Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 4 Simanim 453 to 467·Siman 457 Laws of Separating Challah from Matzah Doughשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ד (סי' תנג-תסז)·תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה

אתנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה
ובו כ"א סעיפים

בהפרשה על ידי צירוף העיסה לשיעור
א הואיל⁵²⁸ וצריך לצמצם בשיעור כל עיסה ועיסה שלא תהא גדולה משיעור חלה⁵²⁹, ואם כן יש לחוש שמא מקצת העיסות לא היה בהן שיעור חלה⁵³⁰, לפיכך טוב ליזהר שלא להפריש מן כל עיסה ועיסה בפני עצמה, שהרי חלה זו שהפריש מהעיסות שלא היה בהן שיעור חלה אינה שוה כלום, ואם כן כשיאפה מהן מצות יש לחוש שמא יניח הרבה מצות ממצות הללו בכלי אחד, ואז יתחייבו בחלה אם יש בהן שיעור חלה כשנצטרפ[ו] יחד⁵³¹, שהכלי מצרפן לשיעור חלה⁵³², והוא לא ישים אל לבו להפריש חלה ממצות הללו שבתוך הכלי, שיסמוך על החלה שהפריש מהעיסות, ונמצא אוכל טבל⁵³³:

גב אלא כיצד יעשה, יפריש חלה אחת מכל שתי עיסות (או יותר) שיש להסתפק בהן שמא אין שיעור חלה בכל אחת ואחת בפני עצמו⁵³⁴, דהיינו שיקח שתי עיסות (או יותר) וידבק קצותם זו בזו⁵³⁵ עד שיהיו נושכות זו בזו⁵³⁶, דהיינו שיהיו כל כך דבוקות עד שאם ירצה להפרידן יתלש מעט עיסה מזו וידבק בחברתה ומעט עיסה מחברתה ידבק בה⁵³⁷, ועל ידי כן נחשבות כעיסה אחת, ומצרפות לשיעור חלה, ויפריש מאחד מהן חלה אחת, ודי בכך כיון שהם נחשבות כעיסה אחת⁵³⁸:

דג ואם העיסות הן קשות קצת ואינן נדבקין היטב זו בזו⁵³⁹, יניח קצה האחת על קצה השנית, ויחתוך חלה אחת משתי קצות העיסה יחד, ועל ידי דוחק החיתוך הן נדבקין היטב זו בזו⁵⁴⁰:

הד ועכשיו שנהגו העולם ללוש עיסות גדולות משיעור חלה מטעם שנתבאר בסי' תנ"ו⁵⁴¹ (עיי"ש שאין לנהוג כן), הן מפרישין חלה מכל עיסה ועיסה בפני עצמה⁵⁴².

וונהגו שמכל עיסה ועיסה מפרשת אשה אחרת, ומברכת לעצמה⁵⁴³.

זאבל אם אדם אחד מפריש מכל העיסות, די בברכה אחת לכולן⁵⁴⁴, אם אינו נמלך⁵⁴⁵ (עיין סימן קס"ט⁵⁴⁶ וקע"ז⁵⁴⁷ ור"ו⁵⁴⁸). שאם בשעת ברכה היה בדעתו לפטור בברכה זו כל החלות שיפריש, אע"פ שלא היה יודע אז כמה חלות יפריש, אין זה נמלך.

חאלא אם כן הפסיק בינתים בשיחה שאין בה צורך להפרשת חלה⁵⁴⁹. אבל אם השיח בדברים שיש בהן צורך להפרשת חלה שיפריש מן העיסות שילוש עוד, כגון ששח מעניני לישת העיסות שילוש עוד, אין שיחה זו מפסקת (עיין סי' קס"ז⁵⁵⁰):

טה יש למחות בנשים שכופלין בעיסה בשעת הפרשת חלה כדי להפריש משתי קצותיה. ויש ללמדן שיפרישו מקצה אחד, ואחד יערוך במגלגלת בקצה הב', שלא תהא העיסה פנויה מעסק אפילו רגע אחד⁵⁵¹:

יהפרשה על ידי צירוף כלי, ומן המוקף
ו ואם המתעסקין בעיסה מתעסקין בה במהירות כל כך, עד שאי אפשר להפריש חלה מהעיסה בעודן מתעסקין בה עד שיבטלו אותם ממהירותן, אין צריך לבטלן, אלא יפריש חלה לאחר אפייה⁵⁵², מיד⁵⁵³ שיתן כל המצות לכלי אחד⁵⁵⁴, והכלי מצרפן לשיעור חלה אף אם לא היה בכל עיסה בפני עצמה כשיעור⁵⁵⁵, ומפריש חתיכה ממצה אחת על כל המצות שבכלי⁵⁵⁶.

יאואע"פ שלכתחלה מצוה מן המובחר להפריש חלה מן העיסה, ולא מן הפת⁵⁵⁷ (פירוש בארץ ישראל מן הדין, ובחוץ לארץ ממדת חסידות) כמו שיתבאר⁵⁵⁸, שנאמר⁵⁵⁹ ראשית עריסותיכם, בעודה עיסה. מכל מקום זה שנמנע להפריש מן העיסה כדי שלא לבטל העוסקין בה ממהירותן, הרי זה עושה גם כן מצוה מן המובחר, ונכון לכל אדם לעשות כן:

יבז במה דברים אמורים שצריך צירוף כלי, כשמפריש ממצות הנעשות מעיסות שיש להסתפק בהן שמא לא היה שיעור חלה בכל עיסה בפני עצמה, ונמצא שלא נתחייבו המצות בחלה חיוב ברור אלא אם כן נצטרפו יחד, לכן צריך צירוף כלי.

יגאבל עיסה גדולה שיש בה שיעור חלה, ושכח ולא הפריש ממנה בעודה עיסה, ונזכר לאחר שאפה ממנה מצות, אין צריך להפריש מכל מצה ומצה בפני עצמה, וכן אין צריך לצרף המצות בכלי ולהפריש מאחת על כולן, אלא אע"פ שלא נצטרפו יחד מפריש מאחת על כולן, שהרי כבר נצטרפו ונתחייבו בחלה בעודם עיסה⁵⁶⁰:

ידח ומכל מקום אם הוא בארץ ישראל צריך שיהיו כל המצות הללו מונחות לפניו סמוכות זו לזו בשעה שמפריש מאחת מהן על כולן, שחלת ארץ ישראל אינה ניטלת אלא מן המוקף⁵⁶¹ (פירוש מן הסמוך⁵⁶²), כמו שנתבאר ביורה דעה סי' שכ"ג⁵⁶³.

טואבל אין צריך שיגעו זה בזה בשעת הפרשה, אלא כיון שהן סמוכות ומקורבות זו לזו הרי זה מן המוקף⁵⁶⁴:

טזט אבל בחוצה לארץ אין צריך לתרום מן המוקף⁵⁶⁵.

יזולא עוד אלא שמותר לו לאכול כל המצות הללו קודם הפרשת חלה, רק שישייר חתיכה מאחת מהן, ויפריש חלה מחתיכה זו על כל המצות שאכל. שהקילו חכמים⁵⁶⁶ בחלת חוצה לארץ להיות אוכל והולך ואחר כך מפריש, כמו שנתבאר ביו"ד שם⁵⁶⁷:

יחי במה דברים אמורים כשכל מצות הללו הן מעיסה אחת, שכבר היו מוקפות ומחוברות זו לזו פעם אחת בעודם עיסה, לכך הקילו בהן חכמים שאין צריך לחזור ולהקיפם בשעת הפרשת חלה אם היא חלת חוצה לארץ.

יטאבל מצות הבאות מב' עיסות שהיה בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה, אם רוצה להפריש מצה אחת על כולן, צריך שיהיו המצות של עיסה השנית מוקפות עם מצה זו בשעה שמפריש ממנה עליהן. דכיון שלא היו מוקפות ומחוברות זו עם זו מעולם, לא הקילו חכמים בהן להפריש מאחת על חברתה שלא מן המוקף, אפילו בחוץ לארץ⁵⁶⁸.

כאבל כשמקיפן זו לזו, די בכך, ואין צריך לצרפם בכלי, כיון שכבר נתחייבו בחלה בעודם עיסה⁵⁶⁹.

כאאבל מצות הבאות מעיסות שלא היה בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה, ונתן המצות בתוך כלי אחד לצרפם לשיעור חלה, אין צריך להפריש מהן בעודן מצטרפין בכלי, אלא יכול לאכול מהן ואחר כך יפריש מחתיכת מצה אחת גם על מה שאכל כבר, דכיון שנצטרפו המצות לחלה בכלי אחד, שהרי נעשו כמצה אחת גדולה שיש בה שיעור חלה, שמותר⁵⁷⁰ לאכול ממנה קודם הפרשת חלה⁵⁷¹.

כבויש חולקין⁵⁷² על זה, ואוסרין לאכול ממצות הללו קודם הפרשת חלה, לפי שצריך לתרום מהן מן המוקף, כיון שלא היו מחוברות זו בזו בעודן עיסה. ואף שלאחר כן נצטרפו בכלי אחד, אין צירוף זה מועיל לחברן שיהיו נחשבין כמצה אחת ממש:

כגיא ולפי סברא זו אם שכח להפריש חלה ממצות הללו קודם יום טוב, ונזכר ביום טוב, ואי אפשר להפריש חלה ביום טוב כמו שיתבאר בסי' תק"ו⁵⁷³, לא די במה שישייר מצה אחת להפריש חלה ממנה לאחר יום טוב גם על מצות שאכל ביום טוב⁵⁷⁴, אלא צריך הוא לשייר מעט מכל מצה כדי לתרום מן המוקף⁵⁷⁵, או יעשה כמו שיתבאר בסי' תק"ו⁵⁷⁶.

כדאבל לפי סברא הראשונה די שישייר מעט ממצה אחת, אם כבר נצטרפו מצות הללו בכלי אחד קודם יום טוב⁵⁷⁷.

כהאבל אם נצטרפו ביום טוב, אין צריך לשייר מהם כלום, אלא יכול להפריש מהן חלה ביום טוב. שלא אסרו להפריש חלה ביום טוב אלא מעיסה שנילושה ונתחייבה בחלה מערב יום טוב, שהיה אפשר לו להפרישה מבעוד יום, אבל מצות הללו שהיו פטורות בערב יום טוב, ונתחייבו ביום טוב על ידי צירוף כלי, מותר להפריש מהן ביום טוב, כדרך שמותר להפריש מעיסה שנילושה ביום טוב⁵⁷⁸.

כוולענין פסק הלכה העיקר כסברא הראשונה. ואף על פי כן טוב לחוש לכתחלה לסברא האחרונה, לתרום ממצות הללו מן המוקף, אף שהיו מצורפין כבר בכלי⁵⁷⁹.

כזוטוב להחמיר⁵⁸⁰ שאף שמפריש מהן בעודן מצורפין בכלי, יזהר שיגעו זה בזה. לפי שיש אומרים⁵⁸¹ שאין נקרא מן המוקף אלא כשנוגעין זה בזה, ויש אומרים⁵⁸² שאינו נקרא מן המוקף אלא אם כן הם בתוך כלי אחד, אע"פ שאינן נוגעין זה בזה, וירא שמים יוצא ידי שניהם:

כחיב ואין צריך לומר אם מצות הללו באות משתי עיסות שהיה שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה, שהן צריכין הקפה מעיקר הדין בשעה שמפריש מאחת על חבירתה⁵⁸³, שטוב להחמיר⁵⁸⁴ שיגעו זה בזה בשעת הפרשה⁵⁸⁵.

כטואפילו מצות הבאות מעיסה אחת שהיה בה שיעור חלה, שלדברי הכל אין צריך להפריש מהן מן המוקף בחוצה לארץ אפילו לכתחלה, שהרי אמרו חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש, אף על פי כן מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף⁵⁸⁶, שיגעו זו בזו בתוך הכלי בשעת הפרשה⁵⁸⁷. ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה, שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה שיפריש, וכן נוהגין, עיין סימן ר"ס⁵⁸⁸:

ליג וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד שעבר והפריש שלא מן המוקף, אפילו ב' עיסות שיש בכל אחת בפני עצמה שיעור חלה ואינן סמוכות זו לזו, אלא זו מונחת בבית זה וזו מונחת בבית אחר, והפריש חלה מאחת מהן והיה בדעתו לפטור בחלה זו גם את השניה, הרי זה פטורה, ואין צריך לחזור ולהפריש גם ממנה, שלא הצריכו חכמים לתרום מן המוקף אלא לכתחלה⁵⁸⁹:

לאיד אבל ב' עיסות שאין בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה, ועבר והפריש מהן חלה בלא צירוף כלי, אפילו היו שתיהן סמוכות זו לזו, ואפילו היו נוגעות זו בזו, אם לא היו נושכות זו בזו אינן מצטרפות⁵⁹⁰, ולפיכך אין חלה זו שוה כלום, כיון שהפרישה בשעה שהיו פטורות⁵⁹¹:

לבטו מי ששכח ולא הפריש חלה מעיסה של מצת מצוה, שהיה בה שיעור חלה בפני עצמה⁵⁹², או על ידי צירוף עם עיסה אחרת של מצת מצוה⁵⁹³, ונזכר לאחר שאפה ממנו ג' מצות הצריכות לו לסדר ליל של פסח. לא יפריש מאותן מצות שצריך להיות שלימות על הקערה, דהיינו מצה עליונה ותחתונה, שהעליונה צריכה להיות שלימה לברך עליה המוציא, והתחתונה צריכה להיות שלימה לעשות ממנה כריכות עם המרור, כמו שיתבאר בסי' תע"ה⁵⁹⁴. אלא יפריש מאותה מצה שאין צריכה להיות שלימה⁵⁹⁵, דהיינו מצה האמצעית המזומנת לבצוע ממנה חתיכה לאפיקומן קודם אמירת ההגדה⁵⁹⁶:

לגטז מי שהיו לו עיסות הרבה שהיה בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה, והפריש חלה ממקצת העיסות וממקצתן לא הפריש, ואפה כל העיסות ביחד, ונתערבו מצות החייבות עדיין בחלה עם מצות שנפטרו כבר מחיובן. אינו יכול להפריש ממצה אחת על כולן, אפילו אם יכניס כולן לתוך כלי אחד ויגעו זה בזה, לפי שיש לחוש שמא מצה זו שהוא מפריש ממנה היא ממצות שנפטרו מחיובן, ואין מפרישין מן הפטור על החיוב⁵⁹⁷.

לדלפיכך צריך הוא להפריש מכל מצה ומצה בפני עצמה. או ילוש עוד עיסה⁵⁹⁸ קטנה⁵⁹⁹, ויאפה אותה, ויצרפה בכלי אחד עם כל המצות הללו, ועל ידי כן נתחייבה בחלה אע"פ שאין בה כשיעור⁶⁰⁰, ויפריש ממנה על המצות החייבות עדיין.

להאבל קודם שיאפה אותה, אין לצרף אותה עם המצות בכלי אחד כדי להפריש ממנה עליהן, שהרי הצירוף עושה אותן כאלו הן דבר אחד וחתיכה אחת ממש, וכיון שהיא עיסה והן מצות אפויות, איך אפשר שיצטרפו ויהיו כחתיכה אחת ממש⁶⁰¹.

לואבל אם יש בעיסה זו שיעור חלה בפני עצמה בלא צירוף כלי, אין צריך לאפותה קודם הפרשת חלה⁶⁰², ואין צריך לצרפה בכלי עם המצות מעיקר הדין⁶⁰³, אלא יקיפם יחד ויפריש מעיסה זו גם על המצות החייבות עדיין.

לזואם הוא מכיר מצה אחת בטביעות עין ויודע בה שהיא ממצות החייבות, אין צריך לכל זה, אלא מפריש ממצה זו על כל שאר מצות החייבות⁶⁰⁴, אף שאינן מוקפות, מעיקר הדין⁶⁰⁵:

לחהפרשה מעיסה ביום טוב פסח
יז אף על פי⁶⁰⁶ שאסור לאדם ללוש עיסתו פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלה⁶⁰⁷, מכל מקום ביום טוב של פסח התירו לעשות כן⁶⁰⁸ (עיין בסוף סי' תנ"ו⁶⁰⁹ איך לנהוג בזה).

לטשאם ילוש כשיעור ויפריש ממנה חלה, אין לחלה זו תקנה בזמן הזה שאין מאכילין אותה לכהנים, כמו שנתבאר ביורה דעה סימן שכ"ב⁶¹⁰. ואם כן אסור לאפותה ביום טוב, כיון שאין באפייה זו צורך אוכל נפש⁶¹¹. ולשורפה גם כן אינו יכול, שאין שורפין קדשים ביום טוב⁶¹² כמ"ש בסימן תק"ו⁶¹³. ואם יניחנה כך כשהיא עיסה עד מוצאי יום טוב ואז ישרפנה, יש לחוש שמא תחמיץ ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצא⁶¹⁴. ואף שנאמר⁶¹⁵ לא יראה לך, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוה⁶¹⁶, מכל מקום חלה זו אינה נקראת של גבוה אלא שלו, הואיל ויש לו בה צד היתר, שאם יתחרט על מה שהפריש אותה לחלה ישאל לחכם ויתיר לו, ותחזור חלה זו להיות חולין כמה שהיתה⁶¹⁷, ויחזור ויפריש חלה אחרת⁶¹⁸:

מיח ואם אירע שלש שיעור חלה, לא יפריש חלה מן העיסה, אלא יאפה ממנה מצות ויפריש ממצה אחת על כולן⁶¹⁹.

מאואם אינו רוצה לבצוע המצה, אלא רוצה לאפות עוגה קטנה⁶²⁰ להפריש אותה לחלה אחר אפייתה, צריך הוא ליזהר קודם אפייתה שלא יקרא לה שם חלה⁶²¹, אלא יקראנה עוגה⁶²² או מצה (וגם לא יהיה בדעתו שתחול עליה קדושת חלה עד לאחר אפייתה). שאם קודם אפייתה (היה בדעתו שזו היא חלה מן העיסה, ואין צריך לומר אם) קרא לה שם חלה בפיו, הרי כבר נתקדשה לחלה, שהרי כל קדושת תרומות ומעשרות הן על ידי דבור (או אפילו על ידי מחשבה בלבד⁶²³), ואם כן אסור לו לאפותה ביום טוב.

מבאבל כל זמן שלא נתקדשה לחלה, אף על פי שיש בדעתו בשעת אפייה שיקרא לה שם חלה לאחר אפייתה, מכל מקום כיון שבשעת אפייתה אין בדעתו שיהא עליה קדושת חלה, ואם היה רוצה היה יכול להפריש מצה אחרת לחלה ולאכול עוגה זו, נמצא שיש לו בה צד היתר אכילה בשעת אפייתה, לפיכך התירו לו לאפותה ביום טוב⁶²⁴.

מגאף שאין כאן היתר גמור, שהרי בשעת אפיית עוגה זו יודע הוא שסופו שלא לאכול ממנה ביום טוב, אף על פי כן התירו לו חכמים, כיון שאי אפשר בענין אחר שיהיה בו היתר גמור⁶²⁵.

מד(שאף שאפשר לו שלא להפריש עוגה שלימה לחלה, אלא יפריש חתיכה ממצה אחת⁶²⁶, ומה שישאר מאותה מצה יאכל ביום טוב, ונמצא שאפיית אותה המצה היה בה גם צורך אוכל נפש, ולא בשביל החלה בלבד⁶²⁷. מכל מקום גם אם יעשה כן אין כאן היתר גמור אם היה אפשר בענין אחר, שהרי אמרו חכמים⁶²⁸ עיסה חציה של ישראל וחציה של נכרי אסור לישראל לאפותה כולה ביום טוב, אף שעושה ממנה ככר אחד ואופאו בבת אחת, ונמצא שיש באפייה זו גם צורך אכילת ישראל, אף על פי כן אסרו חכמים, הואיל שבאפיית חציה של נכרי אין בה צורך לאכילת הישראל, שהרי יכול לחלק עם הנכרי קודם האפייה ולאפות חלקו בלבדו. אף כאן הואיל שבאפיית חתיכת החלה שבאותה מצה אין בה צורך לאפיית השאר של אותה מצה, שהרי אף אם היה מפריש החלה מאותה מצה קודם אפייתה היתה אותה מצה נאפית יפה כל כך כמו שנאפית עכשיו עם החלה, לפיכך היה ראוי לאסור לאפותה ביום טוב⁶²⁹. אלא שהתירו חכמים כיון שאי אפשר בענין אחר⁶³⁰).

מהואם שכח או עבר והפריש חלה מעיסה זו וקרא לה שם חלה, לא יאפה חלה זו, ולא ישרפנה⁶³¹, אלא יטילנה למים צוננים בשביל שלא תחמיץ⁶³², שהצוננים מעכבים אותה שלא תחמיץ⁶³³, ולמוצאי יום טוב ישרפנה. וכשרואה שהמים מתחממים קצת בעמדם בבית⁶³⁴, יזהר להחליפם במים אחרים צוננים⁶³⁵. דהיינו שישאב מים הללו מן הכלי שהחלה מונחת שם וישפוך לשם מים אחרים צוננים, אבל לא יטלטל הכלי שהחלה מונחת בו כדי לשפוך מים הללו מתוכה, שכלי זה נעשה בסיס לדבר האסור בטלטול⁶³⁶, דהיינו החלה שהיא אסורה בטלטול לאחר שקרא לה שם⁶³⁷ כמו שיתבאר בסי' תק"ו⁶³⁸ (עיין שם כל פרטי דין זה).

מואבל לכתחלה לא יקרא לה שם לחלה בעודה עיסה ולהטילה למים צוננין, גזירה שמא לא יזהר יפה שיהיו המים צוננין⁶³⁹:

מזיט וכל זה כשבעל הבית בעצמו קרא לה שם חלה (או שאר כל אדם שיש לו רשות ממנו להפריש חלה מעיסתו, שהרי הוא כשלוחו, ועל דרך שנתבאר ביורה דעה סי' שכ"ח⁶⁴⁰). אבל אם אדם שאין לו רשות ממנו להפריש חלה מעיסתו קרא לה שם חלה, אינה חלה כלל, ומותר לאפותה ביום טוב⁶⁴¹:

מחחלת חוץ לארץ לכהן הטהור מזיבה
כ וכל זה בחלת ארץ ישראל שאינה נאכלת לכהנים, בזמן הזה שכלנו טמאי מתים⁶⁴², ונטמאת החלה, ואסורה להאכיל אפילו לכהן טהור⁶⁴³, ולפיכך אסור לאפותה ביום טוב.

מטאבל חלת חוצה לארץ⁶⁴⁴ שאינה אסורה אלא על מי שטומאה יוצאה עליו מגופו⁶⁴⁵, כגון זב או בעל קרי⁶⁴⁶ בין לאנסו בין לרצונו⁶⁴⁷, אבל כהן הטהור מזב ומקרי, כגון כהן קטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד שאינו מטמא בקרי⁶⁴⁸, וגם מן הסתם לא ראה זיבה כיון שהוא פחות מבן ט'⁶⁴⁹ (אבל אם ידוע שראה זיבה אפילו הוא בן יום אחד טמא⁶⁵⁰), וכן כהן גדול שראה קרי אלא שטבל לקריו⁶⁵¹ במ' סאה במים כשרים, על דרך שנתבאר ביורה דעה סי' ר"א⁶⁵², אע"פ שלא העריב שמשו⁶⁵³, רשאי הוא לאכול חלת חוצה לארץ, אע"פ שהוא טמא מטומאת מת ושאר טומאות, וגם החלה טמאה היא, אף על פי כן הקילו חכמים בחלת חוץ לארץ, שאינה אלא להיכר ולזכרון שלא תשתכח תורת חלה⁶⁵⁴ כמו שנתבאר ביו"ד סימן שכ"ב⁶⁵⁵.

נלפיכך אם קרא לה שם ביום טוב של פסח רשאי לאפותה⁶⁵⁶, אם יש כהן קטן, או גדול שטבל, שיאכל ממנה ביום טוב.

נאוטוב ליזהר שיאכל מיד אחר טבילתו, ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה, שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קרי⁶⁵⁷, ויהא אסור לאכול חלה זו עד שיחזור ויטבול.

נבוכל כהן שהוא יותר מבן ט' שנים, אע"פ שהוא אומר שלא ראה קרי, אין מאכילין לו החלה, אלא אם כן טבל, דכיון שבן ט' ביאתו ביאה הרי הוא בחזקה שראה קרי⁶⁵⁸:

נגכא ואם אין שם אלא כהן גדול שלא טבל לקריו, יכול לאפותה על ידי שיבטלנה ברוב⁶⁵⁹ קודם האפייה⁶⁶⁰, דכיון שנתבטל ברוב מותרת אפילו לכהן טמא כמ"ש ביורה דעה סי' שכ"ג⁶⁶¹.

נד(וכל זה כשכבר קרא לה שם חלה, אבל לכתחלה אין לקרות לה שם חלה בעודה עיסה, אפילו יש שם כהן טהור⁶⁶². שכבר נהגו במדינות אלו שלא להאכיל חלה לכהן⁶⁶³, מטעם שנתבאר ביורה דעה סי' שכ"ב⁶⁶⁴ ע"ש):