Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shulchan Aruch HaRav Hilchos Pesach Part 1 Simanim 429 to 441·Additionsשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"א (סי' תכט-תמא)·הוספות

אהוספות
א

בפסקי הסדור – סדר הנהגות של פסח
המנהג להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה כדי שימצאם הבודק²⁴²⁰. ועל פי הקבלה יש להניח עשרה פתיתין²⁴²¹.

גוקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך כו' על ביעור חמץ²⁴²²:

דוצריך לחפש לאור הנר בכל המחבואות גם בסדקים שבקרקע²⁴²³:

הולא ידבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אפילו מעניני הבדיקה²⁴²⁴. ונכון שלא ישיח שלא מעניני הבדיקה כל זמן בדיקתו²⁴²⁵.

וויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתים, ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה, ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר²⁴²⁶:

זואחר הבדיקה יזהר בחמץ שמשייר להצניעו למחר לשרפה או לאכילה לשמרו שלא יוליכוהו אנה ואנה שלא יתפרר ויתגרר ממנו על ידי תינוקות או עכברים²⁴²⁷:

חוגם²⁴²⁸ צריך לבטל אחר הבדיקה ויאמר²⁴²⁹: כל חמירא וחמיעא²⁴³⁰ דאיכא ברשותי²⁴³¹, דלא חמיתיה²⁴³² ודלא ביערתיה ודלא ידענא ליה²⁴³³, ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא²⁴³⁴:

טביום י"ד בשעה ה'²⁴³⁵ יעשה לו מדורה בפני עצמו²⁴³⁶ וישרפנו ויבטלנו²⁴³⁷.

יובביטול היום יאמר: כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דחזיתיה ודלא חזיתיה²⁴³⁸ דחמיתיה ודלא חמיתיה²⁴³⁹ דביערתיה²⁴⁴⁰ ודלא ביערתיה, ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא:

יאויש לשרוף עשרה פתיתין²⁴⁴¹ ובשעת שריפת החמץ יאמר זה: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו²⁴⁴², כשם שאני מבער החמץ²⁴⁴³ מביתי ומרשותי, כך תבער את כל החיצונים, ואת רוח הטומאה תעביר מן הארץ, ואת יצרנו הרע תעבירהו מאתנו, ותתן לנו לב בשר לעבדך באמת, וכל סטרא אחרא וכל הקליפות וכל הרישעה בעשן תכלה²⁴⁴⁴, ותעביר ממשלת זדון מן הארץ, וכל המעיקים לשכינה תבערם ברוח בער וברוח משפט²⁴⁴⁵, כשם שביערת את מצרים ואת אלקיהם בימים ההם ובזמן הזה²⁴⁴⁶ אמן סלה:

יבב

יגלקוטי טעמים ומנהגים – מאת כ"ק אדמו"ר זי"ע
הלכות פסח
הלכותפסח²⁴⁴⁷. הי' הראשונותשנדפסו משולחן ערוך רבינו הזקן (על ידי בניו, שקלאוו, תקע"ג²⁴⁴⁸), והן גם הראשונות (ביחד עם הלכות ציצית) שנכתבו ונגמרו על ידי רבינו הזקן עוד "בהיותו יושב בשבת תחכמוני" במעזריטש (הקדמת אדמו"ר האמצעי להשולחן ערוך²⁴⁴⁹, הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל²⁴⁵⁰). – הלכות תלמוד תורה²⁴⁵¹ (וסדר ברכת הנהנין²⁴⁵²) – נדפסו על ידי אדמו"ר הזקן, אבל כענין בפני עצמו ולא כחלק מהשולחן ערוך.

ידשבת הגדול
נקרא כך מפני שנעשה בו נס גדול (תוד"ה ואותו שבת פז, ב²⁴⁵³. טושו"ע רס"י תל²⁴⁵⁴). – במחזור ישן כת"י²⁴⁵⁵ נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שבת הגדול, וכן שבת שלפני ראש השנה (כתר שם טוב ח"ג²⁴⁵⁶). ויש לומר שקראו שם זה לשבתות אלו, (אף דלא שייך בהם הטעם הנ"ל), מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יום טוב.

טושבת הגדול שחל להיות בערב פסח – ורק אז – מפטירין וערבה (באר היטב סת"ל סק"א), לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות (שו"ע אדה"ז סוס"י ת"ל, עיי"ש²⁴⁵⁷).

טזבשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים (שו"ע ס"ס ת"ל) וכן נוהגים (ודלא כמ"ש בשער הכולל²⁴⁵⁸).

יזבדיקת וביעור חמץ
המנהגלהניחפתיתיחמץכו'קודםהבדיקה. מעיקר הדין אין צריך כלל להניח, כי המצוה לחפש אחר החמץ, וגם אם לא מצא כבר קיים המצוה כתיקונה (שבלי הלקט סי' רו בשם שו"ת הגאונים²⁴⁵⁹, כלבו בשם רב האי גאון²⁴⁶⁰). אבל כבר נתפשט המנהג להניחן ומנהג ישראל תורה היא (שו"ע אדה"ז סו"ס תל"ב²⁴⁶¹).

יחראה בחק יעקב²⁴⁶² טעמי מנהג זה. ויש להוסיף טעם: כדי שבביטול היום יוכל לומר כל חמירא וחמיעא דחמיתי'. וגם שלא ישכח חובת ביעור, ולא יצטרך לשרוף הכלי שלקח לבדיקה, כמ"ש סו"ס תמ"ה²⁴⁶³.

יטחמץקשה. כדי שלא יתפרר (שו"ע סי' תל"ב²⁴⁶⁴).

כוע"פהקבלהישלהניחעשרהפתיתין. (משנת חסידים²⁴⁶⁵, סידור האריז"ל²⁴⁶⁶) בס' ברית הלוי למהר"ש אלקבץ כתב שמרומז בגמרא (פסחים י, א) הניח עשר כו' (שער הכולל²⁴⁶⁷).

כאמנהגביתהרב. מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, כל אחד מהם כרוך בפיסת נייר – בכתר שם טוב ח"ג²⁴⁶⁸ כותב אשר כן הוא גם מנהג הספרדים באה"ק סוריא תוגרמא ומצרים. והטעם כדי שלא יתפרר. ועדמ"ש בשו"ע סתל"ב. –

כבבודקים לאור נר של שעוה (שו"ע סתל"ג) ועל ידי נוצת עוף. הבודק מניח החמץ שמוצא בשק קטן של נייר. בגמר הבדיקה מניח שק זה הנוצה ושירי הנר – אם ישנם – בקערורית כף-עץ, מעטף הכל בנייר (אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף), ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו.

כגברוךכו'עלביעורחמץ (פסחים ז, ב) ואע"פ שבשעה זו אינו מבערו עדיין, מכל מקום כיון שאין הבדיקה תכלית המצוה ולאחר הבדיקה מיד הוא מבטל ומפקיר כל החמץ שנשאר ולא מצאו, הרי ביטול זה נקרא ביעור. וגם ביעור שביום יד' נפטר בברכה זו (טור²⁴⁶⁹ וב"י²⁴⁷⁰. שו"ע אדה"ז סתל"ב²⁴⁷¹).

כדעלביעור. ולא לבער ראה רמב"ם הל' ברכות פי"א הט"ו ובנ"כ הש"ס שם²⁴⁷².

כהוצריךלחפשלאורהנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה (פסחים ח, א²⁴⁷³).

כוויזהרולבדוקתחלהבחדרהסמוךלמקוםששמעוהברכה. לפי שהליכה מבית לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית המצוה (שו"ע אדה"ז סתל"ב ס"ח).

כזצריךלבטלאחרהבדיקה. בטול בזמן זה הוא תקנת חכמי הגמרא, כדי שיהי' לו זמן קבוע ... ובדורות האחרונים הוסיפו לבטלו גם ביום (שם סתל"ד סי"ג).

כחכלחמירא. בירושלמי (פסחים פ"ב ה"ב), נוסח הביטול הוא בלשון הקודש²⁴⁷⁴, אבל הגאונים תיקנוהו בלשון ארמי מפני עמי הארץ (דרכי משה²⁴⁷⁵. שו"ע אדה"ז תל"ד ס"ח²⁴⁷⁶). ונמצא – בשינוים – ברש"י (פסחים ו, ב²⁴⁷⁷), רי"ף (שם ג, א²⁴⁷⁸), רא"ש (שם פ"א, ס"ט²⁴⁷⁹), בה"ג²⁴⁸⁰, מחזור ויטרי²⁴⁸¹, יוצר לשבת הגדול²⁴⁸² ועוד.

כטנוסח רבינו²⁴⁸³ מדוייק על פי מה שכתב הב"ח סי' תל"ד²⁴⁸⁴ – הובא בח"י²⁴⁸⁵ – וכן הוא בסידור שער השמים להשל"ה²⁴⁸⁶.

לוהנה בב"ח ושער השמים כתבו: כל חמירא וכלחמיעא, אבל רבינו העתיק כל חמירא וחמיעא, וכן הוא בח"י, ובאר היטב²⁴⁸⁷ (שם), בסידור האריז"ל²⁴⁸⁸, בסידור יעב"ץ²⁴⁸⁹ ועוד. ולכאורה ע"פ מרז"ל (מו"ק כו, א) ואימא עד דהוו כולהו, אמר ליה על על הפסיק הענין, גם כאן, כיון שגם אם ישנו רק אחד משניהם, חמץ או שאור, מבטל צריך לומר: כל חמירא וכל חמיעא. ויש לומר דתיבת כל עצמה מורה דבאיזה אופן שיהי' – מבטל. וראה בסידור קול יעקב²⁴⁹⁰ רמזי תיבת וחמיעא בוא"ו.

לאוחמיעא. אף שחמירא כולל גם חמץ, ראוי לכל מדקדק במעשיו להזכירו בפירוש (ב"ח, שו"ע אדה"ז סי' תל"ד ס"ט).

לבדלאחמיתי'. כ"ה בסידור של"ה, סידור קול יעקב ועוד. ודלא כהב"ח, ח"י, סידור הר"ש ראשקוב²⁴⁹¹, שכתבו דלאחזיתי' (והבאר היטב לא דק בהעתיקו לשון הב"ח). וראה בסידור קול יעקב הטעם על פי סוד²⁴⁹².

לגודלאידענאלי'. כי החמץ שמצניע למחר אינו מבטל²⁴⁹³ (ב"ח סתל"ד).

לדכעפראדארעא. ממעט זהב שנקרא גם כן עפר, כמו שנאמר (איוב כח, ו) ועפרות זהב לו (ח"י, שו"ע אדה"ז סתל"ד ס"ז).

להבדיקתחמץ. אדמו"ר הזקן הלך למעזריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ"ד²⁴⁹⁴ ושהה שם (בפעםההיא) עד לפני חה"פ תקכ"ה. כשחזר לביתו – ביום י"ג ניסן בשנה ההיא לא אכל (לא התענה שהרי אסור בתענית²⁴⁹⁵, אלא שלא אכל) כי הי' טרוד בהכנה לבדיקת חמץ, אשר כל הכוונות שקיבל במעזריטש בענין בדיקת חמץ יבוא כן בהבדיקה בפועל. הבדיקה נמשכה כל הלילה, ולא הי' לו אז רק חדר אחד (שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר חג הפסח תרח"ץ²⁴⁹⁶).

לואז פירש רבנו המשנה (ריש פסחים): אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר – י"ג בגימטריא אחד, הוא ענין הדעת, בזה אין שייך (צריך?) בדיקה. י"ד הוא ענין המדות (ז' מדות דנפש האלקית ודנפש הבהמית) שם צריך להיות בודקין את החמץ, והבדיקה היא לאור הנר, נר ה' נשמת אדם²⁴⁹⁷. והבדיקה היא בחורין ובסדקין, שלכן צריך להיות לאור הנר, כי מדורה היא בחינת אצילות, ושם הרי לא יגורך רע²⁴⁹⁸, אבוקה היא בבריאה ואור הנר – יצירה, כי עשי' היא בחינת חושך (שם. ועייג"כ של"ה מס' שבת – קלו, ב²⁴⁹⁹. קהלת יעקב מערכת אבוקה²⁵⁰⁰. ד"ה אור לי"ד ה'ש"ת²⁵⁰¹).

לזביוםי"דבשעהה'. ראה שו"ע סתמ"ג איך משערין שעות אלו²⁵⁰².

לחמדורהבפניעצמו (טור סי' תמ"ה²⁵⁰³. מהרש"ל²⁵⁰⁴, מהרי"ל²⁵⁰⁵, מ"א²⁵⁰⁶), דגזרינן אטו שורפו לאחר זמן איסור הנאתו (ב"י²⁵⁰⁷).

לטדחזיתי'כו'דחמיתי'. אפשר לומר: חמיתי' בשעת הבדיקה. חזיתי' – מעולם²⁵⁰⁸ (ב"ח סתל"ד).

מוישלשרוףעשרהפתיתין. כפל עוד הפעם ע"ד י' פתיתין, כי הן בבדיקה והן בשריפה צ"ל י' פתיתין (עיין בפרי עץ חיים שער חג המצות ספ"ד²⁵⁰⁹ ובמשנת חסידים שם²⁵¹⁰).

מאיהירצון. בסידור האריז"ל. ושם הוא "ד' אלקי ואלקי אבותי" בלשון יחיד. ואולי הטעם דשינה ללשון רבים "אלוקינו ואלקי אבותינו", שמתוך כך התפלה נשמעת (ברכות ל, א²⁵¹¹. שו"ע אדה"ז או"ח סק"י ס"ד²⁵¹²). ובפרט ששאר כל תפלה זו היא גם כן בלשון רבים²⁵¹³. וראה מ"א ואחרונים או"ח ריש סי' מו²⁵¹⁴.

מבוצע"ק דבתפלת יהי רצון כו' מעזי פנים כו', ובסוף סדר קדוש לבנה, גם נוסח רבינו הוא בלשון יחיד²⁵¹⁵, וכן הוא בסידור של"ה (ובסידור רש"ר²⁵¹⁶: יהי רצון כו' מעזי פנים, הוא בלשון רבים).

מגומ"ש בשער הכולל²⁵¹⁷ על יהי רצון כו' מעזי פנים, שהטעם מפני שאינו בצבור – צ"ע, שהרי גם יהי רצון דביעור חמץ אינו בצבור.

מדבעשןתכלה. וכן הוא בתפלות ראש השנה ויום הכיפורים – בבי"ת, וכלשון הכתוב (תהלים לז, כ) כלו בעשן כלו.

מהברוחבערוברוחמשפט. לשון הכתוב (ישעי' ד, ד) הוא ברוח משפט וברוח בער. ומה ששינו והקדימו בער למשפט מובן, דלענין הדחה וזיכוך עונות בנות ציון שבכתוב, ידיח ברוח משפט דאיהו רחמי, כמו שפירש"י ביסורין, שזהו כמו אב המייסר את בנו (ראה בזה אגה"ק לרבינו הזקן ס' כב). ומה שישאר בלי בירור יבער מן העולם ברוח בער. אבל כאן, לענין החיצונים והקליפות המעיקים לשכינה, יבער ברוח בער, וכל ניצוצי הקדושה שהחיצונים יונקים מהם (עיין פע"ח שער חהמ"צ פ"א) ידיח ברוח משפט לזככם (שער הכולל).

מובימיםההםובזמןהזה²⁵¹⁸. וכן הוא בסידור הרש"ר. וצ"ע דבכל התפלות הנוסח הוא "בזמן", ולא נמצא במקום אחר "ובזמן" בתוספת וא"ו²⁵¹⁹. ובסידור קול יעקב כאן הוא לנכון בזמן בלא וא"ו.

מזביעורחמץ. מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לכו"ם (זח"ב קפב, א). האריז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה (באר היטב רס"י תמ"ז²⁵²⁰). – ואולי הכוונה שלא יאונה לו כל און בשוגג, שהרי בודאי בעל בחירה הוא גם אז.

מחג

מטשו"ת רבינו – יאוש והפקר באיסורי הנאה
אל²⁵²¹ האשל הגדול בענקים, הוא ניהו מרנא ורבנא הרב הגאון מופת הדור מפורסם בכל קצוי ארץ בוצינא קדישא דנהורא אספקלריא המאירה איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד תפארתו מהור"ר שניאור זלמן נ"י ויופיע כאור השמש ויהלום.

נ...וכדי שלא להוציא הנייר חלק אכתוב לאדוני קושיא אחת שנתקשתי²⁵²², בב"ק דף צ' ע"ב, תנו רבנן שור תם שהמית והזיק כו', וכי קדמוהו ודנוהו דיני נפשות ליהדר ולידייניה כו'²⁵²³. ואיתא בכריתות דף כ"ד ע"א א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו, ופירש"י דהוי הפקר משנגמר דינו. ואיתא בב"ק י"[ג] ומ"[ד] אם נגח ואחר כך הפקיר פטור והועד בבעליו כו'²⁵²⁴. ואיתא בהרא"ש דף י"ג²⁵²⁵ דאפילו חכמים לא פליגי על ר' יהודה דפטור מלשלם. ואם כן מאי מקשה הגמרא ליהדר ולדייניה דיני ממונות, דהא משנגמר דינו הוי הפקר, ונגח ואחר כך הפקיר פטור²⁵²⁶.

נאויש לי דרך לישב באריכות גדול²⁵²⁷, אך באתי לבקש מאת אדוני לחוות דעתו הצלולה בזה, ואסיים ואומר שלום.

נבהק' נפתלי הירש בא"א המפורסם החריף מוהר"ר ישראל הכהן מסטנאב

נגמ"ץ דק"ק בארדיצוב

נדוזאת אשר השיבו על זה
ואשר הקשה לשאול בסוגיא דסוף פרק החובל²⁵²⁸, מסוגיא דסוף פ"ק²⁵²⁹, ומריש פ"ו דכריתות²⁵³⁰. לכאורה היא קושיא אלימתא.

נהאך כבר יישבה הרמב"ם פי"א²⁵³¹ (דאע"ג דסבירא ליה דאינו משלם אלא מרידיא²⁵³², הרי גם רידיא עלייה דמרה הוא, כדאיתא שם בגמרא²⁵³³), במה שסמכו ענין לו לדין זה²⁵³⁴, דין השנוי בברייתא סוף פ"ד²⁵³⁵, דלאחר שנגמר דינו אם הקדישו אינו מוקדש, וכן במתנה²⁵³⁶, והוסיף מדיליה עוד (אף שאין דרכו בכך כנודע²⁵³⁷, אלא בכדי ליישב קושית כת"ר), דאם הפקירו אינו מופקר²⁵³⁸.

נוולכאורה אינו מובן וסותר דברי עצמו בהלכה י"ג שם²⁵³⁹ שכל הקודם זכה שהרי הפקירוהו כו', והוא תלמוד ערוך ריש פ"ו דכריתות שהביא כת"ר, ולמאי נפקא מינה אינו מופקר²⁵⁴⁰.

נזאלא דהתם משום יאוש לחודיה נגעו בה²⁵⁴¹ (כמ"ש הרא"ש פ"י דב"ק²⁵⁴²). וסבירא ליה לרמב"ם כמ"ש התוס' בב"ק דף ס"[ו] סוף ע"א²⁵⁴³, דאע"ג דכל הקודם זכה לאחר יאוש כמו בהפקר, אעפ"כ אין דינו כמפקיר בפירוש ממש מדעתו ורצונו הטוב²⁵⁴⁴.

נחויש חילוק ונפקא מינה אפילו לעניין זכייה עצמה. ומכל שכן הכא לענין שאינו יכול להפקירו מדעתו ורצונו לאחר שנגמר דינו, כמו שאינו יכול להקדישו, משום דלאו ברשותיה קאי, כדפרש"י שם²⁵⁴⁵. וכמו חמץ לאחר שש אינו יכול לבטלו ולהפקירו ולהוציאו מרשותו שלא יעבור עליו בבל יראה, וגם אם הפקירו אינו יוצא מרשותו ועובר עליו בבל יראה כאילו הוא שלו²⁵⁴⁶. וכן בור ברשות הרבים שהפקירו חייב על נזקיו כשלו, כדאיתא בגמרא²⁵⁴⁷ אמר ר' אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו כו'. והוא הדין נמי בשור שהמית והזיק ונגמר דינו למיתה, אינו יכול להוציאו מרשותו מדעתו ורצונו על ידי שמפקירו, שלא נוכל לגמור דינו על הנזקין, משום דכתיב²⁵⁴⁸ והועד בבעליו והוא אינו בעליו משהפקירו והוציאו מרשותו, אלא בעל כרחו הוא בעליו לענין שגומרים דינו בפניו על הנזקין.

נטואף שכל הקודם זכה²⁵⁴⁹. זהו ענין הפקר ממילא על ידי יאוש שלא ברצונו, אבל הוא אינו יכול להפקירו ולהוציאו מרשותו מדעתו ורצונו, כמו שאינו יכול להקדישו. ומאחר שהוא אינו יכול להוציאו מרשותו מדעתו ורצונו על ידי הפקר זה, קרינן ביה והועד בבעליו.

סוקצת יש להוכיח כן, מדר' יהודה²⁵⁵⁰ סבירא ליה דפטור גם ממיתה בנגח ואחר כך הפקיר, משום דבעי והועד בבעליו בשעת גמר דין, והרי תיכף משנחקרו העדים וכיוונו עדותם ונמנו הבית דין וגמרו ביניהם שלא בפני בעליו שהשור חייב מיתה, אם נודע זה לבעליו ידיעה נאמנה בודאי אסחיה לדעתיה ונתייאש, וכשהבית דין שולחים אחר כך לקרוא לבעליו לבית דין ואומרים לו ששורך חייב סקילה כדין התורה²⁵⁵¹, אליבא דר' יהודה על כל פנים²⁵⁵² (ולפי דעת הרמב"ם²⁵⁵³ אפילו לרבנן אם יש לו בעלים צריך לגמור בפניהם. ומ"ש המגיד משנה²⁵⁵⁴ שכן הוא בברייתא²⁵⁵⁵ צ"ע, דבברייתא מיירי בפני השור), למה יומת, הרי כבר נתייאשו והוי הפקר ממילא. ודוחק לומר שלא חייבה תורה סקילה אלא כשלא היתה ידיעה נאמנה בתחילה לבעליו איך שנחקרו העדים, שהעידו בפניו דייקא, וכיוונו עדותם²⁵⁵⁶. אלא ודאי דלא פטר ר' יהודה אלא כשהפקירו בפירוש מדעתו ורצונו, והוא הדין לרבנן לענין נזקין, כמ"ש הרא"ש²⁵⁵⁷, דשוין הן.

סאוהא דחשיב ר' אלעזר שני דברים בלבד, היינו שעשאן הכתוב דייקא, אבל נגח והזיק אינו מפורש בכתוב. וכן לר' יהודה אם היתה ידיעה בתחלה לבעלים גם כן אינו מפורש בכתוב.

סבותדע דלא קא חשיב נמי ר' אלעזר ישראל שמצא עבודה זרה והגביהה וזכה בה²⁵⁵⁸, שאינה ברשותו כמו חמץ בפסח ממש שאסורה בהנאה, וצריך לבערה מן העולם כמו חמץ²⁵⁵⁹, כדתנן²⁵⁶⁰ שוחק וזורה לרוח כו', וכדאיתא בפסחים דף כ"ח²⁵⁶¹, ואפילו הכי היא כשלו לענין שאין לה ביטול, כדאיתא בעבודה זרה דף מ"ב ע"א²⁵⁶², ובב"ח ליו"ד סי' קמ"ו²⁵⁶³, דלא כט"ז שם²⁵⁶⁴.