Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shulchan Aruch HaRav Hilchos Pesach Part 1 Simanim 429 to 441·Laws of the blessing on searching for chametzשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"א (סי' תכט-תמא)·תלב דין ברכת בדיקת החמץ

אתלב דין ברכת בדיקת החמץ
ובו י"ב סעיפים

בברכת הבדיקה וזמנה
א קודם³⁷⁴ שיתחיל לבדוק צריך לברך³⁷⁵, כמו שמברכין על כל מצות מדברי סופרים³⁷⁶. ומה הוא מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ³⁷⁷.

גואע"פ שבשעה זו אינו מבערו עדיין³⁷⁸. מכל מקום כיון שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל³⁷⁹ ומפקיר כל החמץ שנשאר בביתו שלא מצאו בבדיקה זו³⁸⁰, הרי ביטול זה נקרא ביעור³⁸¹ כדינו לחמץ שאינו ידוע לו שלא מצאו בבדיקה. והחמץ הידוע לו הוא מצניעו עד למחר שיאכל ממנו עד שעה ה', והמותר מבערו מן העולם³⁸². וביעור זה שביום י"ד, וביטול זה שבליל י"ד, אין מברכין עליהם כלום³⁸³, והן נפטרין בברכה שבירך על הבדיקה שהיא תחילת הביעור³⁸⁴. לפיכך מברכין עליהם על ביעור חמץ³⁸⁵:

דב ולמה אין מברכין על בדיקת חמץ שהוא מתחיל בה מיד. לפי שאין הבדיקה תכלית המצוה³⁸⁶, שהרי מי שבדק ולא ביער את החמץ שמצא בבדיקה לא עשה ולא כלום³⁸⁷, וכן אם לא ביטל חמצו אחר הבדיקה עדיין לא נגמרה מצות ביעור חמץ³⁸⁸:

הג ולמה אין מברכין שהחיינו קודם הבדיקה, והרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן³⁸⁹. לפי שמצוה זו היא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד, לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל בקידוש לילה³⁹⁰:

וד אם בירך אקב"ו לבער חמץ יצא, ואין צריך לחזור ולברך³⁹¹. וכן כיוצא בזה בשאר מצות שמברכין עליהם בלשון על, כמו על אכילת מצה³⁹² על אכילת מרור³⁹³, אם בירך עליהן בלמ"ד לאכול מצה לאכול מרור יצא.

זוכן כל המצות שמברכין עליהן בלמ"ד, לקבוע מזוזה לקרוא את הלל, אם בירך בלשון על קביעת מזוזה על קריאת הלל יצא³⁹⁴.

חאבל לכתחלה צריך לברך על כל מצוה ברכה שתקנו לה חכמים. וטעם שינוי הנוסחאות בברכת המצות הוא מבואר בראשונים³⁹⁵ עיי"ש:

טשכח לברך קודם הבדיקה
ה אם שכח לברך קודם התחלת הבדיקה, אם נזכר קודם שגמר את הבדיקה לגמרי³⁹⁶, דהיינו שנשאר לו עדיין לבדוק מקום אחד או אפילו זוית אחת ואפילו חור אחד (אם הוא בענין שיש לחוש שמא יש שם בחור כזית חמץ עיין סי' תמ"ו³⁹⁷), חייב לברך קודם שיגמור בדיקה זו. אבל אם נזכר לאחר שגמר בדיקתו לגמרי לא יברך כלום³⁹⁸, שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן³⁹⁹, אבל לאחר גמר עשייתן היאך יברך וצונו לעשות מצוה פלונית ואינו עושה כלום⁴⁰⁰ שכבר עשה.

יויש מי שאומר⁴⁰¹ (א) שאף על פי כן יברך למחר בסוף שעה ה', כששורף את החמץ שמצא בבדיקה, שהרי שריפה זו עיקר ביעור חמץ, והיה ראוי לברך עליה, אלא שפוטרין אותה בברכת על ביעור חמץ שמברכין בשעת בדיקה⁴⁰², וזה שלא בירך בשעת בדיקה צריך לברך⁴⁰³ בשעת השריפה. ויש לחוש⁴⁰⁴ לברך אותה בלא שם ומלכות⁴⁰⁵:

יאהפסק שיחה והליכה
ו אסור להפסיק בשום דיבור בין הברכה לתחלת הבדיקה⁴⁰⁶, כדרך שאסור להפסיק בשאר כל המצות בין הברכה לתחלת עשיית המצות⁴⁰⁷.

יבולכתחילה יזהר שלא ידבר בינתיים כלל אפילו מעניני צרכי הבדיקה⁴⁰⁸, אלא אם כן הוא בענין שאי אפשר לו להתחיל לבדוק אם לא ישיח⁴⁰⁹. אבל אם עבר ושח בינתיים בצרכי הבדיקה אין צריך לחזור ולברך, אפילו היה אפשר לבדוק בלא שיחה זו⁴¹⁰. אבל אם שח בינתיים שיחה שאינה מענין הבדיקה כלל צריך לחזור ולברך⁴¹¹:

יגז במה דברים אמורים כששח קודם שהתחיל לבדוק, אבל אם שח לאחר שהתחיל לבדוק אין צריך לחזור ולברך⁴¹², כיון שכבר התחיל במצוה שבירך עליה⁴¹³ (עיין סי' תקצ"ב⁴¹⁴). וכן אם הולך ובודק מחדר לחדר ומבית לבית, אין הליכה זו שבאמצע מצוה חשובה הפסק⁴¹⁵ להצריכו לחזור ולברך⁴¹⁶, כמו שאין השיחה שבאמצע מצוה חשובה הפסק⁴¹⁷.

ידומכל מקום לכתחלה אין להשיח⁴¹⁸ שום שיחה באמצע הבדיקה⁴¹⁹, אפילו בדברי תורה⁴²⁰, כי אם מעניני צרכי הבדיקה⁴²¹. לפי שיש אומרים⁴²² שאף המשיח באמצע המצוה הרי זה הפסק, וצריך לחזור ולברך כשיגמור המצוה⁴²³. ואינו דומה למשיח באמצע סעודתו כשיושב בסוכה שאין צריך לחזור ולברך לישב בסוכה⁴²⁴, לפי שאינו מוכרח בישיבה זו שלאחר השיחה, שאם ירצה שלא לאכול עוד ושלא לישב בסוכה הרשות בידו, אבל בבדיקת חמץ מוכרח הוא לגמור את הבדיקה שלאחר השיחה, שחייב לבדוק בכל המקומות שמכניסין בהן חמץ. ואלו היה שוכח לברך בתחילת בדיקתו היה חייב לברך בגמר בדיקתו⁴²⁵, לכן גם עכשיו חייב לחזור ולברך, כיון שהפסיק בשיחה אחר ברכה הראשונה. וכן כיוצא בזה בשאר כל מצות שהן חובה, ואי אפשר לאדם לפטור את עצמו מהן⁴²⁶:

טובדיקה על ידי בני ביתו, אשה וקטן
ח חובת הבדיקה היא על בעל הבית, אבל בני ביתו האוכלים משלו אין חיוב הבדיקה חל עליהם כלל⁴²⁷ (אלא אם כן אין האיש בביתו כמ"ש סי' תל"ו⁴²⁸), כיון שאין החמץ שלהם⁴²⁹.

טזאבל אם בעל הבית רוצה לעשות בני ביתו שלוחים לדבר מצוה שיבדקו הם, הרשות בידו⁴³⁰, ויברכו הם ברכת על ביעור חמץ⁴³¹.

יזומכל מקום נכון הדבר שיבדוק הוא בעצמו⁴³², שכן הוא בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו⁴³³.

יחואם אינו יכול לטרוח בעצמו לבדוק בכל החדרים ובכל המקומות, יבדוק הוא חדר אחד או זוית אחת⁴³⁴, ויעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שמברך על בדיקתו⁴³⁵, ויכוין להוציאם בברכתו, והם יענו אמן⁴³⁶ אחר ברכתו, ויתכוונו לצאת בברכתו⁴³⁷, ויתפזרו לבדוק איש איש למקומו.

יטויזהרו שמיד אחר ששמעו הברכה יתחילו לבדוק בחדרים הסמוכים לבית ששמעו הברכה בתוכו. אבל לא ילכו מיד לבית אחר לבדוק⁴³⁸, לפי שההליכה מבית לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית המצוה⁴³⁹, כמו שנתבאר בסימן ח'⁴⁴⁰ עיי"ש:

כט וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד שעברו והפסיקו בין שמיעת הברכה לתחלת הבדיקה, או אפילו לא שמעו כלל את הברכה מבעל הבית, אינן צריכים לברך על בדיקתם, כיון שהם עצמם אינם חייבים בבדיקה זו, ואינן בודקין אלא כדי לפטור את בעל הבית מחיובו (ב), וכיון שבעל הבית בעצמו אם היה בודק גם אותן המקומות שבני ביתו בודקין, לא היה מחויב לחזור ולברך על אותן המקומות, כיון שכבר בירך פעם אחת, לפיכך גם בני ביתו שעושים שליחותו אינם חייבין לברך⁴⁴¹.

כאומכל מקום לכתחלה אין להם לבדוק בלא שמיעת הברכה, שהרי הם עושים מצוה, ואין לעשות מצוה בלא ברכה לפניה⁴⁴²:

כבי כשהוא רוצה לעשות שליח לבדיקת חמץ⁴⁴³, יכול לעשות אפילו עבד או אשה או קטן⁴⁴⁴, שיש בו דעת⁴⁴⁵ ויכולת לבדוק ככל משפטי הבדיקה שיתבארו בסי' תל"ג. שהכל כשרים לבדיקת חמץ, והכל נאמנים על הבדיקה⁴⁴⁶, ואין חוששין שמא יתעצלו לבדוק יפה וישקרו לומר יפה בדקנו⁴⁴⁷. דכיון שבדיקת חמץ אינו אלא מדברי סופרים, שמן התורה די בביטול בלבד כמו שנתבאר בסימן תל"א⁴⁴⁸, לפיכך האמינום חכמים⁴⁴⁹, והם אמרו לבדוק והם אמרו שהללו נאמנים על הבדיקה⁴⁵⁰.

כג(ואע"ג דכל היכא דאתחזק איסורא דרבנן אין הקטן⁴⁵¹ נאמן⁴⁵² לומר תקנתי האיסור כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ז⁴⁵³, והכא נמי אתחזק איסורא שהבית הוא מלא חמץ כל השנה⁴⁵⁴. אפילו הכי נאמן הקטן לומר בערתי החמץ מן הבית⁴⁵⁵, הואיל והיה בידו לבער⁴⁵⁶, וכל דבר שהיה בידו לעשותו נאמן לומר שעשאה כמו שנתבאר ביורה דעה שם ובסי' ק"כ⁴⁵⁷ עיין שם).

כדומכל מקום מצוה מן המובחר שלא לסמוך לכתחלה בבדיקתו, אלא על אנשים בני חורין שהגיעו לכלל המצות⁴⁵⁸, דהיינו מי"ג שנה ואילך⁴⁵⁹, לפי שהבדיקה כהלכתה יש בה טורח גדול, ויש לחוש שמא יתעצלו ולא יבדקו יפה⁴⁶⁰:

כההנחת פתיתי חמץ קודם בדיקה
יא הנוהגים להניח פתיתי חמץ בבית בכמה מקומות קודם בדיקת הבודק, יזהרו להניח חמץ קשה שאינו מתפרר⁴⁶¹, שמא יתפרר ממנו מעט וישאר ממנו⁴⁶² בבית בפסח. וגם יזהרו לשמרו שלא יגררו ממנו עכברים או קטנים⁴⁶³, ועל דרך שיתבאר בסי' תל"ד⁴⁶⁴.

כוומעיקר הדין אין צריך כלל להניח פתיתים הללו קודם בדיקה, שאף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו אף על פי כן לא בירך לבטלה, שכך המצוה לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה, ואם לא מצא אין בכך כלום וכבר קיים המצוה כתיקונה⁴⁶⁵. אבל כבר נתפשט המנהג להניחן⁴⁶⁶, ומנהגן של ישראל תורה היא⁴⁶⁷:

כזנטילת ידים לבדיקה
יב יש מהמדקדקים ליטול ידיהם קודם הבדיקה⁴⁶⁸. ואע"פ שהנוטל ידיו במקום שלא תקנו החכמים הרי זה מגסי הרוח⁴⁶⁹, מכל מקום מאחר שבדיקת חמץ היא באה לטהרת הרגל כמ"ש למעלה⁴⁷⁰, אם כן מצוה חשובה היא, וראויה להיות בנקיות⁴⁷¹:

כחקונטרס אחרון
(א) ויש מי שאומר כו'. כך⁴⁷² כתב הט"ז⁴⁷³.

כטואף המג"א⁴⁷⁴ כתב כן. אלא דיש לומר דהמג"א מיירי מעיקר הדין⁴⁷⁵ דשורפין בתחלת שש⁴⁷⁶, ושייך לברך וצונו שיש כאן מצוה מדבריהם, אבל למנהגנו ששורפין בסוף חמש כמו ש[י]תבאר בסי' תל"ד⁴⁷⁷, איך יברך על ביעור כיון שאינו מצווה עדיין לבער⁴⁷⁸, והרי זה כמברך באמצע השנה⁴⁷⁹.

לוכן כתב הרא"ש⁴⁸⁰ בהדיא. אלא דסבירא ליה דמשהגיע שבע עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה, ומשהגיע שש עובר בבל יראה מדרבנן⁴⁸¹, ואם כן מן הדין צריך לבערו בסוף ה' כדי שלא יעבור כשתגיע שעה ו'. ואפילו הכי כתב דאין לברך על זה⁴⁸².

לאוכל שכן לדידן דאינו עובר בבל יראה עד הלילה⁴⁸³, ומשתגיע ז' הוא מצווה להתעסק בביעור מן התורה, ומדברי סופרים משתגיע ששית, אבל קודם לכן אינו מצווה כלל ואיך יברך. שהרי המפרש בים תוך ל' יום שהוא חייב לבדוק, ואף על פי כן אינו מברך, לפי שאינו זמן ביעור לרוב העולם כמו שיתבאר בסי' תל"ו⁴⁸⁴, וכל שכן המבער קודם שש, שאף לו בעצמו אינו זמן ביעור, אלא מנהג בעלמא.

לבודוחק לחלק בין שעה מועטת לשעות הרבה⁴⁸⁵. דאם כן נתת דבריך לשיעורין⁴⁸⁶. ועוד כל שיעורי חכמים כך הוא⁴⁸⁷, ברגע שקודם זמן הברכה, אם מברך הוה ליה ברכה לבטלה, כיון שעדיין לא הגיע זמן המצוה איך יברך וצונו.

לגוהפרי חדש⁴⁸⁸ לשיטתו אזיל, דבסי' תל"ו⁴⁸⁹ סבירא ליה דכולי שתא זמניה הוא ומברך, אבל לרמ"א שם⁴⁹⁰ צ"ע.

לדואף הט"ז לא כתב כן, אלא לפי מה שכתב הרא"ש⁴⁹¹ דמשהגיע ז' איכא בל יראה דאורייתא [ודוק היטב בלשונו בסימן ט' ובסימן י' ותשכח דהכי הוא⁴⁹². ועיין בכסף משנה ספ"[א]⁴⁹³], ואם כן קודם ו' צריך לבער שלא יעבור בבל יראה דרבנן. אבל למ"ש⁴⁹⁴ הרמב"ם וראב"ד ומגיד משנה וכסף משנה ומ"א וחק יעקב דאינו עובר בבל יראה עד הלילה, צ"ע האיך יברך.

להובפרט למ"ש הרמב"ם⁴⁹⁵ וכל בו⁴⁹⁶ דאם רצה לבער בלילה הרשות בידו, ואינו צריך להמתין למחר עד סמוך לזמן איסורו, אם כן שמע מינה דלא סבירא ליה כהרא"ש⁴⁹⁷.

לווכל זה למנהגנו שמבערין בסוף ה'⁴⁹⁸, אבל אם מבער משש ואילך פשיטא דמברך כדעת הט"ז ומ"א.

לזומ"ש החק יעקב⁴⁹⁹ קצת ראיה שלא לברך, מהא דאינו חוזר ומברך על הביעור, למאן דאמר דשיחה מפסקת באמצע הבדיקה עיי"ש. הנה עיין מ"ש הט"ז סק"ב⁵⁰⁰ האיך יברך ברכה אחת ב' פעמים במצוה אחת כו'. ובסק"ג כתב⁵⁰¹ כל שלא גמר עדיין אותו חלק נקרא התחלה אצלו כו' עיי"ש היטב. ויתברר לך ביטול דברי החק יעקב⁵⁰², ופשוט הוא למבין ודו"ק.

לחועיין בחק יעקב סי' תל"ה סק"ה⁵⁰³ כנראה שחזר בו ממה שכתב כאן, והסכים שם לדעת הט"ז והמ"א שבכאן.

לטואף שבשיורי כנסת הגדולה⁵⁰⁴ לא סבירא ליה הכי. מכל מקום אנן נמשכים אחרי פסקי הט"ז ומ"א, ובפרט שטעמם ונימוקם עמם.

מובר מן כל דין כיון דאנן קיימא לן בסי' תמ"ו⁵⁰⁵ המוצא חמץ בפסח ומבערו מברך על ביעורו, אף על פי שבירך על הבדיקה. אם כן כל שכן כשלא בירך על הבדיקה שמברך על הביעור, כשמבער משש ואילך.

מאובפנים סתמתי הדברים ולא חילקתי בביאור בין קודם שש לאחר שש, מאחר שחילוק זה אינו מבואר בהדיא באחרונים, אף על פי שהוא מוכרח⁵⁰⁶ לדעת רמ"א סי' תל"ו⁵⁰⁷ וכל שאר האחרונים הנמשכים אחריו⁵⁰⁸ כמ"ש. ועיין במה שכתבתי בסי' תמ"ו בפנים⁵⁰⁹:

מב(ב) וכיון שבעל הבית בעצמו אם היה בודק כו'. כן⁵¹⁰ מתבאר ממ"ש העולת שבת סימן תקפ"ה סעיף ב'⁵¹¹ וכ"כ האלי' זוטא שם⁵¹² [שאם התחיל אחד לתקוע ולא יכול להשלים, ישלים אחר, אף על פי שלא שמע הברכה, אם כבר יצא ידי חובתו בעצמו].

מגוכן משמע לכאורה ברא"ש⁵¹³ וטור, שהביאו ראיה מתוספתא⁵¹⁴ דעשרה שעושין מצוה אחד מברך לכולן. והתם אם רצו כל אחד מברך לעצמו כמבואר בש"ע סי' ח'⁵¹⁵, ולמה הצריכו הרא"ש וטוש"ע להעמידם אצלו, יעשו כמו שירצו. אלא על כרחך צריך לומר כמ"ש העולת שבת ואלי' זוטא וחק יעקב⁵¹⁶ דאין לברך ב' פעמים. וגם לפטור בלא כלום אינו נכון כמ"ש החק יעקב⁵¹⁷ [ולא דמי לשופר⁵¹⁸, שהתוקע כבר שמע התקיעות עם הברכה, ובברכה ההיא הוא יוצא ידי חובתו גם על תקיעות אלו שהוא חייב לתוקעם מחמת ערבות⁵¹⁹, שבאמצע המצוה לא שייך הפסק⁵²⁰, מה שאין כן בני ביתו, שלא בירכו כלל על שום בדיקה ודו"ק]. ולכן צריכין לצאת בברכת בעל הבית⁵²¹. ועל זה הביא הרא"ש ראיה דיוצאים בברכתו, ולא תימא מאי מהני ברכת בעל הבית לבני ביתו⁵²².

מדועי' ביו"ד סי' רס"ה ס"[ג] בהג"ה דכשחוזר על ציצין המעכבין חוזר ומברך⁵²³, אלמא דמברכין על מצוה אחת ב' פעמים. ויש לישב ודו"ק. ובלאו הכי לא קשי מידי, דחיוב מילה זו היא על כל ישראל⁵²⁴ ולא מדין ערבות בלבד⁵²⁵, שהרי אפילו קטן שאין לו אב חייבין בית דין למולו מדכתיב⁵²⁶ המול לכם כדאיתא בפ"ק דקדושין⁵²⁷. מה שאין כן בבדיקה ושופר, שזה המוציאו ידי חובתו אין עליו חיוב אלא מחמת ערבות בלבד, וכיון שהמחויב עצמו יצא ידי חובת הברכה, גם המוציאו ידי חובתו לא יברך.

מהאבל בסי' רס"ג⁵²⁸ נתבאר שיש חולקין על זה עיין במה שכתבתי שם בס"ד: