישון בלי כיבוי, על ידי שישליך הבקעת לחוץ.
כואם הוא צריך לבקעת זו שמקצתה דולק יפה ומבשל בו קדרתו ואין לו אש אחרת לבשל בה רק
כאשל זו הבקעת, ואי אפשר לו להציל הקדרה מעישון רק על ידי שיכבה מקצת הבקעת שהוא
כבמתעשן, מותר לכבות,
כגשהרי כיבוי זה לצורך אוכל נפש הוא ממש:
כדה אסור לכבות את הנר
כהאפילו צריך לכבותו בשביל הנאת הגוף, כגון שרוצה לשמש
כומטתו ואין לו חדר אחר להוציא את הנר לשם, אלא יכפה עליו את הכלי, ועל דרך שנתבאר
כזבסי' רע"[ז]
כחעיין שם, או יעשה לפניו מחיצה, ועל דרך שנתבאר בסי' שט"ו
כטעיין שם:
לגרם כיבוי בנר הדולק
ו נר של שמן שהוא דולק אסור להגביהו קצת
ו נר של שמן שהוא דולק אסור להגביהו קצת
לאכדי שיסתלק השמן לאחוריו ולא יכבה את האש,
לבואין צריך לומר שאסור להסתפק מהשמן שבנר הדולק, דכיון שמסיר שמן מעט מהנר, הוא
לגגורם שהשמן הנשאר בנר מתרחק מעט מאור הדולק, ועל ידי זה כהה אורו קצת, והרי זה
לדכמכבה:
להז וכן אסור להוציא פתילה הדולקת בנר,
לואפילו רוצה להניחה מיד בנר אחר, דמיד שמוציאה הוא מכהה אורה, ואין זה מועיל כלום
לזמה שמניחה מיד בנר אחר,
לחאו שמחזירה מיד לאותו הנר.
לטבמה דברים אמורים, כשמוציאה לגמרי מן
מהשמן, אבל מותר להוציא מקצתה העליון חוץ לשמן כדי שתאחוז האור בזה המקצת שהוציא
מאמהשמן ותהא הפתילה דולקת יפה, ואם אינו יכול לאחוז בפתילה להוציא מקצתה חוץ לשמן
מבמחמת שהשמן סמוך מאוד לאש הדולק, מותר להגביה הנר מעט כדי שיסתלק השמן מעט לאחוריו
מגויוכל לאחוז בפתילה ולהוציא מקצתה כדי שתאחוז בו האור, ואחר כך יחזור ויקרב השמן
מדאל האש כשהיה. דכיון שבהגבהה זו אינו מכהה לגמרי את אור הנר, שהרי מקצת הפתילה
מהנשארה מונחת בתוך השמן, ועל ידי הגבהה זו יוכל להרבות את אורו יותר ממה שהיה מקדם,
מולפיכך אין כאן חשש כיבוי כלל:
מזח נר
מחשל שמן שהוא דולק יפה, מותר להניח בתוכו עוד פתילות הרבה ולהדליקם כדי שיכלה השמן
מטבמהרה, ואין זה דומה לגרם כיבוי שהוא אסור כמו שיתבאר, כיון שהוא עושה כן על ידי
נריבוי הבערה.
נאוכן מותר לכפול נר של שעוה ולהדליקו כדי שישרף במהרה,
נבוכן מותר להטות נר דולק של שעוה או של חלב להתיך השעוה או החלב כדי שיכלה הנר
נגבמהרה, אע"פ שעל ידי זה גורם למהר כיבויו, מכל מקום כיון שהוא עושה זה על ידי
נדריבוי הבערה הרי זה מותר.
נהוכן מותר לקצרו על ידי שיבעירנו
נובאמצעיתו עד שיחלקנו לשתי נרות דולקות,
נזאפילו אינו צריך כלל להדליק חלק השני אלא כדי שישרף הנר במהרה. אבל אסור לקצרו על
נחידי שיחתכנו מלמטה בסכין (ב) או בדבר אחר,
נטאפילו אם הוא נר גדול מאוד וחס עליו שלא ישרף כולו, מפני שהוא גורם למהר כיבוי הנר
סשלא על ידי ריבוי הבערה:
סאט אבל מותר ליתן למטה סביבות הנר דבר המונעו
סבמלהשרף בענין שיכבה כשיגיע לשם,
סגכגון לתחבו לתוך חול
סדתיחוח בענין שאין נעשית בו גומא, כמו שנתבאר בסי' תצ"ח,
סהדכיון שאינו עושה מעשה בגוף דבר הדולק, אע"פ שהוא גורם למהר כיבוי, אין בכך
סוכלום. ואע"פ שאסור לגרום כיבוי אם לא (ג) במקום הפסד, כמו שנתבאר בסי'
סזשל"ד,
סחמכל מקום כיון שהדבר המונח סביבות הנר אינו מכבה ממש את האש אלא שהוא מונע אותו
סטמלהשרף, לפיכך לא גזרו בזה משום גרם כיבוי.
עוכן אם מונחים הרבה חתיכות חלב או שעוה
עאבתוך הנר, מותר ליקח אחת מהחתיכות הרחוקות מהפתילה, שהרי אינו נוגע בגוף דבר הדולק,
עבכיון שחתיכה שהוא נוטל אינה מחוברת עם חתיכה הדולקת:
עגי אסור להעמיד נר דולק במקום שהרוח שולטת
עדשם, אפילו אין רוח מנשב כלל,
עהגזירה שמא יעמידנו שם בשעה שהרוח מנשב ונמצא בא לידי כיבוי.
עוואע"פ שהוא אינו מתכוין כלל לכיבוי, מכל מקום כיון שהרוח מנשבת אי אפשר בלא
עזכיבוי.
עחוכן אסור לפתוח דלת או חלון כנגד נר הדולק, אפילו אין רוח מנשבת כלל, כמו שנתבאר
עטבסי' רע"ז
פלענין שבת עיי"ש.
פאאבל מותר לפתוח כנגד המדורה אפילו בשעה
פבשהרוח מנשבת,
פגשהרי אינו מכבה אלא מבעיר:
פדתיקון הנר והדלקתו
יא אסור לחמם נר של שעוה ולדבקו בכותל או
יא אסור לחמם נר של שעוה ולדבקו בכותל או
פהבמנורה, גזרה שמא ימרח, דהיינו שישפשפנו להחליקו על פני שטח הכותל, והוא תולדת
פוהממחק:
פזיב נר שכבה ורוצה לחזור ולהדליקו בו ביום,
פחמותר לחתוך הפחם שבראש הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק,
פטאפילו (ד) בכלי המיוחד לכך.
צאבל אם אינו רוצה לחזור ולהדליקו בו ביום, אסור להסיר הפחם אפילו בידו, שהרי הוא
צאמכין מיום טוב לחול:
צביג נר של בטלה, דהיינו שאינו צריך לו כלל,
צגאסור להדליקו ביום טוב,
צדשלא הותרה הבערה אפילו שלא לצורך אוכל נפש אלא אם כן יש בה צורך היום קצת.
צהאבל אם הוא מתכוין להרבות בנרות לכבוד יום טוב, אין זה נר של בטלה. ואפילו כבר
צובירך על הנרות, יכול להוסיף עליהם עוד נרות להדליקן לכבוד יום טוב, ואין זה נקרא
צזנר של בטלה אלא אם כן מתכוין בנרות כדי להראות עשרו ונדיבתו,
צחואינו מתכוין כלל בזה לכבוד יום טוב:
צטיד וכן כל נר של מצוה, כגון נרות של בית
קהכנסת, אין זה נר של בטלה, ומותר להדליקן אפילו ביום טוב אחר מנחה, ואין בזה משום
קאמכין מיום טוב לחול, שהרי בהדלקתו יש מצוה לאותה שעה,
קבאפילו אין שם שום אדם בבית הכנסת,
קגמפני שהוא כבוד המקום כשמדליקין נרות לפניו,
קדשנאמר
קהעל כן באוּרים כבדו ה':
קוטו אבל אסור לתקן ביום טוב ראשון מהפתילות
קזוהעששיות של נרות בית הכנסת שאינו כדי להדליקן בו ביום, ואינו מתקנן אלא כדי שיהיו
קחמזומנים לו להדליקן בליל יום טוב שני,
קטוכן אסור להעמיד הנרות של שעוה כדי להדליקן בליל יום טוב שני,
קילפי שאסור להכין שום הכנה מיום טוב לחבירו אפילו דבר שאין בו שום חשש מלאכה, כמו
קיאשנתבאר בסי' תק"ג.
קיבומכל מקום מותר לאדם להדליק נרות בביתו ביום טוב ראשון סמוך לחשכה, ואין זה כמכין
קיגמיום טוב לחבירו, שהרי אף באותה שעה שמדליק הוא צריך לאור הנר, כיון שכבר החשיך
קידהיום:
קיהטז אסור להניח נר דולק על גבי אילן, אפילו
קיומערב יום טוב, אם רוצה להניחו דולק שם עד הלילה,
קיזגזרה שמא יטלנו מעל גבי האילן לכשיכבה ביום טוב, ונמצא משתמש במחובר לקרקע ביום
קיחטוב,
קיטעיין סי' של"ו:
קכיז אין פוחתין נר של חרס,
קכאדהיינו כשעודו רך כמו ביצים
קכבשל יוצר וממעכים אותו ביד לעשות לו בית קבול, וביום טוב אין לעשות כן מפני שהוא
קכגמתקן כלי. וכן אסור ליטול מהנר את הקש שמשימין באוירו בעודו רך כדי שלא יפלו
קכדהדפנות יחד, וכשמתייבש הנר נוטלין הקש ממנו, וביום טוב אסור ליטלו מפני שהוא מתקן
קכהכלי, שזהו גמר מלאכתו:
קכויח שני כלים שהן מחוברים יחד בתחלת עשייתן,
קכזכמו שדרך לעשות שתי כוסות או שתי נרות דבוקין זה בזה, אין פוחתין אותם לשנים ביום
קכחטוב, מפני שהוא מתקן כלי. אבל אם לא נדבקו בתחלת עשייתן רק אחר כך נדבקו ממילא דרך
קכטעראי, מותר לפוחתן אפילו בשבת, שאין כאן תיקון כלי, כיון שכבר היו מפורדין לאחר
קלגמר מלאכתן.
קלאעיין סוף סי' ש"מ:
קלביט פתילה שהיא ארוכה ורוצה לקצרה, אסור
קלגלקצרה ביום טוב, בין בסכין בין באוּר. ואפילו רוצה לפרק מקצתה בידו אסור, מפני
קלדשהוא כמתקן כלי, שעושה מפתילה ארוכה פתילה קצרה. וכן אם רוצה לחלקה לשתי פתילות
קלהאסור לחתכה בסכין או בידו. אלא נותן שתי ראשיה בפי שתי נרות ומדליקה באמצע,
קלודאז אין ניכר שמתכוין לתקן כלי אלא להדלקה בעלמא.
קלזבמה דברים אמורים כשצריך שתי הנרות להאיר או לכבוד יום טוב,
קלחאבל אם אינו צריך אלא לאחת מהן, ואינו מדליק השנית אלא כדי לקצר הפתילה של הראשונה,
קלטהרי זה אסור:
קמכ אסור לעשות פתילה,
קמאדהיינו שאסור לגדלה לכתחלה ביום טוב,
קמבמפני שהוא מתקן כלי. אבל אם כבר היתה
קמגגדוּלה מערב יום טוב, אלא שאינה קשה כל צרכה, מותר למעכה בידו כדי להקשותה, מפני
קמדשהוא תיקון כלאחר יד.
קמהומותר לשרותה בשמן קודם שיניחנה בנר,
קמורק שיזהר מלשרותה בשמן שבנר דולק, שהרי ממעט מעט שמן מהנר, והרי זה כמכבה
קמזכמו שנתבאר למעלה.
קמחאבל אסור להבהב (פירוש לחרוך) אותה באוּר כדי שתאחוז בה האוּר יפה,
קמטמפני שהוא כמתקן כלי:
קנכא יש למחות ביד מקצת ההמון הנוהגים ביום
קנאשמחת תורה להבעיר מיני נפט שקורין פולווי"ר,
קנבדאף שהם מתכוונים לשמחת היום, מכל מקום שמחה זו אינה שוה לכל נפש ואסור להבעיר
קנגבשבילה ביום טוב,
קנדכמו שנתבאר בסי' תקי"א.
קנהאבל מותר לקבוע פולווי"ר בשפופרת
קנושתחוב בתוכה נר של שעוה או של חלב, דכשיגיע האור לשם יתבער פולווי"ר מאליו.
קנזואע"פ שהוא גורם על ידי זה כיבוי הנר,
קנחמכל מקום כיון שהוא מתכוין למצוה התירו לו גרם כיבוי, כדרך שהתירו גרם כיבוי במקום
קנטהפסד ממונו כמו שנתבאר בסי' של"ד:
קסכב כשם שאין גודלים פתילה לכתחלה ביום טוב,
קסאמפני שהוא כמתקן כלי,
קסבכך אסור להתיר קליעתה ביום טוב, מפני שהוא כסותר כלי.
קסגוכן נר קלוע של שעוה אסור להתיר קליעתה ביום טוב:
קסדכג אסור להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק,
קסהבין ביד בין בכלי, מפני שהוא מכבה הפחם בידים.
קסוואע"פ שכיבוי זה הוא צורך הבערה, שעל ידי כך הנר דולק יפה, מכל מקום כיון
קסזשאין בהבערה זו צורך אוכל נפש ממש אלא כדי להאיר, אסור לכבות בשבילו, שמלאכת
קסחהכיבוי לא הותרה אלא לצורך אוכל נפש ממש,
קסטכמו שנתבאר בסימן תק"ז.
קעאבל מותר לנפץ את הפחם באצבעו,
קעאכיון שאינו מכבהו בידים. ואין צריך לומר שמותר להטות באצבעו את ראש הפתילה כדי
קעבשתדלק יפה:
קעגהדלקת נר של יום טוב
כד כשם
כד כשם
קעדשחייב אדם להדליק בביתו נר אחד לכל הפחות בשבת,
קעהכך הוא חייב ביום טוב.
קעולפיכך צריך לברך בשעת הדלקה
קעזאשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של יום טוב.
קעחואותו
קעטנר שבירך עליו, הואיל ונתכוין בו לשם מצות הדלקת נרות ביום טוב, לפיכך אסור להסתפק
קפממה שנשתייר ממנו לאחר שנכבה, כגון אם הוא של שומן, אסור לאכלו ביום טוב,
קפאאלא יחזור וידליקנו בו ביום, או ימתין מלהסתפק ממנו עד מוצאי יום טוב.
קפבבמה דברים אמורים כשהדליקו קודם כניסת
קפגליל יום טוב, דכיון שבשעת כניסת יום טוב היה אסור להסתפק ממנו
קפדמחמת שהוקצה כולו לשם הדלקת מצוה, והמסתפק ממנו בשעה שהוא דולק לשם מצוה הוא מבזה
קפהאת המצוה,
קפווכיון שנאסר מחמת מוקצה בתחלת כניסת יום טוב, נאסר לכל יום טוב כולו.
קפזאבל אם הדליקו אחר כניסת תחילת ליל יום טוב, מותר להסתפק ממנו לאחר שנכבה, דאין
קפחמוקצה לחצי שבת, כמו שנתבאר בסי' ש"י
קפטעיי"ש. ומכל מקום בשעה שהוא דולק אסור להסתפק מן השומן הנוטף מהנר, לפי שבשעה
קצזו הוא מוקצה כולו למצותו.
קצאאבל מותר לטלטלו לאחר שנטף מהנר מאליו, אפילו בשעה שהנר דולק, שהרי הוא ראוי לחזור
קצבולהדליקו באותה שעה, ואינו מוקצה אלא מלהסתפק ממנו:
קצגכה וכל זה בנר שבירך עליו, שנתכוין בו לשם
קצדעיקר מצות הדלקת הנר ביום טוב. אבל שאר הנרות שמוסיף לכבוד יום טוב, מותר להסתפק
קצהמן הנוטף אפילו בשעה שהנר דולק, ואין צריך לומר שמותר להסתפק ממה שנשתייר מן הנר
קצולאחר שנכבה, אפילו נדלק קודם כניסת ליל יום טוב.
קצזואע"פ שבתחילת כניסת יום טוב לא היה יכול לחתוך אפילו מעט שומן מן הנר הדולק,
קצחמפני שהוא גורם למהר כיבוי וכמו שנתבאר למעלה,
קצטוכיון שנאסר להסתפק ממנו בתחלת כניסת יום טוב נאסר לכל היום כולו. מכל מקום כיון
רשאף בתחלת כניסת יום טוב היה לו צד היתר להסתפק ממנו, דהיינו על ידי שישים סביבות
ראהנר דבר המונע אותו מלשרוף בענין שיכבה כשיגיע לשם,
רבויוכל להסתפק ממנו, נמצא שלא נאסר מעולם:
רגקונטרס אחרון
(א) זה הוא כמכשירי כו'.
(א) זה הוא כמכשירי כו'.
רדכבר נתברר במ"ש בסי' תצ"ה:
רה(ב) או בדבר אחר כו'.
רוכן
רזהוא דעת הרא"ש וטור ושו"ע,
רחובודאי ראוי להחמיר בשל תורה. וכן פסקו רש"ל
רטוט"ז,
ריוכן משמע במג"א סק"ה דלא התיר אלא ליקח
ריאמהרחוקות.
ריבואעפ"כ דינו של רמ"א
ריגז"ל שהעיד שכן נוהגין, הוא קיים,
רידעל פי מה שכתב הט"ז בסק"י
ריהעיי"ש, וכמ"ש בפנים:
ריו(ג) במקום הפסד כו'. או
ריזלשאר צורך גדול
ריחכו'. הנה הט"ז
ריטהתיר אף בלא צורך גדול, משום דלא מצינו חבר לרבינו יואל שבמרדכי.
רכאבל רמ"א בסי' של"ד סעיף כ"ב בהג"ה
רכאהביא דברי רבינו יואל שבמרדכי בלי שום חולק, ואף האחרונים לא חלקו שם עליו, וכן
רכבפסק במג"א סוף סי' זה סוף סק"ט.
רכגלפיכך אין להקל בזה אלא לצורך גדול, אע"פ שהוא מצרכי הרשות (או לצורך מצוה
רכדכדמוכח במג"א ס"ק י"ג
רכהעיי"ש), דאז יש לסמוך על הט"ז,
רכוועל רמ"א בסוף סי' רס"ה,
רכזעיין שם במג"א:
רכח(ד) בכלי המיוחד כו'.
רכטהנה
רלהמגן אברהם
רלאכתב, אפשר דבכלי אסור כמ"ש סעיף י' עכ"ל, וכוונתו למה שכתבו שם
רלבהרא"ש ורש"ל לדעת הרמב"ם,
רלגדבכלי אסור משום תיקון מנא, אבל ביד אין בו משום תיקון מנא, והוא הדין כאן.
רלדאבל לפי מה שכתב הבית יוסף שם
רלהשוב אין לחלק בין יד לכלי. וכן לפי מה שכתב הט"ז שם
רלואין חילוק בין יד לכלי לענין תיקון מנא. וכן משמע בסי' תק"ט במג"א
רלזסק"ד
רלחוסק"ט.
רלטוכן משמע בט"ז סי' זה סק"י
רמדאסור כמו בסכין כו' עיי"ש. ואף המגן אברהם בסק"ח לא התיר
רמאאלא משום שאינו מתכוין אלא שיכבה במהרה,
רמבאבל בלאו הכי שייך תיקון מנא אף בלא סכין. ואם כן
רמגכיון שהתירו לחתוך ראש הפתילה שכבתה, מכלל דאין בזה תיקון מנא כלל כמ"ש בהדיא
רמדברא"ש,
רמהואם כן, הוא הדין דשרי בכלי. וכיון שלהרב בית יוסף וט"ז יש להתיר בפשיטות,
רמוולפי מה שכתבו הרא"ש ורש"ל לדעת הרמב"ם יש להסתפק, כמו שכתב
רמזהמג"א, אין ספק מוציא מידי ודאי.
רמחובפרט שהרא"ש עצמו חולק על
רמטהרמב"ם בזה,
רנוכן הוא דעת הראב"ד
רנאורשב"א,
רנבכמו שכתב המגיד משנה,
רנגעיין בית יוסף,
רנדואם כן פשיטא דמותר אף בכלי, שהרי גם בסעיף י' מותר בכלי לדעתם ז"ל:
רנה[2914] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רנו(א)
רנזכיבוי לצורך אוכל נפש והנאת הגוף (ס"א-ה).
רנח(ב)
רנטגרם כיבוי בנר הדולק (ס"ו-י).
רס(ג)
רסאתיקון הנר והדלקתו (סי"א-כג).
רסב(ד)
רסגהדלקת נר של יום טוב (סכ"ד-ה).
רסד[2915]
רסהגמרא כב, א (בעא מיניה אביי מרבה, מהו לכבות את הדלקה ביום טוב, היכא דאיכא
רסוסכנת נפשות לא קא מבעיא לי, דאפילו בשבת שרי, כי קמבעיא לי משום אבוד ממון, מאי.
רסזאמר ליה אסור). טור ושו"ע ס"א (אסור לכבות דליקה ביום טוב, אפילו אם
רסחרואה ביתו שנשרף, אם אין שם סכנת נפשות). ט"ז ס"ק ג (נראה פשוט דבמקום
רסטחשש סכנה בין העכו"ם, דאז מותר, דהא אפילו בשבת מותר בזה כמ"ש סי'
רעשל"ד)
רעא[2916]
רעבסעיף כח (יש אומרים שכל מה שאסרו חכמים בדליקה לא אסרו אלא בימיהם שלא היו שרויים
רעגבין הנכרים, ואפילו בגלותם היו להם מקומות לעצמם. אבל בזמן הזה אותם ששרוים בין
רעדהנכרים, ויש חשש סכנת נפשות כשהדליקה מתגברת, שאז הם חוטפים ושוללים, וכשאדם מעמיד
רעהעצמו על ממונו יבאו להרוג אותו, מותר לכבות הדליקה בשבת, אפילו הדליקה היא בבית
רעונכרי, כי יש לחוש פן תתגבר הדליקה ויבאו לחטוף ולשלול ולהרוג).
רעז[2917]
רעחארחות חיים הל' יום טוב אות נה ( כתבו
רעטהר' בעל התוס', דכל דליקה שנפלה בבית שהוא דר בה ואם יכבנה יפסיד כל סעודתו, ואף
רפעל גב דליכא סכנת נפשות, מותר לכבותה ביום טוב לדברי הכל. וכן הסכימו רוב הפוסקים).
רפארמ"א ס"א (אם ישרף הבית לא יהיה לו מקום לאכול שם ויפסיד סעודתו,
רפבמותר לכבות). ומבאר דהיינו אף אם כבר התחיל סעודתו, אלא שעדיין לא סיים, ויפסיד
רפגסיום סעודתו.
רפד[2918] רמב"ן במלחמות יא, א (מכשירי
רפהגוף האוכל כגון גריפת התנור ... לכבות את הנר ... מכשירין אסורין). אלא שהוא לא
רפוהתיר מכשירים אלא בעיקר אוכל נפש, כמבואר שם בהמשך דבריו (ודברים שאינן עיקר אוכל
רפזנפש, אלא שהם צריכין, כגון כבוי הבקעת שלא יתעשן הבית במקום שצריך לאכול שם, או
רפחכבוי הדליקה משום אבוד כלי תשמישו שאוכל בהם, אסורין לגמרי), ונתבאר בר"ן יא,
רפטב ד"ה כי (והרמב"ן ... כתב ז"ל דנהי דקי"ל כרבי יהודה
רצבמכשירין, היינו לומר שהן מותרין מן התורה, ולא דרשינן הוא ולא מכשיריו, ומיהו
רצאמדבריהם לא רצו להתירם אלא כפי מה שהן קרובים לאוכל נפש, דגריפת התנור התירו לגמרי,
רצבמפני שהוא מיוחד לאוכל נפש). רשב"א בעבודת הקדש שער ב סי' ח (היתה
רצגהבקעת מעשנת תבשילו, מותר לכבותה, שכל לצורך אוכל נפש מבעיר ומכבה). ונתבאר במ"מ
רצדפ"ד ה"ד (שהלכה בהן כרבי יהודה ... בשביל שלא תתעשן הקדרה ותבשילו, שהוא
רצהמכשיר אוכל נפש ממש, מותר, והוא שאין לו מקום לפנותה. וזהו דעת הרשב"א
רצוז"ל).
רצזהרי שלדעתם הכיבוי הוא מכשירים, ונתבאר
רצחלעיל סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ד ד"ה וכן הוא דעת רש"י (וכן משמע קצת ברמב"ן במלחמות בפרק
רצטשני, דגריפת התנור אע"פ שאי אפשר לאפות בענין אחר מיקרי מכשירין. וכן כתב
שהמגיד משנה בשם הרשב"א, והביאו הב"י בסי' תקי"ד, דאף שלא תתעשן
שאהקדרה ואין לו מקום לפנותה נקרא מכשירין). וראה אבני נזר או"ח סי' תט
שבס"ק יג ואילך.
שגוהטעם שכיבוי הבקעת והנר נחשבים
שדמכשירים, כי הכיבוי אינו נעשה בגוף האוכל; ורק הבערה נחשבת צורך אוכל נפש, מטעם
שההאמור לעיל סי' תצה ס"ב (ההבערה,
שואף על פי שאינה נעשית בגוף האוכל, אף אם היא לצורך אכילה, שהרי הוא מבעיר אש בעצים
שזומבשל עליהם. מכל מקום כיון שהיא מתקנת את האוכל ... הרי גם היא בכלל מלאכת אוכל
שחנפש), משא"כ בכיבוי לא שייך טעם זה, ולכן הוא
שטמכשירין.
שי[2919]
שיאכשאי אפשר לעשותן מערב יום טוב, כדלעיל סי' תצה ס"ד (מכשירין שאי אפשר לעשותן
שיבמערב יום טוב ...מותר לתקנו ביום טוב).
שיג[2920]
שידרמ"א שם (אבל אם יש לו בית אחר לאכול שם, אסור לכבות משום הפסד ממונו).
שיהוהיינו שאף שהותרו מכשירים שאי אפשר
שיולעשותן מערב יום טוב, מכל מקום אסרוהו חכמים במקום שאפשר בלי תיקון זה, כדלקמן
שיזס"ד (אסור
שיחלכבות הבקעת בשביל שלא תתעשן הקדרה ויפסד התבשיל, שהרי אפשר להציל הקדרה מעישון
שיטבלי כיבוי על ידי שישליך הבקעת לחוץ). לעיל סי' תקט ס"א (אי אפשר למצוא
שכשפוד אחר אפילו אצל אדם אחר שאפשר לו לשאול ממנו), וס"ד (בסכין החמירו חכמים,
שכאלפי שהוא דבר המצוי אצל רוב בני אדם, ורוב הפעמים אפשר לו לשאול סכין מחבירו לצורך
שכביום טוב).
שכגוכמו שאסרה תורה מכשירין שאפשר לעשותן
שכדמערב יום טוב, כך אסרו חכמים מכשירין במקום שאפשר בלי תיקון זה.
שכה[2921]
שכומ"א ס"ק ד (ונראה לי דהוא הדין כשישרפו כלי אכילה ואין לו כלים
שכזאחרים, מותר לכבות).
שכח[2922] גמרא כב, א (אין מכבין את הבקעת
שכטכדי לחוס עליה, ואם בשביל שלא יתעשן הבית (וצורך יום טוב הוא לכבותה, שלא יצטרך
שללישב בשרב ובגשמים, רש"י) או הקדרה, מותר. אמר ליה, ההיא רבי יהודה היא, כי
שלאקאמינא אנא לרבנן). רי"ף יא, ב (ושמעינן מיהא דלית הילכתא כי הא מתניתא, אלא
שלבאסור לכבות את הבקעת בין לחוס עליה בין שלא יתעשן הבית או הקדרה, הכל אסור). רמב"ם
שלגפ"ד ה"ו (ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה או הבית). שו"ע
שלדס"א (ואין מכבין הבקעת, ואפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדירה).
שלהוטעם
שלוהאיסור, כי אף שהישיבה בבית היא הנאת הגוף שהותרה ביום טוב, כדלעיל סי' תצה
שלזס"ג (מתוך שהתירה התורה לעשותן לצורך אכילת יום טוב, הותרו לגמרי אפילו ...
שלחצורך הנאת הגוף).
שלטמכל מקום נתבאר לעיל שם ס"ד (במה דברים אמורים כשגופו נהנה מגוף
שמהמלאכה עצמה הנעשית לצורך יום טוב ... אבל אם אין גופו נהנה ביום טוב מגוף המלאכה
שמאעצמה, אלא מדבר שנתקן ונתכשר להנאת האדם על ידי עשיית המלאכה ... הרי הן נקראים
שמבמכשירי אוכל נפש שאסור לעשותן ביום טוב).
שמגובקונטרס אחרון שם ס"ק ד (לא אמרינן מתוך, אלא ממלאכת אוכל נפש
שמדלמלאכת הנאת הגוף ממש, דהיינו שהגוף נהנה מהמלאכה עצמה ... אבל לא אמרינן מתוך
שמהשהותרה מלאכת אוכל נפש הנעשית בגוף האוכל, שגופו נהנה מן המלאכה עצמה, הותרה
שמובמכשירי הנאת הגוף, שאין הגוף נהנה מהמלאכה עצמה, כגון כיבוי הנר והבקעת והבית
שמזהשורף).
שמחואף דאמרינן בגמרא שם שרבי יהודה מתיר
שמטגם בכיבוי הבקעת והנר, וקיי"ל כרבי יהודה להתיר במכשירים שאי אפשר לעשותן
שנמערב יום. מכל מקום לא קיי"ל כרבי יהודה בפרט הזה, כדלעיל בקונטרס אחרון שם
שנאד"ה אבל בשיטת מקובצת (ואף
שנבאנן דקיימא לן כרבי יהודה, מחמרינן בהאי כרבנן), והביא שם מכמה פוסקים.
שנג[2923] גמרא שם (אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה, ואם
שנדבשביל שלא יתעשן ... הקדרה, מותר. אמר ליה, ההיא רבי יהודה היא, כי קאמינא אנא
שנהלרבנן). רי"ף יא, ב (ושמעינן מיהא דלית הילכתא כי הא מתניתא, אלא אסור לכבות
שנואת הבקעת ... שלא יתעשן ... הקדרה, הכל אסור). רמב"ם פ"ד ה"ו (ואין
שנזמכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה). שו"ע ס"א (ואין מכבין הבקעת, ואפילו
שנחכדי שלא יתעשן ... הקדירה).
שנט[2924] מ"א סק"ג (ומכל
שסמקום לא יכבנה ממש, אלא ישליכנה לחוץ (רא"ש)). וראה מחצית השקל שם, שאולי הכוונה
שסאלירושלמי פ"ד ה"ד (משליכה לאויר ודיו).
שסב[2925]
שסגרא"ש פ"ב סי"ט (והאי דאסור לכבות כדי שלא תתעשן הקדירה, היינו
שסדבאפשר להצילה מעישון בלא כיבוי, כגון שיסירנה מאש זה לבשלה על אש אחר. ואם אין לו
שסהאש וצריך לבשל קדירתו באש זה, ואם לא יכבה תתעשן הקדירה, מותר לכבות לצורך אוכל
שסונפש). עבודת הקודש להרשב"א שער ב סי' ח (היתה הבקעת מעשנת תבשילו, מותר
שסזלכבותה, שכל לצורך אוכל נפש מבעיר ומכבה. במה דברים אמורים בשאין לו אויר לפנותה
שסחשם, אבל היה לו אויר או מקום אחר לפנותה שם, מפנה ואינו מכבה). הובא במ"מ
שסטפ"ד ה"ד. רמ"א ס"א (ויש אומרים דוקא אם אפשר להציל
שעהקדירה בלא כיבוי, אבל אם אי אפשר להציל או לבשל הקדירה בענין אחר רק שיכבה, מותר
שעאלכבות).
שעבואף שבסעיף הקודם ובסעיף הבא אסרו בכל
שעגאופן; לא אסרו שם אלא מכשירי הנאת הגוף (כדלעיל הערה 9,
שעדולקמן הערה 15),
שעהמשא"כ כאן הם מכשירי אוכל נפש, שלא נאסר אלא כשאפשר לעשותן מערב יום טוב, וכן
שעואסרו כשאפשר להצילה באופן אחר. כדלעיל ס"ב (שהרי כיבוי זה הוא כמכשירי אוכל נפש
שעזשמותר לעשותן ביום טוב. אבל אם יוכל לאכול במקום אחר ... אסור לכבות), ושם נסמן
שעח(הערה 7).
שעט[2926]
שפרשב"א שם (היתה הבקעת מעשנת תבשילו, מותר לכבותה, שכל לצורך אוכל נפש
שפאמבעיר ומכבה).
שפבוהיינו שלעיל ס"א מיירי שמכבה את האש כדי שלא ישרף ביתו ויהיה
שפגלו מקום לאכול, ולכן "הוא כמכשירי אוכל נפש שמותר לעשותן ביום טוב",
שפדשתיקון המקום לאכול נחשב מכשירים. משא"כ כאן שמכבה האש להציל את התבשיל
שפהשבקדרה מעישון "הרי
שפוכיבוי זה לצורך אוכל נפש הוא ממש".
שפזוכן הוא לעיל סי' תקז סי"ב, שגורף
שפחומכבה הגחלים כדי לאפות
שפטהפת, "הרי כיבוי זה צורך אוכל נפש ומותר, כמו שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש".
שצ*
שצאכן נראה פשטות ביאור הדברים כאן ולעיל
שצבשם. והוא כשיטת הרא"ש פ"ד ה"ח (אי אפשר לאפות כלל בלא גריפה, הלכך
שצגמותר, ואפילו לרבנן, דכיבוי לצורך אוכל נפש מותר אף לרבנן).
שצדוהוא
שצהדלא כפירוש רש"י לב, ב (ואם אי אפשר לו כו' מותר, כרבי יהודה).
שצווהיינו שכל כיבוי נחשב מכשירים, שהרי אינו נעשה בגוף האוכל. וכיון שאי אפשר לכבות
שצזהגחלים האלה מערב יום טוב, מותר לכבותן לרבי יהודה שמתיר מכשירין שאי אפשר לעשותן
שצחמערב יום טוב. אבל לרבנן האוסרים מכשירין, אסור לכבותן.
שצטאמנם
תלעיל סי' תצה קונטרס אחרון ס"ק ד (וכן הוא דעת רש"י, דלרבנן אע"ג
תאדאי אפשר לאפות בענין אחר, אסור לגרוף, שהרי פירש על הא דתניא ואם אי אפשר לאפות
תבבו כו' דאתיא כר' יהודה ... הרא"ש תופס עיקר ... דגריפת תנור שאי אפשר לאפות
תגבענין אחר, או שלא תישרף הקדרה, הוה אוכל נפש ממש, ושרי אף לרבנן ... דמכשירין
תדנקרא כל שאפשר לאכול אוכל זה בלא מלאכה זו ... וכיון שרש"י ורמב"ן
תהורשב"א ורא"ה ומגיד משנה מסכימים דכל שאין גופו נהנה מהמלאכה עצמה נקרא
תומכשירין, ואם היה אפשר לעשות מערב יום טוב אסור לעשות מן התורה ביום טוב אע"פ
תזשאי אפשר בענין אחר, הכי נקטינן, דלא כרא"ש, דבשל תורה הלך אחר המחמיר, ובפרט
תחשהן רבים).
תטוהיינו
תישדעת הרא"ש היא, שמותר לעשות מלאכה בכלי המכשיר את התבשיל לאכילה במקום שאם
תיאלא יעשה כן יפסיד אכילתו לגמרי, כיון שאז נחשב צורך אוכל נפש, ולא מכשירים. ובזה
תיבלא קיי"ל כוותיה.
תיגמשא"כ
תידכאן מותר לדברי הכל, או מטעם שנחשב אוכל נפש, או מטעם שהם מכשירים שאי אפשר לעשותן
תיהמערב יום טוב. בזה מבאר את ההלכה כביאור הרא"ש והרשב"א.
תיווראה מראי מקומות וציונים. לעיל סי' תקז
תיזסי"ב (הערה 58).
תיחיסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי' יח וסי' צא.
תיט[2927] גמרא כב, א (בעא מיניה אבא
תכבר מרתא מאביי, מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר. אמר לו אפשר בבית אחר. אין לו בית
תכאאחר מאי, אפשר לעשות לו מחיצה. אין לו לעשות מחיצה מאי, אפשר לכפות עליו את הכלי.
תכבאין לו כלי מאי, אמר ליה אסור). טור ושו"ע ס"א (ואין מכבין ... כדי לשמש
תכגמטתו).
תכד[2928]
תכהטור ולבוש ס"ב (אין מכבין את הנר אפילו לצורך הנאת יום טוב שאינו אוכל נפש,
תכוכגון שצריך לכבותו כדי לשמש מטתו). ב"ח (הכיבוי לצורך תשמיש הנאת הגוף לחוד
תכזהוא, ולא דמי לאוכל נפש). ונתבאר לעיל (הערה 9).
תכח[2929]
תכטסעיף ח (מותר לכפות קערה של חרס על גבי הנר ... כדי לשמש מטתו). והוא מאחר
תלדקי"ל דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל (ראה לעיל שם הערה צג).
תלא[2930]
תלבסעיף ג (שתולה מחיצה בפני אור הנר כדי שיהיה מותר לשמש מטתו, שאינו צריך כאן
תלגלחילוק רשויות אלא כיון שהמחיצה היא גבוה מהנר בענין שאינו רואה את הנר במקום שמשמש).
תלד[2931]
תלהגמרא כב, א (עולא איקלע לבי רב יהודה, קם שמעיה (דעולא, רש"י) זקף לה
תלולשרגא (שהיה רוצה שיסתלק השמן לאחוריו ולא ימשך אחר הפתילה ותכבה, רש"י).
תלזאיתיביה רב יהודה לעולא, הנותן שמן בנר (בשבת, רש"י) חייב משום מבעיר,
תלחוהמסתפק ממנו (הנוטל ממנו ואוכל, רש"י) חייב משום מכבה (וכבוי ביום טוב לא
תלטאשתרי, רש"י). אמר ליה לאו אדעתאי (עשה השמש מה שעשה, רש"י)). טור
תמושו"ע ס"ב (להטות הנר כדי להרחיק השמן מן הפתילה חשיב כיבוי ואסור).
תמא[2932]
תמבתוס' שם ד"ה והמסתפק ממנו חייב משום מכבה (אינו רוצה לומר מפני שממהר
תמגכבוי, דלא הוי אלא גרם כבוי, וגרם כבוי ביום טוב שרי אע"פ שממהר כבויה, ובשבת
תמדנמי אינו חייב. אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה מכבה קצת ומכסה
תמהאורו, דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר, ולכך נראה ככבוי). יש"ש
תמופ"ב סי' כח (אבל אין לפרש, משום שממהר כביות הנר כשיכלה השמן ... דגרם כיבוי
תמזמותר). לבוש ס"ב (וכל שכן להסתפק ממנו אסור, שאין זה נקרא גרם כיבוי, אלא
תמחכיבוי ממש).
תמטואף דקיי"ל שאסור למהר כיבוי הנר,
תנכדלקמן ס"ח (מפני
תנאשהוא גורם למהר כיבוי הנר שלא על ידי ריבוי הבערה). מכל מקום כתב כאן
תנבטעם האיסור שהוא לדברי הכל, כדלעיל סי' רסה ס"א (יש בזה איסור משום מכבה, שעל
תנגידי כן יכבה הנר בזמן קרוב יותר מאם לא היה מסתפק ממנו כלום ... ואף להאומרים
תנדדמותר לחתוך נר של שעוה הדולק ביום טוב ואין בזה משום מכבה, הואיל ובשעה שחותך
תנהממנו אינו מכהה אורו כלל, ואף על פי שגורם לו ליכבות במהרה אין בכך כלום, כמו
תנושיתבאר בסי' תקי"ד ... מכל מקום ... מכהה אור הנר בשעת נטילתו ויש בזה משום
תנזמכבה לדברי הכל).
תנחוראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
תנטצב-ה.
תס[2933]
תסארא"ש פ"ב סוס"י יז (ואין ליטול פתילה דולקת מנר זה וליתן
תסבבנר אחר, דמיד שסלקה מן הנר הוי ליה מכבה, ומה הועיל אם חזר והדליק). טור
תסגושו"ע ס"ב (וכן אסור ליקח פתילה מנר הדלוק אפילו ליתנה בנר אחר, שהרי
תסדכשמוציאה, מיד הוא מכבה אותה). לבוש ס"ב (ומאי מהני שיחזור וידליקנה אחר כך).
תסהוהקשה בט"ז ס"ק ה (וצ"ע
תסומאי שנא ממ"ש בסי' תק"ב דמותר ליקח עץ הדולק מצד זה של מדורה ולהניחה לצד
תסזאחר, ולא אמרינן שמיד הוא מכבה כמו כאן). והוא כדלעיל שם ס"ז (אגודה של עצים
תסחשהודלקה במדורה ... מותר ליטלן מצד אחד של המדורה ולהניחן בצד אחר של המדורה, או
תסטלהניחן במדורה אחרת, דכיון שאינו מסירן לגמרי מן האש אינו דומה למכבה, ואף שלפעמים
תעהן נכבים קצת קודם שמחזירן למדורה, אין בכך כלום, כיון שאפשר בלא כיבוי כלל והוא
תעאאינו מתכוין לכבוי).
תעבעל זה כותב כאן "דמיד שמוציאה הוא מכהה אורה",
תעגוכדלעיל סעיף הקודם (ועל
תעדידי זה כהה אורו קצת, והרי זה כמכבה). והיינו שכאן הוא פסיק רישיה שמכהה אורה,
תעהואין להתיר מטעם אינו מתכוין. וראה מראי מקומות וציונים.
תעוואף שנתבאר לעיל סי' תקט ס"ג (מותר
תעזלהניח בשר על גבי גחלים לצלותו, אף על פי שהשמנונית הנוטף מהבשר מכבה את הגחלים,
תעחוכיבוי זה אין בו צורך אוכל נפש ממש, שהרי אפשר לצלותו בשפוד, מכל מקום כיון שיש
תעטבו קצת צורך אוכל נפש, שהרי הוא חפץ ומתאוה לאכול בענין זה, התירו לו חכמים, כיון
תפשאין כאן כיבוי גמור שהרי סופו מבעיר).
תפאהיינו "כיון שיש בו קצת צורך אוכל
תפבנפש". משא"כ כאן שהנר הוא רק לצורך הנאת הגוף, לא התירו כיבוי שסופו מבעיר.
תפג[2934]
תפדאליה זוטא סק"ד (הוא הדין בנר זה עצמו).
תפה[2935]
תפוט"ז ס"ק ד (נראה לי מזה, באם מטה וממשיך השמן קצת מן הפתילה כדי
תפזשיוכלו לאחוז בפתילה ולהוציאה קצת טפי ממה שהיתה תחלה חוץ לשמן, ואחר כך יחזור
תפחויטה השמן אליה, וזה כדי שתדלק יפה, מותר, ולא אמרינן שבשעה שמשך השמן מתחלה הוה
תפטליה מכבה. [ואינו] דומה לפתילה שזכרו אחר כך דלא מהני מה שנותנה לנר אחר, דשאני
תצהתם שלקח כל הפתילה מנר זה הוא מכבה בוודאי, משא"כ כאן שאינו ממשיך כל השמן
תצאאלא מרחיקו קצת וחוזר ומקרבו, דאפילו לא היה מקרבו לא היה מתכבה כשיגיע למקום השמן,
תצבואדרבא זה מתכוון שיבעיר אחר כך טפי, ושרי, כן נראה לי).
תצג[2936]
תצדר"ן יא, ב ד"ה והמסתפק (מיהו להוסיף בה פתילות כתבו דשרי דכולה
תצההדלקה היא). רמ"א ס"ב (ומותר להוסיף פתילות לנר דולק, כדי שיבעיר
תצוהרבה ויכבה במהרה).
תצז[2937]
תצחמ"א סק"ו (והוא הדין דמותר לכפול נר של שעוה כדי שישרף במהרה).
תצט[2938]
500ט"ז סק"ו (ונראה לענ"ד דאם רוצה להטות הנר של שעוה האש למטה
501קצת כדי שיתיך השעוה, ויחזירנו למעלה, וכן יעשה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרף כל הנר,
502וכן בנר של חלב, מותר ... אף על פי שגרם הכיבוי על ידי גוף הנר, מכל מקום מותר, דעל
503ידי הטיה זו הוא מבעיר טפי, ודמי למרבה בפתילות שנזכר בסמוך בהג"ה).
504[2939]
505תוס' כב, א ד"ה והמסתפק (ומכאן יש להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה לחתוך
506למטה ממנה, כיון דבשעה שחותך אותה אינו מכחיש מאור שלה כלל, אע"ג שהוא גורם
507לגרום כבויה שרי. ודוקא לחתוך אותה באוּר). ט"ז סק"י (אם הוא
508רוצה להדליק נר שעוה שדולק כבר ומכוין שישרף הנר במהרה, אפילו להרא"ש דלעיל
509ס"ג אין איסור, דזה הוה כמרבה פתילות שיבעיר במהרה). רמ"א ס"ג
510(ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באוּר, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה, וכן
511נוהגין).
512והיינו שהרמ"א כתב, שנוהגים לחתוך
513הנר באוּר, כדעת התוס' שמתירים למהר כיבוי הנר. והט"ז כתב, שאפילו לדעת
514הרא"ש האוסר למהר כיבוי הנר, אין איסור בזה, דהוי כמרבה בפתילות. ומסכם
515בקונטרס אחרון ס"ק ב (דינו
516של רמ"א ז"ל שהעיד שכן נוהגין, הוא קיים, על פי מה שכתב הט"ז
517בסק"י), היינו שגם הרא"ש מודה בזה.
518[2940] ואף שיתבאר לקמן סי"ט (פתילה
519שהיא ארוכה ורוצה לקצרה ... נותן שתי ראשיה בפי שתי נרות ומדליקה באמצע, דאז אין
520ניכר שמתכוין לתקן כלי אלא להדלקה בעלמא. במה דברים אמורים כשצריך שתי הנרות להאיר
521או לכבוד יום טוב, אבל אם אינו צריך אלא לאחת מהן, ואינו מדליק השנית אלא כדי לקצר
522הפתילה של הראשונה, הרי זה אסור). מכל מקום הכא שרי.
523וטעם
524החילוק ביאר הט"ז ס"ק י (דעל כרחך לא הוצרכנו כאן שצריך לשניהם, אלא כדי
525שלא יהא נראה כמתקן מנא, שהרי הפתילה לא הודלקה עדיין, שעושה אותה לכלי עכשיו. אבל
526אם הוא רוצה להדליק נר שעוה שדולק כבר, ומכוין שישרף הנר במהרה ... אין איסור).
527מ"א ס"ק ח (מלשון רמ"א משמע דאפילו אין צריך לשתיהם, רק שעושה כדי
528לקצרה, שרי. ולא דמי למ"ש בס"ח, דהתם כוונתו לעשות מפתילה אחת שתים,
529ולכן אסור אלא אם כן צריך לשתיהן, דהוה ליה מתקן מנא, אבל הכא שאין מכוין אלא
530לקצרה שיכבה במהרה, שרי). וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ד (ואף המגן אברהם
531בסק"ח לא התיר אלא משום שאינו מתכוין אלא שיכבה במהרה, אבל בלאו הכי שייך
532תיקון מנא אף בלא סכין).
533והיינו
534דלקמן סי"ט שהאיסור הוא משום תיקון כלי, לא הותר אלא אם כן צריך שתי הנרות,
535שאינו ניכר שמתכוין לתקן הפתילה. משא"כ כאן בנר של שעוה הדולק, שמבעירו
536באמצעיתו כדי שישרף הנר במהרה, שאין בו משום תיקון כלי, אלא כדי למהר כיבוי הנר.
537בזה מותר בכל אופן כשמבעירו, דהוי כמרבה בפתילות.
538[2941]
539תוס' כב, א ד"ה והמסתפק (ודוקא לחתוך אותה באוּר, אבל בסכין אסור אליבא דכולי
540עלמא). רמ"א שם (ויש מתירין ... אבל על ידי סכין, אסור).
541וטעם איסור החתיכה על ידי סכין, אף
542שלדעת התוס' שמתירין למהר כיבוי הנר, ביאר המ"א ס"ק ט (דמתקן מנא).
543[2942]
544כגון שחותך ביד וכיו"ב, שזה תלוי בב' הדעות אם מותר למהר כיבוי הנר, ופוסק
545כאן לאיסור.
546ט"ז שם (דזה אסור לדעת
547הרא"ש מפני שממעט גוף השעוה). רא"ש פ"ב סי' יז (מפני שממהר
548כיבוי, שאינו מכחיש מאור הנר כלל ... נראה לי טעמא דמסתפק מן הנר, משום שממהר
549כיבויו). רש"ל ביש"ש פ"ב סי' כח (ולדעת הרא"ש חייב
550משום מכבה, מאחר שעשה גרם כיבוי בשעוה הדולק ... לא מלאני לבי להקל, מאחר שלדברי
551הרא"ש הוא חייב משום מכבה, מאחר שממעט גוף השעוה, שהיא דולק. נהי דדברי התוס'
552עיקר, שאינו חייב, אבל להתיר לכתחילה לא יראה בעיני להקל כנגדו כל כך, מאחר
553שהרא"ש חייב בדבר).
554והטעם שפוסק להחמיר, ביאר בקונטרס אחרון
555ס"ק ב (כן
556הוא דעת הרא"ש וטור ושו"ע, ובודאי ראוי להחמיר בשל תורה. וכן פסקו
557רש"ל וט"ז, וכן משמע במג"א סק"ה, דלא התיר אלא ליקח מהרחוקות),
558ושם נסמן (הערות 110-114).
559[2943]
560מרדכי שבת רמז שצט (וה"ר קלונימוס ב"ר עובדיה משום ה"ר יום טוב
561התיר ביום טוב לתת סכין או כלי או דבר הניטל על נר של שעוה שלא במקום הדלקתה). טור
562ושו"ע ס"ג (נר של שעוה שרוצה להדליקו ביום טוב וחס עליו שלא ישרף כולו,
563יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף, בענין שיכבה כשיגיע שם). אבל
564הרש"ל והמ"א מתירים גם אחר שידליקנו. יש"ש פ"ב סי' כח (שיש
565לדחות, דלאו דוקא קאמר, דאף אחר שדולק נמי שרי). מ"א סק"ז (נראה
566לי דלא אסר הרא"ש אלא ליקח מגוף דבר הדולק, אבל כשנותן דבר חוצה לה שרי, וכן
567משמע שם מלשונו ומלשון הטור, שלא כתבו תיבות קודם שידליקנה, משמע אפילו אחר
568שהדליקה שרי).
569[2944]
570יש"ש שם (והוא הדין דשרי נמי נר הדולק בבית הכנסת לתחוב בחול, כדי שלא ישרף
571יותר ממה שיצא לחוץ). הובא בט"ז סוף סק"ו, ובמ"א סק"ח (פשיטא
572דשרי לתחוב נר בחול אפילו הוא דולק).
573וכן הוא לעיל סי' רסה סוף ס"ט (אבל
574מותר לתחוב הנר לתוך החול וכיוצא בו בענין שכשיגיע האור לשם ימנעהו מלשרוף יותר
575ויכבה מאליו, שגרם כיבוי הוא כמו שנתבאר למעלה. ואפילו משחשכה מותר לעשות כן, כגון
576ביום טוב, כמו שיתבאר בסי' תקי"ד).
577[2945]
578סעיף כט (במה דברים אמורים דמותר לטלטל עפר ביום טוב, כשהעפר תיחוח כל כך שאינו
579עושה גומא בנטילתו, שמיד שנוטל העפר נופל עפר אחר תחתיו למקומו, אבל אם אינו תיחוח
580כל כך, אפילו הוא תלוש ונתון בכלי, אסור ליטלו מן הכלי, שלא יעשה גומא בהעפר).
581[2946]
582סעיף כב (לא גזרו במקום הפסד על גרם כיבוי), ושם נסמן (הערה קלז). ויתבאר בקונטרס
583אחרון ס"ק ג.
584[2947]
585ט"ז שם (ולענ"ד נראה דתחיבת הנר בחול שרי גם כן להרא"ש, דעד כאן לא
586אסר אלא כשממעט השמן וכן השעוה, אבל כאן אינו ממעט, אלא על ידי שתוחבו בחול אינו
587יכול להדליק מחמת שהחול נופל עליו, זהו ממש כענין שכתב הטור שמותר להשים סביב הנר
588איזה דבר כדי שיגרום הכיבוי, הכי נמי בהך תחיבה בחול). מ"א ס"ק י (לא
589שרי אלא למנוע שלא ישרף יותר, אבל לגרום לכבות הדלוק כבר, אסור).
590וכן הוא לעיל סי' רסה בקונטרס אחרון
591ס"ק ג (דעת המג"א בסימן תקי"ד סק"י, שלא התירו אפילו גרם
592כיבוי, אלא למנוע שלא ישרף יותר. ועיין שם בט"ז שתחיבת הנר למים הוה כיבוי
593ממש, ובחול אינו אלא מונע שלא ישרף יותר. וזהו גם כן דעת המג"א שהתיר שם בחול).
594וכן בכל מקום שאינו גרם כיבוי אלא שמונע
595מלהישרף, כדלעיל סי' שלד סכ"ב (תיבה שאחז בה האוּר מצדה האחד, מותר
596ליטול עור ... ולפרוס אותו עליה סמוך לאוּר כדי שלא יתפשט האוּר יותר, שהעור הוא
597מתחרך ואינו נשרף ומגין על התיבה), וסכ"ג (טלית שאחז בה האוּר מצד אחד, מותר
598ליתן עליה משקין רחוק קצת מן האוּר, כדי שיכבה האוּר כשיגיע לשם ...
599הם אינם מכבין כלל מה שנדלק כבר, אלא שמונעים האוּר מלדלוק יותר, והוא כבה מאליו).
600[2948]
601אור זרוע ח"ב סי' שמח (אם היו חתיכות קטנות של חלב בנר דולק ונטל אחת
602מהחתיכות מן הנר הרחוקות מן הפתילה, אין נראה שיהא חייב, שהרי לא היתה הפתילה
603דולקת עכשיו מחמת אותה חתיכה שנטל, אלא שסופה היה לידלק ממנה, ואינו מכבה ממנו אלא
604כגרם לכיבוי הוא. מיהו לכתחילה ודאי הוא אסור בין בשבת בין ביום טוב). הובא בהגהות
605אשרי פ"ב סי' יז. מ"א סק"ה (חתיכות חלב המונחים בנר, מותר
606ליקח אחת מן החתיכות הרחוקות מן הפתילות. ואף דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום הפסד,
607כמ"ש סי' של"ד סכ"ב, שאני שם דכשמגיע האש שם מתכבה ממש, אבל הכא
608שמונעו רק מלשרוף, שרי אפילו להרא"ש (יש"ש סי' כ"ח)). ט"ז
609סק"י (כתב רש"ל ... ליקח חתיכת חלב מהנר כשהוא דולק שרי אפילו לכתחלה,
610ואפילו להרא"ש עכ"ל. ובהג"א פ"ב כתב שיש ליזהר מליקח חתיכת
611חלב אפילו רחוק מפתילה אסור, וזה דלא כדברי רש"ל ... העיקר נראה כרש"ל).
612רש"ל ביש"ש שם (אבל ליקח חתיכת חלב מן הנר כשהוא דולק, שרי אפילו
613לכתחילה).
614וכן הדין גם בעצים שבמדורה, כדלעיל סי'
615תקב ס"ז (אגודה
616של עצים שהודלקה במדורה, כל עץ שלא אחז בו האוּר מותר לשמטו מן המדורה,
617ושם נסמן (הערה 31).
618[2949]
619מהרי"ל הל' יום טוב ע' קסח (אם מעמיד את הנר במקום ששולט הרוח ... לא יעמידנו
620שם בשעה שמנשב הרוח כדי שיכבה, דאז הוי כמכבה בידים). רמ"א ס"ג (אסור
621להעמידו שם, אם כבר הרוח מנשב). מ"א סק"י (דיש לגזור בשעה שאין הרוח
622מנשב אטו בשעה שהרוח מנשב, דבכל רגע ורגע הרוח מנשב ואי אפשר להבחין בזה,
623וכ"מ רס"י רע"ז שכתב דאסור לפתוח דלת וחלון נגד הנר, ולא חילק בין
624יש רוח לאין רוח).
625וראה מראי מקומות וציונים.
626[2950] ואילו לעיל סי' רעז ס"א (אף בשעה
627שאין רוח מנשב בחוץ אסור לפותחה, שמא יתחיל לנשב מיד שיתחיל לפתוח). ובקונטרס
628אחרון שם סק"א (הספק הוא שמא ברגע זו שיתחיל לפתוח ינשב רוח בחזקה, ואי אפשר
629שלא תיכבה כשיפתח, ונמצא עושה איסור דאורייתא במה שפותח).
630[2951]
631שבת קכ, ב (מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות).
632וכן הוא לעיל שם (ואף שאינו מתכוון
633לכיבוי, ודבר שאינו מתכוין מותר. מכל מקום כיון שאם ינשב הרוח אי אפשר שלא יכבה
634ופסיק רישיה ולא ימות הוא).
635ואף שאינו אלא ספק פסיק רישיה. נתבאר
636לעיל שם בקונטרס אחרון בשני אופנים (שגם ספק פסיק רישיה אסור, או מטעם שמא ימשיך
637בפתיחה אחר שהוא ודאי פסיק רישיה).
638[2952]
639והיינו שבמהרי"ל אוסר להעמיד שם הנר, ולעיל שם ס"א אוסר לפתוח הדלת
640כנגדו.
641[2953] רש"י בשבת דף קך
642ע"ב ד"ה כנגד המדורה (ואע"פ שרוח מנשבת ומבעיר האוּר). וכן הוא
643לעיל שם ס"ד (אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה הקרובה קצת אל הדלת אם הרוח מנשבת
644מבחוץ, שהרוח מבערת המדורה יותר).
645[2954] וביום טוב מותרת ההבערה,
646והכיבוי אסור.
647[2955]
648מ"א סק"ו (אסור לחמם נר של שעוה לדבקו במנורה משום דהוי ממרח ...
649כנסת הגדולה סי' שיד. ולי נראה דכשמדביקו במנורה לא הוי מירוח, דממרח תולדה דממחק,
650ואם אינו משפשפו לא הוי מירוח. אלא דאסור לידבק גזירה שמא ימרח, וכדאיתא במשנה פכ"ג
651דשבת), והוא בשבת קמו, א (ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח (ויש כאן
652משום ממחק, רש"י). אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר
653חוששני לו מחטאת (שמא מירח השעוה לדובקה בדופני הכלי סביב הנקב, רש"י)). וכדלעיל
654סי' שיד סכ"א (הממרח שעוה או זפת וכל כיוצא בהן מדברים המתמרחים עד שהחליק
655פניהם הרי זה תולדת ממחק את העור ... לפיכך אין סותמין נקב בשעוה ... משום גזירה
656שמא ימרח השעוה לדבקה בדופני הכלי סביב הנקב עד שיחליק פניה שם, ויתחייב משום ממחק).
657[2956]
658גמרא כב, א (אמר רב קנבא שרי), ופרש"י (למחוט ראש הפתילה שנעשה פחם),
659ותוס' שם ד"ה קנבא (לאחר שכבה, שמתקנין אותה כדי שידליק מהר, ומסיר הפחם
660שבראש הפתילה ובכך נוחה כשידליק אותה). רא"ש פ"ב סי' יח (ונראה כמו
661שפירש הערוך, אחר שכבה הנר חותכין ראש הפתילה שנשרף, וקמשמע לן שאין בו משום תיקון
662כלי שמתקן הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק). טור ושו"ע ס"ד (נר שכבה ורוצה
663להדליקו בו ביום, מותר לחתוך ראש הפתילה כדי שיהא נוח לידלק).
664אבל פתילה חדשה שעדיין לא דלקה, יתבאר
665לקמן ס"כ (אסור להבהב (פירוש לחרוך) אותה באוּר כדי שתאחוז בה האוּר יפה,
666מפני שהוא כמתקן כלי).
667ובנר דולק, יתבאר לקמן סכ"ג.
668[2957] ההוכחות לכך יתבארו בקונטרס
669אחרון ס"ק ד.
670[2958]
671רא"ש שם (ודוקא כשרוצה להדליק באותו לילה). ב"י ד"ה נר (פירוש
672באותו לילה או באותו יום, אבל לתקן מיום טוב לחבירו אסור, וכל שכן לתקן מיום טוב
673לחול). לבוש ס"ד (ודוקא כשרוצה לחזור ולהדליקו בו בלילה או בו ביום, אבל אם
674רוצה להדליקו בליל או ביום שני אסור לתקנו, שאין מתקנין מיום טוב ליום טוב, וכל
675שכן מיום טוב לחול). וכדלקמן סט"ו (לפי שאסור להכין שום הכנה מיום טוב לחבירו, אפילו דבר שאין בו
676שום חשש מלאכה).
677[2959]
678ירושלמי פ"ה ה"ב (מהו להדליק נר של אבטלה חזקיה אמר אסור ... ר'
679נחום אחוה דר' עילאי בעא קומי ר' יוחנן, אמר ליה לא תאסור ולא תישרי). הובא בתוס'
680כג, א ד"ה על (ומכאן יש ליזהר מלעשות הבערה שלא לצורך, כדקאמרינן בירושלמי לא
681תאסור ולא תשרי), ורא"ש פ"ב סי' כב. הגהות מיימוניות פ"א אות ב
682(הלשון משמע שאסור, וגם ר' יוחנן דירושלמי לא רצה להתיר). טור ושו"ע ס"ה
683(נר של בטלה, דהיינו שאינו צריך לו, אסור להדליקו).
684[2960]
685לבוש ס"ה (אף על גב דקי"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך,
686מכל מקום צורך קצת בעינן, אף על פי שאינו אוכל נפש). וכדלעיל סי' תצה ס"ג (וקבלו
687חכמים שכל מלאכות אוכל נפש מתוך שהתירה התורה לעשותן לצורך אכילת יום טוב הותרו
688לגמרי אפילו שלא לצורך אכילת יום טוב, ובלבד שיהא בהן קצת צורך יום טוב אף על פי
689שאינו צורך אכילה).
690[2961]
691רש"ל ביש"ש פ"ב סי' לה (דלכבוד יום טוב לא מיקרי נר לבטלה,
692לא מבעיא נרות שמברכין עליהם אפילו מדליק הרבה, אלא אפילו אחר שהדליק אותם ובירך
693עליהן, יכול להוסיף עליהן. אלא נר של בטילה, שמדליקין להראות עושרו או נדיבתו בפני
694אחרים, וזה אסור). הובא מ"א סקי"ב.
695והיינו אף שכבר סיים את הדלקת הנרות
696ובירך עליהם, כדלעיל סי' רסג ס"ח (והמנהג שמברכים אחר ההדלקה).
697[2962]
698ט"ז סק"ח (ולי נראה דגם זה לא מקרי בטילה, כיון שמכוין להראות עשרו בזה
699היום, ודאי נתכוין לכבוד היום). ולא נאסר אלא כדי להראות עשרו לאו דוקא לכבוד יום
700טוב.
701[2963]
702שו"ת הרא"ש כלל ה סי' ח (וששאלת אם מותר להדליק נרות בבית הכנסת
703ביום טוב ראשון בערב לכבוד יום טוב שני, או צריך להמתין עד שתחשך. הוי יודע, שנרות
704שמדליקין בבית הכנסת אינן אלא למצוה, שהרי אפילו בבקר מדליקין אותן. ומכבדין שבתות
705וימים טובים ברבוי נרות, דכתיב על כן באורים כבדו י"י ... וכשמדליקין אותן
706ביום טוב ראשון סמוך לערב איכא מצוה באותה שעה, ולא איכפת לן אם דולקין והולכין כל
707הלילה. ואפילו ביום טוב שני סמוך לחשכה רגילין להדליק נרות, ודולקין והולכין כל
708הלילה). טור ושו"ע ס"ה (אבל של בית הכנסת לא חשיב של בטלה, ומותר
709להדליקו, ואפילו ביום טוב שני אחר מנחה, ואין בזה משום מכין לחול, שהרי בהדלקתו יש
710מצוה (לאותה שעה)).
711[2964]
712מ"א סקי"ד (משמע אפילו אין שם אדם בבית הכנסת שרי מהאי טעמא).
713[2965]
714לבוש ס"ה (שהדלקת נרות בבית הכנסת מצוה היא לעולם משום כבוד בית אלהינו).
715ואף שלענין הבדלה נתבאר לעיל סי' רחצ
716סי"ז (בית הכנסת ... אם לא היה שם אדם חשוב ולא שמש האוכל שם ויש נר דולק שם,
717לא היו מברכין עליו, שלא נעשה להאיר אלא לכבוד שכינה). וכן בהבדלת יום הכיפורים
718נתבאר לקמן סי' תרכד ס"ח (לא יברך על נרות של בית הכנסת בעצמן, אף על פי
719שהודלקו מבעוד יום, לפי שלא הודלקו רק לכבוד היום ולכבוד בית הכנסת ולא בשביל
720להאיר, ואין מברכין אלא על האור שהודלק להאיר, כמ"ש בסי' רח"צ).
721היינו שאין מברכים על נר הבדלה אלא
722כשהוא לצורך אדם, משא"כ נר בית הכנסת שהוא לכבוד השכינה. אבל לענין יום טוב,
723מותר להדליק לכבוד השכינה. וראה מראי מקומות וציונים. יסודי השולחן וזיקוקי
724אורותיו סי' צז.
725[2966]
726ישעיה כד, טו. וכן הוא לקמן סי' תרי ס"ד (נוהגים להרבות בנרות בבית הכנסת,
727שנאמר על כן באורים כבדו ה').
728[2967]
729שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רעז (עוד שאלת ... אם מותר לשמש הכנסת לתקן
730הפתילות לעשישיות ביום טוב אחר המנחה ... נראה שאסור, דכיון שגמרו במנחה סדרו של
731יום, אין דרך להדליק בו ביום אלא לצורך [ת]פלת הערב, דומה למה שאמרו במסכת שבת,
732פרק כל כתבי הקדש, קדרות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית מדיחן לאכול
733בהם צהרים, צהרים מדיחן לאכול בהם במנחה, ומן המנחה ולמעלה, אין מדיחין אותם). שו"ע
734סוף ס"ה (ולתקן הפתילות והעששיות ביום טוב אחר מנחה, אם רוצה להדליק בו ביום,
735מותר, ואם לאו, אסור).
736[2968]
737מ"א סקט"ו (נראה לי דאפילו להעמיד נרות של שעוה לצורך הלילה אסור).
738[2969]
739סעיף ג (ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון להדיח כלים וכיוצא בזה, אסור לעשות
740ולהכין ביום טוב לצורך חול ... וכן לצורך יום טוב שני בגולה).
741[2970]
742תוס' כב, א ד"ה אין (ומה שנהגו העולם להדליק הנר מיום טוב לחברו ואין מדקדקין
743אם הוא לילה, ולעיל פירשתי דהוי הכנה ואין יום טוב מכין לחבירו. יש לומר
744דאע"ג שאינו לילה מכל מקום הוא סמוך לחשיכה, ואף באותו יום צורך הוא אותה
745הדלקה). ב"י שם. יש"ש פ"ב סי' כט (אף על פי שאין לילה, מכל מקום
746סמוך לחשיכה הוא, ואף באותו יום צריך לאותה הדלקה, לפי זה שרי אפילו בבית). מ"א
747סקי"ד (ואם הוא סמוך לחשיכה, אפילו בביתו שרי להדליק, דצריך הוא לו באותה שעה
748(יש"ש ב"י)).
749[2971]
750גמרא שבת מה, רע"א (אמר רב, מניחין נר (מבעוד יום, רש"י) על גבי
751דקל בשבת (וידלק שם בשבת, דליכא למיחש לכשיכבה לישקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר,
752דכיון דאקצייה לדבר האסור בין השמשות איתקצי לכולי יומא, רש"י), ואין מניחין
753נר על גבי דקל ביום טוב). טור ושו"ע ס"ו (אין נותנין נר על גבי אילן מערב
754יום טוב). לבוש ס"ו (אין נותנין נר על גבי אילן אפילו מערב יום טוב, להניחו
755שם ביום טוב).
756[2972]
757רש"י שם (דשקיל ומנח ליה ומשתמש באילן, רש"י).
758ואף שכתב הרא"ש שבת פ"ה
759ס"ב (הא דאין נותנין נר על גבי דקל ביום טוב, לא בשביל שיהא נקרא משתמש
760במחובר אם נוטלו משם, אלא גזרינן שמא יעלה באילן כדי ליטלו, דלא אמרו חכמים אלא
761אין עולין על גבי בהמה ואין עולין על גבי אילן ביום טוב). וכן הוא בטור ושו"ע
762(דחיישינן שמא יבא להשתמש באילן). ובמ"א ס"ק טז (כיון למ"ש
763הרא"ש, דאף אם יטלנו משם לא נקרא משתמש באילן, אלא גזירה שמא יעלה באילן כדי
764ליטלו עכ"ל. וצ"ע דהא איתא בעירובין דף ל"ב כשנוטל עירובו מעל גבי
765אילן הא קמשתמש באילן). והוא דתנן עירובין לב, ב (נתנו באילן ... למטה מעשרה טפחים
766עירובו עירוב), ובגמרא שם (והא קא משתמש באילן (והא לא מצי שקיל ליה דשימוש אילן
767שבות הוא, רש"י)), הרי דאם נוטל מן האילן הוי משמש באילן. ולכן פסק כאן כדעת
768רש"י, שאם יטלנו ביום טוב נמצא משתמש במחובר.
769[2973]
770ס"א (ואין משתמשין בו שום תשמיש, כגון הניח עליו חפץ, או ליטלו משם), ושם
771נסמן (הערה ז), וס"ג (אם הניח עליו חפץ אפילו מבעוד יום אסור ליטלו משחשכה,
772לפי שבנטילה זו הוא משתמש באילן).
773אבל לעיל סי' רעז ס"ז (מותר להניח
774נר של שבת מבעוד יום על גבי אילן וידלוק שם בשבת, אבל אין מניחין נר של יום טוב
775דולק על האילן אפילו מבעוד יום, גזרה שמא יעלה באילן ביום טוב ליטול ממנו הנר
776ונמצא משתמש במחובר לקרקע ביום טוב),
777שהוא כדעת הרא"ש הנ"ל.
778וראה אגלי טל, קוצר סמ"ז ס"ק
779יט. תהלה לדוד סי' רעז ס"ק ז. מראי מקומות וציונים, ומשלחן הארי, סי' שלו
780ס"א.
781[2974]
782משנה ביצה לב, א (אין פוחתין את הנר (ליטול אחד מן הביצים של יוצר ולתחוב
783אגרופו לתוכו לחקוק נר, רש"י), מפני שהוא עושה כלי). טור ושו"ע
784ס"ז (אין פוחתין נר של חרס, דהיינו בעודו רך כמו ביצים של יוצר, למעך אותו
785ביד לעשות לו בית קבול, מפני שהוא עושה כלי).
786[2975] מלשון בוץ, שממנו עושים כלי
787חרס.
788[2976]
789מ"א סקי"ז (והתוס' פירשו שמשימין קש באויר הנר שלא יפלו הדפנות
790יחד, וכשנתייבש נוטלין אותו, אסור ליטלו ביום טוב, דמתקן מנא), בשם התוס'
791שם ד"ה אין (נראה לפרש דאין פוחתין את הנר, שכך רגילין לשום באוירו קודם
792אפייתו קש או דבר אחר כדי לשמור האויר בשעת אפייה שלא יפלו המחיצות יחד ויסתום
793האויר, ולאחר אפייתו קצת מסלקין אותו דבר שבתוכו, ועל זה קאמר אין פוחתין את הנר,
794כלומר שאין מסירין מה שבתוכו, דהוי כמו גמר כלי ונגמרה מלאכתו).
795[2977]
796גמרא הנ"ל, לפירוש רמב"ם פ"ד ה"ח (שני כלים שהן
797מחוברין בתחלת עשייתן, כגון שתי נרות או שני כוסות, אין פוחתין אותן לשנים, מפני
798שהוא כמתקן כלי). מ"א שם (והרמב"ם כתב שני כלים שהם מחוברין יחד
799בתחלת עשייתן, כגון ב' נרות או כוסות, אין פוחתין אותן לשנים, שהוא כמתקן כלי
800עכ"ל. משמע דאם לא נדבקו בתחלת עשייתן, רק אחר כך נדבקו ממילא דרך עראי, מותר
801לפותחן). וראה מראי מקומות וציונים.
802[2978]
803סוף סי"ז (דפי ספרים שנדבקו זה לזה על ידי שעוה או בשעת הקשירה, מותרים לפתחן
804בשבת, שכיון שלא נעשה לקיום, ועוד שנעשה מאליו בלא מתכוין).
805[2979]
806משנה לב, א (ואין חותכין את הפתילה. רבי יהודה אומר חותכה באוּר). גמרא לב,
807רע"ב (מאי שנא בסכין דלא, דקמתקן מנא (אחת היתה ועושה אותה שתים, רש"י),
808באוּר נמי קא מתקן מנא, תני ר' חייא חותכה באוּר בפי שתי נרות (נותן שני ראשיה
809בתוך שתי נרות, אם צריך להדליקן כאחת, ומדליק באמצע, רש"י)). רי"ף יז, ב
810(תני ר' חייא חותכה באוּר בפי שתי נרות). רא"ש פ"ד ס"ז (מדהביא רב
811אלפס הגמרא שמפרש דברי רבי יהודה, מכלל דסבירא ליה דהלכה כרבי יהודה). טור ושו"ע
812ס"ח (אין חותכין הפתילה לב', אלא אם כן על ידי שנותן שני ראשיה בפי שני נרות
813ומדליקה באמצע). הרי שלא הותר לא בסכין ולא ביד ולא באוּר, אלא אם כן נותן בפי שתי
814נרות (שבהם שמן) ומדליקה באמצע (שידלקו שתיהם).
815וראה מראי מקומות וציונים.
816[2980]
817רש"י ד"ה בפי (דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא).
818ט"ז סק"ט (ואם נותן ב' ראשיה בפי שתי נרות כו', אז לא מוכח דהוה מתקן
819מנא, אלא להדלקה קא מכוין, כן פירש"י).
820[2981]
821ירושלמי פ"ד ה"ד (א"ר חיננא בצריך לשניהן). טור ושו"ע
822שם (והוא שיהא צריך לשתיהן).
823[2982]
824טור ולבוש ס"ח (אבל אם אין צריך להדליק אלא אחד, ואינו עושה כן אלא כדי
825לחותכה לשנים, אסור משום תיקון כלי).
826ואף
827שנתבאר לעיל ס"ח (נר דולק של שעוה ... מותר לקצרו על ידי שיבעירנו באמצעיתו
828עד שיחלקנו לשתי נרות דולקות, אפילו אינו צריך כלל להדליק חלק השני אלא כדי שישרף
829הנר במהרה).
830נתבאר טעם החילוק לעיל שם (הערה 27).
831[2983]
832תוספתא פ"ג הי"ד (ששה דברים נאמרו בפתילה, שלשה להחמיר ושלשה
833להקל. אלו שלשה להחמיר, אין עושין אותה מתחלה ביום טוב, ואין מהבהבין אותה באוּר,
834ואין חותכין אותה לשנים. אלו שלשה להקל, שורין אותה בשמן, וממעכין אותה ביד, וחותכה
835באוּר לשתי נרות).
836[2984]
837גמרא [ברייתא] לב, ב (ו' דברים נאמרו בפתילה (ביום טוב, רש"י), ג'
838להחמיר וג' להקל. להחמיר, אין גודלין אותה לכתחלה ביום טוב, ואין מהבהבין אותה באוּר,
839ואין חותכין אותה לשנים. להקל, ממעכה ביד, ושורה בשמן, וחותכה באוּר בפי שתי נרות).
840טור ושו"ע ס"ט (אין גודלין את הפתילה).
841[2985]
842ב"י ד"ה ולא גודלין (ופירש רש"י במשנה, דפתילה כלי היא להדלקה
843שצריכה עשייה ותיקון, ומטעם זה אין גודלין ולא מהבהבין אותה). לבוש ס"ח (שהפתילה
844נקרא כלי כיון שצריכה עשייה ותיקון).
845וכן הוא לקמן בסוף הסעיף (שהוא כמתקן
846כלי), וסכ"ב (שאין גודלים
847פתילה לכתחלה ביום טוב מפני שהוא כמתקן כלי).
848ההלכה שפתילה היא כלי, נתבארה לעיל סי'
849שח סל"ג (פתילה שלימה ... נקראת כלי", ושם נסמן (הערה רנא).
850והיינו דוקא בפתילה. משא"כ החבל אינו נחשב
851כלי, כדלקמן סי' תרכט ס"ו (שהחבלים אין מקבלין טומאה), כיון שעדיין אינו מוכן
852להשתמשות. ולכן אין לאסור בהם משום תיקון כלי, אלא משום קושר, כדלעיל סי' שיז
853סי"א (הפותל חבלים מכל מין שיהיה, חייב משום קושר).
854והטעם שבזה ובזה אינו חייב משום טווה ושוזר, ראה
855לעיל שם (הערה עח).
856[2986]
857ברייתא שם (ממעכה ביד) ופרש"י (תקון כלאחר יד הוא). טור ושו"ע שם (אבל
858אם אינה קשה כל צרכה, יכול למעכה בידו כדי להקשותה).
859[2987]
860ברייתא שם (ושורה בשמן). טור ושו"ע שם (ומותר לשרותה בשמן).
861[2988]
862רוקח סי' רצט (ושורה אותה, אם אין הנר דולק. אבל אם הנר דולק, אז חייב משום מכבה,
863כמסתפק מן השמן). רמ"א ס"ט (שאין בו נר דולק). ט"ז ס"ק
864יא (דאם לא כן הוה ליה כמסתפק מהשמן וחייב משום מכבה).
865[2989]
866סעיף ו (אסור להסתפק מהשמן
867שבנר הדולק, דכיון שמסיר שמן מעט מהנר, הוא גורם שהשמן הנשאר בנר מתרחק מעט מאור
868הדולק, ועל ידי זה כהה אורו קצת, והרי זה כמכבה).
869[2990]
870גמרא [ברייתא] שם (ואין מהבהבין אותה באוּר). טור ושו"ע שם (ולא
871מהבהבין אותה). לבוש סוף ס"ח (אין מהבהבין אותה גם כן להחריכה, כדי שתהא נוחה
872לידלק).
873וראה לעיל סי' רסד סי"ד (נהגו
874הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהיה מחורכת קודם שתדליקנה לשם מצוה כדי שתאחז
875בה האור יפה).
876אבל כאן ביום טוב אסור להדליקה ולכבותה,
877ולכן מחרך אותה על ידי "הבהוב".
878[2991]
879כנסמן לעיל (הערה 72).
880[2992] אבק שרפה.
881[2993]
882מ"א סקי"ג (מה שנהגו חדשים מקרוב להדליק בשמחת תורה מיני נפט שקורין
883פולוו"ר, פשיטא דאסור, ואף שעושה לשמחה, מכל מקום אינו שוה לכל נפש).
884[2994]
885סעיף ה (אסור להבעיר עצים כדי לפזר מיני בשמים תחת הפירות על גבי גחלתן, לפי שהנאה
886זו של טעם הבשמים אינה צריכה לכל נפש אלא להמעונגים ומפונקים בלבד, ולא התירה
887התורה לעשות שום מלאכה ממלאכות אוכל נפש אלא לדבר שהוא צריך לכל נפש, שנאמר אך אשר
888יאכל לכל נפש וגו').
889[2995]
890מ"א שם (ומכל מקום מותר לקבוע פילוו"ר בנר, אף על פי שגורם שהנר נכבה
891מחמת זה).
892[2996]
893סעיף כב (לא גזרו במקום הפסד על גרם כיבוי כזה). וכן לא אסרו במקום מצוה, כמבואר
894בקונטרס אחרון ס"ק ג (במקום הפסד כו', או לשאר צורך גדול ... או לצורך מצוה
895כדמוכח במג"א ס"ק י"ג עיי"ש).
896[2997]
897כנסמן לעיל (הערה 72).
898[2998]
899מ"א סקי"ח (אין גודלין, והוא הדין שאסור להתיר קליעתה).
900ונתבאר לעיל סי' שיג סי"ט (לא אמרו
901שאין בנין וסתירה בכלים, אלא בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע ... אבל העושה כלי
902מתחלתו הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה, והשובר כלי שלם הרי זו סתירת בנין גמור
903וחייב משום סותר). ומבאר כאן שגם בפתילה אסור משום סותר. וראה מראי מקומות
904וציונים.
905וכעין זה בחבל, נתבאר לעיל סי' שיז
906סי"א (הפותל חבלים מכל מין שיהיה חייב משום קושר ... וכן המפריד הפתיל חייב
907משום מתיר). וראה לעיל (הערה 72).
908[2999]
909מ"א שם (או נר של שעוה הקלועה).
910[3000]
911גמרא לב, ב (אמר רב נתן בר אבא אמר רב, מוחטין את הפתילה ביום טוב. מאי
912מוחטין, אמר רב חנינא בר שלמיא (משמיה דרב) לעדויי חושכא), ופרש"י (כשהיא
913נעשית בראשה פחם, מעבירה). והיינו לנפץ באצבעו (כדלקמן בהמשך הסעיף), אבל להסירו
914אסור בכל אופן משום מכבה, ואם כן אין הפרש בין ביד ובין בכלי.
915וגם לדעת האוסרים להסיר הפחם מהנר משום
916תיקון כלי, היינו "בין ביד בין בכלי", כפי שיוכיח בקונטרס אחרון
917ס"ק ד; אלא שלמעשה קיי"ל שבכל אופן אין בו משום תיקון כלי, כדמסיק
918בקונטרס אחרון שם (ואם
919כן כיון שהתירו לחתוך ראש הפתילה שכבתה, מכלל דאין בזה תיקון מנא כלל).
920וכמו בנר שכבתה נתבאר לעיל סי"ב (מותר לחתוך הפחם שבראש הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק, אפילו בכלי
921המיוחד לכך), כן גם בנר הדולק "אין בזה תיקון מנא כלל",
922"אפילו בכליל המיוחד לכך". וכל האיסור הוא רק משום מלאכת הכיבוי, שבזה
923אין טעם לחלק "בין ביד בין בכלי".
924[3001]
925על דברי הרא"ש פ"ד ס"ז (מסיר ראש הפתילה שנשרף ונעשה פחם ומחשיך את
926הנר. ואף על פי שמפילו לארץ והוא כבה, מותר, כמו שמותר להדליק את הנר להשתמש לאורו
927כך מותר לכבות מה שמונע הדלקת הנר), כתב מ"א ס"ק כ (ואף
928שהרא"ש כתב שמותר לכבות מה שמונע הדלקת הנר, אפשר דבידים אסור. והכי מסתברא,
929דהא כיבוי לא שרי אלא לצורך אוכל נפש, ולא אמרינן ביה מתוך וכו').
930ולכן גם "בידים אסור", ולא
931התירו אלא לנפץ באצבעו, כאמור בהמשך הסעיף.
932[3002]
933סוף סי"ב (ואין
934אומרים מתוך שהותרה מלאכה זו לצורך אוכל נפש הותרה אפילו שלא לצורך אוכל נפש, כיון
935שאין המלאכה נעשית בגוף האוכל נפש עצמו), ושם נסמן (הערות 62-63).
936וכן הוא לעיל ס"ג (בקעת הדולקת ומעשנת את הבית אסור לכבותה,
937אע"פ שאין לו בית אחר לישב שם ויצטרך לישב בעישון עינים), ושם נסמן (הערה 9), וס"ה (אסור לכבות את הנר אפילו צריך לכבותו
938בשביל הנאת הגוף).
939[3003] רמב"ם פ"ד ה"ג (נופץ את
940ראשה בידו). רש"ל בים של שלמה פ"ד סי' יב (משמע דהכי
941קאמר, דאינו חותך ראש הפתילה ... אבל נופץ ראשה בידו). ט"ז ס"ק
942יב (מנענע באצבעו את הפחם והוא נופל מאליו, אבל אם רוצה ליקח הפחם בין שני
943אצבעותיו, ודאי אסור). מ"א שם (ביש"ש כתב וז"ל העולם נזהרין
944שלא למחוט כל עיקר ... ואין היתר אלא לנפץ באצבע).
945[3004]
946ט"ז שם (נראה שאין להחמיר מלהטות באצבעו ראש הפתילה קצת כדי שתבעיר
947יפה כדרך הניפוץ).
948[3005]
949כדלעיל סי' רסג ס"א (תיקנו חכמים שיהיה לכל אדם נר דולק בשבת), וסי"א
950(נר אחד על השלחן, שזהו עיקר המצוה), וקונטרס אחרון ס"ק ה (ולא אשכחן חיוב
951שתי נרות, אלא שיש מכוונים כן כנגד זכור ושמור כמו שכתבו הטור ושו"ע, ומשמע
952שם בהדיא דבלאו הכי סגי בנר אחד לכל בני ביתו, וכן משמע מלשון הרמב"ם
953וש"ע ס"ג, ואין להאריך בדבר הפשוט ומבואר להדיא מלשון המשנה (ששנינו
954הדליקו את הנר, ולא הדליקו נרות), והגמרא דף כ"ג ע"ב ודף ל"ה
955ע"ב וכל הפוסקים)).
956[3006]
957הגהות מיימוניות הל' שבת פ"ה אות א (וכן ביום טוב נהגו להדליק נר). לבוש
958סי"א (הדלקת הנר ביום טוב מצוה היא).
959וכן ביום הכיפורים, כדלקמן סי' תרי
960ס"א (יום הכיפורים מצוה להדליק בו נרות כמו בשבתות וימים טובים).
961[3007]
962כלומר אחר ההדלקה, כדלעיל סי' רסג ס"ח (והמנהג שמברכים אחר ההדלקה, לפי
963שסוברין שאם תברך תחלה קיבלה לשבת ותהא אסורה להדליק. ואף ביום טוב מדליקין תחלה,
964כדי שלא לחלק בברכה אחת לברך אותה פעמים קודם הדלקה ופעמים אחר כך, וכדי שתהא
965הברכה עובר לעשייה אינה נהנית מן האור עד אחר הברכה, דהיינו שמשימה ידה לפני הנר
966מיד אחר ההדלקה עד אחר גמר הברכה ואז מסירה ידה ונהנית מן האור, וזה נקרא עובר
967לעשייה).
968[3008]
969ראבי"ה סי' קצט בשם ירושלמי (וברכת נר של שבת מפורש בפרק הרואה
970בירושלמי שצריך לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אקב"ו להדליק נר של שבת,
971ועל של יום טוב מברך להדליק נר של יום טוב), וסי' תשיב (ירושלמי פרק המביא כדי יין
972המדליק נר לילי יום טוב צריך לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אקב"ו להדליק
973נר של יום טוב. ובירושלמי פרק הרואה גרסינן להדליק נר לכבוד יום טוב). הגהות
974מיימוניות שם. מרדכי שבת רמז רעג. הגהות אשרי פ"ד סי' ז. שו"ע סי"א
975(המדליק נר של יום טוב צריך לברך אקב"ו להדליק נר של יום טוב).
976וכן הוא לעיל סי' רסג שם (חייבים לברך
977... של יום טוב). לקמן סי' תרי ס"א (צריכין לברך אקב"ו להדליק של יום
978הכיפורים). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 56 (ברכת הדלקת הנרות דראש השנה: של יום
979הזכרון).
980[3009] תוכן ההלכה שתתבאר בשני הסעיפים שלפנינו:
981(א)
982נר הדולק ביום טוב אסור להסתפק ממנו, מפני שגורם לכיבוי.
983(ב)
984אבל מותר להסתפק מהשומן הנוטף ממנו, או מהנשאר אחר שכבה.
985(ג)
986נר שבירך עליו למצוה הוקצה למצותו, ואסור להסתפק מהשומן הנוטף.
987(ד)
988אבל מותר לטלטל הנוטף ממנו, או לחזור ולהדליקו.
989(ה)
990אם הדליקו קודם כניסת יום טוב, הוקצה לכל היום, ואסור להסתפק מהנשאר אחר שכבה.
991(ו)
992אבל שאר הנרות שהדליק קודם כניסת יום טוב, לא הוקצו לכל היום טוב.
993(ז)
994ואף בכניסת השבת יכול להשתמש בו, אם גרם לכיבויו באופן המותר.
995[3010]
996מ"א סק"ז (נראה לי דנר של מצוה שהודלק ביום טוב, אף על פי שכבה
997אסור ליהנות ממנו ולאכלו, הואיל והוקצה למצותו, כמו נוי סוכה), וסי' רעט ס"ק
998ב (בגמרא איכא עוד טעם, הואיל והוקצה למצותו, כמ"ש סי' תרל"ח גבי נוי
999סכה. ואם כן נר של מצוה שהודלק לשם יום טוב וכבה אסור להשתמש בו תשמיש אחר, כגון
1000אם הוא משומן אסור לאכלו).
1001והיינו כמו שבנר שבת אמרינן שבת מה, א (אין
1002מוקצה לרבי שמעון אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו הוקצה
1003לאיסורו), ולענין סוכה אמרינן התם (ושוין בסוכת החג בחג (שהוקצה למצותה,
1004רש"י) שהיא אסורה), כן הוא גם בנר יום טוב, שהוקצה למצותו.
1005וכן הוא לעיל סי' שח ס"י (ויש עוד
1006מין מוקצה באוכלים ומשקים בשבת ויום טוב, והוא מוקצה מחמת מצוה שיתבאר בסי'
1007תרל"ח ותקי"ד). לקמן סי' תקפח ס"ה (שופר ... אע"פ שמותר
1008לטלטלו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו, כיון שתוקעין בו ביום, ודינו ככלי שמלאכתו
1009להיתר, שנתבאר בסימן ש"ח. מכל מקום אסור להשתמש בו וליהנות ממנו בו ביום,
1010כגון לסמוך בו את הקערה וכיוצא בזה, שהרי הוקצה למצותו, וכמו שיתבאר בסימן
1011תרס"ה עיי"ש). סי' תרלח ס"ב (הואיל והוקצו למצות סוכה, חל עליהם קדושת
1012הסוכה להאסר בהנאה כמותה), וס"ו (נויי הסוכה ... אסור להסתפק מהם כל ימי החג
1013... וכיון שהן אסורין באכילה, אסורין גם בטלטול בשבת ויום טוב). והיינו שאסור
1014להשתמש בהן כל ימי החג, ובשבת ויום טוב אסורין גם בטלטול.
1015וכן הוא בנרות חנוכה, כמבואר בשו"ע סי' תרעז
1016ס"ד (הנותן ביום השמיני מן השמן, הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו
1017בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו".
1018[3011] וכיון שמותר לחזור ולהדליקנו
1019בו ביום, אם כן אין בו איסור טלטול, כמו גבי שופר דלקמן סי' תקפח ס"ה
1020(אע"פ שמותר לטלטלו ... אסור להשתמש בו).
1021והיינו
1022דוקא בדברים שעכ"פ ראויים לטלטול בו ביום למצוותן, אבל בלאו הכי (כגון עצי
1023ונוי סוכה, או נר שבת), נתבטל ממנו תורת כלי ואסורים בטלטול, כדלעיל
1024סי' רסג בקונטרס אחרון ס"ק ז (דמוקצה מחמת מצוה ... מותר ליגע בהם, ואין
1025איסור אלא לטלטלם), ולקמן
1026סי' תרלח ס"ו (וכיון שהן אסורין באכילה, אסורין גם בטלטול בשבת ויום טוב).
1027ולפי זה יש הפרש בין שופר שהוקצה
1028למצותו, שמותר בטלטול, לבין איזמל של מילה המוקצה מחמת חסרון כיס, שאסור בטלטול,
1029כדלעיל סי' שלא ס"י (איזמל של מילה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו,
1030אלא לצורך המילה, ולא כדי להצניעו, ואפילו לצורך גופו ומקומו).
1031[3012] מהנוטף ממנו, כדלקמן בסמוך (בשעה
1032שהוא דולק אסור להסתפק מן השומן הנוטף מהנר).
1033[3013]
1034כדלעיל סי' כא ס"א (ציצית ... כל זמן שהן קבועין בטלית אסור להשתמש בהן שום
1035תשמיש של חול, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום ביזוי מצוה), וסי' מב
1036ס"ו (רק שלא ישתמש בהם בשעת מצותן, כגון לקשור איזה דבר בחוטי ציצית התלוים
1037בבגד, כמו שנתבאר בסי' כ"א). לקמן סי' תרלח ס"ו (שהוא ביזוי למצוה
1038כשמסתפק מנויה).
1039וראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'
1040צח.
1041[3014]
1042מ"א ס"ק ז (אסור כוליה יומא, דקי"ל מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי
1043לכולי יומא), וסי' רעט ס"ק ב (וכולי יומא אסור, מיגו דאתקצאי לבין השמשות).
1044וכדלעיל סי' שח ס"ז (ויש עוד מין
1045מוקצה רביעי, והוא דבר שהיה מוקצה מחמת איסור בבין השמשות והלך לו האיסור בשבת).
1046ולא רק במוקצה מחמת איסור, אלא כן הוא
1047בכל סוגי מוקצה, כמובא לעיל שם (הערה סה), וכן במוקצה מחמת מצוה, כדלקמן סי' תרמט
1048ס"כ (דכיון שבבין השמשות של ליל ראשון שהוא תחלת כניסת החג היה מוקצה ועומד
1049למצות נטילת אתרוג של כל שבעת ימי החג, שהיה אסור לו להסתפק ממנו כל שהות בין
1050השמשות של ליל ראשון, שהרי הוא כולו מוקצה למצותו לצאת בו למחר ביום ראשון שהחסר
1051פסול בו, וכיון שבין השמשות שהוא תחלת כניסת החג כל האתרוג הוא מוקצה ואסור להסתפק
1052ממנו אפילו משהו, הרי כולו הוקצה ונאסר לכל שבעת ימי החג, שכל שבעת הימים הן כיום
1053אחד ארוך לענין זה מן הסתם).
1054[3015]
1055סעיף ז (וכל זה בדבר שהיה מוקצה כל בין השמשות, אבל דבר שהיה ראוי בבין השמשות,
1056אפילו במקצתו לבד, ואחר כך נתקלקל בענין שנאסר באכילה או בטלטול, בין שנתקלקל
1057מאליו בין שנדחה בידי אדם, ואחר כך חזר וניתקן, חזר להתירו, ואין אומרים מתוך
1058שהוקצה ונאסר כבר במקצת השבת הוקצה לשארית השבת כולה, שאין אומרים כן אלא כשהוקצה
1059בתחלת כניסת השבת שהוא בין השמשות, שאז הוקצה ליום שלם, אבל כשלא הוקצה עד אחר כך,
1060שאין כאן יום שלם, לא הוקצה לשארית היום, שאין מוקצה לחצי שבת).
1061[3016]
1062תוס' שבת מב, ב ד"ה ואין (אין מוקצה לרבי שמעון אלא שמן שבנר בשעה
1063שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו, ולא שבנר ממש קאמר, דההיא אסור
1064בלאו הכי משום מכבה, כדאמר בביצה פ"ב (כב, א) המסתפק ממנו חייב משום מכבה,
1065אלא כלומר שמן המטפטף מן הנר). מ"א ס"ק ז (כמ"ש התוס' בשבת
1066דמ"ב ע"ב בד"ה ואין ניאותין ממנו, דאפילו לרבי שמעון דלית ליה
1067מוקצה, מכל מקום שמן שמטפטף מן הנר אסור ליהנות ממנו דהוקצה למצותו עכ"ל).
1068[3017]
1069תוס' שם (והטלטול דנר עצמו אין לאסור מטעם דהוקצה למצותו). והיינו שמטעם שהוקצה
1070למצותו אסור ליהנות ממנו, אבל לא נאסר לטלטלו, כדלעיל סי' רסג קונטרס אחרון סק"ז
1071(מסתימת כל הפוסקים גבי שמן המטפטף מן הנר לכלי שתחתיו שאסרו להסתפק ממנו בשבת
1072כמ"ש בסי' רס"ה, ולא אסרו ליגע בכלי או בשמן, אף על פי שהוא מוקצה מחמת
1073מצוה כמו שכתבו התוס').
1074[3018]
1075מ"א ס"ק ז (דנר של מצוה ... הוקצה למצותו), וסי' רעט ס"ק ב
1076(נר של מצוה שהודלק לשם יום טוב וכבה אסור), משא"כ שאר הנרות שמוסיף לכבוד
1077יום טוב. וכן הוא לעיל סי' רסה קונטרס אחרון סוף סק"א (אותן שאין מדליקין
1078בשביל מצות נר שבת, דלא אמרינן בהו מוקצה מחמת מצוה, כדמשמע במג"א סימן
1079רע"ט סק"ב וסימן תקי"ד סק"ז).
1080[3019]
1081סעיף ח (נר של שעוה ... אסור
1082לקצרו על ידי שיחתכנו מלמטה בסכין או בדבר אחר, אפילו אם הוא נר גדול מאוד וחס
1083עליו שלא ישרף כולו, מפני שהוא גורם למהר כיבוי הנר שלא על ידי ריבוי הבערה).
1084[3020]
1085כדלעיל ס"ט (מותר
1086ליתן למטה סביבות הנר דבר המונעו מלהשרף בענין שיכבה כשיגיע לשם, כגון לתחבו לתוך
1087חול ... אע"פ שהוא גורם למהר כיבוי, אין בכך כלום ... כיון שהדבר המונח
1088סביבות הנר אינו מכבה ממש את האש אלא שהוא מונע אותו מלהשרף, לפיכך לא גזרו בזה
1089משום גרם כיבוי).
1090[3021]
1091בקונטרס אחרון סק"ד ד"ה וכן הוא דעת רש"י (וכן משמע קצת ברמב"ן במלחמות בפרק
1092שני, דגריפת התנור אע"פ שאי אפשר לאפות בענין אחר מיקרי מכשירין. וכן כתב
1093המגיד משנה בשם הרשב"א, והביאו הב"י בסי' תקי"ד, דאף שלא תתעשן
1094הקדרה ואין לו מקום לפנותה נקרא מכשירין). ונתבאר בפנים ס"ב (הערה 5). וראה נימוקי יום
1095טוב.
1096[3022]
1097תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1098בפנים
1099ס"ח נפסק כדעת הרא"ש, שאסור לקצר נר שעוה או חלב בסכין או בדבר אחר,
1100מפני שממהר כיבויו.
1101ואף
1102שבפנים ס"ו הובאה דעת התוס' שלא לאסור לקצר הנר (למהר כיבויו), אלא להסתפק
1103מהשמן שבנר (שמכהה אורו קצת והרי זה כמכבה). וכן הובאו ב' הדעות לעיל סי' רסה
1104ס"א.
1105נראה
1106מדעת הפוסקים להחמיר כדעת הרא"ש.
1107ומכל
1108מקום העיד הרמ"א שנוהגים לקצרו על ידי שיבעירנו באמצעיתו, שבזה יודה גם
1109הרא"ש האוסר לחתוך בסכין או בדבר אחר.
1110*
1111ובאמת
1112מודים התוס' שאסור לחתוך בסכין (ונתבאר במ"א ס"ק ט, שאין זה משום איסור
1113כיבוי, אלא "דמתקן מנא"). והרא"ש וסיעתו מודים שמותר לחתוך אותה
1114באוּר (דהוי כמרבה בפתילות). והמחלוקת בינם היא רק אם מותר לחתוך ביד או בדבר אחר.
1115וזאת בא להוכיח כאן ש"ראוי להחמיר בשל תורה" כדעת הרא"ש וסיעתו.
1116לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1117טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1118[3023]
1119פ"ב סי' יז (מפני שממהר כיבוי, שאינו מכחיש מאור הנר כלל ... נראה לי טעמא דמסתפק
1120מן הנר, משום שממהר כיבויו).
1121[3024]
1122סעיף ג (נר של שעוה שרוצה להדליקו ביום טוב וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול ליתן
1123סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף, בענין שיכבה כשיגיע שם). הרי שאסרו לקצר
1124הנר על ידי שיחתכנו מלמטה.
1125[3025]
1126פ"ב סי' כח (ולדעת הרא"ש חייב משום מכבה, מאחר שעשה גרם כיבוי בשעוה
1127הדולק ... לא מלאני לבי להקל, מאחר שלדברי הרא"ש הוא חייב משום מכבה, מאחר
1128שממעט גוף השעוה, שהיא דולק. נהי דדברי התוס' עיקר, שאינו חייב, אבל להתיר לכתחילה
1129לא יראה בעיני להקל כנגדו כל כך, מאחר שהרא"ש חייב בדבר).
1130[3026]
1131ס"ק ו (סעיף זה הוא דעת הרא"ש והטור, דסבירא להו דגרם מהירות כיבוי אינו
1132מותר ... לא ימעט ההבערה במה שלוקח מגופו שום חלק, דזה הוה מכבה), וסק"י (דזה
1133אסור לדעת הרא"ש, מפני שממעט גוף השעוה); אף שלא פירש בדבריו דקי"ל כדעת
1134הרא"ש והטור ושו"ע.
1135[3027] "חתיכות חלב המונחים בנר,
1136מותר ליקח אחת מן החתיכות הרחוקות מן הפתילות".
1137[3028]
1138סעיף ג (ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באוּר, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה, וכן
1139נוהגין).
1140שהיא דעת התוס' כב, א ד"ה והמסתפק
1141(ומכאן יש להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה לחתוך למטה ממנה, כיון דבשעה שחותך
1142אותה אינו מכחיש מאור שלה כלל, אע"ג שהוא גורם לגרום כבויה שרי. ודוקא לחתוך
1143אותה באוּר, אבל בסכין אסור, אליבא דכולי עלמא).
1144[3029] אף שלכאורה נראה מדבריו דלא קיי"ל
1145כהרא"ש וסיעתו שאוסרים למהר כיבויו, אלא כדעת התוס' שמתירים.
1146מכל מקום יש לומר שמנהג זה "הוא
1147קיים", כי בזה יודו להיתר אף הרא"ש וסיעתו.
1148[3030] "אם
1149הוא רוצה להדליק נר שעוה שדולק כבר ומכוין שישרף הנר במהרה, אפילו להרא"ש
1150דלעיל ס"ג אין איסור, דזה הוה כמרבה פתילות שיבעיר במהרה, שזכר רמ"א ס"ב דמותר, דמה לי
1151שמוסיף הבערה על ידי פתילה אחרת או על ידי אותה פתילה עצמה בנר של שעוה, ולא פליג
1152הרא"ש על התוס' לעיל אלא באם הוא ממעט בלא הדלקה".
1153[3031]
1154תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1155בפנים
1156ס"ט הוזכרה ההלכה שבסי' שלד סכ"ב, "שאסור לגרום כיבוי אם לא במקום
1157הפסד".
1158ומבאר
1159כאן שכמו כן התירו לצורך גדול, או לצורך מצוה. ודלא כט"ז שהתיר אפילו לצורך
1160קצת.
1161לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1162טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי
1163אורותיו סי' צה.
1164[3032]
1165בדפוס ראשון, כותרת קונטרס אחרון זה היא "לשאר צורך גדול כו'". ואפשר
1166שכן הי' הנוסח בפנים. ובקונטרס אחרון זה בא לבאר ההוכחות למסקנא זו.
1167וכן הוא לעיל סי' רסה קונטרס אחרון
1168סק"ג (לפי מה שכתב רמ"א בסי' של"ד כרבינו יואל, דגרם כיבוי לא שרי
1169אלא במקום פסידא, עיין שם, הילכך אין להתיר אלא לצורך גדול).
1170[3033]
1171סוף סק"ו (מכל מקום נראה דבצורך קצת, אף שאינו צורך גדול, יש להקל אפילו במים,
1172כי לא מצינו חבר לרבינו יואל בזה, כן נראה לי).
1173[3034]
1174שבת רמז שצט (אבל רבינו יואל פירש, דאפילו ביום טוב לא שרינן גרם כיבוי לכתחלה,
1175אלא במקום היזק דוקא).
1176[3035] "[דגרם כיבוי מותר] במקום
1177פסידא".
1178[3036]
1179ראה ס"ק ה (דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום הפסד, כמ"ש סי' של"ד סכ"ב), וסוף ס"ק י (וליכא למשרי
1180משום גרם כבוי, דהא לא שרי אלא למנוע שלא ישרף יותר, אבל לגרום לכבות הדלוק כבר,
1181אסור).
1182[3037]
1183"מה שנהגו חדשים מקרוב להדליק בשמחת תורה מיני נפט שקורין פולוו"ר,
1184פשיטא דאסור, ואף שעושה לשמחה ... ומכל מקום מותר לקבוע פילוו"ר בנר, אף על
1185פי שגורם שהנר נכבה מחמת זה".
1186וכן הוא לקמן סכ"א (מותר לקבוע פולווי"ר בשפופרת שתחוב
1187בתוכה נר של שעוה או של חלב, דכשיגיע האור לשם יתבער פולווי"ר מאליו.
1188ואע"פ שהוא גורם על ידי זה כיבוי הנר, מכל מקום כיון שהוא מתכוין למצוה התירו
1189לו גרם כיבוי, כדרך שהתירו גרם כיבוי במקום הפסד ממונו כמ"ש בסי' של"ד).
1190[3038] שהובא לעיל שהתיר גרם כיבוי
1191אפילו לצורך קצת.
1192[3039] "ויש אומרים אפילו
1193מתכוין לכבוי שרי, מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן, לא הוי אלא גרם כיבוי, וכן
1194נוהגין".
1195[3040]
1196ס"ק ח וס"ק י (שלא התיר אלא בכלים מלאים מים).
1197[3041]
1198תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
1199בפנים
1200סי"ב נתבאר שמותר לחתוך הפחם שבראש הפתילה של נר שכבה, אפילו בכלי.
1201ומבאר
1202דאף שהמ"א מסתפק אם נר שכבה דומה בזה לחיתוך הפחם בנר דולק, שלדעת
1203הרמב"ם לא אסרו אלא בכלי ולא ביד.
1204היינו
1205דוקא לפירוש הרא"ש והרש"ל בדעת הרמב"ם. אבל כמה פוסקים אסרו בדעתו
1206בנר דולק לחתוך הפחם אף ביד, וכמה פוסקים התירו בדעתו אף בכלי, וכמה פוסקים חלקו
1207עליו והתירו אף בכלי. ולדעת כל אלה אין לחלק בנר שכבה בין יד לכלי.
1208ואם
1209כן אין ספקו של המ"א מוציא מודאי של פוסקים אלו שמתירין בפשיטות.
1210לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
1211טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
1212[3042]
1213סקי"א (אפשר דבכלי אסור כמ"ש ס"י).
1214[3043]
1215מה שכתב הרמב"ם (לענין הסרת
1216הפחם מהנר הדולק) בפ"ד ה"ג (ואינו חותך את ראש
1217הפתילה בכלי, אבל נופץ את ראשה בידו), פירש הרא"ש פ"ד סי' ז (והרמב"ם
1218ז"ל אוסר להסירו בכלי. ואפשר דחשיב ליה תיקון כלי, שהוא מתקן הפתילה). והיש"ש
1219פ"ד סי' יב (דלשון חותכין משמע בכלי, אבל מוחטין משמע ביד).
1220ועל זה כותב המ"א כאן, דאפשר כן
1221הוא גם כשרוצה להסיר הפחם מהנר אחר שכבה, שלא הותר אלא ביד, אבל בכלים אסור, משום
1222תיקון כלי.
1223[3044]
1224ד"ה ומותר (ומדלא כתב אבל חותך ראשה בידו, כדקתני רישא אינו חותך ראש הפתילה
1225בכלי, משמע דהכי קאמר, אינו חותך ראש הפתילה כלומר גוף הפתילה ואפילו בידו ... אבל
1226נופץ ראשה בידו, כלומר מעביר פחם שבראשה, ואפילו במחט). וכן פסק בשו"ע
1227ס"י (מותר להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק, אבל אינו חותך ראש הפתילה בכלי),
1228ופירש במ"א סק"כ (מדשינה לשון הרמב"ם, שמע מינה דסבירא ליה דמותר
1229להסירה אפילו בכלי ... אבל אסור לחתוך ראש הפתילה אפילו בידו ... וכמ"ש
1230בב"י).
1231[3045]
1232סקי"ב (פירוש דבריו כך הם ... אם רוצה ליקח הפחם בין שני אצבעותיו ודאי אסור ...
1233על כן לא אמר בסיפא אבל חותך ראשה בידו, דהוה משמע שהוא עושה על ידי חתיכה בין
1234אצבעותיו, וזה אסור ... ואין היתר אלא נפוץ ביד, ולא חיתוך. כל זה פירוש יפה מאוד
1235בדברי הרמב"ם).
1236[3046] על האמור בשו"ע שם
1237ס"ב (שפוד שרוצים לצלות בו והיה ארוך יותר מדאי, אסור לחתכו, ולא לשרפו),
1238פירש המ"א שם (הכא אסור משום תיקון כלי (מרדכי)). הרי שבמקום שאסור משום
1239תיקון כלי אין חילוק בין חיתוך על ידי כלי לבין שריפה.
1240[3047] "כללו של דבר, כל שאסור
1241לחתוך, אסור גם כן לשרוף, דמתקן מנא ... וכל שמותר לשרוף, מותר לחתוך".
1242[3048] "ואם אפשר לחלקם על ידי
1243האוּר בלא הדלקה, פשיטא דאסור כמו בסכין".
1244[3049] על מה שכתב הרמ"א
1245ס"ג (יש מתירין לחתוך נר של שעוה באוּר, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה,
1246וכן נוהגין), כתב המ"א שם (מלשון רמ"א משמע דאפילו אין צריך לשתיהם רק
1247שעושה כדי לקצרה, שרי), שהיא ההלכה שבפנים סוף ס"ח (מותר לקצרו על ידי
1248שיבעירנו ... אבל אסור לקצרו על ידי שיחתכנו מלמטה בסכין). הרי שלדעת המ"א לא
1249אסרו משום תיקון כלי אלא כשחותכו בסכין ולא על ידי שמבעירנו (ראה לעיל הערה 28).
1250[3050] שלכן התירו באוּר, ולא בסכין.
1251[3051] כיון שבמקום שיש תיקון כלי
1252אסרו אף ביד, אם כן מובן שבמקום שאין תיקון כלי מותר אף בכלי.
1253[3052]
1254שם (מוחטין את הפתילה ביום טוב ... דאין כאן תיקון כלי).
1255[3053]
1256ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל לב.
1257[3054] אחר שפירש בדעת הרמב"ם
1258שלא התירו אלא ביד, ולא בכלי, כתב עליו הרא"ש שם (ולא
1259מסתברא, דאין כאן תיקון כלי, וגם מדקאמר מוחטין סתם, משמע דבכל ענין מותר). הרי שהתיר בנידון דידן אף בכלי.
1260[3055]
1261בהשגות פ"ד ה"ג (אבל נופץ את ראשה וכו', כתב הראב"ד ז"ל,
1262ואפילו במחט, שהרי אמרו מוחטין).
1263[3056]
1264עבוה"ק שער ג סי' ג (מוחטין את הפתילה בין ביד בין בכלי להסיר ראשה השרוף
1265להרבות באורו). חידושים לב, ב (ומדקתני מוחטין, משמע שמותר להסירו בכלי, דהיינו
1266לשון מחט).
1267[3057] פ"ד ה"ג (אבל שאר
1268המפרשים אומרין, שלנפץ את ראשה אפילו בכלי מותר, וכשאמרו מוחטין רצו לומר שאפילו
1269במחט מותר להסיר חשכה, וזה דעת ההשגות, ולזה הסכים הרשב"א ז"ל).
1270[3058] כמובא לעיל, שפירש כן גם
1271בדברי הרמב"ם עצמו.
1272[3059] אפילו בנר הדולק, אם כן פשיטא
1273שמתירים למחוט אחר שכבה אפילו בכלי, ואין בו משום תיקון כלי.
1274וכן נפסק בפנים סכ"ג (אסור להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק
1275בין ביד בין בכלי ... מפני שהוא מכבה בידים ... אבל מותר לנפץ את הפחם באצבעו, כיון
1276שאינו מכבהו בידים). והיינו שגם בנר הדולק אין בו משום
1277תיקון כלי, אלא משום מלאכת כיבוי.