Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shulchan Aruch HaRav Hilchos Pesach Part 1 Simanim 429 to 441·Customs of the days of Nissanשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"א (סי' תכט-תמא)·תכט מנהג ימי ניסן

אתכט מנהג ימי ניסן
ובו י"ט סעיפים

בתקנת הדרשות לפני החג ובחג
א חכמים¹⁹ הראשונים²⁰ תקנו²¹ בזמן שבית המקדש היה קיים²² שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים²³ הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל, דהיינו שמפורים ואילך²⁴ ידרשו הלכות פסח, ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת, ומי"ד באלול²⁵ ואילך ידרשו הלכות החג²⁶.

גלפי שכל אחד ואחד הדר בארץ ישראל²⁷ חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה²⁸ ושלמי חגיגה ושלמי שמחה²⁹, וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן, לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל שלשים יום לפניו, כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן, ויהיה להם שהות כל שלשים יום³⁰:

דב ותקנה זו לא נתבטלה מישראל אף לאחר שחרב בית המקדש³¹, שכל חכם היה שונה לתלמידיו הלכות הרגל שלשים יום לפניו³², כדי שיהיו בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון.

הולהמון עם היו דורשים הלכות הרגל בשבת שלפניו³³, שבשבת זו היו מתקבצין כל העם³⁴ מכל הכפרים לשמוע הלכות הרגל מפי החכם³⁵.

ולפיכך נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו³⁶, אם אינו ערב פסח³⁷, והלכות החג דורש בשבת שובה³⁸ (אבל עצרת אין בו הלכות מיוחדות³⁹, שכל איסור והיתר הנוהגין בו נוהגין גם כן בפסח וסוכות).

זוהעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון⁴⁰, ולא כמו שנוהגין עכשיו⁴¹:

חג ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות (לפי שהכל כתוב בספר⁴²), מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל⁴³, עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה:

טד משה רבנו עליו השלום תיקן להם לישראל שיהיה כל חכם העיר דורש לבני עירו בכל רגל⁴⁴ בענינו של יום, נס הנעשה בו ביום⁴⁵. כגון בפסח ביציאת מצרים, ובעצרת במתן תורה, ובחג בהיקף ענני כבוד.

יוגם כן ידרוש לעם בכל רגל הלכות הצריכות לבו ביום, שיודיע להם האסור והמותר בו ביום⁴⁶, הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת⁴⁷ והלכות חג בחג, אף על פי שדרש להם הלכות הרגל שלשים יום לפניו.

יאועכשיו אין נוהגין לדרוש הלכות בחג עצמו⁴⁸ (לפי שהכל כתוב בספר⁴⁹), אלא דורשין באגדה מענינו של יום כמו שיתבאר בסימן תקכ"ט⁵⁰:

יבתקנת מס מעות חטים
ה מנהג פשוט בכל ישראל, שכל קהל וקהל משימים מס על בני עירן לצורך חטים לפסח, לקנותם ולחלקם לעניי עירן⁵¹. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש נעשה כבני העיר וחייב ליתן מס עמהם לזה⁵².

יגואפילו תלמידי חכמים הפטורין ממס נותנין חלקם, לפי שצדקה היא זו⁵³.

ידוכל עני הדר בעיר י"ב חדש נעשה כעניי העיר וחייבין בני העיר ליתן לו חטים לפסח⁵⁴.

טוועכשיו מרוב הגלות נהגו העם דין שלשים יום⁵⁵, שכל מי שדר בעיר שלשים יום נעשה כבני העיר וכופין אותו ליתן עמהם לצורך חטים לפסח, וכן כל עני הדר בעיר שלשים יום נעשה כעניי העיר וחייבים בני העיר ליתן לו חטים לפסח:

טזו וכל זה שבא לעיר לגור שם ואומר שאינו רוצה להשתקע שם, אבל מי שבא לעיר להשתקע שם נעשה כבני העיר מיד⁵⁶, וכופין אותו ליתן עמהם לצורך חטים לפסח. וכן עני שבא לעיר כדי להשתקע שם נעשה כעניי העיר⁵⁷ וחייבים ליתן לו חטים לפסח:

יזז ועני שאין דעתו להשתקע בעיר ולא שהה שלשים יום, אע"פ שאין בני העיר חייבים ליתן לו חטים, מכל מקום חייבים ליתן לו מצה בפסח⁵⁸, כדרך שחייבים ליתן לו פת בכל ימות השנה⁵⁹ מזון שתי סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר, ובשבת מזון שלש סעודות, כמ"ש ביורה דעה סי' רנ"ו⁶⁰ עיי"ש:

יחתחנון ותענית בימי חדש ניסן
ח נוהגין⁶¹ במדינות אלו⁶² שבכל חדש ניסן אין אומרים תחנון, ולא והוא רחום בב' וה'⁶³, ולא יהי רצון שאחר קריאת התורה⁶⁴, ולא צו"צ⁶⁵ שבמנחה בשבת⁶⁶.

יטואין מזכירין נשמות כלל⁶⁷ (והוא הדין שאין אומרים אב הרחמים⁶⁸). חוץ מביום האחרון של פסח⁶⁹.

כואין אומרים צדוק הדין⁷⁰, וקדיש שלאחריו⁷¹, אפילו היה המת תלמיד חכם מופלג וגדול הדור⁷², אלא דורשין עליו⁷³, ואומרים קדיש אחר הדרשה⁷⁴, אם הוא תלמיד חכם⁷⁵, אפילו אינו מופלג. אבל אם אינו תלמיד חכם אין דורשין עליו.

כאואין מספידין עליו, שאין מספידין בכל החדש⁷⁶ אלא לחכם בפניו⁷⁷, דהיינו בעוד שלא נקבר⁷⁸:

כבט ואין מתענין בכל חדש ניסן⁷⁹, אפילו תענית יחיד⁸⁰, ואין צריך לומר שאין גוזרין תענית על הציבור בכל החדש⁸¹.

כגוכל דברים אלו אינם מעיקר הדין, אלא הם מנהג שנהגו בדורות האחרונים⁸².

כדוסמכו על מה שאמרו חכמים⁸³ שבא' בניסן התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח⁸⁴ נשיא אחד ליום⁸⁵, עד י"ג בניסן, וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו היה יום טוב שלו⁸⁶, וערב פסח הוא יו"ט לכל ישראל שהיו מקריבין הפסח⁸⁷, ואין כאן פנוי אלא יום י"ג שלא היה בו יו"ט⁸⁸, ואחר כך ח' ימי הפסח הן ימים טובים, אם כן יצא רוב החדש בקדושה, לפיכך נוהגין לעשות כולו קודש כעין יום טוב⁸⁹.

כהואין מתענין אפילו בערב ראש חדש אייר⁹⁰, ואפילו תענית יום שמת בו אביו ואמו⁹¹ (שקורין יאר צייט) אין מתענין בכל החדש⁹².

כואבל החתן והכלה ביום חופתם נוהגין להתענות⁹³, אפילו בר"ח ניסן⁹⁴, מטעם שיתבאר בסימן תקע"ג⁹⁵:

כזי ולפי שאיסור התענית בכל חדש זה חוץ משבתות וימים טובים ור"ח וחולו של מועד אינו אלא מנהג, לפיכך המתענה בו תענית חלום⁹⁶ (שאפילו בשבת ויו"ט מותר להתענות תענית חלום כמ"ש בסימן רפ"ח⁹⁷) אין צריך לישב בתענית בחדש אייר כדי שיכופר לו על מה שחטא שהתענה בחדש ניסן על חלומו⁹⁸, כמו שצריך לעשות מי שמתענה תענית חלום בשבת ויו"ט ור"ח וחולו של מועד, שהוא צריך לישב בתענית על תעניתו כמ"ש בסימן תי"ח⁹⁹:

כחיא מי שהתענה תענית חלום בשבת שבחדש ניסן, מותר להתענות למחר ביום ראשון על מה שהתענה בשבת, כיון שאיסור התענית זה אינו אלא מנהג¹⁰⁰. ואפילו אם חל ר"ח ניסן באחד בשבת, ובשבת שלפניו התענה תענית חלום, מותר לו לישב בתענית בר"ח ניסן על מה שהתענה בשבת, כמ"ש בסי' רפ"ח¹⁰¹ עיין שם הטעם:

כטיב בכל החדש, אף שאין אומרים תחנון אומרים למנצח יענך וגו', ובב' וה' אומרים אל ארך אפים, אבל בערב פסח אין אומרים למנצח ואל ארך אפים¹⁰². ואין ערב פסח דומה לשאר ערב יום טוב כי הוא עצמו יום טוב כמ"ש בסי' תס"ח¹⁰³:

ליג בערב פסח וחולו של מועד אין אומרים מזמור לתודה¹⁰⁴, מטעם שנתבאר בסי' נ"א¹⁰⁵ עיי"ש:

לאיד ליתן חרם בבית הכנסת לאיזה צורך גדול מותר בכל חדש ניסן¹⁰⁶, אף על פי שאסור בתשרי, מטעם שיתבאר בסימן תר"ב¹⁰⁷:

לבטו נוהגין מראש חודש ואילך לקרות פרשת הנשיא שהקריב בו ביום. וביום י"ג פרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה, שהוא נגד שבט לוי¹⁰⁸:

לגטז בערב פסח שחרית משכימין לבהכ"נ, כדי שיגמור סעודתו קודם שעה ד'¹⁰⁹, עיין סי' תמ"ג¹¹⁰:

לדאסרו חג
יז כל העושה איסור¹¹¹ (פירוש אגודה) לחג באכילה ושתיה, דהיינו שמרבה קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג¹¹² ועושהו טפל לחג, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר¹¹³ אסרו חג בעבותים (ופי' בהמות עבות ושמינות¹¹⁴) עד קרנות המזבח. לפיכך נוהגין במדינות אלו להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג¹¹⁵, בכל שלש רגלים.

להואין מתענין אפילו חתן וכלה ביום חופתם, ולא תענית יום שמת בו אביו ואמו¹¹⁶, כמ"ש בסי' תקס"ח¹¹⁷ ותקע"ג¹¹⁸. ואיסור זה אינו אלא מנהג¹¹⁹, אבל מעיקר הדין אין איסור כלל להתענות בו, אלא שהמונע הרי זה משובח כמו שנתבאר:

לויח במה דברים אמורים ביום שלאחר הפסח ושלאחר הסוכות, אבל ביום שלאחר חג השבועות, מן הדין אסור להתענות בו, מטעם שיתבאר בסימן תצ"ד¹²⁰:

לזזהירות מחשש חימוץ בקמח
יט יש מגדולי המורים שהיה מנהיג לבני דורו שיהיו מפרישין מעט קמח מן הקמח שנטחן לפסח, ויעשו ממנו פת או תבשיל, ויאכלוהו קודם הפסח¹²¹. וטוב ליתן לעניים שיאכלוהו קודם הפסח¹²².

לחוטעם מנהג זה הוא כדי שאף אם יש חשש חמץ משהו בתוך הקמח הזה נוכל לתלות ולומר שאותו החשש חמץ היה כולו בתוך המקצת שנאכל כבר קודם הפסח (כמ"ש בסי' תנ"ג¹²³ ותס"ו¹²⁴).

לטומכל מקום מנהג זה אינו אלא חומרא בעלמא¹²⁵, שמעיקר הדין אין אנו מחזיקין ריעותא¹²⁶ לחוש שמא יש בקמח חשש חימוץ משהו: