Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shulchan Aruch HaRav Hilchos Pesach Part 1 Simanim 429 to 441·One who rents a house to another regarding who must remove chametzשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"א (סי' תכט-תמא)·תלז המשכיר בית לחבירו על מי חל חובת ביעור

אתלז המשכיר בית לחבירו על מי חל חובת ביעור
ובו ז' סעיפים

בחיוב בדיקה על השוכר או המשכיר
א המשכיר¹⁶⁷⁰ בית לחבירו¹⁶⁷¹, קודם תחלת ליל י"ד¹⁶⁷², (א) וקנאו השוכר באחד מהדרכים ששכירות בית נקנה בו¹⁶⁷³, דהיינו בכסף או בשטר או בחזקה¹⁶⁷⁴ או בקנין סודר¹⁶⁷⁵, והמשכיר יצא מן הבית וסגרו, ולא מסר את המפתח ליד השוכר עד לאחר שכבר נכנס ליל י"ד, חייב המשכיר לבדוק את הבית שהשכיר¹⁶⁷⁶.

גאף על פי שהוא לא יכנס בו כל ימי הפסח, ואם כן לא יבא לאכול מחמץ שבתוכו¹⁶⁷⁷, וגם אינו עובר עליו בבל ימצא, לפי שבודאי נתייאש ממנו והפקירו כשיצא מן הבית ועזב שם חמץ¹⁶⁷⁸. מכל מקום כיון שגוף הבית של המשכיר (ואינו קנוי להשוכר אלא לדור בתוכו¹⁶⁷⁹, וגם החמץ היה שלו¹⁶⁸⁰, ובתחלת ליל י"ד שאז הוא עיקר זמן חיוב הבדיקה כמו שנתבאר בסי' תל"א¹⁶⁸¹) היה הבית עדיין מעוכב אצל המשכיר, שלא היה השוכר יכול ליכנס לתוכו מחמת שהמפתח היה עדיין ביד המשכיר, לפיכך בשעה זו, דהיינו תחילת כניסת הלילה, חל חיוב הבדיקה על המשכיר. ושוב לא נפקע ממנו אף לאחר שנכנס השוכר לתוכו.

דולאחר שיגמור המשכיר מלבדוק יבטל כל החמץ שלא מצא בבדיקתו¹⁶⁸². ואעפ"י שכבר הפקירו בלבו כשיצא מן הבית, אעפ"י כן חייב הוא לחזור ולבטלו בפירוש אחר הבדיקה¹⁶⁸³, כתיקון חכמים שתקנו להוציא הביטול בפיו¹⁶⁸⁴.

הוגם השוכר חייב לבטל כל החמץ שבבית¹⁶⁸⁵, ואפילו אם אינו נכנס לדור בתוכו עד אחר הפסח¹⁶⁸⁶. לפי שמיד שקנה הבית באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנה בו, זכה גם כן בחמץ שעזב שם המשכיר¹⁶⁸⁷, שהרי כבר הפקירו המשכיר¹⁶⁸⁸, וכל דבר הפקר המונח בבית המושכר לשוכר זכה בו השוכר¹⁶⁸⁹ כמ"ש בחו"מ סי' ר"ס¹⁶⁹⁰. ואם כן מה שהמשכיר מבטל אין מועיל כלום לצאת ידי חובת תקנת חכמים שתקנו לבטל אחר הבדיקה, שהרי אין החמץ שלו¹⁶⁹¹ אלא של השוכר, לפיכך חייב השוכר לבטלו¹⁶⁹²:

וב אבל אם מסר לו המפתח קודם כניסת תחלת ליל י"ד¹⁶⁹³, אפילו אם חזר השוכר (ב) והפקיד המפתח אצל המשכיר, מחויב הוא ליטלו מיד המשכיר ולבדוק¹⁶⁹⁴, אפילו אם לא יכנוס לדור בו עד לאחר הפסח, כיון שאין המשכיר מעכב על השוכר מליכנס לבית¹⁶⁹⁵ שהרי כבר מסר לו המפתח.

זוכן אם הוא בית שאינו נעול שאין צריך מפתח, חייב השוכר לבדוק¹⁶⁹⁶.

חואחר הבדיקה יבטל (ג) כתקנת חכמים, וגם המשכיר יבטל בפירוש אף שכבר הפקירו בלבו¹⁶⁹⁷:

טג וכל זה כשכבר קנאו השוכר באחד מהדרכים ששכירות בית נקנה בו קודם כניסת ליל י"ד¹⁶⁹⁸, שהוא עיקר זמן חיוב הבדיקה. אבל אם לא קנאו עד לאחר כניסת ליל י"ד, ואפילו קנאו קודם הלילה אלא ששכרו לצורך יום י"ד וממנו ואילך¹⁶⁹⁹, דהיינו שמיום י"ד ואילך הוא רשאי לכנוס להבית ולדור בתוכו עד סוף משך זמן שכירתו, ונמצא שבליל י"ד שהוא עיקר זמן חיוב הבדיקה לא היה עדיין הבית קנוי להשוכר כלל, לפיכך חל על המשכיר חובת הבדיקה:

יד וכל זה במשכיר, אבל המוכר בית לחבירו ויצא מהבית וסגרו והלוקח קנאו באחד מהדרכים שהבית נקנה בו קודם ליל י"ד, אע"פ שלא מסר המפתח ליד הלוקח עד לאחר כניסת ליל י"ד, אף על פי כן לא חל על המוכר חובת הבדיקה, כיון שכבר נקנה גוף הבית להלוקח הוא חייב לבדוק ולבטל¹⁷⁰⁰.

יאוהמוכר די לו בביטול בלבד¹⁷⁰¹:

יבנאמנות וחזקה שהמשכיר בדק
ה השוכר בית מחבירו ביום י"ד¹⁷⁰², או בתוך ליל י"ד לאחר שכבר עבר זמן שהיה יכול המשכיר לבדוק ביתו באותו זמן¹⁷⁰³, והשוכר אינו יודע אם בדקו המשכיר אם לאו. אם המשכיר¹⁷⁰⁴ או אשתו ובני ביתו¹⁷⁰⁵ בעיר, ישאל להם אם בדקו. אע"פ שדרך הכשרים לבדוק בתחלת ליל י"ד כתיקון חכמים, וכל אחד ואחד מישראל בחזקת כשר הוא¹⁷⁰⁶, ומן הסתם בדק כבר, אף על פי כן חייב לשאול. לפי שכל השנה היה הבית בחזקת שיש בו חמץ, ובחזקה זו שמן הסתם בדקו אתה בא להוציאו מחזקת חמץ, אין אנו סומכין על החזקה לכתחלה במקום שאפשר לברר¹⁷⁰⁷.

יגואם אין המשכיר ולא אחד מבני ביתו בעיר, סומכין על החזקה¹⁷⁰⁸ ואין צריך לבדוק, אלא מבטלו ודיו¹⁷⁰⁹.

ידואם יש מבני ביתו בעיר, אפילו אם ידוע לנו שהמשכיר בעצמו לא בדק, ואחד מבני ביתו אומר שבדק הוא¹⁷¹⁰, אפילו הוא עבד, או קטן שיש בו דעת¹⁷¹¹ לבדוק, או אשה, הרי אלו נאמנים, ואין צריך לחזור ולבדוק, דכיון שבדיקת חמץ הוא מדברי סופרים¹⁷¹² האמינום חכמים¹⁷¹³:

טוו במה דברים אמורים כשהשוכר ביטל¹⁷¹⁴ כל החמץ שבתוך החדרים המושכרים לו. אבל אם לא ביטל, וכבר הגיעה שעה ששית שאינו יכול עוד לבטל, אין לו לסמוך על בדיקת נשים ועבדים וקטנים¹⁷¹⁵, וחייב הוא לחזור ולבדוק בכל החדרים הצריכים בדיקה מן התורה¹⁷¹⁶ (עי' סי' תל"ג¹⁷¹⁷).

טזואע"פ שהנשים נאמנות אפילו באיסורי תורה כל שהיה בידן לתקן האיסור¹⁷¹⁸, כגון נדה נאמנת לומר שטבלה הואיל והיה בידה לטבול¹⁷¹⁹, וכן נאמנת על השחיטה ועל הניקור לומר ששחטה ונקרה כהלכתם הואיל והיה בידה לשחוט ולנקר כהלכתם¹⁷²⁰, מכל מקום אינה נאמנת לומר שבדקה כהלכות הבדיקה אע"פ שהיה בידה לבדוק כהלכה, לפי שהבדיקה כהלכתה יש בה טורח גדול¹⁷²¹, והנשים עצלניות הן, והן בודקות קימעא¹⁷²² ואומרות יפה בדקנו, לפיכך לא האמינו להן חכמים¹⁷²³ אלא במקום שאין צריך בדיקה כי אם מדברי סופרים:

יזאם המשכיר לא בדק
ז המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק¹⁷²⁴, דהיינו שהתנה עמו בפירוש על מנת שהוא בדוק¹⁷²⁵ ונמצא שאינו בדוק, אף על פי שהשכיר לו ביום י"ד ונמצא שכבר נתחייב המשכיר בבדיקה, אפילו הכי אם אומר המשכיר איני רוצה לעשות מצוה או שאינו לפנינו שהלך לדרכו¹⁷²⁶ חייב השוכר לבדוק¹⁷²⁷, ואינו יכול לחזור ממקחו ולומר שמקחו היה בטעות.

יחאפילו אם הוא מקום שאין נוהגין שם לבדוק כל איש בביתו אלא שוכרין להן אנשים אחרים שיבדקו להם, ונמצא ששוכר זה יש לו מזה הפסד ממון, שיצטרך לשכור מי שיבדוק לו בית זה, אף על פי כן אינו יכול לחזור בו, לפי שודאי בדעתו היה שאף אם לא יהיה בדוק יתקיים המקח, שמן הסתם נוח לאדם לעסוק במצות בין בגופו (ד) בין בממונו¹⁷²⁸, ומה שחזר בו עכשיו הוא מפני דבר אחר¹⁷²⁹.

יטויש אומרים¹⁷³⁰ שמכל מקום חייב המשכיר להחזיר מה שיצטרך להוציא שכר בעד הבדיקה, הואיל והתנה עמו בפירוש שיהא בדוק. ואע"פ שדעתו היה שאף אם לא יהיה בדוק יתקיים המקח, מכל מקום לא היה בדעתו למחול שכר הבדיקה, שאין נוח לאדם לעשות מצוה בגופו או בממונו אלא במקום שאין חסרון כיס, כגון לברך על טלית שלו, אבל בחסרון כיס אין נוח לו כלל¹⁷³¹.

כולענין הלכה יכול המוחזק לומר קים לי כסברא הראשונה¹⁷³²:

כאקונטרס אחרון
(א) וקנאו כו'. כך¹⁷³³ פסק הרב בית יוסף בשו"ע¹⁷³⁴. וחזר בו ממה שכתב בכסף משנה¹⁷³⁵. וגם רמ"א לא הגיה עליו כלום, משמע דהכי סבירא ליה¹⁷³⁶. וכן מצאתי¹⁷³⁷ בדרכי משה. וגם הט"ז¹⁷³⁸ ומגן אברהם¹⁷³⁹ לא חלקו על השו"ע, משמע דהכי סבירא להו¹⁷⁴⁰, וכן כתב המגיד משנה¹⁷⁴¹ בשם המפרשים.

כבומ"ש החק יעקב¹⁷⁴² דראוי להחמיר כו', זה אינו, דלא שייך כאן חומרא כלל, דהא קולא לזה היא חומרא לזה ומה ראית להחמיר על השוכר יותר מעל המשכיר. ואם כוונת החק יעקב כשאין המשכיר בעיר או שאינו רוצה לבדוק, בלאו הכי על השוכר לבדוק, כמשמעות הגמרא¹⁷⁴³ וכל הפוסקים וטוש"ע סעיף ב' וסעיף ג'¹⁷⁴⁴. ואפילו אם נאמר דכשאין השוכר נכנס לדור בבית עד לאחר הפסח אינו צריך לבדוק, כשחל על המשכיר לבדוק ולא בדקו¹⁷⁴⁵, מלבד שאין דבר זה מסתבר כלל מחמת כמה טעמים¹⁷⁴⁶. אלא שאף אם יהיה כן, אין לנו להחמיר נגד פסק הש"ע והסכמת רמ"א והט"ז ומ"א שלא חלקו על השו"ע. ובר מן כל דין קיי"ל בדברי סופרים הלך אחר המיקל¹⁷⁴⁷:

כג(ב) והפקיד כו'. כך¹⁷⁴⁸ פסק הפרי חדש¹⁷⁴⁹.

כדואף החק יעקב¹⁷⁵⁰ שלא כתב כך, היינו לפי שלא תפס במושלם שיטת הר"ן¹⁷⁵¹ וסיעתו, ואינו חושש לה אלא להחמיר כנראה בלשונו בס"ק [ב]'¹⁷⁵², אבל לדידן הנמשכין אחר פסקי השו"ע¹⁷⁵³ והאחרונים שהסכימו לפסוק כשיטת הר"ן, פשיטא דמשום שהפקידו לא פקע חיוביה מיניה.

כהדזה¹⁷⁵⁴ לשון הר"ן, ועדיין הבית מעוכב אצלו¹⁷⁵⁵ כו', ובידו להיות נכנס ויוצא, על השוכר לבדוק עכ"ל. והכא נמי בידו ליטול המפתח ולהיות נכנס ויוצא, ואין הבית מעוכב אצל המשכיר כלל, שהרי כבר מסר לו המפתח ולא ביקש ממנו שיחזירנו לו.

כוואף בעל משפטי שמואל לא כתב כך אלא לשיטת התוס'¹⁷⁵⁶ שלא קנאו עדיין, אבל אם כבר קנאו אפשר דכו"ע מודו שעליו לבדוק¹⁷⁵⁷.

כזועכ"פ להר"ן וסיעתו עליו לבדוק. וכבר נתבאר דהכי קיי"ל:

כח(ג) כתקנת חכמים וגם המשכיר כו'. משמעות¹⁷⁵⁸ כל הפוסקים דמי שיבדוק הוא יבטל, כתקנת חז"ל¹⁷⁵⁹ שתקנו לבטל תיכף ומיד אחר בדיקה, כדי שלא ישכח כיון שהוא עסוק בבדיקה בודאי יזכור כדפירש"י דף [ו']¹⁷⁶⁰.

כטוכן מצאתי¹⁷⁶¹ בהדיא בתוס'¹⁷⁶² שכתבו, אין לפרש כיון דחמצו דידיה, ואין אדם יכול לבטלו אלא הוא, עליו לבדוק כו' עיי"ש.

לוגם במסקנתם סברא זו קיימת¹⁷⁶³. ומה שבי"ג אינו צריך לבדוק¹⁷⁶⁴, היינו משום דהשוכר יכול לבטל, כמ"ש האחרונים¹⁷⁶⁵. שאם היתה כוונת התוספות להוכיח דסברא זו ליתא¹⁷⁶⁶, אם כן משמע דלא סבירא להו דהשוכר יכול לבטלו¹⁷⁶⁷. אלא ודאי דהא דבי"ג אינו צריך, היינו משום שהשוכר יכול לבטל. ואם כן סברתם קיימת¹⁷⁶⁸. אלא דכאן גם השוכר¹⁷⁶⁹ יכול לבטל כמו שהוכיחו התוס', והסכימו לזה האחרונים.

לאוזו היא כוונת המ"א בסק"ג¹⁷⁷⁰, דגם המשכיר יכול לבטל וכ"מ בתוס' עכ"ל. ורוצה לומר, דאם לא כן¹⁷⁷¹, היכן מצינו שהמשכיר יבדוק, הלא הוא כבר הפקיר חמצו וזכה בו השוכר, ועכשיו אין המשכיר יכול לבטלו, אלא השוכר חייב לבטלו, ומשיבטל הוא יבדוק כמו שכתבו התוס'. אלא על כרחך דגם המשכיר חייב לחזור ולבטל בפירוש¹⁷⁷², כתיקון חכמים שתקנו להוציא הביטול בפה, כמ"ש בסי' תל"ד¹⁷⁷³. וכיון ששניהם חייבים לבטל, לכן הדבר תלוי במסירת המפתח¹⁷⁷⁴. זו היא כוונת המ"א.

לבואף שיש לדחות¹⁷⁷⁵. מכל מקום יש לפסוק כדבריו, כיון שגם החק יעקב¹⁷⁷⁶ לא חלק עליו בבירור עיי"ש:

לג(ד) בין בממונו כו'. עיין¹⁷⁷⁷ מגן אברהם¹⁷⁷⁸. וכוונתו דלא תקשי ממ"ש בסימן י"ד¹⁷⁷⁹ גבי טלית שצריך לקפלה, ועל זה תירץ דהפסד הבא אחר עשיית המצוה לא ניחא ליה. ועיין בפרי חדש¹⁷⁸⁰ שהעלה לחלק בין הפסד מועט להפסד מרובה.

לדולהלכה אין לנו נפקא מינה מזה¹⁷⁸¹. דבלאו הכי לענין איסורא¹⁷⁸² קיימא לן להחמיר כיש אומרים שהביא רמ"א¹⁷⁸³ (סימן כ"ג) [סעיף ג], שהסכים בדרכי משה¹⁷⁸⁴, והוא סברת הרמב"ן ומגיד משנה¹⁷⁸⁵ ור"ן¹⁷⁸⁶ בשם אחרים.

להולענין ממונא¹⁷⁸⁷ צריך לדקדק בדין זה, דכיון שיש חלוקי דיעות יכול המוחזק לומר קים לי¹⁷⁸⁸, וצריך עיון: