Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אהוספות
א. תשובת רבינו בענין מכירת חמץ
שאלה: לאדמו"ר1334
א. תשובת רבינו בענין מכירת חמץ
שאלה: לאדמו"ר1334
בבעירנו1335 המנהג מדי שנה1336, מקודם פסח הולך איש אחד המיוחד, שמו ר' בנימין, מבית לבית, וקונה כל חמץ מכל העיר1337, והיה מוכר לערל על פי תקנות כבוד קדשו, ובנוסח הנמסר לו ממעלת קדושת כבוד תורתו1338. ובערב פסח הלז היה מעשה שכמה שיינקארע"ס1339 מיי"ש ושכר היו מצפים וממתינים על ר' בנימין הנ"ל, וכשראו שהזמן קצר הלכו אצלו למכור חמצם לר' בנימין הנ"ל, והשיב להם שכבר מסר השטר מכירה לערל הקונה, וביקשו ממנו שילך עמם למכור1340 חמצם, ולא רצה לילך, רק שקנו ממנו בקנין גמור אגב סודר1341, וצוה להם שיחפשו את הערל הקונה, והלכו וחפשו ולא מצאו את הערל, וחזרו ובאו אצלו לשאול כדת מה לעשות עם חמצם, וספק אם היה אחר זמן איסורו או עדיין לא עבר זמן, וציוה להם שיחתמו על השטר מכירה שתחת ידו אשר הוא קונה, אבל לערל לא נמכר1342, ויש מהשיינקארע"ס שלא חתמו כלל אף על שטר מכירה שתחת ידו, רק שקנו בקנין גמור אגב סודר, ויש שלא מכרו כלל.
גוכגון1343 דא צריכין לאודועי1344 שמקודם מסרו לערל שיינקארע"ס, בכדי שימכרו על שיינ"ק בפסח1345.
דגם זאת מודיעינן שאצלינו אטקופשטי"ק1346 מיי"ש ערל, הנאמן שלו הוא ישראל, וישראל הנאמן הוא מכר כל היי"ש שבקאנטא"ר1347 גם כן לר' בנימין הנ"ל.
הויש משיינקארע"ס שלקחו יי"ש על שיינ"ק1348 אחר מכירת הנאמן, ויש שלקחו מקודם1349.
ווהאטקופשטי"ק משכר הוא ישראל1350, ומכר כל השכר שלו, וכתב בשטר מכירה שמעכשיו1351 הוא מוכר לו כל השכר1352, ויש שלקחו שכר על שיינ"ק אחר מכירת אטקופשטי"ק הישראל הנ"ל1353.
זגלל כן גודל בקשתינו ממעלת כבוד תורתו אדמו"ר ילמדנו איך ומה להתנהג. ועד שיגיענו ממעל' תשובה על שאלתינו, מצווים ועומדים מאתנו השיינקארע"ס, לסגור החדרים שבהם היי"ש והשכר לבל ימכר בשיינ"ק, ומצפים לתשובות פי קדשו איך ומה להתנהג כל אחד ואחד בפרט.
חוגם לרבות שאלה זאת על קמח שנפל עליו מים ונתחמץ1354.
טהגם שנשלח שליח מיוחד לק"ק יאנוויץ לאחיו הרב1355 נ"י בחול המועד פסח לשאול השאלה הזאת, והשיב לנו תשובה כאשר יראה מע"ל. אך שאין מבורר הפסק בבירור, לכן אנחנו מצפים לתשובת פי קדשו.
ידברי אנחנו מנהיגי קהילתנו [וויעליז יצ"ו].
יאנאום יהושע פאלק בלא"א מו"ה יהודה ליב
יבונאום יוסף יוספא בלא"א מו"ה יהודה ליב
יגוזה אשר השיב:
ידהלוקחים שכר שלקחו אחר מכירת1356 האטקופשטי"ק כל השכר1357 למו' בנימין1358, וכן כל השיינקארע"ס היהודים שמכרו תחלה השכר למו' בנימין, ואחר כך לקחוהו ומכרוהו1359 לערל למכור בפסח, בלי רשות והרמנא ממו' בנימין1360, כולם יחזירו עכשיו כל השכר שבעין למו' בנימין, ויאמרו לו הנה שלך לפניך כדין גזל חמץ ועבר עליו הפסח1361, ומו' בנימין יחזור ויקנה כל השכר הנ"ל בדבר מועט מערל שמכר לו כל החמץ שבעיר, ואף גם זה השכר היה בכלל המכירה, אלא שנגזל ממנו בזדון או בשגגה.
טואך השכר שלקחו קודם שנמכר1362 למו' בנימין בקנין גמור אגב סודר כדת1363, אין בידי להתיר כעת, מחמת חסרון ידיעה איך מסרוהו לערל למכור בפסח1364, כאשר כתב אליכם אחי1365 נ"י.
טזוגם השכר שנמכר תחלה למו' בנימין אין להתיר אלא למוכרו לערל על שיינ"ק, ולא ישתה ממנו שום בר ישראל1366.
יזאמנם היי"ש1367 כולו, בין שלקחוהו השיינקארע"ס היהודים אחר שנמכר למו' בנימין כדת1368, בין שלקחוהו מקודם לכן1369, יש להתירו למכרו לערל על שיינ"ק1370 ולא על הור"ט1371, פן ישתה ממנו איזה בר ישראל.
יחוהטעם לכל הנ"ל נלאתי נשוא במכתב, ופנים אל פנים אדבר אי"ה.
יטושאלת הקמח היא סתומה מאוד, איפוא היה ומתי נפלו עליו מים1372, ואם היה ברשות ישראל בפסח בוודאי צריך להשליך לנהר1373 כל מקום המלוחלח מהקמח.
כשניאור זלמן
כאב. תשובת רבינו בענין תנוך האוזן
עיין1374 מעדני מלך ולחם חמודות ריש פרק על אלו מומין1375, שיש מחלוקת בין רש"י1376 והטור1377 להרמב"ם1378.
עיין1374 מעדני מלך ולחם חמודות ריש פרק על אלו מומין1375, שיש מחלוקת בין רש"י1376 והטור1377 להרמב"ם1378.
כבדהיינו דלרש"י (משפת) העור היא האליה רכה, שהיא בשפת האזן למטה בתחתית האזן סמוך לגוף, כמו אליה רכה שבאדם1379, אבל למעלה בגובה האזן, כל ההיקף שמגובה האוזן ומהצדדים עד למטה הוא בכלל הסחוס דמתניתין. וכן מבואר להדיא בגמרא1380 לגירסת רש"י1381 גבי מומי אדם, שאין רוצעין במילת, פירש רש"י אלי' רכה, אבל בגובה של אזן רוצעין, והיינו משום דהגובה הוא בכלל הסחוס. והוא הדין נמי בבהמה.
כגאבל הרמב"ם סבירא ליה דכל היקף שטח גוף האזן מגובה האזן ומהצדדים הכל נכלל בשפת העור. וכן מבואר להדיא בפירוש המשניות1382 קצה העליונה כו' ונקרא בשם הסחוס עכ"ל. משמע שכל גובה האזן וצדדים, אע"פ שיש בהן הסחוס קצת, אין זה אלא שנקרא בשם הסחוס, אבל אינו הסחוס ממש דמיירי מתניתין, דמתניתין מיירי בהסחוס הקשה. כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רמ"ד1383. וכדאיתא בפירוש המשניות להרמב"ם פי"ד דנגעים משנה ט'1384, גשם יוצא על שטח האזן ומה שימשך ממנו ולפנים כאשר יגע בו האדם ימצא חזק, ומבחוץ בשר הרך מקיף כו'. מבואר להדיא דכל גובה האזן והצדדים אינן בכלל תנוך, שהוא הסחוס דמתניתין.
כדוהכי איתא בתורת כהנים1385 (הובא בר"ש שם1386) דהתנוך שהוא גובה של אזן אינו כשר להזאה1387. ונקרא תנוך מלשון נכה רגלים1388, לפי שהגשם המקיף את תנוך האזן אינו עומד זקוף ביושר בשוה אלא נכפף קצת כאדם נכה רגלים שאין רגלו ישרה. ומאחר דסחוס דמתניתין הוא התנוך, אם כן כל גובה האזן וצדדים, אע"פ שיש בהם הסחוס רך, הן בכלל שפת העור ולא נכללו בסחוס.
כהוגבי רציעת עבדים מבואר ברמב"ם פ"ג מהל' עבדים ה"ט1389 דהיא בגופה של אזן1390. ומשמע דהכי גרס בגמרא1391 בגופה, במקום בגובה.
כווכן משמע בתוס'1392 דסבירא להו דסחוס דמתניתין היינו דומיא דהסחוסין שבפרק כיצד צולין, והתם1393 איתא שאינו נאכל בשור הגדול מחמת קשיותו1394. וכן ממה שהביאו התוס'1395 הפסוק1396 בדל אזן, דת"י1397 חסחסי', היינו שנשאר מן הארי, שאינו אוכלו מחמת קשיותו, וכפירוש הרד"ק שם1398. ואילו בפ' אין מעמידין (ד' לח ע"א) גבי עובד כוכבים שחרך1399 כו' אפילו מריש אודניה, מוכח שראש האזן הוא רך להתבשל יותר משאר בשר, וראש האזן הוא גובה האזן והצדדים. אלא ודאי שכל הגובה והצדדים שסביב שטח האזן אינו בכלל סחוס.
כז(ואפשר דאף לדעת רש"י יש לחלק בין אדם לבהמה1400, דבבהמה כל הגובה והצדדים הן רכין1401. ומה שכתב רש"י והאי עור היינו אליה רכה, היינו לאפוקי דלא נימא עור ממש, אלא דכל הרך שבאזן בכלל זה. וכן לשון הטור1402 משפת האזן, (י"ל) כל הקצה בהיקף נקרא שפה1403. והשתא אתי שפיר שמהרא"י לא הביא שום מחלוקת1404).
כחוהנה באדם ניכר ההבדל שבין (שטח האזן שהוא) תוך האזן, ובין התנוך שהוא תכלית קערורית האזן בגשם המקיף את התוך סמוך לקערורית האזן. וכן ניכר ההבדל בין התנוך המקיף את קערורית האזן ובין גובה האזן שהוא המקיף את התנוך שנמשך לפנים1405. אבל בבהמה אין ההבדל ניכר בכל זה. לכך נתן מהרא"י סימן זה שהוא קשה במישוש ויש לו גובה בפנים. ואין רוצה לומר מקום שמתחיל להיות חריצין ותלוליות, שיש גוב[ה] בתלוליות נגד החריצין, ולפי שהחריצין הם שוים לגובה האזן לכך לא הזכיר אלא מקום הג[ובה]. חדא דלשון גובה הוא לשון יחיד, והוה ליה למימר תלוליות או מקומות גבוהות קצת, דהא אינו מקום אחד גבוה. ועוד דהא נראה לעינים דגם במקום התחלת החריצין ותלוליות אינו קשה בחוש המישוש. אלא רוצה לומר כי מהעצם הסותם את פי האזן למטה עד מקום התלוליות יש בו מקום עמוק ונראה שהוא כנגד תוך האזן שבאדם, ולמעלה ממנו מתחיל להיות גובה משפע ועולה.
כטומכל מקום נראה עכ"פ שהוא למעלה קצת מעצם הסותם פי האזן1406, שהרי כנגדו באדם אפילו תוך האזן הוא למעלה מהעצם הסותם פי האזן1407, ומכל שכן התנוך שהוא תוך נוך כדאיתא (בתורת כהנים)1408. ועוד לשון מהרא"י דקשה במישוש משמע שהוא כאשר ימשש מבחוץ, והעצם הוא מבפנים למטה שאין כנגדו מבחוץ.
לוהשתא1409 אתי שפיר הא דגדיא באו[ד]ניה1410 כפשטיה1411, כי בגדיא השיעור שמהעצם הסותם את פי האזן עד הגובה שהוא כנגד תוך האזן שבאדם, הנה התוך הזה יותר גדול. וכל שכן אם נאמר שכל מקום הפנוי משערות הוא בכלל סחוס אתי שפיר טפי.
לאגם1412 מהא דתניא (מ' ע"ב)1413 גבי אזן הגדי שהיתה כפולה בחסחוס אחת כו' בשתי חסחוסות כו', משמע דחסחוס הוא בהיקף האזן, ולא בעצם האמצעי שבאזן1414.
לבאלא דלשון הרמב"ם1415 ובלבד שיהי' לו שתי חסחוסין, אפשר לומר דהיינו ב' עצמות בפנים. ומה שכתב אבל אם אין לו אלא חסחוס אחד והרי הוא כגוף1416 כו', תרתי קאמר, חדא שאין בו אלא עצם אחד מבפנים, ועוד שגם בהיקף נראה כאילו הוא גוף שנכפל (ורמב"ם לטעמיה בפירושו במתניתין1417, ולא כפירש"י תנוך). אבל לשון סמ"ג1418, אבל אם אין לו אלא חסחוס אחד הרי הוא כגוף כו', אי אפשר לפרש כן1419.
לגאלא1420 דיש לומר דחסחוס הוא שם המושאל1421, ולכן דקדק הרמב"ם בפירוש המשנה ריש פרק1422 ולא מן הקצה העליונה כו' ונקרא בשם חסחוס, ורוצה לומר דגם קצה העליונה נקרא חסחוס, אבל אין זה אלא לענין קריאת שם בלבד אבל לא לענין הדין. והתם נקט בברייתא לענין קריאת שם בלבד (ומינה נראה (די"ל) דאפילו רש"י דפירש במתניתין1423 דאזן הגדי כגון תנוך העליון כו', אינו אלא לענין קריאת שם דנקרא תנוך, אבל לא לענין דינא דמתניתין1424 מן הסחוס ולא מן העור, דהיינו סחוס ממש, ולא כל מה שנקרא תנוך בכלל זה), (וכדלעיל בהג"ה, דגם לרש"י יש לומר דבבהמה גם גובה האזן הוא בכלל העור דריש פרק1425).
לדג. סימן תקט – ליבון ביום טוב
י כלי1426 הצריך הגעלה או ליבון אסור להגעילו1427 או ללבנו1428 ביום טוב, מפני שהוא מתקן כלי ביום טוב1429.
י כלי1426 הצריך הגעלה או ליבון אסור להגעילו1427 או ללבנו1428 ביום טוב, מפני שהוא מתקן כלי ביום טוב1429.
להואפילו אם רוצה להשתמש בו ביום לצורך אוכל נפש, מכל מקום אם היה אפשר להכשירו מערב יום טוב אלא ששכח1430, אסור להכשירו ביום טוב, כדין מכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב.
לוואם לא היה אפשר להכשירו מערב יום טוב מותר להכשירו ביום טוב1431, אלא שאין מורין כן1432, כדין מכשירים שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב1433:
לזיא מותר ללבן ביום טוב כלי ברזל שאפו בו מאכל של גבינה כדי לאפות בו ביום מאכל של בשר1434, אע"פ שהיה אפשר ללבנו מערב יום טוב1435, לפי שאינו ניכר שמתקן כלי1436, אלא הוא מחממו כדי לאפות בו.
לחובלבד שמיד שיעבירנו מן האש יתן בו המאכל של בשר1437. אבל אם יצטנן הכלי ואחר כך ילבנו שנית כדי לאפות בו, אם כן הרי ליבון הראשון לא היה רק להכשירו1438, ונמצא עשה הבערה כדי לתקן כלי ביום טוב1439:
לטיב וכל זה כשמלבן מחלב לבשר או מבשר לחלב, דכיון שאין צריך ללבנו היטב עד שיהא נצוצות נתזים ממנו, אלא די לו בליבון קל, כמ"ש בסי' תנ"א1440 וביו"ד בסי' קכ"א1441, אינו ניכר שמתקן כלי1442, אלא הוא מחממו כדי לאפות בו1443.
מאבל אסור ללבן ביום טוב כלי ברזל הבלוע מאיסור1444, אם היה אפשר ללבנו מערב יום טוב1445, אפילו רוצה לאפות מאכל של היתר1446 מיד שיעבירנו מן האש, דכיון שצריך ללבנו עד שיהיו נצוצות נתזים הימנו, הרי ניכר שמתכוין להכשירו ולתקן כלי ביום טוב1447:
מאיג וכל זה בכלי שמן הדין צריך הגעלה או ליבון. אבל אם אינו צריך אלא מחמת חומרא בעלמא, כגון שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח ורוצה לחזור ולצלות בו ביום טוב, מותר ללבנו תחלה1448, אע"פ שהיה אפשר ללבנו מערב יום טוב1449, דכיון שמן הדין אינן צריך כלל ליבון ולא הגעלה1450, הרי אינו מתקן כלום:
מבד. סקירה על סדר מכירת חמץ
א. סדר מכירת חמץ
את הקונטרס סדר מכירת חמץ שלפנינו ערך רבינו, כפי הנראה, בתקופת השנים תק"נ-תקנ"ח, כפי שיתבאר לקמן (בהמשך פרק זה, ובפרק ה).
א. סדר מכירת חמץ
את הקונטרס סדר מכירת חמץ שלפנינו ערך רבינו, כפי הנראה, בתקופת השנים תק"נ-תקנ"ח, כפי שיתבאר לקמן (בהמשך פרק זה, ובפרק ה).
מגבאותה תקופה ערך רבינו קונטרסי הלכה שונים: הלכות תלמוד תורה, הלכות רבית, הלכות הצריכות מחושן משפט, הלכות ציצית ותפילין, לוח ברכת הנהנין, הלכתא רבתי לשבתא, וגם את סדר מכירת חמץ שלפנינו (ראה "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק יח).
מדאת הקונטרס הזה צירף רבינו למכתב שכתב אל אנ"ש, בו כתב אודות שטר מכירת החמץ המצורף לו: "כפי המבואר בנוסח זה השלוח אליכם, אשר מתוכו יוכל כל אדם לכתוב שטר מכירה"1451.
מה*
מובסדור שערך והדפיס רבינו הזקן, שילב גם את סדר מכירת חמץ שלפנינו, עם מכתבו הכללי הנ"ל.
מזאחרי הדפסתו בסידורו, הוסיף רבינו והעיר בשלחן ערוך שלו (סי' תמח סי"ב): "אך כל איש אשר יראת ה' נגע בלבו לצאת ידי כל הדעות במכירת חמץ, שתהי' מכירה גמורה לדברי הכל, יכתוב השטר מכירה כנוסח הכתוב בסידור".
מחהשלחן ערוך שלו עדיין לא נדפס אז, רק הי' אצל רבינו בכתי"ק, ושם הוסיף, כנראה, את השורה הנ"ל.
מטהלכות פסח שבשוע"ר נכתבו על ידו בשנת תקל"א, בהיותו יושב בשבת תחכמוני אצל הרב המגיד במעזריטש (ראה "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק טו). אלא שמזמן לזמן הי' מוסיף ומגיה בהלכות אלו, ואחרי שנדפס סדר מכירת חמץ שלפנינו בסידורו, הוסיף את השורה הנזכרת.
נכבר הארכתי לבאר ("תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק כ), שכפי הנראה נדפס הסידור לראשונה לפני מאסרו וגאולתו בשנת תקנ"ט (שהרי הוא נרמז כמה פעמים במסמכי המלשינות ובתשובות רבינו עליהם. ונזכר גם ב"לוח ברכת הנהנין" שהדפיס אז: "כנוסח שכתוב בסידור").
נאשוב מצאנו שני דפים מתוך סדור מוקדם יותר, בעריכת רבינו, ופורסם על ידינו בס' שיעורי הלכה למעשה ח"א (ע' יג ואילך).
נבולכאורה הי' מקום לשער, שכבר בהוצאה הנ"ל נדפס סדר מכירת חמץ שלפנינו. ואפשר שמיד אז הוסיף רבינו בשלחן ערוך שלו, את השורה הזאת: "יכתוב השטר מכירה כנוסח הכתוב בסידור".
נגולפי זה הי' גם מקום לשער, שהן כתיבת הקונטרס שלפנינו, והן שילוחו לאנ"ש בצירוף מכתבו, והן הדפסתו בסידורו, והן הוספת ההערה הנ"ל בשלחן ערוך שלו, כל אלו נעשו בתקופת השנים שבין תק"נ-תקנ"ח1452.
נדאמנם הגיע לידינו אחד מהדפוסים הראשונים של הסדור, שנדפס לערך בשנת תקס"ג, ואילו סדר מכירת חמץ אינו מופיע שם (ראה מאמרו של הרי"צ לידר, בקובץ בית אהרן וישראל, גליון קפו ע' קלה וע' קמב).
נהואפשר שסדר מכירת חמץ נדפס לראשונה בסדור שנדפס אחר כך, ואז הוסיף רבינו שורה הנ"ל "יכתוב השטר מכירה כנוסח הכתוב בסידור".
נובכל אופן, בשנת תקע"ד נדפס לראשונה השלחן ערוך של רבינו – הלכות פסח, ובסופו חזר ונדפס סדר מכירת חמץ שלפנינו, והעירו על כך המו"לים (אצל סימן תמח סי"ב הנ"ל): "ולתועלת השלימות, למען לא יחסר כל בספר הזה, הצגנו נוסח זה בסוף הספר".
נז*
נחבנוסף לקונטרס זה, כתב רבינו קונטרס ארוך יותר, לבאר את מקורות ההלכה הזאת, כנזכר בסדר מכירת חמץ: "וכאשר הארכתי בקונטרס מיוחד על כל פרטי המבוארים בנוסח זה".
נטאמנם ה"קונטרס מיוחד על כל פרטי המבוארים בנוסח זה" מעולם לא נדפס, לא בסידור ולא בשלחן ערוך.
סמסתבר אם כן, שהוא נשרף בשריפה הגדולה שהיתה בלאדי בשנת תק"ע, אשר בה נשרף גוף-כתב-יד-קודש השלחן ערוך שלו (ראה "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ל).
סאכך, שכדי להבין את תוכן תקנות רבינו בסדר מכירת חמץ שלפנינו, חייבים אנו להתבונן במה שנרמז במכתבו של רבינו, המצורף לשטר מכירת חמץ, ובתשובתו של הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש, אשר בה כותב מה שאמר לו בזה כ"ק אחיו רבינו (כדלעיל בסדר מכירת חמץ הערות 5. 24. 59. 62. 81).
סבב. מכירת בהמה המבכרת
בנוסף ל"סדר מכירת החמץ" כתב רבינו גם את "סדר מכירת בהמה המבכרת", אשר דיניהם שווים זה לזה בכמה פרטים, וכן נדפסו יחד.
בנוסף ל"סדר מכירת החמץ" כתב רבינו גם את "סדר מכירת בהמה המבכרת", אשר דיניהם שווים זה לזה בכמה פרטים, וכן נדפסו יחד.
סגאמנם נראה שמתחלה נכתבו כשתי חטיבות נפרדות ומקבילות, ואחר כך חוברו יחדיו.
סדהחלק השני הזה מועתק בכתב-יד (2145 סד, א) כחטיבה נפרדת, ומתחיל: "ענין מכירת בהמה המבכרת" (נדפס בקובץ יגדיל תורה נ.י. חמ"ז ע' שכט).
סהוכשנתאחדו אחר כך לחטיבה אחת, מתחיל החלק השני: "ומענין לענין באותו ענין דמכירת חמץ לנכרי, באתי כמזכיר גם כן ענין מכירת בהמה המבכרת".
סוזה גרם לשינויי לשון נוספים שהוצרך רבינו לתקן אחר כך, בשעה שהתאחדו שניהם לחטיבה אחת (שינויים אלו מצויינים לעיל שם, הערות 106. 115. 123. 136). והעיקריים שבהם:
סזא) במקום שנכתב בתחלה: "כמו במכירת חמץ (בשם מהרא"י ז"ל בתרומת הדשן וגדולי הראשונים)", הנה אחרי שהתאחדו תוקן: "כדלעיל גבי מכירת חמץ".
סחב) בתחלה הוסיף רבינו בסוף החטיבה השניה את נוסח שטר ההתחייבות של הערב-קבלן. ואחרי שהתאחדו שתי החטיבות יחד, נשמט נוסח חתימת יד הערב-קבלן לבהמה המבכרת, ונכתב רק "כנוסח דלעיל" (אצל מכירת חמץ); אף שיש ביניהם איזה שינויים קלים (נוסח מקורי זה מועתק לעיל שם הערה 136).
סטמכל מקום נראה, שגם בתחלה, כשנכתב כחטיבה נפרדת, גם אז נכתב בהמשך לסדר מכירת חמץ, שהרי גם בכתב-יד הנ"ל נכתב קרוב לסופו "כנ"ל גבי מכירת חמץ".
ע*
עאבסוף סדר מכירת חמץ ובהמה המבכרת, נוסף קטע אחד המתחיל: "ומדי דברי בענין הבכור", והוא פסק רבינו בענין מום שבתנוך אוזן הבכור, אשר חלק האוזן הנקרא תנוך איננו אותו סחוס רך שבאוזן מבחוץ, אלא הוא הסחוס הקשה שבאוזן הבולט מבפנים, אצל נקב האוזן, שדוקא בו נעשה הבכור בעל מום.
עבעל כך כותב בשו"ת "צמח צדק" (יורה דעה סי' רכט, ובהשלמה שבסוף הספר שם (כא, א), אשר נכתבה בשנת תקפ"ט): "מעשה שהי' מפורסם בלאדי בשנים הראשונות של דירתינו, אשר אירע עובדא דצרימת אוזן בבכור, והתיר השמש דשם, שהיה מ"ץ גם כן שם, ונשחט הבכור על פיו, אחר כך בא המעשה לדודינו הרה"ג מוהר"י ליב ז"ל מיאנאוויטש, שהיה אז גם כן בלאדי, וקשה בעיניו פסק ההיתר הנ"ל, ובא עם השאלה לפני כאאזמו"ר הגאון נ"ע, ונשא ונתן טובא בדין זה, וכפי שהי' מפורסם אז צוו לקבור בשר הבכור הנ"ל, וכמדומה שכתב על זה שו"ת באריכות … והי' מהצורך להשיג התשובה שהשיב על זה כאאזמו"ר הגאון ז"ל, ואינה אצלי".
עגכמו כן נזכר מעשה זה בתשובתו של הרה"ק רבי יצחק אייזיק עפשטיין מהומיל (קובץ יגדיל תורה נ.י. חי"ב ע' לה): "שעיני ראו בלאדי, שאדמו"ר נבג"מ אסר בכור שהותר מחמת צרימת סחוס האזן שמבחוץ ... לא אוכל לשנות מפסק אדמו"ר נ"ע".
עדרבינו עבר מלאזניא ללאדי – בשלהי קיץ תקס"א, והמעשה הנ"ל הי' (כאמור לעיל) "בשנים הראשונות" של מגוריו בלאדי.
עהלערך באותה תקופה שהתיישב רבינו בלאדי, התמנה אחיו הרה"ק מהרי"ל לרבה של יאנאוויטש (ראה "שארית יהודה" חו"מ סי' ו, שהוא חותם: "יום א' ט' שבט תקס"ד לפ"ק פה ק' יאנוויץ". ותצלום כתי"ק – שם ע' תשט. סקירת תולדותיו – ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ד); אלא שמזמן לזמן הי' בא אל כ"ק אחיו רבינו בלאדי, וגם בשעת אותו מעשה "בא המעשה לדודינו הרה"ג מוהר"י ליב ז"ל מיאנאוויטש, שהיה אז גם כן בלאדי".
עולעת עתה לא נתברר לנו מיהו "השמש דשם, שהיה מ"ץ גם כן שם", אשר התיר "ונשחט הבכור על פיו". ידוע לנו רק שבתקופת אדמו"ר ה"צמח צדק" הי' בלאדי המ"ץ מו"ה ליפמן (שו"ת שלו נדפסה בהוספות לשו"ת צמח צדק חלק אהע"ז עח, ד).
עזכיון שפסק זה של רבינו, הוא הוא אותו הפסק שבהוספה הנזכרת לסדר מכירת חמץ ובהמה המבכרת, מסתבר אם כן, שבאותה שעה ובאותו מעשה הוסיף רבינו גם את הקטע הזה אל סדר מכירת חמץ ובהמה המבכרת.
עחכבר נזכר לעיל, שכפי הנראה נכתב סדר מכירת חמץ על ידי רבינו בין השנים תק"נ-תקנ"ח, ולערך בשנת תקס"ג הוסיף לו רבינו את הקטע הנ"ל בענין המום שבתנוך אוזן הבכור.
עטהקטע הזה לא הי' למראה עיני המו"ל של שלחן ערוך רבינו בשנת תקע"ד, ולא נדפס עד להוצאת זיטאמיר תר"ח. גם בשו"ת הנזכרים של אדמו"ר ה"צמח צדק" ושל הרה"ק רבי יצחק אייזיק מהומיל, שנכתבו בשנת תקפ"ט (ראה בהערות שם ושם), לא נזכרה הוספה זו, שכנראה עדיין לא נתפרסמה אז.
פ*
פאהובא לעיל מ"ש בשו"ת צמח צדק (שם): "וכמדומה שכתב על זה שו"ת באריכות … והי' מהצורך להשיג התשובה שהשיב על זה כאאזמו"ר הגאון ז"ל, ואינה אצלי".
פבעד היום לא התפרסמה "התשובה שהשיב על זה" רבינו. אך ב"שארית יהודה" (חלק יו"ד סי' יח) נדפס ביאור הלכה זו, והראיות למסקנא זו. אחר העיון בו, כמדומה ברור, שהסגנון והתוכן של הביאור הזה הוא של רבינו בעצמו, אשר בו כתב את הוכחותיו לפסק הנזכר. והיא היא "התשובה שהשיב על זה" רבינו באותה שעה.
פגיש אם כן מקום לשער, אשר מהרי"ל העתיק אז את התשובה הזאת מכתי"ק של רבינו, ובעת ההכנה לדפוס של הספר "שארית יהודה" (בשנת תר"ב), כשמצאו המו"לים את הביאור הזה בכתי"ק מהרי"ל, דימו בנפשם כי תשובה זו נכתבה על ידי מהרי"ל בעצמו, ולכן הדפיסוה על שמו.
פדוהרי זה הי' חלק גדול של עיסוקו של הרה"ק מהרי"ל, אשר העתיק את כל השלחן ערוך מכתי"ק של רבינו, והכינו לדפוס. גם העתיק את פסקי הסידור מכתי"ק של רבינו, והכינם לדפוס. וגם רשם את דרושיו של רבינו, שמהם הוכן הספר "תורה אור" (ראה בכל זה "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ד).
פהמסתבר אם כן אשר היא היא התשובה, שאודותה כותב בשו"ת צמח צדק (בשנת תקפ"ט): "והי' מהצורך להשיג התשובה שהשיב על זה כאאזמו"ר הגאון ז"ל, ואינה אצלי".
פומטעם זה מודפס הביאור הזה, בתור נספח להוספה זו של רבינו – לסדר מכירת חמץ ובהמה מבכרת (לעיל הוספה ב), עם פיענוח לענ"ד בשולי הגליון.
פזג. ביאורים לסדר מכירת חמץ
אחרי הסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, ובפרט אחרי שנדפס ה"סדר מכירת חמץ" בהוספות לשלחן ערוך שלו, פנו בנושא זה, כמה מגדולי החסידים, אל אחיו הרה"ק מהרי"ל, כאמור בתשובתו שנדפסה בספרו שארית יהודה (סי' י): "שלא מצאו אנשי חיל ידיהם להבין קריצת ורמיזת הקדמתו במה שכתב, דמה שנהגו לכתוב והמותר זקפתי עליו במלוה אינו מועיל לגדולי הראשונים ז"ל, וישוטטו אנה ואנה לבקש דברי גדולי הראשונים ולא ימצאו".
אחרי הסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, ובפרט אחרי שנדפס ה"סדר מכירת חמץ" בהוספות לשלחן ערוך שלו, פנו בנושא זה, כמה מגדולי החסידים, אל אחיו הרה"ק מהרי"ל, כאמור בתשובתו שנדפסה בספרו שארית יהודה (סי' י): "שלא מצאו אנשי חיל ידיהם להבין קריצת ורמיזת הקדמתו במה שכתב, דמה שנהגו לכתוב והמותר זקפתי עליו במלוה אינו מועיל לגדולי הראשונים ז"ל, וישוטטו אנה ואנה לבקש דברי גדולי הראשונים ולא ימצאו".
פחבהמשך התשובה ביאר מהרי"ל את מקור ההלכה, על יסוד הדברים אשר "שמעתי רק דרך רמז וראשי פרקים ... אולי לא ירדתי לסוף דעת רבינו ז"ל ... ואמר כי לא לחנם הזכיר אותו בהקדמתו, אלא שרמז רמז שמשם הוציא דבריו ... וחשש רבינו אחמו"ר ז"ל לדבריהם ... ועוד אנהרינהו רבינו הגאון ז"ל לעיינין ... ואני שמעתי ממורי אחי רבינו הגאון ז"ל נ"ע ... ואינני זוכר טעמו היטב, אבל באמת דעת לנבון נקל".
פטגם כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" ביאר הדברים האלה בכמה מקומות (חידושים קמח, ג. פסקי דינים לב, א-ד. שו"ת חלק או"ח סוס"י מח).
צבשנת תרמ"ז הדפיס הגאון החסיד מוהרא"ד לאוואוט את "סדור תורה אור" של רבינו, עם באור "שערי תפלה" (ואחר כך במהדורה בתרא בשם "שער הכולל"), ובסופו הדפיס את סדר מכירת חמץ של רבינו, עם ביאורו עליו בשולי הגליון.
צאבשנת תרנ"ט הדפיס הגאון החסיד מו"ה אברהם ברודנא את ספרו "ברכת אברהם" ח"ב, ובתחלתו הדפיס את סדר ונוסח שטר מכירת חמץ, המיוסד על סדר מכירת חמץ של רבינו (עם השינויים הנצרכים לאור התפתחות הדורות ושינויים בסדר החיים, ראה לקמן פרק ט), עם ביאור בשולי הגליון, בו מביא מ"שערי תפלה" הנ"ל, ולפעמים חולק על דבריו ולפעמים מבארם. ושוב הדפיס אותו עם איזה הוספות, בספרו "מגיני אברהם" (ירושלים תרפ"ו).
צבלראשונה דנתי בביאור שיטת רבינו בסדר מכירת חמץ בקובץ יגדיל תורה נ.י. (חוב' כא, אייר תשל"ח, בהערות המערכת שבעמודים תקמה-תקנה).
צגבשנת תשמ"ה הדפיס הרב יוסף יצחק שי' בלינוב ספר "מכירת חמץ בערב קבלן", בו ביאר באריכות את שיטת רבינו ומקורותיו.
צדבשנת תשנ"ז ערכתי את הקונטרס "סדר מכירת חמץ – לפי תקנת רבותינו", כדי שממנו יהי' אפשר ללמוד ולסדר את מכירת החמץ לנכרי לפי תקנת רבותינו.
צהבשנת תשנ"ח נדפס שוב קונטרס הנ"ל – כהוספה לספר "תיקוני מקוואות – לפי תקנת רבותינו".
צוכל זה בנוסף לכמה ספרים שמביאים פרטים רבים מסדר מכירת חמץ שלפנינו ודנים בהם, והם מובאים לאורך הספר שלפנינו – בהערות שבשולי הגליון.
צזבמשך השנים שמאז ועד עתה, נדפס השלחן ערוך של רבינו הזקן, ופסקי הסדור שלו, במהדורה חדשה עם ציונים ומראי מקומות. כמו כן נדפסה מהדורה חדשה של הספר "שארית יהודה" לאחיו מהרי"ל, אשר בו ביאר את תקנת רבינו במכירת חמץ – כפי ששמע מרבינו בעצמו.
צחבהמשך לזה נתבררו כמה פרטים בביאור שיטת רבינו בהלכות מכירת חמץ, ובהתאם לזה נדפסה בשנת תשע"ד, מהדורה חדשה של "סדר מכירת חמץ", עם ביאור לענ"ד, בספר בפני עצמו.
צטלפנינו סקירה כללית בנושא, כאשר בכל פרט יצויין להערות שבפנים הספר, בהן מבוארים הדברים בפרטיות יותר.
קד. המנהג לפני תקופת רבינו הזקן
בתקופת המשנה והגמרא והראשונים, היו כולם מבערים את חמצם שבתוך ביתם, ולא הי' צורך כל כך למכור את חמץ.
בתקופת המשנה והגמרא והראשונים, היו כולם מבערים את חמצם שבתוך ביתם, ולא הי' צורך כל כך למכור את חמץ.
קאמלבד באופן יוצא מהכלל, כמו הנוסע בספינה בימי החג, ולא יחזור ליבשה עד כמה ימים אחרי החג, שאם יבער את החמץ לפני הפסח לא יהי' לו מה לאכול אחרי חג הפסח, מבואר על זה בברייתא (תוספתא פסחים פ"ב ה"ו. הובאה בירושלמי פ"ב ה"ב): "ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי, ונותנו במתנה, וחוזר ולוקח ממנו לאחרי הפסח, ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה".
קבאחר כך, כשהתרבו יהודים שיש להם הרבה חמץ בבית, כמו יי"ש שיכול לעמוד זמן רב ולא יתקלקל, ואם יבער כל החמץ שבביתו יהי' בזה הפסד מרובה. וגם לא היה יכול למכרו לנכרי, כי הנכרי לא ירצה לשלם לו את כל מחירו. התחילו רבים למכור את חמצם לנכרי.
קגסדר מכירת החמץ לנכרי, באופן רגיל יותר, נתקן לראשונה לפני כשש מאות שנה, על ידי בעל תרומת הדשן (סי' קכ): "מי שיש בידו עניני חמץ סמוך לפסח וקשה עליו לבערם ורוצה לתתם לנכרי חוץ לבית … ישמרם לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתנה לו … רק שיתנם לו במתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרם לו מכירה גמורה בדבר מועט".
קדהלכה זו היא אותה ההלכה שבתוספתא הנ"ל, אלא שכאן מדובר ביהודים שיש להם הרבה חמץ, ולא ירצה הנכרי לשלם לו את כל מחירו, ולכן מייעץ התרומת הדשן שימכור לו "שיתנם לו במתנה גמורה ... או שימכרם לו מכירה גמורה בדבר מועט".
קהתקנה זו נפסקה גם בשלחן ערוך (סי' תמ"ח ס"ג), ודנים בו נושאי כליו. וכן הובאה הלכה זו בשוע"ר (סי' תמח ס"ו): "ישראל שיש לו חמץ הרבה בערב פסח ורוצה למכרו לנכרי המכירו ומיודעו או ליתנו לו במתנה, אע"פ שהוא יודע בהנכרי שלא יגע בחמצו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ואז יחזירנו לו, הרי זה מותר, דכיון שאם לא היה הנכרי רוצה להחזירו לו לא היה יכול לתבוע ממנו בדין שיחזירנו לו, אם כבר קנהו הנכרי באחד מדרכי הקנייה שיתבאר, נמצא שכל ימי הפסח החמץ קנוי להנכרי בקנין גמור, ואחר הפסח שהוא מחזירו לו מתנה הוא שהוא נותן לו".
קובאופן זה היתה נהוגה בישראל מכירת החמץ במשך כמאתים וחמשים השנים הבאות (לערך בין השנים ר-תק"נ), לאלו שהיה ברשותם הרבה חמץ.
קזה. זקיפת המותר במלוה
בתקופה הקודמת הלזו, היתה עיקר מכירת החמץ, לחמץ מועט שנשאר מונח בבית הישראל, שבזה אין הסיכון גדול כל כך כשנותנו במתנה לנכרי המכירו, או כשמוכרו לו במחיר סמלי.
בתקופה הקודמת הלזו, היתה עיקר מכירת החמץ, לחמץ מועט שנשאר מונח בבית הישראל, שבזה אין הסיכון גדול כל כך כשנותנו במתנה לנכרי המכירו, או כשמוכרו לו במחיר סמלי.
קחבימי תקופת רבינו הזקן לא יכלו יותר להסתפק במנהג זה של מכירת חמץ, שהרי ליהודים רבים היו בתקופה זו עסקים של חמץ (בית מרזח וכיו"ב), שהוא עסק חייו של הישראל, ואם יתנו לנכרי במתנה, או ימכרו לו במחיר סמלי, יכול הישראל להפסיד את כל עסק פרנסתו, שמא לא יחזירנו הנכרי עד שישלם לו סכום גדול מאד. לכן התחיל להתפשט המנהג, למכור את החמץ לנכרי במחירו המלא.
קטוכיון שהנכרי לעולם לא יסכים לשלם לישראל את המחיר המלא של העסק, תיקנו שהמכירה תהיה על ידי זקיפה במלוה, והיינו שהנכרי ישלם עבור החמץ דמי קדימה בלבד, ואילו את שאר המעות שהוא חייב עבור החמץ זוקפים עליו במלוה, כלומר, שמעות אלו נשארים על הנכרי בתורת חוב בלבד, ואחר הפסח נותן הנכרי ליהודי את החמץ – תמורת שארית החוב שעליו, ואז נותן הישראל לנכרי את דמי הקדימה שקיבל ממנו, תמורת החמץ שמקבל עתה מהנכרי.
קיבאופן זה אין סיכון שהנכרי לא יחזיר את עסק החמץ אל הישראל, שהרי אם אינו מחזיר את החמץ חייב הוא לשלם עבורו את כל שארית החוב. ולכן אין חשש הפסד.
קיאתקנה זאת נזכרת לראשונה בפרי מגדים, שנדפס לראשונה בפפד"א תקמ"ו (משבצות זהב ס"ק ו): "ויראה לי שיש למכור החדר והחפץ בסך רב הרבה יותר משויו, ויזקוף במלוה".
קיבגם בעל ה"נודע ביהודה" תיקן, באותה תקופה, למכור את החמץ באופן זה, כמסופר על ידי בנו רבי שמואל לנדא (שיבת ציון, פראג תקפ"ז, סי' י): "נתייסד פה פראג על פי הוראת אב"ד, ובהסכמת בית דינו הגדול בית דין מורי שאלות יצ"ו, היותר טוב ומובחר שבדרכים".
קיגניתן אם כן לשער, שבעל ה"נודע ביהודה" תיקן תקנה זו לערך באותה שעה שבעל הפרי מגדים כתב על כך (לפני תקמ"ו), היינו איזה שנים לפני פטירתו של בעל ה"נודע ביהודה" (בשנת תקנ"ג).
קידאחר כך הועתקה תקנה זו לכמה ספרים שבעשרות השנים הבאות (כדלעיל בסדר מכירת חמץ הערה 22).
קיהכבר נזכר לעיל (פרק א) שסדר מכירת החמץ של רבינו נכתב, כנראה, בתקופת השנים שבין תק"נ-תקנ"ח, אחרי אשר לערך משנת תקמ"ו ואילך התחילה להתפשט תקנה זו "לזקוף עליו במלוה". וזאת היא כוונת רבינו במה שכתב "וחדשים מקרוב באו לתקן לכתוב והמותר זקפתי עליו במלוה".
קיוו. ערב קבלן
על תקנה זו של "והמותר זקפתי עליו במלוה", כותב רבינו בסדר מכירת החמץ: "וגם זה אינו מועיל לפי דעת גדולי הראשונים ז"ל ... ולזאת אין תקנה אחרת למכור בהקפה אלא להיות יד ישראל אחר באמצע", היינו שהמכירה תהיה דוקא על ידי ערב-קבלן.
על תקנה זו של "והמותר זקפתי עליו במלוה", כותב רבינו בסדר מכירת החמץ: "וגם זה אינו מועיל לפי דעת גדולי הראשונים ז"ל ... ולזאת אין תקנה אחרת למכור בהקפה אלא להיות יד ישראל אחר באמצע", היינו שהמכירה תהיה דוקא על ידי ערב-קבלן.
קיזכלומר שלפני קניית החמץ, מתחייב יהודי אחר להיות ערב-קבלן עבור הנכרי, לשלם את החוב הזה בשלימותו, מיד כשיבוא זמן התשלום. את שטר ההתחייבות הזה מוסר הערב-קבלן לנכרי, והנכרי מוסרו לישראל המוכר, יחד עם דמי הקדימה שנותן לו. ובזה מסיים הנכרי את התשלום עבור החמץ, באופן ששוב "לא יהיה להישראל בעל החמץ שום עסק בעולם עם האינו יהודי הקונה החמץ, ולא יהיה האינו יהודי נשאר חייב כלום לבעל החמץ, אלא לישראל אחר שלא היה החמץ שלו עדיין מעולם".
קיחאחרי חג הפסח, מחזיר הנכרי את החמץ לערב-קבלן – תמורת שארית המעות של החמץ שהנכרי חייב לערב-קבלן (יחד עם דמי הקדימה ששילם הנכרי לישראל), והערב-קבלן מחזיר את החמץ לישראל – תמורת שארית המעות של החמץ שהערב-קבלן חייב לישראל המוכר (יחד עם דמי הקדימה הנ"ל).
קיטהוספת התחייבות ה"ערב-קבלן" למכירת החמץ, נזכרת כבר בשוע"ר (סי' תמח ס"ח): "לכתחלה צריך שיטול ממנו הישראל כסף או שוה כסף כפי שיווי כל המקח של כל החמץ בשער שבשוק. או שיקח ממנו מעט כסף או שוה כסף, ובעד השאר יעמיד לו ערב קבלן בעד כל המעות שישלם לו לזמן פרעון שקבע לו, בענין שלא יהיה לו שום טענה ומענה על הנכרי בעד המעות כי אם על הערב קבלן".
קכולא נתברר לנו מתי הוסיף רבינו קטע זה בשלחן ערוך – לפני תקנת הפרי מגדים והנודע ביהודה, למכור את החמץ על ידי זקיפת שארית המעות במלוה (היינו שתקנת המכירה בערב קבלן נתקנה לפני תקנת המכירה בזקיפת המותר במלוה), או אחריה.
קכאובכל אופן יש הפרש גדול בין מה שכתב בשלחן ערוך שלו, לבין מה שכתב ב"סדר מכירת חמץ", אשר לפי האמור בשוע"ר הוא רק "לכתחלה". ואילו כאן בסדר מכירת חמץ, הוסיף וביאר, אשר "לכתוב והמותר זקפתי עליו במלוה ... אינו מועיל לפי דעת גדולי הראשונים ז"ל", ולכן אין עצה אלא שתהי' המכירה על ידי ערב-קבלן (כדלעיל בסדר מכירת חמץ, הערה 26).
קכב*
קכגאחרי הסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, ובפרט אחרי שנדפס ה"סדר מכירת חמץ" בהוספות לשלחן ערוך שלו, פנו כמה מגדולי הרבנים בשאלה אל אחיו הרה"ק מהרי"ל (שארית יהודה סי' י): "שלא מצאו אנשי חיל ידיהם להבין קריצת ורמיזת הקדמתו במה שכתב, דמה שנהגו לכתוב והמותר זקפתי עליו במלוה אינו מועיל לגדולי הראשונים ז"ל, וישוטטו אנה ואנה לבקש דברי גדולי הראשונים ולא ימצאו".
קכדומבאר המהרי"ל שם, שהכוונה היא אל:
קכהא) דעת גדולי הראשונים, אשר מה שמועיל זקיפת מותר המעות במלוה הוא דוקא כשעשו קנין נוסף למכירה זו, והמעות הם רק לתשלום המכירה. והיינו שאם אינו משלם לו את מעות תשלום כל המכירה אינו המוכר סומך דעתו על המכירה, ואם זקף עליו במלוה אזי סומך דעתו על המכירה. משא"כ בחמץ, שאין הנכרי מושך את כל החמץ כדי לקנות אותו בקנין משיכה, וכל הקנין הוא קנין מעות בלבד, הנה "קנין מעות" פירושו – שמשלם לו את כל המעות, ולא רק חלקו, ולכן אין מועלת כאן זקיפת מותר המעות במלוה.
קכוב) דעת גדולי הראשונים, שעכ"פ במקום דעייל ונפיק אזוזי, היינו כשהוא מחכה לתשלום המלא, אין דמי הקדימה נחשבים "קנין מעות", ולכן אין מועלת כאן זקיפת מותר המעות במלוה.
קכזפירוש הדברים הוא, שיש שתי סיבות שהאדם מוכר את חפצו: (א) שאינו זקוק לו יותר, ולכן מוכרו. (ב) שהוא מוכר את חפצו משום שהוא זקוק למעות.
קכחוהנה באופן הא' שאינו זקוק מיד למעות, ומוכר את החפץ שאינו זקוק לו יותר, אזי אפשר להחשיב את דמי הקדימה כאילו זהו התשלום המלא של החפץ וחשוב "קנין מעות". משא"כ באופן השני, שהוא מוכר את חפצו באופן שהוא מחכה לכל דמי החפץ שמוכר (עייל ונפיק אזוזי), אזי אי אפשר להחשיב את דמי הקדימה כאילו זהו התשלום המלא של החפץ – לדעה זו, ולכן אין זה חשוב "קנין מעות". ולכן אין מועלת בזה זקיפת מותר המעות במלוה.
קכטוכך הוא גם במכירת חמץ, שהוא עייל ונפיק אזוזי, שהרי מצפה לקבל את המעות מיד אחרי חג הפסח (או שיקבל אז את החמץ בתור תשלום עבור החוב הזה). ואף שמוכר את החמץ כדי להפטר ממנו, מכל מקום הרי המכירה היא בתנאי שיקבל את המעות (או את החמץ) מיד אחר הפסח. ולכן חשוב כעייל ונפיק אזוזי, אשר אין דמי הקדימה חשובים "קנין מעות" עד שיקבל הישראל את כל דמי החמץ, היינו דמי הקדימה יחד עם שטר ההתחייבות של הערב-קבלן, ושוב אין הישראל מצפה לשום תשלום נוסף מהנכרי, וזה מועיל לכל הדעות.
קלז. השכרת החדרים
בנוסף למכירת החמץ ב"קנין מעות" האמור לעיל, התקין רבינו להשכיר לנכרי את החדרים שהחמץ מונח בהם.
בנוסף למכירת החמץ ב"קנין מעות" האמור לעיל, התקין רבינו להשכיר לנכרי את החדרים שהחמץ מונח בהם.
קלאבשוע"ר הצריך למכור לנכרי את החדרים שהחמץ מונח בהם (ואחר הפסח לקנותם חזרה מהנכרי); אלא שמכירת החדרים כרוכה בקשיים שונים, כדלקמן. ולכן מסיק בסדר מכירת חמץ "ואין תקנה אלא בשכירות".
קלבשני טעמים נאמרו למכירת (או השכרת) החדרים שהחמץ מונח בהם לנכרי:
קלגא) אף שאנו מוכרים את החמץ בערב-קבלן, עדיין אין זה אלא "קנין מעות", ויש אומרים שהנכרי אינו קונה מטלטלין בקנין מעות בלבד, אלא במשיכה, ואם החמץ רב שאי אפשר לנכרי בעצמו להוציא את כולו מרשות הישראל קודם הפסח, צריך להקנותו לנכרי גם בקנין "אגב קרקע", דהיינו שימכור לנכרי גם את החדרים שהחמץ מונח בתוכו, ויאמר לו: "אגב החדרים תזכה גם בחמץ שבתוכם".
קלדב) אף בחמץ של נכרי שמונח בבית הישראל, אם אחריות החמץ היא על הישראל נחשב כאלו החמץ הוא של הישראל, ולכן צריך הישראל למכור (או להשכיר) את החדרים לנכרי, שאז החמץ הוא בבית הנכרי, כך שאף אם החמץ הוא באחריות הישראל אינו עובר עליו. ואף שכאן אין החמץ באחריות הישראל, מכל מקום יש כמה טעמים לחשוש שהוא קצת באחריותו, ולכן החמירו למכור (או להשכיר) החדרים לנכרי.
קלהלפי הטעם הראשון בלבד הי' סגי במכירת קרקע אחרת, ולא היינו זקוקים שתהי' המכירה אגב חדרים אלו שהחמץ מונח בהם; או עכ"פ הי' סגי במכירת אחד מהחדרים שהחמץ מונח בהם. משא"כ לטעם השני הנ"ל, צריך הישראל למכור לנכרי את כל החדרים שהחמץ מונח בהם, כדי שיהי' כל החמץ ברשות הנכרי. ונתבאר כל זה לעיל בסדר מכירת חמץ (הערה 42).
קלו*
קלזוהנה בשוע"ר הצריך למכור את החדרים לנכרי על ידי ערב-קבלן, כי אם ימכור את החדרים לנכרי במחיר סמלי, אולי לא יסכים הנכרי להחזיר לו את החדרים אלא במחירם המלא. על כן עדיף למכור אותם לו בערב-קבלן, ואחרי פסח יחזיר הנכרי את החדרים לערב-קבלן, תמורת שארית המעות שהנכרי חייב לערב-קבלן, והערב-קבלן יחזירם לישראל תמורת שארית המעות שהערב-קבלן חייב לישראל המוכר.
קלחאמנם בסדר מכירת החמץ כתב: "ואין תקנה אלא בשכירות כפי המבואר בנוסח זה". והיינו שאין מוכרים את החדרים לנכרי, כי אם משכירים אותם לו לימי הפסח, וכמבואר בנוסח השטר: "ועוד זאת השכרתי בשכירות גמורה לאינו יהודי מוכ"ז את מקומות של כל החמץ הנ"ל, במקח אחד זהב בעד כל חדר מהיום עד כלות יום או יומים … אחר הפסח … ואגב קנין שכירות החדרים יהיה קנוי לו כל החמץ שבהם ביתר שאת ויתר עז על קנין דלעיל".
קלטכמה טעמים נאמרו להעדפת שכירות על מכירה (ונתבארו לעיל שם הערות 43. 44):
קמא) מכירת החדרים היא דוקא על ידי ערב-קבלן. משא"כ על השכירות אין הכרח לערב-קבלן [כל זה הוא בתקופת רבינו הזקן. אמנם עתה נהוג להעמיד ערב-קבלן גם על שכירות החדרים, מטעם שיתבאר לקמן פרק ט].
קמאב) מכירת החדרים היא דוקא על ידי שטר קנין, שדיניו מסובכים. משא"כ על השכירות אין זקוקים לשטר קנין.
קמבג) לפעמים הבית אינו שייך לישראל בעל החמץ, והוא גר שם בשכירות, ואז לא יוכל למכור את החדרים, אלא להשכירם.
קמגח. קנינים נוספים ליתר שאת
בכל הנ"ל נתבאר אופן מכירת החמץ: (א) בקנין כסף. (ב) בקנין אגב קרקע.
בכל הנ"ל נתבאר אופן מכירת החמץ: (א) בקנין כסף. (ב) בקנין אגב קרקע.
קמדאמנם לכמה מגדולי הפוסקים אין "קנין כסף" מועיל בנכרי, ולכמה מגדולי הפוסקים אין "קנין אגב קרקע" מועיל בנכרי. ואם כן מה יעשה?
קמהנתבאר על זה בשוע"ר (סי' תמח ס"ח): "אבל בדיעבד שלא קנה הנכרי את החמץ אלא במשיכה בלבד או בכסף בלבד ועבר עליו הפסח הרי זה מותר אפילו באכילה", ונתבאר לעיל בסדר מכירת חמץ (הערה 16). והיינו בדיעבד, אבל לכתחלה אין להסתפק בקנין מעות בלבד ובקנין אגב קרקע בלבד. אלא אם כן מה יעשה לכתחלה?
קמוכותב על זה בשוע"ר (סי' תמח סי"א): "צריך להקנותו להנכרי באחד משאר דרכי הקניה שהן קנין גמור המועיל שלא יוכל אחד מהן לחזור בו, כגון בכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות בו, דהיינו על ידי הרושם שנהגו בקצת מקומות, שכשהלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא קנוי לו קנין גמור, או על ידי תקיעת כף, או על ידי נתינת פרוטה במקומות שנוהגין שכשהלוקח נותן פרוטה למוכר, או שמכין בכפיהן זה על גבי זה נגמר המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו, או על ידי שימסור הישראל להנכרי את המפתח מן החדר שהחמץ מונח בתוכו אם הוא במקום שנוהגין שמסירת המפתח קונה קנין גמור".
קמזכל זה נתבאר בשוע"ר. אמנם בסדר מכירת חמץ חזר בו וכתב: "ומי שעולה על דעתו שמכירת חמץ הוא מדברי סופרים … שגגה הוא בידו … ולזאת אם המכירה אינה כדת עובר עליו בבל יראה ובל ימצא".
קמחומזה נראה לכאורה, שאף בדיעבד לא תועיל מכירת החמץ לנכרי בקנין כסף בלבד. ואף בהוספת קנין אגב קרקע אין להסתפק לכתחלה, ויש להוסיף עוד קנינים שיכולים להועיל אף בנכרי.
קמטולכן הוסיף רבינו בנוסח שטר המכירה עוד שלושה קנינים נוספים: "וכבר מסרתי לו המפתחות לקנות בהם החמץ שבחדרים הנ"ל. וגם נתתי לו ידי על המכירה הנ"ל כדרך התגרים ... קבלתי ממנו אחד זהב מזומן על עירבון שקורין זאדאטיק כמנהג הסוחרים" (כדלעיל שם הערה 81). וגם נוסף לזה קנין חצר באופן שמועיל לכמה דעות גם בנכרי (כדלעיל שם הערה 99)
קנויש עוד טעם נוסף למסירת המפתחות, ונתבאר לעיל שם (הערה 61).
קנא*
קנבבשו"ת שארית יהודה (חלק או"ח סי' יא) כותב מהרי"ל, אחיו של רבינו הזקן: "לפי שיש אומרים אין קנין אגב קונה באינו יהודי, ולפיכך לא כתב רבינו הגאון ז"ל קנין זה אלא ליתר שאת. אני רגיל לצוות להוסיף קנין חליפין".
קנגוביאור דבריו, שהן בקנין אגב והן בקנין חליפין, בשניהם יש פוסקים הסוברים שמועיל בנכרי ויש פוסקים הסוברים שאינו מועיל, ורבינו לא צוה להוסיף את קנין אגב רק ליתר שאת, שכן כותב בשטר המכירה "ואגב קנין שכירות החדרים יהיה קנוי לו כל החמץ שבהם ביתר שאת ויתר עז על קנין דלעיל", היינו שאין סומכים על קנין זה בלבד רק בתור תוספת לקנין כסף העיקרי. אשר לכן "אני רגיל לצוות להוסיף קנין חליפין", שגם הוא מועיל לכמה פוסקים.
קנדאמנם רבינו הביא בקונטרס אחרון שבסי' תמא סק"ג את דברי הש"ך ש"האריך בראיות דנכרי אינו קונה בקנין סודר", ומוסיף אשר "לכך לא הזכרתי קנין סודר בפנים בסי' תמ"ח, אבל הזכרתי כאן לענין דיעבד". והיינו שהן בשלחן ערוך והן בסדר מכירת החמץ הזכיר רק את קנין אגב קרקע ולא את קנין אגב סודר.
קנהולכן גם ברוב נוסחי השטר מרבני אנ"ש שהיו לפנינו לא נזכר קנין אגב סודר אצל הנכרי, וכדברי רבינו הזקן הנזכרים, וכיון דנפיק מפומי' דרב כו'. אך מכל מקום יש מרבני אנ"ש המוסיפים גם קנין אגב סודר מהנכרי, כדברי מהרי"ל ב"שארית יהודה".
קנוט. מכירת החמץ בזמנינו
לאור התפתחות הדורות והשינויים בסדר החיים, הוכרחו שינויים גם באופני מכירת החמץ, שבזה נכתבו כמה תשובות על ידי רבותינו אדמו"רי חב"ד לדורותיהם, ועל ידי גדולי רבני חב"ד. וכמה סיבות לזה:
לאור התפתחות הדורות והשינויים בסדר החיים, הוכרחו שינויים גם באופני מכירת החמץ, שבזה נכתבו כמה תשובות על ידי רבותינו אדמו"רי חב"ד לדורותיהם, ועל ידי גדולי רבני חב"ד. וכמה סיבות לזה:
קנזא) בתקופת רבינו הזקן, ברוב הבתים לא היה נשאר חמץ לימי הפסח, ואלו שהי' להם עסק של חמץ מכרו את החמץ לנכרי ישיר בלי ממוצעים. ולכן בשטר המכירה של רבינו הזקן, הישראל מוכר את החמץ לנכרי בלי ממוצעים. אמנם בזמנינו נשארים מוצרי חמץ כמעט בכל בית, ולכן כולם מוכרים את החמץ לנכרי, וכדי להקל על הקהל, נוהגים שכל אחד מהקהל ממנה את הרב למורשה ולשליח למכור את חמצו, והרב מוכר את החמץ של כל אנשי הקהלה – על פי כתב ההרשאה שבידיו, שמוסרו לנכרי יחד עם שטר המכירה.
קנחעל תחלתו של המנהג הזה נתבאר בשער הכולל (אות י): "המנהג שכל בני העיר נותנים הרשאה להרב דמתא שימכור חמצם (כמו שהי' המנהג גם בחיי אדמו"ר ז"ל)".
קנטמנהג זה נזכר כבר בשו"ת צמח צדק (או"ח סי' מו): "בעיר שעושים את המ"צ לשליח שימכור חמצם".
קסועל זה נתבאר בשער הכולל (שם): "הנוסח הזה נתקן בלשון יחיד המוכר חמצו ... ולפי המנהג שכל בני העיר נותנים הרשאה להרב דמתא שימכור חמצם המנהג … צריך לדקדק לכתוב את ההרשאה שתהי' מכוונת להשטר מכירה הזה".
קסאלפי זה ביאר הרב לאוואוט בהערותיו שם, את אופן כתיבת נוסח ההרשאה ושטר המכירה על ידי הרב המורשה. בנוסף לכך ערך נוסח מוכן לכל הנ"ל, ונדפס בספרו "פסקי פרי מגדים" (עמ' תא-ו).
קסבגם מו"ה אברהם ברודנא ערך נוסח כזה, על פי נוסח רבינו, והדפיסו (עם ביאור בשולי הגליון) בספרו "ברכת אברהם" ח"ב (ובמהדורה בתרא בספרו "מגיני אברהם").
קסגכך הגיעו לידינו כמה שטרי מכירה שערכו רבני חב"ד לדורותיהם, מיוסדים על תקנת רבינו בסדר מכירת חמץ.
קסדב) בכמה קהלות נהגו, כבר בתקופת רבינו הזקן, שבני העיר היו מוכרים את החמץ לידי רב הקהלה, והוא היה מוכרם לנכרי (כדלעיל הערה 4. לקמן הערה 157). וכן נשאר המנהג גם אחר כך אצל רבותינו נשיאינו.
קסהסדר זה נזכר לראשונה בקשר לעיירה וועליז, בשאלה ששאלו לפני רבינו (לעיל הוספה א): "בעירנו המנהג מדי שנה, מקודם פסח הולך איש אחד המיוחד, שמו ר' בנימין, מבית לבית, וקונה כל חמץ מכל העיר, והיה מוכר לערל עפ"י תקנות כבוד קדשו, ובנוסח הנמסר לו ממעלת קדושת כבוד תורתו".
קסוגם בדורות הבאים נהגו כן בכמה עיירות, כנזכר בשו"ת צמח צדק (או"ח סי' מז): "דעכשיו שכולם מוכרים לבעל כח אחד ... קונה רק על מנת להקנות". (ושם סי' מח): "שאיש אחד יהודי קונה כל החמץ מכל העיר והוא מוכר הכל לאינו יהודי".
קסזוכן הוא בתשובת מוה"ר יקותיאל זלמן לנדא מ"ץ בוויטבסק (קובץ יגדיל תורה נ.י. חנ"ט סי' סא): "אשר שאל על דבר המכירה לישראל בקנין גמור אגב סודר ואויף-גאב, הנה כן נהוג אצלינו בפה קהלתינו בענין מכירת חמץ מימי הגאון מו"ה אייזיק ז"ל" (– בהר"ד מוויטבסק, מחב"ס פני יצחק, רבה של וויטבסק משנת תקס"ז ואילך).
קסחוכן בתשובה נוספת של אחד מנכדי רבינו (קובץ יגדיל תורה חנ"ט סי' נח): "לפי המנהג אצלינו ... כל היהודים מוכרים להשמש בקנין סודר ואוף גאב ומשכירים לו החדרים, נמצא השמש קונה כל החמץ בקנין סודר".
קסטשטרות מכירה אלו שונים הם משטר המכירה הרגיל, אשר מוכרים את החמץ לנכרי, או כותבים שטר הרשאה לרב שהוא ימכור את החמץ לנכרי בשליחות בעל החמץ, שהרי כאן מוכר את החמץ אל הרב, והרב מוכרו אחר כך לנכרי.
קעכיון שמכירה זו היא מישראל לישראל, הרי עיקר הקנין בזה הוא אגב סודר, כנזכר כבר בתשובת רבינו (שם): "שנמכר למו' בנימין בקנין גמור אגב סודר כדת".
קעאושוב לא הוזקקו לשאר הקנינים שהם רק ליתר שאת ויתר עז, כמו קנין אגב קרקע ותקיעת כף ומסירת המפתחות. ולכאורה לא היו צריכים לעשות בזה גם קנין מעות, שהרי הוא הקנין המועיל רק בנכרי, משא"כ בישראל הוא מועיל רק למי שפרע ותו לא.
קעבמכל מקום רואים אנו בשטרות המכירה של רבותינו שכתוב בהם גם קנין המעות. ולא זו בלבד אלא שגם על קנין המעות הזה ניתוספה בסופו התחייבות הערב-קבלן (ונתבאר לעיל בסדר מכירת חמץ, הערה 24. לקמן הערה 157).
קעגבזמנינו לא נהוגה כל כך מכירת החמץ לרב הקהלה, ומכל מקום נעתק שטר מכירה זה לקמן (הוספה ה פרק ו), כדי להתלמד.
קעדג) כבר נתבארה לעיל (פרק ז) תקנת רבינו, להשכיר לנכרי את החדרים שהחמץ מונח בהם (ולא למכור אותם לו), ובמילא אין זקוקים לערב-קבלן על שכירות החדרים.
קעהוכל זה היה בתקופת רבינו הזקן שהיחיד היה מוכר את חמצו לנכרי. אמנם עתה שנהוג למנות את הרב שימכור את החמץ של כל בני העיר, נהוג להעמיד ערב-קבלן גם על שכירות החדרים, כמבואר בשער הכולל (אות כט): "יחיד המוכר חמצן של כל בני העיר, שגם שכירות החדרים עד שלשה ימים אחר חג הפסח יעלה לסך רב, שאין ביכולת הקונה לסלק במזומן, יכלול הכל בחתימת יד הערב קבלן".
קעוד) כל אלה גרמו שינויים נוספים בנוסח השטרות. גם מחמת שינויי תנאי החיים, ושינוי הזמן והמקומות, נאלצו לשנות פרטים נוספים בנוסח השטר, כדי להתאימו למצב ההווה. ולכן נערכו נוסחי שטר מכירת חמץ בכמה אופנים, על פי סדר ותיקון רבינו.
קעזלעינינו היו כמה שטרות מכירת חמץ של רבני חב"ד בדורינו ושבדור הקודם. בכל אחד מהם יש הוספות ותיקונים.
קעחלפי כל הנ"ל מועתק לקמן (הוספה ה פרק ב), נוסח שטר המכירה הנהוג עתה, מלוקט מנוסח השטרות שהיו לפנינו, באופן שיהי' שוה לכל מקום ולכל זמן (ראה לקמן שם הערה 136).
קעטה) מיד בתחלת נשיאותו של הרבי התחילה תקופת השליחות, אברכים היו נשלחים לעיירות ומדינות שונות להפיץ יהדות בין שכבות העם. בין השלוחים היו רבנים שסידרו בעצמם את כל עניני הרבנות שבעיר, אך היו גם כאלו שלא ידעו איך לסדר בעצמם את סדר מכירת החמץ לנכרי.
קפכשפנו בשאלה זו אל הרה"ג הרה"ח מוה"ר זלמן שמעון דווארקין, השיב להם, שאופן המעולה ביותר הוא, שאחרי שבני קהלתם חותמים על כתב ההרשאה למנות אותם למכירת החמץ שלהם, ישלחו השלוחים את ההרשאות האלו לידיו, בצירוף כתב הרשאה מיוחד מהשליח אל הרב דווארקין, שהשליח ממנה אותו למכור את החמץ של בני קהלתו.
קפאכך נוהגים מאז ועד עתה בכמה עיירות, אשר השליח כותב שטר הרשאה מיוחד מרב אל רב, שרב זה ימכור גם את החמץ של בני קהלתו [מובן שזהו בנוסף לשטר ההרשאה, שבו ממנה השליח את הרב למכור את החמץ שלו].
קפבלקמן (הוספה ה פרק ה) מועתק שטר ההרשאה מרב לרב, שהועתק מכת"י הרה"ג הרב זלמן שמעון דווארקין ע"ה (עם איזה תיקוני לשון).
קפגה. סדר המכירה והשטרות בזמנינו
א. סדר המכירה
א) לפני שהרב נפגש עם הגוי, יערוך הרב קניין "אגב סודר" עם ה"ערב קבלן"1453 על התחייבותו, שהוא ישלם ליהודי המוכר חמץ, את כל חובו של הגוי אליו. דהיינו שהרב יתן את מטפחתו אל ה"ערב קבלן" שיגביהו, ועל ידי זה יתחייב הערב בערבותו. ואז יחתום ה"ערב קבלן" על שטר הערבות.
א. סדר המכירה
א) לפני שהרב נפגש עם הגוי, יערוך הרב קניין "אגב סודר" עם ה"ערב קבלן"1453 על התחייבותו, שהוא ישלם ליהודי המוכר חמץ, את כל חובו של הגוי אליו. דהיינו שהרב יתן את מטפחתו אל ה"ערב קבלן" שיגביהו, ועל ידי זה יתחייב הערב בערבותו. ואז יחתום ה"ערב קבלן" על שטר הערבות.
קפדהערה: הערב קבלן מחוייב למכור את החמץ שלו לרב אחר, או שיהי' תלמיד ישיבה שאין לו חמץ משלו1454.
קפהב) אז יחבר הרב (במהדק או בחוט העובר דרכם) את כל דפי הרשאות, אל שטר המכירה המרכזי, שבהם ימכור הרב את החמץ לגוי1455.
קפוג) כשהרב נפגש עם הגוי, יכין מראש, או יוודא שלגוי יש כסף לשלם כמקדמה עבור החמץ, ועבור שכירת החדרים שהחמץ מונח בהם1456.
קפזד) אז יסביר הרב אל הגוי כיצד תתבצע מכירת החמץ, באמצעות כמה קניינים (שכל אחד מהם חל בפני עצמו): (א) "קנין כסף", מה שהגוי יתן עבור החמץ מקדמה, יחד עם שטר "ערב קבלן". (ב) שכירות מקומות החמץ1457 על ידי "קנין כסף", מה שהגוי יתן עבור החמץ מקדמה נוספת, יחד עם שטר "ערב קבלן". (ג) "קנין אגב קרקע", שאגב שכירות מקומות החמץ לגוי הוא קונה את כל החמץ. (ד) קנין "תקיעת כף" – כדרך הסוחרים. (ה) קנין "מסירת מפתח" – כדרך הסוחרים. (ו) ובסופו של תהליך זה יקבל הגוי שטר חתום, המעיד על רכישתו את החמץ והשכירות.
קפחה) הרב יקריא ויסביר לגוי את שני השטרות1458, שטר המכירה ושטר הערב קבלן1459. ההקראה והסברה צריכה להיות בצורה המובנת לגוי, ולא רק כאמירה בעלמא.
קפטו) הרב יבהיר לגוי, שיתכן שלאחר הפסח ירצה ה"ערב קבלן" לקנות בחזרה את החמץ, ולשלם את המחיר המלא של החמץ, דהיינו: (א) החזר כספי המקדמות שנתן. (ב) יותיר בידי הגוי רווח מסוים. (ג) ימחל לו את עודף דמי שכירות המקומות שבהם החמץ1460, אשר הגוי שכר אותם ל-12 יום1461.
קצז) הרב (או הערב קבלן) ימסור לגוי את שטר ה"ערב קבלן" החתום1462.
קצאח) אז נעשים קניני מכירת החמץ, דהיינו שהגוי נותן לרב: (א) מקדמה עבור קניית חמץ (שווה פרוטה עבור כל יהודי). (ב) מקדמה עבור שכירת המקומות שבהם החמץ (שווה פרוטה עבור כל יהודי לשכירות החדרים שבהם החמץ). (ג) שטר ה"ערב קבלן", שבו מקבל על עצמו הערב קבלן אחריות לשלם במקום הגוי, את שארית החוב עבור החמץ שרכש מכל יהודי, ועבור מקומות החמץ אותם שכר1463.
קצבט) הרב יעשה קניין "תקיעת כף" – לחיצת יד עם הנכרי על המכירה1464.
קצגי) הרב ימסור את המפתח של החדר, או של כמה חדרים, אותם מוכרים לנכרי1465.
קצדיא) הרב יחתום על השטר מכירה המרכזי1466, שאליו מחוברים כל שטרי ההרשאות, וימסור את השטר לגוי1467.
קצהובזה הסתיימה מכירת החמץ לגוי.
קצו*
קצזיב) מיד בצאת החג יבואו הרב וה"ערב קבלן" אל הגוי. ה"ערב קבלן" יבקש מהגוי את החוב הכספי שהוא חייב לו עבור החמץ ועבור שכירות החדרים, וישאל אצל הגוי אם הוא מעוניין להקנות לו את החמץ שקנה, תמורת שארית החוב.
קצחיג) כשיסכים, יתן הגוי ל"ערב קבלן" את השטר עם כתבי ההרשאה שקיבל בערב פסח. וה"ערב קבלן" יתן לנכרי את הסכום שסוכם עליו בשטר, שכולל: (א) החזר המקדמה שנתן הנכרי עבור החמץ. (ב) החזר המקדמה שנתן הנכרי עבור שכירות החדרים. (ג) הנחה במחיר החמץ הריאלי שקיבל, כדי שיוכל הגוי להרויח מהקניה והמכירה. (ד) מעבר לכך, במקום 3% הנחה שקיבל הגוי (עבור שכירת החדרים ועבור ההוצאות התפעוליות), ימחל לו על החוב שיש לו עבור שארית סכום שכירות החדרים וההוצאות התפעוליות.
קצטיד) לאחר שהגוי ימסור ל"ערב קבלן" את השטר, עם כתבי ההרשאה שקיבל בערב פסח, יתן אותם ה"ערב קבלן" אל הרב, עבור כל היהודים שמכרו. ותמורת זה יחזיר הרב לערב-קבלן את שטר ההתחייבות שלו, וכן יחזיר לו את הסכום שהוציא ה"ערב קבלן" מכיסו, ונתן לגוי, בעת קניית החמץ בחזרה.
רב. שטר מכירת החמץ
חתימת ידי1468 דלמטה תעיד עלי1469 כמאה עדים כשרים ונאמנים, איך שאני החתום מטה, הבא בכח והרשאה מהאנשים הנקובים בשמותם בכתבי הרשאה הדבוקים ותפורים לזה השטר1470, ובניירות המצורפות לו, ובכתבי הרשאה שלא הגיעו עדיין לידי1471, או שנאבדו, ומאלו שמסרו הרשאתם בעל פה1472, וגם מאלו שרצו למסור הרשאתם ושכחו1473, וגם מאלו שרגילים למסור הרשאתם ובשנה זו שכחו. שמכל אלו יש לי הרשות והבקשה לעשות להם זכות, ולמכור לנכרי קודם זמן איסור החמץ בהנאה, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות וחשש תערובות, וכן כל מיני בעלי חיים1474 ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל מיני כלים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין1475, שעל כל הנ"ל הרשו אותי למכור הכל קודם זמן איסור חמץ בערב פסח דהאי שתא. וכן להשכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים הנ"ל מונחים שם, או שעומדים שם הבעלי חיים הנ"ל, וכפי שיוכשר בעיני ועל האופנים שיוכשרו בעיני, הנה כהיום מכרתי את כל הדברים האלו, וגם חמצי שלי החתום מטה המונח בבית ……… ……… ……… להאינו יהודי ……… ……… הדר ……… ……… ……… במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה ממשם או טעמם, בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן, או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה. דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנן וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות, וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בעלי חיים ועופות, או לשתי', או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית1476 ומשחת שיניים ודבק או צבע, או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה1477, כל מיני בעלי חיים ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו, או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ1478, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה, אפילו חשש חימוץ הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר1479, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ"ל הם שלנו, בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים1480. את כל זה מכרתי כפי השער ומקח השווה שבעיר זו, לפי העת והזמן דהאידנא שאפשר למכור כאן בעיר זו במקח זה, דהיינו כפי המקח שאפשר לקבל מהקונים שבעיר זו שיקנו במזומנים בכדי להוליך למקום היוקר או בכדי למכור כאן מעט מעט, כל המיני חמץ וחשש חמץ הנ"ל. ודברים שאין להם מקח ידוע יושמו על פי ג' אנשים1481 אשר אבחר אני החתום מטה או באי כחי. ובכלל הסך הכל העולה מכל הנ"ל נכללו גם כן במכירה זו חתיכות חמץ שימצאו בכל המקומות1482 הנ"ל ואין עליהם מקח כלל ואין עליהם שום קונה, והרי הן של האינו יהודי המוכ"ז בעד הסך הכל הנ"ל. ומסך כל המעות שיגיע מהאינו יהודי מוכ"ז בעד כל החמץ שבמקומות הנ"ל לפי מקח הנ"ל אחר המדידה והמשקל והמנין, הריני פוחת לו סך ……… ……… שירויח לעצמו בעד טרחתו למכור החמץ הנ"ל במקח הנ"ל, ובעד השכירות והחזקתן שצריך לשלם שכר דירה (רענט) או מסי הממשלה, שכירות לפועלים ולנאמנים במשך שנים עשר יום1483 מיום דלמטה עד שלשה ימים אחר חג הפסח, הריני פוחת לו עוד שלשה אחוזים (3%) מכל מאה שקלים1484, ורשות בידו למכור אף גם תוך הפסח לאינו יהודי שבעיר או שבחוץ לעיר, ואפילו ביוקר ממקח הנ"ל, והריוח שלו, וכן אם יבא יהודי מחוץ לעיר במוצאי יום טוב ויתן יותר, הריוח שלו. והרינו נותנים לו ולכל הקונים ממנו דריסת הרגל בחצרותינו ובבתינו ובכל מקום דהחמץ הנ"ל, והכלים ובעלי חיים הנ"ל עומדים ונמצאים שם. וכבר מסרתי לו מפתחות1485 לקנות בהם החמץ הנ"ל שבמקומות הנ"ל, וגם נתתי לו ידי על מכירה הנ"ל כדרך התגרים, וגם קבלתי ממנו כל דמי החמץ עד פרוטה אחרונה, דהיינו שקבלתי ממנו ערבון דמי קדימה סך……… ……… כמנהג הסוחרים, ועל המותר עד תשלום כל הסך שיעלה ויגיע מאינו יהודי מוכ"ז לאחר המדידה והמשקל והמספר, כבר קבלתי ממנו חתימת יד ……… ……… ……… שנכנס בערב קבלן בעד האינו יהודי מוכ"ז, ונתחייב בקנין גמור אגב סודר לסלק בעדו כל הסך שיגיע ממנו, אחר ניכוי הסך שלשה אחוזים 3% מכל מאה בעד ההוצאות הנ"ל, וסך ……… ……… בעד טרחתו, וסך ……… ……… הדמי קדימה הנ"ל לזמן פרעון המבואר בהשטר עם חתימת יד הערב קבלן הנ"ל. ומעתה נקנה כל החמץ לאינו יהודי מוכ"ז מעכשיו ממש בקנין גמור לחלוטין בלי שום תנאי ושיור כלל, ואין לי עליו שום טענה ומענה ופתחון פה בעולם, וכל המעות שיגיע ליד האינו יהודי מוכ"ז בעד החמץ כשימכרנו כולו או מקצתו ליהודי אחר חג הפסח או לאינו יהודי אף גם בתוך הפסח, מחויב לסלק הכל להערב קבלן הנ"ל החתום בחתימת ידו ממש, ולא לידי כלל אפילו פרוטה אחת. והחתום הנ"ל הבטיח להמתין לו עוד שלשה ימים אחר חג הפסח, בכדי שאם לא ימכרנו לאינו יהודי, שיוכל למכרו לאחר חג הפסח ליהודים שבעיר, בכדי שירויח את הסך הנ"ל אם ירצה לטרוח, או שמא יבוא יהודי מחוץ לעיר ויתן יותר ממקח הנ"ל, ואם לא ירצה האינו יהודי המוכ"ז לטרוח באלה, אזי אפשר שהחתום הנ"ל יקבל ממנו בחזרה החמץ ויתן לו ריוח דבר מועט כפי שיתפשרו ביניהם, ולי החתום מטה אין לי שום עסק בזה עם האינו יהודי מוכ"ז. ועוד זאת השכרתי בשכירות גמורה לאינו יהודי המוכ"ז את כל המקומות של החמץ וכלים חמוצים, וכן המקומות שהבעלי חיים נמצאים שם וניזונים שם, כפי הרשום בשטרי הרשאה מהיום עד שלשה ימים אחר הפסח, שיוכל אז למכור החמץ ליהודים שבעירינו או שבחוץ לעיר, והשכרתי לו את כל זה כפי המקח והשער השוה, וקבלתי ממנו דמי השכירות עד פרוטה אחרונה במזומנים, היינו שקבלתי ממנו ערבון ……… ……… ועל המותר קבלתי ממנו חתימת יד הערב קבלן הנ"ל כנ"ל, ושכירות המקומות יהי' במחיר אשר נברר לפי חשבון השכירות המשתלם בעד חדש כל מקום ומקום, ולפי ערך זה יהי' נחשב המחיר של הימים שהמקומות מושכרים על ידי להאינו יהודי הנ"ל. והמפתחות להמקומות של כל המיני חמץ הנ"ל, הן הנה עומדים מוכן בכל מקום ומקום וחפשים להאינו יהודי הנ"ל לקחתם וללכת לכל המקומות הנ"ל ואין למחות על ידו. ואם מישהו מהמוכרים לא יתנו, הרשות בידם לשבור המנעולים והדלת וליכנס. ואגב קנין שכירות החדרים והרפתים והלולים ומכלאות, יהי' קנוי לו כל החמץ הנ"ל, ביתר שאת ויתר עז על כל הקנינים הנ"ל. ושבאם לא יחול קנין אחד, אזי יחול קנין האחר. ולא יפסל ולא יגרע כח כתב זה מחמת איזה טעות חסר או יתיר אות תיבה, טשטוש או מחק, רק הכל יהי' נדרש לטובת קיום המכירה. והרשות נתונה להעתיק כתב זה בלשון המדינה באיזה מקום משפט כפי חוקי המדינה, ולשלם המכסים המתיחסים לזה, להיות תוקף כתב זה כתוקף קאנטראקט הנעשה כנימוסי וחוקי המדינה, הן על שכירות המקומות הנ"ל, והן על מכירת החמץ הנ"ל. ולראי' באתי על החתום היום יום …… בשבת …… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… פה עיר …………
חתימת ידי1468 דלמטה תעיד עלי1469 כמאה עדים כשרים ונאמנים, איך שאני החתום מטה, הבא בכח והרשאה מהאנשים הנקובים בשמותם בכתבי הרשאה הדבוקים ותפורים לזה השטר1470, ובניירות המצורפות לו, ובכתבי הרשאה שלא הגיעו עדיין לידי1471, או שנאבדו, ומאלו שמסרו הרשאתם בעל פה1472, וגם מאלו שרצו למסור הרשאתם ושכחו1473, וגם מאלו שרגילים למסור הרשאתם ובשנה זו שכחו. שמכל אלו יש לי הרשות והבקשה לעשות להם זכות, ולמכור לנכרי קודם זמן איסור החמץ בהנאה, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות וחשש תערובות, וכן כל מיני בעלי חיים1474 ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל מיני כלים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין1475, שעל כל הנ"ל הרשו אותי למכור הכל קודם זמן איסור חמץ בערב פסח דהאי שתא. וכן להשכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים הנ"ל מונחים שם, או שעומדים שם הבעלי חיים הנ"ל, וכפי שיוכשר בעיני ועל האופנים שיוכשרו בעיני, הנה כהיום מכרתי את כל הדברים האלו, וגם חמצי שלי החתום מטה המונח בבית ……… ……… ……… להאינו יהודי ……… ……… הדר ……… ……… ……… במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה ממשם או טעמם, בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן, או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה. דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנן וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות, וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בעלי חיים ועופות, או לשתי', או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית1476 ומשחת שיניים ודבק או צבע, או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה1477, כל מיני בעלי חיים ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו, או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ1478, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה, אפילו חשש חימוץ הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר1479, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ"ל הם שלנו, בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים1480. את כל זה מכרתי כפי השער ומקח השווה שבעיר זו, לפי העת והזמן דהאידנא שאפשר למכור כאן בעיר זו במקח זה, דהיינו כפי המקח שאפשר לקבל מהקונים שבעיר זו שיקנו במזומנים בכדי להוליך למקום היוקר או בכדי למכור כאן מעט מעט, כל המיני חמץ וחשש חמץ הנ"ל. ודברים שאין להם מקח ידוע יושמו על פי ג' אנשים1481 אשר אבחר אני החתום מטה או באי כחי. ובכלל הסך הכל העולה מכל הנ"ל נכללו גם כן במכירה זו חתיכות חמץ שימצאו בכל המקומות1482 הנ"ל ואין עליהם מקח כלל ואין עליהם שום קונה, והרי הן של האינו יהודי המוכ"ז בעד הסך הכל הנ"ל. ומסך כל המעות שיגיע מהאינו יהודי מוכ"ז בעד כל החמץ שבמקומות הנ"ל לפי מקח הנ"ל אחר המדידה והמשקל והמנין, הריני פוחת לו סך ……… ……… שירויח לעצמו בעד טרחתו למכור החמץ הנ"ל במקח הנ"ל, ובעד השכירות והחזקתן שצריך לשלם שכר דירה (רענט) או מסי הממשלה, שכירות לפועלים ולנאמנים במשך שנים עשר יום1483 מיום דלמטה עד שלשה ימים אחר חג הפסח, הריני פוחת לו עוד שלשה אחוזים (3%) מכל מאה שקלים1484, ורשות בידו למכור אף גם תוך הפסח לאינו יהודי שבעיר או שבחוץ לעיר, ואפילו ביוקר ממקח הנ"ל, והריוח שלו, וכן אם יבא יהודי מחוץ לעיר במוצאי יום טוב ויתן יותר, הריוח שלו. והרינו נותנים לו ולכל הקונים ממנו דריסת הרגל בחצרותינו ובבתינו ובכל מקום דהחמץ הנ"ל, והכלים ובעלי חיים הנ"ל עומדים ונמצאים שם. וכבר מסרתי לו מפתחות1485 לקנות בהם החמץ הנ"ל שבמקומות הנ"ל, וגם נתתי לו ידי על מכירה הנ"ל כדרך התגרים, וגם קבלתי ממנו כל דמי החמץ עד פרוטה אחרונה, דהיינו שקבלתי ממנו ערבון דמי קדימה סך……… ……… כמנהג הסוחרים, ועל המותר עד תשלום כל הסך שיעלה ויגיע מאינו יהודי מוכ"ז לאחר המדידה והמשקל והמספר, כבר קבלתי ממנו חתימת יד ……… ……… ……… שנכנס בערב קבלן בעד האינו יהודי מוכ"ז, ונתחייב בקנין גמור אגב סודר לסלק בעדו כל הסך שיגיע ממנו, אחר ניכוי הסך שלשה אחוזים 3% מכל מאה בעד ההוצאות הנ"ל, וסך ……… ……… בעד טרחתו, וסך ……… ……… הדמי קדימה הנ"ל לזמן פרעון המבואר בהשטר עם חתימת יד הערב קבלן הנ"ל. ומעתה נקנה כל החמץ לאינו יהודי מוכ"ז מעכשיו ממש בקנין גמור לחלוטין בלי שום תנאי ושיור כלל, ואין לי עליו שום טענה ומענה ופתחון פה בעולם, וכל המעות שיגיע ליד האינו יהודי מוכ"ז בעד החמץ כשימכרנו כולו או מקצתו ליהודי אחר חג הפסח או לאינו יהודי אף גם בתוך הפסח, מחויב לסלק הכל להערב קבלן הנ"ל החתום בחתימת ידו ממש, ולא לידי כלל אפילו פרוטה אחת. והחתום הנ"ל הבטיח להמתין לו עוד שלשה ימים אחר חג הפסח, בכדי שאם לא ימכרנו לאינו יהודי, שיוכל למכרו לאחר חג הפסח ליהודים שבעיר, בכדי שירויח את הסך הנ"ל אם ירצה לטרוח, או שמא יבוא יהודי מחוץ לעיר ויתן יותר ממקח הנ"ל, ואם לא ירצה האינו יהודי המוכ"ז לטרוח באלה, אזי אפשר שהחתום הנ"ל יקבל ממנו בחזרה החמץ ויתן לו ריוח דבר מועט כפי שיתפשרו ביניהם, ולי החתום מטה אין לי שום עסק בזה עם האינו יהודי מוכ"ז. ועוד זאת השכרתי בשכירות גמורה לאינו יהודי המוכ"ז את כל המקומות של החמץ וכלים חמוצים, וכן המקומות שהבעלי חיים נמצאים שם וניזונים שם, כפי הרשום בשטרי הרשאה מהיום עד שלשה ימים אחר הפסח, שיוכל אז למכור החמץ ליהודים שבעירינו או שבחוץ לעיר, והשכרתי לו את כל זה כפי המקח והשער השוה, וקבלתי ממנו דמי השכירות עד פרוטה אחרונה במזומנים, היינו שקבלתי ממנו ערבון ……… ……… ועל המותר קבלתי ממנו חתימת יד הערב קבלן הנ"ל כנ"ל, ושכירות המקומות יהי' במחיר אשר נברר לפי חשבון השכירות המשתלם בעד חדש כל מקום ומקום, ולפי ערך זה יהי' נחשב המחיר של הימים שהמקומות מושכרים על ידי להאינו יהודי הנ"ל. והמפתחות להמקומות של כל המיני חמץ הנ"ל, הן הנה עומדים מוכן בכל מקום ומקום וחפשים להאינו יהודי הנ"ל לקחתם וללכת לכל המקומות הנ"ל ואין למחות על ידו. ואם מישהו מהמוכרים לא יתנו, הרשות בידם לשבור המנעולים והדלת וליכנס. ואגב קנין שכירות החדרים והרפתים והלולים ומכלאות, יהי' קנוי לו כל החמץ הנ"ל, ביתר שאת ויתר עז על כל הקנינים הנ"ל. ושבאם לא יחול קנין אחד, אזי יחול קנין האחר. ולא יפסל ולא יגרע כח כתב זה מחמת איזה טעות חסר או יתיר אות תיבה, טשטוש או מחק, רק הכל יהי' נדרש לטובת קיום המכירה. והרשות נתונה להעתיק כתב זה בלשון המדינה באיזה מקום משפט כפי חוקי המדינה, ולשלם המכסים המתיחסים לזה, להיות תוקף כתב זה כתוקף קאנטראקט הנעשה כנימוסי וחוקי המדינה, הן על שכירות המקומות הנ"ל, והן על מכירת החמץ הנ"ל. ולראי' באתי על החתום היום יום …… בשבת …… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… פה עיר …………
ראנאום ……… ………
רבג. שטר ערב קבלן
חתימת ידי1486 דלמטה תעיד עלי כמאה עדים איך שכל הסך שמגיע מהאינו יהודי ……… ……… …… להרב …… ……… ……… בעד כל החמץ שקנה ממנו, ובעד כל הבעלי חיים ועופות הנוזונים מחמץ שקנה ממנו, בקנין גמור ומכירה חלוטה במקח המבואר בשטר מכירה שמסר לידו, מחויב אני החתום מטה לסלק להרב הנ"ל לזמן פרעון לא יאוחר משלשה ימים אחר חג הפסח דהאי שתא חמשת אלפים שבע מאות ……… ……… ליצירה, במזומנים, בלי שום טענות ומענות ופתחון פה בעולם, בעד האינו יהודי הנ"ל, כפי החשבון שיעלה אחר המדידה והמנין והמשקל, אם ימכרנו האינו יהודי לאחרים. ואף גם אם לא ימכרנו כלל ואקבלנו ממנו בחובו, הריני מחויב למוכרו בעצמי לסלק ליד הרב הנ"ל לזמן פרעון הנ"ל. אם לא שיתרצה מרצונו הטוב לקבל החמץ בפרעון חובו. וכמו כן מחויב אני החתום מטה לסלק להרב הנ"ל את כל הסך המגיע מהאינו יהודי הנ"ל להרב הנ"ל בעד שכירות ששכר ממנו כל המקומות שהחמץ והכלים חמוצים מונחים שם, וכן כל הרפתים ומכלאות ולולין שהבעלי חיים והעופות נמצאים שם. מחיר השכירות של כל יום ויום לפי חשבון שכירות המשתלם בעד כל חדש וחדש כל מקום ומקום, וחיוב זה קבלתי בקנין גמור אגב סודר מיד הרב הנ"ל. ולראי' באתי על החתום היום יום ……… בשבת ……… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… פה עיר ………
חתימת ידי1486 דלמטה תעיד עלי כמאה עדים איך שכל הסך שמגיע מהאינו יהודי ……… ……… …… להרב …… ……… ……… בעד כל החמץ שקנה ממנו, ובעד כל הבעלי חיים ועופות הנוזונים מחמץ שקנה ממנו, בקנין גמור ומכירה חלוטה במקח המבואר בשטר מכירה שמסר לידו, מחויב אני החתום מטה לסלק להרב הנ"ל לזמן פרעון לא יאוחר משלשה ימים אחר חג הפסח דהאי שתא חמשת אלפים שבע מאות ……… ……… ליצירה, במזומנים, בלי שום טענות ומענות ופתחון פה בעולם, בעד האינו יהודי הנ"ל, כפי החשבון שיעלה אחר המדידה והמנין והמשקל, אם ימכרנו האינו יהודי לאחרים. ואף גם אם לא ימכרנו כלל ואקבלנו ממנו בחובו, הריני מחויב למוכרו בעצמי לסלק ליד הרב הנ"ל לזמן פרעון הנ"ל. אם לא שיתרצה מרצונו הטוב לקבל החמץ בפרעון חובו. וכמו כן מחויב אני החתום מטה לסלק להרב הנ"ל את כל הסך המגיע מהאינו יהודי הנ"ל להרב הנ"ל בעד שכירות ששכר ממנו כל המקומות שהחמץ והכלים חמוצים מונחים שם, וכן כל הרפתים ומכלאות ולולין שהבעלי חיים והעופות נמצאים שם. מחיר השכירות של כל יום ויום לפי חשבון שכירות המשתלם בעד כל חדש וחדש כל מקום ומקום, וחיוב זה קבלתי בקנין גמור אגב סודר מיד הרב הנ"ל. ולראי' באתי על החתום היום יום ……… בשבת ……… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… פה עיר ………
רגנאום ……… ………
רדד. שטר הרשאה
אנחנו1487 הבאים עה"ח בחתימת ידינו או במסירת הקולמוס או על ידי שלוחינו ובאי כחינו, הננו נותנים בהרשאה זאת כח ורשות להרב ……… ……… הדר ברחוב ……… ……… בעיר ……… למכור במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל וכלל, לכל מי שיוכשר בעיניו, ועל האופנים שיוכשרו בעיניו, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה ממשם או טעמם, בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה, דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנן וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות, וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בעלי חיים ועופות, או לשתי' או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית ומשחת שיניים ודבק או צבע או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה, כל מיני בעלי חיים ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה אפילו חשש חימוץ, הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות, ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ"ל הם שלנו בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים, ובכלל זה הוא כל המיני חמץ הנ"ל שיבואו אלינו אחר חתימתנו על השטר הזה עד זמן הנ"ל1488 אף שכעת איננו יודעים מזה, כן להשכיר ולהחכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים מונחים שם, או שעומדים שם הבעלי חיים הניזונים מחמץ על כל הנ"ל, אנו מרשים את הרב ……… ……… הנ"ל ונותנים לו כח ורשות למכור ולהשכיר ולהחכיר לכל מי שיוכשר בעיניו, ועל האופנים שיוכשרו בעיניו, הוא בעצמו או שלוחו ובא כחו שיוכשרו בעיניו, בכל האופנים היותר מועילים, והקנינים המועילים על פי דת תוה"ק וחקי המדינה בערב פסח דהאי שתא. ונעשה כתקנת הציבור שכל מי שיבוא בשם איזה איש למכור חמצו להרב הנ"ל ולבוא על החתום, יהי' נאמן כאלו יש לו בכתב מהאיש ההוא, וכל זכות ויפוי כח נתון לו מאתו, וכל לשון מסופק בההרשאה הזאת יהי' נידון לטובת קיום ותוקף ההרשאה הזאת. וכל זה נעשה בכל אופן היותר מועיל על פי דין תורתינו הקדושה וחקי המדינה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא, ולראי' באנו על החתום כל אחד ואחד ביומו בחדש ניסן דהאי שתא שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… לבריאת העולם אנו בעצמנו או במסירת הקולמוס או על ידי שלוחינו ובאי כחנו פה עיר ………
אנחנו1487 הבאים עה"ח בחתימת ידינו או במסירת הקולמוס או על ידי שלוחינו ובאי כחינו, הננו נותנים בהרשאה זאת כח ורשות להרב ……… ……… הדר ברחוב ……… ……… בעיר ……… למכור במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל וכלל, לכל מי שיוכשר בעיניו, ועל האופנים שיוכשרו בעיניו, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה ממשם או טעמם, בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה, דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנן וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות, וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בעלי חיים ועופות, או לשתי' או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית ומשחת שיניים ודבק או צבע או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה, כל מיני בעלי חיים ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה אפילו חשש חימוץ, הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות, ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ"ל הם שלנו בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים, ובכלל זה הוא כל המיני חמץ הנ"ל שיבואו אלינו אחר חתימתנו על השטר הזה עד זמן הנ"ל1488 אף שכעת איננו יודעים מזה, כן להשכיר ולהחכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים מונחים שם, או שעומדים שם הבעלי חיים הניזונים מחמץ על כל הנ"ל, אנו מרשים את הרב ……… ……… הנ"ל ונותנים לו כח ורשות למכור ולהשכיר ולהחכיר לכל מי שיוכשר בעיניו, ועל האופנים שיוכשרו בעיניו, הוא בעצמו או שלוחו ובא כחו שיוכשרו בעיניו, בכל האופנים היותר מועילים, והקנינים המועילים על פי דת תוה"ק וחקי המדינה בערב פסח דהאי שתא. ונעשה כתקנת הציבור שכל מי שיבוא בשם איזה איש למכור חמצו להרב הנ"ל ולבוא על החתום, יהי' נאמן כאלו יש לו בכתב מהאיש ההוא, וכל זכות ויפוי כח נתון לו מאתו, וכל לשון מסופק בההרשאה הזאת יהי' נידון לטובת קיום ותוקף ההרשאה הזאת. וכל זה נעשה בכל אופן היותר מועיל על פי דין תורתינו הקדושה וחקי המדינה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא, ולראי' באנו על החתום כל אחד ואחד ביומו בחדש ניסן דהאי שתא שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… לבריאת העולם אנו בעצמנו או במסירת הקולמוס או על ידי שלוחינו ובאי כחנו פה עיר ………
רהנאום
רוה. שטר הרשאה מרב לרב
אני1489 החתום מטה, הבא בכח והרשאה מתושבי ודיירי עיר ……… וסביבותי', הרשומים בשטר הרשאה המצורף לזה, שהרשו אותי על כל פרטי המיני חמץ בעין או על ידי תערובות, וחמץ נוקשה, ובעלי חיים הניזונים מחמץ, וכלים חמוצים שנדבק בהם או עליהם חמץ, שעל הכל הרשו אותי, אם בעצמי או על ידי שליח שישר בעיני, למכור לאינו יהודי קודם זמן איסור חמץ בערב פסח דהאי שתא שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… ליצירה, וכן להשכיר ולהחכיר את כל המקומות שהחמץ וכלים חמוצים מונחים שם, או שעומדים הבעלי חיים שם, למי שיוכשר בעיני ועל האופנים שיוכשרו בעיני, על הכל אני עושה לשליח את הרב ……… …… …… והנני נותן לו כח ורשות שימכור את החמץ וישכיר את כל המקומות שמונח שם החמץ כנ"ל, למי שיוכשר בעיניו ועל האופנים שיוכשרו בעיניו ויהי' ידו כידי ממש, וכל זה נעשה בקנין גמור אגב סודר ובכל אופן היותר מועיל ע"פ דין תוה"ק, ולראי' בעה"ח היום יום ……… בשבת ……… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… …… ליצירה
אני1489 החתום מטה, הבא בכח והרשאה מתושבי ודיירי עיר ……… וסביבותי', הרשומים בשטר הרשאה המצורף לזה, שהרשו אותי על כל פרטי המיני חמץ בעין או על ידי תערובות, וחמץ נוקשה, ובעלי חיים הניזונים מחמץ, וכלים חמוצים שנדבק בהם או עליהם חמץ, שעל הכל הרשו אותי, אם בעצמי או על ידי שליח שישר בעיני, למכור לאינו יהודי קודם זמן איסור חמץ בערב פסח דהאי שתא שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… ליצירה, וכן להשכיר ולהחכיר את כל המקומות שהחמץ וכלים חמוצים מונחים שם, או שעומדים הבעלי חיים שם, למי שיוכשר בעיני ועל האופנים שיוכשרו בעיני, על הכל אני עושה לשליח את הרב ……… …… …… והנני נותן לו כח ורשות שימכור את החמץ וישכיר את כל המקומות שמונח שם החמץ כנ"ל, למי שיוכשר בעיניו ועל האופנים שיוכשרו בעיניו ויהי' ידו כידי ממש, וכל זה נעשה בקנין גמור אגב סודר ובכל אופן היותר מועיל ע"פ דין תוה"ק, ולראי' בעה"ח היום יום ……… בשבת ……… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… …… ליצירה
רזנאום
רחו. שטר המכירה של רבותינו
חתימת1490 ידי דלמטה תעיד עלי כמאה עדים כשרים ונאמנים, איך שמכרתי אני החתום מטה להרב ……… במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור כל החמץ שלי החתום מטה, מכל מיני חמץ שיש לי מכל הדברים הנעשים ומעורבים ומתוקנים באיזה מין מחמשת מיני דגן, חיים או אפויים, צלויים מבושלים ומטוגנים, כבושים מלוחים, באיזה חשש מחמץ גמור או נוקשה בעין או על ידי תערובות, העומדים לאכילת אדם או בעלי חיים, או לשתי' או לרפואה או לאיזה הכשר ותיקון והנאה, כל מיני תבואות קליפות וגרויפין וקמח סולת פשוט סובין ומורסן, כל מיני משקאות יי"ש או שפירט פשוט או מעורב ומתוקן עם צוקער או דבש ובשמים והדומה, מכל הדברים שיכולים לחשוב שיש בזה חשש חמץ גמור או נוקשה בעין או על ידי תערובות, מכל זה הנ"ל שיש לי פה ברוקלין ניו יארק ……… מונח בכל הנ"ל במקומות מיוחדים, ובשאר כל המקומות1491, הכל כאשר לכל מכרתי להרב ……… הנ"ל כפי השער והמקח השוה שבעיר זו לפי העת והזמן דהאידנא שאפשר למכור כאן בעיר זו במקח זה, דהיינו כפי המקח שיכולים לקבל מהקונים שבעיר זו שיקנו במזומנים בכדי להוליך למקום היוקר או בכדי למכור כאן מעט מעט. ובכלל הנ"ל נכללו גם כן במכירה זו פירורי חמץ ושקים קרועים ונפות קרועים וקערבלעך אשר אין עלי' מקח ואין עליהם שום קונה. ובכלל זה כל מיני חמץ הנשכחים גם ניירות חמוצים. והרי הן של הקונה הנ"ל בעד סך הכל הנ"ל. ורשות ביד הרב ……… הנ"ל הקונה למכור כל החמץ הנ"ל למי שירצה מישראל או לאינו יהודי שבעיר זו או שמחוץ לעיר כאדם העושה בשלו, ואפילו ביוקר ממקחים הנ"ל, והריוח שלו. ומסך כל הנ"ל כל המעות שיגיע לי מהקונה הרב ……… הנ"ל בעד כל החמץ הנ"ל לאחר המדידה והמשקל הריני פוחת לו שלשה שקלים שירוויח לעצמו בעד טרחתו למכור החמץ במקח הנ"ל. וקבלתי מיד הרב ……… הנ"ל כל דמי המכירה בשלימות, היינו שקבלתי על אוף גאב ארבעה שקלים, ועל המותר שיעלה קבלתי ערב קבלן1492 הרב ……… לסלק לא יאוחר משלשה ימים אחר הפסח במזומנים, ומעתה נקנה כל החמץ להרב ……… הנ"ל לחלוטין בלי שום שיור כלל, והנני נותן לו ולכל הקונים דריסת הרגל בחצירי ובכל המקומות שיהי' באפשר להכניס קונים מאתו, יהודים ואינם יהודים, בלי שום מונע. כן גם השכרתי לו החדרים ואת כל המקומות של החמץ הנ"ל בשכירות גמורה להקונה הרב ……… הנ"ל בעד חמש ועשרים דולר, מהיום עד כלות משך שלשה ימים אחר הפסח. וקבלתי דמי השכירות בשלימות, היינו שני שקלים על אוף גאב, ועל המותר חתימת יד דערב קבלן הנ"ל, ואגב קנין המקומות יהי' קנוי להרב ……… הנ"ל כל החמץ ביתר שאת ויתר עז על קנינים הנ"ל. כל זה נעשה המכירה והשכירות בקנין גמור אגב סודר, ובכל אופן היותר מועיל על פי דין תורתינו הקדושה, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי'. ולראי' באתי עה"ח היום יום י"ג ניסן שנת ……… פה ברוקלין ניויארק אה"ב הצפונית
חתימת1490 ידי דלמטה תעיד עלי כמאה עדים כשרים ונאמנים, איך שמכרתי אני החתום מטה להרב ……… במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור כל החמץ שלי החתום מטה, מכל מיני חמץ שיש לי מכל הדברים הנעשים ומעורבים ומתוקנים באיזה מין מחמשת מיני דגן, חיים או אפויים, צלויים מבושלים ומטוגנים, כבושים מלוחים, באיזה חשש מחמץ גמור או נוקשה בעין או על ידי תערובות, העומדים לאכילת אדם או בעלי חיים, או לשתי' או לרפואה או לאיזה הכשר ותיקון והנאה, כל מיני תבואות קליפות וגרויפין וקמח סולת פשוט סובין ומורסן, כל מיני משקאות יי"ש או שפירט פשוט או מעורב ומתוקן עם צוקער או דבש ובשמים והדומה, מכל הדברים שיכולים לחשוב שיש בזה חשש חמץ גמור או נוקשה בעין או על ידי תערובות, מכל זה הנ"ל שיש לי פה ברוקלין ניו יארק ……… מונח בכל הנ"ל במקומות מיוחדים, ובשאר כל המקומות1491, הכל כאשר לכל מכרתי להרב ……… הנ"ל כפי השער והמקח השוה שבעיר זו לפי העת והזמן דהאידנא שאפשר למכור כאן בעיר זו במקח זה, דהיינו כפי המקח שיכולים לקבל מהקונים שבעיר זו שיקנו במזומנים בכדי להוליך למקום היוקר או בכדי למכור כאן מעט מעט. ובכלל הנ"ל נכללו גם כן במכירה זו פירורי חמץ ושקים קרועים ונפות קרועים וקערבלעך אשר אין עלי' מקח ואין עליהם שום קונה. ובכלל זה כל מיני חמץ הנשכחים גם ניירות חמוצים. והרי הן של הקונה הנ"ל בעד סך הכל הנ"ל. ורשות ביד הרב ……… הנ"ל הקונה למכור כל החמץ הנ"ל למי שירצה מישראל או לאינו יהודי שבעיר זו או שמחוץ לעיר כאדם העושה בשלו, ואפילו ביוקר ממקחים הנ"ל, והריוח שלו. ומסך כל הנ"ל כל המעות שיגיע לי מהקונה הרב ……… הנ"ל בעד כל החמץ הנ"ל לאחר המדידה והמשקל הריני פוחת לו שלשה שקלים שירוויח לעצמו בעד טרחתו למכור החמץ במקח הנ"ל. וקבלתי מיד הרב ……… הנ"ל כל דמי המכירה בשלימות, היינו שקבלתי על אוף גאב ארבעה שקלים, ועל המותר שיעלה קבלתי ערב קבלן1492 הרב ……… לסלק לא יאוחר משלשה ימים אחר הפסח במזומנים, ומעתה נקנה כל החמץ להרב ……… הנ"ל לחלוטין בלי שום שיור כלל, והנני נותן לו ולכל הקונים דריסת הרגל בחצירי ובכל המקומות שיהי' באפשר להכניס קונים מאתו, יהודים ואינם יהודים, בלי שום מונע. כן גם השכרתי לו החדרים ואת כל המקומות של החמץ הנ"ל בשכירות גמורה להקונה הרב ……… הנ"ל בעד חמש ועשרים דולר, מהיום עד כלות משך שלשה ימים אחר הפסח. וקבלתי דמי השכירות בשלימות, היינו שני שקלים על אוף גאב, ועל המותר חתימת יד דערב קבלן הנ"ל, ואגב קנין המקומות יהי' קנוי להרב ……… הנ"ל כל החמץ ביתר שאת ויתר עז על קנינים הנ"ל. כל זה נעשה המכירה והשכירות בקנין גמור אגב סודר, ובכל אופן היותר מועיל על פי דין תורתינו הקדושה, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי'. ולראי' באתי עה"ח היום יום י"ג ניסן שנת ……… פה ברוקלין ניויארק אה"ב הצפונית
רטנאום מנחם מענדל בן אאמו"ר לוי יצחק ז"ל שניאורסאהן
ריו
ריאסיכום הלכות ליבון והגעלה
ריבלפנינו סיכום כללי של עיקרי הלכות הגעלה וליבון, על פי הכרעות רבינו, המפוזרות בשלחן ערוך שלו.
ריגהסיכום מחולק לנושאים והלכות (סעיפים), כאשר בכל סעיף יצויין המקור בשלחן ערוך אדמו"ר הזקן, שבו נפסקה הלכה זו. ובמקום שהדבר דורש ביאור, צויין להערה שבשולי הגליון, שם נתבארו פרטי הלכה זו.
רידאת הסיכום חלקתי לארבע קבוצות:
ריהא) דרגות ההגעלה וליבון הנצרכים, שכולל את הפרקים: נאסר על ידי אפיה וצליה. אפיה וצליה באופן של התירא בלע. נאסר על ידי כלי ראשון. נאסר על ידי עירוי; כלי שני ושלישי. נותן טעם בר נותן טעם דהתירא. נאסר על ידי כבוש.
ריוב) סוגי כלים שאין הגעלה רגילה מספקת להם, שכולל את הפרקים: הכשר כלי חרס. הכשר כלי זכוכית. הכשר תנור. הכשר סכינים. הכשר סל ושפוד. הכשר כלים המצופים. כלים שאין הגעלה מועלת בהם
ריזג) מדת הבליעה בכלים, שכולל את הפרקים: שיעור בליעת הטעם בכלי. בליעה מכלי לכלי.
ריחד) אופני וסדר הליבון וההגעלה, שכולל את הפרקים: אופני הכשר ליבון גמור וקל. אופני הכשר הגעלה. סדר ההגעלה. הכשר כלים בחג. ניקוי כלי חמץ לפסח
ריט*
רכהדבר הכי רגיל בכלים הצריכים הגעלה וליבון בזמנינו, אשר בטעות תוחבים כף חלבית בקדרה בשרית, או מזלג חלבי בבשר שבתנור או במחבת. ויש בזה פרטים וחילוקי דינים רבים, שנתבארו במקומות מפוזרים בשלחן ערוך רבינו.
רכאכיון שזהו הדבר הקורה יותר בבית, וקל יותר להיקלט בראש האדם, לכן השתדלתי לסכם את הלכות ההגעלה והליבון באופן זה, שבטעות נאסר המזלג או הכף, וצריך ללבנו או להגעילו.
רכבבמקום שהלכה זו אינה שייכת בכף ומזלג, תתבאר ההלכה באופן השייך לה.
רכגנדיר מאד שיהיו הכף והמזלג צריכים ליבון גמור. במקרה כזה בזמנינו לא כדאי הדבר, ואפשר אף לא יועיל, כיון שהכף והמזלג יתקלקלו על ידי ליבון גמור.
רכדבדרך כלל מספיקה הגעלה, ובזמנינו האופן הכי קל להגעלה זו: להדיח את הכף והמזלג ולנגבו, להרתיח מים בתבנית נייר אלומיניום, להכניס בה את הכף או המזלג, ולהוציאם משם כעבור כמה שניות, ולהדיחם במים צוננים.
רכהכאשר מועלת הגעלה, מועיל גם ליבון קל, והאופן הכי קל לזה, להדליק את הגז, לאחוז את קצה הכף והמזלג במפית, להעביר חציו הקדמי על האש, עד שתהי' היד סולדת בו. ואחר כך יעשה כן גם מעברו השני של הכף והמזלג.
רכואם מדובר באופן שמועלת הגעלה בכלי שני, אזי אפשר לערות מים רותחים מהקומקום לתבנית נייר אלומיניום, ולהכניס בו את הכף לכמה שניות, כנ"ל.
רכזאם מדובר באופן שמועלת הגעלה בעירוי מכלי ראשון, אזי אפשר להכניס את הכף לתבנית הנ"ל, ולערות עליו מים רותחים מהקומקום.
רכחולפעמים אין צורך בכל אלו, אלא פשוט מדיחים ושוטפים את הכף והמזלג, ונשארים בכשרותם.
רכטכפי שיתבארו כל הפרטים האלה, בסיכום הבא לפנינו:
רלנאסר על ידי אפיה וצליה
אם תוחבים מזלג באיסור שבתנור, צריך להכשירו על ידי ליבון גמור (תנא, יג בהגהה).
אם תוחבים מזלג באיסור שבתנור, צריך להכשירו על ידי ליבון גמור (תנא, יג בהגהה).
רלאאם מוציאים את התבנית עם האיסור מהתנור ותוחבים בו המזלג, דינו שוה כמו בתחבו לאיסור שבתנור (עפ"י שיח, לא. וסי' תנא הערה 479).
רלבאם מניחים את האיסור הצלוי בצלחת, ותוחבים בו המזלג, מועלת בו הגעלה בכלי ראשון (עפ"י תנא, נח. והערה 479).
רלגאם תוחבים מזלג באיסור שבמחבת טיגון, צריך להכשירו בליבון גמור מספק (תנא, לו-ז).
רלדאם רק משח המחבת בשמן כדי שלא תישרף, דינו כצלי שבתנור (תנא, לו).
רלהטיגון עמוק דינו כבישול, ואם תחבו בו מזלג, מועלת בו הגעלה או ליבון קל (עפ"י סדר ברה"נ ב, יב. וסי' תנא הערה 262).
רלואפיה וצליה באופן של התירא בלע
מזלג חלבי שאינו בן יומו, שתחבו בבשר שבתנור, מועלת בו הגעלה או ליבון קל (תנא, יג בהגהה. והערה 98).
מזלג חלבי שאינו בן יומו, שתחבו בבשר שבתנור, מועלת בו הגעלה או ליבון קל (תנא, יג בהגהה. והערה 98).
רלזמזלג חלבי בן יומו, שתחבו בבשר שבתנור, נאסר הבשר מתערובת בשר בחלב, ואוסר המזלג, וצריך להכשירו בליבון גמור (עפ"י תנא, יג בהגהה. והערה 98).
רלחמזלג שצלו בו בשר, ובהיותו בן יומו, בהיות המזלג על האש, נשפך עליו חלב, חשוב התירא בלע, שבלועים בו בשר וחלב זה אחר זה, ומועלת בו הגעלה (תנא, יג בהגהה. תנא, כה).
רלטמזלג של פסח שתחבו בחמץ שבתנור, חוששים לדעת הפוסקים שחמץ נחשב איסורא בלע וצריך להכשירו בליבון גמור, ובהפסד מרובה מועלת בו הגעלה או ליבון קל (תנא, יג בסופו).
רממזלג שתחבו בחמץ שמטוגן במחבת, סומכים על דעת הסוברים שנחשב התירא בלע, ומועלת בו הגעלה (תנא, לז).
רמאתנור בשרי שאפה בו פת נילוש בחלב, נאסרה הפת מטעם הבשר שנבלע בו (תצד, טז).
רמבתנור שאפה בו פת נילוש בחלב, ואחר כך בישל בו בשר ונשפך רוטב בתנור, בלועים בתנור בשר וחלב זה אחר זה, באופן של התירא בלע, ומועיל היסק קל להכשירו לאפיית פת, כדי לאכלו עם חלב או עם בשר (עפ"י תצד, טז. והערות שם).
רמגנאסר על ידי כלי ראשון
תחב הכף באיסור שבקדירה שעל האש, חוששים לדעה המצריכה הגעלה בכלי שעל האש (תנא, כה).
תחב הכף באיסור שבקדירה שעל האש, חוששים לדעה המצריכה הגעלה בכלי שעל האש (תנא, כה).
רמדתחב הכף באיסור שבקדירה שאינה על האש, אפשר להגעילה בכלי שאינה על האש (תנא, כה).
רמהתחב כף חלבית בבקדירה שעל האש, סגי בהגעלה בכלי שאינו על האש (תנא, כה).
רמותחב הכף בחמץ שבקדירה שעל האש, סגי בהגעלה בכלי שאינו על האש (תנא, כה).
רמזמצקת שהעלתה רתיחה, הרי היא ככלי ראשון (תנא, כח. והערה 215. תנב, כה), ולדעת הצמח צדק – ספק (ע"פ פס"ד קפג, א).
רמחמצקת שלא העלתה רתיחה, לדעת רבינו – ספק, ולדעת הצמח צדק – הוא ככלי שני (שם ושם).
רמטנאסר על ידי עירוי; כלי שני ושלישי
תחב הכף בקערה ריקה, ועירו עליה מכלי ראשון, נאסרה כדי קליפה (שיח, יט. תנא הערה 558), ונכשרת בעירוי מכלי ראשון (תנא, כו).
תחב הכף בקערה ריקה, ועירו עליה מכלי ראשון, נאסרה כדי קליפה (שיח, יט. תנא הערה 558), ונכשרת בעירוי מכלי ראשון (תנא, כו).
רנאם קורה שהשתמשו בהם פעם בכלי ראשון צריך להכשירם על ידי הגעלה בכלי ראשון (תנא, כו-ז).
רנאבדיעבד שהגעילוהו בעירוי, כשאינן בני יומן, סגי אף לפסח (תנא, כח. תנא, לא).
רנבהכלי שנאסר על ידי כבוש מעת לעת, יש להכשירו בכלי ראשון (תנא, ס). ובהפסד מרובה סגי בעירוי מכלי ראשון (תנא, סד. והערה 558).
רנגאם נאסר על ידי מלח, סגי אף לכתחלה בהגעלת עירוי מכלי ראשון (תנא, לה. והערה 254).
רנדתחב הכף במרק שבכלי שני, מחלוקת אם אוסר, ומספק יש להגעילה בכלי שני (תנא, לב-ג).
רנהלא הגעילו והשתמש בה, יש אוסרים בשאר איסורים, אלא אם כן יש הפסד מרובה (ראה תנא, לג. והערה 241).
רנולא הגעילו והשתמש בה בפסח, לא הותר אלא: (א) בהפסד מרובה. (ב) אינו בן יומו (תנא, לג).
רנזתחב המזלג בבשר שבכלי שני, חוששים שגוש אוסר כמו כלי ראשון, וצריך להכשירו על ידי הגעלה (ע"פ קו"א רנג, יא. תנא, נח. והערה 479).
רנחתחב הכף במרק שבכלי שלישי, סגי בהדחה, אלא שבכף של פסח מחמירים להגעילה, אא"כ יש הפסד מרובה (תנא, לד).
רנטמילא קערה על ידי מצקת, חוששים שהמצקת כלי ראשון והקערה כלי שני (עפ"י תנא, כח. והערה 215).
רסנותן טעם בר נותן טעם דהתירא
דגים שעלו בקערה חלבית, או מרדה חלבית שהוציא בה לחם, הוי נותן טעם בן נותן טעם דהתירא, ומותר לאכלם בבשר, אבל לא יעלה את הדגים בקערה חלבית, ולא יוציא הלחם במרדה חלבית, בכוונה תחילה לאכלה עם בשר (תצד, טז. והערות שם).
דגים שעלו בקערה חלבית, או מרדה חלבית שהוציא בה לחם, הוי נותן טעם בן נותן טעם דהתירא, ומותר לאכלם בבשר, אבל לא יעלה את הדגים בקערה חלבית, ולא יוציא הלחם במרדה חלבית, בכוונה תחילה לאכלה עם בשר (תצד, טז. והערות שם).
רסאתבשיל של פסח שעלה בכלי חמץ, חוששים לדעת הסוברים שחמץ נחשב כמו איסורא בלע (תמז, מה).
רסבבישל תבשיל בכלי חמץ קודם הפסח, ואחר כך עירה אותו לכלי של פסח, הוי ג' נותני טעם דהתירא שנבלע בכלי, שמותר להשתמש בו בפסח (תמז, מה. תנב, יג בהגהה, והערה 84).
רסגצלה דגים בשפוד בשרי, חוששים לדעת האוסרים ב' נותני טעם דהתירא בצליה (תנב, יג בהגהה).
רסדבישל דגים בקדרה בשרית, חוששים לדעת האוסרים ג' נותני טעם דהתירא בבישול (תנב, יג בהגהה).
רסהתחב כף בקדרה בשרית רותחת, הוי ג' נותני טעם דהתירא שנבלע בכלי, ומותר להשתמש בה בחלב (תנב, יג בהגהה. והערה 84).
רסותחב כף חלבית בקדרה בשרית רותחת, ואין ס' כנגד הכף, נאסרו המים מפליטת בשר וחלב שנתערבו, ואוסרים הכף והקדרה (תנב, יד).
רסזתחב כף חלבית בקדרה רותחת, ואחר כך תחב בה כף בשרית, ואין ס' כנגד אחת מהן, נכנס טעם החלב וטעם הבשר במים זה אחר זה, באופן של ב' נותני טעם דהתירא, ומהמים נכנס טעם שלישי בכף הבשרית, ונשארו הכפות בהכשרן (תנב, יד. והערה 89).
רסחתחב כף חלבית בקדרה בשרית רותחת, ויש ס' כנגד הכף, נכנס טעם הבשר במים באופן של ב' נותני טעם דהתירא, ומהמים נכנס טעם שלישי בהכף החלבית, ונשאר הכף חלבי בכשרותו (תנב, יד. והערה 88).
רסטנאסר על ידי כבוש
תחב כף כשרה בציר או חומץ חזק האסורים, נאסרה הכף בכשיעור בישול (תמז, כט. תסז, נו. תעג, כט. תקכז, יב. תרמח, כה. וסי' תנא הערה 491).
תחב כף כשרה בציר או חומץ חזק האסורים, נאסרה הכף בכשיעור בישול (תמז, כט. תסז, נו. תעג, כט. תקכז, יב. תרמח, כה. וסי' תנא הערה 491).
רעתחב כף כשרה במשקה צונן האסור, נאסרה הכף בשריה מעת לעת (תמז, כה. תמז, כז-ח. תנא, ס. תנא, עב. תסא, יב. תסז, מ. תעג, כט. וסי' תנא הערה 491).
רעאגם אם תחב כף של פסח ביי"ש, לא נאסרה אלא במעת לעת (תנא, סב. תנא, עג. והערה 654).
רעבתחב כף אסורה למשקה, המשקה מפליט מהכף במעת לעת, שאז אינו בן יומו, וכבר נפגם טעם זה הבלוע (תמז, כח. תנא סג).
רעגתחב כף אסורה לציר וחומץ חזק, הרי הם מפליטים מהכלי במעת לעת, ומשביחים הטעם, ונאסרו (תמז, כז. תמז, כט. תמז, נא. תמז, נט. וסי' תנא הערה 540).
רעדגם התוחב כף אסור ליי"ש, היי"ש מפליט מהכלי במעת לעת ומשביח הטעם ואוסר (תמז, מו. תנא, סג. והערה 542).
רעההכלי שנאסר על ידי מליחה או על ידי כבוש בציר, אין מילוי ועירוי מועיל לו (תנא, סא. והערות 506. 509).
רעונאסר על ידי כבוש מעת לעת, וחושש להכשירו בהגעלה, יכול להכשירו במילוי ועירוי (תנא, ס-סא).
רעזהכשר כלי חרס
הגעלה אינה מועלת לכלי חרס (תנא, ו. תנא, מג).
הגעלה אינה מועלת לכלי חרס (תנא, ו. תנא, מג).
רעחליבון גמור מועיל לכלי חרס (תנא, ז).
רעטאם דרך הסיקו מבחוץ אין הליבון מועיל לו, לא מבחוץ ולא מבפנים, שמא יחוס עליו ולא ילבנו יפה (תנא ח-ט).
רפכלי העשוי מלבנים ועפר, אין חוששין שמא יחוס עליו, ומועיל בו ליבון (תנא, יא-ב).
רפאבכל אופן מועלת בהם החזרה לתוך כבשן מלא אש, שמצרפין בו כלי חרס חדשים (תנא, ט).
רפבכלי חרס שנאסרו על ידי כבוש שאינו חריף, מועילות בהם מילוי ועירוי או הגעלה (תנא, סא).
רפגכלי חרס שנאסרו על ידי חריפות או מליחה, לא מועילים בהם מילוי ועירוי או הגעלה (תנא, סא. והערה 506).
רפדהמנהג שלא להשתמש בפסח בכלי חרס ישן, אפילו בצונן דרך עראי ומקרה (תנ, יג. תנא, ב. תנא, מג. תנא, עב).
רפההכשר כלי זכוכית
לכתחלה חוששים בפסח לדעת הפוסקים, שכלי זכוכית יש להם דין כלי חרס, וכמנהגינו שאוסרים בכלי חרס בכל אופן. ולכן אם השתמשו בכלי הזכוכית בחמץ, ברותח או בכבוש, אין הגעלה מועלת (תנא, עג).
לכתחלה חוששים בפסח לדעת הפוסקים, שכלי זכוכית יש להם דין כלי חרס, וכמנהגינו שאוסרים בכלי חרס בכל אופן. ולכן אם השתמשו בכלי הזכוכית בחמץ, ברותח או בכבוש, אין הגעלה מועלת (תנא, עג).
רפואבל אם השתמשו בהם רק בצונן, נוהגים להקל גם בפסח (תנא, עג. וסוף הערה 649).
רפזבדיעבד סומכים גם בפסח, על הפוסקים שהזכוכית אינה בולעת, אבל דוקא כשיש עוד טעם להתיר, דהיינו שרוב תשמישם בצונן (תנא, עג. והערה 653).
רפחכלי זכוכית שהשתמשו בהם בחמץ בחמין, והגעילם, ואחר כך השתמש בהם בפסח, סומכים על זה בדיעבד (תנא, עג. והערה 655).
רפטכלי זכוכית שהשתמשו בהם ביי"ש, והכשירם במילוי ועירוי או בהגעלה, ואחר כך השתמש בהם בפסח, סומכים על זה בדיעבד (תנא, עג. והערה 656).
רצהכשר תנור
שיעור ליבון רצפת תנור, שילכו הגחלים על פני כולו (תסא, א. תצד, טז).
שיעור ליבון רצפת תנור, שילכו הגחלים על פני כולו (תסא, א. תצד, טז).
רצאהרוצה לאפות מצות בתנור חמץ, יטיח את רצפת התנור בטיט כעובי אצבע ויאפה עליה (תנא, סה. תסא, ב).
רצבהכשר תקרת ודפנות התנור סגי בליבון השלהבת (תנא, סח. תסא, ב).
רצגכשרוצה להניח תבשיל רותח על גג תנור החורף, אין ליבון שמבפנים מועיל לגגו מבחוץ, וצריך להניח עליו חתיכת ברזל להפסקה (תנא, סה).
רצדהרוצה להניח תבשיל רותח בתוך תנור קטן שבתנור החורף, אין ליבון שמחוץ לתנור קטן מועיל לתוכו, וצריך לטוחו בטיט רוחב גודל בקרקעיתו וגגו וקירותיו (תנא, סה).
רצההכשר סכינים
הרוצה להשתמש בסכין חמץ בפסח בצונן דרך עראי ומקרה, מועלת בו נעיצה בקרקע קשה עשרה פעמים (תנא, א).
הרוצה להשתמש בסכין חמץ בפסח בצונן דרך עראי ומקרה, מועלת בו נעיצה בקרקע קשה עשרה פעמים (תנא, א).
רצוחתך בו דבר חריף צונן בלי נעיצה, נאסר המאכל (תמז, נט).
רצזחתך בו דבר שאינו חריף, צריך המאכל הדחה יפה במקום החתך, ובקישואים צריך גרירת מקום החתך (תמז, נח).
רצחהרוצה להשתמש בו ברותח, או בקביעות בצונן, צריך להכשריו על ידי הגעלה בכלי ראשון (תנא, ב. תנא, יד).
רצטיש כמה קשיים בהגעלת סכינים (תנא, יד-כא), ולכן מי שאפשר לו יקנה סכינים חדשים לפסח (תנא, יד).
שהכשר סל ושפוד
הסל והשפוד שמלחו או צלו בהם, במלח שאינו בדוק מפירורי חמץ, צריך להכשירם לפני המליחה והצליה לפסח, מחשש פירורי חמץ שבמלח שנבלעו בהם (תנא, לה. תנא, עו).
הסל והשפוד שמלחו או צלו בהם, במלח שאינו בדוק מפירורי חמץ, צריך להכשירם לפני המליחה והצליה לפסח, מחשש פירורי חמץ שבמלח שנבלעו בהם (תנא, לה. תנא, עו).
שאסל שהיה מונח בו פת, אף הגעלה אינו מועלת בו לכתחלה, שמא נשאר פירור חמץ בין נקבי האריגה (תנא, נא).
שביש להתיר בדיעבד את הבשר שנמלח בסל, אפילו אם ודאי נבלע בו חמץ על ידי מליחה (תנא, לה), וכן אם נמלחו בתוך כלי של חמץ בן יומו (תמז כו), מטעם שאין המלח מפליט מה שבלוע בתוך הכלים.
שגיש להתיר בדיעבד את הבשר שנמלח בסל, שהיה מונח בהם פת, אף בלא הגעלה (תנא, נג).
שדיש להתיר בדיעבד את הבשר שנצלה בשפוד, שצלו בו במלח שלא נבדק מחמץ (תנא, עו), מטעם שאין מחזיקין איסור לכתחלה.
שהבשר שנצלה בשפוד שודאי נבלע בו חמץ, נאסר הבשר אף בדיעבד (תנא, עו).
שוהכשר כלים המצופים
כלי חרס המצופה בהיתוך זכוכית, או בבדיל או בעופרת או בצבע, יש לו דין כלי חרס שאין מועלת בו הגעלה (תנא, סט-ע).
כלי חרס המצופה בהיתוך זכוכית, או בבדיל או בעופרת או בצבע, יש לו דין כלי חרס שאין מועלת בו הגעלה (תנא, סט-ע).
שזכלי כסף המצופים בהיתוך זכוכית, דינם ככלי זכוכית לענין הגעלה (תנא, עה).
שחכלי חרס חדש המצופה בהיתוך זכוכית או בדיל וכיו"ב, שמצפים על ידי סובין, מעיקר הדין כשר, שבליבון התכת הציפוי נשרף ממשות הסובין, ויש מקומות שנהגו להחמיר (תנא, סט-ע).
שטכלי מתכת ישן שמצופים בדיל, התכת הבדיל מכשרת הכלי, אבל נכון להגעילו שוב (תנא, ע).
שיכלי עץ המצופים בסממנים אין הגעלה מועלת בהם, ככלי חרס (תנא, עא. והערה 626).
שיאכלים המצויירים או מצופים מבחוץ אין לחשוש להם (תנא, סט. תנא, עה).
שיבכלים שאין הגעלה מועלת בהם
הגעלה מועלת בכלי עצם, אבל לא בקרן, שמתקלקל ברותחים (תנא. כ. תנא, כה).
הגעלה מועלת בכלי עצם, אבל לא בקרן, שמתקלקל ברותחים (תנא. כ. תנא, כה).
שיגהגעלה אינה מועלת בחלודה שיש בה ממשות, שמא יש תחתיה משהו ממשות (תנא, טו-יח).
שידהגעלה אינה מועלת בכלי שיש בו גומא או נקב, שמא יש שם משהו ממשות (תנא, יט-כ).
שיההגעלה אינה מועלת בכלי שיש בו טלאי שמחובר על ידי מסמרים, שיש בהם קצת סדק וגומא (תנא, לח-ט).
שיוהגעלה אינה מועלת בכלי שמחובר על ידי מסמרים, שקדמה בליעה לטלאי (תנא, לח).
שיזבית שאור ובית חרוסת, חוששים לדעת הפוסקים שאין הגעלה מועלת בהם (תנא, מד).
שיחנוהגין שלא להשתמש בעריבה שלשין בה, ובכלי עץ ששמשו בקמח, אפילו על ידי הגעלה (תנא, מז-נא).
שיטנוהגים שלא להשתמש בכלי יי"ש, אפילו על ידי הגעלה (תנא, סב).
שכשיעור בליעת הטעם בכלי
תחב מזלג של פסח בפת חמה נאסר המזלג רק כדי קליפה (תנא, סז. והערה 587).
תחב מזלג של פסח בפת חמה נאסר המזלג רק כדי קליפה (תנא, סז. והערה 587).
שכאתחב מזלג במאכל חם שבו שמנוניות, נאסר כולו (תנא, סז. והערה 586), היינו בכל ארכו (תסז, ס), ובכל עביו (תצד, טז). ואפילו אינו שמן, אלא שהוא איסור ששייך בו שמנוניות (תצד, טז. והערות שם)
שכבתחבו אחר כך למאכל חם, אסרו כדי קליפה, ואפילו הי' בלוע איסור שמן (תנא, נו-ז. תנא, סו. תצד, טז. והערות שם).
שכגתחבו למאכל חם ששייך בו שמנוניות, אסר כולו, כי הטעם שנבלע במאכל בכדי קליפה, מפעפע על ידי השומן שבו בכולו (תנא, סו. תסז, נא. תסז, ס).
שכדתחב כף מתכת לכלי ראשון, חוששים לדעת הפוסקים שנאסר כולו, על ידי חם מקצתו חם כולו, ואין להתיר אלא בהפסד מרובה (תנא, כב. והערה 164).
שכהתחב כף עץ לכלי ראשון, לא נאסר אלא החלק שנתחב לאיסור (תנא, כב. והערה 166).
שכוכלי שידו יש לו דין כלי חרס, והגעיל החלק שתחב לאיסור, ואחר כך תחב חלק זה למאכל אחר, סומכים על דעת הסוברים, שאינו מפליט טעם האיסור מהצד החיצון (תנא, כב. תנא, עה).
שכזהגעיל החלק שתחב לאיסור, ואחר כך תחב את בית היד למאכל אחר, סומכים על דעת הסוברים, שאיסור הבלוע שביד הכלי נפלט על ידי ההגעלה (תנא, כא-ב).
שכחהעמיד הכלי על האש, מתחמם כל הכלי ומפליט הטעם מכולו לתוך התבשיל (תנא, עה. והערה 170).
שכטכשמגעילים כלי יש להגעיל גם את הידית, על ידי עירוי מכלי ראשון, מחשש שנאסרה בעירוי בעת הדחת הכלים (תנא, כא).
שלתחב הכף למשקה צונן ונכבשה בו מעת לעת, לפעמים סומכים בהפסד מרובה על דעת הפוסקים, שלא נאסרה בכבישה אלא כדי קליפה, וסגי בהגעלה על ידי עירוי (עפ"י תנא, סד. והערה 558).
שלאתחב הכף בציר ונכבשה בו כשיעור בישול, נאסרה בכבישה בכל עביה (תמז, ל. וסי' תנא הערות 491. 558).
שלבבין כשנכבשה במים ובין כשנכבשה בציר, לא נאסר אלא מה שבתוך הציר (תמז, כז. תסז, נז. וסי' תנא הערה 491).
שלגמכלי לכלי בלא רוטב
נגע הכף לקדירה שעל האש מבחוץ, ואין שם רוטב, לא נאסרה הכף (תנא, מא. תנא, סז).
נגע הכף לקדירה שעל האש מבחוץ, ואין שם רוטב, לא נאסרה הכף (תנא, מא. תנא, סז).
שלדהניח תבשיל חם בקדירה על רצפת תנור חמץ, לא נאסרו (תנא, סז).
שלההניח ברזל על גבי תנור חמץ, יכול להניח עליו מאכל חם (תנא, סה).
שלוהניח סדין על גבי תנור חמץ, אין להניח עליו מאכל חם, רק מאכל צונן (תנא, מח. תנא, נא. תנא, סה).
שלזעריבה שהגעילה, והניח עליה סדין, יכול להניח עליו מצה חמה, אבל לא ילוש עליו (תנא, מח).
שלחאופני הכשר ליבון גמור וקל
שיעור ליבון גמור, עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו (תנא, ז. תנא, ט-י. תנא, יג. תסא, א. תצד, טז).
שיעור ליבון גמור, עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו (תנא, ז. תנא, ט-י. תנא, יג. תסא, א. תצד, טז).
שלטאו עד שתשיר קליפתו העליונה (תנא, יג).
שמאו חזרה לתוך כבשן מלא אש שמצרפין בו כלי חרס חדשים (תנא, ט).
שמאבמקום שמועלת הגעלה בכלי מתכות מועיל גם ליבון קל, שתהא היד סולדת מבחוץ (תנא, י. תנא, לז. תנא, ע).
שמבבמקום שיש לחוש שנשאר משהו חמץ דבוק בכלי, נוהגים לעשות ליבון קל, שיהיה קש או חוט נשרף מבחוץ (תנא, טז. תנא, יט. תנא, לח. תנא, מד).
שמגליבון כלי חרס צריך להיות מבפנים, מהצד שנבלע בו האיסור (תנא, ח. תנא, סה).
שמדגם ליבון כלי מתכות צריך להיות מבפנים (תנא, י. והערות 59. 67).
שמהגם ליבון קל צריך לעשותו מבפנים (תנא, י. והערה 59). אבל לפעמים מועיל גם מבחוץ (תנא, ע. תקט, יא).
שמואופני הכשר הגעלה
כלים קטנים מגעיל בתוך יורה גדולה (תנא, כז. תנב, א).
כלים קטנים מגעיל בתוך יורה גדולה (תנא, כז. תנב, א).
שמזכלי גדול עושה לו שפה של טיט, ממלאו מים ומרתיחו (תנב, א).
שמחאו אפשר למלאתו מים ולהרתיחו, ולהשליך בו אבן רותח או לפיד אש עד שיעלו המים רותחים על שפתו (תנב, א. תנב, כד).
שמטכלים שאי אפשר להניחם על האש, מערה לתוכו מים רותחים ומשליך בו אבן רותח עד שיעלו המים רותחים על שפתו (תנא, מה).
שנכלי גדול או שלחן שאי אפשר למלאו מים, יתן עליו אבן מלובן, ויערה עליו מים רותחים, ומעביר האבן על פני כולו כדי שירתיח כל המים שעירה (תנא, כז. תנא, ל. תנא, נח. תנא, סא. והערה 206).
שנאכל אופני הגעלה אלו מבפנים, מועילים רק כשנבלע מבפנים. אבל אם נבלע גם מבחוץ, אין כל זה מועיל (תנב, ב), אלא מרתיח מים ביורה גדולה, ומכניס לתוכה הכלים הצריכים הגעלה (תנב, א-ב).
שנבכדי שהמים הנגעלים לא יאסרו שוב את הכלים, יש שלושה אופני הגעלה. אופן הראשון: שהמים יבטלו את הכלים בס'. ואז צריך להגעיל תחלה את היורה פעם אחת, ואחר כך להרתיח בה מים לצורך הגעלת שאר הכלים בתוכה, בהחלפת המים בינם (תנב, ח. תנב כב).
שנגאם רוצה להשתמש בפסח ביורה זו, אזי צריך לחזור ולהגעיל אחר כך את היורה פעם שנית (תנב, כב), ואם הגעילה שתי פעמים בתחלה, שוב אינו צריך להגעילה פעם נוספת אחר כך (תנב כב בסופה. תנב כג).
שנדאופן השני: שהכלים בעת ההגעלה אינם בני יומן מבליעת האיסור, שהוא נותן טעם לפגם שאינו אוסר. וגם כשחוזר טעם זה ונבלע בכלים נשארים הכלים בכשרותם (תנב, יא-ב).
שנהאופן שלישי: שההגעלה היא לפני זמן איסור חמץ, ולכן טעם הנפלט מהם בכלים, הוא נותן טעם בן נותן טעם של היתר, וגם כשחוזר טעם זה ונבלע בכלים נשארים הכלים בכשרותם (תנב, יג-ד).
שנובאופן השני והשלישי הנ"ל, מעיקר הדין אין צריך להגעיל את היורה תחלה (תנב, יא. תנב, יג), אבל נהגו להגעילה (תנב, טו).
שנזבאופן השני והשלישי הנ"ל, אם הגעילה קודם הגעלת הכלים, מעיקר הדין אין צריך להגעילה אחר כך, אפילו אם רוצה להשתמש בה בפסח. אבל נהגו להחמיר ולחזור ולהגעילה (תנב, כב), אבל אין צריך להחליף המים בינם (תנב, כד).
שנחשלושת הטעמים האלה אינם מועילים להגעלה בחול המועד פסח, ולכן אין מכשירים אז כלים אלא על ידי ליבון (תנב, יט).
שנטסדר ההגעלה
בערב פסח נהגו להגעיל כלים קודם שעה ה' (תנב, כא), ודוקא כלים שאינם בני יומן (תנב, טו).
בערב פסח נהגו להגעיל כלים קודם שעה ה' (תנב, כא), ודוקא כלים שאינם בני יומן (תנב, טו).
שסלפני הגעלת כלי צריך להדיחו ולשפשפו, מחשש משהו איסור בעין הדבוק בו (תנא, טו. תנא, סא. תנב, ז).
שסאבמקום שחוששים שגם אחר ההדחה ושפשוף נשאר משהו דבוק בכלי, נוהגים שאין ההדחה ושפשוף והגעלה מועילים (תנא, מח-נ).
שסבאחר ההדחה ינגבם יפה לפני ההגעלה, שלא יצננו המים צוננים את מי ההגעלה (תנב, ז).
שסגכשמכניס הכלי ליורת הרותחים יזהר שיעלו המים אבעבועות (תנא, יד. תנב, ג).
שסדכשמגעיל בערב פסח אחר שעה חמישית (או כשמגעיל משאר איסורים), יש להשתדל שלא להגעיל כלים שבליעתם מועטת עם כלים שבליעתם מרובה, ושלא להגעיל מקצת כלי שתי פעמים, ושלא להשהות הכלים יותר מדאי, ולהכניס הכלים ליורה כשהמים רותחין כבר, ולהוציאם מהיורה מיד, בעוד שהמים הם רותחין (תנב, כא. והערה 145). וכדי להקל הוצאתו מיורת הרותחים יש כמה אופנים:
שסהמכניס את הכלי לתוך סל, ועל ידו מכניסו ומוציאו מיורת הרותחים (תנב, כה).
שסומכניס את הכלי לתוך כלי גדול יותר (מצקת), ועל ידו מכניסו ומוציאו מהיורה, ואז יצטרך להשהות את המצקת בתוך יורת הרותחים, עד שיחזרו המים שבה להעלות אבעבועות, ואחר כך יכניס בה את הכלים הקטנים להגעלה (תנא, כח. תנב, כה. והערות 25. 175).
שסזמכניס את הכלי לתוך היורה על ידי צבת, ואז צריך לפתוח את הצבת ולגלגל הכלי, עד שיגיעו הרותחים בכל חלקי הכלי (תנב, כו).
שסחמיד אחר הוצאת הכלי מיורת הרותחים נהגו לשוטפו במים קרים (תנב, ה).
שסטאחר גמר ההגעלה צריך לשפוך את הרותחין שביורה ולא להנות מהם (תנב, ו).
שעהכשר כלים בחג
חוששים לדעת האוסרים טבילת כלים בשבת, שדומה לתיקון כלי, אא"כ ממלא הכלי מים ואינו נראה כמתקן (שכג, ח).
חוששים לדעת האוסרים טבילת כלים בשבת, שדומה לתיקון כלי, אא"כ ממלא הכלי מים ואינו נראה כמתקן (שכג, ח).
שעאמותר להטביל כלים ביום טוב, כשלא היה אפשר להטביל מערב יום טוב, אבל אין מורין כן (תקט, טו).
שעבאסור להגעיל או ללבן כלים ביום טוב שהוא מתקן כלי, ואם לא היה אפשר להכשירו מערב יום טוב מותר, אלא שאין מורין כן (תקט י).
שעגאם מועיל ליבון קל לכלי אפיה, מותר לחממו כדי לאפות, וממילא מתלבן ליבון קל, ואינו ניכר שמתקן כלי (תקט, יא-ב. והערות שם).
שעדניקוי כלי חמץ לפסח
כלי שדבוק עליו פחות מכזית חמץ, מעיקר הדין סגי בביטול (תמז, כח). ונהגו לגרור אפילו חמץ משהו שדבוק עליו (תמב, ל).
כלי שדבוק עליו פחות מכזית חמץ, מעיקר הדין סגי בביטול (תמז, כח). ונהגו לגרור אפילו חמץ משהו שדבוק עליו (תמב, ל).
שעהאם שכח לשפשפו קודם הפסח ישפשפו מיד שנזכר, בחול המועד או אחר הפסח, אבל בשבת ויום טוב אסור לשפשפו מטעם מוקצה (תנא, ג).
שעואם קשה לגוררו, נהגו למכור הכלי לנכרי (תמב, לא. תנא, יח. תנא, נא. סדר מכירת חמץ).
שעזכלי חמץ שרוצה להשהותו עד אחר הפסח, צריך לקנחו ולהדיחו ולהצניעו בחדר סגור (תמד, ח. תמז, ג. תנא, א). ועל מה שבלוע בו אינו עובר בבל יראה ובל ימצא (תמז, ג).
שעחמותר להשתמש בו בצונן בדרך עראי ומקרה, אחרי שידיחו היטב (תמז, ג. תנ, יג. תנא, ב).
שעטמותר לתלותו לנוי, בגובה הכותל שאין יד אדם מגעת לשם, והמחמיר תבא עליו ברכה (תנא, ד).