Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקכב קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב
ובו ד' סעיפים
א הסומא
ובו ד' סעיפים
א הסומא
בוהזקן אין יוצאים במקל לא לרשות הרבים ולא לכרמלית, מפני שהוא דרך חול וזלזול ליום
גטוב,
דכיון שאפשר לו להלך בלא מקל זה ואינו נוטלו אלא לתקן ולישר פסיעותיו.
הוכן אין הרועה יוצא בתרמילו
ולא לרשות הרבים ולא לכרמלית, מפני שהוא דרך חול וזלזול ליום טוב:
זב הקיטע ומי שנכווצו גידי שוקיו והחולה,
חדינם ביום טוב כמו בשבת,
טכמו שנתבאר בסימן ש"א:
יג מותר
יאלהוציא אדם לרשות הרבים,
יבאע"פ שהוא יכול לילך בעצמו, ואינו נושאו אלא כדי שלא ידחקוהו בני השוק, או
יגכדי שלא יטפנו בגדיו, או במקום שהוא מבעית לילך בעצמו שלא יפול, כיון שיש צורך קצת
ידבהוצאה זו מותר להוציאו ביום טוב,
טוכמו שנתבאר בסי' תקי"ח.
טזאבל אסור להוציאו על הכסא, דהיינו שהוא
יזיושב בקתדרא ובני אדם טוענין אותה,
יחמפני שהוא דרך חול וזלזול ליום טוב.
יטואם הוא אדם שרבים צריכים אליו ביום טוב
כלשמוע חכמתו,
כאאו שהוא הולך לפקח על עסקי רבים,
כבמותר להוציאו בכסא, אפילו על הכתף (פירוש שבני אדם נושאין הכסא על כתפם דרך
כגפרהסיא) ובתוך אפריון:
כדד אין
כהמנהיגין את הבהמה במקל,
כואפילו בתוך מבוי המעורב, אם רבים מצויים שם.
כזואפילו הזמין המקל מערב יום טוב וייחדו לכך, שאין כאן איסור לא משום הוצאה
כחולא משום טלטול עצים (עיין סי' תק"ב),
כטמכל מקום אסור מפני מראית העין, שנראה כמוליכה למקום רחוק למוכרה שם, שהוא צריך
ללהנהיגה הרבה ולכך הוא מנהיגה במקל:
לא[3667]
לבברייתא כה, ב (אין הסומא יוצא במקלו), ופרש"י (דהוי דרך חול ואיכא זלותא דיום
לגטוב). טור ושו"ע ס"א (אין הסומא יוצא במקלו). פרישה ס"ק א (ומזה
לדהדין דהסומא אסור לילך במקלו, יש ללמוד דהזקנים אסורים לילך במקל ביום טוב). יש"ש
להפ"ג סי' יד (נראה דביום טוב אינו אסור אלא ברשות הרבים, או כרמלית הדומה לרשות
לוהרבים, כדפרישית לעיל בפ"ק דאין עירוב והוצאה ליום טוב). ט"ז ס"ק א
לז(הטעם ברש"י, דהוה דרך חול ויש זילותא ליום טוב. וכתב רש"ל בשם
לחהרא"ש ומכל מקום נראה דאין אסור ביום טוב אלא ברשות הרבים, או בכרמלית הדומה
לטלרשות הרבים, כדפרישית בפרק קמא דאין עירוב והוצאה ליום טוב).
מוהיינו שברשות הרבים וכרמלית אסור לטלטל
מאביום טוב – אלא אם כן הוא לצורך, ולכן אם יוצא במקל נראה כמוציאו שלא לצורך, והוי
מבדרך חול, אבל בחצר שאינה מעורבת, מותר לטלטל אפילו שלא לצורך יום טוב, כדלעיל סי'
מגתקיח ס"ד (ואפילו דרך רחוב העיר ומבואותיה מותר אם הם מתוקנין בלחי או קורה
מדאו צורת הפתח (על דרך שנתבאר בסי' שס"ג), אף על פי שלא עשו שיתוף מבואות. שלא
מההצריכו ערובי חצרות ושיתופי מבואות אלא בשבת שההוצאה אסורה בו לגמרי, אבל ביום טוב
מוכיון שרוב ההוצאות הן לצורך יום טוב והן מותרות אפילו ברשות הרבים, לא הצריכו לערב
מזולשתף משום מיעוט ההוצאות שהן שלא לצורך היום כלל), ושם נסמן (הערה 26).
מחואף שיש אוסרים לצאת במקל אף במבוי
מטהמעורב, מכל מקום קיי"ל להתיר בזה, כדלעיל סי' שא בקונטרס אחרון ריש סק"ז.
נ[3668]
נאכדלעיל סי' שא סי"ג (זקן ההולך בביתו בלא מקל וכשיוצא לחוץ נשען על מקלו מחמת
נבתשוש כחו, אסור לצאת בו בשבת ... וכן סומא לא יצא במקל, שהרי אפשר לו לילך זולתו
נגואינו נוטלו אלא לישר ולתקן פסיעותיו. ואין צריך לומר החשובים שנוהגים לילך במקל
נדחשוב שבידם, שאסורים לצאת בו בשבת, ואפילו ביום טוב אסורים לצאת בו (עיין סי'
נהתקכ"ב)).
נו[3669]
נזברייתא שם (ולא הרועה בתרמילו). טור ושו"ע שם (ולא הרועה בתרמילו).
נח[3670]
נטרמ"א ס"א (ודין חיגר, דינו ביום טוב כמו בשבת).
ס[3671]
סאס"יב-יג.
סב[3672]
סגירושלמי פ"א ה"ז (רב הונה לא נחת לבית וועדא. רב קטינא שאיל, לא כן תני
סדמטלטלין את האיסתניסין). ב"י ריש הסימן (ומשמע בירושלמי פרק קמא דביצה
סה(ה"ז), דהא דאין יוצאין בכסא, דוקא בכסא הוא דאסור משום עובדין דחול, אבל שלא
סובכסא מותר להוציאו).
סז[3673]
סחר"ן יד, א (שלא ידחפום בני השוק או שלא יטנפו בדרכים). ב"י ד"ה
סטומ"ש רבנו ואינו (מדברי הר"ן שכתבתי בסמוך נראה דאפילו אם יכול לילך
עברגליו שלא ביגיעה, אם רבים צריכין לו, מותר להוציאו בכסא, כדי שלא ידחפוהו בני
עאהשוק או שלא יטנף בדרכים). יש"ש פ"ג סי' יד (ואפילו יכול לילך בלא כסא
עבוכיתוף, מכל מקום אם יש בו צורך, כגון מפני בעתותא, או מפני איזה ענין, שיטנף
עגבגדיו בדרך מפני דוחקא דצבורא, שרי). ט"ז סק"ג (מדברי הר"ן משמע
עדאפילו יכול לילך בענין אחר התירו לו). מ"א סק"א (אפילו יכול לילך בלא
עהכסא, אם יש בו איזה צורך לכתף, כגון שלא יטנף בגדיו או ביעתותא מותר (יש"ש).
עועב"י).
עזומיירו במוציאים אותו בכסא לצורך רבים,
עחומזה למדים שכן הוא אם אינו לצורך רבים, אלא שמוציאים אותו בידים (שלא בכסא).
עט[3674]
פסעיף א (ובלבד שיהא בה צורך יום טוב קצת ... מותר לו להוליכו).
פא[3675]
פבברייתא כה, ב (ואין יוצאין בכסא), ופרש"י (שטוענין אותם בני אדם והם יושבים
פגבקתדרא). טור ושו"ע ס"ב (אין יוצאין בכסא). ט"ז ס"ק ב (פירוש יושב
פדבכסא ונושאין אותו).
פה[3676]
פורמב"ם פ"ה ה"ג (שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול). ר"ן יד, א (והוא
פזכעין עובדין דחול). לבוש ס"ב (מפני שהוא עובדא דחול). ט"ז סק"ד (דאיכא
פחזילותא דיום טוב בהוצאת כסאות, ודמיא טפי לעובדא דחול).
פטומזה הטעם אסור אף במבוי המעורב, כדלעיל
צסי' שא בקונטרס אחרון ריש ס"ק ז (לפי מ"ש הב"י מפרש"י דאף
צאבבית המדרש אסור, היינו בכיתוף, דמיחזי כרוצה להוליך הרבה כדפירש"י. ודמי
צבלמפשיל הקופה לאחוריו, דהוי עובדין דחול מהאי טעמא כדפירש רש"י בריש פרק
צגהמביא, ומדקתני התם וכן כו' משמע דדמי לרישא בנותן כדים בסל, דאף בחצר אסור), ושם
צדנסמן (הערות תרח-תריג).
צה[3677]
צוגמרא שם (אם רבים צריכין לו (לבית המדרש לדרשה, רש"י), מותר). רמב"ם שם
צז(ואיש שהיו רבים צריכין לו, יוצאין בכסא אחריו). שו"ע שם (ואיש שהיו רבים
צחצריכים לו, מותר).
צט[3678]
קגמרא שם (רב נחמן שרא לה לילתא). תוס' שם (דלמא נמי הלכה לצורך רבים). הובא לעיל
קאסי' שא קונטרס אחרון סק"ו (דהתם מיירי שרבים צריכים לה, כמו שכתבו התוספות שם,
קבוכן הוא בסימן תקכ"ב).
קג[3679]
קדגמרא שם (שרא לה לילתא למיפק אאלונקי), ופרש"י (שנותן זרועו על כתף חבירו
קהוחבירו על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותם, דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום
קורחוק, טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו). רמב"ם שם (ומוציאין אותו על הכתף,
קזאפילו באפריון). שו"ע שם (ומוציאין אותו על הכתף, אפילו באפריון). ט"ז
קחס"ק ד (פירוש אפילו על הכתף, שמשים כל אחד ידיו על כתף חבירו והכסא על
קטזרועותיהם, וכל שכן אם נושאים בין ידיהם).
קי[3680]
קיאמשנה לב, ב (ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב, ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר), וכת"ק.
קיבטור ושו"ע ס"ד (אין מנהיגין בהמה במקל).
קיג[3681]
קידוכן קיי"ל בכל דבר שנראה כהולך למקום רחוק או לשוק, שאסרו אף במבוי המעורב
קיהובחצר – אם רבים מצויין בו, כדלעיל סי' תקטז ס"ו (הערה 20).
קיו[3682]
קיזשאף אם מנהיג את הבהמה לצרכה, ונתבאר לעיל סי' תקיב ס"ז (ובלבד שיזהר שלא
קיחיעשה שום מלאכה בשבילה אפילו שבות של דבריהם, כגון להוציא מרשות היחיד לכרמלית
קיטוכיוצא בזה).
קכמכל מקום מיירי כאן אף "בתוך מבוי
קכאהמעורב".
קכב[3683]
קכגסעיף ח (ולא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד ... מפני שאין עליהם תורת כלי כלל
קכד... ויש אומרים דעצים יבשים כיון שהן ראויים להסקה הרי הן מוכנים ליום טוב, ואין
קכהעליהם דין מוקצה ... ולענין הלכה לכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה, אבל אם הוא שעת
קכוהדחק ... יש לסמוך על סברא האחרונה). וכאן מיירי שהזמין המקל מערב יום טוב, ולכן
קכזאינו מוקצה לדברי הכל.
קכח[3684]
קכטגמרא לג, א (לימא ר' אלעזר ברבי שמעון כאבוה סבירא ליה דלית ליה מוקצה. לא, בהא
קלאפילו רבי שמעון מודה, משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא), ופרש"י (כלומר הך
קלאפלוגתא לאו במוקצה היא, ואפילו רבי שמעון מודה כת"ק דאסור, ולא משום מוקצה,
קלבאלא נראה כמוליכה ממקום למקום, שהוא צריך להנהיגה הרבה, כגון למכור בשוק). ר"ן
קלגיח, ב ד"ה משום (וכי תימא ולמה לן האי טעמא, תיפוק ליה משום מוקצה ... איכא
קלדלמימר נפקא מינה דאפילו אזמניה מאתמול, דלא מוקצה הוא, אפילו הכי אסור, משום האי
קלהטעמא דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא). לבוש ס"ד (אף על פי שהמקל מוכן ועשוי לכך
קלוואינו מוקצה, אפילו הכי אסור, משום שנראה כאילו מנהיגה למכור). הובא בט"ז
קלזסק"ה. מ"א סק"ב (אפילו אזמניה מאתמול לכך, דמיחזי כמאן דאזיל לשוק
קלחלמוכרה).
קלטוראה גם לעיל סי' שא קונטרס אחרון סק"ו
קמ(דמקל בעלמא בלאו הכי אסור, עיין סימן תקכ"ב ס"[ד]).