Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתקכט דיני שמחת יום טוב
ובו י"ג סעיפים
כבוד וענג ביום טוב
א כשם
ובו י"ג סעיפים
כבוד וענג ביום טוב
א כשם
בשמצוה לכבד את השבת ולענגה, כך כל ימים טובים,
גשנאמר
דלקדוש ה' מכובד. וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש:
הב איזה
וכבוד, זה שאמרו חכמים שמצוה על האדם לגלח בערב יום טוב, כדי שלא יכנס לרגל כשהוא
זמנוול,
חוכן מצוה לרחוץ בחמין,
טולחוף ראשו,
יוליטול צפרניו בערב יום טוב, כמו בערב שבת כמו שנתבאר בסי' ר"ס.
יאוכן מצוה ללוש פת בביתו בערב יום טוב לכבוד יום טוב,
יבכמו בערב שבת לכבוד שבת כמו שנתבאר בסי' רמ"ב
יגעיי"ש. וכן מצוה להמנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה, כדי
ידשיאכל סעודת יום טוב לתיאבון, שזהו מכלל הכבוד.
טוואם ערב יום טוב הוא שבת שצריך לאכול
טזסעודה שלישית, יאכלנה קודם שעה עשירית.
יזואם שכח או עבר ולא אכלה קודם שעה עשירית, יאכלנה אחר כך.
יחוכן הדין ביום טוב ראשון שהוא ערב יום טוב שני של גליות,
יטאו של ראש השנה אפילו בארץ ישראל:
כג איזה עונג, זה שאמרו חכמים שחייב אדם
כאלאכול בכל יום טוב ב' סעודות אחת בלילה ואחת ביום בשחרית.
כבאבל אין צריך לאכול סעודה שלישית,
כגאלא אם כן חל בשבת:
כדד ועיקר הסעודה הוא הלחם אשר הוא אוכל.
כהלפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה פת יותר מכביצה מעט,
כושעד כביצה נקרא אכילת עראי.
כזוצריך לקבוע כל סעודה על היין,
כחדהיינו שישתה יין באמצע סעודתו,
כטאם ידו משגת.
לוירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו.
לאואל יצמצם בהוצאת יום טוב, שכל מזונותיו
לבויציאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, שאם פיחת
לגפוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו.
לדועיין בסי' רמ"ב:
להה ב' מצות אלו שהן כבוד ועונג, הן נוהגות
לוגם כן בראש השנה, שהרי נאמר בו מקרא קדש.
לזאבל אינן נוהגות בחולו של מועד, שהרי לא נאמר בהן מקרא קדש.
לחוכבר נתבאר בסי' רמ"ב שהכבוד והעונג הן
לטמצות מדברי סופרים ומפורשין על ידי הנביאים:
משמחת יום טוב
ו ויש בחול המועד מה שאין בראש השנה,
ו ויש בחול המועד מה שאין בראש השנה,
מאוהוא שכל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג, וכן ביום טוב של עצרת,
מבחייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו,
מגושמחה זו היא מצות עשה מן התורה, שנאמר
מדושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו':
מהז כיצד
מומשמחן,
מזהקטנים נותן להם קליות ואגוזים,
מחוהנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו,
מטוהאנשים, בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלין בשר שלמים לשמחה,
נועכשיו שאין בית המקדש קיים אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין, שנאמר
נאויין ישמח לבב אנוש.
נבאבל בשר אין חובה לאכול עכשיו, כיון
נגשאין לנו בשר שלמים. ומכל מקום מצוה יש באכילת בשר ביום טוב, כיון שנאמר בו שמחה,
נדוהואיל ואי אפשר לנו לשמוח בו בעיקר השמחה שהיא אכילת בשר שלמים, יש לנו לשמחו
נהבשאר כל מיני שמחות.
נולכך נהגו להרבות במיני מאכלים ביום טוב
נזיותר מבשבת
נחשלא נאמר בה שמחה,
נטוכן בגדי יום טוב צריכים להיות יותר טובים מבגדי שבת:
ססעודת החג והכנתו
ח ביום טוב שחרית מאחרין מעט לבא לבית
ח ביום טוב שחרית מאחרין מעט לבא לבית
סאהכנסת, כדי שיכינו מקצת צרכי הסעודה קודם הליכה לבית הכנסת, ולא יצטרכו להתעכב
סבבתיקון כל צרכי סעודה בבואם מבית הכנסת.
סגוגם בבית הכנסת אין מאריכין מאד, אלא ממהרין לצאת, כדי לשמוח בשמחת יום טוב.
סדויש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות היום,
סהכמו שנתבאר בסי' רפ"ח
סועיי"ש:
סזט עכשיו בזמן הזה שמאריכים בפיוטים,
סחויכולות הנשים להכין צרכי הסעודה בעוד שאומרים הפיוטים, לפיכך ימהרו לבא לבית
סטהכנסת,
עכמו בשאר ימות השנה.
עאוצריך למחות ביד מקצת מקומות שמאחרים
עבלבא לבית הכנסת ביום טוב, וגם מאריכים בפיוטים קודם קריאת שמע,
עגומתוך כך הם עוברים זמן קריאת שמע:
עדי אף
עהעל פי שהאכילה ושתיה במועדות היא מצות עשה,
עולא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו,
עזשהרי כבר נאמר
עחעצרת לה' אלהיך. ואף על פי שנאמר
עטעצרת תהיה לכם, כבר פירשו חכמים
פחציו לה' וחציו לכם. לפיכך כך היא הדת הנכונה, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות
פאולבתי מדרשות ומתפללין שחרית ומוסף, וחוזרים לבתיהם ואוכלין סעודת הבקר, והולכים
פבלבתי מדרשות וקורין בנביאים (א) ודורשין באגדה
פגעד אחר חצות היום, כדי לקיים חציו לה', ואחר כך מתפללין מנחה, וחוזרין לבתיהם
פדלאכול ולשתות ולשמוח שמחת יום טוב שאר היום עד הלילה, כדי לקיים חציו לכם.
פהועכשיו שמאריכים בניגונים בתוך התפלה,
פואין זה עולה בכלל חציו לה', אלא בכלל לכם הוא:
פזיא וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום
פחולאלמנה עם שאר העניים האומללים, שנאמר
פטוהלוי והגר והיתום וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו
צואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו
צאנאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם
צבטמא הוא, ושמחה כזו קלון הוא להם, שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם:
צגיב כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשוך
צדביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק
צההרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא
צועל השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר
צזתחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, הא למדת שהעבודה היא בשמחה,
צחואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך שכרות:
צטיג חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים
קשיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ופרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם אנשים ונשים לאכול
קאולשתות ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם
קבלשמחה ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה, אלא כולם יהיו קדושים:
קגקונטרס אחרון
(א) ודורשין באגדה כו'.
(א) ודורשין באגדה כו'.
קדהנה
קהבגמרא סוף מגילה
קואיתא דורשין הלכות פסח בפסח, וכן הוא ריש פרק ב' דביצה
קזבעובדא דרבי אליעזר. ומיהו היינו קודם סעודה כדאיתא שם,
קחאבל לאחר הסעודה אין לדרוש הלכות, כמו שכתבו רש"ל
קטומג"א,
קיאלא דורשין באגדה מעניינו של יום, כגון בפסח יציאת מצרים ובעצרת מתן תורה, כמו
קיאשכתב המג"א ריש סי' תכ"ט
קיבעיי"ש:**
קיג**
קיד[4050] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קיה(א)
קיוכבוד וענג ביום טוב (ס"א-ה).
קיז(ב)
קיחשמחת יום טוב (ס"ו-ז).
קיט(ד)
קכסעודת החג והכנתו (ס"ח-יג).
קכא[4051]
קכברמב"ם פ"ו הט"ז (לשון כל הסעיף). לבוש ס"א.
קכג[4052] ישעיה נח, יג (וקראת לשבת ענג לקדוש ה'
קכדמכובד), מכאן למדים שהן בשבת והן ביום טוב (קדוש ה') יש גם ענג וגם כבוד, וכדלעיל
קכהסי' רמב ס"א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים, והם כבוד וענג, שנאמר
קכווקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד).
קכזואף שעיקר פסוק זה (לקדוש ה' מכובד) קאי
קכחעל יום הכיפורים, כדלקמן סי' תרי ס"ח (לקדוש ה' מכובד, זה יום הכיפורים שאין
קכטבו אכילה ושתיה, אמרה תורה כבדוהו בכסות נקיה ובנרות). מכל מקום למדים מזה גם ליום
קלטוב, כנסמן לעיל סי' רמב (הערה ג והערה ט).
קלאוהן מצות מדברי סופרים, כלדקמן ס"ה
קלב(וכבר נתבאר בסי'
קלגרמ"ב שהכבוד והעונג הן מצות מדברי סופרים, ומפורשין על ידי הנביאים),
קלדוכדעה הב' דלעיל שם (הכבוד בשבת ויום טוב, והענג בשבת, הן מדברי סופרים).
קלה[4053] רמב"ם שם. ומפסוק זה
קלולמדים שעיקרן מן התורה, כדעה הא' דלעיל שם (ועיקרן מן התורה ... מקראי קדש ...
קלזומקרא קדש פירשו חכמים לקדשו ולכבדו כסות נקיה ולענגו בענג אכילה ושתיה), ושם נסמן
קלח(הערה ו), שמקרא קדש פירושו שיהיו קרואים ונאספים ביום זה לקדשו בכסות נקיה ויום
קלטמשתה.
קמוהרמב"ם
קמאסובר שמקרא קדש הוא לקדשו באיסור עשיית מלאכה, והלימוד לכבדו ולענגו אינו אלא
קמבאסמכתא, כדלעיל שם בקונטרס אחרון ס"ק א (וביום טוב שנאמר מקרא קודש יהיה וגו',
קמגודרשו בספרי לקדשו כו', סבירא ליה דאסמכתא בעלמא היא, שהרי במנין המצות מנה שש
קמדמצות לשבות ממלאכה בששת ימים טובים מדכתיב מקרא קודש בכל חד וחד).
קמה[4054]
קמומועד קטן יד, א (ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין [=לגלח בחול המועד] ... כדי שלא
קמזיכנסו לרגל כשהן מנוולין), ופרש"י (ומאן דמתרשל ולא גילח מקמי רגל ומטי זמן
קמחעלייהו לגלח ברגל, החמירו רבנן, הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל דלא להוי
קמטברגל מנוולין). טור ושו"ע סי' תקלא ס"א (מצוה לגלח בערב יום טוב),
קנוט"ז שם ס"ק א (כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול. לפיכך אין מגלחין במועד,
קנאכדי שיהיה חושש לגלח ערב המועד). רמ"א סי' תעא ס"ג (ומצוה לרחוץ ולגלח
קנבבערב יום טוב וללבוש בגדים נאים כמו בשבת, ועיין לעיל סימן ר"ס ורס"ב).
קנגו"בגדים נאים" נזכרו לקמן
קנדס"ז (בגדי
קנהיום טוב צריכים להיות יותר טובים מבגדי שבת). ולענין שבת – לעיל סי'
קנורמב ס"א (ומקרא קדש פירשו חכמים לקדשו ולכבדו בכסות נקיה), וסי' רסב ס"ג
קנז(חייב כל אדם להשתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת כפי יכולתו, שצריך לכבד השבת בכסות
קנחנקיה).
קנט[4055]
קסרמ"א שם (ומצוה לרחוץ).
קסא[4056]
קסבגמרא כז, ב (דההוא גברא דאייתי בוכרא לקמיה דרבא אפניא דמעלי יומא טבא, הוה יתיב
קסגרבא וקא חייף רישיה). מרדכי שבת רמז רפז (וחפיפת הראש נמי מצוה ... ההוא בוכרא
קסדדאייתי קמי רבא בהדי פניא דמעלי יומא טבא, והוה רבא חייף רישיה).
קסה[4057]
קסוסעיף א (מצוה לרחוץ כל גופו לכתחלה בערב שבת בחמין מפני כבוד השבת ... ומצוה לחוף
קסזהראש, ולגלח הצפרנים בכל ערב שבת, ואם היו שערות ראשו גדולות, מצוה לגלחן, שלא
קסחיכנס לשבת כשהוא מנוול).
קסט[4058]
קעדרכי משה סי' תרג אות א (והמרדכי ריש מסכת ראש השנה (דפוס קושטא, ולפנינו
קעאבר"ן סוף ר"ה ד"ה גרסינן בירושלמי) ... דהכל לשין בתוך בתיהן לכבוד
קעביום טוב עכ"ל, ומזה יש לנהוג ללוש כל אחד בביתו לכבוד יום טוב). רמ"א
קעגס"א (ומצוה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב).
קעד[4059]
קעהסי"ב (נוהגין ללוש כדי שיעור חלה כל אחד בביתו, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם
קעובשבת), וסי"ג (טוב ליזהר שלא לאכול בשבת ויום טוב כי אם מלחמים הכשרים
קעזשנילושו בביתו, שזהו כבוד שבת ויום טוב).
קעחושאר דיני כבוד, ראה לעיל סי' רסב
קעט(לענין שבת).
קפ[4060]
קפארמב"ם שם (ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת,
קפבשדבר זה בכלל הכבוד). רמ"א שם (אסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום טוב, כמו
קפגבשבת, שזהו מכלל הכבוד). וכדלעיל סי' רמט ס"ט (סעודה שרגיל בה בימות החול ...
קפדמצוה להמנע מלקובעה מתחלת שעה עשירית ואילך).
קפהוהיינו שאכילת הסעודה בלילה היא מצות
קפוענג (כדלקמן ס"ג), ומניעת האכילה משעה עשירית ולמעלה היא מצות כבוד.
קפזוכן הוא לעיל סי' רצא ס"ד (מצוה
קפחלהמנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה כמו בערב שבת). ומכל שכן
קפטבפסח, כדלעיל סי' תעא ס"א (כל אדם אף שאינו איסטניס אסור לו לאכול פת, דהיינו
קצמצה עשירה (כמו שיתבאר), מתחלת שעה עשירית בערב פסח עד הלילה, כדי שיאכל מצה בלילה
קצאלתיאבון). וסוכות, כדלקמן סי' תרלט ס"כ (שלא יאכל בערב יום טוב מן המנחה
קצבולמעלה, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון).
קצג*
קצדואף שזמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה
קצהולמעלה, מכל מקום הא דתנן פסחים צט, ב "סמוך למנחה לא יאכל אדם עד
קצושתחשך", פירש הרא"ש פסחים פ"י ס"ב (פירוש, סמוך למנחה מתשע
קצזשעות ולמעלה, דמנחה גופה מט' שעות ומחצה ולמעלה, וסמוך לה ט' שעות), והיינו מתחלת
קצחשעה עשירית, שהם ג' שעות זמניות לפני הלילה.
קצטאלא שבשעות זמניות יש ב' שיטות, אם הם
רמעלות השחר עד צאת הכוכבים, או מנץ החמה עד שקיעת החמה. ולפי מסקנת רבינו בפסקי
ראהסדור שהם מנץ החמה עד שקיעת החמה, היינו ג' שעות זמניות לפני שקיעת החמה, מתחלת
רבשעה עשירית (ראה לעיל סי' רסא ס"ה הערה סד).
רגולענין אכילת סעודה גדולה קודם שעה
רדעשירית, ראה הפרטים לעיל סי' רמט ס"ה ואילך.
רה[4061]
רומ"א סק"ב (אנן קי"ל דמותר לאכול עד מנחה קטנה, כמ"ש סי'
רזרמ"ט, אם כן יעשה סעודה ג' קודם מנחה קטנה. עסי' רצ"א). וכדלעיל סי' רצא
רחס"ד (אבל מי שיודע בעצמו שאפשר לו לאכול אחר שיתפלל מנחה בצבור, טוב שיתפלל
רטמנחה בצבור תחלה ואחר כך יאכל סעודה ג' כמו שנוהגין. ואפילו אם חל יום טוב במוצאי
רישבת, שאי אפשר לו לאכול סעודה ג' בין מנחה למעריב, שהרי מצוה להמנע מלקבוע סעודה
ריאבערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה, כמו בערב שבת, מכל מקום אם יודע שיוכל לאכול
ריבקודם שעה עשירית...).
ריג[4062]
רידמהרי"ל הל' יום טוב ע' קסה (מה שנסתפקת אי יש לעשות שלש סעודות בפת בערב יום
ריהטוב אחר מנחה קטנה ... והיכא דאישתלי ולא עבד ג' סעודות קודם מנחה קטנה, כדאי הם
ריויתר רבוותא לסמוך עלייהו בשעת הדחק ולעשות השתא בפת). רמ"א שם (מיהו אם ערב
ריזיום טוב שבת, יכול לקיים סעודה שלישית). מ"א שם (ואם שכח לעשותה קודם יעשנה
ריחאחר כך).
ריט[4063]
רכמ"א סק"א (והוא הדין ביום טוב ראשון, מפני שהוא ערב יום טוב שני).
רכא[4064]
רכבברכות מט, ב (שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל). מ"א סוף סק"ב (חייב
רכגלאכול פת ביום טוב בערבית ושחרית).
רכדוראה מראי מקומות וציונים.
רכה[4065]
רכוטור (ויש אומרים שצריך לעשות בו ג' סעודות, וכן כתב הרמב"ם ז"ל,
רכזוא"א הרא"ש לא נהג כן), ושו"ע סוף ס"א (ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית). מ"א
רכחס"ק ה (וכן משמע בסוכה פ"ב, דאין חייב לאכול אלא ב' סעודות. וכן כתב התוספות
רכטיום טוב פ"ה דמעשר שני מ"י). והוא דתנן סוכה כז, א (ארבע עשרה סעודות
רלחייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה). ובתוספות יום טוב שם (ומכאן ראיה
רלאוגדולה היא אלי, שאין מחוייבין בסעודה שלישית ביום טוב, דלא כסוברים שגם ביום טוב
רלבמחוייבים, כמו שכתוב באורח חיים סימן תקכ"ט, שהירושלמי אומר על של שחרית עד
רלגכאן מצוה לוכל), והוא בירושלמי שם פ"ה ה"ה (ויתודה בשחרית, עד כאן מצוה
רלדהוא לוכל).
רלהוכן הוא לעיל סי' קפח סט"ו
רלו(ובסעודה ג' ביום טוב ... אינה אלא רשות).
רלז[4066]
רלחמ"א סוף סק"ה (ומכל מקום כשחל יום טוב בשבת אין לסמוך על זה).
רלט[4067]
רמרא"ש ברכות פ"ז סי' כג (משמע הכא דביום טוב לא סגיא דלא אכל פת, דבר
רמאשצריך לברך אחריו ברכת המזון ... נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביום טוב
רמבמשום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם). והכוונה היא לתוספות רבינו יהודה
רמגברכות מט ב ד"ה ברכת המזון (אבל ביום טוב לא סגי דלא אכיל פת).
רמדהובא בלקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה מוציא מצה (ודעת ר"י,
רמהברא"ש ברכות שם סכ"ג, משמע שהוא מן התורה). מ"א ס"ק ב (חייב
רמולאכול פת ביום טוב, בערבית ושחרית, וכ"מ סוס"י קפ"ח).
רמזוהוא כדלעיל סי' קפח ס"י (בשבתות
רמחוימים טובים של שלש רגלים, שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון, שבשבת
רמטנאמר וקראת לשבת עונג, וביום טוב נאמר ושמחת בחגך, ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם
רנ(שקובעים עליו סעודה), שהלחם הוא עיקר הסעודה, שכל סעודה נקרא על שם הלחם). וכן הוא לעיל סי' תעה סל"ב (ואף שביום
רנאטוב חייב לאכול פת כמו שנתבאר בסי' קפ"ח), ושם (הערה ריא). סי' קסח בקונטרס אחרון ס"ק ד
רנב(וביום טוב אינו יוצא ידי חובתו אלא על ידי קביעות, משום דאין שמחה אלא בלחם חשוב
רנגדקבעי עליה, עיין רא"ש פ"ז דבעינן לחם שהוא עיקר אכילה).
רנדולענין לצאת ידי חובת סעודה במיני
רנהמזונות פחות משיעור קביעות סעודה, ראה הגהת מהרי"ל סי' קפח ס"י (שמעתי ממנו בסוף ימיו שחזר בו, ולא
רנוהצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה, שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת
רנזהיום). ונתבאר לעיל סי' עדר ס"ה (הערה כג).
רנח[4068]
רנטכדעה הא' דלעיל סי' עדר ס"ו (וכיון שאכל יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו, אבל
רסכביצה בלבד נקראת אכילת עראי ואינו יוצא בה), ושם נסמן (הערה ל).
רסא[4069]
רסבכדלקמן סי' תרלט סי"א (כבר אמרנו שמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה היא
רסגאכילת עראי, כביצה, שכן דרך האדם לטעום פעם אחת מלא פיו חוץ לביתו, ומלא פיו הוא
רסדכביצה, שאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה).
רסה[4070]
רסוברכות מב, ב (בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין). רמב"ם
רסזהל' שבת פ"ל ה"ט (וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין, ולבצוע על שתי
רסחככרות. וכן בימים טובים). שו"ע ס"א (ולקבוע כל סעודה על היין).
רסט[4071]
רערש"י שם ד"ה אלא בשבתות (דדעתו לישב אחר המזון ולשתות). כסף משנה שם (היינו
רעאלומר שישתה יין בסעודה, כי זהו פירוש קובע סעודתו על היין, לא לענין שיקדש קודם
רעבסעודה).
רעג[4072]
רעדרמב"ם שם ה"י (והוא שהיתה ידו משגת).
רעה[4073]
רעולענין שבת, בטור סוס"י רסב (וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו). שו"ע
רעזסי' רנ ס"ב (ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו).
רעחונתבאר לעיל סי' רמב ס"ב (ואין
רעטחיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם ענג באכילת בשר
רפיותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים, לכך יש להם להרבות בבשר ויין
רפאכפי יכלתם והשגת ידם).
רפב[4074]
רפגביצה טז, רע"א (כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה (כל מה שעתיד להשתכר
רפדבשנה שיהא נזון משם, קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלעשות יציאה
רפהמרובה, שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו, רש"י) ... חוץ מהוצאת
רפושבתות והוצאת יום טוב (אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו, אלא לפי מה
רפזשרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה, רש"י) והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת
רפחפוחתין לו (כלומר ממציאין לו שכר מועט, רש"י) ואם הוסיף מוסיפין לו).
רפט[4075]
רצסעיף ג (שאין הוצאת שבת ויום טוב עולה בחשבון הקצבה שנקצב לו בראש השנה למזונות כל
רצאהשנה ושאר צרכיו, שכך אמרו חכמים כל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובין לו מראש
רצבהשנה, שקוצבין לו כמה ישתכר בשנה זו לצורך מזונותיו ושאר צרכיו של כל ימות השנה,
רצגחוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, שאין קוצבין עליה כלום אלא אם מוסיף בהוצאת שבת וימים
רצדטובים מוסיפין לו). ושם נתבאר אימתי אומרים "לוו עלי ואני פורע", ומתי
רצהאומרים "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות".
רצווראה גם הלכות תלמוד תורה פ"א סוף
רצזה"ז (שאמרו חכמים כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים,
רצחמה שעתיד להשתכר בשנה זו שיהא ניזון משם, קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו
רצטליזהר מלעשות יציאה מרובה, שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו, חוץ
שמהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה, שאם הוסיף מוסיפין לו ומ[מ]ציאין
שאלו שכר לשעה או לאחר שעה).
שב[4076]
שגכדלעיל ס"א (וכל
שדימים טובים נאמר בהן מקרא קדש), שמזה למדים כבוד וענג גם בראש השנה,
שהכמבואר בתשובת הגאונים שבמרדכי ר"ה רמז תשח (נשאל לרבינו נחשון גאון מהו
שולהתענות בראש השנה, והשיב, בראש השנה אסור להתענות ... לפי שהוא כלול עם שאר
שזהמועדות, וכתיב ביה מקרא קדש, ודרשינן בסיפרא וספרי קדשוהו במאכל ובמשתה ובכסות
שחנקיה).
שטוהכי קיי"ל לקמן סי' תקצז ס"א
שי(יש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה ובשבת תשובה כמו בכל עשרת ימי תשובה, ואין
שיאהלכה כדבריהם, אלא אסור להתענות בראש השנה ושבת תשובה כמו שאסור בשאר שבת וימים
שיבטובים ... ומצוה לאכול ולשתות ולשמוח בראש השנה).
שיגומכל מקום חוששים לפעמים לדעה הא' שמצוה
שידלהתענות בראש השנה, כדלעיל סי' קפח ס"י (וכל זה בשבת ויום טוב של שלש רגלים,
שיהאבל בחולו של מועד וראש חודש וראש השנה, אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב
שיואינו חוזר, מפני שברכת המזון בימים אלו היא רשות, שאם רוצה אוכל פירות וכיוצא בהם
שיזכדי שלא יתענה, ובראש השנה יש מתירין אפילו להתענות. ואף שאין דבריהם עיקר, מכל
שיחמקום יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה אם יחזור לראש).
שיטויש בזה חילוק בין סעודת היום של ראש
שכהשנה לבין סעודת הלילה, כמבואר בפסקי הסדור, סדר ברכת המזון (וכן בראש השנה ביום,
שכאאבל בליל ראש השנה חוזר), ונתבאר לעיל סי' תעה (הערה ריא).
שכב[4077]
שכגהובא לעיל סי' רמב הערה ח (וחול המועד לא נאמר בו מקרא קדש, כמו שיתבאר בסי' תקכ[ט].
שכדאלא שקרוי מקרא קדש (בחגיגה יח, [א]) לענין קרבנות בלבד, כדכתיב [ויקרא כג, לז]
שכהלהקריב אשה וגו'). ונתבאר בהערה שם.
שכווראה מנחת אלעזר ח"ג סי' יט. אסוקי
שכזשמעתתא הל' יום טוב ס"ק ד. שאלי ציון סי' ח ס"ק ב. חוה"מ כהלכתו
שכחפ"א ביאורים אות א.
שכט[4078]
שלדעה הב' דלעיל שם ס"א (הכבוד בשבת ויום טוב, והענג בשבת, הן מדברי סופרים).
שלאואף שנתבאר לעיל (בסעיף זה ובס"א),
שלבשהכבוד והענג למדים מהפסוק "מקרא קדש" שנאמר בימים טובים. כבר הובא לעיל
שלג(הערה 4)
שלדשאינה אלא אסמכתא.
שלה*
שלוונתבאר
שלזלעיל סי' רמב ס"א במוסגר (אבל העונג והשמחה ביום טוב במאכל ומשתה הוא מן
שלחהתורה, כמו שיתבאר בסי' תקכ"ט), ובקונטרס אחרון שם ס"ק ב (רוצה לומר
שלטעונג שיש בו שמחה, כגון בשר ויין ... אבל העונג בשאר דברים ... מדברי סופרים, כמו
שמבשבת".
שמאוהכוונה
שמבלהאמור לקמן ס"ו (ויש בחול המועד מה שאין בראש השנה, והוא שכל שבעת ימי הפסח
שמגושמונת ימי החג .. חייב אדם להיות שמח וטוב לב ... ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה,
שמדשנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו'), וס"ז (כיצד משמחן ... בזמן שבית
שמההמקדש היה קיים היו אוכלין בשר שלמים לשמחה, ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין
שמויוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש ... מצוה יש באכילת בשר
שמזביום טוב, כיון שנאמר בו שמחה, והואיל ואי אפשר לנו לשמוח בו בעיקר השמחה שהיא
שמחאכילת בשר שלמים, יש לנו לשמחו בשאר כל מיני שמחות), וס"י (שהאכילה ושתיה
שמטבמועדות היא מצוה עשה).
שננמצא שבשר ויין שמטעם ענג הוא מדברי
שנאסופרים (אף בשבת וימים טובים), אבל בשר ויין שמטעם שמחה הוא מן התורה (אף בחול
שנבהמועד).
שנג[4079]
שנדוכן הוא לקמן סי' תקפב ס"י (בראש השנה ויום כיפור אין אומרים מועדים לשמחה
שנהחגים וזמנים לששון, מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון), ולעיל סי' תסז
שנוסס"ה (כל מקום שמקילין מחמת שמחת יום טוב יש להקל אפילו בחולו של מועד, שאף
שנזהוא בכלל יום טוב לענין שמחה כמו שיתבאר בסי' תקכ"ט).
שנחוראה שדי חמד אס"ד מע' חוה"מ
שנטס"ו. לקוטי שיחות חכ"ד ע' 304 הערה 22 (אף ש"ימים אלו לא
שסניתנו לשמחה" (שו"ע אדמו"ר הזקן סתקפ"ב ס"י) – הרי עליהם
שסאנאמר (נחמי׳ ח,
שסביו"ד. וראה שו"ע שם סתקפ"ג ס"ד) אכלו משמנים גו' אל תעצבו כי חדות
שסגהוי' היא מעוזם. וממשיך וילכו כל העם לאכול גו' ולעשות שמחה גדולה. וענין ר"ה
שסדהוא "וגילו ברעדה, תגל הארץ, בני ציון יגילו במלכם" (לקו"ת נצבים
שסהמז, רע"א)).
שסו[4080]
שסזראה לעיל סי' תצד סי"ח (אסור להתענות תענית חלום בחג השבועות,
שסחלפי שהוא יום שנתנה בו התורה וצריך לאכול ולשמוח בו, להראות שנוח ומקובל לישראל
שסטיום שנתנה בו התורה), ושם נסמן (הערה קטו).
שע[4081]
שעארמב"ם פ"ו הי"ז (שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים
שעבכולם ... חייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב, הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים
שעגעליו). טור ושו"ע ס"ב (חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו
שעדובניו וכל הנלוים אליו).
שעה[4082]
שעוראה טז, יד (ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר
שעזבשעריך). ברייתא פסחים קט, א (חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנא' ושמחת בחגך).
שעחרמב"ם שם (שנאמר ושמחת בחגך וגו').
שעט[4083]
שפברייתא שם (במה משמחן). לתוכן הסעיפים הבאים ראה לקוטי שיחות חל"ג ע' 62-68.
שפאאהלי שם ח"ט ע' רלב.
שפב[4084]
שפגתוספתא פסחים פ"י ה"ג (במה משמחן ... קטנים בראוי להם). ירושלמי פסחים
שפדפ"י ה"א (במה משמחן ... קטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין). רמב"ם
שפהשם הי"ח (כיצד, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות). טור ושו"ע שם (כיצד
שפומשמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים). יש"ש פ"ב סי' ה (אולי סמך על
שפזהתוספתא דערבי פסחים דקאמר שם, מצוה על האדם לשמח בניו ובני ביתו, עד רבי יהודה
שפחאומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להן, ומה ראוי לקטנים, כי אם קליות ואגוזים).
שפטוכן הוא לקמן הלכות תלמוד תורה פ"א
שצה"י (ובימים טובים עצמן שמצוה לשמח בהם התינוקות, במה שהיא שמחה להם, כמו
שצאאגוזים וכיוצא בהם, כמו שנתבאר בהלכות יום טוב).
שצבולענין ערב פסח, תניא פסחים קט, א (אמרו
שצגעליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו).
שצדב"ח ד"ה כתב הרמב"ם (היא גופא דלא יישנו וישאלו, אינו אלא דלפי שהם
שצהשמחים ומשתעשעים בקליות ואגוזים הם נעורים, ואם כן מכאן נשמע דבהא מילתא יש לשמח
שצולתינוקות ביום טוב). וכן הוא לעיל סי' תעב סל"א (מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים
שצזבליל פסח קודם עשיית הסדר).
שצח[4085]
שצטברייתא שם (במה משמחם ... נשים במאי, תני רב יוסף, בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל
תבבגדי פשתן מגוהצין). רמב"ם שם (והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי
תאממונו).
תב[4086] ברייתא שם (בזמן שבית המקדש
תגקיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך).
תדולענין
תהשביעי של פסח, ראה לקו"ת צו טו, ד (לא הקריבו שלמי שמחה בשביעי של פסח),
תוובהנסמן בהערות וציונים שם, ומראי מקומות שם. תורת מנחם חל"ט ע' 345 ואילך.
תז[4087]
תחתהלים קד, טו. ברייתא שם (ועכשיו
תטשאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש).
תירמב"ם שם (ושותין
תיאיין, שאין שמחה ... אלא ביין).
תיבוראה תורה אור מג"א צט, ג (ועכשיו
תיגמשחרב בית המקדש אין שמחה אלא ביין, וברביעית יין יוצא ידי חובת שמחת יום טוב,
תידשהשמחה היא בגבול ושיעור).
תיה[4088]
תיורמב"ם שם (והאנשים
תיזאוכלין בשר ... שאין שמחה אלא בבשר). טור (והאנשים אוכלין בשר). יש"ש
תיחשם (אנשים ישמחו בבשר ... ולא נקרא הסעודה להיות בו לב טוב ושמחה בלא אכילת בשר.
תיטאלא שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו אוכלין בשר שלמים, והיו עומדים על קרבנותיהם, והיה
תכמספיק להם שמחה זו). ב"ח ד"ה כתב הרמב"ם (ונראה דסבירא ליה לרבינו,
תכאדממתניתין דבפרק אותו ואת בנו (חולין פג, א) בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו
תכבצריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט וכו', בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו
תכגוכו', משום שהיו מרבין בשמחה לעשות סעודות, כדפירש רש"י לשם, אלמא דאיכא נמי
תכדשמחה בבשר אף על פי שאינן שלמים). מ"א סק"ג (ומצוה לאכול בשר
תכה(רמב"ם סמ"ק ב"ח יש"ש)).
תכווכן הוא לעיל סי' תצד סט"ז (שמצוה
תכזלאכול בשר בכל יום טוב כמו שיתבאר בסי' תקכ"ט).
תכחוכמו לענין שבת, שנתבאר לעיל סי' רמב
תכטס"ב (ואין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם
תלענג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים, לכך יש להם
תלאלהרבות בבשר ויין כפי יכלתם והשגת ידם).
תלבומכל מקום אינה דומה המצוה שבזמן שבית
תלגהמקדש קיים להמצוה עכשיו, כדלעיל סי' תצח בקונטרס אחרון ס"ק ה (דהא דאמרינן אין שמחה אלא בבשר, היינו
תלדשלמי שמחה, כמו שכתב הבית יוסף בסי' תקכ"ט עיי"ש. ואף שרש"ל
תלהפ"[ב] דביצה חלק עליו, מכל מקום מודה דאין מצות עשה זו דוחה את שום לא תעשה,
תלוכיון שהיא תלוייה בדעת האדם).
תלז[4089]
תלחמ"א סק"ד (ומטעם זה נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת).
תלט[4090]
תמתוס' מועד קטן כג, ב סוד"ה מאן (דכתיב בהן שמחה, שבת מיהא לא כתיב שמחה). וכן
תמאהוא לעיל סי' קכח סנ"ז (שאז שרויים בשמחת יום טוב ... משא"כ בשאר ימים,
תמבאפילו בשבתות).
תמגוראה לקוטי שיחות חט"ז ע' 522. שלחן
תמדהמלך ח"א ע' קסה-ו.
תמה[4091]
תמוהגהות מיימוניות פ"ו אות כ (גרסינן בירושלמי ... מכאן משמע שיותר טובים יהיו
תמזבגדי רגל מבגדי שבת). שו"ע ס"א (ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת).
תמחוהיינו שמלבד כבוד יום טוב בבגדים
תמטחשובים, כדלעיל סי' רסב ס"ג (וכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול
תנ... שהמלבוש נקרא כבוד, שהוא מכבד את האדם), יש בהם גם שמחת החג.
תנא[4092]
תנבמסכת סופרים פי"ח ה"ו (ביום טוב מאחרין לבא, שהן צריכין לתקן מאכלים של
תנגיום טוב). ברייתא מגילה כג, א (ביום טוב מאחרין לבוא), ופרש"י (לבית הכנסת,
תנדשצריך לטרוח בסעודת יום טוב, כך מפורש במסכת סופרים). רמ"א סוף ס"א (וביום
תנהטוב מאחרין לבא לבית הכנסת). לבוש סוף ס"א (ומאחרין לבא ביום טוב לבית הכנסת,
תנושצריכים לטרוח בסעודת יום טוב).
תנז[4093]
תנחמסכת סופרים שם (וממהרין לצאת). ברייתא מגילה שם (וממהרין לצאת), ופרש"י (משום
תנטשמחת יום טוב). רמ"א שם (וממהרין לצאת משום שמחת יום טוב).
תס[4094]
תסאיש"ש פ"ב סי' ד (נראה שאין לאחר התפילה יותר מחצות, דהיינו י"ח
תסבשעות על היום, וראוי לגעור בש"ץ, בימי הסוכות, שהלילות קצת ארוכים, אם בא
תסגלהאריך בניגונים כל כך, וכן בכל שבתות השנה). מ"א סק"ז (ויש לגעור בחזנים
תסדהמאריכים יותר מחצות).
תסה[4095]
תסוס"א (צריך למהר לאכול סוף שעה ששית שאסור להתענות בשבת עד חצות). וכן הוא בסי'
תסזרפא ס"ג (בניגון הזמירות של שבת ... לא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם
תסחחצות היום, כמו שיתבאר בסי' רפ"ח).
תסט[4096]
תעב"ח סי' תקפד (דבשלש רגלים מאחרין לבוא לבית הכנסת, משום דמצוה לטרוח בסעודת
תעאיום טוב. ועיין במה שכתבתי לקמן בסימן תרמ"ד) וסי' תרמד (ואפשר לומר דמשום
תעבשמאריכין בזמנינו בקרוב"ץ על הגשם, ומזכירין נשמות, לפיכך כתב להשכים. ועיין
תעגבמה שכתבתי למעלה בסימן תקפ"ד). מ"א סק"ו (וב"ח סי'
תעדתקפ"ד ובסימן תרמ"ד כתב, דהאידנא שמאריכין בפיוטים, משכימין בכל יום טוב
תעהעכ"ל, כלומר דרש"י פירש הטעם דמאחרין כדי לטרוח בסעודת יום טוב קודם
תעושילכו לבית הכנסת, והאידנא יכולים להכין בעוד שמאריכין בניגונים ופיוטים).
תעז[4097]
תעחכדלעיל סי' רפא ס"א (בשבת צריך להקדים לבא לבית הכנסת יותר מביום טוב,
תעטכמ"ש בסי' תקכ"ט).
תפ[4098] כנזכר לעיל סי' סח ס"א (מה
תפאשנוהגין במקומות הרבה לומר פיוטים בברכות קריאת שמע, יש אומרים שכל מי שאפשר לו
תפבלבטל המנהג שלא על ידי המחלוקת יבטל, לפי שהפיוטים שאינן מענין הברכה חשובין הפסק
תפגגמור ... ויש אומרים שאין איסור בדבר).
תפד[4099]
תפהב"ח סי' תקפד (דמנהגינו להרבות בקרוב"ץ, והגון ליזהר ביותר בראש השנה
תפושהוא יום הדין, לקרות שמע בעונתה), וסי' תרמד (טוב יותר להשכים, כדי לקרות קריאת
תפזשמע בעונתה).
תפחוכן הוא לעיל סי' רפא ס"א (צריך
תפטלהקדים לבא לבית הכנסת ... ליזהר מאד שלא לעבור זמן קריאת שמע).
תצוראה לעיל סי' מו ס"ט (טוב לומר
תצאבשחרית אחר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים אומרים הצבור
תצבפיוטים ביוצר ושוהין עד קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה, ויוצא בזה לדברי האומרים
תצגשפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה).
תצדומנהג חב"ד לקרוא קריאת שמע (ג'
תצהפרשיות) לפני תחלת התפלה, כי מאחרים התפלה בשבתות וימים טובים.
תצו[4100] כדלעיל ס"ו (ושמחה זו
תצזהיא מצות עשה מן התורה), וס"ז (לכך נהגו להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר
תצחמבשבת). וראה ס' הק"ן ע' 41. לעיל (הערה 29).
תצט[4101]
500רמב"ם פ"ו הי"ט (אע"פ שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה,
501לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו). טור ולבוש ס"ג (אף על פי שהאכילה והשתייה
502במועד מצות עשה היא, לא יהא אוכל ושותה כל היום).
503[4102]
504ראה טז, ח.
505[4103]
506פנחס כט, לה.
507[4104]
508ברייתא וגמרא טו, ב (רבי יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם, אמר רבי יוחנן
509ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם,
510הא כיצד ... רבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם). טור ושו"ע ס"א (מצות
511יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה).
512וכן הוא לקמן סי' תקצז ס"ג (כל יום
513טוב צריך לחלק חציו לה' וחציו לכם כדי לקיים שני פסוקים, שבאחד כתוב לה' ובאחד
514כתוב לכם).
515[4105] מ"א בריש הסימן (דהאידנא
516דאין דורשים דינים תוך הדרשה, מוטב לדרו[ש] אחר הסעודה). ונתבאר בקונטרס אחרון.
517[4106]
518רמב"ם שם (אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות
519ומתפללין וקורין בתורה בענין היום, וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות
520קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן
521לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה). טור ולבוש שם (אלא כך היא המדה, כל העם משכימים
522לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומתפללים וקורין בתורה בענין היום, וחוזרין לבתיהם
523ואוכלים, והולכין לבתי מדרשות ושונין עד חצי היום ומתפללין תפילת המנחה, וחוזרין
524לבתיהן לשתות שאר היום עד הלילה).
525[4107]
526יש"ש חולין פ"א סי' נ (ש"ץ זה ... אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו
527הרי זה מגונה ... כי אין זה לא מחציה לה' ולא מחציה לכם). מ"א ריש הסי' (ובחולין
528פ"א סימן נ' כתב מה שמאריכין החזנים בנגונים אין זה מחציו לה' וחציו לכם).
529וראה גם לעיל סי' נג סי"ד (ש"ץ
530שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו הערב ... אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו, הרי זה
531מגונה). לקמן סי' תקפד ס"ט (במה דברים אמורים בפיוטים ובתפלות, אבל בניגונים
532אין להאריך יותר מחצות, כיון שהוא יום טוב).
533[4108]
534ראה טז, יד. וראה לקוטי שיחות חט"ז ע' 368 הערה 36 (וצ"ע שלא העתיק אדמו"ר
535הזקן גם תיבת "והאלמנה").
536[4109]
537הושע ט, ד.
538[4110]
539מלאכי ב, ג. רמב"ם פ"ו הי"ח (וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר
540ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא
541ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו,
542ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו
543קלון היא להם, שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם). טור ושו"ע ס"ב (וחייב
544להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים). לבוש ס"ב (וחייב להאכיל לגר ליתום
545ולאלמנה עם שאר עניים, שכן סיים הפסוק והלוי והגר והיתום והאלמנה וגו', אבל מי
546שנועל דלתי ביתו ואוכל ושותה עם בניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש,
547אין זו מצוה אלא שמחת כריסו, ועליהם נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו
548כי לחמם לנפשם הוא).
549וכן לענין אכילת קרבן שלמי חגיגה ושלמי
550שמחה כתב הרמב"ם הל' חגיגה פ"ב הי"ד (כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי
551שמחה, לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצוה גמורה, אלא חייב לשמח
552העניים והאמללים, שנאמר והלוי והגר והיתום והאלמנה, מאכיל הכל ומשקן כפי עשרו. ומי
553שאכל זבחיו ולא שִמח אלו עמו, עליו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו,
554כי לחמם לנפשם).
555[4111]
556תבוא כח, מז.
557[4112] רמב"ם פ"ו
558ה"כ (כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש ויאמר שכל
559מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא
560הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר
561הכל, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, הא למדת שהעבודה
562בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות). טור
563ושו"ע ס"ג (ולא ימשוך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק
564וקלות ראש שמחה, אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש
565בה עבודת היוצר).
566[4113]
567רמב"ם פ"ו הכ"א (חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין
568ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות, כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים
569ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם, כדי שלא יתערבו אנשים ונשים
570בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה). טור ושו"ע ס"ד,
571כלשון הרמב"ם, ומסיים (אלא יהיו כולם קדושים).
572וראה אגרות קודש ח"ה אגרת א'תנד
573הערה 3 (וראה שו"ע רבנו הזקן סו"ס תקכ"ט שהעתיק לשון הרמב"ם,
574והוסיף בסופו: אלא כולם יהיו קדושים (בפשטות – בכדי לסיים בדבר טוב) והוא
575ע"פ הירושלמי יבמות (פ"ב ה"ד) ויק"ר (פכ"ד, ו) דהפורש מן
576העריות (עבירה – שבשו"ע שם) נקרא קדוש).
577[4114]
578תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:
579בפנים ס"י נתבאר, שאחר תפלת שחרית
580ומוסף וסעודת יום טוב הולכים לבתי מדרשות ודורשין באגדה.
581והא
582דאיתא בגמרא דורשין הלכות פסח בפסח, היינו קודם סעודה, אבל אחר סעודה אין לדרוש
583בהלכה מחשש שכרות, אלא באגדה מעניינו של יום.
584ומסיק לעיל סי' תכט ס"ד (ועכשיו אין
585נוהגין לדרוש הלכות בחג עצמו (לפי שהכל כתוב בספר), אלא דורשין באגדה מענינו של
586יום כמו שיתבאר בסימן תקכ"ט).
587לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום
588טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
589[4115]
590לב, סוע"א (משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות
591פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג).
592[4116]
593טו, ב (מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב).
594[4117] "יצתה כת ראשונה (לסעוד סעודת יום
595טוב, והניחוהו דורש, רש"י) ... בשעת פטירתן אמר להם, לכו אכלו משמנים ושתו
596ממתקים", הרי שדרש להם
597בהלכות יום טוב קודם סעודה.
598[4118]
599פ"ב סי' ה (דרב לא מוקי אמורא עליה מיום טוב לחבריה, פירוש, כלומר, שעשה היום
600יום טוב, דהיינו לאחר סעודה, עד למחר, משום שכרות, דרב אורויי הוה מורה בדרשא שלו,
601כדאמרינן בכריתות (י"ג ע"ב), ושִכור אסור להורות).
602[4119]
603ריש הסימן (שמצינו בעובדא דרבי אליעזר, וגם רבא לא מוקים אמורא עליה מיום טוב
604לחבירו משום שכרות, לכן מוטב לדרוש בשחרית, ועכ"פ לא ימשוך יותר מחצות
605(יש"ש) ... ולי נראה דהאידנא דאין דורשים דינים תוך הדרשה, מוטב לדרו[ש] אחר
606הסעודה).
607[4120]
608סק"א (ומשמע בפ"ק דמגילה דביום טוב עצמו מחויבים לדרוש בענינו של יום,
609כגון פסח ביציאת מצרים).
610וכן הוא לעיל שם ס"ד (משה רבנו
611עליו השלום תיקן להם לישראל שיהיה כל חכם העיר דורש לבני עירו בכל רגל בענינו של
612יום, נס הנעשה בו ביום, כגון בפסח ביציאת מצרים ובעצרת במתן תורה ובחג בהיקף ענני
613כבוד).
614[4121] בכמה דפוסים נדפס כאן: "יתר הסימנים עד הלכות ראש השנה לא
615באו בדפוס מעולם בשו"ע הזה, כי לא נמצאו בכתבי המחבר נ"ע".