Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Pesach Part 4 Simanim 453 to 467·Siman 459 Location and Order of Kneading Matzosשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות פסח – ח"ד (סי' תנג-תסז)·תנט מקום וסדר לישת המצות

אתנט מקום וסדר לישת המצות
ובו ל"ב סעיפים

בלישה במקום השמש והתנור והחלון
א אין⁷⁵⁰ לשין העיסה של פסח במקום שהשמש זורח שם⁷⁵¹, שחום השמש מחמם העיסה ובקל תוכל לבוא לידי חימוץ⁷⁵². אבל במקום הצל מותר ללוש אפילו תחת אויר הרקיע⁷⁵³, אם אינו יום המעונן.

גאבל ביום המעונן אסור ללוש תחת כל אויר הרקיע⁷⁵⁴, אפילו במקום צל, לפי שהחמה בוקעת בכל מקום, ואינה יוצאה דרך חלון כנגד חלונה, שהעבים עומדים בפניה והיא מתפשטת עליהם ובוקעת בכל פיסוק שבהם⁷⁵⁵:

דב ואפילו בבית אסור ללוש ביום המעונן כנגד חלון פתוח, אע"פ שהשמש לא יוכל לזרוח לתוכו לעולם⁷⁵⁶, כגון שהוא פתוח לרוח צפון⁷⁵⁷:

הג ונהגו ליזהר שלא ללוש כנגד חלון פתוח, אפילו ביום שאינו מעונן, וגם השמש לא יוכל לזרוח לתוכו. מכל מקום יש לחוש שמא פתאום יתכסו השמים בעבים ויהיה יום המעונן, והוא לא ירגיש בדבר⁷⁵⁸ שיסיר מיד את העיסה מכנגד החלון. מה שאין כן כשלש תחת אויר הרקיע, אם יבאו עננים ותתכסה החמה, מיד ירגיש בדבר ויכניס העיסה לבית מיד⁷⁵⁹:

וד וכל זה כנגד החלון ממש. אבל מן הצד של חלון מותר ללוש⁷⁶⁰, אפילו אם השמש זורח לתוך החלון, והוא לש בצל קרוב למקום זריחת השמש⁷⁶¹:

זה וכל זה בחלון פתוח ממש. אבל אם הוא סתום בזכוכית, אע"פ שהשמש זורח שם, מותר ללוש כנגדו⁷⁶² (ומכל מקום צריך ליזהר שלא תחמם העיסה⁷⁶³):

חו יש ליזהר כשמוליך קמח של פסח ביום, וכן כשמוליך המצות לתנור לאפותן ביום, לא יוליכם מגולין תחת אויר הרקיע אם הוא יום המעונן. ואין צריך לומר שלא יוליכם מגולין במקום זריחת השמש⁷⁶⁴, אלא יכסה אותן במפה⁷⁶⁵.

טואין לכסות פעמים הרבה במפה אחת, דשמא נדבק בה מעט בצק ונתחמץ⁷⁶⁶ (כששהה כדי הילוך מיל⁷⁶⁷) כמו שיתבאר⁷⁶⁸.

יואם מוליכן בלילה, או אפילו בבין השמשות, אין צריך לכסותן כלל⁷⁶⁹ (עיין סימן תנ"ה⁷⁷⁰):

יאז לא יתקרב ללוש אצל פי התנור, מפני חום התנור⁷⁷¹ שמחמם העיסה. אבל מאחוריו או מצדיו מותר ללוש⁷⁷².

יבבמה דברים אמורים בתנור שאופין בו שהוא עשוי מלבנים עבים ואין חומו שולט חוץ לדפנותיו, אבל תנור בית החורף שהוסק אין ללוש בסמוך לו מכל צדדיו, לפי שהוא מחזיק חומו ביותר ומתפשט חומו חוץ לדפנותיו⁷⁷³, ואף ברחוק ממנו, אם מרגישים שם חום ההסקה אין ללוש באותו בית⁷⁷⁴, עד שיפתח הדלת והחלונות שיצא החום⁷⁷⁵, לפיכך נכון שלא להסיק תנור בית החורף בו ביום:

יגח עבר ולש תחת השמש, או סמוך לתנור, אם על ידי כן הוחמה העיסה אסורה⁷⁷⁶ באכילה⁷⁷⁷, ואם לאו מותרת⁷⁷⁸, אפילו לש במזיד⁷⁷⁹:

ידלא להניח העיסה בלא עסק
ט לכתחלה אסור להניח העיסה בלא עסק אפילו רגע אחד⁷⁸⁰.

טווכל זמן שעוסקין בבצק, אפילו כל היום כולו, אינו בא לידי חימוץ⁷⁸¹.

טזואם הניחוהו בלא עסק כדי הילוך מיל הרי זה חמץ⁷⁸².

יזואם שהה פחות ממיל וחזר ונתעסק וחזר ושהה פחות ממיל, אין השהיות מצטרפות לכדי הילוך מיל, שהעסק שמתעסק בו בינתיים מבטל את החימוץ מעט שהתחיל להתחמץ בשהייה הראשונה⁷⁸³.

יחבמה דברים אמורים כשנתעסק בעסק גמור, כגון בעיטת הידים בעיסה, או הרידוד שמרדדין המצות בעץ עגול. אבל הניקור שמנקרין המצות כדי שלא יתפחו, אינו נקרא עסק גמור לבטל החימוץ מעט שהתחיל כבר להתחמץ בשהייה הראשונה. ומכל מקום נקרא עסק קצת לענין שאין המצה בא לידי חמץ בשעת הניקור⁷⁸⁴.

יטאבל מה שנוהגין המון עם כשרואין מצה העשויה מונחת ואי אפשר לאפותה מיד, לפי שעדיין לא גרפו הגחלים מן התנור, או מפני שאין לה מקום בתנור, וכדי שלא תבוא לידי חימוץ משפשפין בה בידים, אין זה מועיל כלום, ואדרבה היד מחממת את הבצק וממהר להחמיץ⁷⁸⁵ (ולכך יש ליזהר שלא להניח היד על הבצק שלא לצורך) עיין סי' תנ"ו⁷⁸⁶.

כאלא כיצד יעשה (אם מתיירא שלא תשהה שיעור מיל חוץ לתנור ותחמיץ), ישברנה ויעשנה חתיכת בצק ויחזור ויתקנה כבתחלה, כדי שהעסק יבטל החימוץ⁷⁸⁷.

כאומכל מקום לכתחלה טוב ליזהר שלא יבא לידי כך, שיש לחוש שמא כשיתקנה פעם שניה לא יערוך אותה יפה יפה שתהיה גוש ממש, אלא יהיה בה סדקים וכפילות, והרי זה כעין מצה כפולה שנוהגין לאסור⁷⁸⁸ כמו שיתבאר בסי' תס"א⁷⁸⁹.

כבלפיכך יש להזהר לכתחלה שלא להתחיל להעריך המצות ולרדדן, עד שיתחילו לגרוף הגחלים מן התנור, כדי שיוכלו לאפות מיד⁷⁹⁰. וגם מתחלה לא יתחילו ללוש העיסה עד זמן מה אחר שהוסק התנור, בכדי שמיד אחר הלישה יוכלו לגרוף התנור ולהתחיל להעריך המצות ולאפותן מיד. וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד אין לאסור אלא אם כן נשתהה שיעור מיל בלא עסק⁷⁹¹:

כגשיעור מיל
י שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים⁷⁹². שהרי אמרו חכמים⁷⁹³ מהלך אדם בינוני ביום בינוני, דהיינו בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוין⁷⁹⁴, הוא ארבעים מיל, והיום י"ב שעות⁷⁹⁵, תחלק הי"ב שעות לארבעים מיל, יגיע לכל מיל רביעית שעה וחלק עשרים משעה. שהרי עשר שעות שכשתחלקם למ' חלקים יגיע לכל חלק רביעית שעה, והב' שעות כשתחלקם לארבעים חלקים יגיע לכל חלק עשרים משעה⁷⁹⁶.

כדויש חולקין⁷⁹⁷ על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה⁷⁹⁸. לפי שיש אומרים⁷⁹⁹ שימי ניסן ותשרי שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, יש בהם יותר מי"ב שעות בינונית (פירוש אותן שעות שיש מהן כ"ד במעת לעת נקראין שעות בינונית, לפי שיש שעות זמניות⁸⁰⁰ שנתבאר בסי' נ"ח⁸⁰¹). ואינן נקראין ימים בינונים אלא לפי שמהנץ החמה עד שקיעתה הוא כמו משקיעתה עד הנצה, ולפי זה על כרחך יש מהנץ החמה עד שקיעתה י"ב שעות בינונית. שהרי המעת לעת הוא כ"ד שעות בינונית, ומהנץ החמה עד שקיעתה אין אדם יכול להלך כי אם שלשים מיל, אם כן מגיע לכל מיל שני חומשי שעה. שהרי בי"ב שעות יש בהם ס' חומשין, תחלקם לשלשים חלקים יגיע לכל חלק שני חומשין.

כהולענין הלכה העיקר כסברא האחרונה⁸⁰². ומכל מקום יש להחמיר כסברא הראשונה, אם אין שם הפסד מרובה:

כויא לא אמרו חכמים שיעור מיל, אלא כשעדיין לא נתחמם הבצק על ידי עסק הידים, אבל לאחר שנתחמם על ידי עסק הידים, אם יניחוהו בלא עסק מיד יחמיץ⁸⁰³.

כזוכן במקום חם, כגון סמוך לפי התנור שאופין בו, או שלש בבית שהוסק בו תנור בית החורף ומרגישין חומו עדיין, אם שהה הבצק בלא עסק יכול לבוא לידי חימוץ אפילו בפחות משיעור מיל⁸⁰⁴. וכן בכל מקום שמרגישין בו חום קצת, ולפי יתרון החמימות ממהר הוא להחמיץ⁸⁰⁵. וצריך לתת לב לפי הענין⁸⁰⁶:

כחסימני חימוץ
יב אם התחילו ללוש ב' עיסות כאחת, והחמיצה אחת מהן קודם ששהתה שיעור מיל בלא עסק, כגון שנראו בה סימני חימוץ שיתבאר, בידוע שהחמיצה גם השנית, אם שהתה כל כך כמו חבירתה⁸⁰⁷. אע"פ שלא שהתה שיעור מיל, וגם לא נראו בה סימני חימוץ, מכל מקום כיון שנתחמצה אחת מהן, בידוע שיש שם איזה חמימות שממהר להחמיץ קודם שיעור מיל⁸⁰⁸:

כטיג בצק שהחמיץ עד שיש בו סדקים, אפילו לא נתערבו הסדקים זה בזה, אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה, הרי זה חמץ גמור, והאוכלו חייב כרת⁸⁰⁹.

לואפילו אין סדקים נראה אלא במקצת העיסה, הרי כל העיסה חמץ גמור⁸¹⁰.

לאואם אין בו שום סדק אלא שהכסיפו פניו⁸¹¹ (פירוש מראה לובן⁸¹² הנוטה לשחרות, שקורין בלייכלי"ך בל"א⁸¹³), כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד ורתת שפניו מכסיפין⁸¹⁴, דהיינו שנשתנית צורתו⁸¹⁵, הרי זה אסור באכילה ובהנאה מדברי סופרים כחמץ גמור. והוא נקרא חמץ נוקשה⁸¹⁶, שאינו ראוי לאכילה מחמת חמיצותו שלא גמר כל צרכו⁸¹⁷ (עי' סי' תמ"ב⁸¹⁸).

לבוצריך למחות בהמון עם שמשהין העיסות עד שמכסיפין פניהם⁸¹⁹:

לגצינון הידים במים ושפיכתן
יד אם האשה שלשה היא אופה בעצמה⁸²⁰, כשתבוא ללוש עוד לאחר שאפתה עיסה הראשונה, צריכה היא לצנן ידיה במים צוננין קודם שתלוש⁸²¹, לפי שידיה נתחממו מחום התנור ומחממים את העיסה⁸²². ואם עברה ולא צננה ידיה קודם הלישה הפת מותרת⁸²³:

לדטו אם האשה שלשה היא מקטפת⁸²⁴ (פירוש שטחה פני החררה במים⁸²⁵ קודם האפיה), לא תקטף באותן מים שמצננת בהם ידיה, מפני שהם מתחממין מחום ידיה ומחמיצין את החררה⁸²⁶, אלא יהא לה כלי אחר מלא מים שתקטף בהם. ובמדינות אלו אין נוהגין כלל לקטף המצות במים. ומכל מקום אם אירע כך אין אוסרין המצה באכילה⁸²⁷:

להטז אם לש אחר זמן איסור חמץ⁸²⁸, דהיינו מתחלת שעה ששית ואילך⁸²⁹, צריך ליזהר במים שרוחצין בהם העריבה עם שאר הכלים ששימשו בעיסה, ובמים שמקטפת בהן, ובמים שמצננת בהם ידיה⁸³⁰, שלא ישפכם אלא במקום מדרון⁸³¹, כדי שיבלעו מהרה בקרקע⁸³². אבל אם שופכן שלא במקום מדרון יש לחוש שמא יתקבצו במקום אחד ויחמיצו⁸³³ קודם שיבלעו בקרקע, ונמצא שיהיה חמץ ברשותו בפסח.

לוואפילו אם שופכן לרשות הרבים, ונמצאו שיצאו מרשותו קודם שנתחמצו, מכל מקום כיון שכבר הגיע זמן איסור חמץ, צריך הוא ליזהר לכתחלה בכל אשר יש לו שלא יבואו לידי חימוץ כלל⁸³⁴:

לזיז ולא ישפכם על גבי רצפת אבנים, אפילו היא מדרון, שהרי אינם נבלעין בקרקע במהרה⁸³⁵:

לחניקוי כלי הלישה
יח כבר⁸³⁶ נתבאר⁸³⁷ שלכתחלה אסור להשהות הבצק בלא עסק אפילו פחות משיעור מיל. לפיכך כל הכלים המשמשים בעיסה, כגון העריבות, והסכין שחותכין בו העיסה, ועצי מגלגלין שמרדדין בהם המצות, ועצים שמנקרין בהם המצות, צריך ליזהר לגרדם יפה בין כל עיסה ועיסה, לנקותם מפירורי בצק הנדבקים בהם⁸³⁸. אע"פ שאין שוהין שיעור מיל בין כל עיסה ועיסה, ונמצא שהבצק הדבוק בכלים אינו שוהא בלא עסק, אף על פי כן לכתחלה צריך ליזהר בכך⁸³⁹.

לטואם אין שוהין כלל בין עיסה לעיסה, אלא לש מיד זו אחר זו בלא הפסק כלל, ואין הכלים פנוים ממלאכתם כלל, ונמצא שהבצק הדבוק בכלים אינו שוהא כלום בלא עסק, אין צריך לגורדם בין עיסה לעיסה⁸⁴⁰:

מכ⁸⁴¹ ואחר גמר לישת העיסות הנאפות בהיסק תנור אחד, כשחוזר ומסיקו לאפות בו פעם שנית, ידיח כל הכלים ששימשו בעיסה וינגבם, לחזור ולהשתמש בהם פעם שנית⁸⁴². ולא די להם בגרידה בלבד כמו שנוהגין העולם, כי אי אפשר לנקותם לגמרי על ידי גרידה בלבד⁸⁴³.

מאואם⁸⁴⁴ הוא יום טוב שאסור להדיח כלים, שאין לו צורך להשתמש בהם עוד בו ביום⁸⁴⁵, ידיחם על ידי נכרי⁸⁴⁶, שההדחה שלא לצורך יום טוב היא שבות, והאמירה לנכרי הוא שבות דשבות, ושבות דשבות לא גזרו במקום מצוה⁸⁴⁷, דהיינו לבער ולהעביר החמץ הדבוק בכלים⁸⁴⁸:

מבכא ואם אין שם נכרי להדיחם, די לו בביטול, שיבטל ויפקיר הבצק הדבוק בכלים קודם שנתחמץ, שאז הוא עדיין ברשותו לבטלו ולהפקירו⁸⁴⁹.

מגואף כשיתחמץ אחר כך, אין צריך להעבירו ולבערו, אם בכל כלי וכלי בפני עצמו אין בו כזית בצק דבוק, כמו שנתבאר בסימן תמ"ב⁸⁵⁰ עיי"ש.

מדומכל מקום לכתחלה צריך הוא ליזהר שלא יבא לידי חימוץ כלל כמו שנתבאר למעלה⁸⁵¹. לפיכך אם אין שם נכרי יטילם למים צוננים⁸⁵², שהצוננים מונעים מלהחמיץ⁸⁵³. ויזהר להכבידם למטה בתוך המים ואל יצופו למעלה⁸⁵⁴:

מהכב וכל זה כשאין דעתו לחזור ולאפות עוד מצות, ונמצא שהכלים ששימשו בעיסה אין לו עוד צורך ביום טוב עצמו, ולכך אסור לישראל להדיחם (ואע"פ שלצורך מצות ביעור חמץ מותר להדיח כלים אפילו בשבת, כמו שנתבאר בסימן תמ"ד⁸⁵⁵. מכל מקום כאן כיון שיש תקנה שלא יבא לידי חימוץ כלל, לא התירו להדיח כלים שאין בהן עוד צורך ביום טוב).

מואבל כשדעתו לחזור ולאפות עוד מצות פעם שנית ביום טוב עצמו, מותר להדיח כל הכלים אחר אפיה הראשונה, כיון שהן צריכין לו עוד ביום טוב עצמו⁸⁵⁶.

מזלפיכך מותר להדיח את העריבה, אע"פ שאין דעתו לחזור ולאפות עוד מצות בו ביום, דכיון שיש לה תוך יכול הוא ליתן בתוכה דברים אחרים בו ביום, ונמצא שהיא צריכה לו ביום טוב עצמו⁸⁵⁷:

מחכג אבל אסור לישראל לגרוד את העריבה או שאר כל הכלים, אע"פ שדעתו לחזור ולאפות בו ביום, ונמצא שגרידה זו היא לצורך יום טוב עצמו, אף על פי כן לא התירוהו⁸⁵⁸. לפי שאיסור הגרידה הוא מפני שהוא ממחק העץ, כמו שנתבאר בסימן שכ"ג⁸⁵⁹, ומחיקה אין בה צורך יום טוב כלל⁸⁶⁰, שהרי אפשר להעביר הבצק מהכלים בלא מחיקת העץ, כגון על ידי הדחה:

מטכד יש ליזהר לכתחלה שלא ליתן העריבה שלשין בה על גבי כר או כסת של צמר בשעת הלישה, לפי שהן מחממין את העריבה⁸⁶¹, והיא מחממת את העיסה שבתוכה. אבל מותר ליתן אותה על גבי בגד של צמר⁸⁶², או על גבי כר או כסת של עור⁸⁶³, לפי שאינן מחממין כל כך⁸⁶⁴:

נהוספת קמח בעיסה רכה
כה אם העיסה היא רכה מאוד שנתנו בה מים יותר מן הראוי, אין להוסיף קמח לתוך הלישה כדי שתהא העיסה כראוי, לפי שהקמח שמוסיפין יש לחוש בו שמא אין כולו נילוש ונגבל יפה עד שיהיה כולו בצק, אלא נשאר ממנו מעט קמח בעין בתוך העיסה, ואפילו לאחר אפייה עודנו בעין, ושמא לא נקלה אותו קמח יפה⁸⁶⁵ (שהקמח שנקלה יפה אינו בא לידי חימוץ כמו שיתבאר בסי' תס"ג⁸⁶⁶), ויש לחוש שמא יבא לתוך התבשיל בפסח ויתחמץ.

נאאלא כיצד יעשה, ילוש אדם אחר עוד עיסה אחרת קטנה מגיבול קשה ויבשות מים, ויערב אותה עם העיסה הרכה המלוחלחת שניתוסף בה מים, ויקבלו זו מזו וזו מזו לחלוחית ויבשות עד שיגיע למדה בינונית⁸⁶⁷.

נבאבל אדם אחד אין לו ללוש שתיהן כאחת, שאי אפשר ללוש שתי עיסות כאחת ולהתעסק בהן יפה⁸⁶⁸:

נגכו ובדיעבד⁸⁶⁹ שעבר והוסיף קמח בעיסה הרכה, מותרת באכילה. אלא שלכתחלה יש ליזהר במצות הללו שלא יבאו לתוך דבר לח, שלא יתחמץ הקמח שבתוכן⁸⁷⁰. אבל כשאוכלן כשהן יבשות, ואף שלועסן בשיניו, אין הרוק מחמיצו, כיון שאין שוהין בפה שיעור מיל⁸⁷¹.

נדאבל בדיעבד שעבר ועשה מהן תבשיל מותר באכילה, שהרי אין כאן אלא חששא בעלמא⁸⁷², שמא נשאר מעט קמח בעין, ושמא לא נקלה יפה⁸⁷³.

נהאבל מצה שיודע שנילוש בתוכה קמח, יש להחמיר אפילו בדיעבד שעבר ונתנה לתוך דבר לח⁸⁷⁴. עי' סי' תס"ג⁸⁷⁵:

נוכז צריך ליזהר להרחיק המצות מן הקמח, כי הקמח הנדבק בהן בא אחר כך לתוך התבשיל ומתחמץ⁸⁷⁶.

נזולכן אותו המודד קמח לתוך העריבה, לא יקרב אל העיסות, עד שינקה מלבושיו מקמח, וידיח ידיו תחלה⁸⁷⁷:

נחליזהר בעת הלישה
כח המדקדקים נוהגין ללוש בספל, ואחר כל עיסה ועיסה ידיח הספל וינגבו במפה, אלא אם כן לש מיד בלי הפסק⁸⁷⁸. והמנהג הנכון להיות לו שני ספלים להחליף בין עיסה לעיסה⁸⁷⁹:

נטכט אותו שלש העיסה, ואותן שתיקנו המצות (וכן אותו שנותן הקמח), ידיחו ידיהם בין כל עיסה ועיסה⁸⁸⁰ (אלא אם כן מתעסקין מיד בלי הפסק כלל):

סל וצריך ליזהר לבער הפירורין מעל השלחן אחר כל עיסה ועיסה⁸⁸¹.

סאואם יש בו נקב או סדק צריך לסותמן, שלא יכנוס בהן בצק ויחמיץ שם, ואחר כך יתערב בעיסה⁸⁸².

סבולפי שרוב השולחנות יש בהם סדקים, לפיכך יש נוהגים לעשות המצה על הסדין⁸⁸³.

סגוסדין שעשו עליו מצות פעם אחת, אם רוצה לעשות עליו פעם ב'⁸⁸⁴, לא די לו בהדחה, לפי שהחמץ נדבק בו, אלא צריך לכבסו היטב⁸⁸⁵.

סדואפילו לא עשה מצות בפעם הא' אלא על עבר אחד של הסדין, אין לו להפכו לעשות על עבר השני בלא כיבוס, לפי שהחמץ מבצבץ ויוצא מעבר על עבר⁸⁸⁶.

סהוקודם הכיבוס צריך להתיר כל התפירות שבו כמו שנתבאר בסי' תנ"ג⁸⁸⁷, חוץ מן התפירות שבאימרא שאין צריך להתיר, לפי שאין דרך לעשות מצות על האימרא אלא באמצע הסדין⁸⁸⁸.

סוואם עבר ועשה עליו מצות בלא כיבוס, אם הוא תוך הפסח יש לאוסרן, כיון שחמץ בפסח במשהו⁸⁸⁹, וקרוב לודאי שנתערב בהן פירור משהו. אך אם הפך הסדין, או שכבסו, אף שלא התיר התפירות, אין להחמיר ולאסור המצות⁸⁹⁰:

סזלא העריבה שלשין בה יש ליזהר שלא יהיה בה שום גומא וסדק, שלא יוכל לנקרם אחר הלישה⁸⁹¹, ואפילו על שפתה⁸⁹² לא יהיה שום גומא וסדק שלא יוכל לנקרם, לפי שהבצק הנכנס שם מתחמץ כששוהה שיעור מיל, ואחר כך כשחוזר ולש בה מתערב בצק זה בעיסה.

סחוכיצד יעשה, אם יש סדקים בעריבה ירחיב אותם כרוחב אצבע, או פחות, כדי שיוכל לנקרם היטב, ואחר כך יסתמם ויחליקם להשוותם יפה⁸⁹³:

סטלב וכן המרדה שמכניסין בה הפת לתנור ומוציאין בה מן התנור, תהא חלקה בלי שום סדק וגומא, שלא יכנוס לשם בצק ויתחמץ⁸⁹⁴.

עאבל כשהיא חלקה אין בצק מתדבק בה כלל, ולכן אין צריך להדיחה כלל אחר גמר האפייה⁸⁹⁵, אף שצריכה לו לחזור ולאפות בו פעם אחרת: