Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 4 Simanim 453 to 467·Siman 455 Water Used for Kneading Matzahשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ד (סי' תנג-תסז)·תנה דין מים שלשין בהם המצה

אתנה דין מים שלשין בהם המצה
ובו ל"ד סעיפים

במים שלנו
א המצה²⁹⁵ שאדם אוכל כל ימי הפסח, אין לשין אותה אלא במים צוננין, אבל לא בפושרין²⁹⁶, דהיינו כחמימות הרוק²⁹⁷. לפי שבקל תוכל לבוא לידי חימוץ כשאין המים צוננין אם לא יתעסקו בזריזות²⁹⁸ יתירה מאוד, ואין אנו בחזקת זריזין כל כך²⁹⁹, לפיכך אסרו לנו חכמים ללוש בפושרין, ואין צריך לומר בחמין³⁰⁰ (אבל ברותחין היה מותר מעיקר הדין, אלא שהגאונים החמירו ואסרו כמו שנתבאר בסי' תנ"ד³⁰¹):

גב ואפילו במים צוננין אסרו חכמים ללוש בהם בו ביום שנשאבו מהנהר³⁰² או מהמעיין, אלא צריך להלינם קודם שילוש בהם³⁰³.

דוטעם לינה זו יש אומרים³⁰⁴, לפי שימי ניסן עדיין מימות החורף הן, שהמעיינות הן רותחין מעט, לפיכך צריך לצננם לילה אחד לאחר שנתלשו ממקום רתיחתן, דהיינו לאחר שנשאבו מהמעיין³⁰⁵.

הומי הנהרות שאינן נמשכין ממעיינות³⁰⁶ צריכין גם כן צינון לילה אחד, לפי שהכה עליהם חום השמש ביום ונתחממו מעט³⁰⁷:

וג ולכתחלה יש ליזהר לשאבן קודם כניסת תחלת הלילה, כדי שיעבור עליהם צינון כל הלילה³⁰⁸ לאחר שנתלשו ממקום רתיחתן.

זובדיעבד שעבר ושאבן לאחר כניסת תחלת הלילה, מותר ללוש בהם לכתחלה למחר לאחר שיאיר היום, אם שאבן קודם חצי הלילה. לפי שעיקר צינון הלילה הוא מחצות עד עמוד השחר, שבכל ששה שעות הללו מנשבת רוח צפונית³⁰⁹.

חאבל קודם עמוד השחר אסור ללוש בהן³¹⁰, אפילו שאבן אתמול קודם עמוד השחר, שצריך שיעברו עליהם לאחר שנתלשו ממקום רתיחתן, כל ששה שעות שמחצות הלילה עד עמוד השחר³¹¹ רצופין³¹².

טאבל כשרוצה ללוש בהן למחר לאחר שיעלה עמוד השחר, רשאי לשאבן היום בכל שעה שירצה מהיום, שהרי יצטננו כל הלילה³¹³.

יומכל מקום עיקר הצינון הוא בלילה³¹⁴ שאין שם חום השמש, אבל ביום, אף לאחר שנתלשו ממקום רתיחתן, אינם מצטננים כלל, שחום השמש מחממן³¹⁵:

יאד אבל יש אומרים³¹⁶ שטעם לינה זו, לפי שבלילה כל מי מעיינות ונהרות הן רותחין מעט, שהחמה מחממתן תחת הקרקע, תדע שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרות³¹⁷.

יבלפיכך כשרוצה ללוש בהן צריך שכל הלילה יהיו תלושין ממקום רתיחתן³¹⁸, דהיינו שישאבם תחלת הלילה ממש, ואם שאבן לאחר תחלת הלילה אסור ללוש בהן, שכבר נתחממו בתחלת הלילה³¹⁹. אבל המים שנשאבו בתחלת הלילה ממש, אף שכבר נתחממו בליל אתמול, מכל מקום כבר נצטננו מחימום זה כשהיו מחוברין במעיין יום תמים, שהמעיינות הן צוננים ביום³²⁰, לפי שהחמה גבוהה מהן והקרקע שתחתיהן צוננת ומצננתן³²¹:

יגה ולפי טעם זה אין לשאוב המים ללישת המצות אלא בבין השמשות בלבד³²². שקודם בין השמשות עדיין לא נצטננו המים מרתיחתן שהיו רותחין בלילה העבר, שהרי לא עבר יום תמים מסוף לילה העבר. ואחר בין השמשות יש לחוש שמא כבר הוא אחר תחלת הלילה (שאין הכל בקיאין לצמצם תחלת הלילה ממש³²³), וכבר נתחממו המים מעט.

ידואין להם תקנה ללוש בהם אפילו לאחר כמה לילות³²⁴, שאין צינון מועיל למים לפי סברא זו, אלא אם כן נצטננו במחובר לקרקע יום תמים, ואין הלינה מוספת להם עוד צינון³²⁵ (ומה שהזכירו חכמים לינה³²⁶ הוא, כדי ללמדנו שהלינה במחובר לקרקע היא הגורמת האיסור, שבלילה המעיינות הן רותחין, אבל לא ביום, וממילא נשמע שצריך לשאבם בבין השמשות, כדי שיעברו עליהם י"ב שעות של יום תמים במחובר לקרקע, שיצטננו מרתיחתן שהיו רותחין י"ב שעות של לילה העבר):

טוו ולענין פסק הלכה, לכתחלה יש להחמיר כחומר ב' הסברות³²⁷, דהיינו שישאבן בבין השמשות³²⁸, ולא ילוש בהן עד לאחר שיאיר היום למחר³²⁹.

טזואם אינו יודע לכוין לשאוב בבין השמשות ממש, יקדים מעט³³⁰ לשאוב בשעה שברי לו שעדיין לא עבר כל אורך בין השמשות (ושיעור אורך בין השמשות עיין בסי' רס"א³³¹). ואין לחוש לו שמא עדיין הוא יום גדול, שהרי לפי סברא הראשונה מותר לשאוב לכתחלה בעוד היום גדול. אבל אם הוא חושש שמא כבר עבר כל בין השמשות, וכבר הוא אחר התחלת הלילה, לא ישאב עוד, שהרי אף לפי סברא הראשונה צריך לשאוב לכתחלה בהתחלת הלילה ממש.

יזובדיעבד שעבר ושאבן בעוד היום גדול, יש לסמוך על סברא הראשונה, ומותר ללוש בהן למחר³³² לאחר שהאיר היום. וכן אם עבר ושאבן לאחר תחלת הלילה, מותר ללוש בהם למחר³³³ אם נשאבו קודם חצות הלילה³³⁴.

יחומכל מקום יש להמתין מללוש בהם עד שיעברו עליהם י"ב שעות מעת שנשאבו³³⁵. לפי שיש אומרים³³⁶ שאין המים מצטננים מרתיחתן שהיו רותחין בימות הגשמים עד שיעברו עליהם י"ב שעות מעת שנתלשו ממקום רתיחתן:

יטאופני הלנת והולכת המים
ז יש ליזהר לכתחלה כשמלינים המים, שלא ילינם בתוך בית החורף, ולא בחדר אחר, אלא במקום מגולה, כדי שיצטננו באויר העולם³³⁷. ואם אויר העולם הוא חם, לא ילינם באויר, אלא במרתף, שהמרתף הוא קר בזמן החום (ואם אין לו מרתף יניחם בתוך הבית). ואם אויר העולם הוא קר. לא יניחם במרתף שהוא חם בזמן הקור. אלא ילינם באויר³³⁸:

כח וכשמלינם באויר צריך ליזהר להכניסם תחת התקרה, או לתוך חדר מקורה, קודם זריחת השמש, שלא יתחממו בחום השמש. ואף ביום המעונן עובר חום השמש דרך העבים ומחמם המים³³⁹. ואפילו הם מכוסים, אין הכיסוי מגין עליהם, אם ישתהו הרבה בחמה³⁴⁰. לפיכך יותר טוב להלינם תחת התקרה, שמא ישכח להכניסם קודם שיזרח השמש³⁴¹.

כאומכל מקום אם הלינם באויר ולא הכניסם קודם זריחת השמש, מותר ללוש בהם³⁴², אפילו זרחה השמש עליהם³⁴³, אם לא נשתהו שם עד כדי שיוחמו המים בחום השמש, אלא מצאן צוננים:

כבט כשמוליך המים ביום תחת אויר הרקיע³⁴⁴, כגון שמוליכן מן המרתף לבית הלישה³⁴⁵, יש ליזהר לכסותן במפה, אם הוא יום המעונן³⁴⁶ או שמוליכן במקום זריחת השמש, שלא יתחממו מעט בחום השמש.

כגואם מוליכן בכלי זכוכית אין מועיל מה שמכסה במפה על גביהם כי חום השמש עובר דרך דפנות הכלי³⁴⁷ (וצריך לכסות המפה על הדפנות שכנגד זריחת השמש. ואם הוא יום המעונן צריך לכסות על כל הדפנות).

כדאבל כשמוליך המים בלילה או בבין השמשות, כגון בשעת שאיבתן מהנהר או מהמעיין שמוליכן משם לביתו דרך אויר הרקיע, אין צריך לכסותו כלל, שהרי כבר שקעה החמה ולא יתחממו עוד³⁴⁸. אלא שנהגו לכסותן, שלא יפול לתוכם שום דבר חימוץ³⁴⁹.

כהומטעם זה נוהגין לסנן המים בשעת השאיבה³⁵⁰ בבגד לבן³⁵¹ ונקי:

כוי מותר לשאוב מים בבין השמשות אחד לצורך ימים הרבה³⁵². ואף שבכל יום אויר העולם הוא חם מחום השמש, אף על פי כן אין המים שבתוך הכלי מתחממין, כיון שהם בתוך הבית, שאין חום השמש מכה עליהם³⁵³.

כזומכל מקום בכל לילה יניחם באויר תחת התקרה, ואם אויר העולם הוא חם יניחם במרתף, בין ביום בין בלילה, עד הלישה³⁵⁴:

כחמים שלנו לאפיה בליל החג שחל במוצש"ק
יא הנוהגים לאפות מצה של מצוה בליל ט"ו, מטעם שיתבאר בסי' תנ"ח³⁵⁵, אם חל ט"ו באחד בשבת, צריכים הם לשאוב המים ביום ה', סמוך לחשיכה בבין השמשות של ליל ששי³⁵⁶. שאי אפשר להם לשאוב בבין השמשות של ליל שבת, אפילו מבאר שבחצר, לפי שאסור להכין משבת ליום טוב אפילו בדבר שאין בו מלאכה אסורה³⁵⁷, כמו שנתבאר בסי' תי"ו³⁵⁸, ובין השמשות ספק שבת הוא³⁵⁹:

כטיב ואם שכח ולא שאב בבין השמשות של ליל ו', ישאב ביום ו' סמוך לחשיכה קודם בין השמשות מעט, שיש לסמוך על האומרים³⁶⁰ שמותר לשאוב המים אפילו בעוד היום גדול³⁶¹.

לואם שכח ולא שאבו קודם בין השמשות ונזכר בבין השמשות, ישאב על ידי נכרי³⁶² (אפילו אין בור בחצירו וצריך להוליכן דרך רשות הרבים, שאמירה לנכרי היא שבות, ובבין השמשות לא גזרו על שבות במקום מצוה, כמו שנתבאר בסי' רס"א³⁶³).

לאואף שלכתחלה אין לשאוב המים של מצות מצוה ע"י נכרי כמו שיתבאר³⁶⁴, מכל מקום כאן שאי אפשר בענין אחר הרי זה כדיעבד:

לביג ואם יש לו בביתו מים שאובים מבעוד יום, אף שלא נשאבו לשם מצוה, יקח אותם ללוש בהם³⁶⁵.

לגולא יאמר לנכרי שישאב לו עוד מים אחרים בבין השמשות, אם צריך להוליכן דרך רשות הרבים, שהעיקר כהאומרים³⁶⁶ שאף המים שנשאבו מבעוד יום כשרים ללוש בהם לכתחלה, ואם כן אין כאן מצוה כלל לשאוב עוד מים:

לדיד אבל אם אין צריך להוליכן אלא דרך כרמלית, יאמר לנכרי שישאב לו מים ויביאם בין השמשות, ואל יקח המים שבביתו שנשאבו מבעוד יום. ואין צריך לומר אם יש לו בור בחצירו, שיאמר לנכרי לשאוב לו בבין השמשות. שאיסור הטלטול בכרמלית, וכן איסור הכנה משבת ליום טוב בדבר שאין בו מלאכה, אינה אלא שבות מדברי סופרים, וכשאומר לנכרי לעשות הרי הוא שבות דשבות, ולא גזרו עליו בבין השמשות אף שלא לצורך מצוה כמו שנתבאר בסי' שמ"ט³⁶⁷.

להואם שכח בבין השמשות ולא אמר לנכרי לשאוב לו מים, יקח המים שאובים שבביתו שנשאבו מבעוד יום, אף שלא נשאבו לשם מצוה, כיון שאי אפשר בענין אחר³⁶⁸:

לומים שלנו בליל התקופה
טו מי שיש לו בביתו מים שאובין ששאבן ללישת המצה, ונפלה התקופה בלילה³⁶⁹, או ביום או שמת אחד בשכונתו, שצריך לשפוך כל המים שבשכונה מפני חשש סכנה³⁷⁰. אף על פי כן אין צריך לשפוך מים הללו³⁷¹, שנאמר³⁷² שומר מצוה לא ידע דבר רע.

לזואם רוצה להחמיר ולשפכם, הרשות בידו, ונכון לעשות כן אם אפשר לו בקל למצוא מים אחרים שלנו, או שאפשר לו בקל ללוש ביום אחר במים אחרים שישאב בבין השמשות שלפניו³⁷³:

לחטז במה דברים אמורים במים ששאבן ללישת המצה שאינה של מצוה, שהיא קרובה לדבר הרשות, שהרשות בידו שלא לאכול מצה כל ימי הפסח, לפיכך רשאי להחמיר על עצמו ולשפכם. אבל המים שנשאבו ללישת המצות של מצוה, אף אם אפשר לו למצוא מים אחרים, ומחמיר על עצמו ושופכן, לא טוב הוא עושה, שנראה כמזלזל במאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע³⁷⁴.

לטומכל מקום לכתחלה קודם שהתקופה נופלת לא יסמוך על זה, וישים לתוכו ברזל³⁷⁵.

מוטוב ליזהר שיהא הברזל נקי כעין מחט וכיוצא בה, שלא יהא (מאומה פירור חמץ משהו) דבוק בברזל ויפרר ממנו לתוך המים³⁷⁶:

מאיז וטוב ליזהר שלא להשהות הברזל בתוך המים, אלא יוציאנו מיד לאחר שנפלה התקופה, שהברזל מחמם מעט את המים³⁷⁷.

מבוכן טוב ליזהר לקשור הברזל בחוט או במשיחה, וראש השני של החוט יהיה חוץ למים, כדי שיוכל לאחוז בו להוציא הברזל מן המים, ולא יצטרך להכניס ידו לתוך המים להוציאו משם, שהיד מחממת מעט את המים³⁷⁸:

מגהשאיבה למצת מצוה, וכלי השאיבה
יח יש ליזהר לכתחלה שלא לשאוב המים ללישת המצת של מצוה על ידי נכרי³⁷⁹ (ולא על ידי חרש שוטה וקטן³⁸⁰). לפי שמכשירי המצוה הן כמצוה, והלישה של מצת מצוה אינה כשירה כי אם על ידי ישראל (גדול בן דעת), שישמור אותה מחימוץ לשם מצוה³⁸¹.

מדואף ללישת שאר המצות טוב שישאב ישראל אם אפשר³⁸²:

מהיט נוהגים שלא לשאוב המים בכלי חרס, אלא אם כן הם חדשים³⁸³, אבל לא בישנים, אפילו הם של פסח העבר³⁸⁴, אלא אם כן הם מצופים³⁸⁵ (עיין בסימן תנ"א³⁸⁶), שכלי חרס ישנים שאינן מצופין אינן הידור למצוה³⁸⁷ כמ"ש בסי' תרע"ג³⁸⁸, ואין לשנות המנהג.

מואבל בשאר כל הכלים, אפילו של עץ, אין להקפיד בהם אם הם ישנים³⁸⁹.

מזובלבד שלא נשתמש בהם אלא במים בלבד, אבל אם היה בהם מי פירות (פירוש כל המשקין חוץ ממים נקרא מי פירות לענין זה כמו שיתבאר בסי' תס"ב³⁹⁰), טוב ליזהר שלא לשאוב בו³⁹¹, אלא אם כן הגעילו מקודם³⁹², לפי שמי פירות כשמתערב מעט מהם במים ממהרין המים להחמיץ את העיסה שנילושה בהם, כמו שיתבאר בסי' תס"ב³⁹³.

מחולכתחלה טוב ליזהר שלא לשאוב בכלי נחושת, ואפילו הוא חדש, לפי שהנחושת מחמם³⁹⁴. אבל בדיעבד אין לחוש³⁹⁵, ואפילו נשתהו המים בתוכו ימים הרבה מותר ללוש בהם³⁹⁶:

מטכ ואפילו לכתחלה נוהגין היתר ללוש בכלי נחושת, ואין נזהרין אלא שלא לשאוב בו מים³⁹⁷. שהמים צריכין צינון לילה אחד, וכשהם בכלי נחושת אינן מצטננין כל כך, כמו בשאר כלים³⁹⁸:

נכא נוהגין שאין לשין המצת של מצוה במים שנשאבו ללישת שאר המצת, אלא שואב מים מיוחדים ללישת המצת של מצוה³⁹⁹. ואומרים בשעת השאיבה, הריני שואב לשם מצת מצוה⁴⁰⁰:

נאשאיבת מים שלנו מנהרות ובארות
כב לכתחלה יש לשאוב מן הנהרות אם אפשר לו, ולא מן הבארות, לפי שמי הבארות בימות החורף הם רותחים יותר ממי הנהרות⁴⁰¹ (וימי ניסן מימות החורף הן כמו שנתבאר⁴⁰²), וכל מה שאפשר להדר אחר מים קרים ביותר מהדרין.

נבאבל כשהנהרות גדולות מהפשרת שלגים וגשמים, טוב יותר לשאוב מן הבארות⁴⁰³ אם אפשר, לפי שמי הגשמים ומי הפשרת שלגים הן רותחין יותר ממי הבארות⁴⁰⁴:

נגכג מי הבארות⁴⁰⁵ ומערות ומרתפות⁴⁰⁶ צריכין גם כן צינון לילה אחד קודם הלישה, שהרי הן מעלין הבל בימות הגשמים, וימי ניסן עדיין מימות הגשמים הן⁴⁰⁷.

נדאבל מי הדות, דהיינו בור שהוא מרוצף בבנין בקרקעיתו ובקירותיו סביב, והמים שבתוכו הן כמונחין בתיבה, יש אומרים⁴⁰⁸ שמותר ללוש בהם בו ביום שנשאבו. לפי שחמימות מי הבארות והבורות בימות החורף אינו אלא מחמת שהחמה מהלכת אז בשיפולו של רקיע סמוך לארץ⁴⁰⁹, ועל ידי כן מתחמם כל גוף הארץ עם המים שבתוכה, אלא שהאויר שעל גבי הארץ הוא קר ומקרר גם כן מקצת עובי הארץ מלמעלה, אבל גוף הארץ מלמטה הוא חם בימות החורף יותר מבימות החמה, ולכך גם המים שלמטה הן חמין מעט. אבל המים שבדות שהבנין מפסיק בין הארץ למים מכל צדדיהם אין חום החמה מגיע אליהם, ולכך אין צריך להלינם קודם הלישה.

נהומכל מקום אין לסמוך על סברא זו, כי אם בשעת הדחק, שהרי עינינו רואות שמים הללו בימות החורף הם חמים כמו מי באר⁴¹⁰:

נולש במים שלא לנו או פושרין
כד אם עבר ולש עיסה במים שלא לנו, אסור לאכלה בפסח⁴¹¹, שקנסוהו חכמים⁴¹². והחמירו בקנס זה לאסרה על כל אדם מישראל, כדי שלא יפריצו בזה⁴¹³.

נזבמה דברים אמורים כשלש במזיד, אבל אם לש בשוגג לא קנסוהו חכמים, ומותר לאכלו בפסח⁴¹⁴:

נחכה בשעת הדחק⁴¹⁵, שאי אפשר לו לקיים מצות אכילת מצה אלא אם כן ילוש במים שלא לנו⁴¹⁶, כגון שאי אפשר לו למצוא מים שלנו, וגם אי אפשר לו למצוא מצה אחרת, וגם אי אפשר לו להמתין מללוש עד שישאב מים וילינם, כגון שהוא ערב פסח, מותר לו ללוש לכתחלה במים שלא לנו, כדי לקיים מצות אכילת מצה שהוא מן התורה.

נט(ומכל מקום אם אפשר טוב לשאוב מים בערב פסח בבין השמשות של ליל יום טוב, וילוש בהם מיד בתחלת הלילה, שהרי יש אומרים שמים הללו הם חשובים כמים שלנו כמו שנתבאר למעלה⁴¹⁷):

סכו אפילו מים שלנו⁴¹⁸ אם נתחממו מעט עד שנעשו פושרין⁴¹⁹ דהיינו כחמימות הרוק⁴²⁰ אין לשין בהם בין שהיו סמוך לאש ונתחממו מעט מחום האש, בין שעמדו בחמה עד שנתחממו מעט⁴²¹, בין שהכניסן לתוך כלי שהיה עומד על האש והורד, ושהו בתוכו עד שנתחממו מעט⁴²², כגון שהכניסן לתוך דוד גדול של נחושת⁴²³ או של חרס⁴²⁴ לאחר שהורידוהו מעל האש, ומחמת שהשולים שלו עבה והוא עומד תמיד על האש הוא משמר את חומו, ומחמם את המים הנשפכים לשוליו אף לאחר שהורידוהו מעל האש:

סאכז הפושרין שנצטננו מותר ללוש בהם⁴²⁵. אבל החמין שנצטננו יש אוסרין⁴²⁶ ללוש בהן, אם נתחממו מחמת חום האש, שאין צינון מועיל לחמי האור. ויש חולקין ומתירין⁴²⁷. ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק או בהפסד מרובה⁴²⁸, כגון שעבר ולש בהם מצות הרבה במזיד.

סבאבל אם לש בשוגג, אפילו לש בחמין יש מתירין⁴²⁹ באכילה (רק שיזהר לעסוק בה בזריזות יתירה⁴³⁰ כמו שנתבאר למעלה⁴³¹), שלא קנסו על השוגג.

סגויש אוסרין באכילה, אפילו לש בשוגג בפושרין. ולא משום קנס, אלא משום חשש חימוץ, שכשנילושה בפושרין היא ממהרת להחמיץ⁴³². וכן עיקר (ומכל מקום בשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה⁴³³ להתיר באכילה אם לש בשוגג).

סדאבל בהנאה⁴³⁴, או להשהות⁴³⁵ עד לאחר הפסח, מותר לדברי הכל, אפילו לש בחמין במזיד:

סהכח מים שלא לנו⁴³⁶, אפילו הן פושרין ואפילו הן חמין⁴³⁷, אם נתערבו ברוב⁴³⁸ מים שלנו צוננין, מותר ללוש בהן לכתחלה, אם אינן פושרין עכשיו.

סוואפילו לכתחלה נוהגין היתר לערב מים שלא לנו ברוב מים שלנו, ואין זה כמבטל איסור לכתחלה⁴³⁹, לפי שמה שמותר ללוש בהם לאחר שנתערבו, אינו מחמת שהמים שלא לנו נתבטלו ברוב, אלא מחמת שנצטננו ברוב מים שלנו שהן צוננין, ואף לכתחלה מותר לצננן⁴⁴⁰.

סזואף שיש חולקין על זה ואוסרין⁴⁴¹ לערב בידים, מכל מקום אין למחות ביד המקילין כסברא הראשונה (אבל לעצמו טוב להחמיר ולחוש לדברי המחמירין, אם אפשר בקל למצוא עוד מים שלנו, או שאפשר בקל ללוש ביום אחר קודם הפסח במים שלנו):

סחתערובת מלח ותבלין בעיסה
כט נוהגין שלא ליתן מלח תוך עיסת המצה⁴⁴², ונכון הדבר⁴⁴³. לפי⁴⁴⁴ שיש אומרים שהמלח מחמם את העיסה, שהרי המליח הוא כרותח⁴⁴⁵, ועל ידי כן העיסה נוחה להחמיץ. ועוד⁴⁴⁶ שיש אומרים⁴⁴⁷ שהמלח דינו כמי פירות, שכשהם מעורבין בעיסה שנילושה במים היא ממהרת להחמיץ, דהיינו שהעסק שעוסקין בה בידים אינו מציל אותה מידי חימוץ, ולפיכך אין לה תקנה אלא לאפותה תיכף ומיד שנתערבו מי הפירות בתוכה כמ"ש בסי' תס"ב⁴⁴⁸:

סטל ואם עבר ונתן בה מעט מלח (ונילוש המלח בתוכה שאי אפשר להסירו ממנה), יאפנה מיד⁴⁴⁹. ואין חוששין שמא נתחממה העיסה מן המלח, לפי שיש אומרים⁴⁵⁰ שמעט מלח אין לו כח לחמם העיסה, שהרי המליח אינו כרותח אלא אם כן הוא מלוח הרבה עד שאינו נאכל מחמת מלחו, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"א⁴⁵¹ עיין שם.

עואם לא אפאה מיד יש להחמיר ולאסרה⁴⁵² באכילה⁴⁵³. ואף שיש אומרים שהמלח אין לו דין מי פירות, וכן עיקר כמו שיתבאר בסי' תס"ב⁴⁵⁴. מכל מקום הרי יש אומרים⁴⁵⁵ שאף מעט מלח מחמם את העיסה ואוסרה:

עאלא ואם העיסה היא נילושה במי פירות בלבד, אע"פ שלא אפאה מיד מותרת, אפילו נתן בה מלח הרבה עד שאינה יכולה להאכל מחמת מלחה. שאף אם נתחממה אינה באה לידי חימוץ, כיון שנילושה במי פירות⁴⁵⁶.

עבאבל לכתחלה יש להחמיר כדברי האומרים שלא ליתן מלח בעיסה כלל, אפילו מעט (ואפילו נילושה במי פירות, לפי שהעיקר הוא שהמלח אין לו דין מי פירות אלא דין מים⁴⁵⁷, ועיסה שנילושה במי פירות אין לערב בה מים לכתחלה, אפילו מעט, אפילו רוצה לאפותה מיד, כמו שיתבאר בסי' תס"ב⁴⁵⁸):

עגלב וכן יזהר לכתחלה שלא ליתן שום תבלין בעיסה⁴⁵⁹ (שנילושה במים⁴⁶⁰), לפי שהן חריפין קצת ומחממין קצת את העיסה. ואם עבר ונתנן בתוכה מותרת.

עדאבל אם נתן בתוכה פלפלין, אפילו קורט אחד פלפלין שנילוש בתוך העיסה, יש להחמיר ולאוסרה⁴⁶¹ כולה באכילה⁴⁶². לפי שפלפל הוא חריף מאוד ומחמם את כל העיסה.

עהאבל זנגביל וכרכום ונעגליך דינם כשאר תבלין, שאינם אוסרין בדיעבד⁴⁶³.

עואבל קצח⁴⁶⁴ ושומשמין⁴⁶⁵ וכיוצא בהם ממיני זרעים⁴⁶⁶ שאין בהם חריפות כלל, אפילו לכתחלה מותר לערבם בתוך העיסה⁴⁶⁷ (אלא שלכתחלה יש לכותשם קודם שישימם בעיסה, ואל ישימם בתוכה כשהם שלמים⁴⁶⁸, מטעם שיתבאר בסוף סי' ת"ס⁴⁶⁹ ע"ש):

עזלג ומכל מקום המצה של מצוה שאדם יוצא בה ידי חובתו, צריך שלא יהא בה רק קמח ומים בלבד⁴⁷⁰. אבל אם עירב בה קצח ושומשמין או מיני תבלין, הרי זו מצה עשירה ואינו יוצא בה⁴⁷¹. ולפיכך מותר לאכלה בערב פסח (עיין סי' תע"א⁴⁷²).

עחאבל אם עבר ונתן בה מלח, אינה נקראת עשירה מחמת המלח שבה⁴⁷³, שהרי גם העני נותן מלח בעיסה. לפיכך אסור לאכלה בערב פסח.

עטויש אומרים⁴⁷⁴ שאף אם עירב בה מיני תבלין הרבה⁴⁷⁵ אינה נקראת מצה עשירה בשביל כך, כיון שעיקר עשייתה, דהיינו לישת הקמח, אינו אלא במים בלבד.

פולענין הלכה יש להחמיר בשל תורה כסברא הראשונה, שהיא נקראת מצה עשירה⁴⁷⁶. ואף על פי כן אסור לאכלה בערב פסח, שיש לחוש על סברא הב' שאינה נקראת מצה עשירה⁴⁷⁷ (כי כן נראה עיקר⁴⁷⁸):

פאלד אם נפל מעט סיד בתוך העיסה ונילוש בתוכה, יש להחמיר ולאוסרה באכילה, שהסיד מחמם אותה וממהרת להחמיץ⁴⁷⁹. אבל אם נפל עליה ולא נילוש בתוכה, יסירנו ממנה ומותרת. וכן אם נפלו עליה פלפלין ולא נילושו בתוכה, יסירם ממנה ומותרת⁴⁸⁰.

פבואף אם נילושו בה פלפלין וסיד או מלח הרבה אינה אסורה אלא באכילה, אבל לא בהנאה⁴⁸¹. וכן מותר להשהותם עד לאחר הפסח⁴⁸². שהרי אפילו אם לשה בחמי האור אינה אסורה אלא באכילה בלבד כמו שנתבאר למעלה⁴⁸³: