Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shulchan Aruch HaRav Hilchos Pesach Part 1 Simanim 429 to 441·Time for searching for chametzשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"א (סי' תכט-תמא)·תלא זמן בדיקת החמץ

אתלא זמן בדיקת החמץ
ובו י"א סעיפים

בהשבתת חמץ בזמן איסורו ולפניו
א אף על פי¹⁵² שאין אדם עובר על חמצו בבל יראה ובל ימצא אלא מליל ט"ו בניסן ואילך, כמ"ש¹⁵³ שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וגו', ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים וגו'¹⁵⁴, אבל קודם שבעת ימים אינו עובר בלא תעשה כששהה החמץ בביתו¹⁵⁵.

גמכל מקום עובר על מצות עשה מחצות יום י"ד ואילך¹⁵⁶, בכל רגע ורגע שאינו מבער החמץ¹⁵⁷ מן העולם¹⁵⁸, שנאמר¹⁵⁹ שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וגו'. ומפי השמועה למדו¹⁶⁰, שיום ראשון זה הוא י"ד בניסן, ונקרא ראשון לשבעת ימי הפסח, כלומר קודם להם¹⁶¹, וכוונת הכתוב לומר שבעת ימים מצות תאכלו, וביום שקודם שבעת ימים תשביתו שאור וגו'.

דראיה לדבר זה¹⁶², ממה שאמרה תורה¹⁶³ לא תשחט על חמץ דם זבחי, כלומר לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים. וזמן שחיטת הפסח הוא בי"ד מחצות היום ולמעלה¹⁶⁴. מכאן אתה למד שזמן השבתת החמץ הוא בזמן שחיטת הפסח, דהיינו מחצות יום י"ד ולמעלה:

הב ומה¹⁶⁵ היא השבתה זו שאמרה תורה¹⁶⁶, הוא שישבית ויבער החמץ¹⁶⁷ מן העולם לגמרי¹⁶⁸, עד ששום אדם לא יוכל עוד להנות ממנו, ועל דרך שיתבאר בסי' תמ"ה¹⁶⁹. אבל אם רוצה לבטלו ולהפקירו אין זה מועיל כלום¹⁷⁰.

ובמה דברים אמורים לאחר שהגיע זמן איסור אכילתו והנאתו מן התורה, דהיינו מחצות היום י"ד ולמעלה¹⁷¹, שהאוכל או הנהנה אז מן החמץ עובר בלא תעשה¹⁷², שנאמר¹⁷³ לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח¹⁷⁴. ולא בא הכתוב להזהיר שלא לאכול חמץ בשעת אכילת הפסח, דהיינו בליל ט"ו, שהרי כבר נאמר¹⁷⁵ ולא יאכל חמץ, אלא בא להזהיר שלא לאכול חמץ בשעת שחיטת הפסח, דהיינו מחצות יום י"ד ולמעלה¹⁷⁶.

זוקבלו חכמים שאיסור חמץ בי"ד דומה לאיסורו כל ז' ימי הפסח¹⁷⁷, שכשם שכל ז' ימי הפסח הוא אסור אפילו בהנאה מן התורה, שנאמר ולא יֵאָכל, כלומר לא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה¹⁷⁸ אפילו של היתר, דהיינו היתר הנאה, שסתם הנאה באה לידי אכילה שלוקח בדמים מאכל¹⁷⁹, כך מחצות יום י"ד ולמעלה הוא אסור אפילו בהנאה¹⁸⁰.

חוכיון שאסור לו להנות ממנו¹⁸¹, הרי אין לו שום זכות בו ואינו שלו כלל¹⁸², ולפיכך אינו יכול לבטלו¹⁸³ ולהפקירו¹⁸⁴.

טאבל קודם שהגיע זמן איסור הנאתו יכול הוא לבטלו ולהפקירו¹⁸⁵, ומותר לו מן התורה¹⁸⁶ להשהותו עמו בבית כל ימי הפסח, שאינו עובר מן התורה בבל יראה ובל ימצא אלא על חמץ שלו שלא הפקירו, שנאמר¹⁸⁷ ולא יראה לך, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים¹⁸⁸ ושל הפקר¹⁸⁹:

יתקנת בדיקת וביעור חמץ
ג אבל חכמים גזרו¹⁹⁰ שאין ביטול והפקר מועיל כלום¹⁹¹ לחמץ, אף קודם שהגיע זמן איסור הנאתו, אלא הוא צריך לחפש אחריו במחבואות ובחורים¹⁹² (אם דרך להשתמש שם כל השנה כמו שיתבאר בסי' תל"ג¹⁹³), ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו¹⁹⁴, ולעשות לו כמשפט שיתבאר בסי' תמ"ה:

יאד ומפני ב' דברים נזקקו חכמים לכך¹⁹⁵, הא' לפי שהביטול וההפקר תלוי במחשבתו של אדם שיפקירנו בלב שלם ויוציאנו מלבו לגמרי¹⁹⁶, ולפי שאין דעת כל בני אדם שוין ואפשר מי שיקל בדבר ולא יפקירנו בלב שלם ולא יוציאנו מלבו לגמרי¹⁹⁷, לפיכך גזרו שאין ביטול והפקר מועיל כלום, עד שיוציא את החמץ מכל גבולו (עיין סי' תמ"ה¹⁹⁸).

יבהב' לפי שהאדם רגיל בכל השנה בחמץ, ומחמת רגילותו קרוב הוא לשכחה שישכח את איסורו ויאכל ממנו¹⁹⁹, אם יהיה מונח בגבולו בפסח, לפיכך הצריכו לחפש אחריו ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו קודם שיגיע זמן איסור אכילתו²⁰⁰:

יגזמן בדיקה ואיסור אכילה ולימוד
ה וזמן בדיקה זו מן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחלת שעה ששית²⁰¹, כדי שישלים כל אחד בדיקתו בסוף שעה ששית, ויבער החמץ בתחילת שעה ז' כמשפט האמור בתורה, וכמו שיתבאר בסי' תמ"ה²⁰².

ידאלא לפי שביום רוב בני אדם אינם מצוים בבתיהם אלא טרודין בעסקיהם בשווקים²⁰³ וברחובות, וכשתגיע שעה ששית קרוב הדבר שישכחו²⁰⁴ חובת הבדיקה, לפיכך תקנו חכמים זמן הבדיקה בליל י"ד, שבלילה כל אדם מצוי בתוך ביתו.

טואלא שאף בעודו בתוך ביתו יש לחוש שמא יתעסק באכילה ושתיה ושינה, או במלאכה, או בתורה אם הוא תלמיד חכם, ועל ידי כן ישכח חובת הבדיקה. לפיכך היה ראוי לתקן ולקבוע זמן הבדיקה תיכף ומיד בכניסת האדם לתוך ביתו סמוך לערב, שברגע זו הוא פנוי מכל עסקי2ם²⁰⁵.

טזאלא לפי שצריך לחפש אחריו בחורים ובסדקים, וחיפוש זה אי אפשר אלא לאור הנר²⁰⁶, שנאמר²⁰⁷ בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וגו', מכאן סמכו חכמים²⁰⁸ שאור הנר יפה לבדיקת חמץ, ואין הנר מאיר ומבהיק יפה ביום כי אם בלילה²⁰⁹. לפיכך איחרו זמן הבדיקה עד זמן הבהקת הנר²¹⁰, דהיינו צאת הכוכבים²¹¹ [כשיש²¹² עדיין אור היום קצת²¹³].

יזובאותו²¹⁴ זמן שבין כניסת האדם לביתו ובין זמן הבדיקה, דהיינו צאת הכוכבים, (א) ושיעור אותו זמן שביניהם כמו חצי שעה²¹⁵, אסרו לו לאכול²¹⁶, וללמוד²¹⁷, אפילו פרק אחד, אע"פ שיוכל לגמור הפרק²¹⁸ קודם צאת הכוכבים, מכל מקום יש לחוש שמא על ידי עיונו בלמודו ישכח חובת הבדיקה וילמוד יותר, או שמא יבוא לו עיון חדש בלמודו וישהה בעיונו עד זמן מה לאחר צאת הכוכבים²¹⁹, כשיש עדיין אור היום קצת²²⁰.

יחוכן אסרו בחצי שעה זו לעשות כל הדברים האסורים לעשותם קודם תפלת מנחה או תפלת ערבית²²¹, כמו שנתבאר סי' רל"ב ורל"ה²²².

יטומי ששכח ולא בדק בליל ארבעה עשר, ונזכר ביום ארבעה עשר²²³, הרי הוא אסור בכל הדברים הללו עד שיבדוק²²⁴:

כו ואפילו²²⁵ אם היה עוסק באחד מכל הדברים הללו קודם שהגיע זמן הבדיקה, חייב להפסיק כשיגיע זמנה²²⁶, אפילו היה עוסק בהיתר²²⁷, דהיינו שהתחיל לעסוק קודם חצי שעה לפני צאת הכוכבים²²⁸. ואפילו הוא עוסק בתלמוד תורה. שאם לא יפסיק לבדוק מיד בתחלת כניסת הלילה, אע"פ שיבדוק אחר כך, הרי זה מבטל תקנת חכמים²²⁹, שתקנו לבדוק בצאת הכוכבים מיד, כשיש עדיין אור היום קצת²³⁰.

כאואף על פי²³¹ שעדיין לא קרא קריאת שמע של ערבית²³², וקריאת שמע היא מצות עשה של תורה, וגם היא תדירה בכל יום ויום ב' פעמים, וכל התדיר מחבירו קודם את חבירו²³³, אעפ"כ צריך להקדים את הבדיקה לפני קריאת שמע ותפלה, לפי שהיא מצוה עוברת, שאם לא יבדוק מיד בצאת הכוכבים הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים²³⁴. אבל בקריאת שמע, אף על פי שמצוה מן המובחר לקרותה בתחלת הלילה, מכל מקום אינו נקרא עובר על תקנת חכמים, אלא אם כן קורא אותה אחר חצי הלילה כמו שנתבאר בסימן רל"ה²³⁵:

כבז במה דברים אמורים במי שרגיל להתפלל קריאת שמע ותפלה של ערבית כל השנה בתוך ביתו, אבל מי שרגיל להתפלל כל השנה עם הצבור מבעוד יום ועכשיו לא התפלל עמהם, יקרא קריאת שמע ויתפלל מיד בצאת הכוכבים²³⁶, ואחר כך יבדוק, דכיון שאינו רגיל כל השנה להתפלל ערבית בביתו, יש לחוש שמא על ידי טרדתו והשתדלותו בבדיקת החמץ ישכח על קריאת שמע ותפלה²³⁷:

כגח וכל זה בתפלת יחיד, אבל אם יש עשרה שמתפללים ערבית בזמנו, דהיינו צאת הכוכבים²³⁸, יתפללו מיד בצאת הכוכבים, ואחר כך ילכו לבתיהם לבדוק החמץ, שאם ילכו לבדוק קודם תפלת ערבית יהיה טורח לקבצם אחר כך²³⁹ להתפלל בעשרה, ותתבטל מצות תפלת הצבור לגמרי מחמת הקדמת הבדיקה, אבל אם יתפללו בעשרה קודם הבדיקה לא תתבטל מצות הבדיקה לגמרי:

כדט וכן במקומות שיש חבורות שיש להם שיעור קבוע ללמוד הלכות פסוקות בבית הכנסת אחר התפלה, אל יבטלו למודם בלילה זו מחמת בדיקת חמץ, שהרי אפשר לבדוק אחר כך ולא תתבטל מצות הבדיקה לגמרי. ואין לחוש שמא ימשכו בלמודם עד שישכחו חובת הבדיקה, שהרי מוכרחים הם לבוא אל בתיהם ללון, שבוודאי לא ילינו בבית הכנסת, וכשיבא כל אחד מהם לביתו יזכור חובת הבדיקה²⁴⁰:

כהי במה דברים אמורים כשעוסקין בדבר הלכה בלא פלפול, אבל אסור לעסוק בפלפול אפילו בבית הכנסת, שיש לחוש שמא ימשוך כל כך בפלפול, עד שיהיה לבו טרוד באותו פלפול וישכח חובת הבדיקה אף בבואו לביתו²⁴¹:

כויא אם הוא יושב ולומד קודם צאת הכוכבים, (ב) ואומר לחבירו²⁴² שאינו לומד²⁴³ שכשיגיע זמן הבדיקה יזכיר אותו ויפסיקו מלמודו²⁴⁴, הרי זה מותר²⁴⁵, אף אם הוא תוך חצי שעה לפני צאת הכוכבים:

כזקונטרס אחרון
(א) ושיעור אותו זמן כו' אפילו פרק אחד כו'. כן²⁴⁶ כתב הט"ז²⁴⁷. וכן דעת הרמב"ם²⁴⁸ וסמ"ג²⁴⁹ ומגיד משנה²⁵⁰ וכסף משנה²⁵¹ והלחם משנה²⁵² ומ"א²⁵³ ופר"ח²⁵⁴, דאפילו קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד. ועיין באלי' זוטא²⁵⁵.

כח[והחק יעקב²⁵⁶ כתב שדעת הרמב"ם וסמ"ג אפשר לפרש גם כן דאינו אסור קודם הזמן, ואישתמיטתיה דברי המגיד משנה וכסף משנה²⁵⁷].

כטוכן היא על כרחך דעת הראב"ד²⁵⁸ ור"ן²⁵⁹ ורבינו ירוחם²⁶⁰, דסבירא להו זמן בדיקה הוא כשיש אור היום קצת.

ל[והיינו מיד אחר צאת הכוכבים²⁶¹, כמשמעות הגמרא²⁶² ופירש"י²⁶³ ורמב"ם²⁶⁴ וטור²⁶⁵ ושו"ע²⁶⁶ ושאר כל הפוסקים²⁶⁷, וכן הוא בהדיא בט"ז²⁶⁸ ופרי חדש²⁶⁹ וחק יעקב²⁷⁰, דלא כב"ח²⁷¹ ומגן אברהם²⁷²].

לאוהב"ח²⁷³ והמ"א²⁷⁴ פסקו כדבריהם²⁷⁵. ואם כן הא דאמרינן בגמרא²⁷⁶ דילמא מימשכא ליה שמעתתא ואתי לאימנועי ממצוה, היינו לומר דאפילו קודם שהגיע זמנה אסור להתחיל, דילמא מימשכא ליה ואתי למנועי ממצוה, דהיינו שימנע בתחילת זמנה כמ"ש הרמב"ם²⁷⁷ ופרי חדש²⁷⁸, דאי משהגיע זמנה²⁷⁹, אף אם לא מימשכא ליה הרי הוא עושה איסור במה שלומד בתחילת זמנה ומדחה את המצוה לאחר כך, לפי דעת הראב"ד וסייעתו.

לבומהאי טעמא בדיקת החמץ קודמת לקריאת שמע ותפלה של ערבית, לפי דעת הראב"ד וסייעתו, כמ"ש העולת שבת²⁸⁰, וכן הוא בפרי חדש²⁸¹, והוא פשוט.

לגוכן הוא דעת הרמב"ם וסמ"ג ומגיד משנה וכסף משנה ולחם משנה דאסור ללמוד קודם צאת הכוכבים²⁸², וקודם זמן קריאת שמע מותר ללמוד לכל הפוסקים, כדאיתא ריש פרק קמא דברכות, ונתבאר בסימן רל"ה²⁸³, מכלל דהבדיקה קודמת לקריאת שמע²⁸⁴ ודו"ק.

לדומה²⁸⁵ שכתב החק יעקב²⁸⁶ דתדיר קודם²⁸⁷, זה אינו, דלא אמרינן הכי אלא כששתי המצות אינן עוברות דמצוה להקדים התדיר, וכן אם שתיהן עוברות שאינו תדיר נדחה²⁸⁸, אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת פשיטא דחייב לקיים שתיהן, ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי²⁸⁹.

להוכהאי גוונא²⁹⁰ כתב ה[ר]מ"א סי' תרפ"ז²⁹¹ לענין מת מצוה, דאף שהוא קודם לכל המצות אפילו של תורה²⁹², מכל מקום אם אפשר לקברו אחר כך, לא דחינן את המגילה לגמרי בשביל מצות הקדמתו. ואף האחרונים לא חלקו עליו שם אלא משום דמת מצוה לא מיקרי מצוה שאינה עוברת, דאדהכי והכי הוא מוטל בבזיון וגדול כבוד הבריות כו'. עיי"ש במג"א ס"ק ו'²⁹³.

לואבל כאן²⁹⁴ אם אינו בודק בתחילת הלילה ראוי לקרותו עבריין שעבר על תקנת חז"ל לפי דעת הפוסקים הנ"ל, וכמ"ש הט"ז²⁹⁵ והפרי חדש²⁹⁶ (ועיין מה שכתבתי לקמן), והרי זו כמצוה עוברת, כמ"ש הפרי חדש. ואף שלא תיקנו חז"ל תחלת הלילה אלא כדי שלא יתרשל כמ"ש הראב"ד²⁹⁷. מכל מקום הרי זה דומה לקורא קריאת שמע אחר חצי הלילה²⁹⁸ שנקרא עבריין, ואף שאינו אלא משום סייג²⁹⁹, עיין בעולת תמיד סי' רל"ה³⁰⁰.

לזוכן משמע בגמרא³⁰¹ דאמרינן וכי תימא זריזין מקדימין כו', וקשה למה תקנו חז"ל לכל ישראל שיבדקו אור לי"ד, ועשו את כולם זריזים, מה שלא עשו כן בכל המצות שיתקנו שכולם יהיו זריזים לקיימן בתחילת זמנן³⁰². אלא ודאי דכל המצות הקבועים להם זמן, על פי התורה או על פי חכמים, כגון תפלה כנגד תמידין³⁰³, כיון שיש לסוף זמן עשייתה זמן קבוע, כגון חצות לתפלת השחר³⁰⁴, צאת הכוכבים לתפלת המנחה³⁰⁵, אין צריך לקבוע זמן לתחלת עשייתן שיעשו אותן דוקא בתחלת זמנן, דכיון שיש לסוף עשייתן זמן קבוע לא אתו למיפשע. אבל בדיקת חמץ שאי אפשר לקבוע זמן לסופה, שהרי עד סוף הפסח חייב לבדוק כמו שיתבאר בסי' תל"ה³⁰⁶, לכך הוצרכו לתקן זמן קבוע לתחילתן, דהיינו שחייבים כל ישראל להתחיל הבדיקה בזמן ידוע. וכיון שאין לבדיקה זמן מצד עצמה כמו בתפלה וקריאת שמע, תקנו לה חכמים זמן, והיינו הקדמת זמן זריזין לפי הס"ד. וכיון שקבעו זמן, אם כן מי שאינו בודק בתחלת זה הזמן, אינו נקרא עצל³⁰⁷ אלא נקרא עבריין, שעבר על גזירת חכמים. והוא הדין והוא הטעם לפי המסקנא³⁰⁸.

לחומהאי טעמא אם התחיל בהיתר נמי פוסק כמ"ש הפרי חדש³⁰⁹. ואין חילוק בין לימוד לשאר דברים³¹⁰. וכן הוא דעת הב"ח³¹¹ והמג"א³¹² והעולת שבת³¹³ שלא לחלק ביניהם, וכן הוא בט"ז³¹⁴ בהדיא.

לטדלא כחק יעקב³¹⁵. ולפי דבריו לא היה ראוי לאסור למי שיש לו שיעור וקצבה ללמוד פרק אחד, דדמי למלאכה ושאר דברים שיש להן קץ, ולא אטרחוהו להפסיק באמצע דאולי יגמור ואחר כך יבדוק כמבואר בדבריו עיי"ש. ודעת יחיד היא זו, והפך מזה מבואר בכל האחרונים³¹⁶, ובגמרא, דאמרינן דילמא מימשכא ליה כו', משמע שיש לו שיעור קבוע וחיישינן דילמא כו' כדפרש"י³¹⁷. ואין לומר דוקא בלימוד חיישינן לאימשוכא, אם כן היאך כתבו המגיד משנה³¹⁸ והב"י³¹⁹ דאיסור אכילה אתי במכל שכן מלימוד עיי"ש³²⁰.

מומ"ש עוד החק יעקב³²¹ ובזה יתורץ גם כן קושית בעל המאור פ"ק דשבת³²² כו'. לפי דבריו אין לנו לפסוק כמותו, שכבר פסק לנו רמ"א בסי' ק"ו סעיף ג' בהג"ה³²³ (עיי"ש במג"א³²⁴) דאם התחיל אינו פוסק, דלא כסברת החק יעקב, וכן עיקר.

מאועיין³²⁵ במג"א³²⁶ שמחלק בין קודם חצי שעה כו'. והחק יעקב³²⁷ חולק עליו. וכן משמע לשון הטור³²⁸,

מב[והן אמת שיש להטור שיטה אחרת³²⁹, דלא סבירא ליה כהראב"ד וסיעתו, אלא סבירא ליה דמותר לאכול וללמוד קודם זמנה³³⁰, כמו בקריאת שמע לשיטתו בסימן רל"ה³³¹.

מגואף משהגיע זמנה אינו אסור אלא משום דילמא אתי לאימשוכא³³², אבל עיקר זמנה הוא כל הלילה כמו בקריאת שמע³³³.

מדאלא³³⁴ גבי קריאת שמע שרי ללמוד קודם, משום דבלימוד לא גזרינן שמא יפשע (ולהכי הרב רבינו יונה³³⁵ לא הצריך להפסיק, דלא דמי³³⁶ לאכילה קודם לתפלת ערבית, דכיון דכולה ליליה זמניה הוא אתי למיפשע. מה שאין כן כשלומד לא חיישינן לפשיעה), כמו באכילה, וכדאמרינן בפ"ק דשבת³³⁷. אלא³³⁸ חיישינן שמא ישכח. ולהכי אפילו התחילו מפסיקין כמ"ש הטור שמא ישכח³³⁹.

מהמה שאין כן באכילה ודומיה, שעשייתן אינה על ידי עיון השכל והזכרון כמו בלמוד, לא חיישינן לשכחה, כמ"ש הלחם משנה בפ"ב מהלכות קריאת שמע³⁴⁰. ולהכי אם התחיל כבר לא אטרחוהו להפסיק³⁴¹, דחשש פשיעה הוא חשש רחוק ולא חששו לו אלא לכתחלה³⁴².

מווגבי קריאת שמע לא חיישינן לשכחה³⁴³ כיון שהוא רגיל כמ"ש הב"ח³⁴⁴.

מזוגבי לולב, מיירי באכילה, ולא בלימוד³⁴⁵.

מחאבל גבי בדיקה, אפילו התחיל ללמוד כמה שעות קודם צאת הכוכבים מפסיק, דלהטור אין חילוק בין תוך חצי שעה לקודם חצי שעה, דהכל נקרא התחיל בהיתר לפי שיטתו³⁴⁶, ואפילו הכי צריך להפסיק. דלא כמג"א³⁴⁷.

מטאבל הרמב"ם³⁴⁸ וסמ"ג³⁴⁹ דסבירא להו דאף בקריאת שמע אסור ללמוד משיגיע זמנה כמ"ש הב"י בסי' רל"ה³⁵⁰. אם כן הא דהוצרך אביי להזהיר בליל י"ד, להאומרים דהבדיקה היא קודם קריאת שמע, היינו לאסור בסוף יום י"ג, כמ"ש המגיד משנה והכסף משנה³⁵¹.

נואנן קיימא לן בסי' רל"ה³⁵² כהרמב"ם וסמ"ג. אם כן בדין זה נמי קיימא לן כוותייהו³⁵³.

נאוהטעם הוא שמא ימנע כו' בתחלת זמנה כמ"ש הרמב"ם³⁵⁴ וסמ"ג³⁵⁵. ועל דרך שפירש האלי' זוטא³⁵⁶ והפרי חדש³⁵⁷. ומטעם שכתב הט"ז³⁵⁸. ואם כן אף אם התחיל בהיתר מפסיק כמ"ש הפרי חדש³⁵⁹].

נבושו"ע, ורמ"א, ולבוש, וב"ח³⁶⁰, ועולת שבת³⁶¹, והפרי חדש³⁶², והט"ז³⁶³. עי' היטב בדבריהם ותמצא מבואר כמ"ש החק יעקב. וכן הוא בהדיא בט"ז בסוף סי' תרנ"ב עיי"ש³⁶⁴ (ועוד³⁶⁵ דבסי' רל"ה סעיף ב'³⁶⁶ משמע דתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר, דלא כמשמעות הר"ן שם³⁶⁷). וכן עיקר³⁶⁸:

נג(ב) ואומר לחבירו כו'. באלי' זוטא³⁶⁹ העתיק מותר ללמוד, משמע אבל לדבר הרשות לא מהני, וכן הוא במ"א סי' ער"ה³⁷⁰ לחד שינויא. ועיי"ש בט"ז³⁷¹.

נדוצריך לחלק³⁷² בין זה להא דאמרינן בפ"ב דסוכה³⁷³, דלא מהני מוסר שינתו לאחרים, משום דערבך ערבא צריך: