Chabad Library · The Alter Rebbe

Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Yom Tov·Laws of Yom Tov·Carrying Between Domains on Yom Tovשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט)·הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט)·תקיח דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב

אתקיח דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב
ובו כ"ב סעיפים
הוצאה לצורך ושלא לצורך
א כבר

בביארנו בסי' תצ"ה

גדמתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה אפילו שלא לצורך אוכל נפש,

דובלבד שיהא בה צורך יום טוב קצת, אפילו אינה לצורך הנאת הגוף אלא לצורך מצוה, כגון

הקטן למולו, וספר תורה לקרות בו,

ווכן אם הוא צריך לילך לבית הכנסת או לטייל לשמחת יום טוב ואינו יכול להניח את הקטן

זבבית יחידי,

חאו שהוא רוצה להוליכו עמו לבית הכנסת או כדי לטייל עמו,

טמותר לו להוליכו, שגם הטיול הוא צורך שמחת יום טוב.

יוכן מותר להוליך סידורים ומחזורים לבית

יאהכנסת כשצריך לקרות בהם בו ביום. וכשם שמותר להוליכן כך מותר להחזירן לביתו,

יבאף על פי שבחזרה זו אין בה צורך יום טוב כלל, שהרי אינו מחזירן אלא כדי שלא יגנבו

יגויאבדו, ואין זה צורך היום אלא צורך ממונו,

ידאעפ"כ התירו לו חכמים להחזירן כדי שלא ימנע מלהוליכם מחמת שיתיירא שלא יוכל

טולהחזירן.

טזבמה דברים אמורים כשהוליכן לשם ביום טוב.

יזאבל אם הוליכן לשם קודם יום טוב, אסור להחזירן לביתו ביום טוב, שבשביל זה לא ימנע

יחמלהוליכן לשם קודם יום טוב,

יטשהרי אפשר לו להחזירן קודם יום טוב.

כואין צריך לומר שאסור להוציא לרשות

כאהרבים או לכרמלית

כבדבר שאין בו צורך יום טוב כלל,

כגכגון מפתח של תיבתו שמעותיו מונחין בתוכה, או שמונחים בתוכה שאר דברים שאינו צריך

כדלו בו ביום, אבל אם מונחים בתוכה אוכלין ומשקין הצריכים לו בו ביום,

כהאו בגדים ותכשיטין הצריכים לו בו ביום,

כומותר להוליך עמו המפתח, אם אי אפשר לו להניחו בביתו שאין שם אדם נאמן לו.

כזוכן מותר להוליך עמו סכין כל היום אף

כחלאחר שכבר גמר סעודתו, לפי שהוא צריך לו כל היום, שאם יזדמן לו איזה פרי יחתוך בו.

כטאבל אם ידוע לו שלא יצטרך לסכין בהליכה זו, כגון שהולך לבית הכנסת, אסור להוליכו

לעמו:

לאהוצאה בעיר שאינה מעורבת
ב וכל זה בעיר שאינה מעורבת

לבשאסור לטלטל בה בשבת, אבל אם היא מעורבת בענין שמותר לטלטל בה בשבת, מותר להוציא

לגולהכניס אפילו דבר שאין בו צורך היום כלל,

לדואין צריך לומר שמותר להוציא ולהכניס לצורך בהמה או לצורך נכרי עיין סי'

להתקי"ב:

לוג במה דברים אמורים,

לזלהוציא ולהכניס דרך רחוב העיר או דרך מבואותיה, אבל להוציא מחצר לחצר דרך פתחים

לחוחלונות שביניהם, אין צריך עירוב כלל,

לטומותר להוציא כל דבר אפילו שאין בו צורך יום טוב כלל מחצר לחצר, אע"פ שלא

מעירבו יחד. ואין צריך לומר שמותר לטלטל בחצר שיש בה בתים הרבה שלא עירבו יחד,

מאאפילו דבר שאין בו צורך יום טוב כלל.

מברק שיהא מותר לטלטלו ביום טוב, שאין עליו תורת מוקצה:

מגד ואפילו

מדדרך רחוב העיר ומבואותיה מותר אם הם מתוקנין בלחי או קורה או צורת הפתח (על דרך

מהשנתבאר בסי' שס"ג), אע"פ שלא עשו שיתוף מבואות. שלא הצריכו ערובי חצרות

מוושיתופי מבואות אלא בשבת שההוצאה אסורה בו לגמרי, אבל ביום טוב, כיון שרוב ההוצאות

מזהן לצורך יום טוב, והן מותרות אפילו ברשות הרבים, לא הצריכו לערב ולשתף משום מיעוט

מחההוצאות שהן שלא לצורך היום כלל.

מטומכל מקום במדינות אלו שנוהגין לעשות

נשיתוף אחד בערב פסח לכל שבתות השנה,

נאנכון הדבר לכלול בו גם יום טוב, ולומר בדין יהא שרי לנא כו' לכל שבתות וימים טובים

נבשל שנה זו. וכן יעשה מי שנוהג לערב ערובי חצרות לכל שבתות השנה. ומי שנוהג לערב

נגולשתף לכל שבת ושבת בפני עצמה, יאמר בשבת שלפני יום טוב, לשבת זו וליום טוב הבאה

נדעלינו. ואין זה נקרא משנה את המנהג כיון שאינו עושה מעשה חדש:

נהמוקצה בשפוד שצלו בו
ה שפוד שצלו בו בשר, אם הוא אינו מיוחד

נולשפוד, אלא שלקח עץ חד כעין שפוד וצלה בו באקראי בעלמא, אחר גמר הצלייה שומטו מלפניו בגרירה

נזובטלטול מן הצד, עד שמעבירו מלפניו לקרן זוית כדי שלא יוזקו בו.

נחאבל אסור לטלטלו בטלטול גמור לאחר שניטל ממנו הצלי, לפי שנמאס ומוקצה.

נטואף המתירים מוקצה מחמת מיאוס ביום טוב,

סלא התירו אלא בדבר שיש תורת כלי עליו, אבל שפוד זה לאחר שגמרו בו מלאכתו אין עליו

סאתורת כלי כלל,

סבכיון שאינו מיוחד לשפוד, ולפיכך אפילו לצורך גופו או מקומו אסור לטלטלו.

סגאבל מותר לחזור ולצלות בו,

סדדלענין צלייה יש עליו תורת כלי,

סהכיון שהוא חד כעין שפוד וראוי לצלייה. וכן אם צריך למקומו להעמיד שם קדירה או שאר

סואוכל נפש מותר לסלקו.

סזוכן הדין בכל דבר שהוא מוקצה, כמו שנתבאר בסוף סי' תק"ט

סחעיי"ש:

סטטלטול סולם
ו סולם של עלייה, דהיינו סולם גדול שעשוי

עלעלות בו על גג הבית, אסור לטלטלו ביום טוב,

עאכמו שאסור לטלטלו בשבת, מטעם שנתבאר בסי' ש"ח.

עבואפילו אין מטלטל את כולו אלא מקצתו כגון שרוצה לנטותו מעט ממקום למקום,

עגהרי זה אסור בין בשבת בין ביום טוב,

עדכדין כל מוקצה שאסור לטלטל אפילו מקצתו כמו שנתבאר בסי' שי"א

עהוש"ח

עועיי"ש:

עזז אבל מותר לעלות ולירד עליו ואין חוששין

עחשמא יזיזנו מעט, דאף אם יזיזנו הוא דבר שאין מתכוין ומותר:

עטח סולם של בית, דהיינו סולם קטן שאינו

פראוי לעלות בו על גג הבית ואין משתמשין בו אלא בתוך הבית,

פאמותר לטלטל מזוית לזוית בתוך הבית. אבל אסור להוציאו לרשות הרבים,

פבאפילו בעיר המעורבת שאין בה משום איסור הוצאה, ואפילו הוא מוציאו לצורך שמחת יום

פגטוב, כגון להוליכו לשובכו להוריד ממנו גוזלות,

פדהרי זה אסור מפני מראית העין, שיאמרו עליו שהוא מוציאו לחוץ כדי לעלות בו על הגג

פהלטוח בטיט

פו(כך היו נוהגים בימיהם שגגותיהם היו חלקים וטוחים בטיט מפני הגשמים),

פזוהרי הוא עושה מלאכה ביום טוב.

פחאע"פ שסולם זה הוא קטן ואינו ראוי לעלות בו על הגג, מכל מקום אפשר שיסמכנו

פטלזיזים היוצאים מהכתלים ויעלה עליהם להגג.

צואפילו עכשיו בזמן הזה שאין לנו גגים טוחים בטיט, מכל מקום גזרת חכמים לא בטלה:

צאט אבל סולם של שובך, דהיינו שהוא מיוחד

צבלעלות בו לשובך, מותר להוליכו משובך זה לשובך אחר

צגאפילו דרך רשות הרבים.

צדואין חוששין למראית העין, לפי שצורתו מוכחת עליו והוא ניכר שהוא מיוחד לשובך,

צהויודעים הכל שהוא מוציאו כדי להוליכו לשובך, ולא יחשדו אותו שרוצה לעשות מלאכה

צוביום טוב:

צזי להוציא גרף של רעי ולהחזירו, כדינו בשבת

צחכך דינו ביום טוב

צטכמו שנתבאר בסי' ש"ח:

קבהמה שמתה ביום טוב
יא בהמה שמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת

קאמערב יום טוב מותר לטלטלה ולחתכה לפני הכלבים ביום טוב, לפי שמאתמול היא עומדת

קבומוכנת לכלבים, שהוא יודע שתמות ביום טוב.

קגאבל אם לא היתה מסוכנת מערב יום טוב, אע"פ שהיתה חולה, אסור לטלטלה ביום טוב,

קדלדברי האוסרים נולד ביום טוב (כמו שנתבאר בסי' תצ"ה), שהרי אתמול כשהיתה

קהעדיין חיה אינה מוכנת לכלבים, שלא היה יודע שתמות ביום טוב, והיום שמתה הוכנה

קולכלבים (א), והרי זה נולד ביום טוב:

קזעצים ותבן שהכניס לאוצר
יב עצים

קחשהכניסן לאוצר להצניען לימות החורף, אם לא הכין אותם מבעוד יום (דהיינו (ב) שיחשוב

קטעליהם להסקה כמו שנתבאר בסי' תצ"ה),

קיאסור להסיקן ביום טוב, לדברי האוסרים מוקצה ביום טוב.

קיאוכן ערימת התבן שלא היה בדעתו להסתפק ממנה למאכל בהמה עד לאחר זמן מרובה, אסור

קיבלהסיק ממנה ביום טוב, אלא אם כן הכין אותה מבעוד יום, להאוסרים מוקצה ביום טוב.

קיגואם אין התבן ראוי אלא להסקה, כגון שהוא

קידנרקב וסרוח שאינו ראוי לבהמה, וגם יש בו קוצים, שאינו ראוי לגבל בו טיט ללבון

קיהלבנים מחמת הקוצים שבו שמסרטים ידיו ורגליו, אין צריך להכין אותו מבעוד יום, שהרי

קיוהוא מוכן ועומד להסקה משעה שנרקב ונתערבו בו הקוצים.

קיזואפילו אם קודם לכן הכניסו לאוצר שלא

קיחלהסתפק ממנו עד לאחר זמן מרובה, מכל מקום כיון שבשעה שהכניסו לאוצר היה עדיין ראוי

קיטלבהמה או לטיט, אם כן בשעה שהכניסו לאוצר לא הקצה אותו אלא ממאכל בהמה ומגיבול טיט,

קכאבל מהסקה לא הקצה אותו כלל,

קכאשבעת ההיא לא היה יודע שירקב ויתערבו בו קוצים ולא יהא ראוי אלא להסקה, ואילו היה

קכביודע לא היה מקצה אותו כלל:

קכגיג במה דברים אמורים כשנרקב ונתערבו בו

קכדהקוצים קודם יום טוב, אע"פ שלא היה יודע מזה עד כניסת יום טוב אין בכך כלום כמו

קכהשנתבאר בסי' ש"י.

קכואבל אם נרקב או נתערבו בו קוצים ביום טוב, אין לך מוקצה גדול מזה:

קכזיד וכל זה כשהתבן הוא יבש. אבל אם הוא לח,

קכחבענין שאינו ראוי להסיקו אלא בהיסק גדול של עצים או של תבן אחר, אסור להסיקו ביום

קכטטוב, לפי שהיסק גדול הוא דבר שאינו מצוי, ומן הסתם אינו עומד להיסק אלא אם כן הכין

קלמערב יום טוב:

קלאטו וכל זה להאוסרין מוקצה ביום טוב. אבל

קלבלהמתירין מוקצה ביום טוב, מותר להסיק אפילו מעצים שהכניסן לאוצר.

קלגוכן הדין באוצר של תבן אפילו לח, אע"פ שלא נרקב ואין בו קוצים. וכבר נתבאר

קלדדבמדינות אלו נהגו להקל במוקצה ביום טוב:

קלהנטילת עצים מהסוכה
טז אין

קלונוטלים עצים מן הסוכה ביום טוב,

קלזבין מן הדפנות בין מן הסכך,

קלחאע"פ שאינה סוכה של מצוה,

קלטמפני שהוא כסותר בנין.

קמואפילו אם (ג) לאחר שגמר את כל הדפנות

קמאהעמיד עוד חבילות של קנים אצל אחת מהדפנות כדי להעבותו ולחזקו על ידי הוספת קנים

קמבאלו, אסור ליטול מקנים אלו ביום טוב,

קמגלפי שהן בטלין

קמדלגבי הכותל ונחשבין כמותו, כיון שהעמידן שם כדי להוסיף בעובי הדופן הרי הן נחשבין

קמהמכלל הדופן, אע"פ שלא ארגן עמו,

קמווהנוטל מהן הוא כסותר בנין:

קמזיז אבל אם לא נתכוין בהן להוסיף בעובי

קמחהדופן,

קמטאלא (ד) כדי לחזקו ולסמכו בלבד,

קנאע"פ שהעמידן שם קודם גמר אריגת הדופן,

קנאכיון שלא ארגן עם הדופן, אינן בטלין לגבי הדופן

קנבואינן נחשבין כמותו, והנוטל מהם אינו כסותר בנין, אלא הרי הן כשאר כל עצים, ומותר

קנגליטול ביום טוב מקנים אלו, בין שהם אגודים ביחד ועשויין כחבילה בין שהן נפרדין,

קנדדכיון שלא נתכוין בהן כדי להוסיף בעובי הדופן וגם לא חיברן עמו,

קנהבודאי אין דעתו שיהיו עומדים כאן לעולם, אלא כשיצטרך להם יטלם מכאן ויסמוך את

קנוהדופן בדבר אחר, לפיכך אינן בטלים לגבי הדופן:

קנזיח במה דברים אמורים בקנים העומדים אצל

קנחהדפנות. אבל קנים המונחים על גבי הסכך, אע"פ שלא נתכוין בהן כדי להוסיף בעובי

קנטהסכך, אלא כדי להצניען או כדי לייבשן, אסור ליטול מהן ביום טוב. דכיון שקני הסכך

קסבעצמ[ן] אינן ארוגין ביחד ואינן מחוברים זה עם זה, אם כן אין שום הפרש בין קני

קסאהסכך לקנים הללו שהניח על גביהן, והכל נחשב כדבר אחד, והנוטל מאחד מהן ביום טוב

קסבהרי זה כסותר אהל:

קסגיט אבל אם קנים הללו שהניח על גבי הסכך הן

קסדאגודין ביחד ועשויין כחבילה, מותר ליטול מאגודה זו ביום טוב, דכיון שלא התיר אגדן

קסהכשהניחן על גבי הסכך, כדרך כל המסככין בקנים שמתירין אגדן, הרי ניכר הדבר שקנים

קסוהללו אינן מכלל הסכך ואינן בטלים אצלו, והרי הן כשאר כל עצים, כיון שלא הניחן שם

קסזכדי להוסיף בעובי הכותל אלא כדי להצניען

קסחאו כדי ליבשן.

קסט(וכל זה בסוכה שאינה של מצוה אבל בסוכה

קעשל מצוה יתבאר בסי' תרל"ח

קעאעיי"ש):

קעבכ כל

קעגעצים שאסור ליטלן מן הסוכה, בין עצי הסכך והדפנות עצמן, בין עצים שהוסיף עליהם

קעדבענין שאסור ליטלן מהסוכה ביום טוב ועל דרך שנתבאר,

קעהאפילו אם נפלה הסוכה ביום טוב אסור לטלטלן,

קעוואפילו לשרפן במקומן אסור ביום טוב,

קעזואפילו אם הסוכה היתה רעועה מערב יום טוב ועומדת ליפול. מכל מקום כיון שבתחלת

קעחכניסת יום טוב, דהיינו בבין השמשות, היה אסור לטלטלן מחמת איסור סתירת בנין, ומתוך

קעטשנאסרו בבין השמשות נאסרו לכל היום כולו. ואף המתירים נולד ביום טוב, מודים במוקצה

קפמחמת איסור שנדחה בידי אדם בבין השמשות,

קפאשאף בשבת הוא אסור כמו שנתבאר בסי' תצ"ה,

קפבוסוכה זו נדחית בבין השמשות בידי אדם שבנו אותה.

קפגואפילו אם התנה עליה מערב יום טוב שיהיה

קפדמותר לטלטלה לכשתפול ביום טוב, אין תנאי זה מועיל כלום, דאף שהיה דעתו עליה מערב

קפהיום טוב ואין בה משום מוקצה, מכל מקום יש בה (ה) משום נולד, שהרי אתמול היה עליה

קפושם סוכה והיום נקראת שברי עצים, ולפיכך אסור לטלטלה להאוסרים נולד ביום טוב:

קפזבית סתום מלא פירות
כא בית סתום שהוא מלא פירות מוכנין, שלא

קפחהכניסן שם לאצור אותם עד לאחר זמן מרובה,

קפטאלא הן עומדין לאכילה לכשיפחת פחת בבית, אם נפחת הבית מאליו ביום טוב, או שפחתו

קצנכרי לצרכו שלא לצורך ישראל,

קצאמותר לישראל ליטול פירות ממקום הפחת ולאכלן ביום טוב.

קצבאף על פי שבתחלת כניסת יום טוב, דהיינו בין השמשות, לא היה דעתו כלל על אלו הפירות,

קצגשהרי לא היה אפשר לו ליטול מהם

קצדמחמת איסור סתירת בנין קבוע שהוא חייב מן התורה,

קצהאין אומרים מתוך שהוקצו בבין השמשות הוקצו לכל היום.

קצוכיון שאף בבין השמשות לא היו מוקצים מחמת איסור עצמן, וגם לא היו בסיס לדבר האסור

קצזמחמת עצמו,

קצחרק שהיו במקום שלא היו יכולין לילך לשם.

קצטהא למה זה דומה, לפירות שהובאו מחוץ לתחום, שהן מותרים למי שלא הובאו בשבילו,

רואינן אסורין משום מוקצה

ראמטעם שנתבאר:

רבכב אבל אם פחתו נכרי לצורך ישראל, הרי

רגהפירות אסורים באכילה ובטלטול עד הערב, וגם לערב צריך להמתין בכדי שיעשו,

רדכדין נכרי שעשה מלאכה גמורה לצורך ישראל שנתבאר בסי' תקט"ו.

רהוהוא הדין מי שיש לו לפתות טמונים בבור סתום ופתח נכרי את הבור ביום טוב לצורך

רוישראל (וצריך ליזהר בזה בימי הפסח כשנכרי מביא לפתות למכור, אם יודע שהנכרי פתח

רזהיום את הבור אסור ליקח ממנו):

רחקונטרס אחרון
(א) והרי זה נולד כו'.

רטעיין במ"ש לעיל בסוף סי' תצ"ז:

רי(ב) דהיינו שיחשוב כו'.

ריאעיין

ריבבמ"ש בסי' תצ"ה

ריגדאוצר לא נקרא דחייה בידים. והטעם משום דאף פירות שמסתפקין מהם ועצים שמסתפקין מהם

רידדרך להכניסן לאוצר להצניע, כמ"ש בפרק קמא דפסחים

ריהבי תמרי בי ציבי אוצרות יין ושמן כו' עיין שם ברש"י. אם כן עיקר הקצאתן אינה

ריואלא מחמת מחשבתו, שאין דעתו להסתפק מהן עד לאחר זמן מרובה:

ריז(ג) לאחר שגמר כו'.

ריחכן

ריטכתב הט"ז.

רכוכן משמע באור זרוע והגהות אשר"י שכתבו סתם דאם

רכאנתכוין להעבותו אסור, ולא חלקו בין גמר ללא גמר. אלא שרש"ל

רכבחילק בזה מדנפשיה, ואין שומעין לו להקל נגד הט"ז דבתראה הוא. ואף המג"א

רכגלא ראה כל דברי הט"ז רק מקצת כתבו הגיע לידו כנודע למדקדק היטב בב' חיבורים אלו.

רכדועוד שעיקר יסודו של רש"ל הוא על לשון הטור,

רכהוכבר ישבו הט"ז בענין אחר,

רכואם כן שוב אין לנו להמציא קולא חדשה שאינה נמצאת בדברי הפוסקים,

רכזמאחר דבירושלמי

רכחמפורש בהדיא דאם נתכוין להעבותה אסור, בסתם, בלי שום חילוק. והפוסקים לא הוצרכו

רכטירושלמי זה

רלכיון שכתבו

רלאאלא מן הסמוך לדופן, ואם נתכוין להעבות הדופן אין זה נקרא סמוך לדופן, אלא הוא

רלבמכלל הדופן עצמו:

רלג(ד) כדי לחזקו כו'.

רלדכן

רלהכתב הט"ז.

רלווכן משמע באור זרוע והגהות אשר"י,

רלזדאין איסור אלא אם כן נתכוין להעבותו, דאם לא כן לאשמועינן רבותא טפי, דאפילו

רלחלחזקו אסור. וכן משמע בטור,

רלטשאי אפשר ליישב דבריו אלא כמו שכתב הט"ז:

רמ(ה) משום נולד כו'.

רמאהנה

רמבבמגן אברהם לא מצא טעם ברור להרמב"ם ובית יוסף. אבל מה שכתבתי

רמגהוא ברור בגמרא דשבת דף כ"ט ע"א

רמדדגרעינים וקליפים מיקרו נולד, אף על גב דדעתיה עליהם מערב יום טוב, כמו שכתבו

רמההתוס' שם.

רמווכן פסק בשו"ע סי' תק"א.

רמזוכן מבואר במג"א סי' ש"ח ס"ק נ"ה.

רמחוכן משמע בכל הפוסקים דגרעינים נקרא נולד אע"פ שדעתו עליהם מערב יום טוב.

רמטועיקר

רנמעלת התנאי במקום שמועיל אינו אלא משום דדעתיה עליה, כמבואר בבית יוסף,

רנאובתוס' שבת דף מ"ד ע"א ד"ה שבנר כו'.

רנבואף דתנאי עדיף משום דמגלי דעתיה בהדיא, מכל מקום יש לומר דסבירא ליה להרמב"ם

רנגכמו דדעתיה לא מהני כך גילוי דעתיה לא מהני בנולד. ועיין במג"א סי' תק"א

רנדסק"ב

רנהדאפילו רעועה שנפלה מיקרי נולד.

רנווהנה במג"א שנדחק בזה,

רנזהולך לשיטתו, שכתב בסי' תצ"ט סק"ט דבהמה שמתה (מאליה)

רנחנקרא נולד, וכן מעי דבר אווזא שנשחטה אפילו בערב יום טוב ונסרחו ביום טוב מדמי

רנטלבהמה שמתה, ובשניהם מועיל אם היה דעתו עליהם מערב יום טוב כמבואר בגמרא,

רסוכן פסק בשו"ע סי' תקי"ח ס"ו אף על פי שהן נולד.

רסאועל כרחך צריך לומר דשאני גרעין שהוא צריך לפרי וטפל אליו, לכך אין מועיל מה שדעתו

רסבעליו להסקה, כיון שהפרי עצמו אינו עומד להסקה, כמ"ש התוס' שהביא המג"א,

רסגמה שאין כן במעיים ובבהמה שמתה, דאף על פי שהן נולד מועיל מה שדעתו עליהם כיון

רסדשאינן טפלים לדבר אחר, והוא הדין גבי סוכה שנפלה, זו היא שיטת המג"א.

רסהאבל על הרמב"ם ודאי לא קשה מידי,

רסושהולך לפי שיטתו דסבירא ליה דבהמה

רסזשמתה נקראת מוקצה, וכן מעי דבר אווזא. והא דפריך בביצה פ"ד

רסחמדרבא דסבירא ליה אין מסיקין בשברי כלים אדרבא דבר אווזא, אף על גב שזה נולד

רסטוזה מוקצה,

רעהיינו משום דסבירא ליה לגמרא אליבא דרמב"ם דהלכה כרב נחמן

רעאדמאן דאית ליה מוקצה כו'. וכהאי גוונא פריך סתמא דגמרא בשבת דף מ"ה

רעבמרב נחמן משום דהלכתא כוותיה, עיין ברא"ש סוף ביצה.

רעגולהכי

רעדמהני מה שדעתו עליהם, אבל בנולד שנשתנה גופו לא מהני, כפשטא דסוגיא גבי גרעינין דקרו

רעהלהו נולד. ומטעם

רעושכתבו התוס'

רעזשהן צריכים כו' משא"כ במעי דאין צריך לאווזא כו'. ולחלק בין נולד לנולד

רעחלא סבירא ליה לרמב"ם, דכל שכן אם יש עליו נולד

רעטגמור שנשתנה גופו לא מהני דעתיה עלויה, כגון סוכה שנפלה אפילו היתה רעועה.

רפ(ואף

רפאשבתוס' דשבת סוף פרק קמא

רפבלא כתבו כן, וראייתם מצואה דאמרינן בפרק ט"ז דשבת

רפגדמהני דעתיה עלויה, אף על גב דמעיקרא מיגלי והשתא מיכסי,

רפדועל כרחך צריך לומר משום דאין צריך לגוף האדם

רפהכדאמרינן בעלמא

רפודפירשא בעלמא הוא. זה אינו, דלהרמב"ם בלאו הכי ניחא דנקרא מוקצה,

רפזודמי למעי דבר אווזא דמהני דעתיה עלויה. ובלאו הכי הרי הרי"ף

רפחורמב"ם

רפטורא"ש

רצלא גרסי בגמרא כלל דצואה מהני דעתיה עלויה, כמבואר בטור ושו"ע

רצאובית יוסף

רצבסימן ש"ח).

רצגוכן משמע בהדיא ברמב"ן בפרק

רצדכ"ב דשבת,

רצהשכתב שם בשם הרי"ף בתשובה שלא אסרו לחלוב הבהמה ביום טוב אלא משום שהחלב הוא

רצונולד עיי"ש, הרי לפניך דאף שדעתו מערב יום טוב לחלוב הבהמה ביום טוב אסור לו

רצזלחלוב משום נולד. וכן הוא בהדיא בר"ן ריש פ"ק דביצה

רצחגבי ביצה עיי"ש. וכן משמע בהדיא ברמ"א ושאר אחרונים בסי' תק"ה

רצטשהחלב הוא נולד, אף שדעתו מערב יום טוב לחולבה למחר על ידי נכרי, כנהוג אפילו בשבת,

שעיין שם במגן אברהם.

שאואף הרשב"א לא התיר שם אלא משום

שבשבידו לחולבה לתוך המאכל,

שגאבל הסוכה שאין בידו לסותרה אף הרשב"א מודה.

שדואף

שהשיש לדחות כל זה, דהחלב צריך לבהמה לא מהני דעתיה, כמו גבי גרעינים, אבל בלאו הכי

שומהני דעתיה, כמו שמועיל דעתו גבי מסוכנת מערב יום טוב, אפילו לדידן דקיי"ל

שזכהמג"א

שחדבהמה שמתה נקרא נולד כמו שנתבאר בסי' תצ"ז.

שטמכל מקום

שילענין הלכה יש לנו להחמיר ולחלק בין נולד שלא נשתנה גופו, כגון בהמה שמתה,

שיאדלהרמב"ם וסמ"ג וסיעתם נקרא מוקצה,

שיבלכן מהני דעתיה אף לדידן דקיי"ל דהוי נולד, ובין נולד שנשתנה גופו, כגון סוכה

שיגשנפלה, דלכולי עלמא נקרא נולד, כמו שברי כלים,

שידדלא מהני דעתיה. כדמשמע בהדיא בשבת דף כ"ח ע"ב דהמדליק פתילה נקרא

שיהנולד, אף על פי שבידו להדליקה בכל עת שירצה, דמטעם זה התיר הרשב"א החלב שנחלב

שיוביום טוב,

שיזאלא ודאי

שיחדלא מהני אלא בחלב, שאינו נולד אלא משום דמעיקרא מיכסי כו', כדאמרינן גבי גרעינין,

שיטאבל לא נשתנה גופו ממה שהיה במעי הבהמה. אף על פי שאז היה עליו תורת אוכל לפי שהיה

שכצריך לבהמה, ועכשיו ירד עליו תורת משקה, אין זה חשוב שינוי בגופו, כמו שהגרעין היה

שכאצריך לפרי וטפל אליו ועכשיו הוא עומד להסקה, ואף על פי כן לא נקרא נולד, אלא

שכבדמעיקרא מיכסי כו' כדאיתא בגמרא. ואף שיש לחלק,

שכגמכל מקום על כרחך צריך לומר כן לדעת הרשב"א, שכמה מהאחרונים הסכימו עמו, וכן

שכדמשמע בהדיא ברמ"א סי' תק"ה

שכהשכתב יש להקל (כהרשב"א) אך נהגו כו', משמע שאינו אלא מנהג, ומדינא שרי, הואיל

שכוובידו לחלוב מוכן הוא מערב יום טוב שדעתו לחלבה למחר כשירצה, כמו שכתב הפרי חדש שם

שכזלדעת הרשב"א. ועל כרחך צריך לומר דבשברי כלים לא מהני דעתיה.

שכחואין לומר דדעתיה מהני, והתם מיירי שבערב יום טוב לא היה דעתו להדליק פתילה זו.

שכטשהרי הדלקת הנר בשבת היא חובה.

שלודוחק לומר שיש לו פתילות אחרות, דאם כן היאך העתיק כן המג"א בסתם בסוף סי'

שלארס"ד,

שלבדסתם מדליק בבגד אין לו פתילה אחרת. ובלאו הכי נמי, כיון דבידו הוא, למה לי דעתו

שלגאם איתא דדעתו מועיל.

שלדועוד דבסי' תק"א פסק רמ"א

שלהושאר כל האחרונים, והוא מהגמרא דשבת,

שלודהא דמסיקין בכלים היינו על ידי ריבוי עצי היתר,

שלזולא פירשו דאם היה דעתו מאתמול להסיק בכלים אין צריך ריבוי עצים. ואף הרשב"א

שלחעצמו העתיק גמרא זו, כמו שכתב בשמו המגיד משנה בפ"ב,

שלטאע"פ שבידו להסיקם.

שמוגם המגיד משנה

שמאתמה על הרי"ף ורמב"ם שלא הזכירו ריבוי עצים, ומאי קושיא, דילמא מיירי

שמבכשהיה דעתו עליהם מאתמול. שהרי על כרחך צריך לומר דאין לו עצים כל צרכו, דאם לא כן

שמגעובר על בל תשחית, כמו שכתב המג"א שם.

שמדומן הסתם, כל מי שאין לו עצים ביום טוב, גם בבין השמשות לא היה לו, והיה דעתו על

שמהכלים הללו שמסיק בהן. אלא ודאי האמת יורה דרכו, דבנולד גמור ככלים שנשברו ביום טוב

שמולא מהני דעתו.

שמזומה שפירש רש"י בפרק קמא דביצה.

שמחהיינו שרוצה לתת טעם למאי דסלקא דעתיה דמקשה בפשיטות דאף רבי שמעון מודה בנולד

שמטאע"ג דשרי בכלים שנשברו, כמו שכתבו התוס' שם.

שנאבל לרבי יהודה

שנאבנולד לא מהני דעתו, שהרי הוא אוסר בקורה שנשברה,

שנבאע"פ שמסתמא היתה רעועה מערב יום טוב, כמו שכתבו התוס' ריש ביצה

שנגדיושב ומצפה, דומיא דמסוכנת דשרי אפילו לרבי יהודה

שנדמשום דדעתיה עליה, כמו שכתבו הרמב"ם

שנהושו"ע,

שנואבל בנולד שנשתנה גופו לא מהני דעתו, ולכך אוסר בסוכה רעועה אע"ג דיושב ומצפה,

שנזכדאיתא בגמרא.

שנחואף רש"י

שנטור"ן

שסושאר פוסקים לא פירשו דלרבי יהודה מהני דעתיה, אלא תנאה, דתנאה עדיפא. אבל

שסאהרמב"ם והרב בית יוסף בשו"ע

שסבסבירא להו, כיון דמעלת התנאי אינו אלא משום דגלי דעתיה דדעתיה עליה, וכיון שלרבי

שסגיהודה לא מהני דעתיה, אף גילוי דעתיה לא מהני. וסבירא להו דבסוכה שנפלה דאמרינן

שסדבגמרא דמהני תנאה, היינו אליבא דרבי שמעון בסוכה בריאה, כמו שכתב הב"י.

שסהוכן דעת המג"א להלכה, אלא שנתן טעם אחר:

שסו[3390] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

שסז(א)

שסחהוצאה לצורך ושלא לצורך (ס"א)

שסט(ב)

שעהוצאה בעיר שאינה מעורבת (ס"ב-ד).

שעא(ג)

שעבמוקצה בשפוד שצלו בו (ס"ה).

שעג(ד)

שעדטלטול סולם (ס"ו-י).

שעה(ה)

שעובהמה שמתה ביום טוב (סי"א).

שעז(ו)

שעחעצים ותבן שהכניס לאוצר (סי"ב-טו).

שעט(ז)

שפנטילת עצים מהסוכה (סט"ז-כ).

שפא(ח)

שפבבית סתום מלא פירות (סכ"א-ב).

שפג*

שפדכותרת

שפההסימן (כאן ובשו"ע הב"י) היא "דיני הוצאה מרשות לרשות ביום

שפוטוב".

שפזאמנם

שפחהלכה זו נתבארה רק בארבעת הסעיפים הראשונים. אחר כך (סעיפים ה-כב) נתבארו כמה

שפטהלכות מוקצה ונולד.

שצ[3391]

שצאסעיף ג.

שצב[3392] משנה יב, א (בית שמאי אומרים אין

שצגמוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים, ובית הלל מתירין). ובגמרא

שצדשם (מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך), וכבית הלל.

שצה[3393]

שצוכפירוש ר"ח שם (נקטינן לולב למצותו וקטן למולו וספר תורה לקרות בו). הובא בתוס'

שצזשם ד"ה ה"ג (כגון קטן למולו, דהמצוה נקראת צורך יום טוב ... וכן פירש

שצחרבינו חננאל). רא"ש פ"א סי' יח (פירש רבינו חננאל, קטן למולו). טור

שצטולבוש ס"א (כגון קטן למולו).

ת[3394]

תארא"ש שם (ור"ת פירש דלאו דוקא למולו, אלא הוא הדין נמי אם צריך לילך

תבלבית הכנסת או לטייל בשמחת יום טוב ואי אפשר לו להניח את הקטן יחיד בבית, יכול הוא

תגלהוציאו עמו). טור ולבוש שם (וכן אם צריך לילך לבית הכנסת או לטייל לשמחת יום טוב,

תדואינו יכול להניח הקטן לבדו בביתו יחידי, יכול להוציאו עמו).

תה[3395]

תווהיינו אפילו יכול להניחו בביתו, אלא שרוצה לקחת אותו לטיול. תוס' שם (דלאו דוקא

תזקטן למולו, דהוא הדין שלא למולו, דשרי גם טיול). יש"ש פ"א סי' לד (וקטן

תחשאמרו, מותר להוציא אפילו לטייל). מ"א סק"א (קטן, אפילו לטייל).

תט[3396]

תימרדכי רמז תרנח (קטן למולו ולטייל התינוק, שיש שם שמחת יום טוב). הובא ביש"ש

תיאשם.

תיב[3397]

תיגרא"ש שם (וכן להוליך ספרים עמהם לבית הכנסת. ואף להחזירן). מרדכי שם (והוא

תידהדין שמותר לישא המחזורים לבית הכנסת. ונראה דהוא הדין להחזירן לבית). יש"ש

תיהשם (והחזרת מחזורים וספרים מבית הכנסת לבית, אם מתיירא שלא יגנבו, מותר להחזירן).

תיו[3398] יש"ש שם (משום חשש גניבה אסור

תיזלהוציא). ט"ז סוף ס"ק א (אבל משום חשש גניבה לא).

תיחוכן הוא לקמן בסמוך, שלא התירו להוציא

תיטמפתח תיבתו שמונחים בתוכה דברים שאינו צריך לו בו ביום, אף דאיכא חשש גניבה.

תכ[3399]

תכארא"ש שם (דהתירו סופן משום תחלתן). יש"ש שם (דבודאי היכא שהוא מתירא

תכבלהניחם שם, שלא יגנבו הספרים, או המחזורים, איכא למימר דהתירו סופן משום תחילתן,

תכגשאם לא נתיר לו להחזירן, לא יביא עמו ספר או מחזור לבית הכנסת, ונמצא מכשילן לעתיד

תכדלבא). ט"ז שם (דהתירו סופן משום תחילתן, דאם לא כן לא יוליכם עמו). מ"א ס"ק

תכהב (ומחזורים אסור להחזירם לביתו אלא אם כן חושש שמא יגנובו, דאז התירו סופן משום

תכותחלתן).

תכזוכן הדין בכמה הלכות, כדלעיל סי' תצז

תכחסכ"ט (אם נאסור לטלטל הטריפה מחמה לצל כדי שלא תסרח, ימנע ולא ישחוט כלל,

תכטונמצא ממעט בשמחת יום טוב, לפיכך התירו לו לטלטלה מחמה לצל), ושם נסמן (הערה 127).

תל[3400]

תלאיש"ש שם (אפילו היכא דאיכא חשש גניבה ומסתפי להניחן שם, אפילו הכי אסור

תלבלהחזירן. וכגון שהיו שם מונחים מכמה שנים, שלא שייך למימר התירו סופן משום תחילתן,

תלגאסור). ט"ז שם (משמע דאם היו כבר שם קודם יום טוב, אסור להוציאן מבית הכנסת).

תלדמ"א שם (אבל אם היו מונחים שם מימים רבים אסור להחזירם לביתו ביום טוב).

תלהההיתר שהתירו סופן משום תחלתן, מצינו גם

תלולעיל סי' תצז סכ"ט-לא (אם נאסור לטלטל הטריפה מחמה לצל כדי שלא תסרח, ימנע

תלזולא ישחוט כלל, ונמצא ממעט בשמחת יום טוב, לפיכך התירו לו לטלטלה מחמה לצל. וכן

תלחמטעם זה התירו לו למכרה לנכרי ... וכן מטעם זה התירו למכור לנכרי חלק האחורים

תלטאפילו מבהמה כשרה במקום שאין מנקר מצוי ... ואם שחטה ערב יום טוב והיה לו שהות

תמלמכור לנכרי קודם יום טוב, אסור למכור ביום טוב אפילו אי אפשר לשמור שלא יסריח,

תמאשלא התירו למכור אלא כדי שלא ימנע מלשחוט אם נאסור לו למכור, אבל כשנשחטה בערב יום

תמבטוב והיה לו שהות למכור קודם יום טוב, אף אם נאסור לו למכור ביום טוב לא ימנע

תמגמלשחוט בשביל זה, שהרי אפשר לו למכור קודם יום טוב), וסי' תצט ס"ג-ה (בהמה

תמדשנשחטה ביום טוב מותר לטלטל עורה מחמה לצל אף על פי שאין עליה בשר, ומותר ליתנה

תמהבמקום דריסת הרגלים שלא יפסד העור, שאם לא נתיר לו ימנע מלשחוט ונמצא ממעט בשמחת

תמויום טוב ... במה דברים אמורים כשנשחטה ביום טוב, שאם לא יתירו לו לעשות כן ימנע

תמזמלשחוט, אבל אם נשחטה בערב יום טוב, אפילו הופשטה ביום טוב, אסור לטלטל את העור

תמחוליתנו במקום דריסת הרגלים, וכן אסור למלוח עליו בשר אפילו מליחה קלה, דאף אם

תמטנאסור לו לא ימנע מלשחוט בערב יום טוב, דהרי יכול להפשיטה ולעשות כל צרכי העור

תנבערב יום טוב).

תנא[3401] והיינו כשהביאן כדי לקרוא בהם

תנבקודם יום טוב. משא"כ אם הביאם קודם יום טוב כדי להתפלל בהם ביום טוב, הרי אי

תנגאפשר לו להחזירן קודם יום טוב.

תנדויש

תנהלעיין בזה, שהרי אם הביאן כדי לקרוא בהם קודם יום טוב, בכל אופן אין זה צורך יום

תנוטוב, אפילו אם לא הי' יכול להחזירן קודם יום טוב.

תנז[3402]

תנחט"ז סוף ס"ק ב (יש ליזהר טפי בכרמלית במידי דאין בו צורך אוכל נפש, ואנן

תנטכל מבואות שלנו הם כרמלית).

תס[3403]

תסאואף אם הוא לצורך נכרי או בהמה, וכדלעיל סי' תקיב ס"א (דאסור להוציא מרשות

תסבלרשות בשביל נכרי) וס"ז (שיזהר שלא יעשה שום מלאכה בשבילה, אפילו שבות של

תסגדבריהם, כגון להוציא מרשות היחיד לכרמלית).

תסד[3404]

תסהירושלמי פ"א ה"ז (תאני ולא את המפתח, בית הלל מתירין. ואמר רב הושעיה בר

תסורב יצחק הדא דאת אמר במפתח של אוכלין, אבל במפתח של כלים לא בדא. והא ר' אבהו יתיב

תסזומתני ומפתחא דפלמנטרין בידיה. פלפלין הוה ליה בגווה). הובא ברא"ש שם. ר"ן

תסחו, א (ומשמע דלאו דוקא אוכלין, אלא הוא הדין לכלים שיש בהן צורך ליום, ומפתח של

תסטכלים דקאמר דלא, היינו כלים שאין ליום צורך בהן). יש"ש שם. ט"ז

תעסק"א.

תעא[3405]

תעברא"ש שם בשם הגאונים שם (בתשובת הגאונים כתוב, כל הוצאה גבי צורך יום טוב

תעגשמותרת משום אכילה, דכוותיה מותרת גבי תכשיט, משום כבוד יום טוב. אבל הוצאה שלא

תעדלצורך אכילה ושלא לצורך תכשיט, כגון אותן שיוצאין עם המפתחות קשורות באזוריהן, שלא

תעהכדין הן עושין ואסור לעשות כן. וכן פסקו הלכה בשתי ישיבות). יש"ש שם.

תעומ"א שם (אלא אם כן הוא לצורך אכילה או לצורך קישוט).

תעז[3406]

תעחט"ז סוף סק"א (בפרט במקום שיוכל לתת המפתח למי שהוא נאמן לו בביתו).

תעט[3407]

תפיש"ש שם (ולענין הוצאת סכינים, בימי חורפי ראיתי שנזהרין כשהיו הולכין לטייל

תפאחוץ לעיר ביום טוב שלא היו נושאין הסכינים כלל עמהן, מטעם שהסכינים אחר האכילה אין

תפבבהם צורך היום, כי אין דרך לאכול בהם עוד היום). ט"ז סק"ב (מ"ש

תפגרש"ל להחמיר בסכינים, לא נראה לענ"ד כן, דודאי סכינים כל היום מקרי צורך

תפדאוכל נפש, דאי מזדמן לו איזה פרי יאכל עמהם). מ"א שם (שהביא דברי

תפההיש"ש).

תפוומ"ש שבבית הכנסת לא יצטרך לסכין,

תפזראה ט"ז סי' שח ס"ק ב (היאך נושאים סכינים בנדן שלהם תלויה בחגורה בשבת,

תפחוהולכין עמהם לבית הכנסת שאין שם צורך בהם). לעיל שם (לישא הסכין אצלו אף כשהולך

תפטלבית הכנסת במקום שיש שם עירוב, אף על פי שאינו צריך שם לסכין).

תצ[3408] היינו שאינה מתוקנת בלחי או

תצאקורה או צורת הפתח, כדלקמן ס"ד.

תצב[3409]

תצגר"ן ט, א סוד"ה ת"ר (ומיהו ליכא ספיקא שאם עירב מהני ליה עירוב

תצדלהוציא מחצר לחצר אף דבר שאין בו צורך יום כלל). רמ"א ס"א (ואם הניח

תצהעירוב, מותר לטלטל ולהוציא ... אף על פי שאינו לצורך היום כלל).

תצו[3410]

תצזסעיף א.

תצח[3411] מה שאסרו בעיר שאינה מתוקנת בלחי או

תצטקורה או צורת הפתח.

500[3412] שבשבת צריך לערב בפת, כדלעיל

501סי' שסו ס"א (ואפילו מבית לבית שלא בדרך החצר אסור לטלטל בלי עירוב ... והוא

502הדין והוא הטעם בטלטול מחצר לחצר שאצלה), וביום טוב אין צריך לערב בפת.

503[3413]

504רי"ף ו, א (וקי"ל דיום טוב ... אין צריך עירובי חצרות ושתופי מבואות).

505רא"ש פ"א סי' יט (וקי"ל דיום טוב ... אין צריך עירובי חצירות). טור

506ושו"ע סי' תקכח ס"א (יום טוב אין צריך עירובי חצירות ושיתופי מבואות).

507[3414]

508ר"ן שם (ובלבד שיהא תורת כלי עליו, וכמו שהוא דינו בטלטול). רמ"א שם (כל

509שיש לו תורת כלי).

510[3415]

511ר"ן ו, א (וקרוב היה לחלק ולומר, שכיון שרוב ההוצאות אין צריכות עירוב, אף

512במיעוטן לא הזקיקו לערב, ושריין בלא עירוב), ודף ט, א (אפשר שכיון שרוב ההוצאות

513ביום טוב אינן צריכות עירוב, אף מפני מעוטן לא הצריכוהו, וכבר כתבתי זה למעלה).

514[3416]

515כדלעיל סי' שסח ס"ד (נהגו במדינות אלו לעשות העירוב בערב פסח מחלת מצה שאינה

516ממהרת להתעפש, ועוד שיכולין לשומרה בימי הפסח ויכולין לשמור העירוב כל השנה).

517[3417]

518יש"ש פ"א סי' לד בסופו (לפי מה שנהגו רוב העולם להניח עירוב [חצירות] בערב

519פסח על כל ימות השנה, אם כן יכלול בו גם כן יום טוב, ויאמר לכל שבתות וימים טובים

520של שנה זו. ומי שיכול להניח בכל ערב שבת, יאמר, בשבת הזה ויום טוב הבע"ל,

521להוציא נפשו מפלוגתא במידי דלית ביה חסרון כיס. ולא נקרא שינוי מנהג, מאחר שאינו

522עושה מעשה חדש). הובא בט"ז סק"ב, ובמ"א סי' שסו סוף סק"כ.

523אבל

524בפסקי הסדור (עירובי חצרות), לא נזכר יום טוב.

525[3418]

526גמרא כח, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל שפוד שצלו בו בשר (ביום טוב, רש"י) אסור

527לטלטלו ביום טוב (מיד לאחר שנצלה הצלי, לפי שנמאס ומוקצה, רש"י). ותוס' שם

528סד"ה רבינא (דלאחר מלאכתו אין כאן תורת כלי עליו). טור ושו"ע ס"ג (לקח

529עץ שאינו מיוחד לשפוד וצלה בו בשר, אסור לטלטלו אחר כך, שאינו כלי). יש"ש פ"ג סי' כד (שפוד שצלו

530בו ביום טוב, ואינו מיוחד לשפוד, אלא לקח עץ וצלה בו בשר). לבוש ס"ג (ולאחר

531שצלו בו נמאס ונעשה מוקצה, ואסור לטלטלו להדיא).

532ואף

533שבטור ושו"ע כתבו סתם (שאינו כלי), כדברי התוס' (דלאחר מלאכתו אין כאן

534תורת כלי עליו).

535פירש כאן כדברי רש"י (לפי שנמאס ומוקצה) ולבוש (נמאס ונעשה מוקצה).

536ונראה

537לכאורה שהוא תלוי בשתי הדעות דלעיל סי' תקב ס"ח (לא התירו לטלטל עצים אלא

538להסקה בלבד ... שאין עליהם תורת כלי ... ענף עץ שהוא חד בראשו כקוץ וראוי לתקעו

539בצלי כמין שפוד ולצלות בו, מותר לטלטלו כדי לצלות בו, מפני שתשמיש זה דומה להסקה ...

540ויש אומרים דעצים יבשים ... מותר לטלטלן אפילו שלא לצורך הסקה ושלא לצורך צלייה).

541והיינו

542שלפי הדעה הראשונה מובן שאחר גמר צלייה אינו כלי ואסור לטלטלו שלא לצורך כלי, כשאר

543עצים. ולפי הדעה השנית ששאר עצים אינם מוקצה, מכל מקום אסור לטלטלו, לפי שנמאס

544ומוקצה.

545[3419] גמרא שם (רב אדא בר אהבה אמר רב מלכיו

546שומטו ומניחו בקרן זוית (שומטו מלפניו מהר בגרירא וטלטול מן הצד, עד שיעבירו

547מלפניו לקרן זוית, אבל לא טלטול גמור, רש"י). רבינא אמר אף על פי שאין עליו

548בשר מותר לטלטלו (שלא יזוקו בו אנשי ביתו, רש"י), מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים).

549טור ושו"ע שם (שומטו ומניחו בקרן זוית כדי שלא יזוקו בו, אפילו אין עליו בשר

550כלל).

551ואף שנפסק לעיל סי' שח סמ"ט (קוץ

552המונח ברשות הרבים מותר לטלטלו ... טלטול מוקצה). נתבאר בט"ז סק"ג (אלא

553דקשה למה פסקו טור ושו"ע דבעינן שומטו, דהיינו טלטול מן הצד, דהא בקוץ

554קי"ל אפילו בטלטול גמור ... רבינא מדמיהו לקוץ ברשות הרבים, וקיי"ל בסי'

555ש"ח דאפילו טלטול גמור מותר. וצריך לומר דכאן שמטלטלו טלטול גמור בשעה שרוצה

556לצלות בו, ואתי למטעי לטלטלו גם אחר כך אפילו שלא לצורך, על כן עשו היכרא, שדוקא

557דרך השמטה יניחנו בקרן זוית. כן נראה לי).

558[3420]

559כדלעיל סי' תצה סי"ג (שבין מוקצה מחמת איסור שלא נדחה בידי אדם בין השמשות,

560בין מוקצה מחמת מיאוס ... אסור לטלטלם ביום טוב ... ויש אומרים דכל מוקצה שמותר

561בשבת מותר ביום טוב ... ולענין הלכה ... נוהגין להקל במדינות אלו אף ביום טוב).

562[3421]

563כנסמן לעיל (הערה 29).

564[3422]

565יש"ש שם (ואפילו לאותו דעה דסבירא ליה דשרי מוקצה גמור לטלטלו לצורך גופו או

566מקומו, היינו דוקא כלי, אבל מה שבטיל ממנו תורת כלי, לא שייך לומר דשרי לצורך גופו

567או מקומו).

568[3423]

569יש"ש שם (אסור לטלטלו אחר כך, אלא אם כן לצורך גופו, דהיינו דוקא לצלות בו). ט"ז

570סוף סק"ג (ופשוט הוא שאם רוצה לצלות בו שנית בשר דמותר).

571[3424]

572ראה יש"ש שם (מאחר שחוזר לצלות בו למפרע חזינן דלא בטיל תורת כלי מעליו).

573[3425]

574רמ"א ס"ג (ולצורך אוכל נפש מותר לטלטל הכל, אפילו מוקצה). מ"א

575סק"ו (פירוש כשצריך למקום השפוד להעמיד שם קדרה, מותר לסלקו).

576[3426]

577ריש סעיף טז (מותר לטלטל מוקצה לצורך אכילה, כגון אבנים המונחים על גבי פירות,

578מותר לטלטל האבנים כדי לאכול הפירות ביום טוב, לא יהא טלטול המוקצה חמור מעשיית

579מלאכה גמורה שהותרה לצורך אכילה).

580אבל אסור לצלות בשפוד שהוא מוקצה ממש,

581כדלעיל שם (וכשם שאסור לאכול את המוקצה, כך אסור להשתמש בו אפילו לצורך אכילה,

582כגון לסמוך את הקדרה באבנים או בעצים המוקצים, שההנאה שהוא נהנה במה שמשתמש במוקצה

583היא אסורה כאכילה, לפי שתשמישן של עצים ואבנים זו היא אכילתם).

584[3427]

585ברייתא ט, ב (אמר רבי יהודה ... בסולם של עליה דברי הכל אסור), ופרש"י (דההוא

586ודאי אמרי להטיח גגו הוא צריך). תוס' שם (הכא מיירי בגדולים ... דמחזי דלהטיח גגו

587הוא צריך), ועירובין עז, ב ד"ה אי הכי (ואור"ת ... סולמות של עלייה שהם

588גדולים וחזו להטיח בהן גגו). טור ושו"ע ס"ד (סולם של עליה, אסור בטלטול).

589לבוש ס"ד (סולם גדול כגון של עלייה אסור לטלטלו, משום שהרואה יאמר לתקן הוא

590מוליך). ואסרו לטלטלו כמוקצה, כדלקמן בסמוך.

591[3428] הסעיף הדן בטלטול הסולם, חסר

592בשוע"ר לעיל שם. ובשו"ע סי"ט (סולם של עלייה, שהוא גדול ועשוי

593להטיח בו גגו, אסור לטלטלו).

594[3429] ר' חייא שם (בני רבי חייא

595נפוק לקרייתא, כי אתו אמר להו אבוהון כלום מעשה בא לידכם ... אמרו לו הטוי סולם של

596עליה בא לידינו והתרנוהו, אמר להם צאו ואסרו מה שהתרתם). מ"מ פ"ה סוף

597ה"ד (שסולם של עלייה אסור אפילו להטותו

598מחלון לחלון, וכן נזכר בגמרא).

599[3430]

600רמב"ם הל' שבת פכ"ו ה"ז (סולם של עליה אסור לטלטלו), ובמ"מ שם

601(זה למד רבינו מיום טוב שאסרו בו סולם של עליה אפילו בהטיה, כדאיתא פ"ק דיום

602טוב, וכל שכן בשבת).

603[3431]

604סעיף יב (שכל מוקצה, כשם שאסור לטלטל כולו כך אסור לטלטל מקצתו).

605[3432]

606סעיף יד (ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו), וסע"ט (שכל מוקצה, כשם שאסור לטלטל

607כולו כך אסור לטלטל מקצתו).

608[3433]

609מה שהוא מזיז את הסולם המוקצה ברגליו בעלייתו, מותר אף לכתחלה, כדלעיל סי' שח

610סי"ד (מותר לישב עליו, אף אם הוא מתנענע תחתיו, שטלטול כלאחר יד הוא).

611ומה שנוגע בידיו בסולם בשעת עלייתו,

612מותר אף לכתחלה, כדלעיל שם (כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל מותר ליגע בו בידיו).

613אמנם עיקר החשש כאן שמא ינענע את הסולם

614בידיו בעלייתו, שזה אסור, כדלעיל שם (ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו).

615ועל זה מבאר שאין חוששים לזה, כיון

616שאינו מתכוין לנענעו בידיו, ואינו פסיק רישיה. אבל אם הוא קרוב שיתנדנד מנגיעתו,

617נתבאר לעיל סי' תקיג ס"ג (ואפילו ליגע בה [בביצה שנולדה בשבת] אסור, אף על פי

618שמותר ליגע בכל דבר שהוא מוקצה, ואינו אסור אלא בטלטול, מכל מקום כיון שהביצה היא

619עגולה אם יגע בה קרוב הדבר שיזיזנה מעט).

620[3434]

621ר"ת בתוס' עירובין עז, ב ד"ה אי הכי (משמע הכא דכל סולמות ניטלין בשבת ...

622ואור"ת דהכא בסולמות של בית שדרך לטלטל מזוית לזוית, ולא דמי לסולמות של

623עלייה שהם גדולים וחזו להטיח בהן גגו). ב"ח ד"ה מותר (סולמות שלנו שהן

624קטנים ולא חזו להטיח בהן גגו). ט"ז סק"ד (סולמות שלנו שהם תמיד בתוך

625הבית).

626[3435]

627רבי אברהם מבורגיל בתוס' שם (וה"ר אברהם מפרש דהתם ביום טוב שמוליך הסולם ברשות

628הרבים, ורואין אותו ואומר להטיח גגו הוא צריך, וכיון דאסור ברשות הרבים אסור בחדרי

629חדרים), וביצה ט, ב ד"ה מאי (והר"ר אברהם מבורגו"ל פירש ... הכא

630מיירי ביום טוב דמותר להוציאו לחוץ, ואם כן איכא הך חששא. ולפי זה אסור לטלטל

631הסולם שלנו ביום טוב ואפילו בביתו). יש"ש פ"א סי' כו (ונראה לי להכריע

632כדברי הרב ר"א מבור"גייל, לחלק בין שבת ליום טוב, דלא מצאנו איסור

633בהולכת סולם של עלייה כי אם ביום טוב, ומשום [שלא יאמרו] להטיח גגו כו'. ובשבת דלא

634שייך האי חששא, שרי ... ולפיכך אסור לטלטל סולמות שלנו אפילו של בית, וכן עיקר). מ"א

635סק"ז (שאר סולמות של בית אסור. וכ"כ ביש"ש. והוסיף דאפילו בבית אסור

636לטלטלן. והמיקל בבית לא הפסיד). וקיי"ל כהכרעת המ"א, שלענין בתוך הבית

637קיי"ל כר"ת להתיר בסולם של בית, ולענין להוציאו לחוץ קיי"ל כרבי

638אברהם מבורגי"ל, לאסור אף בסולם של בית.

639[3436] רש"י ט, א ד"ה אין

640מוליכין (ואע"פ שהוא בא ליטול גוזלות לשמחת יום טוב).

641והיינו

642בגוזלות שאין מפריחין ושזימן אותן, באופנים שנתבארו לעיל סי' תצז סי"ז.

643[3437]

644רמב"ם פ"ה ה"ד, לענין סולם של שובך דלקמן ס"ט (אין מוליכין את

645הסולם של שובך משובך לשובך ברשות הרבים, שמא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו. אבל ברשות

646היחיד מוליכו). וקיי"ל כן לענין סולם של בית.

647[3438]

648רש"י ט, א ד"ה להטיח (שהיו טחין גגותיהן בטיט, לפי שלא היו משופעין, אלא

649עשויין כמין תקרת עליה, ומשתמשין בהן, לפיכך טחין אותן ומשפעין הטיח לצד הכתלים

650שיזובו מימיו). ט"ז ס"ק ד (דבימי התלמוד שהיו גגותיהם שוות והיו מטיחין

651שם טיט, כמו שפירש"י בגמרא, על כן היו מחזיקים סולמות מיוחדות בחוץ לצורך

652הטיחה).

653נזכר גם לעיל סי' תלג ס"ג (שגגותיהן

654היו שוין, ולא היה עליהם עוד גג אחר משופע מלמעלה), ושם נסמן (הערה יג).

655[3439]

656רש"י שם ד"ה הרואה (להטיח גגו הוא צריך, והרי הוא עושה מלאכה ביום טוב).

657[3440] כדלעיל סי' שעב סט"ו (זיז

658היוצא מן הכותל בפחות מי' טפחים מראשו, ויש בו ד' על ד', וסמך לו סולם ... שנוח לו

659לעלות בסולם ולעמוד על הזיז ולהשתמש על הכותל).

660[3441]

661ט"ז סוף סק"ד (ואף על גב דעכשיו אין צריך להטיח גגים שלנו, משום שהם

662משופים, מכל מקום גזירת חכמים לא בטלה).

663וכן הוא לעיל סי' קכד ס"ד (כל דבר

664הניתקן בשביל דבר אחר, אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר

665שנתקנה בשבילו, רק ענינו שנעשית התקנה ההיא עכ"פ, גזירה שמא יהיה שם אותו

666הדבר שנתקנה בשבילו (ואפילו אם בטלה הגזירה לגמרי לא בטלה התקנה שנתקנה במנין

667חכמים, עד שימנו מנין אחר להתירה, אף על פי שבטל הטעם שבגללו תיקנו, כמו שיתבאר

668בסי' ת"ר)). ולקמן סי' תר סוף ס"ד (אף שאין טעם זה שייך לזמן שקובעין

669חדשים על פי החשבון, ולעולם יום ראשון הוא עיקר והוא יום טוב של תורה, מכל מקום

670אין לזלזל ביום שני ולהקל בו מה שלא היו מקילין בו אבותינו).

671[3442]

672משנה ט, א (בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם (סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של

673שובך, רש"י) משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון. ובית הלל מתירין), וכבית

674הלל. טור ושו"ע ס"ד (מותר לטלטל סולם של שובך משובך לשובך).

675[3443]

676כלישנא קמא בגמרא שם (מחלוקת ברשות הרבים, דבית שמאי סברי הרואה אומר להטיח גגו

677הוא צריך, ובית הלל סברי שובכו מוכיח עליו). רא"ש פ"א סי' יד בשם

678הגאונים (ופסקו הגאונים ז"ל דבדרבנן עבדינן לקולא, ולכך לא הביא רב אלפס אלא

679המשנה כצורתה, משום דסבירא ליה דבית הלל מתירין בכל מקום). טור ושו"ע שם (אפילו

680ברשות הרבים).

681[3444]

682גמרא שם (ובית הלל סברי שובכו מוכיח עליו), ופרש"י (שובכו של סולם מוכיח,

683שהוא ניכר שהוא של שובך).

684[3445]

685שו"ע ס"ה (להוציא גרף של רעי ולהחזירו, כדינו בשבת כך דינו ביום טוב).

686[3446]

687סעיפים עג-ד.

688[3447]

689גמרא כז, ב (בהמה שמתה ... דחולין שריא (לכלבים, ולא מתסרא משום מוקצה, רש"י)

690... הכא במאי עסקינן במסוכנת ודברי הכל). רי"ף יד, ב (הא דחולין שרי לטלטלה,

691דכיון דמסוכנת היא מערב יום טוב, דעתיה עילוי' מאיתמול להאכיל לכלבים, ולפיכך שרי

692לטלטלה). טור ושו"ע ס"ו (בהמה שמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת מערב יום

693טוב הרי זה מחתכה לכלבים). לבוש ס"ו (שכיון שהיתה מסוכנת מערב יום טוב, היתה

694דעתו עילויה מערב יום טוב להאכילה לכלבים ואינה מוקצה).

695ואף שנתבאר לעיל סי' תצז סכ"ח (אם נמצאת טריפה,

696אסור לטלטלה אפילו מחמה לצל לדברי האוסרים נולד ביום טוב), ולא חילק בין בריאה

697למסוכנת, כי גם במסוכנת אין דעתו מועלת, כגון הא דלעיל סי' תצח סי"א (בהמה

698שהיא מסוכנת והוא ירא שמא תמות ... שיש שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית).

699היינו

700שאין דעתו מועלת אלא במתה מאליה, והי' דעתו שאם תימצא טריפה יתננה לכלבים,

701משא"כ בשחט אותה ונמצאת טריפה, אין דעתו מועלת, כיון שעל ידי שחיטה נשתנה

702גופה.

703ויתבאר בארוכה בקונטרס אחרון ס"ק ה.

704[3448]

705רמב"ם פ"ב הט"ז (בהמה שמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת מערב יום טוב,

706הרי זה מחתכה לכלבים. ואם לאו, הואיל ולא היתה דעתו עליה הרי זה מוקצה ולא יזיזנה

707ממקומה). מ"מ שם (משנה פרק אין צדין וגמרא, ומסקנא שם ובהלכות, דבמסוכנת

708בבהמת חולין מותר לדברי הכל, ודוקא מסוכנת, אבל חולה לא, כיון שיש לנו מוקצה ביום

709טוב). טור ושו"ע שם (ואם לא היתה מסוכנת, אף על פי שהיתה חולה, הרי זה מוקצה ולא

710יזיזנה ממקומה).

711והיינו כדעה הב' דלעיל סי' תצה

712סי"ג (ויש אומרים ...מפני שיום טוב קל משבת לפיכך אסרו בו המוקצה). והטעם

713שמחשבין אותו מוקצה ולא נולד, כדלעיל סי' תצז ס"ק ו (הנה דעת הרמב"ם

714וסמ"ג ורש"ל, דכל דבר שלא נשתנה גופו ביום טוב, אף על פי שאינו מוכן

715עכשיו למה שהיה מוכן מערב יום טוב, אין זה נולד אלא מוקצה, עיין שם גבי בהמה שמתה).

716אבל לדידן שמוקצה מותר ביום טוב, כדלעיל

717סי' תצה סי"ג (יש להחמיר בנולד ביום טוב ... אבל במוקצה נוהגין להקל במדינות

718אלו אף ביום טוב). לפי זה קיי"ל שבהמה שמתה היא נולד, כדלעיל שם בקונטרס

719אחרון ס"ק ז (דמתניתין דמחתכין הוה נולד), וסי' תצז ס"ק ו (דבהמה שמתה

720הוי נולד), ולקמן ס"ק ה (דבהמה שמתה (מאליה) נקרא נולד).

721ונתבאר לעיל סי' תצז סכ"ח (אם

722נמצאת [בהמה ששחט ביום טוב] טריפה, אסור לטלטלה אפילו מחמה לצל, לדברי האוסרים

723נולד ביום טוב, שהרי אתמול היתה עומדת ומוכנת לאכילת אדם ועכשיו שנטרפה עומדת

724לכלבים, והרי זה נולד).

725ולענין שבת, שגם הנולד מותר בה, נתבאר

726לעיל סי' שכד ס"ה (מחתכין נבילה לפני הכלבים, אפילו נתנבלה היום, ואין בה

727משום מוקצה, אפילו לא היתה חולה כלל מבעוד יום, שלא היה דעתו עליה כלל לכלבים

728מבעוד יום).

729[3449]

730סעיף יד (כל מוקצה שהקצאתו אינה אלא מחמת מחשבתו של האדם ... אם חישב עליה מערב

731יום טוב לאכילה ... מחשבה זו מוציאה מיד מחשבה הראשונה ... אבל כל מוקצה שהקצאתו

732באה לו על ידי מעשה בני אדם ... צריך להזמינם מבעוד יום להאוסרים מוקצה ביום טוב,

733הזמנה והכנה זו אינה במחשבה בלבד שיחשוב עליהם לאכילה, אלא צריך לעשות בהם הכנה

734גמורה על ידי מעשה).

735וכאן נחשבת הקצאתו מחמת מחשבה, אף

736שהכניסן לאוצר להצניען לימות החורף. ונתבאר הטעם בקונטרס אחרון ס"ק ב.

737[3450]

738משנה וגמרא ל, א (אבל לא בעצים שבמוקצה ... זאת אומרת אין מתחילין באוצר תחלה, מני

739רבי יהודה היא דאית ליה מוקצה). טור ומ"א סק"י (עצים המונחים בחדר באוצר

740לימות החורף, אין מתחילין בהן ביום טוב לרבי יהודה, דהרי אקציה מהסקה).

741[3451]

742משנה וגמרא שם (מתחילין בערמת התבן ... זאת אומרת מתחילין באוצר תחלה,

743מני רבי שמעון היא, דלית ליה מוקצה). טור ולבוש ס"ז (ערימת התבן ... דרך

744לאוצרו לבהמה או לגבל בטיט לבנין, והוי ליה מוקצה ואסור לטלטלו).

745[3452] גמרא שם (התם בתבנא סריא (נרקב

746ומסריח שאין ראוי למאכל בהמה, וסתמיה לעצים ולא לאכילה, רש"י). תבנא סריא הא

747חזי לטינא (לטיט ללבון לבנים, רש"י). דאית ביה קוצים (ואין יכול לגבלו בידיו

748וברגליו, רש"י)). טור ושו"ע ס"ז (מתחילין בערימות התבן, אם

749היא תיבנא סריא ואית ביה קוצים, שעומד להסקה). לבוש ס"ז (מתחילין בערימת

750התבן, אם הוא תיבנא סריא ואית בה קוצים, שאין יכולין לשכב עליו ולא לגבלו לבנין

751לתוך הטיט בידו או ברגליו, ומסתמא להסקה עומד). מ"א ס"ק י (תבנא סריא, דשוב

752אינו ראוי למאכל בהמה, ואית ביה קוצים, דאינו ראוי לגבל בהן טיט).

753[3453]

754תוס' שם ד"ה התם

755(גבי אוצר של תבן לא הקצה דעתו למה שראוי עתה, דלא הקצה דעתו כי אם ממאכל בהמה,

756ועתה הוא ראוי להסקה, ומזה לא הקצה דעתו). מ"א סק"י (ואז אפילו מונח

757באוצר שרי, אפילו לרבי יהודה, דלא אקצי' אלא ממאכל בהמה, אבל מהסקה לא אקצי').

758[3454]

759ט"ז סוף סק"ה (דהא עכ"פ לא נפלו שם הקוצים ביום טוב, אלא כבר בא שם

760בעת האסף התבן, אלא שהוא לא ידע מזה עד היום ביום טוב, מותר, דאין כאן מוקצה אלא חסרון

761ידיעה, ובאמת הוא מוכן לכך בין השמשות, כן נראה לענ"ד).

762[3455]

763סעיף ח (אף על פי שלא ידעו הבעלים כלל באותה שעה שנתייבשו, ואחר כך נודע להם שבבין

764השמשות כבר היו יבשים, מותרין באכילה, שמתחלה כשהקצו אותן והסיחו דעתם מהם, לא

765הוקצו אלא עד שיתייבשו, והרי נתייבשו והוכנו מבעוד יום).

766וכן הוא לעיל סי' תצז סי"א (אפילו

767לא ידע בהן מערב יום טוב, ואין בהם משום מוקצה).

768[3456]

769ט"ז שם (דהא עכ"פ לא נפלו שם הקוצים ביום טוב).

770[3457]

771מ"א שם (ונראה לי דתבנא סריא שהוא לח, אף על גב דחזי להיסק גדול, אסור לטלטלו,

772דלא שכיח היסק גדול, כדאיתא בב"ב דף י"ט ע"ב). ובב"ב שם (תבן

773חזי לבהמתו, בסריא. חזי לטינא, דאית ביה קוצי. חזי להסקה, במתונא. חזי להסק גדול,

774הסק גדול לא שכיח).

775[3458]

776גמרא ל, סוע"א (אין מתחילין באוצר תחלה, מני רבי יהודה היא דאית ליה מוקצה). וכדלעיל

777סי"ב (אסור

778להסיקן ביום טוב, לדברי האוסרים מוקצה ביום טוב).

779[3459]

780סי' תצה סוף סי"ג (במוקצה נוהגין להקל במדינות אלו אף ביום טוב).

781[3460]

782משנה ל, ב (אין נוטלין עצים מן הסוכה, אלא מן הסמוך לה).

783[3461]

784גמרא שם (מאי שנא מן הסוכה דלא, דקא סתר אהלא, מן הסמוך לה נמי קא סתר אהלא (דכיון

785דבטליה לגבי סכך כל פורתא דשקיל מניה סתירה הוא, רש"י), אמר רב יהודה אמר

786שמואל מאי סמוך סמוך לדפנות (קנים הנזקפים סביבות לדפנות כיון שלא נארגו עם הדופן

787לא בטלי לגבי דופן, ואינו דומה לסמוך לסכך, שהסכך אינו ארוג, לפיכך הכל שוה,

788העליון כתחתון סכך הוא, רש"י)). והיינו שהחילוק הוא בין סכך לדפנות הוא רק

789לענין "סמוך לה" (כדלקמן בסמוך), אבל הנוטל מן הדפנות והסכך עצמו, הוא

790סותר אהלא בכל אופן.

791[3462]

792ברייתא שם (אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה ... ושוין בסוכת החג בחג

793שאסורה). והיינו שבסוכה של מצוה, נוסף שהסכך והדפנות הוקצו למצות סוכה, ואסורים כל

794שבעה (ודיניהם יתבארו לקמן סי' תרלח), אבל כאן במשנה לא מיירי בסוכת החג, וכדמפרש רש"י

795(כגון בפסח או בעצרת ויושב בסוכה בגנה או בפרדס). טור ולבוש ס"ח (סוכה העשויה

796שלא למצות סוכה, אלא לצל, ובשאר ימים טובים ... מן הסכך עצמו ... וכן מן הקנים

797הנאגדים עם הדפנות, אסור ליטול מהם ... משום סתירת אוהל).

798[3463]

799גמרא שם (דקא סתר אהלא). וכן הוא לקמן סוף סי"ח (הרי זה כסותר אהל), ובסי'

800תרלח סי"ב-ג (משום סתירת אהל). וכאן הזכיר "שהוא כסותר בנין",

801וכדלעיל סי' שטו סוף ס"א (אהל קבע שהוא תולדת בונה).

802וראה מראי מקומות וציונים.

803[3464]

804ירושלמי פ"ד ה"ב (שמואל אמר בשלא נתכוון לעבותה, אבל אם נתכוון לעבותה

805אסור). אור זרוע הל' יום טוב סי' שס (ואפילו סמוך לדפנות, אם נתכוין לעבותה שיהא

806הכותל עב, אסור, כדאמרינן בירושלמי שמואל אמר בשלא נתכוין לעבותה [אבל אם נתכוין

807לעבותה] אסור). הגהות אשרי פ"ד סי' ג (ובשלא נתכוין לעשות שיהא הכותל עב, דאם

808נתכוין לעבותה אסור). הובא בב"י ד"ה וכתוב בהגהות אשרי. ט"ז

809סק"ו. מ"א סקי"א.

810ומיירי אף אם העמיד החבילות אחר שגמר

811הדפנות, כמבואר בט"ז שם (דכיון שהוא מתכוין להעבות, מה מועיל הגמר שהי' כבר,

812כיון שהוא מתכוין להעבות הכותל וישאר שם, ממילא בטיל לגבי הדופן, ודאי אסור ליטלו

813משם). ויתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג.

814ומה שהזכיר "חבילות", נתבאר

815בט"ז שם (כי מי שרוצה לחזק הדופן מניח שם חבילה מקושרת, שתהיה מחזקת הדופן

816מחמת כבידה). וראה מראי מקומות וציונים.

817[3465] רש"י במשנה (דבטליה לגבי

818סכך), ובגמרא ד"ה סמוך (לא בטלי לגבי דופן).

819[3466] שכל הסוגיא מיירי שלא ארגן

820עמו, כמבואר ברש"י שם (קנים הנזקפים סמוך לדופן, ולא נארגו עמהם).

821[3467] ירושלמי ופוסקים שם (בשלא

822נתכוון לעבותה).

823[3468]

824ט"ז שם (דאפילו בחבילות שהם מחזקים הדופן, מותר, כיון שאינם מחוברים עמהם). ויתבאר

825בקונטרס אחרון סק"ד.

826וכן הוא לקמן סי' תרלח סי"ג (הוסיף

827בעביו קנים זקופים סמוכים לדופן כדי לחזקו ... אין בזה משום סתירת אהל).

828[3469]

829לקמן סי' תרלח סי"ג (אבל אם לאחר שגמר עשיית הדופן הוסיף בעביו קנים זקופים

830סמוכים לדופן כדי לחזקו, ואינן מחוברין עם הדופן בענין שמותר ליטול קנים אלו

831מהדופן ביו"ט ואין בזה משום סתירת אהל כיון שאינן מחוברין להדופן וכמו שנתבאר

832בסי' תקי"ח).

833וכן נראה לכאורה מדברי הטור כאן (ואם

834לאחר שתקנה בדפנותיה ובסככה סמך לה עוד חבילות ולא חברם שמה ... מותר ליטלו),

835לפירוש הט"ז דמיירי (כשאינו להעבותו, אלא) כשהוא לחזקו.

836וכאן נפסק שגם בעשוי לחזקו אין הפרש בין

837העמידן קודם גמר אריגת הדופן או אחריה.

838וראה מראי מקומות וציונים.

839[3470]

840רש"י שם ד"ה סמוך (כיון שלא נארגו עם הדופן, לא בטלי לגבי דופן).

841[3471]

842טור (סמך לה עוד חבילות ולא חברם עמה ... מותר ליטלו). ופירש הט"ז שם (נקט

843הטור חבילות, דהיינו מקושרים, ברישא גבי דפנות, לרבותא, דאפילו בחבילות שהם מחזקים

844הדופן מותר, כיון שאינם מחוברים עמהם, וכל שכן באינם חבילות, דמותר בדפנות, כיון

845שאינם חיזוק לדופן כלל).

846[3472]

847טור (ולא חברם עמה).

848[3473]

849רש"י שם ד"ה סמוך (ואינו דומה לסמוך לסכך, שהסכך אינו ארוג, לפיכך הכל

850שוה, העליון כתחתון סכך הוא). מ"א סקי"ב (אבל עצים המונחים על הסכך,

851בטלות לגבי הסכך, ואסור ליטלן דהוי כסותר).

852[3474]

853רב מנשיא שם (כי תניא ההיא באסורייתא), ופרש"י (חבילות של קנים שנתנן על הסכך,

854מדלא התיר אגדן לא בטלינהו לגבי סכך, אלא להצניעם שם). טור ורמ"א ס"ח (והוא

855הדין אם זרק חבילות על הסכך, דאינן בטילות לגבי הסכך אם דעתו להסיקן, מותר ליטלן

856משם).

857[3475]

858שאינו בטל לסוכה, כדלקמן סי' תרכט סכ"ב (חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן

859כשהן אגודין, מפני שפעמים שאדם בא מן השדה בערב בכל ימות החמה וחבילתו על כתיפו

860ומניחה על גבי סוכתו שיש לו כל ימות החמה למקנהו, כדי ליבשה, ולא לשם ... אפילו

861לצל, אלא כדי ליבשה, אין שם סכך עליה).

862[3476]

863לענין הניח על הסכך, דינם שוה כמו בסוכה שאינה של מצוה, כדלקמן שם ס"ג (הוסיף

864עליו עוד קנים בעובי הסכך, הרי קנים אלו שהוסיף הן בטלים לגבי הסכך וחל עליהן

865קדושת הסוכה, אבל אם הניח על הסכך חבילות של קנים מקושרים, כיון שלא התיר אגדן

866ניכר הדבר שאינו מתכוין עליהם לסיכוך, שהרי דרך העולם שכל המסכך בקנים הוא מתיר

867אגדן, וזה שלא התיר ניכר הדבר שאינו מתכוין בהן להוסיף בעובי הסכך, ולפיכך אינן

868בטלים לגבי הסכך ולא חלה עליהם קדושת הסוכה).

869ועיקר החילוק בינם הוא לענין הוסיף קנים

870על הדפנות, כדלקמן שם ס"ד (אם

871הוסיף קנים בעובי הדפנות, דהיינו שזקף קנים אצל הדופן סמוך לדופן, בין שהקנים הן

872אגודים יחד כעין חבילה בין שהן מפורדין זה מזה, אם נתכוין בסמיכת הקנים לדופן כדי

873לחזק את הדופן או כדי להוסיף בעביו, הרי הן בטלים לגבי הדופן, אף על פי שאינן

874מחוברין לדופן, וחל עליהם קדושת הסוכה כמו על הדופן עצמו), וכאמור בברייתא (ושוין

875בסוכת החג בחג שאסורה), שאף הסמוך לדפנות אסור.

876[3477] תוכן הסעיף שלפנינו:

877בסעיפים

878הקודמים נתבאר שאין נוטלין עצי דפנות וסכך הסוכה משום סותר בנין.

879אבל

880אם נפלה הסוכה ביום טוב, אין בה משום סתירת בנין, אלא משום מוקצה, ומב' טעמים:

881(א)

882כיון שהוקצה בין השמשות מחמת איסור סתירה, הוקצה לכל היום.

883(ב)

884שאתמול היתה סוכה והיום שברי עצים, ואסור לדעת האוסרים נולד ביום טוב.

885ואף

886אם היתה הסוכה רעועה מערב יום טוב, ואפילו התנה עליה מערב יום טוב, שיש אומרים

887שמועיל במוקצה מחמת איסור בבין השמשות. מכל מקום אינו מועיל בנולד, ואסור

888עכ"פ לדעת האוסרים נולד ביום טוב.

889[3478]

890סט"ז וסי"ח.

891[3479]

892גמרא ל, ב (ורבי שמעון מתיר. והא קא סתר אהלא, אמר רב נחמן בר יצחק הכא בסוכה

893נופלת עסקינן (שנפלה ביום טוב דליכא סתירת אהל. וטעמא דת"ק משום מוקצה, דהא

894בין השמשות היתה קיימת, ומוקצה היא מחמת איסור סתירה, רש"י), ורבי שמעון

895לטעמיה דלית ליה מוקצה, דתניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור (שמן הניתן להדלקת הנר

896של שבת וכבה, המותר יש בה משום מוקצה ואסור, רש"י), ורבי שמעון מתיר. מי דמי,

897התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו (שיודע שסופה לכבות הלכך בין השמשות דעתיה על

898המותר, רש"י), הכא אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו (בתמיה, וכי נביא הוא

899ויודע שעתידה ליפול למחר, רש"י)).

900וכעין זה הוא לעיל סי' תקא ס"א (אין

901מבקעין עצים ... מקורה שנשברה ביום טוב, משום דאתמול לא היה יודע שתשבר ולא היה

902דעתו עליה להיסק. ואפילו להמתירין מוקצה ונולד ביום טוב, מודים במוקצה גדול כזה,

903דקורה בריאה וחזקה אינה עשויה כלל להשבר).

904[3480]

905כדלעיל סי' שח סוף סי"ד (ובלבד שלא יעשה מעשה בגוף המוקצה על ידי תשמיש זה,

906כגון להצית אש ביום טוב תחת עצי מוקצה, אע"פ שאינו מזיזם כלל, כמו שיתבאר

907בסי' תק"א), ובסי' תקא סי"א (ואפילו לשורפן במקומן אסור, אף על פי שאינו

908מטלטלן, לפי שהמוקצה אסור להשתמש בו וליהנות ממנו, כמו שיתבאר בסימן תק"ט),

909ובסי' תקט סט"ז (שמסיק בעצים המוקצים, אף על פי שאינו מזיזם ממקומם, מכל מקום

910כיון שנותן תחתיהם אש ומבעיר אותם, הרי עושה מעשה בגוף המוקצה).

911[3481] משא"כ אם הוקצה בבין

912השמשות מחמת הבא מאליו, כדלעיל סי' שי ס"ו (אבל דבר שהיה מוקצה בבין השמשות

913בעל כרחו של אדם, לא הוקצה לכל השבת כולה,כגון דבר שהיה מוקצה מחמת איסור הבא

914מאליו ולא על ידי גרמת האדם, ומשחשכה נסתלק האיסור, שוב אין בו משום מוקצה).

915[3482]

916סעיף יג (כבר ביארנו בהלכות שבת, דאין איסור מוקצה בשבת אלא ... או מוקצה מחמת

917איסור שנדחה בידי אדם בין השמשות, כגון נר שהדליקו בו בשבת).

918[3483]

919גמרא שם (אמר רב נחמן בר יצחק הכא בסוכה רעועה עסקינן, דמאתמול דעתיה עלויה),

920ופרש"י (דמסיק אדעתיה דנפלה ולמחר נפלה, הלכך לרבי שמעון מוקצה ליכא, דאמרינן

921דעתיה מאתמול עלויה, ולת"ק לא אמרינן דעתיה עלויה בשום מידי דלא חזי בין

922השמשות). והיינו שדינו כמו מותר השמן שבנר דלעיל, שאדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו,

923שרבי שמעון מתיר, ואנן קיי"ל בזה כרבי יהודה שאוסר, כדלעיל סי' רעט ס"א

924(נר שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה, אף על פי שכבה אחר כך, אסור לטלטלו

925כל השבת כולה ... לפי שבבין השמשות כשהיה הנר דולק היה אסור בטלטול ... ומתוך

926שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם שהקצהו מדעתו כשהדליק בו ...

927הוקצה לכל השבת כולה), ושם נסמן (הערה ב).

928טור (אסור ליטול ממנה עצים ביום טוב,

929ואפילו היתה רעועה ונפלה. ורבי שמעון מתיר ברעועה ונפלה). מ"א סקי"ג (צ"ע

930למאי הלכתא כתב הטור סוכה רעועה שנפלה שרי לרבי שמעון, וכ"כ היש"ש, דהא

931אפילו בשבת לא קי"ל כרבי שמעון במוקצה מחמת איסור, קל וחומר ביום טוב ... לכן

932נראה לי דאפילו להמתיר מוקצה, מכל מקום מודה בזה דאסור).

933[3484]

934ברייתא שם (ואם התנה עליה הכל לפי תנאו). גמרא שם (סיפא אתאן לסוכה דעלמא),

935ופרש"י (סיפא דקתני ואם התנה עליה, אסוכה דעלמא קאי, וארישא דברייתא קא מהדר ...

936ואוקימנא בשנפלה ומשום מוקצה, וקאמר אם התנה עליה מבעוד יום שאם תפול מחר יסיקנה,

937הכל לפי תנאו).

938אמנם ברמב"ם ושו"ע לא נפסק

939שמועיל כאן תנאי, והקשה ב"י ד"ה ומכל מקום (יש לתמוה למה השמיט

940הרמב"ם הא דתניא ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ... ואפשר לומר שהוא מפרש דלרבי

941שמעון איצטריך נמי התנה, להיכא שהיתה בריאה מערב יום טוב, דבלא התנה לא שרי אלא

942כשהיתה רעועה, להיכא שהיתה בריאה מערב יום טוב, דבלא התנה לא שרי אלא כשהיתה רעועה

943מבעוד יום דוקא. אבל לרבי יהודה אפילו התנה נמי לא, דסבר הרמב"ם דבמוקצה לא

944מהני תנאה).

945והקשה במ"א ס"ק יג (וצ"ע

946דהא במוקצה מחמת איסור אף בשבת קיי"ל כרבי יהודה, ואפילו הכי פסק בסי'

947רע"ט ס"ד דמהני תנאי בנר שכבה), שהיא הדעה הראשונה דלעיל סי' רעט

948ס"ה (אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה, מותר לטלטלו אחר

949שכבה, ואין אומרים מתוך שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל השבת, הואיל ואף בבין השמשות

950לא הוקצה מדעתו לכל השבת, שהרי היה דעתו עליו לטלטלו לכשיכבה, והרי בודאי יכבה

951בשבת כשיכלה השמן. ויש אומרים שאין התנאי מועיל כלום, שהואיל והקצהו מדעתו לבין

952השמשות, דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא השמן דולק בו בבין השמשות ... הוקצה

953לכל השבת כולה. וכן נוהגים במדינות אלו).

954ועל זה מתרץ כאן, שאף לדעת הסוברים

955שבמוקצה מחמת איסור מועיל תנאי, מכל מקום מודים שבנולד כזה (סוכה שנפלה) אין התנאי

956מועיל. וביאר בקונטרס אחרון ס"ק ה (במגן אברהם לא מצא טעם ברור להרמב"ם ובית יוסף. אבל מה

957שכתבתי הוא ברור בגמרא דשבת), והיינו שאף שתנאי מועיל במוקצה, מכל מקום אין התנאי

958מועיל בנולד כזה. ומסיק בסוף (לרבי יהודה בנולד לא מהני דעתו ... בנולד שנשתנה

959גופו לא מהני דעתו ... הרמב"ם והרב בית יוסף בשו"ע סבירא להו, כיון

960דמעלת התנאי אינו אלא משום דגלי דעתיה דדעתיה עליה, וכיון שלרבי יהודה לא מהני

961דעתיה, אף גילוי דעתיה לא מהני, וסבירא להו דבסוכה שנפלה דאמרינן בגמרא דמהני תנאה,

962היינו אליבא דרבי שמעון בסוכה בריאה, כמו שכתב הב"י).

963ואף שכאן המוקצה חמור יותר מהנולד, דהא

964קיי"ל שהמוקצה שנאסר בבין השמשות מחמת איסור אסור אף בשבת, ואילו הנולד אינו

965אסור אלא ביום טוב. מכל מקום התנאי אינו מועיל אלא במוקצה, ולא בנולד כזה.

966[3485] ואם הכניסן לאוצר, נתבאר דינם

967לעיל סי"ב-טו.

968[3486]

969ואם פחתו לצורך ישראל, יתבאר דינם לקמן סכ"ב.

970[3487]

971משנה לא, ב (בית שהוא מלא פירות ונפחת, נוטל ממקום הפחת). רמב"ם פ"ב

972ה"ט (בית שהוא מלא פירות מוכנין, ונפחת, נוטל ממקום הפחת). שו"ע

973ס"ט (כלשון הרמב"ם).

974[3488] רש"י במשנה שם (ולא אמרינן מוקצין

975מחמת איסור הן, דאין יכול לפחתו ביום טוב).

976[3489]

977מ"א סקי"ד (דמלאכה דאורייתא היא).

978וכדלעיל סי' שיג סי"ז (שכל דבר

979המחובר בקרקע יש בו בנין וסתירה ... יש חיוב חטאת לישראל, שהוא סותר על מנת לבנות).

980וגם כאן הוא פותח על מנת לתקן אחר כך.

981[3490] כדלעיל סי' שי ס"ד (כל

982דבר שהיה אסור בטלטול בבין השמשות ובשבת הלך לו הדבר הגורם לו האיסור, כגון דבר

983שהיה מוקצה בבין השמשות מחמת איסור, דהיינו שמחמת איזה איסור שהיה אסור באכילה ולא

984היה ראוי לכלום בבין השמשות, היה מוקצה ואסור בטלטול ובשבת נסתלק ממנו האיסור

985ונעשה ראוי, אעפ"כ אסור לטלטלו כל השבת כולה).

986[3491] שאילו היו בסיס לדבר האסור

987בין השמשות, אומרים בו מתוך שהוקצו כו', כדלעיל סי' רעט ס"א (נר שהדליקו בו

988מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה, אף על פי שכבה אחר כך אסור לטלטלו כל השבת כולה ...

989לפי שבבין השמשות כשהיה הנר דולק היה אסור בטלטול ... מפני שהיה בסיס לשלהבת

990הדולקת בו ... ומתוך שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם,

991שהקצהו מדעתו כשהדליק בו ועשאו בסיס לדבר (האסור) המוקצה, הוקצה לכל השבת כולה).

992[3492] הרמב"ן במלחמות יט,

993סע"ב (שאף הפירות אין נעשין מוקצין מחמת הבית,

994כיון שאין בעצמן איסור. לא אמרו בנר, אלא מפני שנעשה בסיס לדבר האסור, ואין הפירות

995הסגורין בבית בסיס לבית, והוא לא הקצה דעתו מן הפירות בשביל פירות עצמן, אלא דעתו

996עליהן לאכילה כל זמן שיוכל ליקח אותן). ר"ן יז, ב (שאע"פ שאסור לפחות, אעפ"כ אין

997הפירות מוקצין מחמת איסור הסתירה, דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור אלא בשהאיסור בגופן,

998או שנעשה בסיס לדבר האסור, דומיא דנר, אבל הכא הפירות ראויין ולא נעשו בסיס לבית,

999אלא שדבר אחר גורם שאינו יכול להנות מהן). מ"מ פ"ב ה"ט (הרמב"ן

1000ז"ל כתב שאפילו בריא ונפחת ביום טוב מותר, לפי שאין הפירות מוקצין מחמת עצמן

1001ואינן בסיס לדבר האסור, וכן עיקר, וזה דעת ההלכות ורבינו). הובא בט"ז ס"ק ז, ומ"א

1002ס"ק יד.

1003[3493] ר"ן שם (ואינו אלא כאילו

1004היו פירותיו במקום שאינו יכול להלך שם). ט"ז שם (ולפי זה נראה לי, דמי שיש לו

1005פירות מחוץ לתחום והביאם עכו"ם בשבת או ביום טוב, דמותר, דאין כאן מוקצה, דהא

1006הפירות היום אינם מוקצים הם אלא שאינו יכול ליקחם מחמת איסור חוץ לתחום).

1007ואף

1008שכתב הרמ"א סי' תקטו ס"ט (אף על גב דלית ביה איסור תחומין, אסור משום

1009מוקצה, דכל של ישראל צריך הכנה מבעוד יום, ואפילו למי שלא הובא בשבילו אסור). חלק

1010עליו הט"ז שם (נראה לענ"ד דלא קי"ל כההיא תשובת הרשב"א, שזכר

1011רמ"א סוס"י תקט"ו).

1012וכן

1013הוא לעיל סי' תקטו סי"א (נכרי שהביא לעיר דבר ... מחוץ לתחום ... אסורין

1014באכילה בו ביום למי שהובאו בשבילו), וסי"ד (לשאר כל אדם מותר באכילה, אפילו

1015בו ביום שהביא מחוץ לתחום), וסט"ו (וכיון שהוא ראוי לאכילה בו ביום למי שלא

1016הובא בשבילו, לפיכך אף מי שהובא בשבילו מותר לטלטלו ביום טוב, ואין לו דין מוקצה

1017כלל).

1018ואף

1019שנתבאר לעיל סי' תצח ס"ה (בהמות הרועות ולנות חוץ לתחום כל ימי הקיץ, אף

1020שנכנסים לבית בתחילת ימות הגשמים, מכל מקום כל ימי הקיץ אין דעת אנשי העיר עליהם

1021והרי הן מוקצין). היינו דוקא כשלנות חוץ לתחום תקופה ארוכה, שאין דעת אנשי העיר

1022עליהם.

1023ואף

1024שנתבאר לעיל שם ס"ו (בהמות של נכרי אין בהם דין מוקצה ... אפילו אם ידוע שלנו

1025חוץ לתחום. שהרי איסור מוקצה אין בהם, כיון שהן של נכרי). כאן הכוונה היא, שאף אם

1026הנכרי הביא מחוץ לתחום פירות של ישראל, מכל מקום אינם נעשים מוקצה מחמת שהיו חוץ

1027לתחום.

1028[3494]

1029מ"א ס"ק יד (דמי

1030שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן עכו"ם בשבת או ביום טוב, דאין בהן משום מוקצה.

1031ומכל מקום אם עשה העכו"ם לצורך ישראל, אסור בכדי שיעשו, דמלאכה דאורייתא היא).

1032והיינו שאם הביא הנכרי מחוץ לתחום לצורך ישראל, לא הי' נאסר אלא למי שהובא בשבילו,

1033אבל כיון שהיא מלאכה דאורייתא, אסור לכולם.

1034[3495]

1035סעיף א (נכרי שהביא דורון לישראל ... ואפילו לערב אינן מותרין אלא לאחר שהמתין

1036בכדי שיעשו ... שעשה הנכרי מלאכה גמורה ביום טוב לצורך הישראל).

1037[3496] מ"א שם (ובימי הפסח צריך

1038ליזהר בזה, אם יודע בודאי שפתח הבור היום). ומפרש כאן דמיירי שהביאן "למכור".

1039ואף

1040שאם כן לא הביא אותם לצורך ישראל, אלא למכור להם; הנה גם כשמביא למכור חשוב לצורך

1041ישראל, כדלעיל סי' רנב סי"ב (אבל נכרי העושה על המקח למכור לכל מי שיזדמן לו,

1042אם היא עיר שרובה נכרים מותר ליקח ממנו), משא"כ בעיר שרובה ישראל. והטעם

1043שאסור נתבאר שם (הערה קב). וכן הוא לעיל סי' תקטו סי"ח.

1044[3497]

1045סכ"ח וקונטרס אחרון סק"ו, שהאיסור בזה הוא משום נולד (ולא משום מוקצה),

1046וכנסמן לעיל (הערה 59).

1047ועוד יתבאר בזה לקמן בקונטרס אחרון

1048ס"ק ה.

1049[3498]

1050תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

1051בפנים סי"ב נתבאר, שאף עצים

1052שהכניסן לאוצר להצניען, סגי במה שמזמינם במחשבה להסקה.

1053ומבאר

1054דאף שנתבאר לעיל סי' תצה סעיף יד, שכל

1055מוקצה שהקצאתו מחמת מחשבתו, מחשבה מוציאה מיד מחשבה הראשונה, וכל מוקצה שהקצאתו

1056באה לו על ידי מעשה, צריך להזמינם על ידי מעשה.

1057מכל מקום נחשבת כאן הקצאתו על ידי מחשבה,

1058אף שהכניסן בידים לאוצר. ומבאר המקור והטעם.

1059לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

1060טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

1061[3499]

1062קונטרס אחרון סק"ט (הנה

1063במגן אברהם משמע דאף אוצר נקרא אקצייה בידים. והפך מזה מבואר בגמ' דשבת דף

1064מ"ה סוף ע"א).

1065[3500]

1066ח, א (אוצרות יין (שמסתפק הימנו יין לשולחנו, רש"י) צריך בדיקה, אוצרות שמן

1067אין צריך בדיקה. הכא במאי עסקינן במסתפק (אוצר שמסתפק הימנו יין לשולחנו, צריך

1068בדיקה, פעמים שהשמש נכנס להביא יין כשהוא כלה על השולחן ופתו בידו, רש"י). אי

1069הכי שמן נמי. שמן יש קבע לאכילה (יודע הוא כמה שמן צריך לכך וכך בני אדם, ומביאו

1070קודם סעודה, רש"י) יין אין קבע לשתיה ... בי ציבי ובי תמרי צריך בדיקה).

1071וכן הוא לעיל סי' תלג סט"ו (אוצרות יין

1072ושכר שמסתפק מהן, צריכין בדיקה, שלפעמים באמצע הסעודה הם כלים על השלחן והולך השמש

1073להביא מהן ופתו בידו).

1074וראה דברי נחמי' סי' כ אות י.

1075[3501]

1076תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

1077בפנים סט"ז נתבאר, שאם הוסיף קנים

1078לעבות את הדופן, הרי הם בטלים להדופן ואסורים, אף אם העמידן אחר שגמר כל הדפנות,

1079כדברי הט"ז.

1080ומוכיח כדבריו, דלא כדעת הרש"ל

1081ומ"א שהתירו בזה.

1082לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

1083טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

1084[3502]

1085ס"ק ו שם (דכיון שהוא מתכוין להעבות, מה מועיל הגמר שהי' כבר, כיון שהוא

1086מתכוין להעבות הכותל וישאר שם, ממילא בטיל לגבי הדופן, ודאי אסור ליטלו משם).

1087[3503]

1088הל' יום טוב סי' שס (ואפילו סמוך לדפנות, אם נתכוין לעבותה שיהא הכותל עב, אסור,

1089כדאמרינן בירושלמי שמואל אמר בשלא נתכוין לעבותה [אבל אם נתכוין לעבותה] אסור).

1090[3504]

1091פ"ד סי' ג (ובשלא נתכוין לעשות שיהא הכותל עב, דאם נתכוין לעבותה אסור).

1092[3505]

1093יש"ש פ"ד סי' ג (אם נתכוין בתחילת עשיית דופן כדי לעבותה, או לחזקה,

1094אפילו לא נארגו עם הכותל אסור, אבל לאחר שנגמר כבר הדופן עם סככה, וסמך עליה קנים

1095לעבותה, ולא נארגו עמה, אין בהם איסור).

1096[3506]

1097סקי"א (ודוקא שסמכם אחר שנגמר הדופן עם סככה, אע"פ שסמכן לעבותה. אבל אם

1098סמכן בתחילת עשייתה כדי לעבותה או לחזקה, אסור ליטלן (או"ז הג"א

1099יש"ש ב"י)).

1100[3507]

1101ט"ז ומ"א. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שלג, שכנראה הי' לפניו כתב יד

1102חיבור הט"ז במהדורה קמא.

1103[3508] שכתב "ואם

1104לאחר שתקנה בדפנותיה ובסככה סמך לה עוד חבילות ולא חברם שמה ... מותר ליטלו".

1105[3509] ס"ק ו (דכונת הטור,

1106דדוקא באינו מתכוין להעבות כלל, דהיינו שכבר נגמר כל הצורך ואין צריך להעבות, אז

1107דוקא מותר, ועל כן נקט לאחר שתקנה בדפנותיה, כלומר שאין צריך לשום תיקון לסכך או

1108לכותל. זה נראה לי פשוט וברור).

1109[3510]

1110ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סט.

1111[3511]

1112פ"ד ה"ב (שמואל אמר בשלא נתכוון לעבותה, אבל אם נתכוון לעבותה אסור).

1113[3512]

1114מה שלא העתיקו ירושלמי זה, משום שלא הוצרכו לכך.

1115[3513] כדתנן ל, ב (אין נוטלין עצים

1116מן הסוכה, אלא מן הסמוך לה).

1117[3514]

1118תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

1119בפנים סי"ז נתבאר, שמה שהתירו ליטול

1120העצים שאינם כדי להוסיף בעובי הדופן, היינו אף אם העמידם כדי לחזקו ולסמכו, שכן

1121הוא בט"ז.

1122ואף שיש פוסקים שהשוו דין העמידם לחזקו

1123לדין העמידם לעבותו. מכל מקום נראה מדברי הראשונים כהט"ז.

1124לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

1125טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

1126[3515]

1127ס"ק ו (דאפילו בחבילות שהם מחזקים הדופן, מותר, כיון שאינם מחוברים עמהם).

1128דלא

1129כיש"ש פ"ד ס"ג (אם נתכוין ... כדי לעבותה, או לחזקה ... אסור),

1130ומ"א ס"ק יא (אם סמכן ... כדי לעבותה, או לחזקה, אסור ליטלן).

1131[3516]

1132כנסמן לעיל (הערה 114-115).

1133[3517] "סמך לה עוד חבילות ולא

1134חברם שמה ... מותר ליטלו".

1135[3518] שם (נקט הטור חבילות, דהיינו

1136מקושרים, ברישא גבי דפנות, לרבותא, דאפילו בחבילות שהם מחזקים הדופן מותר, כיון

1137שאינם מחוברים עמהם).

1138[3519]

1139תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

1140בפנים ס"כ נתבאר שסוכה רעועה שנפלה

1141ביום טוב אסור לטלטלה, שמתוך שנאסרה בין השמשות נאסרה לכל היום, ואפילו אם התנה

1142עליה מערב יום טוב לטלטלה כשיפול, אין תנאי זה מועיל, שהתנאי מועיל רק במוקצה, ולא

1143בסוכה הנופלת שיש לה דין נולד.

1144ומבאר דאף שבבהמה שמתה מועלת דעתו, ואם כן

1145לכאורה גם בסוכה שנפלה תועיל דעתו, מכל מקום מוכח מהפוסקים שגם בשברי כלים וסוכה

1146שנפלה אין דעתו מועלת, וגם לא מה שהתנה שיטלטלנה כשתיפול.

1147ומאריך

1148לבאר בזה ג' שיטות:

1149(א)

1150שיטת המ"א, שבהמה שמתה נקרא נולד, ומכל מקום מועלת בה דעתו, כי בכל נולד

1151מועלת דעתו, גם בסוכה שנפלה, מלבד גרעינים וכיו"ב, שהם צריכים לפרי ובטלים

1152אליו.

1153(ב)

1154שיטת הרמב"ם וסיעתו, שבנולד לא מהני דעתו, ובבהמה שמתה מהני דעתו כיון שאינה

1155נולד אלא מוקצה.

1156(ג)

1157המסקנא לפי דעת רוב הפוסקים, שבכל נולד לא מהני דעתו, אף בשברי כלים וסוכה שנפלה,

1158מלבד בהמה שמתה וכיו"ב, שלא נשתנה גופה. וגם אינו מועיל מה שהתנה שיטלטלנה כשתיפול.

1159ומה שאמרו בברייתא שתנאי מועיל בסוכה

1160שנפלה, היינו רק לדעת רבי שמעון, דכמו שמועלת דעתו בסוכה רעועה העומדת ליפול, כן

1161מועיל תנאי בסוכה בריאה, "וכיון שלרבי יהודה לא מהני דעתיה, אף גילוי

1162דעתיה לא מהני", ואנן קיי"ל כרבי יהודה בנולד ביום טוב.

1163לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

1164טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

1165[3520]

1166דאמרינן בברייתא שם (ואם התנה עליה הכל לפי תנאו), ובגמרא שם (סיפא אתאן לסוכה

1167דעלמא), ופרש"י (סיפא דקתני ואם התנה עליה, אסוכה דעלמא קאי, וארישא דברייתא

1168קא מהדר ... ואוקימנא בשנפלה ומשום מוקצה, וקאמר אם התנה עליה מבעוד יום שאם תפול

1169מחר יסיקנה, הכל לפי תנאו).

1170וכתב על זה הב"י ד"ה ומכל

1171מקום (יש לתמוה למה השמיט הרמב"ם הא דתניא ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ...

1172ואפשר לומר שהוא מפרש דלרבי שמעון איצטריך נמי התנה, להיכא שהיתה בריאה מערב יום

1173טוב, דבלא התנה לא שרי אלא כשהיתה רעועה, להיכא שהיתה בריאה מערב יום טוב, דבלא

1174התנה לא שרי אלא כשהיתה רעועה מבעוד יום דוקא. אבל לרבי יהודה אפילו התנה נמי לא,

1175דסבר הרמב"ם דבמוקצה לא מהני תנאה).

1176ועל זה הקשה המ"א ס"ק יג (וצ"ע

1177דהא במוקצה מחמת איסור אף בשבת קיי"ל כרבי יהודה, ואפילו הכי פסק בסי'

1178רע"ט ס"ד דמהני תנאי בנר שכבה), שהיא הדעה הראשונה דלעיל סי' רעט

1179ס"ה (אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה, מותר לטלטלו אחר

1180שכבה, ואין אומרים מתוך שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל השבת, הואיל ואף בבין השמשות

1181לא הוקצה מדעתו לכל השבת, שהרי היה דעתו עליו לטלטלו לכשיכבה, והרי בודאי יכבה

1182בשבת כשיכלה השמן. ויש אומרים שאין התנאי מועיל כלום, שהואיל והקצהו מדעתו לבין

1183השמשות, דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא השמן דולק בו בבין השמשות ... הוקצה

1184לכל השבת כולה. וכן נוהגים במדינות אלו).

1185[3521]

1186בפנים סוס"כ (ואפילו

1187אם התנה עליה מערב יום טוב שיהיה מותר לטלטלה לכשתפול ביום טוב, אין תנאי זה מועיל

1188כלום, דאף שהיה דעתו עליה מערב יום טוב ואין בה משום מוקצה, מכל מקום יש בה משום

1189נולד, שהרי אתמול היה עליה שם סוכה והיום נקראת שברי עצים, ולפיכך אסור לטלטלה

1190להאוסרים נולד ביום טוב).

1191[3522] "מסיקין בתמרין, אכלן

1192(ביום טוב, רש"י) אין מסיקין בגרעיניהן (ביום טוב, דהוה להו נולד, רש"י)

1193דברי רבי יהודה. ורבי שמעון מתיר. מסיקין באגוזים, אכלן אין מסיקין בקליפותיהן

1194דברי רבי יהודה. ורבי שמעון מתיר".

1195[3523]

1196סד"ה אכלן (חשיב להו נולד, ולא מהני מה שדעתו עליהם מאתמול).

1197[3524]

1198ס"ז (שקדים ואגוזים שאכלו מערב יום טוב, מסיקין בקליפיהם ביום טוב. ואם אכלם

1199ביום טוב, אין מסיקין בקליפיהם), ובמ"א שם ס"ק יד (ואפילו ראוים למאכל

1200בהמה, מכל מקום הוה ליה נולד, דאתמול היו עומדים לאדם).

1201וכן הוא לעיל שם סט"ז (מסיקין

1202באגוזים ושקדים. ואם אכלן ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן, אפילו הן ראויים למאכל

1203בהמה, מפני שאתמול היו מחוברים וטפלים להאוכל ונחשבין כאוכל עצמו, ועכשיו אין

1204נחשבין כאוכל כלל, והרי זה נולד).

1205[3525]

1206על מה שנפסק בשו"ע שם ס"ל (גרעיני תמרים, במקום שמאכילים אותם לבהמה

1207מותר לטלטלן, ואדם חשוב צריך להחמיר על עצמו), כתב המ"א בס"ק נה (מדלא

1208כתבו הטור והמחבר בשאר נולד שצריך להחמיר, נראה לי דוקא גרעינים, משום דיש מקומות

1209שאין מאכילין אותן לבהמה). הרי שגרעינים יש להם דין נולד, ומותרים בשבת כי הנולד

1210מותר בשבת, כמבואר בשו"ע שם סכ"ז (עצמות שראויים לכלבים, וקליפים שראוים

1211למאכל בהמה ... מותר להעבירם מעל השלחן), וכתב המ"א שם ס"ק מט (היינו למאן

1212דאמר נולד שרי).

1213וכן הוא לעיל שם ס"ס (וקליפי פירות

1214שראויות לבהמה ... מותרים בטלטול כשאר מאכלי בהמה. ואף על פי שנתפרקו העצמות מהבשר

1215והקליפות מהפירות בשבת עצמה, והרי הן נולד כמו שיתבאר בסי' תק"א, אין בכך

1216כלום, שהנולד מותר בשבת. אבל ביום טוב יש להחמיר בנולד).

1217[3526] וכיון שדעתיה עליהם לא מועיל

1218בנולד, לכן גם תנאי לא מועיל בהם, שהרי עיקר מעלת התנאי כו'.

1219[3527]

1220ד"ה ומ"ש ואם התנה (דכיון שהתנה עליה לא אקצי דעתיה מינה).

1221[3528] "ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ...

1222בסוכה דעלמא ורעועה דאתמול דעתיה עילויה שתפול ... סוכה דעלמא היתה עשויה מזמן

1223גדול ועתה בין השמשות אינו בודל ממנה ויושב ומצפה מתי תפול". הרי שהתנאי

1224מועיל כיון דדעתיה עלויה שתפול.

1225[3529]

1226"ונראה לי דאפילו היתה רעועה מקרי נולד, דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי".

1227וכן הוא לעיל שם סוס"א (אם היתה

1228רעועה מערב יום טוב וקרובה להשבר, כיון שהיה יודע שתשבר ודעתו עליה להסקה לכן מותר

1229לבקעות ממנה, להמתירים נולד ביום טוב. אבל להאוסרים נולד ביום טוב, אסור לבקעות

1230ממנה, דאתמול היה כלי שלם ראוי למלאכתו, דהיינו בנין, והיום היא שבר כלי, והרי זה

1231נולד ביום טוב).

1232[3530] ולא רצה לתרץ שהטעם שאינו

1233מועיל תנאי לדידן, כי לדידן הנולד אסור ביום טוב, ובנולד אין התנאי מועיל.

1234[3531] "מותר להשליך הבני מעיים שהסריחו

1235לכלבים, אף על גב דנולד הוא, כמו נבילה שנתנבלה בשבת, ואפילו הכי שרי כיון שדעתו היה

1236מאתמול ליתנו לכלבים כשיסריח ... הבר אווזא נשחטה מערב יום טוב".

1237והכי

1238קיי"ל, כמבואר בפנים סי"א (בהמה שמתה ביום טוב ... אסור לטלטלה ביום טוב

1239לדברי האוסרים נולד ביום טוב (כמ"ש בסי' תצ"ה) ... והרי זה נולד ביום

1240טוב).

1241[3532] שבזה מיירי כל המשך הקונטרס

1242אחרון, שמתה מאליה, ולא נשתנה גופה, ולשיטת הרמב"ם נקראת מוקצה (ולא נולד),

1243וקיי"ל דאף שנקראת נולד, מכל מקום כיון שלא נשתנה גופה מועלת בה דעתו, כמבואר

1244בפנים סי"א (בהמה שמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת ... מוכנת לכלבים ... אבל אם

1245לא היתה מסוכנת ... הרי זה נולד).

1246אבל

1247אם נשחטה ונמצאת טריפה, שלא מתה מאליה, נתבאר לעיל סי' תצז סכ"ח (אם נמצאת

1248טריפה, אסור לטלטלה אפילו מחמה לצל לדברי האוסרים נולד ביום טוב), ולא חילק בין

1249בריאה למסוכנת, כי גם במסוכנת אין דעתו מועלת, כגון הא דלעיל סי' תצח סי"א

1250(בהמה שהיא מסוכנת והוא ירא שמא תמות ... שיש שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית), אם

1251היתה דעתו שאם תימצא טריפה יתננה לכלבים, אין דעתו מועלת, כיון שעל ידי שחיטה

1252נשתנה גופה.

1253[3533]

1254לענין בני מעים – בדף לג, א (אמר ליה רבא לשמעיה, טוי לי בר אווזא ושדי מעיה

1255לשונרא (השלך בני מעים לחתול, רש"י). התם כיון דמסרחי, מאתמול דעתיה עלויה (מאתמול

1256דעתיה עלוייהו להשליכם לחתול, רש"י)).

1257ולענין נבלה – בדף כז, ב (רבי שמעון

1258אומר מחתכין את ... הנבלה לפני הכלבים ... מודה ר' שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין ...

1259הכא במאי עסקינן במסוכנת (בין השמשות, דדעתיה עלויה להאכילה לכלבים, רש"י)).

1260[3534] "בהמה שמתה ביום טוב, אם

1261היתה מסוכנת מערב יום טוב הרי זה מחתכה לכלבים".

1262וכן הוא בפנים סי"א (בהמה שמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת

1263מערב יום טוב מותר לטלטלה ולחתכה לפני הכלבים ביום טוב, לפי שמאתמול היא עומדת

1264ומוכנת לכלבים, שהוא יודע שתמות ביום טוב).

1265[3535]

1266שבת כט, א ד"ה אכלן (דהתם בר אווזא נשחט מערב יום טוב, ואין המעיים צריכים

1267לאווז, וכיון דמבעוד יום דעתיה למיתביה לשונרא אם יסריחו, חשיבה הכנה מעלייתא. אבל

1268הכא הגרעינין צריכין לאוכל, וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים, לכך חשיב להו נולד,

1269ולא מהני מה שדעתו עליהם מאתמול).

1270[3536]

1271פ"ב הט"ז (בהמה שמתה ביום טוב אם היתה מסוכנת מערב יום טוב הרי זה מחתכה

1272לכלבים. ואם לאו, הואיל ולא היתה דעתו עליה הרי זה מוקצה ולא יזיזנה ממקומה).

1273וכן הוא דעת הסמ"ג ורש"ל,

1274כדלעיל סי' תצז קונטרס אחרון ס"ק ו (הנה דעת הרמב"ם וסמ"ג

1275ורש"ל דכל דבר שלא נשתנה גופו ביום טוב אף על פי שאינו מוכן עכשיו למה שהיה

1276מוכן מערב יום טוב אין זה נולד אלא מוקצה, עיין שם גבי בהמה שמתה), ושם נסמן

1277(הערות 293-294).

1278[3537]

1279לג, א (דרש רבא ... ואוּד שנשבר אסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין

1280מסיקין בשברי כלים ... והא אמר ליה רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא ושדי מעיה לשונרא.

1281התם כיון דמסרחי מאתמול דעתיה עלויה).

1282[3538]

1283שברי כלים.

1284[3539]

1285בר אווזא.

1286[3540]

1287ב, א (דאית ליה מוקצה אית ליה נולד, ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד).

1288[3541] ע"ב (והאמר רב נחמן מאן

1289דאית ליה מוקצה אית ליה נולד, דלית ליה מוקצה לית ליה נולד).

1290[3542] פ"ה סי"ד (והא

1291דפריך בסוף כירה (מה, ב) אמילתא דרבי יוחנן מדרב נחמן דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה

1292נולד. לא קי"ל הכי, והוי מצינן לשנויי התם דלא קי"ל הכי, ולא חשש).

1293[3543] כיון שלדעת הרמב"ם בהמה

1294שמתה ומעים דבר אווזא נקרא מוקצה, ולא נולד.

1295[3544]

1296שבת כט, א (מסיקין בכלים, ואין מסיקין בשברי כלים דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר.

1297מסיקין בתמרין, אכלן אין מסיקין בגרעיניהן (דהוה להו נולד, רש"י) דברי רבי

1298יהודה, ורבי שמעון מתיר. מסיקין באגוזים, אכלן אין מסיקין בקליפותיהן דברי רבי

1299יהודה, ורבי שמעון מתיר. וצריכא דאי אשמעינן קמייתא, בההיא קאמר רבי יהודה משום

1300דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי והוה ליה נולד ואסור, אבל תמרים דמעיקרא גרעינין והשתא

1301גרעינין אימא שפיר דמי. ואי אשמעינן גרעינין, הוה אמינא דמעיקרא מכסיין והשתא

1302מיגליין (הלכך נולד הוה, רש"י), אבל קליפי אגוזין דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו

1303אימא שפיר דמי, צריכא).

1304[3545] והטעם שלדעת הרמב"ם

1305גרעינים נקראים נולד ובני מעיים נקראים מוקצה, הוא כטעם שכתבו התוס' לחלק בין נולד

1306של גרעינים שאין מועיל בהם דעתו לבין נולד של בני

1307מעיים שמועיל בהם דעתו.

1308[3546]

1309כנסמן לעיל (הערה 146).

1310[3547] שלהרמב"ם יש ב' סוגי

1311נולד: א' מה שהוא צריך לפרי (כמו גרעינים), ב' מה שנשתנה גופו (כמו סוכה רעועה).

1312ואם כן נוכל לומר לכאורה שרק בסוג הראשון לא מהני דעתו עליהם משא"כ בסוג

1313השני.

1314[3548]

1315אוצ"ל: שם נולד.

1316[3549] שמטעם זה לא הביא הרמב"ם

1317ההלכה שמועיל בו תנאי, שכיון שהוא נולד אין התנאי מועיל בו. והא דאמרינן בגמרא (ל,

1318ב) "ואם התנה עליה הכל לפי תנאו", היינו רק לרבי שמעון שגם בנולד מועיל

1319דעתיה עלויה ותנאי, משא"כ לדידן (כדלקמן בסוף הקונטרס אחרון).

1320[3550] ואף שלפי גירסת ופירוש התוס'

1321מועלת דעתו גם בנולד לפעמים, מכל מקום לא קיי"ל כגירסא זו, אלא שבנולד אין

1322דעתו מועלת. ולכן לא הביא הרמב"ם ההלכה שמועיל בו תנאי.

1323[3551]

1324יט, ב ד"ה שמן (אם טען בית הבד מבעוד יום והשמן זב והולכת כל השבת, רב אסר

1325אותו שמן משום מוקצה, דהוי נולד גמור, דמחמת קורות והעיגול שעליו לא היה ראוי בין

1326השמשות לאכילה, אע"ג דעל מנת כן הניחו וסמך על זה שיזוב כל השבת, כיון דאין

1327משקין בעולם, האי סמיכה לאו מידי הוא, והוי נולד גמור ... צואת קטן שהיה כבר במעיו

1328מהני בהן סמיכה ... אבל הכא שמן הבלוע בזיתים, כל זמן שלא יצא הוי נולד גמור ולא

1329הוי משקה)

1330וראה גם לעיל סי' שה קונטרס אחרון סוף

1331סק"ב (כדמוכח בתוספות בשבת שם גבי צואה, דאי לא הוי מאתמול במעיו לא מהני

1332דעתיה עילויה).

1333[3552]

1334קכא, ב (צואה של קטן ... היא עצמה מוכנת לכלבים, וכי תימא דלא חזיא ליה מאתמול

1335(שהיום נולדה, רש"י), והתניא נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל

1336אדם (ואע"ג דמאתמול לא הוי הני קמן, כיון דאורחייהו בהכי דעתיה עלייהו, הכא

1337נמי כיון דאורחיה דקטן בהכי דעתיה עליה דלכי תיתי יאכילנה לכלבים).

1338[3553]

1339אולי צ"ל: דמעיקרא מיכסי והשתא מיגלי.

1340[3554]

1341כמו דמהני דעתו בבני מעיים שאינם צריכים לאווז.

1342[3555]

1343ראה רש"י תענית כב, ב ד"ה וטהרו (וכגון ששהו ימי עיכול, ופירשא בעלמא

1344הוא). וכדלעיל סי' תסז ס"ג (אם שהו במעיו כשיעור עיכול, דהיינו מעת לעת, הרי

1345הם כמעוכלים לגמרי ונפקע מהם איסור חמץ).

1346[3556] שגם הצואה נקראת מוקצה ולא

1347נולד, ולכן אפשר דמהני ביה דעתיה עלויה.

1348[3557]

1349שבת מה, ב (צואה של תרנגולין ושל בני אדם ובאותה חצר, מותר לכבדה ולהוציאה לבית

1350הכסא, דגרף של רעי מטלטלינן ליה ומפקינן ליה). הרי שלפי גרסתו בגמרא, הצואה היא

1351מוקצה, ואין דעתו מועלת בו.

1352[3558]

1353הל' שבת פכ"ו הי"ג (צואה וכיוצא בהן, אם היו בחצר שיושבין בה, מותר

1354להוציאן לאשפה או לבית הכסא, וזה הוא הנקרא גרף של רעי). מ"מ שם (סוף פרק כל

1355כתבי (קכא, ב) מבואר זה גבי צואה של קטן, וכפי גרסת ההלכות שם עיקר).

1356[3559]

1357שם פט"ז סי' יא (כגירסת הרי"ף).

1358[3560]

1359סל"ד (צואה, בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם, אם היו בחצר שיושבים בה,

1360מותר להוציאם לאשפה).

1361וכן הוא לעיל שם סע"ב (צואה, בין

1362של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם, אם היו בחצר שהוא דר בה ... מותר להוציאם

1363לאשפה ... וזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעי). הרי קיי"ל שצואה היא מוקצה,

1364ואין דעתו מועלת בה, שהיא נולד.

1365[3561]

1366ד"ה צואה (ולפי דבריהם אין חילוק בין צואת קטן לצואת תרנגולים. אבל לפי גירסא

1367שלנו בגמרא, צואה של קטן אפילו היא בחצר אחרת מותר לטלטלה ולפנותה, מפני שראויה

1368להאכילה לכלבים).

1369[3562]

1370במלחמות רמב"ן שבת פכ"ב ס, ב (ובתוך הקערה אסור, דמעיקרא לאו משקה והשתא

1371משקה, והוה ליה כזיתים וענבים שיצאו מהם משקין שאסורין משום נולד ... ובתשובה

1372לרבינו הגדול ז"ל כלשון הזה מצינו בה ... וחולב בתוך הקערה, דמלאכת משקין היא,

1373לא הותרה ביום טוב, אלו דברי רבינו הגדול ז"ל שכתב בתשובתו). וכן הוא בחדושי

1374הרמב"ן לשבת קמד, ב.

1375והוא בשו"ת הרי"ף סי' שיב (וחולב

1376לתוך הקערה, והיא מלאכת משקין, לא הותרה ביום טוב ... היינו טעמא דהיוצא מהן אסור ...

1377נפקי להו מתורת אוכל לתורת משקין, והוו להו נולד ואסירי).

1378הובאו גם לעיל סי' תצה קונטרס אחרון

1379ס"ק ו. סי' תקה סוף ס"ג (ושם הערה 15).

1380[3563]

1381א, א ד"ה ואיכא (והכא נולד גמור חשבינן ליה, דכיון דתרנגולת עומדת לגדל ביצים

1382יצתה מתורת אוכל לגמרי, וביצה שלה אף על פי שהוא אוכל גמור, ואפילו חשב לאכלה מערב

1383שבת, על כרחך נולד הוא ומיתסר), והיינו גם לולי הטעם דלעיל סי' תקיג ס"ב.

1384הרי בהדיא בדבריו שאפילו חשב לאכלה מערב

1385שבת אינו מועיל בנולד.

1386[3564]

1387ס"א (וגוי החולב בהמה ביום טוב וישראל רואהו, יש להקל, אך נהגו בו איסור, ואין

1388לשנות). והוא כשיטת הרי"ף וסיעתו הנזכרים לעיל.

1389[3565]

1390כדלעיל סי' שה סכ"ט (מותר לומר לנכרי לחלוב הבהמה בשבת מפני שהיא מצטערת מרוב

1391החלב ולא גזרו על אמירה לנכרי במקום צער בעלי חיים שהוא מן התורה), וסל"ב (וכל

1392זה לאכול החלב למוצאי שבת, אבל בשבת עצמה אסור אפילו לטלטלו, אפילו חלבה הנכרי

1393מעצמו).

1394[3566]

1395סק"ג (מהרי"ל כתב שהורה היתר בנחלבה ביום טוב ראשון או בשבת שלפניו

1396לאכלה בשני בשבת, שהוא יום טוב שני ... משום דלא אסח דעתיה מיניה לגמרי ... כיון

1397דיש היתר לחלוב על ידי אמירה לעכו"ם משום צער בעלי חיים עכ"ל, משמע דבו

1398ביום אסור לאכלו). הרי שאסור משום נולד, אף דלא אסח דעתיה מיניה.

1399[3567]

1400בתשובה ח"ה סי' רכו (נכרי החולב ביום טוב שחל להיות אחר השבת, ובפני ישראל

1401... החלב אינו מוקצה, שהרי מוכן הוא ... דאפילו ישראל איפשר דמותר הוא לחלוב תוך

1402הקדרה, שיש בה אוכל).

1403והיא דעה הא' דלעיל שם ס"ה (נחלב לתוך כלי ריקן, והיא עומדת לאכילה,

1404הרי חלב זה מותר באכילה בו ביום ... לפי שאין תורת נולד על חלב זה, כיון שהבהמה

1405עומדת לאכילה, ואילו היה הישראל רוצה היה חולבה בעצמו בהיתר דהיינו לתוך המאכל,

1406ונמצא שחלב זה הוא מוכן מערב יום טוב, שהרי בידו הוא לחלוב את בהמתו בכל עת שירצה).

1407[3568] ולא משום דעתו לחולבה לקערה

1408על ידי נכרי.

1409[3569] דלא מהני בה דעתיה עילויה.

1410[3570] בקטע שלפנינו יתבאר:

1411עד

1412כאן נתבארה שיטת הרמב"ם וסיעתו, שבנולד לא מהני דעתיה, ובבהמה שמתה מהני

1413דעתיה, כיון שאינה נולד אלא מוקצה.

1414אמנם

1415אנן קיי"ל כהמ"א שבהמה שמתה נקרא נולד, ומכל מקום מהני בה דעתיה. שלפי

1416זה נתבארה לעיל שיטת המ"א, שבכל נולד מהני דעתיה, גם בסוכה שנפלה, מלבד

1417גרעינים וכיו"ב שהם צריכים לפרי ובטלים אליו.

1418על

1419זה מוכיח כאן מכמה סוגיות, שבכל נולד לא מהני דעתיה, אף בשברי כלים וסוכה שנפלה,

1420מלבד בהמה שמתה וכיו"ב, שלא נשתנה גופם, מהני.

1421[3571]

1422כנסמן לעיל (הערה 142).

1423[3572]

1424קונטרס אחרון סק"ו (המגן אברהם כתב בסי' תצ"ט ס"ק ט' דבהמה שמתה

1425הוי נולד).

1426[3573] אף שלפי זה יש לכאורה מקום

1427לומר שגם בסוכה שנפלה מועיל מה שהתנה שיטלטלנה כשיפול.

1428מכל מקום יש להוכיח שבנולד אין מועלת

1429דעתו אלא בדבר שלא נשתנה גופו, כמו בהמה שמתה, ולא בדבר שנשתנה גופו, כמו שברי

1430כלים וסוכה שנפלה.

1431[3574] כנסמן לעיל (הערה 147).

1432[3575] כדלעיל סי' תקא סי"א (כלים

1433שנשברו ביום טוב ואין עושין מעין מלאכתן הראשונה ... אין מסיקין בהן, מפני שהן

1434נולד).

1435[3576]

1436"דאדליק ביה פורתא הויא ליה שבר כלי, וכי קא מדליק בשבר כלי קמדליק".

1437וכן הוא לעיל סי' רסד סט"ו (אסור להדליק בחתיכת בגד שהיא ג' אצבעות

1438מצומצמות לא פחות ולא יותר ... נעשית שבר כלי ביום טוב. וזהו הנקרא נולד, שנולד

1439ביום טוב, וכל נולד אסור להשתמש בו ביום טוב, אם כן מה שהוא מתעסק להדליק רוב

1440היוצא ממנה חוץ לנר אחר שהתחיל להדליקה, הוא עושה איסור בזה שמשתמש בנולד ביום טוב).

1441[3577] כיון שבידו לחלוב בהיתר לתוך

1442המאכל, כנסמן לעיל (הערה 178).

1443[3578] בהכרח לחלק בין חלב, שמועלת

1444דעתו כיון שלא נשתנה גופו, לבין שבר כלי שאין מועלת דעתו, כיון שנשתנה גופו.

1445[3579]

1446כנסמן לעיל (הערה 155).

1447[3580] מטעם דמעיקרא מיכסי כו'.

1448[3581]

1449בין גרעין שלא נשתנה גופו כלל, לבין חלב שנשתנה גופו קצת.

1450ולאידך בהכרח לחלק לענין אם מועלת דעתו,

1451שבגרעינים אין דעתו מועלת, כיון שהם צריכין לאוכל, כמובא לעיל (ונסמן בהערה 146),

1452ובחלב מועלת דעתו לשיטת הרשב"א וסיעתו.

1453[3582]

1454"גוי החולב בהמה ביום טוב, וישראל רואהו, יש להקל. אך נהגו בו איסור, ואין

1455לשנות".

1456וכן הוא לעיל שם סוף ס"ה (ולענין

1457הלכה כבר נהגו כסברא האחרונה ואין לשנות).

1458[3583]

1459סעיף א (דנולד דביצה ליתיה בידו, מה שאין כן בהך נולד דסמיה בידו, ולפיכך שרי

1460לגמרי. ואין ספק שמאלו הסברות שהזכרתי עד עכשיו דברי הרשב"א הם עיקר).

1461[3584]

1462מה שבידו להדליק בכל

1463עת שירצה

1464ומה שהיה דעתו להדליקו לא מהני (כנסמן לעיל הערה 187),

1465כי מכל מקום נחשבת הפתילה שבר כלים שאין דעתו מועלת בהם.

1466[3585]

1467שבת כה, ב (הדלקת נר בשבת חובה). ובהלכה הנ"ל מיירי ביום טוב שחל בערב שבת,

1468כדלעיל סי' רסד סט"ו (ואם חל יום טוב בערב שבת ... והרי נעשית שבר כלי ביום

1469טוב וזהו הנקרא נולד).

1470[3586]

1471סקי"ד (יום טוב שחל להיות ערב שבת אין מדליקין בחתיכות בגד שהיא ג' אצבעות על

1472ג' אצבעות מצומצמים, דכיון דאדליק בה פורתא הוה ליה שבר כלי ואסור להדליק בה).

1473[3587]

1474לדעת הרשב"א ש"בידו" מועיל בחלב. וכיון

1475ש"בידו" לא מועיל כאן, בודאי גם דעתו לא מועלת כאן.

1476[3588]

1477ס"ו (ואם הסיק בכלים, אסור להפוך באש לאחר שהודלקו במקצת, דאז הוי שבר כלי,

1478אלא אם כן ריבה עליהם עצים מוכנים).

1479וכן הוא לעיל שם סי"ג אבל אסור

1480להפוך באש לאחר שהודלק מקצתו, דאז נעשה שבר כלי. וכיצד הוא עושה, מרבה עליהם עצים

1481מוכנים ומסיקן, דאז יכול להפוך באש אף לאחר שהודלקו מקצת מן הכלים, לפי שהן בטלים

1482ברוב עצים המוכנים).

1483[3589]

1484כט, א (מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. כיון דאדליק בהו פורתא הוה ליה שברי

1485כלים, וכי קא מהפך, באיסורא קא מהפך. דעבד כדרב מתנה, דאמר רב מתנה אמר רב עצים

1486שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב, מרבה (עליהם) עצים מוכנין (ומבטלן ברוב, רש"י)

1487ומסיקן).

1488ונתבארה הלכה זו לעיל סי' תקז ס"ג.

1489[3590] שמיד אחר שהודלק מקצתו נעשה

1490שבר והוי נולד, ולא הותר להפוך באש אלא על ידי ריבוי עצי היתר.

1491[3591]

1492בעבודת הקדש שער ה סי' ב (כשאמרו מסיקין בכלים, ובלבד שלא יהא מהפך בהן לאחר שאחזה

1493בהן האור ואכלה מקצתן, לפי שנעשו שברי כלים והרי הן כנולד, וכשהוא מהפך באיסור הוא

1494מהפך. ואם רבה עליהן עצים מוכנים, מותר להפך בהן, שבהיתר הוא מהפך).

1495[3592]

1496הלכה יב (ומתוך זה כתב הרשב"א ז"ל, כשאמרו מסיקין בכלים ובלבד שלא יהא

1497מהפך בהן לאחר שאחזה בהן האור ואכלה בהן קצתם, לפי שנעשה שברי כלים והרי הן כנולד,

1498וכשהוא מהפך באיסור הוא מהפך. ואם רבה עליהם עצים מוכנין, מותר להפך בה, שבהיתר

1499הוא מהפך עכ"ל).

1500[3593] אע"פ שלדעתו סגי במה

1501שבידו לעשות בהיתר (כדלעיל בחלב), ואף כאן בידו להסיקם בלא להפוך באש אחר שהודלק

1502מקצתו, או על ידי ריבוי עצים.

1503[3594]

1504שם (ולא נזכר זה בהלכות ולא בדברי רבינו).

1505[3595]

1506סוף סקי"ג (ועל כל פנים צריך לומר שאין לו עצים, דאם לא כן, עבר על בל תשחית).

1507וכן הוא לעיל שם סי"ד (במה דברים

1508אמורים כשאין לו עצים מוכנים כדי כל צרכו, אבל אם יש לו כדי כל צרכו, אסור להסיק

1509בכלים שלמים אפילו בחול, מפני שהוא עובר על בל תשחית).

1510[3596]

1511אהא דאמרינן ב, א (קא סלקא דעתין אפילו מאן דשרי במוקצה בנולד אסר), פרש"י (דאילו

1512במוקצה סבירא ליה לא מקצי איניש מדעתיה מידי דחזי ליה, אבל נולד לא הוה ידע, דנהוי

1513דעתיה עלויה).

1514נראה מדבריו לכאורה, דאילו הוה ידע והי'

1515דעתיה עלויה, היתה דעתו מועילה אף בנולד.

1516[3597]

1517ד"ה קא סלקא דעתין (ותימה דהא רבי שמעון דשרי במוקצה שרי בנולד, כדאמרינן

1518בשבת (כט, א) רבי יהודה אומר אין מסיקין בשברי כלים ורבי שמעון מתיר, אע"ג

1519דהוי נולד. ויש לומר דלא דמי, דהאי נולד דהכא הוי נולד טפי, שמתחילה לא היה בעולם,

1520אבל התם הכלי היה בעולם רק שנשבר).

1521וטעם החילוק בינם מבאר רש"י,

1522שבנולד ממש "לא הוה ידע דנהוי דעתיה עלויה".

1523[3598] שאוסר אף בשברי כלים, בזה

1524בודאי לא מהני דעתו.

1525[3599]

1526ביצה ב, רע"ב (גבי יום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה, דתנן אין מבקעין עצים מן

1527הקורות, ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב).

1528[3600]

1529שם ד"ה אין (הואיל ונשתברה בשבת, מסתמא היתה רעועה מאתמול, והוי כיושב ומצפה

1530מתי תשבר קורתו ותהיה ראויה להסקה). ומכל מקום אסר רבי יהודה.

1531וכן הוא לעיל סי' תקא ס"א (אם היתה

1532רעועה מערב יום טוב וקרובה להשבר, כיון שהיה יודע שתשבר ודעתו עליה להסקה לכן מותר

1533לבקעות ממנה להמתירים נולד ביום טוב, אבל להאוסרים נולד ביום טוב אסור לבקעות ממנה,

1534דאתמול היה כלי שלם ראוי למלאכתו דהיינו בנין והיום היא שבר כלי והרי זה נולד ביום

1535טוב).

1536[3601]

1537ביצה כז, ב (הכא במאי עסקינן במסוכנת ודברי הכל).

1538[3602]

1539פ"ב הט"ז (בהמה שמתה ביום טוב, אם היתה מסוכנת מערב יום טוב הרי זה

1540מחתכה לכלבים). מ"מ שם (ומסקנא שם, ובהלכות, דבמסוכנת בבהמת חולין מותר לדברי

1541הכל).

1542[3603]

1543כנסמן לעיל (הערה 145).

1544[3604]

1545ל, ב (ורבי שמעון מתיר ... בסוכה נופלת עסקינן, ור' שמעון לטעמיה דלית ליה מוקצה ...

1546ביושב ומצפה ... בסוכה רעועה עסקינן דמאתמול דעתיה עלויה), ופרש"י (ולת"ק

1547לא אמרינן דעתיה עלויה בשום מידי דלא חזי בין השמשות). הרי שיושב ומצפה מועיל רק

1548לרבי שמעון, ולא לרבי יהודה.

1549[3605]

1550שם ד"ה סיפא (דקתני ואם התנה עליה, אסוכה דעלמא קאי, וארישא דברייתא קא מהדר,

1551דאיפלגו בה ת"ק ורבי שמעון, דקתני אין נוטלין עצים מן הסוכה, ואוקימנא בשנפלה

1552ומשום מוקצה, וקאמר אם התנה עליה מבעוד יום שאם תפול מחר יסיקנה, הכל לפי תנאו),

1553הרי שהתנאי מועיל אף לרבי יהודה.

1554[3606]

1555טז, סוע"ב ד"ה ושוין (ואם התנה עליה, הכל לפי תנאו, ואפילו לר' יהודה,

1556דתנאי מהני לכל מוקצה מחמת איסור לאחר שיעבור זמן איסורו).

1557[3607]

1558כנסמן לעיל (הערה 131).

1559[3608]

1560כנסמן לעיל שם.

1561[3609]

1562שאף שהקשה שם (ס"ק יג) על הרמב"ם ושו"ע שלא כתבו דמהני תנאי, כמו

1563בנר שכבה. מכל מקום מסיק (ואפשר דסבירא להו דעשוי לכבות יותר מסוכה רעועה), ולכן

1564אין התנאי מועיל בסוכה רעועה, אלא בנר שכבה.