Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקכו דין מת ביום טוב
ובו כ"ב סעיפים
ביום טוב ראשון
א מת
ובו כ"ב סעיפים
ביום טוב ראשון
א מת
בהמוטל לקברו, אם הוא יום טוב ראשון, לא יתעסק בו ישראל, אפילו מת קודם יום טוב שאם
גישהו אותו עד הערב יסריח, וגם אי אפשר לקברו בו ביום על ידי נכרי,
דאעפ"כ אין מצות עשה של קבורה דוחה את לא תעשה ועשה של יום טוב:
הב אבל מותר לקברו על ידי נכרי.
ואפילו מת בו ביום, שאפשר להשהותו עד הערב ולא יסריח כלל.
זאעפ"כ אסור להשהותו עד הערב כדי שיתעסקו בו ישראל, אלא מקברין אותו מיד על
חידי נכרי:
טג במה
ידברים אמורים, במלאכות גמורות האסורות מן התורה, כגון לתקן לו קבר וארון ותכריכין, וכן לכסותו בעפר
יאלאחר ששמוהו בתוך הקבר, שהסותם גומא בעפר חייב משום בונה
יבכמו שנתבאר בסי' שי"ב.
יגאבל דברים שאינן אסורים אלא מדברי סופרים, כגון לטלטלו כדי להלבישו וכדי לטהרו
ידולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל.
טווכן מותר להחם לו מים על ידי ישראל כדי
טזלטהרו,
יזוכן מותר להוציאו על ידי ישראל
יחאפילו דרך רשות הרבים, דמתוך שהותרה הבערה והוצאה לצורך אכילה מותר אפילו שלא
יטלצורך אכילה
כאם יש בהם צורך היום, כגון לצורך קבורת המת, שהיא מצוה שזמנה בו ביום.
כאוטוב ליזהר לטהרו על גבי עור או על גבי
כבנסר, ויטהרו אותו בקש ותבן או בידים, אבל לא יטהרו אותו בסדינים, שלא יבאו לידי
כגסחיטה:
כדד אם במקום שמוטל שם המת אין שם בית
כההקברות, וצריך להוליכו למקום אחר רחוק, בענין שלא יוכלו להגיע לשם בו ביום, ולמחר
כוהוא שבת שאי אפשר להוליכו כלל אפילו על ידי נכרי כמו שנתבאר בסי' שי"א,
כזוקודם שיוכלו לקברו לאחר השבת יסריח, מה יעשו. יקברוהו בערב שבת, דהיינו ביום טוב
כחראשון, על ידי נכרי, ולאחר השבת יוציאוהו ויוליכוהו לבית הקברות. או יניחוהו בארון
כטביום טוב ראשון, ויחמרוהו בחמר ובזפת על ידי נכרי, כדי שלא יסריח עד לאחר השבת
לשיוליכוהו לבית הקברות:
לאה כל מלאכה שהישראל אסור לו לעשותה ביום
לבטוב לצורך המת, אסור לו לומר לקראי"ם שיעשה אותה, משום ולפני עור לא תתן וגו':
לגביום טוב שני
ו וכל זה ביום טוב ראשון שהוא מן התורה.
ו וכל זה ביום טוב ראשון שהוא מן התורה.
לדאבל ביום טוב שני, אפילו יום טוב שני של ראש השנה,
להכיון שאינו אלא מדבריהם, הרי הוא כחול לענין קבורת המת. לפיכך אפילו אם מת בו ביום,
לושאפשר להשהותו עד הערב ולא יסריח, אין משהין אותו כלל,
לזאלא עושין כל צרכיו על ידי ישראל, אפילו דברים שאין צריך לעיקר קבורתו, ואין עושין
לחאותן אלא להוסיף בכבודו, כגון לחתוך לו הדס מהמחובר, בימיהם שהיו נוהגין להניח הדס
לטעל מטתו בשביל כבודו.
מואין צריך לומר שחוצבין לו קבר ועושין לו ארון ותכריכים
מאוגוזזים שערו.
מבואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל, מוליכים אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות,
מגאפילו חוץ לתחום,
מדאם יכולין להגיע לשם ולקברו בו ביום.
מהומשכירים לו ספינה להוליכו ממקום למקום. ואפילו אפשר לקברו
מובמקומו, מכל מקום כיון שאין שם שכונת קברי ישראל אין זה כבודו להקבר שם:
מזז ואפילו
מחאפשר לעשות כל דברים אלו על ידי נכרי, יתעסקו בו ישראל, לפי שחכמים עשאוהו ליום
מטטוב שני כחול לענין קבורת המת.
נומכל מקום אינו כחול גמור, אלא הרי הוא
נאכחולו של מועד, שאסור לעשות בו בפרהסיא דבר שאינו ניכר שהוא לצורך המת, ויש לחוש
נבלמראית העין שיאמרו לצרכו הוא עושה, כגון לחצוב אבנים כדי לבנות מהם קבר, וכן לקצץ
נגארזים כדי לעשות מהם ארון,
נדכמו שיתבאר בסי' תקמ"ז.
נהאבל מותר לנסור נסרים מן ארזים הקצוצים
נומערב יום טוב, שניכר הדבר שכדי לעשות מהן ארון למת הוא מנסרן, כיון שמן הסתם ידוע
נזלכל בני העיר שיש מת בעיר, במקומות הללו שאין יהודים רבים דרים בעיר אחת וכשיש מת
נחבעיר הוא ידוע לכל בני העיר. ואפילו בעיר שדרים בה יהודים רבים, אם המת הוא אדם
נטמפורסם, שמן הסתם הכל יודעים במיתתו, ושוב אין לחוש למראית העין בדבר, שניכר
סשלצורך המת הוא נעשה,
סאכגון לנסור נסרים אם אין לו נסרים מוכנים קטנים,
סבולקצוץ הדס,
סגולתפור תכריכים אם אין לו תכריכים מוכנים. ואם יש לו תכריכים מוכנים אלא שנתטנפו
סדוצריך לכבסן,
סהוכן לעשות לו ארון, כל דברים אלו וכיוצא בהם מותר לעשות ואפילו בשוק בפרהסיא, כיון
סושהכל יודעים שיש מת בעיר.
סזומכל מקום אין לילך חוץ לתחום בשביל שום
סחדבר מצרכי המת, אפילו כדי להביא לו תכריכים ונסרים לארון, ואפילו הוא מת מפורסם,
סטמכל מקום בהליכה זו אין ניכר שלצורך המת הוא הולך חוץ לתחום, ויש לחוש למראית העין
עשיאמרו לצרכו הוא הולך חוץ לתחום:
עאח הכיפה שבונים על הקבר, אין בונין אותה ביום
עבטוב על ידי ישראל, אפילו הוא יום טוב שני של גליות, דכיון שנקבר המת בקבר למה
עגיחללו יום טוב בחנם שלא לצורך כלל,
עדאלא יכסו הקבר בנסרים ועפר, ומותר לצבור העפר על גבי הקבר עד שנעשה כמו תל, לפי
עהשגמר הקבורה הוא זה:
עוט וכל זה מעיקר הדין. אבל כבר נהגו
עזבמדינות אלו להחמיר שלא לעשות על ידי ישראל שום מלאכה גמורה האסורה מן התורה, כגון
עחלחפור לו קבר,
עטולכסותו בעפר אחר שנקבר,
פולתקן ארון ותכריכים, אפילו ביום טוב שני של גליות, כל שאפשר למצוא נכרי שיעשה
פאאותם.
פבאבל להחם לו מים ולטהרו ולהוציאו ולשומו
פגבקבר, עושין על ידי ישראל כמו שנתבאר למעלה
פדלענין יום טוב ראשון.
פהואין נזהרין לטהרו בקש ותבן כמו ביום טוב ראשון, אלא מטהרין אותו בסדינים כדרכן
פובחול, כיון שאין כאן אלא גזירה שמא יבאו לידי סחיטה, וביום טוב שני שהוא מדבריהם
פזאין חוששין לכך. רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים.
פחואם אי אפשר למצוא נכרים שיתעסקו בו, או
פטשיצטרך להמתין כמה שעות עד שימצאו נכרים ומתוך כך יבא המת לידי בזיון שיהא ריחו
צנודף, עושין הכל על ידי ישראל אפילו מלאכות גמורות כמו שהוא מעיקר הדין:
צאי וכל
צבזה כשרוצים לקברו בו ביום,
צגדכיון שהמצוה נגמרת בו ביום עשאוהו חכמים כחול לענין מצוה זו. אבל אם לא יקברו
צדאותו עד הערב, אסור לחלל יום טוב שני אפילו בדבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים
צהלצורך מצוה הנעשית בחול, לפיכך אין מוציאים אותו ביום טוב שני אפילו לכרמלית,
צואפילו על ידי נכרי, ואין מחמין לו חמין
צזכדי לטהרו,
צחאפילו על ידי נכרי. ואע"פ שהוצאה והבערה הותרו אפילו שלא לצורך אכילה, מכל
צטמקום לא הותרו אלא אם כן יש בהן צורך היום קצת, וכיון שאין מקברים אותו בו ביום
קאין צורך היום כלל.
קאאבל לטלטלו מותר, אע"פ שאין מקברין
קבאותו בו ביום, כיון שאינו עושה בזה שום מלאכה רק טלטול בעלמא.
קגויש מי שמחמיר ואוסר
קדגם לטלטלו, כיון שאין מקברין אותו בו ביום. וטוב לחוש לדבריו בדבר שאין בו הפסד
קהכלל, אם אין צורך לטלטלו. ואם יש צורך לטלטלו, כגון מפני הכהנים שיוכלו ליכנס לבית,
קואו לשאר צורך, יטלטלוהו על ידי ככר או תינוק, אע"פ שאין ככר ותינוק מועיל
קזלהתיר טלטול המת בשבת לצורך החיים, אלא אם כן הוא לצורך המת כגון שהוא מוטל בחמה כמו
קחשנתבאר בסי' שי"א,
קטמכל מקום כיון שיש צורך לטלטלו יש לסמוך על סברא הראשונה, כי כן עיקר להלכה:
קייא כל דברים המותרים לעשות למת ביום טוב על
קיאידי ישראל, מותר לכל אדם לעשותן אע"פ שאינו מבני החבורה המיוחדת לכך, ומותר
קיבלעשותן על ידי אנשים רבים אע"פ שאפשר לעשותן על ידי אנשים מועטים, אין
קיגמדקדקים בכך, כיון שיום טוב שני הוא כחול לענין קבורת מת:
קידיב דיני קריאת שמע ותפלה אם מת לו מת ביום
קיהטוב ראשון או ביום טוב שני,
קיועיין בסי' ע"א.
קיזושאר דיני אנינות, עיין בסי' תקמ"ח
קיחוביו"ד סי' שמ"א:
קיטיג כשמקברין המת ביום טוב שני וצריכים
קכלקנות חתיכת בגד לתכריכים, אסור להזכיר סכום מקח ולא סכום מעות
קכא(עיין סי' ש"ו
קכבושכ"ג),
קכגואין צריך לומר שאסור ליתן לו מעות ביום טוב,
קכדאלא אם כן אי אפשר לקנות בענין אחר, כגון שהמוכר הוא פושע ואינו רוצה למכור בענין
קכהאחר, או שאי אפשר למצוא לקנות רק מנכרי:
קכויד וכן
קכזאם אי אפשר למצוא מי שיחפור לו קבר אלא אם כן יקצצו לו שכר, מותר לקצוץ לו.
קכחאבל החופר הוא נקרא פושע, שמונע את עצמו מהמצוה עד שיקצצו לו שכר ביום טוב.
קכטאבל אם אין קוצצין לו שכר ביום טוב, יש
קלמי שמתיר לו לאחר יום טוב ליטול שכר טרחו.
קלאואע"פ שאסור ליטול שכר שבת ויום טוב שלא במקום מצוה,
קלבמכל מקום במקום מצוה יש מי שמתיר כמו שנתבאר בסי' ש"ו,
קלגלכן אין למחות ביד מי שמיקל לעצמו, כמו שנתבאר שם:
קלדהלויית המת
טו מותר ללוות את המת ביום טוב ראשון תוך
טו מותר ללוות את המת ביום טוב ראשון תוך
קלההתחום, וביום טוב שני אפילו חוץ לתחום, כיון שזהו כבודו של המת הרי יום טוב שני
קלונחשב כחול לענין זה.
קלזאפילו ליווהו כמה מילין, מותרין לחזור למקומן בו ביום, אע"פ שבחזרה זו אין בה
קלחכבוד המת, מכל מקום אם לא יהיו מותרין לחזור למקומן לא ילווהו כל כך וימעטו בכבודו.
קלטומטעם זה מותרים הקברנים להחזיר עמהם לבתיהם את כל כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ
קמלתחום:
קמאטז המלוים
קמבאת המת אסורים לרכוב על גבי בהמה
קמגולילך בספינה
קמדאפילו תוך התחום, אפילו ביום טוב שני של גליות, אע"פ שדברים הללו אינן אסורים
קמהאלא מדברי סופרים,
קמומכל מקום יש כאן זלזול יום טוב יותר מהליכה ברגל חוץ לתחום,
קמזולא התירו לזלזל בכבוד יום טוב כדי להוסיף ולהרבות כבוד המת, שהרי לויה זו אינה
קמחמעיקר צרכי המת ואינה אלא כדי להרבות בכבודו.
קמטאבל אותן אנשים הצריכים להתעסק בעיקר
קנצרכי קבורתו, אם יש להם צער לילך ברגל או שהוא טורח גדול, מותרין ביום טוב שני
קנאלילך בספינה או לרכוב על גבי בהמה, שהרי יום זה כחול הוא לענין קבורת המת.
קנבומכל מקום לא ירכבו בתוך העיר או כפר שיש בהן נכרים, שלא יאמרו עליהן שמחללין יום
קנגטוב:
קנדמת מצוה במקום רחוק
יז אם נודע לבני עיר אחת ביום טוב שני
יז אם נודע לבני עיר אחת ביום טוב שני
קנהשישראל מת מוטל על פני השדה בבזיון רחוק מכאן מהלך ארבעה או חמישה ימים, מותרים
קנובני העיר לצאת לדרך בו ביום כדי למהר קבורתו. אע"פ שאין מחללין יום טוב אלא
קנזבשביל מת שיקבר בו ביום,
קנחמכל מקום כיון שהוא מוטל על פני השדה, יש לחוש שמא יאכלוהו כלבים קודם שיגיעו אנשי
קנטהעיר לשם ולא יבא לידי קבורה כלל. אבל אם המת הוא מוטל בבית המשתמר, שבודאי יבא
קסלידי קבורה אחר יום טוב, אסורין לצאת ביום טוב חוץ לתחום כדי למהר קבורתו אחר יום
קסאטוב:
קסבהרוצה ליקבר בקברי אבותיו
יח מי שמת בעיר שיש בה שכונת קברות לישראל,
יח מי שמת בעיר שיש בה שכונת קברות לישראל,
קסגוקודם מותו צוה שיוליכוהו לעיר אחרת לקברו שם אצל קברי אבותיו, אע"פ שמצוה לקיים
קסדדברי המת,
קסהובפרט בדבר שהוא כבודו שיקבר אצל אבותיו. מכל מקום אין זה כבודו לחלל יום טוב בחנם,
קסושהרי אם לא היה מצוה על ככה היה אסור להוליכו מעיר זו שיש בה קברי ישראל לעיר אחרת,
קסזנמצא שצוואתו גורמת לחלל יום טוב בשבילו, ואין זה כבודו, לפיכך משהין אותו עד
קסחמוצאי יום טוב ומוליכים אותו לקברות אבותיו, ואם יש לחוש שמא יסריח ויבא לידי
קסטבזיון, מקברין אותו במקומו ביום טוב מיד,
קעכמ"ש ביו"ד בסי' שס"ג
קעאעיי"ש:
קעבתינוק שלא גמרו שערו וצפרניו
יט תינוק
יט תינוק
קעגשמת בתוך שלשים יום ללידתו, אם גמרו שערו וצפרניו, אע"פ שאין אנו יודעים אם
קעדכלו לו חדשיו, הרי הוא בחזקת בן קיימא, ומקברים אותו ביום טוב ראשון על ידי נכרי,
קעהוביום טוב שני על ידי ישראל, לפי שרוב הנשים יולדות ולד של קיימא, ומן הסתם כלו לו
קעוחדשיו.
קעזבמה דברים אמורים כשמת לאחר המילה, או
קעחשהיא נקבה. אבל תינוק שמת קודם מילתו, אפילו מת ביום טוב שני של גליות, אין לקברו
קעטבו ביום, לפי שצריך להסיר ערלתו בצרור או באבן קודם שיקברוהו,
קפכמ"ש ביו"ד סי' רס"ג,
קפאוביום טוב אסור להסיר הערלה,
קפבלפי שדבר זה אינו מצרכי הקבורה, וגם אינו בשביל כבוד התינוק כלל שנחלל יום טוב שני
קפגבשביל כך, אלא הוא מטעם שנתבאר ביו"ד שם:
קפדכ ואם לא גמרו שערו וצפרניו, או שידוע שלא
קפהכלו לו חדשיו, אין מקברין אותו אפילו על ידי נכרי, אפילו הוא יום טוב שני של גליות,
קפואפילו היא נקבה, דכל שהולד אינו בן קיימא אין שם בזיון כלל אם משהין אותו עד הערב:
קפזקריעה
כא אע"פ שיום טוב שני הוא כחול לענין
כא אע"פ שיום טוב שני הוא כחול לענין
קפחעסקי המת, אעפ"כ אין קרובים קורעים בגדיהם עד הערב, לפי שדבר זה אינו מעסקי
קפטהמת, אלא חובת החיים היא:
קצהקבורה קודם ואחר התפלה
כב
כב
קצאכשמת בליל יום טוב שני, משכימין למחר ומקברים אותו קודם תפלת שחרית.
קצבואם אי אפשר להקדים כל כך, או שמת איזו שעות על היום של יום טוב שני, מקברין אותו
קצגבשעה שהש"ץ אומר פיוטים ושאר דברים,
קצדשאין חובה על הכל לאמרם ולשומעם.
קצהוטוב לקבץ מנין בשעת הקבורה.
קצוואם המת הוא אדם חשוב שצריכים רבים
קצזללוותו, יוציאוהו לבית הקברות אחר יציאה מבית הכנסת, כדי שילווהו רבים, וחוזרים
קצחהמלוין לבתיהם לאכול סעודת יום טוב, ואחר האכילה מקברים אותו כראוי.
קצטעיין סי' תמ"ג
רהטעם לכל זה:
רא(דין צידוק הדין ביום טוב ראשון וביום
רבטוב שני, עיין ביו"ד סי' ת"א.
רגולעיל סי' ת"כ):
רד[3708] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רה(א)
רוביום טוב ראשון (ס"א-ה).
רז(ב)
רחביום טוב שני (ס"ו-יד).
רט(ג)
ריהלויית המת (סט"ו-ז).
ריא(ד)
ריבמת מצוה במקום רחוק (סי"ז).
ריג(ה)
רידהרוצה ליקבר בקברי אבותיו (סי"ח)
ריה(ו)
ריותינוק שלא גמרו שערו וצפרניו (סי"ט-כ).
ריז(ז)
ריחקריעה (סכ"א).
ריט(ח)
רכקבורה קודם התפלה ואחריה (סכ"ב).
רכא[3709]
רכברבא ו, רע"א (אמר רבא מת (המוטל לקבור, רש"י) ביום טוב ראשון (מת שנשתהא,
רכגכגון שמת בשבת ולמחר היה יום טוב, רש"י שבת קלט, רע"ב) יתעסקו בו עממין).
רכדשאילתות שאילתא צד (אי ליכא גוים, ישראל אסור למקבריה ביום טוב ראשון, אף על גב
רכהדסריח). רא"ש פ"א סי' ה (וכן כתב בה"ג ... ואי ליכא עממין אסור
רכולישראל למיקבריה ביום טוב ראשון, אף על גב דסריח) טור ושו"ע ורמ"א
רכזס"א (מת המוטל לקברו, אם הוא ביום טוב ראשון (לא יתעסקו בו ישראל, ואפילו
רכחיסריח ואי אפשר בעממין, אבל) יתעסקו בו עממין).
רכטואם
רלהוא בשבת, נתבארו דיניו לעיל סי' שיא.
רלא[3710]
רלבכדלעיל לקמן סי' תצח
רלגסל"ד (שאין מצות עשה של כיסוי הדם דוחה את לא תעשה של יום טוב, שיש בה עשה
רלדולא תעשה, שהרי נאמר בה שבתון, כלומר שבות ממלאכה, וזוהי מצות עשה), ושם נסמן
רלה(הערה 162).
רלואלא אם כן היא מלאכת בישול או הוצאה
רלזוכיו"ב, דאמרינן בהן מתוך שהותרה הבערה והוצאה לצורך כו', כדלקמן ס"ג.
רלח[3711]
רלטרבא (יתעסקו בו עממין). טור ושו"ע ס"א (יתעסקו בו עממין).
רמ[3712]
רמארא"ש פ"א סי' ה (ומשמע דלא קברינן ביום טוב ראשון על ידי עממין אי מינטר
רמבעד למחר ... ולישנא דהש"ס לא משמע הכי, וגם לא מיסתבר כלל שלא יהא כבוד
רמגהבריות דוחה אמירה לנכרי שבות דרבנן. ואף על גב דלא סריח, כבוד המת הוא שלא להלינו).
רמדר"ן ג, א (ואף על גב דלא אישתהי ... אפילו בלאו הכי הוה שרי ... דסוגיין
רמהמוכחא דלא בעינא אישתהי כלל). טור ושו"ע שם (אפילו מת בו ביום, ואפילו אם יכולין
רמולהשהותו עד למחר שלא יסריח).
רמז[3713]
רמחארחות חיים הל' יום טוב אות כז (דאין לנו להשהות מתינו ליום טוב שני ... על כן
רמטבאמת אסור להלינו כדי לקברו על ידי ישראל ביום טוב שני). שו"ע ס"ב (מת
רנביום טוב ראשון, אסור להלינו עד יום טוב שני כדי שיתעסקו בו ישראל). וכדלקמן
רנאס"ג (קבורת
רנבהמת, שהיא מצוה שזמנה בו ביום), ושם נסמן (הערה 14).
רנג[3714]
רנדרא"ש שם בסופו (ונהגו באשכנז שהנכרי חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין ובכל דבר
רנהשהוא איסור דאורייתא. אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל, דמתוך שהותרה הוצאה לצורך
רנוהותרה נמי שלא לצורך). טור ושו"ע שם (וכל זה בעשיית (קבר) וארון ותכריכין,
רנזאבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל). לבוש
רנחס"א (וכל זה בעשיית קבר וארון ותכריכין שהן מלאכות גמורות האסורות מן התורה,
רנטולא שייך בהן לומר מתוך שהותרו וכו', לפיכך אסורים על ידי ישראל, אבל להלבישו
רסולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, שכל אלו אינם אסורים במקום אחר אלא משום
רסאשבות דרבנן, במת לא גזרו ומותרים אפילו ביום טוב ראשון על ידי ישראל). ט"ז
רסבסק"א (בעשיית ארון ותכריכים, שאלו הם איסור דאורייתא ... אבל להלבישו כו'
רסגשאינו אלא טלטול, אמרינן ביה מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי לצורך היום קצת,
רסדוחימום מים מותר מתוך שהותרה כו').
רסהונראה מהמשך הדברים:
רסו(א) איסורים דרבנן (כמו מוקצה) מותרים
רסזאף בלא מתוך כו'.
רסח(ב) הבערה והוצאה מותרים על ידי מתוך
רסטכו'.
רע[3715]
רעאט"ז סק"א (וכן הכיסוי שמכסים המת בעפר, צריך על ידי עכו"ם, דמילוי
רעבגומא הוה כבונה). שיירי כנה"ג הגב"י ס"ק ב (ופה איזמיר היו נוהגין
רעגלכסותו בעפר אף ביום טוב א' ... ואסרתי להם). מ"א ס"ק י (והרב"י כתב
רעדדסתימת הקבר הוי מלאכה דאורייתא ... אפשר דזה דמי לבית, שמתקן בזה שלא יהא המת
רעהמגולה). אליה רבה סק"ג (וכן כיסוי שמכסין העפר, דמילא גומא הוי כבונה).
רעווראה לעיל סי' תצה קונטרס אחרון סוף
רעזס"ק ד (בנין הבית ... דהוי מכשירי הנאת הגוף, דלא אמרינן בהו מתוך).
רעח[3716]
רעטסי"ד (בשדה ... והרי זה משוה את החרישה, והוא תולדת חורש), ושם הערה מט (בבית
רפחייב משום בונה, בשדה חייב משום חורש), וסי' שיג סכ"ד (בבית או בחצר ... הרי
רפאזה בונה וחייב). וכן כאן בקבר, שאינו עומד לחרישה, חייב משום בונה.
רפבוכן הוא לעיל סי' תצח סל"ח (ובשבת
רפגחייב משום בונה, כמו שנתבאר בסי' שי"ב).
רפד[3717]
רפהראב"ן ריש מועד קטן קפג, א (וישראל יוציאוהו וישאוהו עד לקבר ויתנו בקבר, והגוים
רפויכסוהו). הובא בראבי"ה סי' תשיח, ובהגהות מיימוניות פ"א אות ע (להלבישו
רפזולהוציאו ולהשימו בקבר, כתב ראב"ן דמותר לישראל אפילו ביום טוב ראשון). שו"ת
רפחהרא"ש כלל כג סי' ב (גם ביום טוב ראשון ישראל מכתפין אותו עד הקבר ומשימין
רפטאותו בקבר). כל בו סי' נח יט, א (ונהגו בנרבונה שישראל נושאין המת אפילו ביום טוב
רצראשון עד הקבר, וכן רוחצין אותו). שו"ע שם (אבל להלבישו ... לטהרו ולהוציאו
רצאולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל). מ"א ס"ק ג (המנהג לטהרו לגמרי בלי סיוע
רצבעכו"ם).
רצג[3718]
רצדכל בו שם (ולחמם המים לרחיצה גם כן מותר, שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא
רצהלצורך). שו"ע שם (ולחמם לו מים לטהרו ... מותר על ידי ישראל). ט"ז שם (וחימום
רצומים מותר מתוך שהותרה כו').
רצז[3719]
רצחכמובא לעיל מכל הפוסקים הנ"ל. דעה הא' בטור (והוצאתו עושין על ידי ישראל). שו"ע
רצטשם (ולהוציאו).
ש[3720]
שאכנסמן לעיל (הערה 7).
שב[3721]
שגכדלעיל סי' תצה ס"ג (מתוך שהתירה התורה לעשותן לצורך אכילת יום טוב, הותרו
שדלגמרי ... ובלבד שיהא בה קצת צורך יום טוב ... או צורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום),
שהובקונטרס אחרון שם סק"ג (ואע"ג דקיי"ל בסימן תקכ"ו דמותר
שולהוציא המת לקבורה ולהחם לו חמין במתוך שהותרה הוצאה והבערה לצורך אוכל נפש כו',
שזלא קשיא מידי, דהתם הוי מצוה עוברת, דמצוה לקברו קודם שקיעת החמה, כדכתיב כי קבור
שחתקברנו ביום ההוא (והלילה הוא מיום שלאחריו)). סי' עב ס"ב (ואף אם יוכל בלילה
שטלקברו, יעבור על מצות עשה כי קבור תקברנו ביום ההוא, אם לא יקברנו קודם שקיעת
שיהחמה).
שיאוראה לעיל סי' עא ס"ג.
שיב[3722]
שיגתרומת הדשן סי' פב (יש לחוש טפי לכבוד זה לטהרו על ידי ישראל בידים או בקש ועל גבי
שידעור, דליכא למיחש לסחיטה וכיבוס, משנעשה על ידי נכרים בסדין). רמ"א סוף
שיהס"א (וטוב ליזהר לטהרו על ידי קש על גב עור או נסר, ולא על ידי סדינים, שלא
שיויבא לידי סחיטה).
שיז[3723]
שיחסעיף ו (ואפילו על ידי נכרי אסור ברשות הרבים, משום שגנאי הוא למת שיאמרו הבריות
שיטנתחלל עליו שבת חילול גמור, אף שנעשה החילול על ידי נכרי).
שכוראה מראי מקומות וציונים.
שכא[3724]
שכבריב"ש סי' תפז (ביום טוב ראשון שחל להיות בערב שבת, ולא אפשר בעממין, כגון
שכגשאין במקומו בית הקברות ... ולהמתין עד יום שני, הרי המת מסריח בנתים, והוא מתבזה
שכדבין החיים, והם מתבזין ממנו. אם יש תקנה בדבר, וכדת מה לעשות? תשובה ... ביום טוב
שכהשלפני השבת, אין תקנה אחרת, רק שיקברנו בו ביום על ידי עממין בביתו, ויפנהו משם
שכולאחר השבת, ויקברנו עם אבותיו. או שיעשה לו ביום טוב על ידי [עממין] ארון וישימהו
שכזבו, ויחמרהו בחמר ובזפת כדי שלא יהא ריחו נודף, ולמוצאי שבת יקברנו). הובא
שכחב"י ד"ה וכתב עוד הדבר. יש"ש פ"א סי' י. מ"א סק"א (ואם
שכטהוא צריך להוליכו לעיר אחרת רחוק ממהלך יום אחד, והעכו"ם לא יוליכוהו למחר,
שלוגם אי אפשר לקברו למחר על ידי ישראלים, יקברוהו על ידי עכו"ם בביתו, ולאחר
שלאשבת יוציאוהו ויקברוהו, או יניחוהו בארון ויחמרוהו בחמר ובזפת על ידי עכו"ם
שלבכדי שלא יסריח (ריב"ש ב"י יש"ש)).
שלגואם הוא ביום טוב ב' ודעתם לקברו בערב,
שלדראה לקמן ס"י.
שלה[3725]
שלוקדושים יט, יד. תמת ישרים, אהלי תם סי' קסו (מעשה היה שנת ה'רפ"ז יום א' של פסח
שלזמת יהודי אחד ולא רצו קרוביו שיקבר על ידי נכרים … יורנו מורנו אם יכולים לקוברו על ידי
שלחקראים … תשובה, אינו ראוי לעשות דבר זה … שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול).
שלטכנסת הגדולה הגהות הטור. מ"א סק"ב (אין קוברין על ידי קראים, משום ולפני
שמעור לא תתן מכשול).
שמאוראה לעיל סי' של ס"ב. לקמן הל'
שמברבית ס"עט-פ.
שמג[3726]
שמדלבוש רס"א (אם הוא ביום טוב ראשון שהוא דאורייתא, שהרי אנו בקיאין בקיבוע
שמהדירחא, לא יתעסקו בו ישראל).
שמו[3727]
שמזרבא ו, רע"א (מת ביום טוב שני, יתעסקו בו ישראל, ואפילו בשני ימים טובים של ראש
שמחהשנה). טור ושו"ע ס"ד (ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, אפילו ביום שני של
שמטראש השנה).
שנוכן הוא לעיל סי' עא ס"ג (יום טוב
שנאשני דינו כחול, שהרי יכול לקברו היום כמו בחול).
שנב[3728] כדלעיל ס"ג (קבורת המת,
שנגשהיא מצוה שזמנה בו ביום), ושם נסמן (הערה 14).
שנד[3729]
שנהרב אשי שם (אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה, מאי טעמא, יום טוב שני לגבי מת
שנוכחול שויוה רבנן, אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא), ופרש"י (הדס היו
שנזמניחין על מטת מת לכבודו). ר"ן ג, א (לגזוז הדס מן המחובר, שהיו מניחין אותו
שנחעל מיטת המת לכבוד ... דאפילו הני דלא מעכבי, דהא אפשר בלא אסא, ואפשר נמי לכרכו בתכריכין,
שנטאפילו הכי שרו). טור ושו"ע ס"ד (ואפילו לא אשתהי, אפילו לחתוך לו הדס
שסמהמחובר ולעשות לו תכריכין). לבוש ס"ד (ואפילו לחתוך לו הדס מהמחובר, שאינו
שסאכל כך צורך קבורה, אלא להניח על המטה לכבודו, מותר). וכן הוא לקמן ס"ז
שסב(ולקצוץ הדס).
שסגוהיינו שלא רק "אם מת בו ביום, שאפשר להשהותו עד הערב
שסדולא יסריח", שיש בזה עכ"פ מצות עשה לקברו בו ביום, ולכן התירו. אלא
שסה"אפילו דברים שאין צריך לעיקר קבורתו ... כגון לחתוך לו הדס", גם בזה
שסו"עושין כל צרכיו על ידי ישראל".
שסז[3730]
שסחרא"ש פ"א סי' ה (וכל שכן לחפור לו קבר ולעשות לו ארון). ר"ן שם (וכל
שסטשכן חפירת הקבר דלא אפשר בלאו הכי). טור ושו"ע שם (ולעשות לו תכריכין וארון
שעולחצוב לו קבר).
שעא[3731]
שעבר"ן שם (ולגזוז לו שערו). תרומת הדשן סי' פב (וליגזוז שערו נמי שרי).
שעגשו"ע שם (ולגזוז לו שערו).
שעד[3732]
שעהשו"ת הרשב"א ח"ב סי' עדר (מותר הוא להביאו ולקברו בקברי ישראל, וכל
שעושכן אם יש בעיר מקום קבר לאבותיו, דיום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן, אפילו
שעזלמיגז ליה אסא, כל שכן ליקבר בקברי ישראל, וכל שכן בקברי אבותיו). שו"ע שם (ואם
שעחאין באותה העיר מקום קברות לישראל, מוליכין אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות, אפילו
שעטחוץ לתחום).
שפ[3733]
שפאואם אי אפשר לקברו שם בו ביום, יתבאר לקמן ס"י. וראה מראי מקומות וציונים.
שפב[3734]
שפגרוקח סי' שח (נשאל לפני רבינו שמריה, אם מותר לשכור ספינה ביום טוב שני להוליך המת
שפדממקום למקום, והשיב שמותר, דקיימא לן ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל). שו"ע שם
שפה(ומשכירין לו ספינה להוליכו ממקום למקום, דיום טוב שני לגבי מת, כחול שויוה רבנן).
שפו[3735]
שפזרשב"א שם (כל שכן ליקבר בקברי ישראל).
שפחאבל אם יש באותה עיר מקום קברות לישראל,
שפטאלא שהמת רוצה ליקבר בקברי אבותיו בעיר אחרת, יתבאר לקמן סי"ח.
שצ[3736]
שצאר"ן שם (מסתברא דכיון דכחול שויוה רבנן, אפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל,
שצבוכן הסכים הרמב"ן ז"ל). שו"ע ס"ד (ואפילו אפשר בעממין יתעסקו
שצגבו ישראל).
שצד[3737]
שצהמשנה מו"ק ח, ב (אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל ... עושין ... ארון עם
שצוהמת בחצר), ופרש"י (שהמת שם, מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך
שצזהארון ולעשותו כולו, אבל לא בחצר אחרת, שלא יאמרו מלאכה אחרת היא). רא"ש
שצחפ"א סי' ה (ודוקא בצנעא, אבל בפרהסיא לא, דאף בחול המועד קאמר וארון עם המת בחצר, משמע דוקא בחצר שהמת מונח בו).
שצטטור (כתב ר"י שלא יעשו הדבר אלא בצנעה, דאפילו בחול המועד תנן וארון עם המת
תבחצר, פירוש כשעושין לו הארון עושין אותו אצל המת כדי שידעו הכל שהוא לצרכו).
תאונתבאר בתוס' שם ד"ה
תבאין (ואע"פ שיש לחלק, דחול המועד דאורייתא ויום טוב שני דרבנן, כמו יום טוב
תגשני דעצרת ויום טוב שני דשביעי של פסח ושמיני עצרת. אין נראה, דבכל יום שני קאמר
תדבביצה. ועוד, כל ענין מלאכה חמיר טפי יום טוב שני מחול המועד).
תה[3738]
תובשו"ע שם ס"י (ואם לא היו להם נסרים, מביאים קורות ונוסרים מהם נסרים בצינעה
תזבתוך הבית).
תח[3739]
תטירושלמי מו"ק פ"א ה"ו (אבל במת שהוא מפורסם עושין לו ארון אפילו
תיבשוק. כד דמך ר' חנניא חברין דרבנן, עבדין ליה ארון בשוקא). תוס' מו"ק שם
תיאד"ה וארון (אמרינן בירושלמי אמר רבי מנא, הדא דאמר במת שאינו מפורסם, אבל במת
תיבשמפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק, כהדא דרבי חנינא חברייהו דרבנן דמך בחול המועד,
תיגעבדי ליה ארון בשוקא. ונראה דלדידן שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורסם לכולהו
תידמתים). טור ושו"ע סי' תקמז שם (ואם היה אדם מפורסם, עושים אפילו בשוק, אבל
תיהאין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו נסרים לארון, ואין חוצבין אבנים לבנות בהם קבר.
תיוובמקום שהיהודים מעט דרים במקום אחד והכל יודעים כשיש מת בעיר, הכל חשוב כמפורסם).
תיז[3740] משנה שם (רבי יהודה אוסר (להביא
תיחעצים ולעשותן נסרים לצורך הארון, רש"י), אלא אם כן יש עמו נסרים (אלא אם כן
תיטהיו מנוסרים בתחילה קודם יום טוב). תוס' שם ד"ה אין (והא דלא שרי הכא לרבי
תכיהודה אלא מנסרים המנוסרים מערב יום טוב, והתם שרי למיגז ליה גלימא ואסא. שמא
תכאנסרים יכולים למצוא מנוסרים הרבה, אבל גלימא ואסא לא ימצא
תכבעשויים). ומזה למדנו, שהן
תכגנסרים והן גלימא ואסא, לא התירו אלא אם כן אין לו מוכנים.
תכד[3741]
תכהומה שאסרו לקצץ ארזים לעשות מהם ארון (אפילו במפורסם), והתירו לקצץ הדס מהעץ,
תכונתבאר במ"א סי' תקמז סק"ז (אבל מותר לקוץ הדס, שהכל יודעים שהוא לצורך
תכזהמת, משא"כ ארזים, שיסברו שקצצו לצורך בנין, ומשמע אפילו באדם מפורסם, ואפילו
תכחאין להם עצים אחרים אסור).
תכט[3742]
תלמשנה שם (ועושין נברכת במועד), ופרש"י (בריכה של כובסין), ותוס' (ויש מפרשים
תלאלרחוץ את המת ותכריכין).
תלב[3743]
תלגירושלמי שם (במת שהוא מפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק). טור ושו"ע שם (ואם
תלדהיה אדם מפורסם, עושים אפילו בשוק).
תלה[3744]
תלותמת ישרים, אהלי תם סי' קיד (דרכיבת
תלזסוסים והליכת חוץ לתחום להביא המת הוו מלאכות רחוקות טובא, ודמו לקוצץ ארזים דלא
תלחמהני בהם פרסום המת ... רכיבת סוס והליכת חוץ לתחום דאינו דבר המיוחד למת ...
תלטדר[כיב]ת סוסים והליכת חוץ לתחום שעושים לדברים אחרים ודאי לא הוי פרסום). מ"א
תמסק"ז (והליכה חוץ לתחום דמי לקציצת ארזים, דאסור אף באדם מפורסם (תמת ישרים
תמאקי"ד)).
תמבומה שנתבאר לעיל ס"ו (ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל,
תמגמוליכים אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות, אפילו חוץ לתחום). היינו כשמוליכים את
תמדהמת, שמוכח שהוא לצורך המת. משא"כ כאן שהולכים חוץ לתחום "כדי להביא לו תכריכים ונסרים לארון ...
תמהאין ניכר שלצורך המת הוא הולך חוץ לתחום".
תמו[3745]
תמזטור (ונראה, שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה ביום טוב, דכיון שנקבר בקבר למה
תמחיחלל יום טוב שלא לצורך. אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר עד אחר המועד). שו"ע
תמטס"ד (חוץ מן הכיפה שבונים על הקבר, שאין בונין אותה ביום טוב). לבוש ס"ד
תנ(חוץ מן הכיפה שדרך לבנות על הקבר, שאין לבנות ביום טוב, דכיון שנקבר נקבר למה
תנאיזלזל יותר ביום טוב שלא לצורך).
תנב[3746]
תנגמהר"י אבוהב (מלשונו נראה שהוא בנין שעושין מאבנים, אבל כיסוי בעפר שרי. אבל
תנדמכיון שאמר טוב למעט וכו', יש ליזהר אפילו בזה). ב"י (ואיני רואה שום הכרע
תנהלדבריו). רמ"א ס"ד (אבל מותר לכסותו בעפר כדרכו בחול, ודלא כיש מחמירין,
תנוכן נראה לי). ט"ז ס"ק ב (פירוש, לעשות מהעפר כמו הר). מ"א ס"ק
תנזי (דגמר קבורה היא).
תנח[3747] רא"ש פ"א סי' ה בסופו (ונהגו
תנטבאשכנז שהנכרי חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין ובכל דבר שהוא איסור דאורייתא, אבל
תסטלטול והוצאת המת עושה ישראל). מרדכי מו"ק רמז תתסא (ונהגו באשכנז
תסאשהעכו"ם חופר הקבר ועושה הארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא, אבל
תסבטלטול והוצאת המת עושה ישראל). טור ורמ"א ס"ד (אבל באשכנז ובמדינות אלו
תסגאין נוהגין כן, אלא כל היכא דאפשר בעממין עושין הקבר והארון ותכריכין על ידי
תסדעממין, ושאר הדברים עושים ישראלים כמו ביום טוב ראשון).
תסה[3748]
תסומ"א סק"י (לכסותו בעפר ... ולכאורה למנהג שלנו הוא אסור ... והרב"י
תסזכתב דסתימת הקבר הוי מלאכה דאורייתא ... אפשר דזה דמי לבית, שמתקן בזה שלא יהא המת
תסחמגולה, ולכן נראה לי דאסור).
תסט[3749]
תעסעיף ג (וכן מותר להחם לו מים
תעאעל ידי ישראל כדי לטהרו).
תעב[3750]
תעגרמ"א שם (ושאר הדברים עושים ישראלים כמו ביום טוב ראשון).
תעדוהיינו
תעהשנוהגים בו כמו ביום טוב ראשון, כדלעיל ס"ג (במה דברים אמורים במלאכות גמורות
תעוהאסורות מן התורה ... אבל דברים שאינן אסורים אלא מדברי סופרים, כגון לטלטלו כדי
תעזלהלבישו וכדי לטהרו ולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל. וכן מותר להחם לו מים על ידי
תעחישראל כדי לטהרו, וכן מותר להוציאו על ידי ישראל).
תעט[3751]
תפיש"ש פ"א סי' י (ביום טוב שני מטהרין על ידי סדין. ואף שהמנהג שכל מלאכה
תפאשהיא דאורייתא אין לעשות על ידי ישראל, הכא ליכא מלאכה ודאי, אלא גזירה משום חשש
תפבסחיטה, ומשום הכי שרי על ידי ישראל. רק שצריך להזהירם שלא יעשו סחיטה בידים).
תפגמ"א ס"ק ט (וביש"ש כתב דמותר לטהרו בסדין ביום טוב שני, כיון דאינו
תפדאלא גזירה שמא יסחוט. רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים).
תפה[3752]
תפותרומת הדשן סי' פב (ונראה היינו בדאיתא נכרים, אבל אי לא אפשר על ידי נכרים, כגון
תפזביום אידם וכהאי גוונא, עושין הכל על ידי ישראל). רמ"א שם (אם לא אפשר
תפחבעממין, מותר לעשות הכל על ידי ישראל). עולת שבת סק"ה (ונראה לי דאם צריך
תפטלהמתין הרבה שעות כדי שיבאו עכו"ם, ומתוך כך יבוא המת לידי בזיון לנפוח או
תצכיוצא בו, אין צריך להמתין, ויתעסקו בו ישראל)
תצא[3753]
תצברא"ש מו"ק פ"א סי' יג (ומדבריו למדנו, אם מת ביום טוב שני ואין
תצגרוצין לקברו בו ביום, שאין עושין שום דבר איסור מלאכה בהן ביום). טור ושו"ע סוף
תצדס"ד (במה דברים אמורים, כשרוצים לקוברו בו ביום. אבל אם אין רוצים לקוברו בו
תצהביום, אין עושים לו שום דבר איסור מלאכה).
תצוואם הוא ביום א' ודעתם לקברו אחר החג,
תצזראה לעיל ס"ד.
תצחואם הוא מת מצוה במקום רחוק, יתבאר לקמן
תצטסי"ז.
500[3754]
501תרומת הדשן סי' פב (מדלא מסיק רק טילטול, הא הוצאה אסור, אפילו לכרמלית נמי מלאכה
502דרבנן נקראת). מ"א סקי"א (אבל אסור להוציאו אפילו לכרמלית).
503[3755] רא"ש שם (ויראה
504דאפילו על ידי נכרי אסור).
505טור ושו"ע שם (אפילו על ידי גוי).
506וכעין
507זה לעיל סי' שכח סכ"ג (לא התירו אמירה לנכרי בשביל חולה אלא כשצריך לה בשבת,
508אבל לא לצורך מוצאי שבת). לעיל סי' תצו ס"ו (מי שנפל ונצרר הדם, אסור להקיז
509דם שקורין קעפפי"ן, אפילו על ידי נכרי, מפני שאפשר להמתין עד למוצאי יום טוב).
510ולענין
511שבות דשבות במקום מצוה שלאחר השבת, ראה לעיל סי' שז סי"ב (והערה נג). סי' תנה
512סי"ב (והערה סט).
513[3756]
514כמו בהוצאה (שדינם שוה לענין מתוך כו').
515[3757]
516תרומת הדשן שם (ואם תאמר דשרי הוצאה אפילו כה"ג מכח מתוך. יש לומר דכיון ד[לא]
517מצינו לקוברו ביום טוב, לא חשיב אפילו קצת צורך היום, ואנן בעינן צורך היום קצת
518לטעמא דמתוך), וכדלעיל ס"ג.
519[3758]
520רא"ש שם (דבכי האי גוונא לא התירו אלא טלטול, ודברים שאין בהן טורח), הובא בתרומת
521הדשן שם. שו"ע שם (אבל טילטול מותר).
522[3759]
523יש"ש פ"א סי"א (היכא שאין יכולין לקבור המת ביום טוב שני, אסור
524לעשות שום עסק למת לצורך מחר ... וטלטול אסור). אליה זוטא סק"י (נראה לי
525להלכה למעשה כפסק רש"ל, דאם אין קוברו היום, אסור אפילו בטלטול).
526[3760]
527ס"ז-ח (לא התירו טלטול על ידי דבר המותר, אלא במת בלבד ... ואפילו במת לא
528התירו אלא משום כבודו, אבל לא לצורך כהנים שישארו בבתיהם או לצורך דבר אחר).
529[3761]
530שו"ת מהרשד"ם סי' טז (יום טוב ב' שהתירו חכמים לקבור את המת, אם מותר
531לכל אדם מישראל לתת קבורה, כדרך שעושים בחול ... או דילמא דוקא אותם שעושים הקבר
532והם צריכים לקבור את המת, הם מותרים אבל אחרים אסורים, שאין לחלל יום טוב שלא
533לצורך, עד כאן. תשובה, השואל שאלה זו לא בחכמה שאל זאת, דזיל קרי בי רב הוא, יום
534טוב ב' לגבי מת כחול שוויה רבנן ... איך יעלה בדעת לאסור אותה לשום אדם). כנסת
535הגדולה הגה"ט. מ"א סוף סק"י (ובספר משפטי שמואל החמיר מאד, וכתב,
536מקום שנהגו לקבור על ידי ישראל לא יחפרו אנשים אחרים זולת בני החבורה הרגילין
537לחפור, וכל שכן שלא ישליכו אנשים אחרים עפר לסתום הקבר, דכל מה דאפשר למעט בחלול
538ממעטים עכ"ל. ורש"מ סי' י"ו מתיר לכל עיי"ש, וכן נראה לי, דהא
539כחול שויוה רבנן).
540[3762]
541רמ"א סוף ס"ד (ודין קריאת שמע ותפלה אם מת לו מת ביום טוב ראשון או שני,
542עיין לעיל סי' ע"א סעיף ב', ולקמן סימן תקמ"ח בסעיף ה').
543[3763]
544סעיף ג.
545[3764]
546בשו"ע שם ס"ה, ומ"א סק"ו וסק"ח.
547[3765]
548בשו"ע שם סוף ס"א, וט"ז סק"ג וש"ך סק"ט.
549[3766] ראה לעיל סי' תקיז ס"א
550(ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין, ולא שם מדה, ולא שם דמים), ובהנסמן שם (הערות 2-4).
551[3767]
552סעיף ו.
553[3768]
554סעיף א.
555[3769]
556כדלעיל סי' תקיז ס"ו (אסור
557לשלם לו המעות ביום טוב עצמו, אפילו אם מראה לפני הנכרי את המעות כדי שיטול בעצמו
558אסור, ואפילו על ידי נכרי אחר אסור לשלם לו, דכל שהמעות מגיעין ליד המוכר ביום טוב
559ניכר הדבר שהוא מקח וממכר), ושם נסמן (הערה 28).
560[3770]
561ט"ז סק"ג (לענין לקנות בגד לתכריכין ... מותר ליתן שכר כו', דהיינו אם
562לא נמצא מי שהוא עושה בחנם. אבל על אותו שאינו רוצה לעשות כי אם בשכר, הוא בכלל
563המונעים את עצמן מן המצוה, ולא תהא כזאת בישראל).
564והיינו שכל הקונה חתיכת בגד ביום טוב,
565אף אם אינו מזכיר סכום מקח או מעות, חייבים לשלם לו אחר היום טוב, כדלעיל סי' תקכה
566ס"א (חנוני
567המקיף מיני מאכל ומשתה ביום טוב, יכול לתבוע אותם למחר בדין שיפרעו לו), ולא שייך
568בזה שכר יום טוב. וכאן מיירי שאינו רוצה למכור לו אלא אם כן יתן לו מעות עתה ביום
569טוב.
570[3771]
571רבנו ירוחם נ"ד ח"א כח, ב (והחופרו מותר ליטול שכר ממנו, כיון שהתירו לו
572חז"ל דשמא לא ימצא בחנם, אף על גב דאסור ליטול שכר בשבת אפילו במלאכה המותרת
573בשבת), כגירסת הט"ז בדבריו "מותר ליתן שכר" כו', דהיינו אם לא נמצא
574מי שהוא עושה בחנם.
575[3772]
576ט"ז שם.
577[3773]
578מרדכי כתובות רמז קפט (פסק הרב ר' ברוך, מכאן יש לי חשש על החזנים שמשכירים אותם
579להתפלל בשבת. והרב ר' שמואל אומר דאין איסור, דהא נותנין לו שכר לקיים המצוה
580להתפלל). ב"י סי' תקפה סוד"ה ולא ידעתי (דעת ה"ר שמואל שכתב דאין
581איסור, דהא נותנים שכר לקיים המצות). שו"ע ס"ה (החופר קבר למת ביום טוב
582שני, מותר לו ליטול שכר). מ"א ס"ק יב (ועיין סוס"י תקפ"ה, דיש
583אומרים דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת ויום טוב).
584[3774]
585כדלעיל סי' שו ס"ח (אין משתכרין בשבת אפילו בדבר המותר, גזרה משום מקח
586וממכר), ושם נסמן (הערה ס).
587[3775]
588סי"א (אסור לשכור חזן להתפלל בשבת או יום טוב, אף על פי ששכרוהו מבעוד יום,
589שאסור לו ליטול שכר שבת או יום טוב, והוא הדין לשכר התוקע בראש השנה. ויש מתירין,
590מפני שבמקום מצוה לא גזרו על שכר שבת ... וכן המנהג להקל), ושם נסמן (הערה פג).
591אבל לקמן סי' תקפה סי"א לא הביא דעה המתרת.
592[3776]
593ומסיים שם (ומכל מקום לדברי הכל אינו רואה סימן ברכה משכר זה לעולם), ושם נסמן
594(הערה פו).
595[3777]
596בה"ג הל' אבל מב, ד (ומותר ללוות עם המת ביום טוב ראשון בתוך התחום).
597רמב"ן בתורת האדם סוף ענין ההוצאה (ושם בהלכות, ומותר ללוות את המת ביום טוב
598ראשון בתוך התחום, ומינה ביום טוב שני אפילו חוץ לתחום. וכן כתב הרב ר' יצחק בן
599גיאת ז"ל). שו"ת הריב"ש סי' תפז (המלוה אותו, וכל דבר שהוא כבוד
600המת, עושין לו ביום טוב שני כדרך שעושים בחול, ואף על פי שאינו הכרחי בקבורתו,
601שהרי אמרו ז"ל יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ... וכתוב בהלכות גדולות,
602ומותר ללוות את המת ביום טוב ראשון בתוך התחום, נראה מדבריו, הא ביום טוב שני
603אפילו חוץ לתחום. וכן כתב הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל, וכן הסכימו כל האחרונים
604ז"ל). טור ושו"ע ס"ו (מותר ללוות המת ביום טוב ראשון תוך התחום,
605וביום טוב שני אפילו חוץ לתחום).
606[3778]
607תורת האדם שם (אלא שאני חוכך בחזרה לאחר הקבורה, שיש לומר שאין להם אלא אלפים אמה
608... אבל כיון דיום טוב שני של דבריהם, מצינו בשל דבריהם שהתירו חזרה משום שלא תהא
609מכשילן לעתיד לבא, כדאתמר ביום הכפורים (יומא עז, ב), וצריך תלמוד). רבנו ירוחם
610נכ"ח ח"א רכט, ד (קוברי מת ביום טוב שני והוליכו אותו חוץ לתחום, יש
611מפרשים שאינם יכולין לחזור בו ביום למקומם, אבל הרמב"ן כתב בתשובה שחוזרים
612למקומם בו ביום, כדאמרינן שאתה מכשילן לעתיד לבא, וכל שכן דכחול שויוה רבנן לגבי
613מת). טור ושו"ע ס"ו (וחוזרין למקומם בו ביום). לבוש ס"ו (ומותרין
614לחזור למקומן בו ביום ... משום שלא תהא מכשילן לעתיד לבא, הואיל ויום טוב שני כחול
615שוינהו רבנן לגבי מת). מ"א ס"ק יג (מדסתם הרב"י, שמע מינה דסבירא
616ליה אפילו יצאו חוץ לד' אלפים אמה מותרים לחזור, שלא תהא מכשילם לעתיד לבוא).
617וראה לעיל סי' תז ס"א.
618[3779]
619רבנו ירוחם שם בשם תשובת הרמב"ן (ועוד כתב בתשובה, שכלי הקבורה שהוליכו עמהם
620חוץ לתחום, שמותרין כמו כן להחזיר אותן למקומם). שו"ע שם (וכן מותר להחזיר כלי
621הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום). לבוש ס"ו (ואפילו כלי הקבורה שהוליכו עמהם
622חוץ לתחום מותר להחזירם, כדי שלא יאבדו ויכשילם לעתיד).
623וכן הדין במוליך סדור לבית הכנסת ביום
624טוב, כדלעיל סי' תקיח ס"א (וכשם שמותר להוליכן כך מותר להחזירן לביתו, אף על
625פי שבחזרה זו אין בה צורך יום טוב כלל, שהרי אינו מחזירן אלא כדי שלא יגנבו ויאבדו
626ואין זה צורך היום אלא צורך ממונו, אעפ"כ התירו לו חכמים להחזירן, כדי שלא
627ימנע מלהוליכם מחמת שיתיירא שלא יוכל להחזירן).
628וראה לעיל סי' תז ס"ג.
629[3780]
630רמב"ן בספר תורת האדם שם (וראיתי בתוספות שמעשה היה בצרפת ביום טוב שני והלכו
631אחרי המת רוכבים על סוסים עד מקום קבורה, וכמדומה מדבריהם שלא מיחו בידם חכמים
632שבאותו הדור, וחס ושלום, שלא התירו רבותינו כן אלא במקום דלא אפשר ... לא מיבעיא
633הבאים משום כבוד שאסור, אלא אפילו אבלים שחייבין לקברו אסור). שו"ע ס"ז
634(המלוים את המת אסורים לרכוב על בהמה, אפילו ביום טוב שני, ואפילו האבלים).
635[3781]
636כנסת הגדולה הגב"י (שלא התיר אלא לשכור ספינה להוליך המת בתוכה על ידי עממין,
637אבל שיהודים יכנסו בתוכה ויעברו דרך ים, לא התיר). והוא כי אף שנתבאר לעיל
638ס"ו (ומשכירים
639לו ספינה להוליכו ממקום למקום), ושם נסמן (הערה 27), היינו דוקא להוליך את המת בספינה,
640אבל לא את המלוים. מ"א סקט"ו (והוא הדין דאסור
641לילך בספינה (כנה"ג)).
642[3782]
643כדלעיל סי' שה סכ"ג (אין רוכבים על גבי בהמה ... שגזרו עליה משום שמא יבוא
644לחתוך זמורה מאילן המחובר כדי להנהיג בה הבהמה שרוכב עליה).
645[3783]
646מ"א שם (אף על גב דרכיבה רק דרבנן, מכל מקום איכא זילותא דיום טוב, כן נראה
647לי).
648[3784]
649רמב"ן שם (ומיהו קוברים שצריכין לקברו, במקום שאי אפשר מתירין להם אפילו
650לרכוב על גבי בהמה, דיום טוב שני לגבי צרכיו בכל דלא אפשר, כחול שויוה רבנן).
651שו"ע שם (אבל הקוברים שצריכים לקברו, אם אי אפשר, מתירים להם ביום טוב שני
652לרכוב על גבי בהמה). ט"ז ס"ק ד (דיום טוב שני לגבי צרכיו, בכל דלא אפשר,
653כחול שוי' רבנן ... ונראה לענ"ד, הך לא אפשר דהכא, אין פירושו שהוא מן הנמנע
654לגמרי בלאו הכי, אלא אי אפשר בקלות אלא על ידי טורח וצער קצת, גם כן מותר).
655[3785]
656תמת ישרים, אהלי תם סי' קטז (ראינו
657שנזהרים שלא יראו האומות שעושים מלאכה ... ולכן לא היה ראוי כאן לרכוב תוך העיר). כנסת
658הגדולה הגב"י (ומיהו לא ירכבו בסוסים תוך העיר מפני האומות, ואפילו אי אפשר
659בענין אחר, תומת ישרים סי' קי"ו). מ"א סקט"ז (ומיהו לא ירכבו בעיר
660מפני האומות (כנה"ג)).
661[3786]
662כדלעיל ס"י.
663[3787]
664תשב"ץ ח"א סי' כב (מה שהתרת ללכת ביום טוב שני חוץ לתחום לקבור המת שהיה
665מוטל שם בין העכו"ם, שמת ערב יום טוב והיו קרוביו חוששין שלא ישליכוהו
666העכו"ם לכלבים או ישרפוהו ... שזה המת הי' מהלך ג' או ארבע ימים חוץ לעיר,
667ומי יכול לעשות במהירות הליכתו ... אם יש לחוש לאכילת כלבים ולשריפה, והממהר לעשות
668צרכיו לקרב קבורתו עושה מצוה, ואין יום טוב ב' עומד בפני מצות קבורתו דכחול שויוה
669רבנן, כל זמן שהוא מוטל עלינו לקברו ... ואם כן אפילו ידעת שהי' רחוק יום או יומים
670והתרת כן, היה ההיתר נכון). בדק הבית (ונראים לי דבריו). שו"ע ס"ח (אם
671נודע לבני עיר אחת שישראל מת רחוק משם ד' או חמשה ימים ולא ניתן לקבורה, אף על פי
672שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד, מותר לצאת לדרך ביום טוב שני כדי למהר קבורתו).
673מ"א סקי"ז (והריב"ש סי' תקי"ו כתב דאסור ... וכ"כ בכנה"ג
674בשם כמה גדולים. וכ"כ היש"ש כיון שאינו רוצה לקברו בו ביום אסור לילך
675לשם ... ולי נראה להקל ... מיהו אם אינו מוטל בשדה רק בבית יש להחמיר).
676וראה לעיל סי' תמד סט"ז (חוץ ממת
677מצוה שאין לו קוברין והוא מוטל על פני השדה בבזיון, שכל הפוגע בו חייב לקוברו מיד,
678אף על פי שנזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו והוא בתוך הפסח שאינו יכול לבטלו והוא עובר
679עליו בבל יראה ובל ימצא).
680[3788]
681גיטין יד, ב.
682כמה מדיני מצוה לקיים דברי המת – לקמן
683הל' מכירה ס"ו-ז.
684[3789]
685יש"ש פ"א סי' יג (ודוקא היכא דליכא קבר במקומו, אבל היכא דאיכא קבר
686במקום שנפטר, אלא שעשה צוואה לקוברו חוץ לתחום במקום אבותיו, נהי דמצוה לקיים דברי
687המת, בפרט כה"ג שהוא כבודו שיוקבר במקום אבותיו, כדאשכחן בקראי, מכל מקום אין
688זה כבודו של מת לחלל היום טוב על פיו בכדי ... היכא דאיכא למיחש שמא יסריח, קוברין
689במקומו, ולא חשין לצוואתו. ואי ליכא למיחש שמא יסריח, מלינין אותו, וקוברין אותו
690אחר יום טוב במקום אבותיו). הובא בט"ז סק"ה, ובמ"א סקי"ח.
691"ואם
692אין באותה העיר מקום קברות לישראל", נתבאר לעיל ס"ו (מוליכים אותו לעיר
693אחרת שיש בה שכונת קברות, אפילו חוץ לתחום).
694[3790]
695ברמ"א ס"ב (ואם צוה להוליכו ממקום למקום, או שצוה לקברו בביתו ולא בבית
696הקברות, שומעין לו). וקאי על מ"ש לעיל ש"מוליכים אותו לקברות
697אבותיו".
698[3791]
699טור בשם ה"ר יעקב בן ר"י הלבן (מעשה שמת תינוק בן שלשים ביום טוב השני,
700ואמר הריב"ם כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו אין דינו כשאר מת לחלל
701עליו יום טוב, וה"ר יעקב בן ה"ר יצחק הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות
702ולד של קיימא דינו כשאר מת). ב"י (משמע דעד כאן לא פליגי אלא כשמת ביום שלשים,
703דאילו עברו עליו שלשים יום הא קיי"ל (שבת קלה, ב) דכל ששהה ל' יום באדם אינו
704נפל. ואם מת בתוך ל' יום, הרי הוא כאבן ואין דוחין יום טוב לצורך קבורתו). בדק
705הבית (ויותר נראה לומר דבתוך שלשים כיום שלשים, והמתיר בזה מתיר בזה, ונראים דברי
706המתיר, והוא שגמרו שערו וציפרניו). ד"מ ס"ק ד (אבל בשלחן ערוך שחיבר לא
707חילק בין תוך שלשים ליום שלשים, וכתב דמותר לקברו אם גמרו שערו וציפרניו). שו"ע
708ס"ט (תינוק שמת בתוך שלשים, אם גמרו שערו וצפרניו הוא בחזקת בן קיימא ודינו
709כמת גדול, אף על פי שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו, דרוב נשים יולדות ולד קיימא).
710ולענין חי, ראה לעיל סי' של ס"ח,
711לענין מילה ופקוח נפש.
712[3792]
713דרכי משה ס"ק ד (ומכל מקום נראה לי דאם לא נימול עדיין אין לקברו ביום טוב,
714ויש להמתין עד למחר ולהסיר ערלתו כמנהג). מ"א סק"כ (ומשמע דאם הוא אחר
715המילה, או שהי' נקבה, מודה רמ"א דקוברין אותו ביום טוב, כמ"ש ס"ט).
716[3793]
717בשו"ע שם ס"ה (תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו
718בצור או בקנה, ואין מברכין על המילה).
719[3794]
720הגהות מיימוניות הל' מילה פ"א אות י (דמה שנהגו להסיר ערלתו, אין מנהג של תורה).
721הגהות מרדכי שבת רמז תעא (ונהגו להסיר ערלה מנפלים. ואסור לעשות כן ביום טוב שני).
722שו"ע ס"י (נפלים שנהגו להסיר ערלתן בצרור אבן או בקנה, אסור אפילו ביום
723טוב שני של גליות). מ"א ס"'ק כ (דמה שנהגו להסירה אינו מנהג של תורה,
724אלא מנהג בעלמא).
725[3795]
726"מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם,
727לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים".
728ובהג"מ והגמ"ר ומ"א שם,
729הביאו מבראשית רבה פמ"ח, ח (ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם, מעביר את
730הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו, ונותנה עליהם, ומורידן לגיהנם).
731[3796]
732רמ"א יו"ד סי' רסג ס"ה (דאסור לקבור ביום טוב הנפלים, דאפילו
733לטלטלו אסור). מ"א סק"כ (ומ"ש ביו"ד סוס"י רס"ג
734דאין קוברים הנפלים ביום טוב, מיירי בנפל ודאי).
735ומכל מקום סיים במ"א שם (וצ"ע
736דלכאורה משמע בנדה דף הנ"ל, שגם על הנפלים קאי לאו דלא תלין).
737[3797]
738רמב"ם פ"ו הכ"ג (ואין קורעין ביום טוב שני כלל ואפילו קרוביו של מת).
739הרמב"ן בתורת האדם שער הקריעה (ואין קורעין ביום טוב, אפילו ביום טוב שני של
740גליות, אפילו קרוביו של מת). ר"ן ג, ב (ואיכא מאן דאמר דכיון דיום טוב שני
741לגבי מת כחול שויוה רבנן, קורעין בו, שאף זה כבודו של מת. ואינו נראה, שאין אלו
742עסקיו. וכן דעת הרמב"ן שלא לקרוע). שו"ע סי"א (אין קורעין על המת
743אפילו ביום טוב שני, אפילו קרוביו). לבוש סי"א (שאין הקריעה צורך המת וצורך
744הקבורה ולא התירוהו).
745וראה מראי מקומות וציונים.
746[3798]
747כלבו סי' קיד פו, א (וכשמת בליל יום טוב שני, משכימין וקוברין אותו למחר קודם תפלה).
748שו"ע סי"ב (כשמת בליל יום טוב שני, משכימין וקוברין אותו קודם תפלה).
749[3799]
750יש"ש פ"א סי' י (והיכא שמת בליל יום טוב, אם יכולין להקדים בהשכמה קודם
751תפילה טוב הדבר, ואי לא, קוברין בעת שאומר הש"ץ פיוטים ... מתקבצין מנין,
752וקוברין אותו בעת שאומר הש"ץ הפיוטים ושאר דברים כדומה לזה, וחוזרין לבית
753הכנסת, וכן עיקר). הובא בט"ז סק"ו, ובמ"א סקכ"א.
754[3800]
755ראה לעיל סי' סח ס"א (מה שנוהגין במקומות הרבה לומר פיוטים ... ... לא יעסוק
756בשום דבר, ואפילו בדברי תורה אסור להפסיק לעסוק כל זמן שהצבור אומרים פיוטים, כל
757שכן לדבר שום שיחה בטילה).
758[3801]
759יש"ש שם (מתקבצין מנין).
760[3802]
761מ"א סוף סקכ"א (ונראה לי דאם הוא אדם חשוב שצריכים רבים ללוותו, יוציאהו
762לבית הקברות אחר יציאת בית הכנסת, ויאכלו, ואחר כך יקברוהו כראוי, כמ"ש סי'
763תמ"ג).
764[3803]
765ס"ה (ואף
766על פי שאין לאכול סעודת קבע בעוד שלא נקבר המת. מכל מקום כיון שכבר הוציאוהו לבית
767הקברות כדי לקברו, יש להקל). והוא כמובא ביש"ש שם (דאיתא במדרש, לא
768תאכלו על הדם (ויקרא יט, כו), שאין לאכול סעודות קבע קודם שנקבר המת).
769[3804]
770בשו"ע שם ס"ו (אומרים על המת צדוק הדין וקדיש, כדרכן. וכן ביום טוב שני;
771אבל ביום טוב ראשון, כיון שאין מתעסקים במת אין אומרים אותו), ורמ"א שם (ויש
772חולקין שלא לומר צדוק הדין במועד. וכן המנהג פשוט במדינות אלו שלא לומר צדוק הדין
773בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון).
774[3805]
775בשו"ע ס"ב ([בראש חדש] אומרים צדוק הדין וקדיש), ורמ"א שם (ואין
776נוהגין כן ... וכן בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון).
777וכן הוא לעיל סי' תכט ס"ח (נוהגין
778במדינות אלו שבכל חדש ניסן אין אומרים ... צדוק הדין וקדיש שלאחריו, אפילו היה המת
779תלמיד חכם מופלג וגדול הדור), ולקמן סי' תרד ס"ד (ערב יום הכיפורים ... אין
780אומרים צידוק הדין, אלא על חכם בפניו).