Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקיז באיזה אופן מותר ליקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל
ובו ט' סעיפים
א מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה
ובו ט' סעיפים
א מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה
בביום טוב,
גובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין, ולא שם מדה
דולא שם דמים, כדי שלא יהא נראה
הכמקח וממכר,
ואלא כשאלה,
זכמו שנתבאר בסי' שכ"ג לענין שבת, והוא הדין ליום טוב:
חב ואם החנוני הוא נכרי, אסור ליקח ממנו
טדבר שיש באותו המין במחובר או מחוסר צידה,
יכגון פירות רטובים או דגים, אלא אם כן ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום
יאכמו שנתבאר בסי' תקט"ו,
יבעיין שם כל פרטי דין זה. וכן אסור ליקח ממנו ביצים שמא נולדו היום.
יגאבל דבר שאין במינו במחובר ולא מחוסר
ידצידה, כגון פירות יבשים ואווזים ותרנגולים, מותר ליקח ממנו (על דרך שנתבאר בסי'
טושכ"ג), אפילו הובאו היום מחוץ לתחום, אם היא עיר שרובה נכרים,
טזכמו שנתבאר בסי' תקט"ו
יזעיי"ש:
יחג וכן מותר ליקח ממנו קמח, אפילו נטחן
יטהיום, אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן נכרים שבודאי לצורך נכרי טחנוהו.
כואף על פי שקמח זה נולד ביום טוב, אף על פי כן הוא מותר אף להאוסרים נולד ביום טוב,
כאדכיון שגם התבואה קודם שטחנה היא ראויה לאכילה לעשות ממנה קליות או דייסא, נמצא
כבשקמח הזה אינו אלא כאוכל שנפרד מאוכל אחר, ואין בו דין נולד, כיון שאף כשהיה קמח
כגזה כנוס בתוך החטה היה עליו תורת אוכל:
כדד וכן מותר ליקח ממנו פת שנאפה ביום טוב
כה(במקום שנוהגין היתר בפת של פלטר נכרי שאפאו כדי למכרו, כמ"ש ביו"ד סי'
כוקי"ב),
כזאם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים, שבודאי בשבילם נטחן הקמח.
כחואם ידוע שהקמח נטחן מערב יום טוב, כגון
כטשהביאו קמח להפלטר מערב יום טוב, וחתמו ישראל בחותמו מערב יום טוב כדי שלא יחליפנו
להנכרי בקמח שנטחן ביום טוב, ולמחר בא הישראל וראה שלא נתקלקל חותמו, מותר ליקח
לאמקמח זה אפילו אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן ישראל, וכן מותר ליקח הפת שאפה הנכרי
לבמקמח זה,
לגאפילו אם רוב לוקחי פת שבעיר הן ישראל:
לדה פת של פלטר נכרי שנאפה בשבת, אסור ליקח
להאותו ביום טוב שלאחריו, משום איסור הכנה, אם רוב לוקחי פת שבעיר הן ישראל, אפילו
לונטחן הקמח מערב שבת. שהרי פת זה אינו ראוי לישראל בו ביום שנאפה, כיון שרוב
לזהלוקחין הן ישראל בודאי בשבילם אפה, נמצא שעל ידי אפייה שבשבת הוכן הפת לאכלו ביום
לחטוב, ואין שבת מכינה ליום טוב.
לטאבל אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים, אע"פ שבשבת עצמה יש להחמיר שלא ליקח פת
משנאפה בו ביום אע"פ שאפאו לצורך נכרי, מטעם שנתבאר בסי' שכ"ה,
מאמכל מקום ביום טוב שלאחריו יש להתירו, כיון שיש מתירין אותו אפילו בשבת עצמו
מבודבריהם עיקר,
מגכמו שנתבאר שם:
מדו כל
מההיתר לקיחות אלו שביארנו בסי' זה ובסי' תקט"ו
מוובסי' תקי"ג,
מזהן פירות הן דגים הן קמח הן פת וכן שאר כל לקיחות שבעולם, אין היתר אלא כששומת
מחהמקח ידוע ואין צריך לקצוץ דמים עם הנכרי.
מטואע"פ ששומתו ידוע, אסור לשלם לו
נהמעות ביום טוב עצמו, אפילו אם מראה לפני
נאהנכרי את המעות כדי שיטול בעצמו אסור,
נבואפילו על ידי נכרי אחר אסור לשלם לו,
נגדכל שהמעות מגיעין ליד המוכר ביום טוב ניכר הדבר שהוא מקח וממכר
נדשאיסורו מפורש בכתוב בנחמיה,
נהולא התירו אלא כשאינו נותן לו מעות, דאזי אין נראה כמקח וממכר אלא כשאלה, ועל דרך
נושנתבאר בסימן שכ"ג
נזעיי"ש:
נחז ואפילו
נטבערב יום טוב אסור לומר לנכרי שיקנה לו למחר מיני מאכל,
סאפילו הוא צריך להם לשמחת יום טוב,
סאואפילו אומר להנכרי שיקנה לו בעד מעות שלו ואחר יום טוב יחזיר לו מעותיו, הרי זה
סבאסור,
סגשהרי הנכרי הוא שלוחו לקנות ביום טוב.
סדואפילו בדיעבד שכבר קנה לו הנכרי
סהבשליחותו אסור ליהנות מהם ביום טוב, אם הישראל הוא רגיל לעשות כן, דאם נתיר אותם
סובאכילה ביום טוב יש לחוש שיחזור לעשות כן, כיון שהוא חשוד על כך. אבל אם אינו רגיל
סזלעשות כן, אין לקונסו על זה, ומותר לו לאכול אותם ביום טוב עצמו,
סחאם ידוע שהובאו מתוך התחום, או שהיא עיר שרובה נכרים:
סטח לומר לחנוני מלא לי כלי זה יין, דינו
עביום טוב כמו בשבת,
עאכמו שנתבאר בסי' שכ"ג
עבעיי"ש. וכן להטיל גורלות דינו ביום טוב כמו בשבת,
עגכמו שנתבאר בסי' שכ"ב
עדעיי"ש:
עהט לא ימוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו,
עושאסור למדוד ביום טוב,
עזאלא משער באומד דעתו ונותן לה:
עח[3344]
עטמשנה כט, ב (הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים במנין,
פשכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו). ברייתא שם (הולך אדם אצל ... חנוני הרגיל
פאאצלו ואומר לו תן לי עשרים ביצים או חמשים אגוזים עשרה אפרסקין וחמשה רמונים
פבואתרוג אחד).
פג[3345]
פדברייתא שם, לגירסת ר"ח (ובלבד שלא יזכור לו ... סכום מנין, יאמר לו יש לך נ'
פהאגוזים תן לי עכשיו נ' אחרים הרי יש לך מאה). תוס' שם ד"ה שלא (נראה לי
פוכר"ח דגריס סכום מנין, וקאי אלעיל, והכי פירושו, אמרת דילך אדם אצל חנוני
פזהרגיל אצלו ויאמר לו תן לי ה' אגוזים או י' אפרסקין, ובלבד שלא יזכיר סכום מנין,
פחשלא יאמר לו תן לי י' אגוזים וכבר נתת לי ל' ואם כן אני חייב לך מ' בין הכל).
פטרמב"ם פ"ד הכ"ד (והוא שלא יזכיר לו ... סכום מנין).
צוכן הוא לעיל סי' שכג ס"ג (אבל
צאאסור להזכיר לו סכום מנין, שלא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי עוד
צבחמשים ויהיה לך בידי מאה).
צג[3346]
צדמשנה כט, א (אבל לא במדה), לפירוש רבא שם (רבא אמר מאי אבל לא במדה, שלא יזכור לו
צהשם מדה).
צווהוא כדעה הא' דלעיל שם ס"א (כשמזכיר
צזלו שם מדה ... יש איסור משום עובדין דחול ... שאסור למדוד שום דבר בשבת מפני שהוא
צחמעשה חול וזלזול לשבת. אבל כשאינו מזכיר לו שם מדה אלא מלא לי כלי זה סתם, אינו
צטנראה כמתכוין למדידה, אלא למלאות הכלי שמבקש ממנו בלבד, ואין בו משום עובדין
קדחול).
קא[3347]
קבכדעה הא' דלעיל שם.
קג[3348]
קדתוס' שם בסופו (לפי שדומה למקח וממכר). וכן הוא לעיל שם ס"א וס"ג (דומה
קהלמקח וממכר).
קוולעיל סי' שו ס"ו (כשאינו מזכיר לו
קזשם דמים אינו נראה כמקח וממכר אלא כשאלה ... אם מזכיר לו שם דמים הרי הוא משלחו
קחלמקח וממכר גמור), וס"ז (הרי זה שבות גמור כשאר השבותים, שלא התירום לצורך
קטמצוה).
קי[3349] לעיל שם ס"א (מותר לומר
קיאלחבירו בשבת, מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני, ואשלם לך אחר השבת).
קיבוהטעם
קיגשגם זה נראה כשאלה, נתבאר לעיל שם (הערה ג).
קיד[3350]
קיהשו"ע ס"א (דינו ביום טוב כמו בשבת).
קיו[3351]
קיזבה"ג הל' יום טוב לו, ב (והני מילי חנוני ישראל, אבל חנוני גוי, כל מידי
קיחדאיתיה במחובר ... אסיר למשקל מיניה, כדקאמרינן גוי שהביא דורון לישראל וכוליה). הובא
קיטברא"ש פ"ג סי' יז. תוס' כט, ב ד"ה אצל (בין הוא נכרי בין ישראל,
קכדאין לחלק, רק היכא דאיכא חששא דמחובר). טור ושו"ע ס"א (ואם הוא גוי,
קכאאסור ליקח ממנו דבר שבמינו במחובר או שבמינו מחוסר צידה).
קכב[3352]
קכגשו"ע שם (אלא אם כן ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום).
קכד[3353]
קכהס"ד (שיש
קכולהסתפק שמא ליקט וצד היום ... הרי אלו אסורים באכילה ובטלטול עד הערב),
קכזוס"ה (אם
קכחהפירות ניכרים שלא נתלשו היום, כגון שהן כמושין, וכן אם ניכרים הדגים שניצודו מערב
קכטיום טוב, כגון שנס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן שבודקין אותן שם, מותרין).
קל[3354]
קלאבה"ג שם (אי נמי בצים, דאיכא למימר דאיתילדו ביום טוב, אסיר למשקל מיניה). רא"ש
קלבשם. טור ושו"ע שם (וכן לא יקח ממנו ביצים, שמא נולדו היום).
קלג[3355] טור ושו"ע שם (אבל דבר שאין בו
קלדמשום מחובר ולא משום צידה ולא משום נולד, מותר ליקח ממנו, אפילו הובא היום מחוץ
קלהלתחום). מ"א ס"ק א
קלו(דוקא בעיר שרובה עכו"ם).
קלז[3356]
קלחסעיף יא (שהביא לעיר דבר שאין
קלטבמינו במחובר ואינו מחוסר צידה, דהיינו שהביא פירות יבשים, או בהמות ועופות שאינן
קממחוסרין צידה, כגון אווזים ותרנגולים. אם מתוך התחום הביאם מותרים לכל),
קמאוסי"ח (אבל
קמבנכרי שהביא למכור, אם רוב העיר הן נכרים, בודאי לצורך הנכרי הביא, ומותר ליקח ממנו).
קמג[3357]
קמדרא"ש שם (קמח שנטחן ביום טוב מאי איסורא איכא, כיון דרובא נכרים אדעתא דרובא
קמהטחני לה). טור ושו"ע שם (וכן קמח שנטחן היום בעיר שרובה גויים, מותר ליקח ממנו,
קמודאדעתא דגויים טחני ליה). ט"ז ס"ק ב (ונראה לי פשוט, דהך רוב עכו"ם
קמזהיינו שרוב הלוקחים פת וקמח הם עכו"ם)
קמח[3358]
קמטכדלעיל סי' תצה סי"ג (לענין הלכה יש להחמיר בנולד ביום טוב).
קנ[3359] אף שאסר בבה"ג שם (חנוני
קנאגוי ... קימחא, דאיכא למימר דאיטחין ביום טוב ... אסיר למשקל מיניה). חלקו עליו
קנבבתוס' ע"ז סו, ב ד"ה אמר (אם משום שמא טחנו החיטין היום, וגם נילושו,
קנגאין בכך כלום, כיון דמעיקרא בעודם חיטין היו ראוין לכוס. מיהו בה''ג חשיב להו נולד
קנדכשטחנן ביום טוב. מיהו ר' יחיאל היה נוהג היתר בדבר).
קנהומטעם
קנוזה אין בו גם משום מוקצה, כמבואר ברא"ש שם (ומשום מוקצה ליכא למיסר דחטין חזי
קנזלכוס בין השמשות, או לעשות מהן קליות ודייסא). ר"ן טז, א (בפת ליכא למיחש
קנחלמידי, שאפילו נטחן היום, משום מוקצה ליתא, שכבר היו החיטין ראויין לכוס).
קנטט"ז שם (דמשום מוקצה ליכא, דחטים נמי חזו לכוס בין השמשות ולעשות מהן קליות
קסודייסה). מ"א ס"ק ב (ומשום מוקצה ליכא, דחטים חזי לכוס או לעשות ממנו
קסאקליות (הרא"ש ור"ן ותוס')).
קסבוכן
קסגהוא לעיל סי' שכה ס"ו (אם היתה תבואה בבין השמשות ונטחנה ונאפית בשבת, אין בה
קסדמשום מוקצה ולא משום נולד ביום טוב, כמו שיתבאר בסי' תקי"ז).
קסה*
קסוומה
קסזשלא הזכיר כאן חשש מוקצה, כי אפילו לא הי' אפשר לעשות מהם קליות או דייסא, ואפילו
קסחבשבת, יש מתירים בקמח של נכרי, כלדעיל שם (במקומות שנוהגים לאכול פת של פלטר נכרי,
קסטיש מתירין ליקח ממנו בשבת אפילו פת שנאפית היום ... אין לאסור אותה מדין מוקצה,
קעאפילו אם היתה קמח או עיסה בבין השמשות שהן מוקצין כמו שנתבאר בסי' ש"ח, אין
קעאאומרים בה מתוך שהוקצית בבין השמשות הוקצית לכל השבת כולה ... כל דבר שגמרו בידי
קעבאדם, דהיינו שנגמר תיקונו בשבת ונעשה ראוי על ידי אדם, אין בו משום מוקצה כלל,
קעגאפילו בבין השמשות בעודו אינו ראוי, מפני שאינו מקצה ממנו דעתו כלל בבין השמשות
קעדמליהנות ממנו בשבת כיון שבידו הוא לתקנו ולעשותו ראוי בו ביום, כגון הקמח שביד
קעהנכרי אין לו דין מוקצה כלל בשבת מפני שבידו הוא לאפותו ולעשותו ראוי בו ביום,
קעווכיון שהוא מוכן להנכרי בעליו, הרי זה מוכן לכל. ויש אומרים, שלא אמרו כל דבר
קעזשגמרו בידי אדם אין בו משום מוקצה, אלא בדבר שהתחלת מלאכת תיקונו כדי לעשותו ראוי
קעחהיתה קודם השבת ונגמרה בשבת ... אבל פת שהתחלת מלאכת תיקונה שעל ידי כך נעשית ראוי,
קעטדהיינו מלאכת אפייתה, היתה בשבת, יש בה משום מוקצה אם היתה קמח או עיסה בבין
קפהשמשות).
קפאוכל
קפבהדיון כאן הוא רק לענין נולד, שבזה אין דעתו מועלת, כדלקמן סי' תקיח ס"כ (דאף
קפגשהיה דעתו עליה מערב יום טוב ואין בה משום מוקצה, מכל מקום יש בה משום נולד ...
קפדולפיכך אסור לטלטלה להאוסרים נולד ביום טוב).
קפהומכל
קפומקום מותר כיון "שגם התבואה קודם שטחנה היא ראויה לאכילה לעשות ממנה קליות או
קפזדייסא".
קפח*
קפטואף
קצשנתבאר לעיל סי' תקטז ס"ד (אסור לשלוח דבר שאף בחול אינו ראוי עד שיעשו בו
קצאמעשה (האסורה לעשות ביום טוב), כגון מיני תבואה שאין דרך לבשלן שלמים, אלא טוחנין
קצבאותן ועושין מהם פת (וטחינה אסורה ביום טוב)), ולא התירו משום "שגם התבואה
קצגקודם שטחנה היא ראויה לאכילה לעשות ממנה קליות או דייסא".
קצדנתבאר
קצהבמ"א שם (ואם תאמר אם כן יהא מותר לשלוח תבואה ביום טוב (ועסי' תקי"ו).
קצוויש לומר דאין רגילין לעשות ממנה מאכל אדם).
קצז[3360]
קצחתוס' שם (ומכאן יש להתיר פת חמה שנאפה ביום טוב, דאין לאסור ... שמא טחנו החיטין
קצטהיום וגם נילושו [היום], אין בכך כלום, כיון דמעיקרא בעודם חיטין היו ראוין לכוס).
רר"ן טז, א (בפת ליכא למיחש למידי, שאפילו נטחן היום, משום מוקצה ליתא, שכבר
ראהיו החיטין ראויין לכוס). שו"ע ס"א (והוא הדין ליקח ממנו פת שאפה בו
רבביום).
רג[3361]
רדבשו"ע שם ס"ב (יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים)
רהוברמ"א שם (עשאו למכור, מיקרי פלטר ... וכן פלטר שעשאו לעצמו, מקרי בעל הבית).
רווראה גם לעיל סי' רמב סי"ג
רז(במקומות שאוכלים פת של נכרים), ושם נסמן (הערה סו).
רח[3362]
רטט"ז סק"ג (פירוש שהוא במקום שרובו עכו"ם, דהיינו שלוקחי פת הם
ריעכו"ם, על כן מותר אפילו נטחן היום).
ריא[3363]
ריבהגהות מיימוניות פ"א אות ג (מהר"ם הנהיג לחתום הקמח מערב יום טוב, או
ריגלסוגרו בחדר והמפתח ביד ישראל, היכא שרוצים לקנות קמח או פת מן הכותי).
רידמהרי"ל הל' יום טוב ע' קעא (ופעם אחת מצאו שנתקלקל, ולא רצה מהרי"ל
ריהלהתיר לקנות מפת הנאפה בו ביום). מ"א סק"ג (ומהרי"ל חתם הקמח בערב
ריויום טוב אצל העכו"ם, ופעם אחת מצא החותם מקולקל, ואסר ליקח הפת).
ריז[3364] כיון שידוע שהקמח נטחן מערב
ריחיום טוב, והאפיה מותרת ביום טוב.
ריט[3365]
רככדלעיל סי' תקיג ס"ט (שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בראשון אסורה
רכאאף בשני עד הערב, לפי שעל ידי לידה זו היא מוכנת לאכילה ... ואיסור זה אינו אלא
רכבמדברי סופרים, שהרי ביצה זו מן התורה מותר לאכלה בו ביום שנולדה ... נמצא שעל ידי
רכגלידה זו הוכנה לאכלה בו ביום, ולפיכך היא מותרת גם ביום שלאחריו, כיון שיום זה
רכדלעצמו הכין ולא ליום שאחריו ... אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלה ביום שנולדה
רכהכמו שנתבאר, נמצא שיום זה שנולדה בו הכין את הביצה לאכלה ביום שלאחריו, וכיון שאין
רכויום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום טוב, לפיכך אסור לאכלה גם ביום שלאחריו מדברי
רכזסופרים).
רכחוקיי"ל שגם באפיה ובישול ישנו
רכטאיסור הכנה, כדלקמן סי' תקכז ס"א (הערה 8).
רל[3366]
רלאסוף ס"ו (במקומות
רלבשנוהגים לאכול פת של פלטר נכרי, יש מתירין ליקח ממנו בשבת אפילו פת שנאפית היום ...
רלגאין לאסור אותה מדין מוקצה, אפילו אם היתה קמח או עיסה בבין השמשות שהן מוקצין כמו
רלדשנתבאר בסי' ש"ח, אין אומרים בה מתוך שהוקצית בבין השמשות הוקצית לכל השבת
רלהכולה ... ויש אומרים ... פת שהתחלת מלאכת תיקונה שעל ידי כך נעשית ראוי, דהיינו
רלומלאכת אפייתה, היתה בשבת, יש בה משום מוקצה אם היתה קמח או עיסה בבין השמשות ... ולענין
רלזהלכה יש להחמיר כסברא האחרונה, אלא אם כן הוא שעת הדחק ... אזי יש לסמוך על
רלחהמתירים).
רלט[3367]
רמאגור סי' תרלג (אם יום טוב חל אחר השבת, פת שנאפה בשבת אסור ביום טוב משום הכנה.
רמאומהר"י מולן הודה לדברי, נאם יעקב ווייל). וחלק עליו הב"י (ואין הוראה
רמבזו נכונה, שהרי נתבאר בסימן שכ"ה דאף בשבת עצמה התירו הרא"ש וגדולים
רמגאחרים). וכן פסק הרמ"א ס"א (וכן אם נאפה בשבת שלפניו). והקשה עליו עולת
רמדשבת סק"א (משמע מדבריו דמאן דאוסר בדשבת אסור גם כן ביום טוב שלאחריו משום
רמההכנה. וכיון שהרב [ה]מחבר כתב לעיל שאין לסמוך על המתירין אלא בשעת הדחק, כגון
רמולצורך ברית מילה או לברכת המוציא, אם כן הוא הדין להתיר ביום טוב שלאחריו נמי נאמר
רמזכן). ותירץ אליה זוטא סק"א (פירוש כיון דיש מתירין בשבת עצמו, אף דלא
רמחקי"ל כוותייהו בסימן שכ"ה אם לא לעת הצורך, מכל מקום ביום טוב שאחריו יש
רמטלהקל אפילו שלא לצורך).
רנ[3368] סי"ח ואילך (נכרי שהביא
רנאלמכור ... ומותר ליקח ממנו).
רנב[3369] סי"ד ואילך (מותר ליקח
רנגביצים מן הנכרי בליל יום טוב).
רנד[3370]
רנהמ"א סק"ד (ונראה לי דבמקום ששומת הלחם ידוע ואין צריך פיסוק דמים, מותר
רנוללקחו בלא נתינת מעות, כמ"ש סי' שכ"ג). והוא כדלעיל סי' שכג ס"א
רנז(ולא אמרו שאסור להזכיר שם דמים כלל אלא בדבר שאין מקחו ידוע). וראה גם לעיל סי'
רנחתק ס"ג (בדבר שאין מקחו ידוע).
רנט[3371]
רסרבנו ירוחם ני"ב ח"ח עח, א (ובאותן המקומות שרגילין הנשים או אנשים
רסאלקנותו בשבת ... קורין לגויה בביתם ונותנין לה המעות, ראוי לאוסרו להם מכל וכל).
רסבב"י ד"ה ורבנו ירוחם. לבוש סוף ס"א (מיהו לקרות הגוי לביתו ולתת לו
רסגהמעות בעדו, ראוי לאוסרו). מ"א שם (מיהו אסור לקרות העכו"ם לביתו וליתן
רסדבעדו המעות, דהוי עובדא דחול (לבוש רי"ו וב"י)).
רסהוכן הוא לעיל סי' שכה סט"ז (וצריכים
רסוהם להזהר ... שלא ליתן מעות לנכרי כמ"ש בסי' תקי"ז).
רסז[3372] שאין לפרש הכוונה שלא יתן לו מעות ביד,
רסחשהרי בזה יש איסור נוסף, שהמעות הן מוקצה, כדלעיל סי' שח ס"ח (כל דבר שאין
רסטתורת כלי עליו … כגון … מעות … אסור לטלטלם).
רעאלא ודאי הפירוש הוא, שאסור "אפילו
רעאאם מראה לפני הנכרי את המעות כדי שיטול בעצמו".
רעב[3373] מ"א שם (ואפילו על ידי
רעגעכו"ם אסור לקנות, כמ"ש ס"ב (יש"ש)), והוא כדלקמן ס"ז.
רעד[3374]
רעהבלבוש ומ"א (עובדין דחול).
רעו[3375]
רעזפי"ג פסוק טו-יז
רעח(בימים ההמה ראיתי ביהודה ... מביאים דג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה
רעטובירושלים, ואריבה את חורי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים
רפאת יום השבת). וכן שם י, לב (ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת
רפאלמכור, לא נקח מהם בשבת וביום קודש). רש"י
רפבכז, ב (אין פוסקין דמים, דמקח וממכר בשבת וביום טוב אסור בספר עזרא).
רפגוכן הוא לעיל סי' רסא ס"ב (שאיסורו מפורש בדברי קבלה בנחמיה סי' יג).
רפד[3376]
רפהסעיף א.
רפו[3377] שו"ת הרא"ש כלל כג סי' ו (וששאלת,
רפזישראל שאמר לכותי מערב יום טוב קנה לי יונים למחר לצורך יום טוב. דע כי לא יפה עשה
רפחלקנות לו במעות ביום טוב, כי אסור לקנות ביום טוב). טור ושו"ע ס"ב (ישראל
רפטשאמר לגוי מבעוד יום, תקנה לי יונים למחר, לא יפה עושה). יש"ש פ"ג סי'
רצכט (אסור לקנות ביום טוב, ולא לומר לכותי בערב שבת שיקנה אותו למחר). מ"א ס"ק
רצאד (ואפילו על ידי עכו"ם אסור לקנות (יש"ש)).
רצבוכן
רצגהוא לעיל סי' שו ס"ד (ואפילו על ידי נכרי אסור לקנות בשבת, כמו שיתבאר בסי'
רצדתקי"ז), וסי' שז ס"ט (במקום שיום השוק הוא בשבת אסור ליתן מעות לנכרי
רצהמערב שבת שיקנה לו חפץ פלוני ...
רצושהרי זה כאלו אמר לו בפירוש לקנות בשבת ... ואם מצוי קצת לקנות גם בשאר ימים, מותר
רצזליתן לו מעות אפילו בערב שבת, ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת).
רצח[3378]
רצטרא"ש שם (לצורך יום טוב). לבוש ס"ב (לצורך יום טוב).
שואף שנתבאר לעיל סי' שז סי"ב (דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשותו
שאבשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת. והוא שיהיה ... או לצורך
שבמצוה).
שגובסי' שכה סט"ז (ועכשיו נהגו העולם היתר אפילו לכתחלה לומר לנכרי להביא שכר
שדאו שאר דברים שהם צורך השבת דרך כרמלית. ויש שלמדו עליהם זכות לומר שצרכי שבת
שהחשובים הם כדבר מצוה שהתירו בו שבות דשבות כמו שנתבאר בסי' ש"ז ... ומכל מקום
שואין להקל אלא בשכר וכיוצא בו מהדברים הצריכים בשבת צורך גמור, שאי אפשר להיות
שזבלעדם אלא בדוחק קצת, אבל דברים שאין צריך כל כך, כגון פירות ומיני תבשילים יתירים
שחוכיוצא בהם, אינן נקראים דבר מצוה).
שטאפשר דאף הכא מיירי בפירות ותבשילים
שייתרים.
שיא[3379]
שיבעולת שבת סק"ב (פירוש, בין שנתן לו מעות לקנות לו למחר, ובין שאמר לו קנה
שיגממעות שלך, אני אחזור לך, בכל ענין אסור).
שידוהיינו כיון שאומר לו "שיקנה
שיהלו" – עבור הישראל שיאכלנו ביום טוב, ואחר יום טוב יחזיר לו מעותיו.
שיומשא"כ אם אומר לו לקנות לעצמו,
שיזולמחר יקנהו ממנו, נתבאר לעיל סי' שז ס"י (מותר לומר לנכרי בערב שבת הילך מעות
שיחבהלואה, וקנה בהם לעצמך חפץ פלוני למחר ביום השוק, ואני אחזור ואקחנו ממך אחר השבת
שיטבפירעון חוב מעות אלו, ואתן לך ריוח).
שכ[3380]
שכאכדלעיל סי' רמג ס"א (שכשהנכרי עושה בשבת, הוא עושה בשליחות הישראל ... מדברי
שכבסופרים יש שליחות לנכרי לחומרא), וסי' תצה ס"י (כל שאסור לעשותו ביום טוב
שכגאסור לומר לנכרי לעשותו, שהאמירה לנכרי היא שבות ביום טוב, כמו בשבת).
שכד[3381]
שכהרא"ש שם (אבל אם עשה כבר, בדיעבד מותר לאכול ממנו אפילו בו ביום ... מותרין
שכובדיעבד, היכא שקנה. אבל אם רגילין לעשות כך, אסור לאכול מהם אפילו קנו כבר, דאין
שכזזה נקרא דיעבד אלא לכתחלה, כיון שרגילין בכך). טור ושו"ע שם (אבל אם עשה כבר
שכחמותר לאכול מהם ביום טוב ... אבל אם רגיל בכך, אסור לאכול מהם, דאין זה חשוב
שכטדיעבד; כיון שרגיל בכך).
שלואף שלכתחלה אסור לומר לו שיקנה לו למחר
שלאמיני מאכל, כדלעיל בתחלת הסעיף. ואף בדיעבד אוסרים עליו, כדלעיל סי' רנב סי"א
שלב(לא יבא לומר לנכרי שיעשה לו, כיון שאין מתירים לו אלא כשמתכוין הנכרי לטובת עצמו
שלגולא כשמתכוין בשביל ישראל). והיינו שאם אומר לנכרי שיעשה לו, אין מתירים לו להשתמש
שלדבו.
שלהויתירה מזו, אפילו הביאו מעצמו מחוץ
שלולתחום לצורך הישראל אסור, כדלעיל סי' תקטו סי"א (אם מחוץ לתחום הביאם, דהיינו
שלזשבתחלת כניסת יום טוב היו עדיין חוץ לתחום, הרי אסורין באכילה בו ביום למי שהובאו
שלחבשבילו).
שלטויתירה מזו שיש לאסור אף מטעם קנס, כדלעיל
שמסי' רמג ס"ה (אם עבר ולא מיחה בידו והניחו להתעסק בשבת, והביא הנכרי את השכר
שמאלהישראל ... אסור להישראל ליהנות מן השכר שקיבל הנכרי ביום השבת, שקנסוהו חכמים).
שמבויתירה מזו, שאפילו אם הוא עצמו לא עשה
שמגאיסור, רק ישראל אחר שלח את הנכרי ביום טוב, יש לאסור משום שנעשה איסור בשבילו,
שמדכדלעיל סי' תקטו סכ"ב (ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי נכרי מערב יום טוב,
שמהוהביא הנכרי את הדורון לחבירו ביום טוב מחוץ לתחום, אם ישראל השולח הוא יודע שאי
שמואפשר שיגיע הדורון ליד חבירו אלא אם כן ילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, הרי זה אסור
שמזבאכילה למי שהובא בשבילו (ולאנשי ביתו), ולערב צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שנעשה
שמחאיסור בשבילו).
שמטמכל מקום אפשר דהכא קיל יותר, כיון
שנשבכמה דרכים התירו לו לקנות גם בעצמו בשבת ויום טוב, כדלעיל ס"א (מותר ליקח
שנאמן החנוני מיני מאכל ומשקה ביום טוב).
שנב[3382]
שנגמ"א סק"ה (ואם יש לחוש שהובא מחוץ לתחום, והיא עיר שרובה ישראל אסור).
שנדוהיינו שאפילו אם לקחו מהחנוני באופן
שנההמותר (כדלעיל ס"א), לא הותר אלא אם רוב העיר נכרים (כדלעיל סוף ס"ב).
שנו[3383]
שנזשו"ע ס"ג (לומר לחבירו מלא לי כלי זה יין, דינו ביום טוב כמו בשבת).
שנח[3384]
שנטסעיף א (מותר לומר לחבירו בשבת מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני).
שס[3385]
שסארמ"א ס"ג (והוא הדין דאסור להטיל גורלות ביום טוב כמו בשבת).
שסב[3386]
שסגבשו"ע שם ס"ו (המחלק לבני ביתו מנות בשבת, יכול להטיל גורל לומר, למי
שסדשיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו ... אבל עם אחרים אסור, כיון שמקפידין זה על
שסהזה יבואו לידי מדה ומשקל), ורמ"א שם, ומ"א שם סק"ט.
שסו[3387]
שסזגמרא כט, סוע"א (לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב). טור
שסחושו"ע ס"ד (לא ימוד אדם שעורים ליתן לפני בהמתו).
שסטוכן הוא לעיל סי' שכד ס"ב (לא ימדוד
שעאדם שעורים לתת לפני בהמתו).
שעא[3388]
שעבכדלעיל סי' תקו ס"א (אסור למדוד ביום טוב, מפני שהוא עובדין דחול). וכן הוא
שעגלעיל סי' שכד ס"ב (מפני שהמדידה אסורה משום עובדין דחול).
שעד[3389]
שעהגמרא שם (אבל קודר הוא קב או קבים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש), לפירוש הרי"ף
שעוטז, א (פירוש קודר, משער באומד דעתו). רמב"ם פ"ד הכ"ב (אלא משער
שעזונותן לה). טור ושו"ע שם (אלא משער ונותן לה).
שעחוכן הוא לעיל שם (אלא משער באומד דעתו).
שעטולענין למדוד קמח לעיסתו לידע שיעור
שפחלה, ראה לעיל סי' תקו ס"א. ולענין למדוד תבלין ליתן לקדרה, ראה לעיל סי' תקד
שפאס"ט.