Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקכא דין שלשול פירות ביום טוב ממקום למקום
ובו ד' סעיפים
א מי
ובו ד' סעיפים
א מי
בשיש לו חטים ושעורים או שאר פירות שטוחים על ראש גגו להתייבש, וראה גשמים ממשמשין
גובאים, מפני הפסד ממונו התירו לו חכמים לטרוח ביום טוב ולהשליך הפירות דרך ארובה
דשבגג.
האבל אסור לטרוח ולהורידם בעצמו בסולם או במדרגה,
ואלא ישלשלם בחבל דרך ארובה והן נופלין לארץ, שאין כאן טרחא יתירה.
זואם אין ארובה בגג זה, לא יוליכנו לגג
חאחר שיש בו ארובה, אפילו הן סמוכין זה לזה והן שוין שאין האחד גבוה מחבירו.
טוכן אם גג זה שאין בו ארובה הוא מוקף במעקה ויש חלון במעקה זו, לא ישלשלם בחבל דרך
יזה החלון, מפני שיש טורח להעלותם מן הגג עד החלון,
יאוטורח זה וכיוצא בו לא התירו לו מפני הפסד ממונו:
יבב כשהוא משלשל דרך ארובה שבאותו הגג, מותר
יגלו לשלשל אפילו הרבה קופות בבת אחת, ואפילו יש בגג הרבה מאד, מותר לו לפנות את הכל
ידשלא ישאר בו מאומה, ואין חוששין שמא יכבד את הגג וישוה הגומות שבו כמו שחוששין
טובשבת, כמו שנתבאר בסי' של"[ג],
טזמפני שביום טוב לא החמירו כל כך:
יזג מותר לכסות פירות או כדי יין מפני הדלף,
יחואפילו לבנים שהם מוקצים מותר לכסותן מפני הדלף, מפני הפסד ממונו התירו לו לטרוח
יטטרחא מועטת אע"פ שאין בה צורך יום טוב:
כד ליתן כלי תחת הדלף, כדינו בשבת כך דינו
כאביום טוב,
כבכמו שנתבאר בסי' של"ח
כגעיי"ש:
כד[3656]
כהמשנה לה, ב (משילין פירות דרך ארובה ביום טוב), ופרש"י (מי שיש לו חטין
כוושעורין שטוחין על גגו להתיבש, וראה גשמים ממשמשין ובאין, התירו לו לטרוח ולהשליך
כזדרך ארובה שבגג והן נופלין לארץ, דליכא טרחא יתירא). טור ושו"ע ס"א (משילין
כחפירות דרך ארובה ביום טוב). מ"א ס"ק א (בגמרא משמע דוקא כשהמטר יורד
כטעליהם, ומשום הפסד שרי), וס"ק ב (ארובה, הוא חלון שבתקרה).
ל*
לאוכל זה הוא ביום טוב, אבל בשבת אסור
לבאפילו לשלשלם דרך הארובה שבגג, כדתנן התם (אבל לא בשבת), וכן נפסק לעיל סי' שלח
לגס"ח (מי שיש לו פירות בראש הגג ורואה מטר שבא, אסור לשלשלם בשבת דרך ארובה
לדשבגג, מפני שטורח בדבר שאינו לצורך שבת, ומעשה חול הוא וזלזול לשבת. אף על פי שביום
להטוב מותר, כמ"ש בסי' תקכ"א).
לו[3657] ברייתא לו, א (ולא יורידם דרך
לזסולמות (כל מדרגה קרי סולם, רש"י)). טור ושו"ע שם (ולא יורידם בסולמות).
לח[3658]
לטברייתא שם (ישלשלם בחבל). טור (יכול לשלשלן למטה דרך ארובה שבגג, שיורידם למטה
מבחבל), וב"י שם (וביאור דברי רבינו יכול לשלשלם למטה דרך ארובה שבגג, ושלשול
מאזה דוקא שמורידם בחבל, אבל על ידי סולם למדריגה לא). לבוש שם (להורידן דרך שם בחבל).
מבט"ז סק"א (שיורידם למטה בחבל והן נופלים לארץ, דליכא טירחא יתירה).
מג[3659]
מדברייתא וגמרא שם (לא
מהשנו אלא באותו הגג, אבל מגג לגג לא ... אין מטלטלין מגג לגג אפילו כשגגותיהן שוין),
מוופרש"י (ואפילו בגגותיהן של שני בתים ששוין שאין זה גבוה מזה, שיהא שם טורח
מזעלייה וירידה). טור ושו"ע שם (ולא יטלטלם מגג לגג אף על פי שהן שוין).
מחלבוש שם (ואפילו הן שוים שאינם גבוהים זה מזה).
מט[3660]
נברייתא שם (לא
נאישלשלם בחבל בחלונות), ופרש"י (כגון אם מוקף מחיצה ואין בו ארובה, אבל יש
נבחלון במחיצה לחצר או לבית, לא ישלשלם בשקין דרך החלון בחבל, מפני שיש טורח להעלות
נגמן הגג לחלון ומשם לארץ), טור ושו"ע שם (ולא ישלשלם בחלונות).
נדלבוש ס"א (אבל לא התירו לו לטרוח להורידם או אפילו להפילם דרך חלון שהוא גבוה
נהבכותל או מוקף מחיצות, שצריך להגביהן עד החלון ואחר כך להשליכן, שזהו טירחא יתירא).
נו[3661] וכל זה הוא כשאין בו אלא הפסד
נזממונו, אבל אם הוא לדבר מצוה, אמרינן בגמרא שם (הכא ביום טוב הוא דאסור דליכא בטול
נחבית המדרש, אבל שבת דאיכא בטול בית המדרש שפיר דמי, או דלמא הכא דאיכא הפסד פירות
נטאמרת לא, התם דליכא הפסד פירות לא כל שכן. תיקו). ובב"י סוס"י שלג (ולא
סנזכר דבר מזה בדברי שאר פוסקים, משמע דסבירא להו, דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן
סאלקולא, ומשום ביטול בית המדרש או מפני האורחים שרי בכל גווני). ובמ"א שם
סבס"ק ד (ומפנה אפילו מגג לגג ובחלונות וסולמות). וכן נפסק לעיל שם ס"א (לדבר
סגמצוה, כגון להכניס שם אורחים או שאר סעודת מצוה או לקבוע שם בית המדרש, מותר
סדלפנותו אפילו בענין שיש בו טורח יתר, כגון להגביהם ולשלשלם בחלונות שבכותל או
סהלהורידם בסולמות או לטלטלם מגג לגג).
סו[3662]
סזסי' שלג ס"ב (כיצד מפנהו, אם היה האוצר גדול, מפנה ממנו ה' קופות שבכל קופה
סחג' סאין, דהיינו ט"ו סאין. לא היה בו אלא ה' קופות, מפנה ממנו ד' קופות, אבל
סטכולו לא יפנה, שמא יראה גומות בקרקעיתו וישוה אותן).
ע[3663]
עאגמרא שם לה, ב (שנינו, מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני
עבבטול בית המדרש. ודלמא שאני התם דאיכא בטול בית המדרש, אבל הכא דליכא בטול בית
עגהמדרש לא), ודף לו, א (התם תנן אבל לא את האוצר, ואמר שמואל מאי אבל לא את האוצר,
עדאבל לא יגמור את האוצר כולו, דלמא אתי לאשויי גומות. הכא מאי, התם הוא בשבת דאסור
עהמשום דחמיר, אבל יום טוב דקיל שפיר דמי, או דלמא התם דאיכא בטול בית המדרש אמרת לא,
עוהכא דליכא בטול בית המדרש לא כל שכן ... תיקו). מ"מ פ"ה ה"ה (ואין
עזמסקנא בגמרא מזה, ולזה נכתבה המשנה בהלכות כמות שהיא, וכן רבינו לא חילק, וכן עיקר
עחלהקל בשל דבריהם). ב"י ד"ה ואפילו (וביום טוב בעיא ולא איפשיטא, ואפשר
עטלומר דהאי ספיקא דרבנן ולקולא). יש"ש פ"ה סי' ב (ולי נראה לדברי
פהרי"ף והרמב"ם שרי נמי אפילו לגמור, והא שלא הזכירו, משום דסתמא היכא
פאדלא קתני שלא יגמור משמע אפילו לגמור, מהיכי תיתי לאסור ... עיקר כדעת הרי"ף
פבוהרמב"ם). מ"א ס"ק א (וכתב היש"ש, אפילו טובא ואפילו לגמור
פגהאוצר שרי. וכן דעת הרי"ף והרמב"ם מדסתמו דבריהם).
פד[3664]
פהמשנה לה, ב (ומכסים פירות בכלים (ולא אמרינן טורח שלא לצורך יום טוב הוא, דשרו ליה
פורבנן משום הפסד ממון, רש"י) מפני הדלף (גשמים הנוטפים מן הגג, רש"י),
פזוכן כדי יין וכדי שמן (נמי מכסינן מפני הדלף, רש"י)). עולא בגמרא לו, א (ואפילו
פחאוירא דלבני), ופרש"י (לבנים הסדורים ומוקצים לבנין וגשמים נוטפים ומתירא שלא
פטימוחו, מותר לטלטל כלים לצרכן ולכסותן). טור ושו"ע ס"ב (מותר לכסות
צפירות או כדי יין או לבנים, מפני הדלף).
צאוכן הדין בשבת, כדלעיל סי' שלח ס"ח
צב(אבל מותר לכסותן מפני המטר, ואפילו לבינים הסדורים לבנין שהם מוקצים מותר לכסותן
צגבפני הדלף בכלים המותרים בטלטול, שהכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל).
צד[3665]
צהשו"ע ס"ג (ליתן כלי תחת הדלף, כדינו בשבת כך דינו ביום טוב).
צו[3666]
צזסעיף ט.