Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shulchan Aruch HaRav Hilchos Pesach Part 1 Simanim 429 to 441·Laws of one who searched and did not find the expected number of loavesשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"א (סי' תכט-תמא)·תלט דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח

אתלט דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח
ובו ט' סעיפים

בספק ספיקא בנגרעה חזקת בדיקתו
א תשעה¹⁸⁸¹ צבורים של מצה ואחד של חמץ שהיו מונחים לפנינו, ובא עכבר ונטל מהם ככר אחד בפנינו, ולא ידענו אם חמץ נטל או מצה נטל¹⁸⁸², ונכנס לבית בפנינו¹⁸⁸³, צריך לחזור ולבדוק. ואין אומרים כל דפריש מרובא פריש ומצה נטל, דכיון שראינו שנטלו¹⁸⁸⁴ אם כן נולד לנו הספק על ככר זה אם הוא חמץ או מצה כשהיה עדיין במקום קביעות החמץ והמצה, דהיינו בשעה שנטל העכבר, וכל הקבוע דינו כמחצה על מחצה¹⁸⁸⁵, כמו שדרשו חכמים ממדרש הפסוקים¹⁸⁸⁶.

גואפילו אם כבר ביטל¹⁸⁸⁷ כל חמצו¹⁸⁸⁸ שאין כאן אלא ספק דברי סופרים. ואפילו אם הככר שנטל העכבר היה קטן¹⁸⁸⁹ (א) שיש לתלות שאכלו העכבר, והרי יש כאן ב' ספיקות להקל, והיה לנו להקל אף אם לא ביטל. אף על פי כן החמירו חכמים כאן, אף אם ביטל¹⁸⁹⁰.

דלפי שלא הקילו חכמים בספק אחד אם ביטל, ובב' ספיקות אם לא ביטל, אלא בבית שהוא עומד בחזקת בדוק¹⁸⁹¹, שמעמידין אותו בחזקתו ולא הטריחוהו לחזור ולבודקו פעם ב', אבל כל חדר שלא נבדק, אע"פ שיש כמה ספיקות לפוטרו מן הבדיקה אין זה מועיל כלום, שכך הוא עיקר תקנת הבדיקה לבדוק אפילו במקומות שאין בהם חמץ ברור אלא ספק וספק ספיקות¹⁸⁹², כמו שנתבאר בסי' תל"ג¹⁸⁹³.

הובית זה כיון שראינו שהכניס עכבר ככר לתוכו, הרי הוא עומד בחזקת שאינו בדוק, שאף שככר זה הוא ספק חמץ ספק מצה, מכל מקום כיון שבודאי נכנס ככר זה שהוא ספק חמץ לבית זה אחר בדיקתו הרי נגרעה חזקת בדיקתו, והספק שהוא מצה והספק שאכלו העכבר אינם מועילים כלום, שכך היא תקנת חכמים לבדוק בכל מקום שאינו בחזקת בדוק, אע"פ שיש בו כמה ספיקות להקל¹⁸⁹⁴.

וויש חולקין¹⁸⁹⁵ על זה ואומרים שאם הככר היה קטן בענין שיש לתלות שאכלו העכבר, או שיאכלנו עדיין עד שיגיע זמן הביעור, אין צריך לחזור ולבדוק, אפילו אם לא ביטלו, כיון שיש כאן ב' ספיקות להקל שמא מצה נטל ושמא אכלו כולו¹⁸⁹⁶.

זויש לסמוך על דבריהם אם כבר ביטל, או שיכול עדיין לבטל, שאז הבדיקה אינה אלא מדברי סופרים¹⁸⁹⁷ ובדברי סופרים הלך אחר המיקל¹⁸⁹⁸:

חב ואם פירש הככר ממקום קביעתו¹⁸⁹⁹ שלא בפנינו¹⁹⁰⁰ ומשם נטלו העכבר בפנינו ונכנס לבית בדוק¹⁹⁰¹, כיון שנולד הספק על ככר זה אם הוא חמץ או מצה לאחר שפירש ממקום קביעות החמץ והמצה, שהרי פירש שלא בפנינו, הרי אנו הולכין אחר הרוב, דכל דפריש מרובא פריש, ומצה הוא. ולפיכך אפילו לא ביטל¹⁹⁰² וכבר הגיע שעה ששית ואינו יכול לבטל, אף על פי כן אין צריך לחזור ולבדוק, אפילו אם הככר הוא גדול:

טג וכן אם נתערבו הצבורים במקום קביעותם, אפילו נטל עכבר מהם בפנינו, אין צריך לחזור ולבדוק, שאין זה נקרא קבוע כיון שאין החמץ עומד בפני עצמו אלא הוא מעורב עם המצה¹⁹⁰³:

יד שני צבורים אחד של חמץ ואחד של מצה, ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק, ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה, וכל אחד נכנס לבית אחד, ואין ידוע לאיזה בית נכנס זה שנטל חמץ¹⁹⁰⁴. אם כבר ביטלו¹⁹⁰⁵, או שיכולים עדיין לבטל¹⁹⁰⁶, שאין כאן אלא ספק דברי סופרים, או שהוא ככר קטן שיש כאן ב' ספיקות להקל¹⁹⁰⁷, אין צריך לחזור ולבדוק.

יאואף על פי שבשעה שנכנס כל ככר לבית אחד נולד לו הספק על כל ככר אם הוא חמץ או מצה, ואם כן הרי ידוע לנו שלכל בית נכנס ככר ספק חמץ. אף על פי כן אין הבית עומד בחזקת שאינו בדוק, ולא נגרעה חזקת בדיקתו על ידי ספק חמץ שנכנס לתוכו, אלא אם כן נולד לו הספק כשהיה הככר במקום שקבוע שם חמץ ודאי¹⁹⁰⁸, שהספק הנולד במקום קביעת החמץ, כיון שהחמירה בו תורה שלא לילך בו אחר הרוב, שאף שהרוב הוא מצה אף על פי כן נידון כמחצה על מחצה, החמירו בו חכמים גם כן ואמרו שספק זה מגרע חזקת בדיקת הבית, אבל שאר ספיקות שלא נולדו במקום שקבוע שם חמץ ודאי לא החמירו בהם חכמים כל כך שיוציא הבית מחזקת בדיקתו¹⁹⁰⁹:

יבעכבר שנכנס לא' מב' בתים בדוקים
ה שני בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ, ובא עכבר ונטל ואין ידוע לאיזה בית נכנס. אם הבתים הן של שני בני אדם, ובאין לשאול זה אחר זה, שניהם אין צריכין לחזור ולבדוק, אם ביטלום¹⁹¹⁰ או יכולין לבטל¹⁹¹¹, וכל אחד יכול לתלות החמץ בבית חבירו. אבל אם לא ביטלו ואינן יכולין עוד לבטלו, שניהם צריכין לחזור ולבדוק, אפילו אם היה ככר קטן¹⁹¹².

יגואין כאן ב' ספיקות להקל. לפי שספק זה שמא לא נכנס לבית זה או שמא לא נכנס לבית זה אינו נחשב לספק כלל מן התורה, שבודאי נכנס לאחד מהן, וכיון שאינו ידוע איזהו שניהם צריכין בדיקה, דהי מנייהו מפקת. ואף שבאו לשאול זה אחר זה אין זה מועיל כלום מן התורה¹⁹¹³.

ידאלא אם כן ביטלו, שאז אין צריך לבדוק אלא מדברי סופרים, וחכמים הקילו בספק דבריהם ואמרו, שאם באו לשאול זה אחר זה, כיון שאפשר לומר לכל אחד שהוא אין צריך לבדוק לפי שהחמץ הוא בבית חבירו, אומרים כן¹⁹¹⁴.

טואבל אם באו לשאול בבת אחת, או שאחד מהם שואל עליו ועל בית חבירו, כיון שאי אפשר לומר להם ששניהם אין צריכין לבדוק, שהרי בבית אחד יש ודאי חמץ, אם כן שניהם צריכין לחזור ולבדוק, דהי מינייהו מפקת¹⁹¹⁵:

טזככר הנמצא הוא הככר שהכניס העכבר
ו עכבר שנכנס לבית ונכנס אחריו ובדק יפה ככל הלכות בדיקה ולא מצא כלום¹⁹¹⁶, אפילו לא ביטל¹⁹¹⁷, אין צריך לחזור ולבדוק, כיון שלא מצאו ודאי אכלו העכבר¹⁹¹⁸, או גררו למקום שאין יכול להתגלות משם, ולא יבא לאכלו בפסח¹⁹¹⁹.

יזואם בדק קצת הבית ומצא ככר¹⁹²⁰, אין צריך לחזור ולבדוק שאר הבית, אם ביטל¹⁹²¹ או שיכול עדיין לבטל¹⁹²², שאנו תולין לומר שזהו הככר שנטל העכבר¹⁹²³.

יחאבל אם הגיע שעה ששית יש להחמיר ולבדוק¹⁹²⁴, כיון שאינו יכול לבטל הרי הוא ספק של תורה.

יטואפילו אם היה ככר קטן אין כאן ב' ספיקות להקל¹⁹²⁵, מטעם שנתבאר בסימן תל"ח¹⁹²⁶:

כהניח י' ומצא ט', או ט' ומצא י'
ז אם הניח עשרה ככרות חמץ¹⁹²⁷ קשורים¹⁹²⁸ ומצא ט', ואינו מכיר אם הן הן הככרות שהניח, צריך לבדוק כל הבית¹⁹²⁹, או עד שימצא עשרה ככרות¹⁹³⁰, לפי שאנו אומרים מה שהניח נטלו קטנים או עכברים שאי אפשר להם להתיר הקשר¹⁹³¹. ולפיכך אפילו ביטל¹⁹³² צריך לחזור ולבדוק כל הבית, או עד שימצא עשרה ככרות.

כאאבל אם לא היו קשורים יחד, אין צריך לבדוק, אלא עד שימצא ככר אחד¹⁹³³, אם ביטל¹⁹³⁴ או שיכול לבטל¹⁹³⁵:

כבח אבל אם הניח תשע ומצא עשר¹⁹³⁶, אפילו לא היו קשורין¹⁹³⁷ צריך לחזור ולבדוק כל הבית¹⁹³⁸, או עד שימצא עוד תשע ככרות, אפילו כבר ביטל¹⁹³⁹ כל התשע ככרות שהניח¹⁹⁴⁰. לפי שאי אפשר לתלות להקל ולומר שהן הן התשע ככרות הראשונים וככר העשירי הביא איש אחר והניחו כאן, שאין דרך בני אדם להניח ככרותיהם אצל ככרי חבריהם, אלא מיחדים להם מקום לעצמן שלא יתערבו. לפיכך אנו אומרים שבא איש אחר שהיו בידו עשרה ככרות והניחן כאן, שלא היה מונח כאן כלום, כי הט' הראשונים כבר לקחו מכאן¹⁹⁴¹, שגררום קטנים או עכברים¹⁹⁴². ולכך צריך לחזור ולבדוק כל הבית¹⁹⁴³, או עד שימצא עוד תשעה ככרות:

כגהניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת
ט הניח ככרות בזוית זו ומצא בזוית אחרת¹⁹⁴⁴, צריך לחזור ולבדוק¹⁹⁴⁵ כל הבית¹⁹⁴⁶, שמא אלו אחרים הן, כיון שמצאן במקום אחר, והראשונים נטלום קטנים או עכברים והניחום במקום אחר באותו הבית¹⁹⁴⁷.

כדבמה דברים אמורים כשאינו יודע מנין הככרות שהניח. אבל אם יודע מנין הככרות ומצא בזוית אחרת כמנין שהניח, אין צריך לבדוק¹⁹⁴⁸ אם ביטל¹⁹⁴⁹ או שיכול עדיין לבטל¹⁹⁵⁰, כיון שהבדיקה אינה אלא מדברי סופרים אנו תולין להקל שמן הסתם הן הן הככרות שהניח, כיון שהן שוין במנינם:

כהקונטרס אחרון
(א) שיש לתלות כו'. עיין¹⁹⁵¹ בחק יעקב¹⁹⁵² שכן הוא דעת הרמב"ם¹⁹⁵³ ושו"ע¹⁹⁵⁴. וכך פסק הט"ז¹⁹⁵⁵. עיין שם בסוף סק"ב שכתב והרמב"ם לא הביא מזה החילוק כו', משמע דאפילו בביטל מחמירינן. ופשוט הוא, כיון דלא חשיב ספק ספיקא אם כן אפילו ביטל נמי לא, להרמב"ם דמחמיר בספק אחד. ואי בככר קטן חשוב ספק ספיקא אם ביטל, אפילו ככר גדול נמי, כמ"ש הט"ז¹⁹⁵⁶. אלא ודאי דלא חשיב כלל ספק ספיקא אפי' ביטל¹⁹⁵⁷, ומטעם שנתבאר בפנים¹⁹⁵⁸, והוא מהפרי חדש¹⁹⁵⁹.

כווברייתא דרפת ולולין¹⁹⁶⁰ מפרש הרמב"ם משום דאין דרך להכניס חמץ לשם, כמבואר בלשונו בפ"ב ה"ו אלא אם כן הכניס כו' שסתמן שמכניסין כו' עיי"ש¹⁹⁶¹, ועי' במ"ש בסי' תל"ג בפנים¹⁹⁶².

כזוכיון שדעת הרמב"ם ומגיד משנה והב"י בשו"ע והט"ז להחמיר אפילו ביטל, יש לחוש לדבריהם אם לא ביטל, דהוה ספיקא דאורייתא¹⁹⁶³. ואפשר שגם רמ"א¹⁹⁶⁴ אינו מיקל אלא אם כן ביטל. וכן משמע בתחלת דברי הט"ז¹⁹⁶⁵ עיי"ש: