Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 3 Simanim 448 to 452·Siman 451 Laws of Kashering Utensilsשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ג (סי' תמח-תנב)·תנא דיני הגעלת כלים

אתנא דיני הגעלת כלים
ובו ע"ח סעיפים

בדיני כלי חמץ בפסח
א כל הכלים³¹⁴ שאינו רוצה להכשירן לפסח על ידי הגעלה או ליבון³¹⁵, וכן כל כלי חרס שאין להם הכשר על ידי הגעלה וליבון, אם הוא רוצה להשהותן עד לאחר הפסח³¹⁶, צריך לשפשפן³¹⁷ (עיין סימן תמ"ד³¹⁸) היטיב, קודם שעה ששית בערב פסח³¹⁹, ולהדיחן מעט³²⁰, בענין שלא יהא חמץ ניכר בהן³²¹.

גויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם כל ימי הפסח, כדי שלא ישכח וישתמש בהן בפסח³²². ואע"פ שכל הכלים הבלועים משאר איסורין מותר להשהותן עמו בבית, ואין חוששין לשכחה. מכל מקום חמץ, כיון שהוא רגיל בו כל השנה, יש לחוש בו יותר לשכחה³²³.

דוטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע המפתח שלא ילך לשם כל ימי הפסח³²⁴:

הב ומכל מקום דרך עראי ומקרה מותר להוציאן ממקום שהצניען ולהשתמש בהן דבר צונן³²⁵, בין לח ובין יבש³²⁶. רק שיזהר להדיח את הכלי היטיב קודם שמשתמש בו, שלא יהיה שום משהו חמץ דבוק בו בעין³²⁷ (ולענין דיעבד עיין סי' תמ"ז³²⁸).

וואפילו היא קדרה של חרס שנתבשל בה חמץ כל השנה די לה בהדחה להשתמש בה צונן בפסח מעיקר הדין³²⁹ (אבל המנהג הוא שלא להשתמש כלל בפסח בכלי חרס ישנים אפילו בצונן, כמו שיתבאר³³⁰).

זואם הוא סכין צריך לנעצו עשר פעמים בקרקע קשה קודם שמשתמש בו צונן³³¹ בפסח.

חאבל אסור להשתמש בהן בקביעות³³², משעה ה' בערב פסח³³³ ואילך, אפילו בצונן, עד שיכשירם לפסח על ידי הגעלה או ליבון על דרך שיתבאר, גזירה שמא ישכח וישתמש בהן בחמין:

טג אם שכח בערב פסח ולא שפשף את הכלים מחמץ הדבוק בהן ונזכר בתוך הפסח, אם הוא חול המועד (אבל בשבת ויום טוב אסור ליגע בהחמץ אפילו כדי לבערו כמו שנתבאר בסימן תמ"ו³³⁴ ע"ש) צריך לשפשפן מיד שנזכר³³⁵. ואין חוששין שמא ישכח ויאכל מהחמץ בשעה שנוגע בו כשמשפשפו מטעם שנתבאר בסי' תל"ה³³⁶.

יואם עבר הפסח ולא שפשפן צריך לשפשפן לאחר הפסח³³⁷, להעביר מהן החמץ הדבוק בהן, שהוא אסור בהנאה מפני שעבר עליו הפסח:

יאד יש נוהגין לסדר כלי בדיל של חמץ בתוך הבית³³⁸ בגובה הכותל, במקום שאין יד אדם מגעת לשם, והם סדורין שם כל ימי הפסח לנוי, ואין למחות בידם³³⁹.

יבואע"פ שכל דבר שגזרו עליו חכמים מחמת חשש שמא ישכח וישתמש בו לא חלקו בגזירתם, ואסרו אפילו הגביה אותו דבר עשר קומות³⁴⁰, כמו שנתבאר בסימן רע"ה³⁴¹ וסי' ש"ז³⁴². מכל מקום כיון שאיסור זה שאסור להשהות כלי חמץ בתוך הבית בפסח לא גזרו עליו חכמי הגמרא, אלא חכמי הדורות האחרונים הוא שהחמירו כן³⁴³, לפיכך אין להחמיר בו כל כך. ובפרט שעל פי הרוב אין הכלים בני יומן מבליעת החמץ בשעה שמסדרין אותם בערב פסח בגובה הכותל³⁴⁴.

יגזהו טעם המנהג, ומכל מקום המחמיר להצניען במקום צנוע תבוא עליו ברכה³⁴⁵:

ידקניית כלים חדשים מנכרי
ה נכרי המוכר כלים חדשים בשוק, בין של חרס בין של מתכות בין של זכוכית³⁴⁶, לוקחין ממנו כל כלי שהוא נראה חדש, ואין חוששין שמא נשתמש בו הנכרי פעם אחת, שכל כלי העשוי למכור אין משתמשין בו כלל³⁴⁷.

טואבל אם נכנס לבית הנכרי ליקח ממנו כלים חדשים, לא יקח אלא כלי חדש שמכיר בו היטיב שלא נשתמש בו עדיין, אבל אם יש להסתפק שמא נשתמש בו פעם אחת, אף שהוא נראה חדש, אין ללקחו³⁴⁸. אלא אם כן הנכרי מסיח לפי תומו שלא נשתמש בו עדיין, או שהוא לוקח כלי אחד מתוך הרבה כלים³⁴⁹, כמו שנתבאר ביורה דעה סימן קכ"ב עיי"ש, לפי שיש לחוש שמא עשאו הנכרי לצורך עצמו וכבר נשתמש בו פעם אחת ואחר כך נמלך למכרו לישראל הבא אליו.

טזומכל מקום בכלי זכוכית³⁵⁰ יש להתיר לקנות הצלולים, אפילו אין הנכרי מסיח לפי תומו, ואינו לוקח כלי מתוך הכלים, דכיון שהם צלולים בודאי לא נשתמש בהם עדיין³⁵¹:

יזהכשר כלי חרס
ו כל כלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין שהיד סולדת בו³⁵², בענין שכיוצא בו בשאר כלים צריכין הגעלה³⁵³, אבל כלי חרס אין לו תקנה על ידי הגעלה, שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו³⁵⁴ (פירוש גיעול³⁵⁵ הנבלע בו) לעולם, אפילו יגעילנו כמה פעמים, אלא לעולם פולט הוא מעט מעט בכל הגעלה, ועיקר גיעול הבלוע בתוכו אינו נפלט ממנו לגמרי³⁵⁶, וכשיבשלו בו היתר אפילו אחר כמה הגעלות יפלוט מעט מהבלוע שבתוכו לתוך התבשיל.

יחוהיכן העידה תורה כך, גבי כלים הבלועים מנותר, שאמרה תורה³⁵⁷ וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר. למדנו מכאן שאין הגעלה מועלת לכלי חרס³⁵⁸:

יטז ומכל מקום קבלו חכמים³⁵⁹, שיש לכלי חרס הכשר על ידי ליבון באור³⁶⁰, דהיינו שיסיקנו כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנה³⁶¹, שאז נשרף ונכלה כל האיסור הבלוע בתוכו³⁶²:

כח במה דברים אמורים כשמסיקו מבפנים³⁶³ (פירוש בתוך חלל הכלי), וגם דרך היסקו כל השנה הוא מבפנים³⁶⁴, כגון תנור של חרס³⁶⁵ וכיוצא בו.

כאאבל כלי חרס שדרך היסקו כל השנה הוא מבחוץ, כגון קדרה³⁶⁶ ומחבת וטפקא של חרס, דהיינו כלי חרס שמסיקין אותו תחתיו מלמטה ואופין על גביו מלמעלה³⁶⁷, אף אם הוא רוצה להכשירו על ידי היסק מבפנים³⁶⁸, כגון שימלאנו גחלים בוערות³⁶⁹, אין זה מועיל כלום, גזירה שמא יחוס עליו שלא יתבקע מחמת הגחלים, כיון שאין זה דרכו בכל השנה, ולא ימלאנו גחלים בוערות ויסיקנו מבחוץ³⁷⁰.

כבוהיסק חיצון אינו מועיל כלום³⁷¹ מן התורה, שהרי האיסור נשתמש ונבלע בפנימית הכלי, וצריך להפליטו גם כן דרך פנימית הכלי³⁷² דכבולעו כך פולטו³⁷³ כמו שיתבאר³⁷⁴, וכשמסיקו מבחוץ אין האיסור נפלט דרך פנימית הכלי על ידי היסק חיצון זה³⁷⁵:

כגט ואפילו אם רוצה להסיקו מבפנים ומבחוץ, כגון שמכניסו ריקן לתוך התנור מלא אש, ששלהבת עולה מכל צדדי הכלי ומלבנו יפה מבפנים ומבחוץ, אין זה מועיל כלום, גזירה שמא יחוס עליו שלא יתבקע ויוציאנו מן התנור טרם שיתלבן יפה יפה³⁷⁶ עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו³⁷⁷.

כדאבל אם מחזירו לתוך כבשן מלא אש שמצרפין בו כלי חרס חדשים, הרי זה מותר להשתמש בו בפסח³⁷⁸, דכיון שמכניסן להיסק גדול כזה בודאי אינו חושש עליהם אם יתבקעו:

כהי וכל זה בכלי חרס, אבל בכלי מתכות שאינו נפקע מחמת חום האש, הרי הוא יכול למלאותו גחלים³⁷⁹ מבפנים³⁸⁰.

כווישהה אותם בתוכו עד שאם יגע אדם בצד החיצון של הכלי יהיה היד סולדת בו³⁸¹ מחמת שנתלבן הכלי מן הגחלים, שאז בודאי נשרף כל החמץ הבלוע בתוכו³⁸², אע"פ שלא נתלבן כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, שהרי כלי מתכות³⁸³ הן נכשרין על ידי הגעלה, וליבון קל הזה אינו גרוע מהגעלה:

כזיא בוכיא³⁸⁴ (והוא כלי העשוי מלבנים ועפר ומסיקין אותו מבחוץ ואופין ומטגנין בתוכו³⁸⁵), אם הסיקו מבחוץ אינו נכשר לפסח על ידי היסק זה, כמו שנתבאר³⁸⁶.

כחאבל אם מלאוהו גחלים מבפנים³⁸⁷, או שהסיקו מבפנים עד שנתלבן³⁸⁸ כדינו, ועל דרך שיתבאר בסימן תס"א³⁸⁹, מותר להשתמש בו בפסח, ואין לחוש שמא לא ילבנו יפה יפה מחמת שיחוס עליו שלא יתבקע, דכיון שהוא עשוי מלבנים ועפר אין לחוש בו שמא יתבקע³⁹⁰:

כטיב לפיכך לבנים שנשתמש בהן חמץ כל השנה, מותר ללבנם באור³⁹¹ ולהשתמש בהן בפסח³⁹².

לבמה דברים אמורים בלבנים שנצרפו בכבשן, אבל לבנים שנתייבשו בחמה, אם לא נשתמש בהן חמץ על ידי האור, כמו צלייה ואפייה³⁹³, אלא שנשפך עליהם תבשיל רותח של חמץ³⁹⁴, אין צריכים ליבון, ודי להם בהגעלה כשאר כלי אדמה³⁹⁵, כמו שיתבאר³⁹⁶, ומותר לאפות ולצלות עליהם בפסח:

לאהכשר כלים שנאסרו ע"י האור
יג אבל אם נשתמש בהן חמץ על ידי האור, וכן שאר כל הכלים³⁹⁷ אפילו של מיני מתכות שנשתמש ונבלע בהן חמץ על ידי האור³⁹⁸ בלבד שלא על ידי משקה³⁹⁹, כגון השפודים והאסכלאות שצלו עליהם מולייתא של חמץ, שגוף החמץ נוגע בהן בשעת צלייתו, ואין ביניהם שום משקה (טופח⁴⁰⁰) שיוליך טעם החמץ לתוך השפוד והאסכלה⁴⁰¹, אלא על ידי חום האש בלבד⁴⁰² נבלע בהם טעם החמץ, לפיכך אינו נפלט מהם על ידי הגעלה במים רותחים⁴⁰³.

לבדכבולעו כך פולטו⁴⁰⁴, וכלי שנבלע בו חמץ על ידי משקה נפלט ממנו על ידי הגעלה במים רותחים, אבל כל כלי שנבלע בו החמץ על ידי חום האש בלבד שלא על ידי משקה, אינו נפלט ממנו אלא על ידי חום האש בלבד, דהיינו שילבנו באור יפה יפה עד שיהיו ניצוצות מנתזין ממנו⁴⁰⁵, או עד שתשיר קליפתו העליונה⁴⁰⁶, שאז בודאי נשרף כל האיסור הבלוע בתוכו⁴⁰⁷.

לג[וכן הדין בכלים⁴⁰⁸ שנבלע בהן שאר איסורי תורה, או איסורי דברי סופרים, על ידי האור בלבד, שצריך ללבנם⁴⁰⁹ יפה יפה כשיעור שנתבאר.

לדאלא שבשאר איסורין אין צריך ליבון אלא כשנבלע בהם דבר איסור, אבל אם נבלע בהם על ידי האור דבר היתר ואחר כך נעשה איסור⁴¹⁰, כגון שנצלה עליהם בשר לבדו שהוא היתר, ואחר כך נבלע בהן חלב, הרי הן נכשרין על ידי הגעלה⁴¹¹.

להואף על פי שטעם בשר הנבלע בהן על ידי האור אינו נפלט מהם לגמרי על ידי הגעלה. מכל מקום אותו מועט טעם בשר הבלוע מאד בתוכם, עד שאינו נפלט מהם רק על ידי האור, קלוש הוא⁴¹² מאד, ואינו כדאי שיחול עליו שם חדש, דהיינו שם בשר בחלב⁴¹³.

לולפיכך די להם בהגעלה, כדי להפליט מהם עיקר טעם הבשר עם עיקר טעם החלב, שהן אסורין מחמת שהן כדאי להקרא עליהם שם בשר בחלב, והן נפלטין על ידי הגעלה, לפי שאינן בלועין מאד.

לזומותר טעם הבשר עם מותר טעם החלב שהן בלועין מאד⁴¹⁴, הרי הן קלושין מאד, ואינן כדאי להיות נקרא עליהן שם בשר בחלב. כיון שטעם הבשר היה קלוש מאד קודם שנבלע בו החלב⁴¹⁵, אין שם חדש יכול לחול על טעם קלוש הזה.

לחמה שאין כן כשנצלה עליהם חמץ קודם הפסח, אין הגעלה מועלת להם להכשירן לפסח. אף על פי שהחמץ בשעה שנבלע בהם היה מותר באכילה, מכל מקום כיון שהיה עליו שם חמץ, לא נפקע שם זה גם מטעם הקלוש שנבלע מאד בתוכם על ידי האור. וכשמגיע הפסח, ממילא נאסר טעם קלוש הזה שבתוכם, כיון שכבר נקרא עליו שם חמץ משעה שנפלט ונתפרש מממשות החמץ⁴¹⁶ שנצלה עליהם⁴¹⁷].

לטויש חולקין על זה⁴¹⁸ ואומרים, שכל הכלים שבלעו חמץ קודם הפסח⁴¹⁹ אפילו על ידי האור בלבד, הרי הן נכשרין על ידי הגעלה, דכיון שבשעת בליעתן בלעו דבר היתר, ואחר כך כשמגיע זמן איסורן כבר אין האיסור בעין אלא הוא בלוע בתוכן⁴²⁰, לפיכך הקילו להכשירן על ידי הגעלה בלבד.

מוהעיקר כסברא הראשונה⁴²¹. ואפילו בדיעבד, שנשתמש בחמין באותן כלים הבלועים מחמץ על ידי האור בלבד והוגעלו קודם הפסח, ולא ליבנם באור יפה יפה כשיעור שנתבאר, הרי חמין הללו אסורין בפסח⁴²². אלא אם כן יש הפסד מרובה, או מניעת שמחת יום טוב, שאז יש לסמוך על סברא האחרונה⁴²³. וכן במקום שיש עוד צד אחר להקל, יש לצרף גם סברא האחרונה ולסמוך עליהם לכתחלה, להכשיר בהגעלה את הכלים הבלועים מחמץ על ידי האור, וכמו שיתבאר⁴²⁴:

מאהכשר סכינים
יד מצוה מן המובחר לכל מי שאפשר לו שיקנה לו סכינים חדשים לפסח⁴²⁵. אבל מעיקר הדין, אפילו אותן סכינים שמשתמשין בהם חמץ בחמין כל השנה די להם בהגעלה לפסח⁴²⁶.

מבואע"פ שסכינים הבלועים משאר איסורין יש אומרים⁴²⁷ שצריך ללבנם באור כדי להשתמש בהן בחמין⁴²⁸, כמו שנתבאר ביורה דעה סימן קכ"א⁴²⁹. מכל מקום כיון⁴³⁰ שיש אומרים⁴³¹ שאפילו כלים הבלועים מחמץ על ידי האור בלבד די להם בהגעלה לפסח, וגם יש אומרים⁴³² שסכינים אין להם דין כלים הבלועים על ידי האור בלבד⁴³³, כמו שנתבאר ביורה דעה שם⁴³⁴, לפיכך יש להתיר לכתחלה להכשיר סכינים בין גדולים ובין קטנים⁴³⁵ על ידי הגעלה בלבד.

מגוהוא שיגעילם ברותחין בכלי ראשון⁴³⁶. וכלי ראשון נקרא הכלי שהרתיחו בו המים אצל האש, אפילו אם עכשיו בשעה שמגעילין בתוכו אינו עומד אצל האש, הרי זה נקרא כלי ראשון⁴³⁷, ומגעילין בתוכו כל כלי הצריך הגעלה בכלי ראשון⁴³⁸. אם המים שבתוכו הן עדיין רותחין⁴³⁹, דהיינו שמעלין רתיחה, כמו שיתבאר בסימן תנ"ב⁴⁴⁰:

מדטו וקודם הגעלה צריך לשוף את הסכינים⁴⁴¹ במשחזת או ברחיים או בדבר אחר⁴⁴² המסיר את כל⁴⁴³ החלודה שבהן. וכן שאר כל הכלים צריך להסיר כל החלודה⁴⁴⁴ והטינופת⁴⁴⁵ שבהן קודם שמגעילן. שנאמר⁴⁴⁶ בפרשת הגעלת כלי מדין אך את הזהב וכו', כלומר רק את הזהב וגו', דהיינו כשאין שם חלודה רק זהב בלבד מועלת הגעלה להפליט הבלוע, אבל כשיש שם חלודה או שאר טינופת, יש לחוש שמא יש שם משהו מממשות האיסור בעין תחת החלודה והטינופת, ואין הגעלה מועלת למה שהוא עומד בעינו ואינו בלוע בתוך דופני הכלי⁴⁴⁷:

מהטז ואם אינו יכול להעביר החלודה⁴⁴⁸, או שאינו רוצה לטרוח ולהעבירה, ישים גחלים בוערות על מקום החלודה, וישהה אותם שם עד שאם יגע אדם בצד השני של הכלי במקום שכנגד החלודה יהיה היד סולדת בו⁴⁴⁹ מחמת שנתלבן הכלי מן הגחלים, שאז בודאי נשרף כל ממשות איסור שתחת החלודה⁴⁵⁰.

מווהעולם נהגו⁴⁵¹ להחמיר להשהות הגחלים כל כך על החלודה, עד שיהיה קש או חוט נשרף מצד השני⁴⁵² (דהיינו שקושרין קש או חוט סביב הכלי מצד השני, נגד הגחלים שעל גבי החלודה, ומשהה את הגחלים כל כך, עד שישרוף הקש או החוט שכנגדן בצד השני).

מזואחר כך מגעילין את הכלי⁴⁵³. ואם לא עשה כן קודם הגעלה, יעשה כן אחר ההגעלה⁴⁵⁴:

מחיז וכל זה כשהחלודה הוא בצד הפנימי של הכלי, במקום שמשתמשין בו בקבע. אבל אם הוא בצד החיצון של הכלי⁴⁵⁵, שלא נשתמש שם חמץ, ואע"פ שלפעמים מגיע תשמיש החמץ גם מבחוץ, מכל מקום כיון שרוב הפעמים אין מגיע תשמיש החמץ עד לשם, לפיכך אין חוששין שמא יש שם ממשות החמץ בעין תחת החלודה, ואין צריך להעבירה כלל:

מטיח וכל זה בחלודה שיש בה קצת ממשות (שקורין ראש"ט), שכשגורדין אותה משם יש בה כמה עפרורית, שאז יש לחוש אם לא יגרדו אותה משם, שמא יש תחתיה משהו ממשות האיסור בעין ואינו נראה לעין מחמת שהחלודה מכסהו. אבל אם אין בחלודה ממשות כלל רק מראה בלבד, כמו שנמצא לפעמים שיש שחרות או אדמימות בצד הפנימי של הכלי, שאף אם יגרדו אותם לא יהיה שם שום עפרורית, אין לחוש כלל שמא יש שם משהו חמץ שאינו נראה⁴⁵⁶.

נוכן הדין באותן כתמים הנעשים בכלי בדיל (שקורין ערד פלעקי"ן), שאין מעכבין את ההגעלה, כיון שאין בהם ממשות, רק מראה בלבד⁴⁵⁷:

נאיט סכין, או אחד משאר כלים הצריכין הגעלה, שיש בו גומא או סדק או נקב, שאינו יכול לחטט בתוכן לנקרן ולנקותן היטיב, אין הגעלה מועלת להם⁴⁵⁸. אם הן במקום שמשתמשין בו בקבע, דהיינו מצד הפנימי של הכלי⁴⁵⁹. לפי שיש לחוש שמא יש שם משהו ממשות החמץ בעין, ואין הגעלה מועלת למה שהוא בעין⁴⁶⁰.

נבלפיכך צריך להניח גחלים בוערות על הסדק⁴⁶¹ והגומא, וישהה אותם שם עד שאם יגע אדם כנגדן בצד החיצון של הכלי יהיה היד סולדת בו, שאז בודאי נשרף כל ממשות איסור שבתוך הסדק או הגומא. והעולם נהגו להחמיר להשהות שם כל כך את הגחלים עד שיהיה קש או חוט נשרף בצד החיצון⁴⁶².

נגואחר כך מגעילן⁴⁶³. ואם לא עשה כן קודם ההגעלה יעשה כן אחר ההגעלה⁴⁶⁴:

נדכ לפיכך אותם סכינים שידותיהן תחובין תוך בית יד, והן קבועין שם במסמרים קטנים, אין הגעלה מועלת להם, כי יש גומות דקות הרבה במקום (סביב) המסמרים⁴⁶⁵.

נהואין צריך לומר אם גוף הבית יד נעשה מב' חלקים מדובקין, ויש ריוח מעט ביניהם להכניס לשם את הסכין, שעל פי הרוב אי אפשר לנקר שם היטיב שלא יהיה שום טינופת דבוק שם⁴⁶⁶. ואין הגעלה מועלת אלא לכלי זך ונקי כמו שנתבאר.

נווכן אם יד הסכין דבוקה בבית יד על ידי דבק, אין הגעלה מועלת לה. דכיון שהדבק מתקלקל במים רותחין, יש לחוש שמא יחוס על הדבק ולא ירתיח את המים יפה יפה⁴⁶⁷.

נזוכן אם הבית יד היא עשויה מקרן, וכן שאר כל הכלים העשויין מקרן⁴⁶⁸, אין הגעלה מועלת להן, שהקרן מתקלקל במים רותחין, ויש לחוש שמא יחוס עליו:

נחכא וכל זה בבית יד של סכין שמשתמשין חמץ בגוף הסכין, ורוב הפעמים מגיע תשמיש החמץ גם בהבית יד של סכין⁴⁶⁹. אבל שאר כל הכלים שיש בידותיהן גומות וסדקים וחלודה, אין צריך לנקרן כלל⁴⁷⁰.

נטואפילו אם לא הגעיל כלל את הידות⁴⁷¹, ותחבן בפסח לתוך התבשיל, הרי זה מותר באכילה⁴⁷², כיון שאין דרך להשתמש חמץ בידות הכלים.

סומכל מקום לכתחלה צריך להגעיל גם את הידות⁴⁷³, על ידי עירוי מכלי ראשון⁴⁷⁴ לכל הפחות⁴⁷⁵. לפי שלפעמים כשמדיחין את הכלים מלכלוך חמץ שבהן בתוך מים חמין, נבלע קצת מלכלוך החמץ לתוך הידות⁴⁷⁶:

סאכב ואם לא הגעיל כלל אפילו את גוף הכלי, ותחב את יד הכלי לתוך התבשיל⁴⁷⁷, יש אוסרין⁴⁷⁸ את התבשיל, אם הכלי וידו הן של מתכות. לפי שכשנשתמש חמץ בחמין בגוף הכלי נבלע החמץ גם ביד הכלי, שכל מתכת שחם מקצתו חם כולו⁴⁷⁹. וכמו שנבלע⁴⁸⁰ החמץ בהיד על ידי גוף הכלי, כך הוא נפלט ממנו על ידי גוף הכלי⁴⁸¹. אבל כשלא הגעיל אפילו את גוף הכלי, הרי נשארה בליעת החמץ בתוך היד, ונפלט ממנו לתוך התבשיל.

סבויש חולקין על זה⁴⁸² ואומרים, שאף על פי שכל מתכת שחם מקצתו חם כולו, אף על פי כן הבלוע שבמקצתו אינו מתפשט בכולו על ידי חום זה⁴⁸³. ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או במקום מניעת שמחת יום טוב⁴⁸⁴:

סגכג הנדן של סכינים שמכניסין לתוכו סכין של חמץ כל השנה, אין הגעלה מועלת לו להכשירו להכניס לתוכו סכין של פסח⁴⁸⁵, לפי שאי אפשר לנקרו ולנקותו היטב מן החמץ בעין שנדבק בו, כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו⁴⁸⁶, אלא אם כן פותח את התפירות ומגרדו יפה יפה⁴⁸⁷ (שאז אפילו הגעלה אין צריך):

סדהכשר חצובה
כד חצובה (שקורין דרייפוס)⁴⁸⁸, והוא כלי שיש לו ג' רגלים ומעמידין עליה קדירה⁴⁸⁹ או מחבת בתנור⁴⁹⁰ על האור כל השנה, אם רוצה להשתמש בה בפסח צריך ללבנה באור, לפי שלפעמים נשפך עליה עיסה⁴⁹¹, ונבלע בה טעם חמץ על ידי האור שלא על ידי משקה:

סההכשר כלי ראשון ושני ועירוי
כה אחד כלי מתכת ואחד כלי עץ ואחד כלי גללים וכלי אבנים⁴⁹² וכלי אדמה⁴⁹³ (פירוש כלי חרס שלא נצרפו בכבשן אלא נתייבשו בחמה⁴⁹⁴) ואחד כלי עצם⁴⁹⁵ (חוץ מקרן כמו שנתבאר למעלה⁴⁹⁶) ומה שקורין פערי"ל מוט"ר⁴⁹⁷, שנשתמש בהן חמץ על ידי משקין חמין, כדרך שנשתמש בהן כך צריך להכשירן⁴⁹⁸ על ידי הגעלה⁴⁹⁹.

סוכיצד כלים שנשתמש ונבלע בהן חמץ כל השנה על ידי חום כלי ראשון, כגון קדירות ואלפסין ויורות⁵⁰⁰, וכן כף שהוא מיוחד להגיס בו הקדירה⁵⁰¹ כשהיא אצל האש, או אפילו לאחר שהעבירה מן האש אלא שהתבשיל בתוכה חם בכדי שהיד סולדת בו⁵⁰², וכן כף שהוא מיוחד להוציא בו התבשיל מהקדירה לתוך הקערה⁵⁰³, כל אלו וכיוצא בהן שדרך להשתמש בהן חמץ כל השנה על ידי חום כלי ראשון, צריך להגעילן בתוך כלי ראשון רותח, ועל דרך שיתבאר בסימן תנ"ב⁵⁰⁴.

סזונקרא כלי ראשון אפילו לאחר שהעבירוהו מן האש⁵⁰⁵ כמו שנתבאר למעלה⁵⁰⁶.

סחויש אומרים⁵⁰⁷ שכל כלי שנשתמש בו איסור על ידי חום כלי ראשון כשהיה הכלי ראשון אצל האש, צריך להגעילו גם כן בתוך כלי ראשון העומד אצל האש, דכבולעו כך פולטו⁵⁰⁸.

סטולכתחלה יש להחמיר ולחוש לדבריהם בשאר איסורים. אבל בחמץ אפילו לכתחלה יש לסמוך על סברא הראשונה⁵⁰⁹. שהרי יש אומרים שאפילו כלים שנשתמש בהן חמץ על ידי האור בלבד מועלת להם הגעלה⁵¹⁰ בכלי ראשון לאחר שהעבירוהו מן האש⁵¹¹.

עואין צריך לומר כשמגעיל כלי הבלוע מבשר וחלב, שלדברי הכל יכול להגעילו בכלי ראשון לאחר שהעבירוהו מן האש, אף על פי שטעם הבשר והחלב נבלעו בו על ידי האור, אם לא נבלעו בו בבת אחת, אלא בזה אחר זה, מטעם שנתבאר למעלה⁵¹²:

עאכו וכלים שנשתמשו בהם חמץ על ידי עירוי מכלי ראשון, כגון קערות, אין צריך להגעילן בתוך כלי ראשון, אלא די להם שיערו עליהם רותחין מכלי ראשון, כדרך תשמישן⁵¹³.

עב(ואף על פי שלפעמים כופין קערה על גבי אלפס שאצל האש⁵¹⁴, ועולה ההבל מהתבשיל שבאלפס ונבלע בהקערה⁵¹⁵, ונמצא שנבלע בה חמץ לפעמים על ידי חום כלי ראשון. מכל מקום כיון שרוב תשמיש הקערות הוא לערות לתוכן מכלי ראשון, הרי נכשרין גם כן על ידי עירוי מכלי ראשון, שאנו הולכים בכל כלי אחר רוב תשמישו⁵¹⁶).

עגויש חולקין⁵¹⁷ על זה ואומרים, כיון שלפעמים משתמשין חמץ בקערות על ידי חום כלי ראשון צריך להגעילן גם כן בתוך כלי ראשון, כי איך תועיל הגעלת עירוי מכלי ראשון להפליט מן הקערה מה שבלוע בה לפעמים על ידי חום כלי ראשון עצמו:

עדכז ולענין הלכה יש להחמיר לכתחילה כסברא האחרונה, וכן נוהגין⁵¹⁸ ואין לשנות.

עהואם הקערה היא גדולה שאי אפשר לו להגעילה בתוך כלי ראשון, יתן עליה אבן מלובן⁵¹⁹, ויערה עליה מים רותחין מן כלי ראשון, ויעביר עליה האבן על פני הקערה כדי שירתיח את כל המים שעירה עליה, ויהיה חומם כל כך גדול כחום כלי ראשון⁵²⁰.

עווכן יעשה בכל הצריך הגעלה בכלי ראשון⁵²¹.

עזאבל כלי קטן שיכול להכניסו בתוך כלי ראשון, וכן קערות קטנות, אין להגעילן על ידי עירוי ואבן מלובן⁵²², לפי שיש חולקין⁵²³ על זה ואומרים שהגעלה כזו אינה חשובה כהגעלה בתוך כלי ראשון.

עחואפילו קערה גדולה, אם יש לה אוגנין ובליטות כעין כפתורים ופרחים אין לה תקנה על ידי עירוי ואבן מלובן, שאי אפשר להעביר האבן על פני כולה⁵²⁴:

עטכח וכל זה לכתחילה אבל בדיעבד שכבר הגעיל את הקערות וכיוצא בהן על ידי עירוי מכלי ראשון בלבד, בלי אבן מלובן, והשתמש בהן בפסח בחמין, יש לסמוך על סברא הראשונה, ומותר לאכול חמין הללו בתוך הפסח⁵²⁵.

פוהוא שהגעילן על ידי עירוי מכלי ראשון עצמו. או שהכניס כלי ריקן לתוך כלי ראשון רותח⁵²⁶, ואחר שנשאבו המים לתוך הכלי ריקן השהה מעט את הכלי ריקן בתוך הכלי ראשון עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחה⁵²⁷ בתוכו, ואחר כך הוציאו מתוך הכלי ראשון ועירה ממנו על הקערות, שדין עירוי זה כעירוי כלי ראשון עצמו⁵²⁸ (דכיון שכלי זה שהה בתוך הכלי ראשון עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחה, בודאי נתחממו דופני כלי זה חום גדול⁵²⁹, ואף לאחר שהוציאו עם המים שבתוכו מתוך הכלי ראשון הרי דפנותיו מעמידין את חום המים שבתוכו⁵³⁰, ולפיכך דין כלי זה כדין כלי ראשון עצמו).

פאאבל אם לא שהה בתוך הכלי ראשון כשיעור הזה, יש להסתפק בו אם דינו ככלי ראשון עצמו או לאו, והולכין בו להחמיר⁵³¹, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' ק"ז⁵³². לפיכך אם עירו מהרותחין שבתוכו על קערות שנשתמש בהן על ידי עירוי מכלי ראשון עצמו, לא עלתה להם הגעלה, ואוסרין את החמין שנשתמשו בהן בפסח:

פבכט ואפילו אם עירה על הקערה מכלי ראשון עצמו לא עלתה להם הגעלה⁵³³, אלא אם כן נזהר שלא יפסוק הקילוח מן הכלי ראשון קודם שנגע הקילוח בגוף הקערה⁵³⁴, שכל קילוח שנפסק ואינו מחובר לכלי ראשון הרי נתקרר ונתמעט חומו מחום קילוח שהוא מחובר לכלי ראשון, לפיכך אין קילוח זה מפליט מן הקערה, מה שנבלע בה על ידי קילוח המחובר⁵³⁵ להכלי ראשון שהוא מקלח ממנו:

פגל אבל כשמגעיל על ידי אבן מלובן אין נוהגין ליזהר בכל זה⁵³⁶, שאף שנפסק הקילוח קודם שמגיע להקערה ונתקרר מעט הרי הוא חוזר ומרתיח על ידי אבן המלובן, וכן אם אפילו אינו מערה על הקערה מהכלי ראשון עצמו אלא מערה מהכלי ראשון לכלי אחר ומאותו כלי מערה על הקערה הרי זה מותר⁵³⁷, שאבן המלובן הוא מרתיח את המים ומחמם אותם חום גדול כחום כלי ראשון.

פדומכל מקום לכתחלה טוב להחמיר וליזהר בכל זה אף כשמגעיל על ידי אבן מלובן⁵³⁸, שהרי יש אומרים⁵³⁹ שאבן המלובן אין לו כח להרתיח את המים ולחמם אותם חום גדול כחום כלי ראשון:

פהלא וכל זה⁵⁴⁰ כשהקערה אינה בת יומה מתשמיש כלי ראשון⁵⁴¹, דהיינו שלא כפוה על אלפס רותח בתוך מעת לעת להגעלה זו, שכל מה שנבלע בה על ידי כלי ראשון קודם מעת לעת להגעלה זו הוא נותן טעם לפגם, ואין צריך להגעילה ולהפליטה כלל מן הקערה מן התורה אלא מדברי סופרים⁵⁴², וחכמים הקילו לילך אחר רוב תשמיש הכלי לפי סברא הראשונה⁵⁴³.

פואבל אם היא בת יומה מתשמיש כלי ראשון, צריך להגעילה בתוך כלי ראשון ממש לדברי הכל, ואפילו בדיעבד אוסרת⁵⁴⁴ החמין שנשתמשו בה בתוך מעת לעת לתשמיש כלי ראשון, אם הגעילה על ידי עירוי בלא אבן מלובן:

פזלב וכלים שנשתמש ונבלע בהן חמץ כל השנה על ידי חום כלי שני⁵⁴⁵, כגון כפות, שאינן מיוחדין להגיס הקדירה או להוציא בהן תבשיל מהקדירה, אלא רוב תשמיש המיוחד להם הוא לאכול בהם מהקערה, שהיא נקראת כלי שני (לאחר שנפסק הקילוח מהכלי ראשון⁵⁴⁶). הרי הן נכשרין על ידי הגעלה בכלי שני⁵⁴⁷, דהיינו שיערה רותחין מכלי ראשון לתוך כלי שני, וישים הכפות בתוך הרותחין שבכלי שני.

פחולהאומרים⁵⁴⁸ שאין הולכים בכלים אחר רוב תשמישן, צריך להגעיל כל כף וכף בתוך כלי ראשון, שלפעמים מגיסין בו הקדירה, או מוציאין בו תבשיל מהקדרה. וכן נוהגין⁵⁴⁹, ואין לשנות:

פטלג וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד, אפילו לא הגעיל כלל את הכפות, ותחבן בפסח לתוך כלי ראשון, יש להתירו באכילה⁵⁵⁰, אם יש הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב⁵⁵¹, לפי שיש לסמוך על סברא הראשונה⁵⁵² שהולכין בכל כלי אחר רוב תשמישו, ועל דברי⁵⁵³ האומרים⁵⁵⁴ שכל הכלים שנבלע בהם איסור על ידי חום כלי שני אין צריך הגעלה כלל, לפי שחום כלי שני אין בו כח להבליע כלל.

צומכל מקום אין להקל אלא כשאין הכפות בני יומן⁵⁵⁵, שאז יש לסמוך על האומרים⁵⁵⁶ שנותן טעם לפגם מותר אף בפסח, כי כן עיקר. אבל אם הן בני יומן מבליעת חמץ אין להקל:

צאלד במה דברים אמורים בחום כלי שני עצמו, דהיינו הכפות שבלעו חמץ על ידי חום כלי שני, דהיינו בתוך הקערה שהוא כלי שני. אבל עירוי מכלי שני, כגון רוטב⁵⁵⁷ חם שהיד סולדת בו של חמץ שבתוך הקערה שנשפך על דבר היתר בפסח, אין להחמיר בו⁵⁵⁸, ודי לו בהדחה, אף על פי שאין כאן נותן טעם לפגם. ואין צריך לומר שחום כלי שלישי ורביעי אינו אוסר בפסח אף שהיד סולדת בו.

צבומכל מקום אין להקל בזה אלא אם כן יש הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב, כיון שיש מחמירין⁵⁵⁹ אף בשאר איסורים בכל חום שהיד סולדת בו, אף שהוא כלי שלישי ורביעי, שאף שאין לו כח לבשל מכל מקום יש לו כח להבליע ולהפליט, אם כן על כל פנים בחמץ בפסח יש לנהוג כמותם⁵⁶⁰, שהרי יש מחמירין⁵⁶¹ בחמץ בפסח אפילו בצונן, כמו שיתבאר בסי' תס"ז⁵⁶²:

צגהכשר סלי מליחה
לה סלים⁵⁶³ שמולחים בהם בשר כל השנה במלח שלא נבדק מחמץ (בין סלים מנוקבים שמולחין בהן בשר לקדירה להכשירו מדמו⁵⁶⁴, ובין סלים שאינן מנוקבין שמולחין בהם הבשר לאחר שהכשירוהו מדמו⁵⁶⁵), אם רוצה למלוח בהן בשר לפסח, טוב להחמיר ולהגעילן⁵⁶⁶ על ידי עירוי מכלי ראשון⁵⁶⁷, להפליט מהם טעם פירור חמץ משהו שבין המלח, שנבלע בהן⁵⁶⁸ על ידי מליחת הבשר בתוכם כל השנה, שטעם משהו זה הבלוע בתוך גוף הסל אינו מתבטל בתוכם בס'⁵⁶⁹, מטעם שנתבאר ביורה דעה סימן צ"ט⁵⁷⁰.

צדומכל מקום אם לא הגעילן כלל, ומלח בהן בשר בפסח, מותר לאכול בשר זה בפסח⁵⁷¹. אפילו אם ידוע לו שנבלע בהן חמץ הרבה פעמים על ידי מליחה⁵⁷², או על ידי חמי האור, אף על פי כן מותר לאכול בשר זה בפסח, שאין המלח מפליט מה שבלוע בתוך כלים⁵⁷³, כמו שנתבאר בסי' תמ"ז⁵⁷⁴, עיין שם כל פרטי דין זה:

צההכשר מחבת
לו מחבת שמטגנין בה עיסת חמץ כל השנה בשמן או בשומן⁵⁷⁵, יש אומרים⁵⁷⁶ שצריכה ליבון גמור כדינו להשתמש בה בפסח, לפי שלפעמים נשרף ונכלה השמן או השומן שתחת כל העיסה, או שתחת מקצתה, ונבלע בה טעם העיסה במחבת על ידי האור בלבד שלא על ידי משקה⁵⁷⁷, וטעם זה אינו נפלט ממנה על ידי הגעלה, אלא על ידי ליבון דכבולעו כך פולטו⁵⁷⁸.

צוויש חולקין⁵⁷⁹ על זה ואומרים, שאם באנו לחוש לזה, אם כן כל קדירות של מתכות שמבשל בהן חמץ כל השנה לא תועיל להן הגעלה, כי לפעמים מקדיח הרוטב ונחסר הרבה עד שהתבשיל נשרף ונדבק לדופני הכלי. והטעם שאין אנו חוששים לזה, לפי שאע"פ שהתבשיל נשרף ונדבק לדופני הכלי, מכל מקום לחלוחית משקה יש בתוכו ובפנימיותו, ולא נתייבש אלא צד החיצון שאצל דופן הקדירה, וגם שם יש קצת לחלוחית משקה אלא שהוא יבש, ואין הקדירה נקראת בשביל כך תשמישה על ידי האור להצריכה ליבון. והוא הדין והוא הטעם למחבת שמטגנין בה⁵⁸⁰.

צזאבל מחבת שאפו בה עיסה, אף על פי שמשח את המחבת בשמן או בשומן תחת העיסה כדי שלא תשרף, אין זה נקרא טיגון אלא אפייה, כיון שאין העיסה רוחשת בשמן או בשומן⁵⁸¹, והרי נבלע בה החמץ על ידי האור בלבד, וצריכה ליבון גמור כדינו.

צחוכן הדין באגנות שאופין בהן עוגות⁵⁸²:

צטלז ולענין הלכה, במחבת הבלוע משאר איסורין יש להחמיר לכתחילה כסברא הראשונה⁵⁸³, אבל מחבת הבלוע מחמץ יש להקל כסברא האחרונה⁵⁸⁴, שהרי יש אומרים שכל הכלים אפילו תשמישן על ידי האור בלבד די להם בהגעלה לפסח⁵⁸⁵.

קואם המחבת היא ארוכה⁵⁸⁶ ואי אפשר להכניסה כולה כאחת בתוך כלי ראשון, יכניס חציה, והופכה ומכניס חציה האחרת⁵⁸⁷.

קאואם היא ארוכה ביותר, שאף אם יכניסנה חצאין ישאר באמצעיתה מקום שלא נגעל, ילבן אותו מקום באור⁵⁸⁸, או ישים עליו גחלים עד שאם יגע אדם בצד החיצון כנגד אותו מקום יהיה היד סולדת בו⁵⁸⁹.

קבוכן יעשה בשאר כל הכלים שהן ארוכין ביותר⁵⁹⁰:

קגהכשר כלי עם טלאי
לח כל כלי שיש בו טלאי⁵⁹¹ (אם הטלאי הוא בצד פנימי של הכלי⁵⁹²), אינו נכשר בהגעלה, עד שיסיר את הטלאי קודם ההגעלה, לפי שהבלוע שבעובי הכותל תחת הטלאי אינו נפלט לגמרי מן הכלי על ידי הגעלה⁵⁹³, שהטלאי מעכב על הרותחים שבתוך הכלי, ואין בהם כח להפליט הבלוע שמעבר לטלאי (ואפילו אם מכניס כל הכלי לתוך רותחין⁵⁹⁴, ונמצא שהרותחין מגיעין גם בצד החיצון של הכלי שאין שם טלאי⁵⁹⁵. אף על פי כן אין בהן כח להפליט הבלוע משם, לפי שכבולעו כך פולטו⁵⁹⁶, והאיסור נבלע בצד הכלי מצד הפנימי שלו, ששם הוא דרך תשמישו, וצריך להפליט האיסור גם כן מצד הפנימי של הכלי על ידי הרותחין שבתוך הכלי⁵⁹⁷. וכיון שיש שם טלאי אין כח ברותחין שבתוך הכלי להפליט כל האיסור שמעבר לטלאי) בפעם אחת, אלא נפלט הוא מעט מעט, ועל ידי הגעלה זו נפלט מעט, וכשישתמשו בו בפסח יהיה חוזר ונפלט מעט⁵⁹⁸.

קדולפיכך אין לו תקנה אלא שילבן⁵⁹⁹ מקום הטלאי⁶⁰⁰ ליבון גמור כדינו, שהאש שורף את כל הבלוע⁶⁰¹ אף שמעבר לטלאי שבתוך הכלי. ואם הוא כלי של עץ, אין לו תקנה עד שיסיר הטלאי קודם ההגעלה⁶⁰².

קהבמה דברים אמורים כשקדמה בליעת האיסור בכלי להטלאי, דהיינו שקודם ששמו הטלאי בכלי כבר נשתמש ונבלע איסור בכלי במקום הטלאי, ואותו בלוע כשמשימין עליו טלאי אינו נפלט לגמרי מן הכלי על ידי הגעלה⁶⁰³. אבל אם קדם הטלאי לבליעת האיסור בכלי, דהיינו ששמו הטלאי בכלי כשהיה הכלי חדש שלא נבלע בו איסור עדיין, או אפילו נבלע בו איסור אלא שהגעילו והכשירו קודם ששמו בו את הטלאי⁶⁰⁴, ואחר כך חזר ונשתמש בו איסור⁶⁰⁵. וכן אפילו אם לא הגעילו עד לאחר שימת הטלאי, אלא שבשעה שהגעילו ליבן את מקום הטלאי כדינו, ואחר כך חזר ונשתמש ונבלע בו איסור, כל זה נקרא קדם הטלאי לבליעת האיסור בכלי⁶⁰⁶, והרי הוא נכשר על ידי הגעלה. ואף הבלוע שתחת הטלאי נפלט על ידי הגעלה זו, כיון שהוא נבלע שם כשהיה הטלאי כבר שם מודבק בכלי, הרי הוא נפלט גם כן כשהטלאי מודבק בכלי, דכבולעו כך פולטו⁶⁰⁷.

קוומכל מקום אם אין הטלאי מודבק לכלי יפה, אלא יש שם קצת סדק וגומא, בענין שיש לחוש שמא נכנס שם תחת הטלאי קצת משהו מממשות האיסור⁶⁰⁸, צריך להניח גחלים בוערות על הטלאי⁶⁰⁹ (וישהה אותם עד שאם יגע אדם בצד החיצון כנגד אותו מקום יהיה היד סולדת בו, או עד שאם יניח שם קש או חוט יהיו נשרפין, לפי המנהג שנתבאר למעלה⁶¹⁰), כדי שישרוף ממשות האיסור שתחתיו אם ישנו שם. או ירחיב הסדק הרבה כל כך, עד שיוכל לנקר בתוכו יפה ולהוציא כל מה שבתוכו⁶¹¹.

קזויש אומרים⁶¹² שאפילו אם קדמה בליעת איסור להטלאי הרי הוא נכשר בהגעלה, שההגעלה מפלטת אף הבלוע שמעבר לטלאי⁶¹³. אלא שאם קדם תשמיש האיסור בכלי להטלאי, והטלאי הוא במקום שמשתמשין בו בקבע, דהיינו מצד הפנימי של הכלי⁶¹⁴, אנו חוששין שמא נשאר משהו ממשות החמץ בכלי תחת הטלאי. ולפיכך אף אם הוא מודבק יפה להכלי צריך להניח גחלים על הטלאי כדי שישרוף ממשות האיסור שתחתיו. או יגביהנו מעט בענין שיוכל לנקר תחתיו יפה⁶¹⁵. אבל אם קדם הטלאי לבליעת האיסור בכלי, אין צריך להניח עליו גחלים, אלא אם כן אינו מודבק יפה להכלי⁶¹⁶.

קחולענין פסק הלכה יש להקל⁶¹⁷ כסברא האחרונה⁶¹⁸. ומכל מקום במקום שאפשר טוב לחוש לסברא הראשונה⁶¹⁹:

קטלט וכל זה בטלאי שהוא כעין טס, ומודבק לכלי על ידי מסמרים, כמו שהוא דרך להמצא ביורות ובאלפסין. אבל טלאי שלא נדבק בכלי על ידי מסמרים אלא על ידי האש, כמו שהוא דרך לעשות בכלי בדיל שנקבו שמטיפין עליהם בדיל שניתך באש, הרי הם נכשרים בהגעלה, ואין צריך להניח גחלים על הטלאי אף אם קדמה בליעת האיסור בכלי⁶²⁰, לפי שעל ידי חום הבדיל נשרף כל ממשות האיסור שתחתיו אם ישנו שם⁶²¹. וגם הבלוע שמעבר לטלאי⁶²² נפלט בהגעלה⁶²³, ואין הטלאי מעכב כלל, כיון שאינו מודבק לכלי על ידי מסמרים אלא על ידי חום האש הרי נעשה הכל גוף אחד וכלי אחד ממש⁶²⁴.

קיואין צריך לומר אם בעת שימת הטלאי ליבן את מקום הטלאי באור, כמו שהוא דרך לעשות בכלי ברזל שניקבו, שמשימין חתיכת ברזל על הנקב, ועל ידי האש מתחברת חתיכה זו לגוף הכלי ונעשה הכל גוף אחד. שאז אין צריך להגעיל כלל את המקום שנתלבן באור⁶²⁵, אם לא נשתמש בו איסור אחר כך:

קיאמ רושם שהאומנים עושים בתוך הכלי להכיר מעשה ידיהם, הרי הוא נכשר בהגעלה, מאחר שנעשה כשהכלי היה חדש הרי קדם הוא לבליעת האיסור בכלי⁶²⁶, וכבולעו כך פולטו⁶²⁷. ובלבד שינקר אותו היטיב⁶²⁸, או יניח עליו גחלים⁶²⁹:

קיבהכשר כיסוי כלים
מא כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדירה כל השנה צריך הגעלה בכלי ראשון⁶³⁰, דכיון שהוא מזיע מחום התבשיל שבקדירה⁶³¹ הרי נבלע בו החמץ על ידי חום כלי ראשון, וכבולעו כך פולטו⁶³².

קיגואם לא הגעילו ושכח ושמו בפסח על הקדירה שיש בה תבשיל רותח, אם נזכר מיד והסירו מן הקדירה וראה שהוא יבש עדיין, שלא התחיל להזיע מחום התבשיל שבקדירה, הרי התבשיל מותר אפילו באכילה, אם לא נגע בו הכיסוי⁶³³, וגם הקדירה מותרת, אע"פ שנגע בה הכיסוי, שאין איסור יוצא מכלי לכלי בלא רוטב⁶³⁴ כמו שנתבאר ביורה דעה סי' ק"ה⁶³⁵.

קידאבל אם שהה הכיסוי מעט על הקדירה, בענין שיש לחוש שמא כבר התחיל צד הפנימי של הכיסוי להזיע⁶³⁶, עד שהיד סולדת בו⁶³⁷ בזיעה זו, וחזר ונתייבש מחמת חום, ואין צריך לומר אם כשמסיר הכיסוי מהקדירה רואה בו קצת לחלוחית שהיד סולדת בו, שהזיע מחום התבשיל שבקדירה, הרי התבשיל והקדירה אסורין (אם הכיסוי הוא בן יומו. או אפילו אינו בן יומו לפי מנהג מדינות אלו⁶³⁸ שאוסרין נותן טעם לפגם בפסח. או לפי מנהג קצת מקומות שמחמירים בכיסוי קדירה אפילו בשאר איסורין⁶³⁹, ואוסרין אף שאינו בן יומו, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"ג⁶⁴⁰ עיין שם), לפי שההבל העולה מהתבשיל להכיסוי הוא מחבר את זיעת הכיסוי עם התבשיל, ונעשה כאלו נתערבה הזיעה בתבשיל⁶⁴¹, וזיעה זו יש בה טעם חמץ שהוא נפלט מן הכיסוי כשהוא מזיע:

קיהמב כיסוי של ברזל שמשימין על חררה כשנאפת על הכירה צריך ללבנו⁶⁴² ליבון גמור כדינו, לפי שברוב הפעמים הוא נוגע בגוף החררה שתחתיו⁶⁴³, ובולע ממנה טעם החמץ שלא על ידי משקה אלא על ידי חום האש בלבד⁶⁴⁴:

קיוהכשר בית שאור, חרוסת ומדוכה
מג כל הכלים⁶⁴⁵, אפילו של חרס⁶⁴⁶, שנשתמש בהן חמץ כל השנה בצונן, מותר להשתמש מצה בפסח, אפילו בחמין⁶⁴⁷, דכיון שלא נשתמשו בהם אלא בצונן לא בלעו כלום⁶⁴⁸, ודי להם בהדחה להעביר מה שדבוק בעין לדופני הכלי⁶⁴⁹.

קיזחוץ מבית שאור⁶⁵⁰, דהיינו כלי שהאשה שורה (ומנחת) בו את השאור ליתנו בעיסה, ופעמים שהשאור שוהה הרבה באותו כלי⁶⁵¹, ומחמת חריפותו נבלע טעמו באותו כלי אפילו בצונן⁶⁵², ולפיכך אסור להשתמש בו מצה בחמין.

קיחאבל בצונן מותר, כגון ליתן בתוכה מצה אפויה⁶⁵³ צוננת⁶⁵⁴, או שאר דבר צונן, אפילו לח⁶⁵⁵, דרך עראי ומקרה⁶⁵⁶ (אבל אין להשתמש בו בקביעות כי אם לכביסה ולרחיצה, כמו שנתבאר בסימן ת"נ⁶⁵⁷). שהצונן אפילו הוא לח אינו מפליט מה שבלוע בתוך הכלי, אלא אם כן שוהה בתוכו מעת לעת כמו שנתבאר⁶⁵⁸.

קיטאבל אסור ללוש בתוכו מצה⁶⁵⁹, אף על פי שתשמיש בצונן הוא, מכל מקום ריח החמץ הבלוע בכלי גורם למהר חימוץ העיסה הנילושה בתוכו⁶⁶⁰, קודם הגעלה.

קכאבל לאחר הגעלה⁶⁶¹ מותר להשתמש בו אפילו בחמין⁶⁶², שההגעלה מפלטת כל טעם וריח החמץ הבלוע בכלי. אלא אם כן הוא של חרס שאין הגעלה מועלת לו⁶⁶³ להשתמש בו בחמין או ללוש בתוכו.

קכאועכשיו בדורות האחרונים נהגו כל ישראל שלא להשתמש כלל בפסח בכלי חרס, כי אם בחדשים⁶⁶⁴, אבל כלי חרס הישנים, אפילו לא נשתמש בהן חמץ מעולם כי אם בצונן⁶⁶⁵, אין משתמשין בהם בפסח, אפילו בצונן⁶⁶⁶:

קכבמד ובית חרוסת⁶⁶⁷, דהיינו כלי שנותנין בו חומץ ושאר דבר שיש בו קיוהא וחריפות, ורגילין ליתן בתוכה קמח והוא מתחמץ מחמת הקיוהא, ועשוי לטבל בו בשר, ומחמת חריפות החרוסת (פירוש כל דבר קיוהא נקרא חרוסת⁶⁶⁸) נבלע גם טעם החמץ בתוך הכלי⁶⁶⁹, ולפיכך דינו כדין בית שאור שאין משתמשין בו בחמין, ולא לשין בתוכו, אלא לאחר הגעלה, אם אינו כלי חרס⁶⁷⁰.

קכגויש אומרים⁶⁷¹ שאין הגעלה מועלת כלום לבית שאור ובית חרוסת, הואיל וחימוצן קשה, שנבלע בהן על ידי חריפות החרוסת או השאור, לפיכך אין לו תקנה.

קכדוהעיקר כסברא הראשונה⁶⁷², שהבליעה שמחמת החריפות אינה גדולה וחזקה מהבלוע שמחמת חמי האור, שהיא נפלטת על ידי הגעלה ברותחין, וכל שכן הבליעה בצונן שמחמת החריפות⁶⁷³.

קכהומכל מקום המנהג במדינות אלו להחמיר כסברא האחרונה⁶⁷⁴, במקום שאפשר, כגון שהוא כלי של ברזל או נחושת וכיוצא בהם שאפשר⁶⁷⁵ ללבנו באור, מחמירין ללבנו ליבון קל, דהיינו שיהא קש או חוט נשרף עליו מבחוץ⁶⁷⁶. אבל כלי חרוסת של בדיל או של עץ שאי אפשר ללבנו, די לו בהגעלה בכלי ראשון.

קכואבל בית שאור דינו כשאר כל כלי הלישה⁶⁷⁷, שנוהגין להחמיר שלא להשתמש בהם בפסח אפילו על ידי הגעלה⁶⁷⁸, כמו שיתבאר⁶⁷⁹:

קכזמה מדוכה⁶⁸⁰ שרגילין לדוך בתוכה שומים ושאר דברים חריפים⁶⁸¹ עם פירורי לחם חמץ, הרי דינו כבית חרוסת, ואם הוא של בדיל או של עץ די להם בהגעלה בכלי ראשון⁶⁸².

קכחאלא שאם היא של עץ יש לקלפה בכלי אומנות להחליקה קודם הגעלה, לפי שמצויין בה גומות ובקעים⁶⁸³.

קכטואם היא גדולה מאד שאינו יכול להכניסה לתוך כלי ראשון להגעילה, ימלאנה מים רותחין ויכניס בתוכה אבן מלובן עד שיגברו המים וירתיחו ויעלו ויכסו על כל שפתה, דכיון שהרתיחו המים מחמת האבן המלובן שבתוכם הרי חומן גדול כחום כלי ראשון⁶⁸⁴ (אבל שאר כל הכלים הגדולים שאינן של עץ ובדיל, טוב שירתיח מים בהן עצמן, ויעשה כמו שיתבאר בסוף סי' תנ"ב⁶⁸⁵, ואל יערה לתוכו רותחין מכלי ראשון אחר ואבן מלובן, לפי שיש אומרים⁶⁸⁶ שהאבן המלובן אין לו כח לחמם המים חום גדול כחום כלי ראשון, ולפיכך אין זו הגעלה חשובה כהגעלת כלי ראשון).

קלואם היא של ברזל נוהגין ללבנה ליבון קל⁶⁸⁷:

קלאמו אבל מדוכות שלנו, שלעולם אין דכין בהם פירורי לחם ולא שאר חמץ⁶⁸⁸, אפילו היא של ברזל ונחושת אין צריך ללבנה כלל, ואף להגעילה אין צריך מעיקר הדין.

קלבאלא שלפי שיש לחוש שמא נפל לתוכה פירור חמץ פעם אחת, ואחר כך דכו בה תבלין חריפים, ונידך גם הפירור חמץ עמהם⁶⁸⁹, ומחמת חריפותם נבלע גם הוא עמהם בתוך המדוכה⁶⁹⁰, לפיכך טוב להחמיר ולהגעילה⁶⁹¹ בתוך כלי ראשון.

קלגואם דכו בה תבלין בפסח בלא הגעלה ונתנם בתבשיל, מותר לאכול התבשיל בפסח עם התבלין שבתוכה, דכיון שבמדוכות שלנו אין בהן אלא חשש שמא נפל לתוכה פירור חמץ, ובשביל חשש זה אין לאסור בדיעבד⁶⁹², שמעיקר הדין אין לחוש כלל לזה, שאין מחזיקין איסור מספק⁶⁹³, כמבואר ביורה דעה סי' ל"ט⁶⁹⁴ (ומכל מקום אם עדיין לא נתנם בתבשיל, טוב שלא יתנם בתבשיל עד לאחר הפסח, דכיון שאפשר להצניעם עד לאחר הפסח הרי זה לכתחלה⁶⁹⁵. אבל אם קודם הפסח דכו בה תבלין בלא הגעלה, מותר לאכלם בפסח מטעם שנתבאר בסי' תמ"ז⁶⁹⁶ ע"ש):

קלדהכשר כלי לישה וקמח
מז עריבה⁶⁹⁷ שלשין בה⁶⁹⁸, ומשהין בה העיסה עד שתחמיץ⁶⁹⁹, הרי היא כבית שאור⁷⁰⁰ שבולע אפילו בצונן. ולפיכך אין לשין בה מצה עד שיגעילנה בכלי ראשון. וכן הדף שעורכין עליו החמץ כל השנה⁷⁰¹ בתדירות, דינו כבית שאור, ואין עורכין עליו מצה עד שיגעילנו בכלי ראשון (אבל השולחנות שאין עורכין עליהם חמץ בתדירות, אלא לפרקים, אין דינם כבית שאור⁷⁰², כמו שיתבאר⁷⁰³).

קלהואפילו אם רוצה לקלפו בכלי אומנות⁷⁰⁴ אין מועיל לו, ולא לשאר כלי עץ הצריך הגעלה⁷⁰⁵, לפי שההגעלה מפלטת ממנו כל הגיעול הבלוע בכל עביו מעבר לעבר⁷⁰⁶, משא"כ קילוף בכלי אומנות:

קלומח ובמדינות אלו נוהגין שלא ללוש ולערוך בדפים ועריבות של כל השנה, אפילו ע"י הגעלה⁷⁰⁷, לפי שחוששים⁷⁰⁸ לדברי האומרים⁷⁰⁹ שאין הגעלה מועלת לבית שאור, ועוד שמן הסתם אי אפשר לנקרם היטב שלא יהיה שום משהו חמץ דבוק בהן בעין⁷¹⁰.

קלזואפילו אם רוצה לקלפן ולהחליקן בכלי אומנות ולהגעילן אחר כך אין מועיל להם⁷¹¹, ולא לשאר כל הכלים ששמשו בעיסה, כגון עצי מגלגלין וכיוצא בהן⁷¹². ואין לשנות המנהג.

קלח(ואם לא קלפן ויש בהן בקעים וחריצים טוב לטוחם בטיט⁷¹³ או למכרם לנכרי קודם הפסח כמו שנתבאר בסימן תמ"ב⁷¹⁴).

קלטואם משים סדין⁷¹⁵ בעריבה או על הדף לאחר שהגעיל, מותר להניח מצות חמות על הסדין⁷¹⁶, בין שקלפן בין שלא קלפן, לפי שהסדין מפסיק בין המצות ובין פירורי החמץ שבתוך הגומות ובקעים. אבל מצה צוננת מותר להניח על הסדין⁷¹⁷ דרך עראי ומקרה⁷¹⁸ אפילו קודם שהגעילן.

קמאבל אין ללוש ולערוך על הסדין⁷¹⁹, כיון שכובד הלישה והעריכה מגיע אל גוף העריבה והדף, הרי זה כלש ועורך על העריבה והדף עצמם, שיש כאן איסור מעיקר הדין⁷²⁰ אם לא הגעילן. ואף אם הגעילן אין להקל בדבר לפי המנהג שנתבאר:

קמאמט כל הכלים ששמשו בקמח כל השנה אפילו להגעילן אין צריך מעיקר הדין⁷²¹, כדין כלים שנשתמש בהם חמץ בצונן, שמותר להשתמש בהם בפסח אפילו בחמין בלא הגעלה⁷²². ואין צריך לומר שמותר ללוש בהם, או להשתמש בהם שאר תשמישי צונן. רק שיזהר להדיחם ולשפשפם במים יפה יפה קודם שישתמש בהם.

קמבואפילו הנפה⁷²³ שריקדו בה קמח של חמץ כל השנה, שאף שהיא כולה מלאה נקבים וחריצים, אף על פי כן מותר לרקד בה קמח בפסח בלא הגעלה⁷²⁴. אלא שצריך לדקדק בה מאוד לנקותה מן הקמח של חמץ הדבוק ונסרך בנקבי אריגת הנפה, והדבוק בעץ המסבב את האריגה, וידיח וישפשף אותם במים יפה יפה⁷²⁵, והוא הדין לשאר כל כלי הקמח וכלי הלישה, שהשפשוף בהם עיקר גדול⁷²⁶:

קמגנ וכל זה מעיקר הדין אבל כבר נהגו במדינות אלו שלא להשתמש בכלי עץ שהיה בו קמח תמיד⁷²⁷, אפילו על ידי הדחה ושפשוף והגעלה, שחוששין שמא נשאר משהו קמח דבוק בכלי⁷²⁸.

קמדאבל אם קודם הפסח החזיק בו מים איזה זמן, נוהגין להשתמש בו על ידי הגעלה⁷²⁹, שהמים ששהו בתוכו הדיחו והעבירו כל החמץ הדבוק בו⁷³⁰.

קמהוכן כלי עץ שהיה בו משקה העשוי ממי סובין (שקורין בארש"ט במדינות רוסי"א)⁷³¹ אין משתמשין בו אפילו על ידי הדחה ושפשוף והגעלה, אלא אם כן החזיקו בו מים איזה זמן.

קמואבל אם הוא כלי נחושת או בדיל או שאר מיני מתכות, נוהגין להשתמש בהם על ידי הגעלה, אף שלא החזיקו בו מים, לפי שהוא יכול להעביר החמץ מהם על ידי הדחה ושפשוף⁷³²:

קמזנא וכן נוהגין שלא להשתמש בסלים ארוגים שהיה מונח בהם פת⁷³³ או שאר חמץ ודאי (אבל אם נשתמש בהם דבר שאין בו אלא חשש חמץ, כגון שמלח בהם בשר במלח שלא נבדק מחמץ, מועלת להם הגעלה⁷³⁴, כמו שנתבאר למעלה⁷³⁵) אפילו נשרו במים ימים רבים⁷³⁶, לפי שחוששין שמא נשאר פירור חמץ בין נקבי האריגה⁷³⁷, ולכך אפילו הגעלה אינה מועלת להם⁷³⁸ להשתמש בהן בחמין, או אפילו בצונן בלא פריסת סדין בתוכם⁷³⁹ (אבל אם פרס סדין בתוכם מותר להניח מצה צוננת על הסדין⁷⁴⁰ קודם הפסח. אבל בתוך הפסח טוב שלא להשתמש בהם כלל, אלא ימכרם לנכרי, או יטוחם בטיט קודם הפסח, כמו שנתבאר בסי' תמ"ב⁷⁴¹ עיי"ש):

קמחנב וכן כל כיוצא בזה משאר כלים הנקובים כגון הכיס של רחיים או הנפה⁷⁴², נוהגין שלא להשתמש בהם אפילו על ידי הדחה ושפשוף והגעלה⁷⁴³.

קמטואפילו נפה חדשה שהתחילו לנפות בה קמח לפסח ונפל עליה מים אפילו על מקצתה אין לה תקנה להשתמש בה עוד⁷⁴⁴, אפילו על ידי הגעלה, אלא צריך לקנות נפה אחרת חדשה⁷⁴⁵:

קננג ואם עבר וריקד קמח לפסח בנפה של חמץ על ידי הדחה ושפשוף בלא הגעלה, אפילו ריקדו בתוך הפסח, הרי זה מותר אפילו באכילה, שבדיעבד מעמידין על עיקר הדין⁷⁴⁶.

קנאוכן אם הוא שעת הדחק כגון שאי אפשר למצוא נפה חדשה, וגם אי אפשר ללוש בלא ריקוד הקמח, כגון שאין הרחים טוחנות יפה ואם לא ירקדו הקמח ימצאו בהעיסה חטים שבורות, הרי זה כדיעבד ומעמידין על עיקר הדין⁷⁴⁷, ומותר לנפות בנפה ישנה על ידי שפשוף והגעלה⁷⁴⁸:

קנבהכשר מורג חרוץ
נד וכן נוהגין שלא להשתמש במורג חרוץ (שקורין ריב אייזן⁷⁴⁹) אפילו על ידי הדחה והגעלה⁷⁵⁰, אלא אם כן ליבנו באור⁷⁵¹.

קנגואפילו בדיעבד שהגעילו והשתמש בו בתוך הפסח, יש לאסור באכילה מה שנשתמש בו, לפי שלפעמים מגררין עליו לחם חמץ ואי אפשר שלא נשתייר פירור משהו בתוך נקביו⁷⁵². וגם התמכא (שקורין קרי"ן) שגררו עליו כל השנה נחתך בסכין של חמץ, והתמכא הוא דבר חריף, עיין סי' תמ"ז⁷⁵³.

קנדאבל מה שנשתמש בו קודם הפסח, אף אם נתערב בתוכו פירור חמץ, הרי הוא מתבטל בתוכו בס'⁷⁵⁴ (ומותר לאכלו בערב פסח עד הלילה⁷⁵⁵. אבל כשהגיע הלילה הרי הפירור חוזר וניעור ואוסר במשהו⁷⁵⁶, כמו שיתבאר בסי' תס"[ו]⁷⁵⁷).

קנהדין השקים של קמח יתבאר בסי' תנ"ג⁷⁵⁸ ע"ש:

קנוהכשר הרחת לאפיית המצות
נה הרחת (שקורין שובי"ל⁷⁵⁹) שמכניסין בה הלחם לתנור, ומוציאין בה מן התנור, אינה נכשרת על ידי הגעלה⁷⁶⁰, לפי שהיא בולעת מן החמץ על ידי חום האור בלבד⁷⁶¹ בלי שום משקה. ולפיכך צריך ללבנה באור ליבון גמור כדינו כבולעו כך פולטו⁷⁶². ואם היא של עץ אין לה תקנה, וצריך לקנות חדשה⁷⁶³.

קנזואפילו אם רוצה לקלוף הישנה בכלי אומנות ולהגעילה אחר כך אין מועיל כלום⁷⁶⁴.

קנחאבל אם רוצה להשתמש ברחת של פסח העבר, אם ידוע לו שלא נשתמש בה חמץ כל השנה, שהצניע אותה במקום מיוחד ונזהר לשמרה לפסח הבא, אין צריך אפילו להגעילה⁷⁶⁵, אם בשעה שגמר להשתמש בה בפסח העבר נזהר לנקרה היטיב שלא יהיה משהו בצק דבוק בה, וגם עכשיו בשעה שרוצה להשתמש בה רואה אותה שהיא נקייה⁷⁶⁶.

קנטומי שרוצה להחמיר על עצמו ולהגעילה, לא טוב הוא עושה, מפני הרואים שיראו אותו כשהוא מגעילה ואינן יודעין שהיא של פסח העבר, ויאמרו שהגעלה מועלת לרחת של חמץ⁷⁶⁷. אלא אם רוצה להחמיר על עצמו יקנה לו חדשה. ונכון לעשות כן למי שאפשר לו, כי יש מחמירין⁷⁶⁸. ומי שאי אפשר לו יגעילנה בצנעה:

קסנו אם הוציא מצה חמה מהתנור ברחת של חמץ⁷⁶⁹, אפילו הוא תוך הפסח, די בקליפה, שיקלוף תחתונית המצה שנגע ברחת⁷⁷⁰. ואף על פי שאם נגע ככר של חמץ בככר של מצה חם צריך ליטול מקום מגעו בעובי כרוחב גודל⁷⁷¹. מכל מקום כאן שאין החמץ בעין אלא בלוע בתוך הרחת, די בקליפה⁷⁷².

קסאלפיכך אם לא היתה הרחת נקיה ומודחת יפה, אלא היה בה לכלוך חמץ בעין, צריך ליטול בכל תחתונית המצה בעובי כרוחב גודל. ואם הוציא ברחת זו עוד מצות מן התנור, אין צריך ליטול מהן כרוחב גודל, אלא די להם בקליפה, לפי שהלכלוך שעל פני הרחת כבר נתקנח במצה הראשונה⁷⁷³.

קסבואם יש בלכלוך זה חשש שמנונית, כגון שאפו ברחת זו עוגות של חמץ עם שומן, הרי מצה הראשונה כולה אסורה, אף אם יש בעוביה הרבה יותר מרוחב גודל⁷⁷⁴, מטעם שנתבאר בסימן תמ"ז⁷⁷⁵. והאחרונים די להם בקליפה⁷⁷⁶.

קסגואם נתערבו בהרבה מצות אחרות כשרות, הרי הן בטילות ברוב⁷⁷⁷, אם נתערבו בערב פסח או קודם, ורוצה לאכלם קודם כניסת ליל ט"ו⁷⁷⁸ (פירוש שרוצה לבשלם קודם שיאכלם, שאסור לאכול בערב פסח מצה שאין מבושלת⁷⁷⁹) כמו שנתבאר כל זה בסי' תמ"ז⁷⁸⁰:

קסדנז מצה שנתחמצה חימוץ גמור, והוציאה מן התנור ברחת של פסח, הרי נתחמצה הרחת, ואסור להוציא בה עוד מצות אחרות⁷⁸¹. ואם עבר והוציאם צריך לקלפם כמו שנתבאר⁷⁸².

קסהאבל אם המצה לא היתה חמוצה חימוץ גמור, אלא שמחמירין לאוסרה, כגון מצה נפוחה, או שנתכפלה בתנור⁷⁸³ שיתבאר בסי' תס"א⁷⁸⁴. אף שלכתחלה אין להשתמש בה עוד, מכל מקום בדיעבד שעבר והוציא בה עוד מצות מהתנור אין צריך לקלפם. וכן אם הוא שעת הדחק, שאי אפשר למצוא בקל רחת אחרת חדשה, הרי זה כדיעבד, ומותר להוציא בה עוד מצות אחרות לכתחלה⁷⁸⁵:

קסוהכשר השלחנות
נח השולחנות⁷⁸⁶ שאוכלים עליהם כל השנה⁷⁸⁷, והתיבות שדרך להצניע בהן אוכלים כל השנה, נהגו כל ישראל להגעילן על ידי עירוי מכלי ראשון, לפי שלפעמים נשפך עליהם מרק מן הקדירה⁷⁸⁸, וכבולעו כך פולטו⁷⁸⁹. וצריך ליזהר בכל משפטי העירוי⁷⁹⁰ שנתבאר למעלה.

קסזועכשיו נוהגין במדינות אלו להגעילן על ידי עירוי עם אבן מלובן⁷⁹¹, לפי שלפעמים מניחים עליהם פשטיד"א חמה⁷⁹² (פת חמה).

קסחאבל סתם תיבות שאין דרך להצניע בהן מאכלין⁷⁹³ חמין, אין צריך להגעילן:

קסטנט נוהגות הנשים שלא להשתמש בפסח בקדירה שעירו ממנה רותחין תחת האבן⁷⁹⁴. ויש שנתנו טעם למנהג זה⁷⁹⁵, לפי מה שנתבאר ביורה דעה סי' ק"ה⁷⁹⁶ שלכתחלה אסור לערות מכלי כשר שיש בו שומן כשר לתוך נר דולק משומן טריפה, לפי שההבל עולה מהתחתון לעליון דרך עמוד הנצוק המחברם⁷⁹⁷, והוא הדין כאן הבל החמץ הנפלט מכלי התחתון הנגעל עולה להעליון דרך עמוד הנצוק המחברם⁷⁹⁸ (ולפי טעם זה אין לאסור אלא כשמערה על כלי הנגעל מתוך הקדירה עצמה, ולא נפסק הקלוח⁷⁹⁹).

קעואם עבר והשתמש בפסח באותה קדירה הרי התבשיל מותר אפילו באכילה⁸⁰⁰:

קעאהכשר כלים שנאסרו בשריה
ס כל הכלים שנשרה ונכבש בהן חמץ⁸⁰¹ כ"ד שעות רצופים⁸⁰², אפילו נכבש במשקה צונן, כגון ששרה פתיתי לחם במים צוננים ושהו מעת לעת בתוך הכלי⁸⁰³, הרי זה כאלו נתבשלו בתוכו, שכל הכבוש הוא כמבושל⁸⁰⁴.

קעבוצריך להגעילו בתוך כלי ראשון⁸⁰⁵ (מעיקר הדין, אם הוא בן יומו מבליעת האיסור כמו ש[נ]תבאר, ויש אומרים אפילו אינו בן יומו⁸⁰⁶).

קעגואין צריך לומר אם עמד בתוכו משקה של חמץ, כגון שכר של חטים ושעורים וכיוצא בו⁸⁰⁷, שצריך להגעילו בכלי ראשון, אם עמד בתוכו כ"ד שעות רצופים (והוא בן יומו, או אפילו אינו בן יומו אלא שרוב תשמיש כלי זה כל השנה הוא להשהות משקה חמץ בתוכו מעת לעת או יותר, ויש אומרים שאפילו רוב תשמישו אינו כן ואינו בן יומו הדין כן כמו שנתבאר⁸⁰⁸).

קעדואפילו הוא כלי מזופף מתוכו מועלת לו הגעלה⁸⁰⁹.

קעהואם חושש שלא יתרפה הזפת על ידי הרותחין ורוצה להכשירו בלא הגעלה⁸¹⁰, יכשירנו על ידי מילוי ועירוי שלש פעמים⁸¹¹, דהיינו שימלאנו מים אפילו צוננין על כל גדותיו, וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר, ואחר כך יערה ממנו את המים, וימלאנו מים אחרים, וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר, ואחר כך יערה אותם ממנו, ויחזור וימלאנו מים אחרי, וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר⁸¹². וג' מעת לעת הללו אינם צריכים להיות רצופין, אלא אפילו מפוזרין⁸¹³, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' קל"ה⁸¹⁴. עיין שם כל טעמי דין זה:

קעוסא ואפילו הוא כלי חרס מועיל לו מילוי ועירוי⁸¹⁵, או הגעלה⁸¹⁶. ולא אמרו⁸¹⁷ שכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם, אלא כשנבלע בו האיסור על ידי חמין⁸¹⁸, או על ידי חריפות, דהיינו על ידי מליחה⁸¹⁹, או שהוא בית שאור ובית חרוסת⁸²⁰, שחריפות המלח או השאור וחרוסת דומה לרותח⁸²¹.

קעזוכן שאר כל הכלים שנבלע בהן איסור על ידי חמין או על ידי חריפות, אין מועיל להם אלא הגעלה וליבון⁸²².

קעחאבל כשנבלע בהן האיסור בצונן על ידי כבישה מעת לעת, הוא נפלט גם כן בצונן על ידי מילוי ועירוי. ואפילו הוא כלי חרס מועלת לו הגעלה⁸²³, אף אם שהה החמץ בתוכו בצונן ימים ושנים⁸²⁴, כגון חבית של שכר.

קעטוכיצד יגעיל את החבית⁸²⁵, שאינו יכול להכניסה בתוך כלי ראשון⁸²⁶. ילבן אבנים ויכניסם לתוך החבית, וישפוך לתוכה על האבנים מים רותחין⁸²⁷, ועל דרך שנתבאר למעלה⁸²⁸, ויגלגל החבית כדי שיגיעו המים על כולה. וקודם ההגעלה ידיחנה במים יפה יפה⁸²⁹.

קפואם היא של עץ⁸³⁰ יפתח אחד משוליה כדי לנקר ולהסיר כל הזוהמא שבין נסר לנסר⁸³¹. ועכשיו נהגו להחמיר שלא להשתמש בפסח בחבית של שכר, אפילו על ידי מילוי ועירוי והגעלה, לפי שאי אפשר לנקר היטיב בין הנסרים שלא ישאר שם משהו זוהמא בעין, והוא חמץ גמור⁸³².

קפאאבל חבית של מי דבש⁸³³ שנתבשל ביורה שבישלו בה שכר, אפילו היתה בת יומה מבישול השכר, מכשירין החבית לפסח על ידי הגעלה או מילוי ועירוי⁸³⁴. שהרי יש מתירין לשתות המי דבש עצמו בפסח, לפי שהוא נותן טעם בן נותן טעם כמו שנתבאר בסי' תמ"ז⁸³⁵ ע"ש (ולפי מה שנתבאר שם⁸³⁶, היתה החבית מותרת בלא שום הכשר, רק שינקרה היטיב, שהרי מה שבלוע בה הוא נותן טעם בן נותן טעם⁸³⁷, והוא מותר לדברי הכל כמו שיתבאר בסימן תנ"ב⁸³⁸. אלא שלפי שיש לחוש שמא פעם אחת היה שכר בחבית זו, או שמא נתחמץ מי דבש זה בשמרים של מי דבש שנתחמץ בשמרי שכר, או שנתבשל ביורה של יי"ש, עיין סי' תמ"ב⁸³⁹ ותמ"ז⁸⁴⁰, לכך צריך להכשירה):

קפבסב ונהגו⁸⁴¹ שלא להשתמש בפסח בכלים שהיה בהן יי"ש תמיד, כגון חביות ונודות שדרך להכניס בהן יי"ש⁸⁴² לקיום⁸⁴³, ואין טעם וריח יי"ש נפלט מהן אפילו על ידי הגעלה בכלי ראשון⁸⁴⁴, וגרועים הם מבית שאור וחרוסת⁸⁴⁵.

קפגומכל מקום אם בישל אותם היטב במים עם אפר עד שנסתלק מהם הריח לגמרי, מועלת להם הגעלה אחר כך⁸⁴⁶:

קפדסג וכל זה לכתחלה⁸⁴⁷, אבל בדיעבד ששכח והכניס מי דבש של פסח לתוך חבית של יי"ש שהגעילה כדינו, אפילו הכניסו לתוכה בתוך הפסח ושהה בה כמה ימים, מותר לשתותו בפסח⁸⁴⁸ (אם אין מרגישין בו ריח יי"ש⁸⁴⁹, עיין סימן תמ"ג⁸⁵⁰).

קפהומכל מקום מיד שנזכר יערה אותו מחבית זו לחבית אחרת של פסח⁸⁵¹.

קפואבל אם הכניסה לתוך חבית של יי"ש שלא הוגעלה כדינה⁸⁵², אפילו הכניסו לתוכה קודם הפסח ושהה בתוכה מעת לעת⁸⁵³, אסור לשתותו אפילו ביום טוב האחרון של גליות⁸⁵⁴, אף אם לא היתה החבית בת יומה מבליעת היי"ש, שטעם היי"ש אינו נפגם אפילו לאחר כמה ימים⁸⁵⁵, והוא נותן טעם לשבח במי דבש⁸⁵⁶.

קפזאבל אם הכניסו⁸⁵⁷ לתוך חבית של שכר⁸⁵⁸ שלא הוגעלה כלל, רק שהדיחה היטיב תחלה⁸⁵⁹ מן השמרים הדבוקים בדפנותיה ושוליה⁸⁶⁰, אפילו שהה בתוכה כמה ימים, מותר לשתותו בפסח (אפילו היתה החבית) בת יומה מבליעת השכר, שהרי בשעה זו שהמי דבש בולע טעם השכר מן החבית, דהיינו בסוף מעת לעת אחר כניסתו לתוכה, אזי ברגע ההוא יש יותר ממעת לעת לבליעת השכר בתוך החבית, וכבר נפגם בלוע זה⁸⁶¹.

קפחואין צריך לומר אם הכניס יין לחבית של שכר שלא הוגעלה, אפילו היא בת יומה, שמותר לשתותו בפסח, אפילו שהה בתוכה כמה ימים, שכל שכר הוא נותן טעם לפגם ביין⁸⁶².

קפטבמה דברים אמורים כשעירה היין או המי דבש מחבית זו לחבית אחרת קודם הפסח⁸⁶³, שכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח אינו חוזר וניער בפסח⁸⁶⁴. אבל אם לא עירה אותם עד כניסת הפסח, אסור לשתותו אפילו ביום טוב האחרון של גליות, לפי מנהגנו שאנו אוסרין נותן טעם לפגם בפסח, כמו שנתבאר בסימן תמ"ז⁸⁶⁵:

קצסד במה דברים אמורים כשלא הוגעלה החבית כלל⁸⁶⁶. אבל אם הגעילה והדיחה היטב קודם ההגעלה, אף על פי שלא פתח אחד משוליה לנקר ולהסיר הזוהמא שבין הנסרים, אין זה מעכב בדיעבד לאסור בשביל כך את היין או מי דבש אשר בתוכה⁸⁶⁷.

קצאואפילו לא הגעילה בתוך כלי ראשון, אלא על ידי עירוי מכלי ראשון⁸⁶⁸ בלא אבנים מלובנות, יש להתיר בדיעבד (במקום הפסד מרובה או שעת הדחק), שיש לסמוך על האומרים שאף לכתחלה די לה בעירוי⁸⁶⁹ מכלי ראשון⁸⁷⁰, כיון שבליעתה היתה בצונן⁸⁷¹. עיין ביורה דעה סי' קל"ה:

קצבהנחת מאכלים בתנור חמץ
סה תנור של בית החורף⁸⁷² (פירוש תנור גדול המוקף קכלי"ן סביב שמחממין בו בית החורף), אסור להניח בפסח שום דבר על גביו מלמעלה⁸⁷³, או בתוך התנור קטן שבתוכו⁸⁷⁴ (פירוש כמו שעושין במקצת תנורי בית החורף, שמניחין חלל בין הקכלי"ן, ומקיפין אותו בקכלי"ן מג' רוחותיו, ועושין כיסוי מלמעלה על אותו חלל ונעשה כתנור קטן⁸⁷⁵), כדין כלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין שנתבאר למעלה⁸⁷⁶.

קצגשהרי כל השנה רגילות להניח שם פשטיד"א ושאר חמץ⁸⁷⁷ בשעה שהתנור מתחמם, ונבלע שם טעם חמץ על ידי חום האור, ואינו יוצא מידי דפיו לעולם⁸⁷⁸.

קצדואפילו אם רוצה להסיק את התנור היסק גדול⁸⁷⁹, אף על פי כן אין החמץ נפלט משם על ידי היסק זה שהוא בתוך חלל התנור⁸⁸⁰, שהרי אין החמץ נבלע שם דרך חלל התנור אלא דרך גביו, וכבולעו כך פולטו, כמו שנתבאר למעלה⁸⁸¹.

קצהומי שרוצה להשתמש בפסח על גבי התנור, מניח עליו חתיכת ברזל⁸⁸², או שאר דבר שאין משתמשין בו בפסח⁸⁸³, ועל גבי זה הדבר המפסיק מותר להניח אפילו מאכלים חמים בשעה שהתנור מתחמם בפסח⁸⁸⁴.

קצואבל אם הניח סדין עליו, אין להניח על הסדין אלא מאכל צונן, בשעה שהתנור צונן, כמו שנתבאר למעלה⁸⁸⁵.

קצזאבל בתוך התנור קטן שבתוכו אין להניח תבשיל (רותח⁸⁸⁶), אפילו על גבי חתיכת ברזל, ואפילו התנור הוא צונן, לפי שאף גגו של תנור קטן זה הוא בלוע מחמץ, שהרי כל השנה מניחין בתוכו קדירות רותחות ועולה ההבל מהתבשיל שבקדירות ונבלע בגגו⁸⁸⁷. ואף על פי שגג זה לא הזיע זיעה חמה שהיד סולדת בו⁸⁸⁸, ולפיכך אינו אוסר בדיעבד⁸⁸⁹ אם העמיד תחתיו קדירה רותחת שהעמידו תחתיו⁸⁹⁰ בפסח, מכל מקום לכתחלה אין להעמידה שם.

קצחאלא אם כן הטיח בטיט את כל התנור קטן זה מתוכו ואת גגו ואת קירותיו סביב ואת קרקעיתו, ויהא עובי הטיט כרוחב גודל⁸⁹¹, כמו שיתבאר בסימן תס"א⁸⁹²:

קצטסו ואם שכח והניח מצה חמה בתוך תנור קטן זה, או על גבי תנור בית החורף, בלי שום דבר המפסיק בינתים, צריך לקלוף תחתוניות המצה שנגע בגוף התנור⁸⁹³ (דכיון שהאיסור הוא בלוע בתנור אינו אוסר יותר מכדי קליפה⁸⁹⁴, אפילו בתוך הפסח, כמו שנתבאר למעלה⁸⁹⁵), אפילו היה התנור צונן⁸⁹⁶. ואם היה התנור חם, אף על פי שהמאכל שהניח עליו היה צונן, צריך ליטול ממנו כדי קליפה.

רואם הוא מאכל שמן כולו אסור⁸⁹⁷.

ראולמנהג מדינות אלו שאין מחלקין בין כחוש לשמן, בכל ענין כולו אסור, אלא אם כן הוא מאכל שאין שייך בו שמנונית, כגון מצה וכיוצא בו כמו שנתבאר בסי' תמ"ז⁸⁹⁸:

רבסז אבל אם הניח שם תבשיל בקדירה, אפילו היה התנור חם, התבשיל מותר, אפילו אם מקום מושב הקדירה היה מלוכלך מחמץ בעין, אף על פי כן אם אין בו חשש שמנונית⁸⁹⁹ אינו אוסר יותר מכדי קליפה⁹⁰⁰, ובעובי שולי הקדרה יש יותר מכדי קליפה.

רגוגם הקדירה יש להתיר, אם ברי לו שמקום מושבה היה נקי, שלא היה שם משהו חמץ בעין. שהאיסור הבלוע בתנור אינו נפלט לקדירה שעליו⁹⁰¹ כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"ב⁹⁰² שאין איסור בלוע יוצא מדופן לדופן בלא רוטב עיין שם:

רדסח וכן אם הניח קדרות רותחות בפסח בתוך התנור של בית החורף⁹⁰³ לאחר שהוסק כבר, אף על פי שלפעמים מניחין שם קדירה של חמץ, הרי התבשיל מותר אפילו באכילה, וגם הקדירה מותרת אם היה מקום מושבה נקי מחמץ בעין.

רהואף על פי שגג התנור הזיע תחתיו מבפנים מחמת חום התבשיל שתחתיו, ובזיעה זו יש טעם חמץ שנפלט לתוכה מגג התנור, שנבלע בו טעם חמץ על ידי הזיעה שהזיע כשהיו תחתיו קדירות רותחות⁹⁰⁴. מכל מקום כיון שכבר הוסק התנור, הרי נתלבן גגו על ידי השלהבת⁹⁰⁵ ונשרף כל החמץ הבלוע בו⁹⁰⁶. ואף על פי שכשהסיק את התנור לא נתכוין להכשיר גגו לפסח על ידי היסק זה, אין כונה זו מעכבת בדיעבד, עיין סימן תס"א⁹⁰⁷:

רוהכשר כלים המצופים
סט כלי חרס המצופים⁹⁰⁸ מתוכם⁹⁰⁹ בהיתוך זכוכית⁹¹⁰ שקורין (גיגלייזר"ט), אין דינם ככלי זכוכית, שיש מכשירין אותם בלא הגעלה, לפי שאינם בולעים כלום⁹¹¹, אלא הרי הם ככלי חרס, שאפילו הגעלה אינה מועלת להם אם נשתמש בהן חמץ בחמין⁹¹², דכיון שהזכוכית הוא מחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן הרי הוא בולע כמוהו⁹¹³.

רזויש מקומות שנהגו שלא להשתמש בפסח בכלי חרס המצופים בתוכם בזכוכית, אפילו הם חדשים שלא נשתמש בהן חמץ מעולם⁹¹⁴, לפי שמקצת האומנים עושים פעולת הציפוי על ידי סובין⁹¹⁵, והרי יש כאן חמץ בלוע בתוך הציפוי.

רחאבל כלי חרס שאינן מצופים, אלא שניטף עליו מעט זכוכית מציפוי כלי אחר, מותר להשתמש בו אם הוא חדש, לפי שאחר כך מכניסין אותו לכבשן או לתנור מלא אש ונשרף הסובין שבו, שאין האומן חס עליו לשורפו ולצרפו היטב, כיון שאינו מצופה בזכוכית אינו מתקלקל כלום באש. אבל אותו כלי חרס שהוא מצופה בזכוכית, חס עליו שלא יתקלקל הזכוכית שבו מחמת חום האש, ולכך ממהר הוא להוציאו מן האש, ולפיכך מחמירין שלא להשתמש בהם בפסח⁹¹⁶:

רטע ומכל מקום אין להחמיר אלא במקומות שנהגו להחמיר⁹¹⁷.

ריוגם באותן מקומות, אם ברי לו שכלי חרס זה לא עירב האומן סובין בציפוי, יש להקל להשתמש בו בפסח⁹¹⁸, אם אין שם מנהג ידוע להחמיר גם בזה. ולפיכך נוהגים בקצת מקומות שלא להשתמש בהן בפסח אפילו הם חדשים, אלא אם כן עמד הישראל על גבי האומן לראות שלא יתקן ציפוי⁹¹⁹ הבדיל⁹²⁰ והצבע⁹²¹ על ידי סובין.

ריאואין להחמיר בזה אלא במקום המנהג⁹²². שמעיקר הדין אין לחוש לזה, שהרי אין הבדיל או הצבע מתדבקין בכלי אלא על ידי ליבון הכלי באש, ואזי נשרף כל ממשות הסובין⁹²³.

ריבולא עוד אלא אפילו כלי מתכת ישן שנתבשל בו חמץ כל השנה, ואחר כך חיפהו בבדיל⁹²⁴, יש להתיר מעיקר הדין להשתמש בו בפסח בלא הגעלה, לפי שהליבון שמלבנים אותו בשעת ציפוי מפליט האיסור ממנו כמו שאם היה מגעילו, שהרי האש מחממו כל כך מבחוץ⁹²⁵ עד שהבדיל ניתך בתוכו מבפנים, וליבון כזה אינו גרוע מהגעלה, כיון שהיד סולדת בו משני עבריו מבית ומחוץ בכל שטח הכלי⁹²⁶.

ריגאלא לפי שלפעמים עושים זה הציפוי במהירות, ואינו עולה בכל שטח הכלי לפי שלא הרתיחו אותו יפה, וזה מצוי מאוד⁹²⁷, לפיכך נכון להורות שיגעילו אותם אחר הציפוי⁹²⁸.

ריד(ואם האומן שציפהו הוא נכרי, צריך להטבילו⁹²⁹ בלא ברכה⁹³⁰ אחר הציפוי קודם⁹³¹ ההגעלה, כמו שנתבאר ביורה דעה סימן ק"כ⁹³²).

ריהאבל כלי חרס ישן המחופה בבדיל או עופרת, אפילו הגעלה וליבון אין מועילין לו להכשירו, כדין כלי חרס שאינו נכשר על ידי הגעלה וליבון⁹³³.

ריוואף על פי שחיפהו כשהיה חדש שעדיין לא נשתמש בו, ולא נבלע כלום בהחרס עד לאחר שחיפהו בעופרת, ואז עופרת הוא מפסיק בין החרס ובין החמץ שנשתמש בתוכו⁹³⁴, אין זה מועיל כלום להיות נדון ככלי מתכות הנכשרים על ידי הגעלה⁹³⁵, לפי כשנשתמש בו חמץ בחמין נבלע החמץ בכל עובי הכלי, ונבלע גם בחרס שתחת העופרת⁹³⁶, ושוב אינו נפלט ממנו לעולם:

ריזעא כלי עץ המצופים בסממנים, דינם ככלי חרס, שאין הגעלה מועלת להם אם נשתמש בהם חמץ⁹³⁷ בחמין⁹³⁸, שהסממנים מעכבים על מי ההגעלה שלא יפליטו מה שבלוע בתוך העץ שתחתיהם⁹³⁹ (אבל אם לא נשתמש בהם חמץ, אינם אסורים בפסח אלא במקום שנהגו להחמיר⁹⁴⁰, כמו שנתבאר למעלה⁹⁴¹):

ריחהכשר כלים שתשמישן צונן
עב כל כלי השתיה בין כוסות בין צלוחיות בין קנקנים⁹⁴², אפילו הם של חרס⁹⁴³, כיון שתשמישן בצונן כל השנה הרי לא נבלע בהם כלום, ולפיכך אין צריך להגעילן כלל, אלא די להם בשטיפה מעיקר הדין (אבל המנהג הוא שלא להשתמש בפסח כלל בכלי חרס ישנים כמו שנתבאר למעלה⁹⁴⁴), דהיינו שידיחם וישפשפם היטב במים, כדי להסיר ולמרק האיסור הדבוק בהם בעין, ואחר כך חוזר ושוטפן במים בלי שפשוף⁹⁴⁵, כמו שיתבאר ביורה דעה סי' קכ"א. ומותר להשתמש בהן אחר כך אפילו בחמין⁹⁴⁶.

ריטואף על פי שלפעמים מניחין אותם אצל האש לחמם בהן יין, ונותנים פתיתי לחם חמץ ביין החם שבתוכן⁹⁴⁷, וגם כוסות של עץ⁹⁴⁸, לפעמים מערין לתוכם שכר חם עם שכר צונן, ולפעמים שוהה בתוכם מעת לעת ונעשה כבוש כמבושל⁹⁴⁹ כמו שנתבאר למעלה⁹⁵⁰. מכל מקום כיון שרוב תשמישן כל השנה הוא בצונן פחות ממעת לעת, לא החמירו בהן חכמים להגעילם, אם אינו בן יומו מבליעת החמץ⁹⁵¹ שנבלע בהן על ידי חמין או על ידי כבישה מעת לעת.

רכאבל כלים שרוב תשמישן כל השנה הוא להשהות משקה חמץ בתוכם מעת לעת או יותר, כגון חבית וכדים של שכר, צריך להכשירם על ידי מילוי ועירוי, או על ידי הגעלה בכלי ראשון⁹⁵², אף אם אינם בני יומן⁹⁵³.

רכאולדברי האומרים⁹⁵⁴ שאין הולכים בהגעלת כלים אחר רוב תשמישן, אף כוסות וצלוחית צריך להכשיר על ידי מילוי ועירוי⁹⁵⁵ או על ידי הגעלה בכלי ראשון. וכן המנהג פשוט במדינות אלו⁹⁵⁶ ואין לשנות.

רכבאבל אם עבר ולא הכשירם כלל, רק שהדיחם ושפשפם היטב, והשתמש בהן בפסח אפילו בחמין, הרי חמין הללו מותרין, לפי שבדיעבד סומכין על סברא הראשונה⁹⁵⁷:

רכגהכשר כלי זכוכית
עג כל כלי זכוכית⁹⁵⁸, אפילו נשתמש בהן חמץ בחמין כל השנה, ואפילו אותם ששהה משקה חמץ בתוכם כמה ימים ושנים, כגון צלוחיות שפיהם צר שדרך להכניס בהם שכר לקיום, אין צריכים שום הכשר לפסח, אלא די להם בשטיפה כדינה, לפי שהם חלקים וקשים ואינן בולעים⁹⁵⁹ כלום⁹⁶⁰.

רכדויש אומרים⁹⁶¹ שאפילו הגעלה אינה מועלת, לכלי זכוכית שנשתמש בהן חמץ בחמין, או על ידי כבישה מעת לעת⁹⁶², דכיון שתחלת ברייתן הוא מן החול הרי הן ככלי חרס. וכן המנהג פשוט במדינות אלו⁹⁶³.

רכהלפיכך⁹⁶⁴ נוהגין שלא להשתמש בפסח בשום כלי זכוכית שיש לחוש בו שמא עירו לתוכו משקה חמץ חם, או שמא נשתהה בתוכו משקה חמץ מעת לעת.

רכואבל אם עבר והשתמש בו בפסח⁹⁶⁵, אפילו בחמין, בלא שום הכשר, הרי חמין הללו מותרין, אם רוב תשמיש כלי זה כל השנה הוא בצונן פחות מעת לעת⁹⁶⁶.

רכזאבל אם רוב תשמישו כל השנה הוא בחמין, או אפילו בצונן אלא שרוב הפעמים דרך להשהות משקה חמץ בתוכו מעת לעת או יותר, כגון צלוחיות שפיהם צר שדרך להכניס בהן יי"ש לקיום⁹⁶⁷, אף בדיעבד אסורין החמין שנשתמשו בו, או המשקה שעמד בו מעת לעת.

רכחאלא אם כן הכשירו קודם שנשתמש בו על ידי הגעלה⁹⁶⁸, או על ידי מילוי ועירוי⁹⁶⁹:

רכטעה⁹⁷⁰ כלי כסף המצויירים בצד הפנימית שלהם בהיתוך זכוכית⁹⁷¹ (שקורין גישמעלצ"ט), אין להשתמש בו בפסח לכתחלה, אפילו על ידי הגעלה, לפי מנהג מדינתינו שמחמירין כהאומרים שאין הגעלה מועלת לזכוכית⁹⁷².

רלאבל אם הוא בצד החיצון של הכלי, מותר להשתמש בו בפסח⁹⁷³ על ידי הגעלה, או על ידי מילוי ועירוי⁹⁷⁴, שהרי ההיתוך זכוכית שמבחוץ לא בלע כלום מהחמץ שנשתמש בו מבפנים⁹⁷⁵.

רלאואף שלפעמים עירו לתוכו חמץ רותח⁹⁷⁶, וכלי מתכות שחם מקצתו חם כולו, ונתחמם גם צד החיצון של הכלי, ונבלע שם טעם החמץ בזכוכית הקבוע שם (כמ"ש למעלה⁹⁷⁷ שיש סוברין כן).

רלבמכל מקום כשישתמש בו בפסח לא יהיה נפלט כלום מהזכוכית למשקה שבתוכו. אף אם יהיה משקה רותח, ועל ידי כן יתחמם גם צד החיצון של הכלי, שכלי מתכות שחם מקצתו חם כולו. מכל מקום מקצת חום זה שאינו חם אלא מחמת חום מקצת השני, אין לו כח להפליט גיעול הבלוע שם ולהוליכו למקצת השני, כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ד⁹⁷⁸.

רלג(ואין חוששין שמא ירתיח בו משקה אצל האש בתוך הפסח, ויתחמם צד החיצון של הכלי חום גדול מחמת האש, ויפלוט טעם החמץ הבלוע בהיתוך זכוכית הקבועה בו⁹⁷⁹. לפי שאין דרך כלל להרתיח אצל האש כלי כסף חשובים המצויירים⁹⁸⁰):

רלדהכשר שפוד צליית בשר
עו עופות⁹⁸¹ שנצלו בפסח בשפוד ישן, שכל השנה צלו בו⁹⁸² בשר מלוח במלח שלא נבדק מפירורי חמץ שדרכם להמצא בין המלח, הרי עופות הללו מותרין⁹⁸³, כיון שאין בשפוד חמץ ודאי, אלא חשש ספק פירורי חמץ שבין המלח, ומספק אין לאסור בדיעבד⁹⁸⁴, כי אין מחזיקין איסור מספק⁹⁸⁵.

רלהאבל אם פעם אחת צלו בשפוד זה מולייתא או שאר חמץ, אפילו משהו, ובפסח צלו בו בשר בלא הכשר⁹⁸⁶ בינתיים, הרי בשר זה אסור אפילו בהנאה⁹⁸⁷ (אם השפוד הוא בן יומו⁹⁸⁸, ולמנהגנו⁹⁸⁹ אפילו אינו בן יומו), שמשהו חמץ שנבלע בשפוד קודם הפסח לא נתבטל בתוכו בס' מטעם שנתבאר ביו"ד סימן צ"ט⁹⁹⁰ ע"ש:

רלוהכשר הברז
עז נוהגין להדיח הברזות שבחביות של יין⁹⁹¹ שמסתפקין מהן כל השנה, ורוצה להסתפק מהן בפסח, לפי שכל השנה משתמשין בברזות בידים המלוכלכות מחמץ⁹⁹²:

רלזעח העצים שתוחבים בהם כלי שתיה⁹⁹³ של שכר⁹⁹⁴, בודאי נתלכלך העץ מלכלוכית השכר שבתוך הכלי, כיון שהעץ נתחב לתוך חלל הכלי⁹⁹⁵, ולפיכך אין לתחוב בו כלים בפסח, אלא אם כן הדיחו יפה: