Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 2 Simanim 442 to 447·Siman 447 Chametz Mixtures During Pesachשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ב (סי' תמב-תמז)·תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח

אתמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
ובו ס"ג סעיפים

בתערובת משהו, מכירתו חוץ מדמי איסור שבו
א אף על פי¹⁵⁸¹ שכל איסורין¹⁵⁸² שבתורה שנתערבו אינן אוסרין תערובתן אלא כדי ליתן טעם בתערובות, דהיינו עד ששים¹⁵⁸³, אבל חמץ שנתערב בתוך הפסח¹⁵⁸⁴, דהיינו מליל ט"ו¹⁵⁸⁵ עד מוצאי יום טוב האחרון של פסח¹⁵⁸⁶, כיון שהחמירה בו תורה לענוש כרת¹⁵⁸⁷, ולעבור עליו בבל יראה ובל ימצא¹⁵⁸⁸, ובני אדם מחמת שהן רגילין בו כל השנה הן קרובין לשכחה¹⁵⁸⁹, לפיכך החמירו בו חכמים שאוסר תערובתו במשהו¹⁵⁹⁰, בין באכילה בין בהנאה¹⁵⁹¹,

גבין (א) שנתערב יבש ביבש¹⁵⁹² (פירוש שנתערב צונן בצונן או חם בחם בלא רוטב, אבל אם הן מונחין ברוטב רותח היינו לח בלח, שהרי נפלט טעם האיסור בתוך ההיתר כמו שיתבאר¹⁵⁹³), כגון פרוסת¹⁵⁹⁴ פת של תבואה מחומצת שנתערב באלף פרוסות של מצה, ובין שנתערב לח בלח, כגון שכר מתבואה מחומצת¹⁵⁹⁵ שנפל לתוך מי דבש של פסח,

דבין שנתערב בשאינו מינו ובין שנתערב במינו¹⁵⁹⁶, דהיינו ששניהן שוין בטעמן¹⁵⁹⁷, כגון חתיכת פת שנילושה מקמח של תבואה מחומצת שנפלה לקדירה מצה מבושלת,

הואפילו אין בתערובת כלום ממשות החמץ, כגון שהוא מכיר את חתיכת חמץ שנפלה לקדירה והסירה מן הקדירה מיד, אף על פי כן טעם משהו שנפלט ממנה לתוך הקדירה אוסר¹⁵⁹⁸ בהנאה, אפילו את המצה ששוה לה בטעם.

וומכל מקום¹⁵⁹⁹ אם אין ממשות החמץ¹⁶⁰⁰ כלום בתערובת אפילו משהו, יש מתירין¹⁶⁰¹ למכור לנכרי כל התערובת (אם הוא דבר שאין לחוש שמא יחזור הנכרי וימכור התערובת לישראל אחר שאינו יודע שיש בו תערובת חמץ ויאכלנה בפסח¹⁶⁰² כמו שנתבאר בסי' תמ"ב¹⁶⁰³), שהרי אין הנכרי מוסיף לו דמים בעד טעם החמץ משהו שבתוכו, ונמצא שאינו נהנה כלל מהחמץ.

זרק שיזהר למכור כל התערובת תיכף ומיד¹⁶⁰⁴ שנתערב בו החמץ, שאסור להשהותו בפסח (אלא אם כן הוא יום שמיני של פסח¹⁶⁰⁵ כמו שיתבאר בסי' תס"ז¹⁶⁰⁶), שמא ישכח ויאכלנו¹⁶⁰⁷.

חואע"פ שכל מאכלות אסורות מותר להשהותן¹⁶⁰⁸ זמן מועט כמו חודש או שני חדשים, ואין חוששין שמא ישכח ויאכלנו, כמו שנתבאר ביו"ד סי' נ"ז¹⁶⁰⁹, מכל מקום חמץ כיון שהוא רגיל בו כל השנה יש לחוש יותר לשכחה¹⁶¹⁰, ולפיכך החמירו בו חומרות הרבה, וגדרו כמה גדרים כדי להתרחק ממנו, ולכך אין ללמוד ממנו לשאר איסורי תורה.

טאבל אם יש בתערובות משהו ממשות חמץ¹⁶¹¹, והוא מעורב בו כעין תערובות לח בלח שהן נבללין יפה שאי אפשר להפרידן זה מזה, כגון קמח מתבואה חמוצה שנתערב ונבלל עם קמח של תבואה שאינה חמוצה¹⁶¹², שהקמח הוא נימוח ונבלל בכל הקמח של היתר, ואי אפשר למעט קמח מן התערובת שלא יהיה בו משהו מן קמח של איסור, אסור למכור לנכרי כל התערובות אפילו חוץ מדמי איסור שבו, דהיינו שלא יטול ממנו דמים רק מה שהתערובת היה שוה קודם שנתערב החמץ בתוכו.

ילפי שלא התירו חכמים לעשות כן אלא בחמץ שנתערב יבש ביבש¹⁶¹³, דהיינו ככר של חמץ שנתערב עם שני ככרות של מצה¹⁶¹⁴, שהאיסור וההיתר אינן נבללין זה בזה, אלא כל אחד ואחד עומד בפני עצמו, רק שאין אנו מכירין את האיסור, ואילו היינו מכירין אותו היה אפשר להפרידו משם, ולפיכך כשמוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו, כיון שאינו נוטל דמים בעד האיסור הרי זה כאלו מפרידו מן ההיתר¹⁶¹⁵. אבל כל שהאיסור מעורב בהיתר כעין תערובות לח בלח שאי אפשר להפרידן זה מזה, לא התירו חכמים לעשות כן, אלא צריך לבער כל התערובות מן העולם מיד¹⁶¹⁶. אלא אם כן אין בתערובות כלום ממשות החמץ, אלא טעם משהו שנפלט ממנו לתוך התערובת.

יאויש אומרים¹⁶¹⁷ דקמח שנתערב אין לו דין תערובת לח בלח, שאסור למכור התערובת לנכרי חוץ מדמי איסור שבו, אלא יש לו דין תערובת יבש ביבש. אלא אם כן נתערב תבואה מחומצת בתבואה שאינה מחומצת וטחן את התערובת, אזי יש להקמח היוצא ממנו דין תערובות לח בלח, שעל ידי הטחינה מתערבין ונבללין יפה הקמח של איסור עם הקמח של היתר¹⁶¹⁸.

יבויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה¹⁶¹⁹:

יגב אבל יש חולקין על כל זה¹⁶²⁰ ואומרים, דאפילו אין בתערובת כלום ממשות החמץ אלא שנפלט לשם טעם חמץ משהו אסור למכרו לנכרי, אלא שורפין כל התערובת מיד¹⁶²¹. וכן נוהגין במדינות אלו¹⁶²². ואין לשנות המנהג אלא אם כן יש הפסד (ב) גדול (מאד) שאז יש לסמוך על סברא הראשונה¹⁶²³.

ידאבל בתערובת (ג) יבש ביבש לדברי הכל יכול למוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו כמו שנתבאר¹⁶²⁴.

טואבל אסור לו ליטול מהנכרי דמי כל התערובת עם החמץ שבתוכו ולהשליך דמי החמץ שבו לים, שאין תקנה זו מועלת אלא בעבודה זרה, אבל לא בשאר איסורי הנאה¹⁶²⁵, כמו שנתבאר ביו"ד סימן ק"י עיי"ש הטעם:

טזשהיית והשתמשות כלי חמץ בפסח
ג כלים שנתבשל בהן חמץ בפסח¹⁶²⁶ משפשפן ומדיחן היטב¹⁶²⁷, שלא יהא חמץ נראה בהן בעין, שהחמץ הבלוע בדפנות אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שהרי אינו מצוי לך¹⁶²⁸. לפיכך מותר להשהותן עד לאחר הפסח, שאז מותר לבשל בהן בלא הגעלה והכשר כלל. רק שיזהר להצניען במקום צנוע כל ימי הפסח, כמו שיתבאר בסי' תנ"א¹⁶²⁹.

יזוכן מותר למכרן אפילו בתוך הפסח¹⁶³⁰. וכן להניח בתוכן דבר צונן דרך עראי, או להחם בהן מים חמין לרחיצה ולכביסה דרך עראי מותר אפילו בפסח, כדין כלי שנתבשל בו חמץ קודם הפסח כמו ש[י]תבאר בסי' ת"נ¹⁶³¹.

יחולא חשו חכמים אם ישהה אותם עד לאחר הפסח שמא ישכח ויבשל בהן בתוך הפסח, כמו שחששו במאכל הנאסר באכילה בפסח משום חששא זו¹⁶³²:

יטטעם חמץ שלא נתפשט בכולו
ד במה דברים אמורים שחמץ בפסח אוסר תערובתו בפסח במשהו, כשנבלל ונתפשט טעם החמץ בכל ההיתר¹⁶³³. כגון משהו חמץ שנפל לתוך תבשיל חם שהיד סולדת בו, בין שנפל לתוך הרוטב¹⁶³⁴, בין שנפל על גבי חתיכת בשר שמונחת מקצתה בתוך הרוטב, שהרוטב מוליך טעם החמץ משהו בכל הקדירה¹⁶³⁵, אלא שבשאר איסורין מתבטל טעם משהו זה בששים, אבל חמץ בפסח אינו מתבטל אפילו באלפי אלפים, ולפיכך נאסר כל מה שבקדירה¹⁶³⁶:

כה אבל אם לא נתפשט טעם החמץ בכל ההיתר, אלא במקצת ממנו, אין אוסר אלא המקצת שנתפשט בו, והשאר מותר אפילו באכילה. כיצד ככר חמץ שהיד סולדת בו שנגע בככר מצה חם שהיד סולדת בו, אינו אוסר אלא מקום מגעו¹⁶³⁷, דהיינו שיסיר מהמצה את המקום שנגע בו החמץ ויסיר אותה בעומק כרוחב אגודל¹⁶³⁸, והשאר מותר אפילו באכילה, שהרי לא נפלט¹⁶³⁹ לשם טעם חמץ כלל אפילו משהו¹⁶⁴⁰. דכיון שאין שם רוטב להוליך את טעם החמץ, אין טעם החמץ הולך מעצמו בטבעו יותר ממקום מגעו.

כאואם בישל את המצה שנגע בה חמץ ולא הסיר מקום מגעו, אפילו אם אפשר להסירו עכשיו שהוא מכיר את מקומו, הרי כל מצה זו עם כל מה שנתבשל עמה בקדירה הכל אסור. לפי שטעם החמץ שהיה בלוע במקום מגעו נתפשט עכשיו בכל התבשיל על ידי הרוטב, ואוסר את הכל¹⁶⁴¹, שחמץ בפסח במשהו¹⁶⁴²:

כבו וכל¹⁶⁴³ זה כשההיתר שנגע בו החמץ הוא כחוש¹⁶⁴⁴ כמצה וכיוצא בה, אבל אם ההיתר הוא שמן, כגון מצה המשוחה בשמן¹⁶⁴⁵, או בשר שמן צלי¹⁶⁴⁶, או מבושל והוא מונח כולו חוץ לרוטב¹⁶⁴⁷, הרי השמנונית של היתר שבמקום מגעו הוא מפטם ומשמין את טעם החמץ משהו הנפלט¹⁶⁴⁸, ועל ידי כן מפעפע טעם משהו זה ומתפשט בכל ההיתר, כמו שהוא דרך כל דבר שמן לפעפע ולהתפשט כשהוא חם¹⁶⁴⁹ כל כך עד שהיד סולדת בו, וכיון שנתפשט טעם חמץ משהו בכל ההיתר הרי הוא אוסר את כולו, שחמץ בפסח בכל מקום שישנו אינו מתבטל לעולם:

כגז ובמדינות אלו נוהגין להחמיר בבשר חם שנגע בו חמץ חם לאסור את כולו¹⁶⁵⁰, אפילו הוא כחוש, לפי שאין אנו בקיאים לחלק בין כחוש לשמן¹⁶⁵¹, שלפעמים הבשר נראה כחוש מבחוץ והוא שמן מבפנים¹⁶⁵². לפיכך נוהגין להחמיר בכל דבר ששייך בו שמנונית לאסור את כולו בהנאה, אם נגע בו חמץ ושניהם חמין, אף על פי שאין שם רוטב.

כדואין אנו מקילין אלא בחמץ שנגע במצה וכיוצא בה מדברים שאי אפשר למצוא בהם שום צד שיהיה בהם שמנונית¹⁶⁵³, כמו שיתבאר בסימן תס"א¹⁶⁵⁴ ותס"ז¹⁶⁵⁵, עיי"ש כל פרטי דינים אלו¹⁶⁵⁶:

כהטעם מהחמץ לפגם
ח אף על פי שחמץ בפסח אוסר במשהו שאין טעם החמץ נרגש בתערובתו, מכל מקום אם החמץ נותן טעם לפגם בהתערובת אינו אוסר כלל¹⁶⁵⁷, אפילו באכילה, בין שנתערב ממנו הרבה בענין שיש בו כדי ליתן טעם לפגם בהתערובת¹⁶⁵⁸, בין שלא נתערב ממנו אלא מעט, שאין טעמו פוגם התערובת לפי שאינו נרגש כלל. לפי שכל טעם שפוגם בתערובת אינו נקרא טעם כלל, וכאלו לא נפלט כלל לתוך התערובת.

כוויש חולקין¹⁶⁵⁹ על זה ואומרים, כיון שחמץ בפסח אוסר במשהו, ואין לך ביטול טעם יותר ממשהו באלפי אלפים, ואף על פי כן אסור. והוא הדין לנותן טעם לפגם, בין שיש בו כדי ליתן טעם לפגם, בין שאין בו, ואפילו משהו שנתערב באלפי אלפים, אוסר הכל¹⁶⁶⁰ באכילה ובהנאה¹⁶⁶¹. וכן נוהגין במדינות אלו¹⁶⁶². אבל במקום שאין שם מנהג ידוע יש להורות שהמיקל כסברא הראשונה לא הפסיד, אבל המחמיר תבא עליו ברכה¹⁶⁶³:

כזריח חמץ במאכלי פסח
ט אף על פי¹⁶⁶⁴ ששאר איסורין אינן אוסרין את ההיתר אלא אם כן נתנו טעם בהיתר, אבל אם אין בהיתר כלום מטעם האיסור, אף על פי שנקלט בו ריח האיסור, אין ריח זה אוסר את ההיתר¹⁶⁶⁵, כמו שנתבאר ביו"ד סי' ק"ח¹⁶⁶⁶.

כחאבל חמץ בפסח, כיון שהוא אוסר תערובתו במשהו אף על פי שאין טועמין טעם החמץ בתערובת, לפיכך גם ריחו אסור¹⁶⁶⁷. כגון ככר חמץ שנאפה בתנור, ובעת אפייתו הוא נצלה בתנור בשר שמן, בין שנצלה בשפוד בין שנצלה בקדירה מגולה¹⁶⁶⁸, הרי ריח השמנונית של הצלי נכנס בהככר ומפטם את ריחו¹⁶⁶⁹, וחוזר ריח השמנונית ומוליך עמו ריח הכחוש של החמץ ויבליעו בצלי¹⁶⁷⁰.

כטוהוא שהתנור קטן¹⁶⁷¹ שאינו מחזיק י"ב עשרונים של מצה¹⁶⁷² (דהיינו שאין יכולין לאפות בקרקעיתו בבת אחת י"ב ככרות של מצה של עשרון¹⁶⁷³ עשרון, ועובי כל ככר הוא פחות מטפח משהו, כדין אפיית המצות¹⁶⁷⁴ שיתבאר בסי' ת"ס¹⁶⁷⁵), ופי התנור הוא סתום¹⁶⁷⁶, אף על פי שאינו סתום לגמרי¹⁶⁷⁷ אלא פתוח קצת מן הצד, וכן יש בתנור נקב פי פתוח למעלה במקום שהעשן יוצא, אף על פי כן כיון שעיקר פיו הוא סתום אין מקום להריח להתפשט לחוץ ונקלט בההיתר¹⁶⁷⁸.

לבמה דברים אמורים בצלי שמן, אבל אם הוא כחוש, ואין צריך לומר פת מצה שנאפית בתנור אחד עם ככרות של חמץ¹⁶⁷⁹, אפילו החמץ מרובה מהמצה, הכל מותר, אפילו אם התנור סתום לגמרי מכל צד ואין בו שום נקב פתוח. ואפילו נשתהו החמץ וההיתר בתוכו כמה ימים, כיון שהם כחושים אין ריחם נודף כלל. ואפילו אם הככרות הן נילושין בשומן או בשמן, אף על פי כן הן נקראין כחושים¹⁶⁸⁰.

לאומכל מקום המקום שנאפה שם החמץ צריך היסק להכשירו לאפות שם מצה¹⁶⁸¹. אבל שאר כל התנור אין צריך, שאין בליעת החמץ מתפשטת בכולו בלא רוטב¹⁶⁸²:

לבי וכן אם בעת אפיית החמץ נתבשל בתנור בשר שמן בקדירה אינו נאסר¹⁶⁸³, אפילו נשתהו ביחד בתוך התנור כמה ימים, לפי שדבר המתבשל אין ריחו נודף כל כך כמו ריח הצלי, ואין בו כח לפטם את ריח החמץ ולחזור ולהבליעו בתוכו.

לגבמה דברים אמורים כשלא היה התנור סתום לגמרי. אבל אם היה סתום לגמרי ולא היה בו שום נקב פתוח, ונשתהה בתוכו זמן מרובה, אפילו תבשיל של חמץ שנתבשל בתנור אחד עם תבשיל של היתר ואחד מהם הוא שמן, בין שהאיסור הוא שמן¹⁶⁸⁴ בין שההיתר שמן, ושניהם מגולין בתוך התנור, והתנור הוא סתום לגמרי ואין בו שום נקב פתוח, ונשתהו התבשילין בתוכו זמן מרובה, כמו שהוא דרך להטמין חמין לשבת בתנור סתום ושוהין בתוכו הרבה, הרי הכל אסור¹⁶⁸⁵ באכילה ובהנאה. שהרי עינינו רואות שחמין הטמונים לשבת יש להם ריח חזק. אבל אם מבשלין בחול שעה או שתים וסותמין התנור לגמרי לפי שעה, אין לחוש¹⁶⁸⁶ שמא נקלט ריח האיסור בההיתר, אף על פי ששניהם שמנים. וכן אם אחד מהן מכוסה¹⁶⁸⁷, אין הריח שלו יוצא ממנו ולא ריח אחר נקלט לתוכו.

לדויש חולקין¹⁶⁸⁸ על זה ואומרים שריח החמץ בלבד אינו אוסר כלל, כיון שלא נקלט בההיתר מטעם החמץ כלום אפילו משהו¹⁶⁸⁹. ולפיכך אף על פי ששני התבשילין¹⁶⁹⁰ הן שמנים, והם מגולין בתוך התנור, שהוא סתום לגמרי¹⁶⁹¹, ונשתהו בתוכו כמה ימים, ונקלט ריח החמץ בתבשיל או בצלי של היתר, מותר לאוכלו בפסח.

להובמקום הפסד מרובה או בשעת הדחק, כגון לצורך שמחת יום טוב שאין לו מאכלים אחרים, יש לסמוך על דבריהם¹⁶⁹², וכן נוהגין¹⁶⁹³. ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה:

לויא וכל זה כשהאיסור וההיתר שניהם אינן מדברים החריפים, אבל אם אחד מהם הוא דבר חריף ושניהם מגולין בתוך התנור, אפילו בשאר איסורין אסור¹⁶⁹⁴, אפילו אם התנור גדול ופתוח¹⁶⁹⁵, כמו שנתבאר ביו"ד סי' ק"ח. עיי"ש כל פרטי דין זה:

לזיב וכל זה כשריח החמץ אינו פוגם בהיתר, אבל אם הוא לפגם בהיתר, יש להתיר בכל ענין¹⁶⁹⁶, אפילו אין שם הפסד מרובה, כיון שיש מתירין אפילו טעם לפגם, וכן עיקר, כמו שנתבאר למעלה¹⁶⁹⁷:

לחיג אם סתמו פי התנור בפסח בדף שסותמין בו התנור כל השנה, אף על פי שלא הדיחו הדף כלל קודם שסתמו בו, אף על פי כן כל מה שבתנור מותר¹⁶⁹⁸:

לטהיתר ספק ספיקא בתערובת
יד חמץ¹⁶⁹⁹ בפסח שנתערב יבש ביבש¹⁷⁰⁰, כגון חתיכת חמץ באלף חתיכות מצה, ונאבדה אחת מהחתיכות מן העולם לגמרי, כגון שנאכלה בשוגג או שנשרפה¹⁷⁰¹, הרי כל התערובת מותר¹⁷⁰², אפילו באכילה¹⁷⁰³. שאנו תולין לומר אותה החתיכה של חמץ היא שנאבדה מן העולם, כיון שמה שחמץ בפסח אינו מתבטל ברוב אינו אלא מדברי סופרים¹⁷⁰⁴, וספק דבריהם להקל, ועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' ק"י, עיי"ש הטעם, עם כל פרטי דין זה¹⁷⁰⁵:

מטו ואפילו לא נאבדה שום חתיכה מהן, אלא שנתערב מיעוטן ברוב חתיכות אחרות של מצה, ומתערובת זו השניה נתערב מיעוטן ברוב חתיכות אחרות של מצה, הרי התערובת זו השלישית מותרת¹⁷⁰⁶ באכילה¹⁷⁰⁷ בתוך הפסח, מטעם שנתבאר ביו"ד סי' ק"י, עיי"ש כל פרטי דין זה¹⁷⁰⁸:

מאטז וכל זה ביבש אבל לח בלח שנתערב בתוך הפסח, אפילו נאבד רוב התערובת מן העולם, הרי השאר עומד באיסורו כמו שהיה. וכן אם נתערב מקצת תערובת זה בתערובת שנית, ומהתערובת השנית לתערובת שלישית, ומשלישית לרביעית וכן לעולם¹⁷⁰⁹, כגון תבשיל שנאסר מחמת חמץ משהו, ונפל מעט רוטב מתבשיל זה לתבשיל אחר, ומתבשיל שני לתבשיל שלישי, ומשלישי לרביעי וכן לעולם, כולם אסורין¹⁷¹⁰ באכילה ובהנאה¹⁷¹¹. וכן חתיכת בשר שנתבשלה באחד מתבשילין הללו שנאסרו, ונאסרה היא עמהם, ואחר כך נתבשלה עם תבשיל אחר, אף על פי שיש באותו תבשיל ששים כנגד אותה החתיכה, הרי היא אוסרת את הכל¹⁷¹².

מבלפי שמשהו חמץ שנבלע בתבשיל ראשון נתפשט בכל חלקי התבשיל, ואין משהו בתבשיל שלא יהיה בו משהו מטעם החמץ, שמשהו אין לו שיעור, ויכול הוא להתפשט ולהתחלק לאלפי אלפים משהויין, וכשנפל מעט רוטב מתבשיל זה לתבשיל אחר נפל עמו גם משהו מטעם החמץ, ונתפשט משהו זה בכל חלקי התבשיל, וכן לעולם. וכן חתיכת בשר שנתבשלה באחד מתבשילין הנאסרים, קבלה משהו מטעם החמץ משהו שבתבשיל, וכשבישלה בתבשיל אחר היא פולטת מעט מטעם חמץ משהו שבתוכה ואוסרת כל התבשיל.

מגואפילו נתערבה חתיכה זו באלף חתיכות יבש ביבש, כולן אסורות¹⁷¹³ באכילה¹⁷¹⁴, אלא ימכרם לנכרי חוץ מדמי איסור שבהן כמו שנתבאר למעלה¹⁷¹⁵.

מדויש מתירין¹⁷¹⁶ אפילו באכילה אם נתערבה בב' חתיכות אחרות יבש ביבש, כיון שאין בחתיכה זו אלא טעם משהו חמץ. ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או שעת הדחק. ויסיר חתיכה אחת לפי המנהג שנתבאר ביו"ד סי' ק"ט¹⁷¹⁷:

מהיז וכן כף שהגיס בו אחד מהתבשילין הללו, ואחר כך הגיס בו ביום (ולמנהג מדינות אלו שאוסרים נותן טעם לפגם בפסח¹⁷¹⁸, אפילו הגיס בו אחר מעת לעת להגסה ראשונה הדין כן) תבשיל אחר, אף על פי שיש בו ששים כנגד הכף, הכל אסור בהנאה¹⁷¹⁹. וכן כל הכלים ששמשו באותו תבשיל כשהוא חם שהיד סולדת בו, צריך להצניען עד לאחר הפסח.

מוואם נתערב אחד מהכלים הללו באלף כלים אחרים¹⁷²⁰, צריך להצניען כולן עד לאחר הפסח, שחמץ בפסח אין לו ביטול לעולם בשום ענין¹⁷²¹.

מזויש אומרים¹⁷²² שאם נתערב אחד מכלים הללו בשני כלים אחרים הרי הוא בטל ברוב, כיון שלא נאסר אלא מחמת משהו¹⁷²³. ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או שעת הדחק. ויסיר כלי אחת לפי המנהג שנתבאר ביו"ד סי' ק"ט¹⁷²⁴:

מחתערובת חמץ קודם זמן איסורו
יח וכל זה בתוך הפסח, אבל קודם הפסח, אפילו בערב פסח משעה ששית¹⁷²⁵ עד הלילה, שהחמץ אסור אז באכילה ובהנאה מן התורה, מכל מקום כיון שאין בו כרת לא החמירו בו חכמים יותר מבשאר איסורי תורה¹⁷²⁶. ולפיכך הוא מתבטל בששים כשאר איסורין¹⁷²⁷, אם נתערב לח בלח. ואם נתערב יבש ביבש נתבטל ברוב¹⁷²⁸ כמו בשאר איסורין.

מט(ואינו נקרא דבר שיש לו מתירין דהיינו לאחר הפסח¹⁷²⁹, כיון שאף לאחר הפסח אין לו היתר אלא על ידי שנתבטל¹⁷³⁰ ברוב¹⁷³¹, שהרי החמץ שהוא עומד בעינו שעבר עליו הפסח אסור בהנאה¹⁷³²).

נוכן אין ריחו אוסר לדברי הכל¹⁷³³.

נאוכן נותן טעם לפגם מותר בו לדברי הכל, כמו בשאר איסורין¹⁷³⁴.

נבוכן הדין בחמץ נוקשה אפילו בתוך הפסח. דכיון שאין חייבין עליו כרת, הרי דינו כחמץ גמור בערב פסח משש ולמעלה¹⁷³⁵:

נגיט עיסת חמץ שנפלה למים צוננין, אף על פי שנשרית בתוכן מעת לעת, מותר לשתותן בערב פסח משש ולמעלה¹⁷³⁶, אחר שסיננן¹⁷³⁷. מפני שמן הסתם עיסה של חמץ הוא נותן טעם לפגם במים¹⁷³⁸.

נדוכן שעורים נותנים טעם לפגם במים, שהן מבאישין אותם¹⁷³⁹:

נהכ ככר שלם של חמץ שנתערב אפילו באלף ככרות של מצה, אינו מתבטל בתוכם¹⁷⁴⁰, ואסור לאכול מהתערובת בערב פסח משעה חמישית ואילך¹⁷⁴¹. לפי שככר שלם הוא דבר שבמנין (פירוש שצריך¹⁷⁴² למכרו במנין מחמת חשיבותו, ואינו נמכר באומד¹⁷⁴³ כמו שדרך למכור דברים שאינן חשובין), וכל דבר שבמנין אפילו באלף לא בטל, כמו שיתבאר ביורה דעה סי' ק"י¹⁷⁴⁴:

נוכא במה דברים אמורים כשהככר הוא אסור מחמת עצמו, שהוא חמץ. אבל ככר של מצה שנאסר מחמת שנבלע בו איסור, כגון שמצאו בו חטה חמוצה שנאפית בתוכו והסירה ממנה, וצריך להסיר ממנה עוד מצה¹⁷⁴⁵, וכן מצה שנתכפלה מקצתה, ואחר שחתך ממנה מקום הכפול שהוא חמץ צריך להסיר ממנה עוד כדי נטילה כמו שיתבאר בסימן תס"א¹⁷⁴⁶, מפני שנבלע בה טעם החמץ. ואם קודם שהסיר ממנה כדי נטילה נתערבה באחרות כולם מותרין, ומותר לאכלם בערב פסח עד הלילה¹⁷⁴⁷, ואין צריך להסיר מהם כלום, שאותה מצה הבלועה מאיסור נתבטלה ברוב. אף על פי שהוא דבר שבמנין אף לאחר שנחתך ממנו מעט¹⁷⁴⁸, מכל מקום הרי היא בעצמה מותרת היא, והאיסור שבתוכה אינו דבר שבמנין¹⁷⁴⁹:

נזחוזר וניעור בפסח
כב אפילו¹⁷⁵⁰ ככר שנחתך ממנו הרבה ונתבטל חשיבותו, ואחר כך נתערב בפרוסות אחרות של מצה, אסור לאכול וליהנות מהתערובת בתוך הפסח¹⁷⁵¹ מליל ט"ו ואילך, ואפילו להשהותם עד לאחר הפסח אסור כמו שנתבאר בסי' תמ"ב¹⁷⁵². ואע"פ שכבר נתבטל האיסור ברוב קודם הפסח. כיון שאין גוף האיסור נבלל בגוף ההיתר אלא הוא עומד בפני עצמו בתוך התערובת¹⁷⁵³. לפיכך כשמגיע הפסח הרי הוא חוזר וניעור, ואוסר את כל התערובת, כאלו נתערב עכשיו בפסח (ויש חולקין¹⁷⁵⁴. ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק, כמו שיתבאר¹⁷⁵⁵).

נחאבל חמץ שנתערב בהיתר לח בלח¹⁷⁵⁶ שהן נבללין, ונתבטל קודם הפסח בס'¹⁷⁵⁷, או מחמת שהוא נותן טעם לפגם¹⁷⁵⁸, מותר לאכלו בתוך הפסח¹⁷⁵⁹. דכיון שגוף האיסור בלול בגוף ההיתר ונתבטל בתוכו, הרי הוא כמי שאינו בעולם כלל¹⁷⁶⁰, ואינו חוזר וניעור בפסח.

נטויש חולקין¹⁷⁶¹ על זה ואומרים, כיון שיש משהו ממשות החמץ בתוך התערובת¹⁷⁶², אע"פ שהוא בלול בגוף ההיתר, הוא חוזר וניעור בפסח, ואוסר את התערובת.

סויש מחמירין¹⁷⁶³ עוד, דאפילו אם אין בתוך התערובת כלום מממשות החמץ אפילו משהו, אלא שנפלט לשם טעם משהו חמץ ונתבטל בתוכו קודם הפסח, הרי הוא חוזר וניעור בפסח. כגון תרנגולת מבושלת שמצא בה חטה מחומצת, והסיר ממנה החטה קודם הפסח¹⁷⁶⁴, אסור לאוכלה בתוך הפסח¹⁷⁶⁵, מפני שטעם משהו שנפלט מן החטה לתרנגולת חוזר וניעור, ואוסר את כל התרנגולת.

סאוהלכה כסברא הראשונה¹⁷⁶⁶. ומי שרוצה להחמיר כאחת משתי סברות האחרונות, יחמיר לעצמו, אבל לא יורה כן לאחרים.

סבאבל אם לא הסיר החטה מן התרנגולת עד שנכנס הפסח¹⁷⁶⁷, אע"פ שהוציא את התרנגולת מהקדירה קודם כניסת הפסח והניחה בקערה בלא רוטב¹⁷⁶⁸, אם כשנכנס הפסח היתה התרנגולת עדיין חמה בכדי שהיד סולדת בו, אפילו לא היתה חמה אלא רגע אחד, הרי באותה רגע שבתוך הפסח חזרה החטה ופלטה טעם משהו לתוך התרנגולת ואוסרת¹⁷⁶⁹ את כולה, אם התרנגולת היא שמינה. ואם היא כחושה צריך להסיר ממנה במקום החטה כעובי רוחב גודל¹⁷⁷⁰. ולמנהג מדינות אלו שאין מחלקין בין כחושה לשמינה¹⁷⁷¹, הרי כל התרנגולת אסורה בכל ענין:

סגכג כלי¹⁷⁷² שהיא בלוע מחמץ שנתערבה בכלים אחרים, אינו מתבטל בתוכם אפילו הן אלף¹⁷⁷³. וצריך להגעיל את כולם, אם רוצה להשתמש בהן בחמין לצורך אכילת הפסח, או לצורך אכילת ערב פסח משעה ה' ואילך¹⁷⁷⁴. דכיון שעל ידי הגעלה אפשר להפריד מן הכלים את האיסור הבלוע בכלי, הרי זה כדבר שיש לו מתירין שאינו בטל לעולם¹⁷⁷⁵ (ואע"ג דבשאר איסורין לא קיימא לן הכי, כמ"ש ביו"ד סי' ק"ב¹⁷⁷⁶. מכל מקום בחמץ בפסח מחמירין טפי).

סדלפיכך אם היה כלי זה שנבלע בו חמץ כלי חרס שאינו נכשר בהגעלה, הרי הוא מתבטל ברוב כלי חרס אחרים של היתר¹⁷⁷⁷, ומותר להשתמש בכל הכלים בחמין בערב פסח עד הלילה, ומותר לאכול חמין הללו בתוך הפסח. אבל אסור להשתמש בהן בחמין בתוך הפסח, כדין יבש ביבש שנתבטל ברוב קודם הפסח, שהוא חוזר וניעור בפסח¹⁷⁷⁸:

סהפת שנשרה בצונן קודם הפסח
כד פרוסת¹⁷⁷⁹ פת שנפל ליין צונן¹⁷⁸⁰, אע"פ שנטלה משם קודם הפסח, מכל מקום יש לחוש שמא נתפררו ממנו פירורין דקין ונשארו בתוך היין¹⁷⁸¹.

סוולפיכך אם לא סיננו את היין עד שנכנס הפסח, הרי נפלט טעם הפירורין לתוך היין בפסח¹⁷⁸² על ידי שנכבשו בתוכו מעת לעת¹⁷⁸³, דהיינו משעה שנפל לתוכו עד שעה שמסננו בתוך הפסח¹⁷⁸⁴, שבסוף המעת לעת נעשה כמבושל כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה¹⁷⁸⁵, ואז הוא פולט והולך טעמו לתוך היין, ונאסר כל היין אפילו בהנאה, ואסור להשהותו עד לאחר הפסח¹⁷⁸⁶.

סזבמה דברים אמורים כשסיננו בתוך הפסח ומצא בו פירורין דקין. אבל אם עדיין לא סיננו, מותר להשהותו עד לאחר הפסח¹⁷⁸⁷. וכן מותר ליהנות ממנו בכל מיני הנאות בתוך הפסח¹⁷⁸⁸. כיון שכבר הסיר ממנו קודם הפסח את הפת שנפל לתוכו, ואין בו אלא חשש בעלמא שמא נשארו בו פירורין, ודי לאסור אותו בשתיה. ואם נתערב מיין זה ליין אחר גם הוא אסור בשתיה¹⁷⁸⁹.

סחואם סינן אותו קודם הפסח מותר לשתותו בפסח בכל ענין, אפילו יש כמה ימים משעה שנפל הפת לתוכו עד שעה שמסננו, שאף שנפלט טעם הפת לתוך היין, הרי כבר נתבטל בס' קודם הפסח ואינו חוזר וניעור¹⁷⁹⁰:

סט[ואפילו אם סיננו בתוך הפסח ולא מצא שום פירור על המסננת, אף על פי כן יש לחוש שמא היה בו פירור דק מאד שאינו נרגש בראות העין, מחמת שהוא מעורב בלחלוחית יין שעל פי המסננת, ונפלט טעמו בפסח לתוך היין¹⁷⁹¹.

עומכל מקום אם אין מעת לעת משעה שנפל הפת לתוך היין עד שעה שמסננו בתוך הפסח¹⁷⁹², אין לחוש שמא נפלט טעם הפירורין לתוך היין כמו שהוא צונן¹⁷⁹³. ואף על פי שיש מחמירין¹⁷⁹⁴ בחמץ בפסח אפילו נשרה החמץ בצונן כמו שיתבאר בסימן תס"ז¹⁷⁹⁵, מכל מקום כיון שאין כאן חמץ גמור, אלא ספק שמא נשארו בו פרורין דקין, יש להקל בדבר¹⁷⁹⁶.

עאואפילו אם כשסיננו בתוך הפסח מצא פירורין על פי המסננת, שבודאי היו בתוך היין בפסח. מכל מקום אם הוא שעת הדחק¹⁷⁹⁷, כגון שהוא צריך ליין זה לארבע כוסות או לקידוש ולהבדלה, יש לסמוך על האומרים¹⁷⁹⁸ שחמץ בפסח אינו אוסר בפחות ממעת לעת¹⁷⁹⁹].

עבכה וכשמסננו בין קודם הפסח¹⁸⁰⁰ בין תוך הפסח¹⁸⁰¹ צריך ליזהר לסננו בבגד עב קצת, שלא יוכל שום פירור דק לעבור תוך נקבי הבגד¹⁸⁰².

עגלפיכך אם נפל פת לתוך מי דבש¹⁸⁰³, אם הוא עב קצת, שלא יוכל לעבור בגד¹⁸⁰⁴ שהוא עב קצת, אין לו תקנה לשתותו בפסח¹⁸⁰⁵, אע"פ שהסיר ממנו את הפת שנפל לתוכו, שמא נשארו שם פירורין דקין:

עדנמלח או נשרה בכלי חמץ
כו כל¹⁸⁰⁶ מיני מלוחים מותר לאכלם בפסח מן הדין בלא שום שרייה והדחה כלל¹⁸⁰⁷, אע"פ שלא נזהרו בהן מחימוץ, דהיינו שלא בדקו את המלח מפירורי חמץ שדרך להמצא בו¹⁸⁰⁸, שהרי אע"פ שהיו בו פירורי חמץ כבר נימוסו ונימוחו, ונתבטלו בס' קודם הפסח¹⁸⁰⁹.

עהואפילו¹⁸¹⁰ נמלחו בתוך כלי של חמץ בן יומו¹⁸¹¹, דהיינו שנשתמשו בו חמץ בחמין תוך מעת לעת למליחה¹⁸¹², שעדיין לא נפגם חמץ הבלוע בכלי. אף על פי כן אין המלח מפליטו מן הכלי ומבליעו באוכל הנמלח בתוכו¹⁸¹³, לפי שאין כח במלח אלא להפליט מוהל מן האוכל שהוא רך, אבל לא מן הכלי שהוא קשה¹⁸¹⁴:

עוכז במה דברים אמורים במיני מלוחים יבשים, כגון גבינה מלוחה, ודגים מלוחים, שאינן שרוים במים או בציר מעת לעת בתוך כלי חמץ. אבל אם היו שרוים במים, או בציר, מעת לעת¹⁸¹⁵, אפילו לא היה הכלי בן יומו בשעה שנתנו המליח לתוכו, אסור (ועיין ביורה דעה סי' ק"ה¹⁸¹⁶ דלא נאסר אלא מה שמונח ממנו בתוך המים והציר, אבל המקצת שיוצא חוץ מהמים והציר לא נאסר) לאכלו, אפילו ביום טוב האחרון של גליות¹⁸¹⁷, אע"פ שהוציא מהכלי של חמץ קודם הפסח, והדיחו יפה יפה, בכלי של פסח, מן המלח הדבוק בו, מכל מקום כיון שנכבש מעת לעת בתוך כלי של חמץ, הרי נפלט טעם החמץ מן הכלי לתוכו על ידי כבישה זו, שכל הכבוש מעת לעת הרי הוא כמבושל.

עזואע"פ שהכלי לא היה בן יומו, ונפגם טעם החמץ שבתוכו, מכל מקום כשהטעם הפגום נבלע לתוך המליח, שהוא חריף וחזק מחמת טעם המלח שנכנס בו, הרי טעם פגום זה נהפך בו לשבח, שהחריפות מבטל את פגימתו¹⁸¹⁸:

עחכח במה דברים אמורים במליח שהוא מלוח הרבה מאד, כמו שהוא דרך למלוח בשר או דגים כדי שיתקיימו זמן מרובה ומרבים בהם מלח¹⁸¹⁹, ולפיכך אף שהן שרוין במים אין המים מבטלין חריפותן. אבל אם אינו מלוח כל כך, אינו נקרא דבר חריף, כיון שהוא שרוי במים הן מבטלין את חריפותו¹⁸²⁰. ולפיכך אפילו אם היה הכלי בן יומו בשעה שכבשוהו לתוכו, מותר לאכלו בפסח, שהרי לא נפלט החמץ מהכלי לתוכו עד סוף מעת לעת¹⁸²¹ משעה שנכבש, וברגע ההיא שבסוף המעת לעת, כבר יש יותר ממעת לעת משעה שנבלע החמץ לתוך הכלי, וכבר נפגם טעמו¹⁸²²:

עטכט במה דברים אמורים כשנתן עליו המים קודם שנראה הציר בתוך הכלי של חמץ שנכבש בתוכו. או אפילו לא נתן עליו את המים עד לאחר שנראה ציר בתוך הכלי, אלא שלא שהה הציר בתוך הכלי (קודם שנתן עליו מים) כשיעור בישול, דהיינו בכדי שאם היה נותן הכלי עם הציר שבתוכו על גבי האור היה הציר מתחיל להרתיח¹⁸²³. אבל אם לא נתן עליו מים עד לאחר ששהה הציר בתוך הכלי כשיעור בישול, אם היה הכלי בן יומו¹⁸²⁴, אסור לאכול מהמליח שנכבש בתוכו אפילו ביום טוב האחרון¹⁸²⁵, לפי שהציר הוא דבר חריף¹⁸²⁶, כיון שהוא יוצא מהמליח על ידי כח המלח שעליו הרי כל כח המלח בציר, ודינו כרותח גמור כמ"ש ביורה דעה סי' ס"ט¹⁸²⁷ וצ"א¹⁸²⁸, וכיון ששהה הציר בכלי כשיעור בישול הרי הוא כאלו נתבשל בתוכו, ונבלע חריפות הציר בתוך הכלי¹⁸²⁹, ועל ידי כן נעשה טעם החמץ הבלוע בכלי חריף מעט על ידי חריפות הציר שנכנס בתוכו. וכיון שטעם החמץ הבלוע בכלי נעשה חריף מעט בעודו משובח, דהיינו בעוד שהכלי הוא בן יומו¹⁸³⁰, אינו נפגם לעולם אפילו לאחר כמה ימים¹⁸³¹:

פל ומכל מקום אם הוא יודע שיעור המקום מן הכלי שהיה בו הציר קודם שנתן בו המים, וברור לו שיש ששים במליח הנכבש עם מי הכבישה כנגד אותו מקום מן הכלי בכל עוביו¹⁸³², מותר לאכול מליח זה בפסח, שהרי לא נכנס חריפות הציר אלא באותו מקום מן הכלי שהיה מונח עליו, ושאר החמץ הבלוע בשאר הכלי הוא נותן טעם לפגם בשעה שנפלט לתוך המליח, דהיינו לאחר מעת לעת משעה שנכבש המליח במים בתוך כלי זה¹⁸³³:

פאלא ומכל מקום לפי מנהג מדינות אלו שאוסרין נותן טעם לפגם בפסח¹⁸³⁴, אסור לאכלו בפסח בכל ענין, אלא אם כן הוציאו קודם הפסח מן הכלי של חמץ שהיה שרוי בתוכו¹⁸³⁵.

פבאבל כשהוא שרוי בתוכו בתוך הפסח, אף על פי שלא עבר עדיין מעת לעת משעה שנשרה בתוכו עד שעה שהוא רוצה לקנותו ולאכלו בפסח, וכל צונן שהוא שרוי בכלי אינו מפליט כלום מהכלי פחות [מ]מעת לעת כמו שיתבאר בסי' תס"ז¹⁸³⁶, מכל מקום לכתחלה טוב ליזהר מלקנותו אם אין שם שעת הדחק¹⁸³⁷. אבל אם יש שעת הדחק מותר לקנותו ולאכלו בפסח, אם עדיין לא עבר מעת לעת משעה שנשרה בכלי של חמץ עד שעה שמוציאו מתוכו בפסח.

פגאבל אם כבר עבר מעת לעת אסור לאכלו בפסח אפילו על ידי שרייה והדחה, ואפילו אם כלי זה של חמץ זה שנכבש בתוכו לא נבלע בו מעולם כל כך חמץ שלא יהיה בדבר שנכבש בתוכו ס' כנגד החמץ הבלוע בכלי, מכל מקום כיון שהוא כבוש בתוכו בתוך הפסח וחמץ בפסח במשהו¹⁸³⁸, ואין לו ביטול לעולם, אפילו הוא נותן טעם לפגם לפי מנהגינו:

פדלב אבל אם הוציאו מהכלי של חמץ קודם הפסח, אף על פי שהוא מלוח הרבה מאוד והיה כבוש בתוך הכלי כמה ימים, מכל מקום אם לא נבלע מעולם כל כך חמץ בכלי זה שלא יהיה במליח זה ס' כנגדו, מותר לאכלו בפסח. שאף אם נפלט החמץ מהכלי לתוכו, הרי נתבטל בס' קודם הפסח¹⁸³⁹, ואינו חוזר וניעור בפסח¹⁸⁴⁰:

פהלג בשר שמלחוהו בתוך כלי של חמץ, אפילו הוא בן יומו, ונכבש בתוכו כמה ימים בתוך הציר שנפלט ממנו, אף על פי שנמלח הבשר הרבה מאד, והרי חריפותו מבטל פגימת טעם החמץ שנפלט לתוכו¹⁸⁴¹. מכל מקום אם אחר כך נתייבש הבשר, כמו שהוא דרך לייבש בשר כדי שיתקיים לזמן מרובה, מותר לאכלו בפסח, דכיון שנתייבש נתבטל טעם החמץ שבתוכו¹⁸⁴²:

פולד ואם¹⁸⁴³ בשר יבש זה היה תלוי בחדר שמרקדין שם קמח, אין שרייה והדחה מועיל לו להתירו בפסח, שהקמח אינו עובר על ידי הדחה¹⁸⁴⁴, ואדרבה הוא מתדבק ונעשה פירורי בצק דקין מאד ונדבקין מאד בבשר¹⁸⁴⁵:

פזלה וכן שאר אוכלין ומשקין וכלים של פסח, צריך להזהיר לעם שלא ירקדו קמח בסמוך להם, מקום שאבק הקמח יכול להגיע אליהם¹⁸⁴⁶:

פחחומרת מלוחים בפסח
לו וכל זה מעיקר הדין¹⁸⁴⁷ , אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר לכתחלה, שלא לאכול בפסח עד יום טוב האחרון של גליות¹⁸⁴⁸, כל מיני מלוחים שלא נזהרו לבדוק המלח מפירורי חמץ הנמצאים בו¹⁸⁴⁹. לפי שאנו חוששין שמא יש עליהן עדיין פירור דק של חמץ בעין שנדבק בו מן המלח¹⁸⁵⁰, ומחמת דקותו אינו נראה לעין¹⁸⁵¹.

פטואפילו אם הוא רוצה לשרותן במים ולהדיחן יפה, ונמצא שאף אם היה עליהם משהו חמץ בעין כבר יעבור על ידי שרייה והדחה, אף על פי כן אסור, גזירה שמא ישכח ויאכלנה בלא הדחה¹⁸⁵².

צבמה דברים אמורים במיני מלוחים שדרך לאכלם בכל השנה בלא הדחה, כגון דגים לחים מלוחים שנמלחו מזמן קרוב¹⁸⁵³, ומיני קישואין (שקורין אוגרקעס) ולימוני"ש מלוחים וכבושים, וגבינה מלוחה, וכל כיוצא בהן. אבל מיני מלוחים שבכל השנה אינן נאכלים בלא הדחה, כגון דגים יבישים¹⁸⁵⁴, או המלוחים בחבית (שקורין הערינג), שהן מלוחין מזמן מרובה ואינן נאכלין בלא הדחה, ובשר מלוח, אפילו הוא לח ואפילו נמלח מקרוב, אין דרכו להאכל בלא הדחה. ולפיכך אין לחוש שמא ישכח להדיחו, ומותר לאכלו בפסח¹⁸⁵⁵, על ידי הדחה, שישרנו שלש פעמים¹⁸⁵⁶ במים [קודם הפסח, בתוך כלי של פסח, וידיחנו יפה], ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו. [והמחמיר בכל ענין] הרי זה משובח¹⁸⁵⁷:

צאלז אבל כרכשות יבישות שנמלחו במלח שלא נבדק מהחמץ, אין שרייה והדחה מועיל להן להתירן לאכלן בפסח¹⁸⁵⁸, אפילו אם המולייתא שבפנים הוא מבשר שנמלח ונכשר לשם פסח, מכל מקום הרי בשעה שמלחו הכרכשות להכשירן מידי דמן, מלחו אותן בצד החיצון שלהם, מקום שהשומן דבוק שם, כמו שנתבאר ביורה דעה סימן ע"ה¹⁸⁵⁹, ואחר כך מהפכין אותם, וצד החיצון שנמלח הוא מבפנים, והאיך תועיל לו הדחה שמבחוץ¹⁸⁶⁰:

צבלח וכל מנהגים אלו הן לכתחלה, אבל בדיעבד¹⁸⁶¹, שכבר בישל אחד מדברים הללו¹⁸⁶² בלא¹⁸⁶³ שום הדחה ושרייה, ואי אפשר לקיים אותם עד לאחר הפסח שלא יתקלקל¹⁸⁶⁴, מעמידין על עיקר הדין¹⁸⁶⁵, ומותר לאכלו בפסח.

צגואין צריך לומר אם נתערב אחד מדברים הללו בדברים אחרים, אפילו בפחות מס'¹⁸⁶⁶, מותר לאכול כל התערובות בתוך הפסח, אפילו אפשר לקיימו עד לאחר הפסח¹⁸⁶⁷:

צדלט אם הוא שעת הדחק¹⁸⁶⁸, שאין לו בשר אחר ליום טוב רק כרכשות הממולאים בבשר שנמלח במלח שלא נבדק מפירורי חמץ¹⁸⁶⁹, וגם נחתך דק דק בסכין של חמץ, אע"פ שמן הסתם לא היה הסכין מקונח יפה קודם שחתך בו הבשר, ויש אומרים¹⁸⁷⁰ שכל סכין של חמץ שאינו מקונח יפה אי אפשר שלא יהא משהו חמץ דבוק בו, ואם כן יש לחוש שמא על ידי דוחק הסכין בבשר בחתיכתו נפרד משהו חמץ מן הסכין ונדבק בבשר, וכשמגיע הפסח עדיין החמץ משהו בעין בתוך הבשר שבכרכשות¹⁸⁷¹. כיון¹⁸⁷² שהוא שעת הדחק, יש לסמוך על דברי האומרים¹⁸⁷³ דסתם סכין שמחתכין בו מקונח הוא מן החמץ הדבוק בו, שהחמץ אינו דבר הנסרך ונדבק, ובקינוח מעט הוא נפרד מהסכין¹⁸⁷⁴:

צהמ במה דברים אמורים כשאין במילוי שבתוך הכרכשות לא שום ולא בצל ולא שאר דבר חריף¹⁸⁷⁵. אבל אם יש בו אחד מהדברים החריפים, אסור לאכול כרכשות אלו¹⁸⁷⁶, אפילו ביום טוב האחרון של גליות¹⁸⁷⁷. ואם נפל מהם לתוך התבשיל¹⁸⁷⁸, אם הוא בתוך הפסח הרי הם אוסרין את התבשיל במשהו. שהרי הדבר החריף שבתוכו בוודאי נחתך בסכין של חמץ [כיון שלא היתה כוונתו לאכול מהן בפסח¹⁸⁷⁹, וכל דבר חריף שנחתך בסכין של חמץ¹⁸⁸⁰], אפילו היה מקונח ונקי ולא היה בן יומו אסור לאכלו אפילו ביום טוב האחרון ואוסר את תערובתו במשהו בתוך הפסח, כמו שיתבאר¹⁸⁸¹:

צומא במה דברים אמורים בשום ובצל שבתוך המולייתא. אבל שום שחותכין אותו דק דק ומערבין אותו במלח שמולחין בו בשר לייבש כדי שיהיה ריח השום נודף לתוך הבשר, מותר לאכול הבשר בפסח על ידי שרייה והדחה¹⁸⁸². שאף שהשום נחתך בסכין של חמץ, מכל מקום על ידי שרייה והדחה נופל עיקר כל ממשות השום מעל גבי הבשר, ולא נשאר בו אלא ריחו¹⁸⁸³, וריח זה אינו אלא מהשום בלבדו, ואין בו כלום מריח חמץ הבלוע בסכין שנחתך בו השום¹⁸⁸⁴:

צזמב אם¹⁸⁸⁵ הוא שעת הדחק, שאין לו בשר ליום טוב רק דגים מלוחים, או בשר מלוח, שנמלחו במלח שלא נבדקו מפירורי חמץ, ולא הדיחם קודם הפסח, מותר לשרותם ולהדיחם בתוך הפסח¹⁸⁸⁶.

צחואפילו בתוך כלי של חמץ, אם אין לו כלי של פסח, ובלבד שלא ישרה בתוכו מעת לעת¹⁸⁸⁷, שבפחות ממעת לעת אין מים צוננין מפליטין כלום מהכלי כמו שיתבאר בסי' תס"ז¹⁸⁸⁸:

צטשומן שהתיכוהו קודם הפסח
מג אסור לאכול בפסח עד יום טוב האחרון¹⁸⁸⁹ מהשומן שהתיכוהו קודם הפסח, אם לא נתכוונו בהתכתו¹⁸⁹⁰ כדי לאכלו בפסח, שבוודאי לא נזהרו בו מחימוץ בשעת התכתו, ויש לחוש שמא נתערב אז בתוכו פירור חמץ משהו¹⁸⁹¹, ועדיין הוא עומד בעינו בתוך השומן, שהרי הפירור אינו מתערב ונבלל יפה בתוך השומן, שיתבטל בס' קודם הפסח¹⁸⁹².

קומכל מקום אם נתערב במאכלים אחרים בתוך הפסח, אינו אוסר תערובתו במשהו, אלא מתבטל הוא בס', כיון שאין בו אלא חשש משהו חמץ. ובמקום הפסד מרובה או בשעת הדחק יש להקל אפילו אם נתערב בפחות מס'¹⁸⁹³.

קאואם חזר והתיך שומן זה קודם הפסח וסינן אותו¹⁸⁹⁴ בבגד עב קצת¹⁸⁹⁵ כדי לאכלו בפסח, הרי זה מותר כמו שנתבאר למעלה¹⁸⁹⁶.

קבאבל בפסח אין סינון מועיל לו, שהרי צריך להתיכו קודם הסינון¹⁸⁹⁷, ונמצא שאם היו בתוכו פירורי חמץ, אף על פי שסיננו מתוכו, הרי כבר נתבשלו בתוכו ונפלט טעמן לתוכו, וחמץ בפסח במשהו. וגם יש לחוש שמא היו בתוכו פירורי חמץ ונימוחו על ידי הבישול:

קגמד ואפילו הוא אומר ברי לי שלא נתערב בזה שום פירורי חמץ בשעה שהתיכוהו קודם הפסח, אין זה כלום, לפי שאין זוכר אלא דבר שעשה במתכוין, ודבר שנתכוין נזהר לעשותו, אבל זה שבשעה שהתיך את השומן לא היה דעתו על הפסח, ולא נתכוין להזהר בו מפירורי חמץ, אם כן אף אם נתערב בו פירור משהו לא היה דעתו עליו ולא השגיח בו, ואינו נזכר מזה לאחר זמן¹⁸⁹⁸:

קדמה אבל אם נתכוין בהתכתו כדי לאכול ממנו בפסח, ונזהר בו מפירורי חמץ, אע"פ שהתיכו בתוך קדירה של חמץ בת יומה, מותר לאכלו בפסח. שהרי אין בו אלא נותן טעם בן נותן טעם של היתר, כלומר שלא נפלט לתוך השומן שום טעם מן החמץ עצמו, אלא מן החמץ נפלט לקדירה ומקדירה לשומן, והרי יש כאן [נותן טעם] בן נותן טעם ועדיין הכל היתר¹⁸⁹⁹, כיון שעדיין לא הגיע הפסח ולא נאסר החמץ כלל¹⁹⁰⁰, ולפיכך מותר לאכלו בתוך הפסח, דכל טעם שאינו נפלט ממשות המאכל עצמו הוא קלוש מאוד, וכשהוא נבלע בתוך מאכל אחר, בשעה שטעם זה מותר עדיין באכילה, אין בו כח לאסור אחר כך כשיגיע זמן איסורו¹⁹⁰¹.

קהויש חולקין על זה¹⁹⁰² ואומרים, שלא התירו נותן טעם בן נותן טעם של היתר, אלא כשההיתר והאיסור הן שמות מחולקין שאין שמותיהן שוין זה לזה, כגון בשר בחלב, שבשר לבדו הוא היתר גמור ושמו בשר, ונותן טעם בן נותן טעם שלו מותר לאכלו בחלב, דכיון שטעם הבשר נקלש כל כך, אין בו ממשות כל כך שיוכל לחול עליו שם חדש של איסור, דהיינו שם בשר בחלב. אבל נותן טעם בן נותן טעם של חמץ, אף על פי שקודם הפסח הוא עדיין של היתר, מכל מקום כשמגיע זמן איסורו לא חל עליו שם חדש, שהרי מתחלה אף על פי שהיה קלוש מאוד היה שמו חמץ ועכשיו שמו חמץ, אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילה¹⁹⁰³, וכיון שאין כאן שם חדש אלא איסור הבא מאליו, יכול הוא לחול אפילו על טעם קלוש כזה, כיון שמאליו הוא נאסר. ולפיכך אסור לאכול משומן זה אפילו בערב פסח משעה חמישית ואילך, ואפילו ביום טוב האחרון¹⁹⁰⁴.

קואבל אם קודם הפסח עירה שומן זה כשהוא רותח לתוך כלי אחר, מותר להשתמש באותו כלי בפסח בלא הכשר. דכיון שטעם חמץ שבשומן הוא קלוש מאוד, אין בו כח להקרות שם חמץ לאותו מעט שומן שנבלע בתוך הכלי, כדי שיאסר כשיגיע הפסח¹⁹⁰⁵.

קזבמה דברים אמורים בשומן וכיוצא בו בדברים שאינם חריפים, אבל דבר חריף שנתבשל בכלי חמץ, אף על פי שלא היה בן יומו ועירה אותו כשהוא רותח לתוך כלי אחר של פסח, אסור להשתמש בו בפסח בלא הכשר, אפילו ביום טוב האחרון. לפי שהחריפות מוציא את עיקר וגוף הטעם הבלוע, והרי זה כאלו היה מקבל הדבר חריף את טעם החמץ מן ממשות החמץ עצמו, ולא על ידי הכלי¹⁹⁰⁶, ונמצא שדבר החריף הוא נותן טעם ראשון של החמץ, והכלי של פסח שעירוהו לתוכו הוא נותן טעם שני, ועדיין יש עליו שם טעם חמץ, ונאסר כשמגיע הפסח.

קחולענין הלכה יש להחמיר לכתחלה כסברא האחרונה¹⁹⁰⁷.

קטאבל אם בתוך הפסח נתערב השומן זה במאכלים אחרים, אינו אוסר במשהו¹⁹⁰⁸, כמו שאם היה בלוע בתוכו טעם ממשות החמץ עצמו, אלא מתבטל הוא בס'. כיון שלפי סברא הראשונה מותר לאכלו בלא שום ביטול. ויש אומרים¹⁹⁰⁹ שאפילו ס' אין צריך לבטלו, לפי שבדיעבד סומכין לגמרי על סברא הראשונה. ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או שעת הדחק¹⁹¹⁰:

קייין שנתבשל ונשרה קודם הפסח
מו וכן הדין ביין¹⁹¹¹ מבושל ומי דבש וכיוצא בהן, שנתבשלו בכלי חמץ בן יומו קודם הפסח, שאסור לשתותן בפסח¹⁹¹², אפילו ביום טוב האחרון של גלויות¹⁹¹³.

קיאואפילו אם אינו יודע אם נתבשלו בכלי שהוא בן יומו או בכלי שאינו בן יומו, וסתם כלים אינן בני יומן¹⁹¹⁴, מכל מקום משום חומרת חמץ יש להחמיר ולחוש שמא היה הכלי בן יומו¹⁹¹⁵, ואין לשתות שום משקה שנתבשל בסתם כלי אלא אם כן בידוע שאינו בן יומו¹⁹¹⁶.

קיבוהוא שלא יהיה דבר חריף. אבל אם הוא דבר חריף, כגון מרקחת שנעשה מדבר קיוהא וחריף, אין לאכלו אפילו ביום טוב האחרון¹⁹¹⁷, שהחריפות מבטל את פגימות הטעם שנפלט מהכלי שאינו בן יומו ונעשה בו טעם לשבח¹⁹¹⁸.

קיג[לפיכך אם העמיד גבינה קודם הפסח¹⁹¹⁹ בחלב (צלול¹⁹²⁰) הנמצא בתוך הקיבה, שהוא חריף וחמוץ¹⁹²¹, ומעמידין בו גבינות, וזה החלב היה מעת לעת¹⁹²² בתוך כלי של חמץ, אפילו לא היה בן יומו, אסור לאכול גבינה זו בפסח אפילו ביום טוב האחרון.

קידאלא אם כן יש בחלב שהעמיד ממנו הגבינה ס' כנגד החלב של קיבה שהעמיד בו¹⁹²³, או שיש בו ס' כנגד הכלי של חמץ שחלב הקיבה היה בתוכה מעת לעת, דנמצא שטעם חמץ שבחלב הקיבה נתבטל בס' בתוך חלב הגבינה קודם הפסח, ואינו חוזר וניעור בפסח¹⁹²⁴. ולא אמרו דבר המעמיד אפילו באלף לא בטל¹⁹²⁵, אלא כשהדבר המעמיד הוא אסור מחמת עצמו, אבל אם אינו אסור אלא מחמת שנבלע בו איסור, כגון טעם חמץ הבלוע בחלב הקיבה, הרי הוא מתבטל בס', כמו שנתבאר ביו"ד סי' פ"ז¹⁹²⁶, שהרי איסור הבלוע אינו מעמיד כלל].

קיהוכן מי דבש שנתבשל ביורה שבישלו בה יי"ש, אפילו יש כמה ימים בין ב' הבישולים, אסור לשתותו אפילו ביום טוב האחרון. שהיי"ש הוא חריף מאד, ומחמת חריפותו אין טעמו (הבלוע ביורה) נפגם אפילו לאחר כמה ימים¹⁹²⁷, והוא נותן טעם לשבח במי דבש¹⁹²⁸. לפיכך אין ליקח ביום טוב האחרון¹⁹²⁹ מי דבש של כל השנה, אלא מישראל שיודע שלא בישלו ביורה שבישל בה יי"ש¹⁹³⁰, וגם נזהר מלהחמיצו בשמרים של שכר¹⁹³¹:

קיומז דבר שאינו חריף שנתבשל בכלי חמץ שידוע שלא היה בן יומו, כגון שבישלו לשם הפסח¹⁹³², וקודם הפסח עירה אותו מהכלי חמץ לתוך כלי של פסח¹⁹³³, מותר לו לשתותו בפסח, כמו שנתבאר למעלה¹⁹³⁴, שכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח, אינו חוזר וניעור בפסח.

קיזומכל מקום לכתחלה אסור לבשל לשם פסח בכלי של חמץ שאינו בן יומו, שאסור לעשות נותן טעם לפגם לכתחלה¹⁹³⁵ כמו שיתבאר ביו"ד סי' ק"ג¹⁹³⁶.

קיחאבל אם לא בישלו לשם הפסח, אע"פ שהוא אומר ברי לי שלא היה הכלי בן יומו מבליעת החמץ בשעה שנתבשל בו, אין זה כלום¹⁹³⁷, ואין לשתות ממנו עד יום טוב האחרון¹⁹³⁸. דכיון שבשעה שבישלו לא היתה דעתו על הפסח, ולא היה צריך לדקדק אם הכלי אינו בן יומו, ואף לפי דבריו שאומר שברי לי שלא היה בן יומו, הרי הוא לא נתכוין לכך, ואין אדם זוכר מה שנעשה שלא במתכוין¹⁹³⁹ כמו שנתבאר למעלה¹⁹⁴⁰.

קיטאבל אם בשעה שבישלו דקדק ונזהר שלא לבשלו בכלי שהוא בלוע מחמץ, אע"פ שלא היתה כונתו לשם הפסח, אלא מחמת דבר אחר נזהר בזה, כגון שבישלו בכלי חדש לרפואה וכיוצא בזה, מותר לשתותו בפסח¹⁹⁴¹.

קכומכל מקום מחמת חשש שמא נתערב בו פירור חמץ משהו, צריך לסננו קודם הפסח¹⁹⁴². ואם לא סיננו קודם הפסח צריך לסננו בתוך הפסח, ואם לא מצא שום פירור חמץ על פי המסננת מותר לשתותו. ואין אנו חוששין שמא יש פירור דק שאינו נראה¹⁹⁴³, כיון שלא ראינו מעולם שנפל לתוכו חמץ:

קכאמח המבשל מי דבש לצורך הפסח ורוצה להחמיצו, לא ישפכנו לתוך כלי המיוחד לכך (שקורין קוואסניק בלשון רוסיא), שהוא מחמץ כל מי דבש ששופכין לתוכו, לפי שהכח המחמץ הבלוע מאותו כלי הוא מחמת שמחמיצין בתוכו מי דבש כל השנה, והן חמץ גמור, שנתחמצו בשמרי שכר¹⁹⁴⁴, וגם נתבשלו ביורה של שכר או של יי"ש¹⁹⁴⁵:

קכבמט יש נוהגין להחמיר שלא להסתפק בפסח מחומץ יין שמסתפקין ממנו כל השנה, אע"פ שנזהרו שלא לשאוב ממנו בכלי חמץ, מכל מקום חוששין שמא החזירו לתוכו חומץ שנשאר מסעודה, ולפעמים יש בחומץ זה מפירורי לחם שנפלו בתוך הסעודה¹⁹⁴⁶. ובמקומות הללו שאין חומץ יין מצוי אין נוהגין להחמיר בזה, כיון שאי אפשר למצוא חומץ אחר בקל¹⁹⁴⁷:

קכגנ במקומות שמערבין צוקר בחומץ יין, אין להסתפק ממנו בפסח¹⁹⁴⁸, אלא אם כן סיננו קודם הפסח¹⁹⁴⁹ עיין סימן תס"ז¹⁹⁵⁰:

קכדנא יש נזהרין כל שלשים יום לפני הפסח¹⁹⁵¹ שלא לשאוב בכלי חמץ מן יין וחומץ המוצנע לפסח¹⁹⁵², אלא אם כן הכלי חמץ הוא מורק ושוטף שאין בו שום ליכלוך חמץ¹⁹⁵³. ואם לא נזהרו ושאבו ממנו בכלי חמץ שאינו מורק ושוטף נזהרין שלא לשתותו בפסח¹⁹⁵⁴.

קכהאבל מעיקר הדין אין כאן חשש איסור¹⁹⁵⁵, שהרי סתם כלים הן נקיים ואין בהם ליכלוך בעין, כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ה¹⁹⁵⁶. ומה שבלוע בדופני הכלי אינו נפלט בצונן, אלא על ידי כבישה מעת לעת, כמו שיתבאר ביו"ד סי' ק"ה¹⁹⁵⁷:

קכונב יין לבן שהוכהה מראיתו, ורוצים לתקנו על ידי שמשימין לתוכו מעט חלב בהמה ומעט חלב חטה, צריכין להזהר שיהיה בהיין ששים כנגדן, גזירה שמא ישתה ממנו בפסח, או שמא ישתה אותו עם בשר, כיון שאין החלב ניכר בו¹⁹⁵⁸.

קכזאבל כשיש בו ס' אין כאן חשש איסור. ואע"פ שאסור לבטל איסור בידים בס'¹⁹⁵⁹, מכל מקום כיון שאין כוונתו לתקנו כדי לשתותו עם בשר, או כדי לשתותו בפסח, אלא כוונתו לתקנו כדי לשתותו לבדו קודם הפסח, או לאחריו, אם כן אינו מבטל שום איסור כלל¹⁹⁶⁰. ואחר שנתבטל החלב בס' בתוך היין מותר לשתותו עם בשר¹⁹⁶¹.

קכחאבל אסור לשתותו בפסח (אלא אם כן סיננו קודם הפסח¹⁹⁶²), לפי שיש לחוש שמא אין כל חלב חטה בלול יפה יפה בתוך היין, אלא נצלל ממנו מעט וירד למטה והוא עומד בעינו בתוך היין בפסח¹⁹⁶³, ונפלט ממנו טעם משהו לתוך היין¹⁹⁶⁴:

קכטנג חבית של יין שיש בה משהו בצק שדבקו בו נסרים, אע"פ שבצק זה הוא חמץ נוקשה¹⁹⁶⁵, אסור לשתות מיין של חבית זו בפסח, לפי שנפלט ממנו טעם משהו לתוך היין בפסח¹⁹⁶⁶, ואינו מתבטל בס', כיון שהוא נתן היין בידים לתוך חבית זו שיש בה בצק דבוק, הרי זה כמתכוין לבטל איסור בידים¹⁹⁶⁷, ולפיכך אין לו ביטול עולמית, כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט¹⁹⁶⁸.

קלואף שאז בשעה שנתן את היין שם היתה שעת היתר אכילת חמץ, מכל מקום אין זה מועיל אלא להתערובת שנעשה בשעת היתר, דהיינו הטעם שנפלט מהבצק לתוך היין קודם הפסח, הוא מתבטל בס', ואינו חוזר וניעור בפסח¹⁹⁶⁹, כיון שכבר נתבטל בשעת היתר. אבל התערובת שנעשה בשעת איסור, דהיינו הטעם שנפלט מהבצק בתוך הפסח, אינו מתבטל אפילו באלף, כיון שתערובת זה נעשה בידים על ידי שנתן היין בחבית זו שיש בה בצק. ואף שאז היתה שעת היתר, מכל מקום על ידי כן נעשה תערובת גם בשעת איסור¹⁹⁷⁰:

קלאנד ואם בצק זה דבק ב' חדשים קודם הפסח, בודאי כבר נתקשה כשהגיע הפסח, ואין נפלט ממנו שום טעם, ולכך מותר לשתות יין זה בפסח¹⁹⁷¹.

קלבומכל מקום אם יש מבצק זה כזית במקום אחד מסדקי החבית, חייב לבערו כשמגיע הפסח¹⁹⁷², או שיטיח עליו טיט¹⁹⁷³, כמו שנתבאר בסי' תמ"ב¹⁹⁷⁴, עיין שם כל פרטי דין זה:

קלגמאכלים שנידוכו במדוכה של חמץ
נה כל דבר שהוא חריף¹⁹⁷⁵, כגון מלח או בוסר¹⁹⁷⁶ וכיוצא בהן מדברים החריפים שיתבאר ביו"ד סימן צ"ו, שנידוכו במדוכה של חמץ, אפילו אינה בת יומה, והיא מודחת ונקיה שאין בה משהו בעין, אסור לאכלם בפסח, אף על פי שנידוכו קודם הפסח¹⁹⁷⁷. לפי שעל ידי חריפותם, ועל ידי דוחק הדיכה, הן בולעין מחמץ הבלוע במדוכה.

קלדומכל מקום במדוכה שלנו שאין רגילין לדוך בהן חמץ¹⁹⁷⁸, ואין בהם חשש אלא שמא נידך בהן משהו חמץ בתוך התבלין החריפים שנידוכו בהם כל השנה, ואם כן אף אם נפלט מהם טעם משהו חמץ לתוך המלח או תבלין החריפים שנדוכו בהן כבר נתבטל טעם זה בס' קודם הפסח, ולפיכך מותר לאכול מלח ותבלין הללו בתוך הפסח¹⁹⁷⁹:

קלהנו מלח הנתון בכלי של חמץ, אף על פי שמן הדין מותר לאכלו בפסח אם הכלי היה נקי, ואפילו אם אינו יודע אם היה נקי הרי סתם כלים נקיים הן¹⁹⁸⁰, ואין המלח מפליט מה שבלוע בתוך הכלי¹⁹⁸¹, אלא אם כן נידוך בתוכו¹⁹⁸².

קלומכל מקום המחמיר [שלא] להשתמש בפסח במלח שהיה מונח בכלי הבלוע מחמץ, אפילו לא היה בן יומו, והיה מודח ונקי, תבוא עליו ברכה¹⁹⁸³. לפי שיש מי שאומר¹⁹⁸⁴ שהמלח יש לו כח להפליט מה שבלוע בתוך הכלי.

קלזומכל מקום מלח הנתון בכלי שאין רגילין להשתמש בו חמץ בחמין, כגון מדוכה¹⁹⁸⁵ וכיוצא בה, אין להחמיר:

קלחנז כל דבר שאינו חריף¹⁹⁸⁶ שנידוך בכלי הבלוע מחמץ, אפילו הוא בן יומו, מותר לאכלו בפסח, אפילו נידוך בתוך הפסח. לפי שאין הדיכה מפלטת מה שבלוע בתוך הכלי¹⁹⁸⁷ כשהנידך אינו דבר חריף.

קלטבמה דברים אמורים בסתם כלי, שמן הסתם הוא נקי ואין בו לכלוך חמץ בעין¹⁹⁸⁸. אבל אם נידך בכלי שהוא מלוכלך קצת מחמץ, אפילו נידוך קודם הפסח, אסור לאכלו בפסח, אפילו אם רוצה להדיחו יפה יפה, לפי שעל ידי דוחק הדיכה נבלע בתוכו קצת מן הלכלוך שהיה בעין על פני הכלי, ואינו נפלט ממנו על ידי הדחה¹⁹⁸⁹:

קממאכלים שנחתכו בסכין של חמץ
נח כל דבר שאינו חריף שנחתך בסכין של חמץ, אפילו הוא בן יומו, מותר לאכלו בפסח, על ידי שידיחנו יפה במקום החתך¹⁹⁹⁰ (ועיין ביורה דעה סימן צ"ו¹⁹⁹¹ דבקשואים אין הדחה מועלת כלום וצריך לגרור מקום החתך עין שם הטעם).

קמאבמה דברים אמורים כשנחתך בביתו שהוא אקראי בעלמא. אבל דבר שנחתך בסכין של חמץ בקביעות ביד הנכרי, כגון חתיכת דג (שקורין לאקסין¹⁹⁹²) שמוכרים הנכרים בפסח, והוא נחתך בפסח בסכינים שלהם שחותכין בהן פת, טוב להחמיר משום חומרת חמץ שלא לאכול בפסח אפילו על ידי הדחה¹⁹⁹³.

קמבאבל כשחתכוהו קודם הפסח אין צריך להחמיר ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחה¹⁹⁹⁴.

קמגואם לא הדיחוהו ונפל לתוך התבשיל בפסח¹⁹⁹⁵ הרי כל התבשיל אסור, אף על פי שיש בו ס' כנגד אותו דבר שנחתך בסכין של חמץ. ואפילו נחתך בביתו באקראי בעלמא בסכין שידוע לו שלא היה בן יומו, מכל מקום אם לא קנח את הסכין יפה קודם שחתך אותו דבר, מן הסתם היה מעט חמץ דבוק בו¹⁹⁹⁶, וכשנחתך בו אותו דבר על ידי דוחק הסכין, בחתיכתו נפרד משהו חמץ מן הסכין ונדבק בדבר שנחתך, וכשנפל אותו דבר עם משהו חמץ הדבוק בו לתוך התבשיל נאסר כל התבשיל מחמת המשהו חמץ.

קמדויש חולקין על זה¹⁹⁹⁷ ואומרים, שלא אמרו חכמים סתם סכין אינו נקי אלא מן שמנונית, שהוא דבר הנדבק ונסרך. אבל חמץ שאינו דבר נדבק ונסרך לו, בקינוח מעט הוא נפרד מהסכין, הרי כל סתם סכין נקי הוא ממנו, ולפיכך כל דבר שאינו חריף שנחתך בסכין של חמץ, אפילו נחתך בקביעות ביד הנכרי בתוך הפסח, וקודם שהדיחו נפל לתוך התבשיל, הרי התבשיל מותר באכילה, אף על פי שאין בו ס' כנגדו¹⁹⁹⁸.

קמהויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק כגון לצורך שמחת יום טוב שאין לו מאכלים אחרים כל צרכו¹⁹⁹⁹, כמו שנתבאר למעלה²⁰⁰⁰:

קמונט כל דבר חריף שנחתך בסכין של חמץ, אפילו אינו בן יומו, והוא נקי ומקונח יפה, ואפילו נחתך קודם הפסח²⁰⁰¹, אסור לאכלו בפסח, לפי שעל ידי חריפותו, ועל ידי דוחק הסכין בחתיכתו, נפלט טעם החמץ הבלוע בסכין ונבלע בנחתך²⁰⁰², ועל ידי חריפותו מבטל את פגימת הטעם מחמת שאינו בן יומו, ונעשה טעם לשבח²⁰⁰³:

קמזס זיתים²⁰⁰⁴ מחמת מרירותן הן נקראין דבר חריף²⁰⁰⁵.

קמחואם חתכן בסכין של חמץ, אפילו אינו נקי²⁰⁰⁶ והוא בן יומו²⁰⁰⁷, ואחר כך כבש אותם במלח ומים, בכלי של חמץ בן יומו²⁰⁰⁸, הרי מי הכבישה מותרין בפסח, לפי שכבר נתבטל בהן החמץ בס' קודם הפסח.

קמטאבל הזיתים עצמן אסורין, אפילו לא היה הסכין בן יומו, כיון שהן חריפים²⁰⁰⁹.

קנואע"פ שאם נצרף כל הזיתים שנחתכו בסכין זה יש בהן ס' לבטל פליטת הסכין, אף על פי כן כולם אסורין²⁰¹⁰. לפי שיש לחוש שמא כל זית וזית נבלע משהו מפליטת הסכין, ולא נתפשט משהו זה בכל גוף הזית שיתבטל בתוכו בס', אלא כל משהו זה נבלע במקום החתך וסמוך לו מעט²⁰¹¹, בענין שיש במשהו זה כדי ליתן טעם חמץ גמור באותו מקום מהזית שהוא בלוע בתוכו. וכן יש לחוש בכל זית וזית. ולכך כולם אסורין, אפילו ביום טוב האחרון²⁰¹².

קנאואפילו אם רוצה להסיר מכל זית את מקום החתך וסמוך לו מעט ולאכול המותר, אין זה מועיל כלום, דאפשר שבכמה זיתים נתפשטה בהן פליטת הסכין בכל גופן²⁰¹³. ולפי שאין אנו יודעין אותו, לפיכך כולם אסורין.

קנב(ואפילו אם בס' זיתים מהן יש כדי לבטל פליטת כל הסכין בס', ויש כאן עוד הרבה זיתים מאד כדי לבטל הס' זיתים ברוב²⁰¹⁴, אין זה כלום, שכבר נתבאר²⁰¹⁵ שכל יבש ביבש שנתבטל ברוב קודם הפסח הוא חוזר וניעור בפסח).

קנגואם חזר ובישל כל זיתים אלו יחד קודם הפסח, מותר לאכלן בפסח. לפי שעל ידי הבישול נפלט טעם החמץ ממקום שהיה בלוע בכל זית וזית, ונתפשט בכל גוף הזיתים, ונתבטל בס' קודם הפסח, ואינו חוזר וניער בפסח²⁰¹⁶.

קנדאבל אם לא בישלן, אע"פ שהן כבושין במים כמה ימים, וכל כבוש הוא כמבושל²⁰¹⁷. מכל מקום אינו כמבושל ממש, ואין סומכין על הכבישה שעל ידי כן יהא איסור נפלט ממקום שנבלע בו, כמו שסומכין על הבישול²⁰¹⁸. שהרי הכשר כלים האסורין הוא על ידי הגעלה בחמין, ולא על ידי כבישה במים צוננין, אפילו כמה ימים²⁰¹⁹.

קנהויש אומרים²⁰²⁰ שאפילו בישל כל הזיתים ביחד קודם הפסח, ואפילו בישל עמהם עוד דברים אחרים שיש בהם ס' כנגד כל הזיתים, אף על פי כן הזיתים עומדין באיסורן בפסח. לפי שכל זית וזית לא נפלט ממנו טעם החמץ לגמרי על ידי הבישול, אלא נשאר בו משהו. ואף על פי שמשהו זה נתפשט על ידי הבישול בכל גוף הזית ונתבטל בתוכו בס'. מכל מקום כיון שקודם שבישלו היה נרגש טעם החמץ במקצת הזית, דהיינו במקום החתך וסמוך לו מעט, והיה נקרא שם חמץ על אותו טעם הבלוע באותו מקצת. כיון שלא נפלט ממנו החמץ לגמרי, הרי טעם זה נקרא טעם חמץ כמו שהיה נקרא קודם שבישלו, שהיה בו כדי ליתן טעם מורגש באותו מקצת. וכיון שיש שם חמץ על טעם משהו זה הבלוע באותו מקצת, הרי הוא חוזר וניער בפסח, ואוסר את המקצת הזה שהוא בלוע בתוכו, והחמץ בפסח אין לו ביטול לעולם כל זמן שיש שם חמץ עליו. ולפי שאין אנו יודעים כמה הוא שיעורו של המקצת הזה שהיה נרגש בו טעם חמץ קודם שנתבשל, לפיכך כל הזית אסור, שאפשר שהיה נרגש בכולו. וכן כל זית וזית יש להסתפק בו שמא היה נרגש טעם החמץ בכולו.

קנואבל חמץ גמור שנתערב קודם הפסח בפחות מס' לח בלח, כגון שכר לתוך מי דבש, ואחר כך נפל לתוכו עוד מי דבש קודם הפסח, בענין שיש בין הכל ס' כנגד השכר שבתוכם, מותר לשתות הכל בפסח, ואין השכר חוזר וניער. אע"פ שנתערב תחלה בפחות מס' והיה טעם שכר נרגש בתערובות, ונקרא עליו שם חמץ, אין אומרים כיון שנקרא עליו שם חמץ שוב אינו נפקע ממנו, מטעם שנתבאר ביו"ד סי' ק"ו²⁰²¹ ע"ש.

קנזולענין הלכה כיון שאיסור משהו בפסח מדברי סופרים, יש להקל כסברא הראשונה. ומכל מקום המחמיר שלא לאכלם עד יום טוב האחרון²⁰²², תבוא עליו ברכה.

קנחוכל זה כשנחתכו בסכין של חמץ, אפילו הוא מקונח ונקי ואינו בן יומו. אבל אם נזהר לחתכם בסכין חדשה, או שלא נשתמש בה חמץ בחמין מעולם, מותר לאכלם בפסח מעיקר הדין²⁰²³, אפילו נכבשו קודם הפסח במלח ומים בקדירה של חמץ שלא היתה בת יומה²⁰²⁴. לפי שהחמץ שנפלט מהקדירה לזיתים קודם הפסח הוא נותן טעם לפגם. ואף על פי שבדבר חריף אין אומרים נותן טעם לפגם, מכל מקום כיון שנתן המים על הזיתים כבר הוחלש כחן ונתבטל חריפותן²⁰²⁵ (על ידי המים שנבלעו בהם על ידי כבישה זו). והוא שהמים הן הרבה מהזיתים²⁰²⁶, כמו שנתבאר ביו"ד סימן קי"ד²⁰²⁷.

קנטואם נכבשו בכלי חמץ בן יומו, דינו כשאר מיני מלוחים וכבושים שאין מרבים בהם מלח, שנמלחו ונכבשו בכלי של חמץ בן יומו כמו שנתבאר למעלה²⁰²⁸:

קסתערובת חמץ שעבר עליו הפסח
סא חמץ דגן גמור של ישראל שעבר עליו הפסח²⁰²⁹, בין בשוגג בין במזיד, ונתערב לאחר הפסח בשוגג²⁰³⁰, בין במינו בין בשאינו מינו, בין לח בלח בין יבש ביבש, הרי הוא בטל ברוב, ומותר אפילו באכילה. דכיון שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא משום קנס, שקנסוהו חכמים על שעבר עליו בבל יראה ובל ימצא, לפיכך אינו אסור אלא כשהוא עומד בעינו כמו שהיה בשעה שעבר עליו, אבל אם נתערב אחר כך ברוב היתר, כיון שנשתנה מכמו שהיה בשעה שעבר עליו הפסח לא קנסוהו חכמים²⁰³¹.

קסאומכל מקום אסור לערבו בידים ברוב היתר, שאין מבטלין איסור לכתחלה²⁰³². ואם עבר ועירבו במזיד, דהיינו שידע שאסור לערבו²⁰³³ ואף על פי כן עירבו ברוב היתר כדי לבטלו. דינו כשאר מבטל איסור במזיד, שאסור לו ולאנשי ביתו²⁰³⁴ ומותר לאחרים, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"ט²⁰³⁵, עיין שם כל פרטי דין זה.

קסבויש אומרים²⁰³⁶ שחמץ שעבר עליו הפסח, כיון שהוא אסור מדברי סופרים, הרי דינו כשאר איסורי דברי סופרים שאינן בטלין בפחות מששים, אם התערובות הוא לח בלח, בין שנתערב במינו בין שלא במינו, בין שיש בתערובת ממשו של איסור בין שאין שם אלא טעמו בלבד, כגון חתיכת חמץ שעבר עליו הפסח שנפלה לתבשיל רותח של חמץ שנתחמץ לאחר הפסח, ואין בתבשיל ס' כנגד החתיכה, הרי התבשיל אסור באכילה ובהנאה, אף לאחר שהסיר החתיכה ממנו²⁰³⁷.

קסגומכל מקום מותר למכרו לנכרי, שהרי אין הנכרי מוסיף לו דמים בעד טעם החתיכה שנפלט לשם, ונמצא שאינו נהנה כלל ממנה²⁰³⁸.

קסדאבל אם יש בהתערובת ממשות חמץ שעבר עליו הפסח, צריך ליזהר שלא יקבל דמים מהנכרי רק מה שהתערובת היה שוה קודם שנפל החמץ לתוכו. או שיקבל ממנו כל דמי התערובת עם החמץ שבתוכו וישליך דמי החמץ לאיבוד, כגון לים או לנהר עמוק, דנמצא שאינו נהנה כלל מחמץ זה²⁰³⁹. ואפילו הוא עצמו מותר לאכול כל התערובת²⁰⁴⁰ על ידי שיפדה את החמץ שבתוכו, דהיינו שיטול ממעותיו סכום דמי החמץ זה וישליכם לאיבוד, דנמצא שאינו נהנה כלל במה שעבר הפסח על חמץ זה, ושוב אין לנו לקונסו שלא יאכלנו, כיון שכבר נתערב בהיתר.

קסהואם התערובת הוא יבש ביבש הרי הוא בטל ברוב, כמו בשאר איסורין²⁰⁴¹, ומותר אפילו באכילה.

קסוואם אין בתערובת רוב כנגד חמץ זה, כגון שנתערב אחד באחד או שנים בשנים, צריך לפדות את החמץ, ואחר כך יאכל את כל התערובת, או שימכור הכל לנכרי ולא יקבל ממנו רק מחצית הדמים, דהיינו דמי היתר בלבד²⁰⁴².

קסזולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה. אבל אם הוא הפסד מרובה או שעת הדחק, יש לסמוך על סברא הראשונה²⁰⁴³ (כי כן עיקר):

קסחסב עיסה שנתחמצה לאחר הפסח בשמרי שכר שעבר עליו הפסח, אע"פ שיש בה ס' כנגד השמרים, הרי היא אסורה²⁰⁴⁴ אפילו בהנאה. דכיון שהשמרים העמידו אותה, וכל דבר המעמיד הרי הוא כאלו הוא עומד בעין²⁰⁴⁵, הרי כאלו כל העיסה היא שמרים.

קסטלפיכך אם הוא רוצה למכרה לנכרי ולא יקבל ממנו רק כמו שהיתה העיסה שוה קודם שנתן לתוכה השמרים, אין זה מועיל כלום, כיון שאנו רואים כל העיסה כאלו היא שמרים. וכן אם הוא רוצה לפדות את השמרים, אין מועיל כלום, שאין פדיון מועיל לדבר שהוא בעין.

קעוכן הדין אם העמיד גבינות בחומץ של שכר שעבר עליו הפסח, או שהעמיד מי דבש בשמרי שכר שעבר עליו הפסח, וכן כל כיוצא בזה.

קעאויש חולקין על זה²⁰⁴⁶ ואומרים שפדיון מועיל לדבר המעמיד, וכן יכול למכרו לנכרי ולא יקבל ממנו דמי דבר המעמיד²⁰⁴⁷, ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על דבריהם²⁰⁴⁸:

קעבסג אם לקח שאור מעיסה שנתחמצה בשאור שעבר עליו הפסח²⁰⁴⁹, ומעיסה זו השניה לקח שאור וחימץ בו עיסה שלישית, ומעיסה זו השלישית לקח שאור וחימץ בו עיסה רביעית, הרי עיסה זו הרביעית מותרת אפילו באכילה²⁰⁵⁰ בלא שום פדיון. אבל עיסה הב' והג' דינן כעיסה הראשונה.

קעגוכן אם לקח שמרים ממי דבש שהעמידוהו בשמרי שכר שעבר עליו הפסח, והעמיד בהם מי דבש ב', וממי דבש הב' לקח שמרים והעמיד בהם מי דבש ג', וממי דבש הג' לקח שמרים והעמיד בהם מי דבש ד', הרי מי דבש הד' מותר אפילו בשתיה לדברי הכל, עיין סימן תמ"ב²⁰⁵¹ וכן כל כיוצא בזה:

קעדקונטרס אחרון
(א) בין שנתערב יבש ביבש כו'. כן משמע בשו"ע²⁰⁵² שהביא דיעה ראשונה בסתם²⁰⁵³. וכן פסקו החק יעקב²⁰⁵⁴ ואליה זוטא²⁰⁵⁵. וכן כתב הט"ז ביו"ד סי' צ"ב²⁰⁵⁶. וכן משמע במ"א סימן תנ"א סוף ס"ק ל"[ז]²⁰⁵⁷ וסי' תס"ז ס"ק ל"ג²⁰⁵⁸. וכן משמע בשאר כל אחרונים. ועיין במנחת יעקב כלל ל"ט²⁰⁵⁹ שהביא ראיות שכן דעת השו"ע, וכן הוא באליה זוטא²⁰⁶⁰:

קעה(ב) גדול מאד כו'. זה²⁰⁶¹ פשוט, כיון שהשו"ע²⁰⁶² מתיר לכתחלה. ואף רמ"א²⁰⁶³ לא נחלק עליו אלא מחמת המנהג, אבל מעיקר הדין הוא כפסק השו"ע.

קעוכמו שהאריך המ"א בסס"י ת"נ לתמוה על המנהג זה, והעלה שטעם המנהג הוא משום דאסור להאכיל איסורי הנאה לנכרי, לפיכך אסור למכרו חוץ מדמי איסור שבו²⁰⁶⁴. ובודאי זה אינו אלא חומרא בעלמא שנהגו להחמיר גבי חמץ, ולא בשאר איסורי הנאה²⁰⁶⁵, שכולם אסורים להאכילו לנכרי ואפילו לבהמת הפקר, כמ"ש ביו"ד סי' צ"ד, עיי"ש בט"ז סוף סק"ד²⁰⁶⁶ בשם איסור והיתר²⁰⁶⁷ ורש"ל²⁰⁶⁸ ותורת חטאת²⁰⁶⁹, וכ"מ במשנה סוף תמורה²⁰⁷⁰ כמ"ש הפרי חדש שם²⁰⁷¹. ואעפ"כ מותר למכרן לנכרי חוץ מדמי איסור שבהן, כגון יין נסך שנתערב בשאינו מינו²⁰⁷² ואין בתערובת ו' חלקים²⁰⁷³ כנגדו, שיש שם טעם ומראה²⁰⁷⁴ יין²⁰⁷⁵, כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' קל"ד סעיף ה' בהג"ה²⁰⁷⁶, עיי"ש בש"ך²⁰⁷⁷, וכל שכן וקל וחומר בחמץ משהו²⁰⁷⁸.

קעזובפרט²⁰⁷⁹ שיש אומרים (הר"ן²⁰⁸⁰ בשם הראשונים, והובא בפרי חדש סי' תס"ז²⁰⁸¹) שכל איסורין לסתם יינן מדמינן להו²⁰⁸², דאפילו יין ביין שרי.

קעחוזהו בודאי²⁰⁸³ גם כן דעת הרשב"ם וראבי"ה²⁰⁸⁴, שהביא המרדכי בפרק כל הצלמים²⁰⁸⁵, ובהגהת מימוני סוף הלכות חמץ²⁰⁸⁶, דהולכת הנאה לים מהני גם בחמץ, והוא הדין למכור לנכרי חוץ מדמי איסור²⁰⁸⁷.

קעטכדאיתא שם בהדיא בראיה שהביא ראבי"ה²⁰⁸⁸ ורשב"ם מהירושלמי²⁰⁸⁹ עיי"ש בהגהות מיימוניות²⁰⁹⁰, אלמא דבלח בלח נמי מהני תקנתא דר' שמעון בן גמליאל²⁰⁹¹ ודר' אליעזר²⁰⁹², משום דלסתם יינן מדמינן לה²⁰⁹³, כמו חרס הדריוני שבירושלמי שהביא ראבי"ה ראיה ממנו.

קפאלא דאנן לא קיי"ל הכי בלח בלח²⁰⁹⁴, אלא כמ"ש המרדכי בפרק כל שעה²⁰⁹⁵ דליין נסך מדמינן לה. ואף ר"י מפרי"ז²⁰⁹⁶ לא נחלק בזה, אלא דמיקל משום שאין ממשות החטה כלום בתרנגולת²⁰⁹⁷, וכ"פ בש"ע סי' תס"ז²⁰⁹⁸. אבל בשו"ע כאן בסי' תמ"ז²⁰⁹⁹ מיירי בלח בלח ממש, דאף ר"י מפרי"ז מודה בזה, כדמשמע מלשון המרדכי שחידש דטיפה לחלוחית²¹⁰⁰ כו', מכלל דר"י מפרי"ז לא סבירא ליה הכי, ולכן הוא מתיר, דו"ק ותשכח דהכי סבירא (עיין באשל אברהם²¹⁰¹ שנדחק בדברי השו"ע²¹⁰², והשיג על הפרי חדש²¹⁰³, ולפי מ"ש ניחא²¹⁰⁴).

קפאוהשו"ע²¹⁰⁵ הולך לשיטתו, שביו"ד סי' קל"ד²¹⁰⁶ פסק הב"י²¹⁰⁷ דתקנתא דר' אליעזר ודרבי שמעון בן גמליאל לא מהני ביין ביין. וכן הוא הסכמת האחרונים שם²¹⁰⁸.

קפבוזהו²¹⁰⁹ גם כן כוונת רמ"א בדרכי משה²¹¹⁰ שהביא בתחילה דעת הרשב"ם וראבי"ה שבמרדכי [פרק כל הצלמים, ואחר כך הביא המרדכי²¹¹¹] פרק כל שעה, שחולק על ר"י מפרי"ז דאפילו תרנגולת שנמצא בה חטה אסור למוכרה, ובלח בלח ממש אף ר"י מפרי"ז מודה משום דליין נסך מדמינן לה. והוא הדין דאין פדיון מועיל, לפסק הש"ע ביו"ד²¹¹² שפסק כרי"ף²¹¹³ ורמב"ם²¹¹⁴ ורא"ש²¹¹⁵. והיינו²¹¹⁶ דלא כרשב"ם וראבי"ה דסבירא להו דאף תקנתא דרשב"ג מהני בשאר איסורין, אפילו בלח בלח כמו גבי סתם יינן, כמבואר בראיה שהביא ראבי"ה ורשב"ם, עיין היטב בכל המקומות שרמזתי ותראה שכן הוא.

קפגובזה עלו כהוגן דברי השו"ע ורמ"א ושאר כל אחרונים ז"ל. דלא כחק יעקב²¹¹⁷, דאשתמיטתיה מקור הדין של רשב"ם וראבי"ה²¹¹⁸, ולא ראה אלא מ"ש באיסור והיתר בשמם²¹¹⁹, כדמשמע בהדיא מלשונו. וגם אשתמיטתיה מ"ש רמ"א בדרכי משה, שהביא המרדכי פרק כל הצלמים, ואפילו הכי לא פסק כן מטעם שנתבאר. וזה גרם לו להשיג על רמ"א שלא כדת:

קפד(ג) יבש ביבש לדברי הכל כו' למכרן אפילו²¹²⁰ כו'. עיין²¹²¹ במ"א סוס"י ת"נ²¹²², דמשמע לכאורה, דלפי דבריו שטעם המנהג הוא משום דאסור להנות לנכרי, אם כן הוא הדין ליבש ביבש אין למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו²¹²³ (ומהשמטת אחרונים תקנה זו אין להביא ראיה לזה, שהרי השו"ע בודאי סבירא ליה הכי כמ"ש סימן תס"ז סעיף י'²¹²⁴, ואפילו הכי לא הזכיר תקנה זו ביבש ביבש²¹²⁵. עיין²¹²⁶ באלי' זוטא²¹²⁷ ובמנחת יעקב²¹²⁸ שדעת השו"ע דלא כיש אומרים שבסעיף ט'²¹²⁹). וכן כלי הבלוע מחמץ אסור²¹³⁰ למכרו לנכרי בפסח, דמהנה לנכרי, שיהנה מטעם החמץ שיפלוט לתוך תבשילו בו ביום.

קפהומכל מקום לענין דינא פשיטא דאין להחמיר בכל זה, שהרי אף להמ"א אין זה אלא חומרא בעלמא כמ"ש לעיל²¹³¹. ובפרט שבמ"א אינו מפורש לאיסור²¹³², ובשאר אחרונים מפורש [ל]היתר.

קפומכירת כלים התירו הפרי חדש²¹³³ ואלי' זוטא בשם אחרונים בסס"י ת"נ²¹³⁴. וכ"כ בחק יעקב ס"ק י"ח²¹³⁵ בשם תרומת הדשן שכל שמותר להשהותו מותר להנות ממנו בפסח, וכלי חמץ מותר להשהותו, אם כן מותר ליהנות מהן, דהיינו למכרן לנכרי. וכ"פ הרמ"א בדרכי משה סס"י ת"נ²¹³⁶, וזהו ג"כ כוונתו בהג"ה²¹³⁷ כמ"ש המ"א שם²¹³⁸. ודלא כמנחת יעקב כלל פ"ה סקט"ו²¹³⁹ שכתב שדעת רמ"א להחמיר כהטור, ואשתמיטתיה מ"ש רמ"א בדרכי משה²¹⁴⁰. ובלאו הכי דבריו תמוהין שם מאד, כמ"ש בסימן תמ"ו²¹⁴¹ עיי"ש.

קפזומכירת יבש ביבש התירו החק יעקב ס"ק מ"ד²¹⁴², והש"ך ביו"ד רס"י ק"י²¹⁴³, שנתן כלל לכל איסורי הנאה²¹⁴⁴ (עיין בש"ך²¹⁴⁵ סי' ק"א סק"א²¹⁴⁶, וסי' ק"ט סק"ה²¹⁴⁷, וסי' ק"ב ס"ק י"ב וי"ג²¹⁴⁸, ובנקודות הכסף סי' צ"ב²¹⁴⁹).

קפחואף דבשאר איסורי הנאה מועלת בה תקנה זו גם בלח בלח, אם נתערב בשאינו מינו, כגון יין נסך במים²¹⁵⁰. ואנו מחמירין לשרוף התרנגולת שנמצא בה חטה²¹⁵¹.

קפטהיינו משום דסבירא לן כנוסחאות שלפנינו²¹⁵² שבגמרא דף ל' ע"א, בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב²¹⁵³. ולרב ודאי דאסור למכור לנכרי חמץ חוץ מדמי איסור אפילו נתערב בשאינו מינו, גזירה משום במינו דאסור מן הדין לדעת המרדכי וסיעתו²¹⁵⁴, דומיא דיין ביין (ועיין במס' ע"ז דף ע"ד²¹⁵⁵, דמשמע שם דלרב אפילו בסתם יינן לא מהני תקנה זו ביין ביין עיי"ש), שהרי משהו שלא במינו אינו אסור לרב אלא מחמת גזירה זו. משא"כ ביין נסך דלא גזרינן גזירה²¹⁵⁶ לגזירה²¹⁵⁷ זו.

קצועיין בתוס' שם²¹⁵⁸, דאף לדידן דבשאר איסורין לא קיי"ל כרב²¹⁵⁹, מכל מקום בחמץ מחמירינן כוותיה. ואין צריך לומר לדעת הרמב"ם²¹⁶⁰ והרמב"ן²¹⁶¹ שטעם איסור משהו הוא משום דבר שיש לו מתירין²¹⁶². ואע"ג (חסר²¹⁶³):