Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shulchan Aruch HaRav Hilchos Pesach Part 1 Simanim 429 to 441·Laws of searching for chametzשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"א (סי' תכט-תמא)·תלג דיני בדיקת החמץ

אתלג דיני בדיקת החמץ
ובו מ"ג סעיפים

בהבדיקה לאור הנר ולאור החמה
א הבדיקה⁵²⁹ צריך שתהיה לאור הנר⁵³⁰, ולא לאור הלבנה, ולא לאור החמה⁵³¹.

גכגון אם עבר ולא בדק בליל י"ד, וחייב הוא לבדוק ביום י"ד כמו שיתבאר בסי' תל"ה⁵³², לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר⁵³³, שאור הנר יפה לבדיקה⁵³⁴ וחיפוש במחבואות בחורים ובסדקים⁵³⁵:

דב במה דברים אמורים בחדר מקורה שיש לו ד' מחיצות, ואין אור החמה נכנס לתוכו אלא דרך חורים וחלונות. אבל חדר שאין לו אלא (א) ג' מחיצות, אע"פ שהוא מקורה, והוא הנקרא אכסדרה⁵³⁶, כיון שאורו רב⁵³⁷ מאוד, יכול לבדקו לכתחלה⁵³⁸ ביום בלא אור הנר, אפילו ביום המעונן⁵³⁹:

הג ואפילו חדר שיש לו ד' מחיצות, אם יש שם ארובה בגגו⁵⁴⁰ (פירוש שגגותיהן היו שוין, ולא היה עליהם עוד גג אחר משופע מלמעלה⁵⁴¹), וארובה זו היא פתוחה לגמרי שאין בה מחיצה של זכוכית⁵⁴², מותר לבדוק בקרקעית החדר שכנגד הארובה ביום בלא אור הנר, אפילו הוא יום המעונן⁵⁴³. אבל שאר קרקעית החדר, שאינה כנגד הארובה ממש, צריך לבדוק לאור הנר⁵⁴⁴:

וד וכן חלון שבכותל⁵⁴⁵, אם אין בה מחיצה של זכוכית⁵⁴⁶, כל מה שמכוון כנגדו ממש אין צריך בדיקה לאור הנר, אם הוא בודק ביום⁵⁴⁷, אפילו הוא יום המעונן⁵⁴⁸:

זה וכל זה⁵⁴⁹ כשעבר או שכח ולא בדק בליל י"ד, אבל לכתחלה אפילו אכסדרה ושכנגד ארובה וחלון אין לבדוק כי אם בליל י"ד לאור הנר⁵⁵⁰.

חואפילו אם רוצה להקדים ולבודקם ביום י"ג לאור החמה אינו רשאי, שמבטל הוא תקנת חכמים, שתקנו לבדוק בלילה⁵⁵¹, בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם⁵⁵².

טומכל מקום אם עבר ובדק את האכסדרה ביום י"ג, או בשאר ימות השנה, ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ יצא, ואין צריך לחזור ולבודקה בליל י"ד לאור הנר⁵⁵³:

יו אבל שאר כל החדרים שיש בהם ד' מחיצות, אם עבר ובדקן ביום י"ג לאור הנר, צריך לחזור ולבודקן בליל י"ד⁵⁵⁴, לפי שאין אור הנר מבהיק יפה ביום⁵⁵⁵.

יאואפילו אם בדק חדר אפל ביום י"ג לאור הנר, שהחשך בתוכו שוה ביום ובלילה, אף על פי כן צריך לחזור ולבודקו בליל י"ד⁵⁵⁶, לפי שאין הבהקת הנר ביום אפילו בחדר אפל דומה להבהקתו בלילה⁵⁵⁷:

יבז אבל אם רוצה לבדוק כל חדריו בליל י"ג או בשאר לילות השנה לאור הנר, ולהזהר שלא להכניס לשם עוד חמץ, הרשות בידו⁵⁵⁸. רק שלא יברך על בדיקה זו כמו שיתבאר בסימן תל"ו⁵⁵⁹. לפיכך נכון הדבר שישייר חדר אחד⁵⁶⁰ לבודקו בליל י"ד ולברך על בדיקתו, שלא להפסיד ברכה בידים⁵⁶¹.

יגומכל מקום אף אם בדק כל חדריו ולא שייר כלום, צריך הוא לחזור ולבדוק פעם אחרת לא פחות⁵⁶² חדר אחד בליל י"ד⁵⁶³, כיון שבלילה זה חל חיוב הבדיקה על כל ישראל שלא בדקו עדיין, חל החיוב גם על זה שבדק כבר, שלא לחלק בינו ובין כל ישראל⁵⁶⁴.

ידויש חולקין⁵⁶⁵ על זה ואומרים שאין צריך לחזור ולבדוק כלום בליל י"ד, כיון שכבר בדק כל חדריו כדינם בלילה לאור הנר.

טוויש לחוש לדבריהם שלא לברך כשחוזר ובודק⁵⁶⁶ חדר אחד בליל י"ד:

טזאור האבוקה
ח אין בודקין לאור האבוקה, אלא לאור נר⁵⁶⁷ קטן יחידי⁵⁶⁸, לפי שאור האבוקה אין יכול להכניסו לחורים וסדקים⁵⁶⁹, וגם הוא מתיירא⁵⁷⁰ שלא ישרוף בו הבית ויהא לבו טרוד ביראה זו ולא יבדוק יפה⁵⁷¹.

יזולכתחלה יש להזהר שלא לבדוק כי אם בנר של שעוה, אבל לא בנר של חלב, לפי שהוא מתיירא שלא יטיף ממנו על כלים כשרים. ולא בנר של שומן, לפי שמתיירא שלא יטיף ממנו על כלי חלב. ולא בנר של שמן, לפי שמתיירא שלא יטיף ממנו על הבגדים ויטנפם, וגם אינו יכול להכניסו יפה לחורים ולסדקים⁵⁷².

יחאבל בדיעבד שכבר בדק (ב) באחד מנרות הללו יצא, ואין צריך לחזור ולבדוק בנר של שעוה⁵⁷³. וכן אם הוא שעת הדחק שאין לו נר של שעוה הרי זה כדיעבד, ויבדוק לכתחלה בנרות אחרות⁵⁷⁴.

יטומכל מקום אם אפשר לו בנר של שומן לא יבדוק בשל חלב, שכשהוא בודק בשל שומן אינו מתיירא רק שלא יטיף על כלי חלב, אבל לא על כלי בשר, מה שאין כן בשל חלב. ואם אין לו של שומן ויש לו של חלב, יבדוק בו, ולא יבדוק בשל שמן, שאינו יכול להכניסו יפה לחורים ולסדקים כמו של חלב⁵⁷⁵:

כט אם עבר ובדק לאור האבוקה לא יצא, וצריך לחזור ולבדוק לאור הנר⁵⁷⁶. ויש מי שאומר⁵⁷⁷ שאין צריך לחזור ולבדוק. ויש לחוש לדבריו שלא לברך כשחוזר ובודק:

כאי נר של שמן שדולקין בתוכו ב' פתילות דינו כאבוקה⁵⁷⁸, שאפילו עבר ובדק בו צריך לחזור ולבדוק. וכן אם הדליק ב' נרות של שעוה וסמכן זו לזו ובדק בהן לא עלתה לו בדיקה. ואפילו קלען יחד ועשאן כעין נר אחד⁵⁷⁹ (או שדיבק וחיבר זו לזו עד שנעשו נר אחד⁵⁸⁰), מכל מקום כיון שיש כאן ב' פתילות דולקות הרי זו אבוקה:

כביא אין בודקין לאור העצים, שהעץ אינו דולק יפה כשהוא יחידי, ושני עצים אפילו הם דקים מאד דינם כאבוקה. ואפילו מין עץ שדולק יחידי שקורין (בלשון אשכנז קי"ן) אין לבדוק בו לכתחלה (אם יש לו נר של שעוה), דכיון שריחו רע, וגם ניצוצות מנתזין ממנו כשדולק, יש לחוש שעל ידי כן לא יבדוק היטב⁵⁸¹:

כגבדיקה מן התורה ומדברי סופרים
יב כבר נתבאר בסימן תל"א⁵⁸², שמן התורה כשמבטל את החמץ ומפקירו קודם זמן איסורו דיו.

כדואם אינו רוצה לבטלו ולהפקירו (ג) חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו מן התורה⁵⁸³, כשיגיע זמן איסורו⁵⁸⁴, ולבערו מן העולם לגמרי⁵⁸⁵.

כהוכשהוא עושה כך, אם בתוך הפסח מצא כזית חמץ בביתו שלא מצא בבדיקתו לא עבר עליו למפרע בבל יראה ובל ימצא⁵⁸⁶, שהרי אנוס הוא⁵⁸⁷ כיון שבדק כדינו.

כוואינו חייב לבדוק מן התורה אלא במקומות שרגיל להשתמש בהן חמץ כל השנה בתדירות⁵⁸⁸, כגון הבית וחדריו שרגיל לאכול בהן חמץ כל השנה, ואי אפשר שלא נתפרר ונפל שם פירור חמץ⁵⁸⁹ שיש בו כזית⁵⁹⁰, ועובר עליו בבל ימצא⁵⁹¹ מן התורה אע"פ שאינו נראה לו (עיין סי' ת"מ⁵⁹²) כל ימי הפסח.

כזאבל שאר החדרים שאינו רגיל להשתמש בהן חמץ בתדירות, וקרוב הדבר שלא נשתייר בהן חמץ כזית, אין צריך לבודקן מן התורה, אע"פ שלא ביטל:

כחיג אבל מדברי סופרים⁵⁹³, אף על פי שביטל כל חמצו חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו, בכל המקומות שיש לחוש ולהסתפק שמא הכניס לשם חמץ באקראי⁵⁹⁴.

כטלפיכך כל חדרי הבית והעליות, אפילו אותן שברי לו שלא אכל בהן חמץ מעולם, הרי הם צריכים בדיקה כדינה בלילה לאור הנר. לפי שלפעמים אדם קם מתוך סעודתו ופתו בידו ונכנס לחדריו להשתמש בהן תשמישיו⁵⁹⁵, כגון חדר המשכנות שלפעמים נכנס לתוכו באמצע הסעודה להוציא משם משכון להחזירו לבעליו, ויש לחוש שמא שכח שם את פתו⁵⁹⁶, או שמא נתפרר ממנו שום פירור חמץ⁵⁹⁷:

ליד אבל אותן חדרים שאין דרך האדם ליכנס בהן בתוך הסעודה, כגון אוצרות יין⁵⁹⁸ ושכר⁵⁹⁹ שאין מסתפק מהן לשתותן, או למכור מהן⁶⁰⁰, וכן בית התבן⁶⁰¹, אין צריכים בדיקה, אלא אם כן ידוע לו שהכניס לשם חמץ פעם אחת⁶⁰²:

לאטו אבל אוצרות יין⁶⁰³ ושכר⁶⁰⁴ שמסתפק מהן צריכין בדיקה, שלפעמים באמצע הסעודה הם כלים על השלחן והולך השמש להביא מהן ופתו בידו⁶⁰⁵. וכן החדרים שמשימין בהם מלח⁶⁰⁶ או גבינות או מיני כבושים⁶⁰⁷ או נרות⁶⁰⁸ הרי הם צריכים בדיקה, שלפעמים הם כלים באמצע הסעודה והולך השמש להביא מהן ופתו בידו⁶⁰⁹:

לבטז אבל אותן חדרים שמשימין דברים שיש קבע לסיפוקן⁶¹⁰, דהיינו שהשמש יודע קודם הסעודה כמה צריכין לסעודה זו, והולך ומביא ואין צריך להביא עוד באמצע הסעודה⁶¹¹, כגון אוצרות של שמן וכיוצא בו, דברים שאין רגילין בהן תדיר ואין דרך לימלך ולהביאן עוד על השלחן באמצע הסעודה, אין צריך בדיקה⁶¹².

לגואם הוא מקום שרגילין להדליק בו נרות של שמן, צריך בדיקה, אם דרך להסתפק ממנו לנרות⁶¹³:

לדחורים שבכותל וקרקע וגג
יז חורים שבכותל הבית, וכן זיזים הבולטים מהכתלים, אם אינן גבוהים יותר מדאי ולא נמוכים יותר מדאי הרי הן צריכין בדיקה⁶¹⁴, לפי שדרך להשתמש בהן (אבל חורים קטנים מאד, וכן הסדקים קטנים שבכותלים שאין ראוין לשום תשמיש, אינם צריכים בדיקה⁶¹⁵), ויש לחוש לשמא נשתמש בהן חמץ ונשאר מונח שם פירורי חמץ.

להאבל אם גבוהים כל כך עד שאין יד אדם מגעת לשם, וכן אם הם נמוכים למטה מג' טפחים⁶¹⁶ סמוך לקרקע הבית, אינם צריכים בדיקה, שמן הסתם לא נשתמשו בו. אבל אם ידוע לו שנשתמש בהן חמץ אפילו פעם אחת הרי הן צריכין בדיקה⁶¹⁷.

לוובבית שהתינוקות מצויין בו, אפילו הנמוכים מג' טפחים צריכין בדיקה, שמא הצניעו שם התינוקות מעט חמץ⁶¹⁸:

לזיח וכל זה בחורים שבכתלים, אבל החורים וסדקים שבקרקעית הבית צריכין בדיקה, אף על פי שאין תינוקות מצויין שם, שיש לחוש שמא נפל ונתגלגל לשם מעט חמץ⁶¹⁹:

לחיט ואם⁶²⁰ קרקעית הבית היא מרוצפת בנסרים, ויש ביניהם חורים קטנים עמוקים, ואין יכול להכניס את ידו לתוך החור לבדוק⁶²¹, אין צריך לקעקע את הנסרים⁶²² לבדוק תחתיהם. (ד) ואפילו אם ראה שנפל חמץ לחור זה הקטן⁶²³, ואם לא יוציאנו משם יהיה מונח שם כל ימי הפסח, אעפ"כ אין מטריחין אותו⁶²⁴ להוציאו משם, אלא מבטלו ודיו.

לטשהרי עיקר⁶²⁵ תקנת בדיקת החמץ אחר שביטלו אינה אלא משום גזירה שמא יבוא לאוכלו בפסח, וזה החמץ שהוא מונח במקום שאינו יכול להכניס ידו לתוכו, בודאי לא יאכלנו בפסח:

מכ וכן הדין בחור שהוא רחב, ויכול להכניס ידיו לתוכו, אלא שהוא עמוק מאד ואין יד אדם מגעת לבדוק בכולו, בין שהחור הוא בכותלי הבית, בין שהוא בקרקעיתו, הרי הוא בודק בתוכו עד מקום שידו מגעת והשאר די לו בביטול⁶²⁶, אפילו יש שם ודאי חמץ⁶²⁷. עיין סוף סי' תל"ח⁶²⁸:

מאכא כותל עב מאד שהוא מחיצה בין ב' בתים של ב' בני אדם, והחור עובר בתוכו מעבר אל עבר, זה בודק מצד זה עד מקום שידו מגעת וזה בודק מצד זה עד מקום שידו מגעת⁶²⁹. ושאר אורך החור שבאמצע הכותל, יש לחוש שמא נתגלגל לתוכו חמץ מצד זה ושמא נתגלגל לתוכו חמץ מצד זה, לפיכך שניהם חייבים לבטל כל חמץ שיש בו, אפילו אינן יודעים בבירור שיש שם חמץ⁶³⁰:

מבכב ואם זה הכותל הוא מחיצה בין ביתו של ישראל לביתו של נכרי, לא יבדוק הישראל כלל את חורי הכותל העוברים בתוכו מעבר אל עבר⁶³¹, ואפילו אם יש שם חמץ ודאי בתוכו⁶³², אין צריך לבדוק ולהוציאו משם בליל י"ד, מפני חשש סכנה, שכשיראה הנכרי את הישראל שהוא ממשמש בחור לאור הנר יאמר כשפים הוא עושה לי⁶³³.

מגומכל מקום למחר ביום י"ד יבדוק בו לאור היום עד מקום שידו מגעת⁶³⁴, אפילו אין שם חמץ ודאי, שכשממשמש בו לאור היום אין כאן חשש סכנה, שהרי כך היה משתמש בו כל ימות השנה לאור היום (שכל חור שאין דרך להשתמש בו כלום אין צריך בדיקה כלל כמו שנתבאר למעלה⁶³⁵). והשאר די לו בביטול⁶³⁶ אפילו יש שם ודאי חמץ⁶³⁷:

מדכג גג המשופע כמו גגות שלנו⁶³⁸ אין צריך בדיקה⁶³⁹ מפני שאינו ראוי לשום תשמיש (אבל גג השוה שתחת גג המשופע⁶⁴⁰, אם דרך להשתמש צריך בדיקה. אלא אם כן הוא מיוחד לתשמיש שאין דרך להשתמש בו באמצע הסעודה, כגון שעשאו אוצר ליין או שכר, ואינו מסתפק ממנו כלל לא לשתות ולא למכור וכל כיוצא בזה, כמו שנתבאר למעלה⁶⁴¹).

מהואפילו גג משופע שהוא נמוך מאד, ואפילו הוא עומד בתוך הבית כגון גג המגדל⁶⁴² (פירוש כגון אלמע"ר או שאפ"ע בל"א, ומצניעים בתוכו כלים ואוכלים) אין צריך בדיקה⁶⁴³. אבל תוך המגדל, וכן תוך התיבות, צריכים בדיקה, שהוא משתמש בהם חמץ לפעמים⁶⁴⁴:

מורפת לול וחצר
כד רפת של בקר אין צריך בדיקה⁶⁴⁵, שכל חמץ שנפל שמה יש לתלות שהבהמות אכלוהו⁶⁴⁶, והרי יש כאן ספק ספיקא⁶⁴⁷, שמא לא היה שם חמץ מעולם, ואם תמצא לומר היה, שמא אכלוהו הבהמות, וספק אכילת הבהמות מוציא מידי ספק חמץ⁶⁴⁸:

מזכה וכן לול של תרנגולים אין צריך בדיקה⁶⁴⁹, שכל חמץ שהיה שם יש לתלות שהתרנגולים אכלוהו⁶⁵⁰.

מחוכן (ה) בית⁶⁵¹ שהתרנגולים מצויין בו אין צריך בדיקה בקרקעיתו⁶⁵².

מטבמה דברים אמורים כשסמוך לפסח, דהיינו כל שלשים יום לפני הפסח⁶⁵³, נזהר שלא לאכול חמץ בתוך זה הבית. אבל אם לא נזהר מלאכול בתוכו חמץ בתוך שלשים יום לפני הפסח, הרי קרקעיתו צריך בדיקה⁶⁵⁴ כדינה בלילה לאור הנר, דכיון שאכלו שם חמץ אי אפשר שלא נפל שם חמץ⁶⁵⁵ על הקרקע, והרי יש כאן ודאי חמץ⁶⁵⁶ וספק אכלוהו התרנגולים וספק לא אכלוהו⁶⁵⁷, ואין ספק מוציא מידי ודאי⁶⁵⁸.

נאבל (ו) כל חמץ שנפל לתוכו זמן רב קודם פסח, דהיינו קודם ל' יום, יש בו ב' ספיקות להקל שמא אכלוהו (ושמא לא הכניסו לשם חמץ⁶⁵⁹), ואם תמצא לומר שלא אכלוהו התרנגולים שמא נתעפש באורך הזמן או נמאס עד שנפסל מאכילת כלב⁶⁶⁰, ואין צריך לבערו כלל, כמ"ש בסי' תמ"ב⁶⁶¹:

נא[ואע"פ⁶⁶² שחייב אדם לבדוק בכל החדרים שיש לחוש בהם לשמא הכניסו לשם חמץ פעם אחת⁶⁶³ אף שיש כמה ספיקות להקל⁶⁶⁴, שמא לא הכניסו שם חמץ מעולם, ואם תמצא לומר הכניסו, שמא חזרו ונטלוהו כולו משם ולא נשתייר ממנו שם כלום, ואם תמצא לומר נשתייר ממנו מעט, שמא היה זמן רב קודם הפסח ונתעפש באורך הזמן או נמאס עד שנפסל מאכילת כלב. היינו לפי שעיקר תקנת חכמים שתקנו לבדוק ולחפש אחר החמץ אינה אלא על הספק שמא יש שם חמץ, ומן התורה אין לחוש כלל לספק כזה⁶⁶⁵, שכלל גדול בתורה אין מחזיקין ריעותא⁶⁶⁶ כמבואר ביורה דעה סי' ל"ט⁶⁶⁷, אלא שחכמים מחמת חומר איסור החמץ החמירו לחוש אף לספק כזה⁶⁶⁸, ולכן התקינו מצות הבדיקה, ואם כן מה לי ספק אחד ומה לי כמה ספיקות.

נבאבל ספק הרגיל מאד, שרגילות היא שהתרנגולים וכיוצא בהן אוכלין כל מה שמוצאין והוא קרוב לודאי⁶⁶⁹, אלא שספק זה בלבד אינו יכול להוציאו מידי ודאי גמור, דהיינו חזקת חמץ שהיה שם, שודאי גמור עדיף מקרוב לודאי⁶⁷⁰, אבל אם יש להסתפק עוד ספק אחר, דהיינו שמא נפסל מאכילת כלב באורך הזמן, אף על פי שספק זה אינו קרוב לודאי, מכל מקום על ידי ספק זה הורע כוחו של הודאי גמור, דכיון שיש להסתפק ספק אחר הרי אינו ודאי גמור, ואינו אלא כקרוב לודאי שיש כאן חמץ, ויוכל ספק של אכילת תרנגולים שהיא קרוב לודאי להוציא מידי קרוב לודאי⁶⁷¹.

נגועיין בסימן תמ"ד⁶⁷² שאפילו בית הצריך בדיקה בקרקעיתו אין צריך לבדוק ולחפש אלא אחר פירורין גדולים קצת, אבל פירורים הדקין, אפילו רואה אותם מונחים על גביו אין צריך להגביהם ולבערם אם הם מונחים במקום דריסת רגלי בני אדם שמאליהם הם מתבערים על ידי דריסת הרגלים. אלא אם כן רואה אותם מונחים שם לאחר שהגיע שעה ששית, שאז הוא חייב לבערם מן העולם מיד שיראם⁶⁷³, עיין שם].

נדכו וכן הדין בכל החדרים שאין צריך בדיקה כלל, מחמת שאין דרך להכניס בהן חמץ מעולם, וראה קודם שלשים יום שהכניס עכבר בהם חתיכות חמץ, אין צריך לבודקן בליל י"ד⁶⁷⁴ מטעם שנתבאר⁶⁷⁵.

נהאבל אם ראה תוך שלשים יום צריך לבודקן בליל י"ד, וע"ד שיתבאר בסי' תל"ח⁶⁷⁶. ועיין בסי' תס"ה⁶⁷⁷:

נוכז וכן (ז) רפת של בקר ולול של תרנגולים, אם ידוע לו שהיה בהם וודאי חמץ⁶⁷⁸ בתוך ל' יום לפני הפסח⁶⁷⁹, אלא שאינו יודע היכן הוא מונח שם⁶⁸⁰, הוא חייב לבדוק⁶⁸¹ ולחפש בהם את החמץ בליל י"ד לאור הנר ולהוציאו משם.

נזואם הוא רוצה ליתן לפני הבהמות ותרנגולים לאכול זה החמץ או חמץ אחר⁶⁸², צריך הוא לעמוד עליהם עד שיגמרו לאכול, ולעיין עליהם שלא ידחפו ויגלגלו מן החמץ כלום למקום אחר צנוע שאינו נראה, שמא יהא מונח שם עד כניסת הפסח ויעבור עליו בבל ימצא⁶⁸³. ואם נשתייר מעט חמץ מאכילתם, יטלנו משם ולא יניח לפניהם, שמא ישאר מונח שם עד כניסת הפסח⁶⁸⁴.

נחואפילו אם דעתו לילך אליהם כשתגיע שעה ששית ולראות אם מונח שם מעט חמץ שיבערנו, מכל מקום יש לחוש שמא כשתגיע שעת הביעור חמץ ישכח על החמץ שנתן לפניהם, לפי שלא יעלה על דעתו אז לחוש שמא נשתייר מעט חמץ מאכילתם⁶⁸⁵. לפיכך צריך הוא בשעה שהוא נותן לפניהם לאכול שלא לזוז מהם עד שיגמרו לאכול. ויצניע המשוייר כדרך שיתבאר בסימן תל"ד⁶⁸⁶, שאז בודאי לא ישכח לבערו בשעת הביעור, כמו שאין שוכח לבער כל חמץ הידוע לו:

נטכח קרקעית החצר⁶⁸⁷ אין צריך בדיקה, לפי שעורבין ושאר עופות מצויין שם והם אוכלים כל חמץ שנופל⁶⁸⁸. ואפילו אם ידוע לו שיש שם בחצר ודאי חמץ אין צריך ליטלו משם בשעת בדיקת ליל י"ד.

סואפילו לכתחלה יכול להשליך חמץ לחצר קודם שתגיע שעה ששית⁶⁸⁹, וכשתגיע שעה ששית ילך לראות החמץ בחצר⁶⁹⁰, ואם עדיין הוא מונח שם שלא אכלוהו העורבים חייב לבערו מן העולם לגמרי מיד שיראנו, כמו שיתבאר בסימן תמ"ה⁶⁹¹. ואין חוששין שמא ישכח לילך ולראותו כשתגיע שעה ששית, שאף אם ישכח עליו אין כאן איסור, שבודאי נטלוהו העורבין קודם שהגיע שעה ששית והוליכוהו למקום שבאו משם.

סאואף על פי שנתבאר למעלה⁶⁹², ויתבאר בסימן תל"ח⁶⁹³ ותל"ט⁶⁹⁴, שאין ספק אכילה מוציא מידי ודאי חמץ. מכל מקום (ח) נטילת העורבים וכיוצא בהם וגרירת החולדה והעכברים וכיוצא בהם היא ודאית, אלא שהאכילה היא ספק⁶⁹⁵, כי שמא לא היו רעבים באותו שעה. לפיכך גבי עכברים וכיוצא בהם משאר מיני חיה הגדלים בבית, אנו מחמירים בודאי חמץ, שאף אם גררוהו הרי הוא טמון בבית או בחצר ועובר עליו בבל ימצא⁶⁹⁶, ואין כאן צד היתר אלא לתלות שמא אכלוהו, ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל עורבים וכיוצא בהם שאינם בני תרבות, וממקום אחר הם רגילין לבוא לכאן, אם כן כשנטלוהו בוודאי הוליכוהו למקום שבאו משם⁶⁹⁷.

סבאלא שלכתחלה אין לסמוך על זה כשמגיע זמן הביעור, דהיינו תחלת שעה ששית, דכיון שהיה יכול לילך לחצר ולראות אם החמץ מונח עדיין שם, ילך ויראנו⁶⁹⁸:

סגכט החורים שבכותלי החצר, אם אינן גבוהים יותר מדאי ולא נמוכין יותר מדאי הרי הם צריכין בדיקה⁶⁹⁹ אם דרך להשתמש בהם, לפי שהעורבים אינם מצוים בחורים⁷⁰⁰:

סדנפלה עליו מפולת
ל חמץ⁷⁰¹ שנפלה עליו מפולת⁷⁰² (פירוש גל של אבנים ועפר⁷⁰³), אם אין הכלב יכול להריח ריחו⁷⁰⁴ ולחפש אחריו, דהיינו שיש עליו גובה ג' טפחים, הרי הוא כמבוער מן העולם לגמרי. ואינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה, אף על פי שלא בטלו⁷⁰⁵.

סהואפילו (ט) לכתחלה יכול להפיל עליו מפולת מן התורה⁷⁰⁶, אף לאחר שהגיע זמן הביעור⁷⁰⁷, ובכך הוא מבוער מן העולם. ולאחר הפסח יכול לפקח את הגל ולחזור ולזכות בחמץ הטמון⁷⁰⁸.

סואבל מדברי סופרים⁷⁰⁹, אפילו אם נפלה עליו מפולת מאליו צריך לבטלו⁷¹⁰, קודם שתגיע שעה ששית⁷¹¹, גזירה שמא יתפקח הגל בתוך הפסח ויתגלה החמץ ויעבור עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה⁷¹², אם לא היה מבטלו קודם שעה ששית. שמשעה ששית ואילך אינו יכול לבטל עוד, דכיון שאינו יכול עוד ליהנות ממנו מחמת גזירת חכמים שאסרוהו בהנאה מתחלת שעה ששית ואילך, הרי אין לו שום חלק וזכות בו, ואינו נקרא שלו שיוכל לבטלו ולהפקירו⁷¹³.

סזואם לא בטלה קודם שעה ששית, יש אומרים⁷¹⁴ שאף על פי שעבר על מצות חכמים, אין קונסין אותו לפקח את הגל להוציא את החמץ משם ולבערו מן העולם.

סחויש חולקין⁷¹⁵ על כל זה ואומרים, שאף שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים אינו כמבוער מן העולם לגמרי, אלא הרי הוא כטמון בבורות שיחין ומערות שעובר עליו בבל ימצא מן התורה כמו שיתבאר בסימן ת"מ⁷¹⁶. לפיכך אם אינו רוצה לפקח את הגל להוציא החמץ ולבערו בזמן הביעור, הרי הוא חייב מן התורה לבטלו קודם שתגיע שעה ששית.

סטובביטול זה הוא יוצא ידי חובתו אף מדברי סופרים⁷¹⁷, שהרי עיקר⁷¹⁸ גזירת חכמים שגזרו שאין ביטול והפקר מועיל לחמץ אינה אלא כדי שלא ישכח ויבא לאכול ממנו בפסח אם יבטלנו ולא יבערנו מן העולם לגמרי, וחמץ זה שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים שאין הכלב יכול להוציאו משם ולהניחו במקום מגולה⁷¹⁹, אין לחוש בו שמא יבוא אדם לאכול ממנו בפסח, כיון שכל ימי הפסח יהיה טמון ומכוסה מן העין⁷²⁰.

עאבל אם לא ביטלו קודם שעה ששית, חייב הוא מן התורה לפקח את הגל להוציא החמץ משם ולבערו⁷²¹.

עאואם יש חשש סכנה לפקח בגל בידים, כגון שהוא מקום שמצוים שם עקרבים (אבל נחש לא ברי היזקא⁷²² עיין סי' ק"ד⁷²³) באשפות ובגלים, הרי הוא (י) חייב לשכור פועלים⁷²⁴ שיפקחו את הגל על ידי מרא וקרדום וכיוצא בהם, בענין שאין בו חשש סכנה, עד שיוציאו את החמץ משם.

עבולענין הלכה (יא) יש להחמיר בשל תורה כסברא אחרונה⁷²⁵.

עגומכל מקום אם נפל עליו גל גדול שאי אפשר לפקחו אפילו על ידי מרא וקרדום, והרי זה החמץ אבוד מבעליו ומשאר כל אדם⁷²⁶, הרי זה כמבוער מן העולם לגמרי לדברי הכל⁷²⁷. ואפילו לכתחלה (יב) אינו צריך לבטלו כלל⁷²⁸, שהרי אמרה תורה ולא יראה לך חמץ שלך אי אתה רואה, וחמץ זה אינו נקרא שלך, דכיון שאינו יכול להוציאו מן הגל הרי אין לו שום זכות בו:

עדלא ואם נפל עליו גל קטן, בענין שהכלב יכול להריח ריחו ולחפש אחריו ולהוציאו משם, דהיינו שאין עליו גבוה ג' טפחים⁷²⁹, אע"פ שביטלו והפקירו חייב הוא לפקח את הגל ולבער החמץ בזמן הביעור, גזרה (יג) שמא כשיוציאנו משם הכלב לאכלו ישייר מעט מאכילתו ויניחנו מגולה, וכשיראה אדם ישכח ויאכלנה⁷³⁰. ואם יש חשש סכנה לפקח בגל בידים⁷³¹, חייב הוא לפקח את הגל על ידי מרא וקרדום, בענין שאין בו סכנה⁷³²:

עהלב במה דברים אמורים כשברי לו עכשיו בזמן הביעור שיש ודאי חמץ בתוך הגל, אבל אם לא ברי לו עכשיו בשעת הביעור שיש בגל ודאי חמץ, כגון חורים שבכותל שנשתמש בהם חמץ ואחר כך נפל הכותל ונעשה גל, שיש להסתפק ולומר שמא כבר ניטל החמץ מהחורים קודם שנפל הכותל ולא נשתייר ממנו מאומה בהחורים, ועכשיו בזמן הביעור אין מן החמץ כלום בתוך הגל, ולפיכך אם כבר ביטל את החמץ הזה, או שיכול עדיין לבטלו, שאף אם יש עדיין בתוך הגל אינו חייב להוציאו משם ולבערו מן התורה אלא מדברי סופרים, לא הטריחוהו חכמים להוציאו משם על ידי מרא וקרדום, כיון שאפשר שאין שם חמץ כלל⁷³³.

עווגם⁷³⁴ לא הצריכוהו לבדוק ולחפש בגל בידים, ולבטוח על הקב"ה שלא יזיקנו עקרב, ששלוחי מצוה אינן ניזוקין⁷³⁵ (והא דחיישינן לסכנה גבי חור שבין ישראל לנכרי⁷³⁶. התם שכיחא היזקא, והיכא דשכיחא הזיקא לא סמכינן אניסא אפילו כשעוסק במצות המקום⁷³⁷, שנאמר⁷³⁸ ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, ויאמר ה' עגלת בקר תקח וגו'. אבל הכא לא שכיחא הזיקא, שמא אין כאן עקרב כלל בגל, ואם תמצא לומר יש בו שמא לא יגע בו בידיו כשיבדוק ויחפש בגל, ואם תמצא לומר יגע בו שמא לא יזיקנו כי לא יוכל מחמת שהוא מוטמן בגל, ואין כאן אלא חששא בעלמא⁷³⁹, ולא חיישינן לה אלא לאחר שהשלים המצוה, כמו שיתבאר).

עזלפי שחשו חכמים שמא תאבד לו מחט בגל זה קודם בדיקה זו⁷⁴⁰ (שבשעת הבדיקה בודאי לא יאבד ממנו כלום על ידי טרדתו בבדיקה, ששלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בגופם ולא בממונם⁷⁴¹), ולא ירצה לחפש אחריה קודם בדיקה זו, לפי שיתיירא מעקרבים המצויין שם, רק בשעת בדיקה שאז הוא עוסק במצוה יחפש גם אחר המחט, ויש לחוש שמא גם אחר גמר הבדיקה יחפש גם כן אחר המחט, ואז אין עוסק במצוה כלל ויוכל לבא לידי סכנה.

עח[אבל בשעת הבדיקה אפילו מחפש גם אחר המחט הוי ליה עוסק במצוה⁷⁴². כמו האומר הרי סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עולם הבא, דהוי צדיק גמור במצוה, אף שמתכוין גם להנאתו, ולא אמרינן שלא לשמה הוא עושה, אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה, ומתכוין בה אף להנאת עצמו שיחיה בנו או שיהיה בן עולם הבא⁷⁴³].

עטאבל אם לא ביטלו וכבר הגיע שעה ששית שאין בידו לבטלו, חייב הוא לפקח (יד)⁷⁴⁴ על ידי מרא וקרדום, ולבדוק ולחפש שמא יש שם מן החמץ⁷⁴⁵ שנשתמש בחורין תוך ל' יום לפני הפסח.

פאבל החמץ שנשתמש בהם קודם ל' יום יש בו כמה ספיקות להקל⁷⁴⁶, שמא ניטל כולו מהחורים, ושמא נתעפש באורך זמן⁷⁴⁷ (ושמא יש עליו גבוה ג' טפחים שהוא כמבוער מן התורה⁷⁴⁸), ואין צריך לבערו אלא מדברי סופרים⁷⁴⁹, וחכמים לא הטריחוהו לפקח הגל על ידי מרא וקרדום, כיון שאין שם חמץ ודאי:

פאלג וכל זה כשהוא בענין שיש להסתפק שמא יש שם חמץ מונח בגל ואין עליו גבוה ג' טפחים. אבל אם ברי לו שאם יש שם חמץ בגל יש עליו בודאי גבוה ג' טפחים, אין צריך לטרוח ולפקח בגל על ידי מרא וקרדום, אע"פ שנשתמש חמץ בחורים תוך ל' יום, דכיון שיש כאן ספק שמא אין מן החמץ שנשתמש בחורים כלום בתוך גל זה, שכבר ניטל כולו מן החורים קודם שנפל הכותל, לכך יש להקל⁷⁵⁰ כהאומרים⁷⁵¹ שהחמץ שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים אין צריך לפקח בגל כלל כדי לבערו, אע"פ שלא ביטלו ואין בידו לבטלו:

פבלד חמץ שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים, וביטלו קודם שעה ו' כמשפטו, ולאחר הפסח נתפקח הגל ונתגלה החמץ, הרי הוא מותר (טו) אפילו באכילה⁷⁵². שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא משום קנס, שקנסוהו חכמים על שעבר בבל יראה ובל ימצא מן התורה או מדברי סופרים כמו שיתבאר בסי' תמ"ח⁷⁵³, וחמץ זה שנפלה עליו מפולת לא עבר עליו כלום אין לנו לקונסו (ועי' בסי' תל"ו⁷⁵⁴ שאם בשעה שנפלה עליו המפולת על החמץ היה בדעתו לפנות הגל לאחר הפסח ולזכות בחמץ שתחתיו, הרי זה אסור בהנאה, עיי"ש הטעם):

פגבדיקה בחביות שבאוצר
לה דרך אוצרי יין ושמן לסדר חביותיהן שורות שורות, עד שממלאין כל קרקע המרתף בשורות של חביות, וחוזרין ומניחין חביות על חביות כשורות התחתונות על פני כל אורך ורוחב המרתף, וחוזרין ועושין כן כמה פעמים, עד שנתמלא כל המרתף חביות מקרקעיתו עד תקרתו⁷⁵⁵, על פני כל ארכו (פירוש מן הכותל שבו פתוח הפתח ועד הכותל שכנגדו נקרא אורך, ומן הכותל שבצד זה ועד הכותל שבצד זה נקרא רוחב⁷⁵⁶) ועל פני כל רחבו.

פדכשהוא בא לבודקו מחמץ (וכגון שדרך להסתפק ממנו שהוא צריך בדיקה⁷⁵⁷ כמו שנתבאר למעלה), אין צריך לבדוק בכולו, אלא בודק בין החביות שבשתי שורות העליונות⁷⁵⁸ הסמוכות לכותל שבו הפתח, דהיינו שורה אחת על פני כל רוחב המרתף מהכותל שבצד הפתח עד הכותל שכנגדה, והוא אורך שורה זו, ורחבה הוא אורך חבית אחת, ושורה זו היא סמוכה לכותל שבו הפתח, והיא עליונה על גבי כל השורות הסמוכות לכותל זו. ועוד בודק בשורה שתחת שורה זו⁷⁵⁹, ודיו. שבשתי אלו שורות רגיל השמש להניח פתו בשעה שמוזג יין מן החביות:

פהבית הכנסת
לו בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה⁷⁶⁰ בליל י"ד⁷⁶¹ לאור הנר, מפני שהתינוקות מכניסין בהן חמץ כל השנה.

פווהשמשים אינם נזהרים לבדוק בלילה, אלא מכבדין היטב ביום. ולא יפה הם עושים, וצריך להזהירם על כך⁷⁶² שיקיימו מצות חכמינו כתיקונה (ויכולין לברך על בדיקה זו⁷⁶³).

פזאבל אין צריך לבטל אחר הבדיקה, לפי שאין יכולים לבטל ולהפקיר חמץ שאינו שלהם, שאין אדם מפקיר דבר שאינו שלו⁷⁶⁴:

פחלז אם עבר ולא בדק בתי כנסיות ובתי מדרשות בליל י"ד, יכול לבודקם לכתחלה ביום י"ד לאור היום, ואין צריך לבדוק לאור הנר, לפי שדרך להרבות בהם חלונות ויש בהם אורה גדולה, והרי דינם כדין אכסדרה⁷⁶⁵ שנתבאר למעלה⁷⁶⁶.

פטוכן שאר בתים וחדרים שיש בהם חלונות הרבה ואורה גדולה דינם כאכסדרה⁷⁶⁷:

צכיבוד ובדיקה
לח כל חדר הצריך בדיקה צריך לכבדו קודם הבדיקה⁷⁶⁸, לפי שקודם הכיבוד יש עפרורית הרבה ואינו יכול לבדוק יפה⁷⁶⁹. ויזהיר כל אדם את בני ביתו שיכבדו גם תחת המטות⁷⁷⁰ שמא נתגלגל לשם מעט חמץ⁷⁷¹:

צאלט ואחר שכיבדו היטב בכל המקומות צריך הוא לחזור ולבדוק בכל המקומות לאור הנר בחורים ובסדקים הצריכין בדיקה, שמא יש שם מעט חמץ⁷⁷², שהכיבוד אינו מועיל כלום למה שבחורים וסדקים⁷⁷³:

צבתחת המטות הספסלים ובכיסים
מ ואפילו (טז) תחת המטות צריך הוא לבדוק לאור הנר⁷⁷⁴, אחר הכיבוד⁷⁷⁵, אלא אם כן תרנגולים מצויין שם, שאז יש לתלות שהם אכלו כל החמץ שנתגלגל תחת המטות⁷⁷⁶:

צגמא אבל (יז) תחת הספסלים צריך לבדוק לאור הנר⁷⁷⁷, אף אם מצויין שם תרנגולים⁷⁷⁸, לפי שאי אפשר שלא נפל לשם חמץ אם הוא חדר שאוכלין בו, והרי יש כאן חמץ ודאי תחת הספסלים, ואין ספק אכילת התרנגולין מוציאה מידי ודאי חמץ:

צדמב ויזהר כל אדם לבדוק ולנער הבתי ידים והכיסים של הבגדים שלו ושל התינוקות, לפי שלפעמים מכניסין בהן חמץ⁷⁷⁹.

צהואין צריך לבודקן בליל י"ד, שהרי למחר כשיאכל חמץ אפשר שיחזור ויכניס בהן חמץ, ומה הועיל בבדיקתו, אלא יבדקם וינערם למחר בשעת הביעור⁷⁸⁰. ואף אם רוצה להחמיר על עצמו ולבודקם בליל י"ד, צריך לחזור ולבדקם למחר בשעת הביעור, שמא חזר והכניס בהם מחמץ שאכל אחר הבדיקה⁷⁸¹:

צומג וכל זה במי שדרכו לפעמים ליתן חמץ לתוך הבתי ידים והכיסים של הבגדים, אבל מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה⁷⁸² כלל, לא בליל י"ד ולא בשעת הביעור. ומכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה⁷⁸³:

צזקונטרס אחרון
(א) ג' מחיצות כו' והוא הנקרא אכסדרה כו'. עיין⁷⁸⁴ המחלוקת שבין המג"א⁷⁸⁵ להחק יעקב⁷⁸⁶.

צחובזה נחלקו גם כן רש"י ותוס' סוף פרק ט' דעירובין⁷⁸⁷. וכיון דהתם קיימא לן כפירוש התוס'⁷⁸⁸, שכן דעת הרי"ף⁷⁸⁹ והרמב"ם⁷⁹⁰ והרא"ש⁷⁹¹ ור"ח⁷⁹², כמ"ש הב"י בסוף סי' שס"א, וכן פסק רמ"א שם⁷⁹³ [אלא דפסק כרבינו תם⁷⁹⁴, דסבירא ליה דבשתי מחיצות נמי מיקרי אכסדרה, אבל סתם אכסדרה היינו שיש לה שלש מחיצות]. אם כן הכא נמי קיי"ל כהחק יעקב.

צטוכן משמע בהדיא ממ"ש רמ"א בדרכי משה⁷⁹⁵ בשם המרדכי⁷⁹⁶. וכ"כ הב"ח⁷⁹⁷ ועולת שבת⁷⁹⁸ דבית הכנסת ובית המדרש נבדקין לאורן עיי"ש. וכל שכן חדר הפרוץ ברוח רביעית לגמרי:

ק(ב) בא' מנרות הללו כו'⁷⁹⁹. המ"א⁸⁰⁰ כתב דשל שמן דינו כאבוקה. אבל שאר כל האחרונים חולקין על זה. עיין בב"ח⁸⁰¹ ובעולת שבת⁸⁰² ובאלי' זוטא⁸⁰³ ובפרי חדש⁸⁰⁴ ובחק יעקב⁸⁰⁵.

קאומסתבר טעמייהו, שהרי לא נזכר איסור זה בגמרא. ואדרבא כל סתם נר שבמשנה וגמרא הוא של שמן⁸⁰⁶. ובלאו הכי בדברי סופרים הלך אחר המיקל⁸⁰⁷. וכל שכן שהמקילים הם רבים⁸⁰⁸. ובפרט שהט"ז⁸⁰⁹ מיקל אפילו באבוקה שאין צריך לחזור ולבדוק עיי"ש:

קב(ג) חייב הוא כו' מן התורה כו' לא עבר עליו למפרע כו'. אף⁸¹⁰ דהפרי חדש⁸¹¹ כתב, דהרא"ש⁸¹² והטור⁸¹³ סבירא להו, דהמוצא חמץ בפסח אחר בדיקתו עובר עליו למפרע אם לא ביטלו. ולפי זה אין בדיקה מועלת כלום מן התורה בלא ביטול, עיי"ש בסי' תל"א. וכך כתב העולת שבת סי' תל"ד⁸¹⁴, דלהטור הביטול שלאחר הבדיקה היא מדאורייתא.

קגמכל מקום לענין פסק הלכה הסכים שם העולת שבת⁸¹⁵ כדעת רש"י⁸¹⁶ ור"ן⁸¹⁷ החולקים על הטור (ולזה הסכים גם כן הפרי חדש⁸¹⁸).

קדוהט"ז בסי' תל"ד סק"ג הסכים גם דעת הטור לרש"י⁸¹⁹, שאינו עובר עליו אלא משעת מציאה ואילך, דקודם שמצאו אנוס הוא דשגיאות מי יבין. עיין שם שהוכיח כן מדברי הרא"ש⁸²⁰.

קהוזהו גם כן כוונת המ"א שם סק"ה בשם הרא"ש⁸²¹. דלא כפרי חדש בשם הרא"ש.

קומיהו מאי דמשמע שם מהמ"א⁸²² לדעת הרמב"ם⁸²³ והרא"ש⁸²⁴ דאף בבית שאינו בדוק אינו עובר למפרע על חמץ שמצא בתוכו, ואין צריך לומר אם עדיין לא מצאו, שאינו עובר עליו אף אם ישנו שם, כיון שאינו ידוע לו היכן הוא לא קרינן ביה לא ימצא, וכמ"ש התוספות ריש פרק כל שעה⁸²⁵. לא קיימא לן הכי⁸²⁶, אלא כמ"ש הר"ן והפרי חדש⁸²⁷.

קזוכן כתבו העולת שבת⁸²⁸ ואלי' זוטא בסוף סימן תל"ז⁸²⁹, דלאחר זמן איסורו אין הנשים וקטנים נאמנים לומר אנו בדקנוהו, דכיון שאינו יכול לבטל הוי ליה מדאורייתא. וכן הוא בגמרא⁸³⁰ בהדיא עיי"ש.

קחוכן משמע בהדיא בטוש"ע ואחרונים סי' תל"ט⁸³¹, גבי צבור חמץ ולפניו ב' בתים, דאם לא ביטל הוי לה ספיקא דאורייתא, אף שאינו ידוע לו מקומו. ויותר מזה מבואר שם גבי ספק על ספק לא על⁸³², וכן הניח בזוית זו ולא ידע מנין הככרות שהניח ומצא בזוית אחרת⁸³³, דאם לא ביטל הוי ליה ספיקא דאורייתא וצריך לחזור ולבדוק. ומכל שכן שצריך לבדוק החדרים שנשתמש בהם חמץ בקביעות כל השנה, שקרוב לודאי שיש בהם חמץ⁸³⁴, כמ"ש הט"ז סי' תל"ה⁸³⁵ והב"ח⁸³⁶ ומ"א סי' תל"ג סק"י⁸³⁷.

קטוכן משמע בהדיא במ"א⁸³⁸ וט"ז⁸³⁹ וחק יעקב⁸⁴⁰ סי' תל"ה, דסבירא להו דאף ביום טוב צריך לבדוק, והכי קיימא לן שם⁸⁴¹, ואף בלא ביטול מיירי כמבואר שם⁸⁴². ואם אינו עובר מן התורה על חמץ שאינו ידועה לו, אם כן ממה נפשך לא יבדוק ביום טוב⁸⁴³, אם לא ימצא כלום בבדיקתו אינו צריך לבדוק, ואם ימצא יעבור עליו מן התורה. ואף לפי מ"ש הכסף משנה ספ"ג⁸⁴⁴ דאינו עובר משום דאנוס הוא בתקנת חכמים, מכל מקום לכתחלה אין להביאו לידי אונס, ויותר טוב שלא יבדוק ולא יעבור עליו כלום מן התורה, משיבדוק וימצאנו ויעבור עליו מן התורה אלא שיהא אנוס בתקנת חכמים⁸⁴⁵.

קיועוד דגם בחול המועד לא הוה לן להצריכו לבדוק⁸⁴⁶, דמיד שימצאנו אם ישהה מעט קודם שיבערנו עובר עליו מן התורה, לדעת הרמב"ם⁸⁴⁷ ורוב המפרשים, כמ"ש הפרי חדש סימן תל"א⁸⁴⁸, וכמו שיתבאר בסימן תמ"ו⁸⁴⁹ [וכדמשמע בהדיא בגמרא⁸⁵⁰ דלמא משכחת לה לבתר איסורא כו' עיי"ש, משמע דמיד קודם שיבערנה עובר עליה אם שוהה מעט, אף על פי שדעתו לבערו אחר כך⁸⁵¹. ואין לומר דחיישינן שמא יחוס עליה לבערה כדפירש רש"י⁸⁵², דהא לשיטת התוס'⁸⁵³ לא הוזכר בגמרא דחיישינן שיחוס עליה]. ויותר⁸⁵⁴ קרוב לבוא לידי שהייה מעט, אם ימצאנו משיבוא לאכלו כשלא יבדוק אחריו כלל. אלא ודאי דאף שלא מצאו עובר עליו אם ישנו ברשותו.

קיאומה שכתב הרמב"ם בפ"ג⁸⁵⁵ שהיה דעתו עליו כו', היינו לאפוקי אם ביטלו, שהסיח דעתו ממנו, כמ"ש הרמב"ם בפרק ב'⁸⁵⁶ [וכן משמע מסיום לשונו שהרי לא ביער ולא ביטל⁸⁵⁷]. וכך הבין הפרי חדש⁸⁵⁸ בדעת הרמב"ם, וכך הבינו כל נושאי כליו, מדלא פירשו מאין יצא לו דין מחודש כזה⁸⁵⁹:

קיב(ד) ואפילו אם ראה כו' אין מטריחין כו'. זה⁸⁶⁰ נלמד מחור עמוק שבכותל, דהשאר די בביטול אף בודאי חמץ⁸⁶¹.

קיג[ואין לחלק דהכא יש לחוש שמא על ידי מקרה שיצטרך לחפש אחר איזו אבידה שתפול לשם יסיר את הרצפה ויראה את החמץ. דהא הא דחור עמוק די בביטול נלמד משום דדמי לחמץ בבור שיתבאר בסוף סימן תל"ח⁸⁶², כמו שכתב החק יעקב⁸⁶³, ושם יש לחוש גם כן שמא על ידי מקרה ירד לבור לחפש אחר איזה דבר, כדאמרינן בגמרא⁸⁶⁴].

קידואין לומר דשאני חור שבכותל⁸⁶⁵, שיש לחוש שמא יגררו חולדה ועכברים בפסח את החמץ ויניחוהו במקום מגולה, כמו שחוששין במפולת פחות משלשה טפחים⁸⁶⁶.

קיה[לסמ"ק⁸⁶⁷ וסיעתו, דסבירא להו אפילו אם יש עליו גובה ג' טפחים אינו כמבוער מן התורה, אלא כטמון ומכוסה, ומן התורה צריך לבטל, אלא שהביטול מהני אפילו מדרבנן ביש עליו ג' טפחים, שאין הכלב יכול לחפש אחריו וישאר מכוסה ולא יבוא לאכלו. אם כן הא דחיישינן כשאין עליו גובה ג' טפחים, על כרחך היינו משום שהכלב יגלנו כשיחפש אחריו.

קיודאלו לרש"י ור"ן, דסבירא להו דמדאורייתא הוא כמבוער ביש עליו ג' טפחים, ומדרבנן צריך ביטול משום שמא יתפקח הגל. יש לומר⁸⁶⁸ הטעם דלא מהני ביטול באין עליו גובה ג' טפחים, נמי מהאי טעמא שמא יתפקח הגל. אבל חולדה ועכברים אם יגררוהו יאכלוהו, וכן הכלב כשיחפש אחריו יאכלנו, ולכן היה מועיל ביטול, אם לא דחיישינן שמא יתפקח הגל (אבל בלא ביטול, שמן התורה אינו כמבוער, ודאי הוי טעמא משום שהכלב יכול לחפש אחריו כדאיתא בהדיא במשנה⁸⁶⁹).

קיזוהא דלא חששו⁸⁷⁰ גם כן ביש עליו ג' טפחים, היינו משום שהוא כמבוער מן התורה. ועל ביעור זה שאינו שכיח, לא גזרו עליו חכמים שלא יועיל ביטול, שלא יהא כמבוער מחמת חששא רחוקה שמא יתפקח הגל ושמא ישכח ויאכלנו.

קיחאבל כשאינו מבוער על ידי מפולת, אלא על ידי ביטול והפקר, כל שהוא יכול לבא לידי אכילה, אפילו על ידי חששות הרבה (וגם לסמ"ק על כרחך צריך לומר כן⁸⁷¹ ודו"ק), חששו חכמים שלא לבטל גזירתם שגזרו שאין ביטול והפקר מועיל כלום, כדי שלא יניח כל אדם חמצו בביתו כל ימי הפסח, וקרוב הדבר שיבא לידי מכשול.

קיטמשא"כ בחמץ בחורים עמוקים⁸⁷² שאין ידו מגעת לשם כלל, או בבור שאין דרך להשתמש שם כל השנה, שהרי אין בו סולם כלל כדמשמע בגמרא⁸⁷³, ובודאי גם בפסח לא ירד לתוכו].

קכדאם כן בבור⁸⁷⁴ נמי ניחוש לחולדה וברדלס המצויים בבורות (כדאיתא בגמרא⁸⁷⁵ גבי שפחתו של מ[צ]יק כו'), ובשפתי בורות (כדאיתא⁸⁷⁶ בעובדא דחולדה ובור), שמא יגררוהו משם ויניחוהו במקום מגולה. דאפילו מעיר לעיר דרכם לגרר, כדאיתא במשנה⁸⁷⁷, וכל שכן מהבור לשפתו.

קכאועוד חמצו של נכרי המופקד אצל ישראל לא תועיל לו מחיצה⁸⁷⁸, שמא יגררו ממנו העכברים ויניחו חוץ למחיצה⁸⁷⁹.

קכבאלא ודאי דלגרירה לא חיישינן, כמו דלא חיישינן⁸⁸⁰ שמא כבר גיררו להצריך לבדוק במקומות שאין צריך בדיקה, מטעם המבואר במשנה⁸⁸¹ דאין לדבר סוף, הכי נמי לא חיישינן שמא יגררו בפסח, משום דאין לדבר סוף⁸⁸², שהרי אי אפשר לבער כל חמץ שבעולם, ובתי הנכרים הם מלאים חמץ בפסח ושמא יגררו מהם.

קכגוכיון שכן אף במקום שאפשר לתקן לא מתקנינן, כמו שאין חוששין שמא גררה מזוית לזוית דיש לדבר סוף, משום דאם כן מחצר לחצר כו' ואין לדבר סוף⁸⁸³, והלכך לא מחזקינן ריעותא ממקום למקום אחר⁸⁸⁴, וכיון שבמקום זה עצמו שהחמץ מונח בו בזמן הביעור אי אפשר לבוא בו לידי תקלה⁸⁸⁵ הלכך די לו בביטול.

קכדאבל גבי מפולת שאין בה ג' טפחים, שבאותו מקום עצמו יוכל לבוא לידי תקלה⁸⁸⁶, שהמפולת אינה אלא ככיסוי על החמץ מלמעלה, ואם יחטט בה הכלב יסיר הכיסוי ויתגלה החמץ במקומו:

קכה(ה) וכן בית שהתרנגולים כו' בד"א כו' אבל אם לא נזהר כו'. כן⁸⁸⁷ דעת הב"ח⁸⁸⁸ ומ"א⁸⁸⁹.

קכוואף מהרי"ו⁸⁹⁰ סבירא ליה דזה נקרא חמץ ודאי, כמו שהעתיקו האחרונים⁸⁹¹ בשמו. אלא שהמ"א בסק"ט העתיק בשמו⁸⁹² אי ליכא שם תרנגולים כו', והוא תמוה לכאורה, דהא אין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש הב"ח, וגם המ"א עצמו הסכים בזה לדבריו בסק"י [ובאלי' זוטא העתיק לשון מהרי"ו ולא העתיק אי ליכא כו'].

קכזוהנה⁸⁹³ במ"א ובאלי' זוטא סיימו בלשון מהרי"ו והוי כמו חמץ בבור (דלא כבאר היטב שהגיה חמץ ברור). וכוונתו דחמץ שתחת הספסלים אין דרך בני אדם להשגיח ולעיין שם, ובודאי לא יראה בפסח החמץ המונח שם ולא יבא לאכלו, אלא שיש לחוש שמא דרך מקרה ישוח ויבקש שם ויראה את החמץ, והרי זה דומה לחמץ בבור⁸⁹⁴ דלא אתי למיכליה, אלא אם כן ניחוש שמא דרך מקרה ירד לבור בפסח ויראה החמץ ויאכלנו כדאיתא בגמרא⁸⁹⁵. וסבירא ליה למהרי"ו כדעת הטור סימן תל"ח⁸⁹⁶, דככר בבור צריך להוציאו אפילו קודם זמן איסורו ולא מהני מה שיבטלנו אחר כך, כמ"ש הב"י מתחלה⁸⁹⁷ שהוא מדוקדק בלשון הטור, והסכים לזה הדרכי משה שם⁸⁹⁸. וכיון שזהו בעיא דלא איפשטא [אלא דהטור ומהרי"ו סבירא להו דתיקו דאיסורא לחומרא אפילו באיסור דרבנן⁸⁹⁹], לכן אם יש עוד ספק, כגון שיש לתלות באכילת התרנגולים, אפשר להקל ולומר דהוי ספק ספיקא. ולכן כתב מהרי"ו אי ליכא תרנגולים, דאז אי אפשר למצוא שום צד היתר לדעתו שפוסק כהטור.

קכחאבל לדידן דקי"ל בסי' תל"ח⁹⁰⁰ כהרמב"ם⁹⁰¹ דככר בבור אין צריך להוציאו, והטעם כתב המ"א⁹⁰² בשם המגיד משנה דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת דדי לו בביטול⁹⁰³ [והיינו⁹⁰⁴ כשיטת הסמ"ק⁹⁰⁵ דביטול דמפולת הוא דאורייתא ומן התורה עובר בבל יטמין אם לא ביטל, דאילו לשיטת רש"י⁹⁰⁶ ור"ן⁹⁰⁷ דמפולת הרי הוא כמבוער לגמרי מן התורה אפילו בלא ביטל, ואפילו לכתחלה יכול להפיל עליו מפולת כמ"ש הפר"ח⁹⁰⁸ וכמ"ש בפנים⁹⁰⁹, אם כן פשיטא דלא הוי כמו חמץ בבור שעובר בבל יטמין מדאורייתא⁹¹⁰ אם לא ביטלו, וכ"כ הפר"ח בסוף סי' תל"ח⁹¹¹], ובמפולת בעינן גובה ג' טפחים כדי שלא יהיה הכלב יכול לחפש אחריו⁹¹², אם כן תחת הספסלים שהכלב יכול להוציאו משם⁹¹³, לא דמי כלל למפולת ולחמץ בבור, וצריך להוציאו משם, וספק אכילת התרנגולים אינה מוציאה מידי ודאי חמץ.

קכטותו מדהסכימו האחרונים למהרי"ו לכל הפחות היכא דליכא תרנגולים דצריך בדיקה תחת הספסלים, מכלל דלא דמי כלל לחמץ בבור דקיימא לן בסימן תל"ח דדי בביטול⁹¹⁴. אם כן אף בדאיכא תרנגולים צריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי ודאי, וכמ"ש בפנים בסוף הסימן⁹¹⁵:

קל(ו) אבל כל חמץ שנפל לתוכו זמן רב כו' יש בו ב' ספיקות כו'. אף⁹¹⁶ דהמ"א בסק"י⁹¹⁷ כתב ספיקי טובא, אין כוונתו דוקא ג' או ד' ספיקות, וכדעת הש"ך ביו"ד סימן ק"י (בכללי הס"ס⁹¹⁸) דג' ספיקות מוציאין מחזקת איסור⁹¹⁹. דהא המ"א עצמו כתב בסימן תל"ט סק"ג⁹²⁰ דשמא גררוהו מבית זה ושמא אכלוהו אינן נחשבין לב' ספיקות אלא לספק אחד [והוי ב' ספיקות משם אחד⁹²¹, עיין בכללי הספק ספיקא להש"ך⁹²² ופר"ח⁹²³. ועיין בח"י⁹²⁴]. ואם כן החור שהכניס עכבר לתוכו חמץ קודם שלשים יום אין בו אלא ב' ספיקות להקל, דהיינו שמא אכלוהו או גררוהו וניטל מבית זה ואין כאן חמץ כלל, ואם תמצא לומר שהוא עדיין שם שמא נמאס ונפסל מאכילת כלב וכמ"ש בפנים, דזה הוי ספק ספיקא גמור [דשמא נתכבד⁹²⁵ לא שייך בחורים וסדקים⁹²⁶. ותו דהיינו גררוהו עיין מ"א סי' תל"ט⁹²⁷], ואפילו הכי שרי כאן.

קלאובס"ק י"ו⁹²⁸ כתב המגן אברהם וספיקי טובא איכא, ואפילו הכי צריך בדיקה, אם לא משום סכנה. ועל כרחך צריך לומר כמ"ש בפנים דעיקר הבדיקה נתקנה על הספק, כמ"ש האחרונים בסימן תל"ט בשם המגיד משנה⁹²⁹.

קלבומה שהקילו שם בספק ספיקא⁹³⁰ היינו לענין לחזור ולבדוק מה שבדק כבר. אבל תחלת הבדיקה כיון שנתקנה על הספק, והיינו ספק שאין לחוש לו מן התורה, אלא שחכמים חששו לו, אין חילוק בין ספק אחד לכמה ספיקות [וכעין זה כתבו התוספות⁹³¹ לענין ספק טומאה ברה"י], כדמוכח מחדר המשכנות⁹³² ובי תמרי ובי ציבי⁹³³ וכמ"ש בפנים, ועיין מ"ש בסימן תל"ט⁹³⁴.

קלגומה שהקילו בספק אכילה⁹³⁵ היינו משום שהוא ספק הרגיל וקרוב לודאי, וכמ"ש התוספות⁹³⁶ ד"ה ואם תמצא לומר, וכמו שכתבתי בפנים [ולכן בצירוף עוד ספק אחד מהני אפילו להוציא מחזקת איסור, וכמו שכתבתי בפנים. ואין צריך ג' ספיקות אפילו לדעת הש"ך⁹³⁷. ואפילו הט"ז⁹³⁸ ופר"ח⁹³⁹ דסבירא להו אפילו כמה ספיקות אין מוציאין מחזקת איסור, מכל מקום מודו הכא בספק הרגיל וקרוב לודאי. ותדע דהא כתב המגיד משנה⁹⁴⁰ דגבי בדיקה חששו להרבה ספיקות, ואפילו הכי ספק הרגיל שאני⁹⁴¹].

קלדאבל חטיטת הכלב בגל אינו ספק הרגיל, ואינו קרוב לודאי שיאכלנו על ידי חטיטה, אלא חיישינן שמא כשיריח ריחו יחפש אחריו ויתחיל לחטט אחריו עד שיגלנו מלמעלה, ולא יגמור לחטט עד שיאכלנו⁹⁴².

קלהועוד⁹⁴³ דלא תלינן בספק אכילה בסימן תל"ט אלא בככר קטן שיש לומר אכלו כולו, ועכברים ותרנגולים שכיחי הרבה⁹⁴⁴. מה שאין כן חטיטת הכלב אינו ספק הרגיל, כי שמא ישייר זה מאכילתו, ולא יבא אחר לאכול כולו.

קלוולא אמרינן ודאי גררוהו⁹⁴⁵ אלא לחורן כדפרש"י⁹⁴⁶, וכן עורבים לקן שלהם⁹⁴⁷, אבל הכלב כשאינו חפץ לאכול ורוצה להצניע אין לו מקום צנוע מן הגל הזה [ועוד דלא אמרינן גררוה אלא כשאינו מחוסר אלא גרירה, אבל הכא⁹⁴⁸ מחוסר חטיטה וגרירה].

קלזובזה נתיישבו כל דברי המ"א על נכון:

קלח(ז) רפת של בקר כו' לבדוק ולחפש כו' בליל י"ד כו'. הנה⁹⁴⁹ ליישב לשון הסמ"ק⁹⁵⁰ שהעתיק הש"ע⁹⁵¹ כאן, עם לשון הגהות מיימוניות⁹⁵² שהעתיק בסוף סימן תמ"ה⁹⁵³, יש ג' שיטות.

קלטדעת רמ"א⁹⁵⁴, כפי מה שפירש המ"א⁹⁵⁵ דבריו, וכן דעת הלבוש⁹⁵⁶ וחק יעקב⁹⁵⁷, דסמ"ק מיירי בשעת הביעור, אבל קודם לכן מותר להשליך כמ"ש הגהות מיימוניות, ובלבד שילך ויראנו כשתגיע שעת הביעור⁹⁵⁸.

קמודעת הב"ח⁹⁵⁹ וט"ז⁹⁶⁰ ופר"ח⁹⁶¹, דסמ"ק מיירי גם כן קודם זמן הביעור, והיינו בליל י"ד זמן הבדיקה, ומיירי בחצר שלו. והגהות מיימוניות מיירי בחצר של הפקר.

קמאודעת המ"א⁹⁶² לחלק בין עורבים, דבהא מיירי הגהות מיימוניות, ובין שאר עופות המצויים בחצר, דמיירי בסמ"ק, ואידי ואידי מיירי קודם זמן הביעור כדעת הב"ח.

קמבונמצינו למדים לפי שיטת הב"ח ומ"א וט"ז ופרי חדש, דעופות המצויים בחצר שלו, וכן רפת בקר ולולין, צריך לבדוק בליל י"ד אם יש בהם ודאי חמץ, ואין לו להניחו שם עד שעת הביעור⁹⁶³. עיין בט"ז סי' תמ"ה⁹⁶⁴ מבואר כן בהדיא.

קמגוהטעם⁹⁶⁵ דחיישינן, שמא ישכח בעת ההיא, שהרי מטעם זה תיקנו בדיקת כל החדרים בליל י"ד בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם⁹⁶⁶, ומאי שנא רפת ולולין משאר כל החדרים, וכי מפני שיש בהם ודאי חמץ יפה כחם. ואפילו אם יודע היכן מקומו הרי דעתו שהבהמות יאכלוהו, ואסור לו להאכילם אלא אם כן עומד עליהם לראות שלא יצניעו, ולבער מה ששיירו כמ"ש בטוש"ע סימן תמ"ג⁹⁶⁷. ודוחק לחלק בין מאכילם לאוכלים מעצמם.

קמדואף ששם מיירי בשעה ה'⁹⁶⁸, מכל מקום בזה אין סברא כלל לחלק בין שעה ה' לקודם. ועוד שהטוש"ע הוציא זה מהרא"ש ריש פרק כל שעה⁹⁶⁹, וברא"ש מבואר בהדיא דמלאחר הבדיקה ואילך דינא הכי, עיי"ש במה שהוציא דין זה ממתניתין דקתני⁹⁷⁰ ומה שמשייר כו', ובהמה דומיא דחיה⁹⁷¹ [ועיי"ש בגמרא⁹⁷² דבבהמה איכא ריעותא דמשיירא ובחיה איכא ריעותא דמצנעא, ועל זה תמהו התוספות⁹⁷³ והרא"ש האיך שרי להאכיל לחיה המצנעת, ותירץ הרא"ש דצריך לעמוד ולראות שלא תצניע, ובהמה מסתמא דומיא דחיה⁹⁷⁴, וצריך גם כן לראות ולבער המשוייר, דחיישינן שמא ישכח אחר כך⁹⁷⁵, דבשביל חשש זה הוה ס"ד בגמרא דאסור להאכילה⁹⁷⁶ אף אם עומד עליה, לפי פירוש הרא"ש שם, עיי"ש היטב].

קמהואף אם נפרש לשון הגהות מיימוניות שבסי' תמ"ה כפירוש הלבוש, דמיירי בחצר שלו⁹⁷⁷, וכמ"ש המ"א בסי' תמ"ה⁹⁷⁸ שכ"מ בהגהות מיימוניות, וגם לא נחלוק בין עורבים לשאר עופות כמו שחילק המ"א⁹⁷⁹, אעפ"כ אין לנו לפסוק כהגהות מיימוניות, לפי שהגהות מיימוניות סבירא ליה כהתוס', שדרכו להמשך אחר התוס' בכל מקום כמ"ש הב"י בהקדמתו⁹⁸⁰, והתוס' ר"פ כל שעה⁹⁸¹ חולקין עם הרא"ש, ולפי דבריהם שרי להאכיל לחיה אע"פ שאינו עומד עליה, וכל שכן לבהמה, ואנן קי"ל כהרא"ש, שכן פסקו הטוש"ע סי' תמ"ג⁹⁸²:

קמו(ח) נטילת העורבים כו' וגרירת העכברים כו'. אף⁹⁸³ שמדברי הב"ח וט"ז ופרי חדש⁹⁸⁴ לא משמע הכי, מכל מקום יש לסמוך בזה על המגן אברהם, כיון שבלאו הכי דעת רמ"א ולבוש ועולת שבת ואלי' זוטא וחק יעקב⁹⁸⁵ להקל כשדעתו לילך ולראות.

קמז[ולכן כתבתי בפנים ילך ויראנו, כדי לסמוך על דעת פוסקים הללו⁹⁸⁶. ואפשר שגם המ"א מודה לזה, שלכתחילה אין לסמוך על החזקה כשאפשר לברר, כמו שיתבאר בסימן תל"ז⁹⁸⁷].

קמחועוד שכך מבואר בהדיא בגמ'⁹⁸⁸ בשינויא בתרא. ואף דשינויא קמא חולק על זה⁹⁸⁹, וכוותיה פסק הרמב"ם פ"ט מה' טומאת מת⁹⁹⁰, היינו משום דבדאורייתא אזלינן לחומרא כשינוייא קמא, אבל כאן אינו אלא חשש דרבנן שמא ישכח לילך ולראותו בשעת הביעור, ובדברי סופרים הלך אחר המיקל כשינוייא בתרא דודאי גררוהו.

קמטואף שבמ"א לא הוזכר שילך ויראנו⁹⁹¹, יש לומר דהמ"א מיירי כשביטלו או שרוצה עדיין לבטלו⁹⁹².

קנואיך שיהיה כוונת המ"א, מכל מקום לענין דינא הדבר ברור כמ"ש בפנים:

קנא(ט) ואפי' לכתחילה יכול להפיל עליו מפולת כו'. כן⁹⁹³ כתב הפרי חדש סוס"י תל"ח⁹⁹⁴. וכ"מ בהדיא בגמרא⁹⁹⁵ בההיא דעושה את ביתו אוצר, דקודם ל' יום מותר לכתחלה, עיי"ש ברש"י⁹⁹⁶ ור"ן⁹⁹⁷. ומדאורייתא אין חילוק בין קודם שלשים לתוך שלשים⁹⁹⁸, כמבואר בב"ח⁹⁹⁹ ומ"א סי' תל"ו¹⁰⁰⁰, ופשוט הוא.

קנבאלא שמדברי הט"ז בסוף סימן זה לא משמע הכי¹⁰⁰¹. וצריך לומר לדבריו, דאוצר אינו נקרא מטמין בידים, כיון שאין כוונתו אלא לאצור הפירות ולא להטמין החמץ תחתיו¹⁰⁰². ואין הכי נמי אם יש חשש חימוץ באוצר עצמו, כגון שאצר חיטים מחומצות, אפילו קודם ל' אסור משום בל יטמין לדעת הט"ז, כיון שכוונתו להטמין החמץ. וכ"כ הט"ז סי' תל"ו סק"ד בהדיא¹⁰⁰³ עיי"ש. ואם כן לדידן דלא קיי"ל כהט"ז שם, אלא כרמ"א¹⁰⁰⁴, שאחריו נמשכו כל האחרונים, הכא נמי העיקר כהפרי חדש, דהא בהא תליא, כמבואר ברש"י ור"ן¹⁰⁰⁵:

קנג(י) חייב לשכור פועלים שיפקחו כו'. כן¹⁰⁰⁶ כתבו התוס'¹⁰⁰⁷ (הובא בב"י¹⁰⁰⁸) לענין אין בו ג' טפחים אף על פי שביטל, והוא הדין והוא הטעם ליש בו ולא ביטל¹⁰⁰⁹, וכל שכן הוא לדעת הסמ"ק וסיעתו¹⁰¹⁰ שהרי יש כאן מצות ביעור דאורייתא.

קנדוהנה¹⁰¹¹ הטוש"ע השמיטו חיוב זה גבי יש בו ולא ביטל¹⁰¹², משום דאזדו לטעמייהו¹⁰¹³, שבסי' תל"ח פסקו הטור וב"י בעיא דככר בפי נחש לקולא, אם ביטל¹⁰¹⁴.

קנה[ועיין שם ברש"י¹⁰¹⁵ ורמב"ם¹⁰¹⁶ דלא גרסי ואם תמצא לומר ודו"ק].

קנוואם כן¹⁰¹⁷ יש לומר לדעת הטור דאפילו לא ביטל עדיין אם מצא קודם זמן איסורו יבטלנו ודיו¹⁰¹⁸, ולא דמי לחמץ בבור שנתבאר לעיל¹⁰¹⁹ בשם הטור.

קנזמשום¹⁰²⁰ דבממונו לא אטרחוהו רבנן כדאיתא בגמרא שם, וכמ"ש התוספות שם שיש לתלות שהנחש יאכלנו. והכי נמי יש לתלות שהכלב יאכלנו אם אין בו ג' טפחים¹⁰²¹.

קנחוהיינו לסמ"ק וסיעתו דעיקר החשש הוא שמא יתגלה הגל על ידי הכלב, ודמי ממש לככר בפי נחש¹⁰²². ולשיטת רש"י ור"ן יש לתלות שמא לא יתפקח הגל¹⁰²³, הלכך לא אטרחוהו בממונו כמו גבי נחש. ומכל שכן ביש בו ג' טפחים דודאי יש לתלות לכו"ע שלא יתפקח¹⁰²⁴. ומשום הכי השמיטו הטוש"ע חיוב זה.

קנטוהתוס' סבירא להו דתיקו דאיסורא לחומרא¹⁰²⁵.

קסאי נמי¹⁰²⁶ יש לומר דלרש"י ור"ן הדבר קרוב שיתפקח הגל, ואטרחוהו בממונו, כמו בחמץ מגולה, כמ"ש התוספות שם¹⁰²⁷. משא"כ לסמ"ק וסיעתו, הדבר קרוב שיאכלנו הכלב¹⁰²⁸, כמ"ש התוספות¹⁰²⁹ דזהו ספק הרגיל, ואפילו מידי וודאי הוה ס"ד בגמרא¹⁰³⁰ דמוציא, ולכך לא אטרחוהו בממונו כמו גבי נחש¹⁰³¹. והתוס' סבירא להו כשיטת רש"י, שהרי לא חלקו עליו¹⁰³². וטוש"ע סבירא להו כסמ"ק וסייעתו כמו שיתבאר בסי' תל"ו¹⁰³³.

קסאולענין דינא¹⁰³⁴ פשיטא דיש להקל כמשמעות הטוש"ע, דבדברי סופרים הלך אחר המיקל, והיינו בביטל. אבל אם לא ביטל, דיש כאן איסור דאורייתא לסמ"ק וסיעתו, פשיטא דחייב לשכור, דרבנן דוקא הוא דלא אטרחוהו בממונו, אבל מדאורייתא אין לחלק בין גופו לממונו.

קסבולפי זה, אף לפי דעת החק יעקב בס"ק י"ט¹⁰³⁵, יש נפקא מינה בין חלוקי הדעות, ודו"ק:

קסג(יא) יש להחמיר בשל תורה¹⁰³⁶ כו'. החק יעקב¹⁰³⁷ הסכים כן מטעם אחר עיי"ש.

קסדוכן דעת המ"א¹⁰³⁸, שכאן כתב¹⁰³⁹ שדעת המגיד משנה¹⁰⁴⁰ כסמ"ק, וכוונתו ע"ד שכתב הפר"ח בסוס"י תל"ח לפרש דברי המגיד משנה¹⁰⁴¹, ומוכרח הוא עיי"ש, והזכרתי למעלה¹⁰⁴². ושם בסוף סי' תל"ח העתיק המ"א¹⁰⁴³ לשון המגיד משנה, מכלל דהכי סבירא ליה¹⁰⁴⁴.

קסהעי' במ"ש בסי' תל"ו¹⁰⁴⁵ שכן הוא גם דעת הטוש"ע:

קסו(יב) אינו צריך לבטלו כלל וכו'. עיין מ"א¹⁰⁴⁶. ובודאי אין כוונתו דאינו צריך לפקח הגל, דהא פשיטא מאי אית ליה למעבד כיון שאין בידו לפקחו, אלא ודאי כוונתו דאפילו לכתחלה אינו צריך לבטלו.

קסזוכן משמע להדיא בחק יעקב שלא העתיק דין זה בסקי"ט, ששם פסק דחייב לפקח בגל¹⁰⁴⁷, והוה ליה למימיר דבגל גדול אינו צריך לפקח. אלא העתיקו בסוף סק"כ, אחר שהשלים כל דיני המפולת¹⁰⁴⁸. מכלל דמילתא באפיה נפשה היא, וקאי על כל דיני מפולת דלא שייכי בגל גדול. ונקט לא ביטלו¹⁰⁴⁹, משום שחיוב זה מוזכר בגמרא¹⁰⁵⁰ בהדיא, ואפילו הכי לא שייך חיוב זה בגל גדול¹⁰⁵¹. ואין לומר שכוונת החק יעקב, דבגל גדול מותר לאחר הפסח¹⁰⁵², דאם כן למה כתב דין זה בשם המ"א, הא במ"א אין הזכרה מזה, עיי"ש שלאחר דין זה העתיק המ"א מחלוקת הפוסקים בלאחר הפסח¹⁰⁵³.

קסחובר מן כל דין הדבר פשוט, כיון שאינו נקרא שלך אם כן אין בידו לבטלו¹⁰⁵⁴, ולמה יבטלנו בחנם¹⁰⁵⁵. והרי גם הביטול אינו מועיל אלא משום דכיון שביטלו אינו נקרא שלך, כמ"ש התוס'¹⁰⁵⁶ ורא"ש¹⁰⁵⁷ ור"ן¹⁰⁵⁸ וכן הוא הסכמת האחרונים¹⁰⁵⁹ עיין בפרי חדש ריש סי' תל"א¹⁰⁶⁰:

קסט(יג) שמא כשיוציאנו כו' ישייר מעט מאכילתו כו'. עי' בט"ז סוף הסימן¹⁰⁶¹. ועיין במה שכתבתי לעיל¹⁰⁶² גבי חורים שבקרקעית הבית:

קע(יד) חייב הוא לפקח הגל¹⁰⁶³ כו'. הנה¹⁰⁶⁴ החק יעקב¹⁰⁶⁵ חולק על העולת שבת¹⁰⁶⁶, מטעם דרש"י ור"ן¹⁰⁶⁷ פירשו הא דצריך ביטול היינו משום גזירה שמא יתפקח הגל, ובספק לא גזרינן עיי"ש¹⁰⁶⁸.

קעאולפי זה אין להקל אלא ביש עליו גובה ג' טפחים¹⁰⁶⁹, דבהא פירשו רש"י ור"ן טעם הביטול משום גזרה¹⁰⁷⁰, אבל אם אין עליו ג' טפחים, לכו"ע מדאורייתא צריך ביעור או ביטול, ובספק חמץ הוה ליה ספיקא דאורייתא כמ"ש העולת שבת¹⁰⁷¹. ולסמ"ק¹⁰⁷² וסיעתו אף ביש עליו ג' טפחים אם לא ביטל הוה ליה ספק בל ימצא.

קעבומיהו היינו שנשתמש חמץ ודאי בחורין תוך ל' יום, דליכא אלא חד ספיקא לאפוקי מידי חזקת חמץ בגל זה, והיינו שמא ניטל בידי אדם קודם שנפל הכותל, או על ידי כלבים וכיוצא בהם לאחר שנפל הכותל, או שמא אכלוהו, והני כולהו חד ספיקא נינהו (כמו שנתבאר לעיל¹⁰⁷³ בשם רמ"א¹⁰⁷⁴ ומ"א¹⁰⁷⁵), שמא אין כאן חמץ כלל, ואינו מוציא מידי ודאי, והלכך מדאורייתא צריך ביטול או ביעור¹⁰⁷⁶.

קעגאבל אם נשתמש קודם ל' יום, דיש ב' ספיקות כמו שנתבאר לעיל¹⁰⁷⁷, והן מוציאים מידי ודאי לדעת רמ"א בי"ד סימן ק"י¹⁰⁷⁸. אלא דמדרבנן צריך בדיקה אפילו לכמה ספיקות כמו שנתבאר לעיל¹⁰⁷⁹, ורבנן לא אטרחוהו להוציא על ידי מרא וחצינא, כמשמעות העולת שבת¹⁰⁸⁰.

קעדאבל להאחרונים החולקים על רמ"א ביו"ד שם¹⁰⁸¹, אפשר דאין להקל אלא אם כן יש להסתפק שמא יש עליו ג' טפחים¹⁰⁸², דאז יש ג' ספיקות והן מוציאים מידי ודאי להש"ך שם¹⁰⁸³.

קעהואף שיש חולקין עליו¹⁰⁸⁴, וגם להסמ"ק וסיעתו אין מועיל כלום מן התורה מה שיש עליו גובה ג' טפחים¹⁰⁸⁵. מכל מקום כיון שהרמב"ם¹⁰⁸⁶ וראב"ד¹⁰⁸⁷ ושאר גדולי הראשונים סוברים דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא¹⁰⁸⁸. וגם החולקים¹⁰⁸⁹, אפשר שמודים בספק ספיקא שיש לו חזקת איסור¹⁰⁹⁰, שהספק השני אפשר שקל יותר מן התורה מן הספק ראשון, שאין לו חזקת איסור. וגם משמעות החק יעקב נראה שחולק לגמרי על העולת שבת, אף באין עליו ג' טפחים, אף שאין טעמו מספיק לזה. הילכך בהצטרפות כל אלו חלוקי הדיעות, הרואה יראה בעצמו שיש להקל בנשתמש קודם ל' יום, וכמ"ש בפנים:

קעו(טו) אפי' באכילה כו'. כן¹⁰⁹¹ הוא בירושלמי¹⁰⁹² בהדיא, וכן הוא הסכמת רוב האחרונים. עיין בעולת שבת¹⁰⁹³, ואלי' זוטא¹⁰⁹⁴, וכן פסק הפרי חדש¹⁰⁹⁵, ובעל חק יעקב בספרו תורת השלמים שאלה וי"ו, ולזה נתכוין גם כן בחק יעקב¹⁰⁹⁶, ובדברי סופרים הלך אחר המיקל¹⁰⁹⁷, ובפרט שהמה הרבים.

קעזומה שחילק הט"ז¹⁰⁹⁸ בזה. כעין זה חילק בתשובת הרשב"א¹⁰⁹⁹, הביאוהו האלי' זוטא¹¹⁰⁰ והמ"א בסי' תל"ו¹¹⁰¹ ושם כתבתיה בפנים¹¹⁰²:

קעח(טז) ואפי' תחת המטות כו'. עיין¹¹⁰³ בכסף משנה בשם הר"מ¹¹⁰⁴.

קעט[דאם יש עצים ואבנים סדורים תחתיה פשיטא דאין צריך, ואם אין עצים ואבנים פשיטא דצריך].

קפומלשון הטור¹¹⁰⁵ דגבי עצים ואבנים וכו' אין צריך לבדוק אלא צד החיצון, וגבי נמוכה כתב אין צריך לבדוק צדה הפנימי, משמע אבל תחתיה צריך לבדוק.

קפא[ובמטה שאינה חוצצת מכותל לכותל אפילו היא גבוהה הדין כן¹¹⁰⁶].

קפבואף שאחר כך כתב הטור ואפשר כו'¹¹⁰⁷. אין ספיקו מוציא מידי ודאי¹¹⁰⁸ של הכלבו¹¹⁰⁹ והעולת שבת¹¹¹⁰ והמ"א¹¹¹¹. ועיין בפרי חדש¹¹¹²:

קפג(יז) אבל תחת הספסלים כו'. עיין במ"ש לעיל¹¹¹³.