Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 2 Simanim 442 to 447·Siman 444 Erev Pesach Occurring on Shabbosשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ב (סי' תמב-תמז)·תמד דין ערב פסח שחל להיות בשבת

אתמד דין ערב פסח שחל להיות בשבת
ובו כ' סעיפים:

בבדיקת וביטול החמץ לפני שבת שחל בערב פסח
א י"ד⁹¹⁰ בניסן שחל להיות בשבת⁹¹¹, כיון שאי אפשר לבדוק בליל שבת, שהרי אסור לטלטל את הנר⁹¹² לבדוק לאורו, וגם ביום אי אפשר לבדוק⁹¹³ כמו שנתבאר בסי' תל"ג⁹¹⁴. לפיכך מקדימין הכל לבדוק בליל ששי, שהוא ליל י"ג.

גומברכין על ביעור חמץ⁹¹⁵. ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה זו⁹¹⁶. ונזהרין בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשיירין לאכילה להניחו במקום מוצנע⁹¹⁷, שלא יגררו ממנו קטנים או שרצים, כמו שנתבאר בסי' תל"ד⁹¹⁸:

דסעודות שבת בערב פסח
ב וביום ערב שבת צריך לבער כל החמץ שברשותו ולא ישייר ממנו רק מזון ב' סעודות לשבת⁹¹⁹.

האבל סעודה שלישית, כיון שזמנה הוא אחר חצות היום⁹²⁰, אי אפשר לאכלה רק מצה עשירה⁹²¹, דהיינו מצה שנילושה ביין או שמן או דבש או חלב או שאר משקין ומי פירות⁹²². שכל אלו אינן נקראין לחם עוני, ואין אדם יוצא בהן ידי חובת אכילת מצה בפסח⁹²³, ולפיכך מותר לאכלו בערב פסח. אבל כל מצה שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אסור לאכלה בערב פסח, כמ"ש בסי' תע"א⁹²⁴:

וג ובמדינות אלו שאין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה בערב פסח משעה ה' ואילך, מטעם שיתבאר בסי' תס"ב⁹²⁵, יקיימו סעודה שלישית בבשר ודגים⁹²⁶ וכיוצא בהן בשאר מיני לפתן, שהרי יש אומרים שבדברים אלו אדם יוצא ידי חובת סעודה שלישית בכל שבתות השנה כמו שנתבאר בסי' רצ"א⁹²⁷:

זד ואם אין לו מיני לפתן⁹²⁸ יקיימנה במיני פירות⁹²⁹ שהרי יש אומרים שגם בזה יוצא ידי חובת סעודה שלישית כמו שנתבאר שם⁹³⁰.

חוהיה ראוי לקיימה במצה מבושלת שלא נימוחה לגמרי בבישולה אלא פרוסותיה קיימין, דהיינו שיש בכל אחד מהן כזית, בענין שמברכין עליהן המוציא וברכת המזון⁹³¹, ויכול לקיים בה סעודה ג' לדברי הכל, שהרי מותר לאכלה בערב פסח⁹³², כיון שאין אדם יוצא ידי חובתו בפסח במצה מבושלת (כמו שיתבאר בסי' תס"א⁹³³). אלא שאין נוהגין לעשות כן⁹³⁴.

טומי שנוהג כן, וכן במקומות שנוהגין לאכול מצה עשירה, צריכין ליזהר שיאכל סעודה ג' זו קודם שעה עשירית⁹³⁵, שמכאן ואילך אסור לאכול פת עד הערב, כמו שיתבאר בסי' תע"א⁹³⁶:

יביעור החמץ לפני שבת שחל בערב פסח
ה כשמבער החמץ בערב שבת, אע"פ שמן הדין יכול לבערו סמוך לחשיכה, ואין צריך לבערו קודם חצות היום כמו בשאר כל השנים, שהרי מותר לאכלו עד למחר בשעה ה', מכל מקום טוב ליזהר לבערו בערב שבת קודם חצות היום, כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער גם כן אחר חצות היום בערב פסח⁹³⁷:

יאו אבל אין צריך לבטל בערב שבת בשעת הביעור כמו בשאר השנים⁹³⁸, שהרי כבר ביטל בליל ו' כל החמץ שברשותו שלא מצאו ואינו יודע ממנו⁹³⁹, ומה שיש ברשותו מן החמץ הידוע לו אי אפשר לו לבטלו בערב שבת, שהרי צריך הוא לאכול ממנו בשבת⁹⁴⁰:

יבזריזות התפלות בשבת
ז יש להזהיר לש"ץ שלא יאריך בתפלה בשבת שחרית, משום אכילת חמץ שלא יבואו לידי איסור⁹⁴¹:

יגביעור וביטול חמץ הנשאר בשבת
ח אין לבשל לשבת זה מיני הריפות⁹⁴², או מיני קמחים, או שאר כל מיני תבשילין שדרכן לידבק בקדרה או בקערה, כדי שלא יצטרך להדיחן בשבת אחר גמר האכילה להסיר את החמץ הדבוק בהן⁹⁴³. שהרי הדחה זו אינה לצורך השבת, ואסור להדיח כלים שלא לצורך השבת כמו שנתבאר בסי' שכ"ג⁹⁴⁴.

ידואם עבר ובישל מינים אלו ונדבקו בכלים, בענין שאי אפשר לקנחם היטיב שלא ישאר בהם מאומה⁹⁴⁵, מותר להדיחם בשבת⁹⁴⁶, כיון שיש בהדחה זו צורך מצוה להעביר החמץ מהכלי כדי לבערו⁹⁴⁷.

טווטוב להדיחם אפילו אין בהם אלא מעט חמץ⁹⁴⁸, בענין שאין צריך לבערו מעיקר הדין, כמו שנתבאר בסימן תמ"ב⁹⁴⁹.

טזאבל אם אפשר לו לקנחם היטיב, אסור להדיחם בשבת⁹⁵⁰:

יזט אחר שגמר מלאכול סעודת שחרית בשבת זה קודם שעה חמישית, ינער היטיב המפה⁹⁵¹ שאכלו עליה מן הפרורין הדקין שנשארו בה, והקדירות והקערות והכפות ושאר הכלים שנשתמש בהן חמץ יקנחם היטיב באצבעו, שלא ישאר בהם חמץ בעין⁹⁵² (ויטמין המפה עם שאר כלי החמץ בחדר שאינו רגיל לילך לשם כל ימי הפסח⁹⁵³ כמו שיתבאר בסימן תנ"א⁹⁵⁴), וישליך הקינוח והפרורין הדקים במקום דריסת הרגלים, אפילו בתוך ביתו, דכשתגיע שעה ששית כבר הן מבוערין על ידי דריסת הרגלים⁹⁵⁵.

יחאבל⁹⁵⁶ אם נשארו לו פירורין גדולים צריך ליתנם לנכרי⁹⁵⁷ במתנה גמורה. ואף על פי שאסור ליתן בשבת מתנה שאין בה צורך השבת, כמו שנתבאר בסימן ש"ו⁹⁵⁸ עיין שם, מכל מקום כיון שהוא עושה כן כדי לבער החמץ מרשותו שלא יעבור עליו בפסח בבל יראה, הרי יש בנתינה זו צורך מצוה, ומותר ליתן מתנה לצורך מצוה⁹⁵⁹ כמו שנתבאר שם⁹⁶⁰.

יטומכל מקום צריך ליזהר שלא יאמר לו להוציאן מביתו למקום שאסור לטלטל בו בשבת מן התורה⁹⁶¹. ואף על פי שהוא יודע שהנכרי יוציאנו, ועל מנת כן הוא נותן⁹⁶², מכל מקום (א) כיון שאינו אומר לו בפירוש שיוציאנו, הרי הנכרי עושה כן מדעת עצמו ואינו שלוחו של ישראל⁹⁶³.

כוכן צריך ליזהר שלא יתן לו אלא דבר מועט⁹⁶⁴, דהיינו מזון סעודה אחת⁹⁶⁵, שאם היה הנכרי רוצה היה יכול לאכלה כולה בבית הישראל⁹⁶⁶. ואם הוציאו הנכרי וחזר ובא לבית הישראל יכול לחזור וליתן לו מזון סעודה אחת, וכן אפילו מאה פעמים⁹⁶⁷. אבל אסור ליתן לו בפעם אחת יותר ממזון סעודה אחת. דכיון שאינו יכול לאכול כולו עכשיו בבית הישראל, הרי ניכר הדבר שנותן לו על מנת להוציאו, והרי כאלו אמר לו בפירוש להוציאו⁹⁶⁸:

כאי וכל זה כשהנכרי מוציאו דרך רשות הרבים שאסור לטלטל בו מן התורה, אבל אם הוא מוציאו (ב) דרך כרמלית שאין איסורו אלא מדברי סופרים, מותר ליתן לו הרבה בבת אחת ולומר לו בפירוש שיוציאנו⁹⁶⁹, שבמקום מצוה התירו לומר לנכרי לעשות בשבת דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים, כמו שנתבאר בסי' ש"ז⁹⁷⁰:

כביא ואם אין נכרי ליתן לו⁹⁷¹, או שכבר הגיע שעה ששית שאסור ליתנה לנכרי⁹⁷², יכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב ויבערנו⁹⁷³, כמו שנתבאר בסי' תמ"ו⁹⁷⁴, עיין שם כל פרטי דין זה:

כגיב אם שכח להפריש חלה בערב שבת מלחם חמץ שאפה לשבת זה, ולא נזכר עד שחשכה ליל שבת. אע"פ שאם אירע כן בשאר שבתות השנה יש תקנה ללחם זה, אם הוא בחוץ לארץ שמותר לאכול בלא הפרשת חלה, רק שישייר ממנו שיעור חלה ועוד משהו, כדי שלאחר השבת יפריש חלה מן המשוייר הזה גם על הלחם שאכל בשבת, שהקילו חכמים בחלת חוץ לארץ להיות אוכל והולך ואחר כך מפריש⁹⁷⁵. אבל בשבת זה אי אפשר לעשות כן, שהרי צריך ליתן המשוייר הזה לנכרי במתנה גמורה קודם שתגיע שעה ששית⁹⁷⁶, ואסור לו להזהיר את הנכרי שלא יאכלנו ושיחזירנו לו לאחר הפסח כמו שיתבאר בסימן תמ"ח⁹⁷⁷, ואם לא יחזירנו לו הנכרי לאחר הפסח להפריש ממנו חלה נמצא שלמפרע אכל טבל בשבת זה. לפיכך אין לטבל זה תקנה, אלא צריך ליתנה כולה במתנה גמורה לנכרי קודם שעה ששית⁹⁷⁸:

כדיג מותר לטלטל חמץ בשעה חמישית בשבת זה, אע"פ שאינו ראוי לו, שהרי הוא אסור באכילה, מכל מקום הרי הוא יכול להאכילו לבהמה חיה ועוף, או ליתנו לנכרי, והרי דינו כבשר נבילה וטריפה, שאינו ראוי אלא להאכילו לכלבים או ליתנו לנכרי, ומותר לטלטלו בשבת⁹⁷⁹ כמו שנתבאר בסימן שכ"ד⁹⁸⁰ עיין שם.

כהאבל משעה ששית ואילך שהוא אסור בהנאה הרי הוא מוקצה כעצים ואבנים, כיון שאינו ראוי לו לכלום, ולפיכך אסור לטלטלו⁹⁸¹, אפילו על ידי דבר אחר, כגון לדוחפו בקנה⁹⁸², אלא אם כן הוא צריך למקומו⁹⁸³, שאז מותר לדוחפו בקנה כמו שנתבאר בסי' שי"א⁹⁸⁴.

כואבל ליגע בו בידיו אסור אפילו חל ערב פסח בימות החול, אלא בשעה שמתעסק בו לבערו מן העולם, כמו שיתבאר בסימן תמ"ו⁹⁸⁵ עיין שם הטעם:

כזיד אפילו לא נשאר לו שום חמץ ברשותו אחר סעודת שחרית שבת זה, אף על פי כן כשתגיע סוף שעה חמישית צריך לחזור ולבטל כל חמצו⁹⁸⁶, כדרך שמבטל בשאר ערבי פסחים, שאומר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה כו', כמו שנתבאר בסימן תל"ד⁹⁸⁷:

כחנזכר שהשאיר חמץ בביתו בערב פסח
טו מי שהלך מביתו⁹⁸⁸ בארבעה עשר⁹⁸⁹ שחרית, בין שחל בחול בין שחל בשבת⁹⁹⁰, וקודם שהגיע זמן הביעור⁹⁹¹ נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו שלא ביערו, ואין דעתו לחזור לביתו עד לאחר שיגיע זמן הביעור.

כטאם הוא הולך לדבר מצוה שזמנה כל היום, כגון למול את בנו⁹⁹², או שהלך לסעודת מצוה, כגון סעודת מילה⁹⁹³ ופדיון הבן⁹⁹⁴ וסעודת אירוסין ונשואין⁹⁹⁵ של בת תלמיד חכם לתלמיד חכם⁹⁹⁶ ובת עם הארץ לעם הארץ⁹⁹⁷, אבל בת תלמיד חכם לעם הארץ או בת כהן לישראל, כיון שאין זיווגן עולה יפה אינה נקראת סעודת מצוה⁹⁹⁸, ואפילו הסעודה שעושין כשהחתן משלח סבלונות לכלתו⁹⁹⁹ שקורין אותה סעודת קנין גם היא נקראת סעודת מצוה¹⁰⁰⁰, אין צריך לחזור לביתו ולבער החמץ, אלא אם כן יש שהות ביום¹⁰⁰¹ שיחזור לביתו ויבער החמץ ויוכל לחזור לילך ולקיים המצוה, אבל אם אין שהות ביום כל כך יבטלנו במקום שהוא¹⁰⁰², שהרי אחר הביטול אין צריך לבערו אלא מדברי סופרים¹⁰⁰³, ובמקום מצוה העמידו חכמים על דברי תורה¹⁰⁰⁴:

לטז אבל אם לאחר שהגיע זמן הביעור נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, שאז אינו יכול לבטלו, כמו שנתבאר בסי' תל"ד¹⁰⁰⁵, חייב לחזור לביתו מיד כדי לבער החמץ מן העולם לגמרי, אם הוא חול¹⁰⁰⁶. ואע"פ שאחר כך לא יהיה לו שהות לילך ולקיים המצוה, מכל מקום אין שום מצות עשה דוחה מצות עשה דהשבתת חמץ, שהרי כל רגע ורגע שאינו מבער החמץ הוא עובר על מצות עשה של תשביתו שאור מבתיכם¹⁰⁰⁷, מה שאין כן בשאר כל מצות עשה¹⁰⁰⁸.

לאחוץ ממת מצוה שאין לו קוברין והוא מוטל על פני השדה בבזיון¹⁰⁰⁹, שכל הפוגע בו חייב לקוברו מיד, אע"פ שנזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו¹⁰¹⁰, והוא בתוך הפסח שאינו יכול לבטלו והוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא¹⁰¹¹, ואפילו יש שהות ביום שיוכל לחזור לביתו ולבער החמץ ולחזור ולילך ולקברו בו ביום, אף על פי כן אסור לו לזוז ממנו עד שיקברנו¹⁰¹², שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל מצות שבתורה¹⁰¹³ בשב ואל תעשה¹⁰¹⁴ (כלומר שאינו עובר על לא תעשה בידים, אלא מאליה היא מתבטלת¹⁰¹⁵ על ידי שהוא מתעסק בקבורת המת):

לביז היה הולך להציל מן הנהר או מן הדליקה או מן המפולת או מן הלסטים, וקודם שהגיע זמן הביעור נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו¹⁰¹⁶, אע"פ שיש שהות ביום שיוכל לחזור לביתו ולבער החמץ ולחזור ולילך ולהציל, אף על פי כן לא יחזור לביתו, אלא יבטל החמץ במקום שהוא, דכיון שהוא הולך להצלת נפשות העמידו חכמים על דין תורה שדי לו בביטול בלבד¹⁰¹⁷. אבל אם נזכר אחר שהגיע שעה ששית שאינו יכול לבטלו, צריך לחזור לביתו לבערו, אם יש שהות ביום שיוכל לחזור ולילך ולהציל¹⁰¹⁸.

לגוהוא שברי לו שיוכל להציל כל כך כשילך אחר כך כמו שיציל כשילך עכשיו. אבל אם יש להסתפק שמא כשילך עכשיו יוכל להציל יותר ממה שיוכל להציל אחר כך, לא יחזור לביתו, אפילו הוא בתוך הפסח שהוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, לפי שכל ספק נפשות דוחה אפילו שבת החמורה¹⁰¹⁹:

לדיח ואם הולך לדבר הרשות ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אפילו לא הגיע עדיין זמן הביעור שהוא יכול עדיין לבטלו, אף על פי כן חייב הוא לחזור לביתו מיד ולבער כמצות חכמים, שאין דוחין מצות חכמים מפני דבר הרשות¹⁰²⁰.

להואפילו הוא הולך ללמוד תורה אצל רבו, הרי זה כדבר הרשות אצל ביעור חמץ, שהיא מצוה מדברי סופרים, לפי שמעשה המצות הוא גדול מהתלמוד¹⁰²¹ כשאי אפשר לקיים המצוה על ידי אחרים¹⁰²².

לוואף על פי שמצות הלימוד הוא בכל רגע ורגע¹⁰²³, ונמצא שבעשיית מצוה מדברי סופרים הוא מבטל מצות עשה של תלמוד תורה. ואפילו אם גם המצוה היא של תורה הרי שניהם שקולין ואיזה שירצה יעשה, שכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת¹⁰²⁴.

לזמכל מקום כיון שהמצוה היא עוברת, שאם יעסוק בתורה ולא יקיימנה תתבטל המצוה לגמרי, ובעשיית המצוה לא תתבטל מצות עשה של תורה לגמרי, שהרי יכול ללמוד אחר כך¹⁰²⁵, לפיכך תלמוד תורה נדחה מפני כל המצות אפילו הן מדברי סופרים, כשאי אפשר לעשותן על ידי אחרים, כמו שנתבאר ביו"ד סי' רמ"ו¹⁰²⁶:

לחיט ואפילו הולך לדבר הרשות ממש, אין צריך לחזור אלא אם כן יש בתוך ביתו כביצה חמץ¹⁰²⁷, אבל אם אין שם כביצה לא הטריחוהו חכמים לחזור מיד, אלא די לו בביטול¹⁰²⁸, אם לא הגיעה שעה ששית.

לטאבל אם הגיעה שעה ששית, שאינו יכול לבטל, צריך לחזור מיד, אפילו אין שם אלא כזית חמץ¹⁰²⁹, שהרי כל זמן שאינו מבערו מן העולם לגמרי הוא עובר על מצות עשה של תורה. אבל אם אין שם אלא פחות מכזית, שאינו עובר עליו מן התורה אלא מדברי סופרים¹⁰³⁰, לא הטריחוהו חכמים לחזור, אף על פי שאינו יכול לבטלו¹⁰³¹, אלא ילך לדרכו וכשיחזור לביתו יבערו מיד בבואו.

מואם הוא יום טוב או שבת יכפה עליו את הכלי עד הערב כמו שיתבאר בסימן תמ"ו¹⁰³²:

מאכ כבר נתבאר בכמה מקומות¹⁰³³ שמשהגיעה שעה ששית בערב פסח אין אדם יכול לבטל חמצו לפי שאינו שלו, כיון שנאסר בהנאה. במה דברים אמורים כשכבר נתחמץ החמץ, אבל קודם שנתחמץ יכול לבטלו¹⁰³⁴, כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא מן התורה לאחר שנתחמץ.

מבלפיכך מי שיש לו עיסה של מצה בתוך ביתו משעה ששית ולמעלה, והוא טרוד במקום אחר¹⁰³⁵, ואי אפשר לו לבא לביתו מיד לאפותה¹⁰³⁶, ומתיירא שמא תחמיץ עד שיחזור לביתו, יבטלנה קודם שתחמיץ¹⁰³⁷, שמשתחמיץ אין בידו לבטלה ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה¹⁰³⁸:

מגקונטרס אחרון
(א) כיון שאינו אומר לו בפירוש כו'. כ"כ המ"א¹⁰³⁹ ופרי חדש¹⁰⁴⁰. והוא מוכרח בדברי השו"ע כאן שפסק ליתן לו דבר מועט. ולפי מה שכתב החק יעקב¹⁰⁴¹ דחמץ דמי לשאר חפצים דאפילו דבר מועט אסור, ועיקר ההיתר דאמר לו בפירוש על מנת שלא יוציאנו, דשרי אפילו בשאר חפצים לשטת החק יעקב, אע"פ שבודאי יוציאנו¹⁰⁴². אם כן אפילו הרבה נמי שרי¹⁰⁴³. אלא ודאי שדעת הש"ע לפסוק כי"א הב' שבמרדכי פ"ק דשבת¹⁰⁴⁴.

מדוכן¹⁰⁴⁵ פסקו רש"ל ורמ"א וט"ז ומ"א. וכן הוא בהדיא בב"י סי' שכ"ה.

מהודברי החק יעקב צ"ע¹⁰⁴⁶:

מו(ב) דרך כרמלית כו'. כן¹⁰⁴⁷ הוא הסכמת רוב האחרונים¹⁰⁴⁸.

מזוהחק יעקב¹⁰⁴⁹ רוצה לחלוק עליהם בדברים תמוהים, שמפרש מ"ש ב"י ורמ"א סימן שכ"ה¹⁰⁵⁰ להוציא חמץ בפסח, היינו בפסח ממש לאחר זמן איסורו, דאיכא מצוה¹⁰⁵¹.

מחודבריו סותרים זה את זה, שהוא ז"ל עצמו בסי' תמ"ו¹⁰⁵² פסק דיכפה עליו כלי, ולא יבערנו אפילו על ידי נכרי. והוצאה בלא ביעור בודאי אינה כלום לאחר זמן איסורו¹⁰⁵³, שאין בידו למכרו וליתנו במתנה ולהפקירו¹⁰⁵⁴, דאם לא כן הוה ליה למימר תקנה זו בסי' תמ"ו, ולמה פסק לכפות עליו כלי.

מטגם מ"ש החק יעקב דקודם זמן איסורו ליכא מצוה, דבריו תמוהין, דאם כן למה התירו ליתן מתנה בשבת¹⁰⁵⁵, שאסור אם לא לדבר מצוה כמ"ש הב"י סס"י תקכ"ז בשם המרדכי¹⁰⁵⁶, ופסק כן המ"א בסי' ש"ו¹⁰⁵⁷. וכ"כ הפרי חדש¹⁰⁵⁸, דהא דשרי לבטל החמץ ולהפקירו בשבת משום דהוה דבר מצוה. ודברי החק יעקב צ"ע: